פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 139)

נראה לי ב 400, עם משלוח עד הבית.
לא יודעת אם נחשב יקר.

-סטנדרים- סטנדר | מרכז הסטנדר | מבחר סטנדרים איכותיים

עלה 400 כולל משלוח
דגם 203

תודה על התזכורת

ואז זה כפתור שהלחיצה עושה משהו ללינק קיים.
אולי.

זה יעזור לך בחיים

פורום משוב | ערוץ ７

@משה

אם מתלוננים אז זה באג (כדי שיירגעו)
ואם זה טוב או יש לפחות יתרונות בכך אז זה פיצ'ר

It's overhelming או
I can't take it או
It's to much for me
או I can't cope
with it


תלוי הקשר

איך היית אומר באנגלית למשל - איך אני אמור להכיל את זה שהמנתח כרת לי את הרגל הלא נכונה

where the surgeon cut the wrong leg?

ככה אני הייתי מנסח

והתוצאות נראות יפות.
תודה

או בכל מקרה קשה לי להאמין שקיים בימינו מישהו שנמצא בדרגה של להרגיש באמת את הפגם והקלקול הרוחני שגורמת עבירה לעולם

 

אבל בעצם, האם זה באמת משנה? בסופו של דבר כאדם מאמין שמאמין שהתורה אמיתית ונכונה, התחושות האלו של 'לכלוך' כביכול, הן טובות. כי אתה מאמין שלעבור על איסורי תורה באמת גורמים לקלקול בעולם, כך שהתחושות שנגרמות מעבירה (לאחר שחונכת לשמור תורה ומצוות) מכווינות אותך לטוב

כל אדם מושפע בצורה כזאת או אחרת מערכים מסוימים שמושתתים אצלו.

ב"ה בנוהג העולם שאדם מושפע ממעשים מסוימים כמו רצח.
ז"א אם אדם מן השורה יקלע לזירת רצח בשידור חיי זה כן ישפיע עליו ממש. כי לפי המוסר האנושי רצח זה פשע חמור מאד וזה משהו יחסית נדיר אז לכן זה יגרום ליותר השפעה עבור רוב האנשים.
ואני בכוונה אומר רוב ולא כל כי תמיד יהיו יוצאי דופן שהם אפאתים או שח"ו זה נהפך אצלהם לטבע.
וזה מה שמביא אותי לנקודה הבאה, ציינת שקשה לך להבין איך דתיים מרגישים דברים מסוימים שחילונים לא. אז יש לכך 2 הסברים א) לדתי יש סט ערכים שונה משל אדם חילוני.
אדם דתי מנהיג את חייו על פי התורה. חילוני לעומת זאת לא.
גם דתי וגם חילוני יסכימו על ערכים מסוימים לדוגמא כמו כיבוד הורים או איסור גנבה. אבל כנראה שעל דברים כמו שמירת שבת או טהרת המשפחה הם לא יהיו תמימי דעים. עבור דתי חילול שבת זה קו אדום שלא חוצים קצת כמו שעבור חילוני רצח זה קו אדום שלא חוצים. וכאן שוב מגיעים להיבט השני; ב)
מאחר שלדתי יש ערכים שונים אזי גם הטבע שלו שונה בדברים מסוימים ולכן תראה את הפער בין התפיסות המנטליות. וזה גם עונה על מה ששאלת. למה דתי מרגיש מה שחילוני לא? כי ייתכן שלחילוני יש טבע מסוים באותו עניין שלדתי אין. לחכמינו זכרונם לברכה יש אמרה שקשורה לזה: " כל השונה על עבירה סופו שתיהפך לו להיתר" (אני לא סגור אם זה הנוסח המדויק, אבל בעצם המשמעות היא שכאשר אדם עושה משו שלילי מסוים מספיק פעמים ללא חרטה אז לאט לאט זה יהפוך לטבע אצלו עד כדי כך שלא ירגיש כלום.

עניין אחרון שחשוב לי להדגיש; אדם בין אם חילוני בין אם דתי שעושה מעשה לא טוב מסוים. במידה ואח"כ ירגיש שזה משו רע ויעלו לו רגשי חרטה זה אומר שמבחינה נפשית הוא במקום טוב.
להבדיל קצת כמו כשרופא דוקר מטופל עם מחט באצבע של הרגל ובודק תגובה, במידה ותימצא תגובה אזי הגוף בסדר, אם לא - יש תקלה..
אדם סדיסט שפוגע באנשים ולא מרגיש חרטה משו לא בסדר איתו.

אתה יכול למצוא למשל הרגשה של התעלות רוחנית אצל נוצרים בטקסים שלהם ומאידך יהודי או מוסלמי יתחלחלו מהמעמד הזה שכן זה לא שייך לדת שלהם.

לבורא. גם אם לא כל הרגשות אמתיים.

בנוסף, גם לעובדי עבודה זרה יכולים להיות רגשות רוחניים, כי לעבודה זרה יש שורש רוחני למעלה, אמנם מצד הטומאה אבל זה רוחני.

בשום מעמד שהוא.

ואם תיקח אדם דתי, אותו אדם בדיוק, תגדל אותו כלא מאמין, שום "שורש רוחני" לא יהיה קיים בו.

אני למשל הייתי פעם דוס טרור. אמיתי. התרגשתי והרגשתי תחושות עליוניות במצבים מסויימים. היום אני מבין שזה היה קיים רק בראש כל הזמן. אנשים חווים חוויות על ידי חיווטים ביוכימיים במוח, ועל החיווטים האלה אפשר לעשות מניפולציות.

בסוף זה הכל בראש.

נשמע עצוב שאלו המונחים שאתה חי בהם...

רגשות הם דבר אמיתי ולא פעולות מוחיות בלבד.

כלומר - להגיד שאין לך שום יישות אמיתית, זה רובוט שמתוכנת להפעיל אלקטרודות במוח שמייצר סיטואציות שונות.
לא נשמע לך עלוב?

התשובה שלי בהחלט יכולה להתפרש כמטריאליסטית נטו.

אבל כאדם מאמין כמובן שמטריאליזם הוא לא הגישה הפילוסופית שלי אלא יותר רוחניות ודואליות, 

בכל מקרה, בנוגע לחיבור של הנפש לרגשות, האם הרגש הראשוני נחווה בנפש וגורם לתגובה עצבית וחוסר איזון הורמונלי במוח שגורר השפעה גופנית? אני נוטה להאמין שכן, במקרה הזה אני מרגישה את התוצאה של החיווטים המוחיים ולא את הנפש עצמה, מבחינתי זו לא סותר את קיום הנפש, ובכל זאת התחושות הגופניות שאני מרגישה בסופו של דבר מגיעות מהמוח.

הרי בסופו של דבר אפשר ל'שחק' על הרגשות במובן של איך הם נחווים בגוף, תשאל את מי שלוקח ציפרלקס.

מה התיאוריה שלך? איך אתה מסביר את ההשפעה של חומרים פיזיים על מה שאנחנו קוראים רגשות?

 

 

ויין".
איך נסביר את זה?
ברור שהנפש מושפעת מהגוף, וזו באמת הדואליות (שאת טוענת שאת בכיוון שלה) כמו שזה פועל גם הפוך והגוף מושפע מהנפש. אדם שבע יהיה במצברוח טוב יותר, ואדם שחגג על בשר ויין - עוד יותר. קל וחומר שהרגשות יושפעו מתהליכים כימיים, ככה נכנסים לאופוריה וכך גם נוצרת התמכרות.

האם בסופו של דבר מה שאני מרגיש זו הנפש עצמה או התחושות שיוצרים התהליכים החשמליים שהיא מניעה? שאלה טובה באמת, לא חשבתי עליה ואין לי תשובה כרגע. אבל על אף שהיא מעניינת מאוד היא לא באמת משנה, כי כל עוד ואני מרגיש דברים שהנפש נוכחת בהם ואחראית להם - לא משנה אם אני חווה את זה על ידי "תרגום".
כמו שאת תרגישי משהו כשתראי את האדמו"ר שלך, ולא יטריד אותך שאת לא באמת רואה אותו אלא יש קרני אור שנתקלות בו ומוחזרות אלייך והרשתית קולטת אותן בהיפוך ומעבירה למח שמייצר תמונה ישרה שבה את כביכול רואה את מה שמולך.

ואכמ"ל.

ומכמות חומרים כימיים שונים כמו דופמין שנמצאים לנו במוח

 

אבל בנוסף לכך- החומרים מושפעים ממה שאנחנו בוחרים לחשוב

 

החומרים האלה גורמים לשחרור אותות חשמליים עצביים, שמה בעצם הם עושים? 

כמו שבמחשב נכון שהאותות החשמליים מבצעים את הפעולות וגורמים לשינוי הצג במסך,

אבל הם רק אותות... מי מפעיל אותם? מי שולט בהם? כמובן- האדם. (גם הרעיון הזה זכור לי מ"לדעת להאמין)

 

השאלה הפסיכופיזית מטרידה רבות ביולוגיים כיוון שזה מוכח מחקרית ולוגית שאנחנו יכולים לבחור מה לחשוב וכך להשפיע על האותות החשמליים ומצב הרוח, וזה סותר את העמדה המטריאליסטית ומביך את המדע כי אין לזה הסבר מדעי חוץ מקיומה של נפש... בכלל, הנושא הזה מרתק ממש.

 

בביולוגיה יודעים לומר שיש פעולות "בלתי רצוניות" כמו נשימה ואינסטינקטים מסוימים שבהם אנחנו לא יכולים לשלוט אבל רוב הפעולות הם "רצוניות"- נובעות מבחירה מוחלטת של האדם, כמו הוזזת יד וכו'

על פרופסור שבמשך כמה שעות הרצה והרצה ושטח את תורתו הטוענת בתוקף שאין באמת בחירה, הכל אותות חשמליים, כל מה שאנחנו חושבים ומרגישים זה אותות חשמליים במוח וחומרים וכו' וכו'

 

ואז בסוף ההרצאה ניגש אליו אדם ששמע אותו, ונתן לו וואחד סטירה מצלצלת...

הפרופסור הנדהם הזדעדע, כעס ונעלב עד עמקי נשמתו (שהוא כופר בקיומה) שאל את האדם למה עשה זאת

 

והוא פשוט השיב לו בחיוך: "מצטער... אין לי באמת שליטה, אתה יודע...זה הכל אותות כימיים במוח...את זה אתה אמרת... אז למה אתה כועס?"

כיצורים בשר ודם אנחנו מרגישים בהתאם לצורה בה נבראנו, ולכן רגשות נחווים על ידינו בצורה של 'פעולות מוחיות', ואני לא חושבת שזהה הופך אותם לפחות אמיתיים (כמו שכתבתי ליעל..).

כמו שאמרת "כל עוד אני מרגיש דברים שהנפש נוכחת בהם ואחראית להם-לא משנה אם אני חווה את זהה ע"י תרגום", אני לא חולקת על הדברים, להפך, אני מסכימה איתם. 

 

בין זה: אני מחפשת את הסתירה... - צעירים מעל עשרים לבין ההגנה שלך על זה: אז אתאיסטים למשל לא ירגישו שום "שורש רוחני" - צעירים מעל עשרים ?

את עשויה לחוש אהבה למשפחה שלך. לעומת זאת אני עשוי להיות אדיש לגמרי אליהם.
זה לא אומר שכולם צריכים להיות כמו המשפחה שלך או שלי.

אני עשוי להיות מאוד מאוד עצוב ביום הזיכרון לחללי צהל לעומת זאת צ'יאואנג מסין עשוי להיות אדיש לגמרי ליום הזה.

הצד השווה שבהן, שהכל נבנה על ידי הבניה חברתית.

כי אם כן צריך להכניס אותך למאסר עולם...

 

ברור שבתור אנשים יש עניין של חוויה. אנחנו חווים דברים וזה לא תמיד מסתנכרן עם המציאות בצורה ישרה אבל זה לא סותר שגם אפשר לחוות דברים אמיתיים ונכונים..

שאתה לא באמת חווה. אתה חווה. אבל אתה חווה חווייה סובייקטיבית לחלוטין שלא תלויה בשום גורם אובייקטיבי.

אתה יכול לחוות התאהבות. אבל ההתאהבות שלך לא תהיה ההתאהבות שלי. ההתאהבות שלך תהיה בהתאם למה שלמדת, גדלתו חונכת לתוכו.

אם הבנתי נכון

אם בכלל.

לתופעות ניו-אייג'יות כאלה של מוסר רך כזה.
אני לא בא מהצד הזה.

אתה בא מהצד שאומר שאין אמת אחת - לא רק כי זה מה שנעים ונוח,

אלא כי זאת המציאות , - שהתחושות ו\או אפילו המחשבות הן סובייקטיביות ואף אחד לא יכול להגיד על 

שום אמת שהיא אבסולוטית? 

 

 

שום "אמת" שהיא אבסולוטית.
בפועל, הרבה אנשים כן אומרים שיש אמת אבסולוטית, אבל בעיני הם טועים טעות גמורה.

גם אנשי דת וגם מכחישי דת.

 

(והאמת שהנטייה שלי בעצמי היא לשלב את מה שכתבת בתפיסה שלי את החיים.

לא שאין אמת אחת, אלא שהיא נעדרת, וגם מורכבת מכל הסתירות, ולכן בפועל מה שיוצא זה שבעיני בשר ודם אין אמת אחת כביכול)

אגב, כשאני אומר שאין אמת אחת, זה לא שבאופן מוחלט וסופי אני אומר שאין אמת. כי זה סתירה למה שאמרתי עד עכשיו אם הייתי אומר ככה.

כמו שאמרת יפה, האמת, אם ישנה כזאת, נעדרת ומוסתרת היטב.

ראיתי לא מעט נערים חילונים שמעולם לא שמעו שיש בזה בעיה, שואלים בפליאה בכל מיני פורומים  "למה אני מרגיש רע כל פעם שאני עושה את זה?" 

 

כל עוד יש נשמה מרגישים רע עם עבירות - אם מעט ואם הרבה

אני חושב שעומק התשובה בדברי הרב קוק במידות הראיה, ברית אות א'. יש שיעור נפלא של הרב יוני (או שזה אחיו) לביא באתר ערוץ מאיר שמסביר את העניין.

וזה לא קשור ספציפית לעבירות בתחום המיני. כל עבירה שעד היום לא עשית ושהיא סוג של חציית גבול, אחרי שתעשה אותה תרגיש רע, כי אכפת לך ממה שעשית. עד שבסופו של דבר אם תמשיך לעשות אותה תתרגל אליה ולא תרגיש רע. הגבול התרחק.

אנשים עם נפש טהורה שבאמת מרגישים בעומק הנפש הרוחנית שלהם ומי שכבר אין לו טהרת הנפש כבר לא מרגיש. מסכן.

זה באמת בעיה. השאלה האם המעשה ראוי או לא. ועד כמה.

על ה"תחושה" של הלכלוך או על הלכלוך עצמו?

זאת אומרת, השאלה שלך אם חטאים באמת מלכלכים
או אם זה שאנחנו 'מרגישים' לכלוך זה כי אנחנו בוחרים להרגיש את זה?

יש מציאות. ויש בחירה של כל אדם,לפעמים על מודעת מה להרגיש כלפיה
וגם יש פעמים שאלוקים בוחר לפתוח לאדם והוא מרגיש משהו בלי שום בחירה

 

יש הרגשה רעה שבאה מתוך תחושה שעשית משהו אסור, אבל לא באמת הבנת או שאתה לא יודע למה זה אסור, פשוט החדירו לך מגיל אפס שזה אסור וזהו, במקרה כזה ההרגשה תהיה באמת סובייקטיבית, וגם קל יחסית להתגבר על זה והיא לא תהיה שווה הרבה.

לעומת זאת, יש הרגשה רעה שבאה מתוך הכרה והבנה עמוקה של האיסור ועד כמה זה חמור ובכל אופן נכשלת בזה, במקרה הזה התחושה הזאת אמיתית מאוד כי המעשה שלך סתר את מה שאתה באמת רוצה לעשות ובאמת מאמין בו. לכן בעבירות שיותר קל להגיע להבנה של עד כמה הם חמורים, אנחנו נראה פחות סובייקטיביות בתחושות שלאחר המעשה, לעומת עבירות שצריך באמת להעמיק בשביל להבין (עבירות שבין אדם למקום למשל), ששם רק אנשים שהגיעו להבנה יהיו להם את התחושות האלו, לשאר זה יהיה סתם מתוך הרגל וכדו' שכאמור די קל להתנתק מזה, כמו כל הדתלשים שהזכרת.  

ההרגשה הרעה שאתה מדבר עליה לא מגיעה בגלל המעשה עצמו, אלא בגלל הידיעה שהמעשה אסור. תחושת הלכלוך מגיעה מכך שאכזבת את הקב"ה ואת עצמך, שלא עמדת בציפיות, שלא הלכת בדרך הישר, שאתה צפוי לתת את הדין לפני מלך מלכי המלכים על מה שעשית עכשיו.

 

ממילא אם אני לא יודע שזה אסור, לא חונכתי כך ואיני מאמין בישות עליונה שקבעה שזה אסור, לא ארגיש את כל הדברים האלה.

 

דווקא *בגלל* שהחטא כל כך נעים, טוב ומענג - תחושת האשמה גדולה יותר. "איך יכולתי ליהנות כל כך ממעשה שהוא אסור? מה זה אומר עלי, שמעשה אסור גורם לי לכאלה תחושות טובות?"

יכול להסביר לך בפרטי למה

לפני שייכרת לגמרי

משכי כאבים חזקים במיוחד כמו מורפיום הם בסופו של דבר גם סמים ממכרים.

שהוא היה על סמים.

מה שאני לא הבנתי, איך לא ריססו אותו יותר מהר..

ומן הסתם הם לא הפסיקו לזוז כדי שהוא לא יצליח לירות בהם.

 

גם הסטרס שאתה נמצא בו כשיורים עליך לא מוסיף ליכולות הדיוק של האקדח...

אכתוב בשרשור נ9רד

ועייפה

וקראתי משהו מבאס

ליל מנוחה

דווקא כן, אבל פעם, בתקופות אחרות בחיים..

אממ... לא בטוח שהבנתי 

כן, מכירה

בן מנשה

כשהצרות באות הם באות בצרורות, כמו שאומר הפתגם...

 

אני מנסה להזכיר לעצמי את המשפטים שבחתימה שלי ולזכור שהכל לטובה

והכל עובר בסופו של דבר

 

וחיבוק!

הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר בע"ה

אני שומעת סרטונים של הרב שניר או הרב יגאל בנושא אמונה. הם תמיד מסבירים כמה השם אוהב אותנו ואם עשה ככה, אז הוא עשה את זה כי הוא אוהב אותנו ורוצה שיהיה לנו טוב. כשמאמינים בזה באמת, זה מרגיע ברמות.

אבל זה תמיד גורם לי לחשוב...

קרו גם דברים טובים שלא נתתי להם מספיק מקום..וזה קורהה לפעמים..

וזה ככ נכון
ומדוייק
הלוואי ונזכה כולנו לעשות ככה
ושנזכה גם להיראות כשצריך
תודה רבה @נפש חיה. שתייגת אותי
זה בא לי בול בזמן

מהמם.
חשוב כ"כ

"הם יסתכלו על כולם רוקדים וישאלו את עצמם איך הם קשורים לזה? הם יספרו בלב שלהם לאחור וכשיגיעו לאפס יחליטו שהם קמים והולכים"

לא אוהבת שמסתכלים על רווקים או רווקות כמסכנים
מגוחך קצת ..
גם לנשואים או לאמהות עם ילדים רע בחיים ויש משברים
אף נשוי לא צריך לרחם על רווק

מה כן התחברתי?
צריך להאיר פנים לכולם!!!!! , למה? כי אף אחד לא יודע מה השני עובר
וכמה כוח אפשר לתת אחד לשני
בלי קשר מי הוא ומה הסטטוס שלו ומה הוא עובר
אבל כן להאיר פנים לאחר זה א. ב.
ועצוב לי שכל פעם צריך להזכיר את זה
זה כלכך בסיסי

שאין לך מה לעשות בתוך קבוצה כזאת בגלל הסטטוס
אני מסכימה שלא צריך לעשות מזה עניין גדול
ולשמוח ביחד בלי קשר לכלום.

אני חושבת שבחברה בריאה מלכתחילה אין את זה..
באמת כאילו אני נהנת מחברה שהיא נשואה כמו מחברה רווקה .. אם אני באמת מחוברת אליה .
לא חושבת שלאחת
יש חיים יותר טובים מהשניה גם..

מרגיש לי פה הרבה קיטלוגים שאין להם אחיזה אלא הכללה

הייתי צריכה ממש להתאמץ ולראות איפה יש מעגל עם עוד נשואה כדי להרגיש נח ורצויה להיכנס לרקוד
מאשר מעגלים של צעירות שמלכתחילא לא ממש נתנו להיכנס והיו יותר סגורים כזה. הרגשתי שזה בגלל המטפחת.

לגבי השאלה שלך,אז כן. כשכל החברות שלך מדברות על נושאים מאד יבשים (ילדים/ טיפול בבית / קניות/ מתכונים) את מרגישה לא כזה נוח שם ואז את מחפשת חברה אחרת יותר מכילה... ככה הרגשתי בזמנו
וקצת אני מרגישה ככה גם היום.

את מה שאמרתי צריך להאיר פנים לכל אחד נקודה בלי לשפוט מי הוא ולתייג אותו

שמגיעים לתחושות כאלה, ועוד שאת מרגישה ככה כיום.
זה מבאס ממש.
אין ספק שהסביבה צריכה להאיר פנים לכולם, לנסות לגרום למעגלים רחבים להרגיש שייכים

אני יכול להעיד על עצמי שבחג ממש ניסיתי לקרב ולהכניס לריקודים עוד ועוד, כמובן בצורה מאוד נעימה ומכילה...

לא הבנתי כ''כ מה הקשר בין ריקודי שמחת תורה, לרווקים או לא..

מילא הייתם אומרים שמחת נישואין, שמחות משפחתיות וכד'

מה הקשר אם אתה נשוי או לא בשמחת תורה?

אני כשקראתי את זה לקחתי למקום של לשים לב לכל אחד, לילד שנראה לבד וגם למבוגר.
זאת פשוט הייתה דרך לתזכר מבחינתי.

לק"י

כי אנחנו כבר זקנים מכדי לפתוח שרשורים כאלה

ואני לא פותחת אף פעם כי לא באמת מעניין אותי התשובות

כי אומרים שטבע האדם הוא לחפש משמעות

ככה

כדאי נצטער על היחס של החברה שלנו. זה שלא נולדת גבר זה לא הסיבה לחוסר הזה.

לא תמיד הגברים נהנים 

לפעמים תוכניות משתבשות ואז נשארים לרקוד בבית כנסת עם כל הזקנים..

את הריקוד שלכן לא עושים היום שזה דברי חז"ל שיש להם יסוד במקרא, ורק עושים שמחת תורה שזה מנהג מאוחר יותר.

באופן עקרוני מסכים איתך שצריכים יותר מקום לריקוד לבנות. אם כי משמע בשמחת בית השואבה שהן הסתכלו, אבל גם כשמסתכלים אפשר לא רק לעמוד במקום אלא לקפוץ ולעשות תנועות של ריקוד.

@בנות, ראיתם פעם הסרטות מטישים של אדמו"רים? אנשים די נהנים שם...

הגיוני שעל עצם החוויה של קיפוץ במקום יש להם דעות אחרות.
אגב, הייתי בטיש לייב בערב שבת (כחלק ממסע היכרות עם עמ"י מהאולפנא, לא התחסדתי, אפשר להרגע) וראיתי בעיקר שירי שבת שקטים במבטא יידשי כבד בלתי ניתן להבנה. לא המון קפצוצים. בעזרת נשים בכלל לא הייתה תזוזה מהכיסא למרות שהיה מלא מקום.

מעניין אותי מה יהיו התגובות לתימהונית שתתחיל לרקוד ולקפצץ לה בעזרת נשים

תנסי ותעדכני

ועוד לא דברו ביידיש בכלל. היינו עוף מוזר רק בגלל הקטע הזה.
עכשיו נבחן את הידע שלכם לנחש על איזו חסידות אני מדברת.

חח אני לא כזה בקיא בחסידויות

לצערי

זה ממש מגניב התרבות הזאת שלהם

 

אצלם מלמדים יידיש כשפה ראשונה מאידאל.

זה קשה מידי לנסות

סתם כי אני וחברות היינו משועממות, אבל זה אחד הדברים המרגשים והמרתקים. יכולתי לעמוד ולהסתכל שם שעות.
אבל שמה לא קינאתי חח, זה ממש יפה אבל לא הייתי רוצה להיות חלק.

א. כי אני מכיר את האנשים (@אלפיניסטית, מחילה...)
ב. כי בעצמי ביליתי שם...

ברור שראיית הרב'ה היא דבר גדול עבורם, אבל העוצמות של הריקוד בפרנצ'ס הן אדירות (ואגב, זה קורה לא רק אצל חסידים ולא רק עם ראיית צדיקים... יש עוד סיטואציות)

@אלפיניסטית, ברור שתמהונית שתתחיל לקפצץ אכן תהיה תמהונית, אבל אם יארגנו שורות שורות של ריקוד כמו בפרנצ'ס ברור לי שזה יהיה אדיר

הנשים החסידיות נראלי לא מחפשות את זה, אבל הבנות המזרווווחניקיות מוזמנות לנהוג כמו הגברים החסידיים 🤷‍♂️

אני חושבת שאין דבר יותר יפה משירה בטיש, במיוחד בחסידות שלי (אולי אני סתם משוחדת)

פעם הייתה סיעתא דשמיא ולא היה שם יצר הרע.

ולכן אומר הריטבא שהשמחה הזאת גדולה יותר משמחת השואבה.

 

ברור שהיום אם מעמד כזה יהיה, הוא לא יהיה קדוש יותר משמחת בית השואבה. אלא מעמד של פריצות. וד"ל.

לעשות תנועות של ריקוד במקום כשכולם סביבך באש אחרת ורוקדים אחרת, נראה אם תהנה חח

אני חושב שזה ממש תלוי איפה את נמצאת.
היופי הוא שאת במקום בחיים שאת יכולה לבחור איפה להיות עוד כמה שנים ולבחור איזו סביבה גתית תרצי להיות חלק ממנה

אני לא כהן. יש המון מצוות שלא אוכל לעשות אף פעם.

בתור אישה, יש מצוות שרק את יכולה לקיים ואני לא, ומנגד, את פטורה ממ"ע שהזמן גרמן, ויש מצוות שלא שייכות לגבייך.

 

לכל אחד כאן יש תפקיד אחר, לכל אחד יש מטרה אחרת, וממיילא, גם מצוות אחרות לעשות.

אז נמצאת מולנו מצווה לשמוח בתורה. זה חשוב. אבל אנחנו שמחים בתורה לא (רק) כי זה כיף לנו, אנחנו שמחים בתורה כי זה רצון ה'. זה מה שהוא רוצה שנעשה.

וממילא, אם הוא לא רוצה שנעשה את זה. לא נעשה. נעצור הכל, נחשוב, נגיד לעצמנו "אנחנו באים לעשות רצון בוראנו" ונעשה מה שצריך.

(דוגמא מצוייה לאחרונה, תפילה במניין בתקופת הקורונה. רצון ה' שלא אתפלל במניין. אז אני עוצר הכל, ומתפלל ביחיד לשם שמים. זאת המצווה שלי)

 

ברור שזה מבאס קצת, ואשרייך על שאיפה ככ גדולה לשמוח עם התורה.

מיותר להגיד שיש הרבה אנשים שרוצים לרקוד ולשמוח במקומות ריקים ופרוצים.

אבל מקווה שזה לפחות מעודד קצת..

 

ובכל זאת, אפשר לחפש מקומות עם ריקודים לנשים. ואפשר לקבל המון, המון מלהסתכל ולחוות את השמחה העצומה דרך העזרה...

לשנה הבאה בירושלים הבנויה

כל אחד והתפקיד שלו...

אבל זה עדיין יכול לבאס🙊

אבל אני חושב שאם נצליח להסתכל על הכל בצורה של:

זה משמח אותי כי זה רצון ה.

אז גם אם אני הייתי עושה את זה, זה לא היה משמח אותי כי הקב"ה רוצה ממני משהו אחר

 

(ממקווה שהצלחתי להסביר את עצמי)

שצריך לעשות.

שאת רושמת שבנות זה כאב ראש / למה אני לא גבר .
אם זה נובע מתוך צחוק אז סבבה (;

אבל אם את רצינית .. למה לך להיות גבר? להיות אישה זה כיף זה מדהים זה עמוק .

לגבי זה שנשים מתסכלות על גברים רוקדות? וואלה לא הבנתי את זה עד היום .
מוזר

לא באמת הייתי רוצה להיות גבר. אני מודה להשם על היותי אשה, עם כל מה שזה כולל. פשוט יש קטעים מבאסים ממש כמו הקטע הזה...

אם יש לך שכל כמו שצריך אתה לא תרצח אף אחד כי אתה מבין את חשיבות האדם, את חשיבות כל אחד במערכת. ואם יש מישהו שלכאורה לא חשוב - לא יהיה אדם כזה, כיוון שע"י שכל ידעו איפה להכניס אותו. וכמובן שהיינו מביאים ילדים, כי היינו מבינים את חשיבות ההתפתחות של האנושות..

"חשיבות" היא לא מונח לוגי. ולכן אין לה משמעות בעולם השכלי. עולם שכלי בלבד הוא עולם בלי משמעות בעולם הרגשי, הוא מתאר רק מציאות.

 

כמו שכתבתי בתגובה המקורית שלי, המונחים שכל-רגש ממש לא מוגדרים היטב והחלוקה ביניהם לא ברורה, וכנראה כל אחד רואה בדברים שונים שכל או רגש

ודאי שחשיבות היא מונח לוגי, סדר עדיפויות הוא מונח לוגי.

יתכן שאנו לא מחלקים באופן שווה בים שכללרגש או משתמשים במונחים אחרים. פרט את הבנתך, יותר מאשמח לשמוע...

לוגי = מונחי אמת ושקר. האם רצח הוא שקר? אם הוא קרה הרי שהוא אמת, אם הוא לא קרה הרי שהוא שקר.

האם מותר לרצוח? זאת שאלה ערכית, לא שאלה לוגית. כדי להניח שאסור אתה צריך להניח שיש מישהו שאוסר עליך, וסיבה לציית לו. אם אכן החלטת שאתה מציית (שזאת החלטה רציונלית - לא לוגית, רציונלית - אם הוא מאיים להרוג אותך, למשל), אז המסקנה הלוגית היא שאתה לא רוצח.

אבל גם אם נניח ששכל = החלטות רציונליות, עדיין המניע הוא רגשי. ההחלטה הרציונלית שלי לא להכניס יד לאש נובעת מהרגש של הכאב שארגיש אם אחליט להיפך. כך שבהינטל הרגש, אין סיבה לא להכניס יד לאש. קל וחומר כל פעולה אחרת. 

לכן כתבתי שבעולם נטול רגש לחלוטין, אין שום מניע לשום פעולה

(גם דקדוקית, המונח "רגש" הומצא כדי לתרגם את emotion, שהוא לא במקרה קשור לmotion-תנועה או motivation-מוטיבציה, מניע. זאת לא לגמרי המצאה, כבר חז"ל משתמשים במונח "הרגשה" כדי לתאר feeling, שגם הוא מתאר גם רגשות ולא רק תחושות)

(מחילה, יתכן שבלבלתי בין המושג לוגיקה לרציונל, להלן ראשית דברי ויקפדיה על "לוגיקה": 

לוֹגִיקָה, בעברית: תּוֹרַת הַהִגָּיוֹן, היא שם כולל לתורות הבוחנות קשרי היסק בין טענות תוך התבססות על אקסיומות. הלוגיקה מנתחת צורה של טענות, ועל סמך ניתוח זה מציעה כללים שבעזרתם ניתן לקשר טענות זו לזו ומכאן להסיק מסקנות. הלוגיקה מבחינה בין טיעונים שיש בהם היסק תקף, כלומר כאלו שבהם המעבר מההנחות למסקנה הוא מוצדק, לטיעונים שאינם תקפים. לפיכך הלוגיקה היא בראש ובראשונה תורה המתארת את אופני החשיבה שהם תקפים באופן אובייקטיבי כביכול ואת אופני ביטוייהם.)

 

מחילה, אבל יש כאן טעות רבתי - יש רציונל גדול בכך שלא אכניס את היד לאש - שכן אין תועלת (בלשון המעטה) בלהחריב ולסכן את הגוף שלי ולפגוע בו, לא מחמת שזה "לא נעים לי" (גם כן בלשון המעטה יש לציין). המנגנון של ההרגשה והחישה (והתגובה הרגשית שנגררות ממנו) נועד לתועלת מי שלא עוקב ומבין את הרציונל שבסכנת הגוף והחרבתו (לדוגמא תינוקות וילדים קטנים), ינהג ויתנהל בזהירות בעולמו שברא (או גם מי שמבין - שהזהירות תתאפשר בקלות ובמהירות במקרה של סכנה).

 

רק שכל זה די כמו רובוט
רק רגש זה עולם ללא תועלת הכול היה מבוסס על הכאן ועכשיו אין ראיה קדימה (בערך)

אולי פה אתה מתכוון יותר למה מניע כל אחד? ..
בעלי תשובה יפעלו מתוך הנשמה אבל זה לא בהכרח רגשי או שכלי. זה גם וגם

עולם שמנוהל על פי שכל בלבד - היה נראה כמו מכונות עם טעויות. אבל השאלה לא איך זה היה נראה אלא איך זה היה נחווה. ובכן - לא היתה שום חוויה של האירוע כי הוא מנוהל על פי שכל בלבד

עולם שמנוהל על פי רגש בלבד - כנראה היה נראה זוועה, ונחרב תוך יומיים וחצי, כי מספיק שמישהו דרך על מישהו בטעות כדי להחריב לו את הבית (הרי אין שכל שיעצור אותו.... אולי לפני שהוא ישמיד את אחרון שכניו, הוא יעצור בגלל התפרצות רחמים...)

 

בכל מקרה החלוקה ל"רגש" ו"שכל" היא די חסרת הגיון ובהתנהלות של בני אדם היא גם לא מוגדרת היטב (כל פעולה כוללת רכיבים רגשיים ורכיבים שכליים. יש דומיננטיות אבל אין שכל לבד או רגש לבד)

בעולם רק של שכל לא הייתה אומנות, יצירתיות, כל המושגים של יופי ושמחה, כאב וצער, הכל היה נעלם והיינו נשארים אם תכנון אדיש שלפעמים מוצלח יותר ולפעמים פחות. בנוגע לעבודת ה' זה היה מזכיר עבודת ה' קרה ומחושבת קיום כל פסיק בשולחן ערוך ע"פ הצד הטכני ביותר בלי כל הצדדים של ההתרגשות.

בעולם רק של רגש אז גם היה לא טוב, לא היה משהו שהיה עומד כמו שצריך - על כל רגש שצריך להתחשב בו יש רגש אחר כנגדו, לא היה מי שיעשה שיקול מה חשוב יותר ומה חשוב פחות. ועבודת ה' אולי הייתה עם הרבה התלהבות ושמחה אבל היה גם בלאגן ולא הייתה קביעות.

 

סיכום בגדול: חסידות קיצונית מוחלטת מול התנגדות קיצונית מוחלטת.

אז כיצד תסביר את עבודתנו להשליט את השכל על הרגש?

הרגשות הם כלי עזר שעוזר לנו לדייק את עצמנו וגם דלק שדוחף אותנו קדימה, השכל הוא המצפן הכללי לכיוון והצורה שבה צריך להתקדם.

עולם שמנוהל על-פי שכל בלבד היה מגיע למסקנה שיש צורך ברגש.
עולם שמנוהל על-ידי רגש בלבד היה מרגיש צורך ביציבות ובשכליות.

ובלי להתחכם-
א. .נראה לי שבשני המקרים האמונה וקיים המצוות היו מאוד חסרים.
מצד אחד, עולם שבו אי אפשר להתענג על ה', לשמוח בקיום מצוות, להיות חסרים את בית המקדש, לחוש ריחוק מה' או קרבה אליו..
ומצד שני, עולם שבו אי אפשר לעבוד על המידות, להתגבר על היצר, לעשות תשובה, ללמוד תורה ועוד..

ב. אני לא בטוחה שהחלוקה נכונה, ובפרט כשעוסקים בעולם אמוני/תורני, שבהם יש המון חפיפה בין השניים.. נראה לי שאפשר לראות את זה בחלק מהדברים שכתבתי בסעיף הקודם, כמו גם מהעובדה שיש מקומות שבהם התורה מצווה עלינו להרגיש..
יש איזושהי חפיפה בין שני המושגים ובין הפעילות שלהם.

ג. לא בטוחה שהבנתי את ההשוואה שלך למשחקים ובכלי תשובה..

לעניין א. - צריך להבין בין הרגשה (או חישה) לרגש. בעולם ללא רגש נוכל להרגיש את נועם ה', להתענג עליו (אלא אם נגדיר שההתענגות הזו מבוצעת ע"י רגש כמו אהבה). 

עוד הערה - לדעתך, מה יותר נורא? עולם ללא רגש כמו שפירטת או עולם ללא שכל? (ומה פחות תכלית הבריאה?)

 

ב. ודאי

 

ג. משחקים? ובכלי?

צדיקים גמורים הם אנשים שמעולם לא חטאו, מעולם לא נטו אחרי הרגש אלא מראש השליטו את השכל על הרגש ועצרו בו. בעלי תשובה הם אנשים שנסחפו אחר הרגש ועתה שבו והשליטו את השכל על הרגש אולם באופן אחר, שהרי ידוע שסדר העבודה של בעלי התשובה שונה מעבודת הצדיקים. 

שלא למד מההיסטוריה?

להיפך - צדיק גמור שלא טםע טעם חטא אין לו ללמוד מן הכשלון שלא היה לו

בעל תשובה הוא אדם שההיסטוריה מהדהדת לו ברקע תמיד, "חטאתי לנגדי תמיד".

אז עיין בסוף התשובה ל@kaparalay.

בעלי תשובה הם אנשים שעשו טעויות בהסיטוריה ואתה כתבת שהם לא למדו מההיסטוריה וזה מה שמוזר לי. בטח שהם למדו מההיסטוריה. 

ודייקתי את הדברים שלי בתגובה לkaparalay

"בעלי תשובה הם אנשים שנסחפו אחר הרגש ועתה שבו והשליטו את השכל על הרגש אולם באופן אחר, שהרי ידוע שסדר העבודה של בעלי התשובה שונה מעבודת הצדיקים." איך זה עונה על מה ששאלתי? הם כן לומדים מההיסטוריה? אתה מדבר על ההסיטוריה הכללית בשעת החטא שהם לא למדו אותה?

חושבת שזה החג האהוב עלי..

צה"ל הרס לו את החיים ולא משלם לו שקל.

זה נראה ונשמע ונקרא שצה"ל הורס להרבה אנשים את החיים בלי לשים לב

 

ולאחרים רק משנה אותם

והמיעוט נשארים אותו דבר

 

 

(מכסה את הראש ובורח) (אבל באמת, מה אתה/ אתם חושבים על זה?)

צה"ל זה גוף שהוא ברובו חיובי 

אבל לפעמים הרשלנות שם מרחיקה לכת..

עד כדי אבדן חיים (התאבדויות)

וזה בר שינוי. 

כמה כוחות הוא נותן בלי לשים לב ♥

אף פעם לא ראיתי בחור כזה מתוק וחכם

הרב זמיר כהן

 

 

יש אנשים שהאור של הנשמה שלהם פשוט נסוכה להם על הפנים.. 

א. חיפשתי מקצועיות והיו פעמים שנשים לא עמדו בקריטריון שהייתי צריכה.

ב. לא הייתי פונה למטפל חילוני.

להיות לגמרי פתוח איתו ולפי זה עדיף דתי גבר.

מצד שני, יש יתרון לראייה המיוחדת של האשה את הנפש.
חילוני גם יכול לבוא ממקום יותר פשוט של הסתכלות ישירה על הנפש בלי המורכבויות הדתיות ויש יתרון בזה. כמובן זה חייב להיות אחד שפתוח לשמוע ולהיכנס לעולמך ומתעניין בזה.

(כותב מניסיון ויש לי את שניהם גבר דתי ואשה חילוניה)