פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 32)

מבאס/:

קורה לפעמים

כתבתי על זה בפורום המקביל אם תרצה לקרוא.

אבל אולי צריך לעניין אותך בעיקר למה זה משפיע עליך כל כך.

ויורדת עליהם, כדאי לנסות להעיר לה על זה בצורה יפה.

על איך שהיא מסתכלת על עצמה, לא נראה לי שנכון להתערב, זה קודם כל נושא אישי שלה, ודווקא בגלל שזה מפריע לך ומתסכל אותך, לא נראה לי שייך לנסות לדבר איתה על זה.

שאדם יחשוב שחייו מושלמים... למה לחיות בתחושות שהחיים קשים?

השאלה באמת איך אדם כזה מתייחס לסביבה שלו. אם זה גורם לו לחוש עליונות על הסביבה או שהוא לא מבין למה אחרים לא רואים את חייהם כמושלמים ופוגע בהם עקב כך - זה באמת כבר לא בסדר...

מצד שני - אין לך יכולת לשנות אותה, נכון? את יכולה רק לדאוג לעצמך. אפשרות אחת היא להשתדל לא להיות איתה במגע (ואם חייבים, אז שיהיה טכני ככל האפשר), ואפשרות שנייה היא להתמודד ישירות עם האופי שלה. וגם בזה יש שתי אפשרויות: או לשמוח שמחה כנה בשמחתה, או לבדוק איפה ההתנהגות שלה מפעילה אותך ולעבוד על זה מול עצמך.

אין ספק שזו עבודה קשה...

בהצלחה!

מי שמנפנף ביש שלו ברוב המקרים זה כדי להסתיר את האין הפנימי יותר.

היא פוגעת בך?

אם כן הייתי מתרחקת.

אם לא, זה שלה, אין לנו יכולת לשנות אחרים וזו דרך שהיא צריכה לעבור.

זה מעסיק אותי לא בגלל שהיא חושבת שהיא מושלמת וטוב לה, להיפך, אני שמחה בשבילה.

אבל זה לא הגיוני לבוא עלי ועל כל הסובבים אותה בעליונות ושחצנות,וכל דבר שאני מדברת או שהיא רואה עלי או על הבני משפחה שלי היא יכולה לבוא בביקורת ולהגיד כמה אצלה זה לא ככה וכמה היא יותר טובה. לדוגמא:איך לחנך את הילד שלי, איך אני מתלבשת, זה כבר נהיה די בלתי נסבל וזה גורם לי לתקוף אותה בחזרה, ואז אני יוצאת עם מצפון ותחושה רעה. לכן אני מנסה להבין ממה זה נובע אצלה כדי לבוא בחמלה יותר ולא לתקוף או להגיב לה בצורה לא נעימה.

והיא מרגישה צורך להוכיח לעצמה שהיא מושלמת - ועושה את זה על חשבון אחרים...

באמת מעורר רחמים...

אלא איזה מקום נותנים ליארצייט של מעל אלף יהודים שנטבחו בשנה הקודמת.

אני בטוח שיהיה נדיר למצוא קהילה שלא תזכיר את זה באיזה אופן במהלך השמחה.

אפשר לחלק באופן גס את בתי הכנסת בארץ לשני סוגים:

*בתי כנסת עם קהילה תוססת, אירועים, רב קהילה, דיונים סביב נושאים אלה ואחרים מתקיימים לעיתים תכופות. כאלה למשל תמצא ברוב היישובים הדתיים הקטנים כגון התנחלויות, קיבוצים ומושבים וגם בגרעינים תורניים מסוימים.

*בתי כנסת ללא קהילה במובן הרחב של המילה, אלא פשוט אנשים שמתפללים באותו המקום.

אמנם הם עושים קידושים ביחד כשיש אירוע מיוחד, אבל הם לא באמת ידברו אחד עם השני אם ייפגשו במקרה ברחוב ולא יזמינו אחד את השני לאירועים פרטיים. יכול להיות שלאדם מסוים יהיו מספר חברים שמתפללים איתו באותו בית הכנסת, אבל זה מקרי וזה לא שהם חברים כי הם משתייכים שניהם לאותה קהילה של בית הכנסת. ממה שאני מכיר וכמובן לא עשיתי מחקר, כאלה הם רוב בתי הכנסת בערים הגדולות ובהם מתפללים רוב הציבור בערים הגדולות, בעיקר המבוגרים שבהם (נניח 50+), מה שמכונה לעיתים בזלזול "בעלי בתים". 

לדעתי ברוב בתי הכנסת מהסוג השני, לא יהיה שום ציון מיוחד של המאורע, פשוט כי אין מי שיארגן דבר כזה. הם מגיעים לבית הכנסת, קוראים את מילות התפילה מתוך סידור רינת ישראל או תפילת כל פה, ומה שלא מופיע בסידור פשוט לא יהיה שם.

לך לבית כנסת אקראי בחולון או נתניה או רמת גן (לא בית הכנסת שנבנה סביב הישיבה המקומית עבור בוגריה שנשארו לגור בעיר), ואני כמעט בטוח שלא תמצא שם התייחסות מיוחדת לטבח.

הסתכלתי מהעין הקהילתית שלי..

בטווח הארוך, הנצח גובר על הזמני. אירועי פוגרום רבים אירעו לאבותינו בשמחת תורה, ואדמת אירופה האדימה הרבה פעמים במועדי ישראל. אי אפשר להכפיף את הזמני לנצחי, ולכן בטווח הארוך הזיכרון ילך ויתפוס מקום קטן יותר ויותר. כשם שהשואה קיבלה את מימדי הזמן שלה, ומסעות הצלב מקבלים את "אב הרחמים". לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים.
 

יחד עם זאת, ואולי מתוך זאת, כרגע ההווה הוא עוצמתי ומתרחש, וכל מי שלא משתתף בצער הציבור חז"ל לא אהבו אותו. על אחת כמה וכמה שלכל אחד יש אח או אבא או בן או גיס או בן דוד או שכן או חבר שמשתתף במלחמה המתגלגלת הזו, או שנפל חלילה בקרבות או שנרצח חלילה בשמחת תורה בשנה שעברה. לכן וודאי ראוי וצריך לתת לזה מקום מיוחד השנה.

אמנם, אני יכול להבין כל החלטה שקהילה תקבל - ובלבד שזה לא מתוך אטימות הלב כמו בציבור החרדי. אצלנו למשל, המשפחה של הלוחם הגיבור שנפל ביקשה שלא נבטל את ההקפות. בשנים האחרונות הבן שלהם היה הרוח החיה בבית הכנסת המזדקן שלנו, וחשוב להם שהשמחה והחיים ימשיכו. אז מה שהוחלט בסוף זה שבערב תהיה הקפה אחת שקטה, ובכל ההקפות הספר המוביל יהיה האחד עם המעיל שנתרם לעילוי נשמתו, ובבוקר יהיה יזכור מיוחד וכולם ייכנסו פנימה לסדר הזכרת נשמות לפני הזמן הרגיל. כך הקהילה שלנו מצאה את האיזון שנכון לנו.

יש משמעות ביהדות גם לסיבוב השמש, מה שנקרא בדברי הימים "תשובת השנה". לכן, ניתן לציין את הזכרון בתאריך הלועזי ולא בעברי (צריך לחשוב מה לעשות כשזה יצא על חג סוכות).

בכללי, כל דבר שמוביל את האדם לעצבות (לא דכדוך וייאוש, שזה בעיה גם בכללי....), כדאי להימנע ממנו בשמחת תורה.

ומי שיכול לחבר בין הדברים, לקחת את הדברים לאופן המשמח, מצויין (הם היו רוצים שנשמח, אנחנו שמחים בשבילם, הם במקום טוב עכשיו, הנצחון על החמאס הוא בהרביית שמחה וחיים. דמויות כמו עמיחי וייצן שביקש מאשתו תוך כדי לחימה לחלק סוכריות לילדים ולשמור על שמחת החג מעודדות ומראות שאפילו מי שנהרג לא נהרג מתוך עצבות, אלא מתוך שמחה, כמו רבי עקיבא בזמנו).

בכללי, אם אדם עצוב בלב, קשה לצוות עליו פשוט לשמוח. הוא יכול לרקוד חיצונית, אבל לא יוכל באמת לשמוח. לכן, טוב לשאול ולברר קודם שמחת תורה עד שהדברים יתיישבו על הלב. תקרא את מה שמופיע בתחילת הסרטון (או לחילופין בתיאור של השיר....) על דברי הרב קוק, נראה לי זה קצת מבאר את הדברים.

מקווה שעזרתי

לא צריך ברמה גבוהה

כן לקשר את זה למקום הנכון שלו .

לא להתעצב מזה

כן לעצב את הקשר עם בורא עולם

בפועל כנראה שיהיה דומה מאוד לשנים קודמות

רק עם יותר מקום לשירי תפילה להצלחת החיילים במלחמה

התרחשו בשמחת תורה, שמיני עצרת, כ"ב בתשרי.

בפועל, נרקוד ונשמח כמצוות התורה לשמוח ביום וכהלכה לעשות שמחה לגמרה של תורה.

יחד עם זאת, בדיוק כמו בחג שבועות בקהילות שו"מ ובכל קהילות אשכנז שהמשיכו אותן, למרות שזה היארצייט של חללי פרעות תתנ"ו - נגיד יזכור לחללי היום ולכל שאר החללים.

גם בהקפות, בהחלט ניתן מקום למצב בשירים מחזקים ומתאימים.

כבוגר מרכז הרב, כל שנה בהקפות בלילה, בהקפות ביום ובהקפות שניות בבית הרב - הקפה שביעית היתה מתחילה ב"הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו" וממשיכים ב"מן המצר קראתי י'ה ענני במרחב י'ה" ורק משם חוזרים לשירי שמחת תורה. כפי שמתואר במועדי הראיה (עמ' 123 במהדורה החדשה) בשנת תר"ץ ככה הרב גרם להקפות להתחיל, בהמשך העבירו להקפה שביעית. אולי השנה ראוי להחזיר להקפה ראשונה.

על הקשר שבין מסיבת הנובה לטבח הנורא אסור לדבר כי זה לא פוליטקלי קורקט.

ואולי מתי שהוא יוודע שהעיתוי נבחר בקפידה, כך שיסגור על כמה שיותר על כמה שיותר בליינים שתויים.

תוכל להרחיב?

באישי

איזו טהרה וקדושה

אפשר לומר שזה החג שאני הכי אוהב ומתחבר אליו (הוא ופורים....)

אז כמובן צריך להרוג את מי שצריך להרוג, אבל אין טעם לשקוע באשליות שעכשיו המלחמה תהיה קלה יותר או תסתיים מוקדם יותר.

מעולם לא הרגנו כל כך הרבה מנהיגי טרור ובזמן כל כך קצר.

זה בא לידי ביטוי בכך שאם מחסלים מנהיג טרור אחד, מוצאים לו מחליף, אבל אם הורגים גם את המחליף פעם אחר פעם, בסוף אין מחליף.

יש סיבה למה בתחילת המלחמה היו 5 מחטים לחמאס, בעוד שהיום יש רק אחד.

על אותו משקל, יש סיבה שסינוואר החליף הרבה מפקדים ומילא כמה תפקידים, כי כנראה לא היה מישהו אחר שימלא את כולם, ועכשיו במותו מה כבר נשאר מהארגון?

אני מסכים שאם זה היה הצעד היחיד שלנו לאורך המלחמה, הוא אכן לא היה שווה הרבה.

כמו שהפעילות של הגדוד שלי (כמו כל גדוד אחר), לא עשתה הרבה במיוחד בכדי להכריע את המלחמה, אבל הפעילות המצטברת הכריעה את הזרוע הצבאית של חמאס (אבל חמאס עדיין מסוגל לגייס פעילים חדשים)

מומלץ לקנות בלי פראבנים בלי קשר כי הבנתי שזה חומרים לא טובים

להחלקה מומלץ ללא מלחים. יש החלקות שלא צריך שמפו מיוחד בכלל. כדאי לשאול את מי שעשית אצלה/ו

עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך י"ז בתשרי תשפ"ה 22:28

אפשר לישון בסוכה בחוצות היוצר (אם בא לך להתכלב). אתה יכול לברר האם אפשר לישון בסוכה במרכז הרב. ואם אתה נתקע, דבר איתי בש"א

ספיציפית לגבי נס וטבע, נראה לי יש לי כבר קו מגובש בנושא הזה ב"ה (אחרי שנים ששמעתי שיעורים בנושא בכל מיני הזדמנויות ודיברתי על הנושא....). יש עוד הרבה מה לעיין, אבל בגדול התבנית הכללית משורטטת.

אני עוד לא שמעתי מהו המקור לכך שלימוד תורה מציל מאסונות ומלחמות ו/או מצדיק שיחרור מגיוס למלחמת מצווה (בשונה ממלחמת רשות כמובן).

כל האמירות שאני מכיר על כוחה של התורה הוא ביחס לקיום התורה, ולא ללימוד התורה. לימיד תורה הוא מצווה אחת, חשובה מאוד וממש 'היכי תמצי' לשאר התורה, אבל לימוד בצורה החרדית זהו 'רק' הידור מצווה.

* תורה מגנא ומצלא? כל הראשונים מבינים את זה כעניין רוחני שמגן מהיצר הרע.

* יום השישי? מדובר שם בקיום התורה ולא בלימוד.

* רבנן לא צריכי נטירותא? זה אמור בהיזק שכיחא (ליסטים שבאים לעיר, חיות רעות, וכדומה) אבל לא לגבי מלחמה שבה צבא אויב מגיע.

מנגד, אנחנו יודעים שבקריעת ים סוף הקב"ה אמר למשה רבינו "מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו!", ואנחנו יודעים על התוכחה אל בני גד ובני ראובן, ואנחנו מכירים את התוכחה של דבורה הנביאה לשבטים שלא השתתפו במלחמת ברק "למה ישבת בין המשפתיים?", ואנחנו יודעים שבמלחמת מצווה יוצא אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. ואפילו לגבי חזקיה המלך עם הסיפור של רבשקה שלעג לצדיקי ירושלים, מי שיעיין יותר עמוק בסיפור יראה שלמעשה אין שם שום מעלה והצדיקות שלהם לא הייתה ממש צדיקות, וגם כל ממלכת יהודה נחרבה ונותרה "בת ציון כסוכה בכרם, כמלונה במקשה, כעיר נצורה", והקב"ה הציל את העיר לא למען לומדי התורה ש"כמעט כסדום היו" אלא למענו ולמען דוד עבדו. וכו' וכדומה וכיוצא בזה.

אני חושב, וגם אמרתי את זה בשיחה אחת שהייתה לי עם חרדים בהפגנה, שכיוון שזו מצווה וחובה להיות בצבא, אזי הם צריכים לקחת את הכוח הגדול שיש להם ולהשתמש בו כדי לשנות את הצבא. לא לברוח מהגיוס אלא לדרוש את התעלות הצבא. לא לחסום כבישים או לאיים בהשבתות נוסח קפלן, אלא להשתמש בכוח הפוליטי שלהם כדי לקדש את הצבא. 

ואת הגמרא במכות על זה ששערי יואב מצליחים במלחמה בזכות שערי ירושלים שעוסקים בתורה.

ברור שלאף אחד אין פטור מצבא, ולכן חייבים להתגייס לצבא מתי שהוא (אולי מלבד בודדים....), אבל מנגד ברור שצריך שיהיו גם לומדי תורה בזמן מלחמה, וזה לא נכון להגיד שצריך לגייס עכשיו את כל הישיבות משום שיש מלחמה. וזה המתח, מתי הבן-אדם צריך להישאר בישיבה ללמוד, ומתי הוא צריך להתגייס.

נ.ב מה התכוונת בסוגריים כשאמרת "בשונה ממלחמת רשות"?

לגבי מלחמת רשות, עד כמה שזכור לי הרמבם משחרר את מי שלומד מהצורך לצאת למלחמה. זה רמבם בהלכות שמיטה, כמדומני.

עכשיו לא פנוי, בהמשך בלנ"ד.

אחלה

לגבי הרמב"ם, זו טעות נפוצה

אני יודע שרבים מנסים ליישב את המתח..

אבל בעיקר באתי לומר שכל יישוב בהכרח ימעיט קצת מהמוחלטות של כל ערך.

מי שקורא להתגייס בסוף אומר אעפ שבוודאי התורה משפיעה טוב על העולם, צריך לסייג את זה..

ולהיפך,

מי שאומר שבני תורה צריכים לשבת וללמוד בזמן מלחמה..

מפחית את הזעקה הטבעית (בעייני) של מאי חזית דדמא דידך סמוק טפי..

בן-אדם שחושב שיגרום בלימודו להצלת נפשות וגם באיזה שהוא שלב מתגייס בעצמו, לא חושב שדמו סומק טפי (מלבד מה שרוב החיילים במדינה לא קרביים. מה תטען כלפי חילוני שהולך לג'וב?)

אבל עכשיו הבנתי יותר את הטענה שלך....

לית מאן דפליג לגבי קיום תורה, אבל משום מה הטיעונים כולם הפכו להיות על לימוד תורה. וכל זה למרות שבמקורות עצמם, עד כמה שידי הדלה מכירה, העניין הוא על קיום רצון ה'. כלומר הדיון עוות איכשהו במהלך הדרך. כל אחד אומר 'תורה' ומתכוון לדבר קצת אחר.

על פי האמת יכול להיות שהמחלוקות האלה משלימות אחת את השניה

אם הוא באמת היה אדיש לקדושה, הוא לא היה עושה את זה. זו הדרך שלו להראות באופן מעוות את החיבור שלו לקודש.

ממש פעם שמעתי את הרעיון הזה (כמה פעמים), ולא מזמן שמעתי אותו שוב. זה ממש חזק....

רק שאל ישירה אליו תתן תשובה אמיתית.

אבל אני מניח שתשובתו תהיה "מה גורם לכם לצום?"

הוא כנראה מניח שבגלל שהוא פרופסור הוא חכם ומבין.

ולהבנתו אין אלוקים וכדאי לספר את זה לכל העולם סוג של החזרה בתשובה. רק לצד החילוני

ולמה זה קורה. יכול להיות שטמטום הלב שמגיע מאכילת מאכלות אסורים (לפי האמירה של הגמרא בנושא)

האם יש לו ידיעה ברורה שאין א-לוהים? זה מצחיק לומר את זה. ומה הבשורה שהוא רוצה לצאת איתה לאנושות? שאין א-לוהים? מה תוכן הבשורה שהוא כ"כ להוט לחלוק את אותה בשורה עם שאר האנושות? במקסימום אפשר להסביר שהוא מפחד מזה שכולם יהיו דתיים ואז יכפו אותו לעשות כל מיני דברים, וגם זה לא מסביר. ברור שזה הרצון להתקרב לה' הוא זה שמניע אותו, מבלי שהוא יודע זאת. על דרך משל, כמו מישהו שרוצה אהבה, אז הוא מציק, וזו הדרך שלו לחפש תשומת לב והתייחסות.

להוטים לחלוק את זה שיש אלוקים עם חילוניים.

להם. וגם יש הבדל בין להגיד שאני וודאי שיש א-לוהים, לבין להגיד שאני וודאי שאין א-לוהים. הטענה שיכולה להיות מהצד החילוני היא: מניין לך שיש א-לוהים? זה לא נראה לי הגיוני, מאיפה המצאת את זה וכדו'. אבל להגיד בוודאות שאין א-לוהים? (מלבד העובדה שגם לא ניתן להתכחש לעצם הדיון על קיימותו של א-לוהים אחרי שיש עם שלם שאומר שראה אותו, ואנושות שלימה פעם שהאמינה בקיימותו). האמת שפעם מאוד החזקתי מהדיונים האלו, היום אני פחות מחזיק מזה (לא שזה לא אמת, פשוט זה נראה לי היום דיון מאוד קטן ולא עיקרי...), לכן אני אפסיק לדון. אם אתה רוצה לכתוב עוד משהו בעניין הזה תכתוב, בלנ"ד אפסיק להגיב בנושא הזה ספיציפית (בעניין הפילוסופי.....).

בכל אופן, באופן הכי פשוט, כיוון שאותו יהודי מתאמץ לעשות דווקא זה מראה שאכפת לו. נגיד יש לי בן-דוד אתאיסט (שמגדיר את עצמו אתאיסט....), והוא באמת לא הבין את אותם דתלשי"ם ש"חושבים שדופקים את א-לוהים" בכך שהם אוכלים חזיר ביוה"כ. ובאמת בתפיסה האתאיסטית הפשוטה אין סיבה לעשות את זה, אם לא שעדיין האדם מאמין בא-לוהים, ועזב בגלל שבר מסויים. זה כמו הבדיחה על שני ניצולי שואה שאחד מהם לא דתי, והדתי שואל אותו אם הוא רוצה להניח תפילין (לא זוכר אם זו הבדיחה המקורית, אבל זה לא משנה, התוכן אותו תוכן), והשני אומר לו: אחרי מה שא-לוהים עשה לנו אתה עוד ממשיך להאמין בו? זה מבטא שדווקא השבר בקשר עם ה' יכול להביא לניתוק ממנו שקוראים לו בשם "אתאיזם", אבל זה מחופש ולא אמיתי.

נ.ב אסביר יותר מדוע אני חושב שהדיונים האלו קטנים (אחת מהסיבות שאני חושב שהדיונים האלו קטנים). עיקר הדיון הוא לא להוכיח את קיימותו של א-לוהים, אלא להראות עד כמה הוא נוכח במציאות. גם אם הוכחתי שיש א-לוהים, זה לא עוזר, צריך להוכיח שה' הוא מישהו, שהוא משגיח ומוביל את העולם לתכלית טובה, שהוא טוב ומיטיב, שהוא מחייה אותנו וחפץ בנו (מגובה ומבוסס על דברי הרב שרקי שליט"א).

קודם כל, מעטים החילונים שמאמינים שהיהדות היא השורש לכל המלחמות והרעות בעולם (כך נראה לי....). אבל שנית, מה הסברה? זה פשוט כ"כ לא הולם את המציאות. למה זה מפריע למישהו שסובר שאין "הוכחה" לקיום של א-לוהים שיש מישהו שמאמין בא-לוהים? הפוך, האמונה נותנת לו משמעות ושמחה בחיים, הופכת אותו בגדול לאדם מוסרי וטוב יותר (אפשר לראות את זה בחוש....החיילים הדתיים הם החיילים הכי טובים, יש להם מוסר עבודה יותר גבוה וכו'....לא אומר את זה מהתנשאות ח"ו, אלא מהכרת המציאות. אני משתדל לפרגן לחילונים במה שמגיע להם פרגון....), מה מפריע לאותו אתאיסט שאותו אדם מאמין בא-לוהים? מלבד העובדה שכמו שאמרתי, אין לו הוכחה נגד, הוא רק סובר שאין הוכחה בעד ולכן הוא לא מאמין בזה.

האם אתה חושב שהתרסה כזאת גדולה כנגד האמונה הדתית היא בשבילנו, בשביל הדתיים, שלנו יהיה טוב? לכל בן-אדם יש שכל שאם הוא רוצה לשנות את השני, עליו לנקוט באסטרגיה שלא מתנגשת ישירות בדרך של השני. התרסה כזאת היא וודאי לא רצון לשנות אותנו לטובתינו.

אם יש הפגנה בכיכר העיר, האם זו כפייה של אותה דעה שמפגינה? פשוט שטויות.

הייתי בתפילה בכיכר העיר בהוד השרון ביוה"כ. כולם רוצים את זה. זה פשוט מגוחך שכיוון שיש מיעוט שלא רוצה אז הוא יכפה את דעתו על כל הציבור. עם ישראל רוצה את זה, ובג"ץ ידע את זה טוב מאוד. אף אחד לא ניסה ולא מנסה לעשות כפייה דתית.

מי שבא להתפלל אלה חילונים אחרים. הדתיים ממילא נמצאים בבתי כנסת. אירוע התפילה היה נטו לחילונים, והם אכן היו רוב מוחלט של הקהל. המחיצה המדוברת מעולם לא חצתה את כל הכיכר, אלא רק את המקום בו הדתיים נמצאים כדי להוות את הגרעין של התפילה כך שתתקיים בכלל. מדובר על כ3 מטר אורך מכל רחבת הכיכר הזו שהיא באורך של 66 מטר.
 

הפחד מכפייה הוא תירוץ. עלוב. תירוץ למה? זו שאלה קצת יותר מורכבת. מה שכן, זו לא שום הפגנת דתיות, וזה בוודאי לא משנה את צביונה של העיר הכי מכילה, מכבדת ומאפשרת בכל העולמות הליברליים.

לא נעים לומר, אבל זו התנהגות אנטישמית טהורה. ההתנהלות של הקפלניסטים למיניהם היא חיקוי מוצלח מאוד של אנטישמים בתקופות שונות בהיסטוריה. כך גם עלילות המתנחלים הם העתק מושלם של עלילות דם קלאסיות.

הוא באמת ובתמים מאמין שהוא אדם, ושאחרים במרחב שלו נם זן נחות במקרה הטוב, ודמויי אדם במקרה הרע.

וואי, כמה מאבקי אגו ילדותיים יכולים להיות באקדמיה

בעוד שבשאר התחומים הוא יכול להיות בור על גבול אינפנטיל. פעם איש אקדמיה חש חובה להיות בן אדם תרבותי ורחב אופקים, שמע מוזיקה קלאסית, קרא ספרי הגות ועוד. היום המודל הוא שקמה הידועה לשמצה: מדע בין 9 ל-17 ובזמן הפנוי כדורסל וטנטרום.

לרוב לא רוצים (או רוצות) ליסוע איתי.

חוץ מהילדים שלי שאוהבים את זה בטרוף.

זמן וכוח זה לא פחות חשוב

לפני שיצא אוטובוס אחרון. מאמצת את זה.

תודה אנשים

חוף אחר אם אתם מכירים שיש מחר.. אם בכלל יש.

תודה

אין לך קשר לסיפור ביניהן.

אם אפשר לדון לכף זכות תדוני לכף זכות

נשאר לדון לכף זכות. ברור כאשר לא ידוע ההקשר המדוייק. ובכלל איתך היא בסדר, תשאירי את זה ככה. מצב מורכב.

שאת לא יודעת כנראה את כל ההשתלשלות שלה.

יכול להיות שהיא שגתה ואולי לא פעלה כשורה, יכול להיות שהיא צודקת והגיעה לחברה שלך נזיפה

ומעבר לזה, גם אנשים מקסימים וטובי לב לפעמים נופלים, לפעמים נוהגים בצורה לא מתאימה, העולם הוא לא שחור לבן זה לא שאין את מי להעריך אם בסיטואציה מסוימת היא נהגה לא כראוי 

יש אנשים שבגלל תסביכים וסיפורים מורכבים יש להם דפוסים שאף אחד לא יודע, כולל בני משפחה שמכירים אותם 40 שנה.

ובין היתר הם יכולים להיות טובים מאוד כלפי מישהו אחד ורעים מאוד כלפי מישהו אחר.

אספר לך משהו אישי.

ב2017 השתחררתי מצה"ל, והתחלתי לעבוד בתחנת דלק בתור עבודה מועדפת.

פגשתי באופן יומיומי אנשים חסרי סבלנות או כאלה שחשבו שהתחנה שייכת לאבא שלהם, והתנהגו בחוסר דרך משווע. לא רצו לחכות בתור, ואם המשאבה לא היתה עובדת היו מקללים אותי, והרי ברור שאני הרסתי אותה בשביל הכיף ובשביל לקלקל להם את היום.

מאז עברתי דירה, ונפתחה מאפיה ליד הבית שלי, ואני מאוד אוהב את הסמבוסק והחלות שלהם.

בתור לקוח קבוע של המאפייה אני משתדל להיות ההפך מהלקוחות שפגשתי בדלק. כל שישי שאני מגיע אני מכוון לשעות עם הכי הרבה לקוחות כדי לספר להם שהם במאפייה הכי טובה בארץ, ואני אפילו מקפיד שהעובדים והמנהלת ישמעו את המשוב.

אולי מאוד התחברת לסיפור, אבל אי אפשר להסיק ממנו דבר וחצי דבר איך אני מתנהג מול אבא שלי, אחותי הקטנה אם נניח והיתה לי (בתור דוגמא, דווקא אין לי) האחיינים שלי או מול בחורה כאשר אנחנו במערכת יחסים.

אין מניעה שיהיה סיפור אחר שיגרום לי לתסביך אחר שיגרום לי להתנהג אליהם מאוד בעייתי.

ולנקוט ביחד עם זה בחשש. כבדהו וחשדהו.

זה מה שההלכה אומרת וזה נראה לי גם הכי הגיוני ונכון

קשה לדעת מה הסיפור המלא וההקשר. אני חושב שכדאי לך לנסות לברר באמצעים אחרים מה הסיפור מבלי לשאול אותה, ואם לא, לא לשאול אותה. בסוף כל אחד הוא טוב, ולפעמים האדם פיתח דימוי של מישהו כזה וכזה מול אנשים אחרים, אבל זו קליפה שלא משקפת אותו, ומנגד קשה לו לרדת מהעץ שהוא טיפס עליו ומהדמות שהוא יצר לעצמו מכל מיני סיבות, אבל אני חושב שההתנהגות שלה איתך היא אמיתית לגמרי ולא צבועה (ברור שיש פה נקודה שצריכה תיקון, אבל זה לא אומר שכל ההתנהגות שלה כלפייך היא חיצונית). לכן, לא כדאי להפגיש אותה עם אותה מציאות אחרת, כי זה עלול לנתק אותה גם מאותה נקודת טוב שהיא מתנהגת כלפייך.

יוצא.. לא לקחת אישית את מה שהבחורה הראתה לך בהודעה, זה בניהן לזכור שאת רואה צד אחד מבלי להבין כמו שצריך את הצד השני

במצבים כאלה עדיף לנסות לעשות ריסט ולשכוח, מה שלא לי לא שלי וגם להשתדל לא להעלות דיבור שוב על הנושא ביניכן

אי אפשר להשאר בשיא כל השנה.

אבל מה שכן אפשר וצריך זה לנצל את רגעי השיא כדי לקבל על עצמך דבר אחד שבו אתה מתחזק. לא צריך משהו גדול, עדיף משהו קטן שאתה יודע שתצליח לקיים.

וחשוב לזכור שהרגעים האלה הם לא זיוף, אלא ההתגלות האמיתית של הנשמה שלך.

וגם שבפנימיות זה משפיע על כל השנה, גם אם לא מרגישים ככה בפועל.

שמתוך הדברים וההתבוננויות שצפו לי ביום כיפור אני בוחר דברים מסוימים (והכמות תלויה בך ובמה אתה חושב שתעמוד בו), שאני רוצה לקחת איתי להמשך.

שאני אחשוב בתקופה הקרובה איך אני יכול להביא את הדברים האלה לחיים שלי במשך השנה, לאו דווקא באיזה משהו בומבסטי אלא משהו פשוט שיתן לאותם רעיונות ורצונות ביטוי בחיים שלי, וגם בשגרה וכשאין איזושהי התלהבות מיוחדת.

לא לקחתי את זה כ"קבלה" שאני מקבל על עצמי. אלא פשוט חשבתי ואמרתי לעצמי - היו המון דברים שעברו לי בראש, תובנות שונות ודברים שאני רוצה להשתפר בהם. אז החלטתי שאני בוחר מביניהם כמה שאחפש דרך לתת לזה ביטוי, ואני מאמין שאם אצליח אפילו רק לתת לזה ביטוי קטן בתוך השגרה - בסופו של דבר הדברים הקטנים האלה מחוללים שינויים גדולים.

אם תשתפר בהם במשך השנה ותנסה להשתפר בהם. באופן כזה אתה לא יורד מההתעלות לאותו מקום, אלא מחליט לתעל את ההתעלות למעשים קטנים שיקדמו אותך.

יעדים גדולים מושגים באמצעות הצעדים הקטנים.

נגיד,

להוסיף חמש דקות לימוד ביום,

הקפדה על מניין,

הקפדה לא לדבר בתפילה,

הקפדה על הגעה בזמן לתפילה,

הקפדה על טלפון להורים בתדירות גבוהה יותר,

לסייע יותר לחברים,

לחייך יותר,

למצוא משפחה שצריכה עזרה (מפונים/מילואימניקים וכד') ולנסות לסייע להם שעה או בארוחה אחת לשבוע/חודש,

לעזור יותר בבית,

וכד'

בהצלחה

תלמד קצת 'בים דרכך'.

שמתקנים את עצמנו בעיקר סביב אלול-יוהכ בעיני היא לא נכונה.

כל החיים אנחנו עולים ויורדים, ורק בתור מבוגרת אני מבינה את זה יותר גם בתקופה אחרת בשנה יש לי רגעים שאני מרגישה שאני חוזרת בתשובה על נושא מסויים או יורדת בנושא אחר

אז הייתי מציעה לא להיות באורות גבוהים בתקופה הזו לחיות אותה כמו בכל שאר השנה ותמיד להרגיש אורות קטנים של הצלחות במהלך השנה.. אין פה סוף מירוץ ויעד להשיג עד ליוהכ

למה מישהו חייב להיות בטופ?

למשל ביל גייטס היה הכי עשיר בעולם במשך הרבה מאד שנים. 

והופ - בשנים האחרונות כבר עקפו אותו, ואפילו עקפו אותו בגדול.

היו למשל כל מיני שיאי עולם בספורט שהיו נחשבים וואו גדול, וגם אותם שברו אחרי שנים.

וכן הלאה בכל מיני תחומים.

אז למה בתחום הרוחני אי אפשר לעקוף, ואם לא לעקוף, לפחות להשתוות?

רמב"ם הלכות תשובה ה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע - אין הדבר כן. אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה.

גם אם יהיה צדיק כמו משה רבינו 

כמו לדבר עם הקב"ה פנים אל פנים... עד כמה שידוע לי זה בלעדי למשה רבינו

וה' יתברך כבר עונה לנו עליה

"ישמח משה במתנת חלקו, כי *עבד נאמן* קראת לו" להיות עבד ה' זה לא פשוט בכלל, זה לא רק להתפלל ולקיים מצוות, זה לחיות את ה' יתברך בגוף ונפש..כשמשה רבינו נפטר יש מדרש מדהים על הפטירה שלו של דין ודברים בין ה' יתברך לנשמה של משה..בורא עולם אומר לה הגיע זמנך לעזןב את הגוף, הנשמה עונה לה' יתברך, "אין מקום קדוש יןתר לא בעליונים ולא בתחתונים מהגוף הזה" עד שהבטיח לה בורא עולם שהיא תהיה ממש תחת כסא הכבןד רק אז נתרצתה נשמתו ועזבה את הגוף..רק ללמד אותנו שכל הקדושים אשר בארץ המה..איפה נשמע כדבר הזה שנשמתם לא הייתה מוכנה לעזןב את הגוף כי הם כל כך קידשו אותו והפכו אותו לאין בבחינת הגשמיות ויש בבחינת רוחניות ודבקות באבא שבשמים.

משה רבינו הרועה הנאמן של ה' שהוא מתפאר בו ומעיד עליו "מה לכם לדבר בעבדי במשה? פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט!" בשונה מכל הנביאים שמתנבאים בדרך של חיזיון, או חלום ולרוב מתעלפים בשעת הנבואה כי הגוף הגשמי לא יכול להכיל את האור של הנבואה, משה רבינו לא כך. ה' מעיד עליו, אני מדבר איתו פה אל פה(כמובן חס ושלום אין לבןרא עולם לא גוף ולא דמות הגוף אלא בא ללמד אותנו מעלתו של משה רבינו), אין לנו באמת הבנה בעוצמתו וקדושתו של משה רבינו שביטל עצמו בביטול גמור לה' יתברך..כשנחשוב על זה לעומק אולי נצליח להבין מעט מן המעט מקצה מעלתו של משה רבינו. ואת עלית על כולנה הענווה של משה שהכתוב מעיד עליו "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה".

יש עוד כל כך הרבה להרחיב ולפתוח ולהבין ולא משנה כמה נרחיב ונדבר ונסביר, אף פעם לא באמת נבין וגם אף פעם לא באמת נוכל לשבח את קדושתו ומעלתו ובאמת לכסות הכל. הפרשות האחרונות שמדברות על הפטירה שלו ממש גורמות לנו בתור עם להתחבר ולדמיין, שבמשך 40 שנה הוא הלך איתנו במדבר, הגן עלינו, התפלל עלינו, מסר את נפשו עלינו, לא משנה מה עשינו לא משנה כמה באנו בתלונות ומה העללנו על משה רבינו (חשדו אותו באשת איש!) הוא ביטל עצמו בשבילנו מרוב האהבה אלינו, ועכשיו כשהוא עומד להיפטר בפרשה הבאה זה מרגיש ממש עצב ושמחה ביחד על שזכינו לכזה רועה, הרועה הנאמן של ה' יתברך, המנהיג של עם ישראל שלא עוזב אותנו גם עכשיו ברגעים האלו ומתפלל עלינו ומבקש עלינו רחמים אשרינו שזכינו לכזה מנהיג. "עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים" שילה הוא משה, ושילה הוא המשיח, רבינו כותב המון פעמים "בחינת משה משיח"

אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלוקיו וזיכה אותו בכאלו צדיקים

א. הנסיבות משנות. אירוע יציאת מצרים ומעמד הר סיני היו יחידים וייחודיים. מעולם לא היה עוד צורך בנבואה כמו של משה. האדם הנכון במקום הנכון. אך הרמבם אומר שכל אדם יכול להיות צדיק כמו משה רבינו.

ב. הנבואה היא דבר שהקבה בוחר בו, ולא האדם. אדם יכול להתכונן כל חייו, לתקן את עצמו כראוי, להיות מתאים, ועדיין הקבה לא ינבא אותו. הבחירה לדבר עם האדם היא דבר שבסוף תלוי רק באלוקים. רק משה זכה שהקבה יבחר לדבר איתו באופן המסויים.

ג. משה רבינו, אגב, לא ניסה להיות משה רבינו. הוא לא ניסה להגיע למעלות הרוחניות האלה, הוא פשוט היה משה. בדרך אגב, מתוך התנהגותו הוא גם זכה לכך, אבל הוא לא חיפש ולא רדף אחרי הנבואה. כזכור, הקבה היה צריך "לעודד" אותו כמה פעמים. 

מיליוני יהודים, בתוכם צדיקים, נביאים, חכמים, חסידים, התקרבו לה' בסגנונות שונם ובמדרגות שונות.
לכן אבי הנביאים, שעל ידו ה' כורת את הברית עם ישראל ונותן את התורה שתוביל את כל אותם אנשים - צריך להיות במדרגה כזו שמסוגלת להאיר לכולם את הדרך, ולכן חייב להיות במדרגה שגבוהה מכולם...