פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 87)

זה באמת גורם לזה שזה יפול עלייך כל הזמן

אז לא יקרה - צעירים מעל עשרים

מבינים שגם מה שבסוף ״התפקשש״, היה צריך לקרות.

אני תמיד הייתי ילדה שלוקחת אחריות על הכל וכשניסיתי להעביר את האחריות לאחרים, התעצבנתי שזה לא יוצא מדוייק כמו שתכננתי ובניתי לי בראש.

היום אני פשוט מורידה את הציפיות מימה שאני רוצה שיצא ומבינה שאין עניין וטעם לפרפקציוניסטיות לא נגמרת.

מה שיוצא זה הכי טוב שיש, וככה זה היה צריך להיות.

(צוחק)

לציון של רבי נחמן ואתה מבאס אותו.. 

אפילו אם אתה חושב שזה אמור להיות אחרת.. 

יש כאלה בטוחים שמה שהם קראו והבינו מכמה ספרים ח"ו לעשות אחרת.

זה מזכיר לי את החדשים שבאים אלינו כל פעם לישיבה של החוזרים בתשובה

אין לי מושג מה אתה רוצה.

תכף יתחילו לבקש מאיתנו גם לקרוא תהילים…

ולא אכפת לי כמה הדתה זה יביא איתו

אבל יש דברים שעם הזמן זה הפך להיות פחות.

וסתם משהו שעלה לי, אני לא אשכח איך תקופה ארוכה הייתי בהתלבטות קשה לגבי משהו וזה ממש הפריע לי לכל עשיית המצוות..

עד שיום אחד באחד הימים שלמדתי גמרא , תנא אחד פסק בהחלטיות על משהו מסוים ואני מזה הייתי מבסוט.. סוף סוף אמירה חד משמעית בנושא שכל כך הטריד אותי.

זה מה שיפה בגמרא ובאמונת חכמים.. ברגע שראיתי שככה הוא אמר.. קדוש יאמר לו . בשבילי זה מספיק

מהקטעים האלה שהאני הרוחני שלי יוצא מעל גבי הפורום (;

לא הצלחתי לשנות

תקרא אם לא יפריע ..

@מבולבלת מאדדדד

@אני)))

@חסדי הים

@ארץ השוקולד

@advfb

חבר שואל

משנים לי סיסמא לניק ועל כלום

אבל טוב אני סולח לך..

קשה שלא. יש לך מזל..

אז אני מבין שימ"ל סתם החליט לשנות לי את הסיסמא של הניק.

טוב יאלה תמשיכי לך פה באמונה שלך לא נפריע לך

מלשנית....

צריכים לגאול את הדיבור שלנו.

ה'פרקי דרבי אליעזר' אומר שלא דברנו לשון הרע במצרים. אבל עדיין היינו כמו תינוקות שלא ידענו איך לדבר טוב.

פתאום אחרי היציאה יש שפע של דיבור בשירת הים.

הרב קוק בשמונה קבצים א, קנ"ו כותב על גאולת הדיבור בימינו: "התחלנו להגיד איזה דבר גדול, בינינו לבין עצמנו ובאזני העולם כולו, ולא גמרנוהו עדיין. הננו עומדים באמצע נאומנו, ולהפסיק לא נרצה ולא נוכל... לא נבהל ג"כ משום מה שאנו מגמגמים כ"כ במבטאנו כשאנו מדברים על דבר משא נפשנו. יודעים אנו שאין החסרון בבהירות הרעיון ואמתתו. האמת בקרבנו חזקה היא למדי, אבל עשירה היא כ"כ ושוטפת עלינו המון רעיונות, עד שאין אנחנו מסוגלים עדיין להסבירה בשפה ברורה. בשביל כך לא נסוג אחור. כמה שכח הדיבור שלנו ירשה לנו, נדבר ונסביר. בתוכיותנו אנו מבינים את הגיונינו. בהמשך הזמן יצא גם דיבורנו מהגלות הכבדה שהוא כבוש בה, ונוכל לדבר, לתאר ולהסביר במבטאים ברורים את אשר אנו מבקשים בהוייתנו השלמה."

הוא מדבר שם על הלאום, אבל זה נוגע לכל פרט ופרט שצריך לגאול את הדיבור שלו.

זה תהליך ארוך אבל צריך לשאוף לדבר דברים טובים לעצמנו, לעולם, ולשבח את ה'.

נראה לי שזה נבנה שלב אחר שלב. 

עצם זה שמחשבה רעה עולה זה עניין טבעי וזה מקובל, וזה בודאי לא צריך להעלות רגשות אשמה מזה, גם אם זה לא נעים ולא טוב.

השאלה באמת מה עושים או לא עושים אחרי שעולה המחשבה.

קודם כל, להמנע מדיבור רע ואז אולי היא עדיין קיימת, אבל היא לא מועצמת. היא לא יוצאת מהכח אל הפועל. זה כבר דבר מאוד מבורך.

אח"כ באמת אפשר כמו שכתבת לשחק עם המחשבה. 

בכללי, לפעמים יש נטייה אנושית להגיע לטואטליות, או הכל שחור או הכל לבן, או הכל רע או הכל טוב. ומתי שזה קורה אז כדאי לאזן. להכליל מכלול של התסכלויות מזויות שונות על הסיטואציה ולנהל שיח פנימי ביחס לסיטואציה. זה נכון ביחס למחשבות רעות שהן שליליות ופוגעות באדם עצמו בצורה ישירה, אבל זה נכון למחשבות רעות שהן מדמיינות פנטזיות כאילו הכל טוב ואז לאחר זמן זה פוגע מאוד בבנאדם.

שיח פנימי לדוגמא, אחרי שאדם מרגיש אשמה בעקבות מקרה מסויים -

אולי זה לא אשמתי עד הסוף.

אולי גם בחלק שבו אני אשם לא יעשה לי טוב אם אני ילקה את עצמי.

אולי אני יכול ללמוד מזה להבא וזה יעשה אותי יותר טוב. 

אולי זאת המטרה של הטעות או תחושת הבושה ללמוד מזה

זה דבר יפה מאוד ללמוד מטעויות. כל הכבוד!

כמה נכון.

אני צריכה לשמוע את זה. באמת יש לי נטייה להקצין ולהגזים ולהרוס לעצמי.

כל מה שאדם עושה לעצמו הוא עושה.

למה שלא נפרגן לעצמנו?

תודה!

עולה 180

ואין לה ביט אפילו

אני משתגעת הדברים האלה משגעים אותי 

אני מצטערת בכלל שהתחלתי את הלק 

כי עכשיו אני מחפשת בנרות מישהי ואני תקועה! ואי אפשר להיות תקועה עם לק שלא נראה טוב עדיף כבר בלי ולעשות לעצמך.

אי אפשר להיות תקועה עם לק מתקלף זה פשוט לא

אין איבדתי את זה

אני כבר פחות עושה לק בגלל זה,

זה סתם מבאס.

הבעיה שלק גל את עושה פעם בחודש לא כל שבוע כמו רגיל והוא יכול לרדת תוך שניה

חתיכת משועמם.

כנראה שלמראה חיצוני (א) - נשים יתנו משקל יותר גדול וחשיבות יותר גדולה, לעומת גברים.  

6

10

4

מה אומר כל יחידה?

כמה זה 1 חוכמה?

ו-1 מראה?

מה הממוצע? מתוך כמה?

כל יחידה מעלה לך ב-3 אחוז את אחד מהפרמטרים ממה שאתה עכשיו.

אין לי מושג מה יוסיף לי כל אחוז

הכל בחוכמה

מהו בכלל גאון?

ואיפה עובר הגבול בין הגאון - ללוקה בשיגעון?

איפה עובר הגבול בין גאון - ללוקה בשיגעון? - פוסט בקהילת ער"ן - עזרה ראשונה נפשית בכמוני

אבל בגלל שאני לוקה ביכולות חברתיות.

15 לחכמה ו5 ליכולות חברתיות.

15 נק' חכמה, 5 נק' מראה חיצוני. יכולות חברתיות בעידן האינטרנט זה לא כזה מצרך חיוני, אם תהיה לי חכמה כשל שלמה המלך, ארוויח מיליונים בבורסה

חבורות חבורות - קידושים, ארוחות…

צריך לפתח מיומנויות חברתיות.  

וגם נשוי, כך שפחות אכפת לי מאירועים חברתיים/קהילתיים.

כנראה הכל בחוכמה, אפשר להגיע לדברים נפלאים עם חוכמה.

מראה חיצוני זה דבר שדוהה  (וחוץ מזה, יופי זה יותר קללה מברכה)

ואני ממש לא אדם חברותי אבל אני לא בטוחה שאני רוצה לשנות את העובדה שאני מעדיפה להיות לבד

כיוון שעוד לא קיבלתי את ה20 יחידות חוכמה..  תצטרך להסביר לי למה נדרש האומץ

התכוונתי באופן כללי שאינטראקציות חברתיות דורשות ממני יותר אנרגיה כנראה מהאדם הרגיל ואני יותר introverted

מבחינת חתונה כן אשמח לחלוק את חיי עם אדם אחר ולגדל אתו משפחה

אקסיומה חסרת ביסוס

מנקודת מבט אובייקטיבית לחלוטין, כשאני בוחנת את היתרונות והחסרונות של אדם יפה בצורה דופן עדיף בהחלט להיות בעל מראה ממוצע. מראה חיצוני זה סתם הסחת דעת.

אין משהו אחר

נסיון חיים

שלווה

נחת

אמונה 

ביטחון בה' ובי

חוכמה של אקיו לא תעזור לי

יכולת חברותית יש לי מידי אני צריכה לשתוק לפעמים 

יופי אסתפק במה שיש לי

הייתי מוסיפה לי 3 ס''מ אבל זה לא משהו שנעל לא יכולה לפתור

ביום אחר אולי הייתי עונה משהו אחר...

אבל נראה משהו כמו

9 חכמה

8 יכולות חברתיות

3 מראה חיצוני

(אם לומר את האמת, הנטייה הראשונית שלי היתה לומר "לא, תודה". לא לגמרי ברור לי למה. אבל אם זו לא אופציה.)

נראה לי

חכמה 14

חברתיות 3

מראנ חיצוני 3

יש איזונים, בלמים, הפגנות של אזרחים מודאגים וכו' וכו'. לענ"ד, כל עוד לא יהיה לנו גנרל פינושה משלנו שישתלט על המדינה למשך כמה עשורים, נמשיך לספוג אבידות.

לאידעת בדיוק

@מיפ ואני ניקח את סה בקטע טוב שמישהו רוצה להתחזות אלינו, ולא בקטע רע שאנחנו משעממות את הפורום

אגב עכשיו ידעתי איך לתייג בגלל המספר ניק... מיפ המקורית לפני מיפ המתחזה

ותקועה מחוץ לעבודה יותר טוב מזה אין

עכשיו אני צריכה לחכות עד שיחזרו מהצהריים

(הייתי חמישי בערב בירושלים, גן עדן לעומת המקום בו אני גר במישור החוף). 

שהפי כותבת לנו מסרי חיזוק רק בכדי להביא את השירים שהיא אוהבת.

יש מצב?

אם כי אם @מבולבלת מאדדדד הייתה עושה את זה אז ברור שזו המטרה

אתה מכיר אותי מספיק

אבל אני יכולה גם ככה לשלוח שירים

בדיוק כמו שעשיתי היום

אני מרחמת על הפורום אז לא מעלה כ"כ 🤭🤭

מבולבלת אין לה טעם בשירים 

מי לא יודע מזה הטיטניק ??

Nearrrr farrrrr, whereverrr you areee

ת'ה מבין על מה אני מדבר אחי

אבל זה מה שהיה🤷‍♀️

בכלופן

אפסיק להגיב על זה בשרשור בע"ה 🤐🤐🤐

לא יודע איך אבל ידעתי חלק מהמילים וזה מצלצל לי מוכר.

עוד נגלה שיש לנו אותו טעם בשירים 

גם בבגדים סתם בדרך אגב..

וכן. הוא אכן יפה🙃

הרחיקו אותם ממחננו!!

לא יקום ולא יהיה!

סתם אבל באמת שירים גרועים. אפילו בלי לשמוע אותם

בטוחה שזה לרמה שלך? פרינססה... חחח

"לא תזבח ל-ה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת ה' אלהיך הוא" (דברים יז, א)

רש"י אומר על פי ה'ספרי' מה זה: "כל דבר רע"- "אזהרה למפגל בקדשים ע"י דבור רע". משמע מהפסוק שהאזהרה לפגל בקדשים על ידי דיבור זה מדין הטלת מום.

לנו יש נשמה קדושה בתוכינו, וצריך להיזהר לא לדבר דברים רעים עליה, שזה כהטלת מום בקדשים.

ברור שהמעשים שלנו יכולים להיות רעים, אבל הנשמה נשארת תמימה.

הרב קוק אומר ב'עולת ראיה' על הנשמה: "נתן אלהים חיים את הנשמה העליונה באדם, והיא קשורה בקשר קים באור הדבקות האלהית, ומחוברת במאויים הנצחיים של ההתענגות על ד' והארת אור חכמה וחסד עד כל מרחבי התפשטותה."

כל ביקורת עצמית חייבת להיות נקודתית ומוגבלת. לפעמים טועים שהחטא היא מהותית לאדם כדברי הרב קוק ב'מוסר אביך': "והנה נראה, שיש טעות מצויה בכמה בני-אדם, שכל דבר מקרי נתפס הוא כעצמי, - וזהו ענין היצר הרע".

במקום לדבר רע על עצמינו, אנחנו יכולים לדבר טוב על עצמינו ולדרבן את עצמינו להתקרב לבורא.

זה הענין המהותי בפרשה שלנו שאפשר לידור נדר של קרבן ל-ה'. לדבר לעצמנו שאנחנו מסוגלים להתקרב לבורא בכל עת.

גם אם בן-אדם מלא עוונות ברגע אחד הוא יכול לשנות כיוון וזה אפילו על ידי הרהור תשובה: המקדש אשה "על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו" (קידושין מט ע"ב) קל וחומר על ידי דיבור, ובן בנו של קל וחומר אם הוא צדיק, רק יש לו איזה פגם מועט.

@אני)))

@מבולבלת מאדדדד

@חתולה ג'ינג'ית

@ארץ השוקולד

ממש!! תודה רבה על זה!!

זה בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו!

תודה!

לפעמים אנשים חושבים בטעות הקטנת הערך העצמי היא ענווה אבל זאת טעות נוראית.

ענווה אמיתית מגדילה את הערך העצמי ודוחפת ללקיחת אחריות.

לדוגמא, כאשר חבר מפרגן "איזה תותח אתה", אם הוא רואה את זה ככה כדאי שאעשה עם הכוח החיובי שהוא רואה עוד דברים..

אגב, הבקשה הראשונה האישית שבתחנונים אחרי תפילת 18 זה "א-להי, נצור לשוני מרע", יש בזה עניין מאוד גדול. "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כ"א, כ"ג).

ועניין באישיות ולא מניע.

(סביר יותר שזה בעיה בדימוי עצמי פשוט שאם זה מוגזם ידרוש טיפול)

כל מיני דברים

אני לא אומרת שזה המניע הטהור לביקורת עצמית, אבל אדם שמסתכל על עצמו ככה כל הזמן, כנראה זה הצד בנפש שלו שמרגיש טוב עם זה, ואולי לכן הוא חוזר לשם כל הזמן למרות שזה יכול להיות התבוססות בביקורת עצמית והלקאה עצמית שנגמרת באפס מעשה 

זורק פה מהשנקל שלי

הכל תלוי באדם ובסיפור חיים.

צורך בוודאות וקרקע מוצקה מתחת לרגליים.

איזון לחווית ילדות של דחייה מההורים/חוויה של אני לא אהוב אלא אם כן אני מושלם (מבקרים אותי על כל דבר שאני עושה לא משנה מה).

רצון להוכיח, צורך בתחושת מסוגלות.

בהיבט לקיחת האחריות- לעיתים התחושה של חוסר האונים של קורה לי משהו נורא ואני לא מוצא בו היגיון דוחף למצוא היגיון, פשר, בכל מחיר. גם במחיר של אני אשם בדברים מאוד רחוקים כי לצורך הדוגמה- 'אם הייתי יותר מסודר בהרגלים שלי ולא הייתי מתעכב אחרי שצחצחתי שיניים להביא את המפתח שאני כל הזמן מאבד, אז מישהו אהוב שחיכה לי לטרמפ היה נוסע איתי בדרך הארוכה יותר והיה מתעכב ולא היה עושה את התאונה שקרתה לו בנסיעה בדרך השנייה'.

זה לאו דווקא הגיוני אובייקטיבית אבל בסיטואציות קצה זה יכול להיות ענף רצוץ להישען עליו.

ככלל נראה לי תמיד נכון לשאול- מאיזה סבל עוד יותר גדול, הסבל הנוכחי (למשל ביקורת עצמית וכו) מציל ומגונן עליי.

וזה פשוט כי הנפש שלנו, ב"ה,  בריאה וחכמה מאוד ומגינה עלינו בדרך היעילה ביותר (כמובן, גם אם לטווח הארוך היא מזיקה- התמכרויות טכניות כמו סיגריות או אוכל, ועד התמכרויות נפשיות כמו סטרס, דאגות, חרדות, הדחקה וכו וכו).

אז ההנדסה לאחור הזו יכולה לעזור להבין יותר.

שיהיה בהצלחה בכל מקרה 

גרם לי לעצור רגע לשבת בשקט ולהקשיב למילים, להזדהות עם הכאב😥

כואב, תודה על זה

@אני

@חסדי הים

@ארץ השוקולד

@בנות רבות עלי

הפי מתייגת את כולם כמו ש *היא רוצה* וכולם מיישרים איתה קו.

אם כי אפילו לקודם לא הגבתי🙊🙊

אבל קראתי,

של המדבר עוברות למי שהוא דיבר עליו. (רגש צוחק)

דוד המלך אומר משפטים קשים מאוד נגד המדברים נגדו לשון הרע. למשל (תהלים נז, ה): "נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה."

דוד אומר בעצמו שכמלך ושופט הוא לא מקבל לשון הרע על אחרים אלא רודף להעניש את המדבר: "מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית". מלבי"ם: "לא יעשה כדרך בני אדם שמקבלים לשון הרע, כי בהפך מי שמלשין את רעהו "בסתר" לא אענש את הנלשן, רק "את המלשין אצמית".

אז דוד תעב לשון הרע נגדו ונגד אחרים.

אבל מה הייתה תגובתו של דוד בהמשך מזמור נז, ח: "נכון לבי אלהים נכון לבי אשירה ואזמרה". רש"י: "נכון" - לבי נכון לבטוח באלהים וכמו שנכון לבי כן יעזר לי ואשירה על התשועה".

לפי רש"י, הוא בוטח ב-ה' ומצפה לישועתו כדי לשיר עליו.

הימ"ג מפרש בדרך מקורית: "נכון לבי אלוהים"- "אלוהים מלשון דין. דוד המלך מבין שכאשר מדברים עליו לשון הרע הוא נמצא במצב של דין נורא וסביביו סער וסופה. אף על פי כן הוא מכין את לבבו לקבל עליו דין אלוהים, ומחכה עד שיעבור הגל כדי שיוכל להכין את לבבו למצב שמח יותר לשורר ולזמר ל-ה'."  

"כל מי שחברו נענש על ידו אינו מתקבל בתוך המחיצה של הקב"ה" אם מישהו רוצה דווקא שהחבר שלו יענש, הוא יסבול בסופו של דבר גם כן.

אחרי שקראתי את זה הדברים שכתבת על דוד המלך יותר התיישבו לי.

דווקא שהוא מנסה להעניש את חבירו בדיני שמיים בעולם הבא.

זה ברור שבדיני אדם יש לשופטים ולדיינים היתר להעניש על פי דין תורה, וכשרואים שצריך לגדור פרץ גם שלא מן הדין. אבל כל הענשה בדיני אדם זה דווקא כדי שהנענש יבוא לשמיים בכפרה ולא יענש בעולם הבא: למשל הספרי על מלקות- "מלמד שכל חייבי כריתות שלקו, נפטרו מידי כריתתן. ר' חנניה בן (גמלא) [גמליאל] אומר, כל היום קורא אותו הכתוב "רשע", שנאמר והיה אם בן הכות הרשע ; אבל כשלקה, הכתוב קוראו "אחיך", שנאמר ונקלה אחיך."

זה לא סותר את הדרך שהכל משמיים

הפי מודיעה לכולם מה *היא רוצה* וכולם מצייתים לה.

מצד אחד - יש לי אמונה ברמה כל כך גבוהה שאני חושב שהדרך שבה אני רואה את העולם היא מצוינת.

אבל מצד שני, אני לפעמיים כל כך מתוסכל מהסיטואציות שמגלגלים עלי משמיים עד שאני מרשה לאותו 'ילד' שהזכרת , לצאת החוצה בפול גז. 

אמונה זה לא אומר להיות כל היום מחייך ומבסוט מכלום. אמונה זה קו מחשבה, קו מחשבה שרואה את הדברים בצורה עמוקה, שמבין את העולם אחרת מהבטה שיטחית.

מזה בישבילי אמונה? להבין , שלא משנה מה קורה, גם אם עשית את החטאים הכי נוראים שיש, גם זה היה ברצון ה'. 

הכל כולל הכל מהתחלה ועד הסוף. 

תוכנית שתצא לפועל אם תרצה או לא תרצה. והוא ממתין לך בסוף הדרך, והוא יסתכל איתך על הפעולות שעשית, והוא יגיד לך : גם את זה, אני עשיתי.

אמונה זה להבין שה' לא מסתכל עלי בעיניים של בשר ודם, הוא מסתכל עלי עם כל השלמות שלו. והשלמות לא שופטת אותי על כלום. החטאים זה דרך להתוות לך דרך. זה לא "רע" או "לא נכון" , זה פשוט בכדי שתתקדם לעבר הרצון של ה'. 

שמעתי כמה פעמים, חבל שאני לא יכול להביא את זה לכאן למרות שלאחרונה מצאתי את זה.

מישהי שחוותה NDE, סיפור ממש מדהים, במיוחד הדרך שבה היא מתארת את הכל. (אנגלית) .. ושם היא בשיח עם מלאך "אני יודעת שאני מתה, אני יודעת שאני כבר לא בעולם הגשמי, והכל פה כל כך מושלם וטוב, מה עם החטאים שלי..?"  .. המלאך ענה לה בצורה פשוטה: אין חטאים. לפחות לא כמו שאתם תופסים אותם בעולם שלכם. (כמובן זה במילים שלה)

הנקודה היא- אל תסתכל על העולם כטוב ורע, תסתכל על הכל כתוכנית מושלמת שמוציאה את עצמה לפועל, ואתה רק משתתף בהצגה הגדולה שכולנו חלק ממנה. 

ההוכחה הכי גדולה לגדלות של ה' , בעיני , זה שלא משנה איך תפעל נגד הרצון שלו ואפילו חלילה ממש נגדו, אין ספור פעמים, יש דממה. הוא רצה להראות לנו כמה שלם הוא, יש לו זמן, הוא לא מתרגש, הוא יותר גדול ממה שאנחנו יכולים לעלות על דעתנו. זה למה אני לא דואג מחטאים, וזה למה אני מרגיש שאני בדרגת אמונה כל כך גבוהה. 

ועם כל זה- זה לא אומר שאני לא מתיר ל'ילד' הזה לצאת החוצה לפעמיים ולהתרגז. אלא דווקא בגלל זה (!) 

כי אני יודע שאין שום משמעות אמיתית לפעולה הספציפית שאני עושה, כי הכל חלק מהתוכנית.

מעניין מי יקרא את זה. חחח..

בקטנה....

חושב שהגישה שלך קצת מסוכנת, במיוחד מה שכתבת בסוף....

האמת שכתבתי את זה בצורה מאוד החלטית. זו תפיסת העולם שגיבשתי מתוך הבנה והתעמקות בהשגחה הפרטית.

לדעתי הגישה הזו לא מסוכנת בתנאי שאתה יודע להבין אותה בצורה נכונה. אני לא אמרתי שאין חטאים, אני רק אמרתי שהגישה אליהם צריכה להיות שונה. שים לב- לא גישה סלחנית.

אלא גישה שאם המעשים נעשו, אין לך מה לדאוג מהם. 

תתקדם, תמשיך קדימה. אתה לא על תקן השלמות, אתה סה"כ משתתף במשהו גדול הרבה יותר. 

אני מאמין שגם העונש שתקבל על החטאים עצמם, זה גם נצרך לך לצורך הגעה לשלמות (עונש זה לא המילה שאני מחפש כאן, במיוחד לא כאן. אבל השתמשתי בה כי לא היתה לי מילה אחרת) זה מזכיר את עניין פרעה והמכות, השאלה המוכרת היא למה הוא נענש אם הכל היה ברצון ה' ובגזרתו. וכאן נכנסת לתמונה התפיסה שלי, שגם המכות, נצרכות לו ולטובתו , ומכאן השאלה לעניין העונש שלו מתייתרת. אני מחזיק בדעה הזו, ואשמח לשמוע למה אתה חולק עליה.

אם החטאים כבר נעשו, אני גם מזדהה עם הגישה, שהיא גישת הרב זצ"ל.

אבל משמע מסוף תגובתך הקודמת שאתה נוהג כך גם לכתחילה, ומשחרר את הילד הקטן שבך. אז זו לא רק הסתכלות בדיעבד, לאחור, אלא גם לכתחילה, וזו נראית לי הבעייתיות. הרב זצ"ל אומר שבדיעבד יש להסתכל במבט הא-לוהי שהכל בתכנית הא-לוקית, אבל לפני החטא, האדם צריך להסתכל בהסתכלות האנושית הפשוטה, שהחטאים הם באחריותינו. בסופו של דבר גם ההסתכלות הזאת של התכנית הא-לוקית היא לא לגמרי נתפסת אצל האדם, זה מבט שרחוק מהמבט האנושי שרואה את הסיבתיות הפשוטה שנראית לעין, שיש לאדם בחירה חופשית ומעשיו מביאים לתוצאות מסויימות, ויש לו אחריות מלאה על המעשים שלו. ולכן גם מהבחינה הזו לא בריא כל הזמן לצאת מהמבט האנושי למבט הא-לוקי, ורק כדי לא להגיע לידי ייאוש, על האדם להתעלות למבט הא-לוקי.

לגבי תפיסת העונש (שכל עונש הוא לטובה), אני ממש מסכים, תדע לך שהיא מגובה ע"י הר"ן, אחד מחשובי הראשונים באמונה. לגבי פרעה, סתם שתדע שזה לא מוכרח כדי להסביר את העניין, הרמב"ם כבר הסביר שלא הייתה בחירה לכלל, אבל לפרט כן הייתה בחירה. זאת אומרת, המהלך הא-לוקי (או במילים אחרות, הנהגת הייחוד) הוא בכלל, אבל בפרטים ה' לא חורג מההנהגה הרגילה של הבחירה החופשית. יש את זה גם לגבי נירון קיסר, שאמנם היה צריך להחריב את בית המקדש וזה חלק מהתכנית הא-לוקית, אבל בסופו של דבר האדם בוחר אם להיות מהאנשים שמגלגלים את הרע בעולם, שגם הוא נצרך, ו"מגלגלים חובה ע"י חייב", או להופיע את אור ה' בעולם, להופיע את הטוב הא-לוקי בעולם, "מגלגלים זכות ע"י זכאי". נראה לי פשוט מדברי חז"ל שהעונש לא היה נצרך לטובת פרעה, עיין במדרש רבה הידוע פרשת בשלח, שהקב"ה אמר למלאכים, מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה? או בלשון של מקור אחר חזל"י, "מדוע אאבד אלו מפני אלו?". זאת אומרת, כן יש פה איזו יציאה מההנהגה הא-לוקית הטבעית, שהיא הטוב המוחלט, ולכן לעתיד לבוא ייבטל יצר הרע ולא יהיו רעות יותר, אלא שגם הרע הקב"ה מהפך לטוב. בדבריי הדגשתי מאוד שהרע אינו אידיאלי ואינו לכתחילה, אמנם יש בחינה שהוא כן לכתחילה, אלא שהוא לכתחילה לזמן. זאת אומרת, כל הרווח מהרע הוא כשהוא מופיע בדרך מקרה, בצורה חד-פעמית. וגם אדם שלא יחטא בכלל, ה' יזמן לו את הנסיונות ואת הרעות, ואין אדם ניצול מהרהורי עבירה בכל יום, ודי בזה בשביל להפך חשוכא לנהורא, לא צריך להדר בזה. ויש כאלו שאומרים שמספיק עצם האפשרות לבחור ברע כדי שהבחירה בטוב תהיה יותר טובה, וזו תכלית העולם. זו דעתי הקטנה.

ואין במה שהזדיתי עם התפיסה שלך לגבי העונש סתירה למה שכתבתי בסוף, שכן גם שבדר"כ עונש לא בא לרע לאדם, זה כשיש ברירה, דהיינו, בחטא של בן-אדם למקום, אז כשהברירה היא או להעניש או לא להעניש, אז ההענשה היא רק כשזה בא לטובת האדם, שטובת האדם היא הדביקות בא-ל. אבל כשמדובר בחטא אדם לחבירו, והמצרים רוצים להרוג את עם ישראל, כאן בא לידי ביטוי הרובד המוסרי הפשוט של מידת הדין, והולכים לפי מה שצודק, ולא לפי מה שטוב, כי אין מה לעשות, אי אפשר להופיע את הטוב בשלימותו במצב הזה.

מגובה בצורה משמעותית וכיוונתי קצת לדעת גדולים. 

לגבי עצם העניין, אתה כנראה צודק, אני לא אסתיר את זה שאני רואה את זה גם לכתחילה. כלומר גם המעשים שאני עושה כאן ועכשיו, אני מתייחס אליהם בגישה מאוד אחרת. לא רוצה לומר סלחנית כי זה לא הכיוון.

האם זה מסוכן לחשוב בצורה כזו? .. אני חושב שזה תלוי באדם ואצל כל אחד זה שונה.. יש אנשים שלא יבינו את זה כראוי ולאט לאט יתירו לעצמם ליפול פה ושם ועבירה גוררת עבירה.

אבל אחרי הכל זה פשוט מרגיש לי כל כך שלם ונכון. הרי החשש היחידי הוא שאדם יראה את העולם בצורה שתוביל אותו בסופו של דבר להתרחק מהטוב. אצלי אני לא חושב שאפשר להגיד את זה.. זה תלוי באדם וכל אחד יפעל בדרך שונה עם תפיסת עולם כזו.

(הגבתי לעניין הלכתחילה והדיעבד אבל שאר מה שהסברת על עניין הכלל והפרט גם היה מעניין)

אני חושב שאע"פ שמבחינתך אתה לא רואה שזה פוגע בך, זה יכול להיות עצת היצר, ובחטאים, ובפרט בחטאים מסויימים, היצר מורה היתר לאדם בכל מיני דברים, ולכן צריך מאוד להיזהר.

אגב, סתם אני נזכר עכשיו בגמרא שאומרת שאם אדם רוצה לחטוא, שילבש שחורים ויתעטף שחורים וילך למקום שלא יראו אותו. יש הרבה פירושים לזה, שאם הוא בכל מקרה עובר את העבירה, שלפחות לא יחלל שם שמים וכו'...יש את פירוש רש"י שאומר כפשוטו, ותוס' חולק עליו נחרצות, ואומר שח"ו שיש כאן היתר לעבור עבירה כלשהי, אלא הכוונה היא שפסיכולוגית כשיעשה את כל זה כבר לא ירצה לעבור עבירה (כמו הרעיון של אשת יפת תואר....). הרב שרקי בהקשר הזה מביא גמרא שאומרת לגבי אחד מהאמוראים שהיה חלש בצום ורצה לשתות, ושאל את רבו, ורבו התיר לו, ואז הוא אמר שהוא כבר לא צמא. והרב שרקי אמר, שחלק מהתאווה נובעת מכך שזה אסור, וברגע שמתירים לאדם, הוא כבר לא מתאווה. וכאן מגיעה שורת המחץ, הרב שרקי אומר, צריך להגיד לאדם את פירוש רש"י, כדי שבאמת יהיה את פירוש תוס'. עכשיו, לענ"ד הקטנה זה באמת תלוי מקרים. יש את עניין אשת יפת תואר, שרואים שכאן התורה הייתה יותר סלחנית וכו'...ו"דיברה כנגד יצה"ר", אך מנגד כל שאר איסורי התורה אין אף היתר כזה, וזה אסור באופן מוחלט. זאת אומרת, לפעמים דווקא המוחלטות של התורה היא זו שגורמת לאדם להימנע מהחטא, מיצר הרע שמושך אותו באופן תדיר אל החומר. לכן, לגבי כל איסורי התורה אני חושב שצריך לנהוג כפי שאמרתי, ולענ"ד לנהוג אחרת זו עצת יצר הרע. בחומרות, הנהגות שאינן לפי שורת הדין וכו'...וודאי שיש את המקום הזה, שאמנם יש דברים שהם לגבי אותו אדם חטא, אך זה לא חטא גמור (מבחינה הלכתית....), ובמקרים אלו יש מקום לאמץ את השיטה שלך.

תודה רבה, שמחתי לדון איתך, יישר כוח

נ.ב. אוסיף עוד נקודה חשובה שעלתה לי. ההכרה בכך שיש לאדם יצר הרע והוא עלול לחטוא היא הכרה נכונה וחשובה. אבל מנגד, יש לאדם רוח בת חורין שמסוגלת להתעלות מעל התאוות ומעל היצרים, ולכן אל לאדם לחשוב שוודאי יחטא, אדם יכול לעמוד בכל הנסיונות שניצבים מולו ולצלוח אותם. ואולי אם האדם נשאר באותה דרגה של עצמו, יכול להיות שיהיה לו מאוד מאוד קשה, אבל אם יפתח הרגלים חיוביים ויתעלה במדרגתו, תהיה לו נקודת בחירה גבוהה יותר, וממילא כבר לא יתמודד עם חטאים שאסורים מבחינה מעשית-הלכתית. נקודת הבחירה שלו תהיה יותר ברובד המחשבה, ברבדים הגבוהים יותר וכדו'....ואצטט פסוק מן התורה: "לא תתאווה בית רעך שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמורו וכל אשר לרעך". זה הסוד, ההכרה בכך ש: "ברוך אתה ה'...שעשה לי צרכי", וכל מה שמגיע לאדם הוא מקבל, ואין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלוא נימה, הכרה זו עוזרת לאדם להפנים שמה שאסור לא מגיע לו, ולא שייך אליו, וממילא לא שייך לחטוא. האדם חושב שהוא מרוויח מהחטא, אבל כמו שאמרתי, הוא לא מרוויח כלום, כל ההנאות של האדם קצובות לו והוא יקבל אותן בכל מקרה...(מנגד, לא צריך לעשות את זה רק בגלל זה, המדרגה היותר גבוהה היא עשייה לגמרי לשם שמים, עצם זה שזה רצון ה', לא משנה אם אני מרוויח או מפסיד)

זה לגמרי הפוך מהגישה שלי

זה נניח :

"מזה בישבילי אמונה? להבין , שלא משנה מה קורה, גם אם עשית את החטאים הכי נוראים שיש, גם זה היה ברצון ה'.

הכל כולל הכל מהתחלה ועד הסוף. "

זה מרגיש לי צביעות

מבחינתי אמונה זה לתת את האלף אחוז שלך ולהשתדל מאוד ולהיות ראוי , ולקרב אנשים ולהיות זך וטהור

ואם גם שם יש לך יסורים ..

כאן נכנסת האמונה

ופתאום אתה מביא לי את הגישה שמותרת והכל נכון והכל טוב

וזה מוזר לי אבל מנגד

המשפט של ה' תמיד פה, הלא מתרגש הזה

הוא כל-כך מדויק .

גם אני חושב שצריך לשאוף להיות צדיק וישר. 

אבל לא ביסורים , לדעתי, נבחנת האמונה. 

היא נבחנת בעצם הראייה שלנו את העולם בלי קשר לכמה רע לנו. אמונה זה מושג רחב יותר. 

נשאל את זה ככה: אם לא היו יסורים, לא היתה אמונה? בוודאי שהיתה. מעצם היותו של ה' אדון הכל, הוא בכל הדברים, לא רק כשרע לנו.

אבל היא מאוד שטחית

לא מקורקעת מספיק

מאוד תן וקח

בתניא כתוב הרבה על יסורים ועל המשמעות

מזדהה עם שניכם.

מצד אחד: "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות", האמונה מתגלה דווקא בלילה, כשחשוך ויש הסתר פנים, אז מגיע המקום של האמונה.

מנגד, האמונה זה דבר וודאי, ברור, זו הדביקות בא-לוקים, ולכן היא לא קשורה דווקא לייסורים. התחלתי לכתוב תשובה, אבל אני חושב שהשאלה יותר טובה מהתשובה (כרגע) אז אדום. אולי יש לכם רעיון לסדר את הדברים. או שפשוט תמשיכו לדון, הכי טוב.

אני דווקא רואה באמונה שנבחנת רק בשעת יסורים כמשהו שיטחי. 

הרי למה את בעצם קוראת לזה "לא מקורקעת מספיק" ? בגלל שאת רוצה מבחן, את רוצה ניסיון, בבחינת בחנני ה' ונסני... 

את רוצה להוכיח לעצמך שאת ראויה לה' . אבל זו בדיוק הנקודה שלי-

אני לא צריך להוכיח את עצמי, כלפי השלמות. 

אני ממש לא מדברת על אנשים שנזכרים ברגע של אתגר להתפלל לה'

אלא לאנשים שברגע של משבר חיים , אומרים לה' זה הכל ממך גם הרע .

ואני מבין שאני לא מבין כלום אבל אני סומך עליך

וזה קל מאוד להגיד שקל וטוב לך.

הרי מה הבעיה להגיד אני סומך עליך וב"ה שהכל או הרוב  הולך לך בקלות 

לצורך העניין אני לא מדברת על אנשים שעשו משהו רע ועכשיו נזכרים שיש ה', כמו שפתאום אסירים בכלא שמים כיפה..

אלא אדם פשוט שנוחת עליו יסורים שהוא לא מבין מאיפה הם מגיעים .

(וזה לא הוא הכין את הקושי ..) 

למשל תאונה אובדן וכו'..

הרב שרקי מדבר על זה המון, שלעומת האמונה הפשוטה שאמנם מאמינה בא-לוהים, אך אינה מאמינה שהא-ל מדבר עם בני האדם, כפי שהפילוסופים הגדילו את ה' עד שאמרו שאין לו רצון ולא שינוי, והוא לא מדבר ולא שומע את האדם, אלא מן ישות עליונה כזאת שאין לה אף השגה בה, היהדות מאמינה בא-ל שמדבר עם העולם, שזוהי המשמעות של מעמד הר סיני, והחידוש של היהדות. היהדות לא מקטינה את האדם, כמו שהנצרות שאומרת שהאדם הוא חוטא מיסודו, ורק חסדי הא-ל יכולים לגאול אותו, ולכן גם ביטלה את המצוות ותלתה את הכל באמונה, כי אמרה שהמצוות הן רע, כיוון שיכול להיות אדם שיעשה עבירות ויקבל עונש (שזה מתקשר למה שאמרת עם העונש, שאם אני צודק בקישור הזה, אז הלכת רחוק מדי עם הרעיון הזה לענ"ד....). אבל אנחנו מאמינים במקום של האדם, שיש לכל אדם נשמה, חלק א-לוה ממעל, שהוא צריך להופיע, ודרך אותו צינור הוא יכול ממש להתקשר לה' ולדבר עמו (אמנם זו לא שלשלת אוטומטית כזאת כפי שציירו הפילוסופים, אלא משהו רצוני, ה' מחליט מתי הוא מנבא ומתי לא, אך עדיין, יש כאן מקום של הופעת האדם). הגמרא אומרת שהנבואה שורה דווקא על חכם, גיבור ועשיר. מדוע? לכאורה היינו אומרים שהנבואה תשרה דווקא על העניים המרודים, הנזירים הפרושים המתבודדים, שאין להם קשר לחיי החומר כלל. אבל אין זה נכון, דווקא הגדלת מקום האדם, ומתוך כך ההבנה שכל הגדולה של האדם היא מאת הא-ל, היא מאפשרת את החיבור בין הא-לוה לבין האדם. הר"ן שהבאתי אותו קודם, אומר שהפסוק אומר שעל האדם להגיד: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אלא שהוא גם צריך לזכור את הפסוק הבא: "וזכרת את ה' א-לוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל למען הקים את בריתו וכו'...". יש לאדם כוח, עוצמה, אך כל המשמעות שלו בכלל והמיוחדות שלו נובעת מהקשר עם הבורא, ובלי הבורא לא היה כלום. (אם תרצה אביא גם מקור מעולת ראיה ממש יפה בהקשר הזה....).

אני אוסיף שחוץ מזה שזה שאחרים מתנהגים לא טוב זה בעיה שלהם זה גם ניסיון בשבילנו איך נגיב לזה.

החיים פה לא עובדים בצורה כזאת שמי שהולך לפי הכללים יהיה לו חיים פשוטים וקלים. ממש לא! ניסיונות הם חלק בלתי נפרד מהחיים. באנו לכאן במטרה לעבוד. להתמודד. להתאמץ. להתגבר. זה מה שאנחנו עושים פה. יש מעט שכר בעולם הזה אבל זה לא סותר את זה שיש ניסיונות. אי אפשר בלי זה.

לא רק שזה לא קשור לצדיקות שלנו אלא אדרבה "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"

חזק וברוך...

בדיוק היום בת דודה שלי הקטנה הגיעה אלינו, ואמא שלה אמנם דתייה, אבל היא נמצאת בגן חילוני, והחינוך שלה לא הכי דוסי בעולם. בקיצור, אז אח שלי הקטן ששמר על אחיות שלי ועליה, אמר להן שהגיע הזמן להתפלל. ואז בת דודה שלי אמרה שהיא לא רוצה להתפלל, והיא בכללי לא מתפללת בבית שלה. בהתחלה אחיות שלי ניסו להכריח אותה להתפלל, ובשלב כלשהו, כשראו שזה לא עובד, אמרו: טוב, אם היא לא מתפללת, גם אנחנו לא מתפללות. ובאיזשהו שלב אחותי שיותר גדולה אמרה, גם בת דודה שלי לא מתפללת, וגם אחותי הקטנה מתפללת תפילה יותר קצרה, זה לא פייר. ותמיד הן מתפללות יפה בלי אף בעיה, פתאום במצב הזה התחילו להישבר. בסוף הן התפללו, אבל זה ממש הזכיר לי מה שאמרת....

אראה איך הדברים מוכחים מפסוקים: דוד שאמר ששמעי בן גרא שסיקל אותו, זה משמים, ובלשון הפסוק: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה כֹּה יְקַלֵּל כִּי ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד וּמִי יֹאמַר מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי וְאֶל כָּל עֲבָדָיו הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר יָצָא מִמֵּעַי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי וְאַף כִּי עַתָּה בֶּן הַיְמִינִי הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר לוֹ ה'. אוּלַי יִרְאֶה ה' בְּעֵינִי וְהֵשִׁיב ה' לִי טוֹבָה תַּחַת קִלְלָתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה" (שמואל ב', ט"ז, י-יב). וכן יוסף אומר: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱ-לֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב" (בראשית נ', כ').

ואגב לגבי לשון הרע, זה מה זה קשה לשון הרע כשההורים שלי אומרים....זה נסיון ממש קשה.

משקל אבסולטי על פני הרבנים הקדמונים שלמדתי מהם.

2. אורות הקודש. גם מוסר אביך.

3. "למלא כל העולם כולו אורה וצהלה" (אורות הקודש א)

4. הרב קוק היה אדם כללי שכלל המון דרכים והיבטים. המטעים מנסים לווסת את כל תורתו דרך הפריזמה של הרב צבי יהודה בנו ותלמידו. אבל היה לרב קוק מלא תלמידים והוא התייחס לכל אחד בדרכו המיוחדת שלו. למשל, הרב שאול ליברמן קרובו של ה'חזון איש', הרב קוק קבע איתו חברותא בטור שו"ע, כי הוא ידע שהוא למד ולימד באוניברסיטה העברית חקר תלמוד, אז הוא רצה לבסס אותו בהלכה בדרך המסורתית. הרב קוק גם דיבר איתו על חקר התלמוד והדריך אותו. על אף שאחרי זה שאול ליברמן נהיה ראש בית המדרש הקונסרבטיבי בארה"ב, הוא נשאר בעמדותיו האורתודוקסיות. הרבה בזכות הרב קוק.

לעבודת כפיים ועבודת אדמה של היהודי החדש עובד האדמה כאשר ידוע שהרב קוק תמך בחקלאות ארצישראלית?

בעיני זאת האופציה ההגיונית יותר.

א. מתי שאני מדבר בלי עניין מקדים אומר הרב קוק מתי שאני מדבר על משנתו אז אני יכול לומר הרב, אבל זה לא רק ביחס לרב קוק אלא לכל רב שעסוקים במשנה שלו. כאשר מדובר בת"ח מופלג, מנהיג גדול, אז הגיוני מאוד שעסוקים במשנתו רואים רק את עמדתו מול העיניים באותו רגע.

ב. אולי מידות הראיה

ג.שמונה קבצים, קובץ א, תרסד - "החושב בתפילה שמשנה את הענין האלהי, ה"ז מחרף ומגדף, והחושב שאינו משנה אלא את עצמו, ה"ז מקטין את ערך התפילה, ועמה יחד את כל הערך של העבודה האלהית. אבל המכוין, שהוא פועל לשנות את עצמו לטוב, וע"י היחש שעצמות הוייתו משתנה, משתנה כל הערך של כל ההויה אליו לעילוי ולטוב, כי ההויה כולה מתפעלת מאחד מחלקיה הרוחניים ביחוד. וכל מה שהתוכן הרוחני המביא את החליפות הוא יותר נעלה ויותר כולל, כן השינויים הם יותר עצומים ויותר פועלים בשפעת טובתם. זהו העובד בכוונה הראויה שהנפש מתמלאה ממנה והעולם מתברך." שמונה קבצים א תרנא-תש – ויקיטקסט 

ד. לרב נריה יש תיאור ממש מעניין בספרו על הרב קוק ביחס למפגש הראשון עם הרב. הוא מספר שבהתחלה היה בטוח שהוא יפגוש רב מודרני ואז הוא פגש אדמו"ר מתי שהוא ראה לראשונה את הרב עושה הבדלה במוצ"ש. לאחר מכן, הוא שוחח איתו במאור פנים גדול והתעניין בו וכולי. ביום ראשון הוא פגש את הרב כותב בבית מדרש רכון על עם הדיו והקולמוס ומרוכז כל כולו בכתיבה ואז עבר לידו הרב אמר לו שלום בקצרה והמשיך לכתוב. רואים את העניין הזה אצל אנשים גדולים שהם גם מאוד מאוד חמים, אהובים וגם ענייניים. זה שילוב של מידות החסד והגבורה.

ה. במאמר מסע המחנות הרב מדבר דברים מאוד חריפים נגד החלוקה למחנות שהתחילה בזמנו (מחנה ה'חרדים' ומחנה ה'חופשיים'). אני לא מבין איך אפשר שלא להשליך את זה על המגזרים בני ימינו. יש מאוד מה לדקדק במאמר מסע המחנות, נראה לי שהוא מאמר ממש ממש רלוונטי ונזנח לצערי  מאמרי הראיה/מסע המחנות – ויקיטקסט
 

א. הרב קוק

ב. ספר אורות- מבחינתי הבסיס להכל

ג. קטע שנגע בי והולך איתי- ההתחלה של 'למהלך האידיאות בישראל', זה ארוך אז לא אביא את זה כאן, מי שרוצה שיחפש. 

ההסבר הוא על כך שכל דבר מורכב מחומר ורוח, וכל אומה גם כן מורכבת מלאומיות חומרית והכנה לאלוהים, ולפי החיבור שלה לאלוקות אורך ה'חיים' של האומה הזו. וגם שההכנה והדרישה לאלוהים היא זו שמסובבת את כל זרמי החיים באומה וביחיד.

לפי הבנתי, זה ההסבר לכל המהלכים הגדולים שקורים בארץ ובעולם.

ד. משהו שאתם לא יודעים- איך אני אדע מה אתם לא יודעים? ובכלל- למה החיים הפרטיים של הרב צריכים להיות כל כך מעניינים, כל פרט ופרט?

ה. הרב קוק התחיל תנועה בעולם, תנועה שהתפשטה וגדלה והתרחבה והגבולות היטשטשו והגוון שנוסף נטמע בתוך חיי האומה הישראלית. זה דבר יפה מאד, ובכל זאת יש טעויות שלפעמים צריך להעמיד אותן על מקומן. וזה, כמו כל דבר, מתסכל. (דוגמה- חזון הצמחונות והשלום)

הרב צבי יהודה בהקדמה לאגרות הראיה מסביר שגם המכתבים הפרטיים של הרב בענייניו השונים יש בהם ערך כללי. הנהגות של אדם גדול זה משהו שאפשר ללמוד ממנו רבות. לא יודע לאיזה פרט ופרט התכוונת אבל זה לפחות בנוגע לפרטים שאני יודע שמספרים

חשבתי שהתכוון לפרטים שנסע לחוץ לארץ למקומות ספציפיים וחזר והתחתן וגר כאן וכאן.

עצם זה שהרב טכנית גר תקופה בשוויץ, בלונדון, ברוסיה כנראה זה לא עוזר יותר מדי

אבל נראה לי שכן עוזר לדעת את הביוגרפיה הכללית של הרב כדי ללמוד על אישיותו, מה הוא עשה בכל מקום. כל מקום היה לו תפקיד מסויים והנהגות מסויימות

אם הוא סתם היה מטייל בעולם אז באמת לא היתה לזה משמעות רבה, אבל בגלל שכל מקום הוא הלך בגלל עניין משמעות אז זה בהחלט מחכים ומלמד הרבה.

יש רק כמה דברים:

1. זה ערוך יותר מחלק מהספרים האחרים ולכן איפה שיש לנו כדאי להשוות לדברי הרב קוק עצמו בלי השמטות, הוספות, ושינויים. להרבה מהכתוב אין מה להשוות, כי אנחנו לא יודעים איפה נמצאים כתבי היד של הרב קוק. חלקם נמצאים אצל רמאים, שיעשו הכל לא לגלות את דברי הרב קוק עצמו, כביכול בשם הכבוד של העורך הרצי"ה. זה דבר נבזה, כי הרב קוק ראה ערך לדבריו בלי עריכה, "לחם חם ביום הלקחו".

2. הרב קוק כתב המון על הכלל באחרית ימיו בארץ ישראל, והרבה מזה אין לנו, שוב בגלל אותם נבזים שגנבו את דברי תורתו של הרב קוק. לכן צריך לדעת ש'אורות' זו השקפה לא מלאה של הרב קוק.

3. הרבה דברים השתנו במציאות מאז שהרב קוק העלה את דבריו על הכתב, ולכן צריך לקחת את הדברים בהקשר הנכון, כי דברים משתנים עם המציאות.

עם כל זה, זה ספר חשוב ויסודי מאוד להדרכת הכלל, גם בימינו.

הוא כיסה חצי מהצלב בצילום, אך עדיין ענד את האות.

אבל יש שלבים בגאולה ואנחנו בשלב יותר מתקדם מאשר הרב קוק שהיה תחת ממשלת אנגליה ולפני ההתקוממות נגד ממשלת ספר הלבן, ולפני כל ההתפתחויות של המאה ה-20 וה-21 שהפך ללעג וקלס כל הטקסיות הבריטית.

הרב קוק היה כל כך שמח לחיות בימינו, ומכאן תוכחת מגולה לכל ההזויים שנשארים עם תורת הרב קוק בצורה סטטית.

ראשית, ענידת צלב כלשהוא היה נתפס בשאט נפש עוד הרבה לפני הרב קוק. לא רק היום. המתנגדים לרב קוק פשוט ישתמשו בתמונה הזאת כנגדו ולו רק בשביל הניצחון הפוליטי.

שנית, הרב קוק היה בעל שיעור קומה לא רק תורני. הוא היה אסטרטג מדהים שידע לצפות תהליכים שיובילו את העם היהודי יחד עם הרצל.

לולא הרב קוק, צר לי לבשר לך (או לא לך, לא יודע), האורטודוקסיה היהודית הייתה נותרת לא יותר מאשר כת סהרורית סטייל הנטורי קרתא של ימינו (רעיונית, לא כמותית). נחשלת, בפיגור, לא משכילה ומתבדלת.

שלישית, אני באופן אישי ההפך הגמור מדוחה בשאט נפש את ענידת הצלב. אבל זה רק אני. אני לא פונקציה כנראה.

מוסיף, לצערי הרב כשאתה מבטא מילים כמו "נשארים עם תורת הרב בצורה סטטית" אתה מזמן על עצמך אישומים ברפורמיות וכד'.

רפורמה זאת סתם מילה. בשורה התחתונה, אני בעד רפורמות. אני בעד שהתורה תהיה לה updates כל הזמן. השאלה אם זה מתוך קדושה והתורה עצמה או מתירנות.

כרב ראשי,

הוא ענד צלב ויקטוריה, יש תמונה בויקיפדיה:

יעקב מאיר – ויקיפדיה

הרב עובדיה מוכיח מכאן היתר הלכתי להסתובב עם עיטורים כאלה