אין פה עדיין מספיק אקשן..
צריך ויכוחים... מי רוצה לריב על משהו? 😏🤭🤭🤭
רוצים לבחור על מה לריב?
יהיה מעניין...
אין פה עדיין מספיק אקשן..
צריך ויכוחים... מי רוצה לריב על משהו? 😏🤭🤭🤭
רוצים לבחור על מה לריב?
יהיה מעניין...
לא משהו משעמם🥱🥱
אני אוהבת אקשן (מפתיע?)
ובין הזמנים זה בול הזמן לזה
גם חופש, וגם הבנים שוב פה...
אבל ברור שאני צודקת🤭🤭
סרט שרוט..
כאן כולם יבשים כמו המדבר.
מכנים חג האהבה, לא כדאי לריב! (כותב בחיוך)
[משתדל לא להשתמש בסמיילי חיוך כלפי הודעה של בת]
בלי התוספת בסוף שאתה משתדל לא לשים סמיילים לבנות, הייתי מציעה לעשות שרשור מחמאות לניקים...
אם כי גם ככה אפשר
מישהו פה זורם על זה?
את אחלה בחלה
אם אני לא טועה, אתה זה שבין הזמנים של ניסן, רצה נושא ויכוח.. לא?🙃 אבל אכן זרמתי
היה עוד משהו? 
מסכן מומו
מוזמנת יש פה אחלה וויבים של ריב
רק נכנסתי כל אחד צועק
אחד נכנס הרגע אומר לי אני לפניך הייתי פה קודם ..
(חרטטן)
אמרתי לו טוב מה שבא לך רק תהיה בשקט

הריני מוסר מודעה בזה, אני לא ממש אהיה כאן בימים הקרובים אז הדיון לא בהכרח יזכה לתגובות רבות שלי אם כי ראוי
ברשת להועיל לאנשים כאן, תנסה לעיין במדרש רבה עם פירוש):
"משפטיך תהום רבה הן דמחיית גיית אלכסנדרוס מוקדן אזל לגבי מלכא קציא לאחורי הרי חשך ושלח ליה נפק ליה והוא טעין גידומי דדהב בגו דסקוס דדהב א"ל לממונך אנא צריך א"ל ולא היה לך מה מיכול בארעך דאתיית לך להדין א"ל לא אתית אלא בעיא למידע היך אתון דיינין"
אשמח שתתיחסו לשני האפשרויות.
א. ישן כל פעם קצת שעות.
ב. לא ישן בכלל ברצף.
כאבי ראש וכו'
זה גם פוגע בתפקוד של המוח. המוח צריך לנוח.
נזקים בטווח הארוך אני לא יודע.
אין הבדל בין 2 האופציות
א. אחרי שילדתי את הבכור שלי הגעתי למצב שלא ישנתי בכלל ארבעה ימים ולילות, והגעתי לבית חולים עם התקפי שיתוק.
ב. כבר יותר מחצי שנה שאני לא ישנה ברצף יותר מ3 שעות ואני מתפקדת בסדר, רק חוסר ריכוז מסויים ומצב רוח מותש תמידית, למרות שזה יכול לנבוע מהרבה סיבות אחרות אז לא יודעת לשים את האצבע. מדי פעם יש התמוטטות שהגוף שלך נהיה חלש כל כך שאת נדבקת לכיסא/ מיטה, אבל אחרי קצת מנוחה זה עובר.
בכל מקרה כל עוד יש לך ברירה, תישן.
אני חושבת שהאפשרות הראשנה היא יותר גרועה ויש לה יותר השפעה שלילית מאשר האפשרות השנייה, כשמדובר בפרק זמן ולא באופן חד פעמי.
בגדול מה שקורה זה:
א. תלוי מה זה קצת שעות, נגיד שמדובר ב3-4 שעות כל לילה באופן קבוע- תחושת הרעב עולה משמעותית, כושר הריכוז נחלש, מרגישים לאות וכבדות ועייפות בכל הגוף, שיקול הדעת משתבש, סף הרגישות עולה (גם פיזית וגם רגשית-מנטלית), יהיו כאבי ראש חזקים, עיניים עייפות ולפעמים גם יבשות, ולטווח רחוק, נגיד אם זה נשמך כמה שבועות - המערכת החיסונית נחלשת, המוח נפגע, בכללי כל הגוף נחלש ונפגע
ב. מכירה את הביטוי להתעלף מעייפות? אז זה. לפחות מהניסיון שלי. הגוף פשוט לא יכול להחזיק יותר מעמד והוא קורס. אבל זה קורה בסוף, כשהגוף מגיע לקצה. מה קורה לפני? כל מה שקורה בסעיף א.. פלוס תחושת אופוריה כזו, כמו להיות שיכור או מסטול
(עניתי מהניסיון שלי. זה מה שקרה לי, ואני חושבת שזה מה שיקרה לרוב האנשים)
מחר בבוקר , נותנים לך 1,000,000 דולר ודירה מתנה
ואומרים לך קח את זה ותעבור לשוויץ, במקום שאתה בוחר.
אבל, אסור לך לחזור לישראל אף פעם, מעתה ועד עולם.
לוקח?
*השאלות בסקר נכתבו בלשון זכר במכוון בכדי להדגיש את הגבריות וכמשקל נגד לסקרים שנכתבים בשתי הלשונות, אך גם בנות יכולות לענות.
אמת
ארץ השוקולדאחרונהזה היה לכבוד ההודעה ה 10,000 שלי שהיה אמור להיות. הנה הסרטון.
אבל רבויסי, *נא לא להעלב*, הכל בהומור 
הורדתי ידנית וצפיתי. האמת שהסרטון המקורי הזוי.
היית צריך לשים טריגר אזהרת צניעות..
חצילושתודה שהעלית! 
רק אצלי לא עובד??
כל הלחצנים אפורים ולא ניתנים ללחיצה בסרטון.
הדבר היחיד שעבד זה לפתוח את הסרטון בכרטיסייה חדשה, אבל גם זה לא הפעיל אותו.
אולי היה כדאי לתייג את הניקים שקשורים
אם כי אני חושבת שכשמצרפים סרטון- לא רואים תיוגים. אז בהודעה נפרדת בשרשור
וזה שאתם מדמיינים אותי עם קול סיגריות רק מראה כמה אתם לא מכירים אותי.
יש לי קול שדומה הרבה יותר לבחור שקראת לו חצילים בכתוביות.
נפטרתי!!
אתה לא שפוייייי
מתההה


אני לא מצליח להבין את הביטויים האלו.. מאיפה זה הגיע?
מי מסוגל להגיד על עצמו דבר כזה ולא לרעוד..
מילא אומרים הרגת וכאלה. העולם הזה פשוט הדרדר למחוזות הזויים..
חסרים מילים לתאר הרגשה מסוימת?
זו לא טענה כלפיך אישית, אומר בכללי.
יופי לרגש שיש מי שיסביר את הצמרמורות שלה
אני אוהבת ככה
זה קצת מוציא את העוקץ והקשיחות של המילים.
נראלי מי שחווה מוות קרוב צריך את זה יותר...
ארץ השוקולדאחרונהמקווה שנהנה מכתיבתך עוד הרבה 
ההבדל המהותי שעולה לי הוא שדרעי טוען שיש קדושה במוסד הרבנות והופך אותו לג'ובים לעומת קק"ל שאף אחד לא חושב שהוא קדוש
נכנסת לראיון עבודה...
וואי איך שאני שונאת תסיטואציות האלה....
הלוואי.
במשרות מהסוג שלי זה פחות עובד...
ישתבח שמו.
שלב א עבר בהצלחה...
אבל זה לא מבטיח כלום...
בסוף בראיון עבודה אתה משווק את עצמך.
פשוט לדעת מראש את התחומים החזקים שלך ולנווט את התשובות לשם.
ומה שלא - לחרטט בבטחון..
נכון לא נכון, חרטט בבטחון.
עד היום זה עבד לא רע. ב"ה.
פוסלים אותי על סטטוס משפחתי.
ולכי תריבי עם מישהו שזה לא חוקי.
בד"כ רווקה עדיפה...
אבל לא בטוח שאת תשמחי לעשות את זה וכל מה שכרוך בזה.
ואני גם מן הסתם אצא צודקת
אבל אין לי סבלנות לכל האנרגיות/ עצבים/ משאבים שזה דורש.
ואני גם לא בנאדם של מלחמות, ולא רוצה לשרוף גשרים וקשרים עם אנשים.
אבל בחייאת אנשים תתפכחו,
רווקות היא לא מגבלה.
(אולי היא עיכוב התפתחותי 😏)
או שזה השערה?
האמת שזה ממש מתסכל!
אגב מבחינת פניות והשקעה בעבודה רווקה זה יתרון חד משמעי.
כשקיבלתי תשובה שלילית הם דאגו לציין את הסיבה.
בסדר, מבינה, זה תפקיד רגיש ובחברות מסויימות באמת רווקה מתקבלת שם פחות באהדה.
אבל מעצבן.
יכול להבין מוסד לבנות שלא יקבל מורה רווק (נניח). יכול להבין גם ההיפך, לאו דווקא מצד המורה אלא דווקא מצד הילדים.
השאלה מה מדובר כאן.
אם היו שואלים למצבי המשפחתי, ניחא.
אבל את יודעת מה שאלו? עם איזה כיסוי ראש אני הולכת....
זה הסגיר אותי.
אוף
בשלב ראשון.
(ואלו הרגעים שבא לי לומר: אוף, החרדים האלה)
נראה לי הם יותר רצו להבין סגנון, ומקסימום הם היו דורשים שבזמן העבודה אתאים את עצמי.
אבל כרווקה זה פחות רלוונטי.
שתפו במשהו מעניין שקרה לכם היום.
עוצר במטבח על הבוקר כי לקוחה הגיעה לבית לסכם דברים עם אמא שלי בדיוק כשהכנתי קפה ולא רציתי שהיא תראה אותי בבגדי בית מוזנחים.
המעצבן הוא שלא הייתי יכולה לגשת לקפה או למקרר כי זה היה בזווית של הלקוחה.
נס שנתקעתי עם סידור לידי והתפללתי עד הודו.
יובל דיין במסר מפייס: אל תשכחו ששירתנו יחד בצבא
מה באמת משותף בין כולנו,
חוץ מהעובדה שאנחנו גרים יחד בארץ ישראל?
וזה גם מאחד אותנו עם מי שלא יהודי כאן בארץ
עם או בלי חמוצים?ארץ השוקולד
אתה בטוח שהוא ערבי?ארץ השוקולד
ארץ השוקולדמדהים שהוא אוכל קוגל והרינג
מבולבלת מאדדדד


האוייבים המשותפים, ההיסטוריה, מקום מפלט, הפטריוטיות,
שכולנו נותנים חלק,
ההרגשה של הבבית כפכפי אדידס ובוקסר,
בכי בזיכרון
החוסר התייפיפות
מנגל בעצמאות
הבית חבד בחול
שלמה ארצי
הכותל
שמגנים אותנו ברשתות
במבה
הקללות בכביש
העזרה בפאנצ׳ר
המפיץ ריח ברכב של ללין
זהו בגדול
אולי אפשר בתור מפגן אחדות לשים דוקרנים על הכביש ואז לכולם יהיה פנצ'ר ויעזרו אחד לשני
וברהנו טגניה
ופיתות
שכחתי פיתות
לא ברור איך זה לא מוצר בסיסי בתפוצות
בגדול זה שאנחנו משפחה,
אבל כדי להצליח להסתדר צריכים להיות מוכנים לוויתורים משני הצדדים.
עד כה הוויתורים בעיקר לתחושתי היו בדברים זניחים בכל צד, ודווקא בוויתורים הגדולים אין מוכנות לוותר וממילא עכשיו זה מתפרץ.
בכלל פיתה, חומוס ואפילו דגל וארץ (אל תסקלו אותי) לא מספיקים להיות מאוחדים.
וְלָכֵן נִקְרְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אַחִים מַמָּשׁ, מִצַּד שֹׁרֶשׁ נַפְשָׁם בַּה' אֶחָד, רַק שֶׁהגּוּפִים מְחֻלָּקִים. וְלָכֵן הָעוֹשִׂים גּוּפָם עִקָּר וְנַפְשָׁם טְפֵלָה, אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אַהֲבָה וְאַחֲוָה אֲמִתִּית בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא הַתְּלוּיָה בַּדָּבָר לְבַדָּהּ.
(תניא ל''ב)
עשב לימוןכמו שיש ימין ושמאל בכל העולם, ככה גם יש את מגוון הדעות לגבי קורונה בכל העולם, ורובן נוטות ההפך מהקונספירולוגיה הזאת.
למרות ההבדלים התרבותיים בין מדינות, בכל מדינה יש אותם צירים של דעות, שמרות מול פרוגרסיביזם, דתיות מול חילוניות, שוק חופשי מול סוציאליזם, לאומיות או רב תרבותיות, וכו' וכו'. ההבדל שבכל מדינה ומדינה מה שנחשב קיצוני בכל קצה משתנה.
לפני עשור נסעתי עם שני אחים שלי
אחי הגדול והמוכשר מאד נהג.
כביש ראשי אנחנו בכיף שלנו פתאום אחי נתקע בבטון בצד הדרך.
הרכב מתסובב מתהפך נגענו במוות.
יצאנו בנס הרכב הלך קפוט.
אני בהלם, רועדת, עוברת התקף גלגול נשמות
פתאום מגיע מלאך ישראלי טהור
לא שואל לשלומנו, לא מביא מים
רק לוחש לי
לא משנה מה, את אומרת בבית חולים שהלך לך הגב, קשה לך ללכת, את פצועה אנושות עם נזק בלתי הפיך (לביטוח)
ונעלם
לדעתי עלה השמיימה.
תגידו שלא עם סגולה!
כמה זמן לא ראינו אותך פה 
"את בחיים?"
ומה שמוזר שאתמול נזכרתי בה.
עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך י"ב באב תשפ"ג 22:32
זכור לי מהפוסקים לגבי הניסוח מדוע אומרים "שלא עשני גוי" ולא להגיד: "שעשני יהודי", משום שאם יגיד "שעשני יהודי", כלול בזה שהוא גם גבר, וכן אם יגיד: "שעשני בן חורין" כלול בזה שהוא גבר, ושוב לא יוכל לברך הברכה לאחר מכן, ולכן נוקטים בשיטת השלילה, "שלא עשני גוי", "שלא עשני עבד". ונראה לי שאם כבר נקטו בשיטת השלילה, אז אגב זה כבר תיקנו הברכה הנוספת בלשון שלילה: "שלא עשני אשה". (עיינו משנה ברורה בסימן מ"ו סעיף ד' סעיף קטן טו שאומר שלא לברך: "שעשני ישראל" כי אם יברך כך, יש אומרים שלא יוכל לברך אח"כ "שלא עשני עבד" ו"שלא עשני אשה", וכן לעניינינו, אם יאמר "שעשני יהודי", יהיה כלול בזה שאר הדברים, שכן "ישראל" ויהודי היינו הך).
לגבי עצם העניין של: "שלא עשני אשה", לעומת: "שעשני כרצונו", ישנם כאלו שיכולים "לבלוע" את הברכה: "שלא עשני אשה", אך "שעשני כרצונו" זה כבר לא מובן אצלם. אך כדאי לדעת, וזה קשור לדברי @ראשיתך (הפרי חדש כותב שנשים לא יברכו ברכה זו, וכן בחלק מסידורים ספרדים ובצרפת נשמטה ברכה זו), שתקנת ברכת: "שעשני כרצונו" היא תקנה מאוחרת יותר, שתוקנה כדי להבהיר שאין בברכת: "שלא עשני אשה" כדי להגיד שהאיש רק יותר עליון מהאשה, וכמו שהאיש גדול בדברים מסויימים, האשה גדולה בדברים אחרים. וכל אחד צריך להיות עשיר באמת ולשמוח בחלקו, בתפקיד המיוחד שה' נתן לו עם כל היתרונות שלו, ולדעת שזה הכי טוב לו להיות מה שהוא. ברכות אלו כאילו כוונו בדיוק לדור הזה, שיש בו בלבולים בנושאים האלו, ויש כאלו שלא שמחים במין שלהם, בטבע שניתן להם מאת ה', וחושבים שאפילו ניתן לברוח מהזהות שלהם, וברכה זו מקבעת את השמחה בכל היתרונות הכלולים במין שלנו, וגם החסרונות שבהם, לשמוח ולראות את הטוב בהם, ולראות איך החסרונות הם רק באים להשלים אותנו ולהוציא את הכוחות המיוחדים שלנו מן הכוח אל הפועל.
בעניין שבהתחלה לא תיקנו ברכת: "שעשני כרצונו", זה קשור לכך שהיתרונות של הגבר הם יותר בצורה הנגלית, לעומת היתרונות של האשה שהם יותר קשורים לפנימיות. זה מתבטא למשל בפסוק: "כל כבודה בת מלך פנימה", האשה מגלה את יתרונותיה דווקא בצניעות, בעדינות, באינטליגנציה הרגשית הגבוהה, לעומת הגבר שיותר מופיע כוח, עוצמה, גבורה. לכן, תיאורי חז"ל שהם יותר ברובד הפשט, מביאים בדר"כ שהגבר יותר גדול מהאשה. לעומת זאת, דווקא בקבלה ניתן למצוא את המקורות לכך שהאשה גדולה יותר. גילוי גדולת האשה במובן מסויים הוא מפחית מערכה, כיוון שיתרונותיה מתגלים דווקא כשהם נסתרים, וכשמגלים אותם, פוגמים במעט בעניינם. אמנם, ככל שמתקדמים לעבר הגאולה, הדורות שלנו, גדולת האשה מתבטאת גם בפועל, אך יש בזה אמרה מסויימת, שבתחילה לא תיקנו להגיד את גדולתה של האשה, מהטעם הנ"ל. עוד ניתן לומר טעם נוסף, שגדולת האשה לא צריכה "אישור", לעומת גדולת הגבר שהיא יותר בפוטניצאל וצריכה לצאת מן הכוח אל הגילוי, ולכן צריך להדגיש אותה, כדי שבאמת הגבר יוציא את יתרונותיו. אך גדולת האשה היא בעיקרה קבועה וקיימת. (זהו השלם ההסבר הקודם, שכן הקביעות של גדולתה של האשה היא משום שזה קשור לפנימיות, הפנימיות היא סטטית וקבועה, והחיצוניות משתנה ומתחלפת וצריכה לצאת מן הכוח אל הגילוי). וודאי שגם האשה צריכה להופיע את גדולתה ואם לא תעבוד על עצמה כוחותיה לא יתגלו, כמובן.
כתבתי את הדברים כשחזור והוספה משלי ממשהו שקראתי בעבר (מהמילה: "לגבי עצם" עד לכאן. ובאמת הדברים מבוססים שם...), עכשיו מצאתי אותו, אז רק אגיד בקצרה עוד הסברים שמופיעים שם, ואפנה למי שרוצה לעיין ולראות בהרחבה את הדברים- עלי תמר על הירושלמי ברכות פרק ט'. הוא כותב שם (הוא מלקט, הכל מבוסס על דברי קדמונים ממנו) שהברכה המקורית שהגברים בירכו הייתה שהם לא בורים (הנוסח היה: "שלא עשני בהמה", אך בהמה זו לשון מושאלת, והכוונה היא שלא עשני בור), כמ"ש בנדרים פ"א דקוראין לעם הארץ חמרא), וזה משום שפעם הנשים היו פחות משכילות, אך אשה חכמה אכן הייתה מעלתה כמעלת האיש. ואצטט דברים ממנו: "ומה"ט אמרו בהוריות פ"ג האיש קודם לאשה להחיות אבל אם היא אשה חכמה היה נראה דאין האיש קודם וכמו שממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה ואם האשה עוסקת במצוות גמ"ח ספק אם איש שאינו בר הכי קודם שכן רחמנותו של הקדוש ברוך הוא היא על שניהם בשווה ועמ"ש במו"ק פ"ג". עוד ציטוט נחמד: "ומסופר שאשתו של הגאון ר"י מהמבורג שהיתה אשה חכמה שאלה לבעלה ואיך יתכן שפלוני שואב מים שהוא ע"ה גמור חשוב יותר ממנו שמברך שלא עשאני אשה, והשיב ע"ד הלצה שכ"א מברך שלא עשאני אשה על אשה שלו ואם הוא ע"ה בוודאי שגם אשתו היא בורה גמורה". יש שם עוד הסברים, אבל לא אאריך, מי שרוצה שיעיין שם....
כלומר, אם תקחו מישהו דוס סביר (לא בייניש) ותורידו כיפה, ציצית ופאות (אם יש לו).
זה יהיה אחרת מגבר חילוני באותו גיל? עד כמה?
אצל בנות ברור שכן, בגלל צניעות. אבל אצל בנים זה גם ככה?
התשובה שונה בין קיץ לחורף? ובגילאים שונים התשובה תהיה אחרת?
סתם דוס מצוי יש להם בדרכ תספורות שונות ומוזרות הולכים עם שורטס קצר ולעיתים בלי חולצה
בחיים לא תראי את זה אצל דוסים
לידיעתך בעלי הוא אלוף הארץ בתחום של ספורט והוא דתי!
המאמן שלו שהוא אלוף עולם גם דתי וגם המאמן שלו בתחום נוסף דתי ואחיו שהוא אלוף חצי כדור בעוד תחום ספורט דתי ובתור אחת שעבדה בתחום אני לא יודעת מאיפה הבאת שחילוניים עם גוף יותר חטוב סתם לידיעה הרבה מהמתחרים הטובים היותר בארץ ובעולם הם דתיים!!!
כי באמת עסוקים בעוד דברים חשובים חוץ מספורט, אבל לא באופן משמעותי כמו שאת חושבת, לפי דעתי... כי את שוכחת שחילונים הולכים צמוד ואצל דוסים המבנה של הגוף ב"ה יהיה פחות בולט
לרוב הם ילבשו חולצות בלי כיתובים קשקושים ודמויות
פחות הולכים עם צמוד
ואני יודעת שגם באורך של השרוול- למרות ששניהם הולכים מעל המרפק יש בזה אורכים ודתיים ילכו בד"כ עם ארוך יותר
הורדת את הפיאות ביחד עם הבגדים משום מה אבל בעיקרון...
השיער הרבה פעמים אומר המון
לא סגורה לגבי מכנסיים קצרים חושבת שדתיים ילכו ככה פחות
ויש את הדוסים דוסים שגם לא ילכו עם סנדלים.
יותר צמוד, יותר צבעוני, לפעמים ג'ינס קרוע וכו'
חסדי היםשצריך לכבד את השבת בבגדים יפים, וכדי שיהיה לך טעם טוב בבגדים (בשביל שבת כמובן), אז צריך ללבוש בגדים יפים כל השבוע...
שיכולים להיות וויכוחים על איך בדיוק צריך לקיים פסוק מסוים.
כי תמיד כשדברים כתובים אפשר לקחת אותם לכיוונים ופרשנויות שונות.
והאמירה 70 פנים לתורה באה להגיד, שכשהתורה ניתנה, היא ניתנה על דעת זה.
ה' ידע שהוא נותן את התורה לבני אדם, והוא ידע שיהיו אנשים שיפרשו אותה בכיוון אחד, ואחרים שיפרשו אותה בכיוון אחר. וה' רצה שאנחנו נקבע איך ליישם בפועל את המצוות, למרות שיש כמה יישומים אפשריים שונים.
לא הכוונה שכל אחד יכול להמציא לו תורה משלו.

מבקש אמונהמה לכל הרוחות...
כשהגעתי למדרשה מישהי אמרה לי: "איזה קטע את מתלבשת כמו חילוניה אבל צנוע"
זה נשמע לי מקביל למה שאת שואלת קצת..
העסיק אותי הרבה אח"כ
אני חושבת שיש ללבוש בגדים שסתם גם חילונים לובשים לבין ללבוש בגדים שמבטאים משהו מתרבות זרה
סוג של רוח ההלכה
ובמקרה שלי זה היה גם וגם, כי מי שאמרה לי את זה לבושה בסגנון שונה משלי כ"כ וחשבתי אולי בגלל שהיא לא רגילה לסגנון עירוניסטי... אז היה לי קשה להפריד את זה ואז גיליתי שכן יש דברים שזה נטו הסגנון ויש דברים שזה אופנה חילוניה וכאן נכנס המלחמה 'ללבוש או לא ללבוש?'😅
איך מגדירים לבוש יהודי
של היחס בצורה יהודית לכל דבר
יהודי ירצה ללבוש לבוש שמכבד אותו ולא זרוק
ירצה ללבוש משהו שלא מבטא קלות דעת והוללות
או שמבטא פריצות
ילבש בגדים נקיים וראויים כמו שכתוב, שהם באמצע לא מכובדים מדי ולא מוזנחים
והיחס שלו ללבוש לא יהיה כאילו זה כל עולמו...
מה שכתב הרמב"ם "יהיה הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו"
רוב העירוניים, חילוניים ודתיים שאינם דוסים או חרדים - הולכים בנעלי ספורט ממותגות.
מתנחלים ובני מושבים - עם סגנון נעלים פשוט יותר. הרבה מהם עם סנדלים בקיץ.
חרדים - נעלי עור שחורות.
בהתאמה יש הבדלים במכנסיים.
חילוניים ודתיים לייט - הרבה ג׳ינס.
דוסים וחרדים - מחוייט.
חולצות:
חילוניים - חולצות טי-שירט קלילות עם הדפסים.
יותר מבוגרים - חולצות פולו.
חולצות מכופתרות - נדיר לראות.
דתיים לייט - חולצות פולו בד״כ, עם צווארון. חולצות טי-שירט בד״כ חלקות ללא הדפסים.
דוסים וחרדים - חולצות מכופתרות.
סומבררו וסנפירים ועטוף בתכריכים מ fox. אני רוצה שלא יחשבו שאני מוזר כדי שישחררו אותי כמה שיותר מהר לכן אני בא ככה.
הייתי אומרת שזה לא עניין של דוסיות אלא של לבוש רשמי.
ככל שאתה יותר דוס ויותר עירוני, יש לך יותר סיכוי התלבש להתלבש בצורה יותר רשמית.
קל מאוד לתייג אנשים ללא הבחנה.
יש יותר מסוג אחד של 'דוסים'..
Religious Zionists are often called Kippot sruggot, or "sruggim", in reference to the knitted or crocheted kippot (skullcaps; sing. kippah) which are worn by the men (although some of the men wear other types of head coverings, such as black velvet kippot). Otherwise - particularly for the "dati lite" - their style of dress is largely the same as secular Israelis, with jeans less common; on Shabbat, they wear a stereotypically white dress shirt (recently a golf shirt in some sectors), and often a white kippah. Women usually wear (long) skirts, and often cover their hair (usually with a hair accessory, as opposed to a sheitel (wig) in the Haredi style; lately, this may be limited to a widened Alice band).
In the Hardal community, the dress is generally more formal, with an emphasis on appearing neat. The kippot, which are also knitted, are significantly larger, and it is common for tzitzit to be visibly worn, in keeping with the Haredi practice; payot (sidelocks) are similarly common, as is an (untrimmed) beard. Women invariably cover their hair – usually with a snood, or a mitpachat (Hebrew for "kerchief") – and often wear sandals; their skirts are longer and looser fitting. On Shabbat, men often wear a (blue) suit – atypical in Israel outside the Haredi world – and a large white crocheted kippah.
At prayer, the members of the community typically use the Koren Siddur or the Rinat Yisrael. Homes often have a set of the Steinsaltz Talmud on their bookshelves (much as the Artscroll is to be found in American Haredi homes), Mishnah with Kehati, Rambam La'Am, Peninei Halakha, and/or Tzurba M'Rabanan; as well as a selection of the numerous popular books by leading Dati Leumi figures on the weekly parsha, the festivals, and hashkafa (discussions on Jewish thought). Similar to Haredi families, more religious homes will also have all of "The Traditional Jewish Bookshelf"
מתוך https://en.wikipedia.org/wiki/Religious_Zionism
איזה זמן מוזר זה מוצאי ט' אב.
אחרי יום שלם שאת במיטה, חצי ישנה, חצי מעולפת,
ואז אוכלת ומתאוששת קצת, אבל אין לך כח באמת לעשות כלום, כי את מותשת מהצום,
ומצד שני גם לא לישון, כי כמה אפשר לשרוץ במיטה ביום אחד?
חצי יום קינות, נסיעה לכותל, תפילה, חזרה הביתה, קצת איוב..
לא נשאר כמעט זמן. ועדיין לא מצליח לישון משום מה.
הקפה של סוף הצום.
מבאס.
כנראה שגם המוח לא עבד אתמול.
קפה לא מפריע לי לישון. לפעמים אפילו מרדים.
חייבת לאמר.
ואולי עד אתמול הוא לא הפריע לך. זה משתנה עם הזמן 😜
ובאמת שהיה אחד הטעימים 
מוזר להגיד את זה אבל הרגיש לי קצת כמו שבת... כי היתה אוירה קדושה בכל מקום, והשיעורים וזה... עצם זה שמתנתקים ומשתדלים להתרכז באבל...
מודה על היום הזה ובעיקר על הלילה.
הלכיתי לשיעור וכל הדברים שהוא אמר שגרמו לחורבן אני עושה... זה גרם לי רע ממש... ככל שהוא דיבר הרגשתי יותר נורא ובמיוחד שהוא אמר שה' שונא אנשים כאלה וואי..בכלל. הרגשתי חסרת תועלת בעולם. חזרתי הבייתה ובכיתי מחוץ לבית איזה שעתיים ואז ראיתי שיעורים וב"ה היה לי ממש מדויק. זה היה הזמן הנכון לבכי..😅 אה ושכחתי שה' ניסה לנחם אותי שביציאה מהשיעור מסתבר שאני מכירה את השומר ממקום אחר שהוא שומר בו (ניסיתי להתחמק לא עזר) והוא התחיל להגיד לי כמה הוא אוהב אותי וזה (מצא לו זמן) אבל הוא לא באמת מכיר אותי הוא רואה אותי מבחוץ אז זה היה ככה המתקה אבל לא מעודד ברמה שיפטור אותי מהתבוננות פנימית.
וגם, הרגשתי טוב בצום. חוץ מזה שהייתי צמאה לא הייתי רעבה בכלל.
לסיכום: היה כיף למדי.
סתם, היה את הכאב הקבוע של סוף הצום ש- הנה חוזרים לשגרה אבל בדיוק הבנתי כמה עצוב שהמשיח לא פה אז מי רוצה להמשיך... לא, ה', אתה היית צריך להביא אותו בשביל מה הצטערנו איך נמשיך כרגיל צריך בעצם לבכות כל יום... כאילו אנחנו באמת הצטערנו מה לעשות עכשיו? כשאין מקום לצער? אחרי שהרגשנו את הכאב צריך לתפקד כרגיל... למה? מה הטעם?
צריכה להתחזק בציפיה לישועה. וכמו שאומרים לקחת כוחות מהטוב העתיד לבוא. טוב שיש שבת נחמו ה' לא משאיר אותנו לבד.
הלוואי עלי חיבור כזה.
אבל תודה
💗
אגב. למי שיודע. אמנם יש כמה יתרונות בפירוש של חז״ל שהמגילה שיהויקים קרע היא מגילת איכה ולא ספר ירמיהו, אבל לא ברור לי איך הם מתמודדים עם הקושי שזה לא ממש מסתדר עם הפשט שם.
אגב, אני שמתי לב השנה שנראה שפרקי איכה נכתבו כל אחד מזווית אחרת.
ולדעתי חז"ל דיברו על פרק ספציפי באיכה ולא כולו.
בגלל הפס׳ הזה למשל: ״ וְעַל-יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ-יְהוּדָה תֹאמַר, כֹּה אָמַר יְהוָה: אַתָּה שָׂרַפְתָּ אֶת-הַמְּגִלָּה הַזֹּאת, לֵאמֹר, מַדּוּעַ כָּתַבְתָּ עָלֶיהָ לֵאמֹר בֹּא-יָבוֹא מֶלֶךְ-בָּבֶל וְהִשְׁחִית אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְהִשְׁבִּית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה״.
והרי במגילת איכה אין אזכור לזה…
עשיתי כל מיני דברים, כולל דברים שמצריכים הרבה כח פיזי וכשהבנתי שזה לא חכם, זה היה מאוחר מדי...
אבל הצום עבר די סבבה.
שברתי אותו באיחור כי הייתי עסוקה🙈🙈🙈
אבל בקושי ישנתי בצום. אז בלילה הייתי עייפה, הלכתי לישון מוקדם..
ממש פחדתי לפני..
אבל איכשהו לא הייתי מאוד רעבה, קראתי הרבה, והבת שלי העסיקה אותי;)
הרי ידוע שישראל קדושים. כל יהודי הוא קודש
הרב עשה שם השוואה בין ספר תורה ליהודי הוא מצא שם הרבה הקבלות ממש דומות לדוגמא אם רואים ספר תורה בביזוי אז מבצעים קריעה וגם אם יהודי מת לידנו לא עלינו צריך לעשות קריעה ועוד כל מיני כאלה.
אז נכון יש את הקטע הזה בשבת כשקוראים בתורה אז צריך לכסות אותו או לסגור אותו אם זה ספר תורה של ספרדים? זה בגלל שספר תורה הוא קודש ואסור להסתכל בקודש שלא לצורך כמו לדוגמא בברכת כהנים גם.
אז אותו דבר בגוף של יהודי אסור להסתכל בו שלא לצורך כי הוא קדוש. רק כשצריך במצבים מסוימים חושפים אותו וככה מכבדים את הקודש
נראה לי שהסברתי ממש גרוע אבל זה בערך הרעיון
זה חיזק אותי בצניעות
יודעצ כמה זה נכון כי זה רעיון שעכשיו עלה לי.
הרי אחד העיניינים עם יהודים זה שהם אמורים לפזר אור וקודש בעולם זה הנטיה הטבעית שלנו אבל לפעמים זה נעשה בצורה לא מבוקרת אולי אולי בגלל זה לנו הבנות יש רצון ממש גדול ולא מוסבר לחשוף את הגוף שלנו כמה שיותר כי בתת מודע שלנו אנחנו יודעות שהוא קדוש ואנחנו רוצות שכל יראו ויקבלו קצת
זה נשמע לי עכשיו דיי דפוק כשאני כותבת את זה בהתחלה זה היה נשמע לי הגיוני.. לא יודעת
"פרשת ואתחנן"
"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר"
אומר האור החיים הקדוש זיע"א
מפסוק זה אנו למדים 4 תנאים לקבלת התפילה.
1. "ואתחנן"~שיתפלל כעני הדופק על הפתח.
אשר דיבורו הוא בתחנונים ובכלל לא מגיע לו.
2. "אל ה"~ שיבקש ממקור הרחמים.
כלומר שיבקש בזכות רחמי ה' יתברך.
ולא בזכות מעשיו. ועוד שיבקש ישירות מהקב"ה
ולא על ידי שליח וזהו "אל ה".
3. "בעת ההיא"~ זמן התפילה ~ וזהו הזמן שהציבור מתפללים. וזהו "עת רצון".
4. "לאמר"~ שיפרש תפילתו. ושלא יבקש בקשה שיכולה להתפרש לדבר אחר.
מסופר בגמרא על יהודי אחד שבעליתו לרגל התפלל לה' שיזמן לו חמור היות והוא עייף מהדרך לפתע פגש בו שר רכוב על סוס שבדיוק ילדה "סייח קטן". אמר לו השר תעלה את הסייח לבית המקדש.והיה צריך ליטלו על כתפיו.
שבת שלום ומבורך. (הרב שלום דרעי)
משהו מעניין למה הקהל קשה
meir Dה' שיעבור לארץ ישראל ולא נענית תפילתו, וכמה פסוקים אחרי זה משה מעיד: "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרבים אליו כ-ה' אלקינו בכל קראנו אליו". זאת אומרת ש-ה' עונה לתפילות שלנו.
הגמרא בראש השנה אומרת שכמו שמדוייק מהפסוק שזה מדבר על ציבור שמתפללים, וכמו שמנסח הרמב"ם בהלכות תשובה: "אבל צבור, כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין, שנאמר: "כה' אלהינו בכל קראנו אליו".
גם לפעמים ה' עונה לציבור אפילו אם הלב שלהם לא שלם כדרשת הגמרא בתענית: "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו ואף על פי כן והוא רחום יכפר עון וגו'... כאן בציבור".
זאת אומרת שהכוח של תפילת הציבור יותר חזק מתפילתו משה רבינו.
אפשר ללכת עוד שלב, שהפסוק תולה את המענה לתפילות בקרבה שלנו ל-ה'. זאת אומרת ש-ה' קרוב יותר לציבור מאשר למשה רבינו.
כדי שיהיה כוח מיוחד לציבור חייבים להתאחד ביחד וככה יהיה לנו השראת שכינה מיוחדת גדולה ממדרגת משה רבינו!
שיפתח ככה את האופציות, לזיכוי מי שרוצה ולא מוצא את המידע כמוני..
אני אשמח לדברים באזור אריאל תפוח עלי, וכמובן ירושלים.
אבל תשתפו בעוד מקומות אם אתם יודעים, שיהיה לתועלת לכולם
איך סלעים נשברים - ליל תשעה באב בעיר דוד - City of David
ויש אותו גם בשידור חי
זה הערוץ שלהם, חלק רלוונטי לתשעה באב וממש הופכים את החורבן כך שניתן לחוש אותו מציאותית
ממוטטת
רועדת
זה לא הגיוני התלות הזאת באוכל
הכי מצעבן שיש ימים שאני יכולה להעביר בלי לאכול כמעט בלי להרגיש
היום-מתה.
זה צום חובה לא משחקים עם זה
מקסימום מתעלפים ואז קמים
באמת אסור
אבל לא לצום בגלל שפעם התעלפת
לא שמעתי על זה מעולם.
בכל מקרה זה בזמן להגיד שכל מקרה לגופו וכל אחד ידבר עם הרב/ רופא שלו
שמכיר אותו הכי טוב
לא פוסקים הלכה דרך הפורום
(בגדול ובלי לפסוק ספציפית: *סכנה* צריך כדי להתיר ביום הכיפורים שהוא דאוריתא. תשעה באב יותר קל ומתירים גם כשזה חולי שאין בו סכנה).
אולי מי שמגיע למצב כזה כבר יכול לאכול מצד חולי... לא יודע
אני אשתדל לזכור את הכלל הזה
לא מאחלת לאף אחד מה שהרגשתי..
אחרי הקאה המערכת נרגעה.ב"ה
אני שונאת להקיא
חיבוק !♥
כל המושג שיעורין ביום כיפור דווקא, הוא למי שיש סכנת נפשות מהצום, כיוון שזה דאורייתא - מעדיפים איסור קל מאיסור חמור ולכן במידת האפשר לאכול פחות משיעור חיוב (למרות שחיוב באמת, הוא רק למזיד ובוודאי לא למי שמטעמי סכנת נפשות צריך לאכול).
בתשעה באב שהוא מדרבנן, לא צריך שתהיה סכנת נפשות, מספיק מחלה שאינה מסוכנת כדי לפטור מהצום - ואז החולה פטור לגמרי (רק לא ראוי שיחגוג, אלא יאכל אוכל פשוט).
מי שבאמת חוששת מהתעלפות (אמיתית) - שתשאל רב, סביר מאוד שיתיר לה לא לצום בצומות דרבנן.
היי, לא הייתי כאן כמעט שנה+ ואני רוצה לשתף בתחושה שמעיקה עליי. לעיתים *רבות* אני מרגישה שאני יכולה להצליח ובגדול במשהו אבל ברגע שזה מתחיל להצליח אני שמה לעצמי מקל בגלגלים. מטרות או הרגלים שאני רוצה לכבוש פתאום מתקבלים אצלי בפיק בירכיים.
אפילו במזמור "פותח את ידיך" אני פותחת את ידיי כלפי מעלה ואני מרגישה עוצמה רבה של שפע רוחני ואז פתאום משהו בי נחלש.
איך עוד זה בא לידי ביטוי?
ובכן, למשל אם אני מחפשת מידע מסויים, שיכול מאד לעזור לי. או פתרון מסויים שמאד יכול לעזור לי. ברגע שאני 'עולה' על מה שאני צריכה אני מתקפלת בורחת ומרגישה חולשה בגוף ובדעת.
אני יודעת שבקבלה זה נקרא חסד לעומת גבורה. שפע לעומת צימצום.
** ולא אני לא לומדת קבלה
מה לעשות?
אני יכולה לומר על עצמי, שקשה לי שטוב לי. אני לא תמיד מרגישה שראויה לקבל טוב. וזו בעיה.
צריך להילחם בזה. אין מה לעשות. להפנים את זה שמגיע לנו שיהיה לנו טוב. מגיע לנו לקבל טוב. לקבל שפע.
יש מצב של אורות בלי כלים- שאין יכולת פיזית/ נפשית לקבל אורות
ויש מצב שאנחנו לא מרגישים שראויים לטוב.
הראשון לדעתי פחות קורה, כי אם נותנים לנו שפע- זה אומר שיש לנו דרך להכיל אותו.
אבל יש מצב שאנחנו מקטינים את הכלים, לא מרגישים שראויים לכל הטוב הזה. מפחדים ממנו. מקטינים את עצמנו.
וזה דורש עבודה עצמית. להכיר במעלות ובערך של עצמי, בזה שמגיע לי טוב, שאני ראויה לטוב.
השפע מגיע. צריך להכין את הכלים- שזה להכין את עצמך, לקבל אותו
אצלי זה מתבטא שנותנים שפע לפעמים אבל אני לא מצליחה לקבל אותו עד כדי פחד משתק
הציעו לי להיות מנחה בערב ממש מדהים .. ואמרתי לא
תחושה שלא מגיע לך, שאת לא ראויה?
או פחד מהצלחה? (כשמצליחים מסתכנים בכישלון).
או משהו אחר?
שמחתי לעזור!!
אם מתחשק לכם.ן לחפור כמה ימים, החל מהשבוע הזה עד סוף שבוע הבא בעופל (מי שלא מכיר - אזור הכותל הדרומי), מוזמן ליצור איתי קשר בפרטי.
אני כעת מתנדב בחפירה, והתפנה מספר מצומצם של מקומות.
בנוסף למי שכבר רצה, נשארו בערך 4 מקומות