ואהבת לרעך כמוך זה לאהוב כלללללל אחד כמו שאוהב/ת את עצמך או ואהבת ***לרעך*** כמוך - כלומר לאהוב את הרעים שלך, החברים שלך, כמו שאוהב/ת את עצמך?
ואהבת לרעך כמוך זה לאהוב כלללללל אחד כמו שאוהב/ת את עצמך או ואהבת ***לרעך*** כמוך - כלומר לאהוב את הרעים שלך, החברים שלך, כמו שאוהב/ת את עצמך?
בסופו של דבר הדרגה העליונה היא לאהוב את כל בני האדם באשר הם.
הרב קוק: ברצוננו לקיים מצות "אהבת לרעך כמוך" לא רק לגבי יחידים, כי אם גם לגבי האומות.
אבל לא, זה דוד בן ארזה
שיר מהמם

מה השאלה ברור אחי, אני רק מחפש סיבות לצום ![]()


נפש חיה.
מה המשמעות של "מילה נרדפת"?
רדיפה משמעה מעקב צמוד אחרי דבר אחר. מילים נרדפות הן מילים צמודות – אבל הן לא בדיוק אותו דבר. כאשר מילים הן נרדפות, משמעות העניין היא שיש מילה שהיא מקורית יותר, בעלת ערך ומשמעות גדולים יותר, ויש מילה שרודפת אחריה, מנסה להגיע למשמעותה של הראשונה אך אינה יכולה. המילה שמש רודפת אחרי המילה חמה, למה? כי המילה חמה כוללת בתוכה את התכונות של ה"חפץ" עליו אנחנו מדברים. השמש מפיקה חום, מכאן השם "חמה".
אפשר להסתכל על זה גם מנקודת מבט אחרת – יש את השם העצמי של הדבר ויש את השם שניתן לו מכח התכונות והמאפיינים שלו. אם ככה, מי רודף אחרי מי?
מכל מקום, לא על זה הטרוניה. המילה "חמה" משמשת אותנו לעוד עניין – כוכב הלכת הסמוך ביותר לשמש. לאחריו – כוכב נוגה. קצת הרבה יותר רחוק – צדק. ומה הבעיה אתם שואלים?
בעולם המערבי כוכבי הלכת נקראים על שם אלילים רומיים - יופיטר, נפטון ודומיהם. ביהדות יש בעיה מסוימת להזכיר את השמות הללו, שכן צוונו בתורה (שמות כג, יג) "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ", אסור להזכיר שמות של עבודה זרה בפה. באו אנשי העולם העברי החדש וקראו לכוכבים שמות אחרים. ראשית כל, כמדומני, לא לכולם, אבל מלבד זאת – הם לקחו מילים שיש להם כבר משמעות בעברית והצמידו אותם לכוכבי הלכת. מילא כוכב "מאדים", שנקרא על שם אדמומיותו, או כוכב ארץ (כדור הארץ אם תרצו) – ניחא, אבל מה הקשר בין חמה, נגה וצדק לפרטי צבא השמים?
ראוי היה לקרוא להם על פי צבעם או סתם להרכיב צירופי אותיות חדשים חסרי משמעות, ולא לקחת מילים שכבר בעלות משמעות בעברית ולתייג להם מושג ועניין חדש.
במחשבה שניה – לא עשינו את זה למרות שהיינו יכולים. למה? יש כאן לימוד זכות. השפה העברית היא שפה עצמית, בה נברא העולם ועל פיה מוגדרת המציאות ותכניה. כל צירוף אותיות בעברית הוא עניין עליון שטומן בחובו עקרונות וסודות נוראים.
לאחר הבריאה, כל מילה שלא היתה קיימת בה – אין לה משמעות, ועוד יותר מזה – יש בה סכנה, שכן איננו בקיאים לצירופי האותיות, מהם הרכיבו גדולי רבותינו לדורותיהם קמעות ופעלו מעשי פלא. ראוי לנו להצמד, מחמת חוסר דעתנו, לתבניות העברית המוכרות ועל פיהן לקרוא שמות לכל הברואים שלא טרחו התורה וחז"ל לתת להם שם. או שמא יש בזה רמז עמוק ש"מה לנו ולהם?" וכל העיסוק הזה מחוץ לכדור הארץ הוא מיותר.
לכן גם לא הזכרתי אותו. ועניין שמו של צדק - זו חרפה של ממש. מלבד זאת - מה הקשר בין בהירות לנוגה?
ניסיתי לערוך אבל לא הצלחתי (וגם ימ"ל לא ענה לי במסרים) - הודיעוני שיש גמרא בשבת קנו ע"א שמביאה את כל שמות הכוכבים, הרי שמקור לשונם מחז"ל וא"כ אין כאן קפידא כלל, רק בורות וחוסר ידיעה שלי.
שיש מכאן מסקנה מתבקשת, להיזהר כשמניחים הנחות שמאשימות את המתחדשים למיניהם. לפעמים אנחנו מתעצבנים על תופעות בלי לדעת שמדובר בבורות שלנו.
גם אני הובכתי בדבר כזה לאחרונה.
הולך באזור המרכזית
וכמעט ולא רואה אנשים בחוץ..
אנשים באמת פוחדים.
אבל צריך שהעריכות שלך יהיו בתוך ה90 יום וכבר מזמן לא ערכתי שם.
אבל לגופו של עניין, אני חושב שבאמת לא שייך שם התואר "פעילת זכויות אדם". זה להפוך את ויקיפדיה לכתבה תקשורתית, לכתוב מה שיפה ולא מה שמדוייק.
ההגדרה הנכונה זה שהיא פעילת ציבור הפועלת עבור זכויות המתיישבים, שזה אחל'ה דבר ומאד חשוב.
לא מבין מה הקשר לזכויות אדם.
אבא שמאכיל את הילדים הקטנים שלו הוא פעיל זכויות אדם?
מה הקשר?
גם בנצי גופשטיין הוא פעיל זכויות אדם, וברצינות -
את העמותה שלו הוא הקים בשביל נערות בסיכון. רק בשלב מאוחר יותר כשהוא גילה מה מקור הסיכון, הוא עבר לטפל בסיכון והסב את העמותה למה שיש לו כיום (או הקים במקביל, לא באמת משנה)
ליכא מידי דלא רמיז באורייתא
על הבוקר בחורף...
מה אתם עושים?
איך אתם חושפים את הזרוע בלי להרוס את השרוול או חצי להתפשט? ![]()
כי אני עד היום מסתבך עם זה
עוקב
ואז הוא נהרס ונשאר רחב..
(אמנם ממש פעם התאמנתי במשקולות אבל לא עד כדי כך
)
יו0יוחיצונית זה כמעט ולא ניכר.
ואם קר אז סוודר ומעיל אבל השרוול של החולצה תמיד קצר
מבקש אמונה
אבל ונדליזם זה לא ראויארץ השוקולד
ארץ השוקולד
בינייש פתוחכשאני חושב על אבא שלי ישר עולה לי הדאגה לבריאותו. קשה לי המחשבה שהוא יסבול, שמצב הבית יתערער. עוד יותר קשה לחשוב על המציאות היותר קשה. מצידי, העולם יקרוס כשאבא שלי כבר לא יהיה איתי. בהתבוננות ראשונה בתוכי זה נשמע לי כמו רחש מאוד אינטרסנטי, אבל אז אני מרגיש את הדמעות גואות בי ואני מבין שזה לא זה. זה משהו עמוק יותר.
אני אוהב את אבא שלי. אני באמת אוהב אותו. מה זה אומר שזה באמת? זה אומר שגם כשאני לא רואה את זה, כשאני לא מרגיש את זה, כשאני מנסה להכחיש את זה – זה תמיד קיים בתוכי, אני לא יכול לברוח מזה. למה? למה אני כל כך קשור לאהבה הזו? המחשבה הראשונה שעולה לי היא כי אכפת לו ממני, כי הוא דואג לי, כי הוא נותן לי. אבל אז אני מתבונן על הפסקה הקודמת שכתבתי ואני אומר לעצמי – לא יכול להיות. זו כנראה התבוננות מזויפת. כנראה שאני מדחיק, שאני בורח מזה. כנראה... כנראה שאבא שלי אוהב אותי גם.
"אבל איך זה יכול להיות?!" עולה בי זעקה של ממש. למה אני לא רואה את זה? אם זה נכון, למה אני לא רואה אצלי את מה שראיתי כשהצצתי במסך של אחי? את השיח הקרוב שביניהם?
כי אולי... זה עולה בי בחשש. או בעצם לא בחשש, הרי אמרתי את זה מקודם בעצמי. כי אולי זה אני שמפריע? אני זה שחוצץ?
אני באמת כותב על אבא שלי. לא, לא אבא שבשמים, אבא שלי. אבל איוב כבר הקדים אותי ואמר "מבשרי אחזה אלוה".
אולי אני זה שבורח? אני זה שלא מוכן לקבל את החסרון שלי? אני זה שתוקע את השיח, את התפילה שרק למענה הוא עשה אותי חסר?
ולמה הכל מלא פה ב"אולי"?
נערך
תילי חורבות
נפשי תערוג
הָיוֹ הָיָה
כשכל הגברים במשפחה שלי נאספו ליד הטלוויזיה בצימר שהיינו בו וצפו במשחק בהתלהבות, כאילו שמישהו מהם צופה בכדורגל בקביעות.



עשב לימוןזה רק מראה שאנחנו רואים מה שאנחנו מחפשים..
רק ערוצי התקשורת שלנו בשירות האויב טענו כך
מבקש אמונהאחרונה
בית החולים לא עובד בחינם, וזה לא משנה אם הוא שייך למדינה או לכללית.
מישהו ישלם להם על זה שהגעת אליהם לטיפול.
אם קיבלת טופס 17, או שהוחלט לאשפז אותך, או שהסיבה הייתה מוצדקת (כגון שבר חדש, גוף זר בעין, חתך שצריך לתפור וכו') - קופת החולים שלך תשלם.
לגבי תאונת דרכים, שים לב מה כתוב למשל באתר של כללית:
• בפנייה למיון עד 48 שעות ממועד התאונה אין צורך להציג במקום אישור משטרה לשם קבלת הטיפול. לאחר השחרור מהמיון - וכדי שלא תחויבו בתשלום בעבור הביקור שם - תתבקשו למסור למרפאה אישור משטרה המעיד על הקשר בין תאונת הדרכים לבין הביקור במיון וכן דו"ח ביקור במיון. לאחר מכן ינפיקו לכם במרפאה טופס התחייבות (טופס 17) בעבור הביקור במיון.
כלומר אם לא תביא להם אישור משטרה, אתה עוד תקבל בעתיד חיוב על הביקור שהיה לך שם.
בנוסף, לפי החוק, אם עשית תאונה עצמית עם האופניים (ללא מעורבות כלי רכב מנועי) זו כלל לא תאונת דרכים ואתה תידרש לשלם על הפנייה למיון.
למרות שגם במקרה ההוא לא חייבים להירשם מראש כמנויים ולא חייבים לתת פרטי אשראי.
תאמין לי שאם מוסד כלשהו רוצה לחייב אותך - הוא כבר ימצא אותך.
במקרה הזה אתה (והיא) לא אמורים לשלם כלום על המיון, אלא אם כן משום מה אתה מתעקש לא לדווח למשטרה...
התשלום המלא הוא 1,037 ש"ח על פנייה למיון,
על פתיחת תיק בשעות הלילה (23:00 - 06:00) צריך לשלם רק 233 ש"ח.
לא בטוח שנבדקת חינם, הם יכולים לשלוח לך את החשבון (אם יתברר שאתה אמור לשלם) בדואר או משהו
אין לי כח לקרוא את זה עכשיו.