פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 87)

אחרי יום כיפור.

הרי הוא צם כל היום כמו כולם, וגם היה ער כל הלילה ולא הפסיק לעבוד. היה במקום המקודש ביותר ועבד עבודות מאוד גדולות. התפלל על עם ישראל. שיא הקדושה. נמחלו כל העונות. והתוודה. ו... קיצור.. אל תשכחו שהפרישו אותו מהבית שלו שבוע קודם. בקיצור. מסירות נפש גדולה מאוד. הרבה כוחות הוא משקיע סביב התפקיד הגדול.. הוא היה מלאך באותו היום. הרבה יותר ממלאך ממה שנוכל לדמיין בכלל...

ואז הוא יוצא. ביום יא תשרי עושה יום טוב לאוהביו. אחלה. ואז מה הוא רואה היום יב, יג, יד תשרי? עולם כמנהגו נוהג?? שלא הצליחו להשתנות. אחרי כל מה שהוא השקיע בנו? עולם שיש בו שוב רוצחים בשגגה, עולם ששוב אישה מפלת את פרי בטנה.

זה פשוט משבר. משיא הקדושה שלו, מלאך כפשוטו, לראות שוב עולם גשמי, ויותר מזה, עולם עם צרות. שוב. צרות שהוא התפלל עליהם. שאכפת לו. והכל אותו דבר, יום כיפור לא שינה כלום.

ואז יגיעו לו המחשבות של זה לא הועיל בכלל. אבל זה אמור להועיל כי זה כתוב בתורה אז זה ודאי אמיתי. ואם זה לא עבד, אז כנראה אני אשם. מה זה עוד יכול להיות. ויתחיל המצפון לכאוב.. ומה לא.

ואנחנו?

אנחנו מסתכלים עליו מלמטה, רואים איזה גדלות יש בו. איזה קדושה. איך הוא עצמו (ביחס לעצמו) עבר תהליך בכל התקופה הזאת לטובה.

ולמה שהוא לא יראה את זה? כי יש לו לב. וזה בסדר. כואב לו הלב. אבל לפעמים אתה לא יודע מה התועלת לעצמך, מה התועלת לעולם. כמו שילד לא שם לב כשהוא נהיה גבוה יותר.. גם אתה לא שם לב כשאתה מתקדם. בשביל זה יש את שאר עם ישראל שישים לב לזה... וגם אם יש לך את הקושיות הכי חזקות (הרי התפללתי שאישה לא תפיל את פרי בטנה, וזה קרה.. אז בטוח אני בעייתי..), יש תירוץ לקושיות האלה. ואתה טוב. ואתה התקדמת. ומתקדם. וכל עם ישראל גאה בך על השליחות הגדולה שלך.

אני בטוח שיש פה מלא אנשים עם נפילת מרץ אחרי יום כיפור. כתבתי את זה לעצמי. אבל מקווה שזה יועיל למישהו..

אני צריך להוביל 2 סטים של ספרים, סך הכל 100 ספרים, שנכנסים ב4-5 ארגזים.

יש למישהו רעיון איך אני משיג הובלה במחיר הזול ביותר?

לי כרגע אין אוטו ואין לי מישהו שיכול לעזור לי עם זה.

אני לא מעודכן בחדשות. אז עברתי וקראתי את חדשות כיפה סרוגה וכיפה שחורה

וסתם

אני פתאום קולט שבחדשות כיפה שחורה היה אולי איזה מלאנת'לפים הודעות של "..התמוטט ומת" "טרגדיה! נפטרה.." וכזה.

מה קרה? לחרדים אין חדשות? רק מוות?

וגם אם אין חדשות אמיתיות, אולי תודיעו "שיא לידות במעייני הישועה" או משהו כזה..

אוי נעייס חרדי זה כזה גרוע. לפחות הזה שמגיע לערוץ 7

אולי בכיכר השבת יהיה להם יותר בשר?

אולי צריך ללכת לאיזה צ'ונטיה הלילה כדי לשמוע נייעס אמיתי.

למי אכפת בכלל מהשטויות האלה (מגלגל עיניים)

למה הקדושה שמרגישים במוצאי יום כיפור לאט לאט עם הימים נמוגה (לפחות אצלי)?

זה בגלל שזה קשור ליום ולא קשור אלינו (כמו למשל ההתרגשות אחרי הגשם הראשון בשנה נמוגה עם הזמן

וזה פשוט משהו טבעי) או שזה בגלל החטאים שאנחנו מתחילים לעשות? או בגלל משהו אחר?

בשנים האחרונות אני לומדת במשך חודש אלול ותחילת תשרי ספר כלשהו שמדבר על התשובה (וכותבת שירים בעקבות זה). עד כה למדתי ב"ה: אורות התשובה לרב קוק, הלכות תשובה לרמב"ם, שערי תשובה לרבנו יונה, נתיב התשובה למהר"ל.

מחפשת מה ללמוד בשנה הבאה.

מישהו מכיר ספר מתאים?

תודה וגמר חתימה טובה!

נָשִׁים, וַעֲבָדִים, וּקְטַנִּים –

אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם.

עַד כַּמָּה מְזַמְּנִין?

עַד כַּזַּיִת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד כַּבֵּיצָה.

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הבבלי בברכות אומרת (כ ע"ב): "דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דר' אמי וזמנין אמר לה משמיה דר' אסי אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתוב בתורתך (דברים י, יז) אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב (במדבר ו, כו) ישא ה' פניו אליך אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה (דברים ח, י) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך והם מדקדקים [על] עצמם עד כזית ועד כביצה".

מוסיף הבמדבר רבה בהעלותך (יא, ז): "ואדם מישראל יושב הוא ובניו ובני ביתו ואין לפניהם כדי שביעה ונושאים לי פנים ומברכין, ודקדקו על עצמן עד כזית עד כביצה".

תוספות (ברכות מה ע"ב ד"ה רבי מאיר) מוכיח מכאן ש"דמדאורייתא בעינן שביעה גמורה כדאמר פרק מי שמתו (ד' כ וכי לא אשא פנים לישראל וכו'". רק כאן ישראל מדקדקים לברך בפחות.

יש אחרונים שהבינו ש-ה' נושא פנים לישראל על כל סייג ותוספת שהם עושים, לא רק כאן, אלא בכל התורה כולה: מהר"ל ב'דרך החיים' (אבות א, ב) וגר"א בהגהות השולחן ערוך (אבה"ע כ, א).

יש אחרנים שהבינו ש-ה' נושא פנים דווקא כאן כשמדקדקים בברכת המזון-

ה'פני שלמה' (ברכות לה ע"א) הסביר באיזה צורה הן מדקדקים : "כיון דהתורה לא נתנה שיעור לשביעה, אלא לכל אחד ואחד מסור שעור זה אם אכל ושבע שלא יתאוה עוד לאכול שיש לו לברך, א"כ בידינו הוא להשים נפשינו שאנן [שמחים] באכילה מועטת כאילו אכלנו הרבה ושבענו עד שהותרנו. ועל דרך זה חשבו חכמים לדקדק על עצמן בכזית וכביצה ששמח באכילת כזית וכביצה שיהיה ניחא ליה כאילו לא צריך ליה יותר כדי שיוכל לברך לאבינו שבשמים, וכזה לא מצינו בחומרות ובתקנות בשאר מצות." זאת אומרת שאנחנו שמחים ומברכים ל-ה' אפילו שאנחנו לא לגמרי שבעים.

איך הם שמחים רק במאכל מועט?

מסביר ה'אמרי אמת' (ויקרא תרצ"ט): "והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה היינו כשיודעים שזה מן הנותן, מהקב"ה, כל משהו, כל שהוא, חביב הוא להם".

הערוך לנר גם מדגיש את ענין הברכה (נדה דף ע ע"ב ד"ה 'בד"ה כאן קודם'): "מה דהזכיר הקב"ה רק מה שמוסיפין על הכתוב בברכת המזון ולא משאר מצות דרבנן כגון שבות לשבת ושניות לעריות ששם קיימו החכמים מה שצום הקב"ה ושמרו את משמרתי אבל בזה הוסיפו מנדבת לבבם שבח הקב"ה". כנראה שבח ל-ה' זה דבר מיוחד.

מסביר יותר ה'פני יהושע' (ברכות דף כ ע"ב ד"ה 'דרש רב עוירא'): "והשתא אתי שפיר דמאחר שמדקדקים בברכת המזון הרי להם לבדם נתנה הארץ ומלואה ולא לזרים ומשלהם נותן להם ואין זה נשיאת פנים וכל שכן במה שמדקדקים עד כזית ועד כביצה כצדיק האוכל לשובע נפשו א"כ מראים בעצמן כאילו לא לאכילה נתכוונו אלא משום הברכה כדכתיב כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' והיינו הברכה שמזכירין שם שמים בברכה ובשביל כך ראוים הם לישא להם פנים, כן נראה לי נכון".

כבר ה'מגן אבות לרשב"ץ' (אבות ד, כב) אומר שזה תלוי בברכה: "והם מדקדקים עד כזית ועד כביצה. ונראה לי, שהזכירו זית לפי שהוא תלוי בברכה, כי כמו שהם מברכים אותי מעצמם, אשא פני אליהם ואברכם."

המלבי"ם מסביר את הגמרא מבחינה השקפתית (תורה אור שמות פרק טז): "וגדר הנשיאות פנים הוא שיתן לאיש אחד מה שאינו מגיע לו מן הדין והיושר רק מצד שנושא פנים, וה' כתב על עצמו שאינו נושא פנים לשום בריה, אף שהוא יושב ומכלכל כל בריותיו מקרני ראמים עד ביצי כנים, וזה נשיאות פנים לבריותיו כי נותן אף למי שאינו זוכה עפ"י מעשיו, באר לנו השי"ת שזה אינו מצד נשיאות פנים רק מצד הדין, שאחר שהמציא את מעשיו ונתן להם מציאות וחיים, מחויב לתת להם מזונות מצד החיוב, שאל"כ מציאותם לרעה והיה טוב להם ההעדר, ולכן כתב בתורה ואכלת ושבעת וברכת, באר שא"צ לברך אותו על נתינת המזון כזית או כביצה, כי זה אינו נדבה וחסד רק דין וחיוב, שזה מוכרח לתת, רק אם נתן לך כדי שביעה יותר מהצורך להעמדת החי, זה נדבה וחסד, וע"ז אתה מחויב לברך. ולפי הנחה זאת שעל נתינת מזון כזית א"צ לברך כי זה מחויב לתת וזה כבודו יתברך, כתב אשר לא ישא פנים, כי מה שנותן מזון לכל חי אינו מצד נשיאות פנים רק מצד החיוב, אבל הם מדקדקים על עצמם לברך עד כזית ועד כביצה, כי סוברים כסברא השניה, שהמציאות רגע טוב מן ההעדר, ובמה שהמציא ה' בריותיו כבר הטיב עמהם ואין עליו חוב לתת להם מזון לקיומם, וא"כ לפי דעתם מה שה' נותן מחיה לכל בריותיו הוא חסד ונשיאות פנים, א"כ לפי שיטתם הוא נושא פנים, וכן ינהג עמהם כפי סברתם וישא להם פנים".

1. אתם כותבים עליהם? כן ? לא? למה?

2. מה לדעתכם יעשו איתם אחרי 120? בפרט, אם כותבים עליהם..

אני לא כותב פה כמה זמן הפורום מת אה? .. זכרו לברכה

שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד חַיָּבִין לְזַמֵּן.

אָכַל דְּמַאי,

וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ,

וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ,

וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, וְהַכּוּתִי –

מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם.

אֲבָל אָכַל טֶבֶל,

וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ,

וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ,

וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, וְהַנָּכְרִי –

אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם.

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הגמרא בברכות אומרת לגבי מקור הזימון (מה ע"א): "מה"מ אמר רב אסי דאמר קרא (תהלים לד, ד) גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו רבי אבהו אמר מהכא (דברים לב, ג) כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו".

המאירי אומר שזימון זה לא מהתורה, בניגוד לברכת המזון: "ואע"פ שברכת המזון מן התורה אין הזימון מן התורה, ומ"מ דרשוהו דרך סמך ממה שנא' גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו שנמצא אחד מתרה את השנים להוועד עמו לרומם את האל".

יכול להיות שהוא פוסק כרב אסי שמביא מקור מתהלים, ואילו לפי רבי אבהו זה כן מהתורה.

הגמרא בברכות (מח ע"ב) דורשת: "תנו רבנן מנין לברכת המזון מן התורה שנאמר (דברים ח, י) ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן את ה' אלהיך זו ברכת הזמון... רבי אומר [אינו צריך] ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן אבל ברכת הזמון (תהלים לד, ד) מגדלו לה' אתי נפקא".

הפני יהושע אומר שלפי תנא קמא ברכת הזימון מדאורייתא ולא רק אסמכתא.

התוספתא בברכות (ו, א) אומרת: "ברכת הזימון [נ"א המזון] מן התורה שנאמר: (דברים ח) 'ואכלת ושבעת וברכת' זו ברכת הזימון. 'וברכת את ה' אלהיך' - זו ברכה ראשונה 'על הארץ'- זו ברכת הארץ 'הטובה' - זו ירושלים וכן הוא אומר (דברים ג) 'ההר הטוב הזה'. 'אשר נתן לך'- זה הטוב והמטיב".

אם גורסים 'ברכת הזימון מן התורה', אז בפשטות, ברכת הזימון לא רק אסמכתא אלא מהתורה, בדומה לפני יהושע בתנא קמא בגמרא.

ככה פוסק הראב"ד על הרי'"ף (כתוב שם לראב"ד מסכת ברכות דף מד עמוד א):

"ברכת זימון שהיא מן התורה".

הפני יהושע אומר שגם אם ברכת הזימון דאורייתא, זה עדיין גדר של הזמנה וזימון לברכת המזון, ולא חלק מהברכת המזון עצמה.

נראה להגיד שענין ברכת הזימון זה לזמן ולהכין אותנו לברך לשם ה', וזה 'יהי שם ה' מבורך' ו'נברך שאכלנו משלו', לכן הבבלי לומד ברכת הזימון מדאורייתא מ'כי שם 'ה' ' אקרא הבו גודל לאלהינו', ו'את 'ה' ' אלוהיך', כגמרא ביומא לז ע"א: "תניא רבי אומר (דברים לב, ג) כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו אמר להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל". לפי התוספתא יכול להיות שברכת הזן כלולה בברכת הזימון כדעה של רב ששת (ברכות מו ע"א), ולכן הם לומדים הכל מ'וברכת את 'ה' ' אלוהיך'.

גם מהמקור של כוס ברכה רואים שזה קריאה בשם ה' (ברכות נא ע"ב): "מאי קראה (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם 'ה' ' אקרא". זאת אומרת שכאשר קוראים בשם ה' לפני ברכת המזון אז צריך כוס של ברכה, וזה מלווה אותנו לאורך כל ברכת המזון, כי כל ברכת המזון צריך להיות לשם ה'.

אפשר להאריך בזה, אבל זה גם כן ענין ברכת התורה: "מנין לברכת התורה לפניה מן התורה - שנאמר: בכי שם 'ה' ' אקרא הבו גדל לאלהינו" (ברכות כא ע"א), שהלימוד יהיה לשם ה', כמבואר בר"ן נדרים פא ע"א.

הרבה פעמים כשאוכלים ושבעים, קשה לכוון בברכה לשם ה'. "פן תאכל ושבעת... ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך" (דברים ח), לכן ברכת הזימון מעוררת אותנו לכוון לשם ה' במהלך ברכת המזון.

אָכַל תְּאֵנִים עֲנָבִים וְרִמּוֹנִים –

מְבָרֵךְ אַחֲרֵיהֶן שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת;

דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:

אֲפִלּוּ אָכַל שֶׁלֶק וְהוּא מְזוֹנוֹ –

מְבָרֵךְ אַחֲרָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת.

הַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ –

אוֹמֵר: "שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ".

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:

"בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת".

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הגמרא בברכות אומרת (מד ע"ב): "א"ר אשי אנא זמנא דכי מדכרנא עבידנא ככולהו", כשהוא היה זוכר הוא היה מברך בורא נפשות אחרי כל המאכלים שדרושים ברכה זו.

הריטב"א בדף לה ע"א אומר ד"ה 'דתנו רבנן': "ואפי' למ"ד דשאר מינין מברכין לאחריהם בורא נפשות רבות רשות הוא".

הגר"א אומר (או"ח רח, ו) שבזמן המשנה היו מברכים בו"נ על ביצה ובשר, והיום נוהגים לברך על הכל.

הרב קוק בשו"ת 'אורח משפט' כותב שעם ישראל קיבלו עליהם את בורא נפשות כחובה.

אפשר להגיד בריטב"א שאומר שתמיד ברכת 'בורא נפשות' זה רשות, לכן לא חותמים ב'ברוך חי העולמים', ואילו לפי הירושלמי שחותמים 'ברוך אתה ה' חי העולמים' (כמו שפוסק הרא"ש והגר"א) ברכת 'בורא נפשות' היה חובה על ביצה ובשר והמנהג הרחיב את החיוב לשאר הדברים.

יכול להיות שכמו לשיטת ר' טרפון 'בורא נפשות' מתייחסת במיוחד למים בברכה לפני, כך לפי תנא קמא 'בורא נפשות' מתייחסת גם למים בברכה אחרי.

רואים שתוספות (ברכות לז ע"א) מחלק בנוסח הברכה בין מים לשאר הדברים: "בורא נפשות רבות וחסרונם. כמו לחם ומים שאי אפשר בלא הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא בראם יכולין העולם לחיות בלא הם שלא בראם כי אם לתענוג בעלמא כמו תפוחים וכיוצא בהן".

תוספות אומר שמים מיוחד שאי אפשר לחיות מבלעדיו.

על כל פנים מהגמרא משמע ש'בורא נפשות' על מים, זה חידוש, כי הגמרא אומרת שמברכים אפילו על מים, בנוסף לשאר הדברים.

בדברים רבה עקב משמע שברכת 'בורא נפשות' יש בו טעם מיוחד למים: "שמע ישראל אתה עובר היום, הלכה, אדם מישראל ששתה מים לצמאו כיצד מברך, כך שנו רבותינו השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו, ר' טרפון אומ' בורא נפשות רבות וחסרונן. רבנין אמרי בוא וראה כל הנסים הללו שעשה הקב"ה לא עשה אלא על המים, כיצד עד שהיו במצרים ביאור של מצרים עשה להם נסים. א"ר יצחק היו המצריים וישראל הולכים לשתות מים מן היאור, המצריים שותין דם וישראל שותים מים, וכשיצאו ממצרים עשה להם נסים במים, שנא' הים ראה וינס, מה ראה הים ונקרע, ר' יהודה אומר שם המפורש שהיה חקוק על המטה ראה הים ונקרע, ר' נחמיה אומ' כביכול ידו של הקב"ה ראה הים ונקרע, שנא' ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו. כשעלו מן הים ובאו למרה עשה להם נסים במים, שנא' ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ. מסלע עשה להם נסים במים, שנא' ודברתם אל הסלע, בבאר שבע עשה להם נסים ואמר שירה, שנא' אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה. אמ' להם משה, הוו יודעים כל הנסים שעשה לכם הקב"ה על המים, אף בשעה שתעברו את הירדן לירש את הארץ עתיד לעשות לכם נסים במי הירדן, שנא' שמע ישראל אתה עובר היום וגו'."

זאת אומרת שברכת בורא נפשות זו הודאה כללית על כל הניסים ש-ה' עשה לנו על המים. אפשר להגיד שזה רק לשיטת ר' טרפון שמברכים 'בורא נפשות' לפני מים, אבל אפשר להגיד את זה גם לחכמים שמברכים את זה אחרי.

שיבי פרומן מתייחס לסערה: הקמפיין בעד בן אוליאל הוא "חילול השם"

או פשוט לומר, מה הפלא.

אם היה מביע דעה אחרת, אז היה צריך להתפלא.

בכל מקרה, ראיה מעוותת, שצריך רפואה עמוקה כדי לראות נכון.

רפואה שלמה לדורותם

אפשר להפוך את הסכין ולהרויח עוד כמה חודשי שימוש - 

הֵבִיאוּ לְפָנָיו מָלִיחַ בַּתְּחִלָּה וּפַת עִמּוֹ –

מְבָרֵךְ עַל הַמָּלִיחַ וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת;

שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ.

זֶה הַכְּלָל:

כָּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה –

מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה.

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הגמרא מבארת (ברכות מד ע"א): "ומי איכא מידי דהוי מליח עיקר ופת טפלה אמר רב אחא בריה דרב עוירא אמר רב אשי באוכלי פירות גנוסר שנו".

מסביר שם התוספות: "באוכלי פירות גנוסר שנו. שהמליח עיקר שהוא בא להשיב הלב שנחלש מפני מתיקות הפירות והפת שלאחריו טפל ואינו בא אלא בשביל המליח וא"ת פירות הוי עיקר ומליח טפל ולבריך על הפירות ולפטר כולהו וי"ל דמיירי שלא אכל הפירות באותו מעמד א"נ בשעה שאכל פירות גנוסר לא היה שם עדיין מליח ופת דלא היה יודע שיחלש לבו מחמת המתיקות".

כתוב בברכת נפתלי: "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי־שָׁפֶר" (בראשית מט, כא) התרגום אונקלוס מתרגם: "נַפתָּלִי בַּאֲרַע טָבָא יִתרְמֵי עַדבֵּיהּ וְאַחסָנְתֵיהּ תְּהֵי מַעבְּדָא פֵירִין יְהוֹן מוֹדַן וּמבָרְכִין עֲלֵיהוֹן".

הריטב"א מקשר את זה לסוגיא שלנו: "וים כנרת בחלקו של נפתלי היתה וזהו שתרגם אונקלוס ואחסנתיה תהא עבדא פירין יהון מודן ומברכין עליהון מפני דלעולם הן עיקר ומברכין עליהם ופוטר השאר שהוא טפלה כנגדן".

בגמרא רואים שהאמוראים דווקא אכלו מפירות גנוסר: "רבי אבהו אכיל עד דהוה שריק ליה דודבא מאפותיה ורב אמי ורב אסי הוו אכלי עד דנתור מזייהו רשב"ל הוה אכיל עד דמריד ואמר להו רבי יוחנן לדבי נשיאה והוה משדר ליה רבי יהודה נשיאה באלושי אבתריה ומייתי ליה לביתיה".

אפשר לפרש לפי הריטב"א שאכלו כדי לברך ולהודות ל-ה' על הפירות המשובחים האלו.

נראה שיש עוד עומק.

רש"י מפרש שריש לקיש היה מגיע לשיגעון: "עד דמריד - דעתו מטרפת".

נראה לקשר את זה לירושלמי ברכות (ה, א): "ריש לקיש מנהגו באוריתא סגין הוה נפיק ליה לבר מתחומא דשבתא והוא לא ידע לקיים מה שנאמר באהבתה תשגה תמיד (משלי ה יט)".  

הבאר מים חיים (שמות כה, י) פירש: "באהבתה תשגה תמיד שיהיה לו כשגעון ממש לרוב האהבה שילך בשווקים וברחובות לרדוף כקורא בהרים לומר במה אתרצה לפני קוני לגרום לו תענוג ונחת רוח."

זאת אומרת שהאמוראים, ובמיוחד ריש לקיש, אכלו מפירות גנוסר המתוקים לא רק כי הם היו ערבים ללשונם ולא רק לברך את ה', אלא מרוב חיבת פירות הארץ ש-ה' שוכן בתוכה. כמו שצריך להשתגע בחיבת התורה, כך גם צריך בחיבת הארץ, ובעומק זה קיום של אהבה ודבקות לבורא.

ביום כיפור אנחנו מתענים ומופרשים מהנאות הגוף. אדם יכול לחשוב זו עיקר השאיפה ביהדות להיות מופרש ומובדל מהעולם הזה כנזירים הנוצרים, לכן דווקא יש חיוב לאכול בתשיעי, להראות שרק יום אחד בשנה אנחנו מתענים ומופרשים: "ימים יוצרו ולו 'אחד' בהם" (תהלים קלט, טז) זה יום הכיפורים (תנדב"א רבה א). רק יום אחד מוקדש כולו לרוחניות, אבל שאר השנה אנחנו דבקים ב-ה' דרך הקדושה בחומריות, כמו פירות הארץ.

ביום כיפור הדגש זה דבקות ב-ה' על ידי הדעת, אבל אכילת פירותיה המתוקים של ארץ ישראל זה דבקות ב-ה' בגוף עד כדי אבדן דעת.

למה עושים סעודת הודיה על משהו רע שקרה (למשל תאונת דרכים שלא נגרמה במוות) הרי ה' היה יכול לעשות שבכלל לא יקרה המשהו הרע?

איך יוצאים מהלופ הזה?

אני אף פעם לא מדברת על הדברים שמפריעים לי בקשרים עם אנשים. אני מפחדת שמעבר לכעס יש רגשות כואבים מאוד והמודעות יתר למקומות האלו תשים אותי במקום פגיע ומסוכן.

וחוץ מזה, פאסיב אגרסיב זה הרבה בשביל האגו

ז