אורייייייי!שרה רצה אחריה.אבל היא ברחה.רצה כלכך מהר..
שרה לא ידעה שיכול להיות בבנאדם כזה כוח.
היא ממש עפה .כאילו מה כבר אמרתי..חשבה לעצמה.
שרה כמעט הסיגה אותה ואז שמעה צרחה..שלא ידעה שקימות צרחות כאלה בבנאדם.
זה היה ממש נהמה.נהמה מרוסקת..שבורה כזאת..מפחידה.נהמה של חיה פצועה..
-דיייייי-תעזבי אותיייייי אני לא יכולה לשמוע את זה.לא יכולה.
תפסיקי לשקר לי.אני לא עומדת בזה יותר.דידידי.
איך את יכולה להגיד שאני קדושה וטהורה ואבא אוהב אותי ואנשים אוהבים אותי וכמה אני יפה וכל החירטוט הזה?!איך?!תראי אותי!תראי! כאילו יש על מה לאהוב אותי.אני כולי שחורה.מסריחה.נשמה של שקר.כמה צערתי אותו.כמה חוטאת אני.ואפחד לא יודע.ואת מעיזה להגיד לי שהוא אוהב תמיד?!בטוח שהוא לא.הוא שונא שקר.ואני רק שקר.
ובכלל..אין בכלל.אין אהבה אמיתית בעולם הזה.הכל זה רק רחמים.וככה..ככה אני לא רוצה אהבה.
אנשים רואים רק את המעטפת.הם לא יודעים את הבפנים.ואין..נשבעת לך אין מישהו שאוהב אותי בעולם הזה באמת.
אורי ממש התפרקה..רעדה כולה מבכי.
-אורי-
שרה לחשה.
רק אמרה את המילה הזאת וים דמעות התחילו לרדת מהעינים שלה..דמעות מבפנים.
היא..היא כלכך אוהבת תילדה הזאת.אוהבת באמת.וכואב לה לאורי.כואב כלכך.ו..כואב גם לשרה.
אבאא שכבר יהיה לה טוב! לחשה לו..שהיא תרגיש אותך.תרגיש אותך אוהב.לא סתם.אוהב באמת.
ושכבר תרגיש כמה אוהבים אותה תמיד.לא משנה מה היא עשתה.איי שתרגיש.
היא צודקת..חשבה שרה..באמת אי אפשר לחיות בלי שמרגישים אהבה.
שרה הרימה אותה בעדינות מהריצפה.שתיהם בוכות..בוכות ממש..והולכות.פשוט הולכות.לאן שאבא יוביל.
אז הוא הוביל אותם ליער.ושרה שמחה.היא ידעה שכמה שאורי חושבת שהיא רחוקה מאבא ושהוא שונא אותה,ביער הכול כאילו נשכח..
ביער נפתח לה הלב.ביער אפשר לצעוק ולצעוק ולבכות.ביער הוא רואה אותנו.ככה.כמו שאחנו.
בלי קירות ומחסומים.ככה.פשוטים.
ואורי גם מרגישה את זה.היא ילדה של טבע.איי מוזר הקטע הזה שהיא נולדה בעיר.
שרה ראתה את אורי רצה ורצה.ושמחה קצת.משו נרגע לה בלב.זאת היתה ריצה של שחרור.ריצה רגועה כזאת.
לא כמו קודם ששרה כבר פחדה שאורי הולכת לעשות לעצמה משו מרוב כאב.
כל אחת הלכה למקום אחר..לדבר איתו.
לכאוב לו.היחיד שמבין כמה הכאב כואב.היחיד שמבין גם בלי שתגיד כלום.היחיד שיכול לתת אהבה.אהבה בלי גבול.
היחיד שמותר לצעוק ולכעוס עליו והוא עדין ישאר לידך ולא יברח.
אורי נשכבה על האדמה ובאטרף התחילה לצעוק ולצעוק ולבכות.אעאעאעאעאעעעעעעע.אייייי אבאאאאאא.
אבא אבא אבא אבאא היא לחשה מאות פעמים כאילו פחדה שפתאום היא לא תוכל לדבר.
אבא שורף לי.שורף שורף.טירוף לי בפנים.יש שם כלום.אבל הכלום הזה כלכך כלכך כואב לי.
זה מוזר שכלום יכול לכאוב.אבא תדליק לי.תדליק לי את האש.
לא יכולה יותר בחושך והקור הזה.הקור שהעולם הזה מראה לי.
אבאא אנחנו צריכים קצת אהבה בלי גבול בעולם הזה..בבקשה אבא.תיתן לנו קצת.טיפונת..משלך.
'בברסלב בוער אש הבער אותה בליבי' שרה לעצמה.
וכל הגוף שלה נהיה צמרמורות ודמעות.
כמה פשטות ועומק יש בשיר הזה ביחד.
תבעיר אבא תבעיר.כמה אני צריכה שתבעיר כברררררר.כמה כולנו צריכים.
אבאאאאאאא.
אבא תעזור לי להרגיש אהבה.אהבה אמיתית.אני לא מרגישה אהבה.לא מרגישה כלום.
אבא אני רוצה.רוצה לרצות.רוצה אמת.פשטות.תמימות.אש.אשששש.
בבקשה אבא.אתה שומע?
אורי היתה בטוחה שהוא שומע.היא הרגישה.
הרגישה תאהבה זועקת אליה מכל מקום בגוף.
אהבה אליו.אהבה לעולם.לעולם הקר הזה.
הרגישה תאמת בעוילם של שקר הזה.
אהבה.
אהבת אמת.
