שרשור חדש
דבר לא יפגעבין הבור למים
עבר עריכה על ידי בין הבור למים בתאריך כ"ב בכסלו תשפ"א 23:29
 

אַתֶּן תַּעְמֹדְנָה בַּסּוֹף
בִּקְצֵה הַיּוֹם
בְּשֵׂעָר פָּזוּר וְחִיּוּךְ מְקַבֵּל
עִם אֹכֶל חַם, מְנַחֵם
מְשַׁדֵּר

 

תְּלַהֵטְנָה בַּחֲרִיצוּת
מִזְּרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ
עַד שֶׁהַיָּרֵחַ נֶעֱטַף בְּכוֹכָבִים
בְּנַחַת, בְּתִקְוָה
תִּבְנוּ אֶת שֶׁלָּכֶן
וֶאֱמוּנָה שְׁקֵטָה תִּפְשֹׁט
בְּלֵב הַסּוֹבְבִים

 

אֶתֵּן תַּעְמֹדְנָה בִּקְצֵה הַיּוֹם
בְּחִיּוּךְ מְקַבֵּל וְאַהֲבָה
דָּבָר לֹא יִפְגַּע

בַּבַּיִת הנִבְנָה
בַּתְּחוּשָׁה הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת
וּבְעֹצֶם הַשַּׁלְוָה

 

 

אשמח לביקורת והע.ארות

...רחל יהודייה בדם
מעביר משהו נעים בגוף

תודה 🙏

אני אוהבת לקרוא אותך
♥️
וואו את.רק הפעם.
את טובה כל כך.
והכתיבה טובה כל כך.

אהבתי מאוד ונרגעתי.
...פרח תלוש

זה כל כך מרגיע,

מהמם

 

תודה על זה

--ילדה של אבא

וואו,

איזה יפה

רגוע כזה.. וחמים

 

נוגע מאוד

 

 

(הארה- הייתי מורידה את השיער הפזור..)

...אני ועצמי:)

וואו!

זה טווב..

תודה

אני אשמח ללחןאני הנני כאינני

כי השיר הזה פשוט דורש אותו... אם רק מאריכים אותו קצת יותר..

לחן שלי?בין הבור למים

יכולה לנסות, אבל מניחה שאתה תעשה את זה טוב יותר (:

 

בכל אופן, השיר הזה באופן ספציפי עוד בתהליכי שיפור 

כשיהיה דבר מוגמראני הנני כאינני

תעלי ואנסה להלחין בלי נדר

👍🙏בין הבור למיםאחרונה


#תנו_לכאב_לחיות.שפרינצא בוזגלו

כאב הוא מן גוש בלב, גוש כבד ומכביד, הוא עצוב הוא בודד, הוא מופלה ומודחק.
לא נותנים לא את הכבוד הראוי לו, ואין לו מקום- מקום מיוחד, מקום של כאב.
מקום חמוצמתוק, מקום שלו, שיהיה לו בנוח, שיכיל את כאבו, שיאהב לכאוב.
לכאוב את הרגע, כי כואב לו כשלא מתייחסים אליו, זה פצע שותת אהבה.
אהבה שלא חלה, אהבה מיותמת- נכזבת.
כואב לי, שכואב לכאב, חבל לי שמפחדים להרגיש אותו, שמאויימים ממנו.
בורחים רחוק, מזיקים לעצמינו ולכאב, לא נותנים לו לגיטימצית קיום- שוללים אותו.
ובפנים ריק, ופנוי, פנוי מידי.

לא ניתן לכאב להיות מסכן!

 

...רחל יהודייה בדם
יש בזה משהו אירוני ומעניין
...אני ועצמי:)

אהבתי! 

 

מענייןאני הנני כאינניאחרונה

אני רואה בזה עומק פילוסופי נפלא. אהבתי את קו המחשבה ואשמח לקרוא עוד על רגשות ככה!

רק דברים טוביםעומק השטחיות

בואי נתרסק,

בואי נמות,

יש עוד הרבה כמונו,

מחכים, 

שהזמן יעבור,

שלא יקרה כלום,

שהדממה תשתיק את כל הקולות שמאיימים על הכלום,

שהכל יירקב ויתרסק ללא מאום,

שצחוק ובכי יהיו ריקים מתוכן קסום,

שהאהבה תהרוג את מה שנשאר ונסדק ונגמר,

שכל מה שיש ישבר יגמר ויהפוך ללא נותר,

ושם,

ורק שם,

אפשר להתחיל לפסוע,

בברכיים שפופות,

קרועות,

שחוקות,

רועדות,

אל עבר הלא נודע,

אל עבר מקום בלי מידה,

אל קדושה אלוהית מפעמת -

את הרגע, את הנצח, ואת הסרט.

 

ש.ק.ט. 

 

ואו.יש סיכוי לאהבה?
עמוק ויפה
...רחל יהודייה בדם
כתבת מאוד נוגע

וכתיבה יפה..
וואו פסיכי..חלילוש

מדהים..ממש מרגישים את עומק הייאוש.

מקום שכל כך מואס במצב הנוכחי, בצמאון אדיר לא-להים..

באמת השיר מראה שבעומק הייאוש מתנוצץ עומק הרצון. ממש יפה.

תודה!

וואו.אני הנני כאינניאחרונה

חזק ביותר. קצב קריאה מושך, אהבתי מאוד.

וכמובן, עומק הדברים, אף שהשאיפה בסוף מרגישה... קצת לא אידאית.

...נשמה שלי
כִּי בַּסּוֹף, אַחֲרֵי הַכֹּל.
אַחֲרֵי הַכְּאֵב
אַחֲרֵי הַתִּסְכּוּל
אַחֲרֵי הַפְּגִיעָה
יִהְיֶה טוֹב.
לְבֵנְתַיִם, לְהִתְמוֹדֵד
לְהַחֲזִיק בַּשִּׁנַּיִם וְלֹא לַעֲצֹר

וְלִזְכֹּר לִכְתֹּב אֶת הַכְּאֵב הַזֶּה
כִּי כְּשֶׁיִּהְיֶה טוֹב
נִרְאֶה אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁעָבַרְנוּ
וְנָתַן לְעַצְמֵנוּ חִבּוּק,
מַגִּיעַ לָנוּ

אֲנַחְנוּ גְּדוֹלִים.
מדהיםפרח תלוש

וואו

מילים כ"כ יפות ומרגיעות,

ממש נכון.

ומגיע לך חיבוק ענק,

מלא בהצלחה.

את,רק הפעם.
את מדהימה פשוט.
תודה.
...רחל יהודייה בדם
באמת מרגיש טוב..

תודה..
וואוילדה של אבא

זה מדהים

ממש

זה בדיוק מה שהייתי צריכה

לשמוע עכשיו

 

תודה..

 

...אני ועצמי:)אחרונה

אהבתי ממש! 

תודה על זה..

זה טווב.

צחוק וחולמתנחלת:)

הם רצו על החול הרך
קול צחוקם עלה עד לשמיים
ילדים קטנים
משחקים תופסת ליד הים
הוא רץ אחריה
ניסה לתפוס אותה
והיא רק ברחה יותר
רצה מהר
משאירה אחריה עקבות בחול
בסוף הוא תפס אותה
והם התיישבו על החול
צוחקים
משוחררים
ילדים קטנים

(הילדים גדלו
התבגרו
קול צחוקם כבר לא נשמע
ורק הים
נשאר במקומו
מחכה לשוב
ולשמוע
את הצחוק)

...רחל יהודייה בדם
נוגע וכואב..

וההתחלה, תיארת טוב..
--ילדה של אבא

יפה ממש

טהור כזה

 

מרגיש פה זעקה..

וואו זה כל כך יפה!!מתנחלת אמיתית


...אני ועצמי:)

 

וואוו. אהבתי. 

 

נוגע ממש.. כואב.

 

איזה סיפור מתוק (וגם כואב) יצרת פה במילים שיריות וקצרות!מתואמת
הסוגריים בסוף נותנים לשיר פן מיוחד.
תודה רבה לכולכן!❤️מתנחלת:)אחרונה


אֲדָמָהּילדה של אבא

 

אֲדָמָהּ

כְּבָר שָׁנִים שֶׁהִיא
נִרְמֶסֶת.
לוּ רַק הִשְׁכַּלְנוּ לְהָבִין ש
הִיא הַבָּסִיס
לְקִיּוּם הַכֹּל
וְהִיא הַבָּסִיס
לַחֻרְבָּן.

 

 

קראתי וזה פשוט וואו!!!!מתנחלת אמיתית


רק הפעם.
זה..וואו אבאלה זה אין לי מילים.


רק להגיד שזה עשה לי משהו מאוד חזק בפנים.
ואדמה זה הדבר האהוב בעולם,דווקא בגלל זה.
תודה עצומה בובה❤
...אני ועצמי:)

כמעט דומעת..

כ''כ נגע בי..

כואב, מעורר, נוגע..

פשוט תודה.

 

תודה לכן..ילדה של אבא

🙏

 

משמח מאוד

באמת

ריגשתן אותי.

...רחל יהודייה בדם
מאוד אהבתי את זה

נגע מאוד
אין עליך חיימשלי!Love the world

את תמיד מעוררת לי כיווני חשיבה חדשים

אלופה!

ובכללי את כותבת מדהים!

אוהבת מאוד מאוד!

תודה נשמה!ילדה של אבא

❤..

איזו הסתכלות מיוחדת!!מתואמת
במילים קצרות הצלחת להכיל משמעויות שונות -ומקוריות - של האדמה. נהדר!


(דרך אגב - בהמשך לשרשור על הנקדן של דיקטה - המילה אדמה אמורה להיות מנוקדת כך: אֲדָמָה )
תודה לךילדה של אבאאחרונה

על הפרגון

ועל ההארה..

 

 

נקדן שירה חינמי!חנה א.

רוצה להכיר לכם את הנקדן החינמי של דיקטה.

אני אישית משתמשת בו גם לניקוד שירה.

במסך הראשון ניתן לבחור את סגנון הטקסט (אם מדובר בטקסט שירה)

 

השתמשו ושתפו!

נקדן אוטומטי - חינמי מבית דיקטה

יש גם כלי מדהים לאיתור חרוזיםחנה א.
מגניבבין הבור למים

תודה (:

הוא אכן כלי מצוין.מתואמתאחרונה
כמובן - יש להכיר את כללי הניקוד, לפחות הבסיסיים, כדי לנקד בו נכונה.
רק.נעלם.

יכול להיות שהיא רק 

רצתה שיחבקו אותה.

יעטפו את כולה

לזמן של נצח.

שיהיה איפה לקבור את הפנים,

להעלם מכל השאר

ולהריח איזה ריח מוכר.

וואי,כל כך.רק הפעם.
אני אוהבת את התמציתיות הזאת.
...רחל יהודייה בדם
יש בזה משהו קסום ונוגע
..רוח סערה
נשבעת. זה רק מה שהיא רצתה

❤️
תודה לכולכם..נעלם.אחרונה


אור חדשלב אוהב

רוצה לדעת מה היום מחר יאיר

ואיך הגלגל מסתובב 

ואיך חוטים נרקמים

ואיך שברים מתאחים

להיכן תפנה השמש

והיכן הם עולמות נסתרים

 

ההסתרה הוא ברצון

והרצון לפעמים בהסתרה

אך ברגע שהוא נע ובוער ויוקד 

מתגלה,

נופלים כל החומות

נבקעים השערים

אש סובבת את הקוצים. 

 

רוצה לדעת לאן הרצון יוביל.

חיותוש ♥לב אוהב


...רחל יהודייה בדם
אהבתי את זה..

הכתיבה,משחקי המילים
יש בזה משהו מעניין מאוד
תודה לב אוהב

הרגשתי שזה לא הכי מדויק מבחינת התוכן והמילים

אבל זה בעיקר היה לבטא הרגשה...

(פחות חזקה בכתיבה חח)

...רחל יהודייה בדם
אני דווקא אהבתי
...אני ועצמי:)

וואו..

אהבתי ממש..

מיוחד, עמוק..

♥️

ואי, איזה כיףף.. תודה ♥לב אוהב


מהמם ביופיואושפיזין מהירח
מתקנת רק...לב אוהב

רוצה לדעת מה היום מחר יאיר

ואיך הגלגל מסתובב 

ואיך חוטים נרקמים

ואיך שברים מתאחים

להיכן תפנה השמש

והיכן הם עולמות נסתרים

 

ההסתרה הוא ברצון

והרצון לפעמים בהסתרה

אך ברגע שהוא נע ובוער ויוקד 

מתגלה,

נופלות כל החומות

נבקעים השערים

אש סובבת את הקוצים. 

 

רוצה לדעת לאן הרצון יוביל.

שלי ושל אלוקים.

...פרח תלוש

הו וואו...

עמוק ויפהפה כ"כ.

ואי.. תודה רבה לך!לב אוהבאחרונה


שָׁמַיִםילדה של אבא

שָׁמַיִם
מְכֻסִּים בְּאָפֹר
אַךְ
שֵׁמֵּשׁ נִמְצֵאת שָׁם.
שָׁמַיִם
שֶׁרָאוּ אֶת
בְּרִיאַת
וּמְחַכִּים הֵם
לְבִיאַת.

...רחל יהודייה בדם
זה יפה..
ויש בזה כמיהה
למשהו

אהבתי
תודה..ילדה של אבא

❤

...אני ועצמי:)

וואו!! מעודד ממש.. העיניין של ביאת המשיח..

אהבתי! 

תודה על זה

 

תודה לך..ילדה של אבא


קצר וקולעפרח תלוש

אהבתי

תודה רבה!ילדה של אבאאחרונה


מעל הטבע.שפרינצא בוזגלו

לא מתאימה,
ולא מתואמת.
הזמן שלנו שונה.

אהובי/שונאי, בא נסכים שלא להסכים.
ובכל זאת נאהב, ונשנא לסירוגין.

...רחל יהודייה בדם
אהבתי את זה
איזה יפההההההLove the worldאחרונה

אחותי מאיפה את מצליחה לבטא את התחושות האלו

זה קשה כול כך

ואת כותבת אותם יפה ומדויק כול כך!

אשריך ממש!

את נותנת לי כוח!

ביתרחל יהודייה בדם
הֵם אוֹמְרִים לִי
לָלֶכֶת
לַיְלָה עַכְשָׁיו,
בֵּיתוֹ שֶׁל הַשֵּׁדִים

וַאֲנִי לוֹחֶשֶׁת,
לָהֶם
לַיְלָה עַכְשָׁיו
נְגִיעָתָם, הַקְּסוּמָה
שֶׁל,
הַכּוֹכָבִים.



(וְהָאַהֲבָה,
אֵינָהּ בֵּיתוֹ
שֶׁל
הַשִּׁגָּעוֹן

אַתֶּם, לֹא ,מְבִינִים

זֶה לֹא הַשִּׁגָּעוֹן
שֶׁבְּאַהֲבָה,

זוֹ הָאַהֲבָה,
שֶׁבְּשִׁגָּעוֹן.)


🔹
...רחל יהודייה בדם
תודה לך מותק
❤️

שהלילה שלך
תמיד יהיה זה
עם הכוכב
המלטף
...אני ועצמי:)

וואו!!

זה מיוחד בטירוף! אהבתי.. 

תודה על זה, אוהבת ממש את הכתיבה שלך..  

...רחל יהודייה בדם
תודה רבה לך
...אינטגרל

מדהים.

....רחל יהודייה בדםאחרונה
🙏
יום בחיי מופרעת קשב וריכוז:שפרינצא בוזגלו

וקמתי בבוקר (מוקדםםם!), והלכתי 4 אמות בלי נטילת ידים, כי שכחתי.
ונטלתי כי נזכרתי וגם בגלל שה' אמר.
ושתיתי, כי אני צמאה, ומה דחוף עכשיו?
יאוו שכחתי לברך, לוקחת עוד מים, מברכת, ומוציאה את עצמי ידי חובתי על המים ששתיתי.
והתבלבלתי,
וחיפשתי בגדים- שהרי לא יתכן שמופרעת כמוני תתארגן מראש.
ומצאתי.
אבל יש כתם בחולצה, ויש רכבת בגרביון.
אימאאאאאאאאאאאאאא! שכחתי לכבס את הבגדים אתמול...
מאלתרת חולצה מכופתרת תכלת- אוף, למה לעזאזל התלבושת שלי כ"כ קשלהשגה?
הגרביון ברכבת? מ'כפת לי, שתשתזף לי הרגל...
נעלים- אין.
אימא, את יודעת איפה שמתי את הנעלים?
מחפשת בריטואל קבוע את הנעל מתחת למיטה, מתחת לספה, מתחת לשולחן מתחת לארון.
אפרופו ארון- אבאאאאאא, נפל לי מדף לפני שבוע, אתה יכול לתקן לי אותו?
מצאתי נעל, אבל היא לא בתקנון,
ממשיכה לחפש.
מוצאת.
מכינה לי אוכל.
איפה המלח? מי שם מלח במקרר? אני? למה תמיד מאשימים אותי?
החביתה נשרפה- אני עובדת על עצמי שאני אוהבת שרוף, ושזה לא מסרטן.
מפשירה פיתה, ושוכחת למה נועד המיקרוגל.
מארגנת תיק, ונזכרת- יש היום מבחן
במה המבחן?
תורה עיון/בקיאות- אפילו לא יודעת איזה חומש אנחנו
אימל'ה, מה אני עושה?
כאב בטן! לחץ!
כדורים, 3.
אחד נגד לחץ, שני נגד כאבים, שלישי- קבוע, הזה הכתום, כן להפרעות קשב.
מסיימת לארגן את התיק.
יוצאת לאוטובוס.
הולכת,
הולכת,
הולכת.
יאאא! איזה פרח יפה!
רצה- האוטובוס אטוטו פה...
עולה על האוטובוס.
אין לי כסף ברב- קו.
משלמת מזומן על חשבון הארוחת צהרים שלי.
נרדמת.
מישהו פדחן דופק עלי עד שאני מתעוררת.
יורדת, סוגרת כפתור עליון, מושכת את החצאית למטה.
תפילה- הראש שלי עסוק במבחן.
מנסה להתמקד, והוא פוזל לכיוון אחר.
מסתיימת התפילה, מתחיל המבחן.
אני מנחשת.
מנחשת, ועונה על 100% מתוכו.
חלק אני זוכרת מהגן, וחלק משיעור פרשתשבוע בכיתה ה'.
שיעור אנגלית, יושבת מקדימה, משתיקה את כולם.
מנסה להתרכז באובססיביות.
עוד שיעור אנגלית.
למה להדביק שיעורים?
הפסקה, מדברת עם חברה על פילוסופיות מודרניות.
שיעור מתמטיקה, אני טובה, אז הכל קל.
ועוד מתמטיקה- ונמאס לי להקשיב, אז הפסקתי
ועוד הפסקה, ועכשיו באמת אין לי מה לעשות, אז דיברתי עם חברה על בגדים.
כמה אפשר לדבר על בגדים?
פורשת.
ושיעור דקדוק- התגלמות הרוע האנושי, ימחשם בן יהודה הציוייני!
אין לי כח לזכור דברים מיותרים.
אז מקטלגת את השיעור האחרון כספאם.
ושוכחת.
שיעור השקפה, ואין לי כח.
המורה מעירה לילדה על המעיל.
'חדש אסור מהתורה'...
העוול מאותת לי.
אני מתערבת, ומספרת למורה- חדש, מדובר בתבואה לפני הנפת העומר.
מספרת לה שהחתם סופר השאיל את המושג הזה כאשר לחם במשכילים וברפורמים.
טוענת שזה לא פייר להקיש בין חדש לבין מעיל.
מסבירה לה שזה רדיקלי, ושבסה"כ המעיל הזה לא פורץ את גדרות ההלכה.
המורה כועסת- ובצדק.
אני מאוכזבת.
גם בצדק, סתם בזבזתי אנרגיות מיותרות.
הפסקה, אין לי כח לאנשים.
קוראת ספר, מחכימה לעצמי.
שיעור היסטוריה, כיף חיים!
עוזרת למורה ללמד, מתווכחת איתה.
מספרת לה שמרי אנטואנט לא אמרה- 'תאכלו עוגות'.
אין הוכחה חותכת שזו היתה מריה תרזה,
אבל ז'אן ז'אק רוסו- ציטט את המשפט הזה בשם המלכה האדירה,
כאשר מרי הייתה רק בת 11.
כיף לי!
להתווכח עם אינטלקטואלית, להוכיח לה שצדקתי.
מנחה.
מתפללת, וחסרה לי הכוונה.
הולכים הבית!
מגיעה הבית, ונופלת על המיטה, ישנה.
ישנה

וואו חיימשלי מה זה?היי לכולםם

יש לך את זה בכתיבה. 

חזקקק

תודה אחות!שפרינצא בוזגלו


יאוו מהמם שפרינצא!!אלי הבת????

גם אני אוהבת את שיעור היסטוריה בגלל כל הדברים הנ"ל🙂

כול כך התחברתיLove the world

יאווו פשוט זה הרגיש לי שאת כותבת את זה עלי

עלינו, על הבנות האלו שבתוכינו

על הרצונות שלנו, הנקמות, ההנאות, האכזבות.

פשוט התחברתי ממש ואהבתי מאוד!

תכתבי יותר נשמה שלי

את מפיצה אור בעולם

אוהבת מאוד!

...רחל יהודייה בדם
מזדהה עם העניין,
מאחלת לך הצלחה
וואי, כל כך אמיתי.דמעה שקופה

מזדהה איתך ממש.

ביטאת מדויק את הרגשות סביב זה...

תגידי במקרה כתבת עלי??עפה

ואוווווו את כתבת את זה עלי?????? לא נורמלית אחת!!!!שושיאדית
המערכת שלכם בול כמו שלי!!!
אמאאא זה בול אני!!
הקראתי את זה לאמא שלי....
מלבד השיעור דקדוק (האהבה האינסופית שלי) היא פשוט חושבת שאני כתבתי את זה!!!!!!
מטורפת!
וואי איזה יפהה!!hartkebhdxcrd

😅😅😅

 

זה כאילו מציאות ממש?

אם כן, זה נראה שיש כאן המון המון יכולות, והמון חוכמה .

שתדעי לקחת את זה לכיוון חיובי!

זה מציאות ממש והמציאות לפעמים הרבה יותר גרועהשושיאדית
היא מסתיימת בזה שהאוטובוס בורח או שהמורה מעיפה למנהלת, או שהתחצפתי יותר מדי ואז השעייה וכל מני מרעין בישין....
אני כמופרעת קשב מאובחנת אומרת!!
כתבתי את הקטע על אתמול.שפרינצא בוזגלו

למשל, שחכתי שיש מבחן, כאבה לי הבטן לקחתי 3 כדורים- ולא הלכתי לביה"ס.
התיאור של הבוקר- מאתמול, והתיאור של זמן הלימודים- משלשום.
וזה אמיתי עד כאב.

ואי.... יש לך את זה בלהיות מופרעת.... חחשושיאדית
וואי תקשיבי את פשוט תותחית בכתיבה..קראו לי תילוש!אחרונה

יש לך את זה!!!!
ו.. יואו איזה יום מבאס בטוחה שלא כתבת אלי???????????????????
 

..רחל יהודייה בדם
לוּ הָיִיתִי פֵיָה
בִּלְתִּי נִרְאֵית
הָיִיתִי
עָפָה,
אֶל הַיָּם

יָם הַכְּאֵב
שָׂמָה שָׁם ,אוֹתִי
וְנֶעֱלֶמֶת.

🔹
..רק הפעם.
הי וואו.

זה כואב.
...אני ועצמי:)
וואו..
כ''כ כואב..
אהבתי.
...רחל יהודייה בדם
היי, תודה לכן..

זה היה אמור להיות מן מהדהד
אבל זה לא כפשוטו, לטבוע
אלא יותר עמוק..

תודה לכן על התגובות🙏
עמוק.יש סיכוי לאהבה?
כתיבה מעולה.
(:בין הבור למים

אפשר הסבר?
זה מקסים, אבל השאלה שלי היא למה...

 

באישי אם בא לך ❤️ 

...רחל יהודייה בדם
היי, תודה לך...
🙏🙂

אדבר איתך באישי
מחר בעזרת השם..
חייבת לעוף לישון כדי לקום מוקדם..
מעןרר השראה.שושיאדית
...רחל יהודייה בדם
תודה רבה 🙏
...רחל יהודייה בדםאחרונה
תודה רבה..
..רוח סערה
שיר הסיבות
למה הם כן
ואתם לא
הם לא מכירים
אותי
אתם כן
ובעיניים שלכם יש
בית משפט שלם
על כל קטגוריו
ופרקליטות רושפת
ובהם רק
סקרנות חיננית
בישנות
רצון לקבל
ובלאגן יפה כזה, ועולם שלם.
ואני אוהבת
ככה

...רחל יהודייה בדם
זה יפה נוגע ויש בזה קסם..


אהבתי
..רוח סערה
תודה
...אני ועצמי:)

וואו, מיוחד..

אהבתי

עמוק ונוגע...

איזה יופישושיאדית
חמים ונעים עם תוכן מוחץ
..רוח סערה
תודה לך!
מושלם באמת❤️הרמוניה
תודה!רוח סערהאחרונה
©.(*)
אביאור נולד אז.

אמא אמרה לי שיש לה סידורים היום ושאני אישן אצל שיר אבל רבנו היום בבוקר אז לא ידעתי מה לעשות. הייתי צריך מקום לחשוב בו אז ארזתי את הדברים ללילה והלכתי לגן שעשועים. היו שם הרבה ילדים, לא היה לי חשק לשחק אז ישבתי על הספסל. אמא אחת חשבה שאני עצוב ושאלה אותי אם הכל בסדר עניתי שכן ושאני חושב. היא התיישבה לידי וחיכתה שאדבר אז דיברתי "אני לא יודע איפה לישון הלילה. אמא הלכה ורבתי עם שיר הבוקר. אז אני חושב מה אפשר לעשות." היא שאלה איך קוראים לי ובן כמה אני עניתי לה שלא קוראים לי, אני בא לבד. וקודם שהיא תגיד בת כמה היא ואחר כך שתבקש ממני כי אסור לדבר עם זרים ואם היא לא רוצה להיות זרה אז היא צריכה לעשות הכרות. היא חייכה "קוראים לי מיטל אני בת שלושים ואחת, נעים מאד. אני גרה בבניין שם בקומה העשירית אני עובדת בראיית חשבון ויש לי בת, יובל, בת חמש עשרה מה עוד אתה רוצה לדעת?" זה נראה לי מספיק חשבתי אבל כבר ברחה לי תשובה אחרת "מה עם אבא של יובל?" מיטל שתקה ונשכה את השפה התחתונה. מהר אמרתי "סליחה. לא התכוונתי לשאול באמת, לפעמים המילים בורחות לי מהר מידי, גם אני לא אוהב ששואלים אותי על אבא." מיטל הסתכלה עלי ועיניה שואלות. ידעתי שזה לא יפה לשתוק עכשיו אחרי שהיא דיברה אז הצגתי את עצמי "לי קוראים לביא, (כי לביא זה חזק). אני חבר של שיר אה.. בעצם רבנו אבל נראה לי שאני עדיין חבר שלה כי נחזור להיות חברים. אני גר בבית מספר שבעים ושש בכניסה הראשונה בדירת קרקע. אני כל יום הולך להתחנך כי אמא אמרה לי שיש חוק חינוך חובה ואם אני לא אלך אז יוכלו להכניס מישהו לכלא בגלל זה, או אותי או את אמא. הכי אני רוצה שיכניסו את אבא. בצהריים אני חוזר הביתה ואמא בעבודה אז אני אוכל סתם משהו עד שאמא תבוא אבל לא תמיד אני מחכה לה שתבוא אז לפעמים אני לא אוכל. יש לי מחשב שיש בו המון דברים מעניינים. ואני כמעט כל יום הולך לשיר שהיא גרה ברחוב השני, לפעמים אני לוקח אוטובוס אבל רק לפעמים. בשבתות אני נוסע עם אמא לפארקים לפעמים אני הולך עם שיר והמשפחה שלה כי אמא הולכת לכל מיני מקומות ועושה כל מיני דברים" כל הזמן שדיברתי מיטל הסתכלה עלי והקשיבה לי "זהו. נראה לי. יש עוד משהו שלא אמרתי?" מיטל חייכה, היא מחייכת יפה. "אמרת מספיק לגמרי, נעים מאד" ולחצנו ידיים. אמרתי לה שבאמת נעים ושאלתי אם היא מדברת ככה עם כל אחד שיושב על הספסל היא שוב חייכה ואמרה שלא רק עם אנשים מעניינים וחכמים "ואת יודעת את זה לפני?" לא, היא הסכימה בקלות.
 
לביא ילד ללא גיל הוא עדיין ילד. הוא חכם. ונבון.
הוא שונא את זה שהוא שונא את אבא שלו יותר משהוא שונא את אבא שלו.
הוא לא אוהב לישון מחץ למיטה שלו.
הוא מאד מאד אוהב את אמא שלו למרות שהוא שונא את זה שהוא לא מבין אותה
הוא שונא את העבודה של אמא שלו, כי היא לוקחת לו אותה ליותר מידי זמן.
הוא שונא חוקים והוא שונא שאנשים לא אחראים.
הוא שונא שהחופש נגמר.
הוא שונא את הלילה. הוא מפחיד מידי אותו ולא נותן לו לישון.
הוא שונא שמבוגרים חושבים שהוא טיפש ושהם חכמים.
הוא שונא לריב עם ילדים שסתם נהנים לריב איתו.
הוא שונא שקוראים לו בשמות לא יפים בגלל אבא שלו. זה הכי פוגע בו.
הוא שונא שמדברים עליו מעל הראש.
הוא שונא שבגלל אבא שלו הוא לא יכול להיות רגיל. אף פעם. כי כולם יודעים שהוא הבן של אבא שלו.
הוא שונא את זה שרק שיר חברה שלו כי כל השאר מתרחקים ממנו למרות שהוא יודע שהוא מעדיף אותה מכל שאר הילדים.
לביא בכלל לא אומר שהוא שונא. הוא יודע להבליג. הוא גם בוכה הרבה כשלא רואים כדי שהלב לא יהיה מחסן וכדי שלא ילעגו לו יותר אז הוא בוכה רק רחוק מהעיניים שלהם. יש לו מחבוא קבוע בפארק שבדרך הביתה הוא מתעכב שם בערך חצי שעה כל יום לפעמים יותר לפעמים פחות במחבוא הזה הוא שם כל מיני דפים שהוא קשקש עליהם. הוא גם הורס שם את כל הדפים שמכניסים לו לתיק עם ציורים לא יפים ילדים גדולים שרוצים לנקום באבא שלו ולא מבינים שלביא הוא לא אבא שלו וגם הם לא מבינים שזה לא עוזר לנקום אם רוצים לשנות אז צריך להבין שיש פה מישהו שכואב לו כמוכם שלא יודע מה לעשות עם הכאב שלו ואם אף אחד לא יתגבר על הכאב שלו אז כל השנאה רק תגבר ותגבר ולא יהיה טוב לאף אחד אז לביא החליט כבר ממזמן שהוא חזק מספיק כדי להתגבר, לכן קוראים לו לביא.
וואו יפהההמתנחלת אמיתית


זה מעולהאם אפשר
רהוט, חלק, מסקרן, כתוב ממש מעולה, תודה!
אימלהה זה כואב!Love the world

זה דוקר אותי בלב עמוק עמוק!

אימלההה אלוקים רחמים!

...רחל יהודייה בדםאחרונה
כתיבה מאוד מעניינת,
אהבתי..
ילדה טובהעצמי החביבה

אני ילדה טובה.
כן, אני ממושמעת וצייתנית
אני מקשיבה בלימודים
אני אוהבת ללמוד תורה
אני מקפידה לקיים את מה שחונכתי
אני מסתדרת עם מורות
אני מצליחה ללמוד למרות הזום

אני מאמינה בה' ואין לי ספקות בעניין

אני הולכת בתלם


אני ילדה טובה.
לא, אני לא מפריעה בשיעורים
אני לא מורדת במסגרות
אני לא מתקשה עם הלמידה מרחוק
אני לא מתדרדרת למקומות לא טובים
אני לא גולשת באתרים לא מתאימים
אני לא מכירה בנים חוץ מבני משפחה
אני לא יורדת רוחנית בגלל הקורונה


אני ילדה טובה.
ואולי אני ילדה טובה מדי?
יש משפט כזה
צרות של עשירים
אומרים אותו הרבה
ואני מתקוממת
העשירים האלה, שמתמודדים עם בעיות צריכים גם הם סיוע! בדיוק כמו חבריהם העניים!
נכון, יש סדר עדיפויות, אבל למה מרגיש לי שאנחנו העשירים פשוט לא חלק ממנו?
אנחנו אפילו לא בתחתית, אנחנו פשוט לא שם!
למה אני מרגישה שלא שמים לב אלינו ואל הצרכים שלנו?
כי כן, גם אנחנו מתמודדים
גם אנחנו מחפשים אהבה
גם אנחנו מחפשים תשומת לב
גם אנחנו זקוקים לאוזן קשבת
גם אנחנו צריכים מענה!
למרות שאנחנו 'ילדים טובים'
ואולי דווקא בגלל?

הדגשה חשובהעצמי החביבה

כמובן שלא באתי להוריד אפילו בטיפה את הקושי של אלה שמתמודדים עם קשיים אחרים יותר מורכבים!

רק באתי לומר שגם אנחנו, אלה שנראים בסדר, מתמודדים...

כתבת יפההיי לכולםם

לא מכירה את ההרגשה הזאת, ובואנה חשיבה מעניינת.

 באמת שאת צודקת. לא מרגישה אפילו אני את ההרגשה של הילדים הטובים, שהולכים בדרך הישר, שלא סוטים, שלא מתבלבלים, שלא נופלים יותר מידי, וממשיכים. אוי באמת שהלוואי עלי להיות ילדה טובהה אוףףףף דווקא לי רע עם ' הילדה הבעייתית' 

שהולכת עם בנים

שמעשנת

שלא מקפידה על ההלכות

שלא לומדת

אוףף איזה חרא אני. באמת שנמאס לי.

אין לי מה להגיד, כול הכבוד לך. באמת. את מיוחדת והצרות האלה של 'העשירים' הם מתנה גדולה שיש לך. תאמיני חיימשלי!

כיף לךךך!! 

תודי לה' על כל רגע שאת 'ילדה טובה'.

תמשיכי כמו שאת ואל תתני לשום דבר ולשום הרהור להפיל אותך!!!

אוהבת ומאמינה בך מאוד

(ואם את צריכה משהו בכיףף בפרטי)

וואו אימאלה מצדיעה לך!עצמי החביבה


וואו נשמה! כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו ברור קבלי אתהרמוניה
כל ההערכה!
וזה גם דור שכל אחד רוצה להיות מיוחד, כל אחד חייב שיהיה לו 'שיגעון'... יאללה אל תשימייי
ברגע שאת מחליטה על משהו שהוא נכון עשי אותו בלי היסוסים.
את בהחלט צריכה להרגיש טוב עם עצמך שאת ילדה טובה כי זאת מעלה לגמרי. לכל אחד יש את הנסיונות שלו, אבל מבחינה מסויימת הם מתחילים לטפס ממקום יותר נמוך ואת מתחילה ממקום יותר גבוה אז מצופה ממך ליותר... תסתכלי למעלה בסולם, אל תסתכלי למטה או מסביב.
הלואי תמצאי את מה שמקדם אותך, שנותן לך את התמיכה והעזרה לעלות למעלה מאיפה שאת. תדעי שאת באמת ברמה גבוהה, כיף לך!
תודה לך!עצמי החביבה


ואו אני כ"כ מזדהה איתךהולכת לאיבוד

כתבת במדויק את התחושות

אני כבר סיימתי תיכון,

אבל זוכרת את התחושות האלו,

שהמורות, המחנכות, המדריכות.. וגם ההורים,

כולם מסתכלים עליך וחושבים שאם אתה נראה בסדר, עושה הכל בסדר,

אז אתה גם מרגיש בסדר, אתה לא צריך עזרה, 

לא צריך תמיכה, שיבואו ויבדקו ויתעניינו אם יש משהו לא טוב שעובר עליך.

ותמיד יש את הבנות המתמרדות בכיתה, וכמה שהן נראות כלפי חוץ יותר מורכבות 

ועם מליוני בעיות, ככה הן מקבלות יותר תשומת לב, ופחות תשומת לב מגיעה לשאר הבנות, שנמצאות על הרצף ה'נורמלי'.

 

יכולה רק להמליץ לך, למרות שזה נראה מביך ולא קשור, לנסות לפנות בעצמך, למחנכת או למדריכה או אם את מחפשת גם לאבא ואמא, ולהתחיל לשתף בדברים שעוברים עלייך,

אפילו אם יש לך אומץ לשתף בתחושה הזאת,

שאת מרגישה שגם את היית רוצה מקום כזה שאפשר לבוא ולשתף ולהרגיש שהבעיות והכאבים שלך הם חשובים, ושיתעניינו, כי לפעמים את נראית 'בסדר גמור' אבל מרגישה ההיפך, 

וגם לפעמים בלי סיבה, פשוט יש צורך לשתף ולהרגיש שיש לך מקום שאת יכולה להרגיש בו בנוח ומובנת.

 

מקווה שעזרתי.

בהצלחה❤

תודה!עצמי החביבה

על התגובה ועל הייעוץ

...רחל יהודייה בדם
כתבת מעורר מחשבה..

אכן,
ילד צריך להרגיש אהוב
ושאכפת ממנו
בלי קשר לכלום.

תודה
תודה לך♥עצמי החביבה


אהלן. לא יודע ולא מכיר אבל-חלילוש
לפעמים זו תחושה שבאה מזה שלא אנחנו מובילים את החיים שלנו, אלא הם מובלים ע''י כל התכתיבים החיצוניים (חברה, משפחה, אופנה וכו). אנחנו משתוקקים 'ללכת בתלם' אבל לפעמים כשזה לא תלם שאנחנו שותפים בחרישה שלו- זה בכלל לא אנחנו. צריך לשים לב ולשוב לעצמנו. זה לא קל, אבל מהרגע שזה הכיוון שלנו זה כבר הרבה מהדרך.
אולי זה לא המצב, אבל אם כן, מומלץ בחום- אורות התשובה פרק ט''ו, פסקה י' (הוא מדבר על מי ש'עובד את ה' ' בחיצוניות גמורה ועוד)
(מתייחס לשעמום שלהיות 'ילדה טובה'..)חלילוש
וואו חשוב, תודה שכתבת את זההרמוניה
אממ לא נראה לי שזה זהעצמי החביבה

אני פשוט באופי שלי ככה, ואין לי בעיה עם זה, אני אוהבת את זה וטוב לי ככה! פשוט רציתי לעורר לזה שגם אלה שבסדר צריכים עזרה...

וואוגומת חן

מזדהה מאוד

דברים חזקים ונכונים

שולחת אהבה מרחוק

תודה!עצמי החביבהאחרונה


מלחמת המעמדותlittle prince

מלחמת המעמדות
מסיבה לי טירוף פנימי
עם אנשים
ובעיקר
עם עצמי

צוחק ומלגלג
מודד ומדרג
מתגאה ומתרברב
נוקם ומשתלהב
ואין אני, אין הוא, ואין אתם
אין לב אוהב

מלחמת המעמדות שלי
היא מלחמת עולם
מנסה להתכחש אליה
לחשוב שנגמר
אבל תמיד, היא שם

ואני מעייף
בעיקר את עצמי
חיצי הרעל חוזרים אלי
ומרעילים את דמי

אני יודע זאת בשכל
ומרגיש בלב
אך עדיין מוכרח
להילחם

את מלחמת המעמדות

וואו אחיחלילוש
איזה כאב..מכיר את זה כל כך..
שמע יש'ך את זה בכתיבה
...רחל יהודייה בדם
מאוד אהבתי את זה..


את העומק, הכתיבה

יפה מאוד..
פששייי וואו חזקהרמוניהאחרונה
עוד ישמע?שוני

ילד בגוף מבוגר מגודל צועד במעלה השביל.
אם בכלל אפשר לקרוא להליכה שלומפרית ונבעטת שכזו, צעידה.

הספסל לא צריך להתחנף מידי כדי שהוא יקרוס בו, מבט קצר והם שוקעים האחד בשני.

הדדיות על טבעית מכמה קרשי עץ שהתהוו לתועלת אנושית בשם ספסל,

מסוג מערכות היחסים הדוממות שרק הדמיון המפותח שלו יכול לייצר.
"אני מרגיש בכלל?" הוא בסוף מבליח מפיו בתוספת גיבובי מילים שמשתרבבות ממחשבותיו ללא משים.

"לדבר לעצמי. לדבר לעצמיי" הוא ממשיך והפעם עם כחכוח קל וצרידות של רווקים מזדקנים שעברו משהו בחייהם.

"אני בן שלושים ושתיים. שלושים ושתיים" ושוב החזרתיות הזו שמשחקת אותה עמוקה ומבינה עניין, עברה את זה, מתנשאת.

 "אני באתי לחלום" הוא פולט חצאי זכרונות, אמירות, תובנות.

"ממ.." סיבובי ראש איטיים, חוסר מלחמה עם טבעו של אדם עייף, והוא נרדם.


ברוריה פרלשטיין.

בסך הכל זו הרי השכונה שלה, כמה חסר סיכוי זה כבר יכול להיות.

 הליכת ערב במדשאה, כן, זאת עם המתקנים, כן כן, והספסל.
מרחוק, הוא עוד צללית מטושטשת, היא מסדירה את נשימתה ברגע שקולטת שזה הוא, הוא ולא שרף, הוא ולא מלאך.
מלאך המוות?
באחת היא נזכרת שהמשפחה שלו חזרה לשכונה.

הלב שלה משחק תופסת עם קצב הנשימות, מי ינצח בתחרות אלוף העולם באי-קוארדינציה- -?
-תיקו.
כנראה שהלב עובד כשהמוח נח.

הוא מרגיש ניחוח הישרדותי חזק המכוון אליו, וחצי עין שלו נפקחת.

הוא יותר מידי מכיר את צניחת הבאנג'י של הלב הזה, טוב שיש לו מכנסיים כדי שלליבו יהיה לאן ליפול,

טוב שיש ביטויים כדי שיהיה לרגש לאן ליפול.

"אחח" הלב עוקף תמכנסיים ונחבט בשביל האספלט הדוקרני, מכירים תשפשופים האדומים האלה?

זה כואב. הי אני מרגיש, מרגיש לבד.
"אחחח בודדדד!" ,הוא שואג מלוא גרונו, מה שאף פעם לא העז.

 ואיך יכל להעז? מוישי הבחור החסידי והחמוד אינו יכול להוציא כזאת שאגה בכלל.

יש כאן הנדוס רב מערכתי, הסללה שקטה ומסוכנת. אסור- לשאוג, לבכות.

מותר-לחייך, להיות עדין, לשלם לבחורה בסוף הפגישה.
לבחורה חח, היא כאן! היא כאן מוישי, היא כאןןן!


"אני לא סולח" הוא בסוף יורה עליה חץ ישיר ללב, פיזית החץ הונח בדיוק בשניה שעברה מולו.

 צועדת מולו באטימות חיצונית, עם באלאגן בפנים של יערות הג'ונגל.
"אז זה מויישי כהנמן" המבט המזלזל והמתנשא שלה נח על פדחתו היתומה מפיסת בד שמסמלת שמיים, מטרה, בורא.

עיניים צרות שלה יושבות עכשיו על אי פיסת בד, שמסמל אומץ, מרד, חופש.
"נעים להכיר" הוא מעווה את פיו לפי קצב מנגינת ליבו, המנגינה מינורית עם נגיעות ציניות ותיפופי הכנעה, צחוק הגורל נשמע ברקע ואין שום פסקול של מחיאות כפיים. למי מחיאות כפיים, לה? לו? לשתיהם?

ואולי לשדכנית שהחליטה ש: "כמה מתאים יהיה למזג שתי גופים נוטלי גלולות לבית אחד".

"כמה" פניו מתעקמות בגיחוך, במין רחמים וגורל משותף עם בחורה שממשיכה לצעוד בגב זקוף

כאילו לא חוותה היא מעולם אכזבה, בושה, בכי ולבד. כאילו הכל חלק. הכל.

וצעדים מרשימים שלה נעלמים בהמשך החורשה. בנינים רבי קומות מעלימים על פגיעות, תסכול, ויאוש.
היא עדיין מחפשת את מויישי, האחד שלה, עם העדינות, ההבנה והצחקוקים המבויישים.
גם מויישי מחפש אותו, נעדר.
וכוס שאפפעם לא הספיקה להישבר מנפצת אשליות ומותירה להם עצה אחת:
להתמודד.
"פחח" הוא מגחך לשבריה המנצנצים, "בחלומות", וחצי עין חוזרת לתפקידה העצל.
ששש אל תפריעו לו!
גם מתוך שינה הוא מחפש.
שש.. אחר כך נראה מה יהיה

עכשיו, בבקשה שקט-
עוד ישמע.

או, וואו.אם אפשר
מלא מלא טריקים ספרותיים מגניבים מאוד, עוקצניות נהדרת, משחקי מילים. קצת מבולגן אבל מדהים מדהים מדהים.

"טוב שיש לו מכנסיים כדי שלליבו יהיה לאן ליפול,
טוב שיש ביטויים כדי שיהיה לרגש לאן ליפול."

אני רוצה למסגר את המשפט הזה ולתלות. פשוט גאוני.
..רק הפעם.
הכתיבה שלך כזאת סוחפת ומיוחדת.
יש בה מקוריות ושנינות ועומק יפה כל כך.
...אני ועצמי:)

וואוו! 

שנון, נוגע ומיוחד!!

אהבתי

מטריףחלילוש
מהכתיבות היפות והקולחות ביותר. מדגיש כ''כ טוב את הרגשות, מקורי משהו..
...רחל יהודייה בדם
יש לך כתיבה מדהימה,
התיאורים, המטפאורות ,
מדהים.

כתבת מעורר מחשבה
ומדהים.
וואו תגידי לי מאיפה הכשרון ההזהההההעפה

אחותי את מטורפתתת

כשרון ענקק

תמשיכי לכתוב אוהבתאותךך

נשמות טובות! תודה רבה לכםשוניאחרונה

רק מהתיאורים שלכם רואים כמה אתם מבינים בספרות..

נקודות שלא הגדרתי בעצמי

תודה!

הייגומת חן

היי פעם ראשונה שאני משתפת באתר

כתבתי משהו ולא הראיתי אותו לאף אחד כמעט (חברות בודדות)

אשמח לדעתכם (גם ביקורת תתקבל)

 

אני לפעמים שואלת את עצמי

האם 

זה באמת ככה

אחרי תיכון נהיה לבד

בלי אף אחד

והאם

צריך להיות חזק מבפנים

כדי לעבור כל מכשול

ולא צריך תאחרים

והאם

הוא בכלל יגיע

האחד שלי

שיאהב אותי

ואיתו אני ארגיש תמיד ביחד

תמיד ביחד 

 

(כתבתי את זה לשני שנתיים בערך, אז יודעת שזה קצת ילדותי, היום הייתי כותבת שונה)

 

 עוד דבר שכתבתי ממש עכשיו:

גיל ההתבגרות

הוא גיל כזה חרוט

כל הטלטלות בו קורות

מאורעות לא נשכחות

מצב הרוח מתהפך בשנייה

ואין דבר משמח יותר מקנייה

התמודדויות שונות ונפילות

לא ברור תמיד איך לעלות

אבל הכי חשוב

ועכשיו זה גם יהיה לכולם כתוב

להאמין בעצמי, ללכת בדרך האמת שלי

להפסיק לחשוב מה יגידו אחרים

(אפילו ההורים)

להשתחרר מהרצועה הכובלת שנקראת חברה 

כי החיים נפלאים וחבל שהם יהיו לא שלך

כי חיים בשביל אחרים לא ראויים להיקרא חיים

לא אומרת שזו משימה פשוטה

לי הקורונה עזרה לגלות זאת- כי היתה בזכותה סביבה שקטה

הזמן עם עצמי בלי השפעה של אחרים

כי אתה לא יודע כמה אתה מושפע

ממשפטים מאמירות מתפיסות חיים

ואולי זה רק אני חסרת עמוד שדרה

אבל רק בקורונה הרגשתי שאני יודעת לגמרי מה אני רוצה

בלי מסיחים בלי קולות מסיטים

רק אני ואני שבפנים

 

...רחל יהודייה בדם
יש בזה משהו מתוק ותמים,
והראשון,מה שאת מכנה "ילדותי" ואולי דווקא שהוא נכתב בשנה מוקדמת משהו בו נגע ..
תודה כיף לקבל תגובה! (למה תמים?)גומת חן
וואו אחותי יש לך כישרון כתיבה!היי לכולםם

כתבת כול כך יפה ואמיתי.

תודה רבה! מחמם את הלב😍גומת חן
...רחל יהודייה בדם
תמים בקטע טוב,
יש בזה משהו נוגע ללב
תודה 🥰גומת חן
...אני ועצמי:)

וואו!

נוגע..

בראשון באמת יש משהו תמים.. מתוק, טווב

 

תודההגומת חן
וואי תודה😚💕גומת חןאחרונה
יש לי אותיבין הבור למים

 

ואז שקט

עיניי נעצמות והראש פחות כואב

סוף יום ואת למולי

מבקשת לנחם במבט

במילים טובות

 

ואז אנחנו 

מדברות מדברות 

בשתיקות

הרי לא באמת קיימות מילים

כדי לבטא בי את כל התחושות

 

ואז שקט

והקפה חם לי בין הרעידות

אצבעות קטנות אוחזות חזק

(כמוני, גם הן פצועות)

והלב מתחמם לנו

והעיקר שאת 

 

כך בשקט

אנחנו נגמרות כמו היום

מתרווחת כמו הלילה

אני ואת נבקש לנחם במבט

ומזל שיש לך אותי

ומזל שאני זו את

 

 

 

אשמח לביקרות הע.ארות וכו (:

...רחל יהודייה בדם
יפה נוגע ומעורר מחשבה

נגע❤️
איזה יופיאם אפשר
הייתי משנה ל'מזל שאת זו אני'
זה גם משהה את הגילוי עוד טיפטיפה וגם זורם יותר על הלשון אחרי ה'איתי' בשורה קודמת
...אני ועצמי:)

וואו.

שקט אצלי.

נסכפתי. צמרמורת..

פשוט תודה על זה.

כ''כ נוגע..

 

..חלילוש
כך בשקט
אני קורא את זה
וזה כל כך מרפא ומלא
שלווה⁦️⁩

בסוף הבית השלישי 'העיקר שאת'- מה הכוונה?
(:בין הבור למיםאחרונה

נתון לפרשנות... (:

 

(ובעיקר קשה להסביר)