קודם כל, נתחיל מזה שהקב"ה אצל הגויים מצרף מחשבה למעשה. כך שמבחינת שמיא הם נחשבים רוצחים (לא כלפי בי"ד של הארץ, ולכן אין להם דין מוות בבי"ד של מטה). וגם בלי הגדרות הלכתיות, לא דיברנו על אדם שרצח. ההגדרה שהשתמשנו בה היא "אדם רוצח". אדם מסוג מסויים, עם מאפיינים מסויימים (בדר"כ פשוט מצמידים את זה למי שעשה מעשה של רצח, אבל מדובר בתואר בעל משמעות), נקרא בפי העם: "רוצח". כשאדם מגיע למצב שהוא הורג מישהו, בדר"כ לא מדובר בטעות חד-פעמית, או בהתעוררות רגעית של יצר. לאדם יש שכל ומחשבה, והוא מבין שיש למעשיו השלכות לטווח הארוך, והוא מבין טוב מאוד שרצח זו נקודת על-חזור. לכן, אדם שרוצח, יש אצלו יצר או מניע כלשהו שהוא מעבר למשהו חולף ורגעי (גם אם מדובר ביצר, מדובר ביצר חי, בועט ונושם שבשביל לשנות אותו צריך לעבור מהפך של ממש באישיות, מהפך שקשה מאוד לעשות, וכל עוד האדם לא עשה אותו ונהיה בן-אדם חדש, הוא עדיין נשאר בגדר רוצח). ביהודים שרצחו אני מאוד מאמין, כי אני חושב שיש בכוח התורה (ויש ב"ה רבנים וארגונים שהולכים לבתי סוהר ויש לזה אחוזי הצלחה מטורפים, לעומת דברים אחרים שלא מחזיקים מעמד) כדי לשנות ולחולל מהפך באדם, אבל אצל הגויים שאין יהודים שיבואו ויאירו להם את אור התורה, אין באמת תקווה של ממש (סיכוי של אחד אחוז שאולי האדם ישתנה לא נחשב אמונה אמיתית, אם אדם סומך עליו וכל אחד מתוך המאה אחוז הוא אומר עליו שאולי הוא מהאחוז, זו טיפשות), ולכן, אני לא מאמין בלשחרר מוסלמים שהאידיאל שלהם זה למות כשאהידים (וגם שכח מזה שהם יצהירו שהם לא מאמינים בזה יותר) לחופשי, מצטער. כל בן-אדם שאומר אחרת, מבחינתי מדבר בחוסר הגיון.
בני-אדם מטבעם הם לא רוצחים. יש סטייה ("מוטציה") באנושות שקיימת בה מקדמא דנא של יצר רציחה. האדם מטבעו איננו רוצח, ובן-אדם שיש לו מחשבות אובדניות כלפי אחרים הוא לא בן-אדם נורמלי. ולפי שיטתך, אם באמת אדם רוצח מטבעו וזה לא מפתיע שהוא רצח כי זה מה שמצופה ממנו, מה ההצדקה המוסרית שלך להעניש אותם?