פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 51)

אודות- מטמוני הראיה – מטמוני הראי"ה

אוהבים ילד כי הוא בשר מבשרך כמוך. אשה אוהבים כי היא ההפך ממך. כל הגידול של האדם זה נובע מתנגשות ההפכים.

מה שכתבתי זה בצורה מושגית, לא הכוונה שיריבו ויתקוטטו.

עוררת למחשבה בעניין.

חושבת שיש דברים שאי אפשר להשוות ביניהם כי הבסיס שלהם שונה, ולכן לא יודעת אם אפשר להגיד מי גדול יותר.

לכל אחת מהאהבות האלו יש שורש שונה ותהליך אחר לגילוי של האהבה הזו. בבסיס אהבת הורה לילד נמצאת אהבה טבעית, וזה הגיוני ואפילו מתבקש מצד ההשקעה בו, שהיא תתקיים. מהרמה הפיזית - עוד בהיריון וכל דאגה לכל פרט שצריך לו כל החיים, עד הרמה הנפשית/רוחנית של לתת אהבה חום ומרחב מיטיב לגדול בו ולבטא בו את הנשמה המיוחדת לו והחינוך שלו על כל המשתמע מכך. בילד יש גם גילוי ייחודי שנובע בפועל ורוחנית, משכלול ושילוב הכוחות שבהורים. לכן יש צד שהעבודה ההורית היא סוג עבודה עם שיקוף עצמי משוכלל בקטן.

בבסיס אהבת איש לאישה נמצאת אהבה בחירית במתאים ובמשלים, שיש בה צד ייחודי לה שמעל הטבע. סוג האהבה הזה מתגלה דווקא מתוך הדרך והעבודה המשותפת של שני בני הזוג. מה גם שהיא לא תמיד גלויה וניכרת, ונדרשת השקעה, עבודת קילוף שכבות ודיוק פנימי כדי לחשוף את הגרעין הפנימי והשורשי שלא תלוי בדבר. היא דורשת שיעוררו אותה עד שתחפץ, עד שתהפך לרצון עצמי ותגלה את עומק החיבור שמעל לדעת.

ואולי אפשר להסתכל על זה כך:

הגילוי של אהבת הורה-ילד הוא הפנים הגלויות של אהבת איש-אישה הפנימית והעמוקה.

יש מדרש מעניין על כך שהקבלה כ"כ אהב את עם ישראל, שקרה לה בהרבה שמות: "משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה ביותר מדאי. והיה קורא אותה 'בתי'; לא זז מחבבה עד שקראה 'אחותי'; ועד שקראה 'אמי'.    כך הקב"ה

• בתחלה קרא לישראל 'בת' שנאמר (תהלים מה, יא): "שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך";

• לא זז מחבבן עד שקראן 'אחותי' שנא' (שיר ה, ב): "פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה"

• לא זז מחבבן עד שקראן 'אמי' שנאמר (ישעיה נא, ד): "הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא וּמִשְׁפָּטִי לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ"" (שמות רבה נ"ב ה').

יש פה שלוש אהבות שמשלימות אחת את השנייה. אני אישית חושב שהאהבה לבן הזוג יותר גדולה, כיוון שיש בה קשר עמוק של חיים, קשר שכלי שכולל דיבור ובירור. האהבה לילד היא יותר טבעית, וממילא יותר בוסרית מקשר שכולל גם אהבה טבעית וגם שכלית. ברור שמבחינה מסויימת יש גם יתרון לקשר עם הבן, אבל בסה"כ אני חושב שהאהבה בין בני הזוג יותר גדולה. בפועל אין צורך אמיתי לשאול את השאלות האלו, כי אין צורך להשוות בין האהבות, כמו שלא משווים בין אבא לאמא, את מי יותר אוהבים, וכשנמצאים עם האשה אוהבים אותה הכי בעולם, וכשנמצאים עם הילד אוהבים אותו הכי בעולם.

 up to something........

אבל לא התעמקתי.

אין מילים, אין אוויר.

גאולה חייב עכשיו

את באה אחרי פורים ושואלת מי הרבנית 

רבנית נכבדה ביותר, אשרינו שזכינו.

מצפה לדרשה בכליון עיניים 

שנתכונן

לא משנה כמה שנים חלפו, את עדיין מצליחה לדייק לנקודה שעדיין מעצבנת אותי 😅

גם הודעה של אורה וגם שלך,

איך אפשר להתלונן על דבר כזה?

מה שלומך?

האמת שלא מעט, התחלתי משרה חדשה מאז שנפגשנו והולך בה סבבה, תקופה מעט עמוסה כעת.

מה חדש אצלך?

ההגבלה ה'חוקית' היחידה, שגם היא לא נאכפת לגמרי, היא לא להזכיר כאן ענייני פורום לנ"ו. בעבר ימ"ל גם אכף כאן לא להזכיר ענייני פורום או"ח, אבל בזמן האחרון נראה שהגזירה היא כזאת שהציבור לא יכול לעמוד בה.

ניתן לפתוח שרשור בנושא שרוצים, אם יעניין אנשים הם יקראו ו/או יגיבו .

מה שכן, כדאי לשאוף לא לכתוב באופן שפוגע באחרים

הוזכר מקור יהודי אורתודוקסי, חיצוני לחומרי הלימוד של בתי המדרש.

התגובות נעו בין זעם רצחני אינקוויזיטורי קתולי, לבין שנאה עיוורת ושלוחת רסן.

להראותך שאין צורך בפורום בית המדרש, מי שעניינו בצנזורה אפיפיורית יעשה זאת בכל מקום.

באילת חם

בירושלים וצפת קר

אולי בארץ ישראל וחוץ לארץ הייתי שם לב.

לא בדיוק הבנתי למה הכנסת את אילת. אבל לשיטתי זה ארץ ישראל, ואפילו הימ"ג מציע שדווקא רצו להחזיק בזה בגלל קשר עם נס קריעת ים סוף, ובסוף איבדנו את זה לגמרי לאדומיים, ועכשיו זה חזר.

את ירושלים אני תמיד מרגיש

בצפת לצערי לא הייתי שניםםם

וגם לא אילת אבל מתאר לעצמי שארגיש אותה מהחום(;

אבל קרה לי שחזרתי לעיר ילדותי וברגע שירדתי מהרכבת הרגשתי את העיר הזאת כמו שהרגשתי בילדות.זה החזיר אותי אחורה. הרגשתי את האוויר והאווירה המיוחדת שיש באותה עיר.

לגבי כל השאר אני חושבת שזה בא בעיקר גם עם הראייה.

ר' זושא ור' אלימלך מליז'נסק:

» שבת ביום חול

ולדעתי, בהנחה שמנטרלים את שאר החושים (נגיד אי אפשר להסיק מאורך הנסיעה) - לא ניתן לדעת.

אבל מה בעצם לא מובן?

התקיפות בעזה ממש לא כירורגיות, נהרגו אלפי בלתי מעורבים.

ארגוני הסיוע לא נמצאים בעזה בשביל לעזור לעזתים, אלא בשביל ישראל. בלעדיהם ישראל לא תקבל נשק ולא תקבל הגנה דיפלומטית מהדוד סם, בין השאר.

בעזה יש חשמל ומים? למי? 90% מהאוכלוסייה חיה באוהלים כבר חצי שנה.

זה כאילו אתה מעולם לא דיברת עם חייל שהיה שם וכבר חצי שנה שלא פתחת אף ערוץ חדשות פורמלי, נשמע שאתה מלא בקונספירציות.

נשמע כמו העזרה שמקבלים מפרוטקשן

אם היינו יכולים לקבל סיוע ותמיכה גם בלי זה, מצבנו היה הרבה יותר טוב.

ברור שזה לא מצב של לכתחילה, אבל כרגע אומות העולם עובדות לפי מוסר מסוים ויש גבול כמה מדינה כמו שלנו יכולה למתוח את המוסר הזה.

מה הם כבר יכולים לעשות עם הכסף?

(כולם אמרו לך שזה לאוכל?)

בדר"כ מבקשים ממני ילדים חרדים שזה דווקא כן הגיוני שחסר להם הפינוקים שהם רוצים או שרוצים את העצמאות לבחור בעצמם אפילו שלא חסר.

כן זה שונה כי זה מגיע ממקומות שונים. אני מניחה שמבוגרים שמבקשים באמת צריכים את זה וילדים לא באמת צריכים אבל חסר להם לנפש יותר.

א' ראיתי במו־עיניי

ב' הייתי במצב כזה בילדותי (אמנם לא ברמה של לבקש אוכל אבל היינו תפרנים לגמרי)

ילד קטן אוסף כסף אפילו לא בשביל עצמו .. זה פשוט לבכות והוא לא היחיד יש קליניקות כאלה בירושלים

אני שמתי לב תוך שניה לא צריך להיות חכם גדול שיש אליטות שם ואנשים גדולים ששולחים ילדים לאסוף להם כסף לדברים לא טובים ..

אי אפשר לעבוד עלי כל-כך מהר .. אם הייתי רואה אותו הייתי נכנסת בו..

אז הבאתי לו כסף בלית ברירה אבל גם אוכל ולא הלכתי עד שהוא סיים.

עצוב

בעניין אחר

עד היום לא פחות מ15 ילדים אמרו לי שהם רעבים ..וזה בשקט ועוד במסגרת שלהם ולא ברחוב

לא כולם זה מעוני יש הורים פשוט אדישים או לא יודעים להיות הורים.

היה כבר מצב שהייתי מביאה כיכר לחם עם ממרחים.

ידעו לא לבקש פשוט מי שרוצה אוכל 

לא שאני נותן כזה הרבה.

כך שילד שמבקש כסף, הוא לא בהכרח עני שגווע ברעב:

משחקי הרעב

עם בעיות נוספות.

למשל, אין ארוחת צהריים מוכנה כי האמא חולה [גופנית או נפשית], או שבן משפחה אחר חולה וצריך לטפל בו, ולתת לילד כסף לקנות אוכל מוכן בחוץ זה יקר להם מדי.

יכול להיות שלפעמים, זה סתם ילד שחוזר הביתה מאוחר ושכח להתארגן בהתאם בבוקר, או שהיה לו עיכוב בלתי צפוי. [רוב הילדים מן הסתם יתביישו לבקש במצב כזה, ויעדיפו להישאר רעבים, אבל יש כנראה גם כאלה שפחות מתביישים לבקש].

כשהם אומרים שאוכל. אז אני לוקח אותם למקום וקונה להם משו רציני לא סתם ב10 שקל כמו שהם מבקשים עםנ10 שקל אי אפשר לשבוע היום

אבל צריך לשים לב שאם זה ילדים בני 13+ יש מצב שיקנו לסיגריות יש מלא כאלה במרכזית

ושם כתוב שזה דומה למשהו בנצרות, אז החזרתי לעברית:
תפילת המחרוזת – ויקיפדיה

בנצרות הקתולית מאמינים שמריה אם ישו מופיע מפעם לפעם

אז פעם אחת היא הופיעה ב־1917 בפאטימה בפורטוגל (יש כזאת עיר, שנקראה על שם נסיכה מורית בשם פאטימה שהתנצרה בהמשך) ותיקנה כמה תפילות או משהו כזה

Fátima prayers - Wikipedia

Our Lady of Fátima - Wikipedia

אם אי־פעם הסתובבת בעיר העתיקה בירושלים כל הדוכנים שם מוכרים את זה

זה של קתולים

אין היא פשוט יודעת הכל.

איפה אני משיג את זה?

בעצם זה השיא של עם ישראל

דברי על החשיבות של יציאת מצרים למה זה כל-כך חשוב

איפה ראיתם את זה למה מזכירים את זה בכל מקום ?

איפה היינו לפני ואיפה אחרי

ממצב של עבד למצב של הכנה לקבלת התורה

משבר חורבן לגאולה

יציאת מצרים של עכשיו .. גם מול אויבנו

יציאת מצרים ברובד גם האישי - של חירות , זכותו של אדם להיות בן חורין ..גם אם הוא מרגיש ב"כלא"

ואיך כל זה קרה?

וברית עולם עם אברהם .. 

בזכות התפילות 

קיצר להם את הזמן של הגאולה

אבל פחות מה שאני צריכה.

חג פסח הוא הטריגר מבחינתי.

הנושא הוא בעצם- חיבור לשרשרת הדורות, שרשים, משפחה, המקום שלי בתוך הדבר הזה...

 למה בעצם לא לקחת את השרשרת מאברהם?

או אפילו ממרים

נגיד בזכות מרים אנחנו פה היום , למה? מה המשמעות של בתוך הדור של עם ישראל? מה היא עשתה? מה היא מנעה? (קטיעה של עם ישראל)

על המשמעות שלה גם במשפחה הגרעינית שלה

וגם בתור מיילדת

תחשבי אבא שלה גדול דור? איזה מקום יש לה בכלל?

ובתוך כל זה דווקא היא מצילה

דווקא בפסח אני הכי רואה חיבור לדורות זה מטורף ..

ואז את מחברת את זה למצב של עכשיו גם ..

כל אחד יכול צריך לשאוף להיות כמו מרים

(אפילו כמו אסתר לפורים שעברנו) אסור לפחד ממה שיש לך להגיד כאשר זה משפיע על הכלל יש לך תפקיד.

אפשר לחבר את זה דווקא ממש פשוט תתמקדי יותר בברית( אברהם)  או בכוח של המשפחה עם מרים

תנא:

עמרם גדול הדור היה, כיון שראה שאמר פרעה: כל הבן הילוד, אמר: לשוא אנו עמלים, עמד וגרש את אשתו, עמדו כולן וגרשו את נשותיהן.

א"ל בתו: אבא, גזרתך קשה [משל פרעה], שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גוזר על הזכרים ועל הנקבות.

פרעה לא גזר אלא בעוה"ז, ואתה גזרת בעולם הזה ובעולם הבא.

פרעה רשע הוא ספק מתקיימת גזרתו ספק אינו מתקיימת, ואתה צדיק וגזרתך מתקיימת, שנאמר: ותגזר אומר ויקם לך.

עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן.

* סליחה על הבאלגן אני כותבת לך תוך כדי הליכה

פעם העברתי הרצאה כתבתי בתוך עיגול גדול 

יהודי .. מזה אומר לכם בכלל??

מפה יצאנו להמון דברים שהכל בסוף היה קשור לדת לגאולה ..

לאמונה .. וכמובן חיבור 

תחשבי רגע את יכולה להתקפס על דמות אחת ולבנות ממנה מלא בדיוק למה שאת צריכה להעביר 

או שאולי תלכי לכיוון אחר 

מה ההבדל בנינו לשאר העולם? 

למה יש הבדלה?

ואז למשמעות שנבדל זה אומר להיות קדוש 

ואז את מחברת את כל השרשרת של הדורות 

אבל לא מוצאת

יש כמה.

'חובות הלבבות'.

https://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/hovot/tohen-2.htm

הרב ליאור כחלון,חובת הלבבות,שער הבטחון,כ (הערוץ של הרב ליאור כחלון) - ערוץ הוידאו של רדיו כל האמת

ואפשר לחפש כאן בארכיון התוכניות של התחנה:

ארכיון ארכיון שידורים - רדיו קול חי

לפחות לא שדכן במוצהר. הוא ראש ישיבה בחדרה

אדם ענק

(מקווה שלא נהרס הפורמטינג)

על העניין בפשטות ובטבעיות, אין בכלל סתירה.

אצל האדם הפרטי- צבא זה יישום של התורה.

בתור עם- צריכים לחלק כוחות. צבא, כלכלה, תורה.

לפי הצורך האמיתי שיש. וכל אחד לפי כשרונו, וכל אחד מעריך את השני.

זה הבסיס הנכון. וצריך לשנן את זה ולהכניס את זה לראש. במצב נורמלי כמובן שזה היה ברור מאליו, אבל לצערנו המבט הלא נכון על לימוד תורה שהציבור החרדי יצר, נכנס לאנשים חזק לראש כי הוא מפומפם כל הזמן.

אז קודם כל בוא נעבוד הפוך-

לאיזה מצב עצוב הגענו שיש בכלל מחשבה שיש סתירה מהותית בין לימוד התורה לקיום שלה.

לאיזה מצב עצוב הגענו שציבור שמתיימר להיות עובד ה' קובע בשביל ה' איך צריך לעבוד אותו.

לאיזה מצב עצוב הגענו שהרבה רבנים וראשי ישיבות חיים בכפיות טובה כלפי הקב"ה וכלפי מי שנותן להם את האפשרות ללמוד תורה, וגם חושבים שמה שהם עושים זה מלחמת דת לשם שמיים, כשבפועל זה מלחמה נגד הדת ונגד רצון ה'.

והתירוץ "חשש לקלקול" לא נכון. אם הם היו רוצים להתגייס וזו הייתה הבעיה, הם היו משיגים מחנות צבאיים חרדיים למהדרין.

(מדגיש- אני לא שונא חרדים או משהו כזה. אם הייתי, לא הייתי כותב כלום בעניין. יש לי גם קשר עם לא מעט חרדים.

כואב לי שמייצגים את עבודת ה' ולימוד התורה בצורה מעוותת, וכואב לי שחלק מהציבור החרדי לא מספיק מחובר לעמ"י ולגודל השעה, ומסתכל על דברים בקטנות, והגאולה מתעכבת בגלל זה, הגאולה הטבעית והגאולה הניסית).

לצערנו גם "תורת א"י" לא יוצאת מספיק לפועל בגלל השקפת העולם הלא נכונה של רוב לומדי התורה שבעמ"י. וזו התורה שאנחנו צריכים, וזו התורה שתקרב את הגאולה, באופן מעשי ובאופן רוחני. והתורה הזו נמצאת כרגע בעיקר בציבור הסרוג, בחלק מהמקומות. אז אם כבר במצב הנוכחי עדיף שיותר אנשים מהציבור שלנו ישארו ללמוד תורה שנים ארוכות ונתמוך בהם כדי שיפתחו את התורה הזו שהיא צורך השעה, והציבור החרדי שלא מתעסק בתורה הזו יצא יותר לשוק העבודה כדי לחזק את כלכלת המדינה...

ולשאלתך בסוף- מי שלומד ולא קם מהספר כשצריך, מראה שגם הלימוד שלו לא מכוון נכון.

ומי שלומד מתוך תפיסה נכונה וקם מתוך הספר כשצריך, הספר שלו נשאר פתוח גם כשהוא סגור כי הוא ומה שבספר חברו להיות אחד.

כמובן שבפועל צריכים אנשים שישבו וילמדו יותר למען העם והחיילים שלוחמים, אבל מתוך גישה נכונה. העניין זה לא רק הכמות אלא האיכות, שתלויה במספר גורמים.

אני חושב שבין היתר הבעיה נוצרה בגלל שרוב לומדי - צעירים מעל עשרים

אני חושב שלימוד תורה והגנה על עם ישראל הם 2 צדדים של אותו מטבע, כלומר שניהם זה קיום התורה.

אך כמובן שבשניהם צריך לעשות את זה באופן הנכון ביותר ולשים לב שזה לא יהיה פתח ליצר הירע . לדוגמא אצל בחורי ישיבות זה יכול הביטול תורה, ואצל חיילים.. טוב בצבא לא צריך להסביר מה הבעיות זה ניכר לעין כל. קיצר לעשות באמת רצון השם ולא ללכת סחור חור

מבחינה השקפתית זה ויכוח שמתאים לבית המדרש ורצוי לעיין בו בנחת וליישב אותו וליישם כמובן. 

מבחינה פוליטית- לא נראה לי שזה בכלל הויכוח...

זה לא משנה מה האמונה שלך לגבי גיוס חרדים, אם אתה מסתכל על זה טכנית שניה אתה רואה עוד טררם תקשורתי מניפולטיבי מבית השמאל תומכי בגץ וחבריהם.

ממתי מכריחים ציבור להתגייס בכוח? ועוד באמצע מלחמה? מה עם ערבים? מה עם כל השמאלנים שלא מתגייסים? 

מה שמוכיח כמה השקר הזה גדול זה העובדה שאם החרדים היו מסכימים להקים ממשלה עם השמאל הם פתאום לא היו אומרים מילה. זה פשוט עוד כלי נשק שלהם לנפנף בו כדי לפלג את הימין ולשלוט.

אז אתה צודק זה גורם לך לקחת צד, תבחר במי אתה רוצה לתמוך...

לא משנה מה אדם מאמין שנכון לעשות, עצם השימוש בטיעון הזה עכשיו במצב שיש דברים הרבה יותר דחופים לעסוק בהם, ובעיקר! כשרואים מי טועני הטענה כבר מבינים שלשתף פעולה איתם זה לבלוע את הפיתיון שלהם ולתת להם להמשיך להפעיל אותנו כרצונם.

ה' יאבד את מלכות הרשעה מן הארץ בקרוב אמן

משום שהחרדיות בגרסה הישראלית, היא תופעה מודרנית שאין לה שורש וענף במסורת ישראל.

מדינת ישראל יצרה אותה, ולכן מדינת ישראל היא גם זו שבידיה לעצור אותה. אין טעם להמתין להנהגה החרדית ואין מה לחכות שהמתונים או הצעירים בה יובילו שינוי.

החברה החרדית דורשת משאר אזרחי ישראל למות במקומה בקרב, רק כדי שלילדים חרדים לא תהיה באמת בחירה אמונית.

ברקע חוק הגיוס השנוי במחלוקת רבים בציבור החרדי מתרצים את ההשתמטות מהצבא בחשש הגדול מחילון אפשרי של הנערים במהלך השירות הצבאי ואף מביאים כדוגמא את העובדה שרבים בציונות הדתית יוצאים בשאלה במהלך השירות הצבאי. במאמר שהעלה לחשבון הפייסבוק שלו, מפריך הרב אילעאי עופרן את הטענה הזו וכותב: "אני עוסק בחינוך במכינות קדם צבאיות דתיות כבר 15 שנה, ואני מסתכן לומר שכמעט אף אחד, ממש כך, לא נעשה חילוני בגלל שהוא הלך הצבא".

"מעל 90% ממי שגדל בחינוך חילוני בישראל יישאר חילוני, מעל 90% ממי שגדל בחינוך חרדי בישראל, יישאר חרדי" כותב הרב, "זה לא בגלל ששתי מערכות החינוך הללו פיצחו את סוד החינוך והנחלת הערכים לדור הבא, אלא בגלל שלנער או נערה שגדלים במערכות החינוך הללו כמעט ואין אפשרות לבחור באורח חיים או בקהילה אחרת" מסביר הרב עופרן.

בהמשך הוא מתאר מדוע לבוגרי החינוך הממלכתי דתי יש יכולת לבחירה חופשית בין העולמות: "בוגרי החמ"ד שונים מהותית מאחיהם החילונים והחרדים. הם דוברים ברמת שפת אם גם 'דתית' וגם 'חילונית'" מה שמאפשר להם מעבר חופשי בין העולמות.

הוא ממשיך וכותב: "בנינו, אחינו, חברינו ותלמידנו הדתל"שים לא הפסיקו לשמור שבת בגלל שהם הלכו לצבא. הם עשו זאת בגלל שכך האמינו ובגלל שהיתה להם בחירה ואפשרות לעשות זאת. הם ידעו שברוב המקרים המשפחות שלהם לא ינדו אותם, החברים שלהם לא ינתקו איתם קשר, וגם המורים והרבנים שלהם ימשיכו לחבק אותם כשיפגשו אותם. השירות הצבאי הוא רק התקופה שבה הם עשו את הבחירה הזו. זה קשור ליציאה מהבית, וקשור לעזיבת מערכת החינוך, קשור לגיל ולשלב בחיים. אבל כמעט אף פעם לא קשור מהותית לצבא".

הרב כותב על החברה החרדית כי "הרצון החרדי להתנגד לחילון מובן בהחלט, כל הורה רוצה שהילדים שלו יהיו כמוהו" הוא כותב, "אבל נכון להיום החברה החרדית דורשת ממדינת ישראל להיות זאת ששוללת ומגבילה באופן ממוסד את מרחב הבחירה של בניה ובנותיה כדי שלא תהיה להם ברירה אלא להיות חרדים, והיא דורשת משאר אזרחי ישראל למות במקומה בקרב, רק כדי שלילדים חרדים לא תהיה באמת בחירה אמונית, חברתית, תעסוקתית ופוליטית". הרב מסיים וכותב: "תדע כל אם עברייה ששולחת את בניה לצבא שעל זה הוויכוח".

הרב אילעאי עופרן מפריך את הטענה החרדית המרכזית נגד הגיוס: "על זה הוויכוח"

חזק

הרי גם לחרדים יש 'בטן מלאה' על דתיים ועל חילונים ולדתיים יש בטן מלאה גם על חילונים ולחילונים על דתיים וחרדים.  נו ו..? זה מקדם אותנו לאנשהו כל הסתגרות הזאת במקום ובהשקפה שלנו?

לא.

אבל אתה מסכים איתי שעכשיו זה לא הזמן לויכוחים אמוניים? ובעיקר מי זה שזרק את הגפרור הזה למדורה ולמה? אז בגלל שבאמת יש בטן מלאה זה אומר שצריך לשתף איתו פעולה? בגלל ששמו לפנינו את הצלחת אנחנו חייבים לאכול ממנה? אתה לא שם לב שמישהו שם לנו דברים בפה ואנחנו מהנהנים כמו מריונטה?

איפה קבלת השונה שהם כל הזמן מנפנפים בה? למה כשהם מאמינים במשהו זה קדוש? 

אני מאלה שחושבים שלא צריכה להיות "השתמטות גורפת" ואם בחור לא יושב ולומד רציני אז שבאמת יתגייס. אבל מי אני?? אני גדול דור או משהו?? ככה מנהלים ויכוחים?! על במה פוליטית?! ככה אפשר בכלל להקשיב ולהגיע להסכמים או שככה רק מגיעים לאמירות והצהרות שבהן כל אחד מתבצר יותר בעמדתו והקרע מחריף?!

זה כואב מה שהם עושים פה זה פשוט כואב אחרי השבת שמחת תורה לחזור לאותו מקום זה אבסורדי!!

אני לא יודע אם מדובר בכתבה תורנית או ריצ'רד דוקינס.

דבר ראשון מה המקור לערך אותה "בחירה אמונית"? כל הרעיון זה שאנחנו מנחילים לילדים כמה שיותר ערכים, שומרים עליהם מפני השפעות שליליות, כדי שיהיה להם קל יותר לעבוד את ה'. מה שנקרא "לא תוכל לאכול באחד שעריך" - לא רק שלא נעבור עבירות, אלא שגם נרגיש שאנחנו לא יכולים. ועם כל הכבוד לאידיאלים נשגבים של לשם שמיים כן זה גם בסדר לחיות בסביבה שבה אני מרגיש פחות יכולת לחטוא. כן זה בסדר לעבור לטלפון כשר כדי לא לחטוא. וזה גם בסדר לשלוח את הילדים לחינוך העצמאי, או לעבור לגור בקהילה דתית. אני לא צריך להראות לילדים מה זה אתרים לא צנועים / סמים / נצרות+בודהיזם+איסלאם כדי שתהיה להם בחירה מלאה ויוכלו להחליט על החיים שלהם בעצמם. זה סתם רעיון מהתנועה הרומנטית.

לא יודע עם אילו מכינות הוא עוסק אבל אני יכול להעיד על המציאות העגומה שאני רואה בעיניים: מתוך המחזור שלי בישיבה תיכונית (44 איש), רק 18 נשארו עם כיפה, ומתוכם לא כולם מנהלים אורח חיים דתי פרופר (קביעת עתים לתורה תפילות במניין כו'), מי שהלך לישיבת הסדר זה הציל אותו קצת, מכינות חצי קלאץ', מי שהתגייס ישר 99% שנשאר בלי כיפה.

יהדות היא לא רק אמונה דתית. מהבחינה הזאת אין בעיה אני יכול להגיד לך ש־43/44 מאותם תלמידים מאמינים בקב"ה מאמינים בתורה ויש להם חיבור ברמה כזאת או אחרת למסורת אני מתאר לעצמי שהרוב המוחלט הולכים גם לבית הכנסת בשבת וחלק גדול עדיין מניחים תפילין. אבל זאת הסתכלות נורא שטחית על יהדות. יש מדרש שהארץ חרבה על עוזבם את תורתי, ובעלי המוסר מעירים, שאיך זה שהנביאים לא ידעו אם זה כזה בולט? משמע שזה לא בולט, אפשר "להיות יהודי" במרכאות בלי באמת להיות יהודי וזה לא תמיד נראה במבט שטחי.

יהדות היא דרך חיים טוטלית, כ"ש בחברה החרדית שחלק מהאתוס שלה זה הקפדה מיוחדת על הלכה, חומרות מסורות וכיו"ב, זה שליטה עצמית, זה סולם ערכים בחיים, זה לוותר על הנאות, מסירות נפש על דברים כמו קביעת עתים לתורה / תפילות (למשל ללכת לשיעור גם אם עייפים), להתנהג בצורה מסוימת, להתלבש בצורה מסוימת (יותר אצל בנות אבל שייך גם אצל בנים, ואפשר לכלול בזה גם תספורות כו'), לדבר בצורה מסוימת (בלי קללות לשון הרע וכו'), ככל שנכנסים עמוק יותר לחברה החרדים זה מקבל גוונים עוד יותר עמוקים כמו השקפה, סגנונות לימוד, ברגע שאתה נוחת למערכת כמו צה"ל זה הופך לבעיה גדולה, אז בסדר רוב ככל הסיכויים שלא תצא כופר ואם כן אז הבעיה התחילה לפני. אבל זה אומר לאבד הרבה מהתרבות, זה אומר שאתה צריך להקפיד על אותה רמה של עבודת ה' בלי שום תמיכה, מה לעשות לא כולם יכולים לעמוד בלחץ הזה, בסוף יש גבול לכוח הרצון.

מחנכים אותנו שכל אחד יכול להגיע לשליטה עצמית 100% ושחייה נגד הזרם ונגד החברה ונגד העולם כולו אבל בסוף הטבע האנושי מושפע מהאנשים סביבו, תקרא לזה "הבנליות של הרוע" אבל מה לעשות זה הרוב של האוכלוסיה מלבד אלה שיש להם תכונת אופי מיוחדת. אבל זה בדיוק העניין, צריך בשביל זה אופי מיוחד, האופי האנושי הרגיל, מה שאפשר לצפות מהאדם הסביר והממוצע, זה בדיוק זה.

אני לא יודע אילו חרדים הוא מכיר אבל נעשה שנייה את החשבון כדי להבין את הטענה, יש 50% אחוזי נשירה בקרב הציבור הדת"ל (קח פלוס מינוס לפה לשם), הוא אומר ש־90% מהחרדים נשארים חרדים (גם זה אין לי מקור ניקח את זה prima facie). והסיבה האמיתית להבדל היא שלדת"ל יש בחירה, לא ינדו אותם, לא יצחקו עליהם, ימשיכו לחבק אותם כו'. אז זה אומר ש־40% מהחרדים הם בעצם חרדים במסווה שאילולא הלחץ החברתי היו הולכים למועדוני לילה בתל־אביב. להגיד לך שזה לא קיים – בהחלט קיים, אבל וואו איזו הגזמה! סבבה יש חזקים יותר חזקים פחות יש כאלה שממש עושים הכל לשם שמיים יש כאלה שפשוט "שוחים עם הזרם" אבל בגדול שומרים מצוות עושים את מה שצריך יכול להיות לפעמים גם מתרגשים בתפילה. זה בסדר כולנו בני־אדם אני לא מצפה מהאדם הממוצע להיות מעל לממוצע. אבל באמת זאת פשוט הרחקת לכת.

אני מציע לך לעשות ניסוי (לא באמת, אל תנסו את זה בבית), קח כרטיס טיסה להולנד / דנמרק / מה שתרצה ותעבור לחיות שם שנתיים אח"כ דווח לי מה הרמה הדתית שלך מבחינת הקפדה על מצוות כו'.

משקפת, להבנתי, את אורח החיים וההשקפה החרדית.  

(הטוטליות של דרך החיים, כפי שכתבת)

זו לא ההשקפה ואורח החיים של הציונות הדתית, השקפה הרואה בשילוב אורח חיים יהודי, תורה ומצוות, יחד עם השתלבות אזרחית בכל מה שנדרש בבסיס הקיום של התנהלות מדינה עצמאית ומודרנית: מדע, כלכלה, מחקר, פיתוח, תעשייה, ייצור, חקלאות, מערכת בריאות מפותחת, השקעות, טכנולוגיה, בנקאות, ייצוא, יבוא, וגם - צבא וביטחון.

אורח החיים שאתה מתאר, ומן הדברים משתמע שאתה מחובר אליו, אורח חיים שכזה נבנה והתקבע במהלך שנים רבות של חיים בגלות.  

היהודים בגלויות השונות היו קשים מאד. העמים שבתוכם חיו ראו בהם נטע זר. הגלות הייתה רצופה ברדיפות, בהשפלה בגירושים בפרעות (פוגרומים) בהרג ששיאו היה בשואה.

בשבתו בגולה הצליח עם ישראל לבנות לעצמו חיים סביב תורתו, תרבותו ומנהגיו, והקפיד שלא להתבולל בגויים שבהם חי. בגלות בבל בערים סורא ובפומבדיתא נוצר ונתגבש התלמוד הבבלי, שעיצב את אורחות החיים של היהודים לא רק בגולה זו אלא בכל הגלויות. בכל הגלויות בנו היהודים מוסדות ציבור, מוסדות חינוך ותרבות: בתי כנסיות, בתי מדרש "חדרים" או "כותאב" לילדים. יהודים דאגו זה לזה במוסדות חסד וצדקה.

עם ישראל הצליח לשרוד גם ללא מולדת.

כולנו יודעים שהיהודים היו מופלים ונרדפו בהתמדה ובעקביות על ידי הכנסייה בארצות הנוצריות, וגם בארצות המוסלמיות החיים לא היו פשוטים.  

תמיד היו על היהודים מגבלות רבות.

ידוע ומוכר שהיהודים היו מאוד מופלים לרעה ביכולות הפרנסה שלהם. יהודים לא יכלו להיות בעלי קרקעות, למשל.  היו צריכים למצוא לעצמם פרנסות ״אויר״. גובי מיסים, סוחרים.

במציאות חיים שכזו, בחיים בגלות, היהודים לא היו צריכים לנהל מדינה, לנהל צבא, לנהל מערכות ותשתיות של מדינה.

מאידך, יהודי הגולה גם לא עיצבו והשפיעו וכמעט לא תרמו לבנייה והפיתוח של המרקם החברתי, התרבותי והמדיני של העמים והארצות בהם הם חיו.  

מאורעות היסטוריים גדולים - שהחלו ״כרגיל״ בפרצי אנטישמיות, בפרעות ופרוגרומים באירופה, הביאו בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 להקמת התנועה הציונית, כתנועה לאומית-יהודית, בעיקר בתחילה במרכז ומזרח אירופה.

היחס לציונות נוצר בתגובה לתהליכים היסטוריים אחדים מאז המאה ה-18; בהם תנועת ההשכלה במערב ובכלל זאת תנועת ההשכלה היהודית, מתן שוויון זכויות אזרחי ליהודים - האמנציפציה, תנועת המרת דת רחבה לנצרות אצל יהודים בעיקר במערב ומרכז אירופה, ניצני החילון באומות העולם ובעם ישראל, וייסודה של התנועה הציונית בסוף המאה התשע עשרה. תהליכים אלו והשלכותיהם, גררו חילוקי דעות ופולמסים רבים בציבור שומרי המצוות. בעוד קבוצה אחת הזדהתה עם רעיונות הציונות והצטרפה לתנועה הציונית (בעיקר במסגרת תנועת המזרחי), חלק אחר התנגד לה (בעיקר במסגרת אגודת ישראל), ואחרים לא הביעו כלל עמדה בסוגיה. נושא זה הוא הגורם המשמעותי לפיצול שהחל בקרב הציבור שומר תורה ומצוות והוביל ליצירת הציבור הדתי לאומי.

זכינו וקמה מדינת ישראל.  

עברו כמה עשרות שנים, המדינה גדלה והתפתחה.  

כולנו אזרחי מדינת ישראל, מכל הזרמים והמגזרים ואורחות החיים וההשקפות - כולנו, וזאת ההנחה, רוצים לחיות במדינה בביטחון, ברווחה, בשגשוג, באושר, בבריאות, ושכל אזרח במדינה יוכל לקיים את אורח חייו לפי רצונו.  

על מנת לקיים ולנהל מדינה עצמאית, השלטון קובע ומגדיר מסגרת של חובות וזכויות אזרחיות המוטלות על אזרחי המדינה.  

כך זה מאז ומעולם.

זו לא המצאה של מדינת ישראל.

ותודה לאל, זכינו ואנו חיים במדינה דמוקרטית- ולא בדיקטטורה או תחת שלטון של מלך כל יכול (כמו שלמה המלך למשל… שלמה חילק את הארץ לנציבויות והקים מימשל ופקידות מאוד נרחבים, תוך שיעבוד העם לצרכי השלטון. העול הכבד שהטיל על העם העשיר את המלך אולם עורר תסיסה ומרידות בקרב העם (מלכים א, ד'-ה').)

ויש פלח אוכלוסיה גדול ומשמעותי- שמדיר עצמו מכל מה שאומר השתלבות אזרחית בכל מה שנדרש בבסיס הקיום של התנהלות מדינה עצמאית ומודרנית - מדע, כלכלה, מחקר, פיתוח, תעשייה, ייצור, חקלאות, מערכת בריאות מפותחת, השקעות, טכנולוגיה, בנקאות, ייצוא, יבוא, וגם - צבא וביטחון.

לפני חורבן בתי המקדש, כשהיהודים כן חיו כאן במדינה יהודית, בתקופת דוד ושלמה, בתקופת החשמונאים - האם היה כאן דבר כזה שפלח אוכלוסייה כה גדול ומשמעותי, רוב הגברים שלו ישבו בישיבות ולמדו תורה?

או שרובם ככולם היו, כפי שהיה אז העולם העתיק, כפי שמשתקף מהמשנה והגמרא, מספרי התנ״ך, חקלאים, בעלי שדות וכרמים, רועי צאן ובקר - ובשלושת הרגלים היו מקיימים את מצוות החג, ועולים לרגל.

מה לעשות ומאז החשמונאים ועד הקמת מדינת ישראל - העם היהודי היה בגלות ולא היה צריך להתמודד עם ניהול מדינה עצמאית.  

במקום להתמודד עם האתגרים של ניהול מדינה מודרנית ומשגשגת לרווחת כל תושביה, על כל המשתמע מכך, הולכים ונשארים מסוגרים באורח החיים של היהודי הגלותי.  

מה שהתכוונתי אליו זה טוטליות של בכל דרכיך דעהו, כלומר חיים שעבודת ה' נוכחת בהם באופן עוצמתי, לא משנה אם אתה אברך או עובד במכולת. במסגרת מובנית, שבה לומדים בנערות בישיבה, לומדים מקצוע במסגרת כשרה, חיים בקהילה דתית, מוקפים באנשים שומרי תורה ומצוות, מקבלים את כל ה־facilities לשמור על רמה רוחנית גבוהה, זה הופך את זה לאפשרי. אחרת כמו שאמרתי אם אתה נוחת באנטארקטיקה או בדנמרק למשך שנתיים־שלוש אתה תראה ירידה. אם החיים הדתיים מסתכמים בלהאמין, להניח תפילין בבוקר, ולאכול פחות או יותר כשר, אז אין הרבה "מה להפסיד" מלכתחילה. אבל אם זה תרבות מקיפה, הוואי, אווירה, סגנון דיבור, מסגרת צבאית כמו שהיא עכשיו, היא בעיה.

ועכשיו ביחס למדינה: מנקודת המבט החרדית, הם לא ביקשו אותה, לא הרו ולא ילדו אותה, הם הסכימו לשתף פעולה ברמה מסוימת תמורת הסטטוס קוו. אחרת מבחינתם שירושלים תהיה שטח או"ם כמו שתוכנן בהתחלה כי אין להם נפק"מ. מכל בחינה אחרת הרי שמתקיימים דברי הנביא "מי יתנני במדבר מלון אורחים". כשאחאב היה בצרות צרורות יהושפט בא לעזרתו (לא תעמוד על דם רעך, עזרת ישראל מיד צר, כיבוש הארץ, מה שתרצה) אבל קיבל בראש "הלרשע לעזור???" (דברי הימים ב' י"ט). לכן מדינה שבמהותה היא דמוקרטיה חילונית ליברלית עם קצת פולקלור יהודי, עם פחות משמעות ביצועית מאשר אוטונומיות יהודיות בגולה שלבית הדין הייתה סמכות חוקית להעניש ולהלקות כו', שבה צה"ל מפרסם חייל עטוף בדגל להט"ב אבל מקפיד לטשטש פאץ' "משיח" כי זה הזוי וקיצוני ופוליטי... מבחינתם זאת אינה אלא גלות יוון, או גלות מתיוונים, או משהו בסגנון.

מבחינת אגודת ישראל לא שיש בעיה ביישוב הארץ אדרבה זה רעיון מצוין למי שרוצה לקיים כאן תורה ומצוות. אבל הרעיון של מדינה חילונית, של לאומיות ציונית שאינה תורנית, זה חילול ה' אסוני.

תראה דעתי האישית היא כזאת. אני חושב שהנכון הוא, כמו שאמרת, לחיות חיים לא של נזירים בודהיסטיים אלא להיות שותפים ברמה סבירה בכלכלה, ביטחון, תוך כדי שמירה על דתיות גבוהה, בסגנון החרדים בארה"ב, או גישת הרש"ר הירש. ברמה הדתית שלי אני מתאר לעצמי שנצח יהודה היה מספיק טוב. אבל זה לא נכון עבור הרבה מהציבור החרדי. אני מציע למי שרוצה לגייס אותם, קודם להראות שהוא מוכן לבנות את כל המסגרת שדרושה בשביל זה, ולא רק לצעוק "תמותו יותר". כולי האי ואולי. באיזשהו מקום החרדים לא מרגישים כזאת מחויבות למדינה, כמו שהחילונים לא מרגישים מחויבות לתורה. ואני חושב שהחילוניות היא אסון הרבה יותר גדול ומהותי. זה לא אומר שנלך ונכניס לכלא את כל מי שלא שומר שבת, לא משנה עד כמה זה אסון. זה לא אומר שנצעק עליהם ריקבון מוסרי כו' כו'. עם החילונים, הציונות הדתית ב"ה יודעת להתנהל בדרכי נועם ובסבלנות ולהבין שזה תהליכים ונשמות גבוהות כו' כו', אבל עם החרדים נגמרה סבלנות? זה בערך אותו הדבר. אני בעד סבלנות ולעשות את מה שאנחנו יכולים כדי לתת לחרדים להרגיש שהם רצויים ויכולים להשתלב בלי חשש.

ואת צודקת.

אז בסוג של הפוך על הפוך- שהחרדים יתגייסו עכשיו בהמוניהם בתנאי שיקבלו את התנאים הדתיים המתאימים. אף אחד לא יוכל לומר להם עוד חודש "טוב מוותרים לכם בסוף". ככה רוב גדול של הקרביים יהיה דתיים וחרדים, וכבר לא יוכלו לחסום אותנו מלהגיע לפיקוד הבכיר. וכן שהחרדים ידרשו שבכל מחזור יהיו כמה טייסים חרדים. הרי ברור שיש שם כאלה שיתאימו, ואחרי שיסכמו את זה לא יוכלו לחסום אותם. ושזה יעוגן בחוק.

אח"כ שהחרדים ישתלבו בכלכלה, במערכת הבריאות ובשאר המערכות. וככה הכח של השמאל הקיצוני שדי שולט במערכות האלה יקטן.

וכמובן, שמבחינה פוליטית המפלגות החרדיות יהפכו להיות ימין אמיתי ולא שמאל/מרכז שמחופש לימין.

וככה נאבד את מלכות הרשעה מהארץ ביחד עם ה'/ה' יאבד אותה ע"י מעשינו.

זה כמו לגבי מחיית עמלק- בפרשת בשלח כתוב "כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמיים"- משמע שה' ימחה. בפרשת כי תצא כתוב "תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים לא תשכח"- אנחנו מצווים למחותו.

רש"י מסביר- "מחה אמחה"- אני רוצה למחותו, ולכן תכתוב זאת זכרון בספר ותשים באוזני יהושע, כדי שעמ"י יעשו זאת בבא העת.

רמב"ן- הקב"ה ימחה את עמלק ע"י עמ"י, בדומה למה שכתוב ביחזקאל כה,יד- "ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל".

(לא כעסקנים ומתווכים ומגייסים לקוחות - בזה החרדים אלופים במע׳ הבריאות) 

אבל ההשתלבות בכל המערכות האלה נדרשת כדי לאבד את מלכות הרשעה (השמאל הקיצוני ששולט במדינה) כמו שכולנו רוצים.

לא רוצים להיות מעורבים במדינה בשום כלום.  

רוצים רק את הכסף והמימון - ושיעזבו אותם בשקט.  

מרוע.

כבר כמה שנים שאין חוק (אי) גיוס מוסדר, ובגץ נתן לממשלה הרבה זמן לחוקק חוק חדש, אבל כרגיל דוחים הכל לרגע האחרון.

לכן עכשיו זה בדיוק הזמן לדון על הנושא, לא אחרי שכבר מחוקקים חוק..

כאילו הם אנשי הצבא - ה"קוזקים", התקיפים, – ואנחנו המבקשים והמתחננים. "קודם כל, עלינו לברר בירור יסודי את עצם מציאותנו. אנחנו היושבים פה, איננו שני צדדים. אנחנו כולנו, עבדי ד' וישראל עמו. כל אחד במקצוע שלו. מתוך כך, יש לעמוד על האמת, ולהכיר שהישיבות אינן רק מקום לימוד בלבד, אלא המשך תורה שבעל-פה, והמשך חיוניות נשמת האומה. קיום הישיבות אינו רק עניינם של אנשי מקצוע בלבד.

האינטרס שלנו, האינטרס של כולנו, של כל כלל ישראל הוא תקומת הצבא ותקומת התורה. קיום הישיבות נוגע לכולנו. זהו דבר יסודי ואלמנטרי. משמרת תקומת הרוח, תקומת תרבות ישראל, האידיאל וההכרח לגדל גאונים וצדיקים ואנשי חזון גדולים – הוא דבר חיוני לכל העם. זהו הכרח חיים. זהו אינטרס של כל ישראל. ומתוך כך נמשכת קדושת המשק והנשק של כלל ישראל בכל עוז ובכל אומץ".

(הרצי"ה)

דעת הרצי"ה על גיוס בני ישיבות (מאמר) – שיעורי הרב שלמה אבינר 

"דאמר רבי אבא בר כהנא אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה דכתיב (שמואל ב ח, טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו משום דיואב על הצבא ומה טעם יואב על הצבא משום דדוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל ב ג, כו)" (סנהדרין מט)

וזה כמו שאדם יוצא לעבוד, או לקיים מצוות (אחרות), וזה לא עומד בסתירה לתלמוד תורה כנגד כולם. פשוט צריך, אז עושים.

כונן שמקבל קריאה של פיקוח נפש בזמן הלימוד, וסוגר את הספר, לא פוגע בכלל בערך לימוד התורה.

חוץ מזה, אני מעריך שאתה יוצא מנקודת הנחה שצריך אותם למערכה.

בפועל, יש הרבה זקנים, ילדים ונערים, ובעלי פטורים למיניהם.

יש גם בעלי פרופיל נמוך, שלא בטוח שהמערכת צריכה עוד עשרות אלפים כאלו.

אז גם כשחתן יוצא מחדרו וכלה מחופתה לימוד התורה לא פוסק.

"תורה מגנא ומצלא" וכו' וכו' הן מטבעות לשון בעלות תפקיד חינוכי. מבחינה אמפירית, הן לא החזיקו ולא מחזיקות מים, לא בתקופת התנ"ך, לא בפוגרומים ולא במדינת ישראל (שדווקא קצרה הצלחות צבאיות גדולות יותר כשמספר מקבלי הפטור עמד על 400 - 1000 בני ישיבות).

המגזר הדתי הכי קרוב ל"יהדות התורה", לא המפלגה, אלא עם ישראל בתקופת המקרא שגם עבד, גם למד, גם נלחם באויבים. המגזר החרדי מסתמך על מדרשים, אגדות, מיסטיקה והבטחות מפליגות שלא מתממשות.

עם זאת מעולם, אבל מעולם, לא נקבעה הגבלה למספרם.

מיד אחר פגישת בן גוריון עם החזון איש קרא החזון אליו את יושב ראש ועד הישיבות, הרב טננבוים, ונתן לו הוראות ביצוע, והן תקפות כל עוד לא ישנו אותן.

למען הסר ספק היה ברור ומוסכם שמידי שנה יגדל מספרם בגלל ריבוי טבעי.

יש לך רעיון לעוד צעדים?

עמותות וארגונים שמתעסקים עם זה?

תראה המצב הפוליטי בסך־הכל משקף את המצב בעם. אמנם מדברים על "שלטון הרוב" אבל באמת, יש בסך־הכל 64 מנדטים רופפים, מתוכם הדתיים זה 32 מנדטים. כאשר חצי מהם, בהגדרה, לא כל־כך מעוניינים בשילוב במוסדות המדינה.

כדי לעבור שינוי מהותי צריך שינוי מוסדי, המחאה הראתה איך כל מוסד הוא פוליטי, החל מההסתדרות, המעסיקים הגדולים, כלה במערכת הבריאות. כמה אוניברסיטאות דתיות יש? מה הכוח שלהן? האם יש ארגוני עובדים דתיים רציניים? בגלל הדיפסטייט הישראלי הכוח הפוליטי צריך להיבנות לא רק בכנסת אלא גם מחוץ לה וזה תהליך שמצריך א' הרבה זמן ב' הרבה אנשים אז פשוט צריך להפיץ תורה ולהתפלל שאנשים יחזרו בתשובה אין מה לעשות חוץ מזה.

גם בגלל סתם תקלת מחשב או שריפה.

שק שינה

סידור

ועוד דברים שהם במעגל השני של ה 'חובה שיהיה תמיד' כמו ת.ז ורישיון נהיגה ובגדים להחלפה וכו'