שרשור חדש
מבוסס (בסגנון) על משהו שאורי אורבך כתב פעםכנר✍️

 

 

הוא חרדי ערכי:

 

הוא חרדי בן 24 גר בבני ברק בפינת הרחובות ז'בוטינסקי - ביאליק ומיותר לציין שאין לו מושג מי שניהם.

 

הוא לא רואה בעיה לשים שלט של "אחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה" ככותרת לבחירות.

הוא מתעקש שתפקידו בעת המלחמה זה להתנדב או להיות בישיבה למרות מה שנכתב על מלחמת מצווה ולא הוא לא רואה את האירוניה בכך.

 

הוא יודע הכל על החילונים הכופרים והמתנחלים המיזרוחניקים אבל מעולם לא פגש אחד.

 

הוא לא התגייס לצבא השמד, קיבל פטור של בן ישיבה, הוא תלמיד ישיבה ומעולם לא עלה על דעתו להתגייס לצבא וזה לא שהוא עושה דווקא, זה פשוט המסלול שכולם הולכים וזה זמין ונוח והצבא מריח מסכנת ה"תרבות רעה", למרות שעכשיו אחרי "שמחת תורה" הוא קצת מתלבט על זה, אם רוצים לרצוח אותו לא כדאי לנקוט ב"הבא להורגך השכם להורגו"?

 

בשכונה שלו יש כמה מגוייסים למילואים שנמצאים כרגע בעזה אבל חוץ מהם כולם בשגרה, פעם בשבוע יש אזעקה, ואמנם יש לו בני דודים באופקים שנרצחו להם השכנים אבל בכלל לא מרגישים שיש מלחמה, מקסימום עוד סבב, עוד שנה שנתיים הכל יחזור לקדמותו והוא ימשיך בדרכו. 

 

 

 

 

הוא חילוני ערכי:

 

הוא חילוני בן 24 תל אביבי שגר בפינת הרחובות ז'בוטינסקי - דיזנגוף ומיותר לציין שאין לו מושג מי שניהם.

הוא לא רואה בעיה בכפיית דעתו על רוב המצביעים במדינה כדי להגן על הדמוקרטיה ועל הדרך סותם את פיות מתנגדיו

הוא מתיר את השבתת המשק וסרבנות וכל זה למען בטחון ישראל ופלורליזם ולא הוא לא רואה את האירוניה בכך.

 

הוא יודע הכל על החרדים העלוקות והמתנחלים האלימים אבל מעולם לא פגש אחד.

 

הוא לא התגייס לצבא הכיבוש, קיבל פטור על מצפון, הוא לומד באוניברסיטת תל אביב ומעולם לא עלה על דעתו להתעניין במסורתו היהודית וזה לא שהוא עושה דווקא, זה פשוט שכולם עושים ככה וזה מיושן ולא נצרך ומריח מסכנת ה"הדתה", למרות שעכשיו אחרי "השביעי באוקטובר" הוא קצת מתלבט על זה, אם רוצים לרצוח אותו בגלל יהדותו לא כדאי שיבין מה זה יהודי?

 

בשכונה שלו יש כמה מגוייסים למילואים שנמצאים כרגע בעזה אבל חוץ מהם כולם בשגרה, פעם בשבוע יש אזעקה, ואמנם הוא מכיר קצת נרצחים מהמסיבה אבל בכלל לא מרגישים שיש מלחמה, מקסימום עוד סבב, עוד שנה שנתיים הכל יחזור לקדמותו והוא ימשיך בדרכו.

 

 

 

 

 

 

 

הוא מתיישב ערכי ופרייאר:

 

הוא מתיישב דתי בן 24 גר בהר יהודה וכמובן שהוא יודע על שם מי הישוב נקרא וגם את ז'בוטינסקי הוא מכיר.

הוא לא רואה טעם להצביע בבחירות הקרובות בכל מקרה לא יתייחסו לקולו וזה מגיע רק כאקט מחאה שעדיין יש לו קול גם אם מתעלמים ממנו

הוא מתעקש לרקוד על שלושת החתונות ללמוד תורה לשרת בצבא ואז ללמוד באוניברסיטה ולא הוא לא חושב שהם סותרים אחד את השני.

 

הוא פגש חילונים בצבא וחרדים בירושלים ואל שניהם הוא בא בטענה שהם לא רואים את הדעה השנייה.

 

הוא התגייס רק לקרבי, כי מישהו צריך להגן על עם ועל החלום הציוני, הוא למד בהסדר אבל עשה שרות מלא והתלבט רבות עם לצאת לקצונה וכשהשתחרר התלבט בין חזרה לישיבה או לימודי רפואה, פסיכולוגיה או משפט, ידע תמיד שבשעת צרה הוא ירוץ לעזרה, ובשמחת תורה הוא עלה על מדים ובא.

 

בישוב שלו יש מעל 90 אחוז מגוייסים נשארו רק נשים ילדים וזקנים אבל חוץ מזה שומרים על שגרה הרי הישוב רגיל לזמני מצוקה והפחד הוא לא מהמוות או מהמלחמה אפילו לא פחד מניחום אבלים באפטר של יממה, הפחד הוא שלא יגמרו את העבודה ובעוד שנה שנתיים הכל יחזור לקדמותו והוא ימשך להירצח בגלל היותו יהודי, כדרכו. 

 

 

זה ממש יפה.טויוטה

יחד עם זאת:

הוא מכליל,

ומוטה לטובתינו...

נכוןכנר✍️

בטקסט אני תוקף רעיונות לא אנשים וממילא יוצא שאני מכליל אך לא זאת הכוונה. אני לרגע לא אומר שכל החילונים או החרדים הם ככה אני בסך הכל תוקף את הרעיונות מאחורי ההצדקה לא להתגייס מימין ומשמאל(הרחבתי על זה בתגובות למטה).

וזה מוטה לטובתינו מהסיבה הפשוטה אין רעיון כזה בציבור הדתי לאומי.

כתוב יפה, אבלארץ השוקולד

התיאור החרדי זה הסטנדרט ברחוב,

התיאור התל אביבי זה הנדיר ביחס למלחמה.

סתם לשבר את האוזן, המגזר התעסוקתי עם הכי הרבה מגויסים למילואים במלחמה הנוכחית הוא ההייטק.

 

ונקודה למחשבה על עצמנו:

אחוז הדתיים הלאומיים גבוה מאוד במילואים,

אבל איך זה ביחס לסדירים? הרי מספר החיילים תלוי גם בסדירים ובמשך השירות.

..כנר✍️

התיאורים מציגים תפיסת עולם ולא כמות באוכלסייה. מצד אחד יש לי חרדי שאומר נמות ולא נתגייס מצד שני יש לי דמות של סרבן שמגיע כל שבת לקפלן על שניהם אני בא בביקורת אין כוונת הטקסט ללכת נגד כל החילונים באשר הם כמו שאין הכוונה ללכת נגד כל החרדים. הכוונה ללכת נגד רעיונות בחברה שמסבירים שזה בסדר לא להתגייס הייתי תוקף רעיון כזה גם בציבור הדתי לאומי רק שרעיון כזה לא קיים.

 

נקודה למחשבה:

אחוז הדתיים בקרבי (בסדיר) יותר גבוהה מאחוז שלהם באוכלסייה הם אולי לא מתגייסים בגיל 18 אבל הם שם ובמלחמה הרבה מהם האריכו שירות וקיצרו את זמנם בישיבה.

דרך אגב אחי אמר לי שבגדוד שלו רוב המגוייסים הם דתיים דתל"שים או חברה מהפריפריה בטח בסבבים מתקדמים. אני אישית לא חוויתי את זה בגדוד שלי אבל שמעתי על כמה גדודים שההגדרה הזאת נכונה לגביהם.

שומע את זהארץ השוקולד

אבל אל תשכח שהסדר היא ויתור על תקופה משמעותית .

 

ובאופן מפורש יותר:

כתבת יפה,

הכללה עוזרת לפעמים בהדגשת רעיונות, אבל כאשר היא מוקצנת מאוד וקושרת כתרים רבים לעצמי/עצמנו, אז היא מעלה תהיות על גאווה ורמת הקשר למציאות.

...כנר✍️

קודם כל תודה על המחמאה.

 

אני מסכים שעל ה"הסדר" יש מה לדון אבל זו עדיין צורה שבה אתה משרת ומציית לחוק "גיוס חובה לכולם" כמו שמישהו מתגייס ל3 שנים בתור משק ממטרות או אחר שמתגייס לגיוס טאלנטים. אין מה להשוות את ההסדר לציבור החרדי או ל"משתמטי המצפון והנוחות" החילונים שמפקירים במודע את שדה הקרב בגלל סיבות שמעבר להבנתי.

 

בהקשר של "העלאת תהיות" כל מי שקורא מוזמן לחשוב מה שהוא רוצה ככה זה תמיד בטקסטים בסגנון הזה.

מבחינת גאווה כן אני ללא ספק גאה בציבור הדתי לאומי אבל זה לא הרגש העיקרי פה, הציבור הדתי הוא לא העיקר פה.

מבחינת קשר למציאות אתה יותר ממוזמן להוכיח היכן אני טועה, זה יהיה קצת קשה כי הדמות השלישית נכתבה ב99% על עצמי והיא אמיתית לחלוטין למעט ההתלבטות בהקשר של לימודי רפואה.

 

אין ציבור מושלם ולכל אחד יש מעלות וחסרונות עדיין תעמיד טבלה של שלושת המגזרים שהבאתי פה תמצא שמי שתורם הכי הרבה ומקבל הכי מעט זה אנחנו. ומכאן הכותרת "ערכי ופרייאר".

 

יהיה לך יותר נוח עם החלוקה תתחלק לחרדי, אדם מאחים לנשק ומילואימניק? (זה יכול להיות אחלה פתיח לבדיחה😉)

השורה התחתונה נשארת אותו דבר. לא באתי לפאר את המילואימניק באתי לשים זרקור על מי שלא עושה מה שצריך(בעייני) ולהראות מהי דוגמא טובה למה שכן צריך(המילואימניק)

אבל יש פחות משתמטים במגזר החילוני מההגזמהארץ השוקולד

שלך, כלומר, אם תעשה ממוצע אורך שירות אצל חילוני (כולל משתמטים) זה יהיה גבוה יותר מממוצע כזה אצל דתיים.

אתה מתאר מציאות נדירה אצל חילונים.


 

אז במילואים יש יותר דתיים, אבל האם זה יותר ממה שהם דילגו בהסדר?


 

תעשה סיבוב במקומות רבים בצבא ותגלה איפה אתה טועה במגזר החילוני.


 

אם אתה מדבר על אחים לנשק, חרדי ודתי אז מילא, אבל זה אחוז זניח מהמגזר החילוני.


 

 

איפה הגזמתי?כנר✍️

כתבתי במפורש שהדתי פוגש את החילונים בצבא. כתבתי שמי שמדובר עליו הוא חילוני סרבן תל אביבי שמשתתף בארגוני המחאה. לרגע אחד לא הכללתי את כל החילונים לתוך הקופסא הזאת זו הייתה הנחה שלך בתור קורא שזה בסדר גמור אבל לא מה שכתבתי.

האמור לא מתייחס לחילוני שמשרת, שירתי איתם בסדיר ובמילואים וגם אם אני חלוק עליהם בנושא כזה או אחר אני לא מגיע בביקורת שהם לא משרתים כי הם כן.

 

לגבי שירות ההסדר אני שומע את הביקורת שלך ואף מסכים לה אני בעצמי עשיתי שירות מלא אבל המדינה מאפשרת מסלולים רבים לשירות. טבחים ונהגים עושים שבוע שבוע תלמידי ישיבה עושים שנה וחצי עם כוננות של עוד כ3 שנים שבהם הם מחוילים אך לא בצה"ל האם זה צודק בעייני? לא כל כך, אבל איפה הקו עובר? יש חייל בפלוגה שלא סוחב את האלונקה אבל חוץ מזה הוא חייל למופת, תקין או לא? חייל אחר הוא חייל בינוני לכל דבר ועניין אבל הוא משתתף בהכל, תקין או לא? אני לא נכנס עם זכוכית מגדלת על מי שמשרת על איך וכמה הוא עושה אני מפנה ביקורת על מי שלא משרת.

אתה באמת שואל?ארץ השוקולד

רוב התל אביבים הם לא סרבנים.


כלומר, בחרת את הדמות השולית בקבוצות שאתה לא שם כדי להמחיש למה האחרים פחות טובים ודמות טובה מהממוצע בקבוצה שאתה שם כדי להמחיש למה היא טובה.


אדם כל שהוא הסביר פה יפה מאוד את הבעייתיות בדבריך:

כשבוחרים דמויות שאפשר למצוא ברחוב.. - פרוזה וכתיבה חופשית


ההבדל הוא שאם כל הביינישים היו עושים שירות מלא במקום הסדר, המילואימניקים היו עושים פחות ימי מילואים בהרבה. אתה סופר את ימי המילואים מצד אחד, אבל את ימי הסדיר אתה לא סופר?

מותר לשאול איך...אדם כל שהוא

החרדי מעולם לא פגש מזרוחניק, והמתיישב הערכי פגש חרדים? 

[הרי בשביל שתהיה פגישה כזו, שני הצדדים אמורים להשתתף..].

 

פשוטכנר✍️

חרדי אחד יכול לפגוש 100 דתיים כך יוצא ש100 דתיים פגשו חרדי ואילו מתוך 100 חרדים רק אחד פגש דתיים.

 

האמור מתייחס ל3 דמויות שאפשר למצוא ברחוב, כן הוא מכליל וברור שלא כל דמות ברחוב (החרדי, חילוני או דתי) היא כמתואר פה.

מטרת הטקסט היא להפנות זרקור למגמות שנמצאות במרחב. אצל החרדים התנועה המרכזית נגד גיוס. אצל חילונים ישנה תנועה שהולכת וגדלה עם השנים לא להתגייס ל"צבא הכיבוש" וגם מי שמתגייס לא לקרבי והתנועה הזאת התחברה לקפלן ולארגוני המחאה שהרסו את המדינה והצבא בשנה שלפני המלחמה. אצל הדתיים לאומים אין שום תנועה כזאת של לא להתגייס בטח ובטח בשעת צורך גדולה שאז אנשים בישיבות מקדימים את הגיוס.

כשבוחרים דמויות שאפשר למצוא ברחוב..אדם כל שהוא

זה נותן אפשרות שהתוצאה תהיה מאוד מוטה.

אפשר לבחור את הדתי הערכי המתנדב, ואת החרדי והחילוני העבריינים, וכמובן כל הדמויות האלה קיימות במציאות.

לא לקחת את זה לקיצוניות הזו, אבל בכל זאת נראה לי שהתוצאה  עדיין מוטה.

 

גם אם ההכללה הייתה מייצגת את הסטטיסטיקה לא הייתי אוהב את צורת ההצגה המכלילה,  אבל נראה לי שבחלק מהדברים אין לה גם הצדקה סטטיסטית.

המתיישב הערכי פגש חילונים, לעומת החרדי והחילוני.

אני חושב המפגשים האישיים בין דת"ל לחרדים הם מן הסתם די סימטריים, ומן הסתם מתנחל פגש יותר חילונים מאשר להפך, פשוט בגלל שיש יותר חילונים.

המתיישב הערכי התלבט בין רפואה פסיכולוגיה ומשפט, בעוד החילוני תואר סתם כלומד באוניברסיטה, למרות שזה לפחות באותה מידה היה יכול להיות הפוך. 

 

הייתי יכול לבחור להציג את החרדי שלומד ומשקיע מאמץ להתמיד בלימוד התורה, מתוך אמונה שזה חשוב לעם ישראל, ועובד גם על בן אדם לחבירו ועל תיקון המידות.

 את החילוני שעשה שלוש שנים צבא, למרות שיש לו הרבה תלונות על מוסר המלחמה של הצבא, ובכללי זה לא מה שהוא אוהב לעשות בחיים, והוא יודע טוב מאוד איך להשיג פטור בקלות. ואחרי זה זה הלך ללמוד פסיכולוגיה, כדי לעשות את מה שהוא באמת אוהב בחיים ולעזור לאנשים. 

ואת הדת"ל שהלך ללמוד ישיבת הסדר וששירת בצבא במסלול של הסדר בשירות צבאי מקוצר, כי זה מה שכולם עושים, ולמי יש כוח לשלוש שנים בצבא. אבל בישיבה התיכונית הוא השקיע בעיקר בבגרויות, שיעורי הגמרא היו ההזדמנות שלו להרפות, וסדר לימוד גמרא היה מבחינתו שיעור חופשי. וכשנגמר המסלול של ההסדר הוא ישר הלך ללמוד מקצוע כדי להרוויח כסף, ומקדיש מעט מאוד זמן ללימוד.

אני חושב שבחרתי כאן דמויות קיימות, ואפילו לא מאוד נדירות, אבל בוודאי זה עוול כלפי הציבור הדת"ל להציג את השוואה בין הציבורים דרכם.

 

ולמה אני לא אוהב צורת ההצגה הזו, גם בדברים שהיא מייצגת את הסטטיסטיקה.

כשמציגים את זה כך, בצורה שמתארת דמות ולא רק מציגה נתונים, מתקבלת תמונה בדימיון 'כך נראה חרדי', 'כך נראה חילוני' .

וזה בעייתי-

א. כי זה גורם להסתכל כך גם על מי שזה ממש לא נכון לגביו. [גם אם לא טוענים שזה מייצג את כולם]

ב. כי גם על מי שזה נכון לגביו, זה נותן תחושה שיש לנו מבט כללי על דמותו של האדם, וזה לא נכון.

הערת דברים מדוייקים לדעתיארץ השוקולד

יישר כח

קודם כל תודה על הביקורתכנר✍️
עבר עריכה על ידי כנר✍️ בתאריך י"ב בחשוון תשפ"ה 0:54

אחר כך כמה דברים:

המתיישב פוגש חילונים בצבא והוא פוגש חרדים בירושלים החילוני שמסרב ומרים שלט "די לכיבוש" לא פגש מתיישבים וגם המתיישבים לא פגשו אותו ברוב המקרים

לגבי חרדים הקהילה החרדית מטבעה יותר סגורה מהחברה הדתית לאומית(מוזמן להוכיח שאני טועה אם אתה חושב אחרת) לכן יותר הגיוני שיותר דתיים פגשו חרדים מאשר הפוך.

 

לגבי הלימודים באוניברסטה אתה צודק בהחלט, פספסתי את זה.

לגבי רמת הכוונה בלימוד החרדי זה לא משנה. מה לימוד התורה שלך שווה אם אתה לא מקיים אותו? מלחמת מצווה כולם יוצאים, איפה הם? אני גם מאמין שהתורה עוזרת, אפשר ללמוד גם בצבא. יודע מה תשאיר את הלמדנים בבית המדרש איפה כל השאר?

 

הייתי יכול לבחור להציג דמויות הפוכות. נכון. אני אשיב לך כמו שנעמי שמר השיבה על התלונה של עמוס עוז על "כיכר השוק ריקה". אדם קרוב אצל עצמו וזועק את זעקתו, אם מישהו מהציבורים האחרים מרגיש שנעשה לו עוול שיצעק את צעקתו ויכתוב אחרת ממני. אנשים שלא משרתים בסדיר ובמילואים (שאליהם הטקסט פונה בביקורת) ה"ערכיות" שלהם לוקה בחסר בין עם זה סרבן שמשתמש בתורה כקרדום לחפור בה נגד ציווי התורה עצמה ובין עם זה ארגוני קפלן שמשתמשים בערכי הדמוקרטיה כדי להרוס את הדמוקרטיה.

דרך אגב כשאתה כותב דמות דתית לאומית שלילית אתה כותב דמות שבוחרת בבינוניות ולא דמות שהולכת עד הסוף עם מה שהיא מאמינה בו. הדמויות שאני כתבתי כן הולכות עד הסוף עם מה שהם מאמינים בו ולרגע לא אמרתי שהם מרמים בלימודים או עושים חצי עבודה. אני פשוט כותב שהם טועים ולא רואים את הגיבנת של עצמם ודווקא עכשיו בשעת מלחמה כשיש מקום לבירור עצמי על הדרך שלהם הם נעלמים הצידה ודבקים בדרכם כדי שעוד שנה שנתיים הכל יחזור להיות כמו קודם, כשהערכים שהם מעלים על נס לא מתנגשים להם במציאות.

 

 

זה לא מייצג נכונה את הסטיסטיקה. אולי, לא יודע. אבל בפעם האלף אני תוקף את הרעיון לא את כמות האנשים שאוחזים בו והייתי תוקף רעיון כזה גם בציבור הדתי לאומי אם הוא היה קיים. הסיבה שאני אומר אדם חילוני במקום איש קפלן או אדם חרדי במקום איש סאטמר או משהו בסגנון היא בגלל שהציבור הזה הוליד את זה. ציבור שמקדש רק חלק מערכים מוצא את עצמו בסוף בוגד באותם ערכים שלכאורה הוא תומך בהם. איך אדם שלומד תורה כל היום הולך הפוך מהוראת דאורייתא? איך אדם שצועק דמוקרטיה והכלכלה בסכנה והביטחון בסכנה כאשר הוא זה שמסכן אותם? זה יכול לבוא במישור גדול יותר(חרדים) או במישור קטן יותר אבל הרסני לא פחות(חילונים) תשאל אותי מה פוגע יותר בביטחון המדינה קפלן ואחים לנשק או אי גיוס של החרדים אני יגיד לך קפלן למרות גודלם היחסי בציבור החילוני.

תודה על התגובה, אשתדל להגיב בהמשךאדם כל שהוא
אז ככה:אדם כל שהוא

אם המטרה היא לדבר על תופעות ולא על אנשים, אז השימוש במבנה הזה לא מתאים.

כשלוקחים שלוש דמויות, מאפיינים אותם כבר בכותרת כחילוני, חרדי ומתיישב, ואז מתארים שניים בצורה שלילית ואחד בצורה חיובית, זו השוואה ברורה בין ציבורים.

אז אם סתם מצביעים על תופעה מסויימת, אפשר לומר, שמי שמפריעות לו תופעות אחרות, שידבר עליהן, אבל אם יוצרים השוואה, כדי להיות הוגן צריך להציג דברים בצורה משקפת.

וגם אם תופעה מסויימת צמחה מתוך ציבור מסויים, זה לא הוגן להתייחס עליה כמאפיין של הציבור.

[הציבור הדת"ל הצמיח הרבה מאוד תופעות, חלקן חיוביות, חלקן שליליות, חלקם רחבות חלקם מצומצמות. וכך גם ציבורים אחרים.]

 

ואם המטרה שלך איננה להשוות, אלא להתווכח עניינית עם הטענות של הצד השני, באופן שאמור לשכנע מי ששייך לצד השני, יש צורך להגיב יותר קונקרטית למה שהוא טוען. הטענה שלך, אם אני מבין אותה נכון, שעצם העובדה שאחרים נלחמים עכשיו, גם בשביל להגן עליהם, והם לא מתגייסים, היא הוכחה שהדרך שלהם מעוותת

אני לא רוצה להיכנס עכשיו לנושא של גיוס חרדים לצה"ל, אז אתייחס דווקא לסרבן המצפון -

בהנחה שהוא צודק, והכיבוש הוא פשע נורא, האם הוא עדיין אמור להתגייס לצה"ל, ולקחת חלק בפשעים האלה, בשביל להגן על העם שהוא חלק ממנו?

[האם היית מתגייס לצבאו של סטאלין, למלחמה נגד היטלר, אם כחלק מתפקידך שם היית חייב לפגוע גם באנשים שכל אשמתם היא התנגדותם לשלטונו של סטאלין?]

אולי בעיניו, מה שהוא עושה יוביל בסוף לפיתרון הסכסוך, ולכן לדעתו זה עדיף לטווח רחוק על 'כיבוי שריפות' שנעשה על ידי החיילים?

בשביל לענות לו, צריך להתייחס עניינית למה שהוא חושב על צה"ל ועל הכיבוש.

 

ולגבי ההיכרות - 

1. מפגשים הם מטבעם הדדיים. אם אחד מהציבורים סגור יותר, אז גם הציבור השני יכיר אותו פחות. ומאידך, אם בחורים דתיים לאומיים מגיעים לטישים או לבקר בישיבות חרדיות, גם החרדים שם ייפגשו אותם. וכל מיני אנשים שם גם מדברים איתם. [האנשים הנחמדים שמשתדלים להסביר פנים לאורחים שמגיעים, הסקרנים שמתעניינים מה קורה במקומות האחרים, האנשים שנהנים להתווכח].

בפועל החרדי יפגוש גם חילונים ודתיים לאומיים בכל מיני הזדמנויות אחרות. לרבים יש קרובי משפחה דתיים לאומיים, או שהם גרים בשכונות מעורבות של חרדים ודת"ל, בדרך כלל הרופא בקופת חולים איננו חרדי וכדומה.

יש גם חרדים שמגיעים בצורה יזומה למקומות של דת"ל [ישיבות או התנחלויות, למשל] מתוך עניין.

חרדי מבוגר בארץ שמעולם לא נתקל בחילוניים או בדת"ל, זו תופעה נדירה, על גבול הלא קיימת. ואם אתה מתכוון למפגשים משמעותיים יותר, אז כבר הבעיה היא דו-צדדית.

2. זה נכון שיש בציבור הדת"ל הרבה פחות הסתגרות, אבל שמפריע להכיר ולהבין חרדים זה שתי סיבות אחרות, [מן הסתם, דברים דומים גם מפריעים לשמאלני מתל-אביב, למשל, להבין ולהכיר מתנחלים]. עבור חלק מהציבור הדת"ל, החרדים פשוט לא מעניינים, הם לא חושבים שיש מה לחפש שם. ישנו חלק מהציבור הדת"ל שכן מתעניין באופן כללי בחרדים, אבל בשביל להכיר להכיר לעומק, לא מספיק לפגוש ולהתעניין,  צריך גם פתיחות נפשית.

בעיני דווקא האמירה שהם לא מכירים אותנו, ואנחנו מכירים אותם, עלולה למנוע היכרות אמיתית עם החרדים כיוון שהיא יוצרת חוסר עניין בהיכרות כזו.

אם ככה אז...😉כנר✍️אחרונה

לא צחקת כשאמרת שתגיב בהמשך😊
תודה על התגובה אתחיל מהסוף:
לגבי ההיכרות:
אני רוצה לתת מקרה אחד לטובתי בנושא לפני שאני מגיב. לפני מספר שנים בקורונה הייתה מלונית בירושלים שאיכלסה אנשים מהר המור וממרכז יחד איתם הגיעו גם בחורים מישיבות חרדיות אחרי כמה זמן הוציאו הרבנים החרדים את תלמידיהם מהמלונית כי אמרו שהשהות המשותפת פוגעת בהם דתית. הסיבה? הדתיים המשיכו את  הלימוד שלהם כסדרו בזמן שהותם במלונית ואילו החרדים לא כל כך למדו והתייחסו לזמן שהותם כחופשה. פתאום הם ראו שגם אנחנו למדנים וגם אצלנו יש תלמידי חכמים ואנו אף "ממיתים עצמנו באוהלה של תורה" יותר מהם דבר שפגע להם בתפיסת העולם אז במקום להתעמת עם המציאות ולשפר את עצמם הם בחרו בלברוח. 
 

מהמקום הזה הגעתי לדבר על היכרות ציבורית אבל יש סיכוי שבפן של ההיכרות הביקורת שלך מוצדקת. אני רואה את מה שאתה אומר ויש סיכוי שנתתי לנסיוני האישי שופר שהוא לא מוצדק בצורה רחבה אז כרגע השאיר את זה במצב ביניים אני עדיין חושב שאני צודק אבל כבר לא בטוח בכך כמו קודם.

 

לגבי ההתחלה: המטרה הייתה לדבר על תופעות ובעיניי זה הכי לגיטימי לדבר על כך בצורה כזו של דמויות וכן אני משווה בין ציבורים כי בעיניי תוצר של הציבור הוא חלק מהציבור.

 אתה יכול לקחת את הדתי שאני מתאר ולהחליף אותו בנער גבעות זה בסדר גמור מבחינתי. אותו נער כנראה יתגייס או לפחות ינסה וסיכוי גדול שתמצא אותו בספר המדבר. אתה מוזמן למצוא לי דמות שמייצגת תופעה כולשהיא בציבור הדתי שלא מאמינה בצורך להתגייס אני אישית לא נפגשתי בכזאת.


הצורה של הטקסט אינה יכולה להיות ויכוח ענייני, זה לא מאמר דעה. מה שכן זה ביקורת שממנה יכול להתפתח דיון שבו יגיע החלק הענייני כמו שאנחנו עושים עכשיו ואם כבר נגעת בנושא אז:
לגבי הדוגמא על סטאלין אני חושב שהיא לא מדוייקת, זה אזרחי אויב שמתנגדים לסטאלין לא אזרחי המדינה אז כן אני הייתי מתגייס לצבא האדום להילחם בנאצים גם אם זה אומר שעל הדרך יהרגו גרמנים חפים מפשע כמו שמתים בכל מלחמה.

 

נחזור למחוזותינו לדעתי אוסלו היה פשע נתעב שבוצע ע"י הממשלה בתמיכת ראשי הצבא, לדעתי הגירוש היה פשע נתעב שבוצע ע"י צה"ל בהכוונה של ראשי המדינה, לרגע לא חשבתי לא לשרת. יתרה מכך גם עם בזמן שאני הייתי בצה"ל. כוח אחר היה מגרש ישוב לא הייתי מסרב פקודה כי אני כחייל לא קשור לאירוע.


מקווה שעניתי.

אני לא חושב שחינוך חילוני מוביל לסרבנותארץ השוקולד
כמו שתורה לא מובילה להשתמטות,


יש כאלה שבחרו משהו בתוך המסלול.

אני אשתדל להגיב לך על 2 התגובותכנר✍️

"רוב התל אביבים לא סרבנים" קראת בכלל מה שכתבתי פה? לרגע לא אמרתי שזה המצב והסברתי באריכות בתגובה פה לעיל.

"בחרת דמות שולית" לא נכון. ב"שול" הזה נמצאים מובילי דעת קהל אנשים במשרות ציבוריות שופטים מנכ"לים עורכי דין רופאים אומנים אנשי רוח ועוד. מהרגע הראשון אמרתי שאני תוקף דעה ולא כמות בחברה של קפלן אפשר למצוא את המובילים של הציבור החילוני בכל דבר שהוא. זה כמו שאני אצטט לך 5 רבנים ממרכז, הר המור, הגוש, עלי, ועתניאל ואגיד לך שזה ה"שול" של הציבור הדתי לאומי הם אומנם רק 5 אבל הם פרוסים במרכז העצבים של לימודי הרוח והמחשבה של הציבור הדתי לאומי.

 

"הסדר". אמרתי כבר שאני מסכים איתך לגבי ההסדר (אפילו השוואתי את השירות שלי עם חבר בן 40 במילואים ויצא שכל שירות המילואים שלו עד המלחמה מגיע בערך לשנה וחצי) אבל בעוד כל ציבור שולח X אחוז מהאנשים ללוחמה ו-Y לגובניקים הציבור הדתי לאומי שולח X+Z ללוחמה ואחוז קטן יותר לגוב כאשר ה-Z+V הם הסדרניקים שעושים שירות מקוצר,(ד"א אחוז המשרתים שירות מלא בציבור הדתי הולך ועולה עם השנים) אותו שירות מקוצר עושים גם נהגים טבחים זמרים שחקנים ועוד. אני לא אומר שזה צודק, אני לא אומר שזה נכון, שורה תחתונה זה מסלול שהמדינה מאפשרת את קיומו. אולי כי באיזה שהוא מקום רואים ערך של לימוד תורה במדינה יהודית(אני יודע מפתיע גם אותי). אפשר לשנות את תנאי מסלול ה"הסדר" בממשלה ועל הדרך לשנות גם את המסלול טאלנטים והנהגים והטבחים שכולם יעשו שירות מלא.

 

"אתה סופר רק את מילואים" אני סופר גם את המילואים וגם הסדיר. כפי שכבר נימקתי לעיל אני תוקף את עלו שלא עושים את שניהם  אני לא נכנס ל"אתה עשיתי 100 יום, הוא עשה 200, פלוני עשה שירות מלא אבל רק 30 יום ואלמוני עשה שירות מלא ומה-7 עד עכשיו הוא על מדים" את זה אני לא עושה אני שואל רש שאלה אחת "שירתת או סירבת?" לא נכנס לכמות ולא נכנס לאיכות.

 

הגענו לגולת הכותרת חינוך ולמה הוא מוביל ברשותך אחלק את זה לשניים:

 

האם ערכים חילונים או התורה מובילים לסרבנות? זאת שאלה לא נכונה בעייני קודם כל כי אני חושב שהסרבנות להגן על אורך חייך היא בגידה בערכים שלך כך שיש דיסוננס בשאלה מה שכן אם אתה לומד משהו בצורה חלקית יוצא בסוף שאתה בוגד באותו דבר שאתה מייצג. רק תורה בלי מדינה מנתק את התורה משורשה וסופה לנבול וליפול רק מדינה בלי תורה מנתק את האדמה מגידוליה והופך אותה לארץ חרבה.

 האם חינוך מסוים מוביל לתוצאות מסוימות? בעיני חד משמעית כן. כאשר אני מתווה דרך הציבור שגדל בה הולך על פיה עד שהוא מגיע לפרשת דרכים ואז הוא בוחר על פי הערכים שהקנו לו. מה שאומר שגם ספקטרום הבחירה שלו נובע מהחינוך שלו. דוגמאות? יאללה דוגמאות:

תושבי גוש קטיף גורשו מביתם ומי שעשה את זה היה צה"ל. מפעל חייהם נהרס עד אפר. דמם שנשפך על הקמת היישובים האלו נשפך שוב בגלל הדמוניזציה שעשו להם ובגלל שהם היו צריכים להוציא את מתיהם מהקברים ולקבור אותם מחדש. איך הציבור שלהם הגיב לכך? החיילים שגדלו במקום יכלו לסרב לשרת בצה"ל במקום זאת הם ביקשו(ונענו) לא להשתתף בגירוש היו אנשים בודדים בכל רחבי הארץ שסירבו לפקודה ישירה הנערים שגדלו לצבא שמפנה אותם מהבית התגייסו ברובם ונלחמו במלחמות ישראל.

אותה דוגמא אני יכול להביא על אוסלו ויו"ש

אבל אני לא יכול לתת את אותה דוגמא על קפלן ו"אחים לנזק". אנשים שלא קיבלו שום פקודה אמרו שיסרבו מראש בגלל שיח פוליטי?! שלא הרס באופן ישיר את ביתם! ולא נתן באופן ישיר נשק לאויבים שגרים 100 מטר מהם!! הם אשכרה הודיעו לאויבנו שהם לא יהיו שם ביום פקודה! הם הפקירו את אחים שלהם בגלל דעה פוליטית ובגלל מרדף אחרי כוח.

את הדברים העלו אף אחד בציבור הדתי לאומי לא היה עושה לא משנה כמה גרוע המדינה התייחסה עליו ואני לא אומר את זה בעלמה אני מוכיח את זה מהיסטוריה.

 

שורה תחתונה לכל חינוך יש ספקטרום של תוצאות "נוער שוליים/נושר" מול "נוער מצטיין" וכל מה שבאמצע. הציבור מקבל את הקרדיט ליצירה של שניהם. בטח בציבור החרדי שהנוער המרכזי לא משרת ובטח בציבור החילוני ש"הנוער הסרבן מסיבות מצפון" אמנם לא מרכזי אבל מקבל גב מראשי הציבור החילוני ח"כ אנשי רוח עיתונאים ועוד.

מענייןארץ השוקולד
קראתי, אבל הסיפור נותן תחושה שבחרת דמות מייצגת, ומההיכרות שלי עם המגזר החילוני זה מייצג פלח מסוים. (כמו שהפלג הירושלמי מייצג פלח במגזר החרדי.)


העניין בהבדל בסדיר הוא שלא ברור שהמילואים סוגרים את הפער שנוצר בסדיר.


אמירה מעניינת על השאלה עם הדיסוננס.


לגבי השאר, אמירה מעניינת ועל רבים בציבור כנראה נכונה.

יש כאן הערות יפותטויוטה

אבל בסוף הוא עשה עבודה יפה !

וכיף לי לקרוא אותו ...😉

מצטרף.אני הנני כאינני

נהנתי לקרוא ואני שמח לשמוע שיש דיון ערכי ומעמיק על הדברים.

היי רק עכשיו ראיתיכנר✍️

תודה על התגובה מעריך😊

עומד ושואל למה?כנר✍️

 

למה המילים יורה ומלקוש,
תמיד התחברו לי בראש,
לירי על רכב ומוקש בציר,
שעליו אני נוסע בדרכי לעיר?!

 

למה תמיד בעלייה לטרמפים,
איני מסתכל סביב על הנופים,
הראש מחשב לו תרחישים,
והעיניים מרוכזות על האנשים?!

 

למה כשאני זה שברכב נוהג,
אני מחפש אחר משחית והורג?!
לפעמים מלפנים, לפעמים מאחור,
אפשר גם מההרים, באמת קשה לבחור.

 

ולמה לעזאזל כשמפני הסכנה אני מזהיר,
מתייחסים אליי כאילו אני את השטח מבעיר?!
וכשהאסון הבלתי נמנע לבסוף קורה,
טוענים "ידנו לא שפכו את הדם הזה"?!

וואו, מזדהה כל כךימח שם עראפת
כתבת יפה ותיארת את התחושות באופן מדוייק. וואו.
תודהכנר✍️אחרונה
שליח פיצה (טיפה הומור רדוד אבל לא נורא)ימח שם עראפת

שלום, יהונדב?

לא, זו טעות.

אה לא? מוזר, אמרו לי שזה המספר שלך.

נכון, זה באמת המספר שלי.

אה! טוב מאד, אז ככה, אתה שומע יהונדב?

אני שומע, אבל לא קוראים לי יהונדב.

לא?! אבל לפני רגע אמרת שזה המספר שלך!

בדיוק, זה המספר שלי, לא קוראים לי יהונדב.

אה. אז מי זה?

יונדב.

לא הבנתי, אז זה כן יהונדב?

לא לא, זה יונדב.

אבל רשום לי פה יהונדב עם האות ה', אולי זה לא אתה?

לא לא, זה ה' שותקת.

מה? אבל זה באמצע מילה?

לא, זה הצמצום, ה' צמצם את האור שלו אבל הוא עדיין קיים, גם באמצע העולם.

לא הבנתי.

אל תתיימר להבין את מי שברא אותך ידידי.

אבל זה באמצע מילה, והכלל הוא שהאות ה' שותקת רק בסוף מילה!

זה כלל של אליעזר בן יהודה, הוא לא חל על הקדוש ברוך הוא.

אבל.. ה' הרי ברא את אליעזר בן יהודה שהמציא את הכלל הזה, לכן זה כלל שה' המציא!

ומי אמר שהוא מחוייב לו?

לא הבנתי.

ה' יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים?

אמממ... לא נראה לי...

ברור שכן!

מה???

נשיאת הפכים אחי.

מה זה?

הפכים נמשכים אחי.

טוב אתה סתם זורק מילים.

לא אחי, אני עושה תשליך רק פעם בשנה.

מה הקשר? בתשליך אתה זורק את החטאים בכלל!

נו? על חטא שחטאנו לפניך בדיבור וכו'.

טוב די אחי, נמאס לי, סבבה אתה יונדב, לא יהונדב.

יופי, אני שמח שהבנת, במה אפשר לעזור לך?

אני השליח של הפיצה אני מחכה פה מתחת לבניין שלך.

בניין? טעית בכתובת, אין לי בניין.

מה? אתה לא גר בדיזינגוף 14?

ממש לא.

אויש... איפה אתה גר?

ברחוב דיזינגוף 14 קומה 2 דירה 3.

מה?! אז אני מתחת לבניין שלך!

לא לא, טעית בכתובת.

אבל הרגע אמרת שאתה גר ברחוב דיזינגוף 14!

אני גר, אבל הבניין לא שלי.

לך לעזאזל.

אני פותח לך.

סוף סוף.

תודה רבה, זאת הפיצה? היא קרה.

מצטער. מה עם טיפ?

טיפ? תשמע לי, כל פעם שאתה עוקף מכוניות עם האופנוע, תסתכל במראות שאין שוטר מאחוריך.

התכוונתי טיפ של כסף.

אה, אין בעיה.

יופי תודה.

אז ככה, תבדוק טוב שאין שוטרים, תעבור ברמזורים אדומים וככה תחסוך זמן להביא ליותר אנשים פיצה, ואז תקבל יותר כסף.

התכוונתי שתביא לי כסף.

אה, לא צריך, שילמנו בטלפון. תודה!

תביא לי רגע את הקרטון- -

רגע!! הפיצה שלי!!!!!!

תגיד מו!

אממ... בפעם האחרונה שבדקתי אני לא פרה.

תגיד כבר מוווו!!!!

אממ.. מו..?

-חרם!!! מוחרם!!!! אין פיצה!!!

ענקקאני הנני כאינני

צחקתי בקול... (פאדיחה, בית מדרש. טוב, מזל שהוא ריק וכולם יצאו לדחות גיוס

תודה תודהימח שם עראפתאחרונה
חחחחח, אני מדמיין את הסיטואציה...
קשים גרים לישראלימח שם עראפת

מסגד אל קמצא

היי, אני רוצה להתאסלם בבקשה.

מצויין, תחזור אחריי בבקשה: אשהדו אנא...

-אשהדו אנא..

לא אילהה איל אללה,

-לא אילהה איל אללה...

ואשהדו אנא מוחמדן רסול אללה.

-ואשהדו אנא מוחמדן רסול אללה.

מצויין, שו אסמכ?

אסמי משה.

מהיום יקראו לך מוסא, יש?

סבבה תודה, זהו? זה כל מה שעושים?

כן, עכשיו אתה מוסלמי ואתה צריך לקיים מצוות.

מה? מה החירטוט הזה??


כנסיית יוחנן המכחיל.

היי, אני רוצה בבקשה להתנצר.

יופי, יופי, תעמוד פה רגע.. יופי.

ספלאטש!!!!

ברר... מה זה היה???

אלו היו מים קדושים, כעת אתה נוצרי לכל דבר ועניין! מהיום תיקרא מוזס.

אוקיי, תביא רגע ת'דלי, איפה הברז? יופי.

ספלאטש!!!

עכשיו אתה אידיוט לכל דבר ועניין!


מקדש אנחנו קרחים ולובשים טוגות אדומות.

היי, אני רוצה להיצטרף לדת שלכם, מה שלא יהיה.

שבבב בבקשההה...

אוקיי אחי, למה אתה לוחששש...?

התבונן לתוך עצמךךך...

אממ.. אחי יש לך ראיית רנטגן? אני יכול לראות רק בחוץ.

צלול לעומק המחשבה שלללךךך... התנתק מהחומריותתת... אוםםםם... זוםםםם....

סבבההה... נראה לי אני מתחיל לקלוט את זההה...

עכשיו היפרד מהחפצים החומריים שלךךך.... ותמסור אותם לפקידה בכניסהההה... ותעביר לה עשרת אלפים דולרררר.... אוםםםםם.... זוםםםם...

רגע מה?

שמעתת אותייי.... אם אתה מחפש רוחניותתת... אתה חייב להתנתק... מהחומריותתת... היכנס למדיטציה.... אוםםםםם.... זוםםם.... השתחרר מכבלי המערבבב..... החומרייי...

אחי נראה לי אני אוותר, תודה.

עצוררר... אללל... תלךךך...

לא, תודה אחי, זה לא בדיוק בשבילי נראה לי.

הנשמההה שלךךך... רוחניתתת....

תודה, גם הנשימה שלך מאד ריחנית, לא שמעת על מברשת שיניים?


בית הדין הרבני בירושלים.

היי! אני רוצה להיות יהודי, מה צריך לעשות בשביל זה?

למה אתה רוצה להיות יהודי? לא כדאי לך, קח, הנה מאה שקל תקנה סנדוויץ' חזיר בטיב טעם פה בפינה ותוציא לך את השטויות האלה מהראש.

מה? אבל...

אתה עוד פה?! הנה קח עוד מאה שקל ותקנה לך גם צ'יזבורגר במקדונל'ס. כל טוב שייגעץ.

אבל... אני רוצה להיות יהודי...

לא אתה לא. שאאלוםם!!! (טריקת דלת)

נחמדכנר✍️

מזכיר לי קטע של מודי רוזנפלד, סטנדאפיסט יהודי אמריקאי  שעושה על זה בדיוק קטע סטנדפ.

 

תודהימח שם עראפת
מגניב, בעברית או באנגלית?
אנגליתכנר✍️
יפה כתבתגב'

מצא חן בעיני. יישר כח!

וואלה יפההוד444
כיף לקרוא קטעים שלך
תודה אחיימח שם עראפת
בשמחההוד444
אהבתי.אני הנני כאינני

חולה על קטעים כאלה שאתה כותב...

תודה תודה...ימח שם עראפת
תהיה בריא על קטעים שאני כותב😉
בכיףאני הנני כאינני

תהיה בריא?

מאי נפשך,ימח שם עראפת
אתה מעדיף להישאר חולה?
ח"ו.אני הנני כאינני

למה להשאר?

אוף, כשמנתחים בדיחה הצפרדע מתהימח שם עראפת

אז ככה:

כתבת שאתה "חולה על הקטעים שלי"

אז כתבתי לך ש"תהיה בריא על הקטעים שלי"

אתה לא הבנת

אני ניסיתי להסביר

לא הצלחתי

נאלצתי להסביר ביתר פרוט

כיף לגרום לך לעשות את זה 😝אני הנני כאינני
ידיך צפרדעים מלאוימח שם עראפתאחרונה
תודה שהעלת לי חיוךכְּקֶדֶם
בשמחה אחי! ימח שם עראפת
מחדש ימיי, כ @קדםצדיק יסוד עלום

@כְּקֶדֶם מנסה לאור הזמנתך והמלצתך


טרם אדע מה כן,

אזעק לבטח:

לא לא לא.


אנופף איומות בדגל,

ייחרדו ההמונים ישאו ראשם,

ידהמו לראות אין תוכן,

אין אין אין.


אזמין דה-תשע, כדור-רסק,

הקהל יתאסף המום,

ומה במקום? ישאל המיקרופון,

ואני אחייך ואקבע

כלום כלום כלום.


אזדחל ואכיש,

אפיל המון אזרע הרס

ולפני אחד מה אתה סופר?

אפס אפס אפס

צו לצו צו לצו קו לקו קו לקוכְּקֶדֶם

משתהק ומתנמס

אפי הנשרי נושא כקשת את דמעותיי

ראו נא זה ילדי הרך והענוג שגידלתי ורוממתי🤧

מה יא מנוול אבל זה שיר רציני צדיק יסוד עלום
יאללה ביי נעלבתי
לא ממש הבנתי את המונחים "דה-תשע" ו"כדור-רסק"ימח שם עראפת
את ההתחלה אהבתי, אבל אז לא הבנתי את הסוף, ואולי גם את ההתחלה לא הבנתי לפי הסוף שלא הבנתי ולא מסתנכרן עם ההתחלה שחשבתי שהבנתי ולכן מוכח להדיא שלא הבנתי כלום בקיצור תסביר לי!
דה-תשע זה D9צדיק יסוד עלום

וכדור רסק זה wrecking ball, המכונה עם הכדור מתכת הכבד הגדול שהיא שוברת איתו בתים

אה, יפה, אז כן הבנתי בעצםימח שם עראפתאחרונה
ולמה דה-תשע ולא די תשע?


כתבת יפה אחי!

חבר טוב אמר שמי שיודע לכתובכְּקֶדֶם

יכול לכתוב בכל זמן ובכל מקום.

מסכימים עם זה?

יש לכם את היכולת הזאת? אם כן איך הצלחתם?

לי כרגע יש מקומות מאד מסוימים שבהם הכתיבה שלי זורמת וזה באמת בלי קשר לזמן

אבל רוב המקומות נעול לי.

לפני כמה זמן ראיתי מישהי שכותבת ממש תוך כדי סוגשל מסיבה (היה מלאא רעש) זה היה מרשים וקינאתי בה עלזה

קיצר דונו

בעיני זה לא תלוי מקום או זמן זה תלוי השראה.כנר✍️

כשהשראה נוחתת אני יכול לכתוב בכל מקום וזמן.

אותי היא תפסה בהרבה מקומות בסיטואציות הזויות בין השאר בזמן ירי של פגזים,(בין פגז לפגז) דקה לפני כניסת שבת שאתה חייב לכתוב מהר ובשבת עצמה שזה הכי מעצבן כי עד צאת השבת אתה עובר בראש על ראשי הדברים שאתה רוצה לכתוב.

 

הבעיה האמיתית היא שאין דרך לדעת מתי היא תגיע וכמה גולמית תהיה ההשראה. יש כמה שיטות שאמורות לעזור בכך והם עובדות עד גבול מסוים. לדוגמא אתגרי כתיבה יכולים לעורר השראה אבל אני אישית מוצא את ההשראה הזו חלולה במקצת כי לא תמיד הרגש שם במלואו. טריק שכן עובד לי זה למצוא מה מניע את הרגש שלי הכי הרבה ולראות איפה אני יכול להיות(מקום או סיטואציה) שתביא את הרגש הזה לידי ביטוי ואז לפקוח עיניים ולתת ללב ולמוח לעשות את החיבורים שלהם.

לדעתי השראה תמיד קיימתכְּקֶדֶם
פשוט צריך להרפות. ולהיות בקשב 
רוצה לחדדאברהם א

אכן השראה היא אחד הגורמים המאפשרים להוציא כתיבה איכותית.

הדבר הכי גדול לדעתי לעניין זה - הוא תחושת הדחיפות.

כשאתה מרגיש שמשהוא רוצה לפרוץ החוצה דרכך ולקבל הבעה.

שמה טמון הזהב.

(לא קראתי תגובות קודמות)ילדה של אבא

 

כתיבה זה שריר,

וכמו כל שריר- צריך אימון.

האימון פה הוא להתכנס פנימה כל פעם יותר עמוק מהנביעה שבתוכי.

ככל שעושים לעיתים קרובות ו'מאמנים' את השריר הזה

הכתיבה מתפתחת ומשתבחת.

וגם פחות תלויה בגורמים חיצוניים של זמן, מקום, רעשי רקע וכו

 

מסכים באופן מסוים.אני הנני כאינני

במושגים אחרים קצת, זה כמו 'מוחין דקטנות', והפתרון הוא פשוט להכנס לעבודה, לאמן את השריר והכתיבה חוזרת. במשברים זה ככה, אולי גם במקומות.

לחלוטין לא יכול לכתוב בכל מקום ובכל זמןאני הנני כאינני

טוב, אולי לא בכל זמן וכן בכל מקום. כתבתי שירים ופיוטים תוך כדי חתונה וכדו', אבל בהחלט יש לי מחסומי כתיבה אדירים בתקופה האחרונה (וזה די ניכר לי מצד זה שאני לא מעלה הרבה).

לאאחואחרונה

ברמה הטכנית, או כמו שאמרו כאן, "אימון שרירים", אפשר לכתוב תמיד...

אבל בעיניי אין זאת כתיבה, אם שיר או סיפור אינו מלא באותה "רוח ספרות", שבשבילה צריך לעלות על גל מסוים.

לפעמים הגל הזה מגיע אחרי התבוננות ארוכה, לפעמים הוא מגיע באקראיות, לפעמים הוא עולה באמצע תפילת עמידה או בתחנת האוטובוס, אבל זה בהחלט משהו שנמצא מעבר לשליטת האדם.

גולני שלי (טריגר מלחמה ושכול)כנר✍️

"גולני שלי!!"

 

מכריז התינוק ברכושנות ,

לאביו, הוא מצפה בעקשנות.

 

גולני שלי.

 

אומר הנער בצו ראשון, עם חזה מנופח,

כשביקש חתימה מאמו, נזכרו הם באח. 

 

♪גולני שלי♪

 

שר החייל המחזיק יד חברו, עיניו נעצמות,

והוא נושם בלחש את נשימותיו האחרונות.

 

גולני שלי!

 

זועק בקול נשבר האב, מעל קבר בנו,

אוחז הוא בעוצמה את שארית משפחתו.

 

גולני שלי,

 

לוחש העם בדמעות, מנסה לחבק, לחמם,

רוצה לשטוף את הכאב, הצער ולנחם.

 

גולני שלי.

 

חטיבה אחת, שלושה גדודים,

שלפקודת "אחרי" מסתערים.

 

 

*מתחילת המלחמה נפלו 793 לוחמים מתוכם 103 מחטיבת גולני (72 בשביעי 11 בעזה ו-20 בלבנון) יהיו הדברים לזכרם.

קשהילדה של אבא

בכתיבה- יפה המעברים בין שלבי החיים.

עצוב שהם נגדעים..

 

אכןכנר✍️

תודה על התגובה

קשה.אני הנני כאינני

ובכנות, העלה בי דמעות. 

זה פשוט אמיתי וכובש, תופס בכמה מילים קצרות את הרגעים, רגעים שממש הצלחתי לדמיין בראש.

תודהכנר✍️

החלק הכי קשה בטקסט הזה הוא שברובו הוא נכתב אחרי האסון של גולני בחנוכה לפני כמעט שנה(7 לוחמים ביניהם מג"ד) ועדיין אני יכול למחזר אותו שנה אחרי

אמת...אני הנני כאינניאחרונה
קשה מאודארץ השוקולד
אבל אמיתי וכתוב יפה
תודהכנר✍️
פירסמתי פה פעםצעיר

מפרסם שוב לכבוד היארצייט...



נשען על גדר אבנים,

על אם הדרך אפרתה,

אורב לו אחד,

מלאך המוות.


עומד שם ממתין,

נעצב על התפקיד שניתן לו בבריאת העולם.

לקחת חיים? מי רוצה תפקיד שכזה..

נאנח, נושף נשיפה ארוכה, ויוצא אל הדרך.

ובבואו אל בית לחם, רואה כי שתי נשמות בגוף אחד הם, נעצב אל ליבו אף יותר, טרוניה עלתה בליבו על שרימוהו -

הזכיר לעצמו שאין הוא בוחר את תפקידו בעולם.

בלב כבד ניגש להכרית, הניף את כלי המוות שלו אל על, ו---

'אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה'

המתין שיצא הולד בריא ושלם, ורק משכך, ניתנה הרשות בידו לעשות מלאכתו.

***

ובפעם אחרת,

אלפי שנים אחר כך,

בא אל הכיכר,

הניף כלי המשחית שלו ו--

קול דממה דקה.

התאמץ להקשיב, לשמוע הוראה,

אל תשלח, בבקשה אל תשלח,

אך אין קול ואין עונה.

בום.

בום.

בום.

3 יריות פילחו את הדממה הדקה.

הסתלק לו המלאך לדרכו כשדמעות עולות בעיניו.

משאיר אחריו עם תועה, טעון, מבולבל.

ובתוך כל ההמולה שנוצרה,

חיפשתי אני קולות בכי של רך,

תינוק שנולד מן המוות.

הישנו?

מדהיםכנר✍️

ממש תודה על זה.

אם אפשר לשאול היארצייט של מי?

רחל אימנו ויצחק רבין כמובןצעיר
רחל אימנו היה ברורכנר✍️

משום מה הנחתי שבחלק השני אתה מדבר על פיגוע שהתרחש בכיכר ביו"ש נגד אמא בהריון או משהו בסגנון, לא חיברתי לרצח רבין.

יפה.אני הנני כאינניאחרונה

הסיומת זועקת שאלה שבאמת צריך לשאול. ועל הצד שנולד - האם הוא יצחק או ישמעאל?

תנו לזה שםאברהם א

נשמה אפורה

נעמדת בשדה חיטה

הרוח נושבת העצים שמחים

אך הנשמה עודנה עצובה

מתגעגעת

רוצה לצעוק!

ולא יודעת למה

רוצה לחיות

אבל כוחה תש

וכשנפלו עלי השלכת

נתלשה היא יחד עמם

יפיפה..אני הנני כאינני

מעניין. שיר די יחודי ביחס לסגנון שלך. גם בתוכן. 

אני מרגיש שם הרבה רגיעה דווקא, וחוסר אונים.

והסיומת - אמנות.

יפהכנר✍️

מה אומר על השם: תלוש?

 

 

מתחבראברהם אאחרונה
אורי/אוסף של אנשיםגעגוע~


קריר בחוץ, עננים מצטופפים ליד הירח.

זמזום עדין נשמע מהסוכה, יסכה מסיטה בעדינות את דלת הבד.

אורי יושבת ליד השולחן, מציירת עם האצבע קווים בקפה שנשפך עליו ומזמזמת שיר לא ברור.

״למה את בחוץ? קר.״ יסכה זורקת לה שמיכה.

אורי לא מנסה לתפוס. ״אני?״ היא מחייכת לקפה. ״אני לא בחוץ, אני בפנים. בפנים הסוכה.״

יסכה מרימה את השמיכה מהרצפה. ״ממש מצחיק.״ היא פורשת אותה על הכתפיים של אורי.

הבד של הסוכה נע שוב. רוזה נכנסת על ארבע רגליים, נובחת בעצבנות ונרגעת כשהיא רואה את אורי.

נעה נכנסת אחריה, עצבנית לא פחות. ״אי אפשר לישון איתה.״ ואי אפשר לישון בכלל. אבל טוב שכמה ימים עכשיו יש לה את מי להאשים, חוץ מאת הצרחות והדממה העמוקה שרבות לה בראש.

אורי פותחת ידיים ושמיכה לרוזה, שמתמקמת בתוכן בהקלה.

״סליחה.״ היא אומרת לנעה. ״יקח לה קצת זמן להתרגל לכאן.״

וגם לי. היא לא אומרת, אבל חצי מבט כמעט אנושי עובר בעיני הכלב של רוזה. ואורי בטוחה שהיא שמעה בלי מילים.

הן שותקות כמה דקות עד שבד לבן זז בשלישית ורעיה עוברת דרכו.

״למה כולכן בחוץ? כל כך לא נוחות המיטות אצלי..?״ היא שואלת בחצי חיוך וחצי דאגה.

״אנחנו לא בחוץ, אנחנו בפנים הסוכה.״ יסכה צינית.

אורי רצינית. ״אנחנו הכי בפנים שיש.״

רעיה אוהבת את התשובה. ״בסוכות, השם לוקח אותנו החוצה, החוצה שהוא הכי פנימה שיש.״

היא מתיישבת על כסא פלסטיק לבן וקצת שבור. מישירה אליהן מבט. ״ובחג השמחה הזה, הוא לא מראה לנו איך שמחים באיזה בית מוכר ואהוב, הוא מלמד אותנו לשמוח בארעי, בכל המקומות האלה שפתאום אין בית, איזור הנוחות מתערער. וכמה יופי יש שם.״

היא נשענת אחורה על הכיסא, מחפשת איזשהו ניצנוץ בין ענפי הסכך.

״בסוכות השם מלמד אותנו לשמוח בפשטות, בטבע. בנענוע של כמה ענפים ופרי הדר, ביריעות בד מתנפנפות, בתקרה שהיא תמיד עם קצת חורים, כזאת שאפשר לראות דרכה כוכבים.״

כוכב כזה, קטן וקצר. עובר בין העיניים בסוכה. משכנע אותה להמשיך בלחש.

״והתקרה המחוררת הזו היא מורכבת דווקא מדבר שגידולו בארץ ולא מחובר אליה יותר. כמו מזדהה עם כל התלושים, המתגעגעים לאדמה. והיא לוחשת להם שגם כשאתה רחוק מאוד, אתה יכול להיות סכך.״

אורי מרימה עיניים מהקפה. ״זה משמח מאוד.״ העיניים שלה מחייכות לרעיה.

״מה, להיות סכך?״ יסכה לא נותנת לציניות ללכת כל כך מהר.

אורי חוזרת לצייר בקפה. ״להצל, להציל. להיות גג למישהו כשאין לו.״ היא מחבקת את רוזה חזק. ״אולי ההבנה הכי מנחמת שהבנתי בחיים האלו היא ההכרה הזאת, שגם כשאת הכי חשוכה שיש, את יכולה להיות אור.

גם כשאת הכי תלושה, את יכולה להיות בית.״

על השולחן מתחילה להתהוות צללית עדינה מקפה, ידיים משוחררות, רגליים בתנועת ריקוד, כמעט ריחוף.

״זה יפה.״ נעה אומרת ולא מפרטת אם זה הציור או המילים, רעיה משוכנעת ששתיהם.

גשם מתחיל לטפטף, שוטף אותן דרך החורים בסכך.

מתערבב בציור של אורי, מכריח את הצללית הרוקדת, להשתחרר עוד, לזרום לתוכו עד שהיא נעלמת והופכת לשלולית של מים בריח קפה.

אורי לא מנסה להילחם בגשם, היא קמה מהשולחן ונשכבת על האדמה הרטובה, רוזה מתכרבלת לידה בשמיכה והיא לוחשת לה. להן.

״זה כאילו שחג הסוכות מתרגל אותנו לא לפחד מארעיות. לא להיבהל כשהכל מתפרק. לקדש את הכמעט הומלסיות הזאת, לחגוג אותה.

להבין שלפעמים מַשהו שולח אותנו הכי החוצה שיש, רק בשביל לעטוף אותנו פנימה.

לגלות לנו את הסוד של השמחה הפשוטה.

כזאת שלא תלויה בכלום.״

הגשם ממשיך לזרום עליהן. נעה ויסכה מתחילות להתקדם פנימה, החוצה מהסוכה.

אורי לא זזה. העיניים שלה פתוחות נעוצות בפיסת שמיים שהסכך לא מכסה. גשם זולג לתוכן ומתוכן והיא ממשיכה לדבר בשקט.

״שמחה כזאת שמתגלה רק כשהכל נגמר ואת נשארת על אדמה כשמסביבך יריעות מתנדנדות וגשם שוטף.

ואת רוקדת, רוקדת.

רוקדת את הגשם הזה, את האוויר הקפוא, את ריח ההדרים שעובר בו. את הטבע.

ואותך.״

היא ממשיכה לשכב על האדמה בלי תנועה,

אבל בלב שלה נפתח ריקוד כזה, שברירי ומתכלה כמו ציור בשאריות קפה, ארעי כמו סוכה.

כזה שיכול לקרות רק למי שהכל בחוץ רוקד סביבו, מתערפל ומתהפך.

והוא, נאסף לפנים. לא תלוי בכלום.

ענק...אני הנני כאינני

נהנתי. תודה רבה שנענית לבקשה

בשמחהגעגוע~
וואו, מדהיםתות"ח!

נחשף פעם ראשונה לתכנים שלך, פשוט חזק....תודה רבה

תודה!געגוע~
נוגערץ-הולך
בתור מישהו שכמעט כל החגים השנה היה בצבא זה ממש חיזק אותי עכשיו
אשריך.געגוע~
טוב לשמוע שחיזק.
טוב שיש אותך בעולםניצוץ.
הכתיבה שלך זה רפואה ופלא גדול גדול
תודה.געגוע~
טוב לשמוע
איזו כתיבה יפה ואיזה תוכן העברת במילים ככ נוגעותשִׁירָה
תודה.געגוע~אחרונה
שקט....נועם1234

לפעמים לא צריך להגיב

לא לריב

לחבר לבהין

לראות את המבין

לחשוב מעבר

לשמועל על עוד שבר

בסוף הכול יתחבר

יהיה טוב יותר

קצר ולענייןאני הנני כאינניאחרונה

קצת הגהות: "לחבר, להבין"; "לשמוע על עוד שבר".

 

 

ובהתאם ל'טרנד' הנוכחי - ויהיה לי עוד יותר טוב 🎶

רצף של צירופי אותיותאברהם א

הזמן שלוקח להיכנס בדלת

הוא הזמן שלוקח לצאת ממנה

הצמצום הוא התרחקות מהאינסוף

אם ככה הזמן שלוקח להתרחק

הוא הזמן שלוקח לחזור

ואם להתרחק מהאינסוף שווה לאינסוף

כך גם החזרה אליו שווה לאינסוף

משמע שאנחנו בבעיה.

איפה אנחנו עומדים על המשוואה?

לא משנה איפה זה לעולם לא נחזור אליו באמת.

ומעולם לא ייתכן שיצאנו ממנו.

*******

לא מצליח להירדם

ליבי מצריח ליבי זועק

למשהוא לא ידוע

לחלום באפילה

למישהוא נסתר

שאך שמו זאת לא אדע

עודני מצפה עודני מייחל

עם כל נשימה כל עוד בי נשמה

לאור שבעת הימים הגנוז לצדיקי עלמא

אך אני רק בהמה

ללא נשמה רק עם גוף כלה ונעלם

כוסף לאמת נעלית וחיה

שכל עצמותיי תהלל יה

אך אני רק יצר רע כל היום

בלי סימן לצלם אלוהיי

מלא אינטרסים למלא את יצריי

אבל מניין מקורם זועק לי ליבי

הכול מאור הנשמה המתפשט בקרבי

או שמא אין מקור והכול רק מחזורי

רוצה לעלות על המדרגות לגן העדן

אך נדמה שנשגב ממני אומץ וחכמה נכונים

דופק על שערי היכלא אבל תוהה אם אבי שומע

ואט אט מכרסם בי הארס ומתפשט באבריי

איך השמחה שהייתה בי כילד

הפכה למרירות על קיומי

יושב והוגה על הרעה העוטפת את ארצי

ומתבלבל כשמבין שזה מבט צר על גן הסובב את עדן

מי אני ומה חיי

כל מילה שרק אגיד היא רק צמצום של היחיד

לא יכול לעמוד אחר דבריי

לא יכול לבסס דבר.

מי יחבקני וינשקני תחת התפוח.

מי ימציא לי בית.

שרק יבוא אהובי.

********

אין לאדם אלא מה שעיניו רואות

וואו...אני הנני כאינניאחרונה

(משום מה בא לי לשאול "מי אתה ומה עשית לאברהם?")

אני חש גיוון. באמת נהנתי לקרוא, עומק...

זמןאני הנני כאינני

אם הייתי יכול לשבת ולדבר עם הזמן, הייתי מלמד אותו על ערכה של שנייה, איך שברגע עולם מתהפך. הייתי מספר לו על הנצח שבין פעימה לפעימה ועל תאוצתה של עוד שנה חולפת. הייתי מעביר אותו מסע, את הזמן, בנבכי נפשי, נותן לו להכיר, להבין את כל מה שחולל בה. איך חיים בה כאחד עתיד ועבר, והווה שנעצר לפתע. הייתי מתרה בו שלא יעצור, למה הוא תמיד עושה זאת כשבא שוב כאב? אבל הייתי מבקש ממנו להאט לעיתים, כשאני מתאהב.

והוא בטח היה אומר לי, "די כבר עם כל התלונות, תלמד אתה איך להתנהל! את מי עוד אתה מכיר שאפשר כל כך בקלות לנצל?"

חזקתות"ח!

היה יכול להיות הרבה יותר טוב אם היית כותב את זה בשפה יותר גבוהה, לדעתי.

מוזמן לשכתב אני הנני כאינני
מעניין מאודכנר✍️

אפשר לפתח את הרעיון הזה להרבה מקומות

ואני מסכים עם @תות"ח!

 

תן לחכם ויחכם עודאני הנני כאינני

תעשירו אותי!

.....תות"ח!
עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך ד' בחשוון תשפ"ה 0:21

עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך ד' בחשוון תשפ"ה 0:20

עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך כ"ט בתשרי תשפ"ה 14:35

לא נצמד לגמרי לתוכן שלך, כי אחרת זה יהיה מבחינתי יותר מדי "חיקוי":

לו ריחפתי לרקיע השמים, מביט בסיבוב הכוכבים, טס אל השמים, גומא מרחקים. עולה אל-על, מביט על כל, מסביבי כבר אין כוכבים, רק שחור. ושם פוגש את הזמן, כן, כן, בכבודו ובעצמו. לא בערך ולא כמו. לא יחידת זמן בודדת, ולא עת או רגע קט, כי אם הנצח, האינסוף, המכנס הכל בנקודה אחת. הייתי פונה אליו בשאלה: מה ערך הקצוב, המוגבל? של פרח ציץ שמחר ינבל? של רגע שמחה שעתיד לשוב אל אבל? של חיים שעתידים להגיע אל הקבר? של אושר וצחוק שעתידים להיגדע באיבם? של ילדים משחקים עם סבם?

וכמדומה אני שכך היה משיב: אינני מגדיל ומחשיב רק דבר שבעיני העולם נראה כגדול. כשם שהנצח כולל בתוכו כל הרגעים, כך כל רגע ורגע אוצר בתוכו עולמים, נצח נצחים. ואם נדע מה ערכה של שנייה או של חמש, היינו את נשמתינו הנצחית יכולים לממש. כי להוציא דבר מה מן הכוח, מספיק רגע או כמה רגעים, שבהם יש הכל לשכוח. ולהתמקד ולהיות כל כולך בפנים, בפנימיות, ומשם להוציא ולדלות כוחות וחיות. השמחה והחיים ממשיכים, פועלים את פעולתם, כאשר יורדים הגשם והשלג ונותנים חיים לעולם. החיים ממשיכים. הכל נבנה שכבה על גבי שכבה, כמו אתר ארכיאולוגי שבו כך נמצא. כל דור עומד על הדור שהיה, וכל בן על אב חיה. הכל תהליך אחד גדול והרמוני, וכשמסתכלים כך על תהליך הזמן, ההיסתוריה, מגלים את האיחוד מתוך השוני.

אז תדע לך, איש קטן, חלק נצחי יש בך, חלק איתן. שאף רוח נושבת וגשם לא יוכלו להניע, ואף אוטם לב לא יוכל להכניע. לך בכוחך זה והושעת את עצמך, את ישראל, את העולם כולו.

@אני הנני כאינני  @כנר✍️ 

ברוך תהיהתות"ח!אחרונה
לא יודע, אין לי כותרתימח שם עראפת

ירושלים, עירי, מולדתי,

באו זרים בחומותייך.

טימאו ושיקצו בית תפארתי,

גזלו בתיהם של בנייך.


ושבנו אלייך, ציון חמדתי,

בניסים שעשה האל עמנו.

ועדיין, ראי נא אהובתי,

מי בתוכך ימשול בנו.


כי הנה מחציתך אויב,

ושוטרי וואקף בהר קודשי,

ואף במשטרת האוהב,

אין מתיר לבנות מקדשי.


והנה לא בידי רחובותייך,

כי על פי אוייב ישק הדבר

יען נתנו להם אהובייך

את כל שגזלו זה מכבר.


דמי אבותיי זועקים,

בין ריצוף האבן הירושלמית.

וכל אהובייך שותקים

כי אהבתכם אינה הדדית.


מה אוכל לעשות בשבילך

שייפקחו עיניהם של בנייך

איך אוכל להניח לחילולך

ולעבור עלייך בדמייך?


שמעי נא כי לא אשכחך

ציון לעד אחיה למענך

וכשעבור עלייך, ואראך

לא אעמוד בשקט על דמך.

אני מניח שזה סמיילי שהתפקשש... ימח שם עראפתאחרונה
אתה מוכשר בטירוף, אח שלי !טויוטה
תודה אחי!ימח שם עראפת
מה שיצא יצא,לא מלוטש. (העוד יש כאן אנשים מפעם?)ניצוץ.

דְּמָעוֹת בְּזָוִית עַיִן

הִתְאַפַּקְתִּי כָּל הַשָּׁנָה

וְעַכְשָׁו אַיִן

אֲנִי בָּאָה.

תִּינוֹק בּוֹכֶה מִמּוּל

בְּכִיָּה שֶׁל דּוֹרוֹת

בְּכִיָּה שֶׁל מַבּוּל,

שֶׁל עוֹלָם הַנֶּחְרָב

מִיְּסּוֹדוֹ;

עָפָר

וְסוֹפוֹ לֶעָפָר,

וּכְפָר

הָיָה, אַךְ אֱנֵנוּ עוֹד

הַבְּאֵר נֶחְרְבָה, הָעוֹלָם לֹא פָּסַק מִלִּרְעֹד

הִשְׁתּוֹקֵק לָנֶצַח לִרְקֹד

הִשְׁתּוֹקֵק עַד מְאוֹד

לְהַפְסִיק לִמְעֹד

בֵּין יָם הַיֵּאוּשׁ לְצוּק הַתִּקְוָה

בֵּין יוֹם חִבּוּק וְלֵיל שִׂנְאָה.


[ותנחם אותנו כי נבהלנו מאוד]


הַאִם

יֵשׁ סִכּוּי

לְאַהֲבָה?


הרי

אַבָּא

לא עושה רע

לילדים שלו.

מדהים מדהים מדהים.אני הנני כאינני

(יש פה. אבל אני לא יודע אם אני נחשב מספיק @אילת השחר 

 

אהבתי את המסר, את המבנה, את ה'משחקים'. הקריאה/צעקה.

תודה (:ניצוץ.

(משמח לשמוע,חח אתה נחשב לגמרי)

יפה שהבנת,הכי מה שיצא מהלב למקלדת

מפעים.כְּקֶדֶם

זה נגע לי בנקודות עמוקות

..ניצוץ.
מיוחד.. תודה לך
(אני כאן מפצלש..)קרן שמש~

אחותי, כתיבה מדהימה. כמה כאב.

תארת את כאבי השנה הזאת בכמה וכמה מילים בודדות. חיבוק❤️

(יודעת מי את ניראלי)ניצוץ.

תודה מותק

הלוואי שהיה אפשר באמת לתאר

את לב🤍

(❤️)קרן שמש~

לדעתי את חווית אותה הרבה יותר ממני.

הלוואי ש הייתה לך אפשרות באמת לתאר.

שולחת כוח.🌸

נשמה טובהניצוץ.

הכי קיבלתי כוח

מדהיםהחיים תותים????
כמו תמיד
חחחח תודה (:ניצוץ.

עכשיו תורך

..שלכת~

( מידי פעם

מגיעים לפה אנשים מפעם

ונפעמים מהשירים שלך)


אוך יא לב שאת.

מעבר לכתיבה שהיא פלאית כמו תמיד,

שולחת לך חיבוק גדול על המציאות הקשוחה הזו.

וכמו שאת כבר יודעת, איתך במחשבות ובלב.

אוהבת אותך מאד♡

וואו אתניצוץ.

(זה זכות גדולה בשבילי שקראת ושכתבת לי)


 

תודה יא אור אינסופי

הכי מרגישים את הלב והמחשבות שלך,ואני הכי אוהבת אותך בעולם

❤️מגובלת-אחרונה
תיבת-עם-ישראלימח שם עראפת

משבר אחר משבר,

מוות רודף גופות,

מתחלף כל עת הזמר,

שברים שאין לאחות.


גיטרה אחת ישנה,

יד פורטת לאט.

מיתרים מפיקים מנגינה,

וזמרה חרישית נשמעת.


כן, ימים קשים נחלתנו.

ובבית השכן הספד ואבל.

אך זכור זכר ה' את בריתנו,

ולא עוד בעולמו יחבל.


קשת בענן תפציע,

על תיבת עם ישראל.

תלטף את פני הרקיע,

כי הנה יבוא לנו גואל!

אמןןכְּקֶדֶם
חזק ממש יאח מוכשר
תודהימח שם עראפתאחרונה
ללא כותרתאחו

יש לי שתי קופסאות ישנות מעופרת,
לאחת אני זורק את כל הרגשות שלי,
השנייה מחזיקה את כל המחשבות שלי.
כבר כתבתי עליהן פעם, בשנה אחרת.

 

ובכן, קופסאות עופרת, ארונות קבורה לאהבות שבורות, מיכלי מימי נהר הסטיקס, מגרשים אינסופיים לגרוטאות כועסות, אני משחרר אתכן בלחש שיר ים השמיים.

מנעולכן נמס לאט לתוך שלולית, כמו מילים שנמוגות ומאבדות צורה.
תוכנכן ימריא וישקע בים השמיים,
מימי הסטיקס הטמאים ייטהרו ויחדלו לכעוס,
וכך גם נשמות הגרוטאות והחלומות הלא־ממומשים.

את עופרת הקופסאות אני מתיך לגשם של טיפות זהב, ביותר מכך אין לי צורך.

במקומן אקח קופסה פשוטה מעץ.

אשמור בה מילים כל־כך יפות, יפות כמו פני אהובתי בשנתה, שעכשיו אני חושש לומר אותן, הן יפות מכדי לאומרן.

לא אומר כעת כדי לא להעירה, אך כשתבוא העת אתן לה אותן; סודות שדות חיטה.

 

///

 

החיבור נכתב בהמשך לשני חיבורים על קופסה מעופרת שבהן אני כולא כל־מיני כעסים, עלבונות, כדי להמשיך להעמיד פנים שהכל בסדר. אותם "שירים קסומים" שהתעסקתי בהם הרבה בזמן האחרון, נותנים תחושה שבאפשרותם אפשר כבר לסלוח להרבה ממשקעי העבר, ולפנות מקום לאצירת משקעים חיוביים. גם הרעיון שחשבתי עליו הרבה בימים האחרונים, של מילים יפות מכדי לאומרן, דברים פלאיים שאני רוצה לשמור בסוד כמוס, עם משאלה שאולי יבוא זמן ויהיה להם מקום.

יפהארץ השוקולד
יהי רצון שיתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיה בעיקר טוב למלא בקופסאות
...אני הנני כאינני

@רץ-הולך מזכיר קטע דומה שלך לא?

אולי קצתרץ-הולךאחרונה
רוצה לסלוחתיון

אני רוצה לסלוח לך

אבל אצלך אין דבר כזה בלי כוונה

אתה אלוקים. 

וואי.אני הנני כאינני

בא לי לפתוח על זה ניצלוש מתפלסף. (אעצור את עצמי עד ש..) 

אז... מעניין.

קדימה למה אתה מחכה?תיון
(תודה)אני הנני כאינני

אני קורא כאן תפיסה מעניינת. האפשרות לסליחה מהנפגע מבוססת על חוסר כוונה של הצד הפוגע. אם מישהו עשה פעולה במזיד, אין אפשרות לסלוח לו? למה? 

נראה לי ש..כנר✍️

אין אדם שעשה במזיד ועדיין נשאר באותו מזיד כשהוא בא לבקש סליחה אחרת למה ועל מה הוא מתנצל?

מה שאומר שהוא התחרט. ה-"בלי כוונה" זה חרטה של בדיעבד לא בשעת המעשה עצמו.

עיין בתגובה זו שלי בנושאתות"ח!
יפהכנר✍️

ומסכים איתך כשבן אדם סולח מעצמו בלי בקשת הסליחה אלה מתוך עבודה עצמית זה סיפור אחר.

אני הבנתי את הנ"ל קצת אחרת.

 אבל בהסתכלות שנייה אני חושב שההבנה המוקדמת שלי הייתה טעות והשאלה במקום.

תות"ח!

ייש"כ

על מה לסלוח?elico

זה כזה מורכב כזה...

אני זוכר שלפני הרבה הרבה שנים על ספה עם שני חלקים ישבתי עם בת משפחה ודיברנו על... השואה: "איך זה יכול להיות שהקב"ה עשה כזה דבר נורא?"

 

בכל דור ודור חייב לראות אדם את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.

בכל דור ודור יש קשיים ובכל דור ודור הקשיים של הדורות הקודמים נראים כמו כלום כאשר אנחנו נפגשים עם המציאות.

 

אז על מה בדיוק לסלוח? קצת יותר מיקוד..

נראה לי זה בדיוק הכוונהכנר✍️

המיקוד זה לפי הקורא ועל מה לפי דעתו צריכה להיות הסליחה

 

ואני מחכה לתגובה והסברelico
אבל הכוונה טובה.תות"ח!

אז הרבה יותר אפשר לסלוח (המילה לסלוח היא לא מתאימה, יותר מתאימות המילים "להכיר תודה", ולהבין שזה שאני לא רואה איך הדבר לטובתי לא אומר שהוא לא לטובתי).

השאלה היא למה תמיד רק אלוהים הוא זה שאשםנקדימון
אנחנו באמת כל כך מושלמים?


כך או כך, יש איזו תפיסה מעט אלילית שרווחת היום, שחושבת שאם נשלם מה שצריך אז אלוהים יתן בחזרה את מה שרוצים. סוג הפולחן הזה מרוחק מהתפיסה היהודית, וזה מדברי התוכחה שהנביאים צעקו עליהם.

מי אמר שרק הוא אשם? השאלה האם בכלל הוא אשםימח שם עראפת
ואם כן אז במה
אתה צריך להגיב את זה ישירות לפותחת הפוסטנקדימון
וואי תודהשִׁירָה

לא שמתי לב לזה וזה באמת דיי רווח

 

מצד שני, כשחושבת לעומק, הקב"ה עצמו אומר כי לקחה מיד ה' כפליים בכל חטאותיה ואז נחמו נחמו זה גם נחמה בכפליים

כי אחרי כל הסבל שסבלנו ה' אומר שהנמחה תהיה גדולה כליים

אז אולי כן, שילמנו די והותר וכבר קויימו בנו כל הקללות האמורות בתורה אז עכשיו מבקשים ורוצים וקצת דורשים נחמה וגאולה

כלומרשִׁירָהאחרונה

אני לא חושבת שיש לנו מה לדרוש סליחה מה', כאילו אנחנו אלה שצריכים לסלוח ושהוא עשה לנו משהו רע והוא אשם.

אני רק רוצה שיפסיק הצער ותתחיל הנחמה

...אני הנני כאינני

הכתיבה והלחנים של נתן גושן מפעם... חבל שאין לו יותר את המגע הזה. כואב לי על ה'חבל על דאבדין' הזה. מקנא בו על מה שהיה לו אז, על מה שזה נתן בי.

 

פנים אחרות, נושבת באוויר, דקה משגעון, סערה (שבא כבר אחרי השינוי) - פשוט קלאסיקות. יצא לי לשמוע בתקופה האחרונה פודקאסטים עם אמנים 'חדשים' (שפרצו בשבע שנים האחרונות) ויש להם מן דחף כזה תמיד לשנות, לגוון, לא להשאר באותו סגנון. למה? למה לא פשוט להשאר, לתת קו אחיד של סגנון. לא צריך להמציא כל פעם את הגלגל מחדש ולחשב שוב זוויות. 

מציע לשמוע את הפודקאסטים עם יסמין ישבי (נראה לי ככה קוראים לה) ולקבל מבט על עולם הכתיבה והמוסיקה כיום. אני שמעתי את הראיון עם עדן חסון, אודיה ומרגי.

עודאני הנני כאינני

מצאתי את עצמי ממש מתלהב מהשיר של אלייצור, שהכרתי רק בסוף השבוע האחרון. בהתחלה היתה חסרה לי החפלה של הפזמון, שהיה קצת חסידי-פאנקי שכזה. אבל אז הבנתי שהמסביב הוא כל כך בעל תוכן, פשוט ואהבה, שזה באמת מה שחשוב שמה. 

אני חושב שאני רוצה להיות קצת תלמיד של אלייצור, אחרי השיר הזה והשיר בתחילת המלחמה. אולי זה בעצם אומר לי להיות תלמיד של ר' נחמן, זה מבחינת המסרים, אבל מבחינת התרגום, איך שה'מעבד' של אלייצור סופג ומוציא את זה, מתמלל, חי - אני רוצה ללמוד.

 

אבל מה שכואב לי, וזה מצטרף לאמירה הקודמת - אני מתחבר לשיר אחד של זמר פה וזמר שם. זה מציק לי כי בעבר הייתי מכור לאלבומים שלמים (נניח האלבום של 'פנים אחרות' שנקרא פשוט 'נתן גושן'). האם זה בעצם שינוי בי, שאני מוצא בעצמי יותר צדדים? או שהאור מתפזר יותר? או שאני בעצם בבלאגן?

כן, אני גם מאוד אהבתי את השיר.תות"ח!

זה אומר שאתה שונה. לא הייתי קורא לזה פיזור. יש סינתזה שכוללת דברים מפה ודברים מפה (סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא). מדובר ביצירה חדשה שבדבר מסויים היא כמו משהו אחד, ובדבר אחר היא כמו משהו אחר. כמו שאמרת, אפשר לומר שזה אומר שאתה מוצא בעצמך יותר צדדים. אבל זה לא שיש איזה פילוג בתוכך, אלא שיש לך אישיות מיוחדת שכוללת דברים מפה ודברים מפה. נפשך נפש אחת היא. זה כמו כוי, שיש בו דברים שדומים לזה, ויש בו דברים שדומים לזה, אבל כיוון שהוא לא זה ולא זה, אז יש בו דברים שלא כמו זה ולא כמו זה. מדובר בסינתזה חדשה, דבר חדש שעומד בפני עצמו. מקווה שעזרתי.

כמו מה שקרה עם עקיבאכְּקֶדֶם
כשאתה שואל למה לשנותכנר✍️

מאותה סיבה שהשיר שאהבת לפני 15 שנה כבר לא מוצא חן בעיניך באותה צורה - גדילה, התבגרות, שינוי כיוון, למידה של משהו חדש וכן הלאה.

עכשיו לא תמיד השינוי סגנון מחמיא לאמן אבל מכאן ועד לצפות שהאומן לא ישתנה זה לא טבעי.

וכן זה באסה לפעמים.

...אני הנני כאינניאחרונה

אמממ... אני אוהב את השירים האלה באותה צורה ואולי אפילו יותר..

אמרתי את זה103
עבר עריכה על ידי אני הנני כאינני בתאריך כ"ח בתשרי תשפ"ה 2:09

 

זה יצא החוצה,

שתינו שמענו,

את המשמעות אי אפשר לפספס,

זה היה עמוק בפנים,

אפילו אני לא יחסתי לזה הרבה חשיבות,

והינה זה בחוץ,

זה נאמר,

זה קיים,

זה טוב, זה משחרר,

מחבר, מקשר, אבל רגע אחרי,

במבט לאחור, הפנים עכשיו בחוץ,

וזה קצת חשוף, מאוד אפילו,

ומה שביני לביני נהיה עכשיו גם בינה,

ובלי להבין,

במקום להתקרב,

התרחקתי,

ואז הבנתי,

פשוט בקשתי אותי חזרה.

יפיפה.אני הנני כאינני

אהבתי. 

רק תיקון קטן *יחסית - יחסתי. ויש רווח ספייר בתחילת השורה ה-11.

תודה על הערות, משום מה לא נותן לי לערוך103
יפהכנר✍️אחרונה
✨ אתגר שבועי!! - יצירה ליוצר 🎨🎼אני הנני כאינני

בעולם המוזיקה היום ישנם תחומים רבים. לא, אני לא מדבר על סגנונות המוזיקה השונים והמגוונים אלא על תפקידים במערכת היצירה. מי שבדרך כלל מקבלים את מירב הפרסום הם הזמרים 🎙️ (בצדק? לא בצדק? שתפו מה דעתכם..) אבל יש עוד הרבה שפועלים בתחום. במקום השני מבחינת פרסום הם המלחינים ואחריהם הכותבים. אח"כ מגיעים הנגנים 🎸🎹🎺, אנשי ההפקה והעיבוד, בכללם ה'פרודוסרים' 🎧 (שכיום קרנם קצת יותר עולה), אנשי אולפן 🎛️ ומאסטרינג 🎚️ועוד. כל תחום הוא אומנות. מן הסתם אפשר למצוא לזה דוגמא מעולם אומנותי אחר, כמו ריקוד או ציור, אבל נראה שישנם ידיים רבות יותר שנדרשות דווקא כאן, בעולם המוסיקה.

 

בעולם המוזיקה היהודית בעבר היה מיעוט של לחנים מקוריים והרבה הלבשות על מוסיקה מקומית, לפעמים עד כדי התאמת ההברות בין המקור ל'עיברות'. מצד שני, הספרות ה'טהורה' פרחה, אוצר המילים היה רחב יותר שכן המשמעות היתה נוכחת רק דרך המילים (ולא דרך צלילים). 🤔

 

כיום בתעשיית המוסיקה ישנם שירים שמוצעים לאמן אחד והוא בוחר אם לבצע או להעביר אותם לאמן אחר. כמו כן, ואולי אפשר אף לומר, בעקבות כל הנ"ל - נפוצות גרסאות מקור, קאברים, עיבודים ודואטים. ישנה יחודיות מסוימת ל'יצירה טהורה', שהזמר הוא גם הכותב והמלחין. מה דעתכם? האם ישנה אותנטיות מורגשת יותר ב'יצירות טהורות' של זמרים? האם הם נוגעים יותר? מדוייקים יותר?

 

יש מלחינים בקהל? 🫡 שלום! יַדְעוּ אותנו על קיומכם! ספרו לנו קצת על התהליך...

 

בסופו של דבר, האתגר - בדקו אחרי זמר שאתם אוהבים, נסו לעקוב אחר סגנון ה'יצירות הטהורות' שלו וכתבו בשבילו שיר, שיר שמתאים לו לבצע, בסגנון שלו, בתוכן שלו. מי יודע, אולי נצליח לעשות עם זה משהו 😉