פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 94)

שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת בְּבַיִת אֶחָד:

בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ –

הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִים לְזִמּוּן;

וְאִם לָאו –

אֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן, וְאֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן.

אֵין מְבָרְכִין עַל הַיַּיִן, עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם;

דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְבָרְכִין.

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הגמרא (ברכות נ ע"ב) אומרת: "א"ר יוסי ברבי חנינא מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים מ"ט אמר רב אושעיא בעינן מצוה מן המובחר".

המאירי מסביר: "כוס של ברכת המזון הכל מודים שאין מברכים עליו עד שיתן לתוכו מים שיהא ראוי לשתיה בהרוחה". זאת אומרת שדין נתינת המים בכוס של ברכה זה כדי שהיין יהיה ראוי לשתיה. וכך כותב הרמב"ם (ברכות ז טו): "וכיון שהגיע לברכת הארץ נותן לתוכו מעט מים כדי שיהא ערב לשתיה". משמע ממנו שאם היין מזוג לא צריך לתת בתוכו מים, וכך כותב הטור (או"ח קפג): "ויין שלנו אין צריך מזיגה", וכך פסק הרמ"א.

הבית יוסף כותב: "ובמדרש רות הנעלם סוד נרמז בנתינת המים ביין בברכת הארץ ולפי דבריו אין לחלק בין יין ליין ואפשר שעל פיו נהגו העולם למזוג כוס של ברכה אפי' יין שאינו חזק". בזוהר חדש רות (מז ע"ב) לא מופיע בפירוש המזיגה, אבל כנראה כוונתו של הבית יוסף על פי הזוהר שם שהמים שהם כנגד חסד, זה כדי למתק את דיני המלכות בברכת הארץ כנגד המלכות, וכמו שאומר הערוך השולחן. בשולחן הערוך כתוב הטעם על פי הפשט: "ואז מוזגו להודיע שבח הארץ".

כנראה רק על ידי מיתוק הגבורות בארץ ישראל מגיעים לשבחה. לכן ארץ ישראל מסובבת במים וכפי שכתבו המקובלים זה כמו מקוה לנכנסים לתוכה. עם ישראל עברו בירדן ונעשה שם נס (יהושע ג-ד) בפעם הראשונה שנכנסו. גם המים בתוכה טהורים: "ארץ ישראל טהורה, ומקואותיה טהורים" (מקוואות ח, א).

הגשם שמיוחד לארץ ישראל זה מיתוק הגבורות (דברים יא יא-יב): "והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים. ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה".

לדוגמא כתוב על תלמידי חכמים של ארץ ישראל: "כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח שנא' (ירמיהו כג, כט) וכפטיש יפוצץ סלע א"ל רבי אבא לרב אשי אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה דכתיב (דברים ח, ט) ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרי אבניה אלא בוניה". זאת אומרת שהתלמידי חכמים של ארץ ישראל הם קשים כברזל ומי התורה ממתקים אותו (קידושין ל ע"ב), וכך מגיע שבחם של תלמידי חכמים.

זה גם ענין ניסוך המים מיתוק הגבורות כמו שכתוב בתוספת הזוהר (תוספת כרך ג שט ע"א): "ניסוך המים וניסוך היין מסטרא דימינא ושמאלא". המים שבימין ממתקים את גבורת היין שבשמאל.

ליפה שלי. לנסיכה שלי. למהממת

תודה, על שהבנת אותי. כל השנים האלה... ואין.

עוד אחת כמוך. שתאהב אחד כמוניי

כי את, בשבילי את כל העולם. 

כל העולם

#פאדיחות לעצמי תייק 5,382

#ההדרדרות נמשכת

#אעדכן במידת הצורך

#כיפור לא עזר

פתחתי ביום רביעי נראלי ויש לו כזה קווים לבנים בקטנה

זה מקולקל? 

א. אתם שומעים רדיו? אם כן, איפה? (בית/ רכב/ מקום אחר)

ב. איזה תחנות?

ג. תוכניות אהובות? זמנים מסויימים?

ד. מה היתרון שיש לדעתכם לרדיו על פני מקורות שמע אחרים?

ד. מעניין אתכם המצעדים שיש בתקופה הזו? (סיכום שנה במוזיקה וכל מה שנלווה)

שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד –

אֵינָן רַשָּׁאִין לֵחָלֵק;

וְכֵן אַרְבָּעָה, וְכֵן חֲמִשָּׁה.

שִׁשָּׁה נֶחֱלָקִין; עַד עֲשָׂרָה.

וַעֲשָׂרָה, אֵינָן נֶחֱלָקִין, עַד שֶׁיִּהְיוּ עֶשְׂרִים

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הגמרא (ברכות נ ע"א) אומרת: "מאי קמ"ל תנינא חדא זימנא שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן הא קמ"ל כי הא דאמר רבי אבא אמר שמואל כשלשה שישבו לאכול כאחת ועדיין לא אכלו אינן רשאין ליחלק".

יש ראשוניים שפירשו שדווקא התחילו לאכול, אבל עדיין לא אכלו כזית חייבים בזימון וכך פסק השולחן ערוך (או"ח קצג, ד). בירושלמי (ברכות ז, א) משמע אפילו נתנו דעתם לאכול הן אינן רשאין להתחלק וחייבים לזמן בסוף.

השאלה מה הסברא הרי הם עדיין לא אכלו?

המשנה (אבות ג, ג) אומרת: "רבי שמעון אומר, שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאלו אכלו מזבחי מתים, שנאמר (ישעיהו כח), כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום. אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאלו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא, שנאמר (יחזקאל מא), וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'."

נראה מהסמיכות למשנה הקודמת (ב) שזה לא רק דין בדברי תורה בשעת הסעודה, אלא מעצם זה ששלושה קבעו את עצמם, הם חייבים להגיד דברי תורה: "רבי חנניא בן תרדיון אומר, שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב לציםח, שנאמר (תהלים א), ובמושב לצים לא ישב. אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (מלאכי ג), אז נדברו יראי יי איש אל רעהו ויקשב יי וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יי ולחושבי שמו. אין לי אלא שנים. מנין שאפלו אחד שיושב ועוסק בתורהי, שהקדוש ברוך הוא קובע לו שכר, שנאמר (איכה ג), ישב בדד וידם כי נטל עליו".

פירש הרע"ב על המשנה: "ולא אמרו עליו דברי תורה - ובברכת המזון שמברכים על השלחן, יוצאין ידי חובתן, וחשוב כאילו אמרו עליו דברי תורה. כך שמעתי". יש גירסא בזוהר תרומה שזה הדרך לכתחילה לומר דברי תורה: "לסדרא ביה פתגמי אורייתא ולאכללא ביה אתוון דמלי דאורייתא דא הוא ברכתא דמזוני דאית פסוקי ומלי דאורייתא".

לכן נראה שעצם זה ששלושה קובעים את עצמם, על ידי התאספות לאכול, הם חייבים להישאר ביחד ולברך ל-ה' כדי להגיד מילי דאורייתא בשלושה כי זה דין בעצם הקביעות וההתאספות בשלושה.

המערבית המודרנית:

Gayle Rubin - Wikipedia

Judith Butler - Wikipedia

Eve Kosofsky Sedgwick - Wikipedia

מן הסתם אף אחד פה בפורום לא מכיר אותן, אבל הדעות, 'המחקרים' והפעילות שלהן זה השורש להרבה מהחולאים של החברה היום.

.

חורבן

.

היא נערה טובה. מעולם לא פגעה בזבוב.

לא הגיע לה להיות מנוצלת בצורה מכוערת כזאת.

רומנטית.

ובסופו של דבר גם מינית.

אבל זה מסובך.

גם הגבר, הצעיר, המושך והאקזוטי,

ממנו לכאורה יש לדרוש דין וחשבון,

גם הוא רק בובה במשחק הרבה יותר גדול ממנו.

בעצם, הוא קיים רק בשביל שיהיה מישהו לזרוק עליו את האחריות כשהכל יתפוצץ.

גם ברגשות שלו משחקים. אפשר לומר שהוא מנוצל לא פחות!
 

הוא לא יהודי, ולא גר בארץ, אבל זו לא הסאגה פה.

הוא לא אשם בהיותו צ'ארמר. נאה, טוב לב, חם.

LDR. מכירים את השטות הזאת?

LONG DISTANSE RALTIONSHIP.

הנערה הצעירה  מנותבת להיכנס למערכת יחסים שמהפנטת אותה לגמרי,

מערכת יחסים שלאט לאט הולכת ומשתלטת על כל אספקט בחייה.

היא הבריחה שלה בשריפת לילות שלמים בהתכתבויות.

היא בחלומות שלה כשהיא נרדמת באמצע השיעור.

ובפנטזיות שלה בכל שבת. כשהיא לא יכולה לדבר עם אהובה.

המחשבה הראשונה כשכל דבר מוזר או מצחיק או עצוב קורה היא:

"היי, יש לי את הבן אדם המושלם לשתף".

והמחשבה נעימה לה.

והמחשבה שהמחשבה נעימה לה, נעימה למניפולטור.

והבחור שלנו?

הוא מושקע לגמרי וברצינות באהבה שמצא...

איך זה קרה?

הנערה שהייתה לו לאוזן קשבת, באה בתזמון מושלם. בדיוק לאחר שעבר את המשבר הגדול ביותר בחייו.

תזמון מושלם? או שמא... תכנון מושלם?

הבחור שלנו תמיד היה הילד התמים במשפחה.

משפחה בעלת כוח ואמצעים.

משפחה שביום אחד ובתאונה קטלנית, השאירה אותו הנצר האחרון לה.

האבלות על משפחתו הייתה גדולה עליו. הוא סירב להתעסק בכסף, לקבל החלטות לשימור ההון והכוח.

בודד ומדוכא, מי היה מאמין שישועתו תבוא מנערה שקטנה ממנו ב-15 שנה?

אחד האמין. המניפולטור.

קרוב לשנה של LDR אינטנסיבי ומלא רגש. אף ללא פגישה ממשית אחת בין השניים,

והנערה שלנו, בין כל קשיי גיל ההתבגרות, נאלצת להתמודד גם עם קשיים בתוך משפחתה המטה לנפול.
היא בוכה כל לילה. ומוצאת נחמה בפריקת הלב ושפיכת נפש רק אצל מישהו אחד. אהובה הרחוק.

ככל שהזמן עבר, הדברים נעשו רק קשים יותר ויותר. "קצתי בחיי" היא מספרת לאיש סודה.

"בא לי לברוח מכאן, אני לא מסוגלת יותר, אף אחד בעולם חוץ ממך לא מבין אותי, לא אוהב אותי"

ולמרות הפחד, נגמלת בלבה ההחלטה - "אני באה אליך! לא אכפת לי מה אף אחד יחשוב על זה, אני אמצא דרך לטוס ואנחנו נהיה שם סופסוף ביחד!"

הבחור שלנו, מעולם כל חפצו היה בחיים פשוטים ואהבת אמת - האם אמנם חלומו קרוב מתמיד?

הנערה בסערת רגשות. הבחור בציפיית חייו,

אבל בריגוש השיא נמצא דווקא המניפולטור. אף על פי שצפה כל שלב לפני שהתחולל.

"אני הרי עוזר לשניהם. היא רוצה לברוח אליו והוא רוצה באהבתה".

אהבה קצרה ומלאת דחקי ייסורים. 

ובין האהבה לייסורים, שוכב לו הון עתק.

הוא "הקופון" אותו יגזור באכזריות המניפולטור.

כֵּיצַד מְזַמְּנִין?

בִּשְׁלֹשָׁה – אוֹמֵר: "נְבָרֵךְ";

בִּשְׁלֹשָׁה וָהוּא – אוֹמֵר: "בָּרְכוּ".

בַּעֲשָׂרָה – אוֹמֵר: "נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ";

בַּעֲשָׂרָה וָהוּא – אוֹמֵר: "בָּרְכוּ".

אֶחָד עֲשָׂרָה וְאֶחָד עֶשֶׂר רִבּוֹא.

בְּמֵאָה – אוֹמֵר: "נְבָרֵךְ לַה' אֱלֹהֵינוּ";

בְּמֵאָה וָהוּא – אוֹמֵר: "בָּרְכוּ".

בְּאֶלֶף – אוֹמֵר:

"נְבָרֵךְ לַה' אֱלֹהֵינוּ, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל";

בְּאֶלֶף וָהוּא – אוֹמֵר: "בָּרְכוּ".

בְּרִבּוֹא – אוֹמֵר:

"נְבָרֵךְ לַה' אֱלֹהֵינוּ, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,

אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת, יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים,

עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ";

בְּרִבּוֹא וָהוּא – אוֹמֵר: "בָּרְכוּ".

כְּעִנְיָן שֶׁהוּא מְבָרֵךְ –

כָּךְ עוֹנִין אַחֲרָיו:

"בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵינוּ, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת,

יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים, עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ".

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:

לְפִי רֹב הַקָּהָל הֵן מְבָרְכִין,

שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, כז):

"בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים אֲ־דֹנָי מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל".

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא:

מַה מָּצִינוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת,

אֶחָד מְרֻבִּין וְאֶחָד מֻעָטִין –

אוֹמֵר: "בָּרְכוּ אֶת ה'".

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:

"בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְבֹרָךְ".

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הגמרא בברכות (נ ע"א) מסבירה את המחלוקת בין רבי ישמעאל לרבי עקיבא בהסבר הפסוק בתהלים-"בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים אֲ־דֹנָי מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל" אם מוסיפים שבח לפי רוב המברכים: "ור"ע האי קרא דרבי יוסי הגלילי מאי עביד ליה? מיבעי ליה לכדתניא היה ר' מאיר אומר מנין שאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים שנאמר במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל ואידך ממקור נפקא."

השאלה על רבי עקיבא מה הוא עושה עם תחילת הפסוק: "בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים". לפי רבי אבהו בכתובות (ז ע"א) הוא יכול לדרוש את זה לברכת חתנים בעשרה, אבל השאלה לפי רב נחמן שם שמביא מקור אחר, איך רבי עקיבא דורש את תחילת הפסוק.

המדרש תהלים (שוחר טוב סח) דורש:

"במקהלות ברכו אלהים . אלו הילדים. ממקור ישראל. אלו עוברין שבמעי אמן". לכן אפשר להגיד לפי רבי עקיבא שתחילת הפסוק מרבה ילדים קטנים ששיבחו ל-ה'.

הפסוק לפני כן הוא: "קדמו שרים אחר נגנים בתוך עלמות תופפות". רש"י פירש: "בתוך עלמות תופפות - בתוך מרים ונערותיה אשר לקחה התוף בידה ואמרו בשבחם".

אז יוצא שהפסוקים אומרים שהנערות, הילדים ואפילו העוברים שבמעי אמם שבחו ל-ה' על הים.

בספר גימטריאות פרשת בשלח לתלמידי רבי יהודה החסיד מובא שבזכות שהנשים עשו כלי שיר, זכו העוברים במעי אמם לומר שירה.

לפי מה שכתבנו לעיל הנשים השפיעו על הנערות, הילדים, ואפילו העוברים שבמעי אמם לומר שירה.

המהר"ל (גבורות ה' מז) מסביר מבחינה השקפתית הכוונה שעוברים במעי אמם אמרו שירה: "

היה ר' מאיר אומר אפי' עוברים שבמעי אמן היו אומרים שירה שנאמר במקהלות ברכו אלהים ממקור ישראל, ע"כ. רצו בזה כמו שאמרנו למעלה כי השירה הוא מצד העלול אשר הוא משתוקק הדביקות בעלתו אשר הוא בא ממנו כי כל עלול הוא משתוקק אל עלתו... כי הקטן אשר הוא עלול מן האם והיה דבק באמו או התינוק שהיה פונה אל דבר שהוא לו סבה מקיימת שהוא היניקה ויונק משדי אמו, כאשר ראה השכינה הוא העלה באמת היה מניח הסבה והעלה הגשמית ופונה אל עלתו שהוא עלה באמת, כי כל הדברים פונים אל העלה שלהם... וכן לרבי מאיר מה שאמר אף עוברים שבמעי אמם אמרו שירה כל זה הוא התדבקות בעלה וזהו השירה שאמרו ישראל, כי כבר אמרנו כי השירה היא השתוקקות אשר הוא עלול אל העלה מצד שהוא עלתו, ולפיכך אף העוברים שהם עלולים אף בבטן אמם יש אל הבריאה של ישראל השתוקקות מצד הבריאה עצמה אל השם יתברך וכמו שאמר הכתוב (ירמי' א') בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו' ". וכן מופיע בחידושי אגדות סוטה ל ע"ב.

האמהות בשירתם, שמחתם וכלי נגינתם עוררו את ההשתוקקות אפילו של העוברים שלהן להידבק בבורא.

אחרי יום כיפור.

הרי הוא צם כל היום כמו כולם, וגם היה ער כל הלילה ולא הפסיק לעבוד. היה במקום המקודש ביותר ועבד עבודות מאוד גדולות. התפלל על עם ישראל. שיא הקדושה. נמחלו כל העונות. והתוודה. ו... קיצור.. אל תשכחו שהפרישו אותו מהבית שלו שבוע קודם. בקיצור. מסירות נפש גדולה מאוד. הרבה כוחות הוא משקיע סביב התפקיד הגדול.. הוא היה מלאך באותו היום. הרבה יותר ממלאך ממה שנוכל לדמיין בכלל...

ואז הוא יוצא. ביום יא תשרי עושה יום טוב לאוהביו. אחלה. ואז מה הוא רואה היום יב, יג, יד תשרי? עולם כמנהגו נוהג?? שלא הצליחו להשתנות. אחרי כל מה שהוא השקיע בנו? עולם שיש בו שוב רוצחים בשגגה, עולם ששוב אישה מפלת את פרי בטנה.

זה פשוט משבר. משיא הקדושה שלו, מלאך כפשוטו, לראות שוב עולם גשמי, ויותר מזה, עולם עם צרות. שוב. צרות שהוא התפלל עליהם. שאכפת לו. והכל אותו דבר, יום כיפור לא שינה כלום.

ואז יגיעו לו המחשבות של זה לא הועיל בכלל. אבל זה אמור להועיל כי זה כתוב בתורה אז זה ודאי אמיתי. ואם זה לא עבד, אז כנראה אני אשם. מה זה עוד יכול להיות. ויתחיל המצפון לכאוב.. ומה לא.

ואנחנו?

אנחנו מסתכלים עליו מלמטה, רואים איזה גדלות יש בו. איזה קדושה. איך הוא עצמו (ביחס לעצמו) עבר תהליך בכל התקופה הזאת לטובה.

ולמה שהוא לא יראה את זה? כי יש לו לב. וזה בסדר. כואב לו הלב. אבל לפעמים אתה לא יודע מה התועלת לעצמך, מה התועלת לעולם. כמו שילד לא שם לב כשהוא נהיה גבוה יותר.. גם אתה לא שם לב כשאתה מתקדם. בשביל זה יש את שאר עם ישראל שישים לב לזה... וגם אם יש לך את הקושיות הכי חזקות (הרי התפללתי שאישה לא תפיל את פרי בטנה, וזה קרה.. אז בטוח אני בעייתי..), יש תירוץ לקושיות האלה. ואתה טוב. ואתה התקדמת. ומתקדם. וכל עם ישראל גאה בך על השליחות הגדולה שלך.

אני בטוח שיש פה מלא אנשים עם נפילת מרץ אחרי יום כיפור. כתבתי את זה לעצמי. אבל מקווה שזה יועיל למישהו..

אני צריך להוביל 2 סטים של ספרים, סך הכל 100 ספרים, שנכנסים ב4-5 ארגזים.

יש למישהו רעיון איך אני משיג הובלה במחיר הזול ביותר?

לי כרגע אין אוטו ואין לי מישהו שיכול לעזור לי עם זה.

אני לא מעודכן בחדשות. אז עברתי וקראתי את חדשות כיפה סרוגה וכיפה שחורה

וסתם

אני פתאום קולט שבחדשות כיפה שחורה היה אולי איזה מלאנת'לפים הודעות של "..התמוטט ומת" "טרגדיה! נפטרה.." וכזה.

מה קרה? לחרדים אין חדשות? רק מוות?

וגם אם אין חדשות אמיתיות, אולי תודיעו "שיא לידות במעייני הישועה" או משהו כזה..

אוי נעייס חרדי זה כזה גרוע. לפחות הזה שמגיע לערוץ 7

אולי בכיכר השבת יהיה להם יותר בשר?

אולי צריך ללכת לאיזה צ'ונטיה הלילה כדי לשמוע נייעס אמיתי.

למי אכפת בכלל מהשטויות האלה (מגלגל עיניים)

למה הקדושה שמרגישים במוצאי יום כיפור לאט לאט עם הימים נמוגה (לפחות אצלי)?

זה בגלל שזה קשור ליום ולא קשור אלינו (כמו למשל ההתרגשות אחרי הגשם הראשון בשנה נמוגה עם הזמן

וזה פשוט משהו טבעי) או שזה בגלל החטאים שאנחנו מתחילים לעשות? או בגלל משהו אחר?

בשנים האחרונות אני לומדת במשך חודש אלול ותחילת תשרי ספר כלשהו שמדבר על התשובה (וכותבת שירים בעקבות זה). עד כה למדתי ב"ה: אורות התשובה לרב קוק, הלכות תשובה לרמב"ם, שערי תשובה לרבנו יונה, נתיב התשובה למהר"ל.

מחפשת מה ללמוד בשנה הבאה.

מישהו מכיר ספר מתאים?

תודה וגמר חתימה טובה!

נָשִׁים, וַעֲבָדִים, וּקְטַנִּים –

אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם.

עַד כַּמָּה מְזַמְּנִין?

עַד כַּזַּיִת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד כַּבֵּיצָה.

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הבבלי בברכות אומרת (כ ע"ב): "דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דר' אמי וזמנין אמר לה משמיה דר' אסי אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתוב בתורתך (דברים י, יז) אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב (במדבר ו, כו) ישא ה' פניו אליך אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה (דברים ח, י) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך והם מדקדקים [על] עצמם עד כזית ועד כביצה".

מוסיף הבמדבר רבה בהעלותך (יא, ז): "ואדם מישראל יושב הוא ובניו ובני ביתו ואין לפניהם כדי שביעה ונושאים לי פנים ומברכין, ודקדקו על עצמן עד כזית עד כביצה".

תוספות (ברכות מה ע"ב ד"ה רבי מאיר) מוכיח מכאן ש"דמדאורייתא בעינן שביעה גמורה כדאמר פרק מי שמתו (ד' כ וכי לא אשא פנים לישראל וכו'". רק כאן ישראל מדקדקים לברך בפחות.

יש אחרונים שהבינו ש-ה' נושא פנים לישראל על כל סייג ותוספת שהם עושים, לא רק כאן, אלא בכל התורה כולה: מהר"ל ב'דרך החיים' (אבות א, ב) וגר"א בהגהות השולחן ערוך (אבה"ע כ, א).

יש אחרנים שהבינו ש-ה' נושא פנים דווקא כאן כשמדקדקים בברכת המזון-

ה'פני שלמה' (ברכות לה ע"א) הסביר באיזה צורה הן מדקדקים : "כיון דהתורה לא נתנה שיעור לשביעה, אלא לכל אחד ואחד מסור שעור זה אם אכל ושבע שלא יתאוה עוד לאכול שיש לו לברך, א"כ בידינו הוא להשים נפשינו שאנן [שמחים] באכילה מועטת כאילו אכלנו הרבה ושבענו עד שהותרנו. ועל דרך זה חשבו חכמים לדקדק על עצמן בכזית וכביצה ששמח באכילת כזית וכביצה שיהיה ניחא ליה כאילו לא צריך ליה יותר כדי שיוכל לברך לאבינו שבשמים, וכזה לא מצינו בחומרות ובתקנות בשאר מצות." זאת אומרת שאנחנו שמחים ומברכים ל-ה' אפילו שאנחנו לא לגמרי שבעים.

איך הם שמחים רק במאכל מועט?

מסביר ה'אמרי אמת' (ויקרא תרצ"ט): "והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה היינו כשיודעים שזה מן הנותן, מהקב"ה, כל משהו, כל שהוא, חביב הוא להם".

הערוך לנר גם מדגיש את ענין הברכה (נדה דף ע ע"ב ד"ה 'בד"ה כאן קודם'): "מה דהזכיר הקב"ה רק מה שמוסיפין על הכתוב בברכת המזון ולא משאר מצות דרבנן כגון שבות לשבת ושניות לעריות ששם קיימו החכמים מה שצום הקב"ה ושמרו את משמרתי אבל בזה הוסיפו מנדבת לבבם שבח הקב"ה". כנראה שבח ל-ה' זה דבר מיוחד.

מסביר יותר ה'פני יהושע' (ברכות דף כ ע"ב ד"ה 'דרש רב עוירא'): "והשתא אתי שפיר דמאחר שמדקדקים בברכת המזון הרי להם לבדם נתנה הארץ ומלואה ולא לזרים ומשלהם נותן להם ואין זה נשיאת פנים וכל שכן במה שמדקדקים עד כזית ועד כביצה כצדיק האוכל לשובע נפשו א"כ מראים בעצמן כאילו לא לאכילה נתכוונו אלא משום הברכה כדכתיב כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' והיינו הברכה שמזכירין שם שמים בברכה ובשביל כך ראוים הם לישא להם פנים, כן נראה לי נכון".

כבר ה'מגן אבות לרשב"ץ' (אבות ד, כב) אומר שזה תלוי בברכה: "והם מדקדקים עד כזית ועד כביצה. ונראה לי, שהזכירו זית לפי שהוא תלוי בברכה, כי כמו שהם מברכים אותי מעצמם, אשא פני אליהם ואברכם."

המלבי"ם מסביר את הגמרא מבחינה השקפתית (תורה אור שמות פרק טז): "וגדר הנשיאות פנים הוא שיתן לאיש אחד מה שאינו מגיע לו מן הדין והיושר רק מצד שנושא פנים, וה' כתב על עצמו שאינו נושא פנים לשום בריה, אף שהוא יושב ומכלכל כל בריותיו מקרני ראמים עד ביצי כנים, וזה נשיאות פנים לבריותיו כי נותן אף למי שאינו זוכה עפ"י מעשיו, באר לנו השי"ת שזה אינו מצד נשיאות פנים רק מצד הדין, שאחר שהמציא את מעשיו ונתן להם מציאות וחיים, מחויב לתת להם מזונות מצד החיוב, שאל"כ מציאותם לרעה והיה טוב להם ההעדר, ולכן כתב בתורה ואכלת ושבעת וברכת, באר שא"צ לברך אותו על נתינת המזון כזית או כביצה, כי זה אינו נדבה וחסד רק דין וחיוב, שזה מוכרח לתת, רק אם נתן לך כדי שביעה יותר מהצורך להעמדת החי, זה נדבה וחסד, וע"ז אתה מחויב לברך. ולפי הנחה זאת שעל נתינת מזון כזית א"צ לברך כי זה מחויב לתת וזה כבודו יתברך, כתב אשר לא ישא פנים, כי מה שנותן מזון לכל חי אינו מצד נשיאות פנים רק מצד החיוב, אבל הם מדקדקים על עצמם לברך עד כזית ועד כביצה, כי סוברים כסברא השניה, שהמציאות רגע טוב מן ההעדר, ובמה שהמציא ה' בריותיו כבר הטיב עמהם ואין עליו חוב לתת להם מזון לקיומם, וא"כ לפי דעתם מה שה' נותן מחיה לכל בריותיו הוא חסד ונשיאות פנים, א"כ לפי שיטתם הוא נושא פנים, וכן ינהג עמהם כפי סברתם וישא להם פנים".

1. אתם כותבים עליהם? כן ? לא? למה?

2. מה לדעתכם יעשו איתם אחרי 120? בפרט, אם כותבים עליהם..

אני לא כותב פה כמה זמן הפורום מת אה? .. זכרו לברכה

שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד חַיָּבִין לְזַמֵּן.

אָכַל דְּמַאי,

וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ,

וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ,

וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, וְהַכּוּתִי –

מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם.

אֲבָל אָכַל טֶבֶל,

וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ,

וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ,

וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, וְהַנָּכְרִי –

אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם.

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הגמרא בברכות אומרת לגבי מקור הזימון (מה ע"א): "מה"מ אמר רב אסי דאמר קרא (תהלים לד, ד) גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו רבי אבהו אמר מהכא (דברים לב, ג) כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו".

המאירי אומר שזימון זה לא מהתורה, בניגוד לברכת המזון: "ואע"פ שברכת המזון מן התורה אין הזימון מן התורה, ומ"מ דרשוהו דרך סמך ממה שנא' גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו שנמצא אחד מתרה את השנים להוועד עמו לרומם את האל".

יכול להיות שהוא פוסק כרב אסי שמביא מקור מתהלים, ואילו לפי רבי אבהו זה כן מהתורה.

הגמרא בברכות (מח ע"ב) דורשת: "תנו רבנן מנין לברכת המזון מן התורה שנאמר (דברים ח, י) ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן את ה' אלהיך זו ברכת הזמון... רבי אומר [אינו צריך] ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן אבל ברכת הזמון (תהלים לד, ד) מגדלו לה' אתי נפקא".

הפני יהושע אומר שלפי תנא קמא ברכת הזימון מדאורייתא ולא רק אסמכתא.

התוספתא בברכות (ו, א) אומרת: "ברכת הזימון [נ"א המזון] מן התורה שנאמר: (דברים ח) 'ואכלת ושבעת וברכת' זו ברכת הזימון. 'וברכת את ה' אלהיך' - זו ברכה ראשונה 'על הארץ'- זו ברכת הארץ 'הטובה' - זו ירושלים וכן הוא אומר (דברים ג) 'ההר הטוב הזה'. 'אשר נתן לך'- זה הטוב והמטיב".

אם גורסים 'ברכת הזימון מן התורה', אז בפשטות, ברכת הזימון לא רק אסמכתא אלא מהתורה, בדומה לפני יהושע בתנא קמא בגמרא.

ככה פוסק הראב"ד על הרי'"ף (כתוב שם לראב"ד מסכת ברכות דף מד עמוד א):

"ברכת זימון שהיא מן התורה".

הפני יהושע אומר שגם אם ברכת הזימון דאורייתא, זה עדיין גדר של הזמנה וזימון לברכת המזון, ולא חלק מהברכת המזון עצמה.

נראה להגיד שענין ברכת הזימון זה לזמן ולהכין אותנו לברך לשם ה', וזה 'יהי שם ה' מבורך' ו'נברך שאכלנו משלו', לכן הבבלי לומד ברכת הזימון מדאורייתא מ'כי שם 'ה' ' אקרא הבו גודל לאלהינו', ו'את 'ה' ' אלוהיך', כגמרא ביומא לז ע"א: "תניא רבי אומר (דברים לב, ג) כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו אמר להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל". לפי התוספתא יכול להיות שברכת הזן כלולה בברכת הזימון כדעה של רב ששת (ברכות מו ע"א), ולכן הם לומדים הכל מ'וברכת את 'ה' ' אלוהיך'.

גם מהמקור של כוס ברכה רואים שזה קריאה בשם ה' (ברכות נא ע"ב): "מאי קראה (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם 'ה' ' אקרא". זאת אומרת שכאשר קוראים בשם ה' לפני ברכת המזון אז צריך כוס של ברכה, וזה מלווה אותנו לאורך כל ברכת המזון, כי כל ברכת המזון צריך להיות לשם ה'.

אפשר להאריך בזה, אבל זה גם כן ענין ברכת התורה: "מנין לברכת התורה לפניה מן התורה - שנאמר: בכי שם 'ה' ' אקרא הבו גדל לאלהינו" (ברכות כא ע"א), שהלימוד יהיה לשם ה', כמבואר בר"ן נדרים פא ע"א.

הרבה פעמים כשאוכלים ושבעים, קשה לכוון בברכה לשם ה'. "פן תאכל ושבעת... ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך" (דברים ח), לכן ברכת הזימון מעוררת אותנו לכוון לשם ה' במהלך ברכת המזון.