שואלת גם פה....
שואלת מאנונימי כי יותר מידי פרטים.
בעלי עובד באחד הקיבוצים בעוטף. הם נפגשים בתחילת וסוף יום בקיבו ויוצאים לעבודה ברחבי הארץ.
המעסיק רוצה שיתחילו לעבוד ואומר שהכניסה והיציאה לקיבוץ תהיה בליווי צבא.
איפה אני בודקת אם הוא חייב לעבוד? ואם לא חייב האם עדיין יקבל משכורת??
פיקוד העורף לא יודעים לענות לי. ובדיוק מצאנו דירה באיזור שקט. כדי לצאת מהבית. ועכשיו המעסיק הזה....
אשמח לכל בדל מידע
אקטואלי למצבהרמוניהפעם שאל אחד המלכים הנוצרים את החכם של היהודים, כיצד ייתכן שהיהודים, המעטים שבאומות, ישלטו על כל העולם?
שהרי, הם אפילו לא אחוז אחד מכלל אוכלוסיית העולם.
ביקש ממנו החכם היהודי, שלמחרת היום יאסוף 20 תרנגולי קרב זכרים מורעבים, שלא אכלו כבר כמה ימים.
לאחר יומיים, הגיע החכם היהודי עם אפרוח קטן, ועם פרוסת לחם קטנה, וביקש להכניס את התרנגולים והאפרוח לחדר אחד.
אך לפני כן, שאל החכם את המלך: "האם לדעתך האפרוח יהיה מסוגל לאכול מחתיכת הלחם הקטנה, או שמא תרנגולי הקרב לא יאפשרו לו זאת?". המלך השיב: "בוודאות, אין סיכוי שהאפרוח יתקרב אל פרוסת הלחם!".
והנה, הוכנסו כל התרנגולים המורעבים, עם האפרוח ופרוסת הלחם, אל אותו החדר. מיד התחילו תרנגולי הקרב המורעבים להילחם האחד עם השני במקורם, עד לזוב דם, כדי לתפוס ולאכול מפרוסת הלחם, בעוד שהאפרוח מתחבא בפחד מתחת לאחד השולחנות.
לא עברו דקות רבות, עד שכל התרנגולים שכבו שותתי דם על הרצפה.
מיד יצא האפרוח מתחת לשולחן, עלה על גב אחד התרנגולים המתים, הביט ימינה ושמאלה, וכשראה את כולם שרועים שותתי דם, ניגש אל פרוסת הלחם, ואכל אותה לתיאבון...
אמר החכם היהודי למלך: "רואה אתה? זה מה שאומר הנביא ישעיה (יט'): "וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם וְנִלְחֲמוּ אִישׁ בְּאָחִיו וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ...מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה".
לעתיד לבוא, יסכסך הקב"ה בין רשעי אומות העולם, שיהרגו ויטבחו אלו את אלו. ואז יתקיים בעם ישראל (הם ה"אפרוח"/ העם הקטן שבאומות) מה שכתוב בתהילים (צא'): "רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט, וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה".
לישראל יישאר רק להביט ולראות את "שִׁלֻּמַת רְשָׁעִים" – כיצד הקב"ה משלם לרשעים בגאולה העתידה.
והנה, על עניין ההצלה שהציל הקב"ה את נח מן המבול, אומרים חז"ל, שהוא יסוד ואבן פינה לכל ההצלות שיציל הקב"ה את ישראל, בבחינת "מַעֲשֵׂה אָבוֹת סִימָן לַבָּנִים".
חז"ל מבארים ענין זה ואומרים, שכל ישראל היו כלולים בתוך נח. לכן, כאשר הציל הקב"ה את נח, הרי שהציל בכך את כל ישראל, שהיו כלולים בו. ובכך עשה הכנה לכל ההצלות העתידיות של ישראל. (והביאו חז"ל רמז לכך: "נח איש צדיק תמים" ראשי תיבות נאצת(=541) בגימטריה ישראל(=541)).
ויש להוסיף את מאמר חז"ל בגמרא (סנהדרין קח'): "אף על נח נחתך גזר הדין, אלא שמצא חן בעיני ה'". דהיינו, נח מצד עצמו לא היה ראוי להינצל, משום שלא הוכיח את בני דורו, וגם לא התפלל עליהם.
אלא, שמצא חן בעיני ה'. ומהו מצא חן?
אלא, מצד זה שהקב"ה הֶעֱרִיךְ/השווה אותו לעומת בני דורו, שהיו רשעים וחטאים גדולים, ובזכות זה זכה נח להינצל.
מעתה יש לומר, שמאחר והצלתו של נח היא יסוד לכל ההצלות שיציל הקב"ה לעתיד את ישראל, יוצא אפוא, שגם אם אין ישראל ראויים להצלה בזכות עצמם (כמו נח), הקב"ה מציל אותם, מצד זה שהוא יתברך מעריך את ישראל אל מול רשעת הגויים.
(מאותו טעם זכו ישראל לרשת את הארץ, כמו שכתוב: "לא בצִדְקָתְךָ...אתה בא לרשת את ארצם, כי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם האלה ה' אלהיך מורישׁם מפּניך").
לפי זה יובן, מדוע אנו מזכירים בתפילה בראש בשנה את ההצלה של נח (כמו שכתוב: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה...אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה"). שכן, היות וראש השנה הוא יום הדין והמשפט לכל באי עולם, ולפעמים, בעוונותינו הרבים, אין אנו ראויים לצאת זכאים בדין מצד מעשינו – לכן אנו מזכירים בתפילה את ההצלה שהציל הקב"ה את נח, כאשר העריך והשווה אותו לעומת רשעות בני דורו. וזאת אנו עושים, כדי שגם הקב"ה יזכנו בדין תמיד, על ידי שיעריך אותנו לעומת רשעת הגויים.
וכך יהיה לעתיד לבוא, בגאולה הקרובה. גם אם ישראל לא יהיו ראויים, חלילה, להיגאל בזכות עצמם, יעריך אותם הקב"ה לעומת רשעת הגויים, ויתקיימו דברי הנביא יחזקאל (לח'), שהתנבא על מלחמת גוג ומגוג: "חֶרֶב אִישׁ בְּאָחִיו תִּהְיֶה" – הקב"ה יסכסך בין רשעי אומות העולם, שיהרגו ויטבחו אלו את אלו. ומיד הוא יתברך יגאל אותנו ברחמים רבים ובניסים גדולים, כדברי הנביא "כימי צאתנו מארץ מצרים אראנו נפלאות..." – במהרה בימינו, אמן.
אולם, ברור הדבר שאין לנו לסמוך רק על כך שהקב"ה מעריך אותנו מול רשעת הגויים, אלא צריכים אנו תמיד תפילות ותחנונים לפני ה' יתברך.
אולם, למדנו בגמרא (ברכות לב'): "מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה, שנאמר (איכה ג'): 'גם כי אזעק וַאֲשַׁוֵּעַ, שָׂתַם תפלתִי'".
ומדוע ננעלו שערי תפילה?
מביאה הגמרא את הפסוק (איכה ג') "סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה". דהיינו, שערי התפילה בשמים ננעלו, מכיוון שעוונותינו הם מסך/ענן, המונע "מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה" לעלות השמים.
אם כך, מה נעשה אנו כדי שתפילתנו תבקע את המסך/הענן, ותעלה מעלה מעלה לפני ה' יתברך?
התשובה היא, כפי שאומר ה"חתם סופר": "את קַשְׁתִּי נתתי בענן" – קַשְׁתִּי ראשי תיבות: קְ דוּשָּׁתִי שְׁ מִי תּ וֹרָתִי יְ מִינִי.
הכוונה כאן היא על מה שאנו אומרים בסוף תפילת העמידה: "עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁ מֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן יְ מִינֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן תּ וֹרָתֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן קְ דֻשָּׁתֶךָ". (ראשי תיבות קַשְׁתִּי). ומה המיוחד בתפילה זו?
אלא, אמרו חז"ל ("הטור"): "כל הזריז לומר ארבע דברים הללו – 'עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתֶךָ' (ראשי תיבות קַשְׁתִּי) – זוכה ומקבל פני שכינה".
כלומר, אמת שבעת החורבן ננעלו שערי תפלה, אבל כל המתפלל למען שמו יתברך, למען כבוד תורתו ולמען כבוד קדושתו – מובטח לו שתפילתו תפרוץ כל ענן ומסך, ותפילתו תעלה מעלה מעלה עד כסא הכבוד. (וזוהי עצה נפלאה).
ה"בני יששכר" אומר, שכאשר האדם מתפלל בשביל עצמו (חיים, פרנסה, בריאות וכו'), יכול להיות שתפילתו לא תעלה כלל לשמים, מחמת המקטרגים והמשטינים המעכבים את תפילתו. אבל, כאשר האדם מתפלל, לא על צרכיו שלו – אלא לכבוד שמים, למען קַשְׁתִּי – ראשי תיבות קדושתי(=קדושת ה' יתברך), שמי(=שמו יתברך), תורתי(=תורתו), ימיני(=ימינו) – הנה כל צבא מרום מסנגרים עליו, שראויה תפילתו לעלות לפני שוכן מרומים, וממילא תפילתו מגיעה חיש עד לכסא כבוד.
וזאת, כפי שרמז הנביא נחמיה (ט'): "וְאֶת זַעֲ קָ תָם שָׁ מַעְ תָּ עַל יַ ם סוּף...וְהַיָּם בָּקַעְתָּ לִפְנֵיהֶם" ( קַשְׁתִּי בדילוג 2 אותיות). לומר, שהמתפלל לכבוד שמים, נבקעים לו שערי שמים כמו בקריעת ים סוף...
אחים יקרים! בימים אלו של מלחמה קשה בחמאס, הבה נתפלל מעומק הלב רק למען שמו, תורתו וקדושתו יתברך, כדי לבקוע רקיעים, ולהשמיד את קן הנחשים בעזה.
שאז בוודאי יתקיים הכתוב (תהילים צב'): "כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ ה' יֹאבֵדוּ... וַ תַּ בֵּט עֵ י נִי בְּ שׁ וּרָי בַּ קָּ מִים עָלַי מְרֵעִים". (כל אות שניה קַשְׁתִּי). בזכות תפילת קַשְׁתִּי (ראשי תיבות: קדושתי שמי תורתי ימיני) יתקיים הכתוב: "כי הנה אֹיְבֶיךָ ה' כי הנה אֹיְבֶיךָ יאבדו".
וצריך לדעת, שאנו עומדים לפני גאולת ישראל המלאה, שאז בוודאי נראה כיצד מתקיימים דברי הנביא ברשעי אומות העולם ("וסכסכתי מצרים במצרים ונלחמו איש באחיו...ממלכה בממלכה") – שתבוא בזכות תפילותינו (תפילת קַשְׁתִּי) לפני בורא עולמים, אמן!
לעילוי נשמות כל הנרצחים הי"ד!
מאת: אריאל שולדמן
כתבתי למטה בהודעה השניה מי הכותב של זה
באמת, מיוחד.
גם זה מיוחד-
במיוחד בשבילך אבל לכולם...! חזק ביותר ממליצה לקרוא - צעירים מעל עשרים
סתם לא אכפת לי אם תקרא או לא אבל אני סקרנית אם זה הניח את דעתך כי הוא מתייחס ישירות למה ששאלת
אשמח לתגובתך
(אתה יכול לקרוא רק עד הקטע הרלוונטי לא חייב הכל חח)
למאוחר יותר..
אה... יש לי מה להשיג. יש שם כמה דברים שגרמו לי לתמוה מי האיש (באמת מי זה? הוא תלמיד חכם? מה הוא עושה בחייו?) נגיד מאיפה הוא המציא את הראשי תיבות "גרש את בן" (האמה) כאשר אין צירוף מילים כזה בתורה, זה כמו סתם לבחור מילים שיתאימי לי לראשי תיבות..
אבל הרעיון על מוצאי שביעית מעניין.. לקחתי. ומעניין איפה הגר"ח מולאז'ין כת' את מה שהוא הביא.. אשמח לקרוא בפנים.
כן הוא תלמיד חכם (מלמד דף יומי בין היתר)
ממ... אני לא יודעת, אבל גם אם המילים לא באות ברצף הן באותו פסוק: "...גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק"
באמת שאלה מעניינת.
יותר התחברתי לסגנון של אריאל שולדמן (גם אותו לא הכרתי לפני), יותר תואם את הסגנון שלי, את התורה שאני מוכן "להכניס"..
נוֹתְנִין פֵּאָה מִתְּחִלַּת הַשָּׂדֶה וּמֵאֶמְצָעָהּ.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
וּבִלְבַד שֶׁיִּתֵּן בַּסּוֹף כַּשִּׁעוּר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אִם שִׁיֵּר קֶלַח אֶחָד —
סוֹמֵךְ לוֹ מִשּׁוּם פֵּאָה;
וְאִם לָאו —
אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא מִשּׁוּם הֶפְקֵר.
(קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
התוספתא בפאה (א, ח וכבר מובא בספרא-תורת כוהנים קדושים א א, י ומובא בשבת כג ע"א ובירושלמי פאה ד, ד) מבארת את הסיבות למה נותנים פאה בסוף השדה: "אמר ר' שמעון, מפני ארבעה דברים אמרה תורה לא יתן אדם פאה אלא בסוף [שדהו]: מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים, ומפני מראית העין, מפני הרמאים. מפני גזל עניים כיצד? שלא יראה שעה שאין [שם] אדם ויאמר [לעני: בא וקח] לך פאה. מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום [ואומרים]: [עכשיו נותן פאה]; אלא מתוך [שנתנה] בסוף, הולך ועושה מלאכתו, בא ונוטלה באחרונה. מפני מראית העין, שלא יהו עוברין ושבין אומרין: ראו [פלוני שקצר שדה] ולא נתן [ממנה] פאה, [שהרי אמרה] תורה (ויקרא יט ט): 'לא תכלה פאת שדך'. מפני הרמאין כיצד? שלא [יהו אומרין]: כבר נתננו. דבר אחר: שלא יניח [מן] היפה ויתן הרע."
נראה שר' שמעון אומר את כל הטעמים האלו כי דרכו לדרוש טעמא דקרא כמו בבא מציעא קטו ע"א.
הר"ש כותב שתנא קמא מסכים לדין של רבי שמעון והוא רק בא לפרש דבריו. אמנם רוב המפרשים אומרים שלפי תנא קמא לא צריך להניח פאה דווקא בסוף השדה, כדברי פירוש הרמב"ם: "דעת תנא קמא, שיעזוב הפאה מאיזה צד שירצה", כי תנא קמא לא דורש טעמא דקרא.
הרמב"ם (הלכות מתנות עניים ב, יב) פוסק כרבי שמעון. זה תמוה כי הרמב"ם פוסק שאין טעמא דקרא. עיין בכסף משנה ורדב"ז שדנו בדבר.
נראה שגם אם הרמב"ם לא מקבל את הדין של רבי שמעון מדאורייתא, הוא מקבל את הסבריו מדרבנן ולכן צריך להניח דווקא בסוף השדה.
בעצם המחלוקת של טעמא דקרא, אפשר שהתנאים מסכימים שבאופן מחשבתי יש טעמים למקרא וכדברי הרמב"ם במורה נבוכים ג, וכמו שהחינוך נותן טעמים למצוות, אמנם השאלה אם אפשר לפרש דינים מהפסוק על פי טעמים. כשהתורה מפרשת את הטעם כמו: "ולא יסור לבבו" (דברים יז, יז), "כי יסיר את בנך מאחרי" (דברים ז, ד) אז צריך להתחשב בטעם מבחינה הלכתית, אבל לחדש טעם על פי הסברא שיהיה לו נפקא מינא הלכתית רק רבי שמעון סובר שיש בזה טעמא דקרא.
נראה שזה נובע מדרגת רבי שמשון שדרש טעמי וסתרי התורה בזוהר.
רש"ר הירש על דברים כ"ד י"ז מסביר את לא דרשינן טעמא דקרא באותו אופן
א. אלהי כאישון בת עין שמרינו, תחופף על על עמך תסוככנו.
ב. גשם נדבות תניף בברכתך, תריק עלינו שפע מנדבת ידך.
ג. ה' תן לנו שפע רב של פרנסה, האכילנו לחם והנחילנו נחלה רחבה.
ד. תחיה את העניים המבקשים כלכלה, הענק להם ברוב טובך וידך המלאה.
ה. אפס כי לא יהיה בך אביון, לא יהיה מבקש דבר ללא חסיון.
ו. רק מחנך וממתנתך הראויה והמיוחדת, ללא בקשה מבשר ודם ללא תועלת.
גם לפי איך שבתי החולים מסודרים אין סיכוי שהם לא חלק ממערכת מנהרות.
אגב בתי חולים זוכים להגנה תחת החוק הבינ"ל *רק* אם אין בהם *שום* נוכחות צבאית כולל שמירה. ברגע שיש שם אנשי צבא (לא כולל פצועים) / אמל"ח כו' זאת מטרה צבאית לכל דבר ועניין ויש רק חובה להשתדל למזער פגיעה באזרחים. (IHL 506, 509, 512). אי־אפשר לקחת משאית טילים לשים עליה שלט של הצלב האדום ולהגיד שזה מוגן.
ששווים את הקושי ומגמדים אותו
נכון, יש אנשים שמאמינים בזה ומביאים ילדים*גם* כשהעלות גוברת על התועלת האישית ואני מאוד מעריכה אנשים כאלה גם אם לא מסכימה איתם.
אזבל כמו שיש אנשים שמביאים ילדים לא מסיבות אגואיסטית (אני מניחה שבילד-שניים הראשונים לפחות כן יש גם רצון לתועלת האישית) יש גם אנשים שלא מביאים ילדים לא מסיבות אגואיסטיות אלא כי הם באמת לא מאמינים בזה, זה משהו שאתה יכול לקבל? (גם כאן אני מניחה שיש מצבים שהעלות גוברת על התועלת ואז הם גם לא רוצים ילדים בשביל עצמם)
בקיצור, בטבע שלנו אנחנו רוצים ילדים בשביל התועלת האישית שלנו ויש אנשים שגם מאמינים בזה ויש כאלה שלא, לפעמים הרצון והאמונה מתנגשים וכנראה שזה קורה יותר לכיוון של רצון בילדים ואמונה שעדיף לא לעשות את זה מאשר הפוך
האלוף הזה בריק התריעה על המצב עכשיו כבר שנים!!
הוא אומר שאם ניכנס לעזה זה הסוף שלנו
והמלחמה האמיתית תהיה אצלנו בשומרון ובמרכז יתקפו ישלערבים מיסביבנו 400 אלף נשקים והצבא לא יעזור לנו אנחנו נילחם על חיינו עד שהמשיח יגיע
תיתעוררו על החיים שלכם החיים שלנו ישתנו לגמרי מעכשיו ויהיה קשה וכואב מאודד
אולי תבוא להתנדב קצת יעשה טוב
מוריד מלא לחץ תוך כדי עשייה ..
הנפש שלנו לא יכולה להכיל אירוע כזה מורכב
בסוף יהיה טוב
עמ"י חוזר בתשובה לא צריך להיות בפאניקה "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר"
חווית פעם לידה?? לא!
מאיפה הדוגמא הזאת??? חחח
אנונימי/-אחרונהאבל צריך גם הרבה אמונה,
הגאולה קרובה
איך העולם בעדם..
כל האתרים חדשות הכי גדולים בעולם מסקרים כמה הם מסכנים.. כמה הילדים שלהם פצועים .. הכי קל להיות עם הצד העני.
רק שכחו להראות איך אותם אזרחים תמימים הגיעו לפה כדי לגלות עוד ילדים או להוביל בכוח לעזה .. וכמה צחקו עלינו .
אישה מעזה הגיעה עדי לחמוד בגדים בתוך הקיבוץ שבצד מונחים אנשים מתים .. ילדות מעזה הגיעו כדי לחפש ילדים ולהגיד תהרגו גם אותם
איזה עולם הפוך לא משנה מה נעשה יהיו נגדנו מתי הם יבינו שהם נזק לעולם.
מתוך הפייסבוק של הרב חיים נבון:
הערה על הסברה ישראלית ומגבלותיה: אנחנו רוצים, כמובן, שההסברה שלנו תהיה הכי טובה בעולם. אבל צריך לדעת שגם אם ההסברה תצטיין ותבריק, את רוב העולם היא לא תצליח לשכנע. למה? כי יהיו העובדות מה שיהיו, אנשים תומכים במי שהם אוהבים, ורוב העולם לא כל כך אוהב אותנו. יש בעולם מעט יהודים והמון מוסלמים, כולל ברוב מדינות המערב - והפוליטיקאים המערביים יודעים זאת, כמובן. אם השר הראשון של סקוטלנד - למעשה, ראש הממשלה - הוא מוסלמי ממוצא פקיסטני, שאשתו ממוצא עזתי, שום סרטון לא ישכנע אותו ואת תומכיו להיות בעדנו. מלבד המוסלמים, הרבה נוצרים עדיין מפרשים את דתם כאנטי-יהודית. נוצרים רבים הם אוהבי ישראל, אך חוששני שאין הם הרוב. בקיצור, נקווה שהמסבירים שלנו יעשו כמיטב יכולתם, אך ההסברה היחידה שתהיה אפקטיבית באמת היא ניצחון צבאי מוחץ: העולם אמנם מרחם על הקורבנות, אך בסופו של דבר מעניק את המקום ליד השולחן למנצחים. בעזרת ה' במהרה.
הם מקבלים מלא כסף. הם פשוט בוחרים להרוג עם זה.
והעולם בעדם לא כי הם בעדם (כי אם הם היו בעדם מזמן היו מטפלים בחמאס וכו' ובכללי בבעיות קשות שיש בעולם) אלא הם פשוט נגדנו. הם אנטישמים.
וואי כל הזמן אחותי הקטנה באה אליי עם עוד שם של מפורסם שתומך בהם (שחקן או זמר בינלאומי) אני מקווה שלא נשבר לה הלב יותר מדי...
זו המציאות הם עיוורים (מרצון?) ואנחנו כבשה קטנה בין 70 זאבים
אבל הכי קשה לי עיוורות של שמאלנים... כי זה מתוכנו זה הכי כואב ופוגע בנו
אֵין פּוֹחֲתִין לְפֵאָה מִשִּׁשִּׁים,
וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ:
אֵין לַפֵּאָה שִׁעוּר;
הַכֹּל לְפִי גֹּדֶל הַשָּׂדֶה,
וּלְפִי רֹב הָעֲנִיִּים, וּלְפִי רֹב הָעֲנָוָה.
(קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
הרמב"ם מפרש "רוב הענוה": "יש מי שיקרא ענווה בוי"ו, ופירושו: מה שתענה הארץ, אם זרע רב או מעט. ויש מי שיקרא ענבה בבי"ת, ופירושו: גודל הגרגרים או דקותם, ורוע פריהם. ושני העניינים קרובים זה לזה."
לפי הרמב"ם זה גדר ברוב תבואת השדה.
הר"ש מפרש: "ולפי הענוה, שבזה לא נתנו חכמים שיעור, ולפי ענוותו יוסיף וירבה לעניים, מלשון 'וענותך תרבני' (תהלים יח)."
לפי הר"ש זה גדר בענוותנותו של בעל הבית ונדיבותו.
התפארת ישראל מפרש: "ול"נ שהוא מלשון ולא שקץ ענות עני. ר"ל אם עניות העניים גדול מאד יכול להוסיף ליתן להם יותר מחלק ס'."
לפי התפא"י זה גדר בהצטרכות העניים.
לגבי הפסוק בתהלים שהר"ש מביא, בפשטות זה על הקב"ה כדברי רש"י שם בתהלים: "וענותך תרבני" - "הרביתה מדת ענותך להתנהג בה עמי", וכמו שמרחיב הרד"ק "וענותך - דרך משל , כאלו השפלת כבודך להשגיח בי". המדרש רבה (כי תשא מא, ד) אומר: "וענותך תרבני, וכי יש עניו גדול מן הקב"ה".
מעניין שהר"ש דורש את זה על האדם. יכול להיות שהוא מתכוון שהאדם צריך ללכת בדרכי ה' להיות עניו, כמצווה בתורה: "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט) וכמו שמביא הרמב"ם במצוות עשה ח' על פי חז"ל.
אמנם מצינו במדרש שוחר טוב על המזמור בתהלים שזה נדרש על דוד המלך: "וענותך תרבני . זו ענוה, מלמד ששלשתן נמצאו בדוד... ובזכות מה הישועה באה... ורבנן אמרי אף בשביל הענוה, שנאמר וענותך תרבני."
הזוהר חדש כי תשא (עו ע"א) דורש את הפסוק על ענוות משה.
איך זה מתפרש בפסוק על האדם?
הר"י מטראני שם מפרש: "וענותך - שנתת לי, היא תרביני - שבשביל הענוה שהיה לי, עליתי לגדולה זו."
יוצא מהר"י מטראני ש-ה' מעניק ענווה לאדם ןתפקידו הוא לשמר אותה ולהעמיקה בנפש.
הר"ש מפרש שהענוה נותנת לאדם גדלות מבחינת הרחבת הנפש, ואז הוא מוכן להיות נדיב ולתת לאחרים. זה מעניין שלפי דבריו הענוה מושפעת עליו מ-ה' כדי להעניק לבריות. נראה שדוד המלך בזכות שהענוה שלו גרמה לו להתרחבות הנפש ונדיבות כלפי האחר, הוא יכל לבקש בפסוק אחרי זה מ-ה': "תרחיב צעדי תחתי".
המדרש תהלים אומר שהישועה באה על ידי הענווה, לפי הר"ש כשאדם נדיב כלפי האחר, ה' גם נדיב כלפיו ומעניק לו ישועה פרטית. אם זה מדובר על ישועה כללית, אז בגלל שהאדם מנסה לדאוג ולהעניק לאחרים, אז ה' בזכות רצונו מושיע את הכלל כולו.
א. ה' תן לי כח לנדוד את שנתי, משנת הלילה המעייף את עיני.
ב. תן לי כח לפניך באומץ לעבוד, לעמוד על משמר ולא למעוד.
ג. לשמוח בעליצות ביגיעת התורה, לשיר כל היום בשמחה וברננה.
ד. אני נשטף בין פרטי המושגים, קשה לי לעלות מעל הכוכבים.
ה. ה' שאר רוח תשרה עלי, ארקוד לפניך בכל פעמיי.
ו. תן לי דרך ישרה ובטוחה, בלי ספקות ורוב מבוכה.
ז. תמוך אשוריי במעגלותיך, הדרכיני בנתיב עוזיך.
לא יודע כמה אנשים קוראים את התגובות שלי.
אני משתדל להביא המון מקורות לסמוך את דעתי, ואני משתדל לציין את המקור המדוייק.
אני רוצה להודיע לכולם שלא יהיה גניבת דעת והטעיה, שאני לא זוכר את המקורות בעל פה ואני משתמש עם תוכנות כמו פרויקט השו"ת ועוד.
הרעיונות הם מקוריים שלי, אבל אני מתעזר למציאת מקומות מדוייקים של המקורות וכן למצוא מקורות שירחיבו לי ברשת.
אין מילים לתאר את הכאב. את השאלה. אולי סוף סוף יילחמו באמת נגד אפילו דיבור קטן על מסירת שטחים?
משהו יכול אולי להוריד ולשלוח את זה כקובץ ודאו\אודיו?
''ט 'באב - השואה''
טיוטה של לילה.
- הר של אפר.
ערימת עצמות.
ים של מוות.
בשדה הפתוח.
השמים בוכים.
על עולם שאבד
על עולם ששקע,
טבע בערפל.
דם, בכי, כאב,
ודממה.
דממה.
מתוך הר המוות
עיני הילד מביטות,
שקטות, עמוקות.
כואבות. מייסרות.
השאגה בוקעת את הלילה,
בדממה.
חרישית, תובעת,
מבקשת תשובה.
זעקת החדלון,
הכאב פורץ בניגון,
הניגון מתפתל,
עולה.
מבקש, מתחנן.
בתמיהה, בקבלה.
בזעקה,
כוסף, כמה.
צלול, טהור.
משתוקק.
ומבקש.
מבקש. ותובע.
עד מתי?
מחפשת ספרים איכותיים כדוגמת אלו של רותי קפלר, מיה קינן, מלוביצקי, דבורי רנד, לרכישה מיד שניה
גם אוספים מסודרים של מגזין 'בתוך המשפחה' אשמח
054-655-8529
הסיבה *היחידה* שחמאס התעצמו אחרי כל "סבב" קודם זה בגלל שהבריחו אמצעי לחימה דרך מנהרות שהפתח יציאה שלהם במצרים.
אז למה ביבי לא עשה יד אחת עם אל-סיסי שגם לא אוהב את חמאס כדי למצוא את כל היציאות של המנהרות האלו ולחסום אותם???
מדובר על שטח ממש קטן יחסית, ובטח עם כל הAI, הלווינים, אמצעי התצפית וכו' וכו' יכלו למצוא את כל נקודות היציאה.
האם סציומט / אגואיסט הוא סציומת / אגואיסט או שהוא פשוט אדם שנשאר תקוע נפשית בילדות מסיבות
כאלו ואחרות (והתודעה שלו לא התפתחה להבין שיש עוד אנשים וכו' וכו')?
סוציומט.
הוא משתמש עם החברה עצמה לקידום טובותיו האישיות. הוא מראה להם פנים שוחקות ומשחק אותה כנדיב ואדיב, אבל כל מטרתו להשתמש בהם.
יכול להיות אדם מבוגר ומפותח שהוא פשוט אגואיסט. אכפת לו רק לקדם את עצמו.
יש מרכיב גנטי
יש מרכיב התפתחותי (טראומות בעיות כו')
יש מרכיב קוגנטיבי (פילוסופיית חיים או באופן כללי דפוסי חשיבה מסוימים שהתפתחו עם הזמן)
ויש מרכיב בחירי
המילים "מפותח" או "תקוע בילדות" לא אומרות הרבה לדעתי -> יש אנשים מאוד "מפותחים" שכלית לצורך העניין אבל הגישה שלהם לחיים מזיקה. ויכול להיות שהיא לא באמת מזיקה להם אלא לסובבים אותם וזה פשוט לא מעניין אותם מספיק כדי להשתנות. מבחינה תורנית כל מי שלא בקו אחד עם התורה הוא גם "לא מפותח" מספיק.
אימאלה!😨
מאוד אירוני שלבסיס בו מזהים את החללים קוראים שורה.
ממש
"משורה משחרר רק המוות"
חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה,
כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ה):
"וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ,
בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדֶךָ".
"בְּכָל־לְבָבְךָ" – בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ,
בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רַע;
"וּבְכָל־נַפְשְׁךָ" –
אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ;
"וּבְכָל־מְאֹדֶךָ" – בְּכָל מָמוֹנְךָ.
דָּבָר אַחֵר: "בְּכָל־מְאֹדֶךָ" –
בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לָךְ,
הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד.
לֹא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח,
שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים.
לֹא יִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת
בְּמַקְלוֹ, וּבְמִנְעָלוֹ, וּבְפֻנְדָּתוֹ, וּבְאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו,
וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפַּנְדַּרְיָא,
וּרְקִיקָה מִקַּל וָחֹמֶר.
כָּל חוֹתְמֵי בְרָכוֹת שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ,
הָיוּ אוֹמְרִים: "מִן הָעוֹלָם".
מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין,
וְאָמְרוּ: אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד,
הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים:
"מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם".
וְהִתְקִינוּ, שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם,
שֶׁנֶּאֱמַר (רות ב, ד):
"וְהִנֵּה־בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים ה' עִמָּכֶם,
וַיֹּאמְרוּ לוֹ, יְבָרֶכְךָ ה'";
וְאוֹמֵר (שופטים ו, יב):
"ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל";
וְאוֹמֵר (משלי כג, כב*):
"אַל־תָּבוּז כִּי־זָקְנָה אִמֶּךָ";
וְאוֹמֵר (תהלים קיט, קכו):
"עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ".
רַבִּי נָתָן אוֹמֵר:
הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ, עֵת לַעֲשׂוֹת לַה'.
(קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
המשנה לומדת את החיוב להודות על הרעה כשם שמברך הטובה מ" 'בְּכָל־מְאֹדֶךָ'– בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לָךְ, הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד."
הגמרא בברכות (ס ע"ב) מביאה עוד פסוקים: "אמר ר' אחא משום ר' לוי מאי קרא (תהלים קא, א) חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה אם חסד אשירה ואם משפט אשירה רבי שמואל בר נחמני אמר מהכא (תהלים נו, יא) בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר זו מדה טובה באלהים אהלל דבר זו מדת פורענות רבי תנחום אמר מהכא (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא ורבנן אמרי מהכא (איוב א, כא) ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך." הירושלמי ברכות (ט, ה) מוסיף לדרשה האחרונה: "כשנתן ברחמים נתן. וכשלקח ברחמים לקח. ולא עוד אלא כשנתן לא נמלך בבריה וכשלקח נמלך בבית דינו. אמר רבי אלעזר כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו."
הירושלמי בברכות (ט, ה) אומר: "רבי ברכיה בשם רבי לוי על שם (תהלים, לב) ואתה מרום לעולם ה'. לעולם ידך על עליונה. בנוהג שבעולם מלך ב"ו יושב ודן כשהוא נותן דימוס (זיכוי במשפט) הכל מקלסין אותו. וכשהוא נותן ספקולה (הרשעה במשפט) הכל מרננים אחריו. למה ששטף בדינו אבל הקב"ה אינו כן אלא ואתה מרום לעולם ה' לעולם ידך על עליונה."
מה הכוונה לברך על הרעה? הגמרא בברכות (ס ע"ב) אומרת: "לקבולינהו בשמחה". רש"י מפרש: "לקבולינהו בשמחה - לברך על מדת פורענות בלבב שלם". המאירי מפרש: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כלומר שלא יבעט למה שאירע לו אבל יודה לשם ויצדיק את דינו ויבטח בשם להסיר ממנו מוקשי רעתו".
הרמב"ם (הלכות ברכות י, ג) פוסק: "וחייב אדם לברך על הרעה בטוב נפש כדרך שמברך על הטובה בשמחה שנאמר ואהבת את יי' אלהיך וגו' ובכל מאדך ובכלל אהבה היתירה שנצטוינו בה שאפילו בעת שייצר לו יודה וישבח בשמחה." זאת אומרת שחייבים לברך בשמחה כפשוטו, וזה חלק ממצות אהבת ה' כמו שהמשנה אומרת.
הטור (רכ"ב) מסביר את הסיבה לשמחה: "וחייב אדם לברך על הרעה בדעת שלימה ונפש חפצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה, כי הרעה לעובדי השם הוא טובתם ושמחתם, כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד השם שהיא שמחה לו". זאת אומרת שלפי הטור הסיבה שהאדם יכול לברך בעת הרעה בשמחה זה כי הוא עובד את ה' בקבלת הרעה באהבה בלב שלם.
הרמב"ם בפירוש המשנה מסביר את הסיבה לברך בשמחה כי ה' עושה הכל לטובה: "מה שאמרו: כשם שהוא מברך על הטובה - רוצה לומר, לקבל אותה בשמחה ולב טוב, ולכבוש כעסו, וייטיב נפשו כשיברך 'דיין האמת', כמו שיעשה בשעה שיברך בה 'הטוב והמטיב'. וכמו שהיו אומרין החכמים ברוב דבריהם: 'כל מה דעבדין מן שמיא – לטב'. וזה דבר שכלי אצל בעלי השכל, ואפילו לא הורה הכתוב עליו... ועל כן אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבוא עליו צרה, מפני שאינו יודע סופה."
כבר משמע בגמרא (ברכות ס ע"ב- סא ע"א) כהסבר הרמב"ם כי היא מביאה: "משמיה דר' עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד כי הא דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא (בדרך) מטא (הגיע) לההיא מתא (לעיר) בעא אושפיזא (רצה להתארח) לא יהבי ליה (לא נתנו לו) אמר כל דעביד רחמנא לטב אזל ובת בדברא (ישן בחוצות העיר) והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא (ונר) אתא זיקא (רוח) כבייה לשרגא (כיבה את הנר) אתא שונרא (חתול) אכליה לתרנגולא אתא אריה אכליה לחמרא אמר כל דעביד רחמנא לטב ביה בליליא אתא גייסא שבייה למתא (בא חיל שבה את העיר) אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה".
מזה שהגמרא מציינת את המאמר והסיפור בסוגיא, משמע כרמב"ם שהיכולת לברך בשמחה זה הבטחון שכל מה שעושה הקב"ה הוא לטובה.
הטור (ר"ל) פוסק: "לעולם יהא אדם רגיל לומר 'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד' ".
הוא מביא את זה במנותק מחייב אדם לברך הרעה. נראה לפי הטור שזו בעיקר השקפה כללית על החיים, בנוסף לקשר לעת צרה ורעה.
בעצם שאלת הרוע בעולם וייחוסו להקב"ה אומר הרמב"ם ב'מורה נבוכים' (ג, י) רעיון מכונן שהשקפתו מפרידה לגמרי את הרע מהקב"ה: "ואחר אלו ההקדמות יודע באמת שהשם יתעלה לא יאמר עליו סתם שהוא עושה רע בעצם כלל, ר"ל שיכוין כונה ראשונה לעשות רע, זה לא יתכן, אבל פעולותיו כלם טוב גמור, שהוא אינו עושה רק מציאות וכל מציאות טוב, והרעות כלם העדרים לא תתלה בהם פעולה, רק בצד אשר בארנו, בהמציאו חמר על הטבע הזה אשר הוא עליו, והוא היותו מחובר בו ההעדר לעולם כמו שכבר נודע, ומפני זה הוא סבה לכל הפסד ולכל רע, ולזה כל מה שלא המציא לו השם זה החמר לא יפסד ולא תשיגהו רעה מן הרעות, תהיה אם כן אמתת פעולת השם כולו טוב, אחר שהוא מציאות, ולזה ספר הספר אשר האיר מחשכי העולם, ואמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, עד שמציאות זה החמר השפל לפי מה שהוא עליו, מחבור המחייב למות ולרעות כולם, כל זה ג"כ טוב להתמדת ההויה והמשך המציאות בבא זה אחר סור זה, ולזה פירש ר' מאיר והנה טוב מאד טוב מות, לענין אשר העירונו עליו, וזכור מה שאמרתיו לך בזה הפרק והבינהו, ויתבאר לך כל מה שאמרוהו הנביאים והחכמים שהטוב כלו מפעולת השם בעצם, ולשון בראשית רבה אין דבר רע יורד מלמעלה".
החומר שה' יצר על ידי צמצום לצורך יצירת העולם והאדם, יש בו חסרונות, וגם זה ה' מכוון הכל לטובה.
א. אל מלא רחמים וחמלה, חוס נא על עמך בצרה.
ב. הגן וסכך על כל יחיד ויחיד, מלא אותו כוחות יותר מתמיד.
ג. השגחה מיוחדת על כל פרט מישראל, לרומם את חייו להטיב ולשמחו בגואל.
ד. מצוות גאולה קבעת לרחוק מתורה ביד גוי, הקם נא דבריך לכל מי שבצרה וצוקה אבוי.
ה. בתוך מלחמת הכלל והרבים, לא נשכח מכל יהודי תמים.
ו. כל אבר ואבר ממכלול נשמת האומה, לא יעלם מרוב מהירות וחופזה.
ז..נאהב ונכבד ונירא מחברינו, נשמח את לבבם בכל מאמצינו.
ח. רק כאשר נרגיש ונאהב כל אח כבשרינו, נזכה לגאולה וישועה כללית נפלאה בעמינו.
ולא הבאת את דברי איוב:
"וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו." (איוב פרק ב פסוק י)
איך אתה מבין את היחס בין זה לדברים שהבאת?
תודה רבה על כל המסכת והדברים שהבאת
לסוגיא:
"רבי עקיבה אומר אם נאמר בכל נפשך קל וחומר בכל מאודך, מה תלמוד לומר בכל מאודך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בין במדת הטוב ובין במדת פורענות, וכן דוד אומר +שם /תהלים/ קטז יג+ כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, +שם /תהלים/ קטז ג - ד+ צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, וכן איוב אומר +איוב א כא+ ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, על מדת הטוב קל וחומר על מדת פורענות מה אשתו אומרת לו +שם /איוב/ ב ט+ עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומת, ומה אמר לה +שם /איוב/ ב י+ כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל".
התנחומא (יתרו טז) גם מקשר את זה לסוגיא: "אבל אתם תהיו נותנים הודיה על הטובה ועל הרעה, שכן דוד אומר (תהלים קטז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, וכן איוב אומר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך (איוב א) על מדה טובה ועל מדת פורענות, מה אשתו אומרת לו עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומות (שם /איוב ב'/) אמר לה כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל (שם /איוב ב'/), וצריך אדם להיות שמח בייסורין יותר מן הטובה שאפילו אדם בטובה כל ימיו לא נמחל לו עבירות שבידו ובמה נמחל לו ביסורין".
זה עוד נקודה שגם הערוך והרבינו יונה מדברים עליו, שרע בא לכפר לאדם על עבירות.
יש להעיר שכנראה התלמודים לא הביאו את הפסוק שציינת כי הגמרא בבא בתרא טז ע"א דורשת את סוף הפסוק: "בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו אמר רבא בשפתיו לא חטא בלבו חטא", אז אחרי ש-ה' פגע בגופו בפרק ב' הוא לא קיבל את הרע בצורה גמורה. רק בהתחלה בפרק א' שאמר את הפסוק: "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך" "בכל זאת לא חטא איוב" בכלל כי לא כתוב 'בשפתיו'. אבל בפרק ב בפסוק שהבאת לפי התלמוד זה לא היה קבלת דין בצורה נכונה.
בכלל בספר איוב יש דיון ארוך על הרוע בעולם.
אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה, העומדים בין בים ובין ביבשה, המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה ומאפילה לאורה ומשיעבוד לגאולה, השתא בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן!
כתוב בתהילים בפרק ג', "אני שכבתי ואישנה הקיצותי, כי ה' יסמכני" דוד המלך אומר לה' יתברך, אף על פי שהוא בצרה צרורה, הבן שלו רודף אותו להורגו. והוא בכל זאת הולך לישון ונרדם. כי הוא יודע שה' יתברך איתו, ורק הוא יציל אותו!
ה' נותן לקין אות, לבלתי הרוג אותו כל מוצאו. אבל קין באמת עשה עול גדול מאוד, למה הוא מקבל אות מה' שמגן עליו? אומרת התורה "לכן כל הורג קין שבעתיים יוקם". "לכן", בשכר שהכיר שהישועה שלו היא מה' יתברך. שרק הוא יכול להציל אותו!
בהפטרה השבת נקרא "אהבתי אותכם אמר ה'" והשאלה היא פשוטה מאוד, למה? הלא מדובר על תחילת בית שני כשהמצב הרוחני של עם ישראל על הפנים, היו נשואים לגויות וכו'. אלא ה' אומר אף על פי כן אהבתי אותכם, למה? ככה!
החתם סופר כותב "וה' יבקש את נרדף" שאפילו כשעם ישראל עושים נגד רצונו של מקום, וחס ושלום נגזרה עליהם גזירה, ה' רוצה להציל את עם ישראל ולכן מגלגל שאומות העולם ירדפו אותם ומצילם וסולח להם שכתוב "וה' יבקש את נרדף".
"קומה ה' הושיעני אלוהי" דוד המלך בתהילים אומר חמש פעמים "קומה ה'" הילקוט בתהילים מביא שה' אומר לדוד, דוד, אפילו תקים אותי פעמים רבות איני קם, ומתי אני קם כשאני רואה עניים נשדדים ואביונים נאנקים שכתוב "משוד עניים מאנקת אביונים, עתה אקום יאמר ה'"
דוד מייצג את האומה הישראלית,
"רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלוהים סלה" כשרואים שמידת הדין מתגלגלת על עם ישראל (אין ישועתה לו *באלוהים* - מידת הדין) אומרים זהו עכשיו אין להם ישועה אבל ה' הוא האלוהים, בנים אתם לה' אלוהיכם. כשמדובר בעם ישראל, מידת הדין היא בסה"כ תחפושת לחסד. שכתוב בהמשך הפסוק "ואתה ה' מגן בעדי" בעדי - עב' גמ' חסד, די' גמ' דוד.
אומר הרב ליאון ע"ה, דוד - הכוונה לאומה הישראלית. דוד, מלך ישראל חי וקיים!
אומר ה' לעם ישראל תדעו שאני (מלך ישראל) חי וקיים, אני רואה הכל ואני אושיע אתכם!
יהי רצון שה' יתברך יושיעינו בנקמת דם אחינו ואחיותינו השפוך כמים על הארץ מהאויב הצורר ששחט וטבח אנשים נשים ותף, ושבה את אחינו ואחיותינו. נצפה לראות בישועת ה' "אשיב נקם לצרי, ולמשנאי אשלם" כי הם עשו כל הרעות עמנו לשנאתו של הקב"ה (רמב"ן).
*ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו!*
אני גר בדירת שותפים, סך הכל 4 שותפים.
2 שותפים עוזבים עוד מעט ואנחנו מחפשים 2 שותפים במקומם.
הגיעו לבדוק את הדירה 2 אחים.
אז אני מבחינתי חשבתי שהם בסדר, אבל השותף השני שנשאר אמר לי שהוא מתנגד שהם ייכנסו.
הוא אמר שזה לא טוב שנהיה אני והוא (אין לנו היכרות מוקדמת, שנינו ביחד בדירת שותפים בערך חצי שנה) ו-2 אחים
מהבחינה שהשני אחים קרובים וקשורים ומבחינה חברתית זה יהיה כאילו אנחנו (2 השותפים הנוכחיים שנשארים) והם, במקום שנהיה
4 אנשים ביחד באותו מישור מבחינה חברית.
מה אתם חושבים?
יש בזה משהו, השאלה אם זה ממש משמעותי עד כדי כך שלא להכניס אותם?
תודה
אם יש הרבה שמחפשים דירות וסביר שתמצאו בקלות שותפים אחרים, אולי עדיף שלא.
שני אחים, ועוד שבאים יחד לחפש דירה, מאד קשורים זה לזה. במיוחד אם בחברה זרה.. אבל פשוט אפשר לבדוק אם הם חברותיים. אם כן, לא נראלי שיש בכלל בעיה.
זה אם אחד עוזב/ לא מסתדר
השני כנראה ירצה ללכת איתו...
לחפש באותו זמן 2 שותפים במקום אחד .. לא אידאלי לא משתלם.
אלא אם כן הם חותמים בנפרד ואתם לא מכנסים ביחד את הכסף שלהם .. כל אחת אישות נפרדת לחלוטין
ועדיין זה לא אידאלי ..
מנגד לא אידאלי גם להישאר עם דירה ריקה ולשלם על הפער של חוסר בשני דיירים.
תעשו חישוב
א. אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר:
הַפֵּאָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהָרֵאָיוֹן,
וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְתַלְמוּד תּוֹרָה.
אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה,
וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא:
כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים,
וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ;
וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם.
(קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
הגר"א בשנות אליהו הארוך מקשר בין תלמוד תורה שאין לו שיעור לתלמוד תורה כנגד כולם: "כיון שיוצא בתיבה אחת היינו דאילו לא הוי כתיב והגית ה"א שאינו צריך אלא תיבה א' ולא יותר אף שיש לו פנאי ללמוד לכך נאמר והגית גו' לומר שחייב אדם ללמוד תורה יום ולילה אך אם צריך לעסוק במצוה או בדרך ארץ שהוא ג"כ מצוה אזי הוא פוטר את עצמו בתיבה אחת ונקט התנא הא דאין לת"ת שיעור למטה להורות שצריך האדם מאד מאד לחבב את התורה דבכל תיבה ותיבה שלמד בה הוא מצוה בפ"ע והראיה שיוצא בתיבה אחת מצות לימוד התורה שהיא שקולה נגד כל המצות והכלל בזה שאין מבטלין ת"ת אפילו למצוה אם יכולה להעשות על ידי אחרים והשכל מחייב בזה מפני שכל תיבה ותיבה בפ"ע הוא מצוה גדולה והיא שקולה נגד כולם. א"כ כשלומד למשל דף א' מקיים כמה מאות מצות. וא"כ בודאי יותר טוב לקיים מאה מצות ממצוה אחת".
לפי הגר"א כל תיבה היא מצווה בפני עצמה וזה השיעור המינימלי שיוצא בה לקיים מצוות תלמוד תורה.
הגמרא במנחות (צט ע"ב) אומרת: "א"ר אמי מדבריו של ר' יוסי נלמוד אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות (יהושע א, ח) לא ימוש (את) ספר התורה הזה מפיך אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי אפי' לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש".
משמע בהתחלת הגמרא שצריך לפחות פרק אחד לצאת ידי המצווה שחרית וערבית. השאלה מה הכוונה פרק? הגמרא אומרת אחרי זה יוצאים בקריאת שמע. בפשטות הכוונה שיוצאים בפרשיות השונות של קריאת שמע, שהם כמה פרקים.
בגמרא נדרים ח ע"א יכול להיות גם משמע שצריך לפחות פרק אחד שחרית וערבית: "ואמר רב גידל אמר רב האומר אשכים ואשנה פרק זה אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל והלא מושבע ועומד הוא ואין שבועה חלה על שבועה... כיון דאי בעי פטר נפשיה בקרית שמע שחרית וערבית משום הכי חייל שבועה עליה". מזה שהגמרא אומרת בהתחלה אשכים ואשנה פרק זה, ואז הגמרא מדברת על שפוטר נפשו בקריאת שמע, משמע קצת שהקריאת שמע תחליף את הפרק.
המשנת אליעזר יג אומר: "אפילו לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית, קיים מצוות לא ימוש. ר' שמעון בן יוחי אומ', אפילו לא קרא אלא שני פיסוקין שחרית ושני פיסוקין ערבית, קיים לא ימוש."
משמע מכאן שמספיק שני פסוקים. כנראה מספיק הפסוק הראשון של קריאת שמע וברוך שם כבודו לעולם ועד שהוא נחשב כפסוק (הוא לא בדיוק פסוק ומופיע לראשונה במשנה יומא ג, ח ובפסחים נו ע"א לענין אמירתו בקריאת שמע אבל הוא מבוסס על הפסוק בתהלים עב, יט: "וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן").
הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה א, ח) פוסק: "חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה." העבודת המלך מציין שהרמב"ם אומר 'לקבוע' על פי הגמרא בשבת (לא ע"א) ששואלים את האדם האם קבעת עתים לתורה. הגר"א כבר ציין את המקור הזה על דברי הרמב"ם המובאים בשולחן ערוך.
יכול להיות שהגמרא נתנה דוגמא של פרק כי בפרק אדם קובע את עצמו והוא מקיים בזה קביעת עתים, אבל מצד עצם מצוות תלמוד תורה הגר"א צודק שמספיקה תיבה אחת.
אמנם כמו שציינו במשנת רבי אליעזר משמע שצריך לפחות שני פסוקים.
השולחן ערוך (יו"ד רמו, א) מביא את הרמב"ם, והרמ"א מוסיף: "ובשעת הדחק, אפילו לא קרא רק קריאת שמע שחרית וערבית, לא ימושו מפיך קרינן ביה".
א. אלהי נתת בקרבי תורה חדשה, נובעת מאמת פנימית חזקה.
ב. יגיעה אחר יגיעה למצוא מקורות, לצרף משפטים תיבות ואותיות.
ג. לברר נפה אחרי נפה תנ"ך וחז"ל, להביט במרחב הכללי מעל.
ד. לייקר דברי מדרשים והלכה, לרומם את דבריך בכל הדרה.
ה. להידבק בגדולי הדורות הנפלאים, לחדור לתוך תורתם במים עמוקים.
ו. סברא ישרה הענקת לי בחסדיך, לדרוש אמת וזכות בכל חידותיך.
ז. דל אני ממעשים ומידות, פחות אני מכל הבריות.
ח. שפל ונאלח נבזה וחדל אישים, מטיפה סרוחה עפר ואפר מקטני הקטנים.
ט. אותי בחרת אמרתי הנני שלחני, להפיץ תורת אמת חסד ונחמה משחני.
י. תן לי כח לקיים שליחותך, להפיץ מעיינות התורה לכבודך.
יא. להסיר קוצים דעות רעות ועיוותים, לשמח את עמך ברוב ניחומים.
יב. לרדות מדבש מתיקות התורה אל פיהם, להמשיך את לבבם אחריך בשגעון מאווייהם.
יג. האור החיים חכם הארץ ידע את הסוד, שכדי להידבק בתורה צריך להשתגע מאוד.
יד. כמו הנביא כן השגת התורה, ביטול החושים ודבקות גמורה באורה.
טו. התורה דכלה בה ובה תחזי, הפוך בה הפוך בה סיב ובלי.
טז. מתוכה רוח הקודש נובע, להשיג השגות עליונות להיוודע.
יז. ה' תן לי כח לעסוק בה עוד ועוד, מלא את קרביי וכליותיי מכל סוד.
היי,
יש לי סמארטפון שהכל בו עובד מעולה, אבל גירסת האנדרואיד שלו ישנה (ואי אפשר לעדכן אותה יותר) ואני כבר לא יכולה להפעיל עליו
כל מיני אפליקציות אז קניתי חדש.
השאלה היא האם לשים את הישן באיזה מגירה וזהו או שיש לו אולי שימושים שיכולה עדיין להשתמש בו?
אפשר להריץ עליו משחקים. אפשר לתרום אותו לחיילים ששלהם בדיוק נהרס.
אם זה דגם מוכר אולי אפשר להתקין עליו רום לא רשמי מעודכן אבל זה עבודה קשה.
לא באמת אכפת להם מזכויות אדם. הם פשוט אנטישמים במסווה או שלא במסווה
הם אומרים שכל הטבח שהיה בשמחת תורה זה באשמת הדיכוי של ישראל.
אחת מהדירקטריון זאת Judith Butler שהבאתי בשרשור אחר את ההרס העצום העולמי של המחקרים שלה בענין מגדר וטרנסג'נדריות.
אפילו יש סרטון מההפגנה היום שחזנית מתפללת חזרת הש"ץ ואומרת שם ה' ברבים בצורה של זכר ונקבה.
גם השואה היתה כי אנחנו שולטים בעולם...מובן..
לא הבנתי איך קשור.
