פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 336)

אם זה ספר שמציג מידע, מציג עניינים של אמת אבסולוטית, אז שמע האמת ממי שאמרה. מה זה משנה מי כתב את הספר.

אבל ספר פרשנות (רוב מוחלט של הספרים) חשוב לדעת מי הכותב. בסוף אתה מקבל ממנו תורה, כדאי לדעת ממי אתה מקבל. שתוכל להבין את הרקע, את עמדותיו ממקומות שונים, שתוכל לשמש אותו.

הרבה יותר עוזר ללומד להתחבר לצדיק כשהוא יודע מה הוא קורא ולמצוא את עצמו בזה.

הצדדים להעלים - מצד מידותיו של המחבר.

הצדדים לחשוף - מבחינת התועלת לציבור.

יכולים להיות הרבה שיקולים אישיים של המחבר.

כמו כן יכולים להיות הרבה תועלות לציבור מידיעתו.

הרמב"ם באופן שיטתי ציטט מקורות ולא הביא מקור לשום ציטוט גישתו הייתה - קבל האמת ממי שאמרה.

הרבה פעמים אנחנו ישר פוסלים דעה מסויימת רק בגלל שאנחנו יודעים מי אמר אותה ואם היו שואלים אותנו על המחשבה כשלעצמה בלי לדעת מי אמר אותה היינו מסכימים איתה

הראב"ד תהה עליו למה לא ציטט ואמר שהוא לא יכול לסמוך על שום דבר שכתוב ברמב"ם כי אולי זה תנא שאמר את הדעה הזו או אחד בין דורו ואז הוא כן יכול לחלוק עליו

המגיד משנה הגן על הרמב"ם ואמר שהוא כתב את הספר לכל עם ישראל ולא רק ליחידי סגולה כהראב"ד, והוסיף שגם הראב"ד בעצמו יכול להיעזר בספרו של הרמב"ם בזמני לחץ שלא יהיה לו זמן להעמיק בסוגיה, יוכל לסמוך על מה שכתב הרמב"ם

בקיצור, יכולות להיות סיבות לכתיבת שם המחבר וסיבות להסירו

כתבת חצאי דברים. וקצת סילפת את דבריהם.

אם תקרא שוב תראה שכל מה שכתבתי נמצא בפנים (בעיקר לפני שמתקנים)

הראב"ד כותב במפורש: "לא אדע למה אחזור מקבלתי ומראייתי.. ולמה אבטל דעתי מפני דעתו" הוא לא כתב את זה על הלכה ספציפית אלא על כל הספר בכללותו.

משמע שהוא סובר שבעקבות החלטה זו של הרמב"ם הוא לא יכול לסמוך על הפסיקה שלו כי אולי הדעה שהוא מחזיק בה יותר חזקה מזו שהרמב"ם הביא

והכס"מ כותב גם במפורש: "נמצא שדרך זו שתיקן רבינו תיקון לכל העולם זולתי לחד בדרא... וגם לו הוא תיקון אם יהיה נחפז לפסוק יסמוך על דעת רבינו, וגם כשלא יהיה נחפז לאו מילתא זוטרתי היא לדעת סברת רבינו" - אין יותר ברור מזה..

זה נראה כמחלוקת בתפיסות עולם

הרמב"ם ראה את עצמו כחותם תקופת הגאונים (למרות שבסופו של דבר מתחו את הקו מעט לפניו) והתוכנית שלו הייתה לכתוב ספר אחד שירכז את כל הדעות וההלכות ויפסוק את ההלכה למעשה 

הוא כותב בהקדמה למשנה תורה את השתלשלות התורה ואת המניעים לכל חלק ולאחר תקופת הגאונים הוא כותב (ע"מ ד' במהדורת פרנקל) שבגלל שתכפו הצרות אנשים לא מבינים אפילו את ההסברים שהגאונים כתבו על התלמוד ויש חשש שתשתכח תורה "ולכן ניערתי חצני.. ובינותי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורים.. כולן בלשון ברורה ודרך קצרה"

הראב"ד לעומתו לא הבין למה הרמב"ם רוצה לעשות פסיקה אחידה לכלל ישראל ושאל אותו איך אתה פוסק בלי להביא מקור? 

כי איך אוכל לסמוך על מה שאתה כותב? הלא יכול להיות שהמקור שאני מחזיק בו יותר קדום ואני לא צריך לשנות את הילכותי וללכת לפי פסיקתך. 

דברים שבע"פ מאבדים הרבה כשהם מועלים על כתב. כשיודעים מי המחבר, החסרון הזה קצת פחות מורגש.

יש חוף ספציפי שאת רוצה ללכת? אולי יש להם מס' טלפון שאפשר לבדוק..

היי אחי, לי כל כך נעים

לקרוא את דבריך בענין החופים...

מיני ים עמוקים מחשבותיך

ובצפונות הלב עוסקים הגיגיך

שאלה פשוטה וסתמית לקחת

ולתוכחת מוסר אותה הפכת

גלשת ברעיונות, וואו איזה מעוף!

עוד רגע קט והנך פילוסוף

תיוגים:

@ילדה של אבא

@מישהו כל שהוא

@יוני קדוש

@פשוט אני..

@בנות נו לריב

ישנם אנשים שלחרוז אוהבים
ובכל הזדמנות זאת הם עושים

אך לעניות דעתי לא כולם אוהבים סגנון זה
ובמיוחד לא בשירשורם השווה

בכול זאת אגיד תודה רבה 
ל @ישיבישער על הזכרתי כאן
זו בהחלט מחמאה

אני מביע את התנצלותי בפני @הפי פותחת השרשור
על הניצלו"ש הקטן אבל אולי כך זה יעורר אחרים לחריזה לחזור... 

בעיקר אם הם לומדים את כתבי הרב סולובייצ'יק.

בלי שום קשר, ציונות דתית ו ערכים, לא אם למדתי ספר כזה או אחר.

מי שלא פתח מעולם שולחן ערוך וגמרא יכול להיחשב דתי?

מי שמעולם לא בירר עם עצמו את אמונתו יכול להיחשב דתי?

אם הוא יכול להיקרא דתי אלא לגבי דתי לאומי

אני חושב שיש הבדל דיי גדול בין להיות סתם שומר מצוות לבין להיות דתי לאומי.

שלמיטב הבנתי גם בישיבות תיכוניות בקושי מלמדים את כתבי הרב (אם בכלל)

אם כן הם יישתייכו לקבוצה הראשונה שציינת?

אני גם חושב שיש המון דתיים שהם פשוט מסורתיים כאלה בלי השקפה מובהקת.. והכיפה שלהם מבדילה אותם מחרדים

אבל בתכלס לעניות דעתי הם גם לא דתיים לאומיים... כי כמו שאמרת אין להם השקפה

משייכים כל שומר מצוות שהוא לא בעל תשובה ולא חרדי למגזר הזה.

וזה הקטע שאין להם קשר למגזר הזה כי אין להם השקפה..

לע"ד דתי לאומי צריך להיות אדם שומר מצוות עם ידיעה בסיסית בהשקפת הרב. 

ולפיכך עם אותם אידיאלים.

לא שומר מצוות שמקיים דברים "כמצוות אנשים מלומדה"..

מכאן יוצא שאם מפרידים את כל האנשים האלה מהמגזר הזה, יוצא בתכלס שהמגזר הזה קטן הרבה הרבה יותר.. וכמו שכבר אמרת גם באותו מגזר גם כן יש הרבה תתי זרמים.. הקיצר סאבטוחה אחד גדול

כמובן שהמצב הנוכחי הוא עצוב ולא אידיאלי 

שהאמת נעדרת (אני מכיר פירוש מעניין שזה מלשון עדר) כלומר זרמים..

אבל כרגע זה המצב, ומאחר שבדומה למוקי היקר גם אני עושה דוקטורט על הציבור הזה.

אז אני שואף לדעת את ההבדלים ואת כל הדברים המהותיים האלו.

שמוצאים ערך חשוב במדינת ישראל כלאום היהודי.

האם זה הופך אותם לחרדים לאומיים..?

הם דתיים? כן. הם לאומיים? כן. אז מה אתה רוצה?

כמובן שעפר אני תחת כפות רגלי הרב זצ"ל, ממליץ מאוד באופן ללמוד את כתביו וכן משתדל בהתמדה, בעיניי הוא מורה הדרך לדור כולו, בין לומדי כתביו ובין אלה שלא. אבל זה לא המגדיר למושג 'דתי לאומי'.

מי 'דתי לאומי' ומי מה אחר. תכל'ס כולם יהודים, כולם צריכים למהשיך בטוב שהם עושים ולהשתפר בטוב שהם יכולים לעשות וזהו).

אם אין לך משהו עינייני לומר פשוט תתעלם.

כמו שאני מניח שאתה מתעלם משירשורים אחרים שאתה לא מוצא בהם פואנטה.

ולכן אתה מתעלם?

אם אתה יוצא לדייט, אתה רוצה לדעת אם הצד השני מגדירה את עצמה כחרדית או חילונית או דתיה או כל הגדרה אחרת. הרי לא תרצה לצאת עם יהודיות שלא משתייכות לזרם שלך (לפחות אצל רוב האנשים זה כך).

אם אתה רושם את ילדיך לבית הספר או לגן, אתה צריך לבחור את הזרם של בית הספר. אין זרם "יהודי", יש חילוני/ממ"ד/חרדי.

אם אתה רוצה לבחור מקום לגור בו, כנראה תשמח לדעת שיש בית כנסת עם אנשים מהזרם שלך, ולכן גם כאן ההגדרה "יהודי" פשוט לא מספיקה. יש יהודים שלא הולכים כלל לבית הכנסת, יש כאלה שהולכים בימים נוראים בלבד, ובתוך אלה שהולכים אליו מדי יום - יש כאלה שמתפללים לשלום המדינה וחייליה וגם אומרים הלל ביום העצמאות וביום ירושלים, ויש כאלה שלא רואים במדינה דבר חיובי ולכן לא יתפללו לשלומה, ובוודאי שלא יגידו הלל ביום תקומתה.

במקום לבדוק "האם יש כאן אנשים שאומרים הלל ביום העצאמות", ו"האם יש כאן אנשים שמאמינים שלשרת בצבא זו זכות" וכו', פשוט בודקים אם יש כאן קהילה דתית לאומית.

עצוב

וממילא זאת התשובה לשואל: אם ההגדרה מעסיקה אותך, תהיה תשובתך אשר תהיה - אתה בהכרח דת"ל.

כמובן זה לא אומר שכל מי שזה לא מעסיק אותו הוא בהכרח לא דת"ל, שהרי יכול להיות שהוא קורא את כתבי הרב, למשל. 

רומז שיש כאלו פחות (חלילה)?

השקפה- בודאי שיש להם השקפה לאומית, הם כן חושבים שהמדינה היא התגשמות הכמיהה לציון של אבותיהם ורואים בה ערך חשוב. גם אם הם לא לומדים את כתבי הרב, זוהי בהחלט השקפה ציונית. ואם הם שומרי תורה ומצוות אז הם דתיים-לאומיים.

לבין האדיאולוגיות הדת"ל שעצם הקמת האדיאולוגיה יוצאת מנק' הנחה שזה לא ברור מאליו ולכן מדגישים ערכים מסויימים

נכון שבסופו של דבר הם דתיים לאומיים אבל המנטליות ממש רחוקה

כמשמעו - דתי ולאומי

יש ביהדות מימד דתי ומימד לאומי 

מי שאוחז בשניהם הינו דתי לאומי

המימד הדתי והמימד הלאומי של היהדות נוסדו ביחד, הרב קוק לא גילה את המימד הלאומי. הוא ידוע רבות מאז שנוצרה היהדות

ורק אח'כ חנויות וקניונים. אבל אין לדעת..

אולי אתה לא צריך..

רבאק. זה פרנסה של אנשים. לחשוב קצת. 

לבורא עולם לא משעמם חלילה (כי השעמום היא תחושה נבראת כדי לדרבן לפעולה את מי שצריך לפעול), אבל יש לו משהו שקרוב לזה - והוא השלימות שמעצם היותה שלימה לא מאפשרת את חדוות ההשתלמות.

ומכיוון שלא יכול להיות שום חסרון בבורא, גם לא בהיותו שלם ולא משתלם (או במילים אחרות: בלתי מוגבל שלא יכול להיות מוגבל) לכן הוא ברא אותנו, המצומצמים והמוגבלים, או ליתר דיוק - חלק אלוה מצומצם ומגביל, כדי שאנחנו נחווה את ההשתלמות והעלייה ממדגרה למדרגה, את הכמיהה לשלימות וההתקדמות לכיוונה. ומכיוון שאנחנו חלק ממנו (מושג זה טעון בירור), הוא (גם) ישתלם על ידינו.

הקרדיט כמובן לרב קוק באורות הקודש ובקבצים.

זה בדיוק הקטע שלנו - שאנחנו נהנה מהשאיפה אליה, מהיותינו במובן מסויים חלק ממנה, ומההתקדמות הבלתי פוסקת אליה.

עכשיו זה נשמע לנו מתיש כי אנחנו חווים גם נסיגות שגורמות לנו לאכזבה ותהייה על כל קונספט, אבל לע"ל תהיה רק התקדמות אין סופית, בני עלייה שילכו רק מחיל אל חיל, ללא מנוחה כדברי הגמ' בסוף ברכות. למושג חוסר מנוחה יש בעולם המושגים שלנו קונוטצייה מייגעת ומייאשת, אבל יש גם צד אחר לזה, שאותנו נזכה לחוות מתישהו.

לגבי תיאוריית הביצה - אני לא כ"כ מכיר את נבכיה. אני רק זוכר שמישהו פה מהפורום (לדעתי @בנות נו לריב, או בשמו הקודם 'לא') הפנה אל סירטון שמציג אותה, וממה שאני זוכר שיש שם הרבה מוטיבים שאפשר למצוא ביהדות בכלל, בקבלה בפרט, ובחסידות בפרט שבפרט, אבל למיטב זכרוני יש גם סיגים שצריך לבער.

לא הבנתי את המושג - "תחנות של חיים מכל מי שאי פעם חי". מה זה אומר?

המשפט הראשון שכתבת די סתום מעצם היותו מנוסח בלשון קבלית, ומעצם כך - כנראה שאתה צודק. אבל אם הבנתי נכון זאת שלמות פרטית של האדם ולא של כל היש (אא"כ התכוונת לקשר זאת לדבריך בהמשך).

לגבי התיאוריה - זה נשמע מעניין, ואולי אף כובש, ויש אצלינו את המוטיב הזה של השייכות והאחדות בין כל היש, אבל אני חושב שהרעיון עדיין צריך ליטוש: האם הוא אומר שיש נשמה אחת גדולה שיש לה כמה ביטויים (נשמות מוחלקות) ואז דומה בהחלט לרעיון של כנס"י. או שהתכוונת לומר שכולנו ממש אותה נשמה.

לפי הצד הראשון - אני ואתה, חלק מנשמה אחת גדולה הרמונית, והפיקצייה ב'אני' ו'אתה' היא תחושת ה'אני' הנפרדת והעצמית של כ"א, שאנחנו נפרדים ולא קשורים ב'גוף' אחד.

לפי הצד השני - אני ואתה זה ממש אותה נשמה/תודעה, והפיקצייה היא עצם ה'אני' וה'אתה', שאיננו 'גוף' אחד.

מה שכתבת לעניין סבל לא חייב להיות תלוי בהכרח בתיאורייה הזאת. היו כאלו שאמרו אותה בלי קשר אליה.

האמת היא שאנחנו מגששים באפילה בתוך כל זה. יכול להיות שלנו, ולכלל האנושות, ישנה אינטואיציה סביב רעיון גדול, אינטואיציה שהולכת וקורמת לה עור וגידים, אך בינתיים לא מצליחה להגיע לכדי הגדרה וקוהרנטיות, אלא הולכת וסובבת כל העת סביב נקודה עלומה, שמורגשת מרחוק אבל לא מוגדרת, מטי לא מטי, מדי פעם נוגעת בה ומתרחקת וחוזר חלילה, והמעגלים סביבה ילכו ויתקצרו עד שנגיע אליה.

לכן, למשל אע"פ שמפשט החומר הכתוב שבידינו באמת לא נראה כמו צד מסויים, כל עוד אין סתירה חזיתית, יתכן לומר שעוד כמה זמן נבין שאת מה שלמדנו וחשבנו שהבנו, לא הבנו לעומקו, והיה שם, בחומר הגלם הזה, אוצר אחר של הבנה שיכל להתגלות רק ע"י המציאות המתחדשת.

לגבי התיאוריה שלך בדבר ההידמות העתידית של הנברא לבורא, ובמשיח בפרט:

על משקל הנאמר למעלה אנחנו יכול לתת לך חומר גלם שאולי גלום בו משהו מהרעיון הזה. כה דברי הגמ' בב"ב (עה: ):

"א"ר יוחנן: עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקדוש ברוך הוא...

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונת: ג' נקראו על שמו של הקדוש ברוך הוא, ואלו הן: צדיקים, ומשיח, וירושלים...

א"ר אלעזר: עתידין צדיקים שאומרים לפניהן קדוש, כדרך שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא".

ובגמ' מגילה (יח.): מנין שקראו הקדוש ברוך הוא ליעקב אל? שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל".

ובסנהדרין (סה: ): "אמר רבא: אי בעו צדיקי ברו עלמא, שנאמר כי עונותיכם היו מבדילים וגו'". ופירש רש"י שם: "אי בעו צדיקי - להיות נקיים מכל עון: הוו ברו עלמא שנאמר כי אם עונותיכם היו מבדילים, הא אם לא היו בהם עונות אין כאן הבדלה".

ועכשיו לתיאוריה שלי:

אתה הוא בנות נו לריב, והתיוג שלי לעיל היה פאלטה.  

הכל בעירבון מוגבל (ודוק).

לומר שזו הנוסחה וסוף סוף 'עלינו' על תוכניתו - זה יומרני מדיי במקרה הטוב.

אבל מצד שני: אם אלוקים נתן לאדם מח שעובד בצורה מסויימת, וחושב בצורה מסויימת, ותוהה על העולם והמציאות והאלוקות בצורה מסויימת, ומגיע מכל זה לסדר מסויים לפי עולם המושגים שלו (ויש לה גם קבלות וגושפנקאות מפיהם ומפי כתבם של גדולי האומה) - אות הוא כי זאת (גם) דרך שבה הבורא רוצה שהנברא יסתכל עליו, על עצמו ועל העולם.

אני אמנם מקדש את הכלי הזה שניתן בידינו אך לא מקדש את מה שיוצא ממנו, ואסביר:

הכלי הזה שניתן בידינו הוא הדרך היחידה שלנו לקלוט את היש, אז כנראה זהו רצון הבורא, שהמידע יועבד ע"י המסננת הזאת דווקא. ואם הכלי הזה הגיע לאיזו אמיתה, זה בסדר גמור להחזיק בה, גם אם ברבות השנים יבוא מישהו ויסדוק אותה עד כדי סתירה, ויוכיח שלא היתה אלא אמת לשעתה. זה גם בסדר, וזה חלק מהתכנית האלוקית. לא אצה לו הדרך שנהיה כליל השלימות הרעיונית בשלבים מוקדמים. יש אבולוציה גם ב'דעת אלוקים' של האנושות.

לכן, אם הגעתי לאמת, גם היא 'אמת לשעתה', אני שמח בה עתה כי היא קידמה אותי במשהו,. אני אהיה שמח אם היא תתברר כאמת יציבה, ואני אהיה אפילו יותר שמח אם היא תיסתר, כי אני אדע שיש עומק לפנים ממנה, וכן הלאה.

ולכן, מבחינתי, כל הדתות וכל התיאוריות שנאמרו אי פעם ושיאמרו, ישרתו את אותה מטרה של 'איה כבוד ה''. כל תהייה של כל מוח אנושי על ההוייה, וכל רעיון שיש לו עליה, הוא שלב ביניים נפלא להשגה יותר עליונה. כן, גם הרעיונות של המיתלוגיות האליליות,  ושל בודהה, ושל האתאיזם.

זה בנוגע לפיסקה הראשונה.

אני מאמין שאותן גושפנקאות שדיברתי עליהן ירדו לעולם ובושרו דרך אנשי מעלה שההשגחה העליונה זיכתה אותם להשיג את אותן רעיונות ע"י זוך שכלם ונשמתם, ולכן אין לי בעיה אם אני לא זכיתי לזה בעצמי והם כן. ומצד שני אני לא מאמין בהן כי פלוני אמר אותה, אלא כי זה פשוט מתיישב על הלב. 

ובכלל לא הבנתי מה הטענה פה - הרי גם סביר להניח שלא היית חושבת על תורת היחסות הכללית אילולי שנאמרה. אבל לאחר שנאמרה, והיא מתקבלת על הדעת - אהלן וסהלן.

לגבי הפיסקה השלישית - על רובה הגבתי בפיסקה הראשונה. 

ושים לב - אנחנו לא מסבירים את האלוקות. אנחנו מסבירים לעצמינו את האלוקות. וזה הבדל גדול.

במיוחד כשמכירים.

לא אותה, אבל אנשים מסביב.

יש פניה לכביש גישה.

יה״ר שיחווה את מה שעשה במשפחתו. 

לפחות יהודי לא יצטרך לחיות בידיעה שעשה מעשה כל כך נורא. 

היה כתוב שהכיוון נשלל על ידי אנשים שהיו במקום.

לא יודע בדיוק על סמך מה, אבל זה כמובן אפשרי. אולי על פי התגובה של הנהג אחר כך, לא ברח, לא ניסה לוודא הריגה וכדומה. אולי על פי אופי ההתנגשות.

אף אחד לא טיפש שלא לחשוב קודם כל על הכיוון הזה. אבל לפעמים באמת קורות תאונות ממש. במיוחד שערבים לא יודעים כנהגים זהירים וכבר ראיתי נהגים ששועטים שם ממש במהירויות מפחידות.

בכל אופן עצוב נורא

לפי עדי ראייה ולפי סימנים על הכביש, היא נכנסה לכביש בצורה לא זהירה מספיק - והנהג לחץ על הבלמים בעוצמה בניסיון למנוע התנגשות.

לאחל לו שמישהו במשפחתו ימות? למה? מה זה ייתן, ומי ירוויח מכך?

או שבאופן כללי מגיע לכל הערבים למות לשיטתך?

אגב, לפני מספר שנים קרובת משפחה שלי הייתה בתוך רכב שעבר תאונה בשומרון. חלק מיושבי הרכב נהרגו, והיא הייתה במצב קשה. פלסטיני שהיה בסמוך לשם הזמין את כוחות ההצלה, ומיד ניגש לעזור ככל יכולתו.

באיזה תחום?

כדאי כזה שמעניין אותך ושאתה רוצה וכיף לך להתקדם בו.

איחוליך הלבביים שמח לקבל
מסריי, נעימים או לא,
על הכל תודה לא-ל
תמיד מוזמן לשירשוריי בברכה
גם אם רוב תועלת אין בתגובתך

מנומס זה לא אין כאן ספק

לפעמים זה קשה ואני לא מתאפק

אם גינוניי הטובים אינם לשם דבר

לפחות איני עורך תגובות מדיי מאוחר

אז תגיד לי אתה בלי להתייפייף

האם זה עדיף תגובה לזייף?

בגיל המתאים איני בדיוק 

אך מידי פעם השרשורים כאן נותנים לי סיפוק

עכשיו חשבתי שאולי אוכל לעזור

ובעקבות בקשתך ניסיתי לעשות שיחזור

לא מזמן כאן סיפרו

מספר אנשים על חלומות שחלמו

יכול להיות שתמצא בשרשור זה את מבוקשך

מצרפת את הקישור, ושיהיה בהצלחה.

אז תשמעו מה חלמתי היום - צעירים מעל עשרים

שמחתי לעזור, ישתבח הבורא

הרי רק ברצותו הכל כאן קורה

שבת שלום ואך טוב לעולמים

שנחלום רק חלומות נעימים 

שרשור חלומות 

אף אני את התגובות קראתי

וכמו כולם מאד נהניתי,

בא אני אליכם בהצעה

ובבקשה אל נא תסרבו לה,

נקבע שרשור כזה לעולמים

שבו כולם רק בחרוזים כותבים.

אחרי ששטחתי בפניכם הרעיון

אשמח לקרוא תגובותיכם בנידון

דעתי חיובית כמובן

אך כמו שכתבתי לעיל, איני בדיוק שייכת לכאן

אם יהיה שרשור כזה נחמד

בוודאי שאצטרף אליו מיד

אז אם יורשה לי ואת קולי תסכימו לשמוע

אשמח שנייסד זאת באופן קבוע..

שמח אני מאוד תשובה חיובית לקבל

מקווה שיצטרפו אליו עוד, בחסדי הא-ל

וכהצעתך נהפוך לקבוע את השרשור 

או שנמשיך כאן ונפרסם לפה קישור.

דעי לך שכאן נמצאים הצעירים

אפילו אלו שאינם מעל גיל עשרים

וחייב אני לציין, מקווה שאותך זה לא יביך

את חורזת יפה מאוד!, ילדה של אביך

בזה השרשור להמשיך בהחלט אפשר

תודה לך, גם אתה מאוד מוכשר.

בהמשך, נושא לדיון צריך להציע

ונעשה ניסוי בשרשור מעין זה השבוע

מוטב במצב ערנות לחרז

וכעת ללכת לישון אזדרז

חשיבה מרובה נצרכת כאן

לתת מקום נח לכולם ולכולן

אז בעז"ה מחר נלבן את הסוגיה

ונעצור כאן את רצף ההגיה..

את כוונתך לא אבין

אם חורשים בשור וחמור, מה הדין?

בין סוגי המילים, כיצד ניתן להבחין?

שירך הוא לי עטוי מסתורין..

אודה לך אם תואיל להסביר

כדי שלא תצא תקלה בזה השיר

ואם סתם באת להשתעשע

ולזאת כוונתך בשורה מספר תשע

תתקבל בברכת הצלחה ושפע

על מצב רוחינו מוזמן להשפיע

בהגיגים נחמדים מעולמות אחרים

ורעיונות שישמחו להפוך למציאות מהרהורים.

אל 'מישהו כל שהוא' הופנתה תמיהתך

אך אנסה ליישבה, ברשותך

שור וחמור לא ילכו יחדיו

זאת קבע לנו מורינו הרב

כי בחרוז אמיתי צריך שיהיה דמיון

בכל ההברה, ולא רק בחלקו האחרון

ומפני שדברי לא לגמרי מוסברים

אצרף לכאן את מקורם של הדברים 

השפה העברית - החרוזים בעברית

@מישהו כל שהוא ו@ישיבישער

תודה, זהו חידוש מעניין

בהחלט את חוקי השירה כדאי לציין

אך אם נלך לפיהם בכל תגובה

היא תשלח במקרה הטוב בשבוע הבא

בכתבינו העמוק

בכל אופן נוכל לייסד חוק

נעשה עיסקה שבכל פיסקה

תהיה הרפתקה על פי החוקה

בשתי שורות בלבד

זה החוק יהיה מכובד

ומי שיחפוץ את האתגר לאמץ

ידע שזה לא קל ועליו להתאמץ

ולאט לאט אפשר להגדיל

עד ששירינו, לזמר רבי אברהם יקביל

נהניתי מאוד משרשור זה
ובעז"ה גם אני לכתוב בו אזכה

במחשבה שניה, המשפטים לעיל יצאו קצת מאולצים ולא כ"כ תקניים
באוזניי הם עדיין צורמים

רואה אני כי אני נוחל הצלחה
יהי רצון שאמשיך לנחול אותה

יש לציין כי סבתי בי תתגאה
על שיצא לה נכד משורר שכזה...

משפטיך הראשונים לא לחינם באוזנך צורמים

אכן הסיומים שלהם לא בדיוק תואמים

אך אל נא ברוחך תיפול

כדי לכתוב שיר בחרוזים צריך לעמול

בעצמך תאמין

ואט אט תבחין

מהו החרוז שמתאים לכל מילה

להכיר את השפה העברית זו זכות גדולה!

בהצלחה רבה לך נאחל

ועל הצטרפותך נשיר ונהלל

תודה רבה לך על זאת המחמאה
חובה להגיד כי כתבת הלוואי שבקרוב אהיה ראוי לה

את צודקת, יש לעמול ולהתאמן
כדי שעל החרוזים יענו 'אמן'

שמעתי פעם שבמרדף אחרי החרוזים
לפעמים רמת הטקסט יורדת פלאים
אז, מה אתם אומרים?

כמובן שיש כאן כאלה ממש טובים
עד כדי כך שהחרוזים מעצמם אליהם מגיעים

איזה כיף! אני רואה שאני משתפר
יהי רצון שהצלחה זו לא תיגמר!

עד שזה יהיה חוקי, אולי לנסות לקחת יום חופש,

היא אמרה שלא ממש אפשרי...

(אני מצידי מבחינתי לא אבוא ושיפטרו אותי... אבל עדין מוזר לי העניין)

למה יום השואה הוא לא יום הקדיש הכללי?

שזה כל כך הפריע לי שכתבתי מכתב כדי שיועבר לאחד מחברי הכנסת

לנסות להעביר חוק בממשלה על העניין...

אבל אז התחילו כל הבלאגנים עם הבחירות (עד עצם היום הזה...)

אז וויתרתי....

אבל זה באמת הזוי לי...

למה יום הקדיש הכללי הוא לא יום השואה

אבל המנהלת אומרת שטכנית זה לא אפשרי,

כי אז לא יהיו עובדים..(יש הרבה דתיים)

לכן תמוה לי כאן כל הסיפור... 

במציאות, בניגוד לאווירה שנגדה אתה כל כך מתבכיין, אלפי אנשים מתו בגלל חוסר זהירות עברייני ואדיש. וגרוע מכך, בגלל זה מחזיקים שמונה מאות אלף ילדים בכלא ביתי - שבאופן טוטאלי וגורף לא שייכים לעניין - והורסים את חינוכם, חייהם, חיי משפחותיהם, כלכלת המדינה ומרקם החברה.
מה שאתה מציג כאן הוא בדיוק הבעיה, היינו שהסגר שהיה לכאורה הכרחי לא קיים בכלל, ולכן ברור שמה שכן עושים זה רק במקומות הלא נכונים, ומחולל הרס וחורבן מיותרים.
אבל כן, חוץ מזה, מארקיז, הכל בסדר, ולמה בכלל "לקלקל" עם הגירעון האדיר והאבטלה החמורה והנזק הנפשי המחריד. מה שחשוב זה שחס ושלום לא יגידו מילה רעה על ההוא או על ההוא או על ההוא, אבל הרבה פחות חשוב להתעסק בבעיות של ממש.

וגם פה לחלק לא היה

היה יום נחמד. 

צריכה למחוא לעצמי כפיים על היום

היה מאתגר והיתי מעולה

היה סבבה

יום דין

היה? יום מעצבן.

יום מתיש שלא נגמר. 

וגם מי יישמע העומס לא כזה עושה סיפוק

יום חיובי

היה יום זומביי בחלקו הגדול, אבל בסה"כ הספקים יפים, יום נחמד. ובעיקר! אני ערה מסיבות הרבה יותר כיפיות מהלילות האחרונים (והולכת לישון בקרוב). ב"ה  לילה טוב!

אצל חרדים גם גברים וגם נשים הולכים עם פאות

זה עמוק?

חשבת פעם מה אם הצמחים הם אלה שמגדלים אותנו, ולא להיפך,

הם נותנים לנו חמצן שנגדל ונשמין עד שבסופו

של דבר אנחנו מתים, ואז הופכים להיות החומר שממנו הם גדלים.

או על כמה פינות של שקיות

שוקו מסתובבות זרוקות בעולם?

המשותף למתנגדי חיסונים ולמתחסנים, הוא

ששני הצדדים ממש רוצים לחיות

(:

נפל בעריכה: 

אם מכונית של חברה קדישא תעשה

תאונה, הרוגים עלולים להפצע

יש כאלה שמשתעממים, ויש כאלה אולי אין להם מה לענות,ואולי יש כאלה שמתחזקים יותר בתורה.

כי הפורומים ממכרים

אתה אפילו לא יודע על מה אין לך מה לראות כאן כבר ואתה בא להסתכל כל שניה כאילו מישהו ענה לך בש"א או בשרשור וזה הדבר הכי דחוף עכשיו לענות לו

זה מסיח את הדעת, החיים שלך מקבלים מיקוד אחר לא טוב

זה גורם לך לרצות לשתף בדברים שלא דורשים שיתוף אלא סתם כי אתה תלוי, זה כיף לראות מה אנשים אחרים חושבים ולקבל צומי כאן, להרגיש שיש לך קול ולטפח את הדמות הדמיונית שלך במקום להתעסק במה שאתה צריך לעשות, או אפילו במי שאתה באמת

מה זה מזיז לך מה אנשים אחרים חושבים מה את באה לראות פה זה מה שאני שואלת את עצמי

זה חולי נפש רק שהוא נפוץ ממש בדור שלנו עם הרשתות החברתיות

בטח שלא כולם ככה כאן וגם כל אחד ברמה שלו אבל מי שעוזב בהחלטה כנראה הגיע למקום כזה שזה מה שהוא הרגיש וב"ה שיש לנו עוד רגש בריא להבין שזה לא טוב לנו

נכון שיוצאים מכאן גם דברים חיובים ב"ה אבל בגדול זה חתיכת בזבוז זמן

אם לא מגבילים את זה וממוקדים מטרה זה מפזר תנפש

טוב זה בסדר שלחו לי בפרטי, תודה

פשוט תפרקי.
נצלי את הבמה הוירטואלית.

סתם סתם

אני אכתוב עדין

ואנחנו דוגלות בהדרת גברים אז תרגיש בנוח כל גברי הפורום מודחים ביחד איתך

פתחנו אותה אתמול שיהיה לבנות מקום יותר קטן לשתף בו

עם השניצל

איש אחד הלך הלך הלך בום שניצל

ש"ך זה בשבת הקרובה

ולכן לדוגמה לימוד של תורתו ביארצייט וכדומה, אני מניח שגם נחשב

לבעל ה'תורת חיים' על הש"ס (ע"ש שם המשפחה המשותף), ועכשיו ראיתי שבעל ה'תבואות שור' הוא למעשה נינו של אחיו.

אגב, אחד החידושים הידועים שלו (בשמלה חדשה סי' יט) הוא שעדיף להיכנס לספק ברכה שאינה צריכה מאשר לעשות את מצווה ללא ברכה.

מזכיר לי וורט ששמעתי מהרב אייל ורד על ברכות הראייה, ספק ברכות להקל, להקל ולא להחמיר ולומר "זה לא מספיק יפה בשביל שאברך עליו"

אין הלכה שקובעת על איזה סוג עץ להתלהב או על איזה סוג יופי לברך, העיקר שבעיניך זה יפה ומשמח

אדם שרואה את הים הגדול בתוך ל' יום ובכ"ז מתפעל רשאי לברך?

אדם שרואה את הים השחור ומתפעל ממנו יכול לברך?

ההלכה בהחלט מתייחסת לכלל החילוקים וכמעט לא משאירה מקום לנטיית הלב.

את דברי הגמ' ביומא (עה: ) כעין יממא קא אמרינן, ע"ש. ועי' בחולין (יג: ) בשאבוקה כנגדו. ובפר"ח באו"ח (סי' תרצה), וביו"ד (סי' פט ס"ק ט) לענין הפסק בין אכילת חלב לבשר.

אמנם יש לו בסיס בהרבה ראשונים (תוספות ברכות יב, ושם מז, ורעק"א מעיר על זה. ועוד מקורות רבים)

שם הנדון הוא האם אמרינן סב"ל בברכת הנהנין, וכבר הלכו בזה נמושות (והיית יכול לציין עוד באותה מסכת את דברי הפנ"י הידועים בדף לה. ועי' בתוס' שם בדף נט: וקצ"ע).

ואילו כאן הדיון על ברכת המצוות שלכאורה לא מצאנו  מי שיסבור בה ספק ברכות לחומרא (אמנם עי' בתוס' רא"ש בברכות טו. ובחי' רעק"א שם, ואכמ"ל).

העקרון הוא להקל בברכות, כלומר להחמיר יותר בחובת הברכה מאשר באיסור הברכה

יש מקורות קרובים יותר, אבל זאת מגמה, ואלה המקורות שהכי קל לזכור

אכן, רעק"א מנסה לעשות פלפול כאילו זאת לא הסיבה אלא רק חשבון בהיסח הדעת, אבל בסופו של דבר די ברור שהם לא לגמרי האמינו שספק ברכות להקל

ונכון, תוס' הרא"ש הנ"ל הוא גם דוגמה

פורום הבדיחות של החבר

תהיותעלהחיים#

ככל שתתאמן יותר על שתיית שוט

בלי שישפך כך תהיה פחות טוב בזה

"אתה אחד למיליון"

ו- "יש עוד אלף כמוך"

אומרים פחות או יותר את אותו הדבר.

אם תוקפים אותך בסמטה חשוכה, כנראה

שלצעוק "תעזוב אותי!" יעבוד לך פחות טוב מלצעוק

"יש לנו זיהוי ודאי של החשוד! פעל! פעל! פעל!"

אז גולדה עם פירורי קלונקס לנחמה כפולה אחי

ב"ה היום רכבתי שעתיים עם אח שלי אחרי שלא עליתי על אופניים הרבה זמן והיה כיף רצח

נס שעלית על זה. 

(איך עולים על זה שגונבים מהכרטיס אשראי?!)

הזיה שעשו את זה בכ"כ הרבה נפרדים ולא סכום אחד גדול בבום.. ונס שבדיוק נכנסת

כיף שזה הסתכם בנזק יחסית קטן.. לא שמאות דולרים זה כלום אבל ביחס לנזק האפשרי זה חתיכת נס

בגלל זה, בין היתר, אני משתמש בכרטיס אשראי נטען. 

ב"ה

אם אין לך הסדר עם הבנק- נניח סטודנט או חייל אז אתה משלם עמלה אם זה בסכומים גדולים... שים לב בסוף חודש בפירוט חשבון... 

 יש לך אפליקציה של הבנק?  תוכל לראות שם כמה חייבו אותך