פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 73)

הימים הקשים האלה שהולכים ומתארכים, יוצרים עייפות בנפש. אם בשבועיים הראשונים היינו בשבר מטורף שהביא איתו גם הרבה תקווה למשהו חדש, ואפילו לגאולה, אז ככל שהזמן עובר והמצב הזה מתארך והופך לשגרת חירום, גם התקווה פוחתת. גם האמון בשינוי פוחת. וגם המתח הרוחני, המחייב של ההתחלה...

פתאום קשה לי ממש להתפלל, אפילו יותר מבימי שגרה... וגם היומיום נעשה כבד הרבה יותר.

זהו, רק שיתפתי תחושותי, בתוך שאר תחושות ישראל.

בשורות טובות.

מתלבטת בין גלקסי a14 ל-a24

כמה שווה כדי להשקיע את הפער?

עדיף במקום לקנות את ה14 עם 6 ג'יגה רם (זה עולה בערך כמו ה24 עם 4)?

חשוב לי פלאפון שיחזיק לכמה שנים ובתקציב של עד 750

סמסונג, עם טייפ סי וטביעת אצבע...

שלום,

לא הבנתי למה צריך לשים פסטה במסננת ולא פשוט לשפוך את המים החוצה ופשוט להזהר שהפסטה לא תצא יחד עם המים? ומקסימום יישאר קצת מים בפנים.

או להחזיק את המכסה של הסיר על הסיר ב98% וככה להוציא את המים, כלומר - שהמכסה בולם את הפסטה מלצאת ונותן רק למים לצאת.

 מַלְבְּנוֹת הַתְּבוּאָה שֶׁבֵּין הַזֵּיתִים —

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:

פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים:

מֵאֶחָד עַל הַכֹּל.

וּמוֹדִים, שֶׁאִם הָיוּ רָאשֵׁי שׁוּרוֹת מְעֹרָבִין,

שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּאָה מֵאֶחָד עַל הַכֹּל.

(קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הירושלמי אומר שהמחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בכל שדה אילן שהם נטועים 10 אילנות לבית סאה.

יש שלושה פירושים למלבנות התבואה:

1. הרמב"ם- "מלבנות — הם ערוגות מרובעים, דומים לדפוס שעושין בו הלבנים, והם מרובעות."

2. ר"ש פירוש ראשון- "ויש לפרש דמלשון שדה הלבן הוא ושדה תבואה נקראת שדה הלבן על שם שכשמתבשלת התבואה מתלבנת ומלקטין אותה".

3. ר"ש פירוש שני- "ועוד מפרש דכל שדה חוץ משדה האילן נקרא שדה הלבן על שם שהחמה זורחת בהן ואין בהן צל כשדה האילן"

מצינו 'מלבנות' בש"ס שחייבים לפרש כרמב"ם שהם מרובעים, כמו בשבת מז ע"א לענין תוקע "מלבנות המטה" וגם בבא בתרא סט ע"א לענין מה כלול במכירת בית "מלבנות של פתחים ומלבנות של חלונות".

רק לפי הרמב"ם לכאורה צריך לגרוס ב'מלבנות', צירי מתחת לב' ולא שווא.

המדרש שכל טוב תולדות כז, כז אומר: "ועוד שריח בני כריח השדה. זהו גן עדן, שכן בלשון רבותינו שדה האילן ושדה הלבן: אשר ברכו ה'. ששם הברכה האמורה לצדיקים משתלמת, ושם עץ החיים ורוחניות הטובים להרגיע ולדשן ולנהל על מי מנוחות כל רגעי ארץ ומצוקיה."

זה חידוש, כי מפשטות הפסוקים בבראשית ב משמע שגן עדן זה רק שדה אילנות. אבל לפי השכל טוב יש בגן עדן גם שדה לבן וגם שדה אילנות כמו המקרה של המשנה.

אמרו בחדשות שיש אוגדת מילואים בתוך עזה, אז מעניין אותי להבין כמה חיילים זה?

לא הצלחתי להבין מגוגל.

2021: מטוש

2022: פוטלר

2023: קונספציה

Honourable mentions: דיסקט

אנחנו מאמינים שאנחנו עשויים מנפש שקיימת בעולם הזה בלבד ונעלמת כשמתים ומנשמה שזה משהו שאף אחד לא יודע

בדיוק מהו ורק נותנים לו תיאורים שונים כמו רוחני, נצחי וכדומה.

אז לפי התפיסה שיש עונשים למי שחטא, אז מה בעצם נענש?

הרי לכאורה הנשמה היא רוחנית וכו', לא משהו שאמורה להרגיש בדברים רעים.

יש לי בעה את היכולת לסייע בחקלאות בדרום. אממה..

*אין לי רכב.

*אני לא יכול להגיע כל יום. יש מקום שאני עובד בו.

האם מישהו יודע להפנות אותי לדברים רלוונטים? 

אם היה לישראל אך ורק 100 טנקים וחימושים לטנקים ו*******זהו*******, מה היו עושים???

היו עושים קו ישר של הטנקים, מפגיזים וממשיכים וכך הלאה עד שכל הרצועה הייתה מטוהרת.

לגבי היענו "חפים מפשע", הם היו בורחים איך שהפגזים היו מתקרבים אליהם. אף אחד לא יכול

לא לברוח כששומע פגזים מתקרבים אליו.

למה בגלל שלישראל יש מטוסים וכו' וכו' זה צריך לבוא על חשבוננו???????

עד עכשיו מתו ונפצעו חיילים.

שמעתי מאדם מוסמך שהטילים המדוייקים של חיל האויר עולים מיליארדי דולרים וזה שהמלחמה מתמשכת

לפי מה שמתפרסם זה 10 מיליארד שקל לשבוע. הכסף הזה לא מהאויר אלא על חשבון דברים קריטיים אחרים.

ויש עוד אינספור מחירים אחרים.

אני לא מבין מה הולך פה.

לגבי "מה העולם יגיד", כשאתה משדר כח ואמונה בצדקת הדרך - כולם הולכים מאחוריך.

כשאתה לא, אז הולכים נגדך.

זה לא שאם אתה רך ונחמד אז ה"עולם" לטובתך.

זה הפוך ממה שאנשים טוענים.

לסיכום - היו יכולים לסיים את זה תוך 24 שעות, גג 48 שעות.

אחרי שכל הרצועה מטוהרת ועיי חורבות להכניס חיילים עם אמצעים תרמיים לוודא שאין מחבלים.

ואז להחליט אם להשאר עם יישובים יהודים, או להשאר עם שליטה בטחונית.

כמובן שמן הסתם הדברים קצת יותר מורכבים, אך זה היה יכול בהחלט להיות התכנית העיקרית.

הייתי אצלו. ממליץ

קְצָרוּהָ לִסְטִים חֶצְיָהּ וְקָצַר הוּא חֶצְיָהּ —

נוֹתֵן פֵּאָה מִמַּה שֶּׁקָּצַר.

קָצַר חֶצְיָהּ וּמָכַר חֶצְיָהּ —

הַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל.

קָצַר חֶצְיָהּ וְהִקְדִּישׁ חֶצְיָהּ —

הַפּוֹדֶה מִיַּד הַגִּזְבָּר,

הוּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל.

(קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת מרן זהתמר בת אסתר מלכה

מסביר הרמב"ם על הדין של הלקוח: "כשידע הלוקח שקצרו חציה, נתחייב בלא ספק לתת כל הפאה המחוייבת לתת לאותה שדה, לפי שאין לו רשות למכור מתנות הקב"ה, ולפיכך יהיה כאילו לא מכר לו אלא מה שנשאר בשדה אחר הוצאת הפאה שנתחייבה אותה השדה." הרמב"ם מדגיש את הפאה כמתנות ה'.

הרא"ש כותב: "הלוקח נותן פאה לכל - כי ידע הלוקח שהמוכר לא נתן פאה לחציה שקצר כיון שהיה בדעתו לקצור הכל וחלק העניים לא קנה ואדעתא דהכי קנאה שיתן פאה לכל." הרא"ש מגדיר את זה כחלק ממתנות עניים ותלוי בדעת הקונה.

ברור שה' זיכה את הפאה לעניים, וכשנותנים את הפאה זה כמו קרבנות ל-ה', כפי שהבאנו בעבר מהתורת כוהנים.

פה המחלוקת: שלפי הרמב"ם אין ביכולת של האדם למכור את הפאה ש-ה' כבר זיכה לעניים והוא לא שייך במכר כלל, לכן הפאה נשארת איך שהיא על כל השדה, ובעל השדה החדש חייב להפריש בקמה את הפאה.

לפי הרא"ש הגם שפאה מוגדרת כממון עניים, יש לנותן הפאה עדיין שייכות לפאה כי הוא הנותן, לכן רק בגלל שדעת הקונה מסתמא שהוא יתן הכל לעניים, לכן הוא נותן הפאה.

נפקא מינא בין הרמב"ם לרא"ש אם הם יכולים להתנות ביניהם שיתנו חצי חצי את הפאה. לפי הרמב"ם אי אפשר ולפי הרא"ש אפשר.

רבינו בחיי בפרשת בהר כה, כה מביא: "כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו. מלמד שאין אדם רשאי למכור שדהו אלא מפני דוחק ועוני. 'מאחזתו', ולא כל אחזתו, למדה תורה דרך ארץ שישייר לעצמו".

זה מעניין שההלכה במשנתינו עוזרת לנדחק למכור את שדהו, שהוא לא יתחייב לתת פאה מחלקו.

 שָׂדֶה שֶׁקְּצָרוּהָ גּוֹיִם,

קְצָרוּהָ לִסְטִים,

קִרְסְמוּהָ נְמָלִים,

שְׁבָרַתָּה הָרוּחַ אוֹ בְּהֵמָה —

פְּטוּרָה.

קָצַר חֶצְיָהּ וְקָצְרוּ לִסְטִים חֶצְיָהּ —

פְּטוּרָה,

שֶׁחוֹבַת הַפֵּאָה בַּקָּמָה"

(קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

התורת כוהנים דורש את דין המשנה מ"וקצרכם", שאתם חייבים לגמור את הקצירה לעצמכם.

השנות האליהו הקצר מבאר יותר: "כי תיבת ובקצרכם מלה מורכבת. דהו"ל לכתוב ובקצירכם או הל"ל כי תקצרו אלא ש"מ תרתי בעי הקציר של ישראל ושיקצר ישראל לעצמו דוקא. ולסטים לא הוי קציר של ישראל. ועובד כוכבים לא הוי התבואה של ישראל".

הירושלמי אומר שאם הגויים קצרו בשביל ישראל: "קצרוה לישראל חייבת". אבל: "ותני כן אין שוכרין פועלין גוים מפני שאין בקיאין בלקט". הדין הזה לקוח מתוספתא פאה (ג, ב): "אין שוכרין פועלי נכרים לפי שאינן בקיאין בלקט".

יכול להיות שלקט מיוחד שצריך להיזהר בו בשעת הקצירה, אבל פאה הבעל הבית יכול להניח, ושכחה אם לא שכח בעל הבית זה לא שכחה, כמשנה פאה ה, ז.

הרמב"ם פוסק בהלכות מתנות עניים ב, י: "אין שוכרין פועלים נכרים לקצור מפני שאינן בקיאין בלקט ופאה ואם שכר וקצרו את כולו הרי זו חייבת בפאה"

 הר"ש והרא"ש אומרים: "ותני כן אין שוכרין פועלים נכרים לפי שאין בקיאין בלקט שכחה ופאה".

הדרך אמונה על הרמב"ם כותב: "שאינן בקיאין בלקט ופאה . הנה בירו' ספ"ב ובתוספתא פ"ג הגירסא שאין בקיאין בלקט וכן העתיק הראב"ד והר"ש משנץ בתו"כ קדושים פ"א אבל הר"ש והרא"ש והר"י בן מ"צ גרסי שאין בקיאין בלקט שכחה ופאה וכ"ג הרש"ס... וס"ל לרבנו דבשכחה ל"ש בקיאות דאפשר להזהירן שכל מה שישכחו לא יקחו ואח"כ הבעה"ב כבר יברר אם זה ג' זה בצד זה או יש בו סאתים וכה"ג אבל בלקט צריכין לדעת בשעת קצירה אם נופל מתוך המגל או מאחר המגל וכן בפאה יש דברים שצריכין לדעת בשעת קצירה כגון לחלק או לבזבז וכה"ג לכן בזה אסור ולפ"ז אם בעה"ב יפריש בעצמו מתחלה שיעור הראוי לפאה ויזהירם שלא יגעו בזה עד אחר הקצירה ואז בעה"ב יקרא לו שם פאה וגם הוא פירות האילן שאין בו לקט מותר לשכור פועלי גוים דלשכחה לא חיישי' ולפ"ז מסתבר שגם במקום שיש פאה ולקט אם מעמיד מי שמשגיח עליהן מותר לשכור פועלי גויים וכמ"כ הפה"ש דאז הו"ל כמו בשכחה אבל לגי' הר"ש שאין בקיאין בלקט שכחה ופאה יש להסתפק אם מותר בישראל עומד על גביו או דלא פלוג רבנן".

אני לא כל כך מבין למה לפי הר"ש והרא"ש לא יכולים להעמיד משגיח, הרי כל החשש שלא ידעו את ההלכות, ועם משגיח יודעים את ההלכות.

רות הייתה נכריה, אבל ידעה הלכות לקט כדברי הגמרא בשבת קיג ע"ב: "ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת וכי דרכו של בועז לשאול בנערה אמר ר' אלעזר דבר חכמה ראה בה שני שבלין לקטה שלשה שבלין אינה לקטה".

היא ידעה ללקט כמו שצריך כי דבקה בתלמידי חכמים ששם כפי שכתוב בזוהר חדש רות: "ותמן אזלת ואעלת בחולקא חדא ואוליפת אורחיה וידעת ביה מאינון קוצרים ומאן נינהו תלמידי חכמים מחצדי חקלא איקרון."

למי שלא מבין מספיק אנגלית, free זה גם חופשי, וגם בחינם.

בנוסח עדות המזרח, בתחנונים של שני וחמישי יש ג' פעמים י"ג מידות ומספר תחנונים מן הסליחות של ימים נוראים (אלא שהם חותמים באופן שונה, של תפילה בעת צרה) - אלו דברים שאין בנוסחאות האשכנזים.

לדעתי, כדאי שכל מי שמתפלל בנוסח עדות המזרח ישתדל להיות שליח ציבור בימים האלו, כדי לזכות את כל המתפללים לומר כמה פעמים י"ג מידות של רחמים. אחיי, למה שלא תקבלו זאת על עצמכם?

מַעֲשֶׂה שֶׁזָּרַע רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה,

לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל,

וְעָלוּ לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְשָׁאָלוּ.

אָמַר נַחוּם הַלַּבְלָר:

מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבִּי מְיָאשָׁא,

שֶׁקִּבֵּל מֵאַבָּא, שֶׁקִּבֵּל מִן הַזּוּגוֹת,

שֶׁקִּבְּלוּ מִן הַנְּבִיאִים,

הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי,

בְּזוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין:

אִם עֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת —

נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת;

שְׁתֵּי גְרָנוֹת —

נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵאוֹת.

(קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הדין במשנה הוא מחודש כי לכאורה בפסוקים פאה זה דין בקציר שדה, ולא מצינו דין של גורן רק לגבי תרומות ומעשרות, לכן היה צריך הלכה למשה מסיני לחדש שגורן חלוק מראה בדיעבד שהיו שתי קצירות.

השנות האליהו הארוך מביא את הירושלמי פה ומפרש אותו: "בירושלמי אמרינן אמר ר"ז בשם ר"י אם באתה הלכה לידך ואין אתה יודע מה טיבה אל תפליגנה. פי' אל תדחה אותה. שהרי כמה הלכות נאמרו למשה מסיני. וכולן משוקעות במשנה. א"ר אבין יאות הוא שהרי שני מיני חיטין אילולי בא נחום ופרשה יודעין היינו. פי' ויאות הוא. שלא ידחה אדם הלכה שנרמז במשנה דהלכה למשה מסיני הוא. שהרי שני מיני חטים שע"י מעשה בא ואילולי בא נחום ופרשה יודעין היינו בתמיה והא לא היינו יודעים. ואעפ"כ הלכה למשה מסיני הוא. לכך יאות שכל מה שנזכר במשנה הלכה למשה מסיני הוא".

לכאורה הכוונה שלכל דיני המשנה יש להם שורשים בהלכה למשה מסיני, אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש.

הירושלמי מוסיף: "אלא כיני חביבין הן הדברים הנדרשים מן הפה מן הדברים הנדרשים מן הכתב... ר' חגי אמר בשם ר' שמואל בר נחמן נאמרו דברים בפה ונאמרו דברים שבכתב ואין אנו יודעין איזה מהן חביב אלא מן מה דכתיב (שמות לד) כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל הדא אמרה אותן שבפה חביבין... ריב"ל אמר עליהם ועליהם כל ככל דברים הדברים מקרא משנה תלמוד ואגדה אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני מה טעם (קוהלת א) יש דבר שיאמר אדם ראה זה חדש הוא וגו' משיבו חבירו ואומר לו כבר היה לעולמים".

החתם סופר בחידושיו בכתובות מב ע"ב כותב: "ויראה דהיינו טעמא דכתי' ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו שני לוחות ולא כתי' ונתן. עפ"י דאמרו בענין ברכת התורה שמברכי' פעם אשר נתן לנו לשון עבר ופעם ברוך נותן התורה לשון הווה דלשון עבר קאי אגוף התורה והלכותי' שנאמרו מהקב"ה למשה בסיני ואותה הנתינה כבר חלף ועבר. משא"כ נותן הוא קאי אחריפות וחידושי תורה מה שתלמיד ותיק מחדש בטובו בכל יום תמיד והקב"ה משפיע לו שמן ששון ועל זה מברכי' נותן התורה. והא"ש דאי הוה כתי' ונתן אל משה ככלתו ה"א דעיקר שמחת חתן וכלה המרומז בככלתו כפירש"י סד"א אותה שמחה הי' על ההלכות המקובלות וז"א דטובים דודיך מיין טובי' דברי דודיך הת"ח יותר מיינה של תורה. וכן אחז"ל שהקב"ה נתן במתנה למרע"ה פלפול התורה ע"כ כתי' ויתן אל משה מה שהוא עתיד לחדש חדושי' בתורה. והיינו דאקשי בהאי קושי' כ"ב שנין דרבה שהי' עוקר הרים מרוב ענוותנותו לא רצה לגלות רז זה. וכדיתיב ר' יוסף ברישא שהי' סיני מרוב ענוותנותו גילה זה דעיקר שמחת הקב"ה בפלפולא דאורייתא"

גם בפסוק בדברים (ט, י) שהירושלמי דורש כתוב 'ויתן' בלשון עתיד: "ויתן ה' אלי את שני לוחת האבנים כתבים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים אשר דבר יהוה עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל".

האור החיים בפרשת תזריע יג, לז כותב: "וראיתי ליישב מאמרי רז"ל שאמרו (ויק"ר פכ"ב) שלא היה דבר שלא נמסר למשה בסיני, ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ואמרו במקום אחר (במד"ר פי"ט) כי רבי עקיבא היה דורש מה שלא ידע משה כאומרו הדברים עשיתים אעשה לא נאמר וכו' יעויין שם דבריהם, וכן כמה מאמרים שדומים לזה. ונראה כי ישוב המאמרים הוא. כי הן אמת שכל דבר תורה נאמר למשה ואין חכם יכול לדעת יותר ממה שידע משה, והגם שתצרף כל דורות ישראל מיום מתן תורה עד שתמלא הארץ דעה אין חידוש שלא ידעו משה, אבל ההפרש הוא כי משה נתן לו ה' תורה שבכתב ותורה שבעל פה, והנה האדון ב"ה בחכמתו יתברך רשם בתורה שבכתב כל תורה שבעל פה שאמר למשה, אבל לא הודיע למשה כל מה שנתן לו בעל פה היכן הוא רמוז בתורה שבכתב וזו היא עבודת בני ישראל עמלי תורה ללבש ההלכות שנאמרו למשה בסיני והסודות והדרשות כלן יתנו להם מקום בתורה שבכתב, ולזה תמצא באו התנאים וחברו תורת כהנים וספרי וכו' וכל דרושתם בכתובים אינם אלא על פי ההלכות והלבישם בתורת ה' תמימה שבכתב, ואחריהם ועד היום זו היא עבודת הקודש בני תורה לדייק המקראות וליישבם על פי המאמרים שהם תורה שבעל פה, וזו היא עבודת התורה הנקראת ארץ החיים, וענין זה לא נמסר למשה כולו לדעת כל תורה שבעל פה היכן היא כולה רמוזה בתורה שבכתב, ולזה אמרו ז"ל שדרש רבי עקיבא דרשות שלא ידעם משה, אין הכוונה שלא ידע משה עקרן של דברים הלא ממנו הכל אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, אלא שלא ידע סמיכתם ודיוקם היכן רמוזים בתורה, וזה לך האות מה שלפנינו שדרש הלל מהכתוב ההלכה שנאמרה למשה בעל פה ולא גילה ה' למשה עיקרה בכתוב ובא הלל ודרשה, ודברים אלו נכונים הם".