פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 208)

אהבתי

אבל בבקשה להימנע מהטרלות והתחזות. זה ממש מציק

ומעתה השמר לך פן תתחזה אתה וכל פצלשיך, פן יפגעו בכם אנשי מרי נפש ואספתה נפשך ונפש ביתך.

ואולי אפילו היא שאולה משאלה אחרת

מה.. מה.. מה הייתה השאלה

(גשש, שם שם)

שאני באמת יודעת בעל פה

צריך לעזור לילד...

אפשר לחשוב שהם היו אצלי בבית

ואנימציה ממש חמודה

לנדב נווה, יש ערוץ יוטיוב משלו שבו מעלה מערכונים עם הבן שלו. (בתדירות הרבה יותר גבוהה מאנדרדוס- פעם בחודש לעומת פעם בשנה)

 הנה רק כמה מהם:

חחחחח ראיתי את זה הרבה יותר מדיי פעמים שהייתי קטן ממש 

כי המשפחה שלי היו חולים על זה אח שלי יודע לדקלם הכל בעל פה

זה ואת "פרש הסיגריות מן הטבע"  

Watch | Facebook

וכמובן חידון התנ"ך:

נראה לי שזה המקור לזה שכל פעם שהיינו משגעים את אבא שלי הוא היה אומר "שמעעעתי אותך"

אין על הגששים!

סנופקין היה אומר על זה

לא שהוא לא מצחיק, אבל היה אפשר לחתוך חלק משמעותי מהזמן וזה היה משפר אותו.

(אותה בעיה בדיוק יש לי עם ברדק, בדרך כלל הם לוקחים בדיחה שמצאת את עצמה ב30 שניות ומורחים אותה על גבי 4 דקות.)

קצת מסכימה עם @חושבת בקופסא שזה טיפה מרוח

יכל להיות יותר קצר וזה היה דווקא מעלה את האיכות שלו

כי אכפת לך מעצמך ואתה יודע מה יעשה לך טוב

אתה יודע מה יגרום לך לשמוח בבחירה שלך

אתה יודע מה יגרום לך להיות גאה בעצמך

מה הטוב ומה הרע פה

ואני בטוח שתה בצד הטוב!

בהצלחה רבה!!

זה למה

הבחירה בתודעה היא כאב שמזמן שחרור אמיתי

אבל בשבילו צריך לגעת בכאב....

הערצה!!

אבל כן יודעת על איזה שיר מדובר.

נגד חד וחלק.

נגד תרבות נבובה וזולה כזו.

וזה בלי להכנס לפרטים הספציפיים של השיר הזו שמלא כולו בסטריאוטיפים,

שהם אולי נכונים,

אבל זה מגעיל.

אין בו שום דבר נורא בטח ביחס לשירים אחרים.
מרגיש בעיקר כמו קנאה וגזענות כנגדו...

אין לי מושג על מה הסערה ומעדיפה להשאיר את זה כך

בכללי המון מהשירים היום תת רמה..

לא באופן עקרוני. פשוט כמו שהגדיר פה אחד הניקים- אני מרגישה שמתנוונים לי תאים כשאני מקשיבה לטמטום הזה.

וגם ספציפית לא אוהבת את הזמר ואת הגוון קול שלו (גם בשירים טובים, נגיד מודה אני וכו')

אבל כמובן שעכשיו הלכתי לשמוע את השיר +לקרוא את התגובה של מיכאלי+ את התגובה של עומר אדם. 

נו נו בסה"כ הזבל הרגיל בארומת גזענות קלה

התשובה לא תיתכן. רחמים הם הפך המושג גמול. לא יתכן שה' יחיה ברחמיו את המתים וזה הגמול. אם הוא מרחם - זה לא גמול.

א"כ מה עניין ה"רבים"? למה זה לא רחמים פשוטים, רגילים? ועוד, למה אלו רחמים ולא חסד (כדוגמת כלכול החיים)?

מה תשובות לשתי השאלות ששאלתי, מה לעשות, בורותי. תוכל להסביר?

יש כמה דרכים להסתכל על טקסטים של חז"ל.

האחת היא בהכללה. זה לא משנה אם זה חסד או רחמים, הנקודה היא שזה משהו שנתנו לך במתנה (ההבדל בין חסד לרחמים הוא האם נותנים לך כדי לתת או נותנים לך כי טוב שזה יהיה אצלך - ההבדל בין לתת צדקה לכל מי שמבקש או לבדוק למי נותנים ולתת למי שהכי נכון). וכשנותנים לך במתנה, הנקודה היא שזאת מתנה ואתה חייב לומר תודה. וגם אם כבר נתנו לך וכבר אמרת תודה, אתה עדיין מחוייב לומר תודה.

ולכן אני לא מוצא טעם בפלפול האם אני חייב לומר תודה או לא, האם הקב"ה עוזר לי, האם זה מגיע לי...

הקב"ה לא חייב לך כלום. עצם זה שהוא מקיים אותך בחיים זה חסד, אז זה שהוא מקים אותך לחיים זה פחות? אולי באמת זה ההסבר - הוא שומר על קיומך, וזה חסד. הוא גם מקים אותך לחיים כדי שתחיה את חייך כראוי (הפירוש לפיו תחיה"מ נועדה ל"השלמה" של מה שפספסת בחיים הראשונים, מעין גלגול נשמות) - וזה רחמים, כי זה ניתן לך לפי מה שמגיע לך. אבל בגלל שהרחמים האלה מבוססים על חסד, אז זה כבר רחמים רבים.

בקיצור: הרושם שאני מקבל מדבריך היא גישה שאתה נמצא באיזה משא ומתן עם הקב"ה, וכל דבר שאתה "זוכה" בו, ש"מגיע לך" - מבחינתך הא יורד מהשולחן, ואתה ממשיך לדון עם הקב"ה לגבי מה שעדיין נתון לדיון. לא אוהב את הגישה הזאת.

ובכל זאת, אני חושב שהצלחתי לתת תשובה טובה לשאלה שלך.

יש דרך שניה, והיא להניח שכל מינוח חז"לי הוא מדויק ומתאר דבר אחד בדיוק. חסד זה משהו אחד, רחמים זה משהו אחר וכו'. גישה כזאת נפוצה במיוחד אצל המקובלים. אז בשביל זה פשוט צריך לחפש בכוונות האר"י למה כאן כתוב חסד וכאן כתוב רחמים.

לא כ"כ התחברתי לנימה התוקפנית במה [מחילה אם אני לא טוב בזיהוי נימות ].  שנית - אכן, אני דוגל יותר בשיטה השניה ולא בראשונה, אני חושב שחז"ל לא כתבו סתם מילים שנשמעו להם יפות והתכוונו לאותו דבר במילים שונות, במיוחד לא בתפילה. אולם, אני לא חושב שחייבים להיות מקובלים כדי לענות על שאלות כאלו - ראה את שאר התשובות בשרשור (ותשובה שבעצמך אמרת).

שלישית - אני לא בא להתחשבן עם הקב"ה. להודות לו - נישט שייך כשמדברים על ברכות שבח ולא על ברכות הודאה. בברכות האלו באנו לספר בשבח ה' ולא רק להודות לו. אכן בהודאה יש מקום לכלליות מסוימת (שמשווה רובד של עמימות) אבל בשבח, השבח חייב להיות מדיוק, ק"ו ממה שלמדונו חז"ל שאין לומר שבח שמשה לא אמרו (ונזהר בזה ירמיה, אני לא זוכר היכן הגמרא על זה במדויק). נכון, במקום שאני בא להודות ההודאה שלי לעולם לא נגמרת, כי החסד לעולם מתמיד ועוד שאין די באמירת תודה שלי "לשלם" על טוב אחד של הקב"ה, על רגע אחד של חיים. ודאי.

את השיטה שהבאת לעניין תחיית המתים - לא הכרתי, אשמח לשמוע על מקור. כמו כן את העניין שרחמים המבוססים על חסד (שזו מילתא דתמיהא, אילו רחמים לא מבוססים על חסד?) קרויים רחמים רבים (כמו כן לא הבנתי למה הביסוס הזה נותן לרחמים רובד של "רבים" [לכאורה הערה כמותית]). הבחנה שכן מצאתי מעניינת סברתית היא שתחיית המתים היא עניין גדול יותר מקיום החיים הנוכחים וא"כ הרחמים הרבים גדולים בעצם מן החסד, נקודה מעניינת למחשבה.

(לא מפריע לי שאתה לא מקבל את הדבר שזיהית כ"הגישה שלי" (שאני לא חושב שעמדת עליה כלל, אולי על הרובד הפרקטי המאוד נמוך שלה), זה לא פספוס שלי בנושא) אני מקווה שהדברים נופלים על אוזן קשבת, וגם אם לא, תנוח דעתי מכך שאחרים קוראים, נהנים ומשכילים. העיקר להגדיל תורה ולהאדירה.

וזאת מכיון שאכן היתה נימה תוקפנית. זה בגלל הגישה שאני מייחס לך, שלא אהבתי.

מפאת קוצר הזמן אתייחס ממש בקצרה

הרמב"ם כבר הקדים שמי שיחפש משמעות לכל מילה הוא "משתגע שגעון גדול" או "הזיה גדולה". אז מותר להתייחס כך.

האם מותר לשאול? בוודאי. אבל השאלה תהיה "האם למישהו יש רעיונות מעניינים על ההבדל/קשר" ולא "מה החסד/רחמים/גבורה במעשה של הקב"ה/הצדיק שמתואר כאן"

השבח אמנם צריך להיות מדויק, אבל לא חייב להתקמצן ולהתחשבן. "איה גבורותיו" נאמר כאשר נחרב המקדש, והוחזר כאשר התגלה ש"הן הן גבורותיו". זה לא בהכרח שאתה מבין מה הן גבורותיו, אלא אנשי כנסת הגדולה הבינו.

לענין תחיה"מ - שיטה קיימת למיטב זכרוני, אינני זוכר כרגע מהיכן.

רחמים תמיד מבוססים על חסד - חלילה. אלו שני דברים שונים לגמרי.

מאפיין כמותי - לא מסכים עם ההבנה שלך.

אני מרגיש שאתה קצת זורק הרבה מידע ומנסה לשחק איתו ושיצא משהו מוצלח, אבל לא מנסה להבין שיטתית. זה ההבדל בינך לבין שיטת המקובלים, ולכן הם מצליחים לבנות שיטה מסודרת. בלי זה זה לא יעבוד.

אם תרצה להרחיב בענין הגישה שלך לדברים אלה אתה מוזמן. בשמחה

"רחמים רבים" בפרשנות שלי זה תיאור לאופן שבו ה' יחייה את המתים, ולא תיאור למידה בה ישתמש.

כן, להעיר מת מקברו צריך ברחמים, בעדינות, בטל תחיה.

לא פשוט לחזור לעולם הזה...

בדומה למכלכל חיים בחסד- חסד זו יכולה להיות מידה וזה יכול להיות אופן, תיאור של איך הוא מכלכל אותנו...

(לא מתבסס על כלום, אז אל תתווכחו איתי על זה... נטו פרשנות אישית וקריאה שלי את הטקסט).

מה ההסדל בין מידה אלקית לבין האופן שבו הקב"ה מבצע דברים? זה לכאורה לא אותו דבר? הקב"ה משתמש במידות האלקיות כדי להנהיג ולנהל את העולם, לא? (המידות הן צורת ההופעה בהן הקב"ה מתגלה ופועל בעולם, מנהיג אותו. לפחות ככה אני מכיר את זה). זה רק במישור של המושגים. ברובד הפשט - לא כ"כ הבנתי, תוכלי להרחיב את ה"אופן" הזה של כלכול חיים בחסד מול הקמת לתחייה ברחמים רבים? (ומה עניין הרבים).

הרבי מלובביץ' אומר את מה שאתה אומר ביחס לרחמים ולחסד ועל בסיס זה אנסה להסביר את ההבדל בינהם.

רחמים היא ביטוי רגשי של אהבה (הקב"ה נקרא 'רחמנא' זה דומה ל'רחמיה' שפירושו 'אוהבו').

חסד הוא ביטוי מעשי לרחמים, החסד ניתן בעקבות תחושת הרחמים.

"מכלכל חיים בחסד" - כלכלת החיים היא עניין מעשי, ע"י זה מחיים את המתים בסופו של דבר.

"מחייה מתים ברחמים רבים" - התוצאה שבאה על ידי כלכלת החיים היא תחיית המתים שהיא מראה עד כמה רחמיו של הקב"ה רבים כלפינו.

גם בברכת ההודאה - "הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך" אנחנו רואים את הטוב של ה' יתברך על ידי כך שאנו רואים את הרחמים הרבים שלו כלפינו ואנחנו רואים את הרחמים הרבים שלו כלפינו בעזרת החסדים שהוא מעריף עלינו.

האבחנה של הרבי מרתקת. את המשפט האחרון שהבאת מברכת מודים - שנים חפשתי איך להסביר אותו. מצאתי הסבר אחד שהניח את ליבי ואבל זה ג"כ פירוש יפיפיה (הוא כותב אותו בעצמו? באיזה מאמר אוכל למצוא את החילוק הזה? [רוצה להביא אותו כמקור במקומות אחרים]).

לא הבנתי מספיק את הקשר בין כלכלת החיים שעל ידיה מחיים את המתים (?)

התכוונתי לומר שהטענה שהבאת בהודעה שלך - " אם תאמרו שכל המציאות של שכר לאדם על מפעליו הם בעצם רחמים, שכן הקב"ה גמל טוב עם האדם והוריד אותו לעולם הזה כדי שיעבוד ויקבל שכר (ולא בתורת נהמא דכיסופא) - א"כ זה חסד ולא רחמים" - זאת טענה של הרבי! ועל בסיס זה אמרת "או שמא פה אין להבדיל בין שני המושגים, אבל אז יוקשה המשפט שלפני - "מכלכל חיים בחסד"!" - לכן הסברתי בעצמי מה ההבדל בין חסד ורחמים. לא נעזרתי במקור לגבי זה אלא מתוך סברה אישית.

כלכלת החיים = פעולה שהקב"ה עושה.

תחיית המתים = תוצאה של אותה פעולה.

ככה מפשוטי המילים

(לבורותי)

א. זכיתי בשאלה לכוון לדברי הרבי (?)

ב. ההסברה שרחמים זה רגש וחסד זו פעולה (שנובעת מה"רגש" האלקי) היא שלך.

ג. את זה באמת עדיין לא זכיתי להבין - למה תחיית המתים היא תוצאה של כלכלת החיים? (האם הכוונה ע"פ דברי הרב זצ"ל ב"לנבוכי הדור" שהאנושות תגלה בבוא העת את הדרך להחיות מתים? [כמדומני שכך ראיתי בשמו]))

א. כן

ב. כן. אתה מסכים? סה"כ נראה לי שזה הפירוש הפשוט של המילים.

ג. כלכלה להבנתי זה אספקה לצורך החזקה קיומית וממהקשר של הברכה אני מבין זה אספקת החיים זה מה שנותן חיים למתים. אולי מדובר פה גם על החיים?

אבל כמו שאומרים - יש מרחק גדול בין "אמת ויציב" ל"וטוב ויפה"..

ג. ממה שכתבת עכשיו הבנתי ממך ש"חיים" להבנתך אין זה אנשים חיים (כמו שמתים זה אנשים מתים) אלא עצמות החיים, החיים גופם, נתינתם היא בפעולת חסד והמתים זוכים לפעולת חסד זו של נתינת עצמות החיים בהם בזכות הרחמים הרבים, האהבה האלקית הגדולה (לצדיקים). אמת?

(לגביי א' - אשרי! איפה הרבי שואל זאת [אם זכור לך]?)

המושגים חיים ומתים בעלי משמעות שונה: חיים - עצמות החיים. מים - אנשים מתים. (לכאורה אין מושג כזה עצמות המוות, שכן המוות הוא חסרון אז אין לו עצמיות ממשית, אבל היה נראה לומר שיש השוואה, שכמו שמתים הכוונה אנשים מתים, כך גם חיים הכוונה אנשים חיים, אבל אני בהחלט אוהב את ההסבר).

הקב"ה הוא היחידי שיכול לתת עצמות חיים. ודבר זה הקב"ה יכול לעשות אפילו באנשים מתים.

כמו כן, אפשר לומר שהטבע של הגוף בלבד עצמו הוא מת. הנשמה היא מחייה את הגוף אבל החומר כשלעצמו הוא מת, מתכלה ללא החייתו ע"י הנשמה.

שפגשתי במהלך חיי. ת"ח עצום, הוגדר בפי ראש הישיבה התיכונית שלי כ"מחנך הדור".

אני חושב שאפשר להגיע לעומקים מטורפים בברכות של 18 

אתן לך דוגמא לגבי מחיה המתים איך אפשר להגיע לרוזולוציות פסיכיות 

כמובן שזה על דרך הדרש אבל חושב שיש לזה גם משמעות

אז כידוע אדם שלא שומר מצוות/רשע/שורף תזמן שלו נקרא מת על פי התורה 

שנאמר "לא אחפוץ במות המת"

אז אני חושב שזה מתקשר לכאן

יש המוווווווווווווון אנשים שנמצאים בסקאלה הזאת 

ואעפ"כ השם מחייה אותם כל יום ויום!!

אז כן כמובן שהפשט של הברכה שביכולתו של השם להחיות מתים כמובן, חשוב מאוד לדעת את הפשט של הכל.

אבל רק עם פשט בקלות אפשר להשתעמם ולאבד את זה אחרי כמה זמן, אם מנסים להבין באמת את העומקים של התפילה ואת החיבור של כל אחד מאיתנו לעם ישראל אפשר להשיג דברים עצומים.. זה ממש יכול להיות מדהים, לצערי אני נופל בזה הרבה אבל יש לי שאיפה לדעת להתפלל כמו שצריך

@הרמוניה בהקשר לשירשור שלך קצת

וסורי שלא ממש עניתי על השאלה שלך חח אבל שאלה יפה שוב

אשריך

את זה שפתאום יש לי מלא זמן חופשי כדי לישון וללמוד🤭

ושאפשר להתעורר בנחת בבוקר ולהתפנק במיטה(:

למרות שלא יודעת אם מישהו היה רוצה להתחלף איתי עם השעות שאני קמה בהם בימי חול..

את הניתוק

את הלילה של שבת

לא יוצא לי לקרוא בימי השבוע.

ואוו שאלה טובה.

בדיוק היום בצאת שבת אמרתי לחברה שלי שמבחינתי כל השבוע יכול להיות שבת...אז מעניין לפרק את זה יותר לפרטים...

אני חושבת שהתחושה של: "כל מלאכתך עשויה"

כלומר העצירה הזו, שלא בבחירתנו לכאורה, היא ממש תרגול טוב לשחרור שליטה, התמסרות, אמונה...

את הניתוק מהעולם וההתחברות פנימה

ואת המנוחה

סעודה שלישית. רעווא דרעווין..

כמה קדושה!

אבל לא מתאפק לגמרי אז אני כותב שרציתי

אבל לא מתאפק לגמרי אז אני כותב שרציתי

אבל לא מתאפקת לגמרי אז אני כותבת שרציתי

לא התאפקתם ועשיתם מה שרציתם

אני לא הטרלתי

אתה אפילו לא כותב את זה כאן.

אתה מצלם מסך ממה שכתבת בפייסבוק/טוויטר...

ובנוסף לזה שזה צילום מסך זה... משהו שאין מה להגיב עליו.

(לי אישית מאד מאד מפריע בעין כשאתה כל פעם בפוסט החודשי כותב  "למרות שאני לא אוהב להחשף/לשתף/ לא זוכר מה הנוסח המדוייק אתה משתף וחושף כאן בלי סוף. פוסטים שלך עם שם ותמונה ומציע לכולם לקבל את המספר שלך שתצרף אותם לוואצאפ ולבוא להיות איתך במאהל ההוא ובכללי... מרגיש קצת... קצת לא אותנטי.)

רציתי להטריל באמירה של  "שכחת לכתוב טריגר פגיעה מינית חיים וולדר"

כי לאחרונה ממש הצפת בהודעות מסוג זה את הפורום

והסברת שאתה מעדיף לכתוב גם על מה שלא קשור שמא זה כן קשור....

אז רציתי להטריל ולהגיד שצריך גם כאן (בכל זאת מבוגר ילד חיבוק חזק...)

אבל לא רציתי לפגוע... אז מחקתי שניה לפני שלחצתי 'שלח' ושיניתי למה שכתבתי כאן.

אבל כן... לא יודע להגדיר מעבר למה שכתבתי (אבל ברור לי שיש מעבר) משהו בהתנסחות/נושאי שיחה שלך מזמין איכשהו הטרלה וניצלוש... לרוב  אתה לא פותח דיון. אתה זורק אמירה. או פריט מידע שלך מאד משמעותי ולאחרים לא. ולא מוכן לקבל כשחולקים עליך בנושא או בחשיבות שלו. (אני גם כזה לפעמים) 

לא יודע. שאלת. ניסיתי להסביר מה התחושה שלי ולמה זו היתה התגובה שלי

אבל זה לא...

מנוסה מספיק בלנסות להיות חלק ממקומות שבהם אני מרגישה מבוקרת ונשפטת.

לא אגלה איפה ביקרתי, מחשש לאאוטינג

אבל מאד מנסה לאחרונה למצוא לי פינות אחרות.

עם פחות ביקורת

ופחות שיפוטיות

ויותר פשטות

וחיות

ועממיות

ואתמול מצאתי אחת כזו.

וזה היה כיף גדול.

תגלי לי בפרטי?

וכידוע משטרת ישראל היא ארגון הפשע הגדול בארץ, אז זה בעיה להקים ארגון כזה. 

הוא ממש ומרגש ומשמח אותי כל פעם מחדש!

משתדלת לעשות את זה כל יום לעצמי ככה סתם בפנקס וזה ממש עושה טוב וגורם להעריך את יומינו ולתת לו משמעות.. ממליצה

ואוייי הגרביים.. מכה קשה אצלינו, במיוחד בחורף

פשוט מהמם! מה רבו מעשיך ה'!

התמונות שלך יפות ומושלמות כל הזמן!! מדהים מדהים