פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 46)

AI לא אמור לתת תשובה נכונה או מדויקת הוא פשוט פולט את המידע שהוא צובר / מסקנות שנובעות מתוך החשיבה האלגוריתמית שלו, בין אם זה נכון ובין אם לא

או שתבדוק במקור מהימן או שתנסה ותראה

מחיפוש קצר נראה שעדיף לא להקפיא

אני דווקא חושב שזה נוצץ בטעם, אבל לא מתחבר לזה שעושים את זה יותר מדי תחרותי.

(גם לא ראיתי הכל, אבל איוב היה. שאלו על ויפשטו על הגמלים ויקחום).

הסיפור באיוב ואין דברי הימים.

גם אין את סוף יחזקאל. גם כמעט אין ויקרא. אין בנין המשכן והקרבנות שבתורה.

יש עוד הרבה דברים חסרים.

הקיצור, כל הכבוד להם, אבל בסוף הם נבחנים על הסיפורים והנבואות היותר קלים.

מישהו יכול להעלות טענה שזה עדיף ככה.

(במדרש כתוב לומדים ויקרא בהתחלת הלימוד.)

לפי דעתי אסור ללמד ככה לילדים, אלא לעבור על הכל קל כקשה.

גם מקונן בי חשש מצנזורה אידיאולוגית.

על כל פנים כל הכבוד להם!

נערים צעירים שמשקיעים חלק נכבד מחייהם ביסודות הבסיסיים והרוחניים של עמנו.

השנה התרגשנו במיוחד מהחידון, כי קרובת משפחתנו (רחוקה, מחו"ל, כך שאנחנו לא מכירים אותה בעצם) התמודדה בחידון. דוד של בעלי ואשתו הוזמנו לחידון עצמו כדי לצפות בו, ואף שהם אינם שומרי מצוות הם חזרו באורות - "יותר טוב מהאירוויזיון!"

כך שכנראה יש מעלה לכל ה"נצנצים" שמפזרים סביב החידון הזה...

(אנחנו באמת לא אוהבים את זה גם כן, לכן תמיד צופים בחידון רק לאחר מכן, כדי שנוכל להריץ את הקטעים שפחות לטעמנו. אבל כולם, מנער ועד זקן, נהנים לנסות לענות על השאלות עוד לפני המתמודדים... וכיוון שיש לנו בבית כמה לומדי תנ"ך משקיענים, אנחנו גם מצליחים לפעמים )

הילדים שלי ממש שמחו שהצלחנו..

(האמת שהיא בכלל לא היתה קשה..)

כל הכבוד לך בני היקר על ההצלחה בתואר!

אמנם זה תואר שלא יעזור לך בחיים, ואמנם הוא ממש קל וגם ילד בכיתה ג' יוכל להצליח בקלות, אבל...

ממש כל הכבוד!

פורום קהילת חולים ומשפחותיהם

נראה לי שכבר עדיף שזה יהיה ממישהו שהוא מכיר...

אולי באמת בסוף כן אצטרף לקבוצות שלהם בעצמי, אם אין אפשרות אחרת.

בשמחה

אחרי העצמאות.

אי אפשר לשמוח השנה

הגאולה צומחת לאט ולפעמים יש נסיגות אבל היא עדיין גאולה.

ככל שתעבוד על להפנים את זה מוקדם יותר,

ייטב לך

אם עוזר לך להונות את עצמך, אני לא אשפוט אותך,

אני פשוט חושב שלא זאת הדרך הנכונה....

אתה יכול להתחרפן כל פעם מחדש כשהיא תתפוצץ לך בפנים, בגלל שבחרת בנאיביות... אולי זה מתאים לך יותר באופן אישי.

ואתה יכול גם להבין שזה חלק מהחיים שלא הולך להיעלם. לענ"ד באופן כזה, תמצא בקלות רבה יותר כוחות להתמודד עם השכול. בינך לבין עצמך, ואף להקרין מהכוחות האלו לאחרים.

אני לא יודע אם אתה מהאנשים שצריכים שירימו אותם, או מהאנשים שמסוגלים לא רק להרים את עצמם, אלא גם להרים אחרים,

בכל אופן, אני מאמין שכל אחד יכול לעבוד על זה.

אני פשוט חושב שנסיגה לתוך בועה סטואית דיסוציאטיבית אינה בהכרח דרך ההתמודדות הבריאה עם רגשות שליליים, או רצון ה' 

"עובדות החיים" ידועות לכל אבל זה עדיין אנושי לפחד ממוות ולהתאבל עליו

מעדה בגד ביום קרה חמץ על נתר ושר בשרים על לב רע => כן הוא השר בשירי שמחה על לב נשבר המלאה לה תוגה, כי אף אם יפתח פיו למלא שחוק, מכל-מקום הצער שמור בלבו ולא הלך לו. [מצודת דוד]

רק שאם תשאל אותי מהי הבועה ומהי הבריחה אומר לך שזו ההפך, הליקוי ההכרתי במוות על כל גווניו ומשמעויותיו (טרגדיות, מחלות, אסונות וכו'), כחלק בלתי נפרד מהחיים. אולי בהתחלה זה לא נעים, אבל הדחקה היא לא הפתרון, ובטווח הארוך? תסב לך הרבה יותר חוסר נעימות בחייך. הפנמה נכונה של העניין, לא רק שאינה יוצרת או מגבירה רגשות שליליים, אלא עושה את ההיפך הגמור. מרגיעה, מנחמת, מכניסה לפרופורציות.

"עובדות החיים" האלה לא יכולות להישאר ידיעות יבשות, אי שם במקום רחוק שלא נוגע אליך, כי באופן בלתי נמנע גם אתה בחייך תחווה אובדן, קשה יותר או פחות, ותאלץ להתמודד איתו.

תתאבל על המוות, אני לא אומר שלא. אבל אבלך יחווה אחרת לגמרי אם חלק מתודעתך כלל את הפנמת הנ"ל, לעומת אם בעקביות העדפת להתכחש אליו, כי לא ידעת להתמודד עם הרגשות שצפו בך בעקבותיו.

ואני חושב שהמקור שהבאת רק מחזק את דבריי.

השמאל הישראלי חשב שיש דרך לגמור את השכול ורק הביא עלינו יותר שכול....

באיזה דור היית רוצה לחיות, והיכן?

במסעי הצלב, שהביאו חורבן והרס בכל מקום בו עברו?

במלחמות וכיבושים חובקי עולם של אלכסנדר מוקדון (בתמונה)?

מלחמות נפוליון לאורכה ורוחבה של אירופה?

מלחמת העולם הראשונה, השניה?

או אולי בממלכת אשור, האימפריה הנחשבת על ידי חוקרים רבים כאימפריה העולמית הראשונה בהיסטוריה. בשיאה, האימפריה הייתה המעצמה הצבאית החזקה בעולם ושלטה על כל מסופוטמיה, הלבנט ומצרים, כמו גם חלקים מאנטוליה, מדבר ערב ואיראן וארמניה של ימינו.

המלחמות המתמשכות בין הערבים והיהודים, מאז ראשית הציונות ב 1860, היא מלחמת דת.  שנאה ופעולות טרור ואיבה שניזונים משנאה דתית יוקדת.

אך כפי שנכתב בפרשת בראשית, מסקנת בורא עולם, בכבודו ובעצמו מייד אחרי המבול:

  וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.

יש עמים, בשכונות אחרות, שהגיעו לרוויה ממלחמות (למשל באירופה - לאחר ששבעו מלחמות בתקופות שלטון מלכים שונים. כל מלך בעבר ושאיפות ההתפשטות שלו.  וגאווה ״שלי יותר גדול״ - ארומונות ועושר …).

ויש עמים שמרוב שחיים בנחת ובשלווה, קלטו לתוכם בעשורים האחרונים פליטים ומסכנים, בתקווה שהמהגרים החדשים יידבקו ברוגע, השלווה והשקט ואיכות החיים, ולהפתעתם גילו כי הגולם קם על יוצרו… (שבדיה, גרמניה, אנגליה, צרפת … משבר ההגירה באירופה – ויקיפדיה ועוד) 

הנהנים הכי גדולים מהשגשוג והקידמה, הווק והפרוגרס, הם אלו שלוקחים את העולם חזרה אחורה לדיקטטורה והם לא מיעוט זניח. הם מיינסטרים רציני עם עמדות מפתח והמון המון המון כוח. הם תומכים בהגירה למרות ההרס שזה הביא, הם מתנגדים למדע, הם תומכים בחמאס, הם מצדיקים אונס כפעולת התנגדות, הם שונאים קפיטליזם ושוק חופשי, הם שונאים חירות והם רוצים התערבות ממשלתית בכל תחום ואספקט של החיים, הם רוצים שליטת יחידים על ההמון עם מתודולוגיות מרקיסיסטיות של כפיה ומתודולוגיות דתיות של ענישה, הפחדה וגם כפיה. הם הרוח השולטת בעולם המערבי השוקע. לשם העולם הולך.

אני פשוט האמנתי שכשאנשים מקבלים שפע ושגשוג, הם יעשו הכל כדי לשמר את השפע והשגשוג. אבל לא, האנושות החליטה לבעוט בשפע והשגשוג וללכת אחרי רעיונות של דיכוי והשמדה. לא אנשים איסלמיסטים כן? אנשים ילידי התרבות המערבית לגמרי. 

למה נראה לך ששפע חומרי מרגיע מישהו?

הביטלס בשיא שלהם היו בדכאון עזבו הכל ונסעו למאהרישי.

היתרונות של העולם החופשי הביאו פרסומות של פרצופים מחייכים בכל פינה מוכרים לנו עוד ועוד זבל שמטנף את העולם, עוד מוצרים, כת של צריכה, עוד אוכל זבל, טלפונים שמשגעים אותנו, עוד ניתוחים פלסטים, כולם בדכאון בחרדות, מכורים לעוקבים, לוקחים סמים תרופות כדורים כחולים סגולים.

כל העולם המערבי זה חוויה אחת גדולה של יאוש. 

כי אתה מדבר על חומריות. הרדיפה אחר האושר שמובאת בחוקה האמריקאית.

יש נטיה לחשוב ששגשוג שווה תאוות. זה לא נכון. שגשוג זה לא לעשות ולבזבז כסף. שגשוג זה מטוסים, זה מדע, זה רפואה, מניעת מחלות. שגשוג ששייך לאוכלוסיה הרחבה ולא לאדם הפרטי.

קח לדוגמא את מה שהבאת עם הדיכאון. אז מעבר לזה שעדיף את "הדיכאון" המערבי מאשר הדיקטטורה באפגניסטן, אירן וארה"ב, הדיכאון אכן הוא בעיה גדולה שנובעת מהמרדף האינסופי אחר האושר. אבל חלק מהשגשוג ומהתהליך שזה מביא איתו זה להתגבר על הבעיות האלה. הדיבור הוא ש 50 שנה מהיום, הרפואה תצליח למצוא תרופות לדיכאון לא כמו היום, אלא תרופות שממש ירפאו את הדיכאון לרמה של 95% עד כדי "חשש" אמיתי למקצוע הפסיכיאטריה בעתיד. כלומר, גם את הדיכאון הקידמה יכולה להעלים כמעט לגמרי. כמו תמותת תינוקות למשל. אבל בשביל לשגש צריך חברה חופשית ומשוחררת. אי אפשר לשגשג תחת דיכוי בני אדם ומלחמות.

אל תערבב בין נהנתנות לשגשוג. הביטלס כאבן בוחן זה אולי דוגמא לתרבות שמגלמת בתוכה את התפוררות המשפחה הגרעינית, הניכור, חוסר הסיפוק המתמיד והליכה אחר גחמות אישיות. מחקרים מדברים על כך שאנשים "שמרנים" הם יותר מאושרים מלא שמרנים. ושמרנים זה לא בהכרח דתיים. כשיש תא משפחתי מתפקד, קהילה תומכת, אהבה, מוסד ברור ויציב שמאגד קבוצות אנשים זה מוריד את הסיכוי לדיכאון. אני למשל לא דתי. אני אפילו כופר אבל אני שמרן-ליברטיאן. לא, הווק הם לא ליברטיאנים. הם אפילו לא ליברלים. אל תתבלבל.

הסטודנטים הפריווילגים בארה"ב, אלו שהוריהם מסוגלים לממן להם לימודים בעשרות אלפי דולרים לשנה - הם תומכי חמאס.

אבל אתה מתעקש להישאר בקונספציה. בדיוק כמו בשרשורים שלא היתה מסוגל להבין למה אנחנו והמוסלמים לא יכולים להתחבר סביב תנאי מחייה ראויים לכולם.

חמריות היא כלים, היא אינה מהות. אם משתמשים בכלים הללו לטוב - היא טובה. אם משתמשים בכלים הללו לרע - היא רעה. אם אותו זהב ממצרים אפשר לעשות עגל ואפשר לעשות משכן.

אבל לא יעזור - אין בעולם ווקום, יש טוב ויש רע. אם מתכחשים לטוב, לדבר ד' - בהכרח פונים לסיטרא אחרא (כלומר, לצד האחר) לצד שמתנגד למלכות ד' בעולם.

גם על ההתאבדות הקולקטיבית של התרבות האמריקאית - הסטודנטים הפריווילגים לא תומכים רק בחמאס, אלא גם בזכויות והנרטיבים של כל המיעוטים, תוך מחיקת הזהות שלהם עצמם.

יש לזה עוד הרבה דוגמאות. המערב בחמש מאות השנה האחרונות, בהחלט הביא את העולם לקפיצה מדעית, טכנולוגית, בריאותית ובתחומים רבים נוספים ועדיין - כל זה כלים. מי שנתקע במטריליזים ומאבד את עולמו הערכי - סופו שיגיעו אלו שנשארו נאמנים לערכיהם (הטובים או הגרועים ביותר) וישמידו אותו בכליו שלו.

המחשבה שהשגשוג החומרי יפתור את בעיות העולם, מתנפצת שוב ושוב אל סלעי המציאות, אבל המאמינים בדת הנאורות כל כך אדוקים בדתם ששום צ"ע לא ישחרר אותם מאמונתם.

כתבת יפה מאוד.

ב"ה, כבן-אדם מאמין, יש לי נחמה בנבואות על העתיד לבוא, ששם מופיע שאומות העולם יהיו מתוקנים ולא יחפשו מלחמות: "וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". זה קשור בקשר ישיר לעם ישראל, שאם אנחנו נשכיל ללמד את אומות העולם מהות אמיתית וערכים, נהיה דוגמא ומופת לאיך חברה מתנהגת (ויש לנו עוד הרבה מה להשתפר בהתנהגות שלנו, אם כי אנחנו במסלול הנכון), אז בעז"ה הגויים יתוקנו. אני חושב שאתה טועה במשוואה שאתה מציב (ואתה בעצמך אמרת שהמציאות נגד המשוואה הזאת), ששגשוג=שלום. להמציא תרופות נגד דכאון זה פלסטר מקומי, זה לא פותר את הבעיה מהשורש. כמו גשם שיורד, אם הוא יורד על קוצים, הוא מצמיח קוצים, אם הוא יורד על צמחים, הוא מצמיח צמחים. בשביל שהשגשוג יוביל לפריחה ולשלום, צריך שיהיה בסיס ושורש טוב ואמיתי, שהשגשוג יגדיל אותו. אם הבור ריק, אם יש חלילות וריקנות, עושר גשמי לא ימלא את החסרון הזה. אם השאיפה נעצרת בלהמציא דברים חדשים, מתישהו זה לא מספק. אפילו אם המטרה היא להציל חיים, מתישהו גם זה לא מספיק מניע, כי לשם מה אנחנו מצילים חיים? מה המטרה של אותם חיים? לשם אלו ערכים אנו חיים? לשם כך מגיעה האמונה, שנותנת את המענה העמוק לכך (לעניות דעתי). דיברתי פה גבוהה גבוהה, צריך גם ליישם את זה בחיים, וזו המשימה הקשה שלנו כעם ישראל. ב"ה מורי ורבי הרב אוּרי שרקי עוסק בכך, וגם הרב שמואל אליהו קצת עוסק בזה. שינויי עומק לוקחים זמן ומצריכים סבלנות, אבל אני מאמין שבעז"ה זה יקרה. עצמאות שמח!

ממילא מדמיינים שכולם יכולים לטשטש את ערכיהם, לתוך איזה סלט חסר זהות לאומית, חסר זהות דתית, חסר זהות אישית, חסר זהות משפחתית, חסר זהות מינית וכד'.

מדמיינים שאין שום דבר שבאמת חשוב מעבר לנוחות ואז גם מדמיינים שמונים וחמש שנה היה סגסוג. בשמונים וחמש שנה הללו, היה הרבה מאוד רוע בעולם, אבל במערב אירופה וצפון אמריקה, יכלו לדמיין ש"לא ידענו, לא ראינו, לא שמענו".

אז כן, יש ערכים מוחלטים בעולם. לא הכל זו שאלה של אינטרסים ואם כל צד יתגמש, כל בעיות העולם יבואו על פתרונן. אובמה יכל לבעוט בשותף שנים ארוכות מובראק, בטענה האווילית שהאחים המוסלמים בסה"כ רוצים שיתנו להם להתפלל לפי דרכם" ולהביא לעולם את דעאש.

אפשר גם בישראל להתמכר לשקט, להתנהל מסבב לסבב ולדמיין שאם (בהשקעה של מלייארדים) אין הרבה נפגעים, אפשר 'להכיל' את חמאס, ש"רק רוצה לשמר את שלטונו ואם ניתן להם פרנסה, הם לא יפגעו בנו". ולחטוף את פוגרום שמחת תורה לפנים.

מי שלא לומד מהניסיון של אחרים - יצטרך ללמוד משל עצמו, מי שלא לומד אפילו משל עצמו - רחמנות.

יש בעולם ערכי טוב מוחלטים וערכי רע מוחלטים. את עמלק וזכרו צריך למחות מתחת השמים.

אישית אין הרבה דברים שמוציאים אותי מדעתי, לפחות ככה אני תופס את עצמי,

אבל ניבולי פה? אם יש משהו שהאוזניים שלי לא סובלות, או סובלות בקושי (כי אני לא מעיר לכל חילוני ברחוב שמקלל), זה זה. לענ"ד ה"בא לי" הזה זו בעיה רצינית שאתה צריך לתת עליה את הדעת.

יש מיליון סיבות לשנוא את האנושות, ולא פחות אנשים שאכן מרגישים ככה... זה לא קשה.

אני מעריך אנשים שמוצאים את הטוב על אף כל זה. מוצאים דרך למצות את חייהם.

אל תיפול לזה, זה יהיה חבל... תהיה עוד כבשה בנאלית בעדר חסר שביעות שחי בעל כורחו...

לפחות כך נאמר לי בעבר.

ודבר שני. גם אם מכירים אישית את המשפחה.

צריך לוודא שהכסף שנאסף באמת מגיע למשפחה.

לצערנו יש לא מעט עמותות שגוזרות קופון שמן על המשפחות 

אז השם שלו

רועי בן איילת

נשמח אם תזכירו אותו בתפילה או לימוד 🙏🏼

כמה לא מקרי?

לפי החוק, גם אם יום העצמאות מוקדם וגם אם יום הזיכרון נדחה, היום האחר מוקדם/נדחה ביחד כדי שהם יישארו סמוכים.

לכאורה בשנים כמו שנה זו, כאשר ה באייר חל ביום שני, היה אפשר להקדים את יום הזיכרון לחמישי ואת יום העצמאות לחגוג במועד המקורי, וכך לא יהיה חילול שבת ביום הזיכרון מחד, ולא ידחו את יום העצמאות לתאריך לא קשור מאידך.

אבל כאמור הקשר ביניהם כל כך חזק, עד שקבעו בחוק שיום העצמאות לא ייחגג בתאריך המקורי רק בשביל שיום הזיכרון ימשיך להיות צמוד אליו.

גם בשנות השואה באירופה, זוגות הביאו ילדים לעולם.  

והנשים במצרים… לא מטריד אותי.  

לא חושב שהמדרשים, הסיפורים, הפרשניות, משקפים לגמרי במהימנות את המציאות שהייתה שם.

התיאור המקראי - ״ובני ישראל פרו וישרצו״, משווה לכאורה לבעלי חיים, שמשריצים.  

האם הנשים במצרים השריצו כמו בעלי חיים? 

ההשוואה שלך צורמת . אתה משווה אותן ממש לחיות

זה דומה הנרטיב השקרי ששפרה ופועה העבירו לפרעה . "כי חיות הנה" .

בנות ישראל היו נשים צדקניות ובזכותן נגאלנו. הייתה בהן אמונה טהורה אמיתית. בשונה מהגברים.

זה ממש לא היה רק בנוי על היסוד הבסיסי של שרשרת הדורות את זה יש גם לדוב קוטב. האמונה שלהם הייתה מבוססת על קודש והן בחרו למסור נפש על זה. אין נסיון יותר קשה לאמא להביא ילדים לעולם מתוך חשש ברור שיתכן שהילוד שלהם יירצח.

לגבי שפרה ופועה, כהערה צדדית ראוי לשים לב לכך שהמילה "חיות" בפי שפרה ופועה אין משמעותה בעלי־חיים מהסיבה הפשוטה שהיא מנוקדת באופן היחידאי חָיוֹת במקום חַיּוֹת, כנראה כמו המילה הארמית "חָיָתָא" שמשמעותה מיילדת.

זה פשט (שעוד ראוי לעמוד עליו), אבל בהחלט יש מדרש שמשווה את בנות ישראל לחיות, (כנראה) על בסיס הסמיכות בין פרשת ויחי לבין פרשת שמות (אולי גם הזכרת שמות השבטים בהתחלה) והארכתי בזה כאן. גם אין מה להתעלם מזה שהתורה נקטה בלשון בלתי־רגילה כזאת )הכוונה ל"וישרצו")

מכיוון אחר לגמרי, אם ללכת עד הסוף עם ההשוואה הזאת לדוב קוטב, אני לא חושב שזה גנאי אלא שבח. עמרם מתעסק בכבשי דרחמנא ורואה לנכון לגרש את הנשים כי אין שום תקווה הגיונית. דווקא מרים, הילדה הקטנה והתמימה, מחוברת הרבה יותר לכוח החיים הגולמי שטמון בה, על אף הסכנות הרציונליות הברורות – כמו אותם בעלי־חיים, שלא מעניינים אותם דברים כמו "סיכויי הישרדות" או מה יקרה בטווח הארוך. הם ממשיכים ללדת וב"ה זה מה שמקיים את העולם. אפרופו דובי קוטב, בין 50%-90% מגוזלי הפינגווינים לא מגיעים לבגרות. זאת תמונה מאוד עגומה, אבל זה לא מונע מהם להמשיך.

בכל־אופן, אני חותר לכך שהנשים, בניגוד לגברים, היו מחוברות באופן הרבה יותר פשוט, כמעט "קמאי", לאותם צדדים בסיסיים של החיים, שהגברים דחקו וחששו מפניהם (זה בא לידי ביטוי גם במראות הצובאות ועוד). שזה כמובן ניסיון עצום. וגם שבח עצום.

@פ.א. "לא נראה לי" אינה ראייה. בכל־מקרה, התוצאה הסופית היא אותה תוצאה. החלק הראשון של הסיפור מציג לנו התנכלות על סף ג'נוסייד, ובסופו באה תוצאה הפוכה לחלוטין שמודגשת על־ידי השימוש במילים לא רגילות. תרצה לומר שהנשים לא "באמת" "השריצו" => שוין, גם ככה אני לא יודע מה זה אומר, אבל הכוונה היא אותה כוונה: שלמרות האיום באובדן לאומי, עם ישראל השקיע את כל מרצו בבניית דור עתיד.

יצר החיים. הדבר שלענ"ד הביא הכי הרבה סבל לאדם לאורך ההיסטוריה.

לגבי השאלה השניה? אפשר לתת תשובות שונות, לענ"ד התשובה הפשוטה... זה לא ממש שהיו להם אמצעי מניעה. אפשר להסתפק אם הם בכלל *רצו* להביא עוד חיים, לא כל אחד יכול לפרוש מאשתו, כמו עמרם מיוכבד

1. עצם זה שיש לנו את היכולת להילחם ולא ללכת כצאן לטבח כמו שהיה בגלות (בכל מקום. מפאת קדושת היום לא אכתוב ים של דוגמאות).

משפט נפלא של משורר בשם צור ארליך (הובא בטור של חגי הוברמן)-

"שני ימי זכרון סמוכים (לשואה ולחללי מערכות ישראל), כל שנה, לטובת החישוב הכללי, כמה עולה לנו עם עם מדינה וכמה עולה לנו בלי".

2. מזמור קז בתהילים מדבר ממש על קיבוץ הגלויות של לפני ואחרי קום המדינה ומורה לנו להודות. איך אפשר להתעלם מזה?

3. הרמב"ם שכותב שאחת הסיבות שאומרים הלל בחנוכה זה משום שחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה- לומדים שגם אם העצמאות לא שלמה וגם אם השלטון לא משהו צריך להודות.

4. המדינה אמנם חילנה יהודים, אבל גם הצילה המון מהתבוללות.

5. הדרך להוציא לפועל את יעודי התורה עוברת דרך עם בארצו שיש לו מדינה, בפעולות אקטיביות ובשלבים.

הבעיה היא שבגלל חילוניות המדינה (לא בהכל, אבל בהרבה דברים) יש שמעדיפים להתנתק מזה, ופשוט אומרים "המשיח יסדר הכל" וככה אנחנו לא ממש מתקדמים.

וגרוע מכך- אנחנו גם הולכים אחורה בחלק מהדברים. הרבנות הראשית לא ממש עושה את תפקידה מאז שגורמים לא ציונים השתלטו עליה, יש פגיעה חמורה בא"י ובבטחון עמ"י והכשרה של עוולות בגלל התפיסה הנ"ל שאומרת "נלמד תורה והכל יסתדר".

וגם- במקום להבין שהגיע הזמן לאחד את התורה, את כל המחלוקות בהלכה שבגלות קיבצו והביאו לא"י, והרחיבו אותן, במקום שרבנים ישבו וידונו וילבנו ביחד סוגיות (ואולי אפילו יכריעו במחלוקות ישנות). פעם זה עוד היה, אבל לצערנו היום יש ממש תרבות של מחלוקת בהלכה (תרבות שגורמת גם שרבנים שלא ראויים לפסוק ולחדש מדעתם עושים את זה. שמעתי רב מסויים מוכר שיש לו תכנית ברדיו ועוד רב אחד של קהילה שיש לו עלון שמופץ ברחבי הארץ, שמחדשים חידושים על סמך סברות שלהם, כשהסברות האלו חלשות מאוד).

גם סגנון לימוד התורה לא ממש מתקדם. במקום לנסח כללים ושיטתיות ולהתחקות אחרי סגנון הלימוד של הגמרא ושל הראשונים, לעסוק בתורה שבכתב בעומק, להעמיק בדרשות הפסוקים וללמוד את התחום הזה- הרוב מעדיפים להישאר במקום הנוכחי (יש כאלה שכן עוסקים בחלק מזה זה כמו הרב יצחק שילת והרב אלחנן סמט. והרב שרקי שממש עושה סדר בדברים).

אגב, אפשר לא לחגוג את יום העצמאות, לחשוב שאנחנו עדיין בגלות מבחינה מהותית, אבל עדיין לפעול בצורה הנכונה. כמו שעשה הרבי מליובאוויטש זצ"ל. מה שמוכיח שהבעיות הנ"ל הן בכלל לא ענייניות, אלא שחוסר ההכרה בחשיבות הקמת המדינה וקיבוץ הגלויות גורמות להן כי יש יאוש ויש חיים בקטנות ויש תודעה של מגזריות מצומצמת. אז גם מבחינת הרצון להתקדם לגאולה השלמה, האמונה בחשיבות המדינה ויום העצמאות תורמת.

גם מסברה וגם כמו שלומדים מפורים, שלא רק תיקנו מגילה מהק"ו מיציאת מצרים שאמרו שירה אלא גם תיקנו לחגוג (אגב לדעת החת"ס הק"ו הזה מחייב מהתורה. וי"א שרק בשנה הראשונה מהתורה ובשאר השנים מדרבנן).

אבל גם אם אלו שלא מודים יודו, דיינו

(אגב, הרב עובדיה אומר להודות ולמיטב ידיעתי אלו שהולכים לפי פסיקותיו לא עושים כן).

שנצליח לשים לב לשובך

זו בחירה שלנו לראות איך ה' פועל בעולם

גם את קריעת ים סוף אפשר להסביר בכל מיני תופעות מדעיות..

תוהה מה ואם זה אומר שהוא לא מוכר

תכל'ס @חסדי הים ידע לספר עליו, חסדי מה אתה אומר על מר שושני?

כתבות ופוסטים של יעל לוין ועוד מקורות.

הוא היה גאון נסתר.

אין לי מה לחדש מבחינה היסטורית, זה לא שכאילו קראתי כתבים לא ידועים שלו או שמצאתי פריט מידע היסטורי חדש.

לחדר כתבי יד, אבל עוד לא קראתי.

יש גם אתר שהם סרוקים שם.

זה כתב יד קטן וצפוף עם מספרים.

לא ממש אפשרי...

בתקופה שרק אני ו@חסדי הים שמענו עליו.

עשר שנים לפחות, לדעתי

מסתבר שאני מחובר ליודעי סוד...

אבל כשאני רואה את התגובה הזאת כן - צעירים מעל עשרים כנראה זה פשוט בגלל מניטו

https://forums.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=1&topic_id=616531

הוא יוקרן הלילה מוצ"ש בערוץ כאן 11, הנה קישור ליוטיוב:

ומעניין מה היה קורה אם האורות דתוהו שלו היו מגיעים בכלים דתיקון (עד כמה שאפשר)..

כמה חסר לנו אדם כזה היום. אדם שבקי בכל חלקי התורה המדע והידע ושהמציאות לא חולפת לידו (גם אם לא בכל המובנים).

אדם שיודע לרתק את השומעים, בגלל התוכן ובגלל שהוא והתורה שלו פשוט חיים.

אדם שמשלב ישן עם חדש ומתוך זה רואים את שהישן לא באמת ישן ושהחדש לא באמת חדש, אלא אלו מקטעים שונים באותו כביש.

זה גם מדהים לראות אדם שהוא והחכמה הפכו ממש לאחד.

אני מדמיין דברים שהוא היה אומר.. מסביר שלא סתם ספר אורות ותורת היחסות נוצרו בערך באותו זמן. מראה הקבלות בין תנאים ואמוראים לראשונים. מחבר כללים שיטתיים מתוך המקורות הקדומים שעושים סדר בעולם ההלכה במקום כל הבלאגן המוגזם לצערנו שבדורות האחרונים.

אגב פה הרב שרקי מדבר עליו (יש עוד):

אין מילים

שדי מופתעת מהתגובות שדי מוגזמות לדעתי, לפחות ממה שרואים בכתבה

לא הבנתי את ההתלהבות.

אוקי, אדם גאון,אנרכיסט שלא סגורים על השם שלו. זה לא הדבר הכי יוצא דופן שיש בעולם.

אחד החידות הגדולות של המאה ה-20? הגזמתם.

גאונות בתורה? אוקי , הוא לא היחיד.. 

ולפי הכתבה הוא לא בדיוק היה ירא שמיים, 

אז נשמע גאונות גריא 

יש את זה גם לגויים וגם הסינים לומדים גמרא

כשלומדים תורה בצורה חיצונית כמו חכמה, כגירוי אינטלקטואלי זה משהו שונה לגמרי

לא שונה בהרבה מגאון פיזיקה או משהו כזה,

לא יודעת, לא הצלחתי להתלהב

במיוחד שתיארו אופי לא וואו בכלל.

וגם הכתבה הייתה גרועה ודמוגגוגית בהגזמה,90 אחוז של חוסר תוכן ודיבור רק על זה שלא יודעים עליו כלום

מצחיק שאחרי זה הכתב אמר שאפשר לכתוב עליו הרבה ספרים

הוא זרק שם הרבה מילים מפוארות ללא שום קשר ובסיס

המרואיינים בקושי שיתפו פעולה,הרבה רעש ועריכות מוגזמות ומוזיקה דרמטית,היו גם כמה אי דיוקים.

בעיניי? מביך.

אני לא חושב שזו גאונות גרידא, אבל זה לא העיקר פה אז לא אכנס לזה.

מה שהתכוונתי לומר זה ככה- אחת הסיבות לדעתי שהפוסטמודרניזם (אין אמת יש נרטיבים) מצליח, שזה שאין בקדושה כח שמתמודד כנגדו.

הכח הנצרך הוא לחתור לאמת עד כמה שניתן בלימוד התורה. וזה כמעט לא נעשה.

כמה דוגמאות מני רבות- 1. בזמן הרב הרצוג (היה הרב הראשי בערך עשר שנים לפני קום המדינה עד 1960 בערך), גדולי רבנים היו מתאספים יחד ודנים בענייני השעה. היום, שזה הרבה יותר פשוט (זום לדוג') לא עושים כמעט דברים כאלה.

2. לא מנסים מספיק להתחקות אחרי הראש של הגמרא והראשונים, ולא מנסים לפתח שיטתיות. אמנם יש כאלו שעוסקים בזה אבל הם מועטים.

החסרון הזה יוצר הבנות מחודשות וממילא עוד מחלוקות.

3. לא משלבים מספיק מחקר עם התורה. עד שהגענו למצב שיש הפרש של פי 5 (לפחות) בין הדעות שבקצוות בשאלה כמה סמ"ק זה כזית.

4. מבחינת השקפה- במקום ללמוד ישר והפוך את התנ"ך שלנו, בבקיאות ובעיון, ממעטים בעיסוק בו, ובגלל זה הופכים לפעמים עיקר לטפל וטפל לעיקר.

אם נניח שיהיה איזה שושני מתוקן- יר"ש ובעל מידות טובות שגדול בכל חלקי התורה, חי את התנך, סוחף, בקי מאוד במדע ובעל ידע עצום, בעל רגשות מפותחים, מוערך מאוד, מחובר לגדולים ולקטנים- יש סיכוי שהוא יביא לשינוי הנצרך הזה.

פעם ראיתי סרטון של אחד האנשים שהכיר אותו והוא פשוט תיאר איך הוא הלבין את פניו כשהיה ילד בצורה מזעזעת

מתפללים על תשובה ועדיין - האחריות לחזור בתשובה עלינו. מתפללים לשוב לארץ ועדיין מי שבוחר להישאר בגלות בספרד, בכוזר או בברוקלין - תפילתו כצפצוף הזרזיר כפי שמודה החבר בכוזרי.

יש אחד שמארגנת העמותה של הנח"ל החרדי ויש אחד שיש כל שנה בבני ברק ולמעשה מכיל בעיקר את הסרוגים שנפלו שם פעם ופחות את הנופלים של המלחמה האחרונה.

אני מנחש שלאחרון יהיה יותר פשוט להגיע כי הוא במקום פתוח.

שמתקיים עקרונית בהיכל שלמה.

איפה אפשר למצוא פרטים על זה?

https://www.facebook.com/photo/?fbid=846214394214622&set=a.650766673759396

כרטיסים:

העצרת המרכזית למגזר החרדי ערב לזכרם של חללי צה"ל - טיקצ

מסע הנשמות ההפוכות – הרהורי תשובה

אבל בכללי לפי מה שכתוב גלגול זה לא בהכרח מישהו שהיה רשע

יש צדיקים שחזרו בגלגול גם כן.  לא מבין בזה אבל ככה כתוב

גם אם נניח שאני גלגול של מישהו, זה לא אומר שאני נושא באחריות של המעשים שלו.

זה אומר שהנשמה שלי באה לעולם כדי לתקן דברים, והוא בחייו יצר את רשימת הדברים שחסרים אצלי.

כי ידוע שמידות ממשיכות הלאה.

רק פה בחיים האלה אפשר לשנות אותם, אז אם בן אדם כבר הגיע למצב שיש לו מידות טובות סביר להניח שגם בגילגול הקודם זה היה ככה או דומה לזה

הגעתי הביתה, אפשר גם הגעתי לבית.  

ציטוט:

נעיר כי למבנה "הגעתי הבית" בלי מילת יחס (לבית, אל הבית) ובלי ה' המגמה (הביתה) יש דוגמאות במקרא: "כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ" (עמוס ה, יט), "פָּנֹה אֶל הַרְבֵּה וְהִנֵּה לִמְעָט וַהֲבֵאתֶם הַבַּיִת" (חגי א, ט). ואולם גם במקרא אין זה המבנה הרגיל.

הביתה או לבית? - האקדמיה ללשון העברית

הולכים לאנשהו, עם מילת היחס ל־. בהיעדרה מוסיפים את ה"א המגמה אל סוף המילה: עליתי לירושלים = עליתי ירושלימה, פנינו לימין = פנינו ימינה. במקרה הנדון אפשר ללכת אך ורק לַבַּית או הביתה.

טווח מחירים רחב, החל מהכל בשקל ועד  מחירים גבוהים.

מתאים לכל טווח הגילאים.

תמצא שם מבחר.

והמלצה. לא לתת מתנה אחת לכולם. מתכון למריבה.

אלא מתנה לכל אחד. ילדים קטנים (עד גיל 6 נגיד) ישמחו גם במתנה בשקלים בודדים.

לגדולים אפשר להביא משחק קופסא. אם הם אחים ניתן להביא משחק קופסא אחד לכולם. אחרת. משחק קופסא לכל משפחה.