פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1606)

חוויה?

קילחתי תינוקת פעם שניה בחיי.

הפעם זה אפילו יצא בסדר

ולמדתי למבחנים שאני עושה מועד ב' שלהם,

כשהציונים של מועד א' הם בעיקרון אחלה.

אני מרגישה סתומה שאני הולכת לעשות את זה. 

ועייפה מיום של חרטוטי מוח והמון אחיינים.

|שבוז|

אולי רק בגלל הפאדיחה הייתי לוקח לא יודע
 

שצבט להם בלב להפסיד אותו דחה אותי.

חוץ מזה ששונא מתנות יחיה, ולא רציתי להתעסק עם טיפוסים כאלה.

הרי זה אסמכתא ממש מה שהוא עושה

ההימור הוא ניחוש פרוע או שיש סיכוי לעקוב אחריו?

כי אם יש סיכוי זה עוד יותר גרוע, כי האדם טועה לסמוך על עצמו, ובמקרה כזה לכל הדעות אסמכתא לא קונה

נראה לי שאסור

(וסתם לידיעה - שונא מתנות יחיה הוא לא איזה גזירת הכתוב, אלא הטעם שמי שמקבל מתנות מפחד להעיר לאנשים, והוא לא יוכיח אותם כשהם עושים עבירות, כי הוא ירצה עוד מתנות ולא נעים לו)

אני חושב שהייתי קרוב למאה אחוזי הצלחה.

כי האיש עצמו התחייב רק כי סמך על זריזות ידיו

וגם על זה שייך אסמכתא

גם אני לא הייתי לוקחת את הכסף הזה... 

מעבר לכל הפילפולים ההלכתיים של החבר'ה פה- מאוד אהבתי את התחושת בטן החזקה והישרה "זה כסף בלי ברכה" 

אבל לא יודע אם הייתי עומד בזה.

ועל השאלה הזאת נאמר: "על תדון את האדם עד שתגיע למקומו"

:שונא מתנות יחיה

אוהב מתנות יחיה חיים טובים

אגב הסיכוי זכיה לא הופכים לחצי אם הוא מוציא אחד!

לשאלה בכותרת - כנראה שהייתי לוקח מתנה שמישהו מביא לי.

לשאלה שבתוכן עצמו - לא בטוח שהייתי בכלל מראש משתתף.

הנה תמונה שלו

זה אחד מהם

http://tehilimyahad.com/mr.jsp?r=fgKkHA2T3I

"אלייך" [ לא של עידן עמדי, לא זוכרת איך קוראים לזמר]

"אשרי מי שגדול בתורה"

"תקוף תעשה ביגועים"

3 שירים שתקועים לי בראש כבר שבוע

וחוץ מזה שאם הייתי עלול להיכנס חס ושלום לעצבות מזה שאני לא שומע הייתי שומע גם את השירים הכי משמחים.

כי לא לשמוע שירים זה מנהג שמופיע רק באחרונים ולהיות בעצבות יש בזה ממש צדדים של איסור.

שיוציא לי את "תקוף תעשה ביגועים" מהראש!!!  

ה"קצב" וה"ליווי" שלהם לא עוזבים אותי.. 

ט'!! הכל באשמתך!

המהודר יהיה לשבור את זה עם אביתר בנאי...

להחליש את הציבור ע"י תקיעת שירים בראשם בעיצומם של תשעת הימים!!

אין ספק שזו רמה חדשה של לוחמה פסיכולוגית  

כי עכשיו אי אפשר להאשים את חמאס! 

אין לי מושג מה השיר הזה

הכל חסום לי

אבל בווקאלי שמרו על המילים של החמאס?!

לא עשו לזה שיפוצים?

כי תמיד אפשר "לגייר" את השיר, ואז אחרי כמה זמן אתה כבר שוכח לגמרי מה היה השיר המקורי

(מנסיון של אחותי - גם על שיר שחפרת עליו!)

אבל לא עשו את הכל כי זה ארוך.....

בס"ד

אנחנו שרים את זה כל יום, כל היום

לפי הרב ליאור מותר.

בס"ד

לפי מה שהבנתי, זה ההיתר של הרב.

ומי שזה גורם לו לעצבות יכול ללכת למקום לבד ולנגן את השירים הכי שמחים.

בס"ד

אבל לא כל שיר שקט (כמו לדוגמה מתיקות התורה שבעקבותיו נפתח הדיון) נחשב לשיר אבל או שיר של תחננוים ולכן גם השירים האלה יהיו אסורים למרות שהם שקטים.

אגב הערה מאוד חשובה-

ע"פ הרב ליאור גם מוזיקה ווקאלית מותר לשמוע בתנאי שהיא ערכית ולא כל שיר חילוני שיש לו גירסה אקפאלה יהיה מותר לשמוע.

(ואני לא מכיר את השירים שכתבת)

הרב שלי אמר שגם to  אין הלכתית אין בעייה בווקאלי הוא לא עושה חלוקה בין ווקאלי ללא ווקאלי (לא אוהב קומבינות...)

חוץ מזה שאני יכול להבין את הראש, כי אצלנו מנגנים לפחות כל בוקר עם הרב,והמון פעמים גם בסדר בוקר וסדר צהריים,קיצור לא חסר דוגמאות....

אני שמעתי רק על שתיים.

אי שמיעת שירים הלכה בשלושת השבועות זה מנהג לא הלכה.

ולכן השאלה היא מה המנהג.

ואם באמת הרבה רבנים מתירים לשמוע ויש להם הרבה תלמידים שהולכים אחריהם אז זה לא מנהג שכל ישראל קיבלו ואין שום בעייה לשמוע שירים.

יש צנזורה אבל צריך הרבה הרבה תפילות על מה שקורה שם

אין לי כח לכתוב את זה

פורסם כאן בערוץ כבר

השני..

הם לא מפסיקים לנסות לחטוף לנו חיילים

הם לא מפסיקים לנסות להרוג אותנו בכל דרך אפשרית.

ימ"ש.

אין כבר כוחות להתמודד.

אין כבר כוחות לחשוב.

http://tehilimyahad.com/mr.jsp?r=GKp9KbA1V1

יש פרק שעוסק בחלומות ופתרונם.
בע"ה יהיה לטובה ולברכה!
לששון ולשמחה!
תחשבי טוב יהיה טוב!

במיוחד לאור דברים שקרו לי..

זה די פשוט- נוסח מסויים שאומרים שלושה גברים.

ושכמו שאת שמעת את הבכי בחלום ככה ה' שומע את הבכי שלנו,וכמו שלך כואב לשמוע את הבכי והיית עוצרת אותו אם היית יכולה ככה גם ה' אלינו וכיוון שהוא כל יכול הוא אכן יעשה את זה.

(אם למרות זאת את מרגישה שע לגבי זה תעשי הטבת חלום)

אמנם היא עדיין בוכה, אבל את יכולה לשמוע אותה כי המחיצות כבר הוסרו והגאולה קרובה

יברכנו א-להים, וייראו אותו כל אפסי ארץ.

בס"ד

לגבי 1 -

אם זה נצרך לך בתור חייל לפעילות מבצעית, אז כמובן שיהיה מותר.

בס"ד

אלא שנראה לי שיש הבדל בין פלאפון למזגן.

בד"כ אדם שמח כשהוא קונה פלאפון חדש הרבה יותר מאשר שהוא שמח שהוא קנה מזגן חדש.

אם היה גדר של ברכת שהחיינו על חפצים, לדעתי, על פלאפון אנשים היו מברכים ואילו על מזגן לא,

ולכן אני לא כ"כ בתוך שזה יהיה מותר כי זה משמשח את האדם.

אם זה לצורך מסוים, אז כמו שכתבתי יהיה מותר.

אבל אם זה לא נצרך דווקא למשהו אז אדם יכול להתאפק כמה ימים ולחכות לאחר תשעה באב. מה פתאום בוער לקנות?

ברור שזה נצרך (הוא כתב "אין לי פלאפון")

בס"ד

אבל למה אני נזכר בזה דווקא בתשעת הימים?

אפשר לחכות עוד חמישה ימים שיעבור תשעה באב (ספרתי מ-ה' אב כמו שסופרים ביהדות) ואז לא תהיה שום בעיה.

אני לא חושב שאבל שח"ו מת לו קרוב משפחה והוא יושב עליו שבעה, קונה בזמן השבעה פלאפון חדש או רכב חדש (מזגן כבר אולי כן, אם בשבעה צריך מזגן בגלל החום והאנשים שבאים). אז אם על אדם שנפטר אנחנו לא נעשה את זה, על בית מקדשנו החרב לא נעשה את זה? לא נוכל תשעה ימים להחזיק מעמד בלי פלאפון?

גם את המחשב שאני כותב ממנו עכשיו קנו לי בי"א אב (זה היה בשנה של תשעה באב בשבת אז הוא נדחה)

ולמרות שמאוד הייתי צריך מחשב, חיכיתי לאחרי תשעה באב. תאמינו או לא, אני עדיין בחיים.

שמעתי אתמול שיעור מפיו של הרב יעקב אריאל ששם הרב מספר שבשנת המצור על ירושלים בתש"ח יצא פסק של הרב פרנק שמותר לאכול קיטניות גם לאשכנזים. אז הרב אריאל מהר לספר את זה לאימו והיא בתגובה אמרה "אז שהרב פרנק יאכל" ושלחה את הרב אריאל לקטוף חובזות ואת זה הם אכלו כל הפסח. ואיך הרב אמר? שימו לב, אני עדיין כאן בחיים בריא ושלם למרות שלא אכלתי קיטניות אלא חובזות.

אולי הוא לא יכל?אולי הוא ה יה בעזה עד עכשיו ולא הייתה לו אפשרות?

ומה שכתבת זה דמגוגיה.

כשמדברים על הלכה צריך לדון בהלכה.

תגיד לרמב"ם לא היה אכפת מבית המקדש?איך הוא העיז להתיר לאכול בשר ויין בערב תשעה באב(למעט סעודה מפסקת)?

וכל התנאים והאומראים?  הרי העניין לא לאכול בשר התחיל בשלב מאוד מאוחר.

ואני מניח שאם חס ושלום הייתי יושב שבעה ומשום לא היה לי פלאפון בהחלט הייתי קונה.

ומצטער אני לא כל כך מסכים עם הגישה שהבאת של הרב אריאל.

אני פעם שמעתי שסיפרו על הרב ליאור שכשהוא התיר לאכול קינואה הוא הקפיד לאכול באצמו שלא יגידו "זה מותר אבל הוא עצמו לא עושה את זה" וזכור לי סיפור על הרב קוק (אבל אולי זה היה רב אחר) שהיה חמסין רציני ביום כיפור והוא התיר לאכול והוא עשה סעודה בחוץ שאף אחד לא יחשוב שיש בזה בעייה.

בס"ד

אם זה נצרך לו, במיוחד עם הוא חייל וזה נצרך מסיבה כזאת או אחרת, אז כתבי שיהיה מותר.

אם אין לו צורך מיוחד אלא "סתם זקוק לפלאפון" אני חושב שצריך לחכות לאחרי תשעה באב.

לגבי אכילה של בשר ויין גם הרב ליאור כותב בהערה ב"דבר חברון, מועדים" שזה לא דבר שאסור מצד ההלכה, אלא לא נוהגים לעשות את זה בשביל להראות שחסר לנו הקורבנות והנסכים שהיו במקדש.

לגבי הסיפור של הרב אריאל-

הרב פרנק שאמר לאכול קיטניות באמת אכל.

המשפחה של הרב אריאל החמירה על עצמה מהסיבה שאפשר גם לחיות בלי זה, למרות ההיתר והמצור.

אם זה אסוחר אז זה אסור,אם לא אז לא.

ברור שזה מנהג.

לגבי הסיפור-לא הפריע לי שהם החמירו אלא שהוא הביא את זה כאילו זה טוב להחמיר.

כהדרכה ההדרכה לא צריכה להיות להחמיר.

בס"ד

לדוגמה בצום-

כל אדם שמעט כואב לו הראש שמיד ישבור את צום?

לא. יש דרגות וגם הן משתנות מצום לצום ומאדם לאדם.

הצורך נמדד לפי מהו הצורך-

אם אדם (לאו דווקא פותח השרשור) ממש צריך את הפלאפון בכדי להיות מעודכן בוואטסאפ בכל הנעשה בקשיקע של כולם - אז זה לא נקרא צורך.

אם זה חייל שצריך עכשיו את הפלאפון לצרכי המלחמה - ברור שיהיה מותר.

ובכוונה הקצנתי לשני הצדדים ובאמצע נכנסים הרבה מקרים שכל אחד מהם יש בו עניין אחר של צורך שצריך להיבדק.

זה לא שחור ולבן.

אני חושב לפי הקשר הדברים שהרב הביא את זה יותר בשביל להראות שלא צריך לקפוץ על כל הקלה.

בפעם הראשונה שהייתי באומן חטפתי שוק מכמה חרדים מקלים בצום גדליה.

פלאפון זה דבר נצרך לרוב האנשים,לא צורך "למלחמה" או משהו כזה,אך לא פחות ממזגן.(גם מלהיות בלי מזגן אתה תשרוד,למרות שלהיות בלי מזגן ולא להתקלח בקיץ זה לא שילוב טוב...)

בחור חמוד בשם דוב שמתקשקש כל היום בפלאפון ודי מכור אליו ומתחרפן מלהיות בלעדיו חייב את פלאפון.

בס"ד

הרב דוב ליאור כותב בשו"ת דבר חברון (אור חיים) שמזגן יהיה מותר לחדש משום שאינו גורם רק לתוספת עונג אלא הוא מונע סבל מהחום, ולכן יהיה להשתמש בו. (סימן תקנט)

נראה ע"פ התשובה הזאת שלא ניתן להשוות לפלאפון, כי קניית פלאפון לא מונעת סבל (ואני מתכוון לסבל אמיתי).

לגבי קניית סנדלים חדשות כותב הרב (שם, סימן תקנז) שבמקום שהדבר יהיה נצרך ביותר אפשר להקל עד ערב תשעה באב (מודבר בסנדלים שאינם של עור)

בס"ד

אם משהו נהרס לו הפלאפון והוא צריך עכשיו בדחיפות אחד חדש לעבודה, אז זה באמת נצרך לו ביותר.

אבל אדם בלי פלאפון שסתם פתאום מתחשק לו והוא חושב שהוא צריך אז זה לא יחשב לצורך שיהיה מתיר.

ואת האמת,

קצת כואב לקרוא את השורה "זה נחשב צער בלי זה"

לאן הגענו?

(וכמובן שאני אומר את זה גם על עצמי, למרות שברוב היום הפלאפון רחוק ממני).

א. אינני חייל קרבי

ב. הפלאפון זאת הדרך היחידה שבה מפקדי/הורי יכולים ליצור עימי קשר

ג. אין לי אפשרות ליצור קשר עם מו"ר כיון שאין לי פלאפון.

למו"ר אין אינטרנט...

ממעטים במשא ומתן – יש מן הפוסקים דסבירא להו דהיינו שלא ישא במשא ומתן של שמחה, כגון לקנות כלי כסף או צרכי חופה וכדומה; אבל סתם משא ומתן אין צריך למעט כלל. ויש דסבירא להו דכל משא ומתן צריך למעט בעת הזאת, ולא יעסוק אלא כדי פרנסתו. וכן משמע בסימן תקנ"ד סוף סכ"ב דצריך למעט בכל משא ומתן. [ורק אם הוא יריד, יש לומר דהוי דבר האבד ושרי בכל עניין, אם הוא מוצא אז בזול יותר]. ובזמנינו נהגו להקל בכל זה, משום דהכל נחשב כעת כדי פרנסתינו:

[מויקיטקסט]

סתם.

צחקתי שכתבת תוך כדי הסחיבה -

אנשים מכורים שכמותנו 

מהסוגריים.