פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 37)

אז כמובן צריך להרוג את מי שצריך להרוג, אבל אין טעם לשקוע באשליות שעכשיו המלחמה תהיה קלה יותר או תסתיים מוקדם יותר.

מעולם לא הרגנו כל כך הרבה מנהיגי טרור ובזמן כל כך קצר.

זה בא לידי ביטוי בכך שאם מחסלים מנהיג טרור אחד, מוצאים לו מחליף, אבל אם הורגים גם את המחליף פעם אחר פעם, בסוף אין מחליף.

יש סיבה למה בתחילת המלחמה היו 5 מחטים לחמאס, בעוד שהיום יש רק אחד.

על אותו משקל, יש סיבה שסינוואר החליף הרבה מפקדים ומילא כמה תפקידים, כי כנראה לא היה מישהו אחר שימלא את כולם, ועכשיו במותו מה כבר נשאר מהארגון?

אני מסכים שאם זה היה הצעד היחיד שלנו לאורך המלחמה, הוא אכן לא היה שווה הרבה.

כמו שהפעילות של הגדוד שלי (כמו כל גדוד אחר), לא עשתה הרבה במיוחד בכדי להכריע את המלחמה, אבל הפעילות המצטברת הכריעה את הזרוע הצבאית של חמאס (אבל חמאס עדיין מסוגל לגייס פעילים חדשים)

מומלץ לקנות בלי פראבנים בלי קשר כי הבנתי שזה חומרים לא טובים

להחלקה מומלץ ללא מלחים. יש החלקות שלא צריך שמפו מיוחד בכלל. כדאי לשאול את מי שעשית אצלה/ו

עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך י"ז בתשרי תשפ"ה 22:28

אפשר לישון בסוכה בחוצות היוצר (אם בא לך להתכלב). אתה יכול לברר האם אפשר לישון בסוכה במרכז הרב. ואם אתה נתקע, דבר איתי בש"א

ספיציפית לגבי נס וטבע, נראה לי יש לי כבר קו מגובש בנושא הזה ב"ה (אחרי שנים ששמעתי שיעורים בנושא בכל מיני הזדמנויות ודיברתי על הנושא....). יש עוד הרבה מה לעיין, אבל בגדול התבנית הכללית משורטטת.

אני עוד לא שמעתי מהו המקור לכך שלימוד תורה מציל מאסונות ומלחמות ו/או מצדיק שיחרור מגיוס למלחמת מצווה (בשונה ממלחמת רשות כמובן).

כל האמירות שאני מכיר על כוחה של התורה הוא ביחס לקיום התורה, ולא ללימוד התורה. לימיד תורה הוא מצווה אחת, חשובה מאוד וממש 'היכי תמצי' לשאר התורה, אבל לימוד בצורה החרדית זהו 'רק' הידור מצווה.

* תורה מגנא ומצלא? כל הראשונים מבינים את זה כעניין רוחני שמגן מהיצר הרע.

* יום השישי? מדובר שם בקיום התורה ולא בלימוד.

* רבנן לא צריכי נטירותא? זה אמור בהיזק שכיחא (ליסטים שבאים לעיר, חיות רעות, וכדומה) אבל לא לגבי מלחמה שבה צבא אויב מגיע.

מנגד, אנחנו יודעים שבקריעת ים סוף הקב"ה אמר למשה רבינו "מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו!", ואנחנו יודעים על התוכחה אל בני גד ובני ראובן, ואנחנו מכירים את התוכחה של דבורה הנביאה לשבטים שלא השתתפו במלחמת ברק "למה ישבת בין המשפתיים?", ואנחנו יודעים שבמלחמת מצווה יוצא אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. ואפילו לגבי חזקיה המלך עם הסיפור של רבשקה שלעג לצדיקי ירושלים, מי שיעיין יותר עמוק בסיפור יראה שלמעשה אין שם שום מעלה והצדיקות שלהם לא הייתה ממש צדיקות, וגם כל ממלכת יהודה נחרבה ונותרה "בת ציון כסוכה בכרם, כמלונה במקשה, כעיר נצורה", והקב"ה הציל את העיר לא למען לומדי התורה ש"כמעט כסדום היו" אלא למענו ולמען דוד עבדו. וכו' וכדומה וכיוצא בזה.

אני חושב, וגם אמרתי את זה בשיחה אחת שהייתה לי עם חרדים בהפגנה, שכיוון שזו מצווה וחובה להיות בצבא, אזי הם צריכים לקחת את הכוח הגדול שיש להם ולהשתמש בו כדי לשנות את הצבא. לא לברוח מהגיוס אלא לדרוש את התעלות הצבא. לא לחסום כבישים או לאיים בהשבתות נוסח קפלן, אלא להשתמש בכוח הפוליטי שלהם כדי לקדש את הצבא. 

ואת הגמרא במכות על זה ששערי יואב מצליחים במלחמה בזכות שערי ירושלים שעוסקים בתורה.

ברור שלאף אחד אין פטור מצבא, ולכן חייבים להתגייס לצבא מתי שהוא (אולי מלבד בודדים....), אבל מנגד ברור שצריך שיהיו גם לומדי תורה בזמן מלחמה, וזה לא נכון להגיד שצריך לגייס עכשיו את כל הישיבות משום שיש מלחמה. וזה המתח, מתי הבן-אדם צריך להישאר בישיבה ללמוד, ומתי הוא צריך להתגייס.

נ.ב מה התכוונת בסוגריים כשאמרת "בשונה ממלחמת רשות"?

לגבי מלחמת רשות, עד כמה שזכור לי הרמבם משחרר את מי שלומד מהצורך לצאת למלחמה. זה רמבם בהלכות שמיטה, כמדומני.

עכשיו לא פנוי, בהמשך בלנ"ד.

אחלה

לגבי הרמב"ם, זו טעות נפוצה

אני יודע שרבים מנסים ליישב את המתח..

אבל בעיקר באתי לומר שכל יישוב בהכרח ימעיט קצת מהמוחלטות של כל ערך.

מי שקורא להתגייס בסוף אומר אעפ שבוודאי התורה משפיעה טוב על העולם, צריך לסייג את זה..

ולהיפך,

מי שאומר שבני תורה צריכים לשבת וללמוד בזמן מלחמה..

מפחית את הזעקה הטבעית (בעייני) של מאי חזית דדמא דידך סמוק טפי..

בן-אדם שחושב שיגרום בלימודו להצלת נפשות וגם באיזה שהוא שלב מתגייס בעצמו, לא חושב שדמו סומק טפי (מלבד מה שרוב החיילים במדינה לא קרביים. מה תטען כלפי חילוני שהולך לג'וב?)

אבל עכשיו הבנתי יותר את הטענה שלך....

לית מאן דפליג לגבי קיום תורה, אבל משום מה הטיעונים כולם הפכו להיות על לימוד תורה. וכל זה למרות שבמקורות עצמם, עד כמה שידי הדלה מכירה, העניין הוא על קיום רצון ה'. כלומר הדיון עוות איכשהו במהלך הדרך. כל אחד אומר 'תורה' ומתכוון לדבר קצת אחר.

על פי האמת יכול להיות שהמחלוקות האלה משלימות אחת את השניה

אם הוא באמת היה אדיש לקדושה, הוא לא היה עושה את זה. זו הדרך שלו להראות באופן מעוות את החיבור שלו לקודש.

ממש פעם שמעתי את הרעיון הזה (כמה פעמים), ולא מזמן שמעתי אותו שוב. זה ממש חזק....

רק שאל ישירה אליו תתן תשובה אמיתית.

אבל אני מניח שתשובתו תהיה "מה גורם לכם לצום?"

הוא כנראה מניח שבגלל שהוא פרופסור הוא חכם ומבין.

ולהבנתו אין אלוקים וכדאי לספר את זה לכל העולם סוג של החזרה בתשובה. רק לצד החילוני

ולמה זה קורה. יכול להיות שטמטום הלב שמגיע מאכילת מאכלות אסורים (לפי האמירה של הגמרא בנושא)

האם יש לו ידיעה ברורה שאין א-לוהים? זה מצחיק לומר את זה. ומה הבשורה שהוא רוצה לצאת איתה לאנושות? שאין א-לוהים? מה תוכן הבשורה שהוא כ"כ להוט לחלוק את אותה בשורה עם שאר האנושות? במקסימום אפשר להסביר שהוא מפחד מזה שכולם יהיו דתיים ואז יכפו אותו לעשות כל מיני דברים, וגם זה לא מסביר. ברור שזה הרצון להתקרב לה' הוא זה שמניע אותו, מבלי שהוא יודע זאת. על דרך משל, כמו מישהו שרוצה אהבה, אז הוא מציק, וזו הדרך שלו לחפש תשומת לב והתייחסות.

להוטים לחלוק את זה שיש אלוקים עם חילוניים.

להם. וגם יש הבדל בין להגיד שאני וודאי שיש א-לוהים, לבין להגיד שאני וודאי שאין א-לוהים. הטענה שיכולה להיות מהצד החילוני היא: מניין לך שיש א-לוהים? זה לא נראה לי הגיוני, מאיפה המצאת את זה וכדו'. אבל להגיד בוודאות שאין א-לוהים? (מלבד העובדה שגם לא ניתן להתכחש לעצם הדיון על קיימותו של א-לוהים אחרי שיש עם שלם שאומר שראה אותו, ואנושות שלימה פעם שהאמינה בקיימותו). האמת שפעם מאוד החזקתי מהדיונים האלו, היום אני פחות מחזיק מזה (לא שזה לא אמת, פשוט זה נראה לי היום דיון מאוד קטן ולא עיקרי...), לכן אני אפסיק לדון. אם אתה רוצה לכתוב עוד משהו בעניין הזה תכתוב, בלנ"ד אפסיק להגיב בנושא הזה ספיציפית (בעניין הפילוסופי.....).

בכל אופן, באופן הכי פשוט, כיוון שאותו יהודי מתאמץ לעשות דווקא זה מראה שאכפת לו. נגיד יש לי בן-דוד אתאיסט (שמגדיר את עצמו אתאיסט....), והוא באמת לא הבין את אותם דתלשי"ם ש"חושבים שדופקים את א-לוהים" בכך שהם אוכלים חזיר ביוה"כ. ובאמת בתפיסה האתאיסטית הפשוטה אין סיבה לעשות את זה, אם לא שעדיין האדם מאמין בא-לוהים, ועזב בגלל שבר מסויים. זה כמו הבדיחה על שני ניצולי שואה שאחד מהם לא דתי, והדתי שואל אותו אם הוא רוצה להניח תפילין (לא זוכר אם זו הבדיחה המקורית, אבל זה לא משנה, התוכן אותו תוכן), והשני אומר לו: אחרי מה שא-לוהים עשה לנו אתה עוד ממשיך להאמין בו? זה מבטא שדווקא השבר בקשר עם ה' יכול להביא לניתוק ממנו שקוראים לו בשם "אתאיזם", אבל זה מחופש ולא אמיתי.

נ.ב אסביר יותר מדוע אני חושב שהדיונים האלו קטנים (אחת מהסיבות שאני חושב שהדיונים האלו קטנים). עיקר הדיון הוא לא להוכיח את קיימותו של א-לוהים, אלא להראות עד כמה הוא נוכח במציאות. גם אם הוכחתי שיש א-לוהים, זה לא עוזר, צריך להוכיח שה' הוא מישהו, שהוא משגיח ומוביל את העולם לתכלית טובה, שהוא טוב ומיטיב, שהוא מחייה אותנו וחפץ בנו (מגובה ומבוסס על דברי הרב שרקי שליט"א).

קודם כל, מעטים החילונים שמאמינים שהיהדות היא השורש לכל המלחמות והרעות בעולם (כך נראה לי....). אבל שנית, מה הסברה? זה פשוט כ"כ לא הולם את המציאות. למה זה מפריע למישהו שסובר שאין "הוכחה" לקיום של א-לוהים שיש מישהו שמאמין בא-לוהים? הפוך, האמונה נותנת לו משמעות ושמחה בחיים, הופכת אותו בגדול לאדם מוסרי וטוב יותר (אפשר לראות את זה בחוש....החיילים הדתיים הם החיילים הכי טובים, יש להם מוסר עבודה יותר גבוה וכו'....לא אומר את זה מהתנשאות ח"ו, אלא מהכרת המציאות. אני משתדל לפרגן לחילונים במה שמגיע להם פרגון....), מה מפריע לאותו אתאיסט שאותו אדם מאמין בא-לוהים? מלבד העובדה שכמו שאמרתי, אין לו הוכחה נגד, הוא רק סובר שאין הוכחה בעד ולכן הוא לא מאמין בזה.

האם אתה חושב שהתרסה כזאת גדולה כנגד האמונה הדתית היא בשבילנו, בשביל הדתיים, שלנו יהיה טוב? לכל בן-אדם יש שכל שאם הוא רוצה לשנות את השני, עליו לנקוט באסטרגיה שלא מתנגשת ישירות בדרך של השני. התרסה כזאת היא וודאי לא רצון לשנות אותנו לטובתינו.

אם יש הפגנה בכיכר העיר, האם זו כפייה של אותה דעה שמפגינה? פשוט שטויות.

הייתי בתפילה בכיכר העיר בהוד השרון ביוה"כ. כולם רוצים את זה. זה פשוט מגוחך שכיוון שיש מיעוט שלא רוצה אז הוא יכפה את דעתו על כל הציבור. עם ישראל רוצה את זה, ובג"ץ ידע את זה טוב מאוד. אף אחד לא ניסה ולא מנסה לעשות כפייה דתית.

מי שבא להתפלל אלה חילונים אחרים. הדתיים ממילא נמצאים בבתי כנסת. אירוע התפילה היה נטו לחילונים, והם אכן היו רוב מוחלט של הקהל. המחיצה המדוברת מעולם לא חצתה את כל הכיכר, אלא רק את המקום בו הדתיים נמצאים כדי להוות את הגרעין של התפילה כך שתתקיים בכלל. מדובר על כ3 מטר אורך מכל רחבת הכיכר הזו שהיא באורך של 66 מטר.
 

הפחד מכפייה הוא תירוץ. עלוב. תירוץ למה? זו שאלה קצת יותר מורכבת. מה שכן, זו לא שום הפגנת דתיות, וזה בוודאי לא משנה את צביונה של העיר הכי מכילה, מכבדת ומאפשרת בכל העולמות הליברליים.

לא נעים לומר, אבל זו התנהגות אנטישמית טהורה. ההתנהלות של הקפלניסטים למיניהם היא חיקוי מוצלח מאוד של אנטישמים בתקופות שונות בהיסטוריה. כך גם עלילות המתנחלים הם העתק מושלם של עלילות דם קלאסיות.

הוא באמת ובתמים מאמין שהוא אדם, ושאחרים במרחב שלו נם זן נחות במקרה הטוב, ודמויי אדם במקרה הרע.

וואי, כמה מאבקי אגו ילדותיים יכולים להיות באקדמיה

בעוד שבשאר התחומים הוא יכול להיות בור על גבול אינפנטיל. פעם איש אקדמיה חש חובה להיות בן אדם תרבותי ורחב אופקים, שמע מוזיקה קלאסית, קרא ספרי הגות ועוד. היום המודל הוא שקמה הידועה לשמצה: מדע בין 9 ל-17 ובזמן הפנוי כדורסל וטנטרום.

לרוב לא רוצים (או רוצות) ליסוע איתי.

חוץ מהילדים שלי שאוהבים את זה בטרוף.

זמן וכוח זה לא פחות חשוב

לפני שיצא אוטובוס אחרון. מאמצת את זה.

תודה אנשים

חוף אחר אם אתם מכירים שיש מחר.. אם בכלל יש.

תודה

אין לך קשר לסיפור ביניהן.

אם אפשר לדון לכף זכות תדוני לכף זכות

נשאר לדון לכף זכות. ברור כאשר לא ידוע ההקשר המדוייק. ובכלל איתך היא בסדר, תשאירי את זה ככה. מצב מורכב.

שאת לא יודעת כנראה את כל ההשתלשלות שלה.

יכול להיות שהיא שגתה ואולי לא פעלה כשורה, יכול להיות שהיא צודקת והגיעה לחברה שלך נזיפה

ומעבר לזה, גם אנשים מקסימים וטובי לב לפעמים נופלים, לפעמים נוהגים בצורה לא מתאימה, העולם הוא לא שחור לבן זה לא שאין את מי להעריך אם בסיטואציה מסוימת היא נהגה לא כראוי 

יש אנשים שבגלל תסביכים וסיפורים מורכבים יש להם דפוסים שאף אחד לא יודע, כולל בני משפחה שמכירים אותם 40 שנה.

ובין היתר הם יכולים להיות טובים מאוד כלפי מישהו אחד ורעים מאוד כלפי מישהו אחר.

אספר לך משהו אישי.

ב2017 השתחררתי מצה"ל, והתחלתי לעבוד בתחנת דלק בתור עבודה מועדפת.

פגשתי באופן יומיומי אנשים חסרי סבלנות או כאלה שחשבו שהתחנה שייכת לאבא שלהם, והתנהגו בחוסר דרך משווע. לא רצו לחכות בתור, ואם המשאבה לא היתה עובדת היו מקללים אותי, והרי ברור שאני הרסתי אותה בשביל הכיף ובשביל לקלקל להם את היום.

מאז עברתי דירה, ונפתחה מאפיה ליד הבית שלי, ואני מאוד אוהב את הסמבוסק והחלות שלהם.

בתור לקוח קבוע של המאפייה אני משתדל להיות ההפך מהלקוחות שפגשתי בדלק. כל שישי שאני מגיע אני מכוון לשעות עם הכי הרבה לקוחות כדי לספר להם שהם במאפייה הכי טובה בארץ, ואני אפילו מקפיד שהעובדים והמנהלת ישמעו את המשוב.

אולי מאוד התחברת לסיפור, אבל אי אפשר להסיק ממנו דבר וחצי דבר איך אני מתנהג מול אבא שלי, אחותי הקטנה אם נניח והיתה לי (בתור דוגמא, דווקא אין לי) האחיינים שלי או מול בחורה כאשר אנחנו במערכת יחסים.

אין מניעה שיהיה סיפור אחר שיגרום לי לתסביך אחר שיגרום לי להתנהג אליהם מאוד בעייתי.

ולנקוט ביחד עם זה בחשש. כבדהו וחשדהו.

זה מה שההלכה אומרת וזה נראה לי גם הכי הגיוני ונכון

קשה לדעת מה הסיפור המלא וההקשר. אני חושב שכדאי לך לנסות לברר באמצעים אחרים מה הסיפור מבלי לשאול אותה, ואם לא, לא לשאול אותה. בסוף כל אחד הוא טוב, ולפעמים האדם פיתח דימוי של מישהו כזה וכזה מול אנשים אחרים, אבל זו קליפה שלא משקפת אותו, ומנגד קשה לו לרדת מהעץ שהוא טיפס עליו ומהדמות שהוא יצר לעצמו מכל מיני סיבות, אבל אני חושב שההתנהגות שלה איתך היא אמיתית לגמרי ולא צבועה (ברור שיש פה נקודה שצריכה תיקון, אבל זה לא אומר שכל ההתנהגות שלה כלפייך היא חיצונית). לכן, לא כדאי להפגיש אותה עם אותה מציאות אחרת, כי זה עלול לנתק אותה גם מאותה נקודת טוב שהיא מתנהגת כלפייך.

יוצא.. לא לקחת אישית את מה שהבחורה הראתה לך בהודעה, זה בניהן לזכור שאת רואה צד אחד מבלי להבין כמו שצריך את הצד השני

במצבים כאלה עדיף לנסות לעשות ריסט ולשכוח, מה שלא לי לא שלי וגם להשתדל לא להעלות דיבור שוב על הנושא ביניכן

אי אפשר להשאר בשיא כל השנה.

אבל מה שכן אפשר וצריך זה לנצל את רגעי השיא כדי לקבל על עצמך דבר אחד שבו אתה מתחזק. לא צריך משהו גדול, עדיף משהו קטן שאתה יודע שתצליח לקיים.

וחשוב לזכור שהרגעים האלה הם לא זיוף, אלא ההתגלות האמיתית של הנשמה שלך.

וגם שבפנימיות זה משפיע על כל השנה, גם אם לא מרגישים ככה בפועל.

שמתוך הדברים וההתבוננויות שצפו לי ביום כיפור אני בוחר דברים מסוימים (והכמות תלויה בך ובמה אתה חושב שתעמוד בו), שאני רוצה לקחת איתי להמשך.

שאני אחשוב בתקופה הקרובה איך אני יכול להביא את הדברים האלה לחיים שלי במשך השנה, לאו דווקא באיזה משהו בומבסטי אלא משהו פשוט שיתן לאותם רעיונות ורצונות ביטוי בחיים שלי, וגם בשגרה וכשאין איזושהי התלהבות מיוחדת.

לא לקחתי את זה כ"קבלה" שאני מקבל על עצמי. אלא פשוט חשבתי ואמרתי לעצמי - היו המון דברים שעברו לי בראש, תובנות שונות ודברים שאני רוצה להשתפר בהם. אז החלטתי שאני בוחר מביניהם כמה שאחפש דרך לתת לזה ביטוי, ואני מאמין שאם אצליח אפילו רק לתת לזה ביטוי קטן בתוך השגרה - בסופו של דבר הדברים הקטנים האלה מחוללים שינויים גדולים.

אם תשתפר בהם במשך השנה ותנסה להשתפר בהם. באופן כזה אתה לא יורד מההתעלות לאותו מקום, אלא מחליט לתעל את ההתעלות למעשים קטנים שיקדמו אותך.

יעדים גדולים מושגים באמצעות הצעדים הקטנים.

נגיד,

להוסיף חמש דקות לימוד ביום,

הקפדה על מניין,

הקפדה לא לדבר בתפילה,

הקפדה על הגעה בזמן לתפילה,

הקפדה על טלפון להורים בתדירות גבוהה יותר,

לסייע יותר לחברים,

לחייך יותר,

למצוא משפחה שצריכה עזרה (מפונים/מילואימניקים וכד') ולנסות לסייע להם שעה או בארוחה אחת לשבוע/חודש,

לעזור יותר בבית,

וכד'

בהצלחה

תלמד קצת 'בים דרכך'.

שמתקנים את עצמנו בעיקר סביב אלול-יוהכ בעיני היא לא נכונה.

כל החיים אנחנו עולים ויורדים, ורק בתור מבוגרת אני מבינה את זה יותר גם בתקופה אחרת בשנה יש לי רגעים שאני מרגישה שאני חוזרת בתשובה על נושא מסויים או יורדת בנושא אחר

אז הייתי מציעה לא להיות באורות גבוהים בתקופה הזו לחיות אותה כמו בכל שאר השנה ותמיד להרגיש אורות קטנים של הצלחות במהלך השנה.. אין פה סוף מירוץ ויעד להשיג עד ליוהכ

למה מישהו חייב להיות בטופ?

למשל ביל גייטס היה הכי עשיר בעולם במשך הרבה מאד שנים. 

והופ - בשנים האחרונות כבר עקפו אותו, ואפילו עקפו אותו בגדול.

היו למשל כל מיני שיאי עולם בספורט שהיו נחשבים וואו גדול, וגם אותם שברו אחרי שנים.

וכן הלאה בכל מיני תחומים.

אז למה בתחום הרוחני אי אפשר לעקוף, ואם לא לעקוף, לפחות להשתוות?

רמב"ם הלכות תשובה ה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע - אין הדבר כן. אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה.

גם אם יהיה צדיק כמו משה רבינו 

כמו לדבר עם הקב"ה פנים אל פנים... עד כמה שידוע לי זה בלעדי למשה רבינו

וה' יתברך כבר עונה לנו עליה

"ישמח משה במתנת חלקו, כי *עבד נאמן* קראת לו" להיות עבד ה' זה לא פשוט בכלל, זה לא רק להתפלל ולקיים מצוות, זה לחיות את ה' יתברך בגוף ונפש..כשמשה רבינו נפטר יש מדרש מדהים על הפטירה שלו של דין ודברים בין ה' יתברך לנשמה של משה..בורא עולם אומר לה הגיע זמנך לעזןב את הגוף, הנשמה עונה לה' יתברך, "אין מקום קדוש יןתר לא בעליונים ולא בתחתונים מהגוף הזה" עד שהבטיח לה בורא עולם שהיא תהיה ממש תחת כסא הכבןד רק אז נתרצתה נשמתו ועזבה את הגוף..רק ללמד אותנו שכל הקדושים אשר בארץ המה..איפה נשמע כדבר הזה שנשמתם לא הייתה מוכנה לעזןב את הגוף כי הם כל כך קידשו אותו והפכו אותו לאין בבחינת הגשמיות ויש בבחינת רוחניות ודבקות באבא שבשמים.

משה רבינו הרועה הנאמן של ה' שהוא מתפאר בו ומעיד עליו "מה לכם לדבר בעבדי במשה? פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט!" בשונה מכל הנביאים שמתנבאים בדרך של חיזיון, או חלום ולרוב מתעלפים בשעת הנבואה כי הגוף הגשמי לא יכול להכיל את האור של הנבואה, משה רבינו לא כך. ה' מעיד עליו, אני מדבר איתו פה אל פה(כמובן חס ושלום אין לבןרא עולם לא גוף ולא דמות הגוף אלא בא ללמד אותנו מעלתו של משה רבינו), אין לנו באמת הבנה בעוצמתו וקדושתו של משה רבינו שביטל עצמו בביטול גמור לה' יתברך..כשנחשוב על זה לעומק אולי נצליח להבין מעט מן המעט מקצה מעלתו של משה רבינו. ואת עלית על כולנה הענווה של משה שהכתוב מעיד עליו "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה".

יש עוד כל כך הרבה להרחיב ולפתוח ולהבין ולא משנה כמה נרחיב ונדבר ונסביר, אף פעם לא באמת נבין וגם אף פעם לא באמת נוכל לשבח את קדושתו ומעלתו ובאמת לכסות הכל. הפרשות האחרונות שמדברות על הפטירה שלו ממש גורמות לנו בתור עם להתחבר ולדמיין, שבמשך 40 שנה הוא הלך איתנו במדבר, הגן עלינו, התפלל עלינו, מסר את נפשו עלינו, לא משנה מה עשינו לא משנה כמה באנו בתלונות ומה העללנו על משה רבינו (חשדו אותו באשת איש!) הוא ביטל עצמו בשבילנו מרוב האהבה אלינו, ועכשיו כשהוא עומד להיפטר בפרשה הבאה זה מרגיש ממש עצב ושמחה ביחד על שזכינו לכזה רועה, הרועה הנאמן של ה' יתברך, המנהיג של עם ישראל שלא עוזב אותנו גם עכשיו ברגעים האלו ומתפלל עלינו ומבקש עלינו רחמים אשרינו שזכינו לכזה מנהיג. "עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים" שילה הוא משה, ושילה הוא המשיח, רבינו כותב המון פעמים "בחינת משה משיח"

אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלוקיו וזיכה אותו בכאלו צדיקים

א. הנסיבות משנות. אירוע יציאת מצרים ומעמד הר סיני היו יחידים וייחודיים. מעולם לא היה עוד צורך בנבואה כמו של משה. האדם הנכון במקום הנכון. אך הרמבם אומר שכל אדם יכול להיות צדיק כמו משה רבינו.

ב. הנבואה היא דבר שהקבה בוחר בו, ולא האדם. אדם יכול להתכונן כל חייו, לתקן את עצמו כראוי, להיות מתאים, ועדיין הקבה לא ינבא אותו. הבחירה לדבר עם האדם היא דבר שבסוף תלוי רק באלוקים. רק משה זכה שהקבה יבחר לדבר איתו באופן המסויים.

ג. משה רבינו, אגב, לא ניסה להיות משה רבינו. הוא לא ניסה להגיע למעלות הרוחניות האלה, הוא פשוט היה משה. בדרך אגב, מתוך התנהגותו הוא גם זכה לכך, אבל הוא לא חיפש ולא רדף אחרי הנבואה. כזכור, הקבה היה צריך "לעודד" אותו כמה פעמים. 

מיליוני יהודים, בתוכם צדיקים, נביאים, חכמים, חסידים, התקרבו לה' בסגנונות שונם ובמדרגות שונות.
לכן אבי הנביאים, שעל ידו ה' כורת את הברית עם ישראל ונותן את התורה שתוביל את כל אותם אנשים - צריך להיות במדרגה כזו שמסוגלת להאיר לכולם את הדרך, ולכן חייב להיות במדרגה שגבוהה מכולם...

שאלה יפה. לא רוצה לענות עליה. אולי אפילו מפחד לענות עליה. לכתוב את זה מעורר אותי כן להתעסק בה. אז אני שם לב ש'רגש' מאוד מזדהה לי עם 'אינטואיציה' ו'שכל' מתאים ל'אידאולוגיה' (שיכולה עם זאת להבחר ולהשתנות [דווקא עלתה לי המילה 'להתעוות'] גם ע"י השפעות של 'רגש'). ואני חושב שבסוף זה לא שאלה דיכותומית, זה לא 'רק זה או רק זה', אלא 'כמה מזה וכמה מזה', או במילים אחרות - 'מה היחס' (אינשטיין שם שם).

לא בחנתי את זה במודע מאודי. אני חושב שפעולה ע"י רגש היא די 'רפסולוגית' (לא עלתה לי המילה הנכונה [עיזרו לי]) ופעולה ע"י שכל היא יותר מתונה. אם הגעתי לכדי שאלה 'על מי כדאי לי לסמוך עכשיו' אז כנראה שהצד של הרגש הוא לא 'רגש נקי' אלא מעורבב עם קצת שכל.

האידיאל - לפעול עם רגש מתוך שכל, להפעיל את הרגש אחרי בחינה נכונה עם השכל. מוח ולב. מל"ך. בפועל - אני חושש שאינטואיציה. ו-כן, חושש. לפחות ברוב המקרים זה ככה.

על איזה אדם אני הכי אסמוך? אדם שפועל עם שכל כמובן. (בעניינים שיכולים להביא ל'סחיטה רגשית' אני מן הסתם ארצה להתייעץ עם אדם שיותר מודע לרגש שלו, לרגש הטבעי. אנשים אידיאליסטים - לדעתי זה מסוכן לסמוך עליהם, גם אם אנחנו בעלי אותו אידיאל).  

אצלי זה הרגש בלי שאלה בכלל, אני לא איזה ילדה בת 4 אבל הרגש משחק אצלי תפקיד לא קטן בכלל.

ובא לי להגיד שהייתי סומך רק על בורא עולם. אז אני אגיד שאני סומך רק על בורא עולם.

לא הייתי סומך על האידיאולוגיה בכללללל..כי הם יכןלים להיות קצת משוג'ועים. פתאום תופס לבנה ומתחיל לבנות כביש "בשם מדינת ישראל" לא תןדה אח שלנו.

גם השכל לא כל כך הייתי סומך כי מי אמר שאתה תמיד צודק..בדרך כלל אנשים חכמים הם מאוד יהירים ונוטים לחשוב שהם יודעים הכל, אז גם הוא לא אופציה, גם אתה יכול לצאת.

רגש..טוב לא צריך להסביר(אבל אם בא לך תישאר).

נראה לי אינטואיציה נשמע טוב.

ועכשיו ברצינות..בן אדם שמשלב שכל ורגש זה מנהיג. כמו משה רבינו וכמו כל גדולי ישראל.

מצד שני, סיפור המלחמה הזו גדול יותר ומקיף את כולנו כעם וכמדינה. השכל מבין שללא ניצחון במלחמה, הטבח והאונס והחטיפות הבאות יהיו עניין של זמן. איראן שולחת אלינו טילים? פעמיים בחצי שנה? המזרח התיכון הפך למקום אחר. זו מלחמת העצמאות השנייה, ואם לא ננצח - נושמד.

האם אתה מקווה שימותו אנשים שידוע שהם חיים?

יכולת לענות "לא". מעניין שאתה חייב לסבך הכל במקום לענות ישר ולעניין.

אתה מתחמק מהתנהגות ישרה.

תרגיש בנוח.

אתה פועל בהתנהגות עקומה.

תרגיש.

מי שמך בדיוק?

משאיר לקורא לשפוט.

מי שמך לסלף את דבריי?

לך תציק למישהו אחר.

הן את הטקסט שלך, והן את מה שאוטומטית היה דרוש לשאול כפי שהצגתי בטקסט שלי.

ואינך יודע להבחין בין תקווה שיקרה משהו לבין תקווה שעובדה כלשהי כבר מתקיימת.

האם אני רוצה שימותו? לא.

האם היה קל יותר לו היו מתים? כן.

האם דווח שההוראה היא לרצוח את החטופים החיים במקרה של "סכנה" למחבלים? כן.

האם זה אומר שהחטופים גם סבלו שנה שלימה וגם נרצחו בסוף במיתה חפוזה? כן.

האם זה אומר שהיה עדיף לו היו מתים? כן.

מי שמסוגל בשורה הראשונה לשאול "האם אני רוצה" ולענות "לא", ובשורה האחרונה לשאול "האם היה עדיף" ולענות "כן", הוא דמגוג מומחה בהתעיית המונים.

תפסתי אותך עושה את ההצגה שלך, ולא נוח לך שעכשיו כולם רואים.

משאיר לקורא לשפוט.

זה תמיד עבד, לחזור שוב ושוב על סיסמאות.

או שבעצם, כל העניין זה לומר את המילה האחרונה.

הריני להבטיח בהן צדק שאין בי כוח להילחם מלחמה כזו, אם התגובה לכל פרסום היא לחזור על המילים הקודמות.

בקרב שכזה, ניצחת מראש.

לא אתן שישמיצו אותי. נקודה.

מותר לך לשמוע ביקורת פעם במאתיים שנים.

כמובן.

ואולי אם שני אנשים שונים הבינו את אותו הדבר, אז אין כאן בעיית הבנה אלא בעיית הבעה...?

בסופו של דבר, יש היום מציאות. לא ספר, לא אגדה, מציאות.

במציאות הזאת יש חטופים חיים.

במציאות הזאת אתה כתבת "אני באמת ובתמים מקווה שהחטופים אינם בין החיים."

עכשיו שני אנשים שונים הבינו מדבריך שאתה מקווה שהם ימותו (למעשה זו לא הבנה אלא ממש פשט הדברים).

עכשיו אתה טוען שאתה לא רוצה שהם ימותו.

אז אולי כאמור אין לנו בעיית הבנה, אלא פשוט הניסוח שלך לא היה מוצלח במיוחד...?

לדעתו אם עובדת היות החטופים בחיים פוגעת במהלך הלחימה / אינטרסים אסטרטגיים של מדינת ישראל, הוא היה מעדיף שלא היו בחיים, כיוון שלדעתו האינטרסים האסטרטגיים חשובים יותר

אחרת, ברור שעדיף שיהיו בחיים

@מי האיש? הח"ח! באמת לא מבין מה ההיטפלות, "אה אמרת שאתה מעדיף שהם לא יהיו בחיים סימן שאתה בעד להרוג אותם כי אתה לא אוהב אותם", נו באמת, אף־אחד לא אומר דבר כזה

הפרט הקטן הוא, שאנחנו לא דנים היפותטית בשאלה אם בא לי שהשכן המעצבן שלי ימות, כאיזו קללה שמפטירין כלפי שמיא רק כי הוא זרק אשפה בחדר מדרגות, ואז כמובן שכעבור בערך שש שניות (בדרך כלל, אצל אדם שפוי), מצטללת המחשבה וחוזרת לכך שברור שאין רוצים חלילה שיארע לו כל רע, והכל חוזר לקדמותו.

אלא שכאן אין עסקינן בשכן בדירתו ממול, שרובץ עכשיו בערסל הרוח במרפסת שקט ושאנן. מדובר במי שרלוונטי ביותר לחשוב אם רוצים אותו חי או מת, כי נחש מה, הוא חטוף אצל רוצחים במנהרה בעזה.

מבחינתי, להעדיף את מותם - לא כי פירשתי את המימרא המקורית כאיחול מוות בהכרח לחטופים, אלא כפי שהודה בר הפלוגתא כאן, זה "רק" בהקשר של הדיון הפרקטי "הזניח" - זה מה ששייך לדיון. הא ותו לא. כל ניסיון אחר לייפות זאת, או לעטוף זאת בחמלה מהולה בצער תיאטרלי, הוא מבחינתי דמגוגיה שראויה לבוז וללעג. אם דעתו - בעניין הפרקטי, הממשי והריאליסטי, כעניין ההחלטות המתקבלות בקבינט הבטחון של ממשלת ישראל - היא לחרוץ את הדין למוות, כקיסר רומא המטה את אגודלו לחובת הגלדיאטור הפצוע המוטל בחול, אז שיענה את דעתו על זה.

אף אחד לא חושד כאן באחר שהוא ממש מחפש את מותם של אנשים (ודאי כשרובם ככולם יהודים, ואולי אף לאו דווקא אז). אבל ההתחמקות מלומר את ה"לא", וההתחכמויות הצלופחיות, ואז הבכיינות כאילו "חיפשו להשמיץ", כשמדובר בדיון רציני ועוד בדיני נפשות, כל אלו מייצרים תמונה עגומה יותר ממה שהצטייר בפתח הדיון.

גם בלי לקוות למותם ובלי להזכיר את זה שהברירה השנייה היא הרוגים נוספים.

פשוט לכאוב.

התשובה היא שההרגשה היא מורכבת ומסובכת.

אני לא מקווה למותם, ונא לא להוציא את דבריי מהקשרם. וחשוב בהחלט להזכיר שהברירה השנייה היא נרצחים, אנוסות, וחטופים נוספים. לא כדי לוותר על החטופים חלילה, אלא כדי להבין שההכרעה חייבת להיות מוחלטת.

מה קרה?

יש למטה קישור לפנות אליהם, בטוח יועיל בחלק מהמקומות 

לקיבוץ  למנין צהר והבנתי שהיום חסרות לקבוצה הזו דווקא נשים (לעזור להתמצא בתפילה וכו')

אבל זה גם דורש לוגיסטיקה

שאני הגעתי למיזם. דאגו לנו לחבר'ה לחדרי שינה + סעודה מפסקת + כיבוד לפתיחת הצום.

היו זוגות שהגיעו וקיבלו חדר משלהם.

אני לא יודע אם הם ערוכים לשינה (וארוחות) רק של נשים.

אבל שווה להתקשר לשאול

מקסימום יגידו לא

ועוד משהו.

אני ממליץ ללכת עם חברה למיזם.

תחשבי שאת לבד. מתארחת אצל משפחה שהכרת לפני שעה. כל כיפור. אין תקשורת עם הבית. אין תקשורת עם העולם.

יהיה סימפטי יותר אם תהיה איתך חברה.

או אפילו גבר שמגיע לבדו, יכול לבוא לי טוב גם כן, יכול גם להיות חזן ו/או בעל קורא במקרה הצורך (אשכנזי).

רוצים להתנדב ולהיות חזנים במנייני יום כיפור שלנו?

התקשרו עכשיו או שלחו ווצאפ

וואטסאפ 052-4296936

hagim@tzohar.org.il

אמרו שמחפשים בעיקר קבוצות, אבל אולי אמצא משהו.

לא מכיר בנות.
בראש השנה/שמחת תורה נשמע יותר הגיוני.

מצאתי בקמיליון

אורך 3/4

או אורך מלא

זארה

גולף

מנגו

וסטדיו פשה

מן הסתם יש עוד פשוט עדיין לא בדקתי ..

אבל בהחלט התרשמתי שהאופנה זה יותר צנועה

וזה ברכה לנו.. כי לא צריך להתלבט זה יפה? כן 

עכשיו מראש עושים ארוך יפה וזה בהחלט כיף

כי אני ממש קשה בטעם שלי בחצאיות, ולובשת ארוכות.

כמו מסגרת כזאת

לשמלה

מחלוקת קורח וכל עדתו ולא מחלוקת קורח ומשה.

מי שבתורה לא שייך אצלו מחלוקת או פילוג הוא פשוט נמצא בתורה וכמובן יכול למדוד את עצמו האם הוא התחזק והיכן ומה ראוי לשפר ולשנות כו'.

מי שמחליט להפריש את עצמו מן התורה ולא ללכת לפי הדרכתה זאת בעיה שלו, לכל היותר אפשר לנסות לדבר עם מי שרוצה לנהל שיח כן או לתת דוגמה למי שרוצה לראות

ומי שמוכן לנהל שיח בוגר ובונה ממילא אינו בכלל פילוג לדעתי

מי שנאבק בתורה ובעם היהודי ומתייחס בזלזול לכל קודש, מילא ערב שמחת תורה, אבל אחרי המסר הכי גלוי משמיים שהיה בעשורים האחרונים, עדיין קורא לסרבנות עדיין "ביקיני עם פלאפל ביום כיפור" עדיין לא מרוצה מההקרבה של הציונות הדתית בשדה הקרב מסופקני אם יש לזה תקנה ואם יש אז היא אינה בידינו ואין צורך להתכופף ולוּ מילימטר בשביל אויבי עם ישראל הרוחניים או פסיכוזת ההמונים הפושה שעדיין לא מצאתי לה הסבר.

ובעיניי אין לי אלא דברי המהר"ם שיק

"כי לדעתי פשוט וברור דזה אסור לנו מן התורה ומן הכתובים ומדברי חכז"ל ומן המוסכם וכן הוא הניסיון. משה רבינו ע"ה אמר במחלוקתו של קרח סורו נא מעל אלהי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם וביאר בעקידה בשער ע"ח שמכן למדו כחז"ל להרחיק ולנדות הרשעים. ולהרחיק מהם. ופי' שם כמו שהם פירשו עצמם מאתנו ומכלל ישראל שהם כגוף אחד. כן אנו מצווין להיות בדול מהם עד שיחשבו החוטאים כציצין היוצאין מהגוף ההולכים לאיבוד ולהפסד ושאר הגוף יימלט ואסור לנגוע בכל אשר להם יע"ש. [...] ואמרו בתו"כ אם אתם מובדלים מהם תהיו לי ואם לאו וכו'. אעפ"י שמקרא זה נאמר בעמים בוודאי גם מחללי שבת בפרהסיא ומכחישים מצוות ה' הכתובים בתורה שאמרו חכז"ל שהם כגויים בכלל. וא"כ אנו מוזהרים מה"ת להיות נדבלים מהם מק"ו. דהרי מעכו"ם מותר לקבל קרבנות נדברים ונדבות אבל ממומרים אסור לקבל. ולא אמרינן דאפשר דעי"ז ישיבו בתשובה דמשום זה התירו לקבל מרשעים שמא יחזרו בתשובה אבל ממומר ומחלל שבת בפרהסיא ואפיקורסים אין מקבלין."

ואף אם אין ליישם הלכה למעשה כלפי מי שיש לו בסך־הכל זיקה ליהדות ולעם ישראל כו'

בוודאי מי שהפריש את עצמו מכלל ישראל ואינו רואה בשומרי התורה לפחות אחים ושותפים לגורל על־אף אי־ההסכמות זאת בעיה שלו ואך ורק שלו ואין מה להתעסק בזה.

"עם נבל ולא חכם", פיצול הממלכה המאוחדת, חורבן הבית. מה שהיה, זה מה שיהיה.

@הפי ??

אבל להבנתי קרע מסויים הוא מה שאמור להיות

כי כתוב שבדור האחרון יבואו כל נשמות הערב רב להתברר מעם ישראל, 

והקב"ה יעשה שמי שנלחם נגד היהדות אדרבא מכובד יותר זה יגרום להם להרשיע ואז הם יפרדו מעם ישראל לגמרי.

כמו שכתוב בדניאל יב י'

"יתבררו ויצרפו ויתלבנו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו והמשכילים יבינו"

וגם במדבר המונים מזרע ישראל הלכו אחר עצת הערב רב.

ויש מי שעתיד לחזור בתשובה שלימה, ומי שלהיפך.

הערב רב עצמו יכולים.ות להיות חרדים וחילונים, מימין ומשמאל, מכל העדות,

ככה שמסוכן להלביש את הרעיון הזה על מחלוקת קיימת.

אם אתה רואה שיש קרע שלא נתקן וכמה שמנסים הוא רק הולך ונקרע כנראה שזאת הסיבה

נפקא מינה, לא להיות עצובים ומודאגים מזה.  אבל בטח שצריך להמשיך לקרב בלי לחשוד אנשים 

לחשוב שבגלל מאורעות בדידים יקהה עוקצן של אותן נקודות מחלוקת, זה נאיבי במקרה הטוב, ומניפולטיבי במקרה הפחות טוב. אם כבר, מאורעות עשויים להוות אבן בוחן לתוקפן של נקודות המחלוקת, וככל שהכרתי מגעת כולן התחדדו לאור המאורעות. ולא מעט מביניהן באורח דוחק ביותר. אולי השינוי בנקודת המבט צריך להיות שלא לראות זאת כקרע, אלא כמחלוקת לגיטימית וניתנת לניהול. מובן שברגע זה הדוגמא הניכרת ביותר היא תפילות במרחב ציבורי, שהגיעה אל התרה מפתיעה-משהו, כשבית המשפט העליון חייב את עיריית תל אביב להקצות שטח ציבורי לתפילה אורתודוקסית בהפרדה, ודווקא במצב זה העותרים ויתרו על עימות מתוקשר מכל מקום.

לא מתנשאים עליו ולא חושבים שאני יותר צדיק ממנו

זוכרים שכל אחד יש בו תורה ואור גדול

איך עושים את זה? אומרים אני לא רואה את הנפש שלו.. אני לא יודע כל המעשים שלו מה עובר לו בלב במחשבה  ♥

בעז"ה שנזכה..

ברור לי שהמלחמה וזה שאין עדיין גאולה זה מפירוד וכמובן חוסר הערכה למצוות בעיקר שמירת שבת

ברגע שאנחנו נקרב ונאהב באמת את שאר האחים שלנו החילונים יהיה פה אור גדול..

והם יזכו לקיים שמירת שבת .

ואז גאולה 

לאהוב באמת ולשמור לכוון גם עליהם בתפילות.