פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1811)

לדברי עורך דינו. יש יסוד להאמין שהוא לא משקר סתם, נחכה להסתכלות הפסיכיאטרית...

ובאופן כללי, כמה שזה יישמע לא פופולרי - אני בהחלט לא חושב שמישהו מכאן יכול להחליט לשפוך על מאן דהו כוס תה, חם או לא חם. אפילו כוס מים אני לא חושב שמותר לשפוך על מישהו.

כ, גם אם זה יישמע לכם ממלכתי מת - זה הדעות שלי, וזה בכלל לא קשור לנטייה פוליטית שלי או של הצד השני. זה פשוט לבייש את עצמך ואת דרכך, ועל הדרך חילול ה'.

ר"י כסא רחמים הגאון ר' מאיר מאזוז שליט"א.

אשתדל בל"נ לחפש.

זה קשור לעונש על החורבן, אני לא זוכרת בדיוק את ההסבר.

גרשון בר כוכבא מדבר על זה בהרצאה על החורבן (מרתק ומרגש-מומלץ).

באיזשהו סרט הוליוודי על החורבן,

והסרט ממשיך לפומפיי.

תחפש איזה סרט זה, אני לא יודע איך קוראים לו,

אבל הוא ממש חזק.

ויש שמה עוד הרבה שערוריות בעיר הזאת

נו באמת.

(וגם עצים הם בדיוק מה שיפריעו ללבה לכסות את העיר...)

יש סגולה מיוחדת לעצים שיהודים נמצאים לידם יכולים לעצור לבה

"אם ישנה התפרצות הר געש, התחבאי ליד העץ הקרוב"

[ומוסיפה: עובד רק ליהודים!]

המורה שלנו נתנה לנו מקור על זה....

מקור יחסית עתיק... אולי מידרש.

לענד אין סיכוי שאין קשר גם אם אין מקור.

כי לי זכור משו אחר מהשיטת המהרל (לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהן את הבריות)

שהקב"ה ברא את העולם כדי שיכבדו אותו שנאמר "כל הנברא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו"

כך שזה לא רק מהר"ל.

אבל זה לא סתירה לרמח"ל בכלל!

המשנה מלמדת אותנו את עיקר תפקידינו בעולמנו, ואת עיקר תכלית כל המצוות. כל מה שאנחנו מקשיהים להלכה זה כדי לכבד את הקב"ה "שציויתי ונעשה רצוני".

זה מה שידעו כל היהודים כל הדורות מהמשנה.

בזוהר מבואר הטעם שכתוב ברמח"ל -שהעולם נברא כדי להיטיב, והקב"ה מצווה עלינו מצוות כדי שיוכל להיטיב לנו, וזה היה ידוע במשך שנים רק ליודעי ח"נ כי זה לא עיקר היהדות, זה סוד בקבלה שמדבר על המטרה הפנימית של הבריאה.

ואני אנסה לבאר איך מתחברים השניים:

אני אנסה לצייר את זה בצורה ציורית

עיקר המטרה של הקב"ה היתה לתת לנו, אז הוא יצר עולם, עם נשמות, והתחיל להעניק להם.

ונוצרה בעיה, שאנשים הרגישו לא נעים, כאילו הם מקבלים בחסד ולא בזכות, והם כמו "מקבצים נדבות" (בלשון הזוהר "נהמא דכיסופא")

אז הקב"ה ראה שזה מפריע לאנשים, אז הוא אמר להם - טוב, אז תשלמו לי!

והוא נתן להם כסף, ואמר להם לשלם לו על כל הנאה.

ונוצרה בעיה חדשה, שאנשים אמרו - "זה לא שווה, אתה נתת לנו את הכסף מלכתחילה, אז עדיין אנחנו מקבלים נדבות כשאנחנו משלמים לך"

אז הקב"ה אמר "בסדר, אז צאו לעבוד, וכך תרויחו כסף ותשלמו לי", אלא שאין אצל מי לעבוד!

אז הקב"ה אמר "טוב אז תעבדו אצלי, ואני אשלם לכם, וכך תוכלו לשלם לי"

אבל היתה בעיה מה נעבוד אצל הקב"ה, הר אין מה לתת לו.

וחשב הקב"ה על רעיון אחר - תעשו עבודות יזומות בשבילי, ובאמת אין לי מה לעשות עם העבודה שלכם, אבל זה נקרא כאילו הענקתם לי כי עשיתם את העבודה בשבילי, והיה לכם קשה לעשות אותה, אז כך תרגישו שהרווחתם את כספכם ביושר.

ממילא כל המטרה בבריאת העולם היא לכבד את הקב"ה, כי רק כך אפשר "לשלם" לו על מה שנקבל ממנו, ודבר אחר לא יכול להיחשב תשלום, ונישאר עם הרגשה של קבצנים.

ה׳ הוא אין סופי, להוריד את הנקודה המפרידה ולהוסיף פסיק אחרי סופי, תודה..

אם זה לא כבד, 

[הסבר השיטה שהמצוות גזרות מצד ה'] אבל מדברי חכמים נראה, שאין לומר כי המצוות שנתן השם יתברך בשביל המקבל שהוא האדם, רק הם גזירות מצד השם יתברך, הגוזר על עמו גזירות כמו מלך הגוזר גזירה על עמו.
אף כי האמת ימשך מזה, מצד שהוא מקיים הגזירה שגזר עליו הטוב וההצלחה שאין אחריה הצלחה. מכל מקום אין התחלת הגזירה שנתנה לטוב אל המקבל. ומה שאמר הכתוב (דברים ו') ויצוונו ה' אלוהינו לעשות החוקים האלה לטוב לנו, אין הפירוש שהוא יתברך ציווה המצוות בשביל להטיב לנו, שאין זה כך, רק הוא יתברך ציווה עלינו, כמלך הגוזר, רק שהגזירה הזאת היא לטוב לנו לחיותנו כיום הזה אם נקיים המצוות. ולא שתחילת הגזירה הוא לטוב לנו.

ומה שאמר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם וכו', פירוש: כי בשביל שיש להם הרבה גזירות, בשביל כך יש הרבה זכויות. ודבר זה מוסכם בגמרא בכמה מקומות, והוא עיקר שורש גדול בגמרא, עליו נבנו כמה הלכות שאמרו במקומות הרבה, מצוות התורה לאו ליהנות נתנו אלא בשביל גזירות נתנו.

ולפיכך אמרו (ראש השנה כ"ח א)

המודר הנאה מן השופר מותר לתקוע בו,
והמודר הנאה מחברו מותר לתקוע לו,
והמודר הנאה מן המעין טובל בו טבילת מצווה,

וכהנה רבות בגמרא. והטעם בכולם, מפני שמצוות התורה לא ניתנו ליהנות בעולם הזה, רק לעול על האדם.

ואל תאמר כי פירוש לאו ליהנות בעולם הזה, רק לטוב לנו לעולם הבא, דאם היה תחילת נתינת המצווה לישראל להטיב להם בעולם הבא, אם כן מצוות ליהנות נתנו; ואם הדבר הוא כמו שפירש הרמב"ן ז"ל שתחילת המצווה היא לטוב לנו, אם כן לא היה הדין הזה כך שיהיה מותר לתקוע לו תקיעה של מצווה והוא מודר הנאה ממנו. אבל בודאי המצווה עלינו כמלך הגוזר על עמו, וכמו שבארנו, ולכך אמר שמותר בכל אלה.

ואם נכספה נפשך לומר כי מצוות השם יתברך עלינו לטוב לנו כל הימים, כפשט הכתוב ויצוונו ה' אלוהינו לעשות את כל החוקים האלה לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה, נוכל לומר כך. אבל באופן הזה שיהיה דבר זה גם כן בגזירה, ולא כמו מי שרוצה להטיב לאחד ואם אינו רוצה לקבל הגזירה אז המקבל יכול להיפטר. על דרך (יומא ס"ט ב): כלום נתת לנו רק לקבל שכר לא איהו בעינא ולא שכרו בעינא, שדבר זה אינו רק שהטוב ההוא בעצמו גזירה על ישראל.
ויהיה פירוש ויצוונו ה' אלוהינו לעשות את כל החוקים האלה לטוב לנו וגו', כי השם יתברך גזר עלינו המצוות מפני שגזר עלינו הטוב. ומכל מקום, כיון שהטוב הזה הוא גזירה בעל כורחו של אדם, יאמר בזה מצוות לאו ליהנות נתנו, כי לא נתנו על דעת המקבל.
ובשביל כך המצוות הם עול על האדם.

שכתוב שהשם צריך אותנו?

מהמקור יוצא שהמצוות לא ניתנו להנאה/ גם אם סופם הנאה- היא לא בבחירתינו האם לקבלה או לא ,אלא שזאת גזירת מלך- השם גזר שנהיה מצווים ונקבל על כך שכר, אבל אין המשמעות שזה לאיזשהו צורך של השם.

ז"א גם אם המצוות לא ניתנו להנאתינו הן לטובתינו למרות שזה לא בבחירתינו (לקבלן עלינו ולקבל שכרן), ועדיין אין פירושו שהן לצורך השם.

אך הוא רצה להיות צריך אותנו, ולכן הוא באמת צריך אותנו.

כח הגבול בבלתי מוגבל (עיין שרשור מקביל אחר שכתבתי קצת בזה).

ואין זה סותר לדברי הרמח"ל אלא משלימם, שהרי הקושייה מפורסמת

על המהלך העוד יותר מפורסם שחוזר על עצמו בכמה מספריו של הרמח"ל

באשר למטרת הבריאה: הקב"ה הוא טוב > דרך הטוב להיטיב > כדי להיטיב

צריך שיהיו מקבלי הטבה בעלי רצון לקבל. ועל זה נשאלת השאלה:

לפי זה נמצא שבאמת מטרת הבריאה הייתה בשביל הקב"ה שהרי

היה צריך לבטא את טובו!

ובדברי המהר"ל (שנתמכים ע"י הרבה מ מפשוטי המקראות ודברי חז"ל)

נשלמים הדברים, שבעצם המטרה הייתה להיטיב, אך מטרת העל הייתה

למענו, ואין זה חסרון משום שרצה להיות צריך.

והמילה הזאת מופיעה מאד אצל רמח"ל.

גם ברמח"ל וגם ברמב"ם מבואר באריכות שאין לנו מידע אמיתי על אלוקים עצמו, אלא רק על פעולותיו.

כך שהקב"ה "כביכול" הגביל את עצמו, ו"כביכול" צריך אותנו.

תסתכל מה כתבתי לעיל, ותראה שכתבתי דברים רומים לדבריך אבל התמקדתי יותר בהרגשה שלנו ולו בהקב"ה עצמו.

אתה צודק שאם "באמת" הקב"ה צריך אותנו, יש הרבה פחות הרגשה של משחק, ויותר באמת "שילמנו" על מה שקיבלנו, אבל אני חושב שזה יומרני לקבוע שהקב"ה "באמת" הגביל את עצמו (מלבד מה שלא ברור שתיתכן מציאות כזאת שהקב"ה יהיה מוגבל, וכמו שבטח הארכת באותו שירשור עלום)

(אני מניח שאתה מסכים איתי וזאת שאלה של ניסוח)

ב"ה

בוקר נחמד!

ער מ5וחצי בערך..

"מה אני עושה פה לא יודע.."

"יום שישי הגיע ומטוב חלקי.."

שיהיה יום שישי שמח(=

שאת כל ההכנות נסיים בזמן!

גררר

אנחנו בדור הגאולה, דור שהדמיון הרבה יותר חזק ומתפתח כהכנה לשלב הנבואה, בע"ה . (שמעתי בשיעור אך לא זכור לי המקור) ולכן מאחר והדמיון מפותח אז גם מחפשים עולמות דמיוניים בספרות, גם שם הם מתפתחים יותר, באופן כללי, מאשר בדורות עברו.  זו התשובה הרעיונית רוחנית

תשובה פשוטה יותר- ספר בא כדי לנקות את הראש ולעיתים גם לברוח. בתכנים דמיוניים זה לברוח הכי רחוק שאפשר, אפילו עד אחרי החלל

מעבודתי עם ילדים, יש להם כאלה רעיונות ומחשבות שלא ברור מאיפה זה בא. ואולי זה השפעת הטלויזיה ומה שמכניסים להם בראש משחקי המחשב וכ"ו. ואולי הספרים הללו מפתחים כבר את מה שנמצא להם בראש קודם. לכן הם מוצאים בזה הרבה עניין, פיתוח הדמיון הקיים כבר, ואולי משהו שמעבר לעולם היומיומי, צבעוני ומרתק יותר. (קצת קשור לתשובה הראשונה)

ותשובה הכי פשוטה- פשוט אוהבים את זה, סגנון

ורוצים לקלקל גם אותו??!!

אם אתה לא אוהב דמיון - תשמח! אתה יודע כמה בזבוז זמן זה? (מניסיון)

אתה מזכיר לי סיפור על מישהו שחלם שמי שיאכל מהתבואה של השנה הבאה ישתגע, והוא נזהר לא לאכול, ומצא את עצמו הנורמלי היחיד בעולם, והוא הרגיש מאד בודד, אז הוא החליט גם הוא לאכול מהתבואה ולהשתגע, ורק שם לעצמו סימן כדי לזכור שהוא משוגע.

(אתה בטוח מכיר, אבל פירטתי בשביל מי שלא מכיר)

סיפורי מעשיות (ברסלב) המשל מהתבואה (התבואה המשוגעת) (מויקיטקסט)

יש סוגים שונים של דמיון. למשל, בכוזרי לפי הזכור לי מוזכר שדימוי של מעמד הר סיני זה שימוש לטובה בכוח הדמיון. וזה לא תוכן מומצא.

לימוד של אסטרונומיה או תחומים אחרים שדורשים יכולת חשיבה חזותית טובה - זה גם שכלול של כוח הדמיון.

על איזה סוג דמיון הרב קוק מדבר?

"דמיוניים"?

אני מסכימה איתך אם הכוונה לדברים שלא יכולים לקרות במציאות.

אני לא יודעת אם יש תועלת משמעותית למה שיצמח מתכנים דמיוניים. משהו יודע? קצת מופרך להוכיח את זה..

ר' ישראל סלנטר באיגרת המוסר מתייחס לדימיון כחלק מכוחות היצר הרע.

אבל כנראה שלא מדובר על אותו דמיון.

בקיצור, צריך עבודה מקיפה על הדמיון, מהו בדיוק, ואיך ההתייחסות התורנית אליו

(שורה אחרונה)

מדמה טהור הוא הבסיס לנבואה.

הדמיון הוא כח כלשהו שקיים בנפש. יש כאלו שיותר מרגישים חיבור לכח הזה ,ויש כאלו שפחות.

אותי מעניין מאוד (פעם ממש חשבתי על זה) -מה זה בדיוק כח הדמיון- ערבוב של שכל ורגש?

וגם אני זוכרת שקראתי שהרמב"ם מדגיש (נראה לי בספר שמונה פרקים") שאדם לעולם יכול לדמיין רק ממה שמוכר לו במציאות: לדוגמא: אם אדם מדמיין מפלצת עם 3 עיניים ,זה חייב להתבסס על זה שהוא מכיר את המושג "עיניים", וה"נפלצת" שלו מן הסתם תדמה לבעל חיים כלשהו שהוא ראה. אי אפשר לדמיין משהו שאין לו איזשהו בסיס מציאותי.

לא כ"כ מתחברת לדברים דמיוניים וב"ה מרגישה שאני לא מפסידה כלום

תאמינו לי,החיים מספיק מעניינים

רק צריך לפתוח את העיניים

אז תנסה, אם אתה נהנה, מעולה 

אם לא, אל תכריח את עצמך

או שלא.....

הארי פוטר הסביר לי הרבה דברים שלהבדיל מוזכרים במקורות שלנו...

סוהרסנים, שואבים שמחה וחיוביות כמו ״מזיקים״ שניזונים מהשליליות .....

לוידעת אם הבנתם, אבל לי הספר הסביר הרבה דברים ״מופשטים קבליים״

מסתבר שכל הפנטזיה מבוססת על היוונים וכו.... והם שאבו את ״רוחניותם״ מחכמי ישראל

אזי, הכל יונק ושואב מן הקודש

הארי פוטר הוא ספר נוצרי מאד, עם מוסר נוצרי ומיתולוגיה נוצרית חזקה מאד.

אני גם לא אוהבת ספרים דמיוניים (רק להארי פוטר יש פינה חמה מאוד בלבי  ), משחקי מחשב, אוהבת לחיות את המציאות מסביבי.

אני חושבת שהחיבה לפנטזיה היא הנטייה של הבנאדם למצוא מפלט מהחיים וממה שהם מזמנים- במשהו רחוק, תלוש, מענין, מרגש...

אתה לא מפסיד כלום. אני בטוחה שגם לך יש את דרכיך שלך לברוח לאנשהו בעת הצורך...

והסבר, והוא כבר יטפל.

ולא, לא הייתי מעירה.

|שמחה על קפיצת הדרך|

אתה מביא כל מיני מצבים בחיים

יש כבישים שמסוכן לנהוג בהם במהירויות כאלה

יש כבישים שהחוק אוסר לנהוג בהם במהירויות כאלה

מסוכן  זה עניין אמיתי, והייתי יורד

לגבי החוק - עניין שלו אם יתפס

(כל זה לא מהווה המלצה לנהיגה במהירויות בלתי חוקיות, אבל כן מהווה המלצה להשקיע כסף כדי שכבישים יהיו מהסוג השני ולא מהסוג הראשון)

למרות שאני חושב שרוב התאונות לא קורות בגלל מהירות אלא בגלל טעויות אנוש או תקלות..

קצת בעייה לרדת כשאין לך איפה

אני גם בעד להעלות את מהירות הנסיעה, צריך להרחיב את כביש 6 ובכיף אפשר ליסוע בו על 150-160

עקרונית טכנית אתה באמת צודק - אם למעשה על כביש שבאמת בנוי למהירות 150 קמ"ש, כולם היו נוסעים 150 קמ"ש או בסביבות - אז באמת זה יכול להיות בסדר - הבעייה היא כשהחוק מגביל, והרוב המוחלט כ-ן נשמעים לחוק ברמה כזאת או אחרת - אז נכון, עדיין חורגים, אבל כולם חורגים פחות או יותר באותה מהירות - אז היחס נשאר. ברגע שמישהו אחד, נוסע ב40 קילומטרים יותר מהר מכל השאר - הוא משבש את התפיסה שלו ושל שאר הנהגים...הוא פוגע ביכולת אומד המהירות והמרחק - כי הוא שונה מכולם. 

כלומר - אדם צריך להתאים את הנהיגה שלו לנוהגים שסביבו. נניח לרגע מצב היפוטתי שבו 98 אחוז מהנוהגים בכביש החליטו משום מה - השתגעו, החליטו - לנסוע במקום ה90 קמ"ש שמותר - לנסוע 50/40 קמ"ש. איטיות משוועת במונחים של כביש מהיר. האם זה אומר שאם תיסע עכשיו במהירות 100 קמ"ש (שהיא מהירות סבירה ועדיין לא יעצרו אותך בכביש של 90 קמ"ש) תצא יותר גבר? לא - תצא אידיוט (ואני כמובן לא מדבר עליך, אלא על מקרה כזה... ) - כי למרות שאתה נוסע במהירות הרגילה לכביש - אתה מסכן את עצמך ואת האחרים, במהירות החריגה מהמהירות שכל השאר נוהגים בה. 

פעם אחת ביקשתי לדרת באמצע כפר ערבי,

בתואנה ש"יש לי אשה וילדים והם מחכים לי"

ורק אז הנהג התעשת.

למרות שאמא שלי תמיד אמרה לי לבקש מהנהג ולרדת איפשהו... אם זה בכביש 6 אז זה לא נורא. בכבישים אחרים הייתי מרגיש דרוך אבל לא מעיר.

היה כשראיתי טרמפיסט שהחיים נהרסו לו בטרמפ שלקח...  ונהרסו זאת עוד מילה יפה.

אז הוא עושה לך טובה?

מקווה בשבילך שלא.

[ועוד כותבת את זה אחת שלא לוקחת טרמפים]

לסיים במצב שבו הוא סיים[לא רוצה להרחיב מחשש שמכירים אותו] זה ממש ממש לא טובה!

[לא קשור לתקציב, אין לי צורך לנסוע בטרמפים- עניין של אזור מגורים, אבל אני גם חסרת ביטחון לגבי מוניות, אוטובוסים וכו'.... לכן הבנתי שאני מעדיפה לסמוך רק על עצמי בכבישים.. ועדיין משתמשת בכל אלה].

כלומר, במצב כזה באמת עדיף שלא יעשה טובה, זאת מהירות מוגזמת לקבלת החלטות בכביש לדעתי...גם אם הוא ריק... לכי תדעי מי או מה יצוץ

שלא הגיוני שרק לכבודי הוא נוסע כל כך מהר.

מסתבר שהוא תמיד כך, ובינתיים עדיין לא קרה לו כלום.

למה דוקא היום הוא יעשה תאונה?

אבל זה לא היה 160/170 אלא יותר לאט.

אני מקווה שבמהירויות כל כך גבוהות היה לי את האומץ להעיר לו.

אין לו זכות להרוג אותי רק בגלל שהוא עשה לי טובה.

אבל הייתי אומרת תהילים כל הדרך בתקווה להגיע בשלום (קרה לי יותר מדי פעמים)

קצת בעייתי, א"א לרדת סתם ככה באמצע שום מקום, כמובן שמלכתחילה לא הייתי עולה עם נהג כזה..

ובמציאות שתיארת- לא ברור בכלל

עליתי עם עוד 3 חברים לטרמפ (יענו מילינו את כל האוטו הקטן חוץ מהנהג) ואני ישבתי מקדימה. הנהג נסע דרך שבסביר לוקחת 45 דקות - ב20 דקות! אני אומר לכם - הסתכלתי כל הזמן על מחוג המהירות מזווית העיין, והנהג לא ירד אף פעם מ150!!! ויותר מזה - היה נראה כאילו הוא נהג מרוצים - כל מכונית שהייתה לפניו, היה חייב לעקוף אותה.

שיקשקתי מפחד, אבל לרדת לבד באמצע הדרך ממש לא רציתי, כי אני לא תופס טרמפים לבד, ולתכנן עם החבר'ה שכולנו יורדים לא יכולתי, כי הייתי מקדימה.

הגענו ליעד, ואז הוא מסתכל עלינו בחיוך כזה ואומר "מזל שלא תפסה אותנו משטרה, מה?" .רציתי לצעוק עליו: " איזה מזל! הלוואי היו תופסים אותך שוללים לך את הרישיון, י'מופרע!"

זה הפחד בטרמפים - שאתה לא יודע למי אתה עולה ולא תמיד אפשר לרדת בדרך (עלית לכביש 6 ומסתבר שהנהג "קצת שיכור"ולא שמת לב בהתחלה...אופס... וזה רק דוגמה אחת).

ופשוט ביקשתי לרדת בהזדמנות הראשונה

החיים שלי חשובים לי מידי

הרבה כתבו שלא היו מעירים אבל יורדים כמה שיותר מהר

מה אם החיים של הנהג- הוא עושה לכם טובה, אז תחשבו גם עליו ועל אנשים אחרים בכביש

ובלי קשר, כל שנייה במצב כזה זה מסוכן. אם אתם מחליטים לרדת עוד 5 דקות למשל, הרבה דברים יכולים לקרות בזמן הזה. מספיק שמישהו יסטה קצת והוא לא יוכל להגיב נכון.

סליחה על הניצלו"ש. אז אתייחס גם לנושא השרשור: הכוונה שהן מתקן חיצוני, ולא חלק מהבנאדם?

"טורקיז זה אבן" אריק חרבי, שם, שם. 

אללה יוסתור

שאני לובשת כל פעם. הן צריכות להיות מספיק עמידות כדי שאני אוכל לעוף בהן בכל רחבי הארץ (אא"כ יש מזג אוויר שלא היית רוצה לעוף בתוכו... ואז אני אשתמש ביכולת ההתעתקות שכמובן גם תהיה לי...)

אה ושכחתי כמובן- הכנפיים  נעלמות כאשר אני רוצה שהן יעלמו...

בעז"ה

מאחלת לך שהשם ישמור אותך, ויברך אותך בכל השפע שיש בעולם, רוחני וגשמי.

שתתמלאי תמיד תמיד בשמחה ובאושר, באמונה ובקודש ותמלאי אחרים (כמו שאת כבר עושה.. )

שכל משאלותייך יתגשמו לטובה ולברכה מאת ה'

שתזכי להצלחה רבה בכל תחומי חייך, לבריאות איתנה, ומלא מלא טוב.

וכמובן,

בקרוב ממש שנפתח לך שרשור מזל טוב ענק ענק ענק לחתונתך, שתזכי להכיר את האיש שלך, בקרוב ממש. בקלות, בפשטות, בשמחה ובאהבה גדולה, ותקימו בית מפואר לה' מלא בטוב עם הרבה הרבה ילדים צדיקים בריאים ומתוקים כמוך!

(כמוכם! כי בטוח גם בעלך יהיה מתוק! )

אוהבת אותך

מה קורה איתך איך הסתדרת?

התגעגענו!

אני בטוחה ש"בא עט" המהממת תרשה לי רק לרגע לכתוב בשרשור שב"ה ב"ה מצאתי עבודה.. (פנויה לעוד משרות ברבע משרה אגב..) ואת מקום מושבי הזמני טרם.. ואני בנדודים.. אבל ה' יעזור.

(ונהרס לי המחשב! ותיקנו לי אותו ב"ה!)

ממש משמח לשמוע!!

שיגבר ויגבר זרם השפע משמים ושיהיו בידך כלים לקבלו ולהכילו..

בא עט!!

קסת דיו מלאה עד גדותיה בברכות. ברכות שישאירו רושם ולא יוכלו להימחק (כמו דיו אמיתי..).

רוב שפע אור וטוב! בריאות ושלוה בלב.

אורך ימים ושנים בשמחה ובנעימים

ב"ה שמצאת  מה, מגיע לזה שירשור בפני עצמו, ולא ניצלו"ש!

בעז"ה שבעתיד תראי הרבה טוב והצלחה

אל תגיבו לי

רק תאחלו בהצלחה בלב ושה' יעזור 

סביבת עבודה חילונית לגמרי וזה חדש לי..

אומנם עבדתי עם נערות בסיכון אבל לא עם אנשים שלא דתיים עדיין

ואני מפחדת שהם יאכלו אותי לארוחת צהריים וישימו עלי קטשופ 

מה רע בקטשופ?

מזל טוב! אריכות ימים ושנים! הרבה שמחה ואור!

רוצה לשתף אתכם במה שקרה איתי היום בבית הספר :

בשעה האחרונה הבנות ארגנו לי מסיבת הפתעה. 
אחת הבנות קנתה לי מתנה.

נחשו מה?

נו, אל תגזימו!לא כזה קשה...

היא קנתה לי עט

עם מלאמלאמלא דיו...

בצבע סגול.

(צחוק עשה לי...)

איזה מתוק

אוף, פתאום בא לי לעבוד עם ילדים..

בעצם בא לי ילדים.. משלי כאילו.. (שכולנו נזכה וזה)

ב. אני מכתירה כרגע את האחיין שלך למלך האחיינים  

מה זו המתיקות הזאת!!

וצר לי, אבל עדיין אחיינים שלי...

לק"י

אוהב-

נצרך- או

בא לי לחבק-

לא קשור-

במקום-

דבילי- (זה טלפון או חץ וקשת?!)

חסר- הסמיילי המבולבל, שנמצא אצלי בכרטיס.

שובב-

חצוף-

מרגיז- (מחנך בנימוס מעצבן).

משקף את מצבי-

עזרתי?..

 החיוך החנון הזה....

מזכיר לי תלמידות מתחנפות...

איזה סמיילי הכי אוהוב בעינך?

איזה סמיילי הכי נצרך בעינך?

איזה סמיילי הכי בא לך לחבק?

איזה סמיילי הכי לא קשור בעינך?

איזה סמיילי הכי במקום בעינך?

איזה סמיילי הכי דבילי בעינך?/(<פשוט כאפה.)

איזה סמיילי הכי חסר לך? קופא מקור.

איזה סמיילי הכי שובב בעינך?

איזה סמיילי הכי מרגיז בעינך?

איזה סמיילי הכי משקף את מצבך כרגע?

איזה סמיילי הכי בא לך לחבק? הוא כ"כ פוטוגני!

הסמיילי הכי לא ברור בעיניי-  זה חצי חיוך? או שהוא מעקם את האף שלו?

לעיתים זה עיוות של השפה, ולעיתים זו מין חסימת חיוך.

כך לפחות הוסק מהדוקטורט שלי עליו.

"הגברים בוכים בלילה"

1:0

. ...

בעקבות הערה באישי מניק שאני לא זוכר מי הוא: זה היה בצחוק למי שלא הבין.

(בד"כ אני מכוון לקהל הזה שיטעה בהבנת דברי, אבל הפעם באופן נדיר חשתי צורך להבהיר)

איזה סמיילי הכי אהוב בעינך? 

איזה סמיילי הכי נצרך בעינך? 

איזה סמיילי הכי בא לך לחבק? עוד לא קרה שהיה בא לי לחבק סמיילי..

איזה סמיילי הכי לא קשור בעינך?  (הלווו אנחנו בצמ"ע)

איזה סמיילי הכי דבילי בעינך? 

איזה סמיילי הכי שובב בעינך? 

איזה סמיילי הכי חצוף בעינך? 

איזה סמיילי הכי מרגיז בעינך? 

איזה סמיילי הכי משקף את מצבך כרגע? 

באופן כללי קשה לי לשים

סמיילי בוכה  

או עצוב 

וזה- נראלי דביק מידי.

למצבים מיוחדים בלבד!

אהוב: 

נצרך: :-/  

בא לי לחבק: (?!?!!?) שיהיה.. 

לא קשור:   (הם פשוט די מנותקים, הם לא אותנטיים בשביל שיהיה כיף להשתמש..)

במקום:   

דבילי: 

חסר לך:

(נועז) שובב:  

חצוף:

מרגיז: (קיצ'י מעורר בחילה)(+ )

משקף את מצבי כרגע: (כאבי ראש. אבל השרשור הזה כנראה עשה טוב)

איזה סמיילי הכי אהוב בעינך?

איזה סמיילי הכי נצרך בעינך?

איזה סמיילי הכי בא לך לחבק?

איזה סמיילי הכי לא קשור בעינך?

איזה סמיילי הכי במקום בעינך?

איזה סמיילי הכי דבילי בעינך?

איזה סמיילי הכי חסר לך? אחד אוהב אבל לא כמו מה שלמעלה. הוא נראה קצת שיכור

איזה סמיילי הכי שובב בעינך?- הוא נראה כאילו הוא גנב עוגה מהמקרר.

איזה סמיילי הכי חצוף בעינך?

איזה סמיילי הכי מרגיז בעינך?

איזה סמיילי הכי משקף את מצבך כרגע?- או לפחות הייתי רוצה...

איזה סמיילי הכי אהוב בעינך?

איזה סמיילי הכי נצרך בעינך?

איזה סמיילי הכי בא לך לחבק?

איזה סמיילי הכי לא קשור בעינך?

איזה סמיילי הכי במקום בעינך?

איזה סמיילי הכי דבילי בעינך?

איזה סמיילי הכי שובב בעינך?

איזה סמיילי הכי משקף את מצבך כרגע?

הכי רועש

הכי שקט

הכי רטוב

הכי רוחני

ואם הצלחתם לקרוא את כל זה אתם בטח כבר\

מעצבן אותי שהוא מחייך ככה

כן. (ע"מ לוודא שהוא לא ערבי, אלא מה..פפ..)

לא.

כן. לא שיתוף פעולה נלהב. אתרכז בחלון.

במחסומים זה משעשע לראות את המג"בניקים (עכשיו זה כבר חברה אזרחית נראה לי) עולים לאוטובוס ושואלים אנשים מה שלומם בקולי קולות

ב"מעבר הגבול" בבקעה זה קבוע, במעלה אדומים ובחיזמא זה כשמתחשק להם אבל תמיד זה מצחיק אותי.

לא פותח שיחה עם הנהג אבל אם הוא פותח שיחה אני אזרום.

שהם מתחילים שיחה איתי!  לתחקר מי אני, כמה זמן אני גרה פה,

לא שמות לב שאני עונה קצת, שלא בא לי לדבר, שהגברתי את הווליום של השיעור\ מוזיקה שאני בדיוק שומעת... שתחקור אישי לא כלול בטובה של נסיעה (כרטיס אין פה...)

ואז... ואז לא טורחות להציג את עצמן- אז אני כזה- טוב לפחות שיהיה תיחקור נגדי- ומי את???

פעם אחרי שאחת כזו ירדה- אמרתי לטרמפיסטית אחרת- אם היא מדברת ככה הרבה אחרי רופא שיניים- איך היא ביום רגיל?!

אני לא פותח שיחה עם הנהג, מעדיף להיות עסוק במחשבות שלי/ בנוף ושהוא יהיה עסוק בנהיגה שלו. שאלה ב' נשאלה בעקבות נסיעה בטרמפים היום עם מישהו שלא ממש הבין שלנהג מתאים יותר לשמוע מוזיקה ולא את החפירות שלו בטרמפ מאוחר יותר רציתי לבדוק אם אני גם יכול לפתח שיחה על כלום עם הנהג ומסתבר שלא. 

אם הנהג פותח בשיחה למרות שלא בא לי לדבר אני אזרום כי לא נעים או אולי הוא עייף וצריך לדבר עם מישהו (לא סתם עצר לי טרמפ) 

אבל אם הנהג/ת פותח זורמת...באמת שזכיתי לפגוש אנשים טובים בטרמפים

1. הו, המון דברים.

2. הו, כל מיני.

3. מה באמת? עייפות! עייפות הכי עוזרת.

4. אה, זה מגוון. גם הסיבות.

5. אממ. עירניים!

6. מוחה, כי מוקדם.

1. השעה לישון מושפעת בעיקר בתכנוניי ליום המחרת.

2. מממ..זה סוד עתיק יומין!

3. מה עוזר? קריאת שמע.

4. תלוי ביום.

5. עם שעון מעורר כיפיייי

6. אני אני אני

1. כמות השינה בלילה הקודם פלוס כמות העבודה/מטלות/הספקים מהיום פלוס.

2. מחשב נייד במיטה, בפורום (כמו עכשיו)

3. לעייף את העניים, מוזיקה.

4. חסוי. למה? כי צריך לקום איזו מין שאלה זו? וגם כי לישון בבוקר עד מאוחר זה עצלני

5. להתעורר בלי לחץ למשהו מסוים, שהשמש מאירה אותי ואני לא ממהרת לשום מקום

6. נראה ליי שרק אני. כולם רדומים כאן

1. אם אני מותשת במיוחד עד כדי נפילת חפצים מהידיים, יש סיכוי שאלך לישון בשמונה.

אם לא, אין מצב לפני שתים עשרה, ונדירות הפעמים שבשעה הזו אני הולכת לישון, בד"כ אחת.

2. אדרג: קוראת/שומעת מוסיקה/מנגנת.

3. ^^^^

4. בשבע-שמונה לערך, חוץ מהיום חופשי, אז עשר זו השעה המוקדמת ביותר... ובשישי-שבת, כמובן

5. עם נודניק של שתי דקות, למשך שעתיים. אין על התחושה הזו שאתה יכול לישון עוד...

6. פפ.. השאלה הזו די מדרדרת את השרשור מטה?

1משפיע כמה ישנתי בצהרים

2. הדבר האחרון שאני עושה זה לחלום שאני ישנה...

3. לעצום ענים לחשוב על דבר טוב שאני מחכה לו ולעשות הרפיה

וגם... סתם להיות עיפה..

4. אני מתעוררת בדרך כלל תישע שעות אחרי שהלכתי לישון( הבדרך כלל הזה בחופש)

אם לא אני קמה בשעה שאני צריכה קימה טיבעית ע"י אמא שלי המהממת

5. אני הכי אוהבת להתעורר כשאני יודעת שאני יכולה לעשות מה שבאלי היום ומתי שבאלי להתעורר וגם להשאר מ-ל-א זמן מכת הפוך שלי...

6. אני ערה עכשיו

וסתם לידע הכללי הסקר הזה מרדים!!

השנה בניק היא באמת השנה בה נוסדת?

מה זה אומר?

(אם זו שנת הלידה, אז הגיל כרגע הוא בערך 15)

לציין את שנת היווסדם.

לא גירשתי אף אחד מפה חלילה (לי גם לא אכפת שיכתבו פה אנשים צעירים - נהפוכו! ), רק הבעתי תמיהה לפירוש הניק, כי המשתמע ממנו הוא שנת לידה.

אמנם ברור לכל שעניין כזה יש לשקול בכובד ראש, ולא להכריע בו כלאחר יד. אך גם פטור בלא כלום אי אפשר, והזמן דוחק בנו להחליט לאן מועדות פנינו. בנושאים כאלה העומדים ברומו של עולם והם הרי השפעה ארוכת טווח ורחבת היקף על עתידם של כה רבים, שומה עלינו להפסיק לברבר ולגשת לעניינים חשובים. אך מה נעשה ואנו עייפים מאוד.

אכן כדברייך נושא זה עומד בבחינת 'רומו של עולם' ואל לנו לשכוח את כל ההיבטים הנשקפים מחמת גודלו וייחוסו.

דבר זה דורש עיון רב ואיננו יכולים מחד,לעמוד בטל ומאידך, לזרוק תשובה. הנני מציעה, בשם כל חברי האגודה, להתכנס בשנית על מנת שנוכל לחבור יחדיו למסקנה משותפת תוך התחשבות בכל המרכיבים, הגורמים והדעות.

מי יתן ונזכה לשלוה בארמנותינו. אכי"ר.

לפני שעברה אל מעבר למודע

זאת היתה שאלה על אדם ועולם ומה שביניהם, בדילמה אישית מסובכת.

ולא ראיתי לעצמי זכות להתערב בלי ידיעה של כל הפרטים, עד שחמקה השאלה ונעלמה

למה באמת אין אפשרות למחוק תהודעה לאחר שנכתבה?