פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 81)

גם כתבות טריות מהשבועות האחרונים.  

תרגום:

4 באוגוסט (רויטרס) - הרגולטור האמריקאי לבטיחות במקום העבודה אמר ש-Amazon.com Inc (AMZN.O) הכפיפה עובדים במחסנים רחבים נוספים שלה לתנאים מסוכנים על ידי הטלת מכסות ייצור מכבידות ואי מתן טיפול רפואי הולם.

מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית של ארה"ב (OSHA) אמר ביום חמישי כי העובדים במחסן לוגאן, ניו ג'רזי, סבלו מלחץ גופני שגרם להפרעות בשרירים ולפציעות צוואר וגב. ואמזון לא הצליחה להבטיח שעובדים שנפגעו יקבלו טיפול הולם, אמרה הסוכנות.

Amazon again cited by US regulators over worker safety

גם אני התפלאתי.. חשבתי שעשו איזה שינוי בדואר כאן אצלנו. כי תכלס זה עובר גם פה כמה ידיים

זה ממש קשה...

שולח כוחות ומאחל הרבה אהבה עצמית ואושר

זה משהו שאפשר לקום ממנו?

להשתנות?

אבל אלו שפועלים עם חיישן תנועה ושאיבה עולים יותר פי כמה.

אחד לשערות או בקטנה כזה אבק בקטנה

רק כמו שכתבו לפני

אין לו איזה חיישנים מתקדמים

הוא עובד לפי המכות שהוא מקבל כשהוא נתקע במשהו אז ככל הנראה שבלי התערבות חיצונית הוא לא ינקה לך את כל השטח שאת צריכה כמו שצריך

אבל הוא טיפש

לא שואב לפי תוכנית או משהו. רק נתקע בקיר מסתובב.

יכול להיות שיהיו חלקים בבית שהוא לא ישאב.

https://www.audiotech.co.il/product/%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%91-%D7%90%D7%91%D7%A7-%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%95%D7%98%D7%99--%D7%93%D7%92%D7%9D-011

הוא נגמר מהר, לפעמים מפזר הלכלוך יותר ממנקה, ולא יודע איזה כבר ניקה ואיפה לא, פשוט סתם זז.

 הייתי יכול לצלם זאת, מספיק שיש כמות לא מועטה.

ויאומי 1 או 2 טובים, גם LG , אבל הם לפחות אלף עולים.

יד 2 גם כדאי להזהר ולבדוק, כי לרוב הם לא מחזיקים הרבה זמן, אז לבדוק שיש אחריות ושלא השתמשו הרבה איתם.

רק לקומה אחת זהו לא שטח כזה מבולגן פשוט נגד שערות או מעט אבק נראלך זה יעבוד 

אני כן רואה דמיון בין התמונה הזו של אלבה לבין גלנט:

איך הוא דומה לסבא שלי מי זה

לא נווושם חחחחחח

אבל גיל דומה.

תספורת דומה.

גילוח דומה.

אותם המדים.

לכן זה מרגיש דומה

א. יום השלישי בבריאה פעמיים כי טוב, יום מעמד חזק בלי מכאוב.

ב. אני עובד את ה' לבדו, לא אלחץ מאנשים בעולמו.

ג. המשא על כתפיי זו יגיעת התורה, שבה אאיר לעולם ברוב נהרה.

ד. ה' תן לי בלבי עצה ותבונה, איך להתנהל בלא שפתי מרמה.

ה. לקדש את שמך ולפארו, להפליא את גדלך ולרוממו.

ו. לעמוד במשמר בלילות, עם כח רב ללא לאות.

ז. לשמח ולבדח עם רב, לפתוח את לבבם למרחב.

ח. להרגיש בעומק חדות היום, לפחד מעליונך ודינך האיום.

כנראה שזה יהיה רק בשני בערב.

נכון, אבל אין בעיה שכהן יבוא חברכת כהנים במניין שלא היה בו.

אליו.

הוא גם חייב להכין את עצמו ברצה, זה חלק מהקרבנות וההודאה בתפילה.

@חסדי הים

אשמח לשמוע כיצד אתה מבין את דבריו והאם דבריו שנויים במחלוקת?

אחד מרבותיי טען שהדרך לגעת כמה משמעותי עניין מסוים הוא האם הוא לעיכובא.

וכאן יש מקום לכל צד בטענת העיכובא

זה המכנה המשותף

זה משמר החברות הכי טוב אצלי

חוץ מזה- מישהי שמרגישה בנוח איתה או שיש לנו משהו ייחודי משותף

אצל 3 חברות מ3 מסגרות שונות.

היה מכנה משותף של הערכה שלי לעולם הרוחני שלהן.

מקווה שזה מרגיע, בינתיים, לשנה הקרובה….

מה תהיה השאלה?

לא אתה כאילו היא 

בכל אופן, אני ממש מזדהה עם הקושי, גם לי קשה עם הימים המחוברים.

(שלושה ימים בכלל יכול לחרפן אותי)

היה כל כך כייףף

סמאלה

זה נותן לי רעיון לניק חדש

שלושה…

ככה תתרגל…

וכשתחזור לארץ, אנחת רווחה…

רק ראש השנה יומיים…

וכבר הכינו אותך לשנה הבאה, חמישי-שישי-שבת…

לא אכפת לי עוד קצת זמל לעצמי בלי פלאפון, מסיחים חיצוניים ועומס חיים, רק תפילות ומשפחה ואווירה קדושה.

נוותר לך. תני לי חופש בחינם....

חינוך מיוחד פחות גרוע. זה לא מול כיתה גדולה. אבל גם לא משתוקקת לזה..

סתם דוגמא פפ ... כמוני למשל..

בעבר אהבתי. כיום קשה ממש...

אם כי לאחרונה נסבל...

א. שובו אל ה' אישים אקרא, שובו לביצרון אסירי התקוה.

ב. קחו עמכם דברים וכלי שיר, לשוב אל אבינו בברור ונהיר.

ג. עמי התעוררו לאל בבכי ושירות, שובו אליו בשמחה ודיצות.

ד. פחדו אליו ורחב לבבכם, שובו אל ה' בכל כוחכם.

ה. יום גדול ונורא במהרה קרב, רחצו הזכו טהרו את הלב.

ו. בדקו מעשיכם בקפידה ובנחת, שובו לאל ממעל המשגיח מתחת.

ז. יום נורא מלא הוד והדר, אפילו מלאכי מעלה רועדים כפרפר.

ח. נהפך הוא לאיש אחר ונביא, האל אומר תתוודו עד שהחטא נקי.

ט. דרך פירוט עוונות משתלמים, מדקדקים על כל מעשה קטן ומתרוממים.

י. יבנה המקדש ונקריב בתוכו את השעיר, העוונות יתהפכו לזכויות לאור מזהיר.

אומרים שהכל פוטר הכל

אין נסיכים בשעת הסעודה .

מקווה רק שיש נסיכות..

לגבי ברכת בורא מיני מזונות יש דעות האחרונים שהיא גם כוללת בדיעבד (חוץ ממים ומלח ומה שלא מזין).

הגם שדעתי נוטה לא ככה, אבל אם בטעות הייתי מברך מזונות על לחם או ירק, לא הייתי מברך שוב בגלל ספק ברכות להקל.

אם יש לך ספק מה הדין איזה ברכה לברך, צריך לברר את הדין ולא לסמוך על שהכל. 

@פ.א. מה דעתך על זה?

מעניין לקרוא עליה.  

אני לא אמרתי שתחווה דעה אני רק אומר קלוט את הסתירה שיש כאן חחח..

מצד אחד כתוב חלקי חילוף מקוריים של אפל מצד שני שהם יספקו חלקי חילוף לא מבית אפל....

אולי לא הבנתי משהו 🤷‍♂️

אבל תכלס הפלאפון שלי כבר עשה את שלו.. אז גם ככה אני צריך חדש.

אני צריך לחלץ משם את כל התמונות והוידאו . איזה מזל נאחס יש לי.. עד שהיה לי אפשרות לגבות אותו אחרי שנים

הפלאפון ב*אותו יום* שבק חיים. 

כנראה צריך להיכוות כדי להקפיד על הפעלת גיבוי קבוע באופן אוטומטי.   

אבל המחשב שהיה לי לפני זה פשוט עשה לי מלא בעיות ולא הצלחתי.

הייתי צריך לעשות את זה בנייד של אחותי. רציתי אבל לא הסתדר..

לי (אשכנזי), תפילת שליח הציבור לפני מוסף, היא המרטיטה והמרגשת מכל:

הנני העני ממעש נרעש ונפחד מפחד יושב תהילות ישראל

באתי לעמוד ולהתחנן לפניך על עמך ישראל אשר שלחוני

ואף על פי שאיני כדאי ואף על פי שאיני הגון

לכן אבקש ממך אלוקי אברהם יצחק ויעקב

ה' אל רחום וחנון היה מצליח דרכי אשר אני הולך

ועומד לבקש רחמים עליי ועל שולחיי

וכל צרות ורעות הפוך לששון ולשמחה

מול זה - מוזר לי, כי לא גדלתי על המסורת הזו, שעדות המזרח שרים במנגינה שמחה את

״אדון הסליחות

בוחן לבבות

גולה עמוקות

דובר צדקות.

חטאנו לפניך

רחם עלינו…״

בישיבה בה למדתי כששסיימו לשיר מנוחה ושמחה ויה אכסוף ועברו לשיר פיוטים בשירי שבת האשכנזים ומן הסתם גם חלק מהספרדים התחילו למחוא כפיים וקצת לעשות מזה חפלה..

עכשיו לא שאנחנו נגד שמחה אבל הרבה פיוטים ממש לא נועדו למחוא בהם כפיים אלא לשיר אותם ברגש ובכיסופים.

כנל בסליחות בסהכ הקטעים ששרים לא שמחים במיוחד..

ייתכן שבאמת אדון הסליחות לכתחילה שרים בשמחה..

אבל א ייתכן שהלחן מעט התעוות וגם הוא בצורתו המקורית היה אולי לא עצוב. אבל גם לא שמח..

משמח שאנחנו מתקדשים ומיטהרים ומתנקים מהלכלוך ומהטומאה שמרחיקה אותנו מה', מעצמנו.

חס ושלום לומר שהשירים והניגונים הם חפלה! 

השורש הוא שמחת התשובה.

הספרדים אומרים את הקטעים הנ"ל באימה וביראה (בכלל אין דבר כזה מחיאטת כפיים בבית כנסת ספרדי. בכלל).

רוב הרעשים הנ"ל שאתה שומע באים דווקא מהנספחים האשכנזים שבאים לסליחות. ככה זה היה ברוב המוחלט של המקומות שבהם הייתי. 

השעה המאוחרת...

החלק שהכי מדבר אלי זה החלק של הזכרונות...

ובמיוחד "זכרתי לך חסד נעורייך ..." שלגמרי מקבל פרשנות אישית בשנים הללו....

אה, והכיייי חזק זה ה"כתר" אחרי ונתנה תוקף.

תודה לך על הרעיון 

תהא שנת פדיון

של החתם סופר על מהות התרועה:

תורת משה דברים דרוש ליום כ"ז אלול-

"ובכונה זה נראה כי באמת תרועה עם כי הוא יללה ובכיה אפשר אין הכונה על בכיה של צער, אך לפי שכלנו שנתן לנו ה' בחסדו הגדול ועסקנו בתורתו ועבדנו אותו ולא שכחנו שם אלקינו חלילה להפר בריתו, ע"כ אנו שמחים בו במנת חלקנו ומגודל השמחה והדבקות בו ית"ש תאמץ לבבנו עד כי (נזכה) [נבכה] בכיה של שמחה."

ואומר בהמשך החתם סופר על ראש השנה שחל בשבת: "אבל כשחל ר"ה בשבת יהי' עונג שבת ושמחת הנפש אשר בו דוחה התרועות, כי התרועה של שמחה שביארנו לעיל לא יהיה כטיפה מן הים נגד עונג יום השבת כמובן."

אמן,

שתהיו מאושרים, שמחים, רגועים ובריאים

אף פעם לא שמעתי על זה.

בעיקרון תקנת ריב"ז (תחילת פרק ד בר"ה) שיתקעו בכל מקום שיש בית דין.

הרי"ף ואחד מרבותיו של הרמב"ן תקעו בשבת.

לפני כמאה שנה הרב עקיבא שלזינגר תקע בשבת בתרמ"ב, והיו מלא פולמוסים על זה , גם בשנת תרס"ה ותרס"ו.

בפועל בימינו יש מעט מקומות שעושים, ועושים עם בית דין.

צירפתי קובץ של הצורה שהם עשו. בפועל זה מעט מאוד אלו שעושים.

זוכרת ששמעתי את המושג. לא בטוחה אם זה קשור לראש השנה, או שזה משהו אחר.

כי הרמב"ם מצריך דינים סמוכים על פניו, וזה אין בימינו. אך לרי"ף אין צריך סמוכים.

יש עוד טעם לזה, ע"פ מש"כ הרב גורן במשיב מלחמה (ולדבריו צריך לתקוע בר"ה בירושלים גם עם חצוצרות..)

לרמבם אם יש דיינים סמוכים צריכים לתקוע (זה משנה מפורשת אפילו). ולרמבם ניתן לחדש הסמיכה בימינו.

בנוסף, יש המבינים ברמב״ם שבכל ירושלים אין צריך אפילו בית דין, כי כשהרמבם כותב מקדש כוונתו כל ירושלים, כמו שהוא כתב בכמה מקומות.

ב. צריך חכם שמקיף את כל התורה להיות מוסמך, ולא בטוח שיש בימינו.

ג. צריך בית דין שקידשו את החודש.

2. לגבי ירושלים, זה רק כשיש מקדש בנוי אז ירושלים מתקדש, כי המשנה כותבת בפירוש שהיו תוקעים בירושלים רק לפני החורבן.

מקודם כתבת בטעות שצריך מקדש, וזה נגד תקנת ריב"ז, וכמו שהרמב"ם במפורש כותב שיש מקרים שתוקעים שלא בבית מקדש.

אז לרמב"ם צריך גם סמוכים, וזה עיקר המניעה בימינו לדבריו, אם כי יש כל מיני הבנות בדבריו, אפשר לראות הספר של הרב ישראל ארירל (סנהדרין הגדולה) שכתב באריכות כמה הבנות בדבריו.
ולגבי מש"כ על מקום המקדש, עי' במשיב מלחמה כרך ד, שהוכיח אחרת.

מ"מ זה נכון שעיקר מצוות השופר בר"ה היא כחלק מעבודת הקרבנות, התרועה הנעשית בזמן הקרבת מוספי החג.

ומה שתוקעים בשופר בכל מקום, זה לא עיקרו של יום תרועה.

שהקרבנות קרבין".

הוא היה אחרי ריב"ז ולכן הוא חייב להודות שהתקנה שבית דין תוקעים, זה מראה שיש שני דינים אחד בקרבנות ואחד בבית דין שמקדשים את החודש כמו שהירושלמי אומר לפני כן.

כי אם רק היה דין בקרבנות, לא היה אפשר לדחות התקיעה בבית דין את הדין של 'זכרון תרועה' שלפי הירושלמי זה מהותי.

אז גם לפי הירושלמי זה לא רק דין בקרבנות, אלא גם בבית דין שמקדש את החודש, וזה יכול לעמוד לבד בלי הדין של קרבנות.

הביטוי יום תרועה מופיע רק בתוך פרשיית קרבנות החג, שהוא כחלק מעבודת הקרבנות. בפרשת אמור במצוות החג מופיע זכרון תרועה.

לירושלמי אפשר שאין בכלל גזירה דרבה (לפחות היא לא מוזכרת בשום מקום בירושלמי, ככה כתב האור שמח).

והלימוד של זכרון תרועה אינו לאסור תרועה בשבת, כי אין סיבה לאסור, אלא שזה רשות.

אפשר באמת שאין כלל דין בבית דין לפי הירושלמי אלא שזה רק מדיני הקרבן, ומה שריב"ז תיקן בפני בי"ד, זה כי בי"ד זריזים וזהירים שלא יטלטל (בהנחה שאכן הירו' סובר שיש לחוש לגזירה הנ"ל). ומובא בראשונים כמה טעמים למה דווקא לגבי שופר יש לתקן בשבת, ואילו לגבי לולב לא תיקן ריב"ז לעשות בשבת בפני בי"ד..

איך שיהיה, זה נראה בוודא שהפשט שמצוות השופר היא כדברי הרב הנזיר: "עיקר התקיעות הוא במקדש כחלק מהעבודה במקדש, כמו שהיו תוקעין בחצוצרות על הזבחים."

ואכן רק שמה מקיימים תרועה עם חצוצרת, "בחצוצרות וקול שופר הריעו", ככה דרך הרעה.

לא רשות.

אין גזירה דרבא, יש לימוד מהפסוק באמור שבשבת יש רק זכרון תרועה, "זכרון תרועה מזכירין אבל לא תוקעין", זאת אומרת שאסור מהתורה לתקוע בגבולין.

אבל בגלל שכתוב באמור "באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה", זה דווקא במקום שהאחד בחודש ידוע, לא בבית דין שקובעים מתי יחול אחד בחודש.

במקדש בגלל שיש סמיכות של הפסוק בפנחס: "יום תרועה יהיה לכם" לקורבן "ועשיתם עולה" לומדים שבמקדש תוקעים, בלי קשר לבית דין שקובע את החודש.

(כל זה כתוב בירושלמי)

זאת אומרת שבשבת יש שני דינים. דין אחד תקיעה בבית דין סמוכים שקובע את החודש. דין שני, תקיעה במקדש בעת הקרבת הקרבנות.

בכל שנה תוקעים בגבולין מדאורייתא ללא קשר קרבן.

הגמרא בראש השנה לג ע"א אומר שלא צריך חצוצרות מדין תקיעת שופר.

אפשר להגיד שהתקיעה במקדש בקרבנות זו שיא המצווה מדאורייתא של תקיעת שופר על פי הדיוק של הירושלמי לעיל מפרשת פנחס ועל פי המשנה (ראש השנה ג, ג) על פי צמצום הפסוק ב"בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' ".

אבל אפשר להבין את המשנה אחרת ולהגיד שהמצווה זה לתקוע בשופר בכל מקום שווה, רק במקדש היה דין לתקוע עם חצוצרות על הקרבן, לא מדין מצוות השופר, אלא כי שופר בראש השנה היה לו גם דין של כלי שיר שתוקעים לפני הקרבן, כמשמעות מכלול הפסוקים בתהלים: "זמרו ל-ה' בכנור בכנור וקול זמרה. בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' ".

זה מבחינה הלכתית.

ברור שמבחינה אמונית אפשר לטשטש את הגבולות בין שתי ההגדרות.

אין ענין שוב ושוב לחזור על הטענות, אבל בוודאי שזה לא הכונה שמה, איזה איסור זה? איסור שבת? איסור חדש מדין ר"ה?

מספיק שתראה את הספרא ואת מסכת סופרים שנוקטים כירושלמי ואע"פ מזכירים את הגזירה, או את דברים הראב"ד או המשך חכמה בויקרא. ותראה שזה לא כוונת הירושלמי.

גם מה שהזכרת על באחד לחודש, זה רק מחזק שזה לא איסור מהתורה (ואין שם ראיה לסמוכים כלל). גם הרמב"ן בדרשות לר"ה נקט זה כפשוט.

הראב"ד כתב במפורש: "שאין לשופר עיקר מפורש בגבולין שלא אמרה תורה  שבתון זכרון תרועה' אלא במקום והקרבתם  ולא נאמר בכל ארצכם  אלא ביובל", יש לך מקור מפורש שחולק על זה?

גם רואים שהרי"ף הרמב"ן ועוד ראשונים נקטו שמספיק ב"ד של 3 כת"ק ולא צריך סמוכים, א"צ להפליג מידי את דעת הרמב"ם..
 

נ.ב ההמשך מה שכתבת על החצוצרות לא מובן, וגם לא נכון לדעתי, אבל זה כבר עניין אחר..

מ:

"אלא בעשור לחדש דוחה את השבת בכל ארצכם ואין תרועת ראש השנה דוחה שבת בכל ארצכם אלא בבית דין בלבד".

התורת כוהנים ובירושלמי לא מזכירים בכלל את הגזירה. הרמב"ן והרשב"א מבינים שכעיקרון תקיעת שופר כלול במשמעות 'לא תעשה כל מלאכה' רק הבבלי ממעט תקיעת השופר מזה שכתוב 'מלאכת עבודה' ביום טוב, שמלמד שזה חכמה ולא מלאכת עבודה.

הירושלמי אין לו את המיעוט הזה וזה רק בא למעט אוכל נפש, ולפי הירושלמי תקיעת השופר זה מלאכה.

"אחד לחודש" רק בא בשביל דיוק שבבית דין מותר לתקוע בשופר על אף שזה מלאכה.

לגבי המסכת סופרים הוא מקור מאוחר מזמן הגאונים והוא הולך בשיטת הבבלי שיש גזירה דרבא רק הוא אומר שמתקיים 'זכרון תרועה' בשבת, על ידי הזכרת הפסוקים של מלכויות זכרונות ושופרות.

הזכרתי את הראב"ד לעיל, הוא אומר שמדרשה גם לומדים לגבולין, דרשה זה גם דאורייתא. אני מסכים איתך שלפי הראב"ד ופשט הירושלמי עיקר התקיעה היא אכן במקדש על הקרבנות.

רק אמרתי שלא כולם מסכימים לזה.

מי חולק? הראב"ד עצמו חולק על בעל המאור. אז לא הבנתי בכלל את שאלתך.

בצורה יותר כללית הבבלי לא מזכיר שום חיוב מיוחד במקדש, חוץ מהמשנה שצריך לתקוע עם החצוצרות, אבל זה יכול להיות חיבור של שני דינים: מצוות תקיעת השופר, ותקיעת שופר כדין כלי שיר כמו שמשמע בהקשר הכללי של הפסוק שבכלל לומדים משם "זמרו ל-ה' בכנור בכנור וקול זמרה. בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' ".

הרי"ף לא נכנס בכלל להגדיר איזה בית דין וניתן להכניס את דברי הרמב"ם המפורטים על גבי הרי"ף הסתמיים שלא פירט.

גם לפי הראשונים שהסבירו את הרי"ף באופן בסיסי שכל בית דין של שלושה, כתב על זה הרא"ש: "והוא היה מפרש כל מקום שיש בו בית דין לאו דוקא סנהדרין אלא בית דין מופלג וגדול בדורו ולא נהגו תלמידיו אחריו לעשות כן".

וכותב בנו הטור: "ורי"ף היה תוקע בבית דינו, וסמך לו על הא דתנן: משחרב בית המקדש התקין ריב"ז שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו ב"ד ולפניהם, ורוצה לפרש כל ב"ד ואפי' של ג'. ולא נהגו כן, שכל המפרשים פירשו ב"ד של כ"ג שהן סנהדרי קטנה."

אז אם למישהו יש את החוצפה לחלוק על הרמב"ם, הרא"ש והטור אז צריך להוכיח אותו בפני כל.

אין עניין לחזור על הכל שוב, כנראה אתה מידי בטוח בעצמך עד שאתה כותב: 

"אז אם למישהו יש את החוצפה לחלוק על הרמב"ם, הרא"ש והטור אז צריך להוכיח אותו בפני כל.". 

בקלות אתה קורא לרי"ף בכינוי זה, או לרבו של הרמב"ן שככה עשה (וכן מכמה מהגאונים עולה שנהגו), או לרב עקיבא שלזינגר שעשה כן למעשה, והסכימו איתו מעיקר הדין האדר"ת והרב שמואל מסלנט ועוד כמה רבנים (וחלקם הלכו לשמוע אותו) , וג"כ לכמה ת"ח שבדורינו עי' בספר של הרב ישראל אריאל שהביא הרבה מאוד ראשונים ואחרונים שסברו כן, שלדבריך כולם חצופים, ח"ו. וכל חטאם שבדין דרבנן הלכו אחר המיקל, ולא אחר המחמיר (שבלאו הכי מחלוקת רי"ף ורמב"ם בדין דרבנן יש ללכת אחר המקילים הרבים), ובפרט שאתה מתעלם מכל ההסברים של האחרונים בדברי הרמב"ם ומסביר כדעתך ומשוויה להו כחוצפים היות ולא סברו כמוך..

ככה, לא בזמן הראשונים שלא נקבע ההלכה.

הרמב"ם כותב בפירוש סמוכים ושקידשו החודש. הרא"ש והטור אומר שלא נוהגים כהרי"ף, וכן הרא"ש אומר שברי"ף שזה דווקא בית מופלג בדורו ותלמידיו לא נהגו אחריו.

איך אפשר לסטות משני עמודי ההוראה, כשהרא"ש אומר שגם לפי הרי"ף לא נהגו תלמידיו אחריו, ומי יאמר היום שהוא בית דין מופלג בדורו.

זאת אומרת שלפי הרא"ש זה שלושת עמודי ההוראה.

זה איסור דאורייתא לפי הירושלמי ואיסור דרבנן לפי הבבלי, שמחללים את השבת והיום טוב ברבים.

זה פשוט גאוה חוצפה.

הרב גורן.

זה מפורש ברמב"ם שצריך היום סמוכים שקידשו את החודש, כמו שכתבתי כאן:

הרמב"ם אומר שצריך סמוכים ושקידשו בבית דין את - צעירים מעל עשרים

"אבל בזמן שהיה בית המקדש קיים והיה בית דין הגדול בירושלים היו הכל תוקעין בירושלים בשבת כל זמן שבית דין יושבין. ולא אנשי ירושלים בלבד אלא כל עיר שהיתה בתוך תחום ירושלים... ובזמן הזה שחרב בית המקדש כל מקום שיש בו בית דין קבוע והוא שיהיה סמוך בארץ ישראל תוקעין בו בשבת. ואין תוקעין בשבת אלא בבית דין שקידשו את החדש אבל שאר בתי דינין אין תוקעין בהן אף על פי שהן סמוכין."

בעיקר אצל הרב ישראל אריאל, בישיבת בית הבחירה

בניגוד לכל מקום אחר: בעיר העתיקה בירושלים יתקעו בשופר גם בשבת - מקור ראשון

מניח שאפשר ליצור קשר עם ארנון סגל או הרב ישראל אריאל כדי לקבל פרטים היכן יהיו המניינים הללו 

סליחה נבהלתי לרגע

סמאלה פירושו - שם ה' . אני תלמיד טוב.

אחרא.

תראה כאן בהתחלה:

אה חחח - צעירים מעל עשרים

אולי לא הייתי צריך להגיד מה המשמעות, כי כשלא מבינים את המשמעות זה פחות נורא.

ובאמת עדיף לא לדעת את המשמעות, זה כמו למשל שכתוב בסידור לקרוא בדרך מסוימת בכדי שלא ישמע כמו ... א' ב' ג' , 

ואם לא היו כותבים את זה לא הייתי חושב על זה. ומאז כל פעם שאני קורא אני אוטומטית חושב על זה וזה מציק בתפילה. 

סבתא שלי היתה בת של רב, היא גם אמרה "שדי" לפעמים והכל מיראת שמים לא כמו היום.

זה המנהג שלנו ויש לו על מה להתבסס יפה מאוד אין פה משהו לא בסדר.

לא יודעת לגבי להגיד 'סמאללה' כסלנג, אבל להשתמש בזה ברצינות בודאי אין לנו שום בעיה.

אשכנזים שמחפשים לחשוש לכל דבר שיחמירו כדרכם...

את זה מיראת שמים.

בנוסף, גם פעם זה היה פריצות בזה

הפלא יועץ כותב על זה באריכות ונוגע בדיוק לענין הנידון.

מאריך מאוד בערך 'שם שמים' אעתיק קצת משם ומשאר ערכים:

"ובפרט בנשים מצוי מאד שעל דבר תמיהא שרואים מזכירים שם שמים לבטלה ומה טוב מנהג יראי ה' וחושבי שמו שאין מזכירים שם שמים כלל אלא אומרים השי"ת וצריך ליראה את ה' הנכבד... ואמרו רז"ל שהשומע את חבירו שמזכיר שם שמים לבטלה חייב לנדותו... וחרדה ילבש בהזכירו שם שמים כל עצמותיו יאחזמו רעד כי כל העליונים רועשים ורועדים בהזכירם שם השם איום ונורא."

'אהבת איש ואשה '- "ועיקר האהבה היא אהבת הנפש ועליו מוטל להוכיחה בנועם שיח ולהדריכה בדרכי הצניעות ולהרחיקה מלשון הרע וכעס וקללות 'והזכרת השם לבטלה' ".

'דיבור '- "מזכיר את השם לבטלה בכל לשון שיהיה גדול עונו שהרי כל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא".

'יצר'- "וכל עבירות שאדם דש בעקביו עד שנעשו לו כהתר ולבבו אינו כואב עליהן כגון... והזכרת השם לבטלה".

'עבירה '- "יש כמה וכמה עבירות שדשו בהם רבים ונעשו כהתר... הזכרת השם לבטלה".

'ריבית'- "ויש עבירות יותר חמורות שאין נזהרים בהם ונעשו כהתר כגון... והזכרות השם לבטלה וכהנה רעות רבות".

לקראת ראש השנה- 'ראש השנה'- "ועדין לא נטהרנו מנגע צרעת עון... והזכרת השם לבטלה שהוא כשבועת שוא בין בלשון הקדש בין בלשונות הגוים".

'רגילות' - "כמה וכמה עבירות חמורות שנעשו כהתר גמור לרבים מעמי הארץ מחמת שהורגלו בדרך רעה וגם כי יזקינו לא יסורו ממנה כגון... הזכרת השם לבטלה".

זאת אומרת שהפלא יועץ שהיה ספרדי הוכיח ביד רמה בכמה מקומות על הנידון ומי יבוא אחר המלך.

והופכת לטובה

או כמו המילה בוג שברוסית היא א-ל ובאנגלית זה... bog

מה חסר להן בחיים, מהם הריגושים והפיתויים שמושכים אותם, על איזה חוסרים זה עונה להן.    

א. אחוז הדתיים-חרדיים בארץ הינו בערך 25%

ב. אחוז המסורתיים הינו בערך 30%~

ג. "לא פחות מ-35% מהמקרים המטופלים

כלומר לא מדובר בכלל המקרים אלא באלה שמטופלים ע"י יד לאחים

מאוד הגיוני שהציבור הדתי / חרדי פונה יותר ביחס למקרים שיש לו בפועל, בהשוואה לציבור החילוני שכנראה פחות אכפת לו ולכן פונה פחות

זה כמו שאני אגיד: "90% ממקרי ההתמכרות לאתרים לא צנועים - מהמגזר הדתי"

כותרת משנה: "90% מהפונים לארגון הדתי המתמחה בסיוע לבני נוער ומבוגרים בהתמכרות לאתרים לא צנועים, הם דתיים או חרדים (כי לחילונים פשוט לא אכפת, ובמציאות רק אחוז קטן מאוד מהדתיים מכור, או לפחות בהשוואה לחילונים)

על המצב בכלל - בעייתי ביותר אם כי נראה שזאת בעיה multifaceted ז"א שילוב של ירידה מהדת / התפקרות כו'

שה' יחזיר את כולם בתשובה שלמה במהרה

יש הרבה גורמים סוציולוגיים / פסיכולוגיים ואחרים, חלקם מזכירים את הגורמים שקשורים בעזיבת הדת (אכזבה מהמשפחה / מסגרת דתית / חיפוש ריגושים כו')

בעייתי אבל לא חדש זה כמו הנשים הנוכריות בימי עזרא

כל שחיים בארץ לצד גוים שקצים שאינם מקבלים עליהם את המסגרת המוסרית היהודית ברמת ז' מצוות בני נח (והרחבותיהן הרלוונטיות) זה מה שהולך להיות

ולהתפלל עליהן שיהיו בטוחות ושיזכו להינצל ולצאת משם בשלום.

מצחיק שאתה מעלה את הנןשא, בדיוק לפני כמה ימים יצא שיעור של הרב מאיר אליהו שליט"א בעניין.

ברגע שהן נכנסות לכפר זהו הן גמורות לצערינו הרב, הרבה תפילות לאבא שיציל את העם שלו את אחיות שלנו.

א. עופות באויר ודגים בים, פרו ורבו ברכת אותם.

ב. הברכה גם לנו עת התייחדות, ביום החמישי בו החירות.

ג. מתי תשפיע עלי אלי, לבנים ובנות סביב שולחני.

ד. אדם העליון רק זכר ונקבה, מלא הוד הדר והשלמה.

ה. ה' עזרני להיות בריה חדשה, בבוא עת ראש השנה.

ו. להשפיע לבני ישראל מלא ברכות ושפע, למלא את חייהם גאולה וישע.

ז. ברית נתנני לאור גוים, לשמח ולבדח לאומים.

ח. לחזק ברכיים כושלות ועייפות, למלא את לבם גיל ודיצות.

ט. להצדיק את דינם לחיים טובים, לזכות אותם לפני אלוהים חיים.

קוראים מהספרון "5 דקות תורה ביום" ככה כמה עמודים דבר תורה בכל סעודה ובסוף השבת סיימנו שבוע

אם זה הסגנון שלכם והמטרה זה דבר תורה אז זה ממש נחמד.

אפשר ללמוד הלכות שבת.

יש גם מלא ספרים לפי פרשות השבוע... אבל תלוי מה הסגנון שאתה מחפש

א. התנ"ך.

ב. פרקי אבות עם פירוש מסוים, אני למשל ממליץ על פירוש הרש"ר הירש.

ג. ואכלת ושבעת של הרב קנוהל או שמירת שבת כהלכתה של הרב נויבירט. (שמירת שבת כהלכתה הוא ספציפית לאשכנזים)

אפשר גם כל אחד עם מפרש אחר ואס חולקים את מה שלמדנו

תמיד תהיה נקודה שנתחבר אליה בפרקי אבות.

ובכלל מישהו אחר הגיב .. מוזר.

א. יום רביעי נבראו המאורות, השמש והירח באור יקרות.

ב. יש סיכוי את העולם להאיר, להטיבו ולשמחו ממצבו הממאיר.

ג. חיצוניות שלטת על כל תבל, שטחיות וטמטום אותנו מבלבל.

ד. קשה לאנשים להעמיק, נוח להם קצר בטוויט.

ה. העולם מלא בהסחת דעת, מושכים את האדם אל מתחת.

ו. לב האדם מטורף בקרבו, לא מוצא נחת לפעמו.

ז. מדיטציה עושים לברוח, עדיין לא מוצאים מנוח.

ח. הפיתרון זה למצוא הארת אלוהות, בכל מקום כי לו המלכות.

ט. לבטוח ב-ה' בכל לבבנו, לדרוש אותו במאמצינו.

י. לחיות חיים עם משמעות של נתינה, להידמות לבורא שמלא חסד ואהבה.

יא. לדבר אמת בכל הנשמה, להתרחק משקר ודברי מרמה.

יב. אמת כואבת לפעמים, אבל יותר טוב מנפתולים.

יג. חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו.

יד. דברו אמת ושלום בשעריכם, תתרחקו מתרמית ועיוות בעריכם.

טו. תורת אמת תהיה תמיד בפיכם, תורת חסד על שפתותיכם.

הוא אמר שהוא לא ילמד אותנו עד שנה הבאה, ובתור ילדות בנות שמונה זה היה מאוד שנון ומרשים כסוף סוף הסביר (אחרי ראש השנה) למה הוא התכוון.