שרשור חדש
שיר געגוערוצה_להיות_טוב

"שימו לב אל הנשמה"

"אני ישנה וליבי ער"

 

הנה שוב את קמה

פותחת את עיניים

הנה שוב את שמה

 

את פורסת כנפיים

שרה את שירך

שמפכה כמו מים

 

אני לא מבין איך

הייתי כל כך אדיש

חשבתי שאת אינך

 

מתוך הרפש המתיש

את קול פעימותייך

אני שוב מרגיש

 

שוב מאירות ענייך

בין כל הסדקים

שכיסו את פנייך

 

ונמסים האזיקים

שכבלו את הרגליים

ומתחברים החלקים

 

ונפתחים השמים

ומתאהבים בהכול

עם דמעות בעיניים

 

ואני בלי לשאול

נאחז בגלימתך

וסולח על הכל

...רחל יהודייה בדם
יפהפה מלא בטוהר וחן מתוק

וגם נוגע.
תודהאלפיניסטית

תודה רבה,

מאוד יפה ,יש פה הרבה רגש וכישרון . 

זה ממש יפהבננה8


תודההרוצה_להיות_טובאחרונה
משיח ישלים/מחכים לגשםגעגוע~

הקדמה קטנה: הקטע הזה הוא בעיניי תמצית כל הקטעים ביחד, הוא יקר לי ואפשר לומר שהוא היה הבסיס לכתיבה של הכל.
אשמח מאוד אם אפשר להתייחס לתוכן יותר מלכתיבה שיצאה קצת מסורבלת וארוכה.
מי שמצליח לקרוא הכל, חשוב לי לשמוע את דעתכם בנושא (אפשר בפרטי אם לא נוח כאן.)
תודה רבה⁦❤️⁩
---
צלצול טלפון.
מה כבר בוקר? רחלי שולחת יד עייפה אל הריצפה שליד המיטה. הנה הוא.
אמא.
מה הולך כאן לעזאזל. כמה טעויות ביום אחד.
היא עונה. בכל זאת.
אולי בכל זאת.
''רחלי?'' זה נתן נטע.
''מה.'' היא עונה בעצבים. אח מעצבן.
''רחלי אמ. תראי, אבא השתכר היום בסעודה ואז חזרנו הבייתה ואז הוא נרדם ישר ואז הוא קם להחליף בגדים ואז אמא התעוררה ואז הוא היה נראה מוזר ואז היא העירה אותי ו---''
''ואז?!'' לרחלי אין סבלנות והיא התעוררה הרגע והוא מספר לה סיפורים עם מלא 'ואז' וחוץ מזה שהוא לא נשמע צלול מי יודע מה.
''ואז אנחנו בבית חולים.'' נתן נטע אומר מבולבל והוא יודע שהוא לא יכול לקבל על זה את פרס מבשר הבשורות המוכשר והרגיש ביותר אבל גם הוא בעצמו עייף עייף ומפוחד.
הלב של רחלי נדרך. משהו מוזר זוחל בתוכה ומתיישב לה בקנה הנשימה. חונק חונק ולוחץ.
''ואז?'' היא שואלת ומרגישה הכי מטומטמת בעולם.
''אירוע מוחי'' נתן נטע נושם. ''לא פשוט''
''ואז'' רחלי לוחשת.
''תבואי, נראלי.'' נתן נטע לוחש גם.
רחלי שומעת את אמא בוכה ברקע ומישהו שנשמע כמו דוד אריה מתעצבן.
היא מנתקת. יושבת כמה דקות קפואה במיטה.
הכל מציף אותה. הזיכרונות, השנאה.
אבא.
היא מעירה את עדן לפני שהיא תשתגע ועדן מסיעה אותה לבית רפואה. לא לפני שהיא נותנת לה חיבוק חזק וארוך.
נתן נטע מחכה לה בכניסה.
''הדימום התפשט על חלק גדול מהמוח, אין טעם ומסוכן לנתח'' הוא אומר בשקט.
''ואז?'' שוב ה'ואז' המטופש הזה.
אבל היא לא מוצאת שום מילה אחרת.
''מחכים.''
רחלי לא שואלת למה מחכים. עדן מחבקת לה את הכתף ושולחת אותה לבפנים.
מיד כשהיא נכנסת לחדר אמא מחבקת אותה, בוכה.
רחלי נשארת קפואה והמוח שלה מנסה לעבד את מה שהוא רואה.
מיטה, חוטים. אנשים. הרבה אנשים יחסית לשעה המוקדמת. פנים מכווצות.
אבא.
היא רוצה להתקרב אליו, להגיד לו כל מה ש---
היא מרגישה פתאום שאוויר לא מצליח להיכנס לה לריאות. הכל בפנים נחנק לה.
והעיניים יבשות.
הכל יבש. וריק.
היא לא מצליחה לאבחן את מה שהיא מרגישה רק הלב שלה מאבד כיוון והיא רצה החוצה. בורחת בורחת.
עוקפת את עדן בכניסה.
יורדת במעלית.
החוצה החוצה.
היא נעצרת אחרי ריצה מהירה של כמה דקות ברחובות חצי חשוכים ליד גדר אבן.
היא מתכופפת לראות את צידה השני, בוחנת את המרחק בינו לקרקע, בהרגל של שנים.
שנים של שנאה ואיבוד עצמי ואיבוד הדעת.
מספיק גדול.
היא מניחה רגליים רועדות על הגדר.
הגובה מחריד אותה לרגע.
היא נושמת.
לא מסוגלת לעשות את הפסיעה קדימה.⁦
אבל גם לא אחורה.
אז היא נשארת לעמוד ככה.
רוח קרירה נושבת לה בעצמות.
ובלב - מבול.
---
עדן רצה אחרי רחלי, לרגע היא מאבדת אותה ואז מוצאת.
שמלה מתנופפת ברוח. שיער פרוע.
עדן רוצה לרוץ אליה ולקטוף אותה משם, להחזיר אותה למקום הזה, היציב והשפוי שהיא הגיעה אליו בחודשים האחרונים.
קול בתוכה לוחש לה שלרחלי יש כבר עבר בנסיונות התאבדות ו---
לא הפעם.
היא יודעת את זה ומופתעת לרגע מכמה שזה ברור לה. רחלי כבר לא שם, היא עברה דרך.
וכמו שבטוח שתהיה נסיגה עכשיו ככה בטוח שהיא תצמח ממנה. הלב שלה נרגע.
היא נשארת לעמוד רחוק.
לא להבהיל אותה.
כן לשמור.
---
רחלי מרגישה משהו מאחוריה.
זאת עדן, היא יודעת.
''למה עכשיו?'' היא שואלת בשקט. בלי לסובב את הראש.
עדן לא עונה.
''למה עכשיו, אה?'' היא ממשיכה לדבר אל התהום שמתחתיה. ''למה בדיוק כשכבר הגעתי לאיזשהו מקום יציב שוב הכל מתפרק, למה." הגובה מסחרר אותה לרגע והיא עוצמת עיניים.
עדן ממשיכה לשתוק.
זה נוח לרחלי.
היא ממשיכה לדבר לעצמה. לעדן.
לתהום. שבלב.
''רציתי שהוא יראה את נחמן שלי'' היא לוחשת.
עדן לא יודעת על איזה נחמן היא מדברת אבל היא מניחה שזה משהו שקשור לנחמן של ליבי.
הוא כבש את רחלי והאמת שגם עדן חלמה לא פעם על ילד כזה. חכם וטהור ושובב.
''רציתי שנשלים מתישהו'' רחלי חושבת בקול. ''רציתי שיום אחד יהיה לי מספיק כוח ואני אעמוד מולו, ונתפייס ונתקרב ונאהב.'' היא מסתובבת לעדן, רק עם הראש. עוד לא יורדת מהגדר. ''את אמרת לי שכל דבר אפשר לתקן, שכל דבר אפשר להשלים!'' היא מטיחה בה. ''כשמישו מת אין לתקן. אין. הכל ישאר פתוח ומדמם.''
עדן לא מדברת אבל היא מתקרבת אליה ובאה לחבק אותה.
רחלי דוחפת אותה. ''אל תחבקי אותי, תעני.''
לעדן אין מילים לכאב הזה. לאובדן.
''מה ירפא את הפיספוס הזה'' רחלי מתעקשת. ''מי ישלים את החלק החסר הזה, אה?''
''משיח ישלים.'' סוף סוף עדן פותחת את הפה. ''משיח ישלים, רחלי. משיח יבוא והוא יאסוף את כל הפינות החסרות ויחבר אותן.''
''ועד אז?'' רחלי שואלת.
עדן נותנת לה יד. ''עד אז נכאב. נכאב ונתפתל ונתחרט.
ונחכה רחלי, נחכה ליום שבו משיח יבוא וינגב לנו את הדמעות והוא יביא איתו את כל החלקים האבודים של הגלות ויחבר אותם, באהבה אין קץ. בגאולה שלמה.''
עדן מושכת בעדינות את היד של רחלי, מסמנת לה לרדת. רחלי יורדת לאט.
שמש של זריחה מתחילה לעלות מלטפת את הלבבות החסרים, המחכים. להשלמה.
הגוונים בשמיים מתאחדים לתכלת זוהר.
והן הולכות לאט, יד ביד.
חזרה לאבא.
---
החדר מבחוץ נראה מפוצץ יותר ממקודם וקולות צעקה עולים ממנו, המחנק בגרון של רחלי מתגבר ואז מגיע לשיא ומתפרק. היא פורצת לחדר.
נתן נטע וכמה דודים ובחורים מהישיבה שהספיקו להגיע צועקים שמע ישראל ליד המיטה.
כל הבכי שהיה כלוא בתוכה מתנקז לרגע אחד.
מוות.
היא לא יודעת כמה זמן לוקח עד שהיא דוחפת שמה כמה אנשים בלי לחשוב אם זה בסדר. היא מתקרבת למיטה, תופסת את היד.
היד שליטפה לה את השערות בגיל שלוש. היד שהכינה לה במסירות תה עם שוקולד בגיל עשר כשכאב לה הגרון.
היא קרה.
הבכי שלה מתגבר והיא לוחשת לו סליחות והבטחות וכל מה שהיא כל כך רצתה לומר כבר כל כך הרבה זמן.
והיא רוצה שהוא יענה, שהם ידברו. שיצעק, שיכעס. רק לא ישתוק במוות.
והוא שותק.
בעיניים עצומות, בפנים שלוות.
היא לוחשת סליחה אחרונה. וכן, אני סולחת.
ובפנים היא יודעת שהכל הרבה יותר מורכב וחלקים מפורקים ימשיכו להתמוטט בתוכה והרבה פינות ישארו לא פתורות. מחכות למשיח.
שישלים את כל החלקים החסרים.
וירפא אותנו. בנחמה מתוקה.
וכעומק החור והחיסרון - כך גודל הנחמה.


תחפושות/מחכים לגשם - פרוזה וכתיבה חופשית
...רחל יהודייה בדם
וואו.
נוגע, מסורבל לא מסורבל,
יש לך כתיבה ממכרת.

כתבת ממש נוגע
ובוגר.
..געגוע~
תודה על התגובות שלך.
(את מקסימה שאת קוראת הכל⁦❤️⁩)
...אני ועצמי:)
משיח ישלים..''
וואו.
תודה תודה
ומטורף שהגעת לזה..

הכתיבה שלך סוחפת..
תודה לךגעגוע~
קראתינשמה שלי
זה וואו.
תודה על זה.
נגע בי ממש.
את כותבת ממש מיוחד
..געגוע~
משמח שזה הצליח לגעת, תודה.
קראתי הכל. מילה אחר מילה.אני הנני כאינני

ועצרתי את עצמי מלהזיל כמה דמעות. חזק ביותר. אמיתי "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".

תודה. רבה!געגוע~
אבאלהאהבה.
אבאלה
..רק הפעם.
זה מידי כתוב עלי.


אבא.
תודה שקראתןגעגוע~אחרונה
האמונה שבי../התמודדות/הרגשהבננה8

שערי שמיים

קרעים בידיים

חלומות נעולים במגירה

מים זורמים כמו שתיקה

כנפיים סדוקות

חיברתי מנגינות

קר בחוץ

ממשיך לרוץ

הכתיבה מרפאה

שלווה שרויה

 

לא בובה על חוט

בסוף שקיעה

הכל יכול לקרות

כותב שירה

לוקח עיפרון

נותן ביטחון

יחד עם אלוקים

נותן חיים

אני ישן וליבי ער

לא מוותר

 

פתקים עוברים

דפיקות חולפות

לבבות שבורים

שוברים צלקות

הפחד בעיניים

יזלוג כמו מים

ניצוצות של תקווה

אור נקרע

כוכבים מתנפצים

שובר כללים

 

פזמון-

מילים שקטות

אורות רכים

שתיקות פשוטות

נסו הצללים

השמיים פתוחים

אור על הפנים

דמעות רסיסים

לילות שבורים.

 

אני ממש אשמח לשמוע את דעתכם/ן!

...רחל יהודייה בדם
מאוד יפה,
עדין ,טהור ,יפה ונוגע.
תודה רבה רבהבננה8


וואי אהבתי ממשהרמוניה

אתה כותב מיוחד

וואיי תודה רבה רבהבננה8

לאן נעלמת? 

נגמר הסגר... חזרתי לעבודה... יותר נכון לעבודות אבל בסדר😅הרמוניה


הבנתיבננה8


וואו אין לי מילים, מדהים דימויים ומטאפורות שמשכו לי את הלבנודד ומבקש


תודה רבה רבהבננה8אחרונה

איזה כיף לקבל תגובה כזאת.

שָׁלֵםפשוטים.
כָּכָה אֵיךְ שֶׁאַתָּה
עִם הַפְּגָמִים חֶסְרוֹנוֹת
כְּאֵבִים זִכְרוֹנוֹת
חֻלְשׁוֹת תַּאֲווֹת
רְצוֹנוֹת אֲהָבוֹת
כָּכָה עִם הַלְּבָטִים עִם הַקְּשָׁיִים
עִם מָה שֶׁהָיִיתָ רוֹצֶה לְהַעֲלִים
לִבְנוֹת סִפּוּר יָפֶה מָה שֶׁאַתָּה חוֹלֵם
אֲבָל רַק כָּכָה אַתָּה שָׁלֵם
וואו עמוק.יש סיכוי לאהבה?


מאוד הלואי ונפנים את זה חתיכת עבודה...פשוטים.
צודק. הלוואי באמת.יש סיכוי לאהבה?


...רחל יהודייה בדם
מאוד יפה ונוגע..
אני חולק על המסר. נקודה ראשונה.אני הנני כאינני

משוררים הם תמיד פילוסופים - אבל בהכחשה.

כתיבה כיפית. אני מאוד אוהב להגיע לקטע בשיר שצריך לשנות את קצב הקריאה למשהו יותר מהיר, ואז חוזרים לנוח ואפ' לשורות ארוכות ארוכות. ייש"כ.

..מייאואחרונה


תודה! איזה כייף לקבל תגובות מפרגנות!פשוטים.
חיי פנימייה/הבוקרבננה8

6 בבוקר השעון מעורר מצלצל "תאיר אותי באור גדול" יוצא ממנו, ושוב פעם אני מגלה ששמתי שעון מעורר שעה לפני שאני צריך בכלל לקום, אני בקושי קם ומכבה את השעון מעורר וחוזר לישון,

אחרי 5 דקות השעון מעורר שוב פעם מצלצל, עוד הפעם אני בקושי קם ומכבה אותו, אותו הדבר חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים עד שאני באמת קם.

קם חצי שעה לפני הזמן שאני אמור לקום בו כי אני צריך להתארגן, אני קם בשקט בשקט כדי לא להפריע לחברים בחדר אני בעצמי עדיין חצי ישן אז למה שאני אפריע לחבר'ה? 

מצחצח שיניים שוטף את הפנים כדי להוריד את כל העייפות שיש לי על הפנים, מוריד את הפיג'מה ושם על עצמי בגדים נורמאליים וחוזר למיטה, שם על עצמי את הפוך וחוזר לישון, כי למה לא לישון עד שהמדריך מגיע?

10 דקות לפני שהמדריך מגיע אני מקים את עצמי כי אני רוצה להגיע לבית מדרש בזמן ואפילו לפני הזמן, קם שם גרביים עליהם נעליים ומתחיל להעיר את החבר'ה בחדר אחד אחד, קומו! 

בסופו של דבר רק אחד או שניים קמים באמת, והנה דביר נכנס לחדר המדריך! 

דביר המדריך יעשה הכל כדי שהחבר'ה האלה יקומו כל דבר! הו מתחיל ב"בוקר טוב" ונגמר ב...נטלת מים על הפנים או שהוא מקים אותך לכיור ושוטף איתך ביחד את הפנים, 

ואני מהצד מתפקע מצחוק, ושניה אחרי זה יוצא מהחדר לבית מדרש, בדרך פוגש כמה חבר'ה "בוקר טוב" "בוקר טוב" וממשיך לבית מדרש, שם כמו תמיד אני רואה כמה חבר'ה בודדים שבדיוק מניחים תפילין או לומדים משהו.

אני הולך למקום שלי ומתחיל להניח תפילין, לאט לאט החבר'ה נכנסים אחד אחד עפוצי שינה לכל אחד פרצוף כרית יותר גרוע מהשני, אני ממשיך לפסוקי דזמרה ועוצר ב"ישתבח",

לוקח לי ספר אמונה או ספר על התפילה ומתחיל ללמוד עד שהחזן יגיע לישתבח, לאט לאט הבית מדרש מתמלא החבר'ה נכנסים אחד אחרי השני כל אחד מתחיל לשים תפילין ולהתפלל,

החזן מגיע לישתבח ולרוב עדיין אין מניין, קופצים לחדרים להעיר את החבר'ה שלא קמו כדי שיהיה לנו מניין, אני רץ לחדרים של החברים הטובים שלי כדי להעיר אותם כמה שיותר מהר,

כל אחד הולך לחדר אחר ופשוט מעיר באותו החדר את כולם, חלק מתעוררים וחלק לא מוכנים לקום ונשארים לישון, החבר'ה מתארגנים בחדרים מהר ובאים לבית מדרש כדי שנתחיל, יש מניין, התפילה מתחילה!

"ישתבח שימך לעד מלכנו..." החזן מתחיל וכולם אחריו "האל המלך הגדול..." וממשיכים בתפילה, במהלך התפילה יש כמה גיחוכים של צחוק באמצע, וגם כמה מבטים חזקים בעיניים של חברים טובים,

פה ושם חבר'ה מדברים בחזרת הש"ץ צוחקים, רבים, עולות מחשבות על כל מיני דברים ולכל מיני אנשים במהלך התפילה.

התפילה מגיעה לסיומה כולם שרים "אני מאמין.." הרמוניה של קולות משתלבת ביחד רגע ממש מיוחד!

מתיישבים לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" ואני מנסה לעלות במוחי האם חיפשתי את אלוקים בין כל ההפרעות האלה? 

מתחיל לקרוא "שניים מקרא" ונכנס לתוך זה.

אומר את העליה של אותו היום מקפל את התפילין מסתכל מי עוד נשאר בבית המדרש כמה בודדים נשארו או שעדיין אומרים "שניים מקרא" או שהם לומדים, שאר החבר'ה בטח הלכו לחדרים או לעזור עם הארוחת בוקר,

הולך לעבר החדר שלי נכנס אליו ומסתכל בטלפון 2 הודעות חדשות פותח אותן וקורא "בוקר טוב מה המצב? יש מצב אתה שומר לי ארוחת בוקר פשוט הלכתי לישון, ואם בא לך אולי להעיר אותי גם לשיעור אני ממש אשמח" זה מה שכתוב בהודעה "בטח שאני אשמור לך, ואני אנסה להעיר אותך בעזרת ה' בלי נדר" אני כותב לו,

הולך לעבר החדר אוכל ורואה שיש קורנפלקס עם חלב סלט וגבינות, אני מכין צלחת לחבר ורק אחרי זה צלחת לעצמי, הולך לחדר של החבר מניח לו ליד המיטה והולך בשקט, מתיישב בחדר אוכל ומתחיל לאכול בין לבין מדברים עם חברים מקשקשים, צוחקים וממשיכים לאכול.

מסיימים לאכול מסתובבים קצת בחוץ ואז הולכים או לחדר או לבית מדרש מחכים לזמן של השיעור, 9:10 מתחיל השיעור, הולכים כולם לעבר הכיתה הרב מחכה כבר בכיתה רק שנבוא והוא יתחיל,

כולם בכיתה לפעמים לא כולם הרב מתחיל את השיעור,

ככה סדר של שני שיעורים אחד שהרב מעביר והשני חברותות, אני אוהב את החברותות כי אני עם אחד החברים הטובים שלי, יש הפסקה בין שני השיעורים כדי שיהיה לנו זמן לנשום קצת אוויר.

ככה מתחיל היום שלי בפנימייה.

...רחל יהודייה בדם
יפה.. נשמע עולם מעניין..

בהצלחה לך🙏
תודה רבהבננה8אחרונה


תחפושות/מחכים לגשםגעגוע~
היה אמור לעלות בפורים אבל לא רציתי להעלות שני קטעים רצוף ואחרי זה התעכב קצת.. פחות רלוונטי עכשיו אבל טוב מאוחר מלא כלום;)



האולם של הישיבה עמוס מהרגיל ואפוף ריח של אלכוהול וזיעה.
שלמה יושב בראש השולחן.
הוא לא שתה הרבה, הוא אף פעם לא שותה הרבה. הכל צריך להיות במידה ושליטה.
אז למה הראש שלו כל כך כבד. למה.
הוא מסמן לאריה למזוג לו עוד קצת. אולי הוא רק צריך להתרענן.
הוא מרגיש יותר טוב אחרי הכוסית הזאת והוא פותח בשירת 'שושנת יעקב' שעוברת בגלים מהירים בכל השולחנות עד שהיא הופכת להד אדיר של קולות.
נתן נטע יושב לידו. שותה בלגימות קטנות, רק בשביל המצווה. שומר על חיוך פורימי מאופק ומשחזר בראש את הדבר תורה שהוא ימסור עוד מעט.
שלמה מסתכל על הבחורים מסביב לשולחנות. הם נראים לו פתאום המון. וזה רק הולך וגדל ומכפיל את עצמו עד שהעיניים שלו מתעייפות והכל הופך מטושטש.
הוא מסתובב לנתן נטע. ''תשתה!'' הוא מוזג לו.
המפה נצבעת באדום והכוס נשארת שקופה, וריקה.
''אבא..!'' נתן נטע נבהל ומחפש איזה טישו לנקות את היין לפני שהוא יצבע גם את החולצה שלו.
שלמה שם אצבע על השפתיים. ''שה. שה. תשתה!''
נתן נטע נבוך. אבא אף פעם לא מתנהג ככה.
תמיד הוא רציני כזה. אצילי.
ראש ישיבה.
הוא מוזג ושותה קצת. כי הוא ילד טוב והוא מכבד את אבא.
רק שאבא היום קצת לא מכבד את עצמו.
שלמה מתרומם עכשיו בכבדות, שואב את עצמו מהכיסא. הוא מרים שתי ידיים למעלה.
''שה! שה..!''
הבחורים כולם, כולל השיכורים לחלוטין משתתקים.
הראש ישיבה רוצה לדבר.
בעזרת נשים יהודית מצטופפת עם עוד כמה נשים לשמוע את בעלה. משהו בעמידה שלו נראה לה מוזר ומההיכרות הארוכה שלה איתו, היא יודעת פתאום שהפעם היין לא יוציא ממנו דברי תורה חריפים כמו בכל שנה.
היא מסתכלת על נתן נטע, מצפה שהוא יעשה משהו לעצור את שלמה לפני שהוא יעשה שטויות אבל נתן נטע רק מוזג לעצמו עוד כוסית והמבט שלו אומר לה שהילד הולך בדרך אביו.
ואיך לומר? הולך להיות פה שמח.
רק השאלה למי.
לה לא.
היא מתכווצת כששלמה מתחיל לדבר.
''פעם הייתה לי ילדה.''
יהודית נושכת שפתיים. שלמה מנסה להתרכז.
''פעם הייתה לי ילדה, עם שיער זהב והיא התחפשה לכלה, בשמלה לבנה.''
כמה המהומהים תמהים עולים בקהל, שלמה משתיק אותם. ''ואז היא שאלה אותי 'אבא, לָמַה מתחפשים?' ואני ניסיתי להיות אבא חכם ושנון ואמרתי לה שאנחנו מתחפשים לְמַה שהיינו רוצים להיות, אבל היא לא קנתה את זה.'' שלמה עוצר לרגע, מתרפק על הזיכרון המתוק, על ריח הוופל שהיא הפסיקה לנגוס בו כשהיא ענתה לו. וממשיך. ''היא ניערה את התלתלים היפים שלה במרץ ואמרה לי 'לא אבא, אנחנו מתחפשים כי אנחנו לא רוצים שיראו מי אנחנו באמת.' ואז היא נתנה עוד ביס בוופל שהיה לה ביד והמשיכה לשחק בזר שלה.'' שלמה משתתק.
כמה מהרבנים מחליפים מבטים ובין הבחורים עובר גל מגחך.
יהודית קומצת אגרופים.
שלמה עוצם עיניים. ''אנחנו לא רוצים שיראו מי אנחנו באמת, אז אנחנו מתחפשים. שמים קצת כובע קצת זקן קצת פאות שמסלסלים תוך כדי לימוד כדי שיחשבו שאנחנו מתרכזים ו---''
טראח.
נתן נטע קם בתנופה. הכיסא שלו נופל אחורנית גורר איתו חצי מפה ועליה בקבוק שמתנפץ לרסיסים.
הוא לא שם לב.
''ומה זה שווה כל זה, אה?'' הוא מושך בזקן שלו. ''מה. זה. שווה. אה??''
שלמה המום לרגע.
''מה זה שווה..'' הוא חוזר אחרי נתן נטע ממלמל. ''זה סוגיה קשה זה. זה ממש קושיה לא פשוטה. כלום לא פשוט.. לא פשוט..'' הוא מתיישב עם הראש בין הידיים, מהורהר ואז מתרומם בצעקה. ''אבל זאת התורה!'' הוא קורא בניצחון. ''הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה ומצוות וחוקים וכללים וזה---'' כאב חד עובר לו בראש ומשתיק אותו לרגע.''זה מה שצריך להיות.'' הוא פוסק אחרי ההפסקה הקצרה.
הוא בא להגיד עוד משהו ואז שוב.
טראח.
כל העיניים מופנות הפעם אל הקצה השני של השולחן. זלמן נעמד שם, שיכור יותר משלמה ונתן נטע ביחד.
''תקשיב אלי רבי שלמה, תקשיב אלי טוב'' הוא מנופף לו באצבע. ''השם יתברך נתן תורה לעמ''י, והוא נתן צדיקים, והוא נתן נביאים ופוסקים. אבל הוא נתן גם לב, ואם אתה לא משתמש בו ר' שלוימה---'' האצבע שלו הופכת לתנועת איום ''אם אתה לא משתמש בו גם המלאך גבריאל לא יוכל לשחרר אותך מהגלות שלך.'' הוא מתייישב מיד כשהוא מסיים בהחלטיות.
ושלמה מרגיש שוב את הכאב החדש בראש והפעם הוא מחזיר הד גם מהלב.
הוא מתמוטט אל הכיסא כאילו ירו בו חץ ולא מוציא מילה עד סוף הסעודה.
נתן נטע יושב לידו ומקונן על הלב שלו, על תחפושות ועל המלאך גבריאל עד שמישהו שולח אותו לישון.
מאוחר בלילה שלמה נסחב הביתה, הוא מתיישב על המיטה שלו עם הבגדים והנעליים.
רגע לפני שהוא משתטח על המיטה ושוקע בשינה עמוקה הוא מחליט להשתמש בלב שלו, הלב שנשבר בתוכו כל לילה. הלב שמתגעגע וכוסף לילדה אחת בתלתלים זהב ושמלה לבנה.
הוא שולח את היד אל הפלאפון של יהודית שנמצא על השידה. מחפש.
הנה, הנה מה שהוא מחפש.
מה שהלב שלו מחפש.
הוא לוחץ על הכפתור הירוק.
הטלפון מצלצל ומצלצל.
''אין אותה.'' הוא לוחש לעצמו באכזבה.
הוא נשכב על המיטה. ''ואם תמצאו אותה, מה תגידו לה..?'' הוא שואל את עצמו בטון למדני ועונה בקול עייף. ''תגידו לה שאני חולה מאהבה, לא מכעס לא מבושה רק.. רק מאהבה.''
אף אחד לא נמצא בחדר כדי להעביר הלאה את הגל המתגעגע הזה ושלמה צונח אל תוך הכרית ושוקע בשינה עמוקה.

רחלי מתמקמת בחדר שעדן אירגנה לה ללילה.
היא פותחת את הטלפון אחרי מלא זמן ומסננת הודעות לא חשובות.
שיחה שלא נענתה מאמא.
הלב שלה קופץ. אמא לא תתקשר סתם.
מצד שני, אולי. אולי---
אולי היא גם מתגעגעת.
היא מבטלת את המחשבה הזאת מהר לפני שתתאכזב וחוזרת אליה.
יהודית מסיימת לשטוף כלים ונכנסת לחדר.
הטלפון שלה מהבהב.
רחלי.
היא עונה בבהלה. למה רחלי מתקשרת.
''קרה משהו?'' היא שואלת מיד.
''בדיוק רציתי לשאול אותך'' רחלי אומרת.
וכמה מטופש שאחרי חודשים שהן לא דיברו זה מה שיש לומר.
''למה שיקרה משהו?'' יהודית לא מבינה.
גם רחלי לא. ''למה התקשרת?'' היא שואלת.
''את התקשרת'' יהודית מחזירה לה.
רחלי נאלצת להודות שזה נכון היא התקשרה הפעם אבל לפני זה--- לא חשוב.
אין לה כוח להסביר ובטח בכלל נלחץ לה בטעות.
''לא חשוב ביי.'' היא לא מחכה לתשובה ומנתקת.
עצבות מוזרה נוחתת עליה פתאום.
אף אחד לא התגעגע אלייך טיפשונת.
העיניים שלה נחות על מטפחת צבעונית של עדן והחיוך חוזר לה לפנים.
כל המטפחת מלאה סמיילים צהובים זורחים.
שתהיה בריאה עדן הזאת.
היא נעמד מול המראה, אוספת את השיער לקוקוס עגול במרכז הראש וקושרת מעליו את המטפחת.
עקום ומכוער ולא מקצועי בעליל.
היא מחייכת לרחלי הזאת שבמראה ולסמיילים שעל הראש שלה.
ובפעם הראשונה בחיים היא מתחפשת ולא בשביל שלא יראו מי היא באמת.
בפעם הראשונה, היא מתחפשת.
למשהו שהיא הייתה רוצה להיות.


נותנים לו. אוי אוי אוי./מחכים לגשם - פרוזה וכתיבה חופשית
...רחל יהודייה בדם
איזו כתיבה נוגעת.
יש לך נשמה טהורה ויפה,
פשוט רואים את זה.
זה טהור ונוגע עד כאב
...געגוע~
וואו⁦❤️⁩ תודה לך!
יפהפה!Cherry
תודהגעגוע~
..אהבה.

את פשוט ואוו. אין לי מילים. את גדולה. זה רמה גבוהה מאד. 

זה מדהים. זה פשוט מופלא.

הייתי רוצה לקרוא ספר שלך.

ואוו.

..געגוע~
תודה שימחת⁦❤️⁩
וואונשמה שלי
זה מיוחד
תודה.געגוע~אחרונה
גן עדןמזמור לאל ידי
"אני חושב שגן עדן זה המקום שבו כל המילים האבודות נמצאות..."

וואו,זה ממש טוברחל יהודייה בדם
וואו...גלקסיה

איזה יופי

תודהמזמור לאל ידיאחרונה
זה יפה..מענייןחלילוש
זריםאלפיניסטית

 

 

 

 

 

תפסיק להבטיח לי שאתה איתי

אני חייבת להתיר את הספק

בלי לשקר, רק תהיה אמיתי

הכל יצא לאור עכשיו והלב שלי דופק

 

אז קבענו להיפגש במסעדה ולדבר

ממש כמו שני אנשים בוגרים

בלי לצעוק באמצע ולהישבר

ולעבור לדון בנושאים לא קשורים

 

נסתכל על אנשים הולכים וצוחקים

ונזמין עוד כוס קפה לשתות

ונשתכנע שאנחנו לא מפורקים

אלו רק החיים שגורמים לנו לסטות

 

וכשהשמים מחשיכים והלילה ממשי

אתה תשלם חשבון ותאמר באיפוק

בבקשה אל תיקחי את זה אישי

זו בטח הילדות שהוציאה אותי דפוק

 

אני אעדיף לא לשמוע יותר

אז אני אבקש ממך לשבת ביחד

על ספסל ברחוב בלי לדבר

רק לשתוק ולתת מקום לפחד

 

הלילה יעמיק הכל פתאום שקט

העוברים ושבים יהפכו ליותר סדוקים

אני ארעד מהקור. ואתה תביא לי ז'קט

נביט בשני שיכורים מועדים, מחובקים.

 

וכשהפנסים יכבו והשמים יהפכו בהירים

קו האופק יצבע וורוד. כהבטחה

אתה תגיד לי שאף פעם לא נהיה זרים

ואני כל כך ארצה להאמין לך

 

 

 

 

 

 

...רחל יהודייה בדם
יפה נוגע ומעורר מחשבה

אהבתי.
תודה רחל.אלפיניסטית


זה יפהחלילוש
וכואב, כ''כ..כמה כואב שהאמון משטה
יפה מאוד.אני הנני כאינני

ו...

תודה רבה חלילוש ו"הינך כאינך".אלפיניסטית

ו.....מה?

ו...אני הנני כאינני

כואב, נוגע, מרטיט את הלב... מילים שמבטאות זעזוע של רגש.

ו.....אלפיניסטיתאחרונה

תודה רבה.

soulמזמור לאל ידי
השליכוני חלל
בין ארבע אמות
בין ידים מחוספסות
לרגעי חלל

הסירוני בין מרבדי תשוקה
לצללי מדבר אכזב
את מחול כיסופיי
חוללו שנית
כנוגה זוהר

את שלכת הסתיו
החזירו
בינות סלעי בשן
אימתנים
חול שמיים
יכסוף

וזוהרי כוכבים
ינצנצו
בינות משברי החשכה
את שמיכת הטלאים
שטווית בלכתך
גוללי מעל הכל
השקיטי הליכתך
לילות רוחשים
השקיטי יומך
הרווי נחשים

פתחי ליבך
פתחי חייך
כלוע תכריכי מיטה
את לובן עיניך
הוסיפי לחזות
בין ערפילי חמה
כמו אז
כמו פעם
טרום עידן
טרום עלטה
טרום נשמה
טרום נשימה.


...רחל יהודייה בדםאחרונה
יפה ומעניין

כתיבה מיוחדת
בוטן קשה לפיצוחאני הנני כאינני

יש כאן דור, הוא לא נפתח וקצת מורח

יש כאן מור, שמן הסתם עוד יש בו ריח

ואם רק יקרה ויפרח

אור חדש עלינו יזרח

אני. מאמין. שזה קרוב.

 

לאהוב, לאהוב - לקבל ולפעמים קצת לכאוב

רק השלום יפריד ממנו

את כל צללים.

 

ו-זה - לא רק אני ששומע, את קול התור מתגעגע, שובו בנים שובו, שובו א-לי. שובו א-ליו.

 

קול, קורא - מי לה' אלי.

קול, קורא - לב האבן ישבר ודי.

אור, מורה - דרך ישרה לפני.

אם רק, תראה - זה לא יקרה, לא בלעדי.

 

לאהוב, לאהוב - לקבל ולפעמים קצת לכאוב

רק השלום יפריד ממנו

את כל צללים.

קרוב, קרוב - זה לא אומר שלא יהיה לךְ טוב

העולם הזה עומד עלינו

אז כדאי שניהיה שלמים.

אז כדאי שנהיה שלמים.

אז כדאי שנהיה - אנחנו.

...רחל יהודייה בדם
ממש אהבתי.
מכניס לעולם אחר, טהור
מרתק ויפה וגם נוגע
תודה, זו המטרה.אני הנני כאינני

שמח לשמוע שהדברים מגיעים למטרתם.

..חלילוש
זה כתוב מדהים ומרגש, ''זה לא רק אני ששומע, את קול התור מתגעגע, שובו בנים שובו..''- נגע עמוק וטלטל, זה יפה. ממלא אור השיר הזה, תודה רבה!
אגב, כיף שחזרת(:
תודה רבה אח יקר!אני הנני כאינניאחרונה

אני מזפזפ פה לפעמים, בין הזמנים וזה...

מפחד מלאהובהחיים תותים????

אם היה לי האומץ לומר

שבאלי להיות מאושר

שיש סיבה לכל דבר

שאפשר שלא לבכות על הכר

לחזור מהזיה למציאות

שעוד נותר בעולם שפיות

לנצל כל הזדמנות

והכל יהיה יותר פשוט

לקחת סיכונים

לחבר בין חלומות לחיים

 

אבל אני מפחד

שהכל בידי אאבד

מעדיף להשאר קטן

מלשאול: מה המטרה? לאן?

מפחד נורא מלאהוב

שכשאצטרך לא תהיה קרוב

 

להסתכל על עצמי במראה

להבין שיש דרך חזרה

שכמה רחוק שנסחפתי

לומר: זהו, חזרתי

לחבק את העולם

לחשוב שהוא ורוד ומושלם

לבקש מאלוהים

זכור לי רק את הרגעים

של מנגינה ששרטה

של עין שהזילה דמעה

של נשמה שהשתוללה בסערה

של לב שבור מתחנן לטהרה

 

 

 

 

...רחל יהודייה בדם
וואי זה כל כך..
כל כך נגע בי, זה עדין יפה ונוגע מאוד
...נבוכי הדוראחרונה

וואו.
פשוט וואו.
זה טהור ונוגע כ"כ. כתיבה נפלאה.

 

(אין לי כותרת)חלילוש

לֹא עוֹמֵד בָּרַף, לֹא מְנַצֵּחַ
רַק רוֹצֶה תְּשׁוּבָה
תְּשׁוּבָה אֲנִי רוֹצֶה

 

מְנַחֵם שׁוּב אֶת עַצְמִי
בְּדִמְיוֹנוֹת שֶׁל סְרָק
מְנַחֵם רַק אֶת אוֹיְבַי
עוֹד יְנַצְּחוּ

 

כּוֹאֵב עַד כְּלוֹת נַפְשִׁי
אַךְ רוּחִי עוֹד בִּי
מְפַעֶמֶת, מַזְכִּירָה
עוֹד יָבוֹא יוֹמִי

 

יוֹם שֶׁבּוֹ שָׁלוֹם
אֹמַר לָאוֹהֲבִים חַבְּקוּ
לֵב אֶל לֵב פָּתוּחַ
לִרְוָחָה

 

כְּבָר מוּכָן הוּא בְּתוֹכִי
כְּאֶפְרוֹחַ מְבַקֵּשׁ לְהִתְפָּרֵץ
נָכוֹן יוֹתֵר אוּלַי
כְּמוֹ הַבֵּיצָה לְהִתְפַּקֵּעַ

 

לֹא מְוַתֵּר עָלָיו
לֹא עֲדַיִן, לֹא מָחָר
מְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ לִפְגֹּשׁ
סוֹף סוֹף, עַכְשָׁיו
עַל אֱמֶת

...רחל יהודייה בדם
יפהפה מעניין ומלא בעומק.

ממש אהבתי,
אקרא שוב.
תודהחלילוש
שמח שאהבת
חולה על הכתיבה שלך...אין עליך.אני הנני כאינני


תודה רבה!חלילוש
שימחת⁦️⁩
וואו.נבוכי הדור

נפלא
ממש

ממלא בתקווה.

כתיבה מופלאה

תודה!חלילוש
כיף⁦️⁩תודה לך
התודה היא לךנבוכי הדוראחרונה


הבוקר שאחרי-מחפש-

ימים או לילות של נפילות
(בכל תחום)
הוא הכי מדהים.

ה', אתה הרי יודע מה עשיתי אתמול.
אתה ראית את זה.
היית איתי שם.

ובכל זאת נתת לי לקום הבוקר.

אז כנראה עדיין יש לי סיכוי.
יש לי תפקיד.

לא סטיתי מהדרך עד כדי כך
למרות ההחטאה

 

סימן שסוף כל סוף אני כן משמעותי
העולם עדיין צריך אותי
עובדה שקמתי

והנה אני כאן

מודה אני 

 

 

(אע"פ שפרסמתי את זה בעבר, החלטתי שוב, כי זה רלוונטי לי. בעצם, זה תמיד רלוונטי. אבל זה מזכיר לי שאני בן חורין
לבחור. כל יום מחדש)

מטורף! זה מעכשיו שמור אצלי בלבLove the world
תודה על זה!אני ועצמי:)
...רחל יהודייה בדם
תודה לך.
נגע בי מאוד,זה וגם ההערה.

שתמיד תצליח לבחור נכון
ושגם אם תיפול, לא תשכח
לקום.
יפה.אני הנני כאינניאחרונה


...רחל יהודייה בדם
כְּמוֹ צִפּוֹר כְּרוּתַת כָּנָף
הַמְּלַקֶּטֶת עָבָר קָסוּם
שֶׁלֹּא
יִהְיֶה עוֹד
וּמַשְׁאִירָה הַכֹּל,
שָׁם

כָּךְ הַלֵּב,
נוֹשֵׁם, וּמְרַחֵף.

🔹
יפהפה!Cherry
תודה רבהרחל יהודייה בדםאחרונה
היה חסר דיו, אז כתבתי בדמעות.סוד השלהבת
היא הסתכלה עליו.
והוא הסתכל עליה.
והיא ידעה שזהו.
זה נגמר.
זה כאב שנשאר לנצח.
צלקת שכזו.
צלקת שחרוטה על הלב.
"זה לא יכול להמשיך ככה" היא לחשה.
הוא שתק.
"לפעמים הצלקת נפתחת" קולה נשבר, "ומתחילה לדמם שוב."
היא הניחה את ידה על ליבה.
הוא פעם במהירות.
דמעות עלו בעיניה.
"את תהיי חופשיה" הוא ניסה לנחם אותה, "לא תהיי כבולה."
זה לא מנחם.
היא ניסתה לפתוח את פיה ולענות,
והניסיון כשל.
"זה לא החופש, זה השקר." היא רצתה לומר,
אבל מילה לא יצאה מפיה.
רק דמעה זלגה על לחיה.
ועוד אחת.
המשחק הזה נגמר.
...רחל יהודייה בדם
כתיבה יפה מעניינת ונוגעת.

מאוד מעניין
יפה..לחייך
היא התאבדה, נכון?
יפה ועצובחלילושאחרונה
אולי?היאוש אינלו סוף
עבר עריכה על ידי היאוש אינלו סוף בתאריך ד' בניסן תשפ"א 15:51
 

וְאוּלַי בֶּאֱמֶת טוֹב מוֹתִי מֵחַיַּי
אוּלַי בָּאֱמֶת
עָדִיף שֶׁאֵלֵךְ מִפֹּה
אֲנִי וְכֵּלַי
אֶאֱרֹז אֶת כֻּלִּי אֶל תּוֹךְ קֻפְסָה שְׁחוֹרָה
קְטַנָּה
וּבְתוֹכָהּ מִלּוֹתַי
שִׁירַי
נִיגוּנַי
רְצוֹנוֹתַי
תְּנוּעוֹתַי

 

אוּלַי בֶּאֱמֶת עָדִיף שֶׁאֶאֱסֹף כִּיסַי
וַחֲלוֹמוֹתַי


אוּלַי בִּכְלָל
אֵינִי שַׁיֶּכֶת לְגוּף זֶה
וּלְעוֹלָם זֶה
אוּלַי אֲנַפֵּץ בִּי עוֹרֵק אוֹ שְׁנַיִם
וְאֶעֱבֹר מִכָּאן

אֶל מָקוֹם אַחֵר
וּבוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת תִּתְגַּלֶה במלוא הַדָּרָה
בּוֹ יפָעֲמוּ יתהדרו בִּי מִלּוֹת חַיַּי
בּוֹ אֶחְשֹׂף אַט אַט קוֹלִי
אצדעיי
מֵיתָרי
וְעֵינַיִם יְרֻקּוֹת יִנעֲצוּ במלוא עוֹצְמַה
גּוּף רָפֶה יִלְבַּשׁ קוֹמָה
וְשֵׂעָר אָרֹךְ יַחְשֹׂף טוֹב
גָּדוֹל
אֵינְסוֹפִי וְעָמֹק

 

אוּלַי בָּאֱמֶת
עָדִיף מוֹתִי
מֵעֵינַי

 

כִּי מָה הֵם
חַיַּי

 

 

...רחל יהודייה בדםאחרונה
כואב מאוד.
הבעייה שלנו שאנחנו מחכים ליערות, להתמודדות עם ג'ונגלים דובים ונסיבות מיוחדות כדי
לזרוח, כדי לגלות את עצמנו,
לעצמנו.
ולא, הכוכב האמיתי הוא זה שיודע לזרוח בחושך,
ובאור.

רק טוב אמן🙏
מה אומרים?אנא אערף

אכזבתי את עצמי, שוב.

רגעי האור - מעטים מאוד

והלב בפנים , הכל רקוב.

אבל הנשמה רוצה עוד

ואין. אין לי מה לתת.

 

 

השגרה השוברת.

כל חלקה טובה היא מבערת

החלומות , הרצונות מפוררת

והנפש, היא דועכת.

 

אני רוצה קרבת אלוקים

כזאת מהסוג שמרגישים

קדושה אני מבקש!

שתכלה את הרוע כאש

לקבל מטרה , חיים , אור אינסופי

 

אז שאלתי את אבא , את אלוקים

''איפה משיגים?''

יפה מאודחלילוש
רגע אבל סיימת באמצע, מה אלוקים ענה?
..רחל יהודייה בדם
נוגע וכן..

זעקה של כולנו.
אעאעציפור שיר.אחרונה
זה יפה!
זךחלילוש
כן, זהו אני
זכאי ליום עליז ורענן
פשוט
לא יאומן

* * *
משמח, ממשנבוכי הדור


⁦☺️⁩חלילוש
אפשר לעשות ממך שמן למנורהארצ'יבלדאחרונה
**דאק
דִּמְעָה חוֹרֶשֶׁת תְּלָמִים
לִבִּי עַצֵּב, מְצַפֶּה-

דִּמְעָה מְלַטֶּפֶת פָּנַי
נוֹשֶׁקֶת שְׂפָתַי, כְּמֵהָה-

נְטִיעוֹת תִּקְוָה וְצִפִּיָּה
חֻרְשׁוֹת צַעַר וְאַכְזָבָה
הָפְכוּ שְׂדוֹתַי
לְיַעַר שָׂבוּךְ
שָׁבוּר
...רחל יהודייה בדם
טוב לראותך פה.

יפה ונוגע
תודה😃דאק
זהחלילוש
כל כך יפה ונוגע
תודה!דאקאחרונה
08:35מציאות.
אני לא יודעת מאיפה הבכי הזה יצא לי.
בכיתי וזה היה המשחק הכי טוב ששיחקתי בחיי.
הדמעות היו אושר;
אושר על שאני יכולה לעשות את זה שהצלחתי לבכות.

היא לא יודעת שזה היה הסוד שלי בבית ספר שאף פעם לא בכיתי באמת . את הדמעות האמיתיות לא הראתי לאיש, אבל הם לא ידעו

כשהייתי בוכה הייתי מרכינה את הראש על השולחן ובוכה ובלב שמחתי שהצלחתי לעשות את זה ועכשיו המורה לא תכעס יותר. ואז מ. הייתה מסרקת את שיערי הארוך ור. היחתה תוחבת את אצבעותיה העדינות בין תלתליי וש. הייתה מנסה להציץ מתחת לשולחן ואז הייתי צוחקת והיא הייתה עושה לי פרצופים והייתי צובטת לה את האף בחזרה וכולם חשבו שגם היא בוכה וככה עברו להם הדקות עד הצילצול ולא היה צריך להסביר למה לא עשיתי שיעורי בית או למה אמא לא הביאה לי כריך;

...רחל יהודייה בדםאחרונה
מעניין ומעורר מחשבה