פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 66)

'רגילה', תוספת, בונוס, על תפוקות גבוהות מהרגיל, על מאמץ ותפוקה מעבר לנורמה,

וגם סוג של סנקציות על חוסר תפקוד וחוסר יעילות.

לשלם שכר רק על פי תפוקות, יכול להביא למצבים פוגעניים בעובדים - למשל הסיפורים המוכרים על ההתעמרות בעובדי המשלוחים באמזון.

ראשית אפשר לחלק את העבודות ל-scalable ולאלה שאינן

scalable - ייצור, מכירות, בקיצור יש פקטור כמותי

אלה שאינן - אבטחה, רפואה, ייעוץ

כמובן באלה שאינן לא רלוונטי

באלה שכן: אני חושב שזה נוגע לשאלה מה התרומה של העובד הממוצע ביחס לתפוקה הכללית + כמה אפשר למקסם. אם יש לך עובד אחד חשוב אז זה יותר הגיוני להתעסק ב-micromanagement בעניין הזה כי אפשר גם לקבל פידבק. אבל לעשות הנדסת תעשייה וניהול בקנה מידה ממש גדול זה יכול להיות מאוד מאוד מאוד בעייתי ע"ע אמזון או חברות גדולות אחרות כי יצרת עובד ממש יעיל שנשחק תוך חצי שנה כי רצית למקסם אותו

קצת מורכב בפועל יש בזה המון פקטורים, ממה שיצא לי להתעסק קצת בניהול עובדים קשה להתייחס לנושא בגישה מספרית, אני אישית מעדיף עובד עם פחות תפוקה אבל תכונות כמו נאמנות, הוגנות, שיהיה נחמד ללקוחות או לצוות ולא אנטיפת שיוריד לכולם את החשק לחיות

החולה.

גם ייעוץ אם זה מועיל או לא וכמה.

נכון שזה קשה יותר למדוד, אבל יש תפוקה.

אתה לא יכול למדוד "בכמה החולה הבריא" (אף אחד לא משלם לרופא רק אחרי שווידאנו שהגענו לגיל 80...)

או "כמה כסף הייעוץ הזה הכניס"

או כמה שווה יצירת אומנות מסוימת

גם במקצועות הרפואיים נניח אחות בבית חולים זה לא משנה כמה חולים היא ריפאה מה שמשנה זה שהיא שם ועושה את העבודה, גם אם היא תטפל בחולה אחד ביום היא צריכה להיות שם

כל הרכב שופטים יכול לקבוע משהו אחר, הם לא מחוייבים לשום דבר

ממילא, היות שאין שום מקור בחוקי הכנסת, שנותן לבג"ץ סמכות לבטל חוקי יסוד (ואגב, גם לא חוקים בכלל) - ההחלטה שניתנה היום ניתנה בחוסר סמכות וממילא אינה מחייבת.

ביום שהכנסת והממשלה, על שלל הזרועות הביצועיות יודיעו, שהן קשובות להחלטות בגץ, רק כשהן מבוססות על החוקים הקיימים ולא מצייתים לקביעות שבג"ץ קבע בחוסר סמכות - הקביעות הללו יהיו חסרות משמעות.

צריך רק אומץ!

אין התחשבות בדעת העם לקביעת חוקים או משפט.

זה נעשה בידי הזקנים התלמידי החכמים.

התורה מעודדת שהרשות השופטת היא תחוקק.

ההבדל היחיד זה שהסנהדרין צריכים להיות צדיקים ותלמידי חכמים.

אז כל הדבורים של הדתיים על התערבות הרשות המחוקקת בדעת העם, זה כי הם בורים בחוקי התורה או שהם חושבים בצורה תועלתנית מה יועיל יותר בימינו, שאני יכול להבין את זה.

אבל במהות ההתנגדות היחידה לפי התורה, זה אם הם צדיקים ותלמידי חכמים או לא.

יש דיני מלוכה ויש דיני סנהדרין.

יש דינים שהמלך יכול לקבוע בלי הסנ'.

למשל למלחמת מצוה סגי במלך ולמלחמת רשות ניתן לדייק שהמלך קובע, אלא שצריך הסכמת הסנה'..

ולהנהיג את העם לפי סדר מדיני המצטרך לצורך השעה כדרשות הר"ן י"א. חוקים קבועים רק ביד הסנהדרין.

2. לפי ההלכה הפשוטה מהגמרא והרמב"ם למנות מלך צריך נביא וסנהדרין, לא רצון העם.

3. גם אם נידחק שצריך גם את רצון העם שזה לא פשטות ההלכה, הסנהדרין יכול להטיל וטו. בנוסף, כשהעם כבר בחר מלך זה עובר לבן שלו ולא תלוי ברצון העם לשנות.

4. הכנסת לא דומה למלך.

אין משהו שמבין כמוהם בדינים אלו.

יש כמה וכמה ספרים שדנו בנושא, שכיום יש לה דין מלך, לכל דבר.

בכל מקרה זה דיון אחר.

לעצם הדיון, ברור שזה לא נכון. תפתח תנ"ך תראה המון פסוקים המעידים שמשה רבינו יהושע, דוד שלמה ועוד ועוד מלכים היו שופטים את העם ולשם זה שמו אותם בין היתר..

ועי' פרק ב בהלכות רוצח ופרק ג  בהלכות מלכים מה הכח יש ביד המלך בדינים.

האור שמח שמה מחלק בין דברים השייכים למדינה שמלך דן, לבין דברים שלא קשורים כמו גניבה של אדם פרטי שלזה דווקא מלך. אם כי מוכיחים מהירו' (פ"ו סנה') שגם בדינים פרטיים יכול המלך לדון.

אלא אם נאמר שזה הוראת שעה כמו שתירץ הרב ישראלי..

לא לחינם אומרים דינא דמלכותא דינא, ולא דינא דדדינים דינא (אלא הפקר בי"ד..).

הספרי מפורש מביא לימוד שיש לשמור חוקי המלך, עי' במרגליות הים לגבי הסוגיא של המלך דן וכו' שמביא אותו.

הרדב"ז לומד דיני מיסים נפרשיית המלך!! (תחילת פרק ד). וכעי"ז במאירי לגבי הסוגיא הנ"ל.

ואין כאן המקום להאריך בזה, סתם כתבתי דוגמית קטנה. אפשר לקרא ספריפ של המכונים שעוסקים בזה שהאריכו בזה (למשל בספר של הרב אלימלך יש מעל 350 עמודים בנושא..)

וסנהדרין למנות אותו.

גם מלך לא יכול לחדש חוקים מעצמו. משה היה חלק מהסנהדרין. דוד ושלמה התייעצו עם הסנהדרין. זה גמרות מפורשות.

הם יכולים לשפוט ולתקן דברים לצורך המלכות, אבל לא חוקים מהותיים לדורות.

לגבי דינא דמלכותא דינא אין להם:

1. הרא"ש, הרשב"א והר"ן סוברים שזה לא חל בארץ ישראל.

2. זה נאמר במצב ניטרלי של דיני ממונות או לפי החתם סופר תקנות אחרות, אבל ברגע שזה גוף יהודי שמחוקק חוקים שהם נגד התורה ממש, אין להם שום דין מלכות ומצוה לבזותם כחו"מ רמ"א ח, א.

יש מלא חוקים בכנסת שהם בסתירה למצוות דאורייתא ודרבנן.

ומכון המשפט והארץ, יעשה לך קצת סדר

לא נכנס לדיון.

הרב גורן, הרב ישראלי למשל

הרב ישראלי גם סובר ככה מבחינה עקרונית, יש לו כמה הבדלים לא מהותיים.

לגבי הרב גורן, בספר הביוגרפיה שלו כתבו שהוא שינה דעתו בזה..

מ"מ לכל היותר אפשר לומר שיש להסתפק בדבר, ולא לומר חד דלא כרב קוק והרב הרצוג והצי"א (וכן הרב פרנאק) ועוד. כאילו הם כמאן דליתא.

(הרב ישראלי לימד שכפייה על המצוות שייכת כבר במישור העקרוני רק לחברה שמחוייבת להלכה. ומשם בארה)

הרשות המחוקקת בדמוקרטיות מודרניות חולשת על שני תפקידים בעזרת החקיקה (כלומר "תקנה מחייבת"), הא' הוא ניהול מדיני והב' הוא חוקים כלליים יותר כמו עונשין ממונות כו'

אז למשל א' זה לקבוע בחוק שבלו על הדלק יעמוד על כך וכך, שיטור, עם אילו מדינות לכונן יחסים דיפלומטיים או לחתום הסכמי סחר

ובב' למעשה יש מצד אחד עונשי התורה כו' ומצד שני כמובן יכולות להיות גם תקנות מיוחדות לפי העניין למשל הוצאה להורג ע"י מלך בלי סנהדרין, נקרא לזה ג'

בשלטון תורני התורה עצמה היא הרשות המחוקקת בכל הנוגע לב', אם הרשות המחוקקת (נניח פרלמנט או סנהדרין) מחליטה משהו נגד התורה באופן מובהק (כמו במסכת הוריות) אף-אחד לא אמור לשמוע לה

בכל הנוגע לא' וג' אין "דין תורה" אלא אולי הדרכה כללית של התורה ובשביל זה אפשר להשתמש במלך / שבעת טובי העיר / פרלמנט / ממשל טכנוקרטי - מה שיותר מתאים לפי העניין

כאשר כל פעולה של אותה רשות אמורה להיות תחת ביקורת שיפוטית של הסנהדרין (גדולה או קטנה)

רש"ר הירש שמות י"ח

בדברים (א, יג) אומר משה: ״הבו [פירוש ״תנו״] לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם״ (עיין פירוש שם). יש להניח אפוא שכל האנשים העומדים להתמנות, הוצעו על ידי העם עצמו, ואילו משה רק אישר ומינה אותם. אם כך היה, הרי שתהליך הבחירה כפי שתיארנו אותו, נראה מתאים אף יותר. תחילה, כל אלף בחרו מתוך עצמם את הטוב והמוכשר ביותר. לאחר מכן עשו זאת כל מאה, וכן הלאה, עד לגוף הבחירה הקטן ביותר – עשרה. נמצא, שהיו ארבע דרגות של מומחיות ומהימנות, שכל אחת עולה על הבאה אחריה. וכשם שתחת משה היו ארבע רמות שפיטה, שכל אחת עולה על הבאה אחריה, כך גם בדורות מאוחרים יותר, בימי המדינה היהודית, היו ארבע דרגות של בתי דינים תחת הסנהדרין הגדולה אשר עמדה במקום משה. בית דין של שלושה דיינים ישב בכל קהילה; בית דין של עשרים ושלושה ישב בכל עיר גדולה; שני בתי דינים של עשרים ושלושה ישבו בירושלים, אחד על פתח הר הבית ואחד על פתח העזרה; ובית דין הגדול של שבעים ואחד ישב בלשכת הגזית (עיין סנהדרין פח. וכשם שכאן נבחרו הדיינים הראשונים של ישראל על ידי העם ומתוך העם, כך גם על פי הלכה, דיין צריך להיות ״מומחה לרבים״ (שם ה.), היינו מאושר על ידי נציגי העם. הייתה גם אפשרות לערעור מבית דין נמוך לבית דין שעליו, עד לסנהדרין הגדולה. אך לא בעלי הדין היו המערערים, אלא חברי בית הדין הנמוך עצמם היו פונים אל בית הדין שמעליהם, אם היו בספק. וכפי שנאמר בדומה לכך כאן: ״כל הדבר הגדל יביאו אליך״ – על הדיינים עצמם להביא אליך ענינים שקשה להם להכריע בהם – ויש להניח שתחילה היה עליהם להביא את הענין לבית הדין שמעליהם לפני שיביאוהו אל משה.

שאדם צריך לעמוד בהם, ואם לא, הוא לא שייך לתפקיד.

גם פחות נראה לי שהיה קמפיין בחירות וכדומה, אלא בחרו את מי שמתאים לתפקיד.

זה לא כמו היום, שאין רשימת תכונות, ואפילו טיפש ונלוז יכול להיבחר.

כותבים שאעפ שלא ידוע שהיא הייתה נביאה, ממ

כל מקום אשת חבר כחבר. גם בזה.

לא תמיד אשתו של הרב היא חכמה או מספיק כריזמטית כדי להעביר שיעורים. בסוף זאת ה"עבודה" של בעלה, לא שלה... אבל את הקשיים שעוברים בבית של תלמידי חכמים גם היא עוברת, הם אחד ומחליטים יחד, והני נשי במאי זכיין.. סוף כל סוף יש לזוג הרבני הזה הרבה במשותף. וכן, היא ראויה להערכה.

אין לי בעיה עם הכינוי. השאלה מתי הכינוי יש בו תוכן.

שם רע שמצטט את ישעיהו שאנחנו דנים בו.

אז אלו שתי הפעמים.

אבל זה רק בדיוק לשון 'ואקרב'. יש גם את לשון קריבה בשאר המקרא כגון בעריות וזה עיקר הנושא של ההעמק דבר- 'קריבה' בכלליות בתנ"ך.

אבל אני מנסה להבין איך כל זה קשור למה שטוענים הנוצרים..

זה מקרה?

אישה שנהיית רבנית- זו מישהי שמעבירה שיעורים לנשים ומורת הלכה/ דרך כלשהי

ויש קיצור דרך לקבל את הכינוי- שהבעל שלה נהיה רב, או שהיא הדתיה היחידה בסביבה

יש גם שאלה הפוכה- האם מישהו נהיה רב כשהוא מתחתן עם רבנית?

זכור לי כי ראיתי שהמקדש אישה על מנת שהוא "רב", אזי י"א שאם יהודי מקודשת, ויש שאמרו יהודי כשר.

לא זוכר המקור, אבל זוכר שזה נמצא בספר הברית (אולי לגבי ההלכה של מוהל כשר).

יש גם סיפור של הרב אוירבעך לגבי כינוי רב..

מטבע הדברים, בחלק מהמקרים זה גם נתן לה מעמד, אבל ממש לא מחייב. בקריית משה בזמנו, הודגש ההבדל אצל מרנן ורבנן, שבעוד הרבנית אליהו היתה (ועד היום) שם דבר מצד עצמה, הרבנית שפירא ז"ל, רק שמרה שהרב יאכל ויישן ולא יציקו לו מידי...

היום העתיקו את המושג לנשים שמלמדות תורה (או מובילות כנסים...) מצד עצמן, בלי קשר לזהות הבעל, אבל זו ממש לא מסורת ישראל.

אגב, בגלל זה, הקונסרבטיביות משתמשות בתואר 'רבה' למנהיגות הרוחניות שלהן, בדיוק בטענה הזו - שרבנית זו אשת הרב ולא רב בלשון נקבה.

נ.ב.

אם כבר תשאל, למה במקומות מסויימים לכל נשוי קוראים 'הרב'. מספרים שכשהנהיגו בישיבה, עוד אצל הרב צבי יהודה, לקרוא בברית לכל בן של אברך: "ויקרא שמו בישראל פלוני בן הרב פלוני", הרב שילת שם פתק עם ציטוט מהרמב"ם, ש"לא מצינו בשום מקום שנשים סומכות..."

ומנהגים טובים שהפכו למקובלים ונפוצים  - אפשר בהחלט להכליל אותם תחת המטריה הרחבה של מסורת ישראל.

יש מנהגים ישנים מדורי דורות ויש מנהגים חדשים, שהתקבלו ונכנסו לחיינו בעקבות שינויים באורח חיים.  

במסורת ישראל שלפני דורות רבים לא היו מדרשות תורניות לבנות, לא היו מכללות ברמה תורנית גבוהה לנשים, לא היו כנסים תורנים המוניים של נשים…

כיום, כשיוצא לי (אשכנזים, משני הצדדים) להשתתף באירועי אירוסין וחתונות במשפחה המורחבת, ויש אצלנו מכל וכל - חרדים ליטאים וחרדים חסידיים (ויז׳ניץ) ודתיים לאומיים (בני עקיבא) - לכל משפחה מאלו וזרם יש את המסורות והמנהגים, והם שונים אלו מאלו.

רבות היום המשפחות המעורבות בקשרי נישואים של אשכנזים עם עדות המזרח.  

לעדות המזרח יש מסורות יפות משלהם, והחיבורים העדתיים מוסיפים גוונים חדשים למסורות המוכרות.

כך שצריך להתייחס למסורת ישראל כמשהו דינמי ומשתנה ולא קבוע ושמרני.  

ומסכים בגדול, אם כי חושב שיש במסורת כמובן משקל גדול גם למה שנהגו אבותינו ואימותינו. (לא בטוח שאתה חולק)

אכן, ציינתי בעצמי, שהיום מקובל אחרת.

יש להם תשלום דרך פייפאל

אבל כנראה זה אתר סיני 

חוץ מכתובת מייל, לא ראיתי פרטים שיכולים להעיד על רצינות בית העסק.   

ובמשך הרבה שנים הם בקושי עבדו, אם בכלל.

מסתדרים איכשהו.

בדרך כלל זה כרוך בזה שחיים קצת בצמצום בהתחלה. 

בדרך כלל חלק מהכסף מביאה האשה ש"התחילה את החיים קודם", ושמעריכה את הלימודים של בעלה בישיבה (גם אם זה לימודים לשעבר) ושמחה בזה.

העניין הוא שלרוב השכר עולה כפונקציה של ידע ונסיון, או במילים אחרות, אנשים ישלמו לך טוב ככל שתתן מענה טוב לבעיות שלהם שעולות להם הרבה כסף.

ככל שתהיה "פותר בעיות" יותר טוב, תתוגמל בהתאם (כמובן ככל שתכיר בערכך ותדרוש יותר, יעלה הסיכוי שגם תקבל יותר).

לכן הייתי מציע למצוא תחומים בהם התועלת שאתה יכול לתת כיום מהמקום הנוכחי שלך היא גדולה מספיק כדי לדרוש שכר גבוה במשרה חלקית, תוך כדי שאתה משלים את התואר.

לדוגמה: אולי אתה ממש טוב בלהסביר, ולכן יכול להיות שתהיה ממש תותח בשיעורים פרטיים בנושאים מסוימים ותוכל לדרוש שכר גבוה לשעה בהתאם. ואם לא מיד אז אחרי כמה שבועות שיש לך "קבלות" להציג.

דוגמה נוספת: אולי אתה ממש טוב בתחום הטכנולוגי ויכול לעזור לאנשים למשל בתחזוקת אתר אינטרנט. עם בטחון עצמי וקצת משא ומתן, אפשר למשל ליצור חוזה תמיכה חודשי שבו אתה מתוגמל בסכום קבוע מדי חודש ואתה "בכוננות" אבל משלמים לך בין אם לא עשית כלום ובין אם עבדת הרבה "שעות נוספות".

ואם חשקה נפשך להיות דווקא שכיר במשרה חלקית, אולי שווה לשקול להאט את הקצב של הלימודים קצת, ובשעות היום לעבוד במשרת סטודנט שבה אתה צובר נסיון רלוונטי. למשל אם אתה לומד משפטים או כלכלה ועובד במשרד עו"ד או רו"ח או ביטוח או בנק וכד', זה גם מקדם אותך מקצועית תוך כדי הלימודים. ואותו הדבר גם במשרות טכנולוגיה, תוך כדי הלימודים אם אתה עובד ומכיר את השוק, זה יתרון גדול כשתסיים את התואר, תוכל להציג נסיון מעשי ותהיה לך יותר יכולת "לפתור בעיות" שזה תכלס מה שמעסיקים מחפשים.

סטודנטים הם לא עשירים לרוב גם אין פתרון קסם. זאת צפרדע שצריך לבלוע אם רוצים לסיים את התואר. אחותי עשתה הסבה מקצועית ממש ארוכה והייתה צריכה למלצר המון ולחיות יחסית בצמצום עד שסיימה, אחרי שמצאה עבודה במקצוע החדש הכסף התחיל לזרום.

לשמחתך יש לך קצת מזומנים + הכסף מהפיקדון (אולי היה יכול להיות רעיון טוב לטחון קצת עבודה לפני תחילת התואר אבל מה שהיה היה)

בע"ה אחרי שתסיים תוכל לעבוד במקצוע גם יש כל־מיני משרות סטודנטים ממשלתיות שיכולות לתת כסף / ניסיון וכיו"ב

אל תרגיש שאתה מתחיל מאוחר, כל אחד והקצב שלו ב"ה תוחלת החיים בארץ 80+

+ כמה לדעתך אנשים מסיימים את התואר בגיל 24 / 25 ועדיין מתחרבשים ומחפשים את עצמם או נכנסים למינוס מפזיזות? בקיצור מצבך סבבה

מקסימום תתחתן ברבנות ותגור בדירת חדר וחצי בהתחלה.

מה קרה? אסון?

אחד האחי שלי התחתן ברבנות (פרק ב אמנם) היה דווקא ממש נחמד חסך לכולם את כאב הראש ומהצד

השני אח אחר התחתן לפני פחות משנה בחתונה מושקעת.. וכל פעם שרואים את סרט החתונה אומר לאישתו שהיא כבר לא נראית אותו דבר..

רואה? שווה להתחתן ברבנות ולחסוך את ההוצאות.

ואתה גם תצטרך לצאת לפנסיה הרבה יותר מאוחר ואת כל זה לא מספרים לך בישיבה.

צריך לספר את זה לנערים בישיבה התיכונית, גם לבנות באולפנה צריך להבהיר שבשנים הראשונות הן יהיו עיקר הפרנסה בבית או שיתחתנו מאוחר או עם מבוגר.

זה עיוות קשה בציונות הדתית.

א' לא יודע מה קשור יציאה לפנסיה בסוף כולם יוצאים באותו גיל, או שממשיכים לעבוד בגלל כסף או שעמום (מכיר אנשים שחזרו מהפנסיה), או אם יש ערימה של כסף יוצאים מוקדם

אם המטרה זה לפרוש מוקדם אפשר גם לעבוד במשטרה ולצאת בגיל 57 או בכל ארגון דומה

אבל לומר שהכל תלוי רק בזה שבמקום לסיים תואר בגיל 25 (הלא ממילא חיילים משוחררים ברגיל יוצאים לעבוד / טיול בחו"ל) מסיימים ב־27 וזהו כל גורלם נחרץ – אתמהה

מכיר מישהו עם תואר ראשון וניסיון מקצועי ויותר מבוגר ממני שעבד באותו תפקיד כמוני (ואני בקושי עם קצת לימודי תעודה) והרווחתי יותר ממנו, בהרבה תפקידים זאת שאלה של יכולות אישיות וכיו"ב

תואר זה רק חלק קטן ולא בהכרח משמעותי מסך הכסף שאדם עושה בחיים

חלק גדול מהתארים לא נותנים ערימה של כסף וגם אלו שכן זה תלוי מאוד מה האינדיבידואל עושה איתם ואפשר גם לעשות הרבה כסף בלי תואר, תלוי ברצון במזל וביכולות

וכמובן לא לדבר על הוצאות לא צפויות או "עובדות החיים" AKA בריאות / גירושים ל"ע...

גם כמו שהזכרתי את אחותי, היא עשתה הכל "לפי הספר" והתחילה תואר מוקדם כו' בסוף כמה שלא עבדה בו לא הצליחה להרוויח כסף, עשתה חישוב מסלול מחדש בגיל 28 כולל שנה בהודו ומה לא ועכשיו אפשר לומר שהיא טחונה

אני באמת לא מבין מה אתה מציע או איזו בעיה אתה רואה, זה די מובן מאליו שאי־אפשר ללמוד תואר עד שמסיימים הסדר = מסיימים תואר בערך בזה הגיל, אין בזה שום חידוש

וגם בעיה מיוחדת אין בזה ב"ה שוק העבודה הישראלי לא כזה ריגידי־דטרמיניסטי

חילוני את ה3 שנים אחרי השמינית מבלה בצהל. שנה לאחר מכן מטיל וחוסך כסף.

בתחילת השנה החמישית נרשם ללימודים.

הסדרניק  אם עשה מסלול קלאסי של חמש שנים..

לרוב מתחיל לימודים בתחילת השנה השישית אחרי יב או השביעית אם למד עוד קצת..  גם אתה וגם פותח השרשור נסחפתם..

אם הם עשו 3 שנים שירות חובה ואחרי שנת עבודה/טיול התחילו ללמוד מה "סתום" בזה?

איזו עוד ברירה יש להם? 

היום יש עניין של הארכת חיים בכלים רפואיים.  לאט לאט נהיה גם לחץ בכיוון ההפוך של מי שבריאותו לא שפירה פשוט לסיים את זה. אנחנו כיהודים נגד אבל זה גם קצת יעזור להם. ואפשרות שניה כמובן זה שהם יפלו על הציבור ואז כולנו נשלם את זה כמיסים.

בעולם החרדי אגב - טכנית הם יכולים יותר לעזור להורים כי הם יותר ילדים אבל כלכלית שם יהיה עוד יותר קשוח.

בתקופת הקורונה היה התפרצות קורונה בבית אבות של ההסתדרות בב"ש. המחשבה היחידה שלי הייתה שמדינת ישראל חסכה מליונים על פנסיה תקציבית.  מעניין איך זה נראה בגרפים תמותת הזקנים בקורונה מול הפנסיה התקציבית.

יש שוק וחוקי כלכלה וצריך להתחשב בהם.

ולבני תורה עדיף ללמוד כמה שנים טובות כדי להתחיל את החיים עם בסיס תורני בסיסי לפחות

מי שמעניין אותו רק כסף מוזמן לעשות כרצונו אם הוא חושב שזה מה שיביא לו כסף

ומה לגבי מי שמעניין אותו לפרוש בכבוד? אז בוא אספר לך מה האנשים שמזלזלים בכסף לא מספרים לך, בגלל העיקרון של ריבית דריבית בפנסיה צוברת 45 אחוז מהפנסיה שלך תהיה מה שצברת בעשור של בין 20 ל30, אבל אתה לא תלמד על עיקרון ריבית דריבית בפנסיה צוברת ואם תלמד על ריבית זה בדרך כלל יהיה משהו שלילי.

מה שאומר שאם לא תרצה פנסיה שהיא חצי תצטרך לעבוד כנגד השנים שישבת בישיבה, מה שעוד לא מספרים לך שבשנים הללו אתה צפוי לבלות הרבה בקופת חולים )במקרה הטוב( כי בשנים הללו הגוף מתפרק.

יכול להיות גם שאת השמשכנתא שלך תצטרך למרוח אל תוך הפנסיה שלך.

אם תהיה לך משכנתא.

ואני שואל-בצרפת היינו לומדים תורה כל כך הרבה שנים? בטוניס היינו? בארה"ב היינו? לא.

אז למה לאמץ דווקא את המודל הליטאי? תראו כמה ליטא מפוארת עכשיו, ממש בא לי לפגוש את קבצני ליטא, זה בגלל שאנחנו אנדרדוג של ליטאים, אנחנו גם אנדרדוג של חסידים, שסניקים, וחילונים, תמיד היינו אנדרדוג וזה למה הציבור שלנו נראה כמו שהוא נראה.

התשובה שלך מציגה הכל רק במונחים של כסף. לפרוש בכבוד = עם יותר כסף.

הצלחה, בתגובה שלך, נמדדת בכסף. הכל נמדד בכסף. "תראו כמה ליטא מפוארת עכשיו, ממש בא לי לפגוש את קבצני ליטא".

השוואה לצרפת וטוניס לא רלוונטית. אני לא יודע מה היה המצב שם ואם המצב שם היה טוב. אנחנו מכירים סיפורים ואנקדוטות אבל אין לנו מידע כולל והערכה לגבי הסיטואציה השלמה.

בנוסף, האדם המודרני משקיע יותר ביצירת כסף מאשר האדם לפני מאות שנים, כאשר במקביל, לימוד התורה נעשה יותר ויותר מורכב בגלל התפתחות של דעות (בדיוק כמו שהרפואה נעשתה יותר מורכבת, פסיכולוגיה, פילוסופיה, משפט, אומנות, בערך כל תחום ידע).

אני לא אומר שיש לי פתרון, אבל אני כן אומר שמותר לכבד את מי שסולם הערכים שלו מדרג לימוד תורה גבוה הרבה יותר מהצלחה כלכלית

אני פשוט לא חושב שלימוד תורה חייב להתבצע דווקא מתוך שתיית כוסות קפה שנים על חשבון משלם המיסים מכספים קואליציונים זה הכל, ללמוד תורה גם אני חושב שחשוב, אז אני לומד בבית כמו שעשו בכמעט כל הגלויות כולל העניות )טוניס( וכולל העשירות )ארהב(.

ואני לא מסתכל על ליטא במונחים של כסף, פשוט איפה כל עולם התורה המפואר של ליטא עכשיו? נמחק, נמוג, מת.

נשארה מדינה עלובה שחוה אלברשטיין כותבת על קבצניה, זה מה שנשאר ממנה.

וגם ככה עולם הישיבות לא מצליח להפוך את תלמידיו להשאר דתיים, כמה אחוזי דתלשיות יש? 50 אחוז? אז מה עשיתם בזה?

אני קורא לכל מי שרוצה ללכת לישיבה לענות לעצמו על השאלה למה הוא רוצה את זה והאם הוא מודע למחיר, בדרך כלל הוא לא מודע והרוב הולכים מכח האינרציה או כי זה מה שמצופה מהם מהרב בישיבה התיכונית או משלל סיבות אידיוטיות )כי יש אחלה חבר'ה( )כי שידוך( )כי צריך לעשות כושר לפני הסיירת( שצריך לעמוד על ההחלטה הכלכלית הזאת גם כן.

כמה באו כדי להיות תלמידי חכמים וכמה באו כדי להצתופף בכנפי הרב, להערכתי מעט מאוד.

מי שמתחיל לעבוד 4-5 שנים יותר מאוחר אכן תהיה לו פנסיה יותר נמוכה, אבל ממש לא חצי.

גם מי שיעבוד "רק" 40 שנה יוכל לצבור פנסיה מאוד יפה.

מי שיתחיל לעבוד בגיל 18 יצבור הרבה יותר ממי שיתחיל  בגיל 22, זה אומר שצריך לנסות לקבל פטור מצהל בגלל זה?

ואני לא מבין למה להסתכל רחוק על צרפת או ליטה.. תראה מה הרמה התורנית של מי שהתגייס מייד אחרי התיכון לעומת מי שלמד בישיבה כמה שנים (כמובן שיש יוצאים מן הכלל)

תבדוק מחשבון ריבית דריבית בגוגל.

לגבי הפטור מצהל זה נידון רבות בממשלה, בינתיים ירד מהפרק בגלל הטבח אבל בגדול התשובה היתה חיובית לקיצור השירות בצהל.

לגבי אלה שהתגייסו וכו, הנני להודיעך שמה שלא עשה צהל עשתה האקדמיה, הביינישים חוזרים בשאלה באיחור פשוט הישיבות לא מספקות את הסחורה בעניין זה כלל, להפך.

בהנחת ריבית של 7%

מי שמפריש 2,500 כל חודש למשך 45 שנים יצבור עם הריבית 8,844,000

מי שמפריש 40 שנים יצבור 6,179,000 

ואם הוא ימרח עד גיל 30?

ואפשר לחיות מצוין עם פנסיה של 6 מיליון (כמובן שיש גם דמי ניהול, אבל מצד שני גם ההפרשות שלו יעלו עם השנים).

ומה הקשר ימרח? גם חילונים יכולים להמרח, זה לא הנושא.

ד"א חישבתי הפרש של 5 שנים, אבל מי שבישיבת הסדר ולא "מאריך" ההפרש הוא שנתיים וקצת.

גם חילונים יכולים להמרח בהחלט אבל אצלינו יש נורמה כאילו בלי עוררין שחייבים לדחות שירות ואם זו ישיבה גבוהה אז לפעמים הרבה יותר וכמו הפותח יש גם אלה שבוחרים בלימודי תואר ולאו דווקא אחד מתגמל כדברי משה, ואנשים לא מודעים לעומק הנזק.

פנסיה צוברת זה הנזק המרכזי אבל הוא לא היחיד.

כמה כבר נשארים בישיבה עד גיל 32 (10 שנים אחרי שחילוני מסיים צבא)? וברוב גדול של המקרים מדובר בכאלה שעשו תואר בהוראה תוך כדי הישיבה או שעושים דיינות.

זה תרבות מערבית שהדוסים רק עם וריאציה קטנה שלה.  הבעיה העמוקה קיימת גם במגזר החילוני וגם הם הולכים לחטוף על זה בגדול. 3 שנים צבא חצי שנת טיול 3-4 שנות תואר שלא תמיד הוא מועיל למשהו.

וכו'.

ויש חוסר ידע עצום של לומדי תורה שחבל עליו (לא משווה בכלל לחילונים שמנסיוני מורחים את הזמן הרבה יותר! זוג צעיר דוס בשנות ה25 חושב על קניית דירה, לומד את העולם הכלכלי שלו, וגם אם הבעל אברך- אם יש להם את הידע הם מתחילים כבר לייצב עולם כלכלי והריבית דריבית תעבוד בשבילם לעומת וחילוני ממוצע שבגיל 25 רק מתחיל תואר)

לדעתי יש ערך עצום בלימוד התורה, וכדאי ליידע את לומדי התורה ובכללי ללמד תיכוניסטים בארץ קצת על כלכלה....

אם ביינישים ידעו את הפוטנציאל של ריבית דריבית לחיוב הם יוכלו להתאמץ לחסוך מעט בחודש ולהנות ממנו בעתיד.. או לפתוח לעצמם קרן פנסיה כדי להתחיל להפריש מיום העבודה הראשון... וכו' וכו'...

איך להשקיע ולחסוך כסף פנוי, דמי ניהול ותשואות בהשקעות, פתיחת קרן פנסיה - כדי להגיע למשרה הראשונה כשכיר עם קרן פנסיה קיימת ואז המעסיק חייב להפקיד מייד ולא רק לאחר חצי שנה, כאשר לעובד החדש לא היתה קרן פנסיה לפני כן.  

תעבור אותו

תקופות של קושי כלכלי כל אחד עובר בשלב כלשהו. זה לא פשוט, אבל נושמים עמוק, ולומדים לחיות עם זה.

להחזיק משפחה.

ואל תדאג, זה יבוא

הייתי במצב דומה לך ואני חושב שהיה לי סכום מכובד כבר אחרי פחות משנה של עבודה אחר כך.

אתה מעלה נקודות נכונות

@פשוט אני..

סליחה, הייתי חייב. זה ממש הרמה להנחתה.

אין לי מושג מי זו. וכנראה אף פעם לא אדע. אבל על הסיכוי שאולי היא פה- כתבתי

(לחצה פיזית, כן)

ראתה שאני יושבת קצת לחוצה ובאה נתנה לי חיבוק. היה מדהים מצידה. ממש.

אגב היו לי עוד מקרים על אותו עיקרון, של חיבוק של בחורה זרה.

הדבר המיוחד עם בנות (אחד מהם) הוא כמה אנחנו יכולות להיות חברות טובות בשניה שאנחנו נפגשות. בלי להכיר בכלל. וגם אם לא נהיות חברות, אנחנו מתנהגות יחד כמו חברות הכי טובות.

אבל לא כל הבנות ככה...

אם מישהי זרה הייתה נותנת לי חיבוק - במקרה הטוב הייתי הודפת אותה מעליי. במקרה הגרוע - לא יודעת מה הייתי עושה בעצם... אבל הייתי כועסת מאוד, ומרגישה פגיעה בפרטיות.

טוב, גם חיבוקים עם חברות אני לא מחבבת, אז אולי זו אני המוזרה... בכל אופן, צריך לדעת שלא כל הבנות אותו דבר בעניין הזה (ובעניינים אחרים), ולא להתחיל לחבק בנות זרות, שאין לך מושג מה הן מרגישות בקשר לזה.

סליחה שאני משביתת שמחות 🙊

היא ראתה אותי וראתה שחוצה אז איחלה בהצלחה, ואז אמרתי תודה כזה וחיבקנו אחת את השניה.

וכן, אני טיפוס חם שמחבק חברות

רוב האנשים לא ירצו שסתם אדם זר יחבק אותם.

זה גם נשמע סתם מזויף ומוזר.

יש בנים שהם מאוד חבקנים, ויש בנות שמעדיפות לשמור נגיעה ללא הבדלי גזע דת ומין. זה לא קשור לבנים- בנות.

אני מאוד חבקנית עם חברות ומשפחה

אבל אם מישהי זרה הייתה מחבקת אותי, הייתי מרגישה מאוד לא בנוח.. זו פלישה בוטה למרחב האישי, אני חושבת שזה היה מטריד אותי😅

אני פעם לא אהבתי להתחבק עם חברות בכלל. אולי עכשיו אני מפצה על זה

אבל חיבוק מחברה זה משהו שעושה לי מאד מאד טוב. מרגיע אותי...

אם היה אפשר לקבל חיבוק מאנשים רנדומלים ברחוב הייתי עושה את זה😅

מה אני אגיד לך, שתהיי בריאה😅

מוכנה בכיף לחבק אותך אם אראה אותך ברחוב מתישהו, רק תלכי עם שלט שנדע שזו את😌

התנסחתי נראלי לא נכון... היא אמרה בהצלחה ושמחתי מזה וחיבקנו אחת את השניה. אני שמחתי בזה.

אבל כן, יש כאלו שהיו לוקחות את זה בצורה אחרת לגמרי מנהסתם...

הכוונה היא שזה רווח יותר אצל נשים.

הוא תיאר את זה בצורה מוקצנת כמובן, אבל העקרון

במקרים שאני מכיר אם היית נותן חיבוק סתם ככה לבחורה אקראית, היית מסיים את הערב בתחנת משטרה

ואם לגבר אקראי, בית חולים.

ומתלהב איתו.

הוא כן מנסה להביא אנשים רציניים, אבל הם מעלים קונספירציות שהוא נמשך אחריהן.

תראה למשל את הסרטונים שלו על הפירמידות.

תראה את התמונות המעוותות האלו והעובדה שאין שום התאמה בין התמונה של הדובר לבין הקול שלו. כל התגובות של הסרטון הזה מלאות באנשים שאומרים שזה AI, גם הסרטון לא הועלה בשום ערוץ רשמי של ג'ו רוגן.

אין לי מושג לגבי האמינות של ג'ו רוגן עצמו, השמאל מתייחס אליו כמו מאמין בעליונות לבנה- גזען- קונספירולוג- משוגע, שזה לא ממש עוזר כי ככה הם מתייחסים לכל מי שלא מסכים איתם, אבל זה לא אומר  שהם טועים אוטומטית

וכן, יש פורום ייעודי

לכל מי שרוצה להיות בו וקשור

פורום ש(cool)

טוב תוסיפו אותי שיהיה

לרוב אני כמעט לא זמין פה זה רק עכשיו לכמה ימים

מצער לשמוע...

רק שמחות בע"ה 

מי הגיבור בסביבה שלך?

לפחות הוא זכה לקדש את השם במלחמה נגד אויבנו הארורים.

א. לקדושים הגיבורים אשר בארץ המה, מסרו את נפשם ללא התמהמה.

ב. הלכו לקראת אויב לא נסוגו אחור, הכו בהם עורף להכרית רשע ולשבור.

ג. קמים עלינו עבדים שפלים זרע ישמעאל, חושבים להגביה ראשם פגע רע ושטן לישראל.

ד. ה' תרום לנקום נקמת דם עבדיך, תתנשא למחוץ ולכרות ראש אויביך.

ה. תכופר לארץ הקדושה בדם אשר שופך, תאכל את אויביך באש לא נופח.

ו. ה' תנחם בכפליים משפחות שכולות, תאיר את אורך עליהם לחמם לבבות.

ז. תביט בחמלה בכנה אשר נטעה ימינך, תרחם על העם אשר בחרת לבניך.

ח. תביא ישועה שלמה למרחב ארצך, תביא גאולה ממרומים לעיר קדשך.

ט. תבלע המוות מהעולם ותמחה דמעה, יקומו כל מתי ישראל לתחייה.

אנחנו רואים גם את הגבורה, המסירות, ההקרבה, הדביקות בדרך והדביקות בחיים שלכם- המשפחות והקרובים של הנופלים, ואנחנו לומדים מכם. לומדים מכם ומודים לכם ומחזקים אתכם.

תודה על המילים האלה

שנזכה לגאולה שלימה בקרוב

ושנזכה שהנקמה תגיע לעיניינו במהרה בעזרת ה'

קשה שאי אפשר לתאר

אבל גם התחזקות שאי אפשר לתאר

השם ינחם אותכם

ינקום לעינינו את הדם השפוך

אל! הביטה! דל כבודנו בגויים!

מן השמים תנוחמו, ותזכו לראות והשתתף מהרה בנקמה!

ברוך דיין האמת.. ממש כואב לשמוע

מן השמיים תנוחמו

תכתוב לנו קצת עליו שנוכל בלי נדר לקחת משהו לחיינו

במיוחד שאחד ההסברים* לכך, שיום הזכרון נקבע בד' באייר, זה שבמלחמת השחרור נהרגו הכי הרבה ביום הזה (הטבח בכפר עציון), אז כנראה שלדאבונינו הטבח בשמחת תורה עקף בקלות.

*(ככה גרשון בר כוכבא טוען בהרצאות. לא מצאתי בפרוטוקולים)

אם כי לענ"ד - בין אם חשבו על זה מראש ובין אם לא - החיבור ליום העצמאות הוא נכון ומהותי.

לא נפתח את זה שוב, רק נעיר שיש פה מחלוקת גדולה (כולל בין המשפחות השכולות בעצמן).

ואוסיף שלא חייב לחבר בין הימים כדי לקשר בין הנופלים לבין ההגנה והביטחון שאנחנו זוכים, אנחנו יודעים לקשר היטב ביניהם.

כך שיותר חשוב לקשר בין 2 המקרים בהם נהרגו הכי הרבה יהודים בתקופה קצרה.

אסור ללכת למלחמות בשם אלהים אם רוצים להשאר בני אדם מוסריים. ההיסטוריה מוכיחה את זה.

לעצם הענין, אני ושאר חברי הפורום מאמינים ש-ה' הוא אל עולם, אל אמת, אל הצדק, שרק בדרכו אפשר להצליח, לשגשג ולהיות צודקים יחד עם חסד ואור לגוים.

אתה לא מאמין בסדר. אבל מבחינה היסטורית אנשים כמוך אסור להם להשוות את עצמם לחשמונאים, כי זה כבר שקר היסטורי.

אתה חייב להבין חסדי, ממבט עכשוי כשאתה נמצא במצב של מיעוט מבחינה דתית קל לך להרגיש ש"לנו זה לא יקרה". הבעיה היא שככל שהדת תופסת יותר מקום וכוח, ככה בני אדם ירצו לממש את האידיאולוגיה שלהם יותר ויותר. עם הזמן יקומו עוד אנשים שירצו "להתקרב" עוד יותר לאלהים והם יתחילו להקצין עוד יותר את האמונה. אמונה, כמו כל דבר בחיים זה לא דבר סטטי. זה דבר שהולך ומתפתח. אנשים תמיד ירצו להיות *עוד* יותר "צדיקים" ו*עוד* יותר "לעשות רצון השם" וככה הדת תלך ותקצין בכל תחומי החיים ובפרט בתחום המלחמה והרצח. יש בסיס גם באמונה היהודית לבצע רצח המונים כמו מצוות עיר הנידחת וכאלה. תהיה בטוח שיהיו "צדיקים" גדולים שירצו לקחת את המצווה הזאת בשם אלהים הרבה מאוד צעדים קדימה אם רק תיתן להם את הכוח לעשות את זה.

ההוא עם השפם. היה לו מבט אתאיסטי והוא הוסיף לזה גוונים פגאניים גרמניים, במיוחד מהאל Odin שהוא אל המלחמה, המוות וההרס.

זאת אומרת שלא היה לו עול מלכות שמים, אלא פעל בצורה ניהליסטית ולצורכו הוא הוסיף גוון רוחני של האל Odin ששירת את הנרטיב שלו ועוד כמה תיאוריות שהיום אנחנו יודעים שהם פסאדו-מדעיות, הכל לשרת את רצון הרצח וההשמדה שלו.

כל הטענה בהמשך זו לא טענה לוגית, כי בכל מתודה של התנהגות שמתממשת בעולם אתה יכול למצוא deviations קיצוניים, וזה לא אשמת מי שהגה את עצם הרעיונות ודרכי ההתנהגות.

ההוא עם השפם עצם האידיאולוגיה שלו היה מוות והרס של עמים שונים ממנו.

אני לא שולל מצב שיהיה אתאיסט מוסרי, אבל לפי דעתי הניהליזם כן יכול לגרום בעצם מהותו לאי מוסריות, בלי לנסות להציג למקרים קיצוניים.

מה שהצגתי את ההוא עם השפם, זה בעיקר לתת קונטרה לטענה שלך שדתות הם הסיבה להתפתחות אידיאולוגיות קיצוניות, כי אנחנו רואים שזה מתפתח גם אצל אנשים עם מבט אתאיסטים ניהליסטי, ולפי דעתי עצם הניהליזם גורם לזה, גם אם הם לא מגיעים לשפל של ההוא עם השפם.

אבל אפילו היטלר במיין קאמפף כותב במילותיו שלו שהוא מממש את רצון האל. האלוהות שלו שזורה בהרבה מקומות במיין קאמפף. הוא לא היה אתאיסט. הוא עדיין הרגיש שהוא מממש את רצון האל שלו. זה כתוב מפורש במיין קאמפף.

גם לטענת ה deviation, סטיה, תסתכל על האיסלם היום או על הנצרות בימי הביניים. האם זה סטיה? או שזאת נורמה? זאת לא סטיה. זאת נורמה דתית והסטיה היא דווקא בקרב הגורמים המתונים באיסלם.

יותר אל- כח עליון שמשרת אותו, כמו Odin והוא כן היה ניהליסט.

לגבי האסלאם יכול להיות שאתה צודק. לגבי הנצרות אני כן חושב שזה deviation מעצם הדת, גם אם לפעמים בימי הביניים זה הפך מרכזי אצל מנהיגים דתיים מסויימים, אפילו אפיפיורים, והם כביכול השתמשו בהדרכות דתיות מהמקרא.

על כל פנים, אני כן חושב שלגבי היהדות זה כן deviation.

אם נתמקד בדוגמא שהבאת של עיר הנידחת ונרחיב את זה להגדרה המדוייקת על פי חז"ל של הרמב"ם במורה נבוכים (וגם יש לזה השלכות במשנה תורה) שזה כל עיר שיוצא במרד ומעל.

אז אם קוראים את התנ"ך כפשוטו וההערות של חז"ל שמעמיקים בהם, יש המון זהירויות והרחקות למימוש עיר הנידחת. ביהושע המניעה לדון את בני גד וראובן בבניית המזבח כעיר נידחת. בסוף שופטים הטעות של ישראל שהשמידו כמעט לגמרי את הגבעה ובנימין כעיר נידחת ואז יש חרטה. בשמואל א לגבי נוב עיר הכוהנים ששאול הרג אותם כעיר נידחת, ובסוף לא נענה לגבי הקרב ומת בקרב בחרב בעונש בגלל זה. בשמואל ב הפחד של דוד שאבשלום ידון את ירושלים כעיר נידחת אם הוא לא יברח וכדומה לאורך התנ"ך.

עד הדעה שנמצאת בחז"ל בסנהדרין עא ע"א: "דתניא עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות ולמה נכתבה דרוש וקבל שכר".

כל מה שכתבתי זה על פי חז"ל שעיצבו את היהדות והיהדות המסורתית הולכת לאורם, לכן זה deviation.

עכשיו, היהדות של ימינו היא יותר דומה לאיסלם באורח החיים מאשר לנצרות. התפיסה הדתית היהודית היא בעלת קווים מגבילים לאיסלם. ולכן, אין שום סיבה שהיהדות לא תהיה בעלת פוטנציאל תיאורטי להיות כמו האיסלם היום מבחינת אורח החיים ותפיסה דתית.

בנוסף, "זהירויות והרחקות" אף פעם לא היוו מכשול כדי למממש כל מיני מעשים. גם באיסלם יש הלכות, פרשנים ו"חז"ל" משלהם שמפרשים להם את ההלכות והמצוות שלהם. גם אצלם יש "למדנות" ופלפולים כדי לפרש למה זה בסדר או לא בסדר לעשות ככה וככה. גם אצלנו. אם וכאשר היהדות תגיע למצב של שליטה כמו האיסלם, יהיו מספיק "גדולים" שיפרשו את העיר הנידחת כדי לטבוח בנוצרים למשל. כמו הבחורים שירקו על הצליינים הנוצרים. תאסוף המון בחורים כאלה, תן להם כוח ולגיטימציה והם גם יטבחו בהם. אין הבדל בנושא הזה לצערי.

אנחנו עוד לא שם. וגם לא בטוח שנהיה אי פעם. כי מאז ומעולם רוב העם היה תמיד חילוני יותר. הדתיים ואנשי הדת היו תמיד המיעוט.

יש לזה המון עומק ומשמעות פילוסופית ומעשית, אבל לא כאן המקום.

לגבי האסלאם זה חוט שחורז את הקוראן, החדית'ים, והקיום שלהם במשך הדורות.

זה חוט שחורז את מאפייני הדת שלהם.

אסלאם זה בערבית כניעה לאל, והם מאמינים שגם שאר העולם צריך להיכנע לאל דרך חוקי השריעה. זה מהות האסלאם.

בברית החדשה אתה לא מוצא את המאפיין הזה. הנוצרים הראשונים ניסו להפיץ את הדת שלהם דרך הפצת רעיונות הנצרות ולא דרך דיכוי. אפילו קוֹנְסְטַנְטִינוּס ניסה להשליט את דת הנצרות בהדרגה ללא כפייה אגרסיבית, אלא נסיון לחבב את הדת על אנשי האימפריה.

ברור שבמשך הדורות קמו שליטים נוצריים ואפילו לפעמים אפיפיורים שעודדו אותם, שדגלו במעשה כפייה אבל זה היה deviation מהנצרות ובעיקר שירת את תאוות שלטון והכח שלהם. היום הנצרות לא פועלת מתוך דיכוי כמעט כלל.

(אני מסכים שבמסעות הצלב זה מקרה מיוחד ויכול לסייע למה שאמרת. אני לא מתייחס אליו כי זה נושא סבוך היסטורית, וגם אם נסכים שזה ראיה לשיטתך, אי אפשר לשפוט את כל אלפיים שנות הנצרות על גווניה, בגלל תקופה אחת בהיסטוריה של רק הנצרות המערבית באותה תקופה.)

התפיסה הדתית היהודית שונה מאוד מהאסלאם. אצלם יש דינים וגבורה. אצלנו יש שילוב בין החסד לגבורה כשהחסד הוא הדומיננטי מכיוון שהטבע שלנו הוא נובע מהחסד והרחמים.

תשאל רבנים אם הם מאמינים שהיום צריך ארבע מיתות בית דין? לא מאמין שמישהו יגיד כן ואם כן זו סטייה רצינית מהמשנה שמאוד מאוד מגבילה אותם, קל וחומר בימינו שיש עוד סייגים.

בארצות האסלאם בפועל מוציאים אנשים להורג על כל מיני עבירות.

היהדות כל כך שונה מהאסלאם שאני מופתע שמישהו בכלל עושה השוואה. זה מראה על סוג של בורות מסויימת ביסודות היהדות. והמגנון הפנימי שלה.

יהיו קיצונים בכל מקום שיעשו דברים משוגעים, אבל זה לא נובע מכללי היהדות שנוגדים את זה, זה נובע מאנשים שמשתמשים עם סיסמאות מהדת וחצאי משפטים כדי להשביע את הרצון שלהם לרוע ואכזריות.

ככלל אם נלך אחרי ציווי התורה וחז"ל ונחיה את השקפת העולם היהודית הפנימית בשלמותה שמשלבת חסד וגבורה מתי שצריך, לא נגיע למקומות של רוע ואכזריות.

"מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ה' וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם".

ובוודאי שהאסלם והיהדות מבחינת אורח חיים ופרקטיקה דומות מאוד. ההפרדה המגדרית, כיסויי הראש, תפיסת האלוהות, אכילת החזיר, איסורי הריבית, פרשנות הלכתית, חכמים בתורה שלהם, הלכה, השריעה, התפילות מתוך סידור, נפילת האפיים. אלה דברים שלא רואים בנצרות.

ושוב, גם כשיש "מנגנונים" שאמורים לעדן את ההלכה או למסגר אותה, זה לא מונע להתיר כל דבר השעת הצורך. מחבלי החמאס לצורך הדוגמא קיבלו "היתרים הלכתיים" לאנוס נשים יהודיות. כבר היום יש יהודים שאמנם לוקחים את החוק לידיים ופועלים עצמאית כמו ישי שליסל ויגאל עמיר והיורקים על הצליינים וכאלה אבל הם מקוטלגים כקיצוניים פשוט מהסיבה שהם בסביבה מערבית-חילונית. אין להם את הכוח הפוליטי "הנכון" כדי ליישם את האידיאולוגיות שלהם, זה הכל. עם הזמן ועם הכוח הפוליטי, הם כבר לא יהיו קיצוניים כי המערכת עצמה תדאג ליישם בשבילם את מה שהם היום עושים על דעת עצמם.

ואפילו בזמנים שהתרבות הכללית רדפה אותם, קבעו כבר שארבע מיתות בית דין כמעט ולא מוצא לפועל.

אם אתה לא מבין את היסוד של שילוב חסד וגבורה ביהדות, והדגש על חסד לעומת האסלאם שהדגש על גבורה. אז אתה פשוט מגלה בורות ביסוד שתי הדתות.

אני גם יכול להביא לך השוואות לנצרות. דבר אחד כללי אכתוב שעצם זה שהם מאמינים בתנ"ך כמו אצלינו (גם אם הוסיפו את הברית החדשה) ולאסלאם יש טקסט אחר, אז זה עצמו היסוד לשיתוף שיש בין היהדות לנצרות יותר מהאסלאם וזה מוליד פרטים רבים של שיתוף.

ברור שיש יסודות אחרים שהיהדות יותר משותפת לאסלאם.

אני כותב כאן יסודות כלליים ואוכל להאריך בדוגמאות של השוואות וניגודים.

אבל בדבר אחד יסודי אצביע על טעות מאוד קריטית שלך.

קודם כל הקשר של האדם לאלוהים שונה מאוד בין היהדות לאיסלאם.

אבל אם נתמקד רק בתפיסה האלוהית, ולעשות את זה יותר ברור נתמקד בתפיסה האלוהית של התנ"ך, חז"ל ומה שמקובל ברוב היהדות בימינו.

התפיסה האלוהית של האסלאם שאלוהים מחוץ לטבע ולעתים הוא פועל בתוך הטבע לצורך ניסים וכדומה. הטבע משתעבד לאלוהים שמחוץ לטבע.

לפי התפיסה היהודית שמקובלת בימינו וגם מסתדרת הכי טוב עם התנ"ך וחז"ל בלי אילוצים, זו שהאלוהים אכן מחוץ לטבע אבל אלוהותו הוא גם בתוך הטבע ממש. הטבע לא צריך להשתעבד למשהו שמחוץ לו, אלא הוא צריך למצוא את נקודת האלוהות שבו.

גם אם לא תסכים אתי לגבי התנ"ך וחז"ל, זה לא משנה לדיון שלנו, כי אנחנו מדברים על התפיסה האלוהית העכשווית של היהדות והאסלאם.

התפיסה הזאת מולידה הרבה פרטים שונים, במיוחד לדיון שלנו האם לשעבד את העולם לאלוהים- האסלאם, או למצוא את האלוהות שכבר נמצאת בעולם בלי צורך שעבוד- היהדות.

אני לא יודע מה זה תפיסת האלהות מעל הטבע, מתחת הטבע, בתוך הטבע, במעגלי הטבע או איך שלא תקרא לזה. זה גם בכלל לא רלוונטי. בשורה התחתונה יש פרקטיקה ומציאות, לא קבלה וזוהר. והמציאות היא שאורח החיים המוסלמי דומה מאוד לאורח החיים היהודי וזה לא משנה איך מגדירים את האלוהות שבטבע או מחוץ לטבע או שיעבוד וכל מה שכתבת. 

בימינו, יש הבדלים גדולים מאוד גם ברשימת המצוות והעבירות, בפרטים שלהם ובצורת קיומם.

שוב אני לא רוצה להאריך, אבל אם ניקח רק נושא מרכזי- לוח השנה.

יש הבדל כללי שאנחנו משלבים גם את לוח השמש. הם מציינים את יום שישי כיום מיוחד, אנחנו השבת. הציוויים והאיסורים שיש לקיים ביום המיוחד הזה שונים לגמרי. יש לנו חגים שונים לגמרי עם אופי שונה לגמרי.

אם נתייחס נקודתית לכמה דוגמאות שהבאת. אכילה- חוקי הכשרות שונים מאוד מחוקי חלאל. יש הרבה דברים שאנחנו אוסרים והם לא. הם לוקחים את החזיר עד הסוף אפילו בג'לטין, אצלנו יש פוסקים שמקילים בזה.

תפילה- נוסח התפילה שונה לגמרי. אנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום הם חמש.

לעצם הענין, תפיסת האלוהות ותפיסת יחס האדם לאלוהים משפיע הרבה מעבר לחוקים מסויימים. אצלם יש דגש מאוד על כניעה ויראה. אצלנו יש שילוב של אהבה ויראה כשהדגש יותר על אהבה ודביקות.

לעניינינו התפיסות האלה משפיעות מאוד את היחס שלנו לאנושות.

אנחנו לא מנסים לשעבד את העולם, אלא לרומם אותו לאלוהות שכבר נמצא בו.

אלו לא רק מושגים קבליים, אלא פרקטיקה שרואים במציאות.

היהדות גם שהיא שלטה אף פעם לא ניסתה לגייר בכח כמו שהאסלאם עשתה. (חוץ מיוחנן הצדוקי שעשה זאת לאדומים שלא מרצון חכמים, וגם בזה יש מחלוקת החוקרים אם היה בכפייה או לא)

האסלאם לאורך כל הדורות כפתה את עצמה על האנושות.

צריך להיות עיוור לא לראות את ההבדל איך שמתגלם במציאות.

מבחינה מהותית, המסגרת הפרקטית היא זהה ורק הביצוע שונה, זה הכל.

אבל אתה ממש מגלה בורות ושטחיות. סליחה שאני אומר את זה. אני פשוט אומר את זה כתגובה טבעית, כי אני חושב שאתה כן מחפש אמת, רק יש לך קצת בעיה בידע שלך.

קודם כל, תעשה לי אתה השוואה בין מצוות ואיסורי האסלאם ליהדות, ותראה לי כמה אתה מוצא ששווים.

למשל, אם נעשה ניסוי ב613 מצוות תוכל למצוא אחוז קטן שמקביל.

חזיר, זו השוואה אחת, אין להם כלל וכלל דבר שמתקרב לכל איסורי הכשרות בתורה וקל וחומר מדברי חכמים. איך אפשר להשוות בין איסור אחד, לכמויות של איסורים שיש לנו בתורה וחז"ל בענייני כשרות.

לגבי שחיטה, זה גם לא דומה, כי ביהדות אפשר לשחוט בכל דבר כמעט מעיקר הדין, ובאסלאם בסכין דווקא. גם פרטי ההלכות שונים מאוד.

תפילה זה דבר ששווה לכל בני אדם. מדאורייתא עיקר התפילה זה בעת צרה, ולפי הרמב"ם פעם אחת ביום, זה לא ריטואלי.

אם אתה מדמה בין 5 התפילות בקוראן ל3 התפילות מדרבנן. אני מסכים שיש השוואה חיצונית. אבל צריך להתמקד במה מתפללים. זה המהות.

זה כמו שתשווה בין שניים שעובדים 5 פעמים בשבוע בין 8-16 באותם שעות במחשב, אבל זה עובד בפיתוחי אלגוריתמים וזה במכירות באמזון.

נוסח התפילה זה המהות. הדרך לפנייה לאלוהים זה המהות וזה שונה מאוד.

יש מעשה חיצוני מסויים שיכול להיות מקביל, אבל השאלה איך זה מתבטא בפרקטיקה ובשביל זה צריך לנתח את הפרטים, ודרך זה רואים מהות.

בנוסף, המצוות עצמם והפרקטיקה והמשמעות והמהות, מושפעים מאוד מאוד מהגישה של חובות המחשבות והלב ששונות לגמרי בין היהדות לאיסלאם.

שטב פעם, *איך* שוחטים זה לא הנושא. הנושא זה עצם השחיטה. *איך* מתפללים זה לא הנושא, זה עצם התפילה. התפילה באה במבט-על לרצות את האלים ולסגוד לו. "אללה וואכבר" זה כמו "אל עליון גדול ונורא". זה לא משנה בכלל הפרטים והדקדוקים שבפנים, מה שמשנה זאת ההסתכלות במבט מלמעלה על תהליכי התפתחות של דתות.

וכנל לגבי צומות. וכנל לגבי ריבית. וכנל לגבי כיסוי ראש. זה הכל בא ממקום זהה. זה שיש בורקה לעומת כיסוי ראש אצל יהודיות לא אומר שבגלל שהבד של הבורקה לא כמו הבד של כיסוי הראש זה שונה.

והדוגמא שלך היא לא סימטרית בעליל. דוגמא יותר נכונה זה 2 עובדי הייטק ששניהם כותבים קוד. אחד כותב קוד למסחר באמזון ואחד כותב קוד לפיתוח אלגוריתמי. אבל שניהם כותבים קוד.

זה שאצל היהודים אפשר לשחוט בכל כלי ואצל המוסלמים רק בסכין משנה את המצווה? זה הרי מגוחך. מה זה משנה שאצל המוסלמים אפשר רק בסכין? המצווה היא אותה מצווה, שחיטה. ההבדל הוא אך ורק בביצוע, לא יותר מזה. בגלל זה גם מוסלמי יכול לאכול בשר שהוא לא חלאל אבל כן כשר. וזאת רק דוגמא אחת.

מבחוץ ולא במהות וגם מבחוץ זאת השוואה מגוחכת.

היסוד הכי כולל וחשוב לדיון שלנו זה שאסלאם זה בעיקר כניעה ויראה, והיהדות זה שילוב של יראה ואהבה ודבקות.

התורה שבעל פה שלנו על כל גווניה היא הרבה יותר מפורטת, עשירה, ססגונית ועמוקה, בהשוואה להם.

חובות המחשבה והלב שונים לגמרי.

מה שאגיד עכשיו זה עיוות כי לא ניתן להשוות כלל, אבל גם אם משווים בצורה קיצונית, מעוותת ושטחית לגמרי כמו שאתה עושה, זה כמו להשוות שימפנזה לאדם בגלל שיש לנו 98% DNA משותף.

זוהי ההודעה האחרונה שלי בנושא.

אני אוהב לראות את הדיון והויכוח ביניכם. זה אחד מהדברים היפים אפשר למצוא באינטרנט. סתם אומר

למה חושבים שאין אלוהים:

"כָּל־עֹמְסֶ֖יהָ שָׂר֣וֹט יִשָּׂרֵ֑טוּ"

כשהדת עליהם למעמסה אז הם זורקים אותה.

בלי להבין שזה העול שמוליך את האדם לדרך הישר והנעים.

ביהדות אין מטרה להפוך כמה שיותר אנשים ליהודים, לכן אין חשש שנצא למסעות צלב וכד'

כלומר, ממש לא חייב לרצות שכולם יהיו יהודים. מספיק שהיהודים ירצו שכולם יאמינו במה שהיהודים מאמינים, הווי אומר שבעת מצוות בני נוח ומי שלא מתיישר דינו מוות.

תהיה בטוח שבהנחה והיהדות תגדל ותתפתח מבחינה גאוגרפית, יקומו קבוצות שירצו "בשם השם" לקיים מצוות כאלה של עיר הנידחת ביתר הידור. זה קורה לכל דת.

המזל שלנו שאנחנו תמיד היינו קטנים ולא אימפריאליסטים. תמיד היינו ממלכה מקומית תחת שלטון זר. פרובינציה. 

הפעם אני חולק עליך.

ב100-200 שנים האחרונות רוב המלחמות (יותר נכון כולם חוץ ממלחמות הגיאהד) היו מלחמות לאומיות בלי קשר לדת,הן היו לא פחות אכזריות וקשות.

אני התייחסתי ספציפית למלחמה בשם האל שזה מה שהפותח כיוון אליו ואני טוען כנגדו שכמו שהאיסלם והנצרות לחמו בשם האל וטבחו בהמונים, זה מה שיקרה ליהדות אם היא תהיה באותו מצב פוליטי כמו האיסלם והנצרות.

זה לא שהדת היא המניע לרצח.

הרצח תבוע באופיו של האדם.

הדת במקרה הטוב מונעת אותו

ובמקרה הפחות טוב. רק מנתבת אותו נגד אויבים

לפחות כך זה ביהדות למיטב ידעתי.

לא מכיר ציווי לעשית טבח בעת העכשווית

מלבד המלחמה בעמלק שגם אותו לא מעט רבנים מפרשים בכיום שזה בעצם מלחמה נגד יצר הרע.

אין ציווי לג'יהאד או לעשות מסע צלב.

ואם תגיד שיכול לבוא רב בהמשך הדורות לצוות בשם האל לצאת למלחמת " ג'יהאד "

אותו דבר יכול יכול לבוא מנהיג לאומי ולהכריז על מלחמה של קשורה לדת (כמו מלחמת העולם הראשונה. השניה. מלחמת וייטנאם. עירק. רוסיה-אוקריאנה וכו') כך שהמלחמה כנראה היתה בכל מקרה. הדת היא רק עוד דרך לגיוס.

מה קרה ב 90 שנה האחרונות שנהייתה ירידה כל כך דרסטית? מה שקרה הוא שהעולם עבר חילון משמעותי ואנטי-לאומיות קריטית. הייתה צמיחת הגדרות לאומיות בתקופת הציונות של הרצל והלאה, אבל ברגע שהתחילו ליישם בעולם ערכים של חירויות פרט ושוק חופשי ודמוקרטיה, גם הדת וגם הלאומיות התדרדרה מבחינת האחיזה שלהם בציבור והציבור פחות התעניין בדת ולאומיות. זה הביא לכך שהאידיאולוגיות האלה כבר לא יהוו עניין שצריך או שווה להלחם עליו.

אז נכון, גם לאומיות הביאה למלחמות, לא רק דתות. מה שאומר שכל אידיאולוגיה שטוענת שכולם, הקולקטיב כולו, צריך להתנהג בצורה מסויימת ומי שלא נוהג לפי האידיאולוגיה הזאת דינו עונש כזה או אחר ואפילו מוות, מביאה מלחמת אידיאולוגיה.

לצורך הדוגמא, לדעתי (וזו רק דעתי) כל תרבות ה woke והפרוגרסיביות של ארהב ואירופה בסוף תוביל גם כן למלחמה והרס ומוות. אבל הל נשכח שהווקיסטים של היום זה המשך ישיר לשמאל הקומוניסטי של מלחמת העולם השניה.

זה שהיה 2 מעצמות עם פצצות אטום שיכולות להשמיד את האנושות בכמה דקות.

לכן כל אחד הבין שהוא לא רוצה לפתוח במלחמה שתביא לקץ האנושות 

מקווה שיהיה לי זמן להגיב לך אם תגיב לי. בכל אופן, יכול להיות שייקח לי קצת זמן להגיב.

זה כמו להגיד שברלנד הוא דתי, ולהגיד שהדתות הן קיצוניות כי הן גורמות לכך שיהיו כתות, וזו הוכחה ללא יודע מה שיש לדת. אבל זה פשוט מגוחך. מלבד העובדה שמציאותית יש הרבה מאוד כתות שאינן קשורות לדת וצומחות במקומות חילונים, אף דתי לא יגדיר את עצמו כקשור לברלנד (מלבד החסידים שלו, כמובן...וגם הם, אם הם היו יודעים מי ראש הכת שלהם באמת, בוודאי שהיו מזמן בורחים ממנו, אלא שהם נופלים בפח וחושבים שהוא האדם הכי טוב בעולם, והוא בחיים לא יפגע בבן-אדם, ואם הוא פוגע, זה רק באנשים רעים, והוא יודע מה הוא עושה וכו'....). ברור לכולם שברלנד לא אדם דתי באף צורה, שהרי הוא עובר על העבירות הכי חמורות בתורה, ורק משתמש בדת כטריגר שימשוך מעריצים לכת שלו.

לא נכנס לשאלה איך קרה שדת שמצהירה על עצמה שהיא דת החסד והאהבה רצחה כ"כ הרבה, אבל ברור לכולם שמסעות הצלב לא תואמים את הערכים של הנצרות באופן בסיסי, לפחות הערכים שהצהירה עליהם שזו המהות שלה. אם כן, הייתי אומר הפוך: אותם אנשים שרצחו היו רצחניים, והנצרות לפחות קצת עידנה אותם ושמה להם קצת רסנים, ומי היה יודע מה היה קורה לולי הנצרות, כמה דם היה נשפך.

קשה לנו לקבל את זה, אבל אנחנו לא מבינים את העולם העתיק, כמה הוא היה ברברי ואלים. וזו הטעות הבסיסית שלך, שאתה כל הזמן מחבר בין האנשים ובין הדת. הטענה שלך היא בערך כזו: בוא נרצח ונעבור על כל העבירות שבעולם, כי פעם אחת עברתי על עבירה. זה שיש לאנושות חולשות ופגמים, לא סותר את העובדה שיש בה טוב, ושמה שצריך לעשות בעולם זה לעשות טוב. אם לא הצלחתי לעשות טוב היום, זה אומר שלא טוב לעשות טוב? לא הבנתי את הטענה שלך בכלל. אני לא מצליח לראות מה רע בלהתחבר לדת שנותנת לאדם רף מוסרי, שאין אותו בעולם החילוני. מה לעשות, לא נעים לומר, אבל אע"פ שיש בעולם החילוני האתאיסטי הרבה טוב, אבל אין אף מחוייבות. ואם הנרטיב של האדם הוא שלרצוח זה טוב, לא ברור איך ניתן להכחיש את דעתו. אפשר להגיד שאע"פ שהנרטיב שלו הוא כזה, הוא פוגע באחרים שלפי הנרטיב שלהם למות זה לא טוב, ואז הם מגנים על עצמם בשם הנרטיב שלהם. אבל אז, לא ניתן לגנות את אותו אדם ולומר שהוא רע. אז בקיצור, לא מבין מה הבעיה שהאדם יתחייב לרף מוסרי גבוה. זה פשוט אחד מהדברים הכי טובים, שיכולים רק להפוך את העולם ליותר טוב. ואל תאשים את הדת ע"פ הבאת ראיות מאנשים שגם בלי הדת היו רצחניים. כי ברור שהדת שאומרת שזה לא טוב לרצוח, לא יכולה להיות הסיבה לכך שהם רצחו. זה מצחיק ומגוחך.

שבוע טוב!

אפשר לרדד כל מלחמה / אירוע לאיזה משפט מחץ או תיאוריה סופר־מופשטת אבל זאת התעלמות מאינסוף גורמים של המציאות האינסופית שלנו.

הטענות שהעלית הן:

– אידיאולוגיות דתיות (או קוואזי־דתיות, כמו לאומיות או קומוניזם נניח) מביאות למלחמות

– אסור ללכת למלחמות בשם אידיאולוגיה דתית או קוואזי־דתית כי זה נוגד את המוסר

– יש דימיון רב בין היהדות לאיסלאם

– היהדות יכולה להפוך למנוע אידיאולוגי למלחמות דת / ג'נוסייד

ובכן:

א. אידיאולוגיה אינה אלא אוסף אמונות. וכל אדם לא משנה אם הוא חילוני, דתי, פרוגרסיבי, קומוניסט, יש לו אוסף אמונות שמנחה אותו מה צריך לעשות ומה לא צריך לעשות. אצל דתיים זה יכול להיות ספר מסוים או אוסף של חוקים בעל־פה, אצל קומוניסט זה יכול להיות המניפסט הקומוניסטי ואצל החילוני זה אוסף האמונות שהוא ברר לעצמו למשל רצח וגניבה זה רע.

למשל אפשר שתהיה מערכת אמונות סביב רצח שאומרת שרצח זה רע, ורוצח צריך להיענש בעונש מוות, וצריך לעשות את זה דרך בית משפט. אבל אולי לא מגיע לו עונש מוות? אולי הייתה לו ילדות קשה ולכן הוא כזה? ואולי לא צריך דרך בית משפט אלא הדבר הנכון הוא נקמת דם? בקיצור אפשר להתחיל מנקודה בסיסית (רצח זה רע) ומשם להתקדם לאן שרוצים, זה שענפים מסוימים לא יהיו רצויים (למשל נקמת דם) זה לא אומר שהאמונה הבסיסית היא בעייתית.

עכשיו מה הקשר בין אידיאולוגיות למלחמות? יש אידיאולוגיות שקוראות באופן מפורש למלחמה כמו לאומנות קיצונית או קומוניזם קיצוני נו אז ברור שזה יגרום למלחמה. אבל מה הקשר בין אידיאולוגיה כזאת לבין אידיאולוגיה שלא קוראת למלחמה? או שאוסרת להילחם? או שמטילה מגבלות מסוימות? במקרה כזה ה"אידיאולוגיה" היא לא יותר בעייתית מאשר כל אוסף אמונות אישי של מהי עילה למלחמה (גזילת משאבי טבע? default על חוב? פגיעה בריבונות? טרור?) ואיך מלחמה צריכה להיראות (פינצטה? shock & awe?) זה עוד מבלי להיכנס בכלל לשאלה של מה זה מוסרי.

ב. באופן מאוד נוח, כל מה שמתנגד למוסר המערבי הוא טרור קיצוני אבל האם באמת טרחנו לצלול לעומק הנרטיבים של הצד השני? ניקח לצורך העניין את לבנון ונצייר את הנרטיב הלבנוני התומך בחיזבאללה. מגיעות לך 5 מעצמות "נאורות" למדינה, כולן עושות מלחמה בשם "אינטרסים מדיניים" (לא דתיים ח"ו), רוצחות, טובחות, מבחינתן למחוק שכונה שלמה כדי להוריד בית שאולי יש בו כמה נשקים של מחבל בודד, שורפים לך את היערות, שודדים לך את משאבי הטבע (לפחות זה הנרטיב), עורפים לך את הראשים, מענים משת"פים בעינויים הכי מחרידים שאפשר לתאר (ע"ע כלא אל־חיאם, או אבו גרייב בעיראק), ומה שאתה בתור מנהיג דתי־לאומני עושה זה מאחד את האנשים שלך ומחליט שלבנון זה ללבנונים והעדה הדתית שלך שעד עכשיו נשחטה נטבחה ונאנסה אינם ילדי כאפות של כל העולם אלא ראויים לזכויות שוות כו'. והאפשרויות שלך הן או להפסיד בנחמדות או לנצח בעזרת כלים לא רגילים כמו משימות התאבדות / לחץ צבאי חזק ביותר / ג'יהאד. אז שוב מבלי להיכנס לנכונות הנרטיב, אם זה באמת היה הנרטיב, מנקודת המבט של האדם הממוצע... מה הבעיה בדיוק במלחמה "דתית" כזאת? או המוג'הדין באפגניסטן, אחלה, זה ג'יהאד קיצוני כשאתה לא רוצה שפולשים יהפכו לך את המדינה למדינה קומוניסטית חילונית וירצחו לך את כל הכפר בנשק כימי וגז עצבים.

בקיצור רק האמריקנים שעושים זאת בשם החופש והשגשוג או הכסף הם בסדר והאידיאולוגיה המערבית־חילונית שלהם לא אחראית ל־shock & awe וככיו"ב.

וסתם, אם דת מסוימת אומרת שאסור לרצוח חפים מפשע, ואסור לאנוס ולבזוז כו'. אז אסור להילחם בשם הדת הזאת מלחמה נצרכת? עדיף להילחם בשם הניהיליזם? ידוע שבמלחמת העולם ה-II החיילים הרוסים היו הרבה יותר אכזריים (אונס, הוצאה להורג של שבויים) מאשר הבריטים לצורך העניין ולאו דווקא כתוצאה של אידיאולוגיה קומוניסטית. איך מסבירים את זה אם לא על־ידי הבדל תרבותי? והאם אותו הבדל תרבותי לא בא מתוך כך שהבריטי פחות ניהיליסטי, יותר מאמין בנימוס ובריסון וכיו"ב? (... מה שיכול להיות תוצאה של ערכים דתיים בחלק מהמקרים?)

ג. ברמה הבסיסית כן – יש יסודות אמונה דומים וגם מערכת פולחנית יחסית דומה (מצוות חברתיות, חברה "דתית", מרכז קהילתי דתי, פוליטיקה דתית), כשהנצרות אומרת "יהי לקיסר אשר לקיסר" היהדות והאיסלאם לא עפים על זה. אבל מה זה איסלאם? איסלאם שיעי קיצוני של משמרות המהפכה באיראן זה לא האיסלאם של הטליבן, וגם לא האיסלאם של מצרים, ולא של אזרבייג'ן, וגם לא של אלבניה. וגם האיסלאם הסופי של המשורר רומי זה לא אוסמה בן־לאדן. שוב כמו באמונה שרצח זה רע מערכת האמונות סביב זה יכולה להיות מאוד שונה ומגוונת. מבלי לדבר על ניצול לרעה של אמונות לצרכים פוליטיים או מלחמות פוליטיות שמוסוות כמלחמות דתיות כו' וכו' בקיצור אין לדבר סוף.

ד. תראה אני לא עף על נוער הגבעות אבל ברמה הבסיסית דעת היהדות היא שכל אומה שרוצה לחיות פה מוזמנת בכיף אם היא מקבלת על עצמה שבע מצוות בני נח. ולא רואה מה הבעיה המוסרית לצורך העניין לבנות יישוב יהודי בעזה (מבלי לסלק תושבים ערבים לצורך העניין) כמו שעשו בגוש קטיף (עובדתית השטח שנשאר מגוש קטיף ברובו המוחלט שומם). ואם יש כאלה שרוצים למות ושלא נגור לידם... טוב? אני אשם שהם רוצים לרצוח אותי בשביל הלאומנות הגזענית על הקרקע שהם בעצמם גנבו? בקיצור הסיכוי שהיהדות המיינסטרימית תהפוך למשהו ג'נוסיידלי הוא אפסי קח בחשבון שביהדות המנהיגים הרוחניים מחויבים דבר ראשון ליהדות שבספר לפני פוליטיקות כאלה ואחרות לכן הסטייה לא יכולה להיות גדולה מדי

והלכה למעשה אנחנו רואים המון חיילים דתיים (כן גם את הפלנגות של בן גביר) שמבחינתם זאת מלחמה דתית אבל במה זה בא לידי ביטוי? הם הורגים מחבלים בשם הדת, ומדליקים נרות חנוכה בשם הדת, ונותנים תפוחים לילדות עזתיות בשם הדת

בקיצור באמת קטונתי איך דת שאומרת שאסור להרוג חפים מפשע אסור לאנוס אסור להשחית דברים סתם אמורה להיות בסיס וכר פורה לג'נוסייד

אם יקום זרם יהודי קיצוני שיגיד שזה מותר אז כן אני אהיה מודאג אבל זה כבר לא יהדות ואין ליהדות אחריות על מי שמסלף אותה (כמו שאין לה אחריות על היהדות הרפורמית שהיא נאבקת בה מלחמת חורמה) כי אפשר לסלף כל דבר ואפשר גם לעשות מלחמות בשביל כסף כמו רפובליקות הבננות במרכז אמריקה

בינתיים אין זרם מאוגד כזה המקסימום שיש זה קבוצות קטנות שתומכות בפעולות תגמול וגם הן מתונות יחסית למה שאתה מתאר

זה שיש כתות או אנשים משוגעים גם ביהדות שיהיה להם לבריאות כי הם קיימים בכל תרבות בכל מקום בעולם וגם אם לא תהיה דת אז הם יאמינו בחייזרים ובכל־מקרה אנשים בודדים לא יכולים לעשות מלחמה

עריכה: לסיום אי־אפשר גם לנצח שום מלחמה בלי אידיאולוגיה, ע"ע ויאטנם עיראק אפגניסטן לבנון, אם נלחמים בשם "הומניזם" "חופש" או תועלת פרטית בסוף עם מספיק אבידות זה קורי עכביש, אין מנוס מזה, לא עזר כמה שציידו את צבא אפגניסטן וכמה שנלחמו בגרילות בסוף תוך פחות מחודשיים הטליבן ניצחו, וגם עתה בלי מניע אידיאולוגי (ציוני, דתי) הדרך להתקפלות קצרה ביותר

"זהו הנסיון שלתוכו הוטל עם ישראל בעקבות דמשיחא. ה' יתברך משיב יהודים רבים לארץ ישראל ושולטים בה, ופורקי עול התורה מתגאים כאילו הם עשו ופעלו זאת בגבורתם. וככל שתגדל גאוותם תגדל חוצפתם, ויגבר רצונם להשליט את האפיקורסות ח"ו. זהו הניסיון האחרון של גלות השכינה, הניסיון הקשה ביותר. אם נכיר את הניסיון הזה בכל היקפו, נדע את התפקיד שהטילו משמיים על תקופתנו, להתחזק נגד הדעות החומריות הכוזבות, ולהכיר כי טעות גמורה היא בידי אלה הטוענים כאילו שאנו עשינו את שלנו – באנו לארץ ישראל, לחמנו עליה, והננו שולטים בה, וה' יתברך כבר יעשה את שלו ובמשך הזמן ירבו אמונה ויראת שמיים. אולם עלינו להכיר כי הם מחליפים את מה שבידי ה' ואינו בתחום בחירתנו, כי הרי "ה' איש מלחמה", וידיו פעלו כל זאת, במה שמוטל עלינו לעשות, ואינו בידי שמיים, כי הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים."

וגם בפשטות גלות יוון הלא לא הייתה כלל ביוון אלא בא"י אלמא אפשר להיות גלותי גם כאן ובדיוק בזה זה בא לידי ביטוי.

למרבה השמחה רואים דווקא שרוב בני ישראל מתקרבים ומתחזקים במה שאפשר בייחוד בקרב החיילים גם למען האמת אני חושב שאפשר לראות קצת יותר שם שמיים שגור בפי המנהיגים לעומת מה שהיה בהתחלה כי באמת זה ממש צרם לי כשהייתי שומע את הנאומים בימים הראשונים

בשם ר' הלל משקלוב:

"על-פי רבנו הגר"א, כל עבודת קבוץ גלויות, בנין ירושלם והרחבת ישוב ארץ-ישראל להחזרת השכינה, כל עיקרי העבודה וכל פרטיה ופרטי פרטיה, נאחזים ביעודו ובתפקידו של משיחא דאתחלתא, משיח הראשון, משיח בן יוסף, שהוא הכח הנסי, המסייע לכל פעולה הנעשית באתערותא דלתתא על דרך הטבע, כי משיח בן יוסף מארץ, ומשיח בן דוד משמים [...]"

וכמובן צריכים להתפלל שיחיה ולא ימות כדאיתא בשעה"כ כלומר המהלך של גאולה טבעית הוא הרבה יותר שברירי ו"ניסי" מאשר גאולה ניסית (שהיא דווקא יותר דרך הטבע, באופן קצת פרדוקסלי, כמו "במה אדע")

וכדאיתא במס' סוטה ל"ו ע"ב:

דתניא היה ר"מ אומר כשעמדו ישראל על הים היו שבטים מנצחים זה עם זה זה אומר אני יורד תחלה לים וזה אומר אני יורד תחלה לים קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה שנאמר שם בנימין צעיר רודם אל תקרי רודם אלא רד ים והיו שרי יהודה רוגמים אותם שנאמר שרי יהודה רגמתם לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה שנאמר ובין כתפיו שכן.

אמר לו רבי יהודה לא כך היה מעשה אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה שנאמר סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עוד רד עם אל.

כלומר כדי ליצור גאולה במהלך של בני רחל (שאול, מרדכי, משיח בן יוסף, גאולה טבעית) צריך הרבה מאמץ רוחני ואיתערותא דלתתא

במאמר מוסגר נראה שר"מ יותר אופטימי כחלק מהגישה הכללית שלו

האי בנים אתם מאי דרשי ביה האי מיבעי לכדתניא בנים אתם לה' אלהיכם בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים דברי ר' יהודה.

רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים שנאמר בנים סכלים המה ואומר בנים לא אמון בם ואומר זרע מרעים בנים משחיתים ואומר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי.

בכל מקרה,

זה בהחלט מופיע.

אפשר לראות למשל שלפרעה יש המון ביטחון עצמי, אם הוא מוכן להילחם באלוהי העבריים

שפרעה את עצמו אלוה. למשל ראה שמות רבה ח, ב את אלה: "שעשו עצמן אלהות והרעו לנפשם".

נכון פרעה היה לו ביטחון עצמי חזק שעשה עצמו אלוה, ובסוף נפל.

התכוונתי שאני לא מכיר שזה לטובה.

מעולם לא הבנתי את זה ולמעשה זה מונח שנשען על הרבה מאוד תיאוריות אנטי־תורניות

הרעיון הוא שאתה בטוח ביכולותך ובכך שמגיע לך להיות מאושר ונאהב וכו'

למעשה מבחי' היהדות "שוא תשועת אדם" והדבר הכי מטופש שאנחנו יכולים לעשות זה לסמוך על היכולות שלנו ועל הביצועים שלנו

וכמו שאומר השיר המפורסם "לא מגיע לי כלום" כי כל נשימה ונשימה שאנחנו נושמים אנחנו צריכים להיות מלאי תודה, לא יצורים אגואיסטיים שחושבים שכל מגיע להם, ש"צריכים" שיכבדו אותם (איזה מין צורך זה? מי מת מזה שלא כיבדו אותו? מתים מחוסר מים, מזון, מחסה – תלוי באקלים, אבל המצאנו לעצמנו כל־כך הרבה "צרכים" שכבר קשה להבדיל מה אמיתי ומה פיברוק, רק שזה עוזר לקוקה קולה ולסמסונג למכור יותר)

אנחנו בוטחים בה' ובתורה ושאם נלך לפי הדרך שהוא אומר לנו אנחנו נגיע למקום מואר יותר, ח"ו לבטוח ב"עצמנו" ובדרך "שלנו"

עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך ט"ז בטבת תשפ"ד 19:53

או על זה שאתה מרגיש שאין סיבה שיכעסו גם אם טעית.

למרות שברור שהכל מקב"ה.

אבל הוא ברא לנו מוח שמנסה לשמור עלינו מצרות

ולכן הוא זוכר הצלחות, מחמאות ואהבה שקיבלנו בעבר, או לחילופין כשלונות, הערות, והפחדות שאמרו לנו שלא לנסות וכו'

ולפי זה המוח משדר לנו אם ללכת על המשימה או לפחד. 

גם צדיקים שהיו גדולים באמונה כשרצו לחזק תלמיד שלא יפחד לדרוש בציבור 

נתנו לו לדרוש ברבים כדי להתרגל - שלא יהיה להם פחד במה

וכמו שכתב הנועם אלימלך עצה למי שביישן ש40 יום יעשה הכל בקום רם ליד בציבור ואז הפחד יעבור לו.

(כמו כן, אני חושב שזה על אותו כיוון, 

ר' נתן כותב שאדם לפני שמתפלל צריך להודות על מה שקיבל, כדי לחזק את הביטחון שהתפילה שלו אכן נשמעת)

@חסדי הים)

ראה במי מרום חלק יט בשער המידות, כמדומני מאמר "הכרת הערך העצמי".

נקודתית לביטחון עצמי שאדם בוטח בעצמו.

ברור שאדם צריך להכיר את מקומו ומעלותיו כמו שהרב חרל"פ כותב במאמר שכתבת, וזה נושא רחב ברב קוק וברב חרל"פ וגם לפניהם.

אבל, הביטחון בעצמו, זה דבר שונה לגמרי.

ה' הוא "ויקם סלע רגלי". הוא הצור שעליו נשענים. ממנו נובע הביטחון והחוזק.

עם הביטחון והחוזק שמקבלים מ-ה', אפשר לבסס ולפתח את המעלות המיוחדות לאדם שמקבלים ממנו.

להבנתי אין משמעות המושג בטחון בעצמי, אלא היכולת לעמוד בבטחון (מול קהל או לבצע פעולות במרחב הסביבתי) מתוך הכרת ערך עצמי.

שכל הכוחות שאתה מקבל זה מ-ה', בלעדיו אין שום מעמד של ביטחון. בכל רגע נתון הוא יכול לקחת ממך את הכוחות וכשהוא נותן כוחות זה היסוד העצום של כח הביטחון.

הכרת ערך עצמי זה להכיר את הכוחות המיוחדים שיש לך ולפעול על פי זה, אבל בלי הביטחון שיש מ-ה', אז בין רגע הוא יכול לקחת ממך את הכוחות.

גם למי שלא מאמין ואפילו לכופרים יש ביטחון עצמי לעמוד מול קהל ולדבר בלי פחד

או לגשת לבחורה שהם רוצים עם אמונה ש"למה שלא תרצה אותם" וכדומה שאר דברים שהם מאמינים בערך של עצמם.

אמונה יכולה להיות קומה נוספת, אבל זה לא תלוי בזה

וזה מוליך את האדם לדרכים לא טובות וישרות.

בנוסף זה בלון שמתנפח, וכשזה מתנגש עם אדם יותר חזק ודומיננטי, או ביקורת, או אדם שעומד על נקודות חולשה וכאב, אז הבלון מתפוצץ.

מה שאין כן, אדם שיש לו ביטחון ב-ה' הוא הולך בדרכים ישרות, וה' מוביל אותו על מי מנוחות.

ניקח את הדוגמא שלך לדבר בפני קהל, ונראה מה ה' אומר על זה בפרשה:

משה טוען ל-ה': "וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־ה' בִּ֣י אֲדֹנָי֒ לֹא֩ אִ֨ישׁ דְּבָרִ֜ים אָנֹ֗כִי גַּ֤ם מִתְּמוֹל֙ גַּ֣ם מִשִּׁלְשֹׁ֔ם גַּ֛ם מֵאָ֥ז דַּבֶּרְךָ֖ אֶל־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי׃"

ה' לא עונה לו תעבוד על הביטחון העצמי שלך. אלא: "וַיֹּ֨אמֶר ה' אֵלָ֗יו מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֮ לָֽאָדָם֒ א֚וֹ מִֽי־יָשׂ֣וּם אִלֵּ֔ם א֣וֹ חֵרֵ֔שׁ א֥וֹ פִקֵּ֖חַ א֣וֹ עִוֵּ֑ר הֲלֹ֥א אָנֹכִ֖י ה'׃ וְעַתָּ֖ה לֵ֑ךְ וְאָנֹכִי֙ אֶֽהְיֶ֣ה עִם־פִּ֔יךָ וְהוֹרֵיתִ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּֽר׃"

לא שמתחת לזה לא קיים ביטחון עצמי... קיים, אבל ברמה מסויימת. 

נראה לי שלא לזה התכוון פותח השרשור.  הוא שאל על ביטחון עצמי בכללי.  

לא יודע מה הייתה הבעיה אצל משה רבינו, נניח שזה ביטחון עצמי, (לא נראה לי אבל נזרום) אבל גם שם הקב"ה בעצמו חיזק לו את הביטחון על סמך העבר שהוא חווה בעצמו.

רש"י מפרש (ממה שכתוב במדרש) שהקב"ה הזכיר לו את המקרים שהוא ראה בעיניו, ולפי זה יקיש גם לעתיד 

כלשונו: "מי שם פה וגו'" - מי למדך לדבר כשהיית נדון לפני פרעה על המצרי

"או מי ישום אלם" - מי עשה פרעה אלם שלא נתאמץ במצות הריגתך ואת משרתיו חרשים שלא שמעו בצוותו עליך ולאספקלטורין ההורגים מי עשאם עורים שלא ראו כשברחת מן הבימה ונמלטת.

הקב"ה לא אמר לו סתם "הרי אני שולט בבריאה" וזהו.  משמע שכל ביטחון נבנה על הצלחות שחווינו בעבר.  זאת עובדה קיימת

כאדם מאד ביישן, לנסות להתגבר על זה עם דיבורי אמונה יעזור אולי לצדיק ממש גדול. 

לי זה לא עזר... כמה שניסיתי עזר אולי לרגעים ממש קטנים.. תכלס רק חשיפה לפחד או חיזוקים מהסביבה עזרו לטווח ארוך.

הבאתי גם מקודם את העצה למי שביישן מ"צעטיל קטן" (של הנועם אלימלך.. התבלבלתי קודם ותיקנתי)

ואני מצטט "וכן מי שטבעו ביישן מהחלק של בושה רעה, ירגיל את עצמו מ׳ יום להתפלל דוקא בקול רם וכח תנועת אבריו, ולקיים כל עצמותי תאמרנה, ולברך על התורה בקול רם, עד שיעזרוהו מן השמים להסיר הבושה הרעה ממנו"

אתה רואה שהוא לא אמר "להתחזק באמונה" אלא לעבוד על זה בחשיפה לפחד

זה המציאות, זה מה שעוזר תכלס

ב-ה'.

לא מספיק להגיד אני בוטח וזהו, אלא לעמוד במבחן המציאות על ידי מעשים ולבטוח ש-ה' יסייע.

העניין הוא שבשביל ביטחון עצמי (לעמוד מול קהל בלי פחד וכו' כשאתה סומך על עצמך) לא חייבים אמונה שהכל מהקב"ה, אפשר אפילו להיות כופר

זה מה שרציתי להגיד

זה לא סותר

הראשונים כגון בספר האמונה והביטחון מבית מדרשו של הרמב"ן.

מדובר בביטחון לסמוך על ה' בשעת מעשה.

יש כמה בעיות לערב ביטחון עצמי:

1. זה לא אמתי כי כל הכח והעוצמה בא רק מ-ה'- "שַׁ֜בְתִּי וְרָאֹ֣ה תַֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֣י לֹא֩ לַקַּלִּ֨ים הַמֵּר֜וֹץ וְלֹ֧א לַגִּבּוֹרִ֣ים הַמִּלְחָמָ֗ה וְ֠גַ֠ם לֹ֣א לַחֲכָמִ֥ים לֶ֙חֶם֙ וְגַ֨ם לֹ֤א לַנְּבֹנִים֙ עֹ֔שֶׁר וְגַ֛ם לֹ֥א לַיֹּדְעִ֖ים חֵ֑ן כִּי־עֵ֥ת וָפֶ֖גַע יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם׃".

2. ברגע שאדם חושב שיש לו ביטחון וכח מעצמו, הוא יכול לסטות בביטחון הזה מרצון ה'.

3. חלק נצרך באדם, זה להכיר את בחולשותיו ומגבלותיו, ולאדם שיש לו ביטחון מעצמו, הוא הרבה פעמים לא מכיר בזה ולא מקבל את זה.

אני חושב שכדי לגשת נכון לסוגיה הזאת צריך דבר ראשון להגדיר נכון את הבעיה ולאחר מכן לראות מה בדיוק כל דרך פתרון עושה כי יש כאן כמה וכמה כיוונים.

ברמה הכי בסיסית אנחנו מדברים על פחד "לצאת דבע" וזה יכול לבוא לידי ביטוי במיליון סיטואציות החל מעובד שמפחד לעשות טעויות לכן צריך ליווי מתמיד או פחד במה או פחד מבנות.

עכשיו למה שנצא פדחנים? אולי לא נצא פדחנים? זה נובע כתוצאה מאיך שאנחנו תופסים את התוצאה האפשרית על סמך הנתונים שיש לנו כרגע כאשר חלק מהנתונים הם מניסיון וחלק הם מהיקש שכלי או דמיונות

למשל בעניין של בנות (ניקח את זה הפוך כי זה יותר נוח) –> בחורה יכולה להרגיש שאף־אחד לא יאהב אותה כי:

א. כל הדייטים שלה היו גרועים (ניסיון אובייקטיבי)

ב. יש לה מגרעות אובייקטיביות שהיא חושבת שזה תלוי בהן למשל שני אפים

ג. היא חושבת שהיא שמנה אבל בתכל'ס היא אנורקסית

->

א. זה חשש סביר ואובייקטיבי לא צריך להתכחש למציאות בכוח. אתה יודע מה יותר גרוע מעובד חדש שלא בטוח בעצמו? עובד חדש שבטוח בעצמו. אנחנו צריכים להעריך באופן אובייקטיבי את הכוחות שלנו וכן בתכל'ס מי שמעולם לא נשא נאום רוב הסיכויים שהוא גרוע רצח בלנאום. כדי להיות נואם טוב צריך ניסיון לא רק כדי לצבור ביטחון (כי ביטחון צוברים עם ניסיון מוצלח... אז משמע שבשביל ניסיון מוצלח לא צריך ביטחון? אחרת זה ביצה ותרנגולת) אלא כדי ללמוד איך לעשות הפסקות נכונות, איך לקרוא את הקהל, איך לעבור מנושא לנושא כו' זה משהו שלומדים בפרקטיקה בדיוק כמו נגינה ודייטים. אז כן אם מישהו גרוע בדייטים צריך לבוא עם מידת האמת שהוא גרוע בדייטים ושהוא בא ללמוד.

ב. וג. זה בעיות CBT בקיצור אין קשר בין מחט לשחת וצריך לאתגר את דפוסי החשיבה שלנו אם אנחנו לא רוצים להגיע למצב של פסיכוזה ומחשבות שווא כי זה מה שזה בתכל'ס

בקיצור הדרך ליצור עובד טוב זה לא ליצור עובד ש"בטוח בעצמו" ו"לא מפחד לטעות" אלא עובד שיודע לעבוד טוב ולא מפסיד לך ים כסף כי הוא "לא מפחד לטעות" ולא אכפת לו מכלום. "ביטחון עצמי" מדומיין יכול להפיג חרדה (שבאמת יכולה להיות מכשול בביצוע משימות) אבל זאת לא הדרך הנכונה באותה מידה אפשר גם לקחת כדור הרגעה במקום להאכיל את עצמנו בדמיונות.

אנחנו לא צריכים "להאמין בעצמנו", צריך פשוט להיות ריאליים, לפעמים אנחנו טובים, לפעמים אנחנו גרועים, טוב לדעת שאנחנו גרועים בדברים מסוימים (כמובן אפשר גם להשתפר), לעתים קרובות פחד משתק נובע דווקא מב' ועוד יותר מג' כלומר מחשבות שווא מטופשות שאין קשר בינן לבין המציאות

זה גם מה שהתורה מלמדת אותנו, אל תהיה בטוח בעצמך, אל תאמין בעצמך עד יום מותך, דע שאתה יכול לעשות טעויות אם אתה לא זהיר, אם אתה לא יודע לעשות משהו אל תיכנס לזה אלא קודם תלמד כו' כו'

חוסר ביטחון עצמי זה לא פחד לצאת "דבע", מי שיש לו ביטחון עצמי לא חושש לטעות, 

אם יצחקו עליו מקסימום הוא יצחק ביחד עם כולם.

ומצד שני ביטחון עצמי זה לא להיות בטוח שכל דבר אני יודע לעשות.  

ריאליות דווקא הולכת טוב מאד עם ביטחון עצמי, 

וכמו שאמרתי שופטים לפי הצלחות העבר והכשרונות הקיימים ועצם זה שאני בנאדם ש"למה שלא ירצו אותי ויכבדו אותי"

העיקר זה לא סתם לפחד לנסות כי יחשבו עלי... אז מקסימום טעיתי.

החשש לצאת דבע שאתה מדבר עליו, הוא רק סימפטום מפחד עמוק יותר מתגובות רעות של אחרים (שמזכיר לבנאדם את הדברים הרעים שהוא חושב על עצמו)

זה סתם פחד לא אמיתי, ואם נחשפים אליו מספיק פעמים זה עובר.  אח"כ כבר לא אכפת לצאת דבע לפעמים

אמונה וביטחון זה שני דברים שונים.

אמונה זה הידיעה והביטחון זה בשעת מעשה לסמוך על ה'.

ככל שאתה רואה יד ה' בחייך מתחזק אצלך שהוא יסייע לך בעתיד.

אני בכלל לא חושב שאפשר להקיש מהבעיה והפיתרון שנכתב בנושא של משה רבינו לבעיה של ביטחון עצמי רגיל

משה רבינו היה כבר צדיק עם אמונה והיה לו גם מספיק ביטחון גם לגשת לאנשים מבוגרים ממנו שרבים ביניהם ולהוכיח אותם "למה תכה רעך"

כנראה שזאת לא הייתה הבעיה של משה רבינו

כמובן ביחד עם זה רצוי מאוד להיות קשובים ולעדכן כל הזמן את עולם הערכים והבחירות. זה שבחרת באופציה א' לפני 5 שנים לא בהכרח אומר שהיא עדיין נכונה כיום.

ועוד נקודה חשובה: כשאומרים לך ביקורת, אתה לא ישר מתקפל ובטוח שהם צודקים ואתה טועה, אלא פשוט שומע, אומר תודה ששיקפו לך את המציאות לשיטתם, ובוחן עם עצמך את הנקודה. אולי זה יוביל לשינוי התנהגות או השקפה מצידך ואולי לא. אבל אתה זה שמחליט, לא אחרים מחליטים בשבילך.

טעמי מקרא כמו השלשלת על 'וימאן' לגבי יוסף: "וַיְמָאֵ֓ן ׀ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֵ֣שֶׁת אֲדֹנָ֔יו הֵ֣ן אֲדֹנִ֔י לֹא־יָדַ֥ע אִתִּ֖י מַה־בַּבָּ֑יִת וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדִֽי׃"

השומע בבית כנסת יבין שיש כאן משהו דרמטי, אבל כשאתה מכיר את השלשלת, אתה תשים לב יותר ותבין יותר עומק.

אותו דבר במוזיקה למשל התו C6 ישמע דרמטי, אבל מי שמכיר את התו ישים לב יותר ויחווה יותר עומק.

המהר"י קרא במלכים א ה, יא כותב: "ויחכם מכל האדם - כמשמעו; ומבני זרח , שהיו בימי דוד , שנאמר בדברי הימים "ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כולם חמשה" (דה"א ב , ו); ולפי שהיו חכמים מלומדי שיר , מינם דוד ראש משוררים , כדכתיב "לעבודת בית האלהים" (דה"א כה , ו); וכשמתו הללו , היו מכונים בני מחול - שמחוללים בשיר , שנאמר "המנצחים על כלי דוד בשיר" וגומר (לא נמצא). [איתן והימן וכלכל ודרדע - אחים היו , לויים משוררים. האזרחי - בן זרח. בני מחול - לויים היודעים בשיר.] שאילו היו בקיאין בשירים ובמחולות , ואפילו באומנתו זה הוא בקי מכולם."

;)

פורום צלילים ומוסיקה