פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 38)

"אהבת רּע מטוב, שקר מדבר צדק סלה" בפרק נ"ב

ראוי לציין שהרי"ש המקראית, כפי הנראה, אינה אות גרונית אלא עיצור מכתשי מקיש, כמו רי"ש ערבית או הונגרית וגם אינה נמנית עם קבוצת האותיות הגרוניות אהח"ע אלא זשסר"ץ

(כמובן אין לנו דרך וודאית לדעת איך היא נשמעה כי לא היינו שם)

לעיתים רי"ש מקבלת דגש כתוצאה מ"אתי מרחיק" (כמו במקרה שלנו) ולפעמים בגלל בואה של תנועה קטנה לפניה כמו "שֶרּאשי נמלא טל"

שהוא כותב בסימן סא סעיף ז': ידגיש בדלי"ת שלא תהא כרי"ש

זה יכול להיות רק במצב שאות רי"ש היא כמו שאמרת..

ראשית לאו דווקא, אם למשל ניקח את הדל"ת הרפה (th) אפשר שהיא דומה לרי"ש גרונית אם לא ממש להצמיד את הלשון לשיניים

וגם מהצד השני רי"ש "אסלית" לא ממש דומה לדל"ת... טוב, תלוי איך בדיוק מבטאים את הדל"ת ואת הרי"ש, יש מבטאים ספרדיים שבהם זה נשמע אותו דבר

מעניין שאותה הלכה הובאה גם בטור שהיה לפניו וגם אשכנזי כך שכנראה זה מדבר על אותה מסורת הגייה

מאידך יש דוגמה שבעל ספר הרוקח מתעתק את שם העיר מינצברג, כמינצברק, כלומר, הצד"י כבר בזמנו הפכה לאות Z הגרמנית, במקום צד"י הערבית

כמו־כן ידוע לנו שבימי חז"ל היו הבדלים בין ניבים צפוניים לדרומיים, חלק נחשבו כפחותים מבחינה דקדוקית (טבעונים וחיפנים)

ואף בתנ"ך עצמו מסופר על בני אפרים שהיו הוגים שיבולת כסיבולת

כך שאין זה מופרך שזה עניין של ניבים במיוחד שבהמון שפות אחרות יש התחלקויות בין ניבים שהוגים למשל רי"ש ספרדית לרי"ש אמריקנית, נגיד בהולנדית יש כך ויש כך, אנגלית בריטית וסקוטית, אפילו ביפנית יש הבדלים מקומיים

///

בכל־מקרה לשאלה מהי ההגייה המקורית, הדעה האישית ביותר שלי היא א' רוב הסיכויים שאינה שונה באופן ניכר מהגיית השפות השמיות הקרובות, ב' הכי קרוב שיש לנו זה ארמית סורית שעודנה מדוברת (או לפחות משמשת בליטורגיה) ועונה יפה מאוד על כל התנאים, הבדל בין קמ"ץ לפת"ח, כל הסט המלא של בג"ד כפ"ת (ועדיין, אנחנו מסתמכים על הניקוד הטברני בשביל זה)

אפרופו ארמית, כבר בתנ"ך אפשר לראות הבדלים בארמית, בין "כדנא תאמרון להום", לבין "להון" בספר דניאל, ובספר עזרא זה די מעורבב יש גם להון להום עליהון עליהום

(בערבית מדוברת של ימינו ככל שאני יודע בניב הפלישתי – או לפחות ככל שאני שומע אותו מהכרזות באוטובוס וברכבת הקלה... הסיומת לרבים היא מ"ם, בעוד בניב הלבנוני הסיומת היא נו"ן)

///

מזכיר לי סיפור מצחיק, הייתי פעם באיזה מקום שעלה חזן "מדקדק" ביוה"כ, עכשיו מה־זה מדקדק... הבן־אדם מתפלל במבטא הערבי־פלישתי הכי כבד ששמעתי, מה־זה לא נעים לאוזן... יש אמנם עניין להבדיל בין אותיות כמו קו"ף וכ"ף, ת"ו רפויה ות"ו דגושה, אבל אני חושב שאפשר לעשות את זה בטוב טעם ודעת... עברית אמורה להיות שפה נעימה בסך־הכל נראה לי לא? הנה למשל בניב הלבנוני או בארמית סורית גם יש עי"ן וחי"ת והכל אבל זה כל־כך הרבה יותר עדין ונעים. לך תבין

בד' רפויה קידמת הלשון עולה לחיך והאחורה נמצאת למטה, לעומת זאת ב-ר' אחורי הלשון עולה קצת והקידמה יורדת. 

אצלי לפחות זה היה ככה. לא הצלחתי לראות איך הן מתחלפות

בגללך אתמול מצאתי את עצמי יושב ועושה ד' רפויה ואז את ה- ר' שלנו ושוב ד' ומנסה להחליף תוך כדי

יישר כוח על כל התגובה המחכימה מעבר לזה

ר' דגושה - פורום אוצר החכמה

זה מה שנקרא extraversion + neuroticism, להיות פתוח ועצוב

השורשים יכולים להיות רבים יש כאלה שאצלם זה נובע מצד נרקיסיזם ועיסוק אינסופי בדימוי עצמי, יש כאלה שאצלם זה יותר היסטריוני כלומר צורך אינסופי בתשומת לב (אם כי אז זה מתאפיין בפחות עומק), יש שזה נובע מרצון עז להרגיש נאהבים לכן הרגישות לביקורת כ"התראה לפני נטישה" או משהו בסגנון

אני כלל לא מאמין בקונספט של בדידות.

יש מצב ממשי של להיות לבד במובן שאין לידך אנשים כמו אסיר בבידוד.

לחילופין אפשר לתאר "לבד" אחר במובן היעדר קשר אינטימי (חברי, משפחתי, רומנטי) עם אנשים אחרים.

שני המצבים האלה הם בסך־הכל תיאור של מציאות פיזית וזה לגמרי העניין שלנו האם לפרש את זה כאסון או לא, כדברי המשורר: "עזוב תן לי לבד גם בלבד שלי תמיד נשאר ממוקד קטונתי יותר לא אכפת נולדתי מזן מיוחד עזוב תן לי לבד."

לצורך העניין אפשר גם להגיב באופן אפוקליפטי לפיטורים אבל אין צורך במילה נוספת לתיאור אותה תחושה ביחס לפיטורים ("פטירות"?). כי לתחושה יש שם וזה נניח דיכאון / סטרס / חרדה / חוסר אונים / שעמום / כו'. גם ההיצמדות למצב הממשי בתיאור התחושה (בדידות מלשון לבד) מקבעת את הרעיון שהתחושה האישית שלנו תלויה במצב חיצוני.

נחזור לנושא מן־הסתם מדובר כאן על מבנה יותר חרדתי מכיוון שנטיית המדוכא היא להסתגר ולמעט בפעולה. לעומת זאת חרדה ביסודה היא פחד מדיכאון (או סבל) לכן הניסיון הנואש לברוח מהדיכאון הוא חרדתי מעצם ההגדרה (גם אם הוא כבר נעשה אוטומטי), לכן גם הרגישות לביקורת כו' כי זה בדיוק אותו דבר.

בחזרה לאותו אסיר, אסירים בבידוד מאוד סובלים אני מתאר לעצמי. זאת מהות העונש. אבל פעם קראתי איזה סיפור מעניין על אחד מבעלי המוסר שביקש שיסגרו אותו באיזה חדר קטן, ישאירו שני פתחים, אחד למזון בשרי ואחד לחלבי, ולא ידברו איתו יותר במשך לא יודע כמה זמן והסתגר שם עם הספרים שלו במשך איזה כמה שנים בלי לצאת. ולא הזיז לו כלל וכלל.

בסופו־של־דבר אני חושב שלכל אדם יש סט של חוטים (בעוביים משתנים) שקושרים אותו לחיים, כל־מיני דברים שמסיבים לו הנאה ומשמעות. נגיד כמו עבודה, דת, אחרויות, חברים, תחביבים כו'. אם 99% מהחוטים קשורים אצלו בקשרים עם חברים, ומלבד זה אין לו שום עוגן, אז אם תהיינה תזוזות באותו עניין, הן תהיינה מאוד מורגשות. מה שאין כן אם החוטים מתפזרים בנושאים שונים. ועל דרך הדרש, על־זאת התפילה "אל תאסוף עם חטאים נפשי", אל תקרי חטּאים אלא חֲטאים, כשאדם עושה תשובה הוא מתנתק מכל־מיני דברים שהיה תלוי בהם בעבר והנפש שלו יכולה להיות מאוד פגיעה עד שימצא חבלים רוחניים שיחזיקו אותו.

ברור שככל שהחוטים האלה תלויים בעניינים חיצוניים (עבודה, מעמד חברתי, מערכות יחסים), האדם יותר פגיע. ויש בזה היגיון כי אין המטרה שהאדם "ירחף באוויר" כמו נזיר בודהיסטי. וזאת גם הנטייה הטבעית להיאחז בכל־מיני דברים חיצוניים בדיוק כמו שיותר קל להאמין בעבודה זרה וסגולותיה מאשר ברעיונות מטפיזיים מופשטים, או לקחת סם מאשר "למצוא את הנירוונה הפנימית בתוכך". וזה המעבר הנדרש בין הגשמי למופשט, בין תלות לעצמאות, וכמובן מתוך עולם פנימי עשיר אפשר אחרי זה להשפיע טוב ולהיות מוחצן או מופנם, פעיל או סביל, ולהיות שמח מאוד.

אבל חסרים כאלה שכן? או מחבלים "מנוסים" שמכווינים פיגועים?

קרוב משפחה שלו רצח חייל בעבר אגב

לק"י

באופן אישי (מדברת על עצמי).

ואני מוחה לא כל העיר מלאה בשלטים האלה.

מניחה שהתכוונת כביטוי, כי בטוח לא הסתובבת בכל העיר. אבל שיהיה.....

מוצא...

להגיע לקצה השני של הנאמנים.

לא קרה כלום. את מרגישה שאת מכורה, וזה מגיפה היום.

את צריכה רק לשמוח בזה, ה' נתן לך את הידיעות וה' לקח לך. א-מ-ו-נ-ה.

הכל בטוב, יש עניין כזה שנתהפך הכל בסוף לטובה.

אווירה אידילית עם סיומת לירית, כתיבה פשוטה וכנה.

מוזמנת לפורום פרוזה וכתיבה חופשית!

לא צריך לשבור תראש עליה.

יש בזה משהו יפה, כמו גל אחד באוקיינוס,

שבחרת להתעסק בו לכתוב עליו שיר.

ולא חייב להיות עומק בכל דבר.

אם הצלחתי לקרוא מההתחלה עד הסוף,

זה אומר שהשיר בסטנדרט גבוה גם אם לא התכוונת.

זהו בהצלחה!

תמשיכי לכתוב!

מאוד לפי דעתי

אמרנו את זה שזה קטן רק כדי שלא יקומו עלינו מהעולם🙈

צה"ל עובד לפי משימות.

זו משימה קטנה. זה לא אומר שלאחריה לא מתוכננת משימה גדולה.

אגב, כך זה היה גם בכניסה לעזה.

שיהיה דשדוש לפני שהחזית תתרחב, וביידן יאסור עלינו לפלוש לבאר שבע (לפני הפלישה לרפיח הוא אסר עלינו לפלוש לחיפה)

לא יודע אם זה עוזר לך אבל גם אני תמיד מרגיש שכל מילה טובה נובעת מרחמים.

בעיות רציניות של בטחון והערכה עצמיים

עצמית,

ממליץ לחפש איש מקצוע, פסיכולוג או פסיכיאטר,

זה אתגר קשה אבל כמו שאדם עם קשיי ראיה לא אמור להסתמך על אמירות של אנשים אלא גם לקנות משקפיים, גם כאן נראה שאתה זקוק למשקפיים מטאפוריים.

המון בהצלחה 

אם לספוג חוויה - אז ישיבות לגווניהן..

אם לתת ולתרום:

יש את ארגון אילת השחר שמארגן מניינים בקיבוצים חילוניים

יש חוות וגבעות בודדים ביהודה ושומרון שמחפשים אנשים שיבואו להשלים להם מנין

יש בתי חולים ובתי אבות שמחפשים אנשים שירימו להם את החג

שמעתי גם על יישובים בצפון הרחוק שמחפשים דוקא עכשיו תגבורת של אנשים לחזק את המניין ולהעלות את המורל

פחות להשלים מניינים..

כן להגיע למקומות שצריך מי שישמח..

השנה יש כל כך הרבה מפונים, נשיח שהבעל מגוייס, פצועים ומשפחותיהם...

שלא חסר למצוא איפה יהיה משמעותי לעשות את החג..

אצל בנות הייתי מתחילה בלברר בסביבה הקרובה איפה יש משפחות שהאישה נשארת לבד בחג ואפשר לעזור לה ולהיות איתה..

יותר מקום של לספוג חוויה?

יש רעיונות בקהל?

מה שהצעת מבחינתי זה רעיון טוב לסוכות שמחת תורה..

גם הם פותחים שמפניות

ובהתחלה אתה חושב שזה היה משאלת לב 🤣🤣🤣

החיים המתוקים, שהאוכל יורד מהשמים, נגמרו בתום 40 שנות הנדודים במדבר והכניסה לארץ ישראל.  

זה גם בתפיסה שלי שככל שיש יותר קשר עם ה' יש פחות צורך לשתף אחרים, אבל עדיין זה בסדר, השאלה מאיזה מקום ההתייעצות... האם ממקום שתולה רק בזה תקוות, או ממקום שמאמין שהישועה מה' פשוט פתוח לראות מאיפה תשלח הישועה. "דאגה בלב איש ישחנה" בשביל זה יש לנו אחד את השני, הרבה פעמים בזכות שמשתפים במקומות הנכונים שומעים על פיתרון שלא ציפינו בכלל. או אם אתה מחפש עבודה בטח שתשתף אנשים זו אחת הדרכים הכי טובות. מה שכן לפעמים יש עצלנות מחשבתית שזה אנשים שכל דבר עובר אצלהם ישר דרך הפה לפני שעבר במוח...🤪

הצורך בלשתף מישהו הרבה פעמים נגמר בזה שצריך לסדר את המחשבות קודם כל לעצמנו.  לכן גם "לדבר עם ה'" (או בגירסא השניה לכתוב מכתב לרב'ה זצ"ל) זה עובד יפה. וגם לכתוב לבד בפנקס רשימות זה עוזר, ובכלל לעשות סדר במה שעובר עלינו ולהפוך אותו ממחשבה אמורפית למשהו שאפשר להגדיר ולהתקדם איתו - זה מועיל.

ורבונו של עולם

מעליו

ורבונו של עולם

מעליו

לעניין הכתיבה /קוויטל לרבה

זה דבר ידוע בחסידות

לא רק בחסידות חבד שנהנים 'להסתלבט' עליה

אני טוען שעצם הכתיבה עושה את רוב העבודה, בלי קשר ליעד הכתיבה או הדיבור. עצם העובדה שצריך לנסח את הדברים בצורה מסודרת, זה כבר עושה הרבה מלנקז את הבלגן מהמערכת ואם יש רצונות נוגדים בנפש - אפשר להעלות אותם על הכתב ובכך להבין "מי נגד מי".

היעד זה עוד המשך (ספציפית הספרים שבהם נהוג להכניס את השאלות האלה הם ספרים מצויינים כדי להוציא מהם תשובות, בגלל התוכן שלהם והמבנה שלהם, אבל אודה על האמת שניסיתי שיטה דומה על כל ספר שהיה לידי במקרה באותו רגע מתחת לידיים וזה עבד יפה).

בעולם המחשוב מקובל להסביר בעיות לחפצים דוממים (כמו ברווזי אמבטיה), בין השאר כדי להשיג את האפקט הזה בדיוק.

ניפוי שגיאות באמצעות ברווז גומי – ויקיפדיה (wikipedia.org)

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ט"ז באלול תשפ"ד 18:13

נראה לי שבקוויטלך זה פחות בשביל העניין של ברווז גומי

כמו העניין של עיצה/ פריקה למישהו אחר

שיש לו מה שקוראים "שכל של תורה " או "דעת תורה"

מניסיון

זה חוויה טובה

בעיניי זה לא סותר.

החברים והשדכנים הם שליחים של ה' ודרכם אתה יכול לקבל את מה שאתה מתפלל לה' דרכם אתה שומע את התשובה של ה'.

יש מקרים שיותר שייך להשקיע ולשתף דווקא את ה'. ויש מקרים שה' שולח לך בכוונה שליחים שלו שדווקא אותם תשתף ויכול להיות שבדרך הזאת תקבל את התובנות שה' רוצה שתקבל.

אפשר יותר לדייק אבל זה בגדול בעיניי.

אליעזר התפלל קודם ההשתדלות. ומזה לומדים שלפני השתדלות גשמית עושים השתדלות רוחנית.

אתה לא יכולה לערבב פה בין עבודות של שני אנשים שונים.

אליעזר לקח גמלים, הלך לארם נהריים ורק אז עם הגעתו התפלל  אל ה'. כמו כן, לפני הנסיעה, במקום סתם לבטוח בה', אליעזר דיבר עם אברהם על תסריט אפשרי שבו הבחורה לא תרצה להתלוות אליו. 

לקראת פגישתו של יעקב אבינו עם עשיו אחיו, אומרים חז"ל (ורש"י מביא זאת בפירושו) שיעקב "התקין עצמו לשלושה דברים: לדורון, לתפילה ולמלחמה".

דורון, תפילה ומלחמה:

בעניין הדורון - מספרים חז"ל שיעקב היה שרוי בכעס על שהוא נאלץ לשלוח מנחה לעשיו, דבר שיש בו משמעות רוחנית של העברת חלק מכוחותיו לידי הצד שכנגד. בכל-זאת התגבר על עצמו - 'התקין עצמו' - ושלח את הדורון.

בעניין התפילה - יעקב חשש שמא חטא ואיבד את הבטחת ה' לסייעו. בכל-זאת התגבר על חששותיו והתפלל אל ה', בבקשו לקיים את ההבטחה "היטב איטיב" - בזכותך ובזכות אבותיך.

מעל הכול חשש יעקב מפני המלחמה, כפי שנאמר "וירא... ויצר לו" - הוא פחד פן יהרוג או ייהרג. בכל-זאת התגבר, 'התקין עצמו' למלחמה ובטח בה' ש"והיה המחנה הנשאר לפליטה".

לפחות במקרה זה, קודם ההכנות הפיזיות ואחרי זה באה התפילה.  

בראשית, פרק כ"ד

גם לא כתוב בתורה שאסור להדליק מזגן בשבת.

וגם כתוב בספר בראשית "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.." אז אתה למד מזה על שיתוף חלילה?

לא מה שלימדו אותי.

"אין המקרא יוצא מידי פשוטו". תקראי את השתלשלות הדברים המתוארת בבראשית כ"ד.

Import Charges are a fi‎xed amount for all customs-related processes and costs, including Import Fees paid to Customs authorities on your behalf. Import Charges may not represent the actual amount paid to Customs authorities.

כלומר זה סכום קבוע שהם גובים שאמור לכלול לא רק מע"מ אלא גם דמי רשימון ועמילות

לאויב יש "טאנל ויז'ן" - הוא רואה את המטרה, חותר אליה ושימות העולם!

הלוואי עלינו סגנון כזה, המלחמה היתה מסתיימת מזמן.

תקיפה כמעט חסרת משמעות אם אין כוונה מצד ישראל לפתוח במלחמה בשעות הקרובות

/news/648693

ולי זה נשמע מאוד מסתדר.

כרגע אנחנו מנצלים מומנטום די טוב, גם לא באופן אידאלי. חיסלנו הרבה מפקדים, ואנחנו מפגיזים את רובע הדאחיה בבירות כמה שאנחנו רוצים, דבר שנמנעו מלעשות מתחילת המלחמה, מה שהיה הקו האדום של נאסראללה שיוביל למלחמה כוללת, ולירי של טילים מדויקים לנקודות אסטרטגיות ולירי של אלפי טילים ביום, דבר שלא קורה כי חיזבאללה לא ערוך למלחמה.

במקום לצאת למלחמה אנחנו פוגעים קשה באויב בלי לשלם מחיר של מלחמה מלאה.

כמעט אף פעם אין בחיים הכל או כלום.

המסקנה שלי היא שאנחנו לא משדרים על אותו גל.

בסוף אנחנו רוצים להגיע בדיוק לנקודה הזאת, שבה לחיזבאללה אין יותר מה להפסיד.

לא מכניעים ארגון טרור בדרכים אחרות.

שבו חיזבאללה יגיע לנקודה הזאת, היא כשיש לו את מלוא היכלות הירי תמ"ס והכטבמים שלו לעבר העורף.

כרגע אני שוקל מה.

אוגדה 98 עלתה צפונה, ועכשיו מכשירי קשר התפוצצו עוד פעם.

או שהם יתקלפו כי הם מבינים שבתי החולים שלהם מלאים והם לא בעמדה ליזום שום מהלך נגדנו

אבל זה לא ישנה כלום.

ברגע שהם יוכלו לחזור ולהתעצם - הם יעשו זאת.

ברגע שתהיה להם הזדמנות לטבוח בנו פעם נוספת - הם יעשו זאת.

אף אחד שם לא יגיד "רגע רגע, בפעם הקודמת זה גרם למיליון עקורים ולעשרות אלופי מתים, אולי הפעם כדאי לוותר?"

זה פשוט לא יקרה. אם תהיה להם ההזדמנות והיכולת, הם יעשו לנו את הנזק הכי גדול שיש באפשרותם לעשות, כולל טבח נוסף.

נסראללה אמר בעצמו שהוא הופתע מעוצמת האש של צה"ל במלחמת לבנון השנייה, ושהוא לא העריך שלבנון תיפגע כ"כ. נו יופי, אז הוא הופתע. זה עוזר לנו במשהו? כמה שנים אחר כך חיזבאללה חזר לדרום לבנון, הקים עמדות, ביצורים, מנהרות, התחמש במאות אלפי טילים מדויקים שלא היו לו בעבר, כטבמים, והכין את עצמו הכי טוב מבחינתו למלחמה הבאה מולנו.

כאמור, גם עם החמאס זה בדיוק אותו דבר.

לסיכום:

אנחנו צריכים לדאוג שהם לעולם לא יוכלו להתחזק שוב.

אם לא נדאג לזה כי נסמוך על זה שהם מורתעים או מפחדים או "למדו את הלקח", אפשר לקפל את המדינה.

היום אנחנו מכירים ויודעים מספיק טוב מה כוחה של מוטיבציה, מה המחיר של שחיקה וכו'.

לחיילים הרוסים שכבשו את אוקראינה בשנות ה40 היה הרבה יותר אש בעיניים מהחיילים של היום, ולכן ההבדלים והתוצאות בשטח ניכרות מאוד.

אין ספק שחיילי חיזבאללה הרבה פחות מאמינים בעצמם והרבה יותר מפחדים מאיתנו עכשיו.

אחי הגדול מ"כ בחטיבת הנגב. בקרב הראשון על עזה הוא הסתער על מחבלים וירה להם בראש. הוא העיד שהם פחדנים שלא יודעים להילחם.

יש לכם השערה האם אחזור הביתה שבוע הבא, עוד חודש וחצי או עוד חצי שנה?

להערכתי, כל האפשרויות סבירות ואין שום כיוון איזה מהם היא בעלת ההסתברות הכי גבוהה.

לדעתי מלחמה עם חיזבללה בכ"מ לא תהיה יותר מחודשיים, דווקא בגלל שיש להם כ"כ הרבה טילים.

בעזה המלחמה ארוכה כי העורף כמעט ולא סופג.

ולא הבנתי את הלוגיקה. זה לא אמור להיות הפוך?

זה נשמע שאתה אומר שהמלחמה בעזה נמשכת בגלל שנגמרו הטילים...

אם תהיה כניסה קרקעית ללבנון זה אומר שהם כנראה ירו כל יום מאות/אלפי טילים וכטבמים על רוב המדינה.

אפילו אם לא יהיו הרבה נפגעים ולא יהיו הפסקות חשמל ארוכות, עדיין יש גבול לכמה זמן אפשר להשבית את המשק.

וזה עוד בלי לדבר על הלחץ הרב שיהיה מצד ארה"ב להגיע להפסקת אש. 

בעזה אנחנו יכולים לומר להם שאנחנו לא מסכימים לעצור כל עוד החטופים שם, בלבנון ב"ה אין לנו חטופים.

אילו התמ"ס העזתי היה איום אסטרטגי ממשי, כבר בתחילת הפעולות הצבאיות הישראליות היו מרכזים מאמץ אולטימטיבי לחיסולו ומחיצתו באמצעים דראסטיים. היות שאין זה כך, לקחו את הזמן לביצוע תוכניות ותהליכים אחרים, ממושכים בהרבה (כגון פינוי האוכלוסייה וניסיונות שונים לניהול התמיכה ההומניטרית בעקורים).

עוזי דיין, למשל, כבר מציע לפלוש לכל שטח לבנון. זו גם ההצעה שלך?

היא לא להקשיב לכל מיני אלופים לשעבר שמלהגים באולפנים ומוסרים הערכות מצב ודרישות איך לנהל את המערכה.

אף אחד לא יבוא אליהם וידרוש מהם דין וחשבון אם משהו יכשל ואין להם את האחריות.

אם לבעל נסיון יש מה לומר על המצב יתכבד כבודו וידבר על כך מול הגורמים הרלוונטיים בקבינט.

אבל מה ההצעה שלך?

אולי אם תיידע את המ"פ שלך לגבי מה שאתה חושב, המ"פ יתכנן פעולה אופרטיבית שמותאמת להצעה שלך. וזה יחלחל עד לדרגים הגבוהים ביותר.

אז מה ההצעה?

יודע עם מי? עם באשיר.

וזה היה הוואלס האחרון.

תקדיש למ"פ שלך את השיר של אנגלברט המפרדינק בשמי.

אולי זה אפילו סמלי שהשיר הוא משנת 1967.

I had the last waltz with you
Two lonely people together
I fell in love with you
The last waltz should last forever

עדיין אוכל לפעמים, אבל בכמויות אחרות לגמרי.

לא יודעת אם זה רע אבל הפסקתי להיות רגישה מידי

משתיית בקבוק קולה ליום. [פפסי למקרה ששאלתם]

להתנזרות מוחלטת.

7 שנים.

ושאפו

כמה ניתן להיות ממוכר על חשדות כש:

יש לך טלפון נוקיה פשוט.

בלי SMS ובלי סנייק....

משהו בסגנון של ביפר...

פעם היה לי רפלקס להתנצל בכל קונפליקט, עד שהגעתי לגדוד בו עשיתי שירות סדיר, מישהו התנכל אלי, היה לי ברור שכולם שונאים אותי כמוהו, עד שפתאום אני מגלה שהוא מתנכל לכולם וכולם מגבים אותי.

התרגלתי לאכול יותר בריא (במיוחד מאז שנגמרו המילואים בהם לא היתה ברירה)

היום אני קם לתפילה מאוד מוקדם כבר הרבה מאוד זמן.

הסוד הוא תמיד לחשוב באופן רציונלי ולוגי ולא לפי תבניות או הרגלים, לא לוותר ואם משהו לא מצליח מנסים טכניקה אחרת.

פעם לא ידעתי להגיד לא. אבל בתור מתבגר, השינוי הגיע בקלות.

ופעם הייתי קורא מדור יחסים 🤮

ביישנות

אי עמידה על שלי

וכל חבריו

ממש יפה לזהות

הורדתי סוכר ופחמימות מהאוכל

תודה ה', למנהיגנו וכוחות הביטחון על הצעדים הללו.

מצד שני, נוצרה רצועת ביטחון אצלנו והרס רב (והרוגים) כך שיש הרבה שצריך לשפר בתחום ההרתעה ונדרש עוד לא מעט כדי שנכריע אותם.

ע"ע הבריחה מלבנון או הבריחה מעזה, או הסכם אוסלו.

ויעזור לנו להתמקד כרגע בחמאס שבעזה, אולי זה יהיה הכי טוב.

יקח להם שנים לחזור למה שהיו ב6 באוקטובר.

עד אז יהיה לנו יירוט בלייזר, ונוכל להזיז את כל הסוללות של כיפת ברזל צפונה, ולא נפחד יותר מתרחיש בלהות של אלפי רקטות ביום וטילים מדויקים על נקודות אסטרטגיות.

וכמובן שנוכל להתמקד בהם בלבד ולהשאיר כח מילואים קטן בעזה.

הם יכולים לרצוח את החטופים ולהרוג חיילים פה ושם שזה נורא מתסכל, אבל הכח האדיר שהם בנו במשך 19 שנה מאז ההתנקנקות, אינו. בתנאי כמובן שלא יעשו עסקת חטופים ויתנו להם לבנות אותו בחזרה.

נשארו 2 גדודים.

סינוואר כרגע כנראה עדיין חי.

כך או כך, כל עוד אנשים עושים שם מילואים בצו 8 80 ימים בשנה, משהו צריך להשתנות.

יקח עוד זמן עד שנגיע לנקודה שיישאר רק פעולות כירורגיות מידי פעם לשחרור חטופים, או עסקה שלא תדרוש נסיגה מלאה ממסדרון נצרים או ציר פילדלפי, או שחרור מסיבי של מחבלים, או שחרור מחבלים כבדים מידי (כמו הנבלה שמאחורי מלון פארק).

מה גם שחמאס שולט בחלוקת מזון לשאר האוכלוסייה. ברגע שהוא יאבד את זה, הוא יאבד לאט לאט יאבד לגמרי את הכל.

וזה לא סותר את מה שאמרתי. סינוואר עדיין חי והם יכולים קצת להרוג חיילים, אבל בגדול אנחנו שולטים שם (במחיר כבד שאתה מציג פה) ולאט לאט מטפלים בסיפור הזה. כן זה יקח זמן.

את המטרה החשובה בעזה? רוב צבא היבשה נמצא כעת בצפון.

לא עדיף שבעוד כמה ימים ננסה להגיע להסדר שיעצור את האש ונרסק את מה שנשאר מחמאס?

חשוב לקרוא פעם בשנה על הדג שהקיא משהו שלא היה יכול לבלוע.

אולי אחד ה-ברורים. כמה מזעזע מדי שנה להיתקל בשתי מילות הספר האחרונות.

אחר צהריים בעיצומו של יום, עוד מעט יאבד אור היום משקיפותו ויטה את הצללים המתארכים בריצוד צבעי חלונות הצבעונין מכתלי המקדש המעט. כבר הותרנו מאחרינו את כל ימי הרחמים והסליחות, את רוב יומי דדינא, כבר הרענו בשופר, כבר סיימנו כל כך הרבה מן העבודה, חמש נפילות נפלנו, זכרנו הרוגי מלכות וקוננו על החורבן בפיוט ובתחינות הרגש ממראה כהן ועד זכור רחמיך. והנה, ברוח הקל של שבר רעבון הצום, עת שעת ערביים באה, זמן הרצון בעלות המנחה, מופיע לפתע ספר אחר. ספר של משברים וגלים, של אוניות בלב ים, של בריחה הרחק הרחק. רוצה אתה לעזוב הכל, לברוח כנביא ממקומו ומחובותיו. לשבת בצל ענף דק, לחסות בסוכה מחוץ לתחום שאר האדם. ובכל זאת קורא הקול, קום לך אל העיר הגדולה. התמודד, חזור בך, שוב אל החברה והתערה בה, אל תנסה להימלט מכל היהודים, מכל הגויים, מכל הארץ. בצאת החג הזה, בהישמע השופר, קח פטיש והלום, הכה בפלדה, קשור ענפים. אינך מלאך, לא תבקש את נפשך למות כגיבור הסיפור, חייה את הזמן ואת השליחות שבידך. ואם תרצה שתהא זו רק שליחות אל הטוב ואל האהוב, ראה, גם יונה - אף אחר מילוי שליחותו, אפילו אחרי חזרתם בתשובה של יושבי העיר - הרי עדיין, לא שינה כמעט דבר. הם ריבוא אדם אשר לא יודע בין ימינו לשמאלו, ובהמה רבה. כמה מזעזע, כמה מחריד. אחרי כל עבודת היום, אחרי כל קדושת חמש טבילות, מה ייוותר? הררי אדם שבקושי הוא אדם, כבהמות נדמו.
ובכל זאת, ולמרות הכל, מאותו רגע אין כבר מעצור. מתגברים כארי, משנסים מתניים עייפות ועומדים לתפילות מנחה, נעילה, אבינו מלכנו חותמנו, זעקת ענק אחרונה, תקיעת שופר גדולה. עושים מה שאפשר, אפילו הכל התנפץ סביב, אפילו אם חווינו ייאוש כבד מול טבע האדם, הבהמה, העולם הנחות הזה שבקושי את שוליו אולי נוכל לתקן.

יש בעיניי מסר מטלטל, שקט אך עוצמתי יותר מכל כוח, במפגש השנתי עם הסיומת הזאת דווקא בזמן הזה.

ביפר מקבל הודעות ולא שולח. אמנם יש אנשים שלא קיבלו ביפר כי הם לא מספיק חשובים, אבל יש את ההפך, את אלה שלא צריכים ביפר כי הם שולחים את ההודעות ולא מקבלים אותם.

וזה לפני שלוקחים בחשבון שיש אנשים שהביפר שלהם היה בטעינה לדוגמא, בזמן שהתפוצץ.

אבל בטוח ששאינדוקציה מתאים לסירים שיש לך?