עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת,
וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת –
אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם".
עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת,
וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת –
אוֹמֵר: "בָּרוּךְ עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית".
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל –
אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל",
בִּזְמַן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ לִפְרָקִים.
עַל הַגְּשָׁמִים, וְעַל הַבְּשׂוֹרוֹת הַטּוֹבוֹת –
אוֹמֵר: "בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב";
וְעַל שְׁמוּעוֹת רָעוֹת –
אוֹמֵר: "בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת".
(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
זה מעניין שהמשנה פירטה 'גשמים' כאחד מהבשורות הטובות שעליה מברכים 'הטוב והמטיב', ואילו בבשורות רעות המשנה לא הביאה דוגמא.
לפי הרא"ש שמסקנת הגמרא שכל אחד שיש לו שדה מברך 'הטוב והמטיב': "אבל גשמים דאית להו לאחריני בהדיה שטובת הגשמים היא לכל בעלי שדות מברך הטוב והמטיב", אז המשנה באה לחדש שגם אם אין לאדם שדה בשותפות, הוא יכול לברך 'הטוב והמטיב' שזה ברכה שמברכים בד"כ שותפים, כי גשם זו טובה כללית.
הירושלמי בברכות (ט, ב) אומר לכאורה הסבר אחר: "וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים. רבי ברכיה בשם רבי לוי על שם (משלי כה, כה) 'מים קרים על נפש עיפה שמועה טובה מארץ מרחק' ".
בבראשית רבה (בראשית יג, טו; וירא נז, ב) משמע שלומדים ברכת ה'טוב והמטיב' בגשמים מבשורות טובות:
"כהדא דתנינן על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר ברוך הטוב והמטיב, רבי ברכיה בשם ר' לוי מייתי לה מהכא (משלי כה) מים קרים על נפש עייפה, ושמועה טובה וגו' מה שמועה טובה ברוך הטוב והמטיב אף מים קרים הטוב והמטיב".
אפשר להגיד כרא"ש שלומדים שגשמים מוגדרים כשותפות, ולכן אפשר לברך 'הטוב והמטיב'.
אמנם נראה מהמדרש שלומדים את עצם הברכה על הגשם מבשורות טובות.
גשם זה לא בדיוק שמועה טובה, כי לא רואים את התוצאות ישר בפועל, אלא לוקח זמן עד שהתבואה תצמח, לכן צריך ללמוד מהפסוק במשלי שגם מברכים על הגשם.
אפשר להגיד שהפסוק מחדש שמברכים על העתיד. אמנם מהסוגיא בברכות ס ע"ב משמע שלא מברכים על העתיד.
יכול להיות שגשם יש לו סגולה מיוחדת להביא נחת רוח כשהוא יורד כדברי הזוהר באחרי מות (סד ע"א):
"מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק ודא ודא נייחא דרוחא כמה דהאי נייחא דרוחא כך האי נייחא דרוחא".
יום הגשמים הוא יום שמסוגל להורדת שפע גשמי ורוחני עצום כדברי הגמרא בתענית ז: "אמר ר' אבהו גדול יום הגשמים מתחיית המתים... אמר רב יהודה גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה... אמר רבי חמא בר' חנינא גדול יום הגשמים כיום שנבראו שמים וארץ... אמר רב אושעיא גדול יום הגשמים שאפי' ישועה פרה ורבה בו... אמר רבי תנחום בר חנילאי אין הגשמים יורדים אלא א"כ נמחלו עונותיהן של ישראל".
לכן הפסוק במשלי מחדש שהנפש מרגיש את השפע העצום שיורד ביום הגשמים, ואפשר לברך 'הטוב והמטיב'.
לכאורה לפי זה כל אחד יכול לברך 'הטוב והמטיב' גם מי שאין לו שדה, אבל נראה שצריך משהו מוחשי שהנחת רוח יחול עליו וזה השדה כדי שיברך 'הטוב והמטיב'. אמנם גם מי שאין לו שדה חייב לברך: "מודים אנחנו לך" על השפע.
