פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 45)

היו אנשים, בהם אנשים מובילים וידועים וכריזמטיים, ששייכו לחיסון הקורונה השפעות מרחיקות לכת ומופרכות.  

היו הרבה מאוד שמועות סרק.  

להם היה מוצדק להתייחס כמשוגעים.  

יש לחיסונים תופעות לוואי - חלקן יותר שכיחות ואחרות נדירות ביותר ואין חיסון שנטול תופעות לוואי לחלוטין

גם אם הנתונים בישראל נאספו בצורה רשלנית - אנחנו נקודה פיצפונת על הגלובוס.  

עשרות ומאות מיליונים חוסנו בעולם באותם חיסונים, ועולם המדע והרפואה נשען על ידע ומחקר גלובלי.  לא רק על מה שקורה בישראל.   

בעיקר על בנות

מה שכן לרוב זה חולף, חבל שאין שקיפות

הוא שאנחנו הרוב

אם הם היו הרוב אנחנו היינו המשוגעים''

ר' שלמה קרליבך

היהודים הם בין העמים הקטנים על פני כדור הארץ אבל הם היחידים שמשקיעים ביום המנוחה שלהם כעם ודת.
כל השאר מאד חופשיים ביחס ובחשיבות למנוחה טובה.

הייתי בבית מלון לפני תקופה בשבת והדבר הכי בסיסי... נייר חתוך, הייתי צריך לבקש.

הם נתנו והכל אבל תכלס, זה בית מלון, אז למה על דבר כזה פשוט כמו נייר חתוך צריך ללמד בית מלון של 3-4 כוכבים?

כל בית יהודי דתי יודע שבשבת צריך נייר חתוך.

אז עם ישראל משוגע?

לא צריך לחפש בכוח רדיפות.

גם בנושא של החיסונים.

ראיתם שכל יום חמישי בערב יש הפגנה של מתנגדי חיסונים ליד תחנת הדוידקה בירושלים? זה נמשך מאז הקורונה עד היום.

בשלב מסוים זה כבר הופך למפגש חברתי והרגל קבוע, אפילו ששאר העולם כבר המשיך הלאה, הם ביססו את האישיות שלהם כ״מתנגדי  קורונה״.

מכני לשבת.  

ואם ביקשת וקיבלת נייר חתוך - זה על אותו משקל של המפתח המכני לשבת.  

וזוגות נשואים שצריכים הפרדת מיטות - זו גם בקשה מיוחדת בבתי המלון הרגילים.

רק במלונות היעודיים לדתיים - לביא, ניר עציון, כינר, וגשל בבני ברק, ועוד כמה בירושלים, יש אספקת שירותים ומוצרים מותאמים מראש לדתיים.  

שטוען שאין תופעות לוואי לחיסון.

מה שעשית כאן זה כשל לוגי ''איש הקש''.

למעשה כתבתי כאן פעם פוסט ארוך על תופעות הלוואי של החיסון, מתוך המחקר של פייזר עצמה. 

נראה לי שהכי נכון לענות - התלמידים הבודדים* שהבינו לרוחו.

הסיבה לכך היא שגם אם מישהו יטען שהכתבים או הישיבה - רק בזכות גדולי תלמידיו שהיו בודדים ממש, הכתבים (למעט מעט מאוד) בכלל ראו אור, וראו אור בצורה שאיפשרה להבין את משנתו. גם הישיבה אחרי פטירתו כמעט נעלמה, רק העבודה של הרב צבי יהודה בישיבה ושל הרב נריה והרב ישראלי בכפר הרואה, החיו את הישיבה.

*הרב אהרל'ה הראל סופר שבעה, לענ"ד אפשר להוסיף עוד כמה. רבים הם לא.

הבן שלו נראלי לא?

אדם ענק ומיוחד כמוהו, ומשם יוצא הכל.

הנזיר והרב חרלפ בחרו להיות קרובים מאוד קודם כל בגלל עוצמת המפגש איתו.

הרב חרלפ כותב (היה בן 21 כשנפגש עם הרב בפעם הראשונה וכבר היה אז ת"ח וצדיק גדול):

"הימים לפני חג שבועות תרס"ד ירדתי ליפו כמצוות הרופאים עלי, כדי לטבול בים. בשבועות שחל ביום השישי, התפללתי בבית הכנסת "שערי תורה", בן כ"א שנים הייתי אז, והנה שמעתי כיצד הרב אומר "אקדמות" לפני הקהל ברטט ובבכיה, ונזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם... הרגשתי שכולי אחוז שלהבת-יה, כל גשמיותי מתנדפת והולכת ונשמתי שהתקשרה בנשמת הרב מתנשאת ברום עולמות עליונים"

הרב הנזיר כותב (היה בן 30 בערך):

"אחרי טבילה במימי הרהיין, מצויד ב"שערי קדושה", מלא ספק וחכיון, עשיתי את דרכי להרב. בערב ראש חודש אלול באתי אליו. מצאתיו עסוק בהלכה עם בנו. נסבה שיחה על חכמה יונית וספרותה, שלא סיפקה עוד נפש היודעה ממקורותיה הראשונים. נשארתי ללון אצלם. על משכבי לא שכב לבי, גורל חיי היו על כפות המאזניים. והנה בוקר השכם ואשמע קול צעדים הנה והנה, בברכות השחר, תפילת העקדה בשיר וניגון עליון, משמי שמי קדם, וזכר לנו אהבת הקדמונים. ואקשיב והנה נהפכתי והייתי לאיש אחר. אחר התפילה, מהרתי לבשר במכתב כי יותר מאשר פללתי - מצאתי. מצאתי לי רב"

יתכן מאוד שבלי הרב הצהרת בלפור לא הייתה יוצאת לפועל.

ויש עוד דוגמאות.

אני רוצה גם להביא פה כמה דוגמאות מיני רבות על ההערכה העצומה אל הרב (הכל מויקיפדיה):

1. החפץ חיים שמע בזמן הכנסייה הגדולה הראשונה שהתקיימה בווינה בשנת תרפ"ג דברי פגיעה ברב קוק, ואז הגיב החפץ חיים: ”הערענדיג אזעלכע ווערטער דארף מען קריעה רייסען!” (תרגום מיידיש: לשמע דברים כאלו יש לקרוע קריעה!). כמו כן סירב ללחוץ את ידיהם של בני המשלחת הירושלמית ואמר להם: ”לאלה שעושים מחלוקת נגד רבה של ירושלים איני נותן שלום!” והוסיף: ”דעו לכם כי הוא קדוש וטהור, וכל הנוגע בו לא יינקה.”

2. הרב שלמה זלמן אוירבך שהכיר את הרב קוק בצעירותו אמר עליו לרב משה צבי נריה שהיה מתלמידי הרב קוק: "הרב היה גאון מופלא וקדוש עליון". בהזדמנות אחרת אמר לרב נריה: ”הרב היה גדול בכל, איש האשכולות. מאיזה צד שהיית מתבונן בו, היית רואה את גדולתו, את יחידותו. גאון ששלט בכל מכמני התורה, בנגלה ובנסתר, צדיק בכל דרכיו ובכל מעשיו, בדקדוקי מצוות ובמעלות המידות, בשקידת הלימוד ובמעשי החסד.” ועוד אמר על הרב קוק: ”לא היו גדולים כמוהו בדורו. זו הייתה גדלות מיוחדת. הרב היה גדול לא רק בדורו אלא בדורות!”

3. הרב שלמה אלישיב אמר לרב אריה לוין על הרב קוק שהוא ”כליל השלמות: שלמות בגאונות, שלמות בצדקות, שלמות במחשבה ושלמות בהנהגה”.

4. עוד סיפר הרב הוטנר שרבו, "הסבא מסלבודקה", אמר לו על הרב קוק: ”הרב קוק לא למד בישיבות המוסר, אך הוא הצורה של המוסר.”

(חסדי, אני יודע שהמידע הזה ידוע לך כבר, זה לתועלת הציבור..)

אם הרב קוק רצה להשפיע, ואני בטוח שהוא רצה,

למה הוא השתמש בכתביו בשפה מאוד קשה להבנה?

בעבר הרחוק חשבתי שזה בגלל התקופה בה הוא חי ופער הדורות בינינו, שגורם לזה שכל משפט דורש הרבה תשומת לב לפני שבכלל מתחילים להבין את הפשט שלו.

אבל אז קצת התבגרתי והכרתי כתבים רבים נוספים שנכתבו בימי חייו ואף הרבה לפניו, והם הרבה הרבה יותר פשוטים להבנה.

אני לא מדבר על הרעיונות העמוקים שבוודאי לא תמיד קל להבינם, אלא על המילים והניסוח בהם הוא השתמש.

התנ״ך הרבה יותר קל להבנה מכתבי הרב קוק.

משנה? עוד יותר קל.

רש''י? משנה תורה? שולחן ערוך?

רמא? משנה ברורה/חפץ חיים? הרב עוזיאל?

האמת היא שרוב הספרות שאני מכיר לפחות, לא נכתבה בעברית כלל אלא בארמית/יידיש/ערבית, תלוי במקום ובתקופה. לכן התייחסתי למעלה רק לספרים שנכתבו במקור בעברית ולא למשל לספר הכוזרי.

"ד“ר פרידריך לאֶווענבערג ישב תפוש ברוב שרעפיו בתוגה עמוקה אצל שלחן־השיש העגול בבית המשתה אשר הסכן הסכין מכבר לבקר בו." (תרגום סוקולוב ל'תל אביב' של בנימין זאב הרצל).

"הספרות החדשה – מלבד שעד היום לא זכתה עוד לסנקציה גמורה מצד חלק חשוב של האומה בתור מורה דרך ומחנכת, הנה היא בעצמה, מצד מעוט כמותה, אינה מספקת. אין בה, כידוע, אלא כדי טעימה קלה, כדי לקיקה, אבל לא כדי סעד הלב, כדי שביעה ממש." (ביאליק)

"וידעת, והוספת בינה על אשר אתה יודע, כי החורבן הוא חורבן נפשך, והמשחית הוא המשחית אשר בחייך, אשר חיית בארצות זרים ואשר דבקו בך עד כה. זכור זאת, כי לגורלך אתה עומד בזאת! והיה כי תוסיף להתבונן ולהתעמק, וראית, כי מתחת לחרבות עוד גחלת יתומה לוחשת, אשר ניצלה במסתרים מרוח החיים ההם, ורוח הארץ נושבת בה להחיותה." א.ד. גורדון.

העברית של הראי"ה קוק דומה יחסית לעברית הספרותית של זמנו. יתכן מאוד שקל לך יותר להבין את העברית של נביאים ראשונים, או של רש"י, מאשר את העברית שכתבו בזמן הראי"ה. [סביר שלהבין את העברית של ספר איוב, או של המתרגמים לבית אבן תיבון יהיה לך יותר קשה להבין.].

מדברים שקראתי

לפחות חלק. 

זה יותר עניין של הרגל. עם הזמן זה נהיה זורם ממש והכי מדויק וברור שיש

אני חושבת שהכל שמרבים לקרא

הסגנון והמילים יותר ברור

בערך כמו שככל שקוראים יותר כתב רשי אז הקריאה שוטפת 

לך זה פשוט.

לאדם רגיל זה מאוד מסובך.

תפתחי לדוג' בגרות בתנ"ך לבית ספר ממלכתי (לא דתי)

יש שם שאלות בהבנת הפסוקים שלך זה ישמע מצחיק. אבל להם זה לא פשוט כי הם לא רגילים לשפה הזאת.

כך גם אצל הרב קוק. השפה הבסיסית שלו פשוטה רק למישהו שיש רקע וכו'

מה גם שיש לא מעט רבדים נוספים בדברים שהוא כתב, אותם כבר ממש קשה להבין.

אפשר דוגמאות, למשפטים שבהן הראי"ה קוק אומר תכנים פשוטים יחסית, בעברית הרבה יותר קשה להבנה מהעברית של המשפטים שציטטתי, ושל המשפטים שאני מצטט פה בהמשך?

לא התרשמתי שהכתיבה הרגילה שלו קשה יותר מבחינת השפה. [אולי במקומות שבהן הכתיבה היא בשפה מאוד שירית].

מתחום התרגום הישן של אגרות צפון-

"כאשר שפרה לנו העת, זה לא כביר, אחרי הִפָּרְדֵנוּ שנים רבות, להשתעשע יחד שעה קלה, בעברך דרך עיר מושבי, לא פללת אז, נפתלי יקירי, כי נושא הענין, שעליו הטפנו מלים, יקח לבבי לאורך ימים, וכי יהיה עוד כל מעיָני בו גם עתה."

"או אולי תשמח, ידידי בנימין, ואלפי אנשים שמחשבותיהם כמחשבותיך, בזאת, כי כל אלה מצאו עמדתם רק בקרב חוג מפלגת בעלי משרה, וכי יש תקוה — לא נפלאת היא ולא רחוקה — כי עוד מעט יגרשו גם משם, ותכנית החיים, שאדניה הטבעו על מוסדות "האשר" "וההשתלמות", המרחפת בין השמים והארץ, תוכל ותחל להשען רק על עצמה."

"בראותך את האור, את ציר השמים על הארץ, המעורר והמושך את הכל לחיים ויעתיקהו מן החיים והלאה; אשר על ידו נשקיף ונתבונן על כל המציאות כלה, וכל הנמצאים עוטי אור שונים ונפרדים למראה עינים בשלל צבעיהם; או את אויר הרקיע המקיף את מלוא רוחב כדור הארץ, אשר יקבל אל תוכו את קרן האור ויכונן אותה להשתמש בה לצרכי התבל"
 

א', הרב בעצמו לא כתב ספר לציבור. הוא כתב דברים לעצמו, ואחרי זה בנו הרב צבי יהודה או הרב הנזיר ערכו דברים שלו, ועשו מזה ספרים לציבור (חלק במצוותו, חלק לא, אבל בכל אופן, כשהוא כתב את הדברים, הוא לא כתב אותם לציבור). כשאתה קורא לדוגמא מאמרי הראי"ה, דברים שהוא כתב בעלונים, או אגרות הראי"ה, השפה הרבה יותר פשוטה (אם כי עדיין קצת קשה להבנה, משום שפעם השפה הייתה יותר רהוטה).

ב', יש ספרים שמדקדקים איך הניסוח של הרב הוא ע"פ הקבלה וכתבי האר"י. הרב בא להנגיש את תורת הסוד. ולכן השפה מעט עמומה, כפי שספרי סוד כתובים (לא יודע אם זו הייתה מטרתו, אבל נגיד מורה-נבוכים הרמב"ם כותב בפירוש שהוא מצפין את סודותיו, כדי שרק מי שראוי להבין את הדברים יבין אותם. אם אדם לא ברמה הרוחנית הנדרשת, הסודות רק ישברו אותו).

יש הרבה דברים שהרב קוק כתב בעצמו.
האם יש לנו אותם? זה כבר עניין אחר.

כל מה שנובע משמונת הפנקסים שלו ושנערך מהם הוא נושא כשלעצמו האם הדברים שנכתבו יכולים לעבור בצורה נכונה מפנקס לאדם אחר.

ובאופן כללי, מכיוון שהרב קוק בפירוש נתן את הכתבים השונים שלו לקבוצה של תלמידיו השונים כדי לערוך את אורות הקודש וכן נערכו גם לדברים אחרים האם הדברים הם "המקור" או שהם "נאמנים למקור" באופן יחסי.

תחילת אורות התשובה, הקדמה ו3 פרקים ראשונים נכתבו על ידי הרב קוק.

עין איה נכתב על ידי הרב קוק בעצמו.

לגבי ספרים שמדקדקים את הניסוח של הרב קוק על פי כתבי הקבלה והאר"י אני לא חושב שזאת הייתה מטרת הכתוב אבל האם יש רע בכך שהעורכים השונים מבצעים את העבודה הזאת? שיהנו.

לגבי מורה נבוכים.

ממש ממש לא.

הרמב"ם לא מנסה "להצפין" את סודותיו כדי "שרק מי שראוי להבין יבין" אלא מטבע הדברים שהם לא פשוטים לגמרי ככל הנראה רק אדם בעל תכונות שונות וענווה יוכל באמת לרדת לשורשו של הספר ולהבין ממנו את מה שהרמב"ם רוצה להעביר. אין מטרת מורה נבוכים להסתיר או להצפין בצורה חד משמעית.

גם אורות התשובה שהרב קוק כתב בעצמו, אני לא בטוח שהוא כתב את זה כדי שזה יהיה ספר שנגיש לציבור. לעומת שאר הפרקים באורות התשובה שהם ליקוטים מכתביו האחרים, שלושת הפרקים הראשונים נכתבו כרצף אחד. עין אי"ה, הלשון של הרב הרבה יותר ברורה משאר הספרים שלו באמת. בוודאי שהרב קוק כיוון לכך, הוא אמר בעצמו שלא היה דבר שהוא כתב שאין לו סמך מכתבי האר"י.

לגבי מורה-נבוכים, ממש ממש כן. הוא כותב במפורש את זה, תסתכל בהקדמה. אני לא מרגיש צורך להוכיח דבר שנכתב שם במפורש. אמנם, הרמב"ם כתב שגם מי שלא יצליח להגיע לסודות, יפיק תועלת מחלק מהספר, כי הרמב"ם סגנן הרבה מהספר בצורה של שני רבדים, כך שיש רובד פשט, שהאדם הפשוט יבין בצורה אחת, והמעיין יפיק מזה את הרובד השני. יש חלקים שלאדם הפשוט לא תהיה כלל תועלת, כך הרמב"ם כותב בעצמו. כמובן, וודאי שהרובד העמוק יותר איננו סותר את הרובד החיצוני, אלא מעמיק יותר וחושף את סודותיו של הרמב"ם, שכתב שלא רצה ללכת לקבר וסודותיו עמו, אך גם לא יכל לכתוב אותם בצורה מפורשת בספר (מכמה סיבות, תעיין שם).

אתה חושב שהמציאות היא א'.

אני חושב שהמציאות שונה.

בוא נישאר חברים ונשאיר לרמב"ם ולרב קוק לריב ביניהם.

ציטוט ממורה-נבוכים (תרגום אבן תבון): "ואין הכוונה במאמר הזה להבינם כולם להמון, ולא למתחילים בעיון ולא ללמד מי שלא יעיין רק בחכמת התורה, רצוני לומר תלמודה; כי עניין המאמר הזה כולו וכל מה שהוא ממנו, הוא חכמת התורה על האמת. אבל כוונת המאמר הזה להעיר איש בעל דת, שהורגלה בנפשו ועלתה בהאמנתו אמיתת תורתנו, והוא שלם בדתו ובמידותיו, ועיין בחכמת הפילוסופים וידע ענייניהם, ומשכו השכל האנושי להשכינו במשכנו, והציקוהו פשטי התורה.....ולא יבקש ממני המשכיל ולא ייחל שאני כשאזכור עניין מן העניינים שאשלימהו, או כשאתחיל לבאר עניין משל מן המשלים שאשלים כל מה שנאמר במשל ההוא. זה אי אפשר למשכיל לעשותו בלשונו למי שמדבר עמו פנים בפנים, כל שכן שיחברהו בספר שלא ישוב מטרה לכל סכל (יחשוב שהוא חכם) יורה חִצֵי סכלותו נגדו....אם כן, לא תבקש ממני הנה זולת ראשי פרקים. ואפילו הראשים ההם אינם במאמר הזה מסודרים ולא זה אחר זה, אבל מפוזרים ומעורבים בעניינים אחרים ממה שנבקש לבארו. כי כוונתי שיהיו האמתיות מושקפות ממנו ואחר ייעלמו, עד שלא תחלוק על הכוונה האלהית, (אשר אין ראוי לחלוק עליה), אשר שָׂמה האמתיות המיוחדות בהשגתו נעלמות מהמון העם, אמר: "סוד ה' ליראיו" (תהלים כה, יד)....וכבר ייעדנו בפירוש המשנה שאנחנו נבאר עניינים זרים בספר הנבואה, וספר ההשוואה, והא ספר יעדנו שנבאר בו ספיקות הדרשות כולם אשר הנראה מהם מרוחק מאד מן האמת יוצא מדרך המושכל והם כולם משלים. וכאשר החילותי זה שנים רבים בספרים ההם וחברתי מהם מעט, לא ישר בעינינו מה שנכנסנו בביאורו על הדרך ההיא, מפני שראינו שאם נעמוד על ההמשל וההעלם למה שצריך העלמתו, לא נהיה יוצאים מן הדרך הראשון ונהי מחליפים איש באיש ממין אחד. ואם נבאר מה שצריך לבארו יהיה זה השתדלותנו בלתי נאות בהמון העם. ואנחנו אמנם השתדלנו לבאר ענייני הדרשות וגילויי הנבואה להמון. וראינו עוד שהדרשות ההם אם יעיין בם סכל מהמון הרבנים לא יקשה עליו מהם מאומה, כי לא ירחיק הסכל הנמהר הערום מן ידיעת הטבע המציאות, הנמנעות. ואם יעיין בם שלם חשוב לא ימלט מאחד משני דברים, אם שיקחם כמשמעם ויחשוב רע באומר ויחשבהו לסכל ואין בזה סתירה ליסודי האמונה. או שישים להם תוך, וכבר ניצל, ויחשוב טוב על האומר, יתבאר לו התוך שבמאמר ההוא או לא יתבאר. ואמנם עניין הנבואה וביאור מעלותיה ופירוש משלי ספריה יתבאר בזה המאמר בדרך אחד מן הביאור. ומפני אלו העניינים הנחתי מחבר שני הספרים ההם כפי מה שהיו, והספיק לי מזיכרון יסודות האמונה וכללי האמיתות בקיצור ורמזים קרובים לביאור עם מה שזכרתיו בחיבור הגדול משנה תורה.

אבל המאמר הזה דברי בו עם מי שנתפלסף, כמו שזכרתי, וידע חכמות אמתיות, והוא מאמין לדברים התוריים, נבוך בענייניהם אשר ערבבוהו בהם השמות המסופקים והמושאלים....ואני יודע, כי כל מתחיל מבני אדם שאין לו מאומה מן העיון יקבל תועלת בקצת פרקי זה המאמר. אמנם השלם מן האנשים בעל הדת הנבוך כמו שזכרתי, הוא יקבל תועלת בכל פרקיו, מה מאד ישמח בהם ויערבו לו לשמעם. ואמנם המבולבלים שמוחם מזוהם בדעות שאינם אמיתיות ובדרכים המטעים, ויחשבום חכמות אמיתיות, ויחשבו שהם בעלי עיון, ואין ידיעה להם כלל בדבר שיקרא חכמה על דרך האמת, הם יברחו מפרקים רבים ממנו. ומה מאד יקשו עליהם, מפני שאינם משיגים להם עניין, ובעבור שמתבאר מהם ג"כ פיסלות דברים מזוייפים אשר בידיהם אשר הם סגולתם וממונם המוכן לצרותיהם. והשם יתברך יודע שאני לא סרתי היותי מתיירא הרבה מאד לחבר הדברים אשר ארצה לחברם בזה המאמר, מפני שהם עניינים נסתרים, לא חובר כלל בהם ספר זולתי זה באומתנו בזמן הגלות הזה, ואיך אתחיל אני עתה ואחבר בהם. אבל נשענתי על שתי הקדמות. האחת מהם אומרם בכמו זה העניין, עת לעשות לה' הפרו תורתך. והשנית אומרם, וכל מעשיך יהיו לשם שמים. ועל שתי הקדמות אלה נשענתי במה שחיברתי בקצת פרקי זה המאמר. סוף דבר אני האיש אשר כשיציקהו העניין ויצר לו הדרך ולא ימצא תחבולה ללמד האמת שבא עליו מופת אלא בשיאות לאחד מעולה ולא יאות לעשרת אלפים סכלים, אני בוחר לאמרו לעצמו, ולא ארגיש בגנות העם הרב ההוא, וארצה להציל המעולה האחד ההוא ממה שנשקע בו ואורה מבוכתו עד שישלם וירפא" (מתוך פתיחה למורה-נבוכים).

ואל תדאג, אנחנו בכל מקרה נישאר חברים....😜

אגב, יש לי מורה-נבוכים עם תרגום הרבה יותר נוח לקריאה, אוכל לשלוח לך שבוע הבא לאישי, אם אתה רוצה. לחלופין אני יכול לכתוב לך מעין "שוטנשטיין" קצר בסוגריים, אם אתה לא מצליח להבין מלשון הרמב"ם מה הוא מתכוון.

הוא עצמו אמר

שכל כתביו/אמרותיו מיוסדים על דברי האר"י ז"ל

ממילא הוא פשוט כותב (לעצמו/לאחרים) ומשתמש במושגים מתוך תוה"ק/ על פי דברי האר"י. 

מה הקשר שזה מיוסד? להנגיש את הקבלה=להתבסס על תורת הסוד. אלא שהוא כותב אותם בצורה מונגשת יותר וברורה יותר. הרב קוק לא עשה העתק הדבק מספרים של האר"י וערך אותם בצורה שונה. הוא כתב בסגנון שלו, והסתמך ביסודות של הרעיונות שמופיעים בכתבי האר"י. חלק מלשונותיו לקוחות מהקבלה ומהאר"י ג"כ, אבל זה לא סותר את העובדה שהוא הנגיש יותר את תורת הקבלה.

ושם זה היה מובא.

ולגבי כל מה שכתבת

חוץ מהספר ריש מילין

זה לא נשמע שהוא ניסה להנגיש את תורת הסוד

ואם כבר

העניין של הסוד זה להתבונן בתוכן, בפנימיות של הדבר ולהבין איך הוא תורם למציאות ה בעולם כולו

ממילא הגישה של ההתבוננות בפנימיות והבנה שהחיצוניות היא  רק קליפה

מובנת הרבה גם בדרך שלו מבחינה לאומית

כלפי אנשי ה"יישוב הישן" מצד אחד ומצד שני כלפי אנשי ה"יישוב החדש".

רוב המוכר לנו כ'כתבי הרב', הם הקבצים והפנקסים שכתב לעצמו וספרי ה'אורות' שנערכו מהם. הדברים הללו הם מעין סיכומים שהרב כתב לעצמו ובהמשך, התחיל בעצמו ובעיקר נתן לתלמידיו לערוך ולהוציא.  גם העריכה וההוצאה, היו בראש שהספרים מיועדים למי שישב וישקוד עליהם ולא לקריאה של שבת אחרי הטושנט.

לעומת זאת הדרשות (כמו ספר 'מדבר שור', הדרשות שבתוך 'חבש פאר', 'דברים שבע"פ' בתוך 'מאמרי הראיה' ועוד) וכן הספרים שנכתבו ע"מ להוציא (כמו עין איה, אדר היקר, עקבי הצאן וכד') - הרבה יותר מובנים. הפער עדיין בהבנה, כן יכול להיות מוסבר בפער הדורות (הן השפה והן הנושאים הבוערים) וכן בזה שבסופו של דבר, הרב התלבט בעצמו "עד כמה להנמיך רזי עולם ומה הגבול של 'למכסה עתיק'" (איגרת שעח).

שהוא מתבטא ככה

כי הוא מביע ממש את רחשי ליבו ומחשבותיו

ממילא הן יוצאות בצורה יותר עמוקה כולל מילולית, מילים וביטויים לא יומיומיים מצד אחד

מצד שני, ממה שראיתי  כן מסגנן את התוכן  עם ביטויים  שכותב אותם בכמה אופנים.

יש לי שאלות אמוניות בלי או עם קשר לדיכאון.

בכל מקרה, אני בשלב ששמתי את האמונה על הולד, אני לא במצב של לחפש תשובות כרגע.

אני גם לא שופטת את עצמי על זה. (משתדלת)

ומטפלת בעצמי בכל דרך אפשרית.

איזה תסביך זה מעלה אצלך?

ורגע אענה על מה היחס כאדם דתי, כי זה התחיל הרבה לפני המשבר האמוני-

זאת ההתמודדות שה׳ נתן לי.

בדיוק כמו חולי גופני, גם בקושי נפשי אגש לאיש מקצוע שיעזור ולא אחכה לעזרה וטיפול שייפלו עלי  מלמעלה.

שאת מטפלת בעצמך. אשמח לשמוע מה הכי עזר/ עוזר לך? והאם זה עבר וזהו או שזו התמודדות שמלווה אותך מאז שזה התחיל?

אצלי זה התחיל ביחד (המשבר האמוני והנפשי) אם זה משנה...

אפשר לחיות עם שאלות אמוניות במצב של הולד, הבעיה מתחילה כשאני רוצה לחיות חיים שכן מחוברים לאמונה ואז נתקלת בהתנגשויות בין הרגש לאמונה... סוג של התנגשות בין הרצוי למצוי.

משגע אותי המעבר בין המצבים- בין ניתוק מה' לבין הקשרות. שניהם מגיעים בעוצמה מדי בלי איזון במקביל למצב הרוח, או שאני למעלה או שאני למטה. יש גם מצב של סתם ריקנות ותהיה קיומית.

זה גם מעלה לי רגשות אשמה שאני לא מאמינה בה' ומקשה עליי להתפלל, ההגדרה העצמית שלי תלויה בשאלה בגלל המעברים החדים האלה... ובכללי ממש קשה להתמודד יום יום כשיש רגשות כל כך קיצוניים וקשים.

בצעירותי זה היה מאוד קשה מבחינה אמונית כי היו לי המון שאלות טענות ומענות ואפס תשובות

ויותר משלא היו לי תשובות, מערכת האמונות שלי לא הייתה מסודרת ונכונה מספיק כדי לעבד את המצב

עם הזמן ועם התעמקות בגישות השקפתיות מסוימות בא גם חוסן אמוני ביחס לדיכאון – לא שהוא פותר אותו, פשוט אין יותר התנגשות חזיתית בין השניים

מכיוון שאצל כל אדם דיכאון מלווה במחשבות שונות ובעיות פסיכולוגיות שונות, גם בהתאם למערכת האמונות שהייתה לו לפני זה, ומה שמתקבל מבחינתו על הדעת, אי־אפשר לתת תשובה חד־משמעית שתתאים לכולם

הבעיות הגדולות שהטרידו אותי בזמנו היו:

– חוסר משמעות בחיים (למה אני בכלל כאן? מה צריך אותי מבין 8 מיליארד אנשים? מה הטעם בכל הסיפור? איזה ייעוד אני יכול כבר למלא)

– רגשות אשמה (אני כזה גרוע דפוק וחוטא, רק נזק אני מביא לעולם)

– אובדנות (עדיף למות מאשר אותם ייסורי גיהנם)

– סביבה עוינת (יחסים גרועים עם כל העולם בערך)

– בעיות אמוניות כלליות (היחס לתורה שבע"פ, תסכול ממצוות מסוימות)

מה שעזר לי (לפי אותו סדר):

– רש"ר הירש נותן פרספקטיבה מפוכחת. חלק מזה זה להרפות מהרעיון שצריך לחיות חיים עצומים גדולים מלאי משמעות שיזכרו אותי בעוד מיליון שנה ולהיכנס לעולם מושגים אחר. לאהוב את הקוטן, להבין שגם אם באתי לעולם כדי להניח תפילין פעם אחת, דיינו. ואם כל יום, אז בכלל דיינו. ואם עוד משהו מעבר לזה, אז בכלל.

– להפסיק לקחת כל־כך הרבה אחריות, נכון, צריך לקחת אחריות על המעשים שלנו, אבל אין אדם נתפס בשעת צערו. כשיהיו לי כוחות נפש אתעסק בתיקון, בינתיים יותר דחוף לשרוד.

– ובכן, זאת באמת הייתה בעיה, חוץ מטיפול תרופתי ויצירת סביבה בטוחה אין לי מה לייעץ.

– לאט־לאט עברתי תהליך של הקהייה רגשית, גם ברמה הפילוסופית (הרבה פילוסופיה סטואית) וגם ברמה אמוציונלית עד לתוצאה שלא כזה אכפת לי אם אני סובל או לא. יש לזה גם הרבה חסרונות, אבל הטרייד־אוֹף משתלם בינתיים.

– הרבה רש"ר, שפת אמת ועוד, כדי לפתור את הבעיות האמוניות שהיו לי הדבר הכי חשוב שעשיתי זה פשוט לשכוח את כל מה שאני יודע ולהתחיל לבנות את זה מאפס. זה גם מה שהרש"ר מציע באגרות צפון – אם יש קושיות, סימן שיש דעות קדומות לא נכונות, וצריך לשכוח את כולן. מאוחר יותר אפשר יהיה לשלב בחזרה את הדברים שבהתחלה נראו לנו לא מובנים.

תשובה יפה...!

רק להבהיר שני דברים: 

-נשמע לפי מה שאתה אומר שלא עזב אותך הדיכאון אלא למדת לחיות לצדו?... 

-אז איך לצאת מזה מה שאתה ממליץ זה טיפול תרופתי וסביבה בטוחה? (תומכת?)

אשמח שתרחיב לגבי זה בבקשה

- בגדול יש לי מאניה דפרסיה כאשר כל כמה זמן צצה לה אפיזודה מאחד מהסוגים. בעבר הן היו תכופות מאוד ועוצמתיות מאוד, אבל בכמה שנים האחרונות ב"ה זה פחת. בזמנו כן היה צריך פחות או יותר ללמוד לחיות לצד זה (או לפחות לא למות) למשך תקופות ארוכות אבל לא מדובר בדיסתימיה שממש לומדים איך ללמוד ולתפקד איתה, אלא יותר כמו "כל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי".

- לדיכאון לרוב יש שני מרכיבים. יש מרכיב פיזי־אורגני כלומר תהליכים כימיים־ביולוגיים שמתרחשים אצלך במוח. הרבה הפרעות נפשיות נובעות מחוסר איזון, בין השאר דיכאון, מאניה, סכיזופרניה, הזיות, חרדה כו'. אפשר להגיע לאיזון מלא או חלקי, בחלק מהמקרים, בעזרת שינה מספיקה, פעילות גופנית, תזונה נכונה, כו'. בחלק מהמקרים זה לא מספיק. לפעמים גם מחשבות שיש לנו, או סיטואציות קשות שבהן אנחנו נמצאים, יכולות להשפיע על תהליכים במוח שלנו (למשל: הפרשה מוגברת של הורמון הדחק קורטיזול). אז בשביל זה יש תרופות וב"ה יש מבחר מגוון ביותר שווה לנסות. זה לא שהן פותרות את כל הבעיות אבל בהחלט יכולות לשנות את המשוואה במצב של דיכאון חמור.

המרכיב השני הוא המרכיב הפסיכולוגי כלומר מהן המחשבות שרצות אצלנו בראש. אם אנחנו לא מאוזנים מבחינה פסיכולוגית (לוקחים ללב, חוסר במידת הביטחון, בעלי עין רעה, בעיות בדימוי עצמי, כו' כו') זה משפיע לרעה על מצב הרוח ובהקשר הזה התרופות לא הולכות לפתור את התסביכים הפנימיים של הנפש כי רק את יכולה לעשות את זה – אפשר בעזרת תרפיה, ספרים, מסע רוחני – מה שמתאים לך. אם מצליחים לסדר את המרכיב הזה, זה לא חיסון 100% מפני דיכאון, אבל זה יכול להגן מפני שלל תסמינים (חרדה, רגשות אשם, היחס כלפי סיטואציות עוינות) ולהפוך את הדיכאון לחוויה נעימה יותר אם אפשר לקרוא לזה ככה.

- הסביבה הבטוחה שהתכוונתי אליה היא סביבה שבה יש סיכוי מופחת לפגוע בעצמך. כלומר, לא לעבוד במקצועות תובעניים או בעלי סיכון מוגבר, להתרחק מאנשים שליליים, כו', מהצד החיובי, ליצור כל־מיני רשתות ביטחון. שזה כמובן יכול להיות במובן של סביבה תומכת כמו חברים / קרובי משפחה כו' אבל לפעמים לשתף זה יותר בלגן מאשר לשמור בפנים. זה יכול להיות גם לאמץ חתול או כלב שיש לך אחריות כלפיהם.

אני לא יודע איך נראה סדר היום שלך, מה האחריויות שלך, לכן אני לא יכול להגיד לך מה בדיוק לעשות. למתבגר / בן־ישיבה אובדני הייתי אומר לשכוח מהלימודים ולהתעסק בהישרדות. מישהי עם עבודה וילדים, זה הרבה יותר מורכב, כי הנזקים יכולים להיות אמיתיים ובלתי־הפיכים.

ביחס לשאלה מה לחשוב, אין לי תשובה, הפילוסופיות שפיתחתי לעצמי מתאימות יותר לי ופחות לאנשים אחרים, וגם הן באות עם מחירים. זה לא שאני מסודר בחיים או משהו, יותר כמו רמיסיה חלקית. 

עצה שאני כן יכול לתת היא ללכת לפסיכיאטר ולספר לו את מה שעל לבך. יש לזה סיכויים גבוהים לעבוד כבר מהפעם הראשונה, ומקסימום אפשר להמשיך לנסות עוד אופציות.

מדהימה ברמות! רואים שיש לך חכמת חיים בעניין

תודה גדולה על השיתוף... ועל המידע לגבי המרכיבים של דיכאון ועל העצות וההמלצות... עזרת לי ממש!

אתה יכול לפנות בפרטי.

תודה, אני בת

שמחה לשמוע שיצאת מזה. 

האמת שאם הייתה לי שגרה מאוזנת ומסודרת זה היה משפיע לטובה, אבל במצב הנוכחי אני לא מרגישה שאני ממש שולטת על השגרה... בכל מקרה זה חשוב שהעלת לי את זה למודעות ואני אנסה להקפיד על הדברים האלה במה שאני יכולה.

אני אשתף...

מורכב לי שאני מתמודדת עם חיים רגילים ודורשים, כשגם בפנים נאבקת עם תחושות מאוד קשות של אוזלת יד, מאיסה בחיים, שנאה עצמית, תסכול. וגם בדידות כי אני תמיד תחת מסכה שהכל טוב ושיראה נורמלי כי אי אפשר שכולם ידעו. מלחמת השרדות תמידית.

כל פעם מחדש אני שואלת את עצמי איך להמשיך. לעבור את הרגע? להתהפך ולזרוק הכל? להאמין שיהיה טוב בכוח ולהתקדם בדמעות? 

מתי יהיה הסוף??...

להתגבר על דיכאון בצד של עצבות. עכשיו זה מתבטא אצלו יותר בחוסר אנרגיה לדברים שקשים לו לעשות.

אבל זה שונה קצת, כי שאריות המאניה דוחפות אותו גם כשהוא בדיכאון.

איך הוא התגבר על העצבות:

1. הוא דוחף את עצמו לעשות דברים גם בזמן הדיכאון.

2. הוא הצליח להפנות את העצבות לצער של אחרים, ופחות פנימה.

3. הוא לומד תורה וזה משמח לב לומדיה.

4. הוא מנסה להתמקד בדברים הרוחניים שהוא מחבב.

לגבי תסבוך מול אלוהים צריך לראות את זה כניסיון קשה מול ה', אבל בכלל אחד הנסיונות העיקריים של הדור זה להיות שמח.

יפה שהצגת גם את הצד שהפן הרוחני דווקא עוזר ב"ה...

השורה האחרונה- נכון. מטורף לגלות כמה להרבה מאיתנו יש ניסיון משותף גיליתי על כמה חברות לאחרונה (הן שיתפו) וזה ממש מיקל... פתאום הבנתי כמה אנשים עוברים בפנים דברים- לא כמו שהם מראים את עצמם בפרופילים המושלמים בוואטסאפ... 

לא לפחד לשאול ולהציף דברים, מה שעזר לי בעיקר זה הרבה שחנ"ש עם חברים, שירים, כתבי הרב ,

אבל זה לא נעלם לגמרי ועדיין צף מדיי פעם לומד לחיות עם זה. 

שלהרבה אנשים יש דיכאון בדור הזה?

אבל היא בהסתרה שבהסתרה

התכוונתי למניעים גשמיים יותר

רשתות חברתיות

סמים

רוויה כלכלית

מודעות ונתינת שם לתופעה

עודף שעות עבודה

שחיקת ערכי המשפחה

שחיקת ערכי הקהילה

יד הכפירה גוברת

מלחמות

נשמות גדולות של גאולה

כלומר בעקיפין, ועדיין

דווקא למי שמאמין זה אפילו יותר הגיוני. אני ממש יכולה להבין...

אבל לא ענית איך יצאת מזה...

היי, אני עברתי דיכאון.

אני חושבת שהדרך הכי טובה שפעלתי כדי לצאת ממנו, זאת ההכרה בו.

היו לא מעט שנים שהרגשתי שהוא מקונן בי אבל מצד שני לא רציתי לצער את הסביבה, ההורים, את עצמי.

זוכרת את עצמי כל פעם חווה דברים או עצבות תהומית ומחשבת עם עצמי אם כך זה אמור להיות או שיש כאן משהו לא תקין.

ניסיתי הרבה שיטות טיפול, רובן היו חובבניות והתוצאות נראו בהתאם.

רק כשהסכמתי להישיר מבט לתוכי ולהבין שעכשיו אני חייבת רפואה אמיתית, פניתי לפסיכולוגית ולאחר כמה וכמה מפגשים, היא ערכה לי שאלון שעוזר להבין אם אני בדיכאון או לא. יצא שהייתי בדיכאון עמוק, ספק קליני.

מיד פניתי לטפל בעצמי לעומק, המשכתי את המפגשים איתה ואפילו לקחתי לתקופה כדורים נוגדי דיכאון.

זה היה אחד התהליכים הקשים אבל פשוט קיבלתי את חיי בחזרה.

לגבי אמונה, אף פעם לא חשבתי שזה סותר.

לא הרגשתי שה׳ עושה לי דווקא, בכוונה וכזה.

מה שהיה לי קשה זאת המחשבה לצורך העניין שהעצבות היא מהיצר הרע. ואני תמיד שאלתי את עצמי: אבל העצבות שלי ככ גדולה ולא נשלטת. משהו פה לא הגיוני. או כל מיני דברים של ״תחשוב טוב יהיה טוב״ ולא הבנתי איך אפשר בכלל מהמקום שלי…

לימים, הבנתי שזה לא רק ססמאות. ולפני כל זה, ה׳ מבקש ומייחל לרפואה שלנו. הוא לא עודה דווקא.

והוא הכי רוצה בעולם שנהיה בריאים ואהובים.

לסיכום אגיד שאפשר לצאת מיזה, עם הרבה כוח רצון ואומץ והבנה שאנחנו צריכים לקחת אחריות על החיים שלנו וה׳ עוזר.

בהצלחה!!

מזדהה עם הרבה🙂

תודה רבה על התגובה!

תופעה מוכרת. 

מעניין. אולי צריך לטפל בזה

ואולי לא.

ככה שאין מה להסתבך עם סמנטיקה, הוא לא רב.

פתוחים באיזה מובן?

פילוסופיים?

רעיונות חוצי גבולות?

אני אישית ליברלי אבל יש מרחק גדול ביני לבין מיכה גודמן.

הרב עידו פכטר, אני לא ממש מכיר אם כי לדעתי הכרתי אותו בצעירותו.

יש מישהו שיצא לי לראות פודקאסט מעניין איתו וזה:
הרב משה רט

הגישה שלו מאד מיוחדת וצריך לקחת אותה עם מעט מלח.

אם מתאים לך אתה יכול להציץ ביוטיוב על:
ראש בראש - העל טבעי- האם רוחות ושדים קיימים במציאות?

אנחנו מבקשים אמנם שהקב"ה יתן רפואה לכל החולים אבל כל המחלות והייסורים זה בגדול ה"דיל" של הגלות / גירוש מגן עדן כו'

כלומר הסימפטומים למחלה הרוחנית של העולם

כמו שהארכתי בשרשור אחר כאן, סבל זה לא דבר "רע" במובן של רוע

זה מבטא חוסר שלמות, אבל זה לא רע per se

זאת לעומת רוע מוסרי (שגם הוא צד אחר של מטבע חוסר השלמות)

קיום הסבל הכרחי בשביל האיזון של מידת הדין

באשר לשאלה למה אנשים ספציפיים סובלים יש הרבה הסברים לפעמים זה בגלל חטא לפעמים בשביל ניסיון לפעמים בשביל להתניע מהלך הרבה יותר ארוך טווח שאת תוצאותיו נראה רק בעוד המון זמן אם בכלל במהלך חיינו (כמו עם יוסף והאחים)

לא יודע אני לא רואה בעיה אמונית מהותית בסבל

בעזרת ה' אם התרסק שלא ימצאו אותו ולא יצליחו להציל אותו

אבל גופה

שנדע את טוב ה'

ולהבדיל להתפלל על היהודי האיראני שמרחפת על ראשו גזירת מוות עדיין

לא רק מת, התרסק והפך לחורשט סבזי

זה מה שיצא משר החוץ שלו

אין לזה שום משמעות מעשית לא לחטופים, לא ללחימה, לא ליום שאחרי, לא לפרוייקט הגרעין, לא למזרח תיכון חדש.

רק להשביע תחושת נקם ולא יותר מזה.

גם אם הוא מת, זה לא מזיז לי.

אם נניח וזה היה מבצע חטיפה נועז של המוסד אז אולי באמת היה מה לשמוח כי זה היה משנה את כל המשחק.

"שולחים את תנחומינו הכנים על מותם של נשיא איראן ראיסי ושר החוץ עבדאללהיאן"

רק מעניין אותי אם ינסו גם "לנקום" על זה

קודם כל נקמה זה טוב!

אדם שמכונה ''התליין'' זה טוב שימות ויצא הרוע הגדול הזה מהעולם

אדם שתומך ומוביל ועוזר לכל הרשעים הכי גדולים שבדור שקמים עלינו איך אתה יכול להגיד שזה לא מועיל שהוא מת?

זה אפילו גדול יותר משסינוואר ימח שמו ימות

פחות כוחות רשע בעולם, פחות זיהום אוויר רוחני 

יתרון במאזן לכוחות הטוב

נתפלל שלמנהיגנו יהיה האומץ הדרוש.

אירן זאת לא רפובליקת בננות. זאת מדינה מאוד מאוד מסודרת ומאורגנת. יש ממלא מקום לנשיא, יש סגנים, יש חיפויים, יש הכל. אירוע כזה הוא שווה ערך לרצח רבין להבדיל, מבחינת התפקוד של המדינה. גם מתנגדי המשטר עצמם בתוך אירן לא יצליחו להזיז שום דבר שם.

ה' בעצמו מעניש את האומה שהעזה לנסות לפגוע בבניו בגלוי ב-ו ניסן

קל נקמות ה'

יעני כמו קובה בריינט

אין הכל רמוז

כן אפשר לחפש אירועים חברתיים שמתאימים לבנות גילך ולמצוא שם חברות.

זה יעבור.

כולנו עוברים תקופות מעצבנות כאלה

וראיתי בספרים שדווקא התקופות האלה מצמיחות אחכ משהו טוב. בבחינת "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום..." ואז "ויהי אור"

לתפעל את החברות עם החברות הקיימות, להיות במקומות שנותנם הזדמנות למציאת חברות חדשות.

אני מסננת הרבה, אין לי חשק לפגוש חברות כל כך.

אלא "אני מסננת הרבה" כלומר את דוחה אותם באיזו שהיא רמה. כלומר זה משהו אצלך.

המלצתי פעם על הסרטון הזה ואני שוב ממליץ עליו, הוא מסביר (קצת) חלק מהמנגנון שגורם לנו להרגיש לבד / דחוי /....

זה יכול להיות משהו שקט יותר, עם חברה אחת או שתיים, זה יכול להיות הפוך, משהו יותר המוני, שאת לא נמצאת במרכז תשומת הלב, או כל אפשרות אחרת שמתאימה לך.

והרבה פעמים, כשיש מצב כזה שאין כוח לכלום, אבל עושים מאמץ ועושים משהו שאוהבים, אז בסופו של דבר שמחים מזה.

סליחה, אבל לא צריך לפחד מהתגית. אפשר להתחיל אצל רופא משפחה, לבדוק חוסרים בברזל/ויטמינים/הורמונים. אם הכל תקין, אפשר גם להיעזר ברופא למצוא עזרה הלאה.

אני דורש בתוקף שיהיו לנו שני קולות בועדה.

נשקול זאת בכובד ראש

של שושני.

הוא טוב בגלגולים. אני גרוע בגלגולים. הירוק תמיד נופל מהנייר.

יש מצב שזה אפילו יגביר את האפקט

(טל"ח זאת אינה המלצה רפואית. יש לעיין בעלון לצרכן. נשים בהריון נא להתייעץ עם הרופא תחילה)

שינוי כיוון- דיל עם ג'.

הרב קלמן בר בטח מקובל גם עליהם (מניח שלא יותר מהרב משה חיים לאו, אבל מבחינת ג' זה או זה או כלום). הוא בין חרד"ל לחרדי.

ובתמורה לזה תמיכתם בבחירת הרב שמואל אליהו. יש לזה סיכוי טוב להצליח אם הם יסכימו, בהתחשב בכך שיש שני מועמדים מטעם שס שיגרמו לפיצול קולות.

וגם עניינית כדאי שהמועמד יהיה הרב שמואל, אפילו אם בגלל זה נצטרך לתמוך ברב לאו או במועמד אחר של ג', מכמה סיבות:

1. צריך ראשון לציון שלא מתפקד כרב מטעם. הרב האשכנזי החרדי הוא בד"כ ממלכתי ומכבד בכל מקרה (נכון שהייתה פאשלה רצינית עם אחד כזה, אבל גם הוא היה ממלכתי וייצוגי).

בפרט הרבנים ממשפחת לאו (הרב משה חיים לאו הוא אח של הרב דוד לאו וגם הוא עשה צבא ומחובר).

2. צריך לחבר מחדש את הציבור הספרדי המסורתי למי שמייצג אותם באמת, בפרט אחרי השותפות הגדולה בשדה הקרב בין שני הציבורים.

3. הצה"ד צריכה להראות לציבור הספרדי הסרוג שהוא חלק אורגני ממנה.

4. הרב מאיר כהנא יכול להתמודד גם בפעם הבאה ואילו הרב שמואל אליהו לא.

בנוסף לכך, הרב דוד יוסף והרב יהודה דרעי לא יכולים להתמודד בפעם הבאה.

נפוטיזם ברבנות הראשית: הרבנים ימנו נציגים לגוף הבוחר אף שהאחים שלהם מתמודדים | כלכליסט

שניהם הבנים של הרב ישראל מאיר לאו.

מי שהיה הרב הראשי לפני כ20-25 שנים

למד במרכז, אחר כך עבר להר המור. יום אחד נהיה ברסלבר.

לא פגשתיו כבר שנים רבות, כשהכרתי אותו למד ולימד מאוד ברצינות.

קצת שיעורים

הייתי תקוע על צוק ומאוד קרוב לנפול במשך איזה שעתיים עד שחילצו אותי

אפשר לשמוע את הסיפור?

מניחה שאפשר לקרוא לסיבה מצוקה נפשית

רואה לצערי אצל הזקנים במשפחה.  

לפני עיוור לא תתן מכשול?

אנחנו ברוגז כבר זמן מה ולא ברור  על מה חחחחח