פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 85)

לי (אשכנזי), תפילת שליח הציבור לפני מוסף, היא המרטיטה והמרגשת מכל:

הנני העני ממעש נרעש ונפחד מפחד יושב תהילות ישראל

באתי לעמוד ולהתחנן לפניך על עמך ישראל אשר שלחוני

ואף על פי שאיני כדאי ואף על פי שאיני הגון

לכן אבקש ממך אלוקי אברהם יצחק ויעקב

ה' אל רחום וחנון היה מצליח דרכי אשר אני הולך

ועומד לבקש רחמים עליי ועל שולחיי

וכל צרות ורעות הפוך לששון ולשמחה

מול זה - מוזר לי, כי לא גדלתי על המסורת הזו, שעדות המזרח שרים במנגינה שמחה את

״אדון הסליחות

בוחן לבבות

גולה עמוקות

דובר צדקות.

חטאנו לפניך

רחם עלינו…״

בישיבה בה למדתי כששסיימו לשיר מנוחה ושמחה ויה אכסוף ועברו לשיר פיוטים בשירי שבת האשכנזים ומן הסתם גם חלק מהספרדים התחילו למחוא כפיים וקצת לעשות מזה חפלה..

עכשיו לא שאנחנו נגד שמחה אבל הרבה פיוטים ממש לא נועדו למחוא בהם כפיים אלא לשיר אותם ברגש ובכיסופים.

כנל בסליחות בסהכ הקטעים ששרים לא שמחים במיוחד..

ייתכן שבאמת אדון הסליחות לכתחילה שרים בשמחה..

אבל א ייתכן שהלחן מעט התעוות וגם הוא בצורתו המקורית היה אולי לא עצוב. אבל גם לא שמח..

משמח שאנחנו מתקדשים ומיטהרים ומתנקים מהלכלוך ומהטומאה שמרחיקה אותנו מה', מעצמנו.

חס ושלום לומר שהשירים והניגונים הם חפלה! 

השורש הוא שמחת התשובה.

הספרדים אומרים את הקטעים הנ"ל באימה וביראה (בכלל אין דבר כזה מחיאטת כפיים בבית כנסת ספרדי. בכלל).

רוב הרעשים הנ"ל שאתה שומע באים דווקא מהנספחים האשכנזים שבאים לסליחות. ככה זה היה ברוב המוחלט של המקומות שבהם הייתי. 

השעה המאוחרת...

החלק שהכי מדבר אלי זה החלק של הזכרונות...

ובמיוחד "זכרתי לך חסד נעורייך ..." שלגמרי מקבל פרשנות אישית בשנים הללו....

אה, והכיייי חזק זה ה"כתר" אחרי ונתנה תוקף.

תודה לך על הרעיון 

תהא שנת פדיון

של החתם סופר על מהות התרועה:

תורת משה דברים דרוש ליום כ"ז אלול-

"ובכונה זה נראה כי באמת תרועה עם כי הוא יללה ובכיה אפשר אין הכונה על בכיה של צער, אך לפי שכלנו שנתן לנו ה' בחסדו הגדול ועסקנו בתורתו ועבדנו אותו ולא שכחנו שם אלקינו חלילה להפר בריתו, ע"כ אנו שמחים בו במנת חלקנו ומגודל השמחה והדבקות בו ית"ש תאמץ לבבנו עד כי (נזכה) [נבכה] בכיה של שמחה."

ואומר בהמשך החתם סופר על ראש השנה שחל בשבת: "אבל כשחל ר"ה בשבת יהי' עונג שבת ושמחת הנפש אשר בו דוחה התרועות, כי התרועה של שמחה שביארנו לעיל לא יהיה כטיפה מן הים נגד עונג יום השבת כמובן."

אמן,

שתהיו מאושרים, שמחים, רגועים ובריאים

אף פעם לא שמעתי על זה.

בעיקרון תקנת ריב"ז (תחילת פרק ד בר"ה) שיתקעו בכל מקום שיש בית דין.

הרי"ף ואחד מרבותיו של הרמב"ן תקעו בשבת.

לפני כמאה שנה הרב עקיבא שלזינגר תקע בשבת בתרמ"ב, והיו מלא פולמוסים על זה , גם בשנת תרס"ה ותרס"ו.

בפועל בימינו יש מעט מקומות שעושים, ועושים עם בית דין.

צירפתי קובץ של הצורה שהם עשו. בפועל זה מעט מאוד אלו שעושים.

זוכרת ששמעתי את המושג. לא בטוחה אם זה קשור לראש השנה, או שזה משהו אחר.

כי הרמב"ם מצריך דינים סמוכים על פניו, וזה אין בימינו. אך לרי"ף אין צריך סמוכים.

יש עוד טעם לזה, ע"פ מש"כ הרב גורן במשיב מלחמה (ולדבריו צריך לתקוע בר"ה בירושלים גם עם חצוצרות..)

לרמבם אם יש דיינים סמוכים צריכים לתקוע (זה משנה מפורשת אפילו). ולרמבם ניתן לחדש הסמיכה בימינו.

בנוסף, יש המבינים ברמב״ם שבכל ירושלים אין צריך אפילו בית דין, כי כשהרמבם כותב מקדש כוונתו כל ירושלים, כמו שהוא כתב בכמה מקומות.

ב. צריך חכם שמקיף את כל התורה להיות מוסמך, ולא בטוח שיש בימינו.

ג. צריך בית דין שקידשו את החודש.

2. לגבי ירושלים, זה רק כשיש מקדש בנוי אז ירושלים מתקדש, כי המשנה כותבת בפירוש שהיו תוקעים בירושלים רק לפני החורבן.

מקודם כתבת בטעות שצריך מקדש, וזה נגד תקנת ריב"ז, וכמו שהרמב"ם במפורש כותב שיש מקרים שתוקעים שלא בבית מקדש.

אז לרמב"ם צריך גם סמוכים, וזה עיקר המניעה בימינו לדבריו, אם כי יש כל מיני הבנות בדבריו, אפשר לראות הספר של הרב ישראל ארירל (סנהדרין הגדולה) שכתב באריכות כמה הבנות בדבריו.
ולגבי מש"כ על מקום המקדש, עי' במשיב מלחמה כרך ד, שהוכיח אחרת.

מ"מ זה נכון שעיקר מצוות השופר בר"ה היא כחלק מעבודת הקרבנות, התרועה הנעשית בזמן הקרבת מוספי החג.

ומה שתוקעים בשופר בכל מקום, זה לא עיקרו של יום תרועה.

שהקרבנות קרבין".

הוא היה אחרי ריב"ז ולכן הוא חייב להודות שהתקנה שבית דין תוקעים, זה מראה שיש שני דינים אחד בקרבנות ואחד בבית דין שמקדשים את החודש כמו שהירושלמי אומר לפני כן.

כי אם רק היה דין בקרבנות, לא היה אפשר לדחות התקיעה בבית דין את הדין של 'זכרון תרועה' שלפי הירושלמי זה מהותי.

אז גם לפי הירושלמי זה לא רק דין בקרבנות, אלא גם בבית דין שמקדש את החודש, וזה יכול לעמוד לבד בלי הדין של קרבנות.

הביטוי יום תרועה מופיע רק בתוך פרשיית קרבנות החג, שהוא כחלק מעבודת הקרבנות. בפרשת אמור במצוות החג מופיע זכרון תרועה.

לירושלמי אפשר שאין בכלל גזירה דרבה (לפחות היא לא מוזכרת בשום מקום בירושלמי, ככה כתב האור שמח).

והלימוד של זכרון תרועה אינו לאסור תרועה בשבת, כי אין סיבה לאסור, אלא שזה רשות.

אפשר באמת שאין כלל דין בבית דין לפי הירושלמי אלא שזה רק מדיני הקרבן, ומה שריב"ז תיקן בפני בי"ד, זה כי בי"ד זריזים וזהירים שלא יטלטל (בהנחה שאכן הירו' סובר שיש לחוש לגזירה הנ"ל). ומובא בראשונים כמה טעמים למה דווקא לגבי שופר יש לתקן בשבת, ואילו לגבי לולב לא תיקן ריב"ז לעשות בשבת בפני בי"ד..

איך שיהיה, זה נראה בוודא שהפשט שמצוות השופר היא כדברי הרב הנזיר: "עיקר התקיעות הוא במקדש כחלק מהעבודה במקדש, כמו שהיו תוקעין בחצוצרות על הזבחים."

ואכן רק שמה מקיימים תרועה עם חצוצרת, "בחצוצרות וקול שופר הריעו", ככה דרך הרעה.

לא רשות.

אין גזירה דרבא, יש לימוד מהפסוק באמור שבשבת יש רק זכרון תרועה, "זכרון תרועה מזכירין אבל לא תוקעין", זאת אומרת שאסור מהתורה לתקוע בגבולין.

אבל בגלל שכתוב באמור "באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה", זה דווקא במקום שהאחד בחודש ידוע, לא בבית דין שקובעים מתי יחול אחד בחודש.

במקדש בגלל שיש סמיכות של הפסוק בפנחס: "יום תרועה יהיה לכם" לקורבן "ועשיתם עולה" לומדים שבמקדש תוקעים, בלי קשר לבית דין שקובע את החודש.

(כל זה כתוב בירושלמי)

זאת אומרת שבשבת יש שני דינים. דין אחד תקיעה בבית דין סמוכים שקובע את החודש. דין שני, תקיעה במקדש בעת הקרבת הקרבנות.

בכל שנה תוקעים בגבולין מדאורייתא ללא קשר קרבן.

הגמרא בראש השנה לג ע"א אומר שלא צריך חצוצרות מדין תקיעת שופר.

אפשר להגיד שהתקיעה במקדש בקרבנות זו שיא המצווה מדאורייתא של תקיעת שופר על פי הדיוק של הירושלמי לעיל מפרשת פנחס ועל פי המשנה (ראש השנה ג, ג) על פי צמצום הפסוק ב"בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' ".

אבל אפשר להבין את המשנה אחרת ולהגיד שהמצווה זה לתקוע בשופר בכל מקום שווה, רק במקדש היה דין לתקוע עם חצוצרות על הקרבן, לא מדין מצוות השופר, אלא כי שופר בראש השנה היה לו גם דין של כלי שיר שתוקעים לפני הקרבן, כמשמעות מכלול הפסוקים בתהלים: "זמרו ל-ה' בכנור בכנור וקול זמרה. בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' ".

זה מבחינה הלכתית.

ברור שמבחינה אמונית אפשר לטשטש את הגבולות בין שתי ההגדרות.

אין ענין שוב ושוב לחזור על הטענות, אבל בוודאי שזה לא הכונה שמה, איזה איסור זה? איסור שבת? איסור חדש מדין ר"ה?

מספיק שתראה את הספרא ואת מסכת סופרים שנוקטים כירושלמי ואע"פ מזכירים את הגזירה, או את דברים הראב"ד או המשך חכמה בויקרא. ותראה שזה לא כוונת הירושלמי.

גם מה שהזכרת על באחד לחודש, זה רק מחזק שזה לא איסור מהתורה (ואין שם ראיה לסמוכים כלל). גם הרמב"ן בדרשות לר"ה נקט זה כפשוט.

הראב"ד כתב במפורש: "שאין לשופר עיקר מפורש בגבולין שלא אמרה תורה  שבתון זכרון תרועה' אלא במקום והקרבתם  ולא נאמר בכל ארצכם  אלא ביובל", יש לך מקור מפורש שחולק על זה?

גם רואים שהרי"ף הרמב"ן ועוד ראשונים נקטו שמספיק ב"ד של 3 כת"ק ולא צריך סמוכים, א"צ להפליג מידי את דעת הרמב"ם..
 

נ.ב ההמשך מה שכתבת על החצוצרות לא מובן, וגם לא נכון לדעתי, אבל זה כבר עניין אחר..

מ:

"אלא בעשור לחדש דוחה את השבת בכל ארצכם ואין תרועת ראש השנה דוחה שבת בכל ארצכם אלא בבית דין בלבד".

התורת כוהנים ובירושלמי לא מזכירים בכלל את הגזירה. הרמב"ן והרשב"א מבינים שכעיקרון תקיעת שופר כלול במשמעות 'לא תעשה כל מלאכה' רק הבבלי ממעט תקיעת השופר מזה שכתוב 'מלאכת עבודה' ביום טוב, שמלמד שזה חכמה ולא מלאכת עבודה.

הירושלמי אין לו את המיעוט הזה וזה רק בא למעט אוכל נפש, ולפי הירושלמי תקיעת השופר זה מלאכה.

"אחד לחודש" רק בא בשביל דיוק שבבית דין מותר לתקוע בשופר על אף שזה מלאכה.

לגבי המסכת סופרים הוא מקור מאוחר מזמן הגאונים והוא הולך בשיטת הבבלי שיש גזירה דרבא רק הוא אומר שמתקיים 'זכרון תרועה' בשבת, על ידי הזכרת הפסוקים של מלכויות זכרונות ושופרות.

הזכרתי את הראב"ד לעיל, הוא אומר שמדרשה גם לומדים לגבולין, דרשה זה גם דאורייתא. אני מסכים איתך שלפי הראב"ד ופשט הירושלמי עיקר התקיעה היא אכן במקדש על הקרבנות.

רק אמרתי שלא כולם מסכימים לזה.

מי חולק? הראב"ד עצמו חולק על בעל המאור. אז לא הבנתי בכלל את שאלתך.

בצורה יותר כללית הבבלי לא מזכיר שום חיוב מיוחד במקדש, חוץ מהמשנה שצריך לתקוע עם החצוצרות, אבל זה יכול להיות חיבור של שני דינים: מצוות תקיעת השופר, ותקיעת שופר כדין כלי שיר כמו שמשמע בהקשר הכללי של הפסוק שבכלל לומדים משם "זמרו ל-ה' בכנור בכנור וקול זמרה. בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' ".

הרי"ף לא נכנס בכלל להגדיר איזה בית דין וניתן להכניס את דברי הרמב"ם המפורטים על גבי הרי"ף הסתמיים שלא פירט.

גם לפי הראשונים שהסבירו את הרי"ף באופן בסיסי שכל בית דין של שלושה, כתב על זה הרא"ש: "והוא היה מפרש כל מקום שיש בו בית דין לאו דוקא סנהדרין אלא בית דין מופלג וגדול בדורו ולא נהגו תלמידיו אחריו לעשות כן".

וכותב בנו הטור: "ורי"ף היה תוקע בבית דינו, וסמך לו על הא דתנן: משחרב בית המקדש התקין ריב"ז שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו ב"ד ולפניהם, ורוצה לפרש כל ב"ד ואפי' של ג'. ולא נהגו כן, שכל המפרשים פירשו ב"ד של כ"ג שהן סנהדרי קטנה."

אז אם למישהו יש את החוצפה לחלוק על הרמב"ם, הרא"ש והטור אז צריך להוכיח אותו בפני כל.

אין עניין לחזור על הכל שוב, כנראה אתה מידי בטוח בעצמך עד שאתה כותב: 

"אז אם למישהו יש את החוצפה לחלוק על הרמב"ם, הרא"ש והטור אז צריך להוכיח אותו בפני כל.". 

בקלות אתה קורא לרי"ף בכינוי זה, או לרבו של הרמב"ן שככה עשה (וכן מכמה מהגאונים עולה שנהגו), או לרב עקיבא שלזינגר שעשה כן למעשה, והסכימו איתו מעיקר הדין האדר"ת והרב שמואל מסלנט ועוד כמה רבנים (וחלקם הלכו לשמוע אותו) , וג"כ לכמה ת"ח שבדורינו עי' בספר של הרב ישראל אריאל שהביא הרבה מאוד ראשונים ואחרונים שסברו כן, שלדבריך כולם חצופים, ח"ו. וכל חטאם שבדין דרבנן הלכו אחר המיקל, ולא אחר המחמיר (שבלאו הכי מחלוקת רי"ף ורמב"ם בדין דרבנן יש ללכת אחר המקילים הרבים), ובפרט שאתה מתעלם מכל ההסברים של האחרונים בדברי הרמב"ם ומסביר כדעתך ומשוויה להו כחוצפים היות ולא סברו כמוך..

ככה, לא בזמן הראשונים שלא נקבע ההלכה.

הרמב"ם כותב בפירוש סמוכים ושקידשו החודש. הרא"ש והטור אומר שלא נוהגים כהרי"ף, וכן הרא"ש אומר שברי"ף שזה דווקא בית מופלג בדורו ותלמידיו לא נהגו אחריו.

איך אפשר לסטות משני עמודי ההוראה, כשהרא"ש אומר שגם לפי הרי"ף לא נהגו תלמידיו אחריו, ומי יאמר היום שהוא בית דין מופלג בדורו.

זאת אומרת שלפי הרא"ש זה שלושת עמודי ההוראה.

זה איסור דאורייתא לפי הירושלמי ואיסור דרבנן לפי הבבלי, שמחללים את השבת והיום טוב ברבים.

זה פשוט גאוה חוצפה.

הרב גורן.

זה מפורש ברמב"ם שצריך היום סמוכים שקידשו את החודש, כמו שכתבתי כאן:

הרמב"ם אומר שצריך סמוכים ושקידשו בבית דין את - צעירים מעל עשרים

"אבל בזמן שהיה בית המקדש קיים והיה בית דין הגדול בירושלים היו הכל תוקעין בירושלים בשבת כל זמן שבית דין יושבין. ולא אנשי ירושלים בלבד אלא כל עיר שהיתה בתוך תחום ירושלים... ובזמן הזה שחרב בית המקדש כל מקום שיש בו בית דין קבוע והוא שיהיה סמוך בארץ ישראל תוקעין בו בשבת. ואין תוקעין בשבת אלא בבית דין שקידשו את החדש אבל שאר בתי דינין אין תוקעין בהן אף על פי שהן סמוכין."

בעיקר אצל הרב ישראל אריאל, בישיבת בית הבחירה

בניגוד לכל מקום אחר: בעיר העתיקה בירושלים יתקעו בשופר גם בשבת - מקור ראשון

מניח שאפשר ליצור קשר עם ארנון סגל או הרב ישראל אריאל כדי לקבל פרטים היכן יהיו המניינים הללו 

סליחה נבהלתי לרגע

סמאלה פירושו - שם ה' . אני תלמיד טוב.

אחרא.

תראה כאן בהתחלה:

אה חחח - צעירים מעל עשרים

אולי לא הייתי צריך להגיד מה המשמעות, כי כשלא מבינים את המשמעות זה פחות נורא.

ובאמת עדיף לא לדעת את המשמעות, זה כמו למשל שכתוב בסידור לקרוא בדרך מסוימת בכדי שלא ישמע כמו ... א' ב' ג' , 

ואם לא היו כותבים את זה לא הייתי חושב על זה. ומאז כל פעם שאני קורא אני אוטומטית חושב על זה וזה מציק בתפילה. 

סבתא שלי היתה בת של רב, היא גם אמרה "שדי" לפעמים והכל מיראת שמים לא כמו היום.

זה המנהג שלנו ויש לו על מה להתבסס יפה מאוד אין פה משהו לא בסדר.

לא יודעת לגבי להגיד 'סמאללה' כסלנג, אבל להשתמש בזה ברצינות בודאי אין לנו שום בעיה.

אשכנזים שמחפשים לחשוש לכל דבר שיחמירו כדרכם...

את זה מיראת שמים.

בנוסף, גם פעם זה היה פריצות בזה

הפלא יועץ כותב על זה באריכות ונוגע בדיוק לענין הנידון.

מאריך מאוד בערך 'שם שמים' אעתיק קצת משם ומשאר ערכים:

"ובפרט בנשים מצוי מאד שעל דבר תמיהא שרואים מזכירים שם שמים לבטלה ומה טוב מנהג יראי ה' וחושבי שמו שאין מזכירים שם שמים כלל אלא אומרים השי"ת וצריך ליראה את ה' הנכבד... ואמרו רז"ל שהשומע את חבירו שמזכיר שם שמים לבטלה חייב לנדותו... וחרדה ילבש בהזכירו שם שמים כל עצמותיו יאחזמו רעד כי כל העליונים רועשים ורועדים בהזכירם שם השם איום ונורא."

'אהבת איש ואשה '- "ועיקר האהבה היא אהבת הנפש ועליו מוטל להוכיחה בנועם שיח ולהדריכה בדרכי הצניעות ולהרחיקה מלשון הרע וכעס וקללות 'והזכרת השם לבטלה' ".

'דיבור '- "מזכיר את השם לבטלה בכל לשון שיהיה גדול עונו שהרי כל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא".

'יצר'- "וכל עבירות שאדם דש בעקביו עד שנעשו לו כהתר ולבבו אינו כואב עליהן כגון... והזכרת השם לבטלה".

'עבירה '- "יש כמה וכמה עבירות שדשו בהם רבים ונעשו כהתר... הזכרת השם לבטלה".

'ריבית'- "ויש עבירות יותר חמורות שאין נזהרים בהם ונעשו כהתר כגון... והזכרות השם לבטלה וכהנה רעות רבות".

לקראת ראש השנה- 'ראש השנה'- "ועדין לא נטהרנו מנגע צרעת עון... והזכרת השם לבטלה שהוא כשבועת שוא בין בלשון הקדש בין בלשונות הגוים".

'רגילות' - "כמה וכמה עבירות חמורות שנעשו כהתר גמור לרבים מעמי הארץ מחמת שהורגלו בדרך רעה וגם כי יזקינו לא יסורו ממנה כגון... הזכרת השם לבטלה".

זאת אומרת שהפלא יועץ שהיה ספרדי הוכיח ביד רמה בכמה מקומות על הנידון ומי יבוא אחר המלך.

והופכת לטובה

או כמו המילה בוג שברוסית היא א-ל ובאנגלית זה... bog

מה חסר להן בחיים, מהם הריגושים והפיתויים שמושכים אותם, על איזה חוסרים זה עונה להן.    

א. אחוז הדתיים-חרדיים בארץ הינו בערך 25%

ב. אחוז המסורתיים הינו בערך 30%~

ג. "לא פחות מ-35% מהמקרים המטופלים

כלומר לא מדובר בכלל המקרים אלא באלה שמטופלים ע"י יד לאחים

מאוד הגיוני שהציבור הדתי / חרדי פונה יותר ביחס למקרים שיש לו בפועל, בהשוואה לציבור החילוני שכנראה פחות אכפת לו ולכן פונה פחות

זה כמו שאני אגיד: "90% ממקרי ההתמכרות לאתרים לא צנועים - מהמגזר הדתי"

כותרת משנה: "90% מהפונים לארגון הדתי המתמחה בסיוע לבני נוער ומבוגרים בהתמכרות לאתרים לא צנועים, הם דתיים או חרדים (כי לחילונים פשוט לא אכפת, ובמציאות רק אחוז קטן מאוד מהדתיים מכור, או לפחות בהשוואה לחילונים)

על המצב בכלל - בעייתי ביותר אם כי נראה שזאת בעיה multifaceted ז"א שילוב של ירידה מהדת / התפקרות כו'

שה' יחזיר את כולם בתשובה שלמה במהרה

יש הרבה גורמים סוציולוגיים / פסיכולוגיים ואחרים, חלקם מזכירים את הגורמים שקשורים בעזיבת הדת (אכזבה מהמשפחה / מסגרת דתית / חיפוש ריגושים כו')

בעייתי אבל לא חדש זה כמו הנשים הנוכריות בימי עזרא

כל שחיים בארץ לצד גוים שקצים שאינם מקבלים עליהם את המסגרת המוסרית היהודית ברמת ז' מצוות בני נח (והרחבותיהן הרלוונטיות) זה מה שהולך להיות

ולהתפלל עליהן שיהיו בטוחות ושיזכו להינצל ולצאת משם בשלום.

מצחיק שאתה מעלה את הנןשא, בדיוק לפני כמה ימים יצא שיעור של הרב מאיר אליהו שליט"א בעניין.

ברגע שהן נכנסות לכפר זהו הן גמורות לצערינו הרב, הרבה תפילות לאבא שיציל את העם שלו את אחיות שלנו.

א. עופות באויר ודגים בים, פרו ורבו ברכת אותם.

ב. הברכה גם לנו עת התייחדות, ביום החמישי בו החירות.

ג. מתי תשפיע עלי אלי, לבנים ובנות סביב שולחני.

ד. אדם העליון רק זכר ונקבה, מלא הוד הדר והשלמה.

ה. ה' עזרני להיות בריה חדשה, בבוא עת ראש השנה.

ו. להשפיע לבני ישראל מלא ברכות ושפע, למלא את חייהם גאולה וישע.

ז. ברית נתנני לאור גוים, לשמח ולבדח לאומים.

ח. לחזק ברכיים כושלות ועייפות, למלא את לבם גיל ודיצות.

ט. להצדיק את דינם לחיים טובים, לזכות אותם לפני אלוהים חיים.

קוראים מהספרון "5 דקות תורה ביום" ככה כמה עמודים דבר תורה בכל סעודה ובסוף השבת סיימנו שבוע

אם זה הסגנון שלכם והמטרה זה דבר תורה אז זה ממש נחמד.

אפשר ללמוד הלכות שבת.

יש גם מלא ספרים לפי פרשות השבוע... אבל תלוי מה הסגנון שאתה מחפש

א. התנ"ך.

ב. פרקי אבות עם פירוש מסוים, אני למשל ממליץ על פירוש הרש"ר הירש.

ג. ואכלת ושבעת של הרב קנוהל או שמירת שבת כהלכתה של הרב נויבירט. (שמירת שבת כהלכתה הוא ספציפית לאשכנזים)

אפשר גם כל אחד עם מפרש אחר ואס חולקים את מה שלמדנו

תמיד תהיה נקודה שנתחבר אליה בפרקי אבות.

ובכלל מישהו אחר הגיב .. מוזר.

א. יום רביעי נבראו המאורות, השמש והירח באור יקרות.

ב. יש סיכוי את העולם להאיר, להטיבו ולשמחו ממצבו הממאיר.

ג. חיצוניות שלטת על כל תבל, שטחיות וטמטום אותנו מבלבל.

ד. קשה לאנשים להעמיק, נוח להם קצר בטוויט.

ה. העולם מלא בהסחת דעת, מושכים את האדם אל מתחת.

ו. לב האדם מטורף בקרבו, לא מוצא נחת לפעמו.

ז. מדיטציה עושים לברוח, עדיין לא מוצאים מנוח.

ח. הפיתרון זה למצוא הארת אלוהות, בכל מקום כי לו המלכות.

ט. לבטוח ב-ה' בכל לבבנו, לדרוש אותו במאמצינו.

י. לחיות חיים עם משמעות של נתינה, להידמות לבורא שמלא חסד ואהבה.

יא. לדבר אמת בכל הנשמה, להתרחק משקר ודברי מרמה.

יב. אמת כואבת לפעמים, אבל יותר טוב מנפתולים.

יג. חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו.

יד. דברו אמת ושלום בשעריכם, תתרחקו מתרמית ועיוות בעריכם.

טו. תורת אמת תהיה תמיד בפיכם, תורת חסד על שפתותיכם.

הוא אמר שהוא לא ילמד אותנו עד שנה הבאה, ובתור ילדות בנות שמונה זה היה מאוד שנון ומרשים כסוף סוף הסביר (אחרי ראש השנה) למה הוא התכוון.

אז לא בטוח שתגובתך יישבה לי את ספקותי.

* שאלה לבירור הלכתי

*אתה אומר תודה בשבילה או בשבילך?

*תודה כנה היא משמחת 

נראה לי כדי לדעת האם זה להתחנף או לא כשבאים לתת מחמאה אז השאלה למה אתה אומר למי אתה רוצה לעשות טוב פה מה המטרה שלך

ב"איך".

קיבלת ממנה טובה, אפשר וראוי בעיניי להודות.

אבל מכיוון שהתודה היא על יחס, שגרם לך להרגיש יותר בנוח - כלומר, מדובר בעניין די אישי, שנוגע לעולם הרגשי שלך - צריך לשים לב דווקא להתנסח לא באופן אישי. דיבור אישי-רגשי עשוי להוביל לתחושת קרבה כלשהיא, וזה לא משנה אם מדובר בדתייה \ חרדית \ חילונית, כי כמו שמיפ כתבה, כולנו בני אדם. 

למשל: "תודה על קבלת הפנים. זה באמת עוזר לעובדים חדשים להשתלב, כשנותנים להם יחס נעים ומכבד, ועוזרים להם להתמצא". ("קבלת פנים", ולא "הארת פנים" - זה פחות אישי, "לעובדים חדשים" - במקום עזר לי, ניסוח רחוק יותר. "להשתלב" - תועלת מעשית במקום הרגש שנוצר שהוביל לתועלת, "יחס נעים ומכבד" - זה קורקטי. בניגוד ל"יחס ידידותי".) זו רק דוגמא כמובן, הכוונה שלי היא שלדעתי יש בהחלט מקום לשקול את הניסוחים שלנו כשמדובר בתקשורת בין המינים (שלא למטרות שידוכים).

בנוסף, אני חושבת שעדיף למצוא זמן שבו יש כבר שיחה ולא לגשת באופן יזום רק בשביל זה, כי אז זה אכן יכול להרגיש מביך \ מוגזם. אבל זה תלוי גם באופי שלה - תחשוב איך התרשמת.

אז נראה לי שהכי נכון לשאול רב שאתה סומך עליו בתיאור כל פרטי המקרה

התשובות שלי:

א. אפשר לומר תודה לבחורה ככל שזה בגבולות דרך ארץ מינימלית, למשל מישהי הביאה עוגה למשרד "תודה רבה איזה יופי"

ב. רק אתה יודע

ג. תלוי בבחורה, אם היא חרדית סופר מופנמת זה עלול להביך אותה, אם היא מישהי "פתוחה" outgoing extraverted אז מצדה זה סתם דיבור causal, ואם היא סבתא בת 65 זה גם קונטקסט קצת אחר

דעתי האישית:

לא טוב ליזום תקשורת אישית-רגשית

אפשר לומר תודה / להגיב היכן שנדרש כדי לא לצאת אנטי-סוציאלי מייבש

ליזום סיטואציות של תודה רגשית (במלעיל) סתם ככה, לא בריא, אם אין לזה מטרה ברורה סבירה

דוגמה טובה: בוס צריך להחמיא לעובדים שלו כדי שלא ירגישו בלתי-מוערכים אז הוא צריך גם להחמיא על עבודה של בחורות. אז הוא יזמין את הבחורה למשרד ויגיד לה שהיא עובדת יופי טופי וכל הכבוד לה וחילה לאורייתא.

דוגמה בעייתית: להגיד לאחת העובדות שאתה לא בקשר עבודה הדוק איתה שהיא נורא נחמדה ולבבית

לשמחתנו הדרכת חכמים היא ברורה ואומרת שצריך למעט כמה שיותר, מבלי לפגוע. היעדר תגובה לפעמים יכול לפגוע אבל לא כן היעדר יוזמה אקטיבית.

עירובין בבלי נ"ג ע"ב:

"רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא אשכחה לברוריה אמר לה באיזו דרך נלך ללוד אמרה ליה גלילי שוטה לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה היה לך לומר באיזה ללוד"

מסקנה, לא שצריך להתייחס לבנות כאל חייזריות פשוט למעט וזאת ההדרכה התורנית הנכונה

דוגמה בעייתית: להגיד לאחת העובדות שאתה לא בקשר עבודה הדוק איתה שהיא נורא נחמדה ולבבית..

וואי פדיחה חחח זאת בדיוק הסיטואציה שקרתה.

בפועל היא ממש שמחה...

אז לגבי לגרום לה מבוכה זה לא גרם לה מבוכה.

מה שכן אני מבין שייתכן שיש כאן חריגה מכללי הצניעות.

אגב הגמרא שציטטת לא נפסקה בטושוע נכון?

אבל כן חלק מהרוח הפרשנית של ההלכה, כמו שיש הרבה מדרשים שהם לא הלכה טוש"ע אבל נותנים כיוון כללי

אם היא לא לקחה את זה קשה אז סבבה

רק אל תציע לה נישואים P:

שורה תחתונה הודתי לה.

שורה תחתונה היא שמחה מאוד.

אציין שהיא ללא כיסוי ראש כך שלא חושב שהיא דתייה.

וגם היא מבוגרת ממני בכעשור.

אז הגיוני שמבחינתה(בלי קשר להלכה) זה פחות מקרב..

אבל כאמור לא דיברתי הלכתית.

אבל צק צק צק

שמעתי אותו אחרי עשור שלא שמעתי אותו.. בסטריאו (:

תענוג צרוף. 

לנוסטלגיה יש קסם בפני עצמה

ואני "אה סליחה חשבתי קרה משהו"

אבל זה לא עבד.. 

סמאלה עליך

היי הרמוניה.. משהו שקרה לי השבוע

או היום..

הקשבתי למדיטציות עם חבר

עשינו מדיטציית נשימה

ניסיתי להתאים את עצמי למדיטציה

זה היה קשה

והוא צחק עלי

והיה מצחיק

ואז הקשבנו לשיעור של ימימה של אלומה לב

היא אמרה שם

שצריך לתת מקום לכאב,

לא לדלג עליו

אז רציתי לומר לו משהו שהיה לי כואב ממש, שלא קשור אליו

ופתחתי במשהו שכאב לי איתו, שהיה הרבה הרבה פחות כואב מהקודם, אבל המעניין הוא שהרבה יותר הציק לי

והוא הקשיב

ופשוט ישב לידי מלא זמן אחכ

וחשבתי על זה

שמשהו שכאב לי פי מאה, היה לי פחות מציק ממה שהיה לי איתו בימים האחרונים

וחשבתי על משהו שקראתי באינטרנט, שאלי קרצניץ אמר על פרידות, שהכאב הוא הצטברות של כל אותם משקעים שפשוט באו לידי ביטוי באותה נקודה, שצריך לטפל בזה,

שאולי מה שככ הציק לי, היה קשור לזה שזה פשוט צף מהרבה דברים שחוויתי,

ובכלל לא קשור אליו

וואו... איזה תובנה...

לגבי לתת מקום לכאב אני אימצתי את זה כשיטה... כאבים לרוב באים בגלים אז כל פעם שיש גל אני מקבלת אותו נותנת לו כאילו לשטוף אותי ממש ואז זה עובר. זה שוכך. באמת. 

אולי אני אשתף במשהו קטן מתוך המליון דברים

סוף סוף התקשרתי לרב אחרי מלא זמן שהצטברה לי רשימת שאלות, שאלתי חצי ממנה...זה גם משהו

שאלתי גם לגבי צניעות בדייטים מבחינת דיבור, הרגשתי שאני חייבת הדרכה בזה ועל הדרך שאלתי את השאלה האם מותר לומר לבחורה בדייט שהיא יפה (בעקבות שרשור שהיה בלנ"ו)

הוא אמר שזה כמובן משתנה לפי המגזר והנורמות שלו, אבל בגדול כל הפגישות בהתחלה צריכות להתנהל עם דיסטנס, להיות באופן כללי ולא אישי.
לגבי להגיד לבחורה שהיא יפה הוא אמר שנראה לו לא מתאים בצורה כזאת בפתיחות אבל כן בקשר מתקדם אפשר להגיד בעדינות שגם החיצוניות מוצאת חן. שזה יהיה בצורה מכבדת, ולא בתוך השיח. בשביל מטרה נגיד בקשר מתקדם כדי לחזק את הרגש אם חשוב לה לשמוע את זה, להראות שהוא יודע מה זה אשה (כאילו נראלי שהוא לא מתעלם מזה).

הרב אמר שהוא מודע שיש בנות שמביך אותן לשמוע את זה אחרי הכל אבל אמר לא לחתוך על זה אלא לחפש את הכוונות להסתכל על הבחור בתוך מכלול...

מאוד עזרה לי התשובה שלו למרות שיחסית מתומצת 

ואנשים מהעבר חזרו לאחרונה. זה מוזר... 

חסד אל כל היום!

יש לי סיעתא דשמייא 

וזה כיף להרגיש אותה.

ו אומןןן

את נוסעת לאומן???

החצי שלי שם

שלוחו של אדם כמותו חחח

אומן זה לא לגברים בלבד בראש השנה?

הבנתי שלאחרונה יש שם גם קבוצות נשים

לא יודעת מה נכון

אני בע"ה נשארת בארץ ישראל

כמאמר הפתגם

אלול= אני לאומן ואת לאמא שלך

יפה לכם

תמיד אבל שזה יגיע רק מהקדושה.

לא מעבודת הבמות. עובדים את ה' בארץ ישראל הדורש אותה מראשית השנה, והכל מכוון כלפי ירושלים וקודש הקדשים. לא יוצאים לטומאת ארץ העמים בכוונה כדי לעבוד את ה' בקבר. זה עיוות של התנ"ך וחז"ל.

זה כמו שעובדי עבודה זרה היו שמחים שמחה רוחנית בקיבוצים שלהם.

תודה

גם לך בע"ה רק שמחות ונחת

ב"ה!

טוב לשמוע 

הרבה זמן לא היה לי ככה

עכשיו אני באורות

אז זה מקרין על החיים הרגילים.

ואמן = אומן

וכן למר 

אך טוב וחסד

הוא אמר שזה מוריד דומה מאוד לסכין גילוח ממש כמעט חלק לגמרי..

אבל השאלה לא מובנת לי כל כך, אתה כותב ממש כמו מכונת גילוח..

בכל מכונת תספורת שאתה לא משתמש במסרקים זה יכול להוריד קרוב מאוד. כמובן שזה שונה קצת במספרים בין מכונה למכונה..

אבל זה בגדול

יש להם מכונה הרבה פעמים שעושים איתה את המסגרת והיא ממש קרובה 

אבל לא צריך אותה.. יש מספרים ששואפים לאפס.  @רועיפתחתקוה פשוט תברר על מכונות עם מספר ממש נמוך שואף לאפס. 

אני חושב שאתה צריך 0.1 , תברר קודם לפי ההלכה מה מותר ומה לא.

@רועיפתחתקוה 

זה ממש מאתגר,

מציע לחפש אלו התקדמויות היו לך השנה ובמה תצליח להתקדם עוד בשנה הבאה במקום להתמקד במה לא קרה

השפות. היא שפה נצחית. ראש השנה הוא ראשית כל השנים. מכאן, זה אך טבעי להתחזק בשפס הקוידש.

מספיק שאתה מתקדם בעוד משהו קטן זה כבר ניצחון גדול.

לא עדיף לך משניות זכר חנוך? יש שם הרבה יותר מפרשים (איזה 7 או 8 אאל״ט)

רייזמן זה כמו שוטנשטיין על המשנה (כך הבנתי מרפרוף קל).

לראות כל מיני מפרשים, זכר חנוך 

קהתי גם מעמיק. לא מכיר את משניות רייזמן. אבל לא - צעירים מעל עשרים

העומק אליו מפנה הקהתי רחב הרבה פחות

אהבתי את המשפט "ובגדול יש בהן תשובות להכל", כי זה בדיוק העיוות הנורא שאנשים קולטים מספרי הסיכום בדורנו, שאם קראת אותנו אתה כביכול יודע בערך הכל.

זו טעות איומה, במיוחד לתלמידי חכמים. תלמיד חכם צריך לדייק ולהעמיק ביסודיות בסברות הסוגיות ולבנות לעצמו השקפת כוללת מתוך מכלול התורה שלו, ואז לגשת להלכה בתורה דיליה, כמו שהמהר"ל מאריך בנתיב התורה.

ברגע שאתה קורא סיכומים, אתה קורא כל מיני פרטים שאומרים אחרונים, שלפעמים הם בנויים על יסודות רעועים בלי להעמיק ליסוד של הסוגיא.

זה נחמד לעיין בספרי סיכומים ולראות דעות נוספות שמחדשות ומאירות, וגם להיעזר בהם בבקיאות, אבל לא לבנות מזה את ההשקפה שלך על מכלול הסוגיא.

יש שם הרבה יותר הרחבה בפירוש.

כמו הסבר יותר מפורט על עניין מסויים או דעות נוספות שהרב קהתי לא יזכיר בשל הנטייה לתמצת

אם יש לי קושי אני הולך לראשונים כמו רש"י מאירי ר"ח

בסיבוב שני אני עובר על הפרשנים שאני רוצה ללמוד (רש"י תוס' כו') לפי העניין

לא הייתי אומר שאני גאון בגמרא וכל הידע שיש לי זה נטו מלשבור את הראש לבד, סיכומים, קשקושים, ראשונים ואחרונים. לא רואה איך הייתי לומד משהו אם הייתי נצמד לגמרות מבוארות

אני מודע לויכוח הנצחי ולטענות לכאן ולכאן

מי שמתקשה בלי אז בוודאי שילמד עם כמה שיותר פירושים

אבל:

- לימוד הגמרא בצורה של שוטנשטיין / שטיינזלץ (= האכלה בכפית) הוא פשוט לא אותו דבר. זה עניין אחד לתת קצת רקע או ביאור מילים מסובכות כמו רש"י רע"ב ועניין אחר כלל הביאורים האלה

- לימוד גמרא גולמי ובהמשך ראשונים מקנה צורת חשיבה אחרת וזאת אחת ממטרות הלימוד, לא רק להספיק חומר, במיוחד בסוגיות סבוכות ומפותלות

- אני אישית לא אוהב את סגנונות הביאור העכשוויים

כאמור ידועות כבר הטענות לכאן ולכאן ויש גם דברים שא"א להסביר רק לחוות

סתם.

תהיה שנת פריחה דוהרת

שמע, אולי אם נעשה הרבה שיפודים על האש בשנה הזאת נבטל את רוע הגזרה 😜

החלטתי, אדחה את זה לשנה המתאימה!

נראה לי שהבהמות והאדם נבראו באותו יום...אז זה בכלל חגיגה 😁

(חוץ מהעופות שנבראו יום לפני - פרגיות במקרה שלנו חח)

אבל אני מתאפק מאווווווד לא לכתוב את זה

תהא שנת ..... לא. לא אעשה את זה . אני אמנם החלטתי לאכול פרינגלס אבל זה. זה כבר יותר מידי.

אולי בכל זאת? לאלא. 

אז אולי תכתוב למישהו בפרטי? לא עזוב. 

סליחה מכולם לא התאפקתי

זה בא עם הרווקות ... אתה בטח זוכר..

חחח

נראלי גם אני חשבתי על זה בצורה הזו 

אני חייב להבין מאיפה הגיעה הסטיגמה הזאת על סנופקין.. הוא רק אהב להיות לבד

אבל הוא בכלל לא היה סטלן

וחוץ מיזה אולי אורגני יכול לעקוף את הבעיה

אך מסננים מהם את רוב הדברים המזיקים.

ככה שזה לא באמת נורא כמו שזה נשמע.

כמו שתגיד שהצמחים (גם בטבע) ניזונים מהקרקע.

האם אתה יכול לאכול אדמה?

בדיוק

אבל זה לא כמו האדמה, הרי המים ממש בתוך הירקות.

למשל - מלפפון הוא 96% מים.

אין מצב שזה 96 אחוז מים. חחח

הסכין נשבר לפני שהוא חותך אותו מה יש לך

חיפשתי בגוגל ובתוצאה הראשונה היה כתוב 96 אחוז מים

Describe some of the genes a human shares with a tomato plant. | Homework.Study.com

תרגום:

כאשר אנו מדברים על גנים, אנו מתייחסים לאלמנטים שקובעים מאפיין ספציפי בבעלי חיים ובצמחים. דוגמה לגן הקיים גם בבני אדם וגם בצמח עגבניות הוא הגן שקובע את הגובה. גם בני האדם וגם הצמחים עוברים תהליך גדילה, שמאפיין אותו הוא הגידול בגודלו. שנית, יש גן שקובע את המין. לבני אדם יש גנים שקובעים אם אדם הוא זכר או נקבה. מכיוון שגם עגבניות מתרבות מינית, גן דומה קובע את ייצור הגמטות בפרח צמח העגבנייה. ברמה הבסיסית יותר, גם בני האדם וגם צמחי העגבניות חולקים את הגנים האחראים לנשימה התאית, כאשר ADP מומר ל-APT, המשמש את התאים של בעלי חיים וצמחים כאחד לאנרגיה.

כי החיים הם העיקר, והתורה משתקפת בחיים עצמם ולא באיזשהו מימד אחר. 

הוא רואה את ההלכה בכל מקום , ואת ה' בכל מקום. גם בפוטבול. 

לפעמיים נדמה לי שאנשים שכחו שהם בעצם חיים ולא כתובים בדף על איזה ספר.

זה לא אומר שצריך להכניס אותה לשם עכשיו.

הוא סה"כ התרכז בעצם השאלה האם לשמוח לאידו של גוי. לא הפוטבול זה האישיו פה.

וגם אם נקח את זה לכיוון שלך, יש הבדל בין מקום שיתקדש לעתיד לבין לחבר את ההלכה לעולם החומרי. ההלכה מתבטאת בעולם החומר , 

אם לא שם אז איפה לדעתך זה אמור להתבטא? ביקום מקביל? 

כל פעם שראיתי וויכוחים שלך כאן בפורום

זה תמיד נגמר בהפסד שלך ותגובה לקונית שהצד השני פשוט טועה בלי להסביר למה.

לא יפה....

זרקתי לו הערה מחוייכת לא לערבב תורה עם הבלים של גויים.

משום מה החלטת להכנס באמצע.

לערבב ככה את הקודש בחול (וגרוע מזה) לא מקדש את החול אלא מחלל את הקודש. לא מדובר כאן בסברות של מדריך בבני עקיבא.

ותיקון טעות יסודי - בעניינים של קודש אני לא "מתווכח" (וממילא לא "מפסיד") בפורום, אני מסביר. מי שרוצה לשמוע מוזמן. מי שלא,לא.

אני בד"כ משתדל להתרחק מזה בכלל. לפעמים מעיר כשממש לא מסוגל לשתוק ולפעמים נגרר לתוך זה לצערי.

אני מפסיק כאשר כתבתי את כל התוכן הרלוונטי או כשאני רואה שחבל על הזמן שלי.

אם זה לא מובן - אין לי שום כוונה להכנס לדיון על זה. 

(חבל שאי אפשר לערוך את החתימה, הייתי מוסיף את זה) 

שום התייחסות למה שכתבתי בתגובה לטענה המחוייכת שלך, אין פה שום עירבוב של קודש בחול.

לא צריך בכל פעם לקפוץ ולהיות קנאי לתורה היכן שלא צריך.

וכמובן שאחרי מה שכתבת למעלה אני כמובן לא מצפה לתגובה עניינית שלך מכאן ואילך.

ערב טוב

יש הבדל בין עולם החומר לתרבות המערב

זה נקרא לתרץ תירוצים.. 

חחחחח לא זוכר איזה דף אבל זוכר את המעשה שם, אולי דף י"ד או ט"ו אבל לא בטוח😁

א. מים עליונים מלאים בשפע, מים תחתונים עונים ברקע.

ב. כל כך יש לי להשפיע לעולם, איפה הנקבה שתישא מני רחם.

ג. מים דכורין יורדים בעוצמה, איפה מים דנוקבין שיענו חזרה.

ד. עיניי רואה בחורות חזקות למכביר, אבל לא יוכלו להכיל את אלוהי הגביר.

ה. מרוב אונים ואמיץ כח, אור חזק מאמץ את המח.

ו. מתי יאיר החוצה הפנס, יזהיר את כל העולם ממש.

ז. יזריח אור ותקוה בלב, ירפא את האנושות מכאב.

ח. יביא גאולת עולמים לעמו, יביא שלום בעולם כולו.

במיוחד פסוקים ג' וד'.

יש שם טעות הקלדה? לדעתי רצית לכתוב שם אלוהי הכביר?

ברור שאת יכולה לטעון שאם לא יהיה לאדם רצון, גם במעשים הוא לא יצליח.

אבל אני לא חושב שזה נכון. אני חושב שהיהדות דוגלת בכמה שיותר מעשים ואקטיביות גם כשאין רצון ולא בדיוק לשמה, כי הרווחת את כל המעשים הטובים והמועילים שעשית כשלא היה רצון, וגם אדם לא צריך לנוח על זרי דפנה ולחכות לרצון, הרצון בא מתוך עבודה פנימית ואקטיביות של מעשים יחדיו.

אם הייתי מחכה לרצון, הייתי עושה אולי 10% ממה שאני עושה ביום. הרוב זה מתוך להכריח את עצמי לעשות. לפעמים בא רצון תוך כדי ולפעמים לא.