שרשור חדש
ארוךמציאות.
אמרתי לך,
שהוא יפגע בך;
איכשהו את נמשכת למנייאקים
כאלה שמרגישים שמותר להם הכל;
עם חזה מנופח
וים חברים
ותמיד הם שמחים;
נוכחים בסיטואציות ושולטים בהן;
יודעים טוב מאד מי את ואת עומדת מולם עם בגדים קרועים מולם ללא יכולת לחבק את עצמך ולהסתיר את הקרעים;

ובכלל
ברגע שאת נקלעת למישהו כזה
מנוסה ;
שמכיר את כל הנשים
הוא כבר יודע שאת רוצה
עוד מהרגע שעברת לידו
עוד מהשנייה ההיא ששאלת אותו במבט ביישני וניסית להסתיר את הרעד בידיים
כי משהו בהם הופך את כל הנשים לחמאה
ממיס להם את כל תחושת העצמיות
משהו בהתנהגות
המלכותית הזאת
המעשנת וזורקת
שלא נפגעת אף פעם

והם בכלל באו לשחק
הם יודעים יותר מימך מה עושה להם טוב
זה עניין של צבעים;
ועיצוב;
פחות או יותר
עניין של צבע גוף

ואת עדיין חולמת שאולי את הנבחרת
והוא בכלל חולם על מישהי אחרת
מישהי שלא תהסס לסטור לו אם צריך;
כזאת שתתקע לו גרעפס וגם תגנוב לו מהסיגריות
אבל היא תהיה בעניין של צבע גוף
ואת חייבת להבין שאת פסולה בגלל חוסר חיטוב
ולא בגלל שאת
לא מעניינת
כי העניין שלו היחיד בך
זה העיצוב והצבע
מבחינתו תתקעי
ראשך באדמה
או בענן
אבל בבקשה
תרגישי מלכת העולם

אז ביי לך מנייאק.
ותודה שנתת לי שיעור
לצפות באחד המשחקים בחיים
...רחל יהודייה בדם
🥺
שיהיה לך רק טוב 🙏
🤷‍♀️אנלא גיבורה ♥️ ותודהמציאות.
אשמח אם אפשראני הנני כאינניאחרונה

להזהיר, מילים גסות... אם אפשר להשמיט, זה יהיה נחמד ביותר. אכזריות גדולה נשמעת, ואוזן שלי נצרבה חזק. תשמרי על עצמך. כמו שאמרו פה פעם, אנשים אי אפשר לשחזר, אז עדיף לא להתרגל לתכונה רעה. מכל הבחינות.

שחר..אדמה ושמיים וקיר נטוש של אהבה.רק הפעם.
רק כשאני במצב קלישאתי נפרץ בי סכר המילים וזה קורה בממוצע בערך פעם בשבועיים ושלושה ימים או ארבעה,תלוי במזג.
החולצת פסים הכחולה לבנה שמוטה על הריצפה בחוסר מעש,כאילו משקפת אותי בצורה הכי כנה ואמיתית שיש והחדר נראה שדה קרב אבל רגוע מישום מה.
עוד מעט היא באה,צריכים להתאפס.
השיער שלי גם הולך להתאפס היום וגם הלבוש שלי וגם החיוך שלי.
בעצם החיוך לא הולך להתאפס מרצונו,הוא פשוט מחוייב בכך וכל מה שאומר לך העולם-עשה,חוץ מצא,אז אני לא יוצאת מהעולם לטובת מקום אחר שבו נושמים ומחייכים טוב גלוי אבל אני כן קצת מקשיבה להוראות גבוהות מלמעלה שמורות לי לחייך חיוך חושף שיניים ומסתיר את האור האישי שמתגלה בלב בשקט ולהנדס שוב את התלתלים בשיער בצורה צנועה ולא מושכת כי אנחנו חרדים לדבר השם.
האמת היא,שאני כבר יותר מבינה את זה..לא מקבלת אבל מבינה את הרצון להראות שכולנו אותו דבר וכולנו אנשים שסך הכל נורמאלים ומאמינים ושפויים וכולנו יחסית נראים כמו קלפים דומים שמרכיבים דומינו אנושי,דומה מידי ומשעמם מידי.
סתם להגיד לעולם שאני חושבת שאם כבר אנחנו על תקן קלפים, לפחות שכל אחד ירגיש את עצמו בתור קלף הג'וקר במשחק,הקלף המיוחד שמנצח את הכל ולא כאילו הוא עוד קלף פשוט על פס יצור אנושי..אבל אני עדיין מעדיפה לשמור את הגיגיי לעצמי ולא לפזר הלאה את כוח הרפואה העצמית שפתאום מתגלה בי,מהר מידי.
דברים טובים נבנים בשקט.
אתמול עבר על כוחותיי יום קשה.
מרגיש שזה רק עוד הקצת שנשאר לי כדי לצרוח בפה מלא שעננים בשמיים נמצאים תמיד ובעצם,כל דבר יפה נמצא תמיד,העניין הוא ההסתכלות.
והסתכלות טובה וברורה מגיעה כשהאהבה מתייצבת וזה קורה לאט לאט.
השעה שתיים ארבעים ושמונה ושוב אני שולפת את המחברת,רגע לפני שברוכי דופקת על הדלת שלי ומשנה את הנראות החיצונית שלי לכמה שעות הקרובות.
דפים של מחברת,עט ומסטיק,
אני מתחילה לשפוך.
'אמרתי לעצמי אתמול,תחלמי קצת,תפתחי את הראש מעבר לכמה עוגיות שאת מכניסה לעצמך כדי להשקיט את הדיבור הרעב של הבטן.
כן כן,ככה אמרתי לעצמי.
ואת יודעת מה?מישום מה הסכמתי לדמיין עוד קצת את החיים של אחרי..
אני עושה את זה לאחרונה מלא אבל אתמול היו דמיונות רציניים.
זה עושה לי רגעים של אושר מושלם כזה,כמו לצלול רק לשניה קטנה לעומק הים ולאסוף שם קונכיות וצדפים ולדגדג סוסי ים עד שהם פורצים איתך בריקוד כזה מצחיק ומחייכים לך את הבפנים.
אני אוהבת סוס ים..כתבתי לך את זה כבר?'.
אני עוצרת מעט,נושמת,מוחצת טיפה את המסטיק בפה..ההרמוניה של המנטה לימון הזה עושה שיחרור בפה ובמוח,אני ממשיכה לכתוב במחברת את אתמול:
'ופתאום נהייה שומם ושקט.
כמו מין שקט כזה של אחרי סערה וכן נו,סערה גדולה תמיד מגיעה אלי בסוף יום ובודקת את רמת העלייה במד היציבות שלי.
ברגעים של סערה אני אוהבת להתייחד במחשבות איתך,למרות שאת לא קרובה להתרחשויות,את קבורה בארון,אבל אני אוהבת לנסות בכל זאת להעביר לך את תחושות הגלים הסוערים שחוצים לי את הלב כמו בקריעת ים סוף.
אז מחברת שלי,תקשיבי טוב מה היה אתמול.
תשע בערב,אני בערך מוטלת חצי גוף על המדרכה וחצי גוף נשען על קיר צדדי בכיכר ציון בירושלים של מטה שלנו.
אחרי הסערה שעוררתי שהתבטאה בהתעלפות רגילה אבל הפעם במקום המוני למדיי,הונח לצידי בשתיקה בקבוק מים וגם שקית של עוגיות חומות מוזרות.
אין לי מושג מי השאיר לי את הנדוניה הזאת אבל אני לא מתכוונת לשים עלייה יד,אני עדיין שומרת נגיעה גם מנדוניות ססגוניות.
אלוהים שולח לי נדוניות ומתנות ואנשים מוזרים מהזן הדואג ומשטרה בלילה ואמבולנס ופרמדיקים וכיכר ציון וקהל צופים ואישה שנותנת לי מאיפשהו מקום,תמונה של צדיק ואומרת לי שהוא ישמור עלי ואני בקושי מביטה בה,רק רוצה להצליח לשחרר לה כמה מילים ולהבטיח לה שיש לי איפה לישון הלילה ואני מכירה את הצדיקים ואוהבת את הצדיקים אבל לפעמים אני טיפה ברוגז איתם וטיפה קשה לי להילחם עוד קצת עד שיגיע הטוב היציב שהם מבטיחים וגם זה מותר לי,
לכעוס עלייהם.
זה מה שמוכיח שאנחנו באמת חברים.
קשה לי קצת,מחברת..
את מבינה,נכון?
קשה לי לשתול את עצמי בארץ חיים,להתנתק מהכבלים ולפרוש ידיים הלאה.
אבל אני מאמינה בצמיחה,אני אוהבת צמיחה,אני צומחת מיום ליום למרות שעדיין אני נופלת לפעמים..
אני עוד אצמח סופית,
את זה את זוכרת תמיד,נכון מחברת?'.
דפיקה זריזה בדלת,כניסה אלגנטית וחיוך שנפרש באחת על פניי.
אני עוזבת את המחברת ושולחת את האצבעות להדליק את האור ובשנייה החדר מוצף בטוב קליל.
ברוכי הילדה המצחיקה והמוכשרת מהכיתה,התעקשה לעשות לי תסרוקת לחתונה של איילה.
"תסרוקת ואיפור עלי!",כמו שהיא אומרת ולכי תסבירי לה שאת מזמן לא סוגדת לתסרוקות ואיפור,מעושנים או עדינים ככל שיהיו אבל כן,אי אפשר להסביר לה את זה אז פשוט עונים אמן ונותנים לה לגעת בשיער וממלמלים לעצמנו שאנחנו חזקים.
סיכות וספריי ועוד ספריי ועוד מלא ספריי,שיחזיק..ובסופו של דבר אני יוצאת מדלת הבית עם תסרוקת חצי פזורה,עדינה,כמה שאפשר להוציא תחת ידייה של ברוכי ושפתון בצבע של שפתיים ומסקרה בצבע של מסקרה ושמלה אחת יפה ירוקה ארוכה,שמלת השדות שלי.
לאן?ברוכי רוצה לעשות לי בוק בטבע לפני שהולכים לחתונה של איילה שלנו.
שיערב לה.
.
"וואו שחר!העיניים שלך כל כך יפות בטבע!!!",ברוכי צועקת מבעד לעדשת המצלמה בהתלהבות וממשיכה לרסס תמונות כמו מכורה.
כמה קלישאתית הסיטואצייה,בחיי.
"נו ברוכי,צריכים להזדרז..",אני מנסה להשחיל מילים תוך כדי פתיחת פה עם חיוך לא מוסבר שנחת עלי,אולי כי המצלמה מולי ואני לא רגילה לא לחייך מול מצלמות פתוחות.
"עוד אחת טבעית וזהו!סבבה??!",ברוכי צורחת מעמדת הצילום שלה ואני נזרקת על האדמה הרכה.
היא,
מרימה גבה ועוזבת את המצלמה ומתקרבת אלי.
"מה יש?",היא שואלת.
"ביקשת מצב טבעי לא?",אני מחייכת ונשכבת עם הפנים לאדמה,מנשקת אותה עם האיפור והשמלת שדות והאהבה הגלויה שלי שמתפרצת באיזורים טבעיים.
אך כמה שאדמה זה טוב.
מזל שברוכי מתלהבת על הקטע ולא שואלת שאלות מיותרות,"יש לנו את זה!",היא מסכמת בהתלהבות ומזרזת אותי לקום אחרי שריססה כל זווית שדה ואדמה אפשרית.
"שנייה אני באה..תתקדמי בנתיים..",אני זורקת לה והיא קמה במהירות מתנוחת הצלמים שלה,מתרחקת,משאירה אחריה עננה של תמיהה לא מוסברת ואני,
לוחשת לי אדמה.
לוחשת לי אהבה.
עוצמת עיניים לכמה דקות,נותרת במצב השכיבה וממלמלת קצת תפילה מהולה בדמעות של אהבה לפני שהשמש תתקדם גם הלאה ותשאיר אחריה אבק כוכבים.
.
האולם עמוס,כל אנשי בית הספר מופיעים שם,עם איפור מוגזם ועקבים והרבה "מיידלעך" כאלו מוזרות..
איפה בר..קשה לי הסיטואצייה.
אנשים מחייכים אלי ואני מחייכת אלייהם ומרגיעה את עצמי שאני חזקה,אפילו יותר מאתמול ואפילו מול אלף ואחד חיוכים מזוייפים של אנשים שלא עושים לי טוב על הלב.
עוד רגע חופה.
אני מרגישה פתאום אהבה לאהבה.
אהבה למישהו לא מוכר,מישהו שיבנה איתי בית וישמע את הסיפורים שלי בכל לפנות בוקר,24/7 ויבהה איתי ביחד על כנפיים לבנות של יונים בעלות השחר.
הניגון הקדוש מתנגן ברקע,אני מתקרבת עוד קצת לעצמי ומוליכה את עצמי בעקבות כפות הרגליים שלי..משתחררת.

קיר נטוש בחצר אחורית של אולם,ניגון עתיק של פעם,עיפרון שעוד קצת כותב לפני שהשפיץ שלו נשבר ואני עם שמלת שדות ושפתון עדין שירד,כותבת על קיר-

אֲנִי רוֹצָה
לִמְצֹא אוֹתְךָ
בֶּאֵיפְשֶׁהוּ.
אֵיפְשֶׁהוּ זֶה מָקוֹם כָּזֶה
נָקִי מִמַּחְסוֹמִים,
רֵיק מִגְּדֵרוֹת
וְתַבְנִיּוֹת,
אֶפְשָׁר לִיצֹר בּוֹ
עֲמָקִים וְהָרִים
שֶׁל דִּמְיוֹנוֹת,
בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד
יִתְעָרֵב
וֶיֶתַקֵּן לִי
אֶת הַשְּׁגִיאוֹת
בָּאַהֲבָה הַזֹּאת,
הַמְּדֻמְיֶנֶת,
שֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת.
.

עיניים של ילד מציצות עלי בסקרנות מאחורי שיח ירוק שלא נובל לעולם וכוס מרחוק של חתונה,
מתנפצת.

(@להיות בשמחה!!! @דף תלוש)
..אהבה.
באמת שאין לי מילים ילדה, את כל כך מופלאה, כל כך!
איני איך. צריך לקרוא את זה מאה פעם ועוד אחת. שחר כל כך יפה לחיים. החיים נכונים לה ככה. זה מדהים.
ואת קוראת. השמלה הירוקה שמתפרצת באזורים טבעיים חח
וכך הקטע של ההתבודדות עם עצמה. ואוו. פשוט קסומה.

איזה כתיבה טובה.
..דף תלוש
אין מילים

🤍.
איי ילדונת,פשטות.
אין מילים.
מדהימה מדהימה❤
...רחל יהודייה בדם
איזו כתיבה..
איזה עומק
איזה קסם..
את מוכשרת מאוד
❤️
מטורף. הנשימה נעתקתאושפיזין מהירח
איי שחר שחרהתברזל!

אור כזה

קשה לחזור על מחמאותאני הנני כאינני

זה... תוסיפי לבד, אני לא יודע איך לתאר.

..להיות בשמחה!!!

אין לי מילים אז אני אשתוק ורק אגיד שקראתי

..בברסלב בוער אש!

אמ אמ.את יודעת כבר מה אני חושבת.

את מפליאה אותנו בלי סוף. כמה שהיא חזקה השחר הזאת. איזה עוצמתית היא.

כמה שהיא נותנת לנו תקוה בלב להיות כמוה. אמאלה כמה שאת טובה. כמה שאת טובה.

זה מדהים לקרוא אותך. אתה יוצא מהעולם לרגע. אשכרה. זה להתנתק. לרחף באויר.

עם החלומות הקדושים האלה.

את באמת..כל שחר יותר קדוש מהשני וזה מדהים ונותן תקוה לראות כמה שהיא מתקדמת לעצמה. לאט לאט.

וכמה שהיא לא בתוך מסגרות ובהכי נותנת ללב שלה להרגיש את מה שהוא מרגיש.

גם אם זה הכי משוגע. אוך מעריצה שלך ושלה. זה באמת..הלואי כולנו פשוט לא נשים על איך שהעולם רואה אותנו וניתן לעצמינו להרגיש מה באלנו.

את כותבת פסיכי שקשה לתאר מה את עושה. כמה תקוה ואינסופיות יש שם.

וקראתי פעמים למרות שזה היה ארוך..שתביני רק.

את מיוחדת לאעלה.

 

(אוי ומה שכתבת שם בסוף.אוי. זה..מאיפה הבאת את זה למען ה'?!

זה כל מילה שם זה שיר שלם. צריך לקחת את זה ולכתוב את זה בכל הפינות החשוכות בכל העולם. מדהים.זה מדויק כל כך.)

..רק הפעם.
כמה שאת עושה טוב על הלב..אךך אךך יהודי מתוק.
את אש ומים ביחד וזה החיבור הכי עוצמתי שקיים.
תודה על המילים שלך,עושה רגוע בלב לדעת שמה שאני כותבת,מרגיע אנשים ונותן להם תקווה.
תודה לך יפונת.
🦋
(נו,תבואי איתי לרסס את זה על קירות?)
..בברסלב בוער אש!

❤גדול.

 

 

(כן. הלואי. כן.)

..רק הפעם.אחרונה



(יאללה.באמת.)
תודה אנשים טוביםרק הפעם.
❤
מכיריםטאטע אוהב אותי!

את זה

שאתם פשוט שרויים בעצבות

שבאיזה שהו אופן

פשוט אתה מעדיף

להישאר שם ככה

כולם פתאום מתייחסים יפה

דואגים מתעניינים נכון?

כע נו אז מה רע ?

פשוט נשאר ככה

הגוף והנשמה

גם ככה כבר בקושי שולטיים

עליך אז יאלה

נשאר ככה וזהו?

 

 

...רחל יהודייה בדםאחרונה
מוכר אבל לא!
את ראויה ליותר מזה,
לטוב
נשמה
❤️
אורמתנחלת:)

לילה
חושך בחוץ
חושך בפנים
בחלק מהבתים האורות דלוקים
ובחלק מכובים
ילד שוכב על ספה
שוכב עייף
בלי כוחות
מותש מהיום הארוך
מחפש כוחות אחרונים
לקום מהספה
להדליק את האור
ולהאיר לפחות בפנים
כשבחוץ עדיין חשוך

תודה לך!!❤מתנחלת:)


...רחל יהודייה בדם
נוגע ויפה...
❤️
תודה❤מתנחלת:)


מהמם!!! ממש התחברתי!!! ממלא תקווה!!!מתנחלת אמיתית


תודההמתנחלת:)


וואופרח תלוש

העביר ככ הרבה רגשות,

מדהים!

 

את כזאת טובה בזה, אני אוהבת את איך שאת כותבת

תודה נשמה!!❤מתנחלת:)


וואו זה מהמם!!דסדוסה

כתבת בצורה מדהימה, נגעת בי מאוד!

תודה נשמה!!מתנחלת:)


....אין קדוש כה':)

וואו!!

מסר נכון, עמוק....

זה כל כך מדויק..

 

הלוואי שנצליח להדליק את האור מבפנים..

תודה לך!! הלוואי..מתנחלת:)


..בברסלב בוער אש!

ואי זה מדויק המילים.

זה כזה מתומצת ובדיוק מה שהיה צריך להאמר..

איי צריך הרבה כח בשביל שיהיה כח לקום.)

 

תודה לך!!מתנחלת:)אחרונה

כעע.. צריך הרבה כח... בעז"ה גם נמצא...

מזמור החיים.סוד.

דקיק הוא החיץ,
המפריד בין השקט לרעש הנשמה הזועקת בלחישה המרעידה את קירות הבית של הלב המט לנפול.

קצר הוא המרחק,
בין הכאב להוויה הנמשכת בין הטוב לרע המציף את הרגש בגלים עכורים של סבל וקושי ואימה.

עמיד הוא שברון הלב,
בפני נפתולי החיים החובטים בתנופה איתנה על סדקים של רגש שדרכם עוברת רוח פרצים ששורקת בשקט את לחנו של מזמור החיים.
שמחה לשמוע! סוד.
...רחל יהודייה בדם
וואו מה זה?!
עולם אחר..

כתבת מדהים..
תודה רבה❤️❤️סוד.
וואו כתבת ממש ממש יפה!דסדוסה

איכות מדהימה של מילים!!

תודה!!סוד.אחרונה
הַיֹּפִי הַזֶּה.רחל יהודייה בדם
וּבְיָמִים בָּהֶם
הָרֵיק,
שָׁלֵם הוּא,
שָׁבוּי

בִּבְדִידוּתוֹ

הַיֹּפִי,
הוּא מְהַוֶּה לִי
כְּסוּת
לַחֹשֶׁךְ שֶׁשּׂוֹרֵר
בִּי

(וְאוּלַי,
הָאֹפֶל
מְהַוֶּה לוֹ
כְּסוּת,

מַעֲלִים בְּתוֹכוֹ
אֶת הַיֹּפִי, הַקָּסוּם
הָאָפֵל
שֶׁבִּי.)


וּבַיּוֹם בּוֹ
נִרְאֶה
בֶּאֱמֶת

יִהְיֶה הוּא,
קַיָּם

מֵצִיץ לוֹ
מִבֵּין הַחֲרַכִּים,

הוּא,
הַיֹּפִי הַזֶּה.

✨
מהמםםםדסדוסה

אין על הכתיבה שלך!!

היא פשוט נוגעתת!!

 

תודה רבה לך 🙏רחל יהודייה בדם
אני חייבת להגיד לך3,000

שבכל השירים שלך שאני קוראת

אני פשוט ככ מתחברת למה שאת כותבת בסוגריים

 

את מצליחה להעביר תחושות מדהים דרך מילים

השירים שלך נוגעים ברמות

פשוט תודה

תודה רבה לך 🙏רחל יהודייה בדםאחרונה
רגע טהורבין הבור למים


בַּעֲדִינוּת אֶפְרֹט בּוֹ,
בְּלִבִּי
וְהָעוֹלָם יִדֹּם.
יַאֲזִין לַצְּלִילִים הַבּוֹקְעִים מִתּוֹכִי.
בְּפֶתַע - תָּו יַחֲבֹר לְאַחֵר,
וּנְעִימָה תִּתְנוֹצֵץ בִּי.

אַט אַט תַּפְצִיעַ,
לְמַרְאָם שֶׁל נִצְנוּץ כּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם
לִנְגִינַת יָרֵחַ, וְלַחַן קָסוּם
הַמּוּפָק מִתּוֹכִי
זוֹרֵם, צָלוּל כְּמַיִם.

לִרְגָעִים בּוֹדְדִים
אֶתְנַתֵּק מִשִּׁירַי,
אֲבַקֵּשׁ לְמַשֵּׁשׁ אֶת הָאוֹר.
אַךְ רַק שָׁחֹר יַעַטְפֵנִי
וַעֲרָפֶל מִתְפּוֹגֵג.
רְגָעִים טְהוֹרִים שֶׁאִישׁ לֹא יִזְכֹּר.



"כשהנשמה מאירה גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים"
היה לי בראש לחן יפיפה לזה ונשכח ממני ):
קיצור, פריקה
לפחות יצא שיר.. |:

חחח מכיר את זה מקרוב.אני הנני כאינני

ארספואטיקה יפה.

..בין הבור למים
|נבוך|
אמ, תודה, ממש
וואו מהמםם!!דסדוסה

כתבת ממש יפה,

אהבתי ממש את הסוף!

..רחל יהודייה בדם
קסום ויפהפה..
ונוגע

פשוט וואו
❤️
היי תודה ❤בין הבור למיםאחרונה
00אהבה.
יש ריח של גשם בבית החדש שלי שקוראים לו רחוב צדדי במיוחד בלי שם מוגדר או עם שם שאני לא ממש יודעת, ויש קול של קלרינט שנכנס מאחד הרחובות המרכזיים, בטח מיפו, תמיד יש שם אבודים שמנגנים על כלים שמוציאים את הלב מהמקום, מנקים אותו ותולים לייבוש.
החורף חורף הזה שמגיע עושה לי מקום בלב, עושה לי געגוע לחיים של יציבות. כאילו מתישהו ידעתי מה זה יציבות.
אתמול הלכתי עם בר לקנות קפה בשש שקל מקופיקס שאמור לעלות בכלל חמש שקל, לא משנה, ובדרך ראינו התקהלות שלמה של אנשים היסטריים ומלא אמבולנסים, מסתבר שאיזה אחד שם הגיע למסקנה שהוא מיותר לחיים, או שהחיים מיותרים לו, או שהוא פשוט לא חשב, כמו שאף אחד לא חושב אף פעם, כמו שאני לא יודעת לעשות בחיים. פשוט נגמר ככה על הרצפה באמצע הרחוב. בר שאלה אותי אם אני מקנאה בו, רציתי לשפוך עליה את הקפה ולחבק אותה. שיכאב לה קצת, שיתחבק לה קצת הלב. מי מבין בכלל מה החיים האלה רוצים ממנו. מה הוא רוצה מהחיים. אחר כך הלכנו כל הערב ולא הצלחנו לשבת בשקט במקום אחד.
תכלס, המוות הוא תמיד חיצוני, נוגע לא נוגע, נמצא תמיד ולא נמצא אף פעם. אבל תמיד הוא חוץ לנו. החיים הם תמיד פנימיים. החיים פרצו ממנו כשנולדנו. פרצו בלי לחשוב. כנראה שאז ידעתי איך עושים את זה..
גפן פעם אמרה לי באיזה רגע של התיישבות הדעת על הנפשות שלנו, בזולה עם מלא נרות וריח של שעווה וצבעים וסיגריות שהבחירה היא כולה אצלי. היא אמרה לי, ההישג הגדול בחיי הוא שאני עדיין בחיים. בגלל זה אני אוהבת אותה בכנות. לא לכולם יש כנות להגיד דברים כואבים.
להשליך אחריות זה הכי קל תמיד. הכי קל להאשים את האל שהוא נתן לי בורות בורות, הכי קל להאשים מורות שצרחו עלי שלא יצא ממני כלום, שאני פרחה ופרוצה. פחח הם לא יודעות בכלל מה זה פרוצה. גוועלד.
(פרוצה זה במוח.)
גפן שאלה אותי באותו פעם של התישבות הדעת של הנשמה אם אני יודעת מה התפקיד של הבורות, כי להכל הרי יש תפקיד. מתי עושים בור. היא שאלה.
כשרוצים לשים יסודות לבניין, חייב בור. וכשרוצים לשתול נענע, גם חייב בור, את זה אני יודעת. וכשרוצים למלא משו במשו. נגיד כוס היא גם סוג של בור בזכוכית.
חייכנו.
כשיש לך בור יש לך עתיד. אחח, הבנת את זה. כשיש לך בור את יכולה ליפול לתוכו ולהירקב בתוכו ולחשוב שנגמר לך העולם. ואז להרגיש עלה נובט, ועוד אחד, ועוד. ומלא צמיחה ירוקה שפורצת ושופעת. כי החיים הם עמוק בתוכינו. והמוות הוא חיצוני. אז הוא נשאיר אותו בצד. ואת החיים נחבק חזק. כי הם כל כך ראויים לחיבוק.
חיבקתי אותה.
עכשיו אני כאן והריח של החורף והצמחיה והקול של הקלרינט ואני עוצמת עיינים ונזכרת בסיפורי לילה טוב של אמא ואת הסיפור על רבי לוי יצחק שהוא היה כזה לב ענק וכולם היו בעיניו לב ענק, ואני ממשיכה לעצום עיינים ואני רוצה חיבוק מרבי לוי יצחק. ואני מתמלאת באהבה. ואני יודעת שרבי לוי כאן איתי. והוא אוהב אותי כי אני ראויה לאהבה, ואני פתאום יודעת ידיעה ברורה שאני טובה. ואני קמה משם ורואה ילד עם פיאות ארוכות עד המותן ועיניים בצבע של ים מנגן בקלרינט והעיניים שלו סערה. ואני מחייכת אליו. ואני מרגישה אנרגיה של אהבה עוברת ממני אליו. והסערה בעיניים שלו נרגעת. ואני לא מכירה אותו בכלל אבל ר לוי יצחק בלב שלי.
החיים מקומם בלב. ובלב נמצאת אהבה. ואהבה ניתנת להעברה לעיניים סוערות. והכל נרגע.
ואני צמיחה והריח ריח של חורף שיש בו קלרינט ואהבה.
...רחל יהודייה בדם
וואו..
איזה נוגע ועמוק .


את נשמה טהורה.
ממש.
תודה!!אהבה.
..דף תלוש
אמאלה
מה זה הדבר הזה
אין מילים
תודה לך
נשמה שליאהבה.
תודה!
וואו.יש ויש...

הוו כל כך מרגש לראותך כאןאהבה.
תודה!
ואוו מדהיםטאטע אוהב אותי!

אוי טאטעהתברזל!

יש שם ליכולת הזאת לפרוש את החיים על דף?

הלוואי היתה לי אחת כזאת

וילד עם עיניים של ים

וקצת אהבה לתת

יפיפה.אני הנני כאינני

כתיבה נעימה, אני שומע ברקע את הקלרינט מתנגן בזמן שאני קורא.

וואו אמאלה פשוט אין מילים!דסדוסה

את כותבת מדהים! 

כל כך נגעת בי! וואו!

עשה ממש נעים בלב, תודהנודד ומבקש


איזה כיף לקרוא אותךפעם הייתי ניקית


..בברסלב בוער אש!

עשה לי מתוק בלב.

זה חכם זה. מאוד חכם. נו חוכמה עם לב ענק כזה.

ושמת פה תאורים שפשוט מרחיבים ופותחים את הלב והנשמה למקסימום שלו.

עשית לי געגוע עמוק.

הקלרינט..עושה הרגשה שהעולם נעצר ויש רק את הסיטואציה הזאת והקלרינט

זה מדהים וקסום ויפיפיה כל כך.

תודה!!אהבה.אחרונה
מדהימה שאת, שימחת אותי
...רחל יהודייה בדם
רֶשֶׁת חוּטִים,
קֵהָה
נִפְרְסָה
עַל גְּרוֹנִי
חוֹנֶקֶת אוֹתִי,

אֶת הַחֲלוֹמוֹת
הַוְּרֻדִּים
שֶׁטָּוִיתִי
בַּלֵּילוֹת מְלָאֵי
כּוֹכָבִים


(לוּ רַק
הָיִיתִי יוֹדַעַת
שֶׁהָאוֹפֵל
הַזֶּה,

הוּא אֲנִי

הָיִיתִי מְחַבֶּקֶת
אוֹתוֹ
וְלוֹקַחַת אוֹתוֹ
אִתִּי

לַטִּיּוּל
בֵּין הַכּוֹכָבִים,

הַכּוֹכָבִים
מְלָאֵי הַקֶּסֶם,

שֶׁבִּפְנִים.)


וְהָיִיתִי
לוֹחֶשֶׁת לוֹ

"אַתָּה
יֶלֶד טוֹב"

וְהוּא הָיָה
מְחַיֵּךְ,

חִיּוּךְ שֶׁל
מַלְאָכִים.


✨
...רחל יהודייה בדם
תודה לך 🙏🙏
שמחה שנגע בך..
מרגיע את הנפש...אושפיזין מהירח
ווואוווו זה מהמםםדסדוסה

אין על השירים שלךך!!!

 

תודה לך 🙏🙂רחל יהודייה בדם
..בברסלב בוער אש!

אוך את כל כך טובה בזה. משו את.

זה עשה לי מרגיע ונעים בפנים.

ויש לך מילים כאלה..שכיף לקרוא אותם

תודה נשמה ❤️רחל יהודייה בדםאחרונה
פרדוקס.058
הפנים שלו מאובנות כפסל . "קשוח לי ממש . כבד עלי מלחיץ מעיק .עוד רגע גם שובר . אני רק רוצה לנוח ".
אלו רק חלק מבליל המחשבות שדוהרות לו שם בפנים.
בחיוך ספק מגוחך ספק אומלל ,נזכר שרק לפני שבוע שכב הוא על הכורסא כך באותה תנוחה, אחד לאחד. המחשבות שלו רצו אז בדיוק מושלם בכיוון ההפוך ,אז ,הוא רטן קיטר על אפס התועלת שיצור כמותו מגלם ושיווע אוי כמה שיווע ולו לשביב עשייה דל ,העיקר שקיומו יתרום לאנושות במעט והוא עצמו לא יתנוון משעמום ויאבד עצמו לדעת חלילה וחס.
אין מה לומר פרדוקס לא חסר כאן.
נו נו ,מה יש לומר .איפה נמצא קו התפר ?, איפה הוא האיזון הקסום שכולם נואמים אודותיו .איפה זה הפיתרון שיתן לו לשכב על הכורסא בלב רגוע ושמח עם סיפוק . כך הוא נאנח, עוצם עיניו בלאות ונרדם חיש מהר.
...רחל יהודייה בדם
מעורר מחשבה..
תודה..
מזדהה ביותראני הנני כאינני

יש לך תשובה לשאלה?

אני אישית למדתי פשוט לחשוב כאילו אני במצב השני .לדוגמא:.058

נניח אשר אני כרגע מלאת עשייה וקצת קשה לי אז אני מפעילה דמיון מודרך וחושבת כאילו אני עכשיו מלכת הרוגע ואיו לי כלום מה לעשות ואז מתעוררות לי התחושות של הייאוש והחידלון , וחוזרת למציאות ושמחה שאני במצב הזה של העשייה.. ובלי קשר לדמיון מודרך גם כדאי לא לעבור מקיצוניות לקיצוניות . אם הייתה לי תקופה ארוכה שלא עשיתי כלום אז לא אקח על עצמי בבת אחת המון עשייה אלא בהדרגה לפי הכוחות

אה, יפה..אני הנני כאינניאחרונה


יהיה אור גדול.דף תלוש
אני נכנסת לדירה וצועקת למאור, "בוא, נוסעים לים". הוא מרים אליי את העיניים הירוקות היפות שלו וצוחק צחוק קצר. "מה יש לך משוגעת? עוד לא נכנסת ישר נוסעים? אולי תנוחי, תשתי תאכלי ואז? ומי זה נוסעים?"
"וואי מאמי כמה שאלות, אתה עושה לי כאב ראש. תירגע. נוסעים. עכשיו. לא לשאול למה. אני ואתה והגיטרה".
מאור מוחק את הפרצוף המופתע ואומר, "אוקיי משוגעת. חמש דקות יוצאים? ובדרך את מסבירה לי מה קורה". "לא בדרך. בים". "טוב נו... חכי לי אני מתארגן". הוא נכנס לחדר להתלבש ואני צונחת על הספה, קצרת נשימה. באמת מה יש לי, משוגעת. מה יש.
אנחנו נכנסים לרכב שותקים. יש לנו עכשיו בערך שעה נסיעה עד לים. מאור שם מוזיקה. אני פותחת חלון ומדליקה סיגריה. שאיפה נשיפה. אני שואפת את כל הבלבול שיש בי ומוציאה אותו בחזרה לאוויר. אולי ככה הוא באמת יצא החוצה ממני.
מאור מזמזם עם המוזיקה, נותן לי להיות עם עצמי. מזל שהוא מכיר אותי ויודע מתי לתת לי שקט. אבל אני יודעת שעוד מעט הוא יתחיל לקדוח עד שהאמת שלי תצא. עד שהוא ירגיש שאני מרגישה יותר טוב.
אנחנו מגיעים לים והשמש כבר שוקעת. מאור מצלם את הים עם השקיעה, ואני רצה למים. לגלים. הרגליים שלי מתמלאות חול ומים וזה נהפך לבוץ ולא אכפת לי.
אני מרימה ידיים לשמיים ופורשת אותן גבוה. אני מסתכלת על הגלים, ועל עצמי. ואז עוצמת עיניים ומתמכרת לריח, לתחושה, להרגשה. להוויה.
אחרי כמה דקות אני מרגישה שהלב שלי חוזר לפעום בקצב נורמלי וחוזרת לחוף, למאור. בינתיים הוא פרש שמיכה על החול והוציא את הגיטרה. חמוד, מחכה לי. יש לו את כל הזמן שבעולם בשבילי.
אני מתיישבת לידו. הוא מסתכל עליי, שותק. מחכה שאני אתחיל. אני מסתכלת עליו, ופתאום נרתעת טיפה מהמבט הזה. הוא שם לב. אני נשכבת על השמיכה ומביטה לשמיים.
"אז מה..?" הוא שואל. אני נותנת בו מבט קצרצר ומחזירה את העיניים לשמיים. "אני... אני לא... אוף. אני לא יודעת. לא יודעת". "לא יודעת מה?" הוא מחזיר לי ונשכב לידי, מביט גם הוא בשמיים. אני שותקת קצת.
"לא יודעת מה הטעם. לא יודעת למה אני פה, למה לחיות. למה... למה הכל".
"וואו מאמי. מה אני אמור לענות על זה?"
"אני לא יודעת אוף. אבל אני מרגישה עייפה, מרגישה מיואשת. כאילו אין באמת טעם, כאילו אני פה בטעות. אולי הכי טוב לסגור את העסק וסלאמת".
"הי לב שלי... תנשמי רגע. מה קרה? ממתי את מרגישה ככה?" "האמת שכבר הרבה זמן. פשוט בא לי לוותר, להרים ידיים. אני מרגישה שאין לי סיבה להמשיך. אז נכון יש לי עבודה ויש לי כסף ואני עושה דברים בחיים אבל מה מעבר? מה מעבר לזה, אה?" אני קולטת שהרמתי את הקול וממהרת להשתתק. חוזרת להביט בשמיים. הם נהיו כבר כחולים, די כהים, עוד מעט לילה. עוד מעט לילה ואצלי החיים הם לילה אחד ארוך. חושך. ככה אני מרגישה.
"אתה מבין? אתה מבין מה אני מנסה להגיד? איכשהו נכנס לי ג'וק לראש. שד. נכנס בי שד שאומר לי, יאללה, סגרי ת'באסטה. תקעי כדור בראש ותגמרי עם המעגל הזה שמסתובב ולא נגמר. תגמרי עם הסחיבה הזאת, סחיבה שלא מובילה לשום מקום. אומר לי תוותרי. והוא חזק. כל כך חזק. חזק ממני. ואני... אני מוותרת. די מאור, נגמר לי הסוס, לא יכולה לסחוב יותר.
אתה זוכר שסיפרתי לך שכשנולדתי הייתי בטיפול נמרץ? היה לי איזשהו חיידק טורף מסוכן, נלחמתי על החיים שלי עוד לפני שהם התחילו. ועכשיו אני אומרת, למה לא נגמרתי כבר אז? למה נלחמתי על חיים כאלו, מלאי שקר ורוע וסתמיות? אתה מבין? אז וויתרתי. די. לא יכולה יותר. אני רוצה... אני רוצה לגמור. עכשיו".
מאור מתיישב. "קומי", הוא מבקש. אני מתיישבת. מסתכלת על הים, לא מסוגלת להביט לו בעיניים. "תסתכלי עליי", הוא לוחש. בשקט. רגוע. אני מסיטה את המבט ומסתכלת עליו. יש לו מבט כזה... אין לי איך להסביר. הוא קצת מפחד, אני רואה. הוא מביט אליי. "תסתכלי לי בעיניים", הוא לוחש. עוד יותר בשקט. הוא מסתכל עליי. מביט לתוכי. הוא מסתכל ורואה את כולי, מהגופיה והשורט עד לשכבות הכי עמוקות של הלב.
"אני רואה בעיניים שלך שעוד לא וויתרת. יש שם ניצוץ קטן מתחבא. ניצוץ של חיים." הוא לוחש בשקט בשקט, רגוע ומפחד ביחד. הקול שלו רועד. "את חזקה מכל השדים והרוחות שמנסים להפיל אותך. וגם אם את נופלת, זה נורמלי. את בנאדם. את אנושית. זה בסדר. הכי בסדר בעולם. אבל אחרי הנפילה קמים. זה קשה, צריך כוחות, אבל זה אפשרי. אפשרי ועוד איך. ואת תקומי, אני בטוח. אני מכיר אותך ויודע. אני פה בשביל לחזק, בשביל להחזיק לך את היד. אני אוהב".
הוא מתקרב אליי. "אני יכול?" הוא לוחש בשקט. אני מהנהנת הנהון כמעט בלתי מורגש, אבל הוא רואה. הוא מתקרב ומחבק אותי. חיבוק עדין עדין ועם זאת חזק ומחזק. "אני אוהב אותך. הכי בעולם. ומאמין בך. כל כך מאמין".
אני נשברת לו בידיים והדמעות זולגות בקצב. איך אפשר לוותר כשיש לי אותו.
הוא מרפה לאט לאט, נותן לי להתאושש.
אחרי כמה דקות של בכי אני מתחילה להירגע.
"אני רוצה להראות לך משהו", הוא מוציא את הפלאפון. הוא מדפדף ומראה לי תמונה. בחורה רצה לים, ברקע השמש שוקעת והגלים סביבה רוקדים. "צילמתי אותה קודם. זו את. זו את, יפה שלי. תראי איך העולם רוקד סביבך, רוקד איתך. תראי, הייתה שקיעה, עכשיו חושך. אבל עוד כמה שעות יגיע הבוקר, השמש תעלה ותאיר את העולם שלנו. כן, את העולם שלך. תאמיני לי. יהיה אור. יהיה אור גדול".
אני מסתכלת עליו ושותקת. ושותקת עוד.
בסוף אני מצליחה ללחוש לאוויר, "תודה, מאור. אני אוהבת אותך".
הקול שלי בקושי נשמע, אפילו לי, אבל לו זה הספיק. הוא מחייך חיוך קטן ואמיתי, ומתקרב לעוד חיבוק אחד.
יהיה אור גדול.
...טאטע אוהב אותי!

ואאווו זהה ממש ממש יפה ויש בזה משו מעבר ואו ממש אהבתי

..רק הפעם.
לוקח לי מידי הרבה זמן להירגע מימה שקראתי פה.
אני כולי דמעות.

עד כמה אדם יכול להיות כל כך חזק.
כן,צריך את מאור.
אני יעזור לך למצוא אותו אם צריך.
אני יעשה הכל בשביל זה.הכל.

ו,זהו,אני מסיימת לקשקש פה דברים כי את לא מבינה אפילו מה גרמת לי.
תודה שהוצאת לי דמעות,הרבה דמעות..
תודה שהזכרת לי להאמין עוד באור הגדול שיהיה לנו.
באור העוד יותר גדול שיהיה לנו.
כל היום הזה את רק משמחת לי את הלב.
אני אוהבת.כל כך חזק.משהו בפנים כזה..עמוק.
תודה לך.
תודה פשוט.
..דף תלוש
רק ❤.
...רחל יהודייה בדם
וואו, כמה נוגע, כמה אותנטי ומכניס לאווירה..
וואו.ציפור שיר.
אין מילים. את כותבת מדהים.
תודה ממש על זה.
..אהבה.
וואי זה מגע בי בכל כך הרבה מקומות, ירדו לי דמעות אמת.

נשמה את, את אור גדול. יהיה עוד טוב מטוב פה
..דף תלוש
הי תודה נשמה אחת
..פשטות.
את מדהימה,
והכתיבה שלך מדהימה.
וכל מה שאני אגיד רק יקטין את זה.
עוד יהיה טוב, את תראי
נשאבתי ממששש.058

..להיות בשמחה!!!
לב שלי. לב גדול.
מה שעשית לי.. תודה לך. אני ככ מודה לך.
את אור גדול.
תודה שאת פה. תודה שאת קיימת. תודה על מה שכתבת.
זה יקרה. זה יקרה. מאמינה בך באמונה שלמה.
הלוואי הייתי יכולה להראות לך את הדמעות וזה פשוט היה מדבר..
את אור גדול, את יודעת, נכון?
ולך, אור גדול, יהיה אור גדול.
וזהו. המילים רק יצמצמו..
אני אוהבת.
..דף תלוש
לב שלי.
אני אוהבת אוהבת אוהבת. כל כך.
את אור גדול בעצמך.
תודה עלייך מלאך שלי
הרגת אותי.רק להיות.

מה זה הכתיבה המושלמת הזאת???

הרגשתי אותה ממש.

תודה.

לופ כזההתברזל!

של לקרוא שוב, ושוב, ועוד פעם, ולא לרוות מרוב שזה מים חיים. אור גדול.

 

ואיזה דפוקה שנזכרתי להגיב רק עכשיו... לא נורא, לפחות הקפצתי

יפיפה.אני הנני כאינני

כתיבה מושכת מאוד! באמת מדהים, יכולות של סופרת אמיתית. נסי לקדם את זה הלאה. ניכר פה... כשרון.

..בברסלב בוער אש!אחרונה

איזה נדיר הדבר הזה.

שתדעי. את כותבת כל כך יפה..זה כל כך עדין ואלוקי. 

מרגיע לקרוא דבר כזה.עושה טוב בלב.

וזה מתיקות גדולה ונו זה אמיתי כל כך. שומעים אותה צועקת מבפנים בפנים.

באמת, באמת נותן תקוה. מילים טובות. היא נשמה טהורה אמיתית זאתי.

צריך התחזקות! (שמואל פרדניק)אני הנני כאינני

זה רחוק, אבל תגיע 

סע ישר, פנה ימינה 

'סתובב המון שם, בכיכר

מחיר הדלק קצת יקר

 

יהיה קשה, אני מודיע

אגרוף משמאל תמיד מפתיע

הורד ידים, אמץ חזה

גם אם אתה שמן-רזה

 

לך לשלום, אומרת אמא

כי בשלום זו לא דרך פנימה

שלוף נשקך, תמיד מוכן

ללחום מולו - שלוות מבחן.

 

אל תתמרמר, עמוד אֵיתָן

מחשבות יאוש - הרחק אותן

הזהר מכל מכשול קטן

מאחוריו יש אותו שטן

שמתייצב לך בדרך

חשוב היטב על מה הערך

מה לא שווה עוד להפסיד

נאד דמעות שוב להוריד

ודע תמיד בלבבך

תורת אמת מנחה אותך

זה לא סוגר, לא קצת צפוף

זה רק אתה שקצת אפוף

בתאוות של נופת צוף

כך הן נדמות כשאתה כפוף

אז הזדקף! ראה משעול

בו כלול תמיד הכל

יצא ארוך, אני יודע

בדרך כלל אני גודע

ולא מקריץ עוד סתם חרוז

כמו הנ"ל, שלא בלו"ז

פשוט לא מצאתי איך לסיים

אז נעצור פה, כי זה כבר מאיים

לגמור לי את היום.

 

 

 

 

 

 

(זה היומי האמיתי)אני הנני כאינני


...רחל יהודייה בדם
זה יפה ויש פה דברים מאוד נכונים.
ממש יפה..דסדוסה

מה משמעות השם שמואל פרדניק שכתבת בכותרת?

אלו שתי מיליםאני הנני כאינניאחרונה

שהוא שר באחד מהשירים שלו, כשאני כתבתי את זה זה מה שהתנגן לי בראש. זמר מוכשר וכותב מופלא.

---ילדה של אבא

בראשית ברא אלוקים

 

מה ברא?
עולם עצום וגדול ונורא
דורות משתנים כרוח סערה
עננים מתפזרים

מתחברים
ושוב מתפזרים.

חורף. קיץ.
לילות וימים
הכל חג סביבי במעגלים.

ונפשי מחפשת טיפת מרגוע
מבקשת לרגע להפסיק לנוע
ומנוח לרגליי

איין.
--- ---
ויאמר אלוקים יהי אור.

 

...רחל יהודייה בדם
נוגע ויפה מאוד..
יש בזה משהו
כמה,מתחנן

אהבתי מאו
תודה רבה!ילדה של אבא


ישר כוחרויטל.


תודה לך.ילדה של אבא


תודה, משמחילדה של אבא


..פרח תלוש

אמאלה מה זה הטירוף הזה?!

 

מהמם ככ, פשוט ויפה

 

וואו..

כתיבה יפה.אני הנני כאינני

כיף לקרוא. קצת קשה לי עם החיפוש למרגוע, אבל המסר מנקודת המבט שלך עבר.

תודה!ילדה של אבא

(למה קשה?)

 

שאיפה ללהיות במקום יציב וברור.

 

...אני הנני כאינני

אין מנוחה בעולם הזה. השאיפה כשאיפה היא נכונה ואמיתית.

בעצם - - - אני חוזר בי. האור הבראשיתי הוא באמת התשובה לשאלה. אולם האדם לא היה אז.

אם ככה אני צריך לקחת את השיר לכיוון אחר, אולי הוא מה שהתכוונת.

מצד האדם שקורא את התורה הוא שומע על חושך ותהום אבל אז הוא מבין שבסוף יש אור, בסוף. וגם אם הוא נגנז בימי בראשית - הוא עתיד לחזור לעתיד לבוא (או שהוא נגנז בתורה, סליחה על הביינישיות), אז יש מקום לאנחת רווחה בעולם הזה, אולם מתוך מאמץ ויגיעה להגיע ליום בו יתקיים "חדש ימינו כקדם", שבחינת ה"יום", שמוגדר באור מצד בחינתו הקדמונית, האמיתית - ישוב. אמן.

וואו זה היה מיוחדדסדוסה

מאוד אהבתי איך שסיימת את השיר

הכתיבה של השיר מקורית מאוד, אהבתי אותה..

תודה רבה!ילדה של אבאאחרונה


סתםאמונה רעיה
ליד האש, כשחיכית שהמים ירתחו שאלת באגביות אופיינית
תגידי, איך זה שבחרת דווקא בי?
וכבר לא היה לי כח לתקן אותך שעוד לא בחרתי ותפסיק לכפות עליי ואז להתגלגל מצחוק
אז רק שתקתי והבטתי בפנייך שהאש ריצדה עלייהם
שמא קרנה מהם
איך זה? מדדתי מילותי לאט
אחרי שלמדתי לבחור בי, מצאתי שאתה זה חלק מאני
....רחל יהודייה בדם
איזו כתיבה..
כתבת יפה מאוד,יש בכתיבה משהו ממכר....
כתבת יפה ועמוק
תודה רבהאמונה רעיה
עמוק. יפה..אני זמנית כאן
וואו... חזק, אמיתי.אני הנני כאינני


וואו.יש סיכוי לאהבה?
איזה עומק.
כתיבה מיוחדת.
עמוק... ומורכבאושפיזין מהירח
תודה לכם!אמונה רעיהאחרונה
תמיד אני חוששת להעלות דברים ואתם מקבלים הכל בפשטות ומפרגנים תודה
לחיי.רוח סערה
לִבְכּוֹת
לִבְכּוֹת אֶת הַחַיִּים הָאֵלּוּ
לְחַיֵּי הַכּוֹכָבִים שֶׁפּוֹצְעִים אוֹתָנוּ בִּצְחוֹקָם הַמִּתְגַּלְגֵּל
לְחַיֵּי הַכְּאֵב שֶׁנּוֹפֵל מִבֵּין הָעֵינַיִם
לְחַיֵּי הַלֵּב הַמְּצֻלָּק
אֵיךְ הוּא פּוֹעֵם כָּכָה כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ בְּלִי לְהִשָּׁבֵר
(לִפְעָמִים אֲנִי מַקְשִׁיבָה לוֹ בִּרְצִינוּת רַבָּה וְשׁוֹמַעַת אוֹתוֹ מְקַרְטֵעַ.)
כָּכָה סְתָם. לָשֶׁבֶת עַל הַדֶּשֶׁא הַסִּינְטֵטִי כִּי הוּא סִינְטֵטִי
לִבְכּוֹת אֶת הַחַיִּים וְלָתֵת לַדְּמָעוֹת לָרֶדֶת וּלְהַסְפֵּג בַּקּוֹצִים שֶׁבַּקְּצָווֹת
לְחַיֵּי הַבֶּכִי שֶׁמְּנַקֶּה אוֹתָנוּ
לְחַיֵּי הַפָּנִים שֶׁמִּתְיַבְּשׁוֹת מֵהַחֹם הַזֶּה
טִפָּה אַחֲרֵי טִפָּה
לְחַיֵּי הַחַיִּים שֶׁנּוֹפְלִים עָלֵינוּ כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ
לְחַיֵּי הַצְּעָקוֹת בְּיוֹם שִׁשִּׁי
לְחַיֵּי הַהֶתְקֵפִים
כִּי מָה עוֹד נִשְׁאַר לַעֲשׂוֹת
לִמְצֹא פִּנָּה.
לָשֶׁבֶת בָּהּ וְלִבְכּוֹת
לָשֶׁבֶת וְלִצְעֹק-
לְחַיֵּי הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים.

לְחַיַּי.
וואו!!פרח תלוש

מדהים ויפה כ"כ

מטלטל...

..רוח סערה
תןדה לך!!
...רחל יהודייה בדם
טוב לראות אותך פה..

כתבת מדהים
עמוק נוגע ויפה..

❤️
..רוח סערה
❤️❤️


תודה לך ❣️
את כל כך מופלאהאהבה.
❤️❤️❤️רוח סערה
...רוח סערה
שמחה לשמוע

תודה❤️
..יש סיכוי לאהבה?
..
מיוחד. תודה על זה.
..רוח סערה
תודה לך❤️
וואו את מטורפת.קפוצ'ון

כתוב מהמם. קראתי שוב ושוב.

ממש הצלחת להכניס אותי לבפנים.

תודה על זה. פשוט יפהפה❤

..רוח סערה
וואו ריגשת
תודה לך❤️❣️
..בברסלב בוער אש!

הי תקשיבי זה מהמם ומתוק ברמות! וזה עשה לי לחייך כזה.

איך צריך לדעת לאסוף את כל הדברים האלה ולחבק אותם חזק.

עשה לי חשק לקום ולקחת תדבר הזה ולכתוב אותו על קיר באיזה פינה חשוכה.

ממש ממש מתוק!

..רוח סערה
הו כיף לשמוע❤️



אני בעד. מתאים לי לרסס על איזו אבן רחוב תל אביבית, בפינה חשוכה
וואוו זה מהמם!!דסדוסה

כל כך עמוק!! ויפה!

תדעי שריגשת אותי

...רוח סערהאחרונה
תודה לך❣️
יומן קשה ביותר!! בוקר 11:35מציאות.
איכשהו,
הכל נהיה דומה;
לא רק שכל יום דומה לאתמולו,
אלא שהאנשים הפכו להיות מולי דומים
עד כדי כך שגם ההפך הגמור הדביק על עצמו תוויות חדשות.

ונהיה לי משעמם כי כולם פתאום כמוני
מבינים אותי כדי שאוהב אותם;
אבל ברגע שיהיה להם עניין אחר לעסוק בו
הם יעלמו וישאירו סימנים מלוכלכים וגם כמה סימני שאלה שלעולם לא יקבלו תשובה, כי אי אפשר שאקבל תשובה שתספק את ליבי הצולל;

יותר מידיי אנשים הם ילדים בגוף של מבוגר;
ורוב הילדים הם חיות אילוף והרבה אגו וקצת נשמה
אנחנו מתבלבלים בין מתיקות לנשמה
בין יופי לנשמה
בין אושר לנשמה
והתמימות היא תוצר של חוסר ניסיון ומקובלות אהובה שיצרה אמון
אבל היא לא אומרת כלום על הימצאות הנשמה;

רק לא מזמן הייתה השואה
וכבר הספקנו לצייר אותה על דפים צהבהבים וישנים
מנסים כמה שיותר
להתרחק ממנה
שלא תידבק בנו
שלא יקרה מצב שמישהו רע ישלוט בנו
כזה שעד היום זקנות גרמניות מהרהרות בנוסטלגיה ובעיניים מדובשות ואין בהן טיפת אשמה;
הוא היה הגיבור שלהן

אז אני ממורמרת כי לא חיבקו אותי מספיק;
ואני מדוכאת כי יותר מידיי זמן בדירה ואין לי אויר
וכשאחותי תתכרבל בחורף עם בעלה והתינוק ותתמרמר על הקורונה
אני אנסה להרגיע לבדי בלילות את הילד שלי שלא יפחד מהרעמים
ואחר כך שוב אכנס לפייסבוק כדי למצוא את אותם האנשים הדומים אחד לשני שאוהבים לתת לייק בלי לראות על מה ושאוהבים להבטיח הבטחות מאחורי המסך ומתפוגגים במציאות;

ואולי יש משהו מתוק בלהיות ילד בגוף של מבוגר
אבל אינני יכולה לטעום מזה כי נפשי לא הורגלה לכמות כזאת של סוכר סינטטי;

אני אמשיך לאהוב את האנושות, אבל כמו שאני אוהבת כלבים , הם גם אוהבים אותי והם גם אוהבים את אוייביי;
ואין באמת משמעות לפייק הזה
ומתחיל להימאס לי לשחק

כבר לא איכפת לי מתגובות
ואין הבדל אם לכתוב לעצמי או מול אותם בני האדם
שמנשנשים עוגה, ולוגמים את הקפה, מול סצנות קשות;
ושבעצם זה רגיל שיש ילדים רעבים ושיש נשים מוכות ושיש מנייאקים ונמאס לשמוע עליהם ודיי להתמרמר
ובעצם גם לדבר עליהם זה מוכר
וכולם אוהבים להיות גיבורים מאחורי המסך
שמצילים את העולם
אבל הם לא יזמינו את השכנה הגרושה החתיכה לסוכות כי היא יכולה לדאוג לעצמה ולילדים שלה ובכלל מי חושב עליה היא יכולה להתחתן עם היא רוצה


עכשיו כשהפכתי את הפח וכל האשפה התגלגלה
מרגיש לי שזו אותה אשפה והפעם היא כבר לא קצת מסריחה;
הפעם היא מבאישה ומסוכנת

אבל אתם תמשיכו לנשנש
ללגום את הקפה
ואחר כך לצקצק על חבל דאבדין
אבל למי איכפת
...רחל יהודייה בדם
וואי..פוסט נוגע כואב
עם המון עומק
תודה♥️מציאות.
אנשים זבל מה לעשות .אנונימי (2)
1. השכנה החתיכה.
אם היתה לי שכנה כזו *נחמדה ונעימה לשיחה* הייתי מזמינה בשמחה לכל החג.

2. חבל שאנשים מסתכלים על אחרים.
להסתכל על אחות שמתכרבלת עם בעלה והילד . איך לעזזאל זה מועיל למישהו ?

3. לא מזלזלת ביומן .
השורה השלישית ..מציאות.
אגבמציאות.
לא הבנת כלום
לרגע אחד אני שותק.אני הנני כאינני

קורא את הדברים בחומרת סבר. מבין את הבעיה. מבין שהיא לא במציאות, אבל כן ב"מציאות".

אני חושב על פתרון, כמה אני יכול כבר להשפיע. מנסה להוריד את המילה "כבר" מהמשפט הקודם.

כל הזמן הזה רץ לי בראש השרשור שהעלתי לפני יומיים. מתלבט אם היא קראה אותו. כנראה שלא.

להכירה לה? לא, היא תחפש אם היא תרצה. ללא ספק, ביושר מחשבה עולה לי תחושה אחת. יש פה

נשמה אמיתית, או לפחות אחת שמחפשת לאמת את עצמה, ולעשות את זה מול המציאות, ראי המציאות.

ראי... ראי שלא משקף בכלל, אבל לא כי הוא לא ראי, אלא כי הוא מכוסה כל כך בלכלוך כך שקשה לראות את

עצמך מבעדו.

אז מה עושים? מה עושים? זה לא התפקיד שלי, לא המקום שלי. אולי זה הטבע שלי, אבל למה לדחוף את האף?

כי היא יהודיה כמוני. ואף אחד לא כותב דברים כאלה מתוך כמיהה ליצירה פרוזאית יפה סתם ככה אלא אלו רחשי

לב ועלי להבין אותם, גם אם אני לא מסכים. לא מסכים? יודע שזה לא נכון, על אף שזה נראה לעיניים ולא ניתן 

להכחשה. האמת נעדרת זו לא סתם סיסמא. זו דרך התקימותו של העולם בדור הנוכחי. ויש לזה מטרה, וזה חייב

להיות ככה. אז אסור להתכחש למציאות, אסור להתכחש ל"מציאות" (ולדבריה). אבל כן צריך להאיר את הדרך,

לנקות קו של לכלוך מהראי. לא להראות שיש טוב, לא, זאת לא הנקודה. אבל כן לפתוח על זה דיבור, כן קצת לחפור

על זה. ודי לחפור על זה.

 

אלו המחשבות שלי.

♥️ מבינה מה אתה אומר, היה לי יום קשה וככה כתבתימציאות.
וגם לא נראה לי שהבנת
...אני הנני כאינני

אם רצונך להמשיך לעסוק בזה אז אשמח להבין יותר.

וואי וואידסדוסהאחרונה

קודם כל כתיבה ממש יפה!

דבר שני, וואו כתבת כל כך חזק וכל כך נכון (לצערי)

ממש הצלחת להכאיב לי שזו המציאות..

זה היה מאוד נוקב, המסר שהתכוונת להעביר - הועבר, בצורה מאוד חזקה.

יפה מאוד!!

כמה מילים חשובות מדברי הרב צבי ישראל טאו שרציתי לשתף פהאני הנני כאינני

אין לנו שאיפה לרגיעה ולשלווה הזונחת את תשומת-הלב, אין בנו שאיפה 'להיות כבר אחרי'. אנו כל הזמן מתקדמים בדרך! (כו') אנו צריכים להיות מלאי תשומת לב כדי לא לסטות, אפ' במעט, מדרך התורה.

 

הגויים יודעים היטב לתאר את החיים - לתאר את הסיבוכים, את הטרגדיות, את הקשיים ואת החרטות. ה"תרבות" הגויית עוסקת בכך רבות, אך ההשקפה היסודית העומדת אצלם ביסוד כל התיאורים הללו היא שהאדם נמצא בלכודת. האדם נתון בעולם הזה בתוך מערבולת חיים סבוכה של דחפים, צרכים, תאוות ונטיות, המנענעים אותו סחור סחור אחר תאוותיו המגושמות, ללא שום יכולת להוביל את החיים ולהדריך אותם על פי היושר והצדק ולא להיות מובל על ידם.

(כו') המינות מיואשת מהעולם הזה ורוצה לברוח לעולם הבא, היא סוברת שאי אפשר לתקן את הועלם הזה הטבעי (כו') והשאירה את האדם מופקר לשגיונותיו ולתאוותיו.

הועלם המודרני לוקה אף הוא במחלה זו. ישנם ביטויים השגורים בפי התרבות המודרנית כמו "ככה אני", "תעזוב אותי" - ביטויים הנובעים מיאוש מהתיקון.

 

[סיכום המשך דברי הרב בלשוני] התפיסה שלנו שונה, העולם הולך לתיקון אולם הוא עדיין לא שם ואסור לנו להשלות את עצמנו שהוא שם (דבר שמפיע ממנו את הערנות למעשינו ואורחות חיינו ונותן ליצר הרע להפיל אותנו בפח) אלא להתחזק בזהירות ובשימת לה על עצמנו.

דרכנו היא לתאר את התיקון (לכן יש המון שירים על התורהאני הנני כאינני

שהיא מובילה לתיקון), את האושר שבסוף הדרך ולחזק איש את חברו.

בכיףאני הנני כאינני

מאמין שאלו דברים חשובים

וואו זה ממש נכון, ממש התחברתידסדוסהאחרונה

וממש חיזק אותי

אל תעקוב.אני הנני כאינני

אל תעקוב, רק לך בדרך

בסוף תרגיש נפילה באיזה בור

אל תחפש, עזוב כל כרך

אותם ממילא לעולם לא תגמור

אל תפשפש, המשך להלוך

החסרון כואב אז אל תגע בפצע

תתרגל, זמנך עוד ארוך

התשובה תבוא, אתה עוד באמצע

תחשוב טוב, הווה טוב

זו סיסמא לכל רגע

שאין 'ך כח לחשוב

לפעול עוד קצת יגע

 

זה לא המסלול

זו לא ההכוונה

זה מה שעלול

להשמיד אמונה

היה בעל תבונה

חקור אחר אמת

משמש בתמונה

המציאות רק נידמת!

הלך אחר האלוקים. 

(התמלא ממנו, והרע ימוש. הרע איננו, תירוץ ליאוש. עכשיו קשה, אין להתכחש, רק בסוף הטוב יתממש והשלום ימא את הכל.)

 

..טאטע אוהב אותי!

ממלא רצון אמיתי לקרבת אלוקים

תודה לךאני הנני כאינני

ול @תהיה עצמךך! על תגובות כאלה!

...רחל יהודייה בדם
נותן תקווה
תודה..
וואו אחי3,000

מחזק ממש!

העבר את המסר מעולה, תודה על זה(:

תודה, שמח לשמוע!אני הנני כאינניאחרונה


אתאם אפשר
שפתייך זרזיפי דם הרוקדים בין עורקי הזהב המותך
בוהקים בהוד השמש היוקד, הנורא.
רצועות אש משתלהבות באלף גוונים במטח
ואויר מרצד ברעדה כמעל מדורה.

אבל את
את לא.

עינייך שמיים קשורי עננים אפורים ודשנים
ואדמה טחוחה ולחה מציפה בריחה.
פלגי חורף זכים מפכים בנעורים רעננים-
אבני חן הזורמות בצלילותן השפוכה.

אבל את לא
את לא קיימת.

ואי.... התיאורים ממש מעוררי השראהשושיאדית
והמילים בסוף...
איי....
סטירה
...רחל יהודייה בדם
איזו כתיבה..וואו
כתבת כואב..

טוב לראות אותך פה..
תודה לכן!אם אפשראחרונה
@רחל יהודייה בדם אני קופץ לבקר מידי פעם, בד"כ קורא..
אני- תמיד- איתך.מציאות.
את תצילי את עצמך
אוד מתוך האש;
שרופה את אבל הלב פועם
עדיין;
לו יכולתי לאבק אותך
הייתי משתדלת שלא תתפוררי;
אולי
אבנה
עלייך
דמות חדשה; עם לב ישן נושן
כי את כמו יין
ואת סוד גמור
וגם
דמותך
הישנה
הייתה סיפור;

אז,נשרפת
אז עכשיו את דולקת
בואי ליבי שלי המחבקת

אני -תמיד -איתך
...רחל יהודייה בדם
נוגע ויפה..
אהבתי ממש.רק להיות.


יש לך כתיבה מיוחדת...חביב שזורם


וואו זה מיוחד. תודה לךשירה חדשה~


הכתיבהשלומיתיה
שלך מהממת
כישלומיתיהאחרונה