הַנִּכְנָס לַכְּרַךְ – מִתְפַּלֵּל שְׁתַּיִם,
אַחַת בִּכְנִיסָתוֹ וְאַחַת בִּיצִיאָתוֹ.
בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: אַרְבַּע,
שְׁתַּיִם בִּכְנִיסָתוֹ וּשְׁתַּיִם בִּיצִיאָתוֹ.
וְנוֹתֵן הוֹדָאָה לְשֶׁעָבַר, וְצוֹעֵק לֶעָתִיד לָבֹא.
(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מדודי רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
הגמרא ברכות ס ע"א מפרשת את התפלות:
"תנו רבנן בכניסתו מהו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתכניסני לכרך זה לשלום נכנס אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהכנסתני לכרך זה לשלום בקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתוציאני מכרך זה לשלום יצא אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום ותסמכני לשלום ותצעידני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך".
רש"י פירש על המשנה בברכות (נד ע"א): "הנכנס לכרך - המהלך בדרך וצריך לעבור כרך ושם מצויים מושלים רעים ומחפשים עלילות".
התוספות יום טוב מפרש על המשנה: "לכרך. שהיא עיר גדולה ובצורה כדמתרגם והערים בצורות גדולות (במדבר יג) וקרויא כריכן רברבן. ופירש רש"י לכרך ושם מצויין מושלים רעים ומחפשים עלילות ע"כ. ולמאי דתנינן בריש מגילה מוכח דכרך מקרי דוקא המוקפת חומה. וזהו דמתרגם בסוף פרשת חיי שרה בחצריהם ובטירותם בפצחיהון ובכרכיהון וכיון דבחצריהם פתוחים כרכיהם מוקפין".
משמע מדבריו שצריך דווקא כרך מוקף חומה כדי להתפלל תפילה זו. לכאורה זה תמוה כי זה תלוי במציאות אם מעלילים עליו, אז למה צריך שיהיה מוקף חומה. יכול להיות שסברתו מכיוון שמוקף חומה, זה כמו שהאדם אסור כאסיר במקום מסויים.
הגרי"ש אלישיב בהערותיו עושה הקבלה במשנה לבין ארבעה שצריכים להודות (תהליך קז), והוא אומר שהנכנס לכרך הוא כנגד החבוש בבית האסורים.
האבודרהם (ברכת הראייה השבח וההודאה) מבאר את המקור לתפילה במשנה: "הנכנס לכרך בכניסתו אומר יהר"מ ה' אלהי ואלהי אבותי שתכניסני לכרך זה לשלום (ברכות נד) כמו שמצינו ביעקב שהיה מתפלל לשם שיצילהו בדרך ויכנס לשלום למקום שהיה הולך שנא' (ברא' כח, כ) אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול וגו' ואע"פ שהיה צדיק היה מפחד שמא יגרום החטא. נכנס לשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהכנסתני לכרך זה לשלום. שגם כן מצינו ביעקב כשהי' בעיר שכם הודה לשם אשר נחהו לשלום שנא' (ברא' לג, יח) ויבא יעקב שלם עיר שכם וגו' וכתיב ויצו שם מזבח ויקרא לו וגו' וכו' ".
שכם הייתה עיר חומה, אבל בתפילה להיכנס לעיר משמע מהאבודרהם שזו תפילה כללית איפה שיש מעלילים, אפילו בדרך: " 'שיצילהו בדרך' ויכנס בשלום".
בוודאי שההודאה אחרי קשור לדרך, כמו שמפורש בגמרא שממשיכים אחרי ההודאה בתפילת הדרך. משמע באבודרהם שגם התפילה לפני יכול לחול על הדרך.
הכרך זה מקום שבד"כ יש שם מושלים מעלילים, אבל זה בכל מקום שיש מעלילים, כמו אצל יעקב שאליפז רדף אחריו בדרך כמבואר ברש"י על התורה (בראשית כט, יא): "לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להורגו והשיגו ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו א"ל מה אעשה לציווי של אבא אמר לו יעקב טול מה שבידי והעני חשוב כמת".
לפי האבודרהם זה לא חייב להיות כרך מוקף חומה, אלא כל מקום שמעלילים על האדם.
כך פוסק החיי אדם (סד, ד): "ומ"מ נ"ל דהכל לפי הענין שאם יש מקום שיוכלו להעליל עליו אפילו בכפר יתפלל תפלות אלו".
הערוך השולחן (רל, ד) כותב: "וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה שאין זה לא תפלה ולא ברכה אלא בקשה בעלמא. ולכן עכשיו אין אנו מורגלים בזה, לפי שרש"י ז"ל פירש משום דבכרך מצויים עלילות ע"ש, ובזמנינו לא שייך זה. ומכל מקום הזהיר בדברי חז"ל נכון לאמרו, ומה גם שאין בזה ברכה שנחשוש לברכה לבטלה."
ברש"י על המשנה ועל הגמרא בדף ס ע"א: משמע שזה אפילו לא עלילות של הריגה. בריטב"א משמע שזה דווקא סכנת הריגה וגם הוא פוסק כלישנא הראשונה בגמרא: "אבל בכרך שהורגין במתון וע"י דיינים אינו צריך להודות וה"ה שאינו צריך לברך כשנכנס והכי משמע בירו' ". ככה אפשר לפרש גם בבעל המאור.
לפי הריטב"א בימינו באמת רחוק שיקרה מציאות כזאת שיצטרך להתפלל כי בד"כ הורגים על ידי דין, אלא אם כן נכנס למקום של מחבלים כעזה וכיוצא בו.
הראב"ד בהשגות על בעל המאור אומר שאומרים את התפילה גם במקום שדנים לפני שהורגים: "וכי יש הפסד בתפלה להודאה כדי להקפיד בין שדנין ללא דנין".
עדיין לפי הראב"ד מתפללים רק כשיש חשש הריגה על ידי דין.
החיי אדם (סד, ד) פוסק: "ונ"ל דה"ה אם יש חשש הפסד ממון קודם שיכנס מתפלל יהר"מ ה' אלהי שתכניסני לכרך זה". כנראה הוא פוסק כרש"י.
