יש בזה טעם?
זה מותר? אסור?
זה משנה אם קובעים סעודה? אם ישנים שם או לא? אם זה מקום ציבורי?
תודה לעונים


המצווה היא "נר איש וביתו", כלומר דווקא בביתו
אלא שיש מצבים שגם הבית שמתארח שם נקרא ביתו לעניין זה
ומקום ציבורי זה מדין פרסומי ניסא ולא כדי לצאת ידי חובתו האישית, ואפשר לברך רק אם זה בית כנסת
למה לא?
). 
ד"ה "הא לא וכו'"- "דכל בית עשוי לדירת קבע תמיד." 
למה לא?פרסום הנס?

)משהו יכול להמליץ לי על הובלה אמינה!!
(צריכה דחוף במקום מישהו שביטל למחר)
מהצפון לירושלים
אשמח אם תוכלו לעזור!
עבודה עברית ובמחיר טוב ומתחשב! 0577722722 לא בטוח שהמספר עדיין עדכני
שמן פשתןאחרונהאנחנו השתמשנו בשירותיהם. היו מעולים.
גגלי למספר הטלפון.
מור ולבונה
וזה קר ולא כיף להיות רטובים. 

!!מירב!!
תלוי איזה ריחות את אוהבת.. יש מגוון!
גלויהאחרונההפעם הנושא הוא לא מעשי בכלל, אבל יש בו צד מחודש ומעניין מבחינה למדנית.
הקדמה: במקרה שבו אדם אומר לשתי נשים: "אחת מכן מקודשת לי" (פתרון של מישהו נואש שלא הצליח להכריע בהתלבטות בין שתי מדוייטות...) ונותן טבעת או כל דבר אחר לשתיהן. הוא עצמו לא חשב על מישהי מסויימת, אבל התכוון שהקידושין יחולו רק על אחת מהן, והן מצידן הסכימו להתקדש לו.
אם נאמר שבעיקרון קידושין כאלו יכולים לחול, כיצד נדון במקרה הזה?
אי אפשר לומר ששתיהן מקודשות, שהרי הוא קידש רק אחת.
אי אפשר לומר שאף אחת לא מקודשת, שהרי הוא קידש מישהי מביניהן.
ההלכה במקרה זה היא שכל אחת היא 'ספק מקודשת'.
החידוש הלמדני-הגדרתי כאן הוא, שלכאורה ברור שאי אפשר לומר שבאמת אחת מקודשת והשנייה לא, ורק איננו יודעים מיהי המקודשת, - שכן למה שתהיה עדיפות לאחת על השנייה?
לכן צריך להסביר שאין כוונת הגמרא לספק רגיל של חוסר ידיעה, אלא לדין ודאי של ספק, דהיינו שצריך לנהוג במקרה זה כמו בספק מציאותי. כל אחת מהן מוגדרת בוודאות כספק מקודשת.
במקרה כזה, אין מוצא למקדש אלא לחשוב עוד קצת ולהחליט במי הוא בוחר ואותה לקדש שוב בקידושין ודאיים, ולשנייה לתת גט (או לחילופין לקדש שוב ולשאת את שתיהן, בזמן שהיה אפשרי).
עד כאן הקדמה.
האמור לעיל מוסכם על כל הדעות בגמרא, אך המקרה שבו נחלקו אביי ורבא הוא כששתי הנשים היו אחיות.
במקרה זה, התוצאה של ההגדרה היא שלמעשה האיש יהיה אסור בשתיהן, שכן לגבי כל אחת נאמר שמא אחותה היא ה'מקודשת האמיתית', ואילו זו אסורה עליו מדין "אחות אישה"...
מכיון שהוא ייאסר בשתיהן, קידושין אלו נקראים "קידושין שלא נמסרו לביאה", כלומר שברור שאין אפשרות לממש את הנישואין בחיי אישות מלאים.
לדעת אביי אין בכך כדי לשנות את הדין, ואכן הוא אסור בשתיהן (וגם אן יתן לאחת גט לא יוכל לקדש את השנייה, שכן גם אחות גרושתו אסורה).
אך לדעת רבא קידושין שלא נמסרו לביאה אינם קידושין כלל, שכן זהו כל עניינם ומטרתם של הקידושין, ואם הם אינם מאפשרים חיי אישות אין להם כל משמעות. לכן במקרה של שתי אחיות, פוסקים בוודאות שהקידושין לא חלו כלל.
וגם במקרה זה ההלכה כאביי.
כידוע, אסור בשבת לטלטל חפץ ברשות הרבים או להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים ולהיפך.
בזמן חז"ל הבנייה היתה בצורה כזו שרשות הרבים היתה פתוחה לרחבות צדדיות, שכל אחת מהן קרויה 'מבוי' (מבוא, מבואה), וכל מבוי היה פתוח לחצרות נפרדות. בתוך החצרות היו בתי המגורים.
מן התורה, החצרות והמבואות נחשבים רשות היחיד, מאחר והם מוקפים משלושה צדדים, ומותר לטלטל בהם.
אך מחמת שיש דמיון ביניהם לרשות הרבים, חז"ל הגבילו את היתר הטלטול בהם, והצריכו בחצרות לעשות "עירוב חצרות" דהיינו שכל משפחה מהחצר מניחה בערב שבת ככר לחם באחד מבתי החצר (כולם באותו בית), ובכך יש ביטוי לזה שהחצר היא 'רשות היחיד', ואין כאן המקום להרחיב במושג עירוב חצרות מאחר ואין זה ענייננו כרגע.
ההגבלה שהטילו חז"ל על הטלטול במבוי היא, שיש צורך לעשות בפתח המבוי התקן שיבליט את הדבר שהמבוי שונה בדינו מרשות הרבים, ועל אף הדמיון החיצוני ביניהם, דווקא במבוי מותר לטלטל אך ברשות הרבים לא.
היכר זה הוא "לחי" או "קורה", "לחי" הוא דבר שמעמידים בצד פתח המבוי לרשות הרבים, ו"קורה" היא קורה המונחת במאוזן מעל הפתח. הלחי יכול להיות כל דבר, אפילו בעל חיים שקשור שם.
ועכשיו לענייננו - נחלקו אביי ורבא בדין לחי העומד מאליו, דהיינו שלא העמידוהו שם כדי שיהווה לחי, למשל עמוד שכבר היה שם - האם אפשר לסמוך עליו בתור לחי ולטלטל במבוי?
לדעת אביי כן, כי "לחי משום מחיצה" כלומר הוא מהווה כמו התחלה של מחיצה בכיוון הרביעי, ודי בכך כדי שהמבוי יהיה שונה במראהו מרשות הרבים, ויימנע הבלבול בינו לרשות הרבים.
לדעת רבא לא, כי "לחי משום היכר", וכיון שלא הונח לשם לחי, אין בכך מספיק היכר שיבליט את השוני הדיני בין מבוי לרשות הרבים.
והלכה כאביי, שלחי העומד מאליו מתיר את המבוי.
למי שמחמיר כיום לא לסמוך על העירוב, יכולות להיות נפקא מינות מהלכות אלו
@פה לקצת@רחפת.. @זוהרת בטורקיז@חיהל'ה @פסידונית @שמן פשתן @נפש חיה.@צריך עיון
@מבקש אמונה@איוושה@אניוהוא@חן,@המטיילת בארץ@דובשניה@ע מ@אור אש@סתם 1... @חסדי הים@אילת השחר@יצוראחד@בבושקה@למה לא?@שום וחניכה

"אין בית מדרש בלא 'חידוש'..."
![]()
אור אשהשתמשנו בעמודי חשמל ובתשתיות אחרות בשביל לייצר ערוב.
שריקהתודה רבה!!
עכשיו זו היתה טעימה מנושא ממש לא מוכר,
היה מענין ומחכים.
וברור כרגיל 


לא טוב.
חן,
.. מה נעשה??רחפת..בהצלחה יקרה עם סגירת הפערים!
חן,אחרונה
מה?)
לב טהור:)בס"ד
חברים!!
נכנסתי לכאן עכשיו
כולי עייפה מיום לימודים ארוך ועוד יושבת להכין דברים למחר לגן
הרגשתי צורך בהפוגה קלה
אבל
תקשיבו-
מת כאן..

איפה השרשורים הכייפים והזורמים שהיו פעם?|עצוב|
בקיצקוצ- לאור המצב הרגשתי שנוכחותי נדרשת כאן לרגע!![]()
אז הגחתי להגיד שלום![]()
ולהרבות בסמלים ורגשונים![]()
![]()
![]()
וגם הייתי אתמול בצמאה ורציתי להעלות לכם לכאן כל מיני טעימות מהמופע, אבל משום מה אני לא מצליחה להעלות לכאן סרטונים שצילמתי...
@Admin עזרתך?
לפחות קניתי ספרים יפים שאני שמחה בהם ב"ה!
אז לכבוד העלאת המורל- שתפו כאן-
(איך היה לכם היום וכו' כמובן..)
וגם:
*האם אתם הולכים למופע/התוועדויות (או שכבר הייתם)?
*האם תלכו בעתיד?
*איך היה למי שהיה??
![]()
אני הייתי וכרגיל- היה מהמם!
לילה טוב לכולם!
![]()
ויאלה- כולם מגיבים! זה שרשור כייף שמותר ורצוי לנצלשו לכייף!![]()
ו- @רחפת.. מעניין אותי אם אני אתייג אותך כאן האם תעני לי סוף סוף....|חושב ומתהרהר|
!!מירב!!תודה רבה רבה לכל הבנות שהולכות ומשתדלות בצניעות.
אפילו אם הוספתן כרגע רק גדר קטן של צניעות - חצאית קצת יותר ארוכה, חולצה קצת יותר רחבה וכו'
תדעו לכן שזה מאד מאד עוזר..
וגם מאד מחזק לראות אחת כזאת בתוך מבול הפריצות שיש כיום.
אשריכן!! הלואי שכולן ילכו בעקבותיכן...
אשמח אם מישהו יוכל לעזור לי.דביר פרץ
אופטימיותאיך ניתן לראות את רשימת כל הפורומים של ערוץ 7? בעבר, לאחר לחיצה על לשונית "פורומים" היא הופיעה במלואה, וכיום יש רק רשימה של הודעות עדכניות, אך לא של כלל הפורומים. אז איך אפשר לקבל את הרשימה כמו בעבר?
בטוחה שהוא מת , כי מי ירצה להשאיר אדם מת מוטל על הרחוב שאולי ינקום את מותו דווקא בה? היא החליטה לעשות פרסה ולחזור לביתה ..חזרה לביתה והינה דפיקות בדלת ...
פח הזבל ! , לפתע שמעה קול שקורא לה "ליאתי.." והדלת נפתחה בעדינות , מהר מאוד הבינה שזה לא המת המהלך אלא השכנה מלמטה שרק נגמר לה החלב .."את בבית?" אמרה השכנה בקול עדין .. ליאת לא ידעה איפה לקבור את עצמה מרוב בושה ..העדיפה לשתוק אבל חתול שהיה בסביבה הקים רעש מהומה, השכנה באה לחלון והינה ליאת בפח הזבל .."ליאתי מה את עושה כאן...?" שאלה...
שהנשיא דולנד דאק השלישי הכריז שליאת לא יכולה לחזור לביתה יותר כי היא לא במעצר בית וגם כי זה קרה בסיפור פעם אחת יותר מידי הנשיא גם הביע את מורת רוחו מהריסת הסיפור שהתחיל בקפיצה נועזת לתוך פח הזבל והמשיך בזה שליאת הפכה לחתול , זה מאוד לא מצא חן בעיני הנשיא שהורה לחטוף את ליאת מביתה ישר למשרד שלו ..כשליאת הגיעה למשרד חיכתה לה הפתעה כשליד הנשיא היא ראתה את ה....
אני יודע מה עשית בפח הזבל האחרון ! ...ליאת עמדה לבכות , הנשיא קם ממקומו התקרב למת החי וירה בו מטווח אפס , ליאת התפרצה בבכי קורע לב ואמרה לנשיא "למה למה עשית את זה??" הנשיא חייך מעט ואמר ...תרגעי ליאת זה לא בנאדם אמיתי ...לפתע נכנס עוזרו של הנשיא ואמר לו "הנשיא ..המת החי המקורי אצלנו " הירגו אותו אמר הנשיא נחרצות ואמר לליאת שאף אחד לעולם לא יגלה שהיא היתה בפח הזבל ...לפתע נכנסה אישתו של הנשיא......
שאלתי ובקשתי, אם נא מצאתי חן ושכל בעיני אלוקים ואדם, ואם על המלך טוב, אני ינקה את הבית והגמד הקטן יעשה לי את המטלות של הקורס אלא שבאותו רגע......
הופיע משיח . משיח בן דוד . שממש לא אהב שהסיפור הדרדר למחוזות הזויים עוד יותר על גמדים שיודעים לנגן בכינור ובמקרה אחד מהם. הוא אלוף הכנרים הגמדיים , אז הוא ציווה על הקוסם מארץ עוץ להסתלק לא לפני שביקש ממנו את אליסיה לאישה שכידוע היתה ראויה לו מששת ימי בראשית, אלא שבאה עליו בהתנשאות אז ירד לו ממנה ..אחרי הציווי הזה אלוקים נתן אות ומופת והינה אש גדולה מהשמיים ירדה על ליאת ואז שמעה קול שאמר לה..
ותן טל
חסדי הים
משתי סיבות עיקריות:
א. אין דבר כזה 'משה רבנו של הדור', משה רבנו היה אחד. סנהדרין אמנם יכולה לדון בתורה ולחדש בה הלכות ע''פ כללי הפסיקה (מידות שהתורה נדרשת בהן, גזירות דרבנן, היתר שעה וכו') ו"יפתח בדורו כשמואל בדורו", אבל אין ולא יהיה מי שיכול לחדש תורה אחרי משה רבנו ואפילו לא הלכה אחת, לא מעצמו ולא בנבואה. זה לגבי ההבדל הקטנוני אך מהותי בין משה רבנו (כאדם וכמושג) לבין סנהדרין.
ב. לגבי ראיית הרבנות כסנהדרין (גם מהפן ההלכתי של סמכויות סנהדרין וגם מהפן המהותי של מהות הסנהדרין) - יש בזה הרבה מה לדון מהרבה צדדים (אם לשכת הגזית בדווקא, אם חייבים סמיכה, אם חובה בי''ד של 71, ועוד הרבה שאלות כגון אלו), אבל הנקודה העיקרית בה האמירה הזו בעייתית לענ''ד היא הבלבול בין המדינה על אגפיה ומוסדותיה לבין 'נשמת האומה' ו'כנסת ישראל' כך שההנחה היא שאם המדינה הקימה גוף רבני ובחרה רבנים ומינתה אותם ל'רבנים ראשיים' ממילא הם והרבנות נעשים 'משה רבנו של הדור' שהרי עמ''י בחר בהם ומינה אותם - לא משנה שבפועל רוב ככל עמ''י לא מקבל את הרבנות כסמכות רוחנית ובטח שלא את הרבנים הראשיים, כי הרי 'נשמת האומה' ו'כנסת ישראל' בחרו בהם ומינו אותם באופן סגולי.
נ"ב
כל הנ''ל ביחס לאמירה שבכותרת ומה שמשתמע ממנה בלבד מבלי לדעת מה היה ההקשר, ייתכן שבקריאת ההקשר המלא המשמעות הייתה שונה וממילא התגובה.
תהום שמימיעדיף לא לשאול "מסכימים או לא"..
יש בזה משהו מגוחך, כאילו מעמידים מישהו פה מולו - שאין מה להשוות אף אחד כאן אל הגדלות שלו בתורה.
אז זו שאלה שיש בה צד, למראית עין לפחות, פרובוקטיבי.
"מרוויחים" צד של הבעת דעה, ומפסידים את העיקר, של תחושת המרחק בין המדרגה של ת"ח עצום, לבינינו (גם אם נאמר שבנושא הספציפי כל אחד יכול להביע דעה וזה לא תלוי בגדלות בתורה, שאני לא בטוח אם זה כך או לא).
אם ממש רוצים - אפשר לשאול על דבר כזה סתם, בלי "אם מסכימים" עם אמירה שלו.
ימ''לצודק שהניסוח פחות מוצלח. אבל אני בטוח שהכוונה לא הייתה פרובוקציה ולא להשוות בין מישהו לרב אלא לשמוע דעות נוספות על האמירה [לא שאני אומר שאמרת שכן...
].
וברור שאין כל מקום להשוואה בין הרב שטרנברג שליט''א לאף אחד מאיתנו, וברור שזו לא הייתה הכוונה [כנ''ל], ובכל זאת ניתן להביע דעה שונה מתוך הכרת מקומנו ובכבוד הראוי כמו שכתבת בסוף.
[ואני גם לא מחפש "הבדלים" כאלה, ולא חושב שההכללה לגביהם היא נכונה]
יש הבדל אם מעלים שאלה, לפחות בתחום שחושבים שלא אמורים בשבילו לדעת הרבה (כי אחרת זה סתם מגוחך. כמו שלא ישאלו תלמיד בכיתה ז', מה הוא חושב על תיאוריית היחסות של איינשטיין. יש "תרבות" כזו היום - מחנכים ילדים שהם יכולים להביע דעה על הכל, גם בלי לדעת כלום. חוץ ממתמטיקה, כמובן...) -
לבין אם אומרים, רב גאון פלוני אמר כך וכך (בנושא שלפחות משיק להבנה התורנית) - מה אתם אומרים...
זה לא שייך ל"אצלנו". ואוי ואבוי אם ה"אצלנו" שלנו היה כך.
זה שייך לתחושה בסיסית של מרחק בין ת"ח עצום לאנשים שרחוקים מזה מאד.
אז גם אם - כנ"ל - מותר לחשוב אחרת, כי חושבים שזה לא תלוי-ידע באופן מובהק; עדיין ההצבה "הוא אמר, מה אתם אומרים", מאבדת את העיקר, שהוא תחושת הבדלי המדרגות. והתחושה הזו, יקרה יותר מכל דיוק במה אומרים על הדבר הנקודתי.
אפשר להעלות שאלה כזו - כמו שמעלים עוד שאלות - בלי "מול" מה שאמר, וכמובן בזהירות גדולה מאד בכבוד ת"ח, כשמדברים על ערך הרבנות ומקומה.
לגיטימי. סומך על רבותיו. לא בא להכריע בין ההרים. יש בכך גם צד יפה.
ויש גם רבים שמבררים את השקפת עולמם.
נכון, שיש הבדל כאשר רואים בתפיסת העולם לגבי המדינה וכד', משהו שהוא ממש תורה - אז יותר לומדים את זה; לבין כאלו שבעיניהם מראש זה לא משהו משמעותי - אז לא בדיוק לומדים את הענין, או חושבים שיש מה.
אבל בכללי, להכליל כאילו אם יש להם בירור אמוני/השקפתי, "הם" לא יבררו גם לעצמם את שאלותיהם, זה מוגזם. מכליל מידי.
צריך לכבד את המוסד מצד עצמו
ויש מקום להחמיר אישית בדברים ספציפיים

