שרשור חדש
ככה אניבין הבור למים
כָּכָה אֲנִי מְדַבֶּרֶת
לְאַט לְאַט,
בָּאוֹתִיּוֹת חֲסֵרוֹת כמוֹ הָאַהֲבָה שֶׁלִּי אֵלַי
כָּכָה אֲנִי שׁוֹאֶלֶת
בַּחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל מְצִיאוּת שֶׁמִּתְגַּלָּה אֵלַי
כָּכָה אֲנִי אוֹהֶבֶת
לִרְגָעִים קְטַנִּים וְאָז בּוֹרַחַת אֶל תּוֹכִי
שׂוֹנֵאת שָׁם עַד הַסּוֹף וְזֶה שָׁלֵם בִּי
חָיָה עַד הַסּוֹף
עַד שֶׁכְּבָר לֹא.

וְשָׁם יֵשׁ סוֹף לְכָל הַהַתְחָלוֹת
לַכְּאֵבִים וַחֲצָאֵי מִלִּים שְׁבוּרוֹת
לָאַהֲבָה שֶׁלִּי
הַמְּגַמְגֶּמֶת.
...רחל יהודייה בדם
זה מאוד מאוד נוגע..

ויש בזה קסם.

אני אוהבת אותך.
מדהים. תודה!אם אפשר
מיוחד מאד.אהבה.
מלא תוכן
וואו.רק הפעם.
כמה את..וואו.
הכתיבה שלך מעלפת.
..להיות בשמחה!!!

כמה יפה. וואו.

תודה לך על זה. ועל שדייקת לי כמה דברים..

תודה

אמ..תודה כולם (:בין הבור למיםאחרונה
אשליותf2l
זורקים דעות
בלי הוכחות
בטוחים שהן נכונות
אשליות...

עייפתי מדיונים
שאלות החיים
פוחד שאתחיל לענות...
בשקרים.

אפתיות.
איני מתערב
בתסכול ובכאב
בבלבול ובקלקול

מיליון אנשים, מיליון דעות
מיליון אנשים, מליון סיבות

...רחל יהודייה בדם
עמוק ויפה..

אהבתי מאוד
תודה f2l
---ילדה של אבא

מעורר מחשבה..

התחברתי לזה

 

והכתיבה שלך יפה

מדויקת.

איזה כיף לשמוע f2l
וואי תודה רבה f2l
..3,000

קצת בדיליי, לא הייתי מחוברת הרבה זמן

 

וואו.

התחברתי ממש

אחרי שנים של וויכוחים 

כבר התחלתי לשתוק

 

אתה כותב מדהים, וכל מה שאתה כותב נותן נקודה למחשבה

תודה על זה

איזה כיף לשמוע! תודה לך f2l
הזכרת לי משהו שכתבתי ממש מזמן...ילד טבע

וְהַנַּעַר עוֹמֵד וְצוֹעֵק

לִבּוֹ בְּקֶצֶב דּוֹפֵק

טוֹעֵן טְעָנוֹת וּמוֹחֵק

שׁוֹאֵג נוֹהֵם וְנוֹאֵק

וּמוּלוּ כְּפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ

אוֹיְבוֹ בְּקִרְבּוֹ מִתְרוֹצֵץ

חוֹתֵךְ וּמוֹחֶה וְקוֹצֵץ

כָּל טַעֲנָה מְרוֹצֵץ

 

וַאֲנִי הַנִּצָּב בֵּינוֹתָיִים

פּוֹסֵחַ בִּין הַמִּשְׁפְּתַיִם

יוֹקֵד כְּבָר שָׁנָה וּשְׁנָתַיִם

הֲלֹא עַל זֹאת חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם

 

וְהָאִישׁ בּוֹשׁ וְנִכְלָם

מְמָרֵר וְקוֹלוֹ נֶאֱלַם

בְּנַפְשׁוֹ מִתְחַבֵּט, נֶעְלָם

הַמַּסָּע לְתוֹכוֹ לֹא הֻשְׁלַם

 

הַזָּקֵן כְּבָר לָמַד וְהִקְרִיחַ

דֵּעוֹתָיו שׁוּב שִׁנָּה וְהִצְרִיחַ

לֹא סָגוּר עַל מַנְעוּל וּבָרִיחַ

אַךְ חִזָּיוֹן גְּאֻלָּה עוֹד מַבְטִיחַ

עוֹד יֵשְׁבוּ בַּחוּצוֹת הֶעָרִים

אֲנָשִׁים וּזְקֵנִים וּנְעָרִים

צוֹהֲלִים וּשְׂמֵחִים וְשָׁרִים

אֶת מַהוּת הַחַיִּים בּוֹרְרִים

 

וּכְשֶֶׁמִּתְגַּלֶּעָ לְפֶתַע וִכּוּחַ

לֹא צוֹוְחִים וְעוֹנִים בְּרֹב כּוֹחַ

מַקְשִׁיבִים וּפוֹתְחִים אֶת הַמּוֹחַ

 רַק אֶת לֵב הָאַחֵר לֹא לִשְׁכֹּחַ

 

וְהַק-ל הַיּוֹשֵׁב בְּצִיּוֹן

בּוֹכֶה לְמַרְאֶה חִזָּיוֹן

דִּמְעוֹתָיו נוֹזְלוֹת כַּמַּיִם

וִכּוּחַ לְשֵׁם שָׁמַיִם...

...f2lאחרונה
"הלא על זאת חרבה ירושלים"
מדהים שלך.
ביטאת את הרעיון בצורה מופלאה.
00אהבה.
ואמנם
אני איני אלא אין וכלום ועולם
מלא.
ואני כולי
כל
טוב העולם.
והעולם
מופלא ממני.
...רחל יהודייה בדם
יש בזה משהו קסום..

מאוד.
תודה!אהבה.
תודה..אהבה.
כמה שאת חכמה.רק הפעם.
❤
..אהבה.
את שלי.
..רק הפעם.אחרונה
ואת שלי.
אוויר (מהפחמן הדו חמצני מלפני דקה שלמהה)נודד ומבקש

לקראת מעברים

אני כמו פרפר

שמרפרף

ונמצא במין איגלו

לבן רחב ושקוף

המזכיר אולם זכוכית

מעברים מובילים למעברים

ואיגלו ליער או לכותלי ישיבה

ונופים עירוניים

או שמא

לפתח רחב כלבו של אולם

שניבט מסדק של חודו של מחט

 

מחט הדייגים 

משחילים בין מחרוזת למחרוזת

מחזורות של דגים

 

והלב שואל

האם נפתח?

נזכה לשערי שמיים

וארץ

תוהו ותהום

ורוח מרחפת על פני

או שמא למציאות

מכווצת, מחייכת לבחוץ

אומרת הן הן בקול מבוייך ומבוייש

המרגישה ושוהה רק במעט

בנרתיקי הלב הסמויים

הזעירים

שאותם מפכה

פלג קטן בלבד 

מהמעיין,

ורק במקלחת

אור המעיין נשטף ומתבטא

האם אוכל לחיות ללא מסננים

וחיוכים מובכים

האם ארגיש 

בפשטות בטבעיות

ארגיש בבית

בתוך עצמי

בתוכי שהולך למקום

חדש

לא חדש מבחינה חיצונית

כבר יותר משנה מדלג במקום,

אך מבחינה

פנימית

האם וכיצד

ילווה אותי חודש

וחצי של בית של עצמי

של המנגינה שלאט לאט נרגשה בתוכי

או אולי ווליום האנשים והחברים והרבנים

והאנשים הטובים, יגבר על מנגינת הרקע הפנימית

בא לי לאחר הכיווץ

לנשום נשימה עמוקה

ופשוט 

לנשוף

...רחל יהודייה בדם
מלא עומק..

דימויים ותיאורים יפים מאוד..

כתבת מרתק

אהבתי
וואי תודה רבה לכל המגיביםנודד ומבקש


מחמם את הלב לשמוע שזה נגענודד ומבקשאחרונה


הצעקה הגדולה ביותר.אור חדש.
הגיטרה נטרקת על האדמה הרכה, אלומה מעבירה את ידיה על השיבולים שמתכופפות בעדינות. היא מכורה למגע הזה, מכורה לשדה הזה, לאוויר הצלול שלו, ובעיקר לשקט. אך איזה שקט.

מאז ומעולם היה זה המקום שלה, פה בפאתי השדה, בגב שעון על ערמות הבאלות, תמיד היה אפשר למצוא אותה. היא בכתה פה אחרי הריב הגדול עם דנה, היא בילתה פה כשנמאס לה מהלימודים ומגבולות, היא הייתה פה ביום הולדת שלה, והיא אפילו התאבלה פה אחרי הפטירה של סבתא, השדה הוא חלק כל כך משמעותי בחייה, ובעיקר, חלק בלתי נפרד מכאבה..

היא שוב כאן. הפעם מיואשת מתמיד. מרגישה שהיא לא מסוגלת עוד להכיל את הכאבים שלה. היא אבודה כל כך. מיום ליום, היא מאבדת יותר ויותר עניין בחייה. השאלות האמוניות שלה מרסקות אותה וכמה שהיא מנסה לברר, היא פשוט לא מוצאת תשובות. אתמול היא שוב נכשלה בטסט, רביעי במספר, וכבר למעלה מחודשיים שהציונים שלה לא משו. הכאסח עם אמא צבר שיאים חדשים, היא לא החליפה מילה איתה כבר שבועיים וחצי, והיום כשהיא שמעה שהניתוח של רועי כשל, הוא נשאר משותק ברגליו לנצח, היא כבר לא הרגישה מסוגלת, כאב לי מידי.

מהעיניים הכחולות שלה, שבדרך כלל רואים אור ושמחה, נשקף רק כאב. כאב עצום ואינסופי. היא מסתכלת לעבר השמיים, מפנה את עיניה כלפיי טעטא וכבר לא עומדת בזה יותר.

הדמעות מכסות את פניה, היא כאובה כל כך, והקדושבורכו מרגיש נורא רחוק. היא לבד. ואין אף אחד פה בעולם הזה שיהיה איתה ויתמוך בה, אפילו השיבולים האהובות כבר מביטות בה בתמיהה, אין ביכולתן למצוא נחמה לליבה השבור.

היא רוצה לצעוק, כמו החסיד ההוא שהיא פגשה פעם ביער, שפשוט עמד וקרא לטעטא, הוא פשוט זעק לישועה. היא רוצה לצרוח את הלב שלה, את הכאב האינסופי הזה שכבר כבד עליה מידי.

יש לה כל כך על מה לצעוק, לצעוק את הכישלונות שלה, את שברי החיים שלה, לצעוק את הריחוק שלה מטעטא, את הכאב מהמצב בבית, את צערה על הפגיעה של רועי, ופשוט את המצב העגום שמכונה המציאות חיים שלה.

אלומה מתנערת וקמה במהירות, היא רצה למרכז השדה, נעמדת בינות לשיבולים הזהובים, מרימה את ידיה לשמיים. ככה, בדיוק כמו החסיד המתוק ההוא מהיער. היא מנסה לצעוק. כמה שהיא מנסה. אך הצעקה נשארת בגרונה, מסרבת להיפגש עם אוויר העולם.

ברגליים כושלות היא חוזרת למקום שבתה הקבוע, אפילו לצעוק היא לא מצליחה, היאוש ממלא את ליבה סופית, היא מרגישה אבודה ובלי שום סיכוי.

בעיניים עצומות היא מנסה לשחזר את המפגש עם החסיד ההוא מהיער, כאילו מנסה להבין איפה הטעות שלה, ואיך אמורים לצעוק באמת.

זה היה ביום אחד בקיץ, אלומה לקחה את כרמל, אחותה הקטנה לטיול ביער הקרוב. כשהן הגיעו, הן ראו אותו. הוא היה קדוש ומתוק ממש, והוא צעק. צעק נורא חזק, בקול עוצמתי וחזק, כאילו הצעקה מגיעה מעמקי ליבו השבור.

כשהוא סיים, והתחיל לחזור לעבר מקום ידעו, כרמל עצרה אותו ובמתיקות ילדותית שאלה אותו לפשר צעקותיו, הוא הסביר בנעימות שהקדושבורכו מחכה לזעקה שלנו, ושהיא התפילה האהובה עליו מכל.

"אני גם יכולה לצעוק חזק, הכי הכי חזק" אמרה כרמל, נימה ילדותית בקולה. והיא צעקה, מתוק וטהור ממש, אלומה נזכרת איך היא הביטה בה מוקסמת, מוקסמת מהתמימות והטוהר.

עניו של החסיד אורו לרגע קט, את יודעת ילדונת, פנה אליה בחיוך מתוק, הרבה מקוצק אומר שכאשר יש ליהודי על מה לצעוק, ורוצה לצעוק, אך איננו יכול לצעוק, זוהי הצעקה הגדולה ביותר. כרמל הקטנה לא הבינה, אך הינהנה לעברו, והוא נטל את הגיטרה שלו והמשיך הלאה בדרכו..

היא פוקחת את עיניה, הזיכרון ההוא מהיער ממש מתוק, הרבה זמן היא ניסתה להבין את פשר דברי הרבה, ופתאום עכשיו, היא הצליחה להרגיש אתזה. הזעקה הדוממת שלה, היא בהחלט הצעקה הגדולה ביותר.
...רחל יהודייה בדם
איזה נוגע
והסוף כזה טהור ומעביר חום
❤️
תודה נשמה(:אור חדש.
..אור חדש.
איזה טוב לשמוע שנגע בך..
תודה ממש(:
וואו מדהיםם מדהים מדהיםמתנחלת אמיתית


תודה(:אור חדש.
..טעטע איתי(:

וואהההההההההההההההה

איזה איש טוב החסיד הזה ואיזה מתוקה אלומה הזאת.

עשית לי לבכות.עשית לי לבכות פשיטא.

יאבאלה איזה חזק וחד וטהור הדבר הזה

איזה עוצמתי.

וואהההה

רק לצעוק.רק לצעוק.זעקה דוממת בעיקררר מרוב שזה ענקקק

וואי אלומה הזאת וואי וואי אין לי מילים איזה בנאדם טהור ו,וואי פשוט לאכול אותה.אנויכי אוהבת אותה.אנויכי אוהבת אותה ככ ככ.

וואההה אין לי מילים.אין אין אין.

תגידי לחסיד הזה שהוא ככ אמיתי והוא צודק יואוו יואוו ופשוט אין על הרב'ה מקוצק

וואי וואי כמה שהוא איש טוב והוא צודק.וואי הוא צודק.

וזה חזק.זה פשוט חזק.

תודה לך על זה ככ ככ.ותודה עליך.אנויכי קורנת אושר.זה קטע פשוט מחייך ומרגיע וואי.

תודה תודה פשוט תודה וואי.

אנויכי אוהבת אותך.מאוד מאוד.

פשוט לזכות בך.

איזה נשמה טהורה את וואי.

איזה נשמה שרוצה טוב.כל הזמן טוב.ומחפסת.מחפסת אמת.כל הזמן אמת.

תודה וואי תודה.כמה ללמוד ממך וואי.

כמה שאבא גאה בך וואי וואי כמה.

הוא ככ ככ אוהב אותך את לא מבינה באיזה רמות.אנויכי פשוט יודעת.

את טהורה את פשוט טהורה

וואי אבא מי כעמך ישראל?!?!

ישתבח שמו לעד.

אין עליך ביקום,שתדעי.אין אין אין.

עשית לי טוב לקרוא את זה.פשוט טוב.

לב עצום ומתוק לחפציבה שלנו.

..אור חדש.
לבשליי, את יודעת שהתגובות שלך זה הדבר הכי משמח לקרוא?!
אני אוהבת, מאד מאד מאד.
ושמחה לשמוע שזה נגע בך והתחבר אלייך..
את בעצמך אלומה, חזקה, טהורה ולוחמת.
..בברסלב בוער אש!

איזה קסם את. איזה מילים יפות..איזה מילים מרגיעות יש לך.

אבא

והצעקה.אוי הצעקה. נגעת בי שאין מילים.

את כותבת כל כך טוב. כל כך טוב.

כמה מתיקות ועוצמה..לקחת אותי רחוק לשמה.

והאמת הזאת..לא צריך יותר מזה.

את נשמה. מיוחדת.

והכתיבה..פלאית.

 

(הורדת לי דמעות קצת)

..אור חדש.
הי וואו, שימחת ממש..
עושה טוב לקרוא את התגובה שלך..
תודה ממש!

..רק הפעם.
רק עכשיו התפנתי לקרוא..

וואו את.
מרגישה שכתבת אותי..
זה יפה.יפה כל כך. וטהור..
איי הרעבע מקוצק..זה מתיקות.
וילדים..פף זה כל כך עם מתוק שרק וואו,לחקות את הטוהר והתמימות שלהם.
את כותבת מהמם,תמשיכי,אל תפסיקי לכתוב.
לכתוב זה מרפא הכל.
באמת.
אוהבת אותך.
❤
..אור חדש.
וואו, תודה שקראת,
התגובה שלך עשתה לי ממש טוב..
ואני אמשיך לכתוב, כל עוד זה עושה טוב ומרפה..
אוהבת בחזרה.
..פשטות.

סופסוף יש ישוב הדעת..

 

וואו. אמא כולי צמרמורות באמת.

זה פשוט פשוט וטהור ואוי, זה ככ יפה.

את פשוט פלא ענק ואור עצום בעולם.

את אור עצום. אני רואה את זה. הלוואי שתראי גם את.

והדמעות שלי יכולות להגיד לך עכשיו שהכתיבה שלך פשוט וואו. ישלך מילים חזקות.

לא יודעת להגיד. לא מצליחה להסביר במילים מה עשית לי בפנים.

פשוט תמשיכי לכתוב. תמיד תמיד.

וחפציבלה, אין כמוך.

..אור חדש.
שימחת אותי ככ, את לא מבינה כמה.
תודה רבה מותקק, אני אוהבת פשוט.
..3,000

וואי

הלוואי שנזכה לצעוק ככה, מהלב

ושמישהו ישמע אותנו

את כותבת מדהים

..אור חדש.
באמת הלוואי,
תודה רבה לך!
וואו.נשמה שלי
איזה כתיבה מיוחדת.
ככ נגע בי.
את נשמה מיוחדת.
תודה על זה.
תודה עלייך.
זה טוב. ממש
..אור חדש.
איזה כייף שהתחברת,
תודה רבה לך!
מיוחד מאדמציאות.
תודה(:אור חדש.אחרונה
נעמד מול המראהf2l
מיואש מהחיים
לא מסוגל להביט למרחקים
נהר של דמעות שוטף את מיטתי
ולצערי, אבדה תקוותי

נלחם לקום מהמיטה
נעמד מול המראה
תחושות גועל ושנאה
ועין עם דמעה

תחתית חיי?
טעות חיי

לילות כימים
חודשים עוברים
אותה מראה
דמות חדשה

מרוסקת ושבורה
בלי טיפת הבעה
דמות חלולה
דמות ריקה

חסר תכלית
חסר תחושה
חסר רגש

מסכן...

חוזר למיטה. בלי סיבה.

...רחל יהודייה בדם
עצוב.. מאוד

תיארת את זה
טוב.

הלוואי שהאש,גם אם היא
גורמת לאדם לחוש רע
עם עצמו
לא תכבה
לעולם

גם כשכואב
היא רק מראה
שהוא
אנושי.

רק טוב 🙏


כתבת מאוד יפה ומאוד נכון. תודה רבה.f2l
..3,000

וואו

אין לי ממש להגיד

חוץ מיזה שכתבת אותי פשוט

בזמן האחרון, כששואלים אותי 'איך את שורדת' אני עונה 'רגילה להיות זומבית'

וואו

כואב.נעלם.


תודה על התגובותf2lאחרונה
מסר לאומה שכותבת פהשוני

זה אולי ישמע מתנשא

מוזמנים לעבור נושא

בכל זאת יש פה גם נחמה

והיא אינה חצויה

אז אני לא שוטה

מה אני כן?

(מה אני כן. טוב,

פה זה מתחיל להסתבך,

לא משנה.)

אני כן שותה, את דבריכם בצמא

את הגיגכם ביממה האחרונה

וזה פשוט מציף

כי הכתיבה שלכם

היא מסע שמעיף.

וכל קטע מחזיר אותי לרגשות ישנים

שהעדפתי להדחיק, 

רגשות בגווני ה-'לא מצחיק'

ואולי חלק כן? בכל אופן,

יש לי בשורה.

---טדאם!---

בסוף...

אחרי כל התסכולים

העליות המורדות

השאלות הדכאונות

המצבי רוח, ההתמודדויות

בסוף- - -

מתבגרים!

והחיים מתאזנים.

אני לא יודעת אם היה מרגיע אותי

לשמוע את זה באחת הסערות

אבל בכל זאת...

תהנו ממה שיש

תכתבו עוד מליון

כי יש לכם אתזה ובגדול!

אתם מפחידים.

קצת מקנאה

הרבה מעריצה...

 

-אחת שטיפונת התבגרה-

 

 

...רחל יהודייה בדם
כתבת מעניין ומעורר מחשבה..
תודה!שוני


תודהשוני

את נשמה!!!!!!!עובדת ה בשמחה????

אשרייך 
המשיכי בכוחך זה והושיעי את העם!!!!!!

תודה!!שוניאחרונה

את בעצמךך

אויי ילדה קטנההטאטע אוהב אותי!

אויי רוצה לחזור להיות ילדה קטנה

לרוץ ברחוב ודלג

בלי שינסו להבין

למה אני עושה זאת,

כי ככה כיףף

זה החיים לשמוח

לעוף הכי גבוה שאפשר

לחיות את הרגע

בלי לחשוב

על עוד שנה

שנתיים

פשוט לחיות

בכיף בשמחה 

לדעת ליות את החיים

באמת

כמו הילדים הקטנים

שמתלהבים מכל ציפור 

שרואים

מכל פרח יפה

מכל איזה בריאה יפה

שהקב"ה ברא לנו

לדעת להעריך את זה .

להתלהב כל הזמן 

לרצות לרוץ

לשמוח

לחיות באמת

חיים אמיתיים

בלי מחויבויות או

אחריויות למיניהם

פשוט להודות 

ולומר 

נכון ה יוריד לנו גשם

כי הוא אוהב אותנו?

ושיענו לנו כן!

פשוט לחיות

בתמימות כזאת

שלאנגמרת 

לאהוב את החיים

את השקיעות היפות

את הים  

ואת הכל

פשוט לחיות באמת!

כמו ילדה קטנה

(עלה לי מתוך שיחה עם אחותי הקטנה בת 3.5 באמצע הרחוב.)

כל כך נכון..אני ועצמי:)

ממש יפה!!💕

וואוילדה של אבא

כתבת את זה כל כך יפה,

עושה לי חשק ללכת לחבק את אח שלי הקטן..

מזדהה איתך לגמרי..

זה מהמם!

...רחל יהודייה בדם
מלא כמיהה,
יפה ונוגע...
וואוו איזה יפה כתבתאנא ה'
מרגישה גם ככה הרבה פעמים.
פשוט מתיקות
תודה רבה אהובות שליטאטע אוהב אותי!אחרונה


--- רוח נכון ---חידוש


דופק היורה
על חלוני
רשמים מעלֶה 
מעמקי זכרוני

זכרונות החורפים
של שנים שחלפו
עולים וצפים
מתרדמתם נשלפו

ריח של גשם
ורוח של חורף
הרוח שבגשם
על פניי חולף

הן זוהי הרוח
של התחדשות
שנוסכת כוח
ומעבירה התשישות

הרוח המבשרת
על שנה חדשה
המפיחה תקוות
בלחישת איוושה

ועלי השלכת
רוקדים בה במחול
מזמרים שיר לכת
על הקודש שבחול

על הרוח שבגשם
החיוּת שבעולם
שלעיניי פורחת
ופותחת הלב כאולם

והקרירות בחוץ
מולידה חמימות בלב
שכה נחוץ
היותו שקט ושלֵו

נשיקה מאלוקים היא
זו רוח התקווה
חיבוק אוהב הם
אלו החום והשלווה

להפיח בקרבנו
רוח רעננה
להפריח בתוכנו
ניצני הנשמה

בעבודת הרוח
של זו העונה
התעלות הנפש
בהתחדשות השנה

יפהפה ממש. שכוייחבת מלך!!!!
מקסים!!בת של השם

ממש מרגש

התחברתי

לא לשכוח לתייגני להבא. יפהפה.נפש חיה.
מדהים. פותח את הלב.שורקת


תודה לכולןחידוש


מיוחד ממשגיטרה אדומה


שיר איכותי, עמוק וטהור. מהמם!שושיאדית
...רחל יהודייה בדםאחרונה
זה מתוק..

אהבתי את זה
אהבתי את זהמציאות.

יומן , 13:58מציאות.
בשעה זו הבנתי סוף סוף, שהתבגרתי.
אחרי שרשמתי פוסט בפייסבוק, וקיבלתי 3 לייקים בסה"כ, כשאני רואה שמישהו אחר קיבל 30 לייקים על תמונת פרופיל מעוותת שלא צולמה טוב, וסלח לי אלוהים על היהירות שבדבריי,
אבל לא הרגשתי אף רגש מול אבסורד זה; להיפך. הרגשתי סוף סוף מה זה להיות שלמה עם עצמך, ומה זה אותנטיות. הבאתי את עצמי ב100% שלי, אז אין לי כל עניין לקבל תגובות; יקראו- יקראו
לא יקראו- לא יקראו..

עכשיו כמה דקות ל2 בצהריים, ולמעשה, לא עשיתי היום דבר. היום הזה מתחבר לאינסוף ימים ארוכים ומשמימים ורצופים בנקיפות מצפון והלקאה עצמית, אבל היום משום מה, השתחררתי גם מאלה;
סוף סוף הבנתי משהו קטן בחיים המגוחכים האלה; איני אלא פיסת נייר בתוך אלפי סיפורי חיים הנכתבים כל רגע ורגע; ואם לא אהיה מי ש"אני" על כל מורכבויותיי- גם פיסת נייר זו לא תהיה שוות ערך.
וחלק מערך זה, הוא גם לקבל את המציאןת, שאני לא בחורה מושלמת. ואם יש למישהו תלומות, ואני מפנה את זה בעיקר לנפשי הסובלת מרגשות אשם- אם יש מישהו כזה , הוא מוזמן לשאול את אלוהים הכל.



אז החלטתי שתם הזמן להתייפייף,כלומר, לייפות את מציאות חיי במילים יפות; הגיע הזמן לכתוב את מי שאני, וזה למה אני מאושרת עכשיו; רק המחשבה על כך שסוף סוף אוהבת את עצמי ככה, חשופה ופגיעה, ולא, גם לא מתכוננת לחפש שוב את עצמי; מסע תענוגות זה לא נועד לאנשים שהולכים להיות בני שלושים. עברתי כת הגיל.

אני בת 29, ועכשיו, דיי להתקשקשויות, יש כביסה לתלות , יש להתקשר לבנק , יש לעשות דברים בלי הרבה מחשבה, ומוטב שכך;
תודה ♥️מציאות.
וואו3,000

אמן וזה יקרה לכולם

🌻מציאות.אחרונה
...רחל יהודייה בדם
מגדירה את זה כפוסט בוגר..

ושלם.

נהניתי לקרוא..
להיות בדיכאון. (כן, זה מדכא. אם בא לכם לשמוח, תחכו קצת)3,000

(אזהרה: זה ארוך. אם כבר החלטתם לקרוא את זה, אז שתהיו בעניין)
אז היא קראה את הספר. וקראה אותו שוב. ושוב.

היא לא הצליחה להתנתק ממנו.

האישה שבסיפור גוססת מסרטן, שמתפשט לכל הגוף שלה. טוב, היא ככ גוססת. הלב שלה נמק, והוא כבר לא מזרים יותר כוח. היא כמו איירון מן, בסרט השני שלו, כשהאלקטרומגנט שלו שנועד למנוע מרסיסי טיל להיכנס לו ללב, אבל בו בזמן החומר בו השתמש הרעיל לו לאט לאט את הדם. הלב שלה הוא מה שגורם לה לחיות, ומה שגורם לה לרצות להפסיק לחיות.

היא בדקה אם היא בדיכאון. אז מסתבר שהיא בדיכאון קל\כבד. כל אתר אומר אחרת. אבל העיקרון- אותו עיקרון. היא בדיכאון.

זה לא שהיא הולכת לעשות עם זה משהו. לדבר עם ההורים שלה? רק שתנסה שיהיו ביחד באותו מקום בלי להתפוצץ אחד על השני. ואז שתנסה לא להתחרפן עליהם, לצרוח עליהם את כל מה שיש לה להגיד. פעם היא חשבה שבגלל שהיא התרגלה למצב בבית מאז שהיא הייתה קטנה, זה לא ממש השאיר עליה סימן. זה המציאות שלה. עכשיו היא יודעת שהיא בוכה כל זמן שמישהו צועק או מעביר עליה ביקורת, זה לא רק בגלל שהיא מתוסכלת. זה בגלל שהיא פוחדת ממה שאמור לבוא.

חברות שלה? אהמ. בדיוק כמו בספר, היא לא בקשרים מי יודע מה עם החברות שלה עכשיו. פשוט אין לה כוח אליהם. לשמחה שלהם. לחיים המושלמים שלהם.(מסתבר שאחד האתרים טוען שזה גם גם תסמין לדיכאון. מעניין.)

היא מרגישה כאילו היא נשארה מאחור. היא, והלב שלה, שוקעים בחול הטובעני הזה שנקא חיים, וכל השאר מדלגות להם. אפילו לא טורחות להסתכל מאחור.

וגם אם היא תגיד להם. אחת תגיד :כן החיים בזבל. ראית את הפרק האחרון של סוכני שילד? אחת תגיד: כן, הקורונה פשוט מעצבנת. בא לי אולפנה!

כן, בא לי אולפנה. נמאס לי להיות תקועה מול המחשב. אני מאבדת ריכוז, ופעם הייתי מרוכזת ככ גם כשהמורה דיברה על חומר שידעתי, וגם אם היא דיברה על האקלים במישור החוף. (גם אחד מהסימנים לדיכאון. פשיי, מצטיינת)

כן כבר סיימתי את הסדרה הזאת. אני שונאת אותה. כן, אני יודעת שהיא של מארוול ובחיים אחרים הייתי אוהבת אותה. אבל אני לא (מפסיקה לאהוב דברים שאת אוהבת? זה גם אחד הדברים שמרמזים שם)

תאכלי, מישהי תגיד לה. אוכל זה טעים. כן, טוב אוכל זה טעים. כבר כמה ימים שאני זורקת את האוכל בצהריים וחיה על שוקו מהבוקר וארוחת ערב. (תסמיןתסמין, צועק לה האתר. אולי פשוט שיסתום? כן, היא מטומטמת, היא יודעת. תעברו הלאה)

נמאס לה. היא בוכה. זה מדרדר למירור בכי, מלווה בקולות ונזלת. די. נמאס לה להילחם. היא נלחמת על ככ הרבה דברים בחיים שלה. היא נלחמת כדי למצוא איזון בחיים שלה. היא נלחמת לא למרר בבכי שההורים שלה רבים שוב, והיא נלחמת ברצון להתכווץ מתחת מתחת לשולחן. היא נלחמת כדי להספיק את כל השיעורי בית שהמורים שלה מביאים, כי מתברר שהם חיים תחת האשליה שבקורונה הם לא עושות כלום. אז עד 8 היא עושה שיעורים. נכון, היא לא חייבת. אבל יש לה חלומות, לפעמים. היא חולמת על עתיד שהיא, מהנדסת מכונות (היא חולה על מכונות. היה לה חלום להיות מכונאית מטוס, אבל מסתבר שזה מקצוע שלומדים או בחו"ל או בצבא. בעיה לילדה דתייה. ובמוסך לא מקבלים משכורת שאפשר להתפרנס ממנה בכבוד. והיא תתפרנס בכבוד. היא לא תהיה כמו ההורים שלה, שרק חוסכים מדברים חשובים (המקרר ריק הרבה פעמים, חוץ מהאוכל הבריאותי של ההורים שלה. מה לעשות, ככה זה כשכל הורה דואג לעצמו לקניות ולא טורח לקנות משו לבית, כי זה אומר שהם יקנו משו גם להורה ההאחר. לא יעלה על הדעת.) ) עם בעלה, מישהו שמחבק אותה בלילה, (למה שמישהו בכלל ירצה להתקרב אליה, למען השם? ילדה הרוסה, ממשפחה שבדרך להריסה. אנשים אוהבים דברים שלמים, דברים מושלמים) ושידע להעביר לה ביקרות, בלי לצעוק. ואם היא תבכה, הוא לא ייקח אתזה ללב. הוא ידע שהיא לא בוכה בגללו. זה התגובה האוטומטית של הגוף שלה. הם יגורו או ביישוב בבקעה, או ביישוב שהחורף בו מורגש. 

אבל בנתיים.. היא צריכה להילחם. להילחם במחשבות על מוות (זה לא יעזור לה בכלום, להתאבד. היא תרגיש שכל הזמן הזה שהיא שרדה היה לסתם. וגם שה לא שיהיה לה ממש גן עדן אחרי שהיא תמות, נכון? שלפחות יהיה לה למה לצפות. וחוץ מיזה. הפרצופים. המבטים של אנשים שהם יישמעו. גם אחרי המוות, היא בטוחה שהם ירדפו אחריה. כי זה מה שאנשים עושים, בדר"כ. רודפים. ומפילים. ולא רואים ממטר. עובדה. היא חיה עם המשפחה שלה כבר שבועות ולא יוצאת כמעט לשום מקום. כן, גם אחרי הסגר. זה לא שיש לה כוח למקום כלשהו. חוץ מהמדבר. והגשם. אבל זה לא קרוב אפילו, אז אין לה שום קלף.)

להילחם ברצון לדבר על כל מה שרע לה. למה להילחם בזה? כי היא לא רוצה שהמחנכת שלה, והיועצת שלה, והחברות שלה (שלא שמו לב לכלום, גם שהיא פרצה בבכי באמצע זום של חברות. אפילו לא הודעה.)ינהגו בה בכפפות של משי. וידברו עליה מאחורי הגב. וידברו עם ההורים שלה. לא, רק שלא ידברו עם ההורים שלה.

להילחם ברצון פשוט לוותר. היא מדמיינת את החיים בתור הומלסית באמריקה בתור שיחרור. שאין דבר מלבד לשרוד. ואם היא לא שורדת. יאיי. נקודת בונוס. (עוד תסמין. אובדנות. אופס) 

היא מקשיבה לשיר האהוב עליה, 21 guns. היא מרגישה בדיוק ככה.

שקרן שמחפש סליחה מאבן.

הם אומרים שם, בשיר, שנכתב בדיוק עליה, להרים ידיים. לוותר. 

לוותר? להפסיק להילחם? 

גם אם היא לא מתכוונת בכוונה של לוותר על החיים ולמות.

פשוט לשחרר מהחיים? לחיות אותם כמו שהם באים? לא. את החיים שלה היא שומרת ביד מאוגרפת, מוכנה להרביץ לכל מי שייתקרב.

אם זה יעבור, וזה יעבור, היא חייבת להאמין בזה. היא חייבת להאמין בזה. כשזה יעבור, היא תחייה את החיים שלה בתנאים שלה. לא בתנאים של ההורים שלה. היא תדאג לעצמה, וסוף סוף, מישהו ידאג לה. כן נו, המישהו הזה זה היא.

היא בוכה. והיא לא מצליחה לעצור. אחותה הקטנה רוצה לשחק איתה. יש לה משהו עם המדריכה בסניף, אבל עד אז יש לה 20 דקות לעבור. (לאחותה הקטנה. לא לה. היא כבר מזמן עזבה את הסניף) היא מסתובבת עם הגב לעולם, מרוכזת בקיר שמולה. לא, היא לא רוצה לשחק. כן, גם אם זה יעביר את התחושה שסוגרת על הלב המפרפר שלה, שכבר אין לו אוויר. התחושה הזאת תחזור, והיא רוצה להבין אותה כמו שצריך.

אחותה הולכת לסניף. היא הפסיקה לבכות. היא שרה לה בשקט את השירים של הלהקות האהובות עליה.

וקמה.

פותחת את ביטאון חיל האוויר החדש. יש שם כתבה, על טייסת 201. היא מכירה את הטייסת הזאת. 'האחת.' נכתב עליה ספר על זמן מלחמת הכיפורים. הטייסת היתה טייסת הקורנסים (פאנטום) הראשונה. החליפו לה 3 מפקדים בזמן המלחמה, איבדה יותר לוחמים שבויים וקורנסים מכל טייסת קורנס אחרת. והיא גם טייסת הקורנס שהפילה הכי הרבה מטוסים.

חיילי הגף הטכני מהזמן של אז, של מלחמת הכיפורים, שיפצו קורנס. והציבו אותו שם, במקום מישכנה של טייסת 201.

היא מחייכת מבעד לדמעות.

היא מליטה לספר לחברה אחת, רק לחברה אחת, שהיא בדיכאון.

כן, לא יאמינו לה. היא מושלמת בלשחק. לפעמים היא שונאת את עצמה בגלל זה. אבל החברה הזאתי תאמין לה. היא מושלמת. כי היא בנאדם מושלם. וגם, יש מצב, שהיא עברה יותר צרות ממנה.

one, 21 guns..
(כן, אתם מחייכים. אל תשכחו שהיא עדיין בדיכאון. אולי היא תצא מיזה. אולי.)

 

 

נשמה! ❤️שם נורמלי ????
באלי לבוא ופשוט לחבק אותך!

את מוזמנת לבוא ולדבר איתי תמיד!!
תודה(:3,000

אל תדאגי

 

אני מדברת איתךך כשקורה דברים, תהיי בטוחה

 

 

..3,000

נשמה שכמותך❤

עודדת

תודה(:

 

גםאני

...רחל יהודייה בדם
איזה מתוקה את,
העלית לי דמעות לעיניים

ואילו עוצמות..
שתדעי שאת אדם
חזק! ואדם טוב!

לעולם אל תתני לאף אחד
לגרום לך לחשוב
אחרת!

את מהממת,

תמיד פה אם את
צריכה משהו
❤️

את תצאי מזה,
את יכולה להכל,
להכל!
]]3,000

תודה❤

עוד לב ועוד לב

החלטתי לקרוא לרות שזה ארוך...ה' תודה

נגעת בי מאוד! את מותק.

מותר להיות עצובים, וכדאי לדבר על זה..

ולאט לאט אני מאמינה שתשתחררי מזה וזה יחזק אותך ויבנה אותך!!

וסתם עצה ממני- תאמיני שהטוב בעולם עדיין קיים. ואת תזכי לראות אותו ביום שבו תחליטי שאת פורצת את המחסומים וחיה באמת- בשמחה!

בהצלחה נשמה. אבא שבשמיים תמיד אוהב אותך.

..3,000

תודה(:

אמן

ושוב תודה

..בברסלב בוער אש!

אמא. אני יודעת מעכשיו שאני לא יצליח להגיד לך באמת מה הרגשתי.

אין לי בכלל זכות להגיב על דבר כזה. אני יכולה להגיד שכמעט בכיתי . אני יכולה להגיד שכאב לי עמוק עמוק איתה.

אני יכולה רק להגיד שכולי צמרמורת. צמרמורת. איי אך.

ריבונו כמה כאב כמה אה? יאעלה אוף כואב לי על הכל. זה נו..אני לא באמת יצליח להגיד. 

(את כותבת פסיכי. הזיה. אין מילים.)

ותרגישי, פליז תרגישי. (אין לי זכות בכלל, כבר אמרתי) אבל תרגישי חיבוק חזק חזק חזק מילדה שאפילו לא מכירה אותך אבל כל כך הרגישה אותה צועקת שם. את לא יודעת כמה אפילו באמת. אוך ריבונו של עולם אוך.

ונשיקה כזאת מתוקה בלחי..רבי שלמה אומר שנשיקות זה ילדים. נשיקות אמיתיות זה ילדים. קחי ילד ותבקשי ממנו נשיקה. 

ונשיקה וחיבוק ממני,ופף אין לי זכות, אני יודעת אבל הלואי שבכל זאת תרגישי.

(את נסיכת העולם. איזה לב צועק ישלך. מבטיחה ששמעתי.)

..3,000

אין לך מושג כמה ריגשת

וברור שיש לך זכות להגיב. ברור ברור ברור

גם אם לא הצלחת להגיד הכל, את ההרגשה העברת

פשוט תודה

(ואני מרגישה

גם את החיבוק ממך(:

נחמד לשמוע שיש מישהו שומע)

 

אני איתך♥️מציאות.
♥️3,000אחרונה


תצמחדסלר

למה אתה כאן שביל מה הגעתי

לאן לוקחות עיני את כל מה שאספתי

את כל המשברים את כל האבדות

את כל הנחיתות שחזרו להיות שבורות

את כל הרע את כל הרשע

בלא הצמיחה שמובילה לחוסר ישע

בשביל מה זה טוב להיות שבור להיות פגום

עם כל הזמן שרק עובר אתה נוזל אתה נובל

אך לא מוצא את עצמי עוצר

ממשיך ומטפס על כל מכשול על כל חסר

אתה קיים אתה נושם

צריכים אותך כאן אל תפסיק לרוץ

אותן עיניים שמחייכות מתוך כאב

מתוך הלב שבזכותך פועם

תמשיך תעוף תשאף למעלה

אנשים מחכים לך שם למטה.

 

 

ממש יפה!!אני ועצמי:)


...רחל יהודייה בדםאחרונה
איזה מעניין ויפה..

כתבת מרתק

אהבתי מאוד
אייכה?ששש11

אני דרמטית,אני יודעת.

 לשחק את המשחק זה בשבילי כבר קליל,תמיד איכשהו אני משלימה את התרגיל.

וכול המשחק הזה הוא בשבילי רגיל ולפעמים אני מתבאסת מלחיות בתוך הג'ורה הזאת שנקראת חיים.

 בא לי להפסיק  ולצעוק  אל אלוהים.

 למה קבעת שאני תמיד צריכה לחייך,ובאלי לצעוק לו עד שיצלצלו לו האוזניים.

  למה הוא ברא בתוכי כאב ולמה  תמיד בסוף הוא דופק אותי במשבצת.

 אבל אני לא מדברת איתו,רק צועקת עם שולי רנד באחת בלילה על כביש חשוך

עם הכאב הכי גדול בעולם.

אאאאאאאאאאאאאאאאאאייייייייייייייייייייייככככככככככככככככככככככהההההההההההההההההה????????????????.

נוגע..אני ועצמי:)

ממש יפה💕

....ששש11

אממ חייבת להגיד לך שהתגובה שלך מהממת

כן אני אגיד שמי שמכיר אותי מבין את הצרחה הזאת,של האיכה.

איכה זה שאני מחפש,שאני חיי.

שאני מחפשת את אלוהים.

שאני לא פוחדת משאלות,כי שאלות הם חלק מהחיים,חלק אינטגרלי וחשוב מאוד.

ומותר,מותר לשאול איכה.

שניים חייתי(אולי אכתוב על זה פעם) בתבונה שאסור,אסור לשאול-ואייכה? לא היה נמצא בעולמי.

ואז (כמעט) יצאתי בשאלה ופתאום אייכה הידהד בי. צעק.

ואני עדיין שם. מחפשת.

אבל את הפחד מאייכה כבר זנחתי.

אייכה כבר חלק ממני.

אם את רוצה לדבר איתי עוד אני זמינה כאן כמעט תמיד... אני לא אוכלת אנשיםמבטיחה

...רחל יהודייה בדםאחרונה
כתיבה יפה ונוגעת..

יש בה משהו מקורי..

הלוואי שיהיה טוב יותר
ושתביני שלפעמים דווקא
כשקשה

הוא הכי
נמצא.

רק טוב 🙏
גרם לי לדמוע אם קשה לכם מדי אל תפתחועובדת ה בשמחה????

עם תחילת המלחמה, והמכות

היהודים בבלבול נוראי

ואינם יודעים מה לעשות

חלקם בורחים ליער, או למקומות אחרים

וחלקם מצטנפים בפחד בבתים

בקושי קונים סחורה למכור כדי להתפרנס

הרי אף אחד לא צריך כובע.. מחכים לנס

המצב מתחיל להדרדר

בבתי היהודים בקושי דולק נר

ההורים בקושי יוצאים לרחובות

והילדים מנסים לפרנס את המשפחות

הגרמנים כבר נכנסים לפולין,

אך הפולנים אינם בקלות נכנעים

מפוצצים את הגשר המחבר

כדי למנוע מהגרמנים להכנס מהר

מי הנהר שלפני יומים היו שקופים

הפכו מלאים דם של ילדים טהורים

הבכיות והזעקות נמשכות למרחוק

ולגרמנים לא אכפת,

הם לא מרחמים אפילו לא על התינוקות

יום ועוד יום עוברים

היהודים

מחפשים תקוות

מחכים 

אולי מחר, אולי נראה ישועות

זה בעקבות למשו שהמורה בקשה לכתוב אחרי השיעור..עובדת ה בשמחה????


אחרי אחד שיעור היסטוריה שלי אני לא הפסקתי לבכות זה כל כך קשהעובדת ה בשמחה????

תודה!!!!

את נשמה!!

..בברסלב בוער אש!

את מתוקה. תודה שהזכרת לנו.

 

הערת לנו משו בלב.

זה עצוב ועצוב ועצוב.

וואו, תודה. מהמם ועצובאני ועצמי:)אחרונה

💖

אסור ,ילד.רחל יהודייה בדם
כִּי
בְּעוֹלָם בּוֹ
אַף אֶחָד
לֹא חוֹלֵם

אַתָּה לֹא
יָכוֹל

לַחֲלוֹם

וּבָעוֹלָם בּוֹ
אַף אֶחָד
לֹא חַי

גַּם אַתָּה,
תָּמוּת.

(וּמִי זֶה
שֶׁחוֹשֵׁב

שֶׁהָעוֹלָם לֹא
שָׁלֵם,
בְּמוֹתוֹ

הַיּוֹם.)


יָפֶה שֶׁלִּי,
תִּזְכֹּר תָּמִיד

אַתָּה לֹא צָרִיךְ
לִהְיוֹת
נוֹרְמָלִי,

אַתָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת

מַשֶּׁהוּ
מְיֻחָד.


לִזְהֹר,

בַּחֹשֶׁךְ,
וּבַיּוֹם

עִם הָאוֹר
הַיָּפֶה , שֶׁלְּךָ.

🤝✨
...רחל יהודייה בדם
❤️
נשמה,
אף פעם אל תתני
לאף אחד,
כולל לעצמך
לגרום לך
להפסיק לחלום!
--ילדה של אבא

עצוב קצת

טהור כזה..

 

וזה יפה

מאוד

..רחל יהודייה בדם
תודה לך 🙏
וואו.נשמה שלי
העלה בי דמעות.תודה על זה.
..בברסלב בוער אש!

את..מטריף.

זה..ואי אין מילים היום.

 

זה כל מילה שם זה..אוף תביני מה התכונתי

פף את ואו

..רחל יהודייה בדםאחרונה
תודה נשמה
❤️
אולי ממניבין הבור למים
לְעִתִּים אַכְזָבָה
הִיא הַחִיּוּךְ שֶׁלְּךָ
כָּזֶה סְתָמִי
מֵהַסּוּג שֶׁלֹּא כָּל כָּךְ
גּוֹלֵשׁ לָעֵינַיִם

לְעִתִּים הִיא כָּחֹל עָמֹק
קָרִיר מַתְמִיד
נוֹעֵץ מַבָּט אָרֹךְ
מַטְבִּיעַ אוֹתִי
בָּעֲיֵפוּת הַזּוֹ שֶׁלְּךָ
אוּלַי מִמֶּנִּי
יפייפהRoza
לפעמים מה שרואים בתוך עייני האחר
זה את עצמינו, משתקפים.
תודה!בין הבור למים
[חידדת לי משהו...]
...רחל יהודייה בדם
כתבת עמוק יפה ומעניין..
♥️
אמיתי מאודאני הנני כאינני

האכזבה מתוך רגש עמוק והאכזבה מתוך קרירות - יפיפה. הדמיון לצבע - מה הוא צבעה של האכזבה מהסוג הראשון?

..בין הבור למים
איזה צבע היית נותן?

לא חשבתי בשעת כתיבת השיר אבל,
ורוד, חסר חיות, מת קצת
אולי כמו שפתיים בלי צבע

נ.ב.
*קריר מִתָּמִיד
אממ..אני הנני כאינני

כן מתאים, יותר ממה שחשבתי אני לעצמי.

#אקורד סיוםבין הבור למים

לְעִתִּים אֲדִישׁוּת
אֵלּוּ מִלּוֹתַי, כְּשֶׁהֵן אוֹבְדוֹת
לְמוּל פָּנִים רֵיקוֹת
נִבְלָעוֹת
בֵּין צְלִילִים וְיָדַיִם דְּקִיקוֹת
פּוֹרְטוֹת חַיִּים באַפַּטְיָה

לְעִתִּים הִיא
שִׁעֲמוּם אֶל מוּל עַצְבוּתִי
יָד כְּבֵדָה שֶׁמְּסִיטָה
אוֹתִי
מְסִיטָה מַבָּט, כָּבוּי
מַחֲלִיפָה אָקוֹרְדּ
צוֹרֵם, חָצוּי

#ככה בשקטבין הבור למים
לְעִתִּים יֵאוּשׁ
הוּא מִגְדַּל קְלָפִים
שֶׁנִּבְנָה בִּי
וְאָז מִתְפָּרֵק.
כְּאִלּוּ ... זוֹעֵק
בִּשְׁתִיקָה מַחֲרִישָׁה

לְעִתִּים זֶה
שְׁתַּיִם בַּלַּיְלָה בַּמִּטְבָּח
וְאַתָּה לֹא מֵבִין אוֹתִי
לֹא מֵבִין.
וְהַמִּלִּים שֶׁלִּי נִגְמָרוֹת
כָּכָה בְּשֶׁקֶט.
...רחל יהודייה בדם
❤️
שתדעי שאני אוהבת אותך
#עדיין רציםבין הבור למים
לְעִתִּים חֲרָדָה
הִיא לִישֹׁן לַיְלָה
שָׁלֵם בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת
לִשְׁאֹף אֲוִיר לַלֵּב הַנֶּחֱנָק
לִנְשֹׁף בִּעוּתִים.

לְעִתִּים הִיא אֲנַחְנוּ
עֲדַיִן רָצִים.
בְּמִרְדָּף מְטֹרָף
עֲדַיִן שׁוֹתְקִים.
וְאֵין מִלִּים לַכְּאֵב
ואֵין דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לְקָרֵב.
...רחל יהודייה בדם
אהובה את
❤️

כתבת נוגע מאוד מאוד
#הרס שביבין הבור למים
לְעִתִּים אַשְׁמָה
הִיא אֶבֶן מְחֻסְפֶּסֶת
לוֹחֶצֶת עַל הַלֵּב
יוֹנֶקֶת לאַט,
בְּקֶצֶב נוֹרָא
דִּמְעוֹת חֲרָטָה וּכאב

לְעִתִּים הִיא
לְחַיֵּי הַסְּמוּקוֹת
אֶל מוּל מַבָּטְךָ הַנִּדְהָם
הִיא שֶׁקֶט שֶׁנִּקְטַע
בַּכְּאֵב שֶׁלְּךָ
בְּהֶרֶס שֶׁבִּי
...רחל יהודייה בדם
את כותבת מדהים
נשמה

מלא בקסם
וברגש

❤️
#אולי ממני-בין הבור למים
לְעִתִּים הַקַּלָּה
הִיא עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת מַבִּיטוֹת בִּי
חוֹבְקוֹת אֶת עֵינַי
עוֹקְבוֹת בְּחִבָּה
מְדַבְּרוֹת בִּשְׁתִיקָה
שָּׂפָה כְּמוֹ אַהֲבָה

לְעִתִּים הִיא
אֲוִיר צַח שֶׁמִּתְמַקֵּם בִּי
מְרַקֵּד בְּתִקְוָה
מַדְבִּיק אוֹתִי
בְּהִתְרַגְּשׁוּת הַזּוֹ שֶׁלְּךָ
אוּלַי מִמֶּנִּי.
יפה מאד מאדפסגות
התחברתי מאד לכל הקטעים
כתיבה יפה.
..בברסלב בוער אש!אחרונה

את מטורפת. איזה חוכמת לב.

המילים היפות שלך נכנסות לך עמוק עמוק..משתוללות בפנים.

ועושות לך הכל ביחד.

 

את כותבת כל כך מרגיע ואמת מופשטת.

אני אוהבת את זה.מאוד מאוד.

נדיר.

הנשימות שלה, שלורחל יהודייה בדם
עבר עריכה על ידי רחל יהודייה בדם בתאריך ז' בחשון תשפ"א 00:24
עֵינֶיהָ פְּקוּחוֹת
אַךְ
הִיא אֵינָהּ
רוֹאָה

הִיא מְחַבֶּקֶת
אוֹתוֹ

אֶת זֶה
שֶׁגּוֹזֵל , מִמֶּנָּה
אֶת
הָאֲוִיר שֶׁלָּהּ
וּמִשְׁתַּמֵּשׁ
בּוֹ
בִּשְׁבִיל הַחַיּוּת ,
שֶׁלּוֹ

בְּעוֹד שֶׁמַּשְׁאִיר
הוּא , לָהּ
אֶת
הַמָּוֶת,

לִנְשֹׁם אוֹתוֹ.


וּבַיּוֹם שֶׁמִּישֶׁהוּ
שָׁם

יַנְשִׁים אוֹתָהּ,


נְשִׁימוֹת שֶׁל
יֹפִי

הִיא תָּעוּף,
בִּלְעָדָיו.

(הַכְּאֵב)

🐎
...רחל יהודייה בדם
תודה מותק,
אוהבת
❤️

---ילדה של אבא

אוי..

זה כואב כל כך

 

הלוואי שנצליח

להסתכל לו בעיניים

ושיפסיק

לקחת לנו את האוויר

...רחל יהודייה בדם
🙏 תודה לך
❤️
מהמםם. נכנס עמוקיהודיה גאה !

 

בכלל יש לך כתיבה יפה

מחברת ברמות

תודה רבה..רחל יהודייה בדםאחרונה
החיים ומשחק שחמט...שם נורמלי ????
החיים הם כמו משחק שחמט
צריך תמיד לחשוב קדימה,
לנסות להכנס לראש של מי שמולך, לנצל הזדמנויות...
ואפילו יש הקבלה לשחקנים עצמם-
יש אנשים שמדלגים עליך/על דברים אחרים בחיים כמו הסוס
יש אנשים מקובעים, שהולכים רק ישר- שחקן פשוט
יש אנשים שהם בשבילך "המלך" שאותם אתה צריך לשמור קרוב לליבך ולהגן עליהם
ויש כאלה שחושבים שמותר להם לעשות הכל כמו המלכה..

החיים הם משחק ואנחנו השחקנים
צריך לדעת את החוקים של המשחק ולפעמים להיות אסטרטגיים כדי לנצח את המשחק

אז כן כנראה שעל החיים יש לי עוד הרבה מה ללמוד (מסקנות ממשחק שחמט מול אחים שלי)
תודה לך 💗שם נורמלי ????
...רחל יהודייה בדם
איזה מחשבה מגניבה
ומעניינת

אהבתי מאוד
תודה רבה!שם נורמלי ????אחרונה
שבוע חדשרוצהלהיותבשמחה

שבוע חדש

ואני מתרגש ממש

משום שהוא טומן בחובו אפשרות

להתחיל מחדש!

 

אפשר לעשות תשובה

להיות בשמחה

לרקוד בזכות שעשיתי איזו מצווה

לא להתבייש ולא להתייבש רק להתחדש!

 

 

...רחל יהודייה בדם
אופטימי ועושה טוב..

בעזרת השם שבוע של אור 🙏
שימחת ממש😀אני ועצמי:)אחרונה

תודה!

מהמם💖

להיות כאןשרה את חייה
הרגשה כזו בבטן, כאילו היא ממש מתכווצת, כאילו מחכה שמשהו יכנס, ומכינה עצמה לקראתו.
הרגשה כזו בבטן, חור במרכזה שלפתע נוצר, מבקש שימלאו אותו. מין רעב כזה, אך יודעת אני שאוכל לא יהיה זה שיזין אותו.
הרגשה כזאת, כאילו בכל הגוף עוברים גלים, זרם חשמלי שמרעיד אותו, מרטיט.
אך אין זה הגוף שאותו מוביל, מדובר במשהו עמוק יותר. הרגש, הנשמה.
מין התמכרות לסיפוק מסויים, וכשאינו מגיע, בא אותו זרם;
מנסה להודיע על הצורך, על הרעב והכמיהה.
על הלב שרוצה שמשהו יגרום לו לזוז בקצב מהיר יותר, משהו שיגרום לו להרגיש.
להיות כאן בזה הרגע, לחיות את מה שקורה לו עכשיו.
לא לחפש ריגושים בחלומות, כי מי צריך חלומות, כשאין לו דבר חסר, אף שאין לו הכול
אבל יש לו את כל משאלות הלב הכמוסות שרצה בהן כל כך.
ואני איני יודעת מה ימלא את אותו החור,
כל מה שיש לי לעשות הוא לנסות;
לחיות את מה שקורה לי בזה הרגע, להיות כל כולי כאן.
וזה בסדר, מותר לחלום, הרי ללא חלומות אין יעדים
וללא יעדים אין מה שיאיץ בנו להתקדם,
ואם לא נתקדם, לא נחיה.
וזו מהות החיים:
ללכת עם הראש קדימה, אך לא לשכוח להביט סביב.
לזכור, לזכור איפה אנחנו בזה הרגע, לחשוב איך קטע זה בחיינו מוביל אותנו למטרותינו שהצבנו לנו
ובכך נתמלא אנו חיות. ובכך לא יהיה אותו החור.
(ואין לדבר סוף, כי כשמתקדמים תמיד יש מה למלא.)
...רחל יהודייה בדם
נוגע ויפה
❤️
תודה מהממת, שמחת🤗שרה את חייהאחרונה
אוהבת גם❤❤