שרשור חדש
הכל הבל הבלים/מחכים לגשםגעגוע~
נתן נטע מנגב זיעה מהמצח.
הוא תוקע את הפנים חזק יותר בסידור ומתנדנד, כמו מדרבן את התפילה שלו לעלות למעלה.
זה לא מצליח.
מישהו בטח מסתכל עליו עכשיו ומתפעל מהרצינות שלו. אולי הוא כבר חושב על הצדיקה שהוא ישדך לו ועל הדרשה שהוא יתן ב---
דיי.
פשוט דיי.
הוא פוסע שלוש פסיעות אחורה בייאוש.
רוב המתפללים עוד באמצע שמונה עשרה, הוא חומק מבית הכנסת לאוויר שבחוץ.
בכניסה יושבים כמה בחורים עם בירות שבאים לבית כנסת בשביל אבא. או אמא. או סבא.
נתן נטע עוקף אותם בזהירות, כמו שהוא התרגל. שלא יראה שהוא חלק מהם. רחמנא ליצלן.
'ואתה לא?'
קול עקשן בועט לו במוח.
'אתה לא בא לבית הכנסת בשביל אבא או אמא או.. או בשביל השם שלך שיישאר כזה נקי ויפה וצדיק ומצודק? לא?'
לא. הוא עונה לקול הזה בכעס.
הוא לא ילד רע. והוא כן מנסה להיות צדיק.
אז מה לא הולך. מה.
הגינה ריקה. הוא מעז להתיישב על קצה של נדנדה.
אחורה קדימה. למעלה למטה. הנדנדה כמו מחקה את התנועות חסרות המשמעות שלו והיא חורקת בצחוק קל, מרסקת תחתיה את כל השבחים שטופחים לו השכם מגיל בר מצווה ועוד קודם. אולי מאז שהוא הוכנס בבריתו של אברהם אבינו בחצר הישיבה שאבא שלו הוא הראש שלה.
'בווו!
נתן נטע כמעט מחליק מהנדנדה מרוב בהלה.
זלמן נעמד מולו. 'חי. חי. הצלחתי להבהיל אותך.' כל הסנטרים שלו רוטטים בהתאמה מושלמת לאנחות הצחוק הקבועות שלו.
נתן נטע מרים את הכובע שהתגלגל מהקפיצה המבוהלת שלו. ''ר' זלמן! מה את עושה כאן?''
הסנטרים שוב מתנדנדים. ''חי חי. מסתובב מסתובב.''
זלמן יושב בדרך כלל בפתח בית הכנסת לזכות את המתפללים במצוות צדקה, רק בשבת הוא עוזב את הפינה הקבועה שלו על השמיכה הצהובה למקום לא ידוע וחוזר בראשון בשש. אפס אפס.
עכשיו זלמן מתיישב על הנדנדה לידו. ''אני אשאל שאלה יותר חכמה, מה הבן של ר' שלוימה הראש ישיבע עושה כאן באמצע ערבית של שבת, אה? מתנדנד?''.
'כן מתנדנד.' נתן נטע חושב בתיעוב עצמי.
מתנדנד. מתנדנד על הסידור, מתנדנד על הגמרא.
כל החיים שלו הם סטנדר ענק שהוא מתנדנד עליו ועדיין נשאר באותו מקום.
''אני מתנדנד'' הוא אומר. ''אני מתנדנד וכלום לא זז''
זלמן מצקצק בלשון. ''זה כי אתה לא מסתכל לכיוון הנכון, אתה מחפש מרכבות עפות באוויר - אבל הקדוש ברוך הוא, הוא מתגלה בלב.''
''וכשהלב הזה אטום?'' נתן נטע מקשה. ''כשהלב הזה אטום ומסוגר עד שכלום לא יכול להתגלות בו, מה אז?''
''אז שוברים'' זלמן עונה בשלווה.
''שוברים?''
''כן כן שוברים!'' זלמן מרים כמה מקלות מהריצפה וממחיש עליהם את השבירה, אחד אחרי השני. ''ככה! שוברים. כמו אברהם אבינו, מבין? שוברים את כל הפסלים של אבא.''
''לאבא שלי אין פסלים..!'' נתן נטע מזדעזע.
זלמן לא נבהל. ''לכולנו יש. לכולנו יש כל מיני עבודות זרות, אתה יודע מה זה עבודה זרה?''
נתן נטע מכיר את מסכת עבודה זרה כמעט בעל פה. הוא מהנהן במרץ.
זלמן מניף את היד בתנועת ביטול. ''אתה לא יודע. עבודה זרה זה כל העבודות האלה שאנחנו עובדים על עצמנו. כל המסיכות הזרות האלה שעושות לנו פרצופים של צדיקים ורבנים וזקן ארוך ופאות מסולסלות. זה עבודה זרה.''
נתן נטע שותק.
זלמן ממשיך בלחש. ''אבל אתה יודע מה, בנאדם יכול להיות עם שטריימל עד לשמיים אבל הלב שלו באדמה, מבין? עטוף בתולעים.''
נתן נטע מבין. או-הו מבין.
זלמן מושיט יד ומוריד את המגבעת מהראש של נתן נטע. הוא מניח אותה בחוסר עדינות על הריצפה ונתן נטע מבועת רק מהמחשבה על הכסף שהוא שילם עליה. לזלמן זה לא אכפת.
''תוריד'' הוא מצביע על החליפה. ''תוריד הכל. תהיה לרגע נתן נטע שהוא סתם יהודי, פשוט ורגיל. ולא צדיק''
נתן נטע מוריד הכל והוא פוגש לרגע את נתן נטע שהוא סתם יהודי, הוא לא בן של אף אחד ולא לומד בשום ישיבה, והוא נדהם לגלות שנתן נטע הזה הוא בכלל אוהב ללכת לים.
הוא לא אוהב להתפלל.
ומכל הדברי תורה שמתגלגלים בשולחן המפואר שלהם, הוא הכי אוהב את הקוגל של אמא.
הוא לא עושה הרבה עבירות אבל---
ובכן, הוא בהמה.
משוכללת ומתורבתת. אבל בהמה.
''הוא כמו בהמה'' הוא אומר בזעזוע לזלמן.
''הו בהחלט'' זלמן מרוצה. ''הוא לגמרי בהמה''
נתן נטע מתעצבן. ''תודה באמת, זלמן עזרת לי מאוד'' הוא מתכופף להרים את הכובע אבל זלמן עוצר אותו.
''הוא בהמה אבל לא רק. מה אנחנו אומרים כל בוקר? אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא... אתה נפחת בי. - הקדוש ברוך הוא נפח בי ובך נשמה, עתה יודע מה זה נפח? ככה---'' הוא משחרר אוויר בבת אחת לתוך הפרצוף של נתן נטע. ''פוווו!'' נתן נטע נרתע אחורנית.
זלמן ממשיך. ''זה מהבתוכו, מבין? ה' יתברך נפח בתוכך אותו בעצמו, את ה'בתוכו' שלו''.
נתן נטע מרים גבה. ''בתוך הבהמה הזאת..? איך בתוך הבהמה הזאת יכול להיות השם יתברך?''
''בטח יכול להיות..!'' זלמן לוחש, אבל הוא נחוש. ''בכל מקום יכול להיות. 'אין עוד מלבדו' - אתה יודע מה זה? אני אגיד לך.'' הוא פורש ידיים לצדדים. ''אתה רואה את העולם הזה? אין פה שום דבר חוץ ממנו. כלום.
הוא נמצא בכל מקום, בכל דבר.
בנדנדה הזאת, בעצים, בפרפרים. - שום דבר פה לא היה מתקיים בלי הקדוש ברוך הוא שנמצא בתוכו ומחיה אותו.'' הקול של זלמן מטפס מרגע לרגע. ''הוא נמצא בהכל! בנעליים, בחליפה, בגוף שלך..! בהכל!'' הוא מנמיך את הקול בפתאומיות. ''והוא מתגלה בלב, בחדרי חדרים של הלב.. הוא מתגלה.''
נתן נטע רוצה להגיד משהו, זלמן משתיק אותו. ''שש.. הכל הבל הבלים.'' הוא בועט במגבעת שעוד על הריצפה. ''תעצום עיניים נתן, תרגיש את זה. תיקח נשימה מהעולם הזה שכולו אלוקות''.
נתן נטע עוצם.
בינתיים התפילה מסתיימת, אבות וילדים חוזרים הביתה מהתפילה. חתול אפור ליד הפח מפרק שאריות של הבישולים משישי.
ובאמצע גינה ריקה עומדת בהמה כזאת שכולה אלוקות, בעצימת עיניים.
והיא שוברת את הפסלים, אחד אחד.
עד שאין עוד מלבדו.
ונתן נטע אולי עוד לא יודע אבל בחדרי חדרים של הלב שלו, האטום והמסוגר יש 'פווו! כזה גדול.
והוא מעיף את כל האבק מהעיניים ופתאום אפשר לראות איך שכל החומות והסורגים - אין להם מציאות.
הכל הבל הבלים.
ה' יתברך מתגלה בלב שלו.
ואין עוד מלבדו.


ראו באורי/מחכים לגשם - פרוזה וכתיבה חופשית
...רחל יהודייה בדם
זה יפה מעורר מחשבה ונוגע

זה טהור.
עשה לי משהו, במיוחד הסיום.
תודה!געגוע~
..רוצים משיח!

זה פשוט טהור ואלוקי...

תודה רבה!

 

שומרת לעצמי.

תודה לך!געגוע~
תודהגעגוע~
..בברסלב בוער אש!

תודה עליך. תודה שאת כותבת את המילים הטובות האלה.

את באמת משו מיוחד

זה מילים נדירות

ככ מרפא את הלב. ככ אמיתי של הבפנים.

תודה⁦❤️⁩געגוע~
וואו. ככ יפהנשמה שלי
את כותבת נוגע
תודה.געגוע~
..אהבה.

הוו, את מופלאה!!

כל כך מופלאה. חוץ מהכתיבה הטובה מאד שלך, התוכן פשוט מדוייק וטוב ונכון ללב.

 

(מתישהו אנחנו עוד נכיר נראלי...)

 

 

 

 

@עברי אנוכי שאולי אם אתה עדיין חי כאן, תקרא את זה.

..געגוע~
תודה רבה⁦!

(בכנות - הלוואי.)
מדהימה מרמת הרעיון לירידה לפרטים. זה גדול!שוני


תודה!געגוע~
את אוראילת השחר
והמילים שלך מאירות כל כך בתוך חדרי הלב.
תודה על השיעורים העמוקים-מתוקים האלו.
תודה⁦ לך❤️⁩געגוע~
מהמם! נגע ביאיל גלבוע


אני שמחה לשמוע.געגוע~
אין מילים.שוליינית
וואו!!אהבת ישראל!!
מדהים ממש!
תודה על זה!

וכתיבה יפהפיה ונוגעת. ממש!
ושוב תודה!
תודה לכן!געגוע~אחרונה
⁦❤️⁩
חשךנסציונה זקבך

חֹשֶׁךְ

 

הוּא מַצָּב הַמִּתְקַיֵּם

 

בְּהֵעָדֵר אוֹר.

עמוק.ה' אור לי.אחרונה


חייך כמותונחמיה17
עבר עריכה על ידי נחמיה17 בתאריך ה' בניסן תשע"ח 01:19

תמיד היית בכל זאת,

מלא שמחה מלא חיים

תמיד היית מחייך ונחמד

תמיד היה לידך נעים

 

ועדיין אתה שמח

ועדיין אתה צוהל

וכבר גדלת הרבה ועדיין

אתה  מדהים תודה לאל

 

ואני  נזכר כעת איך אז

כשדברתי איתך באותו היום

איך היה אז נשמע לי מוזר

ילד עם שם "יתום"

 

והייתי קטן ולא צמח לי שכל

וטפש מספיק יכלתי להיות

שאלתי, "תגיד , בלי אבא-

איך זה כך לחיות?"

 

ואחי הסתכל עליי במבט נוקב

ואני נרתעתי מעט לאחור

והבנתי שפתחתי פצע שלא הגליד

פתחתי חלון לשכול ולשחור

 

בעיניך לא ראיתי מות

ולא חלל שנותר מבפנים

וציפיתי לראות משהו,

דמעה, או שינוי בפנים

 

חשבתי שילד שבגיל שלוש

אביו נרצח בשנתו

יראה לי סימן שטפשי מצדי

בכלל לשאול זאת אותו

 

ואתה המשכת כתמיד, בכל זאת-

מלא שמחה, מלא חיים

ושאלת אותי כתמהה

"איך זה לחיות עם?"

 

 

וואו זה מדהים, מיוחד, ונוגעגלים.
הצלחת להכניס אותי ממש אל הסיטואציה בשיר..
אהבתי.. יש לך כישרון!!
יפה ממש,חולות
קצת הפריע לי שאין חריזה בכל השורות
אבל בהחלט מכניס את הקורא לאווירה.
מה?נחמיה17
ברור שתודה רבה רבה. אבל איך הגעת להעלות את השיר הזה מהאוב? (אולי זה לא הביטוי בהקשר של השיר...)
מקווה שזה בסדר מבחינתךקיבוצניקית
קישרת אליו בשרשור של יום הזיכרון, וקראתי אותו שוב.
אה זה נהדר הכל טובנחמיה17
תודה רבה
צובטאהבה.


...רחל יהודייה בדם
וואו. זה טוב ונוגע.
מדהיםחלילוש
עצוב ומרגש
וואו..כואבפסגותאחרונה


הלאהבין הבור למים
יבשו דמעותיי
המבט הריק מבקש להתמלא
הבור הנפער נסתם
העבר העמום נחתם.

נרפו ידיי, נרפא הלב
לאט ובנחת, מבקש להתקרב
פסקה השירה, חדלו מועקות
נשימות ארוכות יותר, ושתיקות.

נרמס התום, נותר מבט חד
מסלול מעט בודד אבל די מיוחד
כעת הזמן
לשירה חדשה
מיוחד כתמיד!path
...רחל יהודייה בדם
אכן. מיוחד.
הכתיבה שלך היא כמו סם.
איזה יופידאק
כיף לקרוא אותך
תודה, כיף שאהבתםבין הבור למים


מיוחד מאדפסגותאחרונה


תהיות של הלילהלב שלם
געגוע,
מילה אחת, כביכול פשוטה,
אך איך אפשר להסביר את משמעותה?
מילה אחת וחור בנשמה,
געגוע לאדם שלא יחזור,
געגוע לחיים התמימים שהיו,
געגוע לגוף, לנפש, לקול,
געגוע לחיבוק ולהיות קרוב,
כמו חץ בנשמה כך ההרגשה,
בלי שום אפשרות להגן עליה,
וזה לא יעבור וימשיך לכאוב,
אך אנחנו כאן כדי להמשיך לחיות,
כל בוקר לקום ולחייך למראה,
ולהבטיח לעצמך שהיום יהיה פחות רע,
היום נשאיר את הגעגוע בצד,
ובלילה כשהכל שוב צף,
נתנחם בכך שמחר יום חדש.
אוו זה יפה❤נקומה נא
הלוואי שיהיה טוב.
❤️לב שלם
אמן
...רחל יהודייה בדםאחרונה
יפה וממלא בגעגוע.

התחברתי מאוד
שקיעהנסציונה זקבך

שְׁקִיעָה 


הִיא זְמַן 


לִקְרַאת הָעֶרֶב 

 

שֶׁבּוֹ מִתְּכַּסֵית הַשֶּׁמֶשׁ 


אֶל מֵעֵבֶר לְקַו הָאֹפֶק 


בַּמַּעֲרָב.

...רחל יהודייה בדם
יפה,אהבתי.
יש גם משהו נוגה שהרגשתי כשקראתי
וואוו!באמונה תמידאחרונה


אוהבים לחרוז חרוזים, אבל נמאס לכם מחרוזים לא רלוונטיים?חנה א.

חדש חדש, מהיום תוכלו לסנן חרוזים לפי הטעמה - חרוזים במלעיל או במלרע.
קישור לחרוזית שלנו: חרוזית - חינמי מבית דיקטה
אל תדאגו לא צריך להתאמץ הרבה - ברירת המחדל תתאים את ההטעמה למילת החיפוש שהזנתם.

ואו איכותי. תודה(:אחרונה


תגידו, יש פה זכויות יוצרים?ה' אור לי.

כאילו שלא תעתיקו לי דברים שכתבתי פה?

אני חושבת שזה ברור מאליורחל יהודייה בדם
לפעמים בתור מחמאה יכולים לבקש לשמור משהו שמישהו כתב אבל לעצמם, וגם זה רק עם רשות
אני מאד מקווה!!!!באמונה תמידאחרונה


כתבתי.ה' אור לי.

שכחתי מעצמי כשאספתי מילים. 

ובכל זאת, מצאתי את עצמי בתוכן אחר כך.

 

מעניין..רחל יהודייה בדםאחרונה
עומד למותבאמונה תמיד

רקע לקטע-

מדובר בתקופת הקומוניזם.

בה רדפו את הדת, את המצוות, וסגרו את בתי הכנסת...

קצת הרסתי...

אבל בלי רקע אי אפשר להבין כלום.

 

זהו! זה הסוף שלי!!

זה היה נראה קרב חסר סיכוי! הם התקרבו אלי חרש, שומרים על דממה מוחלטת. בתחילה לא הבנתי מי הם... התבוננתי עליהם בחשש ובעתה אחזה בי... הם היו תמירים וחסונים, ומבעם מלא שיטנה. הם התקרבו אלי בעיניים רושפות, בעודם שולפים רובים.

עכשיו הבנתי שזה רציני! הם רוצים להזיק לי! הם רוצים להרע לי! רציתי לצעוק לעזרה, אבל מעין מחסום פנימי עצר אותי ובלם אותי מלדבר. 

רציתי לרוץ, לברוח, אבל מעין כבלים משכו אותי לרצפה בכח משיכה חזק.

ניסיתי בכל כוחי להיאבק, אך כח הכבידה היה חזק ממני. הרגשתי כי ניטלה ממני יכולת התזוזה.

הם התקרבו. לאט, לאט... היה להם את כל הזמן שבעולם. העיקר להצליח לפגוע בי!  ליטול את רוח החיות שבי. העיקר- המטרה! להתעלל, להכות, ולהשאיר אותי לבסוף חי-מת. בלי רצון, בלי תקווה. מת- חי.

 

 לפתע חברי קלטו את הקורה סביבי, ראיתי אותם  זועקים אחד לשני בזעקה מרה וקרן אור האירה אותי לרגע. אך רובם נמלטו ולא נשארו לעזרתי. את נפשם רצו להציל.

הבנתי אותם. אך עם זאת, כאב לי. במשך שנים עזרתי להם והייתי איתם, אך עתה בשעת משבר- לפתע הם נעלמים?!? הכאב חנק אותי, אך המציאות לא השאירה בידי ברירה, כי אם לשרוד.

בודדים מחברי שמעו את זעקתי ובאו לעזור. ניצוץ של תקווה האיר בי, אך הוא נשאר כניצוץ. כי האנשים הקיפו אותי במעגל חונק. ומבטם העוין אמר:

"אתה לבד!! לבד! הכי לבד שבעולם... למרות הסובבים אותך, זה רק אתה ואנחנו! ואנחנו פה כדי לפגוע בך."

"בין אם זה ייקח דקה, ובין אם שתיים. בין אם שעה, ובין אם יומיים. אנחנו כאן, חדורי מטרה. מקיפים אותך ולך לא נשאר דבר, כי אם להיפגע."

 

הם לא שתו ליבם אלי. לא אלי, ולא לחברי. את חברי אזקו, ואותי היכו ללא רחם. למרות שכלי נשק רבים היו בידם, הם לא חשבו להרוג אותי בשיטות מודרניות, אלא הוציאו פטישים גדולים!

הם ניגשו אלי והחלו להלום בי. חלקם הצמידו אלי באכזריות בולי עץ, וחלקם הצמידו אותם אלי במסמרים. מין שיטת איזוק פרמיטיבית שכזו…

מרוב עוצמה, לא חשתי בכאב.

הם היכו בי.                                                                                                                                                                         

ומרוב צער נאלמתי דום. 

 

נשארתי שם. בודד, אומלל, ויותר מכל, חסר אונים.

כולם עזבו אותי. השאירו אותי לבד.

ניסיתי לחפש קצת חום,

אבל עכשיו אני כבר קצת מאבד תקווה.

אני קופא!! שלג כבד ניתך עלי והם השאירו אותי פה עירום, חסר מגן, חסר הגנה.

פצעי עדיין לא הגלידו, המסמרים עודם נעוצים בבשרי, והזכרונות מכים בי בלי רחם.

אני זועק לעזרה.

מחפש נפש חייה, נפש חמה שתשיב בי את הרוח.

רוצה שהבנים יחזרו… שיחזרו אלי- שיחזרו אל בית הכנסת!!!!!

...רחל יהודייה בדםאחרונה
זה מאוד יפה

כתיבה מרתקת ומלאה ברגש.
אהבתי מאוד
זה פורום כתיבה חופשית? סתם רוצה לדעת...ה' אור לי.

כאילו, שירים והגיגים וכולי?

שמחהנסציונה זקבך

שִׂמְחָה

 

הִיא רֶגֶשׁ

 

חִיּוּבִי,

 

שֶׁבּוֹ הָאָדָם נָתוּן

 

בְּמַצַּב רוּחַ טוֹב

 

וּמְרוֹמָם.

...רחל יהודייה בדםאחרונה
אכן,עשה טוב השיר 🙂
..ציפור שיר.
יָצָאתִי לְטַיֵּל
מֵעֲלֵי שָׁם
הִרְגַּשְׁתִּי אֶת הָא-ל
שָׂמַחְתִּי כָּל כָּךְ
וְלֹא הִרְגַּשְׁתִּי נִשְׁכַּח
חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי
עַל הַיּוֹם
רָצִיתִי שֶׁלֹּא יַחֲלֹף
כְּמוֹ חֲלוֹם
רָאִיתִי צִפּוֹרִים
מֵעָלַי
וְרָצִיתִי
שֶׁהוּא
יָבוֹא אֵלִי.
...רחל יהודייה בדםאחרונה
עדין ויפה..
נגע בי ואהבתי

הכתיבה יפה ועדינה
...עצמי החביבה

טוב אני לא באמת יודעת לכתוב, בד"כ אני כותבת כזה סתם פריקות לעצמי, אבל ניסיתי הפעם משהו שונה וזה מה שיצא, אשמח מאד לתגובות, הערות והארות

 

אמת.

לעיתים נרדפת, מסתתרת מפחד חורשי רעה

לפעמים עזובה, ככלי שאין בו חפץ.

אמת.

יום יבוא, וקרנך תרום!

אז כולם יבקשו, יחפשו את קרבתך.

אך גם היום, במחשכים

ישנם שמבקשים למצאך,

ישנם החפצים בך להידבק!

...רחל יהודייה בדם
נוגע ללב ונכון.
תודה לך!עצמי החביבה


אהבתי..אני ועצמי:)
💖
משמח לשמוע! תודה!עצמי החביבהאחרונה


גם אתם מרגישים ככה לפעמים? גומת חן
....
ואיך זה קשה לי פתאום להיות בלימודים
במבחנים בבגרויות עם הרבה אנשים
נתונה לביקורת ושיפוטיות
מרשה לאחרים להוריד אותי
כאילו אני שטות
נלחצת
ומרחיקה את הסביבה
לא יודעת איך להתנהג
כי מרגישה שלא אוהבים אותי
כמו שהייתי רוצה
וזה קשה כל כך להיות בחברה
שלא מתייחסים אליי שאני מספיק ראויה
איתי רק כדי שלא אהיה לבד
המסכנה
הבודדה
וזה לא באמת ככה אני קצת מקצינה
אבל זו התחושה הכללית
שאני לא עדיפה
ויכול להיות שזה כל פעם יוצא שאין לי חברות בדבר שאני בו
ולכן אני מרגישה כזאת
נחותה
אבל עליי לזכור שגם אז אני מלכה!!!!!
מלכה וזהו
ואין מילה אחרת
אני שווה
ושום אחת לא תגיד אחרת
לא *** ולא ***
לא *** ולא ***
אני הכי שיש
כי אני אמרתי
ואני אוהבת אותי
ואני לעולם אוהב אותי❤️
...רחל יהודייה בדם
מכירה את התחושות..
מניסיון, כשפשוט תהיי את, שתהיי שלימה עם מי שאת ומה שאת, דברים ישתנו בעזרת השם
❤️❤️גומת חן
וואוו!!!!!באמונה תמיד

גורם להזדהות.

יפה וחזק ממש

תודה רבה רבה!!גומת חן
וואו ממש מוכר וכואב. כתוב מקסיםשרונההה


תודה🤗גומת חןאחרונה
עד הסוף הזרבין הבור למים
עיסוק מתמיד בשיפור
בירור חותך על מותר ו-
אסור לעצור
רגש טהור.
וכעת, הלאה.

דיבור מיושב
שיתוף מחושב
אמת אחת עדרים עדרים.
בקצב קבוע
הלך רוח ידוע.
ועכשיו?

דמעה נאלמת
חוסן נפשי
בדידות לפרקים, ושברון.
דרך לא דרך
מתיש להחריד
אור נשפך מסדקי החלון.

שיר ותפילה.
רגש נסתר וסתור.
שיקוף מציאות,
בירור של מהות,
ושוב, הלאה.
עד הסוף הזר.
...רחל יהודייה בדם
מגוון.
נעים וגם יש פה כאב.
יפה מאדpath
תנקיו וזה ❤בין הבור למיםאחרונה
להבין ולא להביןאני זמנית כאן
ואתמול את הרגשת חזק. כמה את עמוק שם. עם האנשים הפשוטים. וטוב לך שם. ורגוע. אבל כלפי חוץ זה לא מה שהעולם מחפש. ויש סיבות טובות. אבל אז. באה החמלה. והסבירה לנו. דברים שאי אפשר להסביר לשכל. והלב הצטרף אליה. ואני שתקתי להם. והשכל הופיע. והוא ככ יפה. ועוד מילים שעדיף לשמור. והבנתי אותו. אבל גם הבנתי את חמלה ולב. התפילה לחשה שאבוא. והצטללתי בתוכה חצי שקופה חצי לא. רק להבין ולא להבין. אותך אלוקים. שלי.
שלנו.


גבולותשירה חדשה~

תרקדי לך

אישה.

פשוט תרקדי!

 

כי שום דבר לא

יתפוס אותך ואף אחד לא

יגביל אותך ויאמר: כאן

יש קיר.

 

ואדמה אין

ושמים אין

וגבול אין

 

רק את,

את והריק שבפנים

ומוזיקת הרקע

לרגע לא עוצרת: שבי

בשקט.

שבי בשקט.

 

בשקט

בשקט

בשקט

 

שבי.

לא לזוז

לא לטעות

לא להיחשף יותר מהדיוק

של הדיוק של הדיוק שרק את

יודעת מה

 

---

 

תרקדי, אישה

לכל הרוחות תרקדי!

הן פתוחות בפנייך כולן

הרימי רגל

הניפי יד

 

חוללי לך במרחב האין סוף

סוף סופי הסופים.

 

הלב ממילא כבר לא יעבוד.

לפחות הגוף

...רחל יהודייה בדםאחרונה
וואי זה יפה ונוגה

אהבתי מאוד מאוד,
וטוב לקרוא אותך
נשמתימזמור לאל ידי
נשמתי היא קרן של אור
בתוך ים של בדידות קודרת
כשלהבות השאול מלחכות
את אחרון תשוקות חיי
אני נושם עמוקות
סופח אל קרבי את נשמתי האחרונה

כשהאור החיור
בוקע גלגלי עיני
אני נושא מבטי
אל שמש שחורה
שהאירה את יומי הקודר

כשאני נזכר במבט עייניך
עת עייניך הכבויות פגשו במבטי
אני נוצר בקרבי זיכרונות
מרים כמו הד שלהבת
חרישית
הנישאת לעת ערב

ועם בוא השקיעה
אף אני מתכנס
אל עולם ללא זמן
אל עצמי
אל הלב
הנטוש ללא שעל
ללא דרך חזרה
כמו צלילי חליל מכה
ומאיר בעלטה

ולוואי יום יבוא
את הדרך עוד אשא
על שכמי העייף
עוד ארים מבטה
הצפון הליכות
הרווי כאבים
אפלס דרכי אליה
לעד,
כמו זוג יונים...


...רחל יהודייה בדם
מלא ברגש,בכמיהה..

שיהיה רק טוב תמיד 🙏
אמן. תודה רחל😊מזמור לאל ידי
וואו איזה יופי!שרונההה


תודה!!! כיף לשמוע😇מזמור לאל ידיאחרונה
אחיםאסתי שטרנבוך

שָׁמַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם,

אַרְצֹנֶת שׁוֹמְמָה,

שֶׁנֶּאֱבָקִים בָּהּ עַל שָׁלוֹם

עַד כְּדֵי מִלְחָמָה.

 

דָּתוֹת, מִגְזָרִים,

אִידֵאָלִים וְדֵעוֹת,

עֲרָבִים, שׁוֹטְרִים,

נַעֲרֵי גְּבָעוֹת,

 

דָּתִיִּים, חִילּוֹנִים,

לִיטָאִים, חֲסִידִים,

יְמָנִים, שְׂמֹאלָנִים,

עוֹלָמוֹת מְנֻגָּדִים,

 

חַיָּלִים, בְּיֵינִישִׁים,

אַשְׁכְּנַזִּים, סְפָרַדִּים,

סוּגֵי אֲנָשִׁים,

צִבּוּרִים נִפְרָדִים.

 

כָּל אֶחָד וְדַרְכּוֹ,

מַבָּטוֹ, דֵּעוֹתָיו,

מַחְצִין אֶת עֶרְכּוֹ,

מַסְתִּיר חֻלְשׁוֹתָיו,

 

וְהַשְּׁאָר מִסְתַּכְּלִים

בְּמַבָּט מְעֻוַּת,

מַגְזִימִים, מַכְלִילִים,

וְהַסְּטִיגְמָה קוֹבַעַת.

 

אֲנִי עָלָיו לֹא יוֹדֵעַ,

אוֹתוֹ לֹא מַכִּיר,

אֲבָל בָּטוּחַ הוּא פּוֹסֵעַ

עִם הָרֹאשׁ בַּקִּיר,

 

מַפְגִּין עַל שְׂטוּיוֹת,

פּוֹעֵל בְּלִי לַחְשֹׁב,

מְוַתֵּר עַל תְּהִיּוֹת,

עַל בִּקֹּרֶת, מָשׁוֹב,

 

מִסְתַּכֵּל עַל הַחַיִּים

בְּאֹפֶן שִׁטְחִי,

לֹא חוֹשֵׁב עַל הַיְּלָדִים,

עַל חוֹבוֹ הָאֶזְרָחִי.

 

כִּי רַק אֲנִי הַצּוֹדֵק,

הַמֵּבִין, הַקָּשׁוּב,

שֶׁחוֹקֵר וּבוֹדֵק,

וְיוֹדֵעַ מָה חָשׁוּב,

 

שֶׁלֹּא סָגוּר בְּגֻמְחָה

מְרֻחֶקֶת וְשׁוֹנָה,

שֶׁצּוֹעֵד בְּבִטְחָה

בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה.

 

אֲבָל תַּכְלֶ'ס, בֵּינֵינוּ,

זֶה סְתָם יוֹצֵר מְתָחִים.

לֹא הִגִּיעַ זְמַנֵּנוּ

לִהְיוֹת פָּשׁוּט אַחִים?

וואי אהבתי ממשאני ועצמי:)
חשוב..
...רחל יהודייה בדם
כואב ונכון. ומעורר מחשבה.

לקחתי מזה משהו
תודה!אסתי שטרנבוך

אגב, גם אחים רבים, אז מותר לפעמים קורץ

תקשיבי את וואו טובהאלפיניסטית

אני ממש אוהבת את הכתיבה שלך

ואוו, אחד הטקסטים הטובים שקראתי!!!אביי


יפה מאדpath
תודה לכולם על המחמאות אסתי שטרנבוך


יפהדאקאחרונה
צודקת לגמרי
הלוואי...