זה בדיוק המטרה של בית השימוש העליון.
זאת במידה והמפלגות הדתיות למיניהן ירגישו ממש אבל ממש כי באו מים עד נפש והטיפול בצרה הצרורה הזאת יהיה בראש סדר העדיפויות שלהן בממשלה הבאה.
שום וחניכה(אבל מה נזכרת שנה אחרי ששמתי את זה ? חחח)
הלכה זה לא תאוריה
אם היה אפשר לגייר ככה הלכתית היו מגיירים ככה גם היום.
לא מגיירים ככה היום כי זה לא אמיתי. זה לא הלכתי
נניח שחברה א׳ רוצה לגדול ולהתפתח והיא שמה עין על חברה ב׳ ומעוניינת בה. יש לה שתי אפשרויות להשיג אותה.
אחת בטוב ואחת בפחות טוב.
האפשרות הראשונה היא לתת הצעת רכישה, שלה חברה ב׳ יכולה להסכים או להתנגד. אבל במקרה שהיא מתנגדת קיימת גם האפשרות השנייה.
חברה א׳ יכולה לרכוש מניות של חברה ב׳ בכמות כזאת שתאפשר לה להיכנס להנהלה ולהחליף את ההנהלה הנוכחית ולהשתלט על החברה בניגוד לרצונה.
והוא הדין לענייננו. בית השימוש העליון רואה עצמו גורם מחנך לערכים נאורים ליברליים ודמוקרטיים. אבל הנסיון לעשות זאת באמצעות פסקי הדין שלו כנראה איטי מדי לטעמו או לא מצליח במיוחד בגלל היותו של העם היושב בציון עם קשה עורף, והימין החשוך והנבער ממשיך לזכות פעם אחר פעם בכל בחירות שמתקיימות.
אז כאן נכנסת לתמונה אופציה ב. וזה כנראה ההגיון שלהם. להציף את הארץ באותם אנשים חסרי כל קשר למסורת ישראל, שמעצם טבעם ככאלה שנכנסו לכאן בניגוד לרוח האורתודוקסית יחושו לה ניכור וזרות, ומצד שני יחושו קרבה והזדהות לערכים הנאורים הליברליים והדמוקרטיים שבזכותם נכנסו לכאן ועל ידי כך יצליח בית השימוש העליון לשנות את מאזן הכוחות בארץ לטובתו.
והכוונה היא למשפט אזרחי חילוני מבוסס הצהרת זכויות האדם של התכנסות האומות המאוחדות.
אפשר לא לאהוד את ההיגיון האזרחי החילוני אבל זה הבסיס להחלטה.
כנסת ישראל מוזמנת תמיד לחוקק חוק תחת היגיון אחר בעניין.
נכון להיום אין שום חוק ולכן העניין היה פתוח לפרשנות משפטית.
מבחינת השופטים, הפרשנות המשפטית מחוייבת להיגיון שציינתי (וגם השופט הדתי סולברג רק חשב שדרושה אורכה להסדרה חוקית אחרת במידה ותהיה - וכולנו מבינים שלא באמת תהיה - אבל לא חלק לרגע על ההיגיון).
של בית המשפט?
של חברי הכנסת?
של יהודי דתי שפונה לשירותי שידוכין וחושש שמא תשודך לו נוכרית, על אף שכאמור מדובר בשירותי שידוכין שמסתמא בודקים בשבע בדיקות אחר יוחסי המועמדת?
או של אזרח ישראלי שחושש מהענקת אזרחות ישראלית למי שלא נולד יהודי ולא גוייר כהלכה?
אם זו הבעיה, מדוע אין הנושא הזה עומד במרכז מצען ודרישותיהן של סיעות המתיימרות בכבוד דת, תורת ועם ישראל, בהתמודדותן לבית המחוקקים?
מדוע בכלל הגענו למצב שמחוקקים המתיימרים בכבוד הדת והתורה והעם והלאום מורחים את העניין דור שלם, ומשתתפים בקואליציות שכל עניינן הוא התחמקות מטיפול בנושא?
מדוע מחכים עשורים שלמים עד שבית משפט אומר את דברו ואז נזכרים להיזעק, למרות שבית משפט היתרה והזהיר שתהיה גם תהיה פסיקה אם לא ייעשה צעד חקיקתי מקדים?
מדוע הדיון הוא רק עכשיו במקום אתמול, ובמקום לפני שנה, ובמקום לפני עשור?
אתה מבין, אני לרגע לא חולק על הדאגות שאתה מביע.
אבל העיתוי הוא לא לעניין.
העיתוי הזה מספק תירוץ למי שמתיימרים לייצג את הצביון היהודי, התורני, הלאומי במסגרת תפקידם כמחוקקים, אבל השתמטו ממילוי תפקידם ועכשיו פתאום נזכרים להשמיע קול זעקה ברוב היתממות, כאילו שזה סיפור חדש שלא הכירו מעולם.
יש למתיימרים האלו גם עכשיו, ובהחלט תהיה גם אחרי הבחירות, כל הזדמנות בעולם לטפל בסיפור.
ואם לא יהיה בכוחם המנדטורי (היינו, בכוח הייצוגי שישיגו בבית המחוקקים) כדי לטפל בסיפור ולהביאו לכלל שינוי, ירימו נא קול זעקה בכל מיקרופון ובכל ריאיון נגד אלו שמונעים שינוי, מליכוד ועד לפיד.
נראה אותם הפעם הופכים שולחן באמת, מושכים שטיח מתחת לרגלי קואליציה, ומכריחים העברת חוק או העמדת הצעה להצבעה, וחושפים למי באמת העניין חשוב ומי רק זורה סיסמאות ומילים.
נניח שלבן אדם מסויים מדביקים / תופרים את העפעפיים באופן שהוא תמיד עם עיניים פקוחות ולא יכול לעצום את העיניים. האם הוא יצליח לישון ? (סביר להניח שבלילה הראשון הוא לא ירדם, אבל מה יקרה כשהעייפות כבר תהיה בלתי נסבלת ?)
כאמור שאלה קצת מוזרה, וברור שזה ניסוי שרק הנאצים ימ״ש מסוגלים היו לעשות, אבל חשבתי עליה היום והיא סיקרנה אותי.
האמת שמעתי על אנשים שישי להם בעיה והם ישנים בעיניים פתוחות.
לא יודע אם זה משהו ספציפית לגביהם וזה קורה להם רק בגלל בעיה כול שהיא אבל בתכל'ס נראה לי שכע. הוא יצליח לישון
גם בלי תרחיש האימה של תפירת העפעפיים ניתן לישון עם עיניים פקוחות
אבל מה הדין לגבי כאלה שבאופן טבעי העיניים שלהם נעצמות כשהם נרדמים ?
האם אנשים כאלה, שהם רוב העולם, יצליחו להרדם בלי שיוכלו לעצום עיניים ?
קרה לי שהייתי עייף גמור ישנתי במצבים שסתם ככה בחיים לא הייתי נרדם.
אשמח להתייעץ בפרטי
תודות.
ומה היה לכם נחמד היום?
זה ממכר
ים (:
עשיתי טוב לחברה עצובה
מחכה לרחמים~נראה שווה בטירוף
שתיתי ברד ולשם שינוי לא
קפא לי המוח
טעויות מסוכנות בקריאת המגילה ובפרשיות עמלק
הוא כנראה לא שמע את הבעל קורא אומר "להינקם מאויביהם"
להינקם
להינקם
להינקם
פשוט וקל. יהודים צריכים לנקום במבקשי רעתם
למה להתבחבש בתירוצים שלא מסתדרים בכלל עם הטקסט?
מה הפחד הגדול להודות על האמת? להתכופף לתורה במקום לנסות לכופף אותה?
אתייחס קודם לגופו של עניין כי נראה לי ש(גם) אתה הקצנת:
"להינקם מאויביהם" זה תמצות של הפסוק מלפני "לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז" וכמו שמופיע אחריו "נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם".
כלומר שמדובר כאן בהגנה עצמית ובמלחמה באויב, ולא בפעולת נקמה שלאחר מעשה.
לא היתה התנפלות של יהודים צמאי דם על בתים של גויים אקראיים ועריכת פוגרום חגיגי בשם ה"נקמה נקמה נקמה".
אבל מה שהפריע לי זה חוסר הסובלנות שלך לגבי הבנה אחרת, הן בהבנת הפסוקים והן בהשקפה.
כי מבחינתך או שמבינים כמוך או שמתבחבשים בתירוצים, מפחדים להודות על האמת ומנסים לכופף את התורה. וזה חבל.
אינני יודע מה אתה סח, במפורש כתבתי שיהודים צריכים לנקום "במבקשי רעתם", אין לי שום צל צילה של מחשבה שניתן לפגוע באדם רק על שנולד ללאום הלא נכון (בלי מרכאות, הלא נכון באמת, אבל זה לא מצדיק לפגוע בו)
למעשה, כל עוד אני מדבר על *נקמה* גם אבשלום קור יוכל לספר לך שלא מדובר על "פוגרום בגויים אקראיים" שכן נקמה, מעצם שמה, היא תגובה על מעשה נפשע.
איז ממילא, איך פארשטייסט נישט וואס איז "גם אתה הקצנת".
ולגבי החוסר סובלנות, נו, אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק.. יש בית מדרש מסויים, שיכול לעקם שמונה מאות אותיות שבתורה כדי שלא ייצא דבר המגונה בעיניו, מפיו. ואתה מצפה לסובלנות כלפיו.
לו היתה זו "הבנה אחרת בפסוקים" - החרשתי. אך אין זאת, אלא קודם נעצו את החץ - "נקמה היא דבר פסול", ואז חושבים איך אפשר לדחוף זאת בפסוקים, ולהתעלם ממקראות המורים אחרת.
הרי בחייאת, אם יש לו הסבר - הוא לכל הפחות אמור לכתוב אותו! אבל הוא פשוט התעלם מזה, וסמך על כך שמי שאינו בעל קורא מנוסה - פשוט לא יצלצל לו מיד בראש הפסוק המדובר. הוא פשוט מחק אותו! צועק בקול גדול שלהבין מהמגילה שיש ערך בנקמה זו "טעות מסוכנת", ומתעלם ממקרא מלא במגילה זו עצמה המספר על נקמה.
וסתם נזכרתי: אתה זוכר מה אתה הוכחת נגד ספר קבלי כלשהוא מהפסוק "שמי ה' לא נודעתי להם"? מה ההבדל בין שלילתך הנחרצת (והלעגנית והצינית) את אותו ספר, מכח אותו מקרא, לבין שלילה זו שאני שולל אותו - גם אני ממקרא?
ואנא עדיפנא מינך, ובתלת. שאתה שללת קדמון ואני שללתי בן דורינו, אתה שללת נייטרלי ואני שללתי אדם שיוצא בעצמו נגד אחרים בגלל סילופו, אתה שללת מכח קושיא חיצונית (שהרי לא על המקרא דיבר הספר) ואני שולל מיניה וביה - על אותו מקרא שהוא מדבר בנחרצות אני קורא לו "שפיל לסיפא דקרא".
ויתירה מכל זאת: להאשים אותי ב"חוסר סובלנות", כשמושא ביקורתי הוא אדם שאין לו שמץ של סובלנות למי שחושב כמותי. זה כבר בכלל איפה ואיפה. ודו"ק בזה.
(ונ.ב. שורתך האחרונה היא בכלל השמצה, לעולם לא תמצא אותי אומר דברים כגון אלו שכתבתי לעיל, על יהודי כמו הרב ליכטנשטיין, לדוגמה. ואני תמיד אומר למי שטוען שאני לא סבלן: אני בנאדם שמעריץ קשת של אנשים מהרב כהנא ועד הרב ליכטנשטיין, מהאדמו"ר ממונקאטש ועד הרצי"ה, מהרב קאפח ועד המנחת יצחק. אז אני רגוע לגבי הסובלנות שלי, הואילו נא בטובכם להרשות לי להתייחס לאנשים מסויים ככאלו שבאמת מכופפים את התורה. כי לא, אני לא אומר את זה על כל מי שחושב אחרת ממני, אלא על כמות מצומצמת מאוד של אנשים שאני באמת חושב (ורואה) שזה מה שהם עושים)
לאיזה מובן של נקמה התכוונת - את מי הרגו ובאיזה שלב.
שוב אתה מאשים ברמייה מכוונת, כאילו הוא יודע את האמת (דעתך כמובן) אבל אומר ההפך ומתעלם ממה שלא נוח לו (שכבר הסברתי לך שזה בהחלט נכנס בפשט, לא התייחסת לזה בכלל...).
לגבי מה שאני כתבתי, לא שללתי מכוח הפסוק, זה היה בציניות. ולא מדובר ב'קדמון' ואפילו לאו דווקא בבר בי רב, זהו ספר אנונימי (לא שזה משנה, אני מתייחס לתוכן ולא לאומר. "קבל האמת ממי שאמרה") מהמאות האחרונות שמתיימר לגלות סודות מאברהם אבינו ועל כך הגיחוך.
אני לא מבין איך זה שמישהו אחר חסר סבלנות מסביר למה גם אתה צריך להיות כזה.
מה גם שהוא הביע חוסר סובלנות כלפי גישה והבנה שגויה בפסוקים, אתה דיברת על האנשים ובתי המדרש שמעוותים בכוונה.
הרגו את האויבים, במלחמה.
ונכון, זו היתה גם מלחמת התגוננות, אבל גם מתוך רצון לנקום - זה מה שכתוב בפסוק. להגיד סתם ש"רואים שזה הולך על זה" - לא גורם לכך שזה "נכנס בפסוק". המגילה דיברה עברית, בעברית נקמה היא נקמה. נקודה. אם לפני זה כתוב עוד משהו - אז יש כאן שני דברים.
אני לא חושב שזה היה כל כך בציניות, אתה ממש טענת את זה כראיה נגד הספר, שנעלם ממנו מקרא מפורש וכו' וכו'.
ואתה נופל בפח: אתה מסביר למה יכלת לגחך עליו, כשבעצם אתה אומר, בהסבר זה גופא, שיש דברים שבהם מכח מחשבתך שלך אתה תפסול אחרים. יאפ, כמוני כמוך.
ידעתי שתאמר שזה לא מסביר, אבל לדעתי זה כן מסביר, זה לא "שמישהו חסר סובלנות אז גם לי מותר" אלא אם מישהו חסר סובלנות - מותר לי להיות חסר סובלנות כלפי חוסר הסובלנות שלו, אתה לא יכול לומר לי להיות סבלן כלפי חוסר הסובלנות שלו.
כל המאמרים הנאורים והמתנשאים האלו - כבר באמת יצאו מהאף, אז במחילה - לפחות לא לדרוש שלא נטען כלפיו ונציג את הכשלים שלו.
"י"ג שהוא יום המיוחד אל הנקמה בשונאיהם, בודאי לא יעזבו ישראל את העיקר לעשות נקמה באויבי ה'"
אחחח פאשיסט.
הוא דיבר נגד מעשה נקם שלאחר מעשה.
גם אתה מסכים עם האמירה שלו "כל מי שלומד מהמגילה היתר למעשי נקם שאינם ממוקדים בתוקפים אותנו, טועה במגילה".
ברור שאני חושב שכך היה הפשט, וממילא שהספר לא יכול להביע דבר אמיתי (מעבר לכך שזה מופרך בלי קשר לפסוק). אבל לא חשבתי שהכותב 'שכח' ולא באתי לשלול מכוח הפסוק, שכן יש פירושים אחרים משלי.
אתה יכול להיות חסר סובלנות כלפי חוסר הסובלנות, אבל לא זה מה שעשית.
אתה מתייחס לעמדה שלו, ולא רק שלו, כעיוות מכוון וכשקר מודע, העיקר שלא 'להודות על האמת'.
ולאור זה שבמקרה הזה אתם אפילו מסכימים בפשט, לא ברור לי למה.
לאורך המאמר הוא מדגיש שרק מגננה הותרה. גם אם התפלק לו משפט כמו זה שציטטת.
הוא חוזר ואומר שהמטרה היתה נטו הגנתית, ואם יכלו להימנע בכלל - היו עושים זאת.
(אני מסכים שהיא רצתה להימנע, אבל לא מטעמו (שזה לא הומאני..) אלא מחוסר ביטחון בניצחון. כשסוף סוף לאחר שאולצו לצאת לקרב - ראו בזה לגמרי ערך של נקמה. בשונה ממנו)
ואני טוען - שכתוב שיש ערך בנקמה, כנקמה, לשם נקמה.
לא כל כך הבנתי את החילוק בין מה שטענת על הספר למה שאני טוען עליו.
כי זו לא "עמדה", זה ניסיון לעלוב באלו שאינם חושבים כמותו, ולהראות שהם לא מבינים את המגילה. כשהוא עושה זאת תוך התעלמות בעצמו מהכתוב במגילה. אז אני בהחלט מתיר לעצמי להשתמש כנגדו באותו מטבע.
וכאמור: שבענו מאמרים כאלו ממנו ומחבריו, היחס נמדד גם בפרספקטיבה הכללית. אם זה היה אדם חדש בשוק שאומר פשט - הייתי יכול לומר שאישתמיטתיה (וגם אז זו חתיכת גנות, מה אתה הולך וצווח אם לא בדקת הכל כמו שצריך) אבל כשזה מישהו שכבר מוכר בדרכו, אין זה אלא עוד פריט לאוסף.
אגב, זה גם מה שהוא עשה לגבי שמעון ולוי - הוא כותב בשם הרמב"ן שיעקב הסכים רק ללחימה לשם שחרור דינה, ולא לנקמה. אני לא יודע מי הרמב"ן שהוא מכיר, אבל ברמב"ן שיש בחומש שלי כתוב שיעקב כעס על שהרגו אנשים נייטרלים - כי הסכים רק לנקמה באלו שחטאו להם. שוב: לא מגננה, לא "לחימה לצורך שחרור". אלא נקמה, נקמה גמורה. רק מה - שתהיה במי שחטא ולא בנייטרלים. מקובל עלי....
והמסקנה שלו היא נגד מעשי נקם שלאחר מעשה, או שלפחות אי אפשר ללמוד אותם מהמגילה. על זה אתה חולק?
אתה מכניס פרשנות לדבריו כביכול הוא ביטל את עניין הנקמה באויבים בשעת מלחמה, ולכן מתמקד במילה 'להינקם' במגילה כאילו השמיט אותה ומצטט את המלבי''ם כחולק עליו, אבל הוא לא כתב את זה.
החילוק הוא פשוט: הטענה שלי היתה לשיטתי, לא באתי להוכיח שהצד השני משקר (הוא כן משקר, אבל הפסוק לא מוכיח). ושוב - אני כתבתי נגד ספר אנונימי שמתיימר להציג מסורת עתיקה, שזה חד משמעית שקר (אלא אם אני טועה והדברים שם הם באמת מאברהם אבינו), אבל אתה מתייחס להבנה של אדם אחר כעיוות מכוון של התורה (שזה לגיטימי אם כך אתה תופס את מה שהוא עושה, לדעתי זו פשוט חוסר יכולת להכיר בעמדה שונה).
גם אני לא אוהב את הגישה שלו, כמו שאני לא אוהב את שלך.
וכן אני גם לא מסכים איתו, וגם חושב שהשקפת העולם שלו משפיעה על ההבנה שלו (של כולם בעצם, במידה כזו או אחרת).
עדיין אני לא מבין איך חוסר סובלנות שלו מצדיק את שלך, וכל שכן לשנות את האמת (כלומר: או שהוא מעוות בכוונה או שלא, זה לא אמור להיות תלוי בשאלה אם הוא חסר סובלנות או לא).
ואגב, גם לגבי דבריו על המרב''ן לא דייקת. הוא כתב "ויעקב הסכים למרמה ולפעולת לחימה רק לשם שחרור דינה, אבל התנגד ושלל בתוקף כל מעשה של טבח – כך אכן כתב הרמב"ן בפירושו לתורה" (לא יודע אם החלק הראשון של המשפט גם מיוחס לרמב''ן, בכל אופן אתה רואה שהוא כותב נגד מעשה הטבח). כל מה שהוא בא לדבר נגדו זו ההבנה של פעולות נקם באוכלוסיה, ובזה אתה מסכים איתו אם הבנתי נכון.
אני חושב שרואים מהמגילה שיש ערך בנקמה, והוא טוען שלא רואים בה דבר כזה.
ברגע שיש ערך בנקמה - יש מקום לדון אם היא ראויה לאחר מעשה. אבל ברגע שכופרים בערך הזה - ברור שהוא לא קיים.
למעשה, מהמלב"ים שהבאתי, מתבאר שהם נקמו גם במקום שלא היו צריכים כדי להתגונן (אלא יכלו בכלל לאסוף שלל. ובוודאי הכוונה לא לאסוף ולהתאבד..), שזה בדיוק כמו לאחר מעשה. כי העיקר הוא נקמת ה'.
אני לא מכניס פרשנות, הוא הדגיש שהותרה רק מגננה. וזה שקר. בדיוק כמו עם הרמב"ן על שמעון ולוי - הוא טוען שיעקב איפשר רק לחימה כדי לשחרר, וזה לא מה שכתוב ברמב"ן.
אם זה רק לשיטתך - אה"נ. אבל זה ממש לא היה נשמע כך.
אך מלבד זה - אין הבדל - מחבר הספר טוען שיש בידו מסורת, וכותב המאמר טוען שיש בידו פשט. הכפירה שלך בטענתו על המסורת היא ככפירתי בטענתו על הפשט.
וכשאני רואה בעיני אדם מתעלם מפסוק - אז אני יודע שהוא מעוות גם אם אני כן מסוגל "להכיר בעמדה שונה"
ושוב: אני מכיר ויונק מכל כך הרבה מקומות, שזה פשוט בדיחה לומר שאני לא יכול להכיר בעמדה שונה
הבעיה שעשו מזה סיסמא - כל פעם שמישהו יבקר מישהו - יאמרו שזה כי הוא לא יודע להכיר בדעה שונה.
כביכול מי שמכיר בדעות שונות - אין לו קווים אדומים, בשביל הכל הוא ימצא צידוק.
מזכיר לי שכשתקפתי את בני לאו על התרי הלהט"ב שלו, ואת מלכה פיוטרקובסקי על התרי הנידה שלה - גם אז כתבו לי שאני לא יודע להכיל דעה שונה ממני...
והגדיל לעשות מי שהסביר לי בפרטי שגם את הרפורמים אני אמור לקבל כדעה לגיטימית, "זכותך לחלוק, אבל תכבד את עמדתם"
חלאס, זו ליצנות מהיהדות.
יש ביהדות מנעד מספיק מכובד שאני מכיר בכולו ומכבד את כולו, אבל זה לא אומר שהמנעד הזה משתרע על פני האינסוף, יש לו גבולות. וכשמישהו יחצה את הגבול - אני אומר שהוא חצה את הגבול. ולהגיד שזה כי אני "לא מכיר בדעה אחרת" זה דמגוגיה זולה שאינה עומדת במבחן המציאות. בשביל להיות אדם ש"מכיר בדעה שונה" לא צריך להכיר "בכ-----ל הדעות השונות". ומי שפוסל דעה מסויימת זה לא אומר שהוא לא מסוגל להכיר בשום דעה השונה משלו.
לגבי הרמב"ן, השאלה פשוטה: לטבוח בשכם וחמור עצמם, שלא לצורך שחרורה, הוא ראה בעין יפה או לא?
לפי הרמב"ן - כן
לפי הכותב בשם הרמב"ן - לא.
השאלה כאן היא: היתה נקמה לאחר מעשה או לא? שניכם מסכימים בזה, וזה בדיוק מה שהוא בא לומר כאן.
שים לב שהוספתי בסוף התגובה הקודמת התייחסות לרמב''ן, כנראה הספקת לראות לפני שערכתי.
גם שם אותו רעיון - הוא מדבר על נקמה במובן הרחב, של פגיעה באולוסיה (הוא הרי מכוון לאלו שדוגלים בתג מחיר ומוכיחים את גישתם מהמגילה וממעשה שמעון ולוי). אתה יוצא נגד דבריו על דברים שהוא לא אמר.
עריכה: אני רואה שהגבת על הרמב''ן. אם אתה שואל אותי אני מניח שיש פער בין גישתו האישית לגישת הרמב''ן בשאלה מה לגבי שכם עצמו, אבל ההתייחסות שלו היתה לגבי הטבח ולכן בזה הוא נתלה ברמב''ן ובצדק.
יש הבדל גדול:
לגבי הספר השאלה היא עובדתית - האם התוכן הוא מסורת מאברהם אבינו או שלא? אם לא אז זהו שקר.
לגבי המחלוקת שלך עליו זו הבנה שונה בפסוקים - לדבריך אתם מבינים אותו דבר רק שהוא מעוות במכוון, בעוד שהיה אפשר לומר שזו מחלוקת והוא שוגה. אבל למעשה שניכם מסכימים (למעט מה שאתה הכנסת לפיו) - כך שאין כאן לא עיוות ולא הבנה שגויה.
אני איתך בעיקרון שלא כל דעה חייבים לקבל כלגיטימית, לא כנגד זה קבלתי. יש שגיאות חמורות ובלתי קבילות.
אני התייחסתי לגישה שהצד השני משקר במודע - מבין בתורה כמוך אבל מנסה לעוות אותה. זו חוסר יכולת להכיר בדעה שונה, להכיר ולחלוק.
לא היתה, אבל כמו שאמרתי - היחס לשאלה כזו נגזר מהשאלה אם יש ערך בנקמה, והוא טוען שלא. ובמגילה כתוב שכן.
ושוב המלבי"ם - שמפרש את הנקמה גם כשהיא לא לצורך התגוננות, כך שלפיו אכן היתה מעין "נקמה לאחר מעשה".
ראיתי ועניתי. הנקודה היא שזה לא "או תג מחיר או כדבריו" יש את האמצע - הנכון, של נקמה במי שראוי לה. הוא טוען שברמב"ן כתוב שיעקב התיר רק לחימה לצורך שחרור. וזה לא נכון.
יכול להיות שמי שמעלה לו את הסעיף זה החבר'ה מהתג מחיר, אבל על הדרך הוא מנסה להפקיע גם מהשלב האמצעי. על ידי שיבוש דברי הרמב"ן.
נכון שהוא גם שלל טבח, אבל הוא אמר מה כן - וה"כן" שלו הוגבל אך ורק למלחמת שחרור. בניגוד לכתוב ברמב"ן. (אגב: אחרי שהוא הגביל כך את ה"כן", די פשוט גם להניח שכשהוא אומר "טבח" מבחינתו הכוונה גם להריגת שכם וחמור לחוד)
כמו שאתה חושב שכותב הספר שיקר, גם אני חושב כך עליו. מה הבעיה?
והתעלמות מפסוק היא לא "שגגה". לא. בטח לא כשהיא נעשית על ידי אדם שהקייס שלו זה היותו "מומחה" לתנ"ך. (וכאמור: זה גם מצטרף לרפטואר, איתחזק גברא ואיתחזק קמיעא.)
אני לא רואה את ההתעלמות הזו שונה מהתעלמות (?) כותב אותו ספר מהפסוק בשמות.
לא מבין את סוף דבריך: כמו שאתה מסכים שיש דעות מופקעות וזה לא מעיד על "חוסר יכולת להכיר", כך גם הכוונה שאני מייחס לו היא לא מעידה על "חוסר יכולת להכיר".
אתה טוען שהוא נגד נקמה מכל וכל בכל מצב, וממילא שהוא 'מתעלם' או משמיט את הפסוק.
אני אומר שהוא לא כתב את זה וזו הפרשנות שלך לדבריו, הוא דיבר על נקמה מסוג מסוים שכנגד ההבנה שכדוגמתה מופיעה במגילה הוא דיבר (ואם המלבי''ם הבין כך אז הוא חולק גם על המלבי''ם), ועל זה גם אתה מסכים לפירוש שלו.
ראיתי שראית, התייחסתי להתייחסות שלך בתגובה הקודמת.
אני חושב שהסברתי מה ההבדל: אני אכן חושב שהכותב האנונימי שיקר, אין כאן אפשרות של דעה שונה - השאלה היא עובדתית - קיבל במסורת מאדם הראשון ואברהם אבינו או בדה מליבו. זו לא פרשנות בפסוק ולא השקפת עולם שונה.
אתה רואה פירוש שונה בפסוק (שמתברר שהוא אפילו לא פירוש שונה משלך אבל נניח שכן) ואומר שהבנאדם מעוות במקום לומר שהוא שוגה לפי דעתך.
לא כתבתי 'מופקעות'. יש הבדל בין להכיר בזה שמדובר בדעה שונה, ולהתנגד לה ולומר שהיא טעות חמורה ולא לגיטימית.
לבין לומר שלא יכולה להיות דעה אמיתית כזו, אלא בהכרח שהבנאדם משקר שזו דעתו מתוך מניע אחר.
מובן?
אכן, ועל כך שהוא התעלם אין חולק - אם כדבריך הייתי מצפה ממנו להתייחס לפסוק. לכתוב מאמר שלם על "טעות חמורה ומסוכנת" בלי להתייחס למקרא מפורש, ולו בשביל לדחוק אותו איכשהוא - זה סילוף.
וקצת מגוחך לומר שהאדון הנכבד חולק על המלבי"ם ובשם כך יוצא נגד אנשים. יענו, מילא שאתה חולק עליו, אולי זו זכותך, אבל אתה גם מטיף למי שהולך איתו?
היה מובן, אם לא שהייתי חושב שמוכח מתוך המאמר שלו, מיניה וביה, שהוא כיוון להתעלם מכך.
אי אפשר "לשגות" כשאתה מסביר שיש ערך רק למגננה ולא לנקמה, ומתעלם מהשורש נ.ק.מ. בשורה הסמוכה.
בבבלי - זמן קהילה - "נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאיביהם והרג בשנאיהם", ואילו הירושלמי מדגיש שהריגת השונאים מותרת רק בזמן מלחמה.
ואם הנוסחאות בתלמודים היו הפוכות, אז בכלל היינו יכולים לדרוש שבארץ ישראל "הוא דאיקרו קהל".
החידוש הוא שמותר לצאת להלחם באויבים גם ללא הגנה
הגמרא בבבלי מכנה את יג אדר זמן קהילה לכל.
הלשון קהילה, לקוחה מהלשון של המגילה-
אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמד על נפשם להשמיד ולהרג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אתם טף ונשים ושללם לבוז: ביום אחד בכל מדינות המלך אחשורוש בשלושה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר.
ושוב - בשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלושה עשר יום בו.. נקהלו היהודים בעריהם בכל מדינות המלך אחשורוש לשלח יד במבקשי רעתם
ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאיביהם והרג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה לא שלחו את ידם: ביום שלשה עשר לחדש אדר..
וגם הלשון מלחמה, אינה מיוחדת למלחמת התקפה ונקמה דווקא אלא כוללת סוגים שונים של מלחמות, ואם צריך ראיה לזה, [אף שזה דבר פשוט], הרי שגם כאשר נערכים אל מול ההתקפה של הפלשתים בעמק האלה בימי שאול כתוב "ויערכו מלחמה לקראת פלשתים".
כך שאת השאלה האם הקהילה/ המלחמה שהתרחשה ביג אדר, היא מלחמת מגן או מלחמת התקפה, יש לפשוט מהמגילה עצמה, ואין סיבה לייחס לירושלמי והבבלי מחלוקת בזה.
וגם אי אפשר שתהיה מחלוקת בזה, שהרי זה מפורש במגילה, וגם אם הייתה מחלוקת בזה, לא היה אפשר להוכיח ממנה עמדה עקרונית ששוללת סוג כזה של מלחמות.
אז למה הירושלמי והבבלי לא השתמשו באותה לשון? זו לא קושיא. כל אחד מהתלמודים נכתב בלשונו וסגנונו. זה לא כמו שינוי לשון מהרישא לסיפא באותה משנה, וכדומה, שיש טעם לדייק ממנו.
ובאופן כללי, כמדומני שיש מעין אופנה, לקחת שינויים קלים בין הבבלי לירושלמי, לבנות עליהם מגדלים פורחים באוויר של מחלוקות עקרוניות, וכמובן לשים את הירושלמי בצד ה"טוב", ואת הבבלי בצד הגלותי.
שטרחת לציין (בלי לנמק את טענתך שאלו מגדלים פורחים באוויר) הבדלים כאלו מובנים בהרבה מקומות בין הבבלי לירושלמי.
אתה טוען שאין לזה משמעות בעוד אחרים טוענים שיש לזה משמעות. ההבדלים פעמים שהם לשוניים פעמים שהם הלכתיים ופעעמים שהם מספרים סיפור אחר לגמרי.
טענתך שבכל פעם אלו מגדלים פורחים באוויר הינה יומרנית מאד. בעצם אתה אומר שאתה מכיר את כל ההבדלים, כל ה"תאוריות" ויודע לפרוך את כולם לרמת מגדלים הפורחים באוויר.
למה לא נראה לי שזו המציאות???
לגבי הטענה הנקודתית אין מחלוקת מה הסיפור. המחלוקת איך להתייחס אליו.
האם שמחים על הההצלה או על הריגת האויבים (אין מחלוקת ששני המעשים האלו נקמה והריגת אויב נעש. השאלה על מה אנחנו שמחים וחוגגים. ואת זה ניתן ללמוד משינוי הלשון)
בוודאי שיש, וכבר עמדו בזה גדולי עולם, ומסתמא הניחו עוד מקום להתגדר בו.
אבל יש אנשים שהוסיפו על זה מגדלים פורחים באוויר, והלכו בדרך של "אפושי פלוגתא" בין התלמודים, לא רק במקומות שזה לא מוכרח, אלא אפילו במקומות שזה ממש מאולץ, ועשו את התורה כשתי תורות, ודחו דברים מפורשים בבבלי כשאין נגדם מקור ברור שחולק, ויש בדבריהם הרבה זלזול בתלמוד הבבלי שקבלו עליהם כל ישראל ובאמוראי בבל.
וספציפית, כאמור, אין שום משמעות ש"היקהלות" זה דווקא למלחמת ההגנה והמלחמה היא יותר התקפתית, אבל גם אם היו לשונות שזו משמעותן, ובאמת זה היה נובע ממחלוקת בגישה, האם מי ששם דגש על עניינו של פורים בהיבט מסויים, בהכרח שולל שקיים עוד צד לשמחה? ואפילו אם נניח שכן, האם זה אומר שהמחלוקת על השמחה היא גם מחלוקת האם מלחמה כזו מותרת?
ולא למה שאחרים עושים, כי מה שאתה עושה מתפרש כזלזול.
לגבי ספציפית וודאי שנקהלו זה מלחמת הגנה, זה פסוק מפורש נקהלו ועמוד על נפשם.
האם הבבלי שולל את הירושלמי והירושלמי את הבבלי? במקרה זה אין שלילה אלא כל אחד מציג את הגישה שלו. וודאי שיש מקום לצד השני והשאלה היא מה העיקר.
איפה ראית בדברי שמראיה זו אמרתי שמותר מלחמה.?
א. פסוק מפורש גם שנקהלו זה לשלוח יד במבקשי רעתם, כפי שציטטתי.
ב. הירושלמי בכלל לא כותב שקורים ביג בגלל שהוא זמן מלחמה [בניגוד לבבלי שכתב לא צריך לרבות את יג בגלל שהוא זמן קהילה], הוא כותב שיג הוא לא זמן מנוחה בגלל שהוא זמן מלחמה. אין לזה בכלל קשר לעניין של חשיבות המלחמה.
ג. מדבריך בהודעה הזו -למה? וודאי לכו"ע שמותר להתגונן - צוציקים מגודלים ועבדקנים הבנתי שכוונתך שזו גם מחלוקת בהלכה.
ד. מהכינוי שאיתו הצגת את הבבלי, קיבלתי את הרושם שלא הבאת את הבבלי לחשיבות דבריו וכדי שנלמד גם מהם, אלא כדי "לשים את הירושלמי בצד ה"טוב", ואת הבבלי בצד הגלותי", אבל העדפתי לא להתייחס ספציפית לדבריך, אלא להתייחס לתופעה שוודאי קיימת, בלי להאשים שזו הייתה כוונתך.
לאורך כל המגילה.
ב וודאי שכן. זו הסיבה שלא צריך לרבות אותו והוא כשר לקריאת המגילה.
ג כיוון שאתה ניסית להעמיד ההיפך בצורה עקומה " ואילו הירושלמי מדגיש שהריגת השונאים מותרת רק בזמן מלחמה." ועל זה כתבתי שוודאי שאין חידוש בהריגת אוייבים תוך כדי התגוננות אלא החידוש הוא שגם ללא ההתגוננות זה מותר (אולי הבחירה בלשון מותר היתה לא מדוייקת ויותר היה נכון לכתוב שיש עניין לשמוח גם בזה אבל זה בא לאפוקי מהמשמעות של דבריך)
ד אין חולק שבמחלוקת בבלי ירושלמי הלכה למעשה כבבלי (הרב גורן נטה להגיד אחרת אבל לא התקבלו דבריו) כן ניסיתי להביא שיש 2 השקפות שלשתיהן יש ביסוס. אחת ממקור גלותי ואחת ממקור יותר מקורי/ארציששראלי. האם זה מכריע מה הנכונה מבן שתיהן? לא. אחרת היינו פוסקים כירושלמי. זה בא לתת שורש ומקור לשתי הגישות
אם הכוונה שזו אופיה של המלחמה שמתוארת במגילה, בלי קשר ללשון התקהלות, הרי שאם כך, אז גם התייחסות אל המלחמה הזו בלשון אחרת לא תשנה את העובדה שזה האירוע שאותו מציינים.
אם הכוונה שדווקא לשון היקהלות מופיעה בהקשר של "עמוד על נפשם", הרי שהיא באמת מופיעה פעמיים צמוד לביטוי הזה, אבל היא גם מופיעה ביחד עם "לשלח יד במבקשי רעתם", והיא מופיעה גם ביחס ליום השני בשושן, שהיה כבר מתקפה יזומה על האויבים.
[וגם בפעמיים שהלשון היקהלות סמוכה ל"עמוד נפשם", היא חלק מרצף ביטויים שכולל גם את הריגת האויבים].
ב. אסביר יותר.
בבבלי-
"ור' שמואל בר נחמני אמר אמר קרא (אסתר ט, כב) כימים אשר נחו בהם היהודים ימים כימים לרבות י"א וי"ב
ואימא תריסר ותליסר
אר"ש בר יצחק י"ג זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי"
התשובה בבבלי לשאלה ואימא תריסר ותליסר היא שאת יג לא צריך לרבות ואפשר לדעת אותו בלי לימוד מיוחד בגלל שהוא זמן קהילה, ולכן הדרשה נלמדת על יא-יב. כך בעצם אנחנו מקבלים תשובה על המקור לכל שלושת הימים.
לעומת זאת, בירושלמי-
"שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן ימים אין כתיב כאן אלא כימים תן ימים כנגד ימים אחד עשר ושנים עשר כנגד ארבעה עשר וחמשה עשר
או שנים עשר ושלשה עשר כנגד ארבעה עשר וחמשה עשר
א"ר חלבו יום שלשה עשר יום מלחמה היה הוא מוכיח על עצמו שאין בו ניחה"
התשובה איננה שלא צריך לרבות את יג ואנחנו יודעים אותו בלי דרשה, אלא שיג לא מתאים לדרשה בגלל שהוא זמן מלחמה ולא זמן מנוחה, ולכן הדרשה מוסבת על יא-ויב.
בשלב הזה, אין עדיין מקור ליג. ובאמת הירושלמי שואל-
מעתה אל יקראו בו ?
ועונה:
לפניו ולאחריו קורין ובו אינן קורין?
ד. ראשית, לא כל מחלוקות בבלי וירושלמי צריך ליחס להבדל בין ארץ ישראל וחו"ל, כמו שלא מחלוקת רמב"ם שו"ע, או משנ"ב וחזו"א, צריך לייחס להבדל הזה.
[ובפרט, שבעלי המימרות הם רבי חלבו ורב שמואל בר יצחק, וזה לא שהבבלי מביא אמורא בבלי מובהק והירושלמי אמורא ארץ ישראלי מובהק].
אבל גם אם במקרה מסויים מצאת שמתאים לקשר בין הדעות לבין הארצות, האמירה שדיעה מסויימת היא בגלל שזו תלמודה של ארץ החושך לא נשמעת כמו נתינת ביסוס, ולא מתיישבת לכאורה עם האמירה שהדיעה הזו לא פחות נכונה. כך שאם זו כוונתך, היה מתבקש שתסביר איך הדברים מתיישבים.
רק אסביר את ד.
בגלות בחוצה לארץ אין מקום משמועתי לנקמה לעומצ א"י ששם יש לעמ"י יותר עזות כמו חכמי אלכסדנריה והערוב "האדמה אשר הם עליה" ואז יש יותר מקום לדבר על נקמה.
זה לא מה יותר נכון אלא מה יותר מתאים כיום בא"י.
א רוב מוחלט של הפעמים במגילה הביטוי הוא להקהל ולעמוד על נפשם. זה שבנוסף יש להנקם מאויבהם זה לא ביאור של המילה להקהל כמו שזה תוספת (בעיני, ואף בעיני כותב המאמר המקורי שדיבר רק על התגוננות)
ב. זו הסיבה שיום יג ראוי לקריאת המגילה. כיוון שבו היתה המלחמה.
ד ברור שלא כל מחלוקת היא כזו. אך לאחר שרואים שיש שורש ותפיסה שונים מוצאים שורשים ורמזים לזה במקומות רבים אף על פי שזה לא חד משמעי.
מי שראיתי שעשו זאת יפה היה קובץ יסודות וחקירות בפרק "לשיטתם"
האם כל הראיות הם חד משמעיות? וודאי שלא. אבל כשיש שיטה רואים שהרבה דברים מתבססים עליה.
סתם דוגמא שאני אוהב ממגילה ירושלמי (הסיום של מסכת מגילה)
תפילה ומזוזה מי קודם שמואל אמר מזוזה קודמת רב חונה אמר תפילה קודמת מה טעמיה דשמואל שכן היא נוהגת בימים טובים ובשבתות מה טעמא דרב חונה שכן היא נוהגת במפרשי ימים והילכי מדברים מתניתא מסייעה לשמואל תפילה שבלת עושין אותה מזוזה מזוזה שבלת אין עושין אותה תפילין למה שמעלין בקודש ולא מורידין
בבבלי הברייתא מופיעה כמה פעמים ההיפך .(שבת עט, מנחות לב)
אז, האם זו סתם מחלוקת גרסאות? לא נראה לי. אני מבין שבארץ ישראל העיקר הוא מי שיושב בביתו וממילא גם אם יש משהו זמני כגון הולכי דרכים הקביעות הזמנית (מלשון זמן) של שבתות וימים טובים עדיפה. לעומ"ז בחו"ל המציאות של יושב בתים היתה במהותה זמנית כיוון שאנחנו בגלות והנדודים הם המציאות העיקרית בחשיבותה וממילא החשיבות ניתנת לתפילין שהולכים עם הנודד.
ב. זה הבבלי (בלשון "זמן קהילה"). אבל לפי הירושלמי - המקור הוא "לפניו ולאחריו קורין ובו אינן קורין?".
ד. עקרונית אתה צודק, והספר שהזכרת באמת עשה את זה בצורה טובה. אבל צריך גם ביסוס ראשוני לכך שזו השיטה מתוך המקורות עצמם, וגם שבדברים הלא מוכרחים יהיה מספיק היגיון, וכן לא לבנות יסודות על הדברים הלא מוכרחים, וגם לא לנפח הבדלי שיטות מעבר למה שמפורש, ולבדוק תמיד גם את המקורות שמצמצמים את הבדלי השיטות.
ויש גם דוגמאות (שלא אתן כאן) לכאלה שעשו את זה בצורה לא טובה בניגוד לאותו ספר.
נאמר בסמיכות שום פירוש אלא רק שורש.
ב לדעתי לא למדת את הירושלמי הנל ורק הסתכלת על הציטוט. הוא יום מלחמה ולכן לא צריך לריבויו.
כל המפרשים (לפחות הקלאסיים) מסבירים שהמשט המשך שרוצה להגיד שלא יקראו בו אבל יקראו ביא ובי''ב הוא תמיה והמסקנה של כולם זה שאכן לא צריך לרבות אותו כיוון שהוא יום מלחמה.
ד אני חולק עליך. אתה בעצם מסתכל על כל נקודה כזאת כעל 'ראיה' האם זה נכון או לא נכון. אני מסתכל על הנקודות הללו לאור ההבדלים הידועים כבר. ולכן לא צריך שיהיה חד משמעי ווודאי לא צריך לנסות לצמצם את ההבדלים.
ב. הסתכלתי עכשיו בפרשנים [פני משה, קרבן העדה והרב קנייבסקי], וזה לא שונה ממה שכתבתי. אכן 'ובו אין קורין' זה בתמיה, בדיוק כמו שהבנתי קודם (אמנם שמתי בסוף הציטוט סימן שאלה ולא סימן תמיהה, אבל לכך התכוונתי) והסברתי שזו תשובת הירושלמי, והתמיהה הזו היא המקור לכך שלומדים את יג.
וה'זמן מלחמה', הוא נימוק שזה לא זמן מנוחה וכן לא שייך לכימים אשר נחו.
ד. לא כתבתי שזו ראיה, אלא שגם בדברים הלא מוכרחים צריך היגיון. וכן ש"הידועים כבר", יהיו ידועים מכוח ראיות, וגם בצמצום דיברתי על צמצום ע"פ מקורות, שמוכיחים על צמצום המחלוקת.
[אבל גם אין להרחיב את המחלוקת מעבר למה שיש לו ביסוס].
נקהלו ועמוד על נפשם לפי הבנתי בלשון זה פירוש.
אני חושב שיש בזה היגיון. כשאתה רואה את ההבדל לאור היכרות עם ההבדלים לאורך כל הבבלי והירושלמי אתה יכול לראות את ההבדל הזה ולייחס אותו להבדל השורשי. אתה חושב שזה לא הגיוני - זכותך. אבל ההתבטאות שלך על מגדלים פורחים באוויר היא לא נכונה.
ואם אתה טוען שאין ראיות להבדל בין תלמודה של א"י לתלמודא של חו"ל ששייך לענייננו אז אין לי מה להגיד לך אלא שאתה טועה.
כמדומני יש מהר"ל על זה (או פחד יצחק שמוציא ממהר"ל פירוש על זה...), אתה בטח תדע יותר ממני
יש פרק מרתק שנקרא "תיאוריה של רגשות" בספר "מן הסערה" של הגרי"ד שעוסק בנושא הזה. מומלץ.
הרבה פעמים שני הצדדים אומרים אותו דבר רק כל אחד מנסה למשוך לדגש שלו.
בלי להגדיר את הדיון זה מה שמרגיש לי
היום באמצע החג כשכל השכונה הייתה באוויר מהשירים והמסיבות פתאום שמענו צרחות של ילדים ואימהות ברחוב, יצאנו וראינו ילד שוכב על הרצפה וכל השכנים מסביבו... מסתבר שהייתה תאונה, הוא יצא לכביש ומכונית לא ראתה אותו ופגעה בו. בהתחלה הוא איבד את ההכרה ולא ידעו מה קרה לו ואחרי זה הוא התעורר והתחיל לצרוח מכאבים, באו איחוד הצלה וטיפול נמרץ ולקחו אותו לבית חולים ועדיין אני לא יודעת בדיוק מה מצבו אבל יש לו סדקים בראש ואני מקווה שזהו ושהוא יחלים מהר ושכל הילדים המסכנים שראו את זה לא יהיו עם טראומות
בקשה כל מי שקורא תהלים השבת שתקדישו
לרפואת ניתאי בן אורלי בתוך שאר חולי ישראל!
תודה!!!
אתפלל ב"נ .. בע"ה שתהיה רפואה שלימה קרוב!
האמת שקראו תהלים והבנתי שהוא יצא מכלל סכנה בנס אבל בינתיים הכל שמועות כזה... אני מחכה למשהו ברור😅
בשעה טובה ומוצלחת אני בדרך לסיים את השירות הצבאי שלי, ואני מתעניין בישיבה לבוגרי צבא בעלי.
אם את/ה/ם/ן למדתם או לומדים שם בעצמכם, ואפילו אם אתם מכירים מישהו שלמד שם או לומד שם,
אז אני ממש אשמח שתפנו אלי בפרטי.
רוצה להתיעץ בנוגע למראה חיצוני דוסי לעומת התנהגות
אני ממש מנסה להתחזק אבל יותר קל לי עם מעשים ודברים חיצוניים כמו כשרות, צניעות
אבל יש דברים פנימיים שיותר קשה לי לשנות- בדיבור, במידות...
ואני מרגישה לא נעים ואפילו מעמסה עם זה שמבחוץ אני נראית כמו דוסית ויכולות להיות ממני ציפיות אבל אני לא ממש מה שאני מייצגת כביכול וזה גם עלול להיות חילול השם. אז ברור לי שזה לא סיבה לקצר חצאיות או משהו כזה אבל איך אני יכולה להתחזק בלי שזה יהיה מנוגד כביכול?
ובאופן כללי, אני אשמח לעצות איך להתקדם ולהפנים
כי לפעמים כשאני שומעת שיעור תורה זה מחזק ואני מתפעלת מהיופי ביהדות אבל זה רק לזמן קצר ואחרי זה אני מתקשה להביא את זה ליישום.
תודה מראש💟
שאני מאמין שרבים נבוכים בה
בפשטות צריך לעבוד על המידות בין אם זה בלימוד מוסר וכו וכמובן תפילות (לכוון שיעזר לנו להיות יותר מאופקים לפני שאנו מדברים)
פשוט שזה לא פשוט..
גילוי נאות: שאני הייתי בצבא באזור דיי חילוני, בכוונה שמתי כיפה סרוגה שחורה שיהיה קשה לראות אותה במידה ואני אשתטה..
(לא שאני חושב חלילה שאת צריכה להתלבש באופן פחות דוסי..!)
צריך להבין שזה חלק מתהליך התשובה של כל אחד ואחד מאיתנו, הנסיונות לא נפסקים הם מלווים אותנו כל החיים.
ממליץ לך להיות בקשר עם דמות תורנית שתחזק אותך, זה יכול להיות רבנית או חברה דתיה.. תקבעו לימוד לאחר שבאמת תשלבי תפילות ולימודי תורה/מוסר אני חושב שזה יקל עלייך מאוד
בהצלחה
אני משתדלת באמת להבין שזה תהליך וזה אבל אנשים לא מבינים את זה... בדבר חיצוני כמו דבר חיצוני לאנשים יש רק מראה עיניים בלי לדעת מה אתה עובר... וגם אותי אישית זה מלחיץ, מצד אני רוצה לעשות את זה בקצב הנכון ולא לרוץ כי אחרת זה לא מחזיק, אבל מצד שני יש כאן עניין של בחרתי להאמין אז זה אומר להאמין... בקיצור זה מבלבל טיפה. (ציפיתי להשתנות יותר מהר😅)
בקרב בעלי תשובה
לרצות להשלים פערים כמה שיותר מהר..
צריך לזכור שגם כאן החיפזון מגיע מהשטן, הרב זמיר אומר שהוא זיהה זאת לא פעם אצל מתחזקים בהתקדמו מהר מדיי ונפלו.
לכן יש צורך ליצור סדר יום מסוים שיתאים לצרכים האישיים שלך וליכולות שלך.
על כן הצעתי לך להיות בקשר עם דמות תורנית כלשהי, מבלי זה בנקל אפשר להגיע למשברים רוחניים..
להתקדם לאט לאט, ותמיד לזהות ולזכור את ההישגים שלך.
ונראה לי שמפריע לי משהו עמוק יותר.. יש שני דברים בתוכי שסותרים, זה לא רק חיצוני מול פנימי...
חושבת שאני עוד לא שלמה עם זה בפנים, יש דברים שהתפיסות שלי עוד לא מתוקנות.. ואולי באמת כן קפצתי למעשים ורציתי ישר את התוצאה
וגם זה חלק מהתהליך אבל זאת גם נורה שמשהו פה באמת לא תקין ואני שמחה שזה מפריע לי חחח...
תודה רבה עזרת לי
jוואו תודה רבה! שמחה שהזכרת את זה
מה ההבדל בין אמונה בה' וייחוד ה' ומה הכוונה עבודה זרה?
שאצל אדם שנמצא בתהליך של התקדמות תמיד יהיה פער בין הרצוי למצוי , ובפרט בניגוד שבין חיצוניות לפנימיות.
עצם הדילמה היא סימן לעליה , ולא לירידה
\
אכמלועוד עכשיו עם המשלוחי מנות האלה. ירחם המרחם.🤦♀️
מנסיוני המועט מה שאולי יכול לעזור זה פשוט להעיף את זה ממך חח כשרואים את זה מול העיניים העין מתאווה לזה וזה כמעט בלתי נמנע..
אופציה נוספת זה לאכול הרבה הרבה ואז ימאס לך ולא תוכלי להסתכל על זה כמה זמן.
ו... האמת שפעם גיליתי שכשבא לך משהו מתוק ואת גורסת בפה נגיד לימוד כלשהו (תורה כמובן) זה משביע ולא מרגישים את הרעב.
לא יודעת איך להסביר איך זה ולמה זה קורה, אבל שמתי לב שיש לזה קטע, בזמנים ריקים זה עוזר לא לאכול שטויות משיעמום (וכמובן זה לא תחליף לאוכל נורמלי)
תדמייני את זה בצבעים הכי שחורים שיכולים להיות...
וגם - תנסי לא להיתקל בזה ושיהיה לך דברים בריאים בזמין.
לי יש צליאק, אז ברגע שאני רעבה ואין לידי משהו ללא גלוטן כבר הרבה יותר קשה להתאפק, תמיד אני מנסה לדאוג שיהיה לי משהו לעיתות מצוקה...
יש לי מועקה על הלב
ובאסה ללכת לישון ככה
אחח מה קרה?
בעיקרון צריכה לעשות מלא דברים אבל אין לי באמת כוח
בינתיים משוטטת במחשב
שככל הנראה לא הלכים לעבוד ולהתפרנס ממה שאני אוהב.
מה עכשיו?
פשוט לבדוק איפה יש כסף וביקוש וללמוד?
אגב, התחושה שלי היא שהביקוש הוא בעיקר להנדסה!! ואין לי הישגים מתאימים.
בקיצור, אני צריך להתחיל ללמוד ואני לא יודע מה. ולא. זה לא יוכל להיות משהו שאני אוהב כי חשבתי על זה כבר הרבה וזה לא יילך..
אז איך מתחילים? אני אחרי פסיכומטרי אחד שלא פותח דלתות כמו ראיית חשבון והנדסה.
לשפר שוב? אני מסופק כמה יש לי כוחות..
גם על מלא דברים אני שומע שאין ביקוש או אין בזה מקצוע..
אשמח להתייחסות לחלק הזה קודם כל(איך לבחור מקצוע בהתעלמות ממה שאתה אוהב)
בנוסף, אם להיות יותר ספציפי, משהו מבין קצת במקצועות כמו ייעוץ מס וכאלה איפה לומדים את זה? איך זה? כמה זה קשה? יש בזה מקצוע?
פשוט מספרים זה משהו שיחסית אני טוב בו. וכלכלה הבנתי שקשה למצוא מקצוע. ראיית חשבון כנ"ל וגם אני לא מתקבל כרגע.. אז חשבתי על התחום הזה ייעוץ מס וכו..
חשש לאאוטיינג אבל אוסיף שאני גם לא טיפוס טכני או איש של מכירות ושיווק..
גם אם הגעת למסקנה שמהדברים שאתה ממש אוהב לעשות אין לך אפשרות להתפרנס, עדיין בכל מקצוע אחר כדאי לשאול את עצמך עד כמה הוא מתאים לך מבחינת הרצונות וההנאה.
[ובתחום ההנדסה, יש גם מסלולים להיות הנדסאי ולא מהנדס, בדקת את זה?]
לי אין מושג, שמעתי, אולי זה אמיתי, אולי זה לא. להזיק זה בטח לא מזיק.
אמנם כבר מאוחר, אבל בטח יהיו כאלו שיראו לפני הקריאה של היום..
בכל פעם שקוראים "מה שאלתך" וכו' - לכוון (במחשבה!) על בקשות שרוצים ומשאלות וכו'.
|בפורום של @ימ''ל לדבר על סגולות.. לכבוש את המלכה עימי בבית|
|סליחה ימ"ל, לא אמרתי כלום, בורח|
"המלכות" = 501 = מספר אברי האיש והאשה + 1 השכינה
פ"ש ש"ש
🍻
זה היה עוד יותר נחמד אם זה היה עובד - כל הסגולות והשעות רצון האדירות האלה
ולא שבסוף אני אשאר עם תשובה "חשבונות שמים".
סורי על התגובה הזאת.
סוג'וק
מבקש אמונהתגיד אחי, בתפילה אתה מאמין? לא סגולות, לא שעת רצון, עזוב את כל אלה, פשוט תפילה פשוטה, מאמין שהיא פועלת?
אני בטוח שכן.
אממה, שנינו יודעים שיותר מידי פעמים אתה לא רואה את זה עובד, ונשאר עם "חשבונות שמים",
וזה לא גורם לך להפסיק להאמין בתפילה,
אז מה ההבדל?
אני מאמין גם בזה וגם בתפילה.. שזה כן מגיע לשמים.
מה שאני אומר/מרגיש זה שהמכתב מגיע לשמים אבל נזרק לפח במקרה שלי לפחות.
אז האמת שגם סגולות וגם תפילות אני מנסה ככה בחצי קלאצ'... מקווה שיעזור אבל די התייאשתי
הָיוֹ הָיָהאז זה באמת ענין של הרגש.. אני לא יודע מה לומר לך.. צריך להתחזק מצד ההרגשה, אבל אין לי להגיד איך...
שאלוהו בבית מדרשו:
עד מתי אתה הולך עם תכשיט על פניך, כאשר ראייתך תקינה?
ענה להם:
זה לא יכול להזיק.
אבל עם הדיבור על 'חסידים שוטים',
הזכרת לי סיפור מ'החזון איש' ברוח היום -
מסופר על עשיר מאד שגר בסמיכות לעני מאד.
העשיר היה תורם ביד נדיבה לכל מאן דבעי,
חוץ מ - לשכן שלו העני.
שאל אותו הרב: למה לא תסייע לשכן שלך? - 'עניי עירך' וכו'..
אמר העשיר: אני שומר אותו 'עני למהדרין',
שאוכל לקיים 'מתנות לאביונים' בהידור!
אתה 😋
ואני ממש אוהבת את פורים
זהו אצלנו נגמר, אין חגיגות... 
אני מהמרכז
|מרים כוסית ליקר חצילים|
אני לא שיכור, מה פתאום להשתכר בלילה?
אבל אולי מחר אשתה מעט.
ואני די מחבב את פורים,
בשנים האחרונות קצת אמביוולנטי אבל בעיקרון אוהב מאוד.
אחי אפשרות למחוק פדיחה מהזכרון עם אפשרות:
"מחק אצל כולם"
