פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 80)

הֵבִיאוּ לְפָנָיו מָלִיחַ בַּתְּחִלָּה וּפַת עִמּוֹ –

מְבָרֵךְ עַל הַמָּלִיחַ וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת;

שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ.

זֶה הַכְּלָל:

כָּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה –

מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה.

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הגמרא מבארת (ברכות מד ע"א): "ומי איכא מידי דהוי מליח עיקר ופת טפלה אמר רב אחא בריה דרב עוירא אמר רב אשי באוכלי פירות גנוסר שנו".

מסביר שם התוספות: "באוכלי פירות גנוסר שנו. שהמליח עיקר שהוא בא להשיב הלב שנחלש מפני מתיקות הפירות והפת שלאחריו טפל ואינו בא אלא בשביל המליח וא"ת פירות הוי עיקר ומליח טפל ולבריך על הפירות ולפטר כולהו וי"ל דמיירי שלא אכל הפירות באותו מעמד א"נ בשעה שאכל פירות גנוסר לא היה שם עדיין מליח ופת דלא היה יודע שיחלש לבו מחמת המתיקות".

כתוב בברכת נפתלי: "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי־שָׁפֶר" (בראשית מט, כא) התרגום אונקלוס מתרגם: "נַפתָּלִי בַּאֲרַע טָבָא יִתרְמֵי עַדבֵּיהּ וְאַחסָנְתֵיהּ תְּהֵי מַעבְּדָא פֵירִין יְהוֹן מוֹדַן וּמבָרְכִין עֲלֵיהוֹן".

הריטב"א מקשר את זה לסוגיא שלנו: "וים כנרת בחלקו של נפתלי היתה וזהו שתרגם אונקלוס ואחסנתיה תהא עבדא פירין יהון מודן ומברכין עליהון מפני דלעולם הן עיקר ומברכין עליהם ופוטר השאר שהוא טפלה כנגדן".

בגמרא רואים שהאמוראים דווקא אכלו מפירות גנוסר: "רבי אבהו אכיל עד דהוה שריק ליה דודבא מאפותיה ורב אמי ורב אסי הוו אכלי עד דנתור מזייהו רשב"ל הוה אכיל עד דמריד ואמר להו רבי יוחנן לדבי נשיאה והוה משדר ליה רבי יהודה נשיאה באלושי אבתריה ומייתי ליה לביתיה".

אפשר לפרש לפי הריטב"א שאכלו כדי לברך ולהודות ל-ה' על הפירות המשובחים האלו.

נראה שיש עוד עומק.

רש"י מפרש שריש לקיש היה מגיע לשיגעון: "עד דמריד - דעתו מטרפת".

נראה לקשר את זה לירושלמי ברכות (ה, א): "ריש לקיש מנהגו באוריתא סגין הוה נפיק ליה לבר מתחומא דשבתא והוא לא ידע לקיים מה שנאמר באהבתה תשגה תמיד (משלי ה יט)".  

הבאר מים חיים (שמות כה, י) פירש: "באהבתה תשגה תמיד שיהיה לו כשגעון ממש לרוב האהבה שילך בשווקים וברחובות לרדוף כקורא בהרים לומר במה אתרצה לפני קוני לגרום לו תענוג ונחת רוח."

זאת אומרת שהאמוראים, ובמיוחד ריש לקיש, אכלו מפירות גנוסר המתוקים לא רק כי הם היו ערבים ללשונם ולא רק לברך את ה', אלא מרוב חיבת פירות הארץ ש-ה' שוכן בתוכה. כמו שצריך להשתגע בחיבת התורה, כך גם צריך בחיבת הארץ, ובעומק זה קיום של אהבה ודבקות לבורא.

ביום כיפור אנחנו מתענים ומופרשים מהנאות הגוף. אדם יכול לחשוב זו עיקר השאיפה ביהדות להיות מופרש ומובדל מהעולם הזה כנזירים הנוצרים, לכן דווקא יש חיוב לאכול בתשיעי, להראות שרק יום אחד בשנה אנחנו מתענים ומופרשים: "ימים יוצרו ולו 'אחד' בהם" (תהלים קלט, טז) זה יום הכיפורים (תנדב"א רבה א). רק יום אחד מוקדש כולו לרוחניות, אבל שאר השנה אנחנו דבקים ב-ה' דרך הקדושה בחומריות, כמו פירות הארץ.

ביום כיפור הדגש זה דבקות ב-ה' על ידי הדעת, אבל אכילת פירותיה המתוקים של ארץ ישראל זה דבקות ב-ה' בגוף עד כדי אבדן דעת.

למה עושים סעודת הודיה על משהו רע שקרה (למשל תאונת דרכים שלא נגרמה במוות) הרי ה' היה יכול לעשות שבכלל לא יקרה המשהו הרע?

איך יוצאים מהלופ הזה?

אני אף פעם לא מדברת על הדברים שמפריעים לי בקשרים עם אנשים. אני מפחדת שמעבר לכעס יש רגשות כואבים מאוד והמודעות יתר למקומות האלו תשים אותי במקום פגיע ומסוכן.

וחוץ מזה, פאסיב אגרסיב זה הרבה בשביל האגו

ז

לק"י

התחלנו להכין את הקרקע לבניית הסוכה💪

ביום כיפור הקטנצ'יק שלנו חוגג שנה😍

שבוע טוב וצום קל ומועיל!!

אני ובעלי לשעבר נפרדנו לפני שנה וחודשיים והייתי בחודש השישי להריוני. שנינו אוהבים אחד את השני וזה היה הלם עבורי וזה ממש שבר לי את הלב. ניסיתי להתקשר אליו ושני הקווים נותקו. ניסיתי להשיג אותו ברשתות החברתיות, אבל הוא סילק אותי מהן. ניסיתי להגיע להורים שלו והם אמרו לי שהבן שלהם אמר שהוא לא אוהב אותי ולא רוצה לראות אותי והם לא יודעים מה לא בסדר. בכיתי ובכיתי כל יום כי אהבתי אותו מאוד. עד שילדתי והתינוק היה בן שנה, לא הצלחתי להחזיר את אהבתי. שוב, התבלבלתי. אני לא יודע מה לעשות וגם איבדתי את העבודה ואין לי כסף לטפל בתינוק. הייתי אומללה בחיים אז בכיתי לאחותי וסיפרתי לה את הבעיה שלי ואמרתי שהיא יודעת על כישוף עוצמתי של ד"ר אפטה שעוזר לה כשהיא לא יכלה להיכנס להריון. יצרתי איתו קשר במייל והוא אמר שהוא יעזור לי ואמר לי שאישה עשתה כישוף על בעלי ואמרה שהוא יעזור לי לשבור את הכישוף כדי שבעלי יחזור אליי לנצח והדבר יהיה שלי. זו הייתה הפתעה גדולה עבורי שכל מה שהוא אמר קרה. בעלי מיד חזר אלי ואמר לי לסלוח לו. תודה רבה למטיל הקסמים החזק והאמיתי הזה. אני מתפלל שהוא יחיה זמן רב ויעשה עוד מהעבודה הנפלאה שלו. אם יש לך בעיה שמטרידה אותך בחיים, עליך ליצור קשר עם שחקן הכישוף החזק הזה! הוא יכול לעזור לך. הוא לא יאכזב אותך, אתה יכול להגיע אליו דרך כתובת ה-Gmail: drapata4@gmail.com או שאתה יכול להשיג אותו דרך הוויבר / WhatsApp שלו+22958359273)

אמא שלי חוגגת 60 ואנחנו עושים לה שבת הפתעה בבית הארחה כזה כל הילדים וגם האחים שלה

מחפשת רעיון לתוכן לשבת או דברים נוספים

תודה

הָיוּ יוֹשְׁבִין לֶאֱכוֹל –

כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ;

הֵסֵבּוּ – אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּן.

בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן –

כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ;

לְאַחַר הַמָּזוֹן – אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם;

וְהוּא אוֹמֵר עַל הַמֻּגְמָר,

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְבִיאִין אֶת הַמֻּגְמָר אֶלָּא לְאַחַר הַסְּעוּדָה.

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הברכה על המוגמר זו ברכת הריח. הגמרא אומרת (ברכות מג ע"ב): "אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מנין שמברכין על הריח שנאמר (תהלים קנ, ו) כל הנשמה תהלל יה איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח".

התיקוני זוהר כותב שהנשמה שורה במח.

בספר גימטריאות מתלמידי ר' יהודה החסיד בפרשת פנחס כתוב:

" 'הנשמה', בגימטריא זהו הנה על הריח. לפי שהנשמה על המוח נגד ניקבי האף, כדכתיב (בראשית ב' ז'): 'ויפח באפיו נשמת חיים', לכך מיד כשריח נכנס לאף, ניהנית הנשמה." זאת אומרת שהנשמה במח נהנית מהריח, לכן הגמרא ביומא עו ע"ב אומרת שריח פקחי.

ברור שהנשמה במח של האדם זה דבר הרבה יותר מפותח, עליון ורוחני. אבל נראה להוכיח מהפרקי שירה שהחולדה אומרת בכל יום: "כל הנשמה תהלל יה", שגם אצל חיות הריח מגיע לנשמת החיות שלה (לא נשמה ממש) ולמח שלה. החולדה שיש לה חוש ריח חזק, והמח שלה: "Even though the rat brain is smaller and less complex than the human brain, research has shown that the two are remarkably similar in structure and function", גם משבחת ל-ה' על הריח.

ברבינו בחיי בספרו ספר שולחן של ארבע שער א הוא מוצא רמז לברכת הריח מהתורה: "חוש הריח יש לו לברך עליו גם כן ויש בזה אסמכתא מן הפסוק (בראשית כז) ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' מכאן שמברכין על חוש הריח". הוא מפרש שהברכה זה לא על השדה, אלא על הריח של השדה.

התורה בבראשית מגדירה את החיה: כ'חית השדה'. בוודאי שזה לציין שמרחב המחיה שלה בשדה, אבל כלול בשדה שהחיה נהנית מהנאות השדה, כולל הריח.

לכאורה ה'סדר היום' (חיוב מאה ברכות בכל יום וסדר הלימוד בין תפלת ערבית לאכילה) שכותב על המנהג להריח בשמים ביום הכיפורים סותר את המהלך שלנו:

"ולכן ראיתי טוב ליקח מעט בשמים או הדס ומשעה לשעה יריח בה ויברך... ואין אנו חוששין אם הוא נוהג בכך להריח בעצי בשמים כל שעה ולא עוד אלא שאנחנו מבקשים ביום הזה כל דבר עינוי ואיך יעשה ההפך דכיון שעושה הדבר לש"ש אין לחוש ודי לנו מה שאסרה תורה וגדר שגדרו חכמים עלינו ועוד דתענוג נשמה הוא זה ולא תענוג דגוף כמ"ש רז"ל בפ' כל הנשמה תהלל יה איזו דבר הוא שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף זהו הריח וע"כ אין חשש לתענוג הנפש ואע"ג דכתיב כל הנפש אשר לא תעונה היינו נפש הבהמי הנקשר עם הגוף אבל הנשמה אין לה ענוי מזה וכן הוא ענין וכפר עליו מאשר חטא על הנפש שציער עצמו מהדברי' שהנפש מתהנה מהם".

אז נראה ממנו שהנפש הבהמית שלנו לא נהנה מהריח, ולכן לכאורה גם אצל חיה לא שייך להגיד שנשמת החיות שלה נהנית, כי יש לה רק נפש בהמית.

למהלך שלנו "כל הנפש אשר לא תאונה", יכול ללכת על הכח המתאווה דברים חומריים, אבל הריח מגיע למקום במח ונשמה שמעל התאוות החומריות, גם אצל חיות, ולכן מותר להנות מהריח ביום כיפור. אולי זה יכול להיכנס גם לסדר היום.

לפי התפיסה היהודית אנחנו לא הגוף / נפש האנושית, שניהם מתים אחרי כך וכך שנים, אלא אנחנו הנשמה.

אבל לפי תפיסות שונות הנשמה היא בעצם לא הנשמה "שלי" אלא כל הנשמות אחת ורק בעולם הזה מרגישים

את הנפרדות שכביכול אני בפני עצמי.

כמו למשל אם אשים שקית סגורה בתוך האוקיינוס, המים בשקית "יחשבו" שהם נפרדים עם זהות עצמית,

אבל באמת הם חלק מהאוקיינוס ואין להם זהות משל עצמם.

אז אם אני שואלת את עצמי "מי אני"? אז מה התשובה?

אני לא יכולה לענות הגוף או הנפש, לא יכולה לענות הנשמה, אז מה אני עונה?

אבל זה טוב מאד

ברוך ה'.

שימשיך להיפתח דברים טובים

אמן אמן אמן

שתהיה לנו שבת של שלום.

שבת מבורכת ומשמחת

מלאה בקרבת ה'

בגוגל יש מספרים לא זמינים...

בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן –

פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן.

בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן –

פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן.

בֵּרַךְ עַל הַפַּת –

פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת;

עַל הַפַּרְפֶּרֶת –

לֹא פָּטַר אֶת הַפַּת.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:

אַף לֹא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה.

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

רואים מהמשנה שפת לא פוטר יין, וצריך לברך על היין בפני עצמו. הגמרא אומרת (ברכות מא-מב): "יין דגורם ברכה לעצמו".

רש"י כותב: "דגורם ברכה לעצמו - בכמה מקומות הוא בא ומברכין עליו ואע"פ שלא היו צריכים לשתייתו". הוא מתכוון בקידוש, הבדלה, ארבע כוסות, שבע ברכות, מילה, וכדומה.

הריטב"א כותב: "יין קובע הוא ברכה לעצמו. פירוש לפי שהוא דבר חלוק לעצמו שזה מאכל וזה משקה... ושתיה חשיבא ולפיכך טעון ברכה לעצמו", וכמו שכתוב כבר בתוספות: "שעיקר משקה הוא והוא ראש לכל מיני משקין".

משתי השיטות יוצא, שיין היא שתייה חשובה יותר משאר המשקין, ולכן משתמשים בזה במצוות מגוונות.

בעבודת הקרבנות המזבח שותה בעיקר יין- נסכים, ולא שאר משקים (דם זה משבעת המשקים לענין הכשר טומאה אבל אדם לא שותה), חוץ ממים שמביאים כנסכים פעם אחת בשנה בסוכות.

במיוחד משיטת רש"י יוצא שהייחודיות של היין בכוס של ברכה, בעצם מתבטאת כל פעם ששותים יין, ולכן מברכים על יין ברכה מיוחדת, ופת לא פוטר את היין.

מה המסר הרוחני של יין?

כותב ספר העיקרים מאמר ד פרק לג:

"ולזה כנו אותו רבותינו ז"ל ביין המשומר בענביו, כמו שאמרו מאי עין לא ראתה אלהים זולתך, אמר ר' יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית (סנהדרין צ"ט ע"א), ובאור זה כי כמו שהאוכל הענבים הוא מתענג באכילתן, ואם לא ראה יין מימיו לא יוכל לשער שיצא מהענבים דבר יותר ערב ומענג ומועיל יותר מהן, ומי שיאמר לו שישיג בעבודת הגפן תענוג יותר נפלא מאכילת הענבים יפלא מזה ולא יאמין שיהיה כן, אבל כשישקוהו מן היין יכיר וידע שהיין היוצא מהענבים יותר משובח ויותר ערב ויותר מועיל מן הענבים, ויתמה איך יצא דבר מופלג התענוג כזה מן הענבים, וכן הנפש לא תוכל לשער שבעשית המצות תשיג התענוג הרוחני המושג עד שתפרד מן הגוף, ואז תכיר ותדע איך התענוג ההוא יושג בעשית המצות כמו שיושג היין בעבודת הכרם, ושהוא כנוס בתאר או התכונה המגעת מעשית המצות כיין שהוא כנוס בענבים המושגים בעבודת הכרם, ולזה נקרא יין המשומר בענביו, לומר כי כמו שאין דמיון בין תענוג הענבים לתענוג היין, כך אין דמיון בין תענוגי העולם הזה לתענוגי העולם הבא, ועל כן נקרא גן עדן של מעלה, להורות שהנפש לא תוכל לשער תענוג הדבר הרוחני שלמעלה בהיותה בעולם השפל הזה."

בספר האמונה והביטחון לאחד הראשונים (פרק יט) כותב: "וטעם לקידוש היום על היין כי הוא כנגד יין המשומר בענביו". מרחיב יותר ה'תורת חיים' (בבא בתרא צז ע"ב):

"זכור את יום השבת זכרהו על היין שע"י היין שמקדשין עליו את יום השבת בראשית יש לזכור בשכר יום שכולו שבת שהוא ג"כ יין המשומר בענביו וכיון דיין קידוש לעומת יין העליון הוא ויין העליון מכוסה טמיר וגניז הוא".

המהר"ל  ב'נר מצוה' (ב - עניני חנוכה): "ואמר הזהיר בקדוש היום זוכה וממלא גרבי יין (שבת כג ב). דבר זה נאמר על עולם הבא, שאז יהיה להם היין המשומר לצדיקים לעתיד לבא, אשר עליו נאמר (ישעיה סד, ג) "עין לא ראתה אלקים זולתך", זהו יין המשומר (ברכות לד ב), והוא אחרון לכל. על כך אמר מי שהוא מקדש היום, והוא בודאי על יין, כי קדוש היום הוא על יין. והוא מקדש השבת, אשר הוא מעין העולם הבא (ברכות נז ב), ולכך הוא זוכה וממלא גרבי יין, ויהיה לו עולם הבא. והוא רב טוב הצפון, שהוא יין המשומר. ולכך אמר 'גרבי', ולא אמר שזוכה ליין הרבה, אלא כאשר היין הוא בגרבי, הוא נסתר ונעלם, אשר עליו נאמר "עין לא ראתה אלהים זולתך"."

מרש"י לעיל אפשר ללמוד מקידוש בשבת, לכל פעם כשמברכים בכוונה על יין טועמים קצת מהעונג הרוחני של היין המשומר מששת ימי בראשית, כמו שכותב השל"ה (שער האותיות אות הקו"ף - קדושת האכילה):

"וכששותה יין, יחשוב על יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית".

למה לא לקחת תוכנת מוזיקה של בינה מלאכותית, להגיד לה לחפש את כל להיטי הפופ הכי טובים בכל הזמנים, להבין מה במלודיה כל כך מושך, ועל פי

זה לחבר מנגינות ואז זמרי הפופ השונים ישתמשו בזה ויצליחו בגדול?

ונכון .. שאת אוהבתת

אז למה בלי לשאול את נותנת לי הכל??

תני לי לקחת לבדדד

תני לי לרוץ!

כמו עיוור אחריך תני לי למות מקנאה בגללךךך

עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ –

אוֹמֵר: "שֶׁהַכֹּל".

עַל הַחֹמֶץ וְעַל הַנּוֹבְלוֹת וְעַל הַגּוֹבַאי –

אוֹמֵר: "שֶׁהַכֹּל".

עַל הֶחָלָב וְעַל הַגְּבִינָה וְעַל הַבֵּיצִים –

אוֹמֵר: "שֶׁהַכֹּל".

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

כָּל שֶׁהוּא מִין קְלָלָה –

אֵין מְבָרְכִין עָלָיו.

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

דעת ר' יהודה שלא ראוי להזכיר שבח שם ה' על דבר שהוא קללה, כמו חומץ, נובלות וגובאי (ארבה) {בלי להיכנס למחלוקת אם ר' יהודה מתכוון לשלשתם}.

בפשטות דעת חכמים שפוסקים לפיהם, שמכיוון שאדם נהנה הוא מברך על עצם ההנאה, גם אם זה מן קללה.

יש שני רבדים לכל ברכה. הטעם לברכה זה בגלל ההנאה: "אלא סברא הוא אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה". (ברכות לה ע"א), ויש את גדר הברכה שהוא על האוכל, על יצירת האוכל עצמו.

רבי יהודה מתמקד יותר בגדר הברכה על האוכל עצמו, לכן הברכות שלו מפורטות יותר כמו ברכת "בורא מיני דשאים" על ירקות מסויימים, כמו שלמדנו במשנה א. מכיוון שכך כשהאוכל הוא מין קללה, אז אי אפשר להזכיר שם ה' עליו.

חכמים מתמקדים יותר על טעם הברכה, שזאת ההנאה, ומכיוון שיש הנאה, גם במין קללה מברכים.

הירושלמי מביא משהו מעניין לשיטת חכמים: "החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת בא לאוכלו אומר שהכל נהיה בדברו. ראה גוביי אומר ברוך דיין האמת בא לאכלן אומר שהכל נהיה בדברו. ראה נובלות שנשרו אומר ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר ברוך שהכל נהיה בדברו".

זאת אומרת שהאדם מכיר בצער של הקללה, אבל עם זה כשהוא נהנה מהאוכל הוא מברך עליו.

זה דומה לבבלי ברכות נט ע"ב וירושלמי ברכות (ט, ב): "ת"ש מת אביו והוא יורשו בתחלה אומר ברוך דיין האמת ולבסוף הוא אומר ברוך הטוב והמטיב".

יש הרבה פעמים רגשות מעורבים על החיים וצריך להביע את הצער על הרע והשמחה על הטוב ולכוון את הכל ל-ה', גם אם הם באים באותו ענין.

הגמרא בברכות ס ע"ב אומרת שצריך לברך על הטובה וגם על הרעה: "אמר ר' אחא משום ר' לוי מאי קרא (תהלים קא, א) חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה אם חסד אשירה ואם משפט אשירה רבי שמואל בר נחמני אמר מהכא (תהלים נו, יא) בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר זו מדה טובה באלהים אהלל דבר זו מדת פורענות רבי תנחום אמר מהכא (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא ורבנן אמרי מהכא (איוב א, כא) ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך".

החידוש לעיל שאפילו אם זה באותו ענין, האדם צריך להביע את שני סוגי הרגשות שלו, יגון ושמחה, בהבעת תודה ל-ה'.

הָיוּ לְפָנָיו מִינִים הַרְבֵּה –

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה, מְבָרֵךְ עָלָיו.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

מְבָרֵךְ עַל אֵיזֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה.

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

כתוב בפסוק דברים ח, ח: "ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה רמון ארץ זית שמן ודבש". אלו שבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל.

מצינו שבח שבעת המינים בהקשר של ברכות, כמו אצלנו במשנה שיש עדיפות בברכה לפניה לשבעת המינים, וחכמים קבעו להם ברכה מיוחדת לאחריה מעין שלוש ודעת רבן גמליאל שאפילו מברכים ברכת המזון אחרי שבעת המינים (המשך הפרק משנה ח), ודעת כמה ראשונים להלכה שברכת שבעת המינים לאחריהם דאורייתא כי כתוב אחר כך: "ואכלת ושבעת וברכת את יהוה אלהיך על הארץ הטבה אשר נתן לך" (טור או"ח ר"ט).

גם לגבי ביכורים מצינו שצריך להביא משבעת המינים (משנה בכורים א, ג). הבאת ביכורים למקדש ומקרא ביכורים והנפת הביכורים וההשתחויה, כל אלו הם כדי להודות ל-ה' על הארץ והפירות, כמו ברכה שמטרתה להודות ל-ה'.

הראקנטי (דברים ח, ח) מפרש: "ארץ חטה ושעורה וגו'. אין לומר שכוונת השבח היתה כפי הפשט לבדו, כי באחד מן המקומות שבחוצה לארץ שבעה מינים אלו לרוב מאד, אמנם נשתבחה בשבעה מינים רמז לשבעה ימי בראשית, והארץ הנזכרת כלולה מכולם, ועוד כי נכלל בחטה כוסמת, ובשעורה שבולת שועל ושיפון, הרי בין הכל עשרה, ועתה הבן השבח."

זאת אומרת שהפירות שאנחנו אוכלים משבעת המינים רומזים למדריגות העשר הספירות הרוחניות העליונות שמתגלות לנו בארץ ישראל.

הב"ח כותב בסימן ר"ח: "הלא קדושת ארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ... ונאכל מפריה ונשבע מטובה כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה".

לכן בגלל שאנחנו ניזונים מהשפע הרוחני העצום בפירות, יש חיוב מיוחד לברך את ה' ולהודות לו, ובברכה להמשיך עוד יותר שפע רוחני לארץ ולפירות.

בגלל שהמטריה של הילד נתקעה בין שתי דלתות המעלית זה גרם למעלית לנפילה חופשית ? למה ?