פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 88)

לא יודע סתם נראלי ככה...

חשוד ביותר...

חחחחח

אגב למה לא כתבת לו את זה וזהו?

לא כתבתי לו כי די הפסקנו לדבר. אם מישהו צריך עזרה מהשני הוא כותב חופשי והשני עוזר כמובן. אבל לא רציתי לשלוח לו ככה הודעה, והיה חשוב לי לכתוב לו. אז זו היתה הדרך🙂

ובטח הוא קורא את השרשור ומשתעשע מהעניין🤭🤭

אבל מקווה שהיה לו פחות גרוע משבוע שעבר

ולעולם לא תדעו מה היה כתוב כאן

אבל היי, גם אף אחד לא יודע למי כיוונתי את ההודעה חוץ ממנו וממני

עשיתי את הפורום סקרן🙃

(וזה נתן לי רעיון למשחק בשטו"ל- זהה את הניק. קצת שונה מהאישיות ששיחקנו בעבר)

להזכריך זהה את הניק זה שלי. וזה היה אמור להכנס לחדשות לנ"ו. זה עדין בעיבוד.. אז שה.

ובקשר לבחור המסתורי.. מזה משנה.. גם ככה כולן יודעות שאני הכי חמוד. 

ובכלל, יש לו פה ניק? הוא מוכר? הוא לא מוכר? 

הוא טמבל הוא לא טמבל? כאילו מה נסגר אנשים קצת מידע..

אבל עם כל הכבוד, אני עוד מחכה לחדשות לנ"ו...

אתה אומר שזה לא משנה ואז שואל עליו שאלות

יש לו פה ניק והוא לא טמבל. ממש לא. הוא חכם ממש ממש.

והוא גם מבין דבר מתוך דבר והבין שמדובר בו

אז מה יש לנו פה. יש לנו פה ניק , והוא לא טמבל. זה פרט חשוב..

והוא גם חכם שזה ההפך מטמבל.. או כמו שאחיינית שלי בת 8 אומרת "טומבל". 

כנראה שילוב של טומטום וטמבל ביחד.. לא חשוב.

בקיצור, אני רוצה לדעת רק אם הוא וותיק. כי ניקים יש פה מלא.. 

וזה יהיה מאוד מעניין לגלות אם הוא וותיק או לפחות מוכר ...

נראלי אני יודע מיזה... 

ו.. זה לא חוכמה גדולה להבין שמדובר בו .. כי הוא ידע שאת בקשר טוב איתו.

כמעט כמו איתי. אבל זו לא הנקודה כרגע

אני אתן עליו מידע אבל רק מה שלא מזהה אותו כמובן בכלל

אם הוא ירצה הוא יפנה בפרטי

בכוונה כתבתי לו פה.

אני יודעת שאת ההודעה של שבת שלום הוא קרא

עוד לא יודעת אם קרא גם עכשיו

הרבה כאב

אבל מלא תקווה!!

מזמור?

- שיר.

#_________

נגינות...?. מזמורים...?

למנצחים......

לבחורים שמכורים למוזיקה... - כמוני.

לבחורים שלא שומעים שירים בלועזית... - שלא כמוני...

שירת נשים? לא צריכא למימר.

#_________

מה השיר שלכם?

בין מיגון, בין מזמור.

תשלחו לי אותו!

אני נואש להשראה!

בכל אופן, אצרף פה שיר מחזק.

גם להגיד קשה לי זה טוב.

במצבים האלה שמרגישים חולשה, עצבות, ללא חשק,קושי להתמודד, להאמין, לי עוזר לזכור מה הדבר הכי חשוב יותר מהרצונות והקשיים שלי. מה הדבר הכי חשוב יותר משיהיה לנו טוב ובהיר ונחמד? לעשות את רצונו. העיקר שאפילו הקושי הזה שאני עוברת זה רצונו יתברך. יש טעם לקושי שלי. גם בזה יש עבודת ה'. ולא רק שגם בזה יש עבודת ה' אלא במקום הזה זה ההזדמנות לומר לה' ה' תראה מה אני עוברת אף על פי כן אני איתך. בטוב וברע.יש בזה עוצמות.

כי כשהכל טוב זה לא כזה חכמה. אבל כשקשה לפעמים ממש יש בזה בחינה של מסירות נפש להישאר באמונה שזה לטובה. ולכן יש גם כיף בזמנים האלה כי זה הזמנים שזוכים להראות לה' מסירות אליו. ומה יש לנו לעשות בעולם הזה חוץ מלשרת את המלך?

תהיי חזקה!

דיבור באמונה זה דיבור באמונה

זו לא ערובה לכך שהכל אצלך טוב, זו ערובה לך שאת מנסה ורוצה להאמין אפילו ש

הרב קוק בהקדמתו המפורסמת ל'ראש מילין':

"המחשבות הקודמות לכל האותיות הן משוטטות בנו פנימה תדיר. אנחנו צריכים לחשוף את האומץ האמיתי שלנו, את צורת האריאליות הנשמתית שבקרבנו, כדי לעמוד תמיד על אופים של אותם הציורים הבלתי מצויירים, אותם התוארים העומדים למעלה מכל תואר, כדי שנכיר את הדר נשמתנו. ועל פי אותם הרעיונות העליונים יסתעפו אצלנו הסעיפים של המחשבות הפוריות המתגלמות באותיות. ובהברא בנו האותיות, יתגלו הנקודות ממקור המחשבה הקודמת להם, והטעמים יתגוונו מאותו המקור העליון ששם שרויה היא המחשבה הקודמת המחשפת את האותיות, שהאותיות עצמם בניתוחם קיימים שם בצורה אידיאלית מיוחדה.".

לפעמים האומץ רק לעמוד במקום המחשבות, זה דבר עצום כדברי הרב קוק.

ובכל תקופה אנחנו נבחנים בדברים אחרים, יש תקופות שהכל הולך כמתוכנן ואז ה' מצפה מאיתנו להגיב בהתאם ולמשל להילחם במידת הגאווה שעלולה לעלות. ויש תקופות ששום דבר לא עובד והחיים בלגן ולמרות שזה נראה רע זה הפוך לגמרי, בגלל שה' כל כך מאמין בנו, בגלל שה' יודע שאנחנו נאמנים לו הוא מנסה אותנו בכל הכוח להוציא מאיתנו את הזכויות החוצה. ולכן זמנים קשים הם בעצם יכולים להיות הזמנים הכי טובים של האדם. זה לא אומר שעל האדם בכוונה להביא את עצמו לכדי קשיים אבל זה בהחלט אומר שאם הוא נתקל לתוך קשיים הוא יכול להגיע למדרגה הרבה יותר גבוהה ממה שהוא עכשיו. ושידע שה' סומך עליו.

להבדיל, כשאדם לא עלינו נפטר אומרים עליו הרבה מאוד דברים טובים, המון. וזה נכון, אבל יש את אותה תחושת צביעות כאילו מה פתאום כשהוא נפטר נזכרים לומר עליו את כל הדברים הטובים האלה? איפה היינו עד עכשיו?
והתשובה היא (או אחת מהן) זה שבמהלך היום-יום אנחנו רואים גם את הקליפות שלו, אנחנו רואים חלקים ממנו ואנחנו לא מביטים כל כך פנימה כי האישיות המדהימה של האדם נמצאת שם תמיד. כשהוא נפטר אנחנו מבינים מי הוא באמת, מה איבדנו, אנחנו רואים את הפן הכולל שלו.
וכך גם כשהיצר אומר לנו שלעסוק באמונה זה צבוע, אנחנו חייבים לזכור שאמונה זה הטבע האמיתי שלנו, שאלוקים זה השורש שלנו. מי שאנחנו באמת זה לא רגעי הנפילות והקשיים אלא רגעי האמונה והטוב - זה משקף את מי שאנחנו.
אז צריך להוציא לשון לרוע ולהמשיך הלאה.😛
שבת שלום

אני רוצה להוסיף ולומר שאין בזה צביעות כשמדברים דיבורי אמונה ולא חשים את זה באמת. בסוף את אומרת דברים נכונים אז מה צבוע? זה האמת. ויותר מזה הדרך להתחזק בעניינים כאלה זה דווקא גם ע"י דיבורים.

"העצה להתחזקות היא הדיבור. הינו שאפילו שהאדם התרחק מן היהדות ונפל למקום שנפל,אף על פי כן, יתחזק ויתגבר בדרגה התחתונה בה נפל והתרחק,וידבר דיבורי אמת,הינו דיבורי תורה ותפילה,וידבר דיבורי יראת שמיים,וישיח לפני ה' יתברך בשפתו ובלשונו,כל יסוריו והמניעות המתרגשות עליו ויבקש תשועה ממנו יתברך,גם ידבר דיבורי אמת ביראת שמיים עם חבריו,ומכל שכן עם רבו האמיתי, שדבר זה בודאי טובה גדולה עבורו להתקרב ליהדות מעומק התרחקותו.כי יש כח גדול לדיבור להזכיר לאדם את ה' יתברך ואת התכלית האמיתית.כמבואר בפסוק(ירמיהו לא,יט)"כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד". הינו שעל ידי דיבורי אמת זוכרים את האמת ביותר.ועל ידי שהאדם יתאמץ בדיבורו אל השם יתברך,כמבואר למעלה,אזי יהיה מחוזק,שאפילו אם נפל במקומות הרחוקים מאוד מן הקדושה,ישוב משם ליראת השם וקיום התורה."

קראתי איפשהו שישראל מהצער שהם עוברים בגלות היו אמורים ויכולים להגאל מזמן אבל האבות הקדושים הם אלה שמבקשים שהגאולה תהיה שלמה והמשיח עוד לא יגיע רק אחרי שעמ"י יחזור כולו בתשובה

כאב לב

זו הרגשה קשה מאד

אני מבינה אותך ממש

ואין לי הרבה מה לעשות חוץ מלשלוח חיבוק וחיזוק🫂🫂

כמה שזה חשוב!!

אמן!

רש"י שם: "בגדיך לבנים - נשמתך טהורה ונקיה:"

רש"י על הפסוק: "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" - התקן עצמך בכל שעה במעשה טוב שאם תמות היום תכנס בשלום".

וזה נק' נוספת.

אתה הבאת את העניין שתהיה נקי כל הזמן כי אתה לא יודע מתי תצטרך את זה.

אני דיברתי על נק' נוספת - עצם הנקיות עוזרת להישאר נקי.

האלול הזה תופס אותי בנקודה של שאלה לא על האפשרות לשוב, אלא בכלל על הרצון.

שנזכה...

נשמע מעניין

למה?

כי זה מפחיד לבחור בטוב? 

אוי

טוב זה סימן שצריך ללמוד כדי להבין ולעורר את הרצון 

וברוב המקרים לעשות את הדבר הנכון לא אמור להיות סותר כאילו שנרגיש שזה פחות טוב בשבילנו

אבל לא רוצה לנצלש עוד את השרשור.

אז ברור שזו הדרך

אולי צריך גם לדבר על זה 🙃

ואני לא חושב שזה מנותק.

יתכן ואם באמת מאמין בשינוי שיש בכוחנו לעשות, זה יעזור לנו לרצות אותו.

היתה לי שבת מקסימה עם חברות!

שבוע טוב.

זה לא פשוט בכלל

התחושה הזו שאני כבר מוותר על מה שאני רוצה, רק תראה לי שאתה מקשיב.

זו אמונה.

"מאמין בחי עולמים וזורע".

עוד תפילה, עוד בקשה, עוד השקיה, עוד ניכוש,

בסוף זה יבקע..

אך עד כה, ב״ה, רואה שמתייחסים לזה כסתם מחלה רגילה.  

כמה ימים בבית וחוזרים לשגרה.  

לא מתרגשים מזה.  

הוא מבין שזה נקרא הפסק כי זה היה צריך להיות הכל ברצף?

אך למה החזרה תהיה הפסק?

הפסק בין מה למה?

שהחזרה היא ההפסק ולא הדילוג

הרעיון יפה בכל מקרה

אתה רוצה/ יכול להעלות לספוטיפיי?

אתה מוכשר ממש. מחכה לעוד🤗🤗

טוב..

אני מחכה כבר שתוציא עוד שירים🙂🙂

(אולי כדאי שתצרף בשרשור הזה גם קישור לשיר הקודם שלך)

לגבי הסוף, הזכיר לי את המדרש על אברהם ששתי כליותיו נעשו לו כשני רבנים ולימדו אותו תורה.

ואולי גם העניין של העולם רמוז בברכת יוסף: "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ....", כמו שאנחנו משונים במעשינו ע"י עשיית המצוות מאומות העולם, כך גם הקרניים, שלפי הגמרא בב"ק הם "משונה", מסמלות את עשיית המצוות, וזה קשור לעול שעל השור (זו השעה המאוחרת....), אך לבסוף: "...רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה : כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים...", אף על קיום החוקים עם ישראל ישתבח. וזה הקושי של מצווה ועושה.

הרבה מפרשים שואלים על משה קיבל - קבלה, אך המשך המשנה ומסרה - מסירה.

למה אצל השם זה קבלה - תלוי במקבל, ואצל האחרים מסירה  - תלוי נותן?

מבין התירוצים שאצל השם אין אף שינוי והוא בחסדו בכל עת ליתן, אלא השאלה אם המקבל ראוי לזה.

ובאמת במדרש לגבי יתרו מבואר שהכרת הטוב זה מסניף מידת החסד, א"כ אצל השם זה יותר שורשי החסד שלו מעל הטוב של האחר.

בנוסף אפשר לתר באופן פשוט יותר, שהעניין להדמות ולהתקרב להשם ולא שהשם ידמה אלינו, ולכן..

זה קצת ארוך אבל זה שווה את זה:

20230817113435.pdf

למען דוד עבדי

שמעתי בשיעור של הרב שרקי שהשם לא צריך את המעשים שלנו אבל הוא יצר מציאות שגילוי שכינתו תלוי במעשים שלנו אז זה כן מושפע.

והרב צוריאל זצ"ל היה רב גדול שאבידתו תשפיע על עולם התורה.

מתגעגעת לרב שבכלל עדיין לא נולדתי שהוא נפטר

ם אני. למשל לחתם סופר. היה ממש כמו רבי עקיבא של דורו במסירות לדרישת התורה ואותיותיה והיצירתיות שלו.

סבא רבה שלי למד בישיבת פרשבורג ושימש וקיבל סמיכה מנינו ר' עקיבא סופר, שאחרי שר' עקיבא סופר עלה לארץ היה מקורב לרב קוק.

אוסיף חידוש נפלא של החתם סופר על הפרשה שדורש אותיות בתורה ועם מסר מדהים שמראה את הדרכתו בעבודתו ה' וזה יהיה לרפואת סבתא שלי (הבת של סבא רבא שלי לעיל) שהיא כעת בבית חולים:

"לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ו

ושמאל למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו י"ל דרך רמז ירמי' הנביא אמר ליהוקים מלך יהודה אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו ובמצודות שם וז"ל יתכן שהי' יהוקים מסגף עצמו במאכל ומשתה ועשה הרע בחשבו שהסגוף יכפר על רעתו ועל זה אמר הלא אביך מתענג וכו' והנה כתיב עקב ענוה יראת ה' שכל מי שהוא עניו נקל לו מאוד להיות ירא ה' ואין צריך להכניע גופו בתענית וסגופים וזה לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל היינו שלא יהא צריך מתיבת המצוה להסיר ימין ושמאל ההי' שבראש תיבת המצוה שהיא מימין וההי' בסוף התיבה שהיא מן השמאל ונשאר צום לא יהא צריך לצום רק אוכל ושותה וטוב לו בעבודת השי"ת וק"ל".

זאת אומרת שהחתם סופר אומר שאם יש לך ענוה הוא לא צריך סיגופים כדי להגיע ליראת ה'. הסברא שעומדת מאחורי דבריו שסיגופים נועדו לשבור את לבו של האדם, אבל הענוה היא עולה על כולנה לשבור את הלב ולקרבו ליראת ה' ודבקות בו, וכדברי

הגמרא בסנהדרין מג ע"ב: "ואריב"ל בזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן שנאמר

(תהלים נא, יט) זבחי אלהים רוח נשברה"

@ארץ השוקולד

@אני)))

@מבולבלת מאדדדד 

@בנות רבות עלי 

@חסדי הים 

אני אוהבת שאת כותבת בפשטות אבל זה עמוק.

התחברתי.שנזכה לאמונה בלי שאלות. בפשטות. בתמימות.בשמחה.

בהאזינו: "אל אמונה - שהאמין בעולם ובראו".

זה חזק.

ה' מאמין בעולם. הוא מאמין בנו שאנו יכולים לדבוק בו ולעשות טוב ולהפוך את העולם הזה ליפה ומתוקן.

כידוע שהעולם התחיל להבראות בכ"ה באלול לפי רבי אליעזר. אז בחסידות אלול נקרא הזמן שקדם לבריאת העולם. בזמן הזה ה' היה מלא באמונה ותקוה כלפי העולם.

ברור שאחרי שנברא העולם היה חטא אדם הראשון ב-א' בתשרי, ואז הענין התחיל להסתבך עד "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו" (בראשית ו, ו,)

אבל באלול אנחנו חיים וחשים חזק את האמונה של ה' בנו. יש לנו תקוה. צריך לחזור באלול למקום הפשוט הזה של האמונה התמימה לפני הסיבוכים שהעולם אכן יכול להיות מתוקן.

אני ממש מנסה בזמן האחרון להפנים תעניין הזה שלא הייתי בנעלים של אחרים בגלל זה אסור לי לשפוט אף אחד לא תמיד מצליחה.. אבל זה ממש במחשבה שלי

תודה ממשש

אהבתי את ההיבט האישי,

תודה רבה ותודה על התיוג

מעוררות מחשבה ולב, ויש בהן הרבה מאוד אמת.

אשרייך, וחיזקת🤍

זו כנראה הסיבה לרוב הסבל בעולם.. הרצון לחבר אותנו למשהו עמוק יותר בתוכנו. 

שנגלה את הכוח שלנו .. ובטח ישנם עוד סיבות. 

יצא לי לחשוב על המהות, למה בורא עולם שם אותנו בעולם הזה. 

למה לא לתת לנו הנאה נצחית בגן עדן למעלה או למטה. המסקנה שהגעתי אליה היא בכדי שנבין שהטוב הזה קיים, אבל הוא כביכול לא מובן מאליו, שהוא לא חייב להגיע אלינו. למרות שהוא עצמו קיים תמיד. פחות בקטע של עבודה בכדי לקבל שכר מושלם , שהוא ההפך מנהמא דכיסופא.

ואולי אולי, זה כמו בעל ואישה בזמן שהם לא ביחד ואז חוזרים. או כמו הפרדה בין בשר לחלב.. 

ההתאפקות הזו, צוברת בתוכך הרבה תשוקה, ואז כשאתה מקבל את השכר הזה, הוא כל כך מתוק ומושלם.

אם בעולם הזה ההנאה היא גדולה הרבה יותר אחרי מאבק והתאפקות. איך זה יראה בעולם רוחני שכולו טוב ושכר?

יצא לי לחשוב על המהות, למה בורא עולם שם אותנו בעולם הזה.

למה לא לתת לנו הנאה נצחית בגן עדן למעלה או למטה. המסקנה שהגעתי אליה היא בכדי שנבין שהטוב הזה קיים, אבל הוא כביכול לא מובן מאליו, שהוא לא חייב להגיע אלינו. למרות שהוא עצמו קיים תמיד. פחות בקטע של עבודה בכדי לקבל שכר מושלם , שהוא ההפך מנהמא דכיסופא.

1. הדרך הכי פשוטה - לחבר למסך חיצוני. אם המחשב תקין הכל יעבוד כרגיל. אגב, אפשר להפוך אותו למחשב "נייח" ככה.

אם המחשב לא עולה - להוציא את ההרדיסק\SSD , לחבר למחשב אחר ולהעתיק את הקבצים.

2. משתנה מאוד. בעיקר עד כמה אתה מסתובב איתו ביום יום. קשה להמליץ מרחוק בלי לדעת את הדרישות.

3. תלוי איפה. בד"כ לא משתלם ובכל מקרה לא מומלץ להשקיע במחשב בן 8.

2. מניח שהכוונה היא ללפטופ? שני פרמטרים עיקריים: זיכרון RAM - לא פחות מ,8 ג'יגה, מעבד - לא פחות מ-i5. למשל: Dell Inspiron 15

 3. לא משתלם לתקן מסך של מחשב ישן יחסית (שגם ככה עלול לשבוק חיים בשנים הקרובות)

2. עד אלפיים שקל.

3. לא סביר ששווה כי המחשב ישן, אבל אם אתה עובד במקום אחד ואתה מוכן לוותר על ההיבט הנייד אפשר לקנות מסך ולחבר אותו למחשב.

אתה יכול להוציא את הדיסק של המחשב (זה מאוד פשוט לבד, או שתיתן למשהו לעשות זאת), ואז ע"י כבל USB רגיל תוכל להכנס לכל מה שהיה במחשב דרך כל מחשב אחר.

ולא כדאי להשקיע על מחשב ישן כזה כלום.

ב) אבל כן תוקעים בשופר בראש חודש כמבואר בטור (תקפ"א) בשם ה'פרקי דרבי אליעזר' וכנפסק ברמ"א. המשנה ברורה (ג) מביא שיש שני מנהגים. האם להתחיל מהיום הראשון של ראש חודש לתקוע או מהיום השני והערוך השולחן אומר להתחיל לתקוע מהיום השני.

מה החילוק בין סליחות שלא אומרים בראש חודש לתקיעת שופר?

בפשטות בגלל שיש בראש חודש מימד של שמחה, אז לא אומרים סליחות שמגיע לחרטה ועצבות. אבל לכאורה גם השופר: "שקול השופר גורם להחריד האדם מפחד ה' ומהדר גאונו" (ב"י), אז למה לא חוששים לעצבות. כמו שהזכרתי בשרשור אחר, שהחרדה היא כדברי רש"י על הפסוק בישעיהו: "החרדים אל דברו" - "הצדיקים הממהרים בחרדה להתקרב אל דבריו". החרדה זה לא אמור לעורר anxiety, אלא כשאדם שומע קול שופר זה צריך להניע את נימי נפשו להתקרב לבורא.

דווקא בראש אלול יש מימד אחר מאשר שאר אלול. שאר אלול זה זמן של סליחות וחרטה ולפעמים אפילו מגיעים לעצבות, כדברי רבינו יונה ב'שערי תשובה' שצריך להתעצב על חטאיו, וכמו שרואים מכמה פסוקים בתהלים על דוד המלך.

אבל בראש חודש אלול צריך להיות שמח. להתמקד ש"אני לדודי ודודי לי" והמלך בשדה. תשובה מאהבה ושמחה. תשובה עילאה.

החידוש היותר גדול שראש חודש אלול לא עומד בפני עצמו, אלא הוא צריך לעצב את כל באלול בתשובה של אהבה, גם אם מתמקדים לעתים בתשובה מיראת העונש ועצבות. ההתמקדות צריכה להיות אהבה ושמחה של דבקות בבורא בחודש זה.