אבל לפני הכל - אמפתיה ועידוד להרגשתך הקשה העצמית (ללא קשר ל"אמונה"). מצער שאת חווה כך - גם ביחס ללימודים, גם ביחס לשידוכים. גם עצם תחושת ה"נסיון" לגבי תפיסת העולם הבסיסית, שבאה מתוך הקושי.
מצד האמת - אלו שני עניינים שונים: הרגשת הקושי שלך, והמשמעות מבחינת האמונה. אם כי אכן, זה נסיון. ואל תביאנו לידי נסיון...
הדבר הראשון הוא, שה' אינו בן אדם. לפעמים אנשים מעצבים לעצמם בראש איזה "פסל" כזה.. לפי מה שנוח להם לדמיין - ואז אומרים לו, הרי אתה אמור להיות כך, אז למה אתה לא כך...
כך גם לגבי האמונה. מחליטים שאמונה משמעותה כך וכך, וכך וכך אמורים להיות תוצאותיה - ואח"כ אומרים, אה... לא קרה כמו שהחלטתי..
א. הקב"ה זה בכלל לא במושגים הללו, של "צוחק עלייך", "מנצל", "דופק אותי".. מה הקשר. אפילו בן אדם הגון אינו כך. קל וחומר שה' אינו אדם, לא שייכים המושגים הללו בכלל. זו הגשמה גמורה.
אלא מה? גם את יודעת את זה. רק הבעת את כאבך.
ב. המחשבה שאמונה פירושה שיצא בסוף כמו שאני מבין שטוב, מאיפה זה?
אמונה, זה שה' יודע מה הוא עושה - והוא מסבב הכלל לטובה. מה הטובה? לא תמיד יודעים באותו זמן. לפעמים גם לא מעבר לכך. מי שמאמין שהכל לטובה, יכול להתחזק מהידיעה הזו עצמה, כי היא עצמה קשר עם ה'.
הרי זה לא שה' כתב איתך חוזה, שאת תצליחי תוך כך וכך זמן בדברים הללו, וכעת "לא עמד בהתחייבות"...
ג. "איוולת אדם תסלף דרכו - ועל ה' יזעף ליבו". "נתקעתי שנתיים בלימודים".. הרי זה לא שבאופן שרירותי מישהו החליט להשאיר אותך כיתה.. לא הצלחת לעבור מבחנים, היית צריכה עוד שנה. לא נעים - אבל קורה. לא כולם מוכשרים בכל התחומים (גם לא החברות שלך). למה לחשוב ש"ה' תקע אותך".. הרי אם כך הדברים היו מתנהלים - היה אפשר שה' יתן את הידיעות בראש, בכלל בלי ללמוד.
אז נכון שבסופו של דבר, הכל בהשגחה אלוקית. גם זה. אבל באופן הנגלה הפשוט, קורה שאדם מצליח יותר בדבר אחד, ופחות במקצוע אחר.
ד. "להרגיש את האהבה של ה'", זה תלוי הרבה לאיזה כיוון מסתכלים. אפשר להסתכל על אי ההצלחה בלימודים במשך שנה, ועל זה שלא מצאת שידוך - ולהגיד "לא מרגישה". אפשר להסתכל על זה שיש אור של שמש בחוץ, יש פרחים, יש לך בית, יש לך אוכל, את בריאה וכו' - ו"להרגיש". זה ענין של בחירה.
ה. להחליט שכאלה ש"הולך להם", או שישר רואים למה טוב שלא הלך - אז סימן שמראש ה' ברא אותם שהוא מאד אוהב אותם.. זה כמובן בלי קשר. רחמיו על כל מעשיו. ואין "פרוטקציות" בין הבנים בעם ישראל. למה יש כאלה שיותר הולך להם וכאלה שֶפָּחות כביכול, שאלה. אבל הסיבה אינה כאילו זה בן אדם ש"בא לו יותר" על מישהו מהילדים...
אלא מה?...
ברור שהקב"ה טוב לכל. ורחמיו על כל מעשיו. ובוודאי רצון ה' שיהיה לך טוב, גם בפעל.
אבל ההסתכלות צריכה להיות יותר רחבה.
מי שנכנס לחדר ניתוח, בלי לדעת במה מדובר - יכול לחשוב שיש שם חבורת רוצחים... אם יודע את המכלול - מבין שכאן מרפאים מישהו. אתה נכנסת ב"קטע" מסוים. אין לך תמונה שלימה.
אדם, זה דבר רחב. יש נשמה, שאיננו יודעים מה בדיוק כבר עברה. מה היא באה לתקן כאן בעולם. לפעמים משהו מסוים, מוציא לפעל כחות שנצרכים דווקא לנשמה הזאת.
על כן, אכן צריך להאמין, שה' משגיח על הכל, בכללות ובפרטות. אבל לא לנסות לסדר איך היה אמור להיות, לפי מה שאנחנו רואים בלבד. והאמונה עצמה, הידעה שהכל בהשגחה - היא עצמה משמחת ומחיה.
על גבי זה, יש מקום להתפלל, מעומק הלב, שיהיה גם בטוב הנגלה. בפעל ממש. ולהאמין שיכול להיות כך ממש - וישועת ה' כהרף עין. ולהודות על כל טוב, אפילו "קטן".
אבל לא "להתנות", כאילו זה מה שאמור להיות ולא אחרת.
ולגבי התפילות, והבכיות, והצעקות, והלב הנשבר... בוודאי שזו סתירה מיניה וביה, לומר: ושום דבר לא מתקדם, הכל הולך אחורה...
הרי ההיפך: כתבת בעצמך מה התקדם. שהתפללת. שפנית לה' בלב נשבר. שצעקת.
טעות לחשוב שאם זה לא התמלא בפעל - סימן ש"לא היה שווה" (עייני מה כותב הרמח"ל במס"י פרק י"ט, על החובה להתפלל על הגאולה, ושגם אם עדיין לא הגיע הזמן, האדם עשה את חובתו והקב"ה שמח בזה).
מי אומר לך? אולי בזכות שבירת הלב שלך, והענוה כלפי ה', והבכיות - חסכת מעם ישראל צרות גדולות? הוספת זכויות? ברור שזה כך. גם אם לא יודעים עד היכן זה מגיע.
אולי בכלל זה התפקיד שלך כרגע - לפני ענין השידוך והלימודים.
אולי, סתם למשל, הלימודים שנתיים לא היו כפי ש"החלטת" - ממרוכזותך בענייני שידוכים - כדי לחסוך שידוך ולימוד ביחד... אולי זה היה כי את צדיקה והקב"ה רצה את תפילתך?...
הערך של תפילה, מה שזה בונה באדם, בנפשו ובנשמתו - זה לפעמים הרבה יותר ממילוי המבוקש שבתפילה.
ה"תועלת" בכל ברכה מברכות השחר, היא הרבה יותר מאשר באיזו "תוצאה".. היא בעצם ראיית כל הטוב שבעולם כחלק מטובו של ה'. הקישור שלו למקורו ע"י הברכה.
נו... התקנא בך היצר הרע. אמר, זו צדיקה מידי, מתפללת, עושה כל מיני דברים טובים, מאמינה... נקלקל לה קצת. איך? שנעלִים ממנה את הערך בעצם המהלך הנפשי שלה - ונגיד לה שתמדוד לפי ה"תוצאות", שהם הרבה פחות ממה שבנתה אצלה.
ונגיד לה ש"תשווה" לחברות, שיש להן הצלחה כלכלית ולימודים ומשפחה - ולא מגיעות לקרסוליה מבחינה פנימית....
נגרום שתפסיק להתפלל. שתרגיש שאין טעם...
אל תתפתי לזה.
תבונני בטוב שיש לך, שיש בך. תשמחי בו. תחזרי להתפלל במרץ ובשמחה, ובלב נשבר.. תצפי לישועה, אל תכתיבי מהלכים לה' - אבל תראי למפרע כל שמץ של טוב שהרווחת - ואז גם ה"מקום" שלך ישתנה, ושמחת החיים, וההודאה, והביטחון - ויש לקוות, גם ישועתך בפעל ממש בקרוב, בכל מה שאת צריכה.
ולא...
לא שמת לב כבר. הוא מחמיר כמרדכי בשם ר"י
- לקראת נישואין וזוגיות