פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 67)

אסור ללכת למלחמות בשם אלהים אם רוצים להשאר בני אדם מוסריים. ההיסטוריה מוכיחה את זה.

לעצם הענין, אני ושאר חברי הפורום מאמינים ש-ה' הוא אל עולם, אל אמת, אל הצדק, שרק בדרכו אפשר להצליח, לשגשג ולהיות צודקים יחד עם חסד ואור לגוים.

אתה לא מאמין בסדר. אבל מבחינה היסטורית אנשים כמוך אסור להם להשוות את עצמם לחשמונאים, כי זה כבר שקר היסטורי.

אתה חייב להבין חסדי, ממבט עכשוי כשאתה נמצא במצב של מיעוט מבחינה דתית קל לך להרגיש ש"לנו זה לא יקרה". הבעיה היא שככל שהדת תופסת יותר מקום וכוח, ככה בני אדם ירצו לממש את האידיאולוגיה שלהם יותר ויותר. עם הזמן יקומו עוד אנשים שירצו "להתקרב" עוד יותר לאלהים והם יתחילו להקצין עוד יותר את האמונה. אמונה, כמו כל דבר בחיים זה לא דבר סטטי. זה דבר שהולך ומתפתח. אנשים תמיד ירצו להיות *עוד* יותר "צדיקים" ו*עוד* יותר "לעשות רצון השם" וככה הדת תלך ותקצין בכל תחומי החיים ובפרט בתחום המלחמה והרצח. יש בסיס גם באמונה היהודית לבצע רצח המונים כמו מצוות עיר הנידחת וכאלה. תהיה בטוח שיהיו "צדיקים" גדולים שירצו לקחת את המצווה הזאת בשם אלהים הרבה מאוד צעדים קדימה אם רק תיתן להם את הכוח לעשות את זה.

ההוא עם השפם. היה לו מבט אתאיסטי והוא הוסיף לזה גוונים פגאניים גרמניים, במיוחד מהאל Odin שהוא אל המלחמה, המוות וההרס.

זאת אומרת שלא היה לו עול מלכות שמים, אלא פעל בצורה ניהליסטית ולצורכו הוא הוסיף גוון רוחני של האל Odin ששירת את הנרטיב שלו ועוד כמה תיאוריות שהיום אנחנו יודעים שהם פסאדו-מדעיות, הכל לשרת את רצון הרצח וההשמדה שלו.

כל הטענה בהמשך זו לא טענה לוגית, כי בכל מתודה של התנהגות שמתממשת בעולם אתה יכול למצוא deviations קיצוניים, וזה לא אשמת מי שהגה את עצם הרעיונות ודרכי ההתנהגות.

ההוא עם השפם עצם האידיאולוגיה שלו היה מוות והרס של עמים שונים ממנו.

אני לא שולל מצב שיהיה אתאיסט מוסרי, אבל לפי דעתי הניהליזם כן יכול לגרום בעצם מהותו לאי מוסריות, בלי לנסות להציג למקרים קיצוניים.

מה שהצגתי את ההוא עם השפם, זה בעיקר לתת קונטרה לטענה שלך שדתות הם הסיבה להתפתחות אידיאולוגיות קיצוניות, כי אנחנו רואים שזה מתפתח גם אצל אנשים עם מבט אתאיסטים ניהליסטי, ולפי דעתי עצם הניהליזם גורם לזה, גם אם הם לא מגיעים לשפל של ההוא עם השפם.

אבל אפילו היטלר במיין קאמפף כותב במילותיו שלו שהוא מממש את רצון האל. האלוהות שלו שזורה בהרבה מקומות במיין קאמפף. הוא לא היה אתאיסט. הוא עדיין הרגיש שהוא מממש את רצון האל שלו. זה כתוב מפורש במיין קאמפף.

גם לטענת ה deviation, סטיה, תסתכל על האיסלם היום או על הנצרות בימי הביניים. האם זה סטיה? או שזאת נורמה? זאת לא סטיה. זאת נורמה דתית והסטיה היא דווקא בקרב הגורמים המתונים באיסלם.

יותר אל- כח עליון שמשרת אותו, כמו Odin והוא כן היה ניהליסט.

לגבי האסלאם יכול להיות שאתה צודק. לגבי הנצרות אני כן חושב שזה deviation מעצם הדת, גם אם לפעמים בימי הביניים זה הפך מרכזי אצל מנהיגים דתיים מסויימים, אפילו אפיפיורים, והם כביכול השתמשו בהדרכות דתיות מהמקרא.

על כל פנים, אני כן חושב שלגבי היהדות זה כן deviation.

אם נתמקד בדוגמא שהבאת של עיר הנידחת ונרחיב את זה להגדרה המדוייקת על פי חז"ל של הרמב"ם במורה נבוכים (וגם יש לזה השלכות במשנה תורה) שזה כל עיר שיוצא במרד ומעל.

אז אם קוראים את התנ"ך כפשוטו וההערות של חז"ל שמעמיקים בהם, יש המון זהירויות והרחקות למימוש עיר הנידחת. ביהושע המניעה לדון את בני גד וראובן בבניית המזבח כעיר נידחת. בסוף שופטים הטעות של ישראל שהשמידו כמעט לגמרי את הגבעה ובנימין כעיר נידחת ואז יש חרטה. בשמואל א לגבי נוב עיר הכוהנים ששאול הרג אותם כעיר נידחת, ובסוף לא נענה לגבי הקרב ומת בקרב בחרב בעונש בגלל זה. בשמואל ב הפחד של דוד שאבשלום ידון את ירושלים כעיר נידחת אם הוא לא יברח וכדומה לאורך התנ"ך.

עד הדעה שנמצאת בחז"ל בסנהדרין עא ע"א: "דתניא עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות ולמה נכתבה דרוש וקבל שכר".

כל מה שכתבתי זה על פי חז"ל שעיצבו את היהדות והיהדות המסורתית הולכת לאורם, לכן זה deviation.

עכשיו, היהדות של ימינו היא יותר דומה לאיסלם באורח החיים מאשר לנצרות. התפיסה הדתית היהודית היא בעלת קווים מגבילים לאיסלם. ולכן, אין שום סיבה שהיהדות לא תהיה בעלת פוטנציאל תיאורטי להיות כמו האיסלם היום מבחינת אורח החיים ותפיסה דתית.

בנוסף, "זהירויות והרחקות" אף פעם לא היוו מכשול כדי למממש כל מיני מעשים. גם באיסלם יש הלכות, פרשנים ו"חז"ל" משלהם שמפרשים להם את ההלכות והמצוות שלהם. גם אצלם יש "למדנות" ופלפולים כדי לפרש למה זה בסדר או לא בסדר לעשות ככה וככה. גם אצלנו. אם וכאשר היהדות תגיע למצב של שליטה כמו האיסלם, יהיו מספיק "גדולים" שיפרשו את העיר הנידחת כדי לטבוח בנוצרים למשל. כמו הבחורים שירקו על הצליינים הנוצרים. תאסוף המון בחורים כאלה, תן להם כוח ולגיטימציה והם גם יטבחו בהם. אין הבדל בנושא הזה לצערי.

אנחנו עוד לא שם. וגם לא בטוח שנהיה אי פעם. כי מאז ומעולם רוב העם היה תמיד חילוני יותר. הדתיים ואנשי הדת היו תמיד המיעוט.

יש לזה המון עומק ומשמעות פילוסופית ומעשית, אבל לא כאן המקום.

לגבי האסלאם זה חוט שחורז את הקוראן, החדית'ים, והקיום שלהם במשך הדורות.

זה חוט שחורז את מאפייני הדת שלהם.

אסלאם זה בערבית כניעה לאל, והם מאמינים שגם שאר העולם צריך להיכנע לאל דרך חוקי השריעה. זה מהות האסלאם.

בברית החדשה אתה לא מוצא את המאפיין הזה. הנוצרים הראשונים ניסו להפיץ את הדת שלהם דרך הפצת רעיונות הנצרות ולא דרך דיכוי. אפילו קוֹנְסְטַנְטִינוּס ניסה להשליט את דת הנצרות בהדרגה ללא כפייה אגרסיבית, אלא נסיון לחבב את הדת על אנשי האימפריה.

ברור שבמשך הדורות קמו שליטים נוצריים ואפילו לפעמים אפיפיורים שעודדו אותם, שדגלו במעשה כפייה אבל זה היה deviation מהנצרות ובעיקר שירת את תאוות שלטון והכח שלהם. היום הנצרות לא פועלת מתוך דיכוי כמעט כלל.

(אני מסכים שבמסעות הצלב זה מקרה מיוחד ויכול לסייע למה שאמרת. אני לא מתייחס אליו כי זה נושא סבוך היסטורית, וגם אם נסכים שזה ראיה לשיטתך, אי אפשר לשפוט את כל אלפיים שנות הנצרות על גווניה, בגלל תקופה אחת בהיסטוריה של רק הנצרות המערבית באותה תקופה.)

התפיסה הדתית היהודית שונה מאוד מהאסלאם. אצלם יש דינים וגבורה. אצלנו יש שילוב בין החסד לגבורה כשהחסד הוא הדומיננטי מכיוון שהטבע שלנו הוא נובע מהחסד והרחמים.

תשאל רבנים אם הם מאמינים שהיום צריך ארבע מיתות בית דין? לא מאמין שמישהו יגיד כן ואם כן זו סטייה רצינית מהמשנה שמאוד מאוד מגבילה אותם, קל וחומר בימינו שיש עוד סייגים.

בארצות האסלאם בפועל מוציאים אנשים להורג על כל מיני עבירות.

היהדות כל כך שונה מהאסלאם שאני מופתע שמישהו בכלל עושה השוואה. זה מראה על סוג של בורות מסויימת ביסודות היהדות. והמגנון הפנימי שלה.

יהיו קיצונים בכל מקום שיעשו דברים משוגעים, אבל זה לא נובע מכללי היהדות שנוגדים את זה, זה נובע מאנשים שמשתמשים עם סיסמאות מהדת וחצאי משפטים כדי להשביע את הרצון שלהם לרוע ואכזריות.

ככלל אם נלך אחרי ציווי התורה וחז"ל ונחיה את השקפת העולם היהודית הפנימית בשלמותה שמשלבת חסד וגבורה מתי שצריך, לא נגיע למקומות של רוע ואכזריות.

"מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ה' וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם".

ובוודאי שהאסלם והיהדות מבחינת אורח חיים ופרקטיקה דומות מאוד. ההפרדה המגדרית, כיסויי הראש, תפיסת האלוהות, אכילת החזיר, איסורי הריבית, פרשנות הלכתית, חכמים בתורה שלהם, הלכה, השריעה, התפילות מתוך סידור, נפילת האפיים. אלה דברים שלא רואים בנצרות.

ושוב, גם כשיש "מנגנונים" שאמורים לעדן את ההלכה או למסגר אותה, זה לא מונע להתיר כל דבר השעת הצורך. מחבלי החמאס לצורך הדוגמא קיבלו "היתרים הלכתיים" לאנוס נשים יהודיות. כבר היום יש יהודים שאמנם לוקחים את החוק לידיים ופועלים עצמאית כמו ישי שליסל ויגאל עמיר והיורקים על הצליינים וכאלה אבל הם מקוטלגים כקיצוניים פשוט מהסיבה שהם בסביבה מערבית-חילונית. אין להם את הכוח הפוליטי "הנכון" כדי ליישם את האידיאולוגיות שלהם, זה הכל. עם הזמן ועם הכוח הפוליטי, הם כבר לא יהיו קיצוניים כי המערכת עצמה תדאג ליישם בשבילם את מה שהם היום עושים על דעת עצמם.

ואפילו בזמנים שהתרבות הכללית רדפה אותם, קבעו כבר שארבע מיתות בית דין כמעט ולא מוצא לפועל.

אם אתה לא מבין את היסוד של שילוב חסד וגבורה ביהדות, והדגש על חסד לעומת האסלאם שהדגש על גבורה. אז אתה פשוט מגלה בורות ביסוד שתי הדתות.

אני גם יכול להביא לך השוואות לנצרות. דבר אחד כללי אכתוב שעצם זה שהם מאמינים בתנ"ך כמו אצלינו (גם אם הוסיפו את הברית החדשה) ולאסלאם יש טקסט אחר, אז זה עצמו היסוד לשיתוף שיש בין היהדות לנצרות יותר מהאסלאם וזה מוליד פרטים רבים של שיתוף.

ברור שיש יסודות אחרים שהיהדות יותר משותפת לאסלאם.

אני כותב כאן יסודות כלליים ואוכל להאריך בדוגמאות של השוואות וניגודים.

אבל בדבר אחד יסודי אצביע על טעות מאוד קריטית שלך.

קודם כל הקשר של האדם לאלוהים שונה מאוד בין היהדות לאיסלאם.

אבל אם נתמקד רק בתפיסה האלוהית, ולעשות את זה יותר ברור נתמקד בתפיסה האלוהית של התנ"ך, חז"ל ומה שמקובל ברוב היהדות בימינו.

התפיסה האלוהית של האסלאם שאלוהים מחוץ לטבע ולעתים הוא פועל בתוך הטבע לצורך ניסים וכדומה. הטבע משתעבד לאלוהים שמחוץ לטבע.

לפי התפיסה היהודית שמקובלת בימינו וגם מסתדרת הכי טוב עם התנ"ך וחז"ל בלי אילוצים, זו שהאלוהים אכן מחוץ לטבע אבל אלוהותו הוא גם בתוך הטבע ממש. הטבע לא צריך להשתעבד למשהו שמחוץ לו, אלא הוא צריך למצוא את נקודת האלוהות שבו.

גם אם לא תסכים אתי לגבי התנ"ך וחז"ל, זה לא משנה לדיון שלנו, כי אנחנו מדברים על התפיסה האלוהית העכשווית של היהדות והאסלאם.

התפיסה הזאת מולידה הרבה פרטים שונים, במיוחד לדיון שלנו האם לשעבד את העולם לאלוהים- האסלאם, או למצוא את האלוהות שכבר נמצאת בעולם בלי צורך שעבוד- היהדות.

אני לא יודע מה זה תפיסת האלהות מעל הטבע, מתחת הטבע, בתוך הטבע, במעגלי הטבע או איך שלא תקרא לזה. זה גם בכלל לא רלוונטי. בשורה התחתונה יש פרקטיקה ומציאות, לא קבלה וזוהר. והמציאות היא שאורח החיים המוסלמי דומה מאוד לאורח החיים היהודי וזה לא משנה איך מגדירים את האלוהות שבטבע או מחוץ לטבע או שיעבוד וכל מה שכתבת. 

בימינו, יש הבדלים גדולים מאוד גם ברשימת המצוות והעבירות, בפרטים שלהם ובצורת קיומם.

שוב אני לא רוצה להאריך, אבל אם ניקח רק נושא מרכזי- לוח השנה.

יש הבדל כללי שאנחנו משלבים גם את לוח השמש. הם מציינים את יום שישי כיום מיוחד, אנחנו השבת. הציוויים והאיסורים שיש לקיים ביום המיוחד הזה שונים לגמרי. יש לנו חגים שונים לגמרי עם אופי שונה לגמרי.

אם נתייחס נקודתית לכמה דוגמאות שהבאת. אכילה- חוקי הכשרות שונים מאוד מחוקי חלאל. יש הרבה דברים שאנחנו אוסרים והם לא. הם לוקחים את החזיר עד הסוף אפילו בג'לטין, אצלנו יש פוסקים שמקילים בזה.

תפילה- נוסח התפילה שונה לגמרי. אנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום הם חמש.

לעצם הענין, תפיסת האלוהות ותפיסת יחס האדם לאלוהים משפיע הרבה מעבר לחוקים מסויימים. אצלם יש דגש מאוד על כניעה ויראה. אצלנו יש שילוב של אהבה ויראה כשהדגש יותר על אהבה ודביקות.

לעניינינו התפיסות האלה משפיעות מאוד את היחס שלנו לאנושות.

אנחנו לא מנסים לשעבד את העולם, אלא לרומם אותו לאלוהות שכבר נמצא בו.

אלו לא רק מושגים קבליים, אלא פרקטיקה שרואים במציאות.

היהדות גם שהיא שלטה אף פעם לא ניסתה לגייר בכח כמו שהאסלאם עשתה. (חוץ מיוחנן הצדוקי שעשה זאת לאדומים שלא מרצון חכמים, וגם בזה יש מחלוקת החוקרים אם היה בכפייה או לא)

האסלאם לאורך כל הדורות כפתה את עצמה על האנושות.

צריך להיות עיוור לא לראות את ההבדל איך שמתגלם במציאות.

מבחינה מהותית, המסגרת הפרקטית היא זהה ורק הביצוע שונה, זה הכל.

אבל אתה ממש מגלה בורות ושטחיות. סליחה שאני אומר את זה. אני פשוט אומר את זה כתגובה טבעית, כי אני חושב שאתה כן מחפש אמת, רק יש לך קצת בעיה בידע שלך.

קודם כל, תעשה לי אתה השוואה בין מצוות ואיסורי האסלאם ליהדות, ותראה לי כמה אתה מוצא ששווים.

למשל, אם נעשה ניסוי ב613 מצוות תוכל למצוא אחוז קטן שמקביל.

חזיר, זו השוואה אחת, אין להם כלל וכלל דבר שמתקרב לכל איסורי הכשרות בתורה וקל וחומר מדברי חכמים. איך אפשר להשוות בין איסור אחד, לכמויות של איסורים שיש לנו בתורה וחז"ל בענייני כשרות.

לגבי שחיטה, זה גם לא דומה, כי ביהדות אפשר לשחוט בכל דבר כמעט מעיקר הדין, ובאסלאם בסכין דווקא. גם פרטי ההלכות שונים מאוד.

תפילה זה דבר ששווה לכל בני אדם. מדאורייתא עיקר התפילה זה בעת צרה, ולפי הרמב"ם פעם אחת ביום, זה לא ריטואלי.

אם אתה מדמה בין 5 התפילות בקוראן ל3 התפילות מדרבנן. אני מסכים שיש השוואה חיצונית. אבל צריך להתמקד במה מתפללים. זה המהות.

זה כמו שתשווה בין שניים שעובדים 5 פעמים בשבוע בין 8-16 באותם שעות במחשב, אבל זה עובד בפיתוחי אלגוריתמים וזה במכירות באמזון.

נוסח התפילה זה המהות. הדרך לפנייה לאלוהים זה המהות וזה שונה מאוד.

יש מעשה חיצוני מסויים שיכול להיות מקביל, אבל השאלה איך זה מתבטא בפרקטיקה ובשביל זה צריך לנתח את הפרטים, ודרך זה רואים מהות.

בנוסף, המצוות עצמם והפרקטיקה והמשמעות והמהות, מושפעים מאוד מאוד מהגישה של חובות המחשבות והלב ששונות לגמרי בין היהדות לאיסלאם.

שטב פעם, *איך* שוחטים זה לא הנושא. הנושא זה עצם השחיטה. *איך* מתפללים זה לא הנושא, זה עצם התפילה. התפילה באה במבט-על לרצות את האלים ולסגוד לו. "אללה וואכבר" זה כמו "אל עליון גדול ונורא". זה לא משנה בכלל הפרטים והדקדוקים שבפנים, מה שמשנה זאת ההסתכלות במבט מלמעלה על תהליכי התפתחות של דתות.

וכנל לגבי צומות. וכנל לגבי ריבית. וכנל לגבי כיסוי ראש. זה הכל בא ממקום זהה. זה שיש בורקה לעומת כיסוי ראש אצל יהודיות לא אומר שבגלל שהבד של הבורקה לא כמו הבד של כיסוי הראש זה שונה.

והדוגמא שלך היא לא סימטרית בעליל. דוגמא יותר נכונה זה 2 עובדי הייטק ששניהם כותבים קוד. אחד כותב קוד למסחר באמזון ואחד כותב קוד לפיתוח אלגוריתמי. אבל שניהם כותבים קוד.

זה שאצל היהודים אפשר לשחוט בכל כלי ואצל המוסלמים רק בסכין משנה את המצווה? זה הרי מגוחך. מה זה משנה שאצל המוסלמים אפשר רק בסכין? המצווה היא אותה מצווה, שחיטה. ההבדל הוא אך ורק בביצוע, לא יותר מזה. בגלל זה גם מוסלמי יכול לאכול בשר שהוא לא חלאל אבל כן כשר. וזאת רק דוגמא אחת.

מבחוץ ולא במהות וגם מבחוץ זאת השוואה מגוחכת.

היסוד הכי כולל וחשוב לדיון שלנו זה שאסלאם זה בעיקר כניעה ויראה, והיהדות זה שילוב של יראה ואהבה ודבקות.

התורה שבעל פה שלנו על כל גווניה היא הרבה יותר מפורטת, עשירה, ססגונית ועמוקה, בהשוואה להם.

חובות המחשבה והלב שונים לגמרי.

מה שאגיד עכשיו זה עיוות כי לא ניתן להשוות כלל, אבל גם אם משווים בצורה קיצונית, מעוותת ושטחית לגמרי כמו שאתה עושה, זה כמו להשוות שימפנזה לאדם בגלל שיש לנו 98% DNA משותף.

זוהי ההודעה האחרונה שלי בנושא.

אני אוהב לראות את הדיון והויכוח ביניכם. זה אחד מהדברים היפים אפשר למצוא באינטרנט. סתם אומר

למה חושבים שאין אלוהים:

"כָּל־עֹמְסֶ֖יהָ שָׂר֣וֹט יִשָּׂרֵ֑טוּ"

כשהדת עליהם למעמסה אז הם זורקים אותה.

בלי להבין שזה העול שמוליך את האדם לדרך הישר והנעים.

ביהדות אין מטרה להפוך כמה שיותר אנשים ליהודים, לכן אין חשש שנצא למסעות צלב וכד'

כלומר, ממש לא חייב לרצות שכולם יהיו יהודים. מספיק שהיהודים ירצו שכולם יאמינו במה שהיהודים מאמינים, הווי אומר שבעת מצוות בני נוח ומי שלא מתיישר דינו מוות.

תהיה בטוח שבהנחה והיהדות תגדל ותתפתח מבחינה גאוגרפית, יקומו קבוצות שירצו "בשם השם" לקיים מצוות כאלה של עיר הנידחת ביתר הידור. זה קורה לכל דת.

המזל שלנו שאנחנו תמיד היינו קטנים ולא אימפריאליסטים. תמיד היינו ממלכה מקומית תחת שלטון זר. פרובינציה. 

הפעם אני חולק עליך.

ב100-200 שנים האחרונות רוב המלחמות (יותר נכון כולם חוץ ממלחמות הגיאהד) היו מלחמות לאומיות בלי קשר לדת,הן היו לא פחות אכזריות וקשות.

אני התייחסתי ספציפית למלחמה בשם האל שזה מה שהפותח כיוון אליו ואני טוען כנגדו שכמו שהאיסלם והנצרות לחמו בשם האל וטבחו בהמונים, זה מה שיקרה ליהדות אם היא תהיה באותו מצב פוליטי כמו האיסלם והנצרות.

זה לא שהדת היא המניע לרצח.

הרצח תבוע באופיו של האדם.

הדת במקרה הטוב מונעת אותו

ובמקרה הפחות טוב. רק מנתבת אותו נגד אויבים

לפחות כך זה ביהדות למיטב ידעתי.

לא מכיר ציווי לעשית טבח בעת העכשווית

מלבד המלחמה בעמלק שגם אותו לא מעט רבנים מפרשים בכיום שזה בעצם מלחמה נגד יצר הרע.

אין ציווי לג'יהאד או לעשות מסע צלב.

ואם תגיד שיכול לבוא רב בהמשך הדורות לצוות בשם האל לצאת למלחמת " ג'יהאד "

אותו דבר יכול יכול לבוא מנהיג לאומי ולהכריז על מלחמה של קשורה לדת (כמו מלחמת העולם הראשונה. השניה. מלחמת וייטנאם. עירק. רוסיה-אוקריאנה וכו') כך שהמלחמה כנראה היתה בכל מקרה. הדת היא רק עוד דרך לגיוס.

מה קרה ב 90 שנה האחרונות שנהייתה ירידה כל כך דרסטית? מה שקרה הוא שהעולם עבר חילון משמעותי ואנטי-לאומיות קריטית. הייתה צמיחת הגדרות לאומיות בתקופת הציונות של הרצל והלאה, אבל ברגע שהתחילו ליישם בעולם ערכים של חירויות פרט ושוק חופשי ודמוקרטיה, גם הדת וגם הלאומיות התדרדרה מבחינת האחיזה שלהם בציבור והציבור פחות התעניין בדת ולאומיות. זה הביא לכך שהאידיאולוגיות האלה כבר לא יהוו עניין שצריך או שווה להלחם עליו.

אז נכון, גם לאומיות הביאה למלחמות, לא רק דתות. מה שאומר שכל אידיאולוגיה שטוענת שכולם, הקולקטיב כולו, צריך להתנהג בצורה מסויימת ומי שלא נוהג לפי האידיאולוגיה הזאת דינו עונש כזה או אחר ואפילו מוות, מביאה מלחמת אידיאולוגיה.

לצורך הדוגמא, לדעתי (וזו רק דעתי) כל תרבות ה woke והפרוגרסיביות של ארהב ואירופה בסוף תוביל גם כן למלחמה והרס ומוות. אבל הל נשכח שהווקיסטים של היום זה המשך ישיר לשמאל הקומוניסטי של מלחמת העולם השניה.

זה שהיה 2 מעצמות עם פצצות אטום שיכולות להשמיד את האנושות בכמה דקות.

לכן כל אחד הבין שהוא לא רוצה לפתוח במלחמה שתביא לקץ האנושות 

מקווה שיהיה לי זמן להגיב לך אם תגיב לי. בכל אופן, יכול להיות שייקח לי קצת זמן להגיב.

זה כמו להגיד שברלנד הוא דתי, ולהגיד שהדתות הן קיצוניות כי הן גורמות לכך שיהיו כתות, וזו הוכחה ללא יודע מה שיש לדת. אבל זה פשוט מגוחך. מלבד העובדה שמציאותית יש הרבה מאוד כתות שאינן קשורות לדת וצומחות במקומות חילונים, אף דתי לא יגדיר את עצמו כקשור לברלנד (מלבד החסידים שלו, כמובן...וגם הם, אם הם היו יודעים מי ראש הכת שלהם באמת, בוודאי שהיו מזמן בורחים ממנו, אלא שהם נופלים בפח וחושבים שהוא האדם הכי טוב בעולם, והוא בחיים לא יפגע בבן-אדם, ואם הוא פוגע, זה רק באנשים רעים, והוא יודע מה הוא עושה וכו'....). ברור לכולם שברלנד לא אדם דתי באף צורה, שהרי הוא עובר על העבירות הכי חמורות בתורה, ורק משתמש בדת כטריגר שימשוך מעריצים לכת שלו.

לא נכנס לשאלה איך קרה שדת שמצהירה על עצמה שהיא דת החסד והאהבה רצחה כ"כ הרבה, אבל ברור לכולם שמסעות הצלב לא תואמים את הערכים של הנצרות באופן בסיסי, לפחות הערכים שהצהירה עליהם שזו המהות שלה. אם כן, הייתי אומר הפוך: אותם אנשים שרצחו היו רצחניים, והנצרות לפחות קצת עידנה אותם ושמה להם קצת רסנים, ומי היה יודע מה היה קורה לולי הנצרות, כמה דם היה נשפך.

קשה לנו לקבל את זה, אבל אנחנו לא מבינים את העולם העתיק, כמה הוא היה ברברי ואלים. וזו הטעות הבסיסית שלך, שאתה כל הזמן מחבר בין האנשים ובין הדת. הטענה שלך היא בערך כזו: בוא נרצח ונעבור על כל העבירות שבעולם, כי פעם אחת עברתי על עבירה. זה שיש לאנושות חולשות ופגמים, לא סותר את העובדה שיש בה טוב, ושמה שצריך לעשות בעולם זה לעשות טוב. אם לא הצלחתי לעשות טוב היום, זה אומר שלא טוב לעשות טוב? לא הבנתי את הטענה שלך בכלל. אני לא מצליח לראות מה רע בלהתחבר לדת שנותנת לאדם רף מוסרי, שאין אותו בעולם החילוני. מה לעשות, לא נעים לומר, אבל אע"פ שיש בעולם החילוני האתאיסטי הרבה טוב, אבל אין אף מחוייבות. ואם הנרטיב של האדם הוא שלרצוח זה טוב, לא ברור איך ניתן להכחיש את דעתו. אפשר להגיד שאע"פ שהנרטיב שלו הוא כזה, הוא פוגע באחרים שלפי הנרטיב שלהם למות זה לא טוב, ואז הם מגנים על עצמם בשם הנרטיב שלהם. אבל אז, לא ניתן לגנות את אותו אדם ולומר שהוא רע. אז בקיצור, לא מבין מה הבעיה שהאדם יתחייב לרף מוסרי גבוה. זה פשוט אחד מהדברים הכי טובים, שיכולים רק להפוך את העולם ליותר טוב. ואל תאשים את הדת ע"פ הבאת ראיות מאנשים שגם בלי הדת היו רצחניים. כי ברור שהדת שאומרת שזה לא טוב לרצוח, לא יכולה להיות הסיבה לכך שהם רצחו. זה מצחיק ומגוחך.

שבוע טוב!

אפשר לרדד כל מלחמה / אירוע לאיזה משפט מחץ או תיאוריה סופר־מופשטת אבל זאת התעלמות מאינסוף גורמים של המציאות האינסופית שלנו.

הטענות שהעלית הן:

– אידיאולוגיות דתיות (או קוואזי־דתיות, כמו לאומיות או קומוניזם נניח) מביאות למלחמות

– אסור ללכת למלחמות בשם אידיאולוגיה דתית או קוואזי־דתית כי זה נוגד את המוסר

– יש דימיון רב בין היהדות לאיסלאם

– היהדות יכולה להפוך למנוע אידיאולוגי למלחמות דת / ג'נוסייד

ובכן:

א. אידיאולוגיה אינה אלא אוסף אמונות. וכל אדם לא משנה אם הוא חילוני, דתי, פרוגרסיבי, קומוניסט, יש לו אוסף אמונות שמנחה אותו מה צריך לעשות ומה לא צריך לעשות. אצל דתיים זה יכול להיות ספר מסוים או אוסף של חוקים בעל־פה, אצל קומוניסט זה יכול להיות המניפסט הקומוניסטי ואצל החילוני זה אוסף האמונות שהוא ברר לעצמו למשל רצח וגניבה זה רע.

למשל אפשר שתהיה מערכת אמונות סביב רצח שאומרת שרצח זה רע, ורוצח צריך להיענש בעונש מוות, וצריך לעשות את זה דרך בית משפט. אבל אולי לא מגיע לו עונש מוות? אולי הייתה לו ילדות קשה ולכן הוא כזה? ואולי לא צריך דרך בית משפט אלא הדבר הנכון הוא נקמת דם? בקיצור אפשר להתחיל מנקודה בסיסית (רצח זה רע) ומשם להתקדם לאן שרוצים, זה שענפים מסוימים לא יהיו רצויים (למשל נקמת דם) זה לא אומר שהאמונה הבסיסית היא בעייתית.

עכשיו מה הקשר בין אידיאולוגיות למלחמות? יש אידיאולוגיות שקוראות באופן מפורש למלחמה כמו לאומנות קיצונית או קומוניזם קיצוני נו אז ברור שזה יגרום למלחמה. אבל מה הקשר בין אידיאולוגיה כזאת לבין אידיאולוגיה שלא קוראת למלחמה? או שאוסרת להילחם? או שמטילה מגבלות מסוימות? במקרה כזה ה"אידיאולוגיה" היא לא יותר בעייתית מאשר כל אוסף אמונות אישי של מהי עילה למלחמה (גזילת משאבי טבע? default על חוב? פגיעה בריבונות? טרור?) ואיך מלחמה צריכה להיראות (פינצטה? shock & awe?) זה עוד מבלי להיכנס בכלל לשאלה של מה זה מוסרי.

ב. באופן מאוד נוח, כל מה שמתנגד למוסר המערבי הוא טרור קיצוני אבל האם באמת טרחנו לצלול לעומק הנרטיבים של הצד השני? ניקח לצורך העניין את לבנון ונצייר את הנרטיב הלבנוני התומך בחיזבאללה. מגיעות לך 5 מעצמות "נאורות" למדינה, כולן עושות מלחמה בשם "אינטרסים מדיניים" (לא דתיים ח"ו), רוצחות, טובחות, מבחינתן למחוק שכונה שלמה כדי להוריד בית שאולי יש בו כמה נשקים של מחבל בודד, שורפים לך את היערות, שודדים לך את משאבי הטבע (לפחות זה הנרטיב), עורפים לך את הראשים, מענים משת"פים בעינויים הכי מחרידים שאפשר לתאר (ע"ע כלא אל־חיאם, או אבו גרייב בעיראק), ומה שאתה בתור מנהיג דתי־לאומני עושה זה מאחד את האנשים שלך ומחליט שלבנון זה ללבנונים והעדה הדתית שלך שעד עכשיו נשחטה נטבחה ונאנסה אינם ילדי כאפות של כל העולם אלא ראויים לזכויות שוות כו'. והאפשרויות שלך הן או להפסיד בנחמדות או לנצח בעזרת כלים לא רגילים כמו משימות התאבדות / לחץ צבאי חזק ביותר / ג'יהאד. אז שוב מבלי להיכנס לנכונות הנרטיב, אם זה באמת היה הנרטיב, מנקודת המבט של האדם הממוצע... מה הבעיה בדיוק במלחמה "דתית" כזאת? או המוג'הדין באפגניסטן, אחלה, זה ג'יהאד קיצוני כשאתה לא רוצה שפולשים יהפכו לך את המדינה למדינה קומוניסטית חילונית וירצחו לך את כל הכפר בנשק כימי וגז עצבים.

בקיצור רק האמריקנים שעושים זאת בשם החופש והשגשוג או הכסף הם בסדר והאידיאולוגיה המערבית־חילונית שלהם לא אחראית ל־shock & awe וככיו"ב.

וסתם, אם דת מסוימת אומרת שאסור לרצוח חפים מפשע, ואסור לאנוס ולבזוז כו'. אז אסור להילחם בשם הדת הזאת מלחמה נצרכת? עדיף להילחם בשם הניהיליזם? ידוע שבמלחמת העולם ה-II החיילים הרוסים היו הרבה יותר אכזריים (אונס, הוצאה להורג של שבויים) מאשר הבריטים לצורך העניין ולאו דווקא כתוצאה של אידיאולוגיה קומוניסטית. איך מסבירים את זה אם לא על־ידי הבדל תרבותי? והאם אותו הבדל תרבותי לא בא מתוך כך שהבריטי פחות ניהיליסטי, יותר מאמין בנימוס ובריסון וכיו"ב? (... מה שיכול להיות תוצאה של ערכים דתיים בחלק מהמקרים?)

ג. ברמה הבסיסית כן – יש יסודות אמונה דומים וגם מערכת פולחנית יחסית דומה (מצוות חברתיות, חברה "דתית", מרכז קהילתי דתי, פוליטיקה דתית), כשהנצרות אומרת "יהי לקיסר אשר לקיסר" היהדות והאיסלאם לא עפים על זה. אבל מה זה איסלאם? איסלאם שיעי קיצוני של משמרות המהפכה באיראן זה לא האיסלאם של הטליבן, וגם לא האיסלאם של מצרים, ולא של אזרבייג'ן, וגם לא של אלבניה. וגם האיסלאם הסופי של המשורר רומי זה לא אוסמה בן־לאדן. שוב כמו באמונה שרצח זה רע מערכת האמונות סביב זה יכולה להיות מאוד שונה ומגוונת. מבלי לדבר על ניצול לרעה של אמונות לצרכים פוליטיים או מלחמות פוליטיות שמוסוות כמלחמות דתיות כו' וכו' בקיצור אין לדבר סוף.

ד. תראה אני לא עף על נוער הגבעות אבל ברמה הבסיסית דעת היהדות היא שכל אומה שרוצה לחיות פה מוזמנת בכיף אם היא מקבלת על עצמה שבע מצוות בני נח. ולא רואה מה הבעיה המוסרית לצורך העניין לבנות יישוב יהודי בעזה (מבלי לסלק תושבים ערבים לצורך העניין) כמו שעשו בגוש קטיף (עובדתית השטח שנשאר מגוש קטיף ברובו המוחלט שומם). ואם יש כאלה שרוצים למות ושלא נגור לידם... טוב? אני אשם שהם רוצים לרצוח אותי בשביל הלאומנות הגזענית על הקרקע שהם בעצמם גנבו? בקיצור הסיכוי שהיהדות המיינסטרימית תהפוך למשהו ג'נוסיידלי הוא אפסי קח בחשבון שביהדות המנהיגים הרוחניים מחויבים דבר ראשון ליהדות שבספר לפני פוליטיקות כאלה ואחרות לכן הסטייה לא יכולה להיות גדולה מדי

והלכה למעשה אנחנו רואים המון חיילים דתיים (כן גם את הפלנגות של בן גביר) שמבחינתם זאת מלחמה דתית אבל במה זה בא לידי ביטוי? הם הורגים מחבלים בשם הדת, ומדליקים נרות חנוכה בשם הדת, ונותנים תפוחים לילדות עזתיות בשם הדת

בקיצור באמת קטונתי איך דת שאומרת שאסור להרוג חפים מפשע אסור לאנוס אסור להשחית דברים סתם אמורה להיות בסיס וכר פורה לג'נוסייד

אם יקום זרם יהודי קיצוני שיגיד שזה מותר אז כן אני אהיה מודאג אבל זה כבר לא יהדות ואין ליהדות אחריות על מי שמסלף אותה (כמו שאין לה אחריות על היהדות הרפורמית שהיא נאבקת בה מלחמת חורמה) כי אפשר לסלף כל דבר ואפשר גם לעשות מלחמות בשביל כסף כמו רפובליקות הבננות במרכז אמריקה

בינתיים אין זרם מאוגד כזה המקסימום שיש זה קבוצות קטנות שתומכות בפעולות תגמול וגם הן מתונות יחסית למה שאתה מתאר

זה שיש כתות או אנשים משוגעים גם ביהדות שיהיה להם לבריאות כי הם קיימים בכל תרבות בכל מקום בעולם וגם אם לא תהיה דת אז הם יאמינו בחייזרים ובכל־מקרה אנשים בודדים לא יכולים לעשות מלחמה

עריכה: לסיום אי־אפשר גם לנצח שום מלחמה בלי אידיאולוגיה, ע"ע ויאטנם עיראק אפגניסטן לבנון, אם נלחמים בשם "הומניזם" "חופש" או תועלת פרטית בסוף עם מספיק אבידות זה קורי עכביש, אין מנוס מזה, לא עזר כמה שציידו את צבא אפגניסטן וכמה שנלחמו בגרילות בסוף תוך פחות מחודשיים הטליבן ניצחו, וגם עתה בלי מניע אידיאולוגי (ציוני, דתי) הדרך להתקפלות קצרה ביותר

"זהו הנסיון שלתוכו הוטל עם ישראל בעקבות דמשיחא. ה' יתברך משיב יהודים רבים לארץ ישראל ושולטים בה, ופורקי עול התורה מתגאים כאילו הם עשו ופעלו זאת בגבורתם. וככל שתגדל גאוותם תגדל חוצפתם, ויגבר רצונם להשליט את האפיקורסות ח"ו. זהו הניסיון האחרון של גלות השכינה, הניסיון הקשה ביותר. אם נכיר את הניסיון הזה בכל היקפו, נדע את התפקיד שהטילו משמיים על תקופתנו, להתחזק נגד הדעות החומריות הכוזבות, ולהכיר כי טעות גמורה היא בידי אלה הטוענים כאילו שאנו עשינו את שלנו – באנו לארץ ישראל, לחמנו עליה, והננו שולטים בה, וה' יתברך כבר יעשה את שלו ובמשך הזמן ירבו אמונה ויראת שמיים. אולם עלינו להכיר כי הם מחליפים את מה שבידי ה' ואינו בתחום בחירתנו, כי הרי "ה' איש מלחמה", וידיו פעלו כל זאת, במה שמוטל עלינו לעשות, ואינו בידי שמיים, כי הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים."

וגם בפשטות גלות יוון הלא לא הייתה כלל ביוון אלא בא"י אלמא אפשר להיות גלותי גם כאן ובדיוק בזה זה בא לידי ביטוי.

למרבה השמחה רואים דווקא שרוב בני ישראל מתקרבים ומתחזקים במה שאפשר בייחוד בקרב החיילים גם למען האמת אני חושב שאפשר לראות קצת יותר שם שמיים שגור בפי המנהיגים לעומת מה שהיה בהתחלה כי באמת זה ממש צרם לי כשהייתי שומע את הנאומים בימים הראשונים

בשם ר' הלל משקלוב:

"על-פי רבנו הגר"א, כל עבודת קבוץ גלויות, בנין ירושלם והרחבת ישוב ארץ-ישראל להחזרת השכינה, כל עיקרי העבודה וכל פרטיה ופרטי פרטיה, נאחזים ביעודו ובתפקידו של משיחא דאתחלתא, משיח הראשון, משיח בן יוסף, שהוא הכח הנסי, המסייע לכל פעולה הנעשית באתערותא דלתתא על דרך הטבע, כי משיח בן יוסף מארץ, ומשיח בן דוד משמים [...]"

וכמובן צריכים להתפלל שיחיה ולא ימות כדאיתא בשעה"כ כלומר המהלך של גאולה טבעית הוא הרבה יותר שברירי ו"ניסי" מאשר גאולה ניסית (שהיא דווקא יותר דרך הטבע, באופן קצת פרדוקסלי, כמו "במה אדע")

וכדאיתא במס' סוטה ל"ו ע"ב:

דתניא היה ר"מ אומר כשעמדו ישראל על הים היו שבטים מנצחים זה עם זה זה אומר אני יורד תחלה לים וזה אומר אני יורד תחלה לים קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה שנאמר שם בנימין צעיר רודם אל תקרי רודם אלא רד ים והיו שרי יהודה רוגמים אותם שנאמר שרי יהודה רגמתם לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה שנאמר ובין כתפיו שכן.

אמר לו רבי יהודה לא כך היה מעשה אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה שנאמר סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עוד רד עם אל.

כלומר כדי ליצור גאולה במהלך של בני רחל (שאול, מרדכי, משיח בן יוסף, גאולה טבעית) צריך הרבה מאמץ רוחני ואיתערותא דלתתא

במאמר מוסגר נראה שר"מ יותר אופטימי כחלק מהגישה הכללית שלו

האי בנים אתם מאי דרשי ביה האי מיבעי לכדתניא בנים אתם לה' אלהיכם בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים דברי ר' יהודה.

רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים שנאמר בנים סכלים המה ואומר בנים לא אמון בם ואומר זרע מרעים בנים משחיתים ואומר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי.

בכל מקרה,

זה בהחלט מופיע.

אפשר לראות למשל שלפרעה יש המון ביטחון עצמי, אם הוא מוכן להילחם באלוהי העבריים

שפרעה את עצמו אלוה. למשל ראה שמות רבה ח, ב את אלה: "שעשו עצמן אלהות והרעו לנפשם".

נכון פרעה היה לו ביטחון עצמי חזק שעשה עצמו אלוה, ובסוף נפל.

התכוונתי שאני לא מכיר שזה לטובה.

מעולם לא הבנתי את זה ולמעשה זה מונח שנשען על הרבה מאוד תיאוריות אנטי־תורניות

הרעיון הוא שאתה בטוח ביכולותך ובכך שמגיע לך להיות מאושר ונאהב וכו'

למעשה מבחי' היהדות "שוא תשועת אדם" והדבר הכי מטופש שאנחנו יכולים לעשות זה לסמוך על היכולות שלנו ועל הביצועים שלנו

וכמו שאומר השיר המפורסם "לא מגיע לי כלום" כי כל נשימה ונשימה שאנחנו נושמים אנחנו צריכים להיות מלאי תודה, לא יצורים אגואיסטיים שחושבים שכל מגיע להם, ש"צריכים" שיכבדו אותם (איזה מין צורך זה? מי מת מזה שלא כיבדו אותו? מתים מחוסר מים, מזון, מחסה – תלוי באקלים, אבל המצאנו לעצמנו כל־כך הרבה "צרכים" שכבר קשה להבדיל מה אמיתי ומה פיברוק, רק שזה עוזר לקוקה קולה ולסמסונג למכור יותר)

אנחנו בוטחים בה' ובתורה ושאם נלך לפי הדרך שהוא אומר לנו אנחנו נגיע למקום מואר יותר, ח"ו לבטוח ב"עצמנו" ובדרך "שלנו"

עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך ט"ז בטבת תשפ"ד 19:53

או על זה שאתה מרגיש שאין סיבה שיכעסו גם אם טעית.

למרות שברור שהכל מקב"ה.

אבל הוא ברא לנו מוח שמנסה לשמור עלינו מצרות

ולכן הוא זוכר הצלחות, מחמאות ואהבה שקיבלנו בעבר, או לחילופין כשלונות, הערות, והפחדות שאמרו לנו שלא לנסות וכו'

ולפי זה המוח משדר לנו אם ללכת על המשימה או לפחד. 

גם צדיקים שהיו גדולים באמונה כשרצו לחזק תלמיד שלא יפחד לדרוש בציבור 

נתנו לו לדרוש ברבים כדי להתרגל - שלא יהיה להם פחד במה

וכמו שכתב הנועם אלימלך עצה למי שביישן ש40 יום יעשה הכל בקום רם ליד בציבור ואז הפחד יעבור לו.

(כמו כן, אני חושב שזה על אותו כיוון, 

ר' נתן כותב שאדם לפני שמתפלל צריך להודות על מה שקיבל, כדי לחזק את הביטחון שהתפילה שלו אכן נשמעת)

@חסדי הים)

ראה במי מרום חלק יט בשער המידות, כמדומני מאמר "הכרת הערך העצמי".

נקודתית לביטחון עצמי שאדם בוטח בעצמו.

ברור שאדם צריך להכיר את מקומו ומעלותיו כמו שהרב חרל"פ כותב במאמר שכתבת, וזה נושא רחב ברב קוק וברב חרל"פ וגם לפניהם.

אבל, הביטחון בעצמו, זה דבר שונה לגמרי.

ה' הוא "ויקם סלע רגלי". הוא הצור שעליו נשענים. ממנו נובע הביטחון והחוזק.

עם הביטחון והחוזק שמקבלים מ-ה', אפשר לבסס ולפתח את המעלות המיוחדות לאדם שמקבלים ממנו.

להבנתי אין משמעות המושג בטחון בעצמי, אלא היכולת לעמוד בבטחון (מול קהל או לבצע פעולות במרחב הסביבתי) מתוך הכרת ערך עצמי.

שכל הכוחות שאתה מקבל זה מ-ה', בלעדיו אין שום מעמד של ביטחון. בכל רגע נתון הוא יכול לקחת ממך את הכוחות וכשהוא נותן כוחות זה היסוד העצום של כח הביטחון.

הכרת ערך עצמי זה להכיר את הכוחות המיוחדים שיש לך ולפעול על פי זה, אבל בלי הביטחון שיש מ-ה', אז בין רגע הוא יכול לקחת ממך את הכוחות.

גם למי שלא מאמין ואפילו לכופרים יש ביטחון עצמי לעמוד מול קהל ולדבר בלי פחד

או לגשת לבחורה שהם רוצים עם אמונה ש"למה שלא תרצה אותם" וכדומה שאר דברים שהם מאמינים בערך של עצמם.

אמונה יכולה להיות קומה נוספת, אבל זה לא תלוי בזה

וזה מוליך את האדם לדרכים לא טובות וישרות.

בנוסף זה בלון שמתנפח, וכשזה מתנגש עם אדם יותר חזק ודומיננטי, או ביקורת, או אדם שעומד על נקודות חולשה וכאב, אז הבלון מתפוצץ.

מה שאין כן, אדם שיש לו ביטחון ב-ה' הוא הולך בדרכים ישרות, וה' מוביל אותו על מי מנוחות.

ניקח את הדוגמא שלך לדבר בפני קהל, ונראה מה ה' אומר על זה בפרשה:

משה טוען ל-ה': "וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־ה' בִּ֣י אֲדֹנָי֒ לֹא֩ אִ֨ישׁ דְּבָרִ֜ים אָנֹ֗כִי גַּ֤ם מִתְּמוֹל֙ גַּ֣ם מִשִּׁלְשֹׁ֔ם גַּ֛ם מֵאָ֥ז דַּבֶּרְךָ֖ אֶל־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי׃"

ה' לא עונה לו תעבוד על הביטחון העצמי שלך. אלא: "וַיֹּ֨אמֶר ה' אֵלָ֗יו מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֮ לָֽאָדָם֒ א֚וֹ מִֽי־יָשׂ֣וּם אִלֵּ֔ם א֣וֹ חֵרֵ֔שׁ א֥וֹ פִקֵּ֖חַ א֣וֹ עִוֵּ֑ר הֲלֹ֥א אָנֹכִ֖י ה'׃ וְעַתָּ֖ה לֵ֑ךְ וְאָנֹכִי֙ אֶֽהְיֶ֣ה עִם־פִּ֔יךָ וְהוֹרֵיתִ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּֽר׃"

לא שמתחת לזה לא קיים ביטחון עצמי... קיים, אבל ברמה מסויימת. 

נראה לי שלא לזה התכוון פותח השרשור.  הוא שאל על ביטחון עצמי בכללי.  

לא יודע מה הייתה הבעיה אצל משה רבינו, נניח שזה ביטחון עצמי, (לא נראה לי אבל נזרום) אבל גם שם הקב"ה בעצמו חיזק לו את הביטחון על סמך העבר שהוא חווה בעצמו.

רש"י מפרש (ממה שכתוב במדרש) שהקב"ה הזכיר לו את המקרים שהוא ראה בעיניו, ולפי זה יקיש גם לעתיד 

כלשונו: "מי שם פה וגו'" - מי למדך לדבר כשהיית נדון לפני פרעה על המצרי

"או מי ישום אלם" - מי עשה פרעה אלם שלא נתאמץ במצות הריגתך ואת משרתיו חרשים שלא שמעו בצוותו עליך ולאספקלטורין ההורגים מי עשאם עורים שלא ראו כשברחת מן הבימה ונמלטת.

הקב"ה לא אמר לו סתם "הרי אני שולט בבריאה" וזהו.  משמע שכל ביטחון נבנה על הצלחות שחווינו בעבר.  זאת עובדה קיימת

כאדם מאד ביישן, לנסות להתגבר על זה עם דיבורי אמונה יעזור אולי לצדיק ממש גדול. 

לי זה לא עזר... כמה שניסיתי עזר אולי לרגעים ממש קטנים.. תכלס רק חשיפה לפחד או חיזוקים מהסביבה עזרו לטווח ארוך.

הבאתי גם מקודם את העצה למי שביישן מ"צעטיל קטן" (של הנועם אלימלך.. התבלבלתי קודם ותיקנתי)

ואני מצטט "וכן מי שטבעו ביישן מהחלק של בושה רעה, ירגיל את עצמו מ׳ יום להתפלל דוקא בקול רם וכח תנועת אבריו, ולקיים כל עצמותי תאמרנה, ולברך על התורה בקול רם, עד שיעזרוהו מן השמים להסיר הבושה הרעה ממנו"

אתה רואה שהוא לא אמר "להתחזק באמונה" אלא לעבוד על זה בחשיפה לפחד

זה המציאות, זה מה שעוזר תכלס

ב-ה'.

לא מספיק להגיד אני בוטח וזהו, אלא לעמוד במבחן המציאות על ידי מעשים ולבטוח ש-ה' יסייע.

העניין הוא שבשביל ביטחון עצמי (לעמוד מול קהל בלי פחד וכו' כשאתה סומך על עצמך) לא חייבים אמונה שהכל מהקב"ה, אפשר אפילו להיות כופר

זה מה שרציתי להגיד

זה לא סותר

הראשונים כגון בספר האמונה והביטחון מבית מדרשו של הרמב"ן.

מדובר בביטחון לסמוך על ה' בשעת מעשה.

יש כמה בעיות לערב ביטחון עצמי:

1. זה לא אמתי כי כל הכח והעוצמה בא רק מ-ה'- "שַׁ֜בְתִּי וְרָאֹ֣ה תַֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֣י לֹא֩ לַקַּלִּ֨ים הַמֵּר֜וֹץ וְלֹ֧א לַגִּבּוֹרִ֣ים הַמִּלְחָמָ֗ה וְ֠גַ֠ם לֹ֣א לַחֲכָמִ֥ים לֶ֙חֶם֙ וְגַ֨ם לֹ֤א לַנְּבֹנִים֙ עֹ֔שֶׁר וְגַ֛ם לֹ֥א לַיֹּדְעִ֖ים חֵ֑ן כִּי־עֵ֥ת וָפֶ֖גַע יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם׃".

2. ברגע שאדם חושב שיש לו ביטחון וכח מעצמו, הוא יכול לסטות בביטחון הזה מרצון ה'.

3. חלק נצרך באדם, זה להכיר את בחולשותיו ומגבלותיו, ולאדם שיש לו ביטחון מעצמו, הוא הרבה פעמים לא מכיר בזה ולא מקבל את זה.

אני חושב שכדי לגשת נכון לסוגיה הזאת צריך דבר ראשון להגדיר נכון את הבעיה ולאחר מכן לראות מה בדיוק כל דרך פתרון עושה כי יש כאן כמה וכמה כיוונים.

ברמה הכי בסיסית אנחנו מדברים על פחד "לצאת דבע" וזה יכול לבוא לידי ביטוי במיליון סיטואציות החל מעובד שמפחד לעשות טעויות לכן צריך ליווי מתמיד או פחד במה או פחד מבנות.

עכשיו למה שנצא פדחנים? אולי לא נצא פדחנים? זה נובע כתוצאה מאיך שאנחנו תופסים את התוצאה האפשרית על סמך הנתונים שיש לנו כרגע כאשר חלק מהנתונים הם מניסיון וחלק הם מהיקש שכלי או דמיונות

למשל בעניין של בנות (ניקח את זה הפוך כי זה יותר נוח) –> בחורה יכולה להרגיש שאף־אחד לא יאהב אותה כי:

א. כל הדייטים שלה היו גרועים (ניסיון אובייקטיבי)

ב. יש לה מגרעות אובייקטיביות שהיא חושבת שזה תלוי בהן למשל שני אפים

ג. היא חושבת שהיא שמנה אבל בתכל'ס היא אנורקסית

->

א. זה חשש סביר ואובייקטיבי לא צריך להתכחש למציאות בכוח. אתה יודע מה יותר גרוע מעובד חדש שלא בטוח בעצמו? עובד חדש שבטוח בעצמו. אנחנו צריכים להעריך באופן אובייקטיבי את הכוחות שלנו וכן בתכל'ס מי שמעולם לא נשא נאום רוב הסיכויים שהוא גרוע רצח בלנאום. כדי להיות נואם טוב צריך ניסיון לא רק כדי לצבור ביטחון (כי ביטחון צוברים עם ניסיון מוצלח... אז משמע שבשביל ניסיון מוצלח לא צריך ביטחון? אחרת זה ביצה ותרנגולת) אלא כדי ללמוד איך לעשות הפסקות נכונות, איך לקרוא את הקהל, איך לעבור מנושא לנושא כו' זה משהו שלומדים בפרקטיקה בדיוק כמו נגינה ודייטים. אז כן אם מישהו גרוע בדייטים צריך לבוא עם מידת האמת שהוא גרוע בדייטים ושהוא בא ללמוד.

ב. וג. זה בעיות CBT בקיצור אין קשר בין מחט לשחת וצריך לאתגר את דפוסי החשיבה שלנו אם אנחנו לא רוצים להגיע למצב של פסיכוזה ומחשבות שווא כי זה מה שזה בתכל'ס

בקיצור הדרך ליצור עובד טוב זה לא ליצור עובד ש"בטוח בעצמו" ו"לא מפחד לטעות" אלא עובד שיודע לעבוד טוב ולא מפסיד לך ים כסף כי הוא "לא מפחד לטעות" ולא אכפת לו מכלום. "ביטחון עצמי" מדומיין יכול להפיג חרדה (שבאמת יכולה להיות מכשול בביצוע משימות) אבל זאת לא הדרך הנכונה באותה מידה אפשר גם לקחת כדור הרגעה במקום להאכיל את עצמנו בדמיונות.

אנחנו לא צריכים "להאמין בעצמנו", צריך פשוט להיות ריאליים, לפעמים אנחנו טובים, לפעמים אנחנו גרועים, טוב לדעת שאנחנו גרועים בדברים מסוימים (כמובן אפשר גם להשתפר), לעתים קרובות פחד משתק נובע דווקא מב' ועוד יותר מג' כלומר מחשבות שווא מטופשות שאין קשר בינן לבין המציאות

זה גם מה שהתורה מלמדת אותנו, אל תהיה בטוח בעצמך, אל תאמין בעצמך עד יום מותך, דע שאתה יכול לעשות טעויות אם אתה לא זהיר, אם אתה לא יודע לעשות משהו אל תיכנס לזה אלא קודם תלמד כו' כו'

חוסר ביטחון עצמי זה לא פחד לצאת "דבע", מי שיש לו ביטחון עצמי לא חושש לטעות, 

אם יצחקו עליו מקסימום הוא יצחק ביחד עם כולם.

ומצד שני ביטחון עצמי זה לא להיות בטוח שכל דבר אני יודע לעשות.  

ריאליות דווקא הולכת טוב מאד עם ביטחון עצמי, 

וכמו שאמרתי שופטים לפי הצלחות העבר והכשרונות הקיימים ועצם זה שאני בנאדם ש"למה שלא ירצו אותי ויכבדו אותי"

העיקר זה לא סתם לפחד לנסות כי יחשבו עלי... אז מקסימום טעיתי.

החשש לצאת דבע שאתה מדבר עליו, הוא רק סימפטום מפחד עמוק יותר מתגובות רעות של אחרים (שמזכיר לבנאדם את הדברים הרעים שהוא חושב על עצמו)

זה סתם פחד לא אמיתי, ואם נחשפים אליו מספיק פעמים זה עובר.  אח"כ כבר לא אכפת לצאת דבע לפעמים

אמונה וביטחון זה שני דברים שונים.

אמונה זה הידיעה והביטחון זה בשעת מעשה לסמוך על ה'.

ככל שאתה רואה יד ה' בחייך מתחזק אצלך שהוא יסייע לך בעתיד.

אני בכלל לא חושב שאפשר להקיש מהבעיה והפיתרון שנכתב בנושא של משה רבינו לבעיה של ביטחון עצמי רגיל

משה רבינו היה כבר צדיק עם אמונה והיה לו גם מספיק ביטחון גם לגשת לאנשים מבוגרים ממנו שרבים ביניהם ולהוכיח אותם "למה תכה רעך"

כנראה שזאת לא הייתה הבעיה של משה רבינו

כמובן ביחד עם זה רצוי מאוד להיות קשובים ולעדכן כל הזמן את עולם הערכים והבחירות. זה שבחרת באופציה א' לפני 5 שנים לא בהכרח אומר שהיא עדיין נכונה כיום.

ועוד נקודה חשובה: כשאומרים לך ביקורת, אתה לא ישר מתקפל ובטוח שהם צודקים ואתה טועה, אלא פשוט שומע, אומר תודה ששיקפו לך את המציאות לשיטתם, ובוחן עם עצמך את הנקודה. אולי זה יוביל לשינוי התנהגות או השקפה מצידך ואולי לא. אבל אתה זה שמחליט, לא אחרים מחליטים בשבילך.

טעמי מקרא כמו השלשלת על 'וימאן' לגבי יוסף: "וַיְמָאֵ֓ן ׀ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֵ֣שֶׁת אֲדֹנָ֔יו הֵ֣ן אֲדֹנִ֔י לֹא־יָדַ֥ע אִתִּ֖י מַה־בַּבָּ֑יִת וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדִֽי׃"

השומע בבית כנסת יבין שיש כאן משהו דרמטי, אבל כשאתה מכיר את השלשלת, אתה תשים לב יותר ותבין יותר עומק.

אותו דבר במוזיקה למשל התו C6 ישמע דרמטי, אבל מי שמכיר את התו ישים לב יותר ויחווה יותר עומק.

המהר"י קרא במלכים א ה, יא כותב: "ויחכם מכל האדם - כמשמעו; ומבני זרח , שהיו בימי דוד , שנאמר בדברי הימים "ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כולם חמשה" (דה"א ב , ו); ולפי שהיו חכמים מלומדי שיר , מינם דוד ראש משוררים , כדכתיב "לעבודת בית האלהים" (דה"א כה , ו); וכשמתו הללו , היו מכונים בני מחול - שמחוללים בשיר , שנאמר "המנצחים על כלי דוד בשיר" וגומר (לא נמצא). [איתן והימן וכלכל ודרדע - אחים היו , לויים משוררים. האזרחי - בן זרח. בני מחול - לויים היודעים בשיר.] שאילו היו בקיאין בשירים ובמחולות , ואפילו באומנתו זה הוא בקי מכולם."

;)

פורום צלילים ומוסיקה

"מלחמת שלום התחתון"

או מבצע ההתקפלות הלאומית

כמו שאמרתי בהתחלה בסופו־של־דבר לדעתי (ואני מקווה להתבדות) אנחנו נראה התקפלות לאומית כלומר הרבה הרס טקטי בלי הכרעה של ממש

התחלנו ממחיקת עזה, אח"כ חיסול חמאס, אח"כ מיטוט חמאס, אח"כ "הישג שיישמר לאורך זמן"

אי נמי, "שום חשמל ומים לרוצחים", "כמה משאיות בודדות מרפיח בפיקוח", "עשרות משאיות מרפיח בלי דלק", "משאיות גם מכרם שלום עם דלק שבפירוש מגיע לחמאס פשוט בודקים מה עושים עם זה"

ממתי כשהולכים מכות מתוך הגנה עצמית חושבים באמצע איך לקרוא למאורע?? 🤔

אחרי שיוצאים מהמצב אולי חושבים על משהו שמזכיר את האירוע.  

אי אפשר להתעסק בזה אח"כ? כולה שם.. מה זה משנה

זה מרגיש כאילו לא באמת כואב על המלחמה, כאילו זה שעשוע או עוד סבב לאוסף שיהיה על מה לספר

(לא מתכוון עליך..)

אל תרגיש לא טוב שאתה גורם לי להזכיר את זה, אבל איבדתי חבר ילדות קרוב והלכתי עם הרבה אנשים לניחום אבלים, ואפילו שר החוץ הגיע לבקר.

מאוד חשוב להם לדעת שנלחמים עד הסוף.

אני חושב שהשם של המלחמה מבטא מגמה בעניין הזה.

בכל אופן נראה לי שהשם לא משנה... אם בנאדם עסוק בלפרק לאויב את הצורה

מצידו שיקראו לזה על שם התאריך וזהו. למי אכפת. לא ככה? 

התעסקות הזאת בלקרוא לזה שם.. מרגיש לי שאפילו מוריד מהרצינות

במשמעות של שבעה באוקטובר ו...שבעה

השורש ר.ח.ם משמעו גם רחמים וגם אהבה (כמו למשל, ״ארחמך ה׳ חזקי״ כלומר אאהבך). וזה שם כל כך מדויק לאיבר שתכליתו רחמים ואהבה לעובר. 

זו מזו כדי להכניע את האויב.

העיקר לתמוך ולכבד בכל דרך שהיא לשם שמים.

זה היסוד של דברי הכתב סופר בתחילת שמות שהיום י"ט היה היארצייט שלו.

מהמאורע של הלילה רואים הפוך ממה שכתבת, כי ישעיהו וחזקיהו היו נגד הסיעה של שבנא שצריך השתדלות ובסוף כמובן צדקו.

אני קטן מלהכריע מה בדיוק התפקיד של כל אחד. זה דברים חמורים מאוד שתלויים בפיקוח נפש אם נמנעים ופיקוח נפש אם יוצאים. השאלה מה התפקיד, מתי וכדומה.

המציאות היום מאוד מאוד מורכבת, מכיוון שיש צבא של גיבורים שמגן ומצד שני פקודות מעל שמסכנים חיילים רח"ל.

ועוד מטה-סוגיות שצריכים להשקיף מרחוק לשנים הלאה, מה יועיל המלחמה ומה זה יקדם, והאם כדאי ובאיזו מידה וכדומה.

אלו סוגיות מורכבות מאוד מאוד מכמה צדדים.

אני הקטן רק יכול להגיד ולהעיר שלכל יהודי יש מח ולב וכל מה שהוא בוחר לעשות יעשה לשם שמים, בלי השפעת ההמון או התלהבות הרגע, אלא מתוך

ראייה של מה שהוא יכול לטווח הארוך.

יש כאלה שיבחרו שדרכם היא של הרבים.

יש כאלה שלא יבחרו בדרך של הרבים, אלא בדרך שלהם.

לכל אחד יש תפקיד בגוף ובנשמה של עם ישראל.

כל אחד תורם את חלקו במידת היכולת ובדרך שה' רוצה ממנו.

העיקר כמו שהתנא דבי אליהו כותב: "ומה אני מבקש מכם אלא שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה, ותהיו יראים זה מזה" (אליהו רבה כח)

כמה כאב הלב לא יכול להכיל. הדמעות שוטפות את פניי.

ככל שמתקרבת הגאולה הנשמות גבוהות יותר, ומבקשות תורה חדשה עמוקה מלאה ברגש ופנימיות. תורה חיה ולוהטת מאש דת למו.

ככל שמתנחלים ונוטעים שורש בארץ הקודש יש טל תחיה באוויר, שיכול להחיות את התורה, העם, הארץ והיחיד. "כטל חרמון שירד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם".

צריכים לגלות לכל הנשמות הגבוהות המחפשות, את התורה המיוחדת היוצאת מהחכמה העליונה המחיה נפשות.

א. נשמות גבוהות זועקות לתורה, תורה מלאת הוד ואורה.

ב. תורה מיני קדם מלאת שעשועים, תורה חדשה החודרת עמקים.

ג. תורת רוח הקודש הנשאבת ממעיינות, תורה מלאה שמחה וששון ברוב נעימות.

ד. תורה חדשה וזוהרת מאתנו תצא, לנחם לב נשבר רעב וצמא.

ה. רעב וצמא לדעת את אלוהים, למצוא בקרבו חיים חדשים.

ו. חיים רוחניים באש לפידות, חיים מלאים רינה ודיצות.

ז. תפארת ישראל יתמלא כוחות כבירים, ה' יעניק לה שפע עצום ממרומים.

ח. להתגבר על האויב הרע והצר, להוציא את עמו למרחב מהמיצר.

ט. עוד יבוא תקוות עולם לעם גאולים, ה' ינחמנו בכפליים לשמח עם אהובים.

דברים יפים. יישר כח

ארץ הקודש, ארציות של קודש. ארציות מלאה קדושה ולא קדושה שמנותקת מהארציות.

הארץ מתחת, התורה מלמעלה והאדם באמצע.

התורה ניתנה בדרך של התגלות-נבואה.

התגלות מביאה איתה דביקות, בהתחלה דביקות של כלות הנפש, ואז דביקות עליונה של הרצון ברצונו, וכמו שרצונו של ה' בחיים ככה ממילא גם רצון האדם בחיים. וכשרצון האדם בחיים זה גם ביטוי של רצון ה' ולא רצון עצמי בלבד, ממילא אין פרישות והתנזרות. כל נתיבי החיים המותרים הופכים להיות נתיבים של דביקות בה', וכמו שבחסרון של מצווה נחסר האיבר שכנגדה, ככה בחסרון נתיב של חיים נחסר איבר.

התורה היא חכמתו ורצונו של ה' ונשמתו של האדם היא חלק אלוה ממעל. יש התאמה ביניהן. לכן אם יש מחשבה שהתורה מצמצמת, אז או שהתורה הובנה לא נכון או שהזיהוי של הדבר המצומצם עם הנשמה לא נכון.

לדוג'- אכילת בשר כשר היא לא פרישה מהחיים, היא הגדלה שלהם ובכמה רבדים בנפש. היא גם עבודה על המידות (ואדם שמח כשהוא שולט ולא נשלט), גם דביקות בה' ושמחה בעצם קיום מצוותו ורצונו, וגם אופן ליהנות יותר כי עצם ההגבלה יוצרת חיבור גדול יותר למה שמותר. כל אלו נתיבים של חיים.

הארץ מלמטה מפריחה באדם כוחות, תפקיד התורה שמלמעלה היא לא לצמצם אותם, אלא לכוון ולרכז אותם (וזה גם מגדיל אותם).

תורה שמגיעה מיראה, מקצת אהבה ומשכל לא תצליח לעשות את זה. רק תורה שמחוברת למקורה- אורייתא מחכמה נפקא, יכולה להצליח, כי גם הבריאה והחיים הם מהחכמה- כולם בחכמה עשית. והשורש של כולם זה הרצון שלמעלה מהחכמה, וכשאדם מצליח להידבק ברצון הזה ומתוכו להגיע לחיים, הוא יכול ללמוד את התורה כתורת חיים באמת, ואז דברי תורתו יתקבלו אצל השומעים החפצים בחיים, כי הנותן חפץ בחיים וכי דרכי הסברתו מבינות את נתיבי החיים.

בכל מקרה הוא דיי גסס

פורום סטודנטים

משום מה לא העתיק לי את הקישור (ואי-אפשר לערוך) אז הנה:

🎵🎶 שרשור היכרות תשפ"ד + עדכון! 📢📣 - צלילים ומוסיקה

אני לא איזה נגן משהו...

יעני אוהב לנגן פה ושם

זו היתה הכוונה...

רק שלא יהיה לי הרבה מה לתרום כרגע... בעיקר לקחת מכם השראה

ובכל מקרה, הרעיון בהסדר מדיני כל שהוא, לאו דווקא מדינה אחת, הוא שככל שהאזרחים שם ירוויחו יותר מצמיחה כלכלית ושגשוג, יהיו פחות עניים ואנאלפאבתים, עם יותר תקווה לחיים נורמלים של מעמד ביניים ופחות שליטה דיקטטורית של ארגון טרור ויותר חופש וחירות כך יהיה להם יותר מה להפסיד וככה הם יהיו יותר חפצי חיים. 

כמו רצועת הביטחון בלבנון

מכנים את עזה הביצה הטובענית. אנחנו בבוץ עמוק.

כמה דברים לגבי השלום עם ירדן ומצרים:

א. הכלכלה בשתי המדינות קורסת וזה הולך ומחריף והתסכול יוצא ויצא החוצה.

ב. רוב העם בשתי המדינות שונאים ונגד ישראל וזה רק ענין של זמן עד שהדעה של רוב העם יתקבל.

ג. ברור שהפלסטינים עצמם דורשים את כל אדמתם, עוד יותר מירדן ומצרים

זה לא רק שאויבנו מתחזקים, אלא צומחים עוד אויבים: א. אם זה ישויות שלטון כמו החות'ים שהנזק הכלכלי שעשו כבר והנזק הפוטנציאלי בגוף ונפש הוא עצום. ב. המדינות הערביות והאסלאמיות, ובמיוחד האזרחים שם, מזדהים יותר עם פלסטין והג'יהאד. ג. גם במערב יש שמאל קיצוני שהולך ומתגבר ומזדהה עם פלסטין.

מוסלמים וערבים מבינים דומיננטיות של כיבוש גירוש ודיכוי אלים של אויבים.

זה בעצם ההלכה שכתובה בפירוש בתורה וגדריה בחז"ל.

אם נלך בדרך התורה, גם יהיה לנו עזר ה' והוא יגן עלינו.

(איש ביטחון בכיר לשעבר בפנסיה).

הפחד שלו היה שצה"ל ילחם ויכבוש את עזה במחיר דמים כבד ובסוף יתן אותה לאבו מאזן בגלל לחץ בין לאומי. לפני  ה7.10 הוא העדיף לא לכבוש את עזה למרות שהוא הבין נהדר מה קורה שם בדיוק בגלל הפחד הזה.

בכלל. הרבה אנשי ימין תמכו בחמאס בעזה (כולל ביבי וסמוטריץ', ואפילו א.ב.ג) בין השאר בגלל ההבנה שעדיף חמאס מנודה ודחוי בעזה על פני הרש"פ וההסכמים המתועבים איתה על הסכנות הכרוכות בהם.

אני התחלתי בזמנו (2000) בישיבה תיכונית ואחר כך עברתי למקיף כי היא נסגרה.

אבל עדיין כל־הכבוד על ההשתדלות

מכבים עד שנגמר הנר מעצמו.

אם אתה אוכל בשר באופן קבוע אתה גורם לזה שישחטו יותר בהמות, ובהנחה שמתעללים בהם- יש לך אחריות עקיפה בזה.

אם האוכל אינו עם הארץ אז ראוי לאכול בשר. שאכן מעלה את הבהמה. עד נח לא היתה הצדקה לזה, אך היות והם ניצלו מהאדם אז אדרבה.

מה שכן אם האוכל עם הארץ או גרוע מזה (משומד וכדמה) אין לו מעלה מהבהמה ולכן "עם הארץ אסור לאכול בשר" (סוף פ"ג פס').

באופן עקרוני אין בעיה

לגבי 4 זאת בעיה אמיתית וצריך לחפש פתרון

/

/

אבל להלן דעתי

1. במוסר התורני כידוע יש ארבעת חלקי שו"ע... וכמובן שו"ע החמישי וכל מה שנדרש מהאדם מעבר להלכה הבסיסית כדי באמת להיחשב לעובד א־לוהים ולא רק צדיק גמור אשר לא עבדו. ידוע הסיפור עם ר' יהודה הנשיא והטלה שהיה מיועד לשחיטה כו' בקיצור לבוא גישה תמידית של "טוב אבל מותר" או "טוב ככה הקב"ה ברא את העולם" לאו דווקא מהווה ביטוי לשלמות בעבודת השם ובדרגות מסוימות ובמצבים מסוימים יכול להיות שנדרש מאנשים מסוימים משהו מעבר. אני יכול לתאר לעצמי שיש אנשים שצמחונות יכולה להועיל להם מנק' מבט של עבודת המידות גם מבחינת שבירת התאוות / פיתוח מידות המחלה והעדינות או לחילופין זה יכול להיות ביטוי אותנטי שלהם למידת העדינות ואין בזה משהו רע. כנ"ל לגבי הריגת חרקים ומכרסמים זה לא בהכרח אסור מעיקר הדין אבל ראינו שהמקובלים החמירו בזה – לא שהמקובלים אמרו שזה אסור לאכול בשר – פשוט כמו שהימנעות מהריגת חרקים גם אם יש בזה קצת צורך אבל אפשר להסתדר בלי היא ביטוי למדרגה שלמה יותר של עבודת השם – כך גם צמחונות יכולה להיות ביטוי כזה

גם מצינו מעשה רב שהרבה צדיקים נמנעו מאכילת בשר בימות החול וכיו"ב

2. כנ"ל

3. במבויתים לא רלוונטי, בחלק מהדגים יש ציד יתר, לפעמים שטחי מרעה באים על חשבון שטחי פרא וזה בהחלט מסכן מיני בר ויכולות להיות השלכות אקולוגיות, נכון לעכשיו ההשפעה האקולוגית של תעשיית הבשר (חומרי גלם, שטחי מרעה, מתאן כו') בעייתיות ביותר זה לא כמו פעם שהיה לך עדר של כמה עשרות כבשים והיית עושה סיבובים במדבר

4. בעייתי ביותר, ראה 1 + לפעמים יכול להיות גם שותף לדבר עבירה אם תומך בזה כלכלית + יכול להיות לא כזה ראוי מבחינה רוחנית לאכול בשר שהופק בדרך של התעללות וכיו"ב

5. מבחינה טכנית אפשר להסתדר בלי, זה שצריך אולי תוספים לא רואה איך זה נפק"מ באמת, יכול להיות שלאנשים מסוימים יותר נצרך ויכול להיות גם שנצרך בכל‏‏־מקרה במינון מסוים כי יש דברים שתוספים לא יכולים להשלים (ע' רש"ר הירש נח), לא מבין גדול בזה אבל זה לא אומר שצריך לאכול בשר כל יום

6. ראה 1, אם כי זה יותר ביטוי לדפוסי OCD ותכונות פחות טובות (אמונה בתיאוריות קונספירציה, חוסר יכולת לסמוך על אנשים) אבל יכול להיות גם משהו אותנטי ואמיתי ונכון כי באמת יש כל־מיני בעיות שצצות ולא תמיד אפשר לשלוט על זה

לדעתי כדאי למעט בבשר, אנחנו (לפחות בארץ) אוכלים המון בשר ואם להסתכל על אבותינו בימי בית ראשון לרוב אכלו עוף בשבת וקצת בשר בראשי חודשים ובמועדים (יש גם מעשה לסתור אבל זה באופן כללי) לכן ככל שזה לא לצורך זה יכול להיכנס בכל הבעיות הנ"ל

אני אישית לרוב נמנע מאכילת בשר כי אני לא כזה אוהב בשר ומהסיבות האמורות למעלה אבל מדי פעם אני אוכל ואם הכינו אז גם אני אוכל אחרת מעדיף כמה שפחות

הוא כאילו נמצא בתואר רק בגלל או בשביל ההורים, כן?

לי הרגיש קצת מבולגן מה שכתבת

אם כן אז נראלי שהבחור די יודע את כל הטיעונים השכליים, וזה יותר משהו רגשי אצלו של ריצוי או פחד מעימות עם ההורים או משהו כזה

בעיניי הוא צריך יותר תמיכה ועידוד לעשות מה שטוב לו ושהוא רוצה, וואולי גם לתת לחץ נגד שלא יעשה לעצמו רע סתם כדי לאזן קצת את הלחץ מההורים

ומיוחד שבתארים שנמשכים ארבע שנים, השנתיים הראשונות קשות ומתישות בהרבה מהשנתיים האחרות, כנראה שהוא בכל זאת בעל יכולות לסיים את התואר, גם אם זה בלי אהבה גדולה וחיבור רגשי לתחום המקצועי.  

לדעתי שימשיך.  שירכוש מקצוע טוב ומבוקש.  

להיות אדם תורני מאוד, אינו סותר להיות בעל מקצוע טוב בתחומים שאינם תורניים.  

ולא חסרים דוגמאות.  

הרב זיני, שעומד בראש הישיבה הגבוהה בחיפה, רכש בצעירותו תארים במתמטיקה והוא ד״ר למתמטיקה ושימש כמרצה בטכניון הרבה שנים.  

הרבי האחרון מלובביץ׳, זצ״ל, סיים בצעירותו תארים במתמטיקה ופילוסופיה של המדע.

הרב אהרון ליכטנשטיין זצ״ל, שעמד שנים רבות בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות, סיים בצעירותו דוקטורט בספרות אנגלית.  

(ואגב, כל הדוגמאות שהבאתי הם של רבנים רמי מעלה ובעלי שם, שהם ״תוצרת חוץ״.  בחו״ל מאוד מקובל שצעירים תורניים משלבים תורה ומדע. בארץ זה. רבה הרבה פחות מקובל משום מה).

מכון לב בירושלים מלא באנשים שרוצים לשלב תורה ומדע.  

בלי להכיר אישית את הבן אדם, רק מתוך זה שהוא כבר בשנה שלישית בתואר נחשב, אני ממליץ שיסיים.  

מאחר והוא השקיעה כבר שנתיים בתואר קשה אני אישית הייתי מנסה למצוא דרך לפחות להשלים תואר שיהיה ביד לעתיד (אולי למצוא תואר אחר של 3 שנים שאפשר לעבור אליו בקלות ולסגור עוד כמה קורסים לסיום התואר) או אפילו לפרוס את התואר מאוד ובו זמנית להתחיל ללמוד לכיוון של מקצוע תורני.

דברים משתנים בחיים ויכול להיות שעוד כמה שנים עם כמה ילדים יהיה לו יותר חשוב היכולת לפרנס משפחה בקלות ואם כבר יהיה לו משהו ביד יהיה יותר קל לחזור לכיוון הזה.

1. בסופו של דבר - ההחלטה שלו וגם האחריות על ההשלכות של כל החלטה שיקבל לכאן או לכאן. אדם בוגר מחליט בעצמו, לא ההורים ולא אף אחד אחר יכולים להחליט בשבילו.

2. כחלק מזה שהאחריות על ההחלטה היא שלו, הוא גם יצטרך להוריד צפיות מההורים.

זה נכון גם אם ילך בדרך שהם מעדיפים - הם לא חייבים לו כלום, לא סיוע כלכלי ולא בתחומים אחרים. מה שיתנו זה יפה, אבל לא אמור לבנות על זה. ק"ו אם בוחר בדרך שונה מזאת שההורים מעדיפים.

3. אם היה מדובר על בחור שעוד לא התחיל את התואר, או רק התחיל ומרגיש שזה 'לא קשור אליו' - הייתי בשקט אומר לו שילך ללמוד תורה. רק שידאג לשים לב שהוא באמת יודע, בצורה ראלית, איך אמור להסתדר כלכלית בעתיד (עלולים לשכוח את זה כשנמצאים באטמוספרה ישיבתית).

4. כיוון שהוא כבר אחרי שנתיים אינטנסיביות, נראה שחבל לאבד את כל מה שכבר השקיע. יש היום, הרבה יותר מפעם, דרכים לא רעות לשלב לימוד תורה משמעותי גם במסגרת לימודים אקדמאים.

5. במידה רבה, דווקא בעוד שנתיים, עם תואר ביד - הוא יוכל יותר בקלות להשתקע בלימוד תורה, כשהוא יודע שבעת הצורך (ולפעמים כשאברכים מגלים זאת, הם עומדים בפני שוקת שבורה) יש לו תואר משמעותי ביד.

על קצה המזלג:

1. האם אדם צריך לבחור מקצוע בהתאם לדרישות הוריו?

לא. שיעשה מה שטוב לו, אלה החיים שלו, אבל כדאי לזכור שההורים רוצים בטובתו ולכן כדאי לפחות להקשיב להם ולשקול היטב את עצתם.

2. האם קושי בלימודים אומר שיהיה קשה בעבודה?

לא. ברוב המקצועות שאני מכיר התקופה של הלימודים הרבה הרבה יותר מתישה מהעבודה שמגיעה אחריהם. מה זה אומר? שאם רוצים לפרוש רק כי קשה, אז כדאי לזכור שהקושי זמני אבל התועלת תלווה אותנו במשך 60 שנים בערך.

3. אם הלימודים משעממים אז העבודה תהיה משעממת?

לא, אין שום קשר. לא מכיר הרבה אנשים שכיף להם ללמוד אינפי ב' או סטטיסטיקה ג', ובכל זאת מהנדסים שאני מכיר אוהבים את עבודתם ומוצאים בה סיפוק רב.

למה לימודי רבנות בהכרח סותרים את התואר, גם אם זה יצטרך להאריך את אחד מהם.

אולי צריך להסתכל על זה מנקודת מבט שונה:

איך התואר יכול לעזור לי להיות רב יותר טוב בעתיד.

אולי התואר הוא במקצוע שרלוונטי (נגיד) למכון צומת?

גם בלימודים האלה יש גילוי אלוקות, חכמת העולם. אולי הלימודים האלה יכולים להעשיר את העולם הרוחני שלו.

אולי גם ההורים רואים את רכישת המקצוע כחלק מהחיוב של האב ללמד את בנו אומנות.

לבדוק טוב עם עצמו האם התואר באמת לא מתאים לו והשאיפות האיתיות שלו הןאחרות או שהוא מתעצל.

אם מתעצל -שיקשיב להורים

אם לא מתאים לו-אין מה לבזבז שנתיים מהחיים על משהו שלא יהיה בו שימוש.

גם אם יוסכם שלימודי רפואה או הנדסה למשל קשים בהכרח מלימודי רבנות.

לבחור ללמוד רבנות זה ההיפך הגמור מעצלות.

אבל מניח שהתכוונת אך ורק ביחס לתואר שלא יתעצל מלהשקיע בו מבלי להתייחס לאלטרנטיבות.. 

כתבת שחשוב לו לימוד תורה אז חשבתי על תורה לשמה..

אם כ"כ חשוב לו שהעיסוק העתידי יהיה עיסוק תורני למה הלך מלכתחילה ללמוד מה שהוא לומד כיום?

ההורים לחצו עליו?

נראה לי מוזר קצת לכן אני חושבת שאולי זו העצלות כי הרבה פעמים הלימודים נשמעים נוצצים מבחוץ עד שצוללים פנימה.

אם הבנתי נכון מה התכוונת..

בישראל.

ככה זה צריך להיות. צריך להרגיש שאיברים ממש נחתכים מהגוף שלנו. האובדן והכאב שלהם, זה האובדן והכאב שלנו. של כל עם ישראל.

יש אידיאולוגיה מעוותת שרצה ומסממת אנשים, שכביכול צריך כעת רק להתמקד בכלל, בלי לכאוב את אובדן וכאב היחיד.

לגמרי הפוך זה צריך להיות, אם באמת היינו מרגישים את הערך של כל יחיד ויחיד בעם ישראל וכואבים כאב עמוק ואמתי את האובדן והכאב של המשפחות, היינו דואגים שיחיו על קידוש השם ולא מקדשים את המוות.

עם כל האמצעים והעזרה האדירה למשפחות שכולות ושל פצועים שזה דבר מבורך מאוד, היינו צריכים להשתמש באותו השכל והרצון הטהור והאמתי לעזור שלא יפלו ויפגעו מלכתחילה.

היינו מוצאים דרכים להכניע את האויב בלי להקריב חיילים קדושים וטהורים סתם, ומשמידים ומגרשים לגמרי את האויב, שזה כל העזתים הערלים הטמאים.

מה יש לי לעשות. אני כותב ומפרסם בכל מיני מקומות. אולי ישמעו דבריי. יחד עם העזרה הקטנה מאוד שלי בפועל לעם ישראל והעזרה שלי הקטנה מאוד לאמא שלי שעוסקת עם המשפחות הכואבות לעיל.

זו ממש ארץ שכול

לפעמים באמצע היום שאני נזכרת באנשים שנרצחו

אנשים כאילו שוכחים שהמלחמה

איך אפשר לשכוח

אני אוכלת ואני חושבת על חטופה שהיא הבת של .. או חברה של ..  

אני מתפללת על החיילים חושבת על אנשים שאני מכירה בפנים

ואין דבר חסר אונים יותר מלחשוב על האח/אבא/ בן זוג היקר שלך שנמצא בתוך מלחמה ואת לא יכולה לעזור לו.

ובכללי על עם שלם שחווה את זה עכשיו

אבל גם ארץ התחייה, שאני בגאולתינו מחיים את האומה. 

ולעיתים הטיפול הרפואי שנועד להחיות מאוד כואב ונורא .

ונכון, קשה מאוד לתפוס שחיים נגמרו.

כנראה קשה לנו לתפוס את זה כי זו האמת- החיים לא נגמרו, הם ממשיכים במקום אחר.

בתפילה שנשלים את המשימה ובמהירות, ועם מינימום נפגעים, ושנראה בקרוב את הטוב שיצא מהשבר הגדול הזה.

דיי שיצאו כבר מעזה.....כמה מחבלים עוד יש שככה נהרגים כל יום????

וגם למי שלא

זה על השיר החדש של מוטי וייס

מסתבר שלא רק אצלנו הילדים עלו על זה...

פחם אבל מיוחד כזה של נרגילה

אבל איך לא? מצאתי בטלגרם

לא מצליח להעלות את הקבצים ישר לפה משום מה

אז העליתי לדרייב

ישי ריבו - מזמרת הארץ – Google Drive

אלבום מעניין...

נשמע יותר בסגנון של ההתחלה שלו 

אני מחפשת אותו מלא זמן..

שימח אותי.

סליחה הגבתי מהפצלש שלי

אם היה ספק

אז לא

אני מכחיש כל קשר

אני כמובן לא פוסק לאחרים

אבל אם זה אלבום שהוא לא פרסם

אז בעצם אין לו פה שום חיסרון, וגם למי ששומע אין שום הנאה ממונית בעצם

זה נהנה וזה אינו חסר

ויותר בהרחבה

המקרה פה דומה לחצר דלא עבידא לאגרא

ולמרות שאנשים היו מוכנים לשלם על האלבום הזה כסף, אז לכאורה זה בגברא דעביד למיגר

אבל הסברא של גברא דעביד למיגר זה שהוא קיבל הנאה ממונית שלא היה צריך לשכור חצר אחרת

"הא איתהנית - דאי לאו חצר דידי הות אוגר אחריני(רש"י)", אבל פה אין אלבום אחר שהייתי שוכר במקום, כי כאמור אין דרכים בתשלום להשיג את האלבום הזה, אז זה יותר דומה לגברא דלא עביד למיגר שהגמרא אומרת שפשיטא שפטור

ומוסכם על פי דיני התורה ודיני העמים שכל מי שממציא דבר חדש בעולם, הוא הבעלים עליו לכל דבר זכות.

ואסור להעתיק בלי קבלת רשות.

בלי קשר האם המעשה גורם או לא גורם להפסד ממוני.  

אם היית מעתיק רק לשימושך האישי - ניחא.  

אך להפוך את זה לרשות הכלל - זה מעשה לא ראוי.  

לגבי האמירה שלך שזה מוסכם בהלכה שיצירה רוחנית של אדם היא קניין שלו (לא במקרה שיש לבעלים חסרון, שאז זה משהו אחר שאסור להפסיד אותו)

לא מכיר שזה דבר כ"כ פשוט ומוסכם (כמובן שאני לא איזה ת"ח ואני לא ראייה לכלום)

בפשטות ההלכה עד לתקופת האחרונים אין דבר כזה שיש לאדם בעלות על דבר שהוא לא פיזי

ולעניין, אני יודע לומר מרבותיי

על סרטים ושירים שכבר לא נמכרים שאין בעיה לשתף אותם בגלל שאין פה פגיעה ממונית

וכמובן שאף אחד לא קיבל רשות מפורשת מהיוצרים לשתף

ולא רואה שום בעיה מוסרית בלפרסם אם אין התנגדות של הבעלים

אני עוזב ואז יש יותר בינה דעה והשכל?

אז תגיד..

מצאת דבש .. אכול דיכה.. פן תשבענו

והקאתו ..

וואלה יש לי תחושה שלא ציטטתי את זה נכון