פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 401)

הרבה זמן לא עניתי בשירשור הזה..

אף פעם לא עניתי בשרשור הזה..

היה ב"ה אחלה יום ביחס לעובדה שאנחנו בסגר

היה יום מעפן ממש.
אפילו לא שמחתי בכלל.

היה כיף, מפחיד ומסוכן היום.

סתם

בגלל ביזבוז זמן?
סתם מעניין.

בלי סטטוסים מתנצלים.
חפש בהגדרות אפליקציה.

הגדרות> חשבון> מחיקת החשבון שלי

@בינייש פתוח וכל מי שהיה הויכוח אז

החלטת משרד הבריאות פה בישראל.

אגב לא זכור לי שהתלהבתי במיוחד מחיסונים כאלה

משדר מיוחד: הקבלת פני רבו  - חדשות כיפה סרוגה

.

איזה שיר עוצמתי. תודה רבה!

חושבת ש"לך אמר ליבי" טיפה נפוץ יותר, לכן ישר זה עלה לי

זה גם חידוש שיצהר מקליטים שירים.. הלוואי שיוציאו עוד

ישר שראיתי את זה אמרתי לעצמי שבאמת הנה הגיע הזמן, זו ישיבה חסידית מאד אז ככ אופייני שיוציאו שירים שיוסיפו טוב וכו לעמ"י.

והגר"י הוטנר היה שר אותו בציבור - ב"מאמר" של סוכות שערך בשמחת בית השואבה שבישיבה.

 

גם עד היום - מנגנים את זה בשמחת בית השואבה שבישיבתו - ישיבת פחד יצחק, בראשות חתנו הגר"י דייוויד. באמצע מסירת ה"מאמר".

אם כי הטקסט נורא גלותי (לא במובן שלילי - היה מאוד מתאים כשנכס לסידורים, אבל פשוט לא רלוונטי היום).

כלומר - אני בכלל לא מבין את ההוא אמינא שבגלל שגאלנו וגאל את אבותינו - הטקסט לא שייך.

מהיכי תיתי שזה אמור להיות תיאור של משהו עכשוי?

זה תיאור עקרוני, של דביקות כנס"י באלקיה ודודה.

וכמובן - היות שבשעה שנכתב הוא היה עובדתי, נכתב בלשון הווה.

אבל אין שום הכרח שההוה כאן הוא חלק עקרוני.

אני לא אומר לשנות את הכל ללשון עבר.

אבל במחשבה - בוודאי.

כשאני אומר "זרויה בין מכעיסיה - חבוקה ודבוקה בך" אני חושב ומדמיין את כל השנים הנוראות שהיתה זרויה בין מכעיסיה ואעפ"כ נותרה חבוקה ודבוקה בו. את כל תהלוכות האוטו דה פה, את כל הפעמים שהוצעו לקהילות הקודש האפשרות להתנצר או להישחט - ונשחטו כולם על קידוש אהבתו...

כשאני אומר "כבושה בגולה - לומדת יראתך"  רואה אני בעיני רוחי קהילות עניות בעיירות נידחות, מוכי חינם מכורי בלא כסף, שבין גזירה של הפריץ לבריחה מהקוזאקים - לא שכחו להגיע בסוף יום מורט לשיעור בעין יענ'קב...  מביט ללבב אמהות יהודיות שמלקטות קמח בשאריות הטחנה, ובהגיע בנם הבכור לגיל 11 שולחות אותו עם צרור דל לשנים של שקיעה בעמלה של תורה, כשהן לא יודעות מתי, אם בכלל, תראינה אותו שוב...

ואת כל זה - אני פונה ומציג בפניו - כל זאת באתנו ולא שכחנוך, ולא שיקרנו בבריתך! תראה מה יש היום - איזה עולם יהודי פורח, כמה ישיבות, כמה בני תורה, כמה אנשים ששומרים על מסורת ישראל, מה נערים יושבים עם פחית על הגדר שליד בית הכנסת לשמוע את התקיעה שבסוף נעילה, ורק אז שותים אותה... כמה כלל ישראל נשאר "חבוקה ודבוקה בך" על אף כל מה שעבר!

למה צריך שזה יהיה מה שקורה עכשיו? אני לא מוצא שמץ של תוספת רגש או עניין באם זה היה עכשווי מאשר כשזה על העבר.

נכון שאפשר להתחבר לעבר, ולחוות אותו וכו'. אבל:

 

א. זה עדיין העבר, זה לא מתאר את המציאות לא הפרטית ולא הכללית (גם בגלות היו שנים טובות יותר אבל המציאות הכללית היתה של גלות ורדיפה). ותיאור של זה כמציאות של עם ישראל זה פשוט לא נכון, וכזו היא משמעות הטקסט - בקשה מה' להושיע אותנו המפוזרים, הרדופים, הנשחטים וכו'.

 

ב. ומבחינה מהותית יותר - ההתחברות למסירות של "לכתך אחרי במדבר'' ו''ובכל זאת שמך לא שכחנו'' היא חיובית, אבל חשוב לשים לב בין זה לבין הנוסטלגיה לקורבנוּת. כביכול המצב הטבעי והנעלה של היהודי הוא רדוף ומושפל פיזית ודבק רוחנית. מסירות חייבת להיות מתוך פיזור גיאוגרפי רצח והשפלה? נכון שזה 'על אף', אבל זו היתה מציאות דיעבדית, מציאות של הסתר ושל חרון אף. למה להתחבר לזה כדי לחוש מסירות כשזו כבר לא המציאות? לדעתי יש כאן בלבול מהותי, שהוא מובן כי אנחנו 2500 זו היתה המציאות, אבל כן יש כאן שינוי מציאותי שצריך להביא גם לשינוי תפיסתי.

ואתה צודק שהיא לא רלוונטית, פשוט תחשוב על הזוית האחרת. תחווה אותה.

איפה אתה רואה בקשה שה' יושיע אותנו? זה שבסוף אומרים "שואגים הושע נא"?

מה שאני רואה בטקסט הזה, וזה מה שאני גם חווה בו. זה פרישת המסירות שלנו - כמו שציינתי - "כל זאת באתנו ולא שכחנוך", לא משנה אם זה עדיין בא עלינו או רק בא בעבר - מהש אנחנו טוענים זה - תראה - אום אני חומה- שעל אף שהייתי זרויה בין מכעיסיה - נותרתי חבוקה ודבוקה בך, שעל אף שהייתי כבושה בגולה - הייתי לומדת יראתך!

זה בכלל לא תחנונים ובקשות להיוושע מזה, זה תיאור מדהים של המסירות, של הקשר האמיץ והמוחלט אשר מים רבים לא יכבוהו.

שיר השירים אתה אומר? מה אתה חושב כשאתה אומר "מצאוני השומרים, היכוני פצעוני.. השבעתי אתכם.. שחולת אהבה.."? אני חושב על מה שאני חושב באום אני חומה, אותו רעיון בדיוק.

 

והחלק השני - אני בכלל לא מבין את הטענה. אף אחד לא חושב שיש עניין להיות גולה וסורה, אבל בהחלט יש לנו במה להתפאר ואת מה להציג כמסירות - דווקא מתוך כל מה שעברנו.

לשיטתך זה לא היה נכון אף פעם, גם בשעה שזה התרחש לא היה עלינו להציג את זה בכזו רומנטיזציה. ולא, אתה רואה שכן עשו את זה. החל משלמה המלך וכלה באחרוני הפייטים. ומאוד מובן למה. אין כאן שום בלבול, אף אחד לא מזוכיסט ולא חושב שזו המציאות הרצויה, אבל כן יודעים לנפנף באמונתינו גם בעת שהמציאות הייתה המציאות הבלתי רצויה.

ואני טוען שגם בה יש ערבוב ובלבול.

 

ראשית לשאלתך "איפה אתה רואה בקשה שה' יושיע אותנו?" - 'הושע נא!' מה זה אם לא בקשה? לפני ואחרי כל כינוי ("גולה וסורה", "ההרוגה עליך" וכו'. אלו כינויים בלשון הווה אגב) מבקשים 'הושע נא'.

בשיר השירים יש משל לתהליך שלם, שבו יש שלב כזה, כאן יש תיאור של מציאות עכשווית - נכונה לשעתה אבל לא רלוונטית כיום (לא רלוונטית = לא מתארת את המציאות כיום, כן אפשר להתחבר אליה כתיאור של העבר אבל לא כתיאור ובלשון הווה או כתיאור מציאות כללי של 'דמות היהודי').

 

ברור שיש במה להתפאר.

אבל יש הבדל בין התפארות בהישג לבין התפארות בהתגברות על משבר.

ההבדל הוא שאתה לא תשאף לסוג כזה של פאר, ולא תרצה שהוא יגדיר אותך.

וכן, יש כאן רומנטיזציה של המציאות הכללית של היהודי הנרדף ודבק למרות זאת (ברור שלא מתוך מזוכיזם), למרות שהם בעצמם לא חשו רומנטיזציה כזו כי הם בעצמם באמת היו נרדפים וממילא לא מתוך כך נכתב הטקסט - הוא מקבל משמעות כזו רק מפרספקטיבה שלנו (ביחס לדבריך על 'הפייטנים').

נכון שאומרים הושע נא, אבל זה לא חלק מהפיוט עצמו, אתה רואה שהפיוט מתכתב עם עצמו, בשונה מ"אבן שתיה", לדוג', שזה אוסף של תארים - כאן יש יחס בין שורה לשורה, כך שזה לא אמירה ש"תושיע את הגולה וסורה", אלא בקשה כללית - שתושיע את מי שגם כשהייתה גולה וסורה - דמתה לתמר. לא בהכרח שתציל אותה מהיותה גולה וסורה, אלא ממה שהיא צריכה ישועה כעת, ויש מה, בזכות היותה דבוקה בך גם בעיתות כאלה.

(אם אתה מכיר (ומסתמא לא) את הניגון החסידי - שמוסיף מילות קישור - זה בוודאי מנכיח את מה שאני אומר, על ההתכתבות בין השורות "נעבאך נעבאך גולה וסורה, דאך דאך דאך דמתה לתמר".. באמת שה"הושע נא" באמצע תוקע את זה... ועכ"פ בניגון המדובר (ובכל ניגון בעצם..) אין את ההושע נא בכל שורה..) 

 

 

 

לגבי שאר דבריך - לדעתי זה דקדוקי עניות.

למאי נפק"מ אם שואפים לזה?

למאי נפק"מ אם זה השג?

למאי נפק"מ אם נרצה שזה יגדיר אותנו?

שורה תחתונה - זה היה.

שורה תחתונה - נשארה דבוקה בו על אף הכל, למדה יראתו בכבישתה בגולה.

זה היה, עובדה.

ויש לה במה להתפאר.

 

ואין כאן רומנטיזציה של "היהודי הנרדף" אלא של "היהודי הדבק", כשאכן - דבקותו על אף רדיפתו - היא הראיה הכבירה לדבקותו.

יש טקסטים כאלו לאין סוף, כמו שציינתי - כל זאת באתנו וכו'. אני מניח שאתה לא מוחק אותם...

 

וקשה לי להאמין שהפייטנים לא התכוונו לרומנטיזציה.. ניכר מאוד החילוק הסגנוני בין זה לבין קינות לת"ב...  די ברור שההתכתבות בין שורה לשורה נועדה לייצר רומנטיזציה (גולה וסורה - דמתה לתמר. זרויה בין מכעיסיה - חבוקה ודבוקה בך. טוענת עולך - יחידה ליחדך. כבושה בגולה - לומדת יראתך. וכו')

כשהייתי בן 16-17 זכיתי להיות אצלו מדי פעם לתפילות, לשאול שאלות וכו'.

 

באותה שנה היה טיול שנתי בישיבה התיכונית שלי, הטיול היה להרי אילת והיה לי ספק אם בתור כהן אני יכול לרדת לשם (מבחינת גבולות הארץ).

כמו בכל שאלה החלטתי שאשאל אותו כשאגיע אליו, לבינתיים חבר שלי שגם היה כהן ונהג לפי הרב ליאור ביקש שאשאל אותו בשבילו. התקשרתי לרב ליאור ושאלתי אותו, הוא ענה שלישראל מותר לרדת אבל לכהן לא.

אחרי כמה ימים הגעתי לר' אברום ושאלתי אותו, הוא חשב רגע ואמר שהוא צריך לעיין בסוגיה ויחזיר לי תשובה.

אחרי עוד כמה ימים התקשר אליי חתנו של ר' יעקב ואמר לי שהרב שמע ששאלתי את הרב ליאור ולכן לא מוכן לפסוק לי [והוסיף שלדעתו לדעת הרב יהיה מותר כי הוא עצמו ירד, אבל אני לא משוכנע שזה היקש נכון כי גם לחו''ל הרב יצא מתוקף תפקידו (על זה יש סיפור אחר אבל לא שלי )].

 

הפואנטה: הענווה של הרב, גם לומר שאינו יודע וצריך לעיין, וגם לא להכריע בשבילי כשרב אחר כבר הכריע.

כתובים בספר.

זכיתי לשמש את ר' אברום ו-ר' אהרון בזקנותם. הם היו הגדולי דור שינקתי מהם.

פעם הגעתי לבית של ר' אברום ואמרתי לו משהו בשם ר' אהרון והוא אמר שהוא בדיוק שוחח איתו לפני כמה דקות בטלפון.

שהיה ביניהם שיח ישיר. למרות הרבה הבדלים.

 

מהרב סולובייצ'יק לא זכיתי ללמוד הרבה, אבל הייתי אצלו פעם בשבת.

זכור לי שולחן שבת פשוט (עם כל הבקבוקים פתוחים מראש ) שזה הזכיר לי את רב אברום, אבל גם מאוד עממי וטבעי בלי התחושה ה'רבנית' באוויר.

לשמש ממש?

התעמק בו.
ר' יעקב (הבן של ר' אברום) אמר לי לא ללמוד קבלה.

לא שאלתי את ר' אהרון או ר' אברום על אם כדאי לי ללמוד.

"יש סדר - בבלי, ירושלמי, ברייתות, מכילתות (לא זוכר אם הוא הזכיר פוסקים, אבל כמדומני שהרשימה המשיכה עוד). תסיים את זה ואז תבוא לשאול אותי"

כשהבחורים הנבוכים ענו שלא, הוא אמר: "לא אמרתי לכם ללמוד, אבל אתם לא סקרנים לדעת איך זה נראה?!".

אגב, תלמיד חכם אחד, שהיה קרוב אליו גם כתלמיד בישיבה שנים רבות וגם בקרבה משפחתית, הגיע אליו ביום הולדת ארבעים וביקש שהיות שהגיע לשלב - שהרב ידריך אותו איך ללמוד קבלה. הרב ענה לו משהו בסגנון של: "אם היית מתאים לזה, לא היית שואל שאלות, היית מתחיל מזמן".

ר' יעקב הביא סיבות?
אני אשמח שתכתוב כל מה שהרב אמר..

הרב כהנמן העיד שהיה הכי מתמיד בישיבת חברון.11 שעות ברצף לא הרים עיניים מהגמרא.לא מדורינו בכלל.אהבת תורה שאין כדוגמתה.כל הש"ס שיש אצלנו בציבור מאדוננו, מו"ר ר' אברום.

אני חושב שבישיבה הקד' כל דבר ודבר-מזכירים את ר' אברום,השימוש ת"ח,שקידה והתמסרות לתורה הקד',שעבוד לעם ישראל,שלא להיות בינונים,אהבת תורה אמיתית.

יש משפט שרבינו ר' צבי יהודא זצ"ל אמר שהישיבה מצויינת(מלשון הציבי לך ציונים)בשקידה והתמדה על התורה-אני חושב שבוגרי הישיבה כאלף עדים-וזה בזכות ר' אברום,וודאי מה שיש עכשיו בישיבה הקד' בזכות ר' אברום, מרן רה"י ושאר הרמי"ם שליט"א.

לא יודע עלינו,יכול לענות על עצמי-שאני לא יודע אם יש דבר שאני לא מושפע,כל החיבור והאהבה לתורה,שימוש ת"ח,יראת ה' ולימוד אמונה.

ראש ישיבתנו שליט"א שהישיבה היא לא בית חרושת לרבנים,כל אחד צריך לגדול לפי מה שהוא. אין לישיבה תפקיד לגדל עוד ר' אברום. צריך שכל בחור ישקיע כל כוחותיו בתורה ויראה, וכתוב בגמ' במגילה ו: לאוקמי גירסא סייעתא דשמיא, שלכל אחד יש את מה שהקב"ה נותן לו. לכל בחור והחלק שלו בתורה. אם אתה מתכוון לשיעור קומה כמו של ר' אברום אז לא מאמין שיצא כזה בעם ישראל. אם אתה מתכוון לבחורים ואברכים שבקיאים בכל הש"ס דף דף-אז יש ובעז"ה יצאו הרבה.

אני חושב שלבחורים שהגיעו כמה שנים אחרי הפטירה-מרגישים את החיסרון הגדול,ואת ההערצה וההערכה לר' אברום.

המתאימים לאותו דור. פעם אחד החברים שלי שאל אותו אם ללכת למשהו ע"ח לימוד, יצא לו מהרב שהוע צריך ללכת. הוא העעז ושאל, האם הרב כבחור במקומי היה הולך? הרב ענה לו (לא בקפידא, בטון ענייני לגמרי) - "החשבונות שלך אינם החשבונות שלי".

יחד עם זאת, חלק גדול מהחינוך היה לגדול ולגדול. היה שגור על לשונו "אסור להיות בינוני!". גם בשיחה הכללית שנתן בתחילת אלול תשס"ה (שיחה חריגה ביותר, בד"כ לא היו 'שיחות פתיחה' ודומותיהן שאח"כ גיליתי שמאוד מקובלות בישיבות אחרות), פתיחת הזמן מייד אחרי הגירוש, דיבר בעיקר על זה - אסור להיות בינוני, צריך להיות גדולים ככל הניתן. (מתוך הדברים וההקשר, היה ברור שמכוון גם לכך, שגדול הוא מי שמודע לזה שיש גדולים ממנו).

הרבה חזר והדגיש שישיבה אינה מוסד לגידול רבנים. ישיבה היא מקום לגדל תלמידי חכמים - וכל יהודי צריך להיות תלמיד חכם. שלוש- ארבע שנים בישיבה, הן מינימום למה שכל יהודי צריך בשביל לא להיות עם הארץ.

תמיד הדגיש שבמציאות מתוקנת - גם ראש ממשלה צריך להיות תלמיד חכם וגם רמטכ"ל, רופא, מהנדס וכו' - כולם צריכים להיות תלמידי חכמים. תמיד סיפר שזו אמירה שהיה מביע במשך שנים. באחד הכנסים שדיבר כשהיה רב ראשי חזר על העניין הזה, כשירד מהבמה, שמע את אחד הנוכחים אומר בשקט "וגם רב צריך להיות תלמיד חכם". הרב ציין (וחזר על זה פעמים רבות) שנהנה מההערה הזאת ומאז היה חוזר עליה, כרמז לרבנים מסויימים שאולי עברו מבחנים ותפסו משרות - אבל אינם ראויים לתפקידם.

האמת שיש הרבה מה להוסיף, אולי אם יהיה זמן וצלילות דעת אח"כ.

כוונתי לגדלות,  לא שיהיו כפילים שלו.

 

וייש"כ, כתבת יפה!

סיפר לי אחד מהעיר שלמד במרכז וכאשר רצה להתגייס בסוף שיעור ג' בא לר' אברום לבקש רשות (אז עוד היה צריך לבקש רשות) ור' אברום אמר לו שזה מוקדם מידי והוא צריך להישאר לפחות עוד שנה ובאמת כך היה.

(גם היום מבקשים רשות מרה"י)

שידור חי: ערב שידורים מיוחד לזכרו של הרב שפירא - חדשות כיפה סרוגה

עד היום זכורה לי המתיקות של הלימוד וההסבר
והשימוש במילים 'מודרניות' משהו כעין 'הלוה אומר סע לי. העיניים אני לא מכיר אותך לא רואה אותך ממטר' נפט גרם לכולם לצחוק...אבל להיות בעניינים ...

הכי חשוב חינוכית.

כלומר, כמובן היה את השיעור הכללי, גאוני, הרבה פעמים מתחיל מהמכילתא (בב"ק למשל) או הספרי (בנדרים) ומסתיים בביאור הגר"א ואיך כל אחת מהסברות שנאמרו היא נפק"מ.

אבל את השיעור הכללי לקח הרבה זמן עד שהצלחנו להבין (ותודה ל'חוזר' שהעמיד אותי על הדברים). לעומת זאת בשיעור מוצ"ש, גם דאגנו לשבת קרוב, היה יותר קל לשאול ובעיקר - עד שראינו את הגאונות - ראינו איך הרב לומד.
כמובן, בסוף, אחרי שהאינטרקום צפצף פעם ראשונה - היו גם הסיפורים החינוכיים, 'פגישת הקצות והנתיבות' וכד'.

הוא לא היה מסכים, היה שואל אכלתם כבר? אז לכו לאכול..

פעם שאלתי על לימוד בנים ע"י מורה אמר שאסור וגם הפוך רק לזקן כמוני ששכח מה זה אישה מותר ללמד בנות

הקישור של העמוד אישי.

המגניב הוא שבעריכה אתה יכול לשנות את המספר שבסוגריים ולהגיע לניק אחר ויהיה כתוב איזה ניק אחר....

לא עבד לי, פעם הצלחתי...

תיוג זה שימוש בסימן @
שבד״כ לא עובד....


ומה ששיתפת - זה ידוע מימים ימימה ....

כאשר הדרך שאני מציג תמיד עובדת?

(אגב הדרך היא שונה אך התוצאה זהה, אז למה להתעקש על שם שונה לפעולה?)

@משה

השיטה של העתק-הדבק מסורבלת.

ובעיקר - לא אפשרות מעשית למי שמשתמש בפלאפון באופן קבוע.

גם בפלאפון יש כרטיסיות בדיוק במחשב. ויש לי גלקסי גי 5 מ2016

לא .
אתה לא אפוי 😅

 

"מַה שֶּׁהָעוֹלָם רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְאֵינָם מִתְקָרְבִים אֵלָיו יִתְבָּרַך הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם יִשּׁוּב הַדַּעַת וְאֵינָם מְיַשְּׁבִין עַצְמָן וְהָעִקָּר לְהִשְׁתַּדֵּל לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב..."

ליקוטי מוהרן חלק ב תורה י

 

 

אשרינו שזכינו לשבת בארץ הקודש עם הזכות ליישב דעתנו לשלוה אלוקית

אם כי לפי מענה התפילות שלי בזמן האחרון, 

מקווה שלא סיבכתי אותך יותר 😅

 

 

 

 

 

נאמר על ידם כדרך שגרה.

למה לדרוך על פצעים למה?

מייל?דואר?

אמרו שב15.10 אמורים לקבל תשובות

יש סיסמא או משהו?

כיתה עם מרחקים, במבחן עצמו בלי מסכות.

  אברהם לינקולן

מסתבר שהתשובה לשאלה כתובה בכרטיס האישי שלך

גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ, חָכָם יֵחָשֵׁב; אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן

עדיף לשתוק ולהיחשב טיפש - מה במשלי דומה לכך שמי ששותק נחשב טיפש?

מאשר לדבר ולהסיר את הספק - ומי שבכל זאת פתח את הפה ודיבר, ועכשיו אין ספק שהוא טיפש.....
מה במשלי דומה לזה?

שטיפש יחשב חכם יותר אם ישתוק מאשר אם ידבר.

יש הבדל בין להיחשב פחות טיפש לבין להיחשב חכם. גם אם התוצאה באותו כיוון

תגיבי גם ל@סלט;)

השותק יוצא יותר חכם מהמדבר.

לא באמת משנה אם כשהוא שתק הוא אכן ממש נחשב חכם ונבון, או נחשב טיפש לא מוכח.

משלי יח ז'.

 

אולי...

הפסוק שהבאת אומר שהכסיל מביא על עצמו בעיות אבל לא שהדיבור שלו מוכיח את טיפשותו

@אושפיזין מהירח

"בואו נעשה לנו חג" - טיקצ

הופעות חיות בערוץ 20
סוכותLIVE בערוץ 20

לגבי החוקית, מותר.
לגבי ההלכתית, בחוה"מ פסח עשינו את זה וזכור לי שהמסקנה ההלכתית הייתה שאם לא יבואו לעזור לחקלאי הפירות יזרקו אז מותר כי זה דבר האבד, אבל מומלץ לשאול את הרב שלכם