פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 2)

טפס, טפס אל ההר

למעלה גרדום בכיכר

התליין ממתין בדממה

צעד אליו, אל תקים מהומה.

טיפסת עד כאן,

אך ניתנה הרשות לתליין,

בולדוזר שועט לביתך.

הנח לו שיתיז את ראשך

על תורתו של האל, למדת בגן,

שכחת שגם היא- כפופה לעסקן,

גירוש וגזל, עוד חורבן אל האוסף,

הכל לא נחשב אם עסקינן בכסף.

הנך מתייצב מול ראשי מועצות,

איך תלחם בזאבי הביצות?!

לצידם התייצב שר שקרן וצבוע,

לכולם משקרים, זהו נוהל קבוע

אז קדימה, אל הגרדום לך לך,

כרוך החבל סביב צווארך,

כן, הכושי יכול כבר ללכת,

שוב אותך זרקה המערכת.

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא ספר זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות - לפני שהספר יוצא לאור... 
הספר באורך של 75 עמודים.

פרטים על הספר:
‮טיסה 200 ממוסקבה - מסע ההישרדות של בחור חרדי מאחורי מסך הברזל
תקציר:
‮‏ברית המועצות, תשי"ז. חוץ מהאימה הסובייטית, החיים של ר' בן ציון וישצקי די נסבלים, יחסית. הוא כבר עבר את גיל בית ספר - ומתמסר ללימוד תורה וחסידות בבית, ואביו משוחרר מגלותו בקזחסטן.‮
אבל אז הוא מקבל צו גיוס. כבן למשפחת פשע (כך הגדיר הקג"ב משפחות שומרות תורה ומצוות), הצו הזה גורר אותו לסדרת סיכונים. הוא נואש להצליח בחיים החדשים אליהם הוא נקלע, אבל יש רק עקרון אחד שיכול להציל אותו.
והוא עושה כל מאמץ כדי ליישם עקרון זה.

מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com

מָטוֹס בּוֹעֵר

אֵין כִּסֵּא מִפְלָט

אֵין לְאָן לְהִמָּלֵט

עוֹצְמוֹת שֶׁל אֶנֶרְגִּיָּה

מֵעַכְשָׁו זֶה לְרָעָתִי

הַהֹגֶה קָלוּשׁ וּמַה יִּהְיֶה אִתִּי?

וּלְפֶתַע מִתְעוֹרֵר מֵחֲלוֹם

אֶל מְצִיאוּת מְתַעְתַּעַת

שֶׁהִיא קִיּוּמִית פִּי אֶלֶף לְכָל בַּר דַּעַת

לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'

אתה לא ברחת. עכשיו זה מתבהר לי, ראית בנו עולם.

וראית אותנו באמת. לא הבנו איך מישהו יכול להתנות לנו אהבה כ"כ גדולה.

הייתכן שמישהו באמת רואה אותי? למקומות שאני בעצמי מבועתת להביט.

בחרת בנו מכל העמים. אהבת אותנו ורצית בנו, אבל אנחנו נאלמנו וברחנו.

לא הרגשנו ראוים. לא ראוים לך, לנוכחותך, לאהבתך.

נחפף? לא. אפילו לא ניסינו, כי אתה מושלם מדיי וכל ניסיון אולי יקרב.

צעקת עלינו שנשמע, שנפנים - יש בך הכל ! את עולם, את לא מבינה כמה את יפה

חבל שכל אמרה כזאת רק גרמה לנו להירתע לאחור.

דבר רצינו שתדע כשלא נהיה כאן

באמת באמת אהבנו אותך ה', כאבנו מאהבה

רצינו לחדול להתקיים. אהבה עד כלות. ולכן-

יזמנו את הפרידה. ולו רק בכדי שלא נסתכן עם הספק שאולי יום אחד תבין שאנחנו לא ראוים ותנטוש.

מתי שלא נהיה ביחד

רק רציתי שתדע, אהבתי אותך כל כך. 

חפש אותנו ותמצא שם מלמעלה, הבט בנו מרחוק... כי מקרוב מדיי כואב.

ואל תחזור אלינו, עד שנבין ונפנים למה אהבתנו מהרגע הראשון.

קמעה קמעה נשוב עדיך, ונבנה עולם אחד משנינו.

תפילה לא-ל חיי

עזור לי, הושיע נא

אני בצרה איי איי איי

לה הרב לא ענה

אני מדבר יותר מדי

ולא עושה מזה כלום

אני מחלל דבריי

באופן מסתורי ועלום

אני רוצה

אז למה אני לא מצליח?

קווים כל הזמן חוצה

לעצמי דברים מבטיח

ונכשל שוב ושוב

ועובר על צו מצפוני

לעצמי לא קשוב

רק חי באופן חיצוני

לא חושב יותר

על עומקי עומקים

לא לגובה ענק חותר

דבריי חלולים וריקים

נראה נוצץ מבחוץ

ובפנים הכל ריק

רהוט ורחוץ

אבל בפועל דרק

עובד על כולם

שהכל טוב ויפה

שאני עולה בסולם

אך ממנו אני רפה

אין לי כבר דעת עמוקה

לא חדירה לשורש

רק פלפול ושחיקה

רק להספק חורש
כבר לא יכול לחשוב באופן צלול

כבר לא יכול לשאול את הלב החלול

מה לעשות בסיפור זה או אחר

כבר אין דעת אמיתית, הרגש חזק נוחר

מרגיש כמו אדם עיוור

שמנחש לאן לצעוד

להיות אדם שאת התאוות שיבר

להיות אדם "מאוד"

הדבר היחיד שנותר לי

זו התקווה שהלב עוד ישוב

כי אין לי דמעות לבכות על זה

וגם לא לבכות על זה שאין בכי

אני רוצה תפילה

תפילה חיה. לא לדעת את מהות התפילה, לא לדעת את השיטות עליה, ולא לסמן וי, כמובן.

רוצה להתפלל. באמת.

רוצה לשפוך את הלב לפני ה', בלי אף מחסומים, בלי בעיות ועיכובים, בלי קליפות והרהורים.

רוצה לחיות. כי כרגע אינני חי, אלא רק בובה על חוטים חשמלית ומשוכללת.

יש בתוכי צעקה

אך היא אינה נשמעת

יש בתוכי דרישה

הנושאת בחיבה רק אכזבה

נלחם מול עצמי ללא מעצורים

נאבק בסירה ללא משוטים

וגלי הים סוחפים אותי הרחק

הרחק מהבית

מסוחרר כל כך וחסר כיוון

רק האל יוכל להושיעני

אך הספקתי לשכוח ממנו כל כך חזק

עד שאינני יודע אם הוא קיים

ליבי נקרע

אך אין מנחם

תחנת רכבת היא אחת המקומות היפים שאני מכיר

האדם הבודד שיושב על הספסל מהורהר

אישה מדברת בטלפון ומזיזה את הידיים בהתאם לשיחה

הייטקיסט יושב עם המחשב מרוכז

מוזיקאי מנגן בפסנתר נעימות לנשמה

חיילים חוזרים הביתה בחבורות ערות

מכור לסמים מבקש כסף כי הוא צריך לסוע לאילת

שתי זרים נפגשים עם מבטים מצטלבים

בסוף זה הקצב והמנגינה

העלייה והירידה

שמבטאות את מחשבת האומנות הגדולה בעולם

ואנחנו?

אנחנו החוויה.

הקנוואס שעליו הכול מצוייר

נשמה יקרה!

הדבר שהינך מחפשת נמצא אי שם ואי פה

אל תוותרי.

הוא רואה אותה עוברת, אור בעיניה נוגה,

לבו צועק בשקט – אולי עוד יש תקווה? 

הוא מנסה לגשת, אך פוחד מהמבט,

 יא מחייכת בנימוס, והוא נשבר לאט.

הוא חולם אותה בלילה, כותב לה שיר ישן,

על אהבה שלא נולדה, על לב קצת עייף מזמן. 

היא כמו כוכב רחוק, זוהרת בלי לדעת, 

שבלבו נדלקת אש, והיא אינה שומעת. 

הוא רוצה אותה מאוד, אך היא ממשיכה קדימה, 

הוא נושא אותה בלב, והיא – רק עוד דממה. 

ואם יום אחד תביט עליו פתאום,

תראה את כל מה שהחביא מתחת לחלום, 

אולי תדע – בלי מילה, בלי מכתב, 

שיש מי שראה בה עולם של יהלום.

הנעלמים צצים מעט
בודקים בזהירות אם כבר הגיע זמנם
 שיש מקום
בו יוכלו לנשום

בוודאי ישנו
אך כאן? 
לא ממש
רחוק מהחלומות שלי
 

רק באדמה מבטחי
בחיבוק החם 
המתגעגע
המצפה 
המתיני מעט
עוד יבוא סיפוקך

ובינתיים תני לי אהבה
יום יבוא ואתן לך את כולי

כשהייתי קטן ראיתי אמת

והיא הייתה יפה,

היא הייתה שם במלוא הדרה

גורמת לאנשים להיאלם מרוב יופיה

לא להיעלם.

ראיתי אותה שם,

היא ראתה אותי

ונפרדה ממני.

הלכה.

השאירה אותי להיאלם.

להיעלם.

כשהייתי קטן היא הייתה בי,

האמת,

אבל היא חיפשה משהו אמיתי יותר

והלכה לה

עד שתמצא משהו אמיתי יותר.

🔹

אז הרוח רוח

החומר חומר

הנעלמים צצים מעט

חוזרים להזדהות

ואת בוהה בהם,

וכשהרוח והחומר מתערבבים

וההבל צורח ,רוצה מקום

הקין מביט בך

ואת מביטה בו,

ובהבל,

והולכת.

להדליק נר של שבת ציווית אותנו

ואני מתפללת,

שידלק נר שבת בביתי,

שידלק בליבי,

שיתמלא העולם כולו נרות של שבת.

''והאר נרנו שלא יכבה לעולם ועד''

חצי פרובוקטיבי חצי מעורר הזדהות; המון פעמים אני מרגיש מדיבורי המוטיבציה סאבטקסט מאוד חזק ועליו נכתב השיר.

מוזמנים להגיב באופן פדגוגי ומחנך, מוזמנים להתעלם, לא מוזמנים בשום אופן להיות מעצבנים:

~~~

~

אל תתאבד אל תתאבד אל תתאבד

רוץ רוץ רוץ רוץ רוץ רוץ רוץ רוץ

אל תוותר

תתאמץ

אל תתאבד תתאבד תתאבד

תחייך

תיעזר

אל תתאבד תתאבד תתאבד

רוץ רוץ

תן חיוך

אל תשקע במיטה

אל תשקע בתהום

אל תתאבד

החיים - יפים

ילדים - שמחים

תמצא אישה ואיתה תתאחד

אל תתאבד אל תתאבד אל תתאבד

רוץ רוץ רוץ רוץ רוץ רוץ רוץ רוץ

תן חיוך

עשה מצווה

לך לטיפול

צא לחופשה

תאכל פירות וירקות

צלם נופים

תראה ת'שקיעות

תרקוד תשמח ואל תתמרד

אל תתאבד תתאבד תתאבד

איזה יופי! עסקה נחתמה!

תוך זמן קצר הכל פה השתנה!

לא עושים עסקאות עם רוצחים

חוק עונש מוות למחבלים

 הכל נעלם  - נשכח מלב

אופוריה מטופשת של שיחרור מול כאב

רוצחי יהודים ישוחררו מהרה

הרבה יותר מכדי דמיהם של העם בשביה

בכירי חמאס יושבים בבתיהם בבטחה

שוקדים על המפות בדרך ל7.10 הבא

וצעיר אנוכי ונבזה ומה כח יש בי למותר?

וכי דמם של 913 החיילים שנהרגו במלחמה חיוור יותר לעומת דמם של החטופים בשביה?

וכל 913 החיילים שמסרו נפשם עבור- עבור מה?

עבור שחרור 48 חטופים? 

אמנם זה חשוב נורא...

אך -מה אעשה זוהי תוצאה של עסקת כניעה קדומה...

והאם לא אמורים ללמוד מטעויות - ומה יום מיומיים

הנוהג בישראל הוא לחזור על טעות פעמיים...

ואי מי שבטבח הבא יבוא ויאמר - זו הייתה קונספציה שגויה

היינו שקועים בבטח והכל היה יפה!

הן חמאס מורתע וכלום פה לא יקרה

במלחמת שמחת תורה הכרענוהו שבעתיים

וכיצד זה ירים ראשו לשים דמנו בראשנו?

אל תאמרו לא ידענו

אחרי התשליך

תקוות וחלומות שנשטפו הרחק

יד ביד ועין בעין

בדיחה: נו, אובדים עם מה שיש

חבר נותן צ'אפחה אוהדת

והאפור בעיניו אפור מאוד

בחתונה אולמים

כדת משה וישראל

את הצ'ק לתיבה וריקודים לפי הסדר

כבר היינו כאן

מָה הַפֵּשֶׁר

מדושן עונג

מפוטם עד היפקע

החגורה, אוזר ישראל ב… (נו, למדני חוקיך)

מקולות מים רבים אדירים

שוטף לו נהר התקוות

קפוא בשלוותך הנלוזה

בִּשְׁנַת חֹורֶף

מתי כבר

הַפְשָׁרָה

…

(((יחי אדוננו מורנו ורבנו

מָתַי כְּבָר ימות הַמָּשִׁיחַ)))

תִּרְקְדִי, תִּרְקְדִי

עַד שֶׁהַלֵּב יִשָּׂרֵף

כְּמוֹ אֶלֶף שִׁמְשׁוֹת

בּוֹהֲקוֹת

כְּמוֹ שַׁלְהֶבֶת.

תִּרְקְדִי, תִּרְקְדִי

עַד שֶׁהַחֹשֶׁךְ יִצְנַח

בְּאֲפִיסַת כּוֹחוֹת

עַד שֶׁאַחֲרוֹן מִשְׁבְּרֵי הַלַּיְלָה הֶחָלֹף

יִדֹּם כְּאֶלֶף תֻּפִּים מַכִּים.

תִּשְׁכְּחִי, תִּשְׁכְּחִי

אֶת כְּאֵב הַבְּלָהוֹת

בֵּין יָדַיִם חֲרִישׁוֹת

אֶת הַשְּׁתִיקוֹת שֶׁלֹּא בָּכִית

וְהַבֶּכִי שֶׁלֹּא נִדַּם

אֶת הַצַּלָּקוֹת שֶׁלֹּא הֶגְלִידוּ

וְלֹא יַגְלִידוּ

לְעוֹלָם.

תִּבְרְחִי, תִּבְרְחִי

כָּל עוֹד אֶפְשָׁר

כָּל עוֹד רוֹאִים

עוֹלָם שָׁחוֹר

מִבֵּעַד לַיְרִיעָה

כָּל עוֹד אֶפְשָׁר עוֹד לִבְרֹחַ

וּלְצְנֹחַ

לַמִּטָּה.

אֱלוֹהִים הָיָה אָמוּר לִשְׁמוֹר
אֲבָל הוּא לֹא שָׁמַר
לֹא עַל עֲדִי, לֹא עַל רוֹעִי
וַאֲפִילוּ לֹא עַל מֵיטַל
הָעֵינַיִם שֶׁלָּהֶם
שֶׁרוֹדְפוֹת אוֹתִי לַיְלָה אַחֲרֵי לַיְלָה
הַצְּעָקוֹת הַמְּעוּנוֹת
הַדָּם וְהַצְּלָלִים
שֶׁמִּתְחַפְּרִים עִמִּי עָמוֹק עָמוֹק
אֶל תּוֹךְ הַכַּרִּית.

אֱלוֹהִים אָמַר שֶׁהוּא יִשְׁמוֹר

אֲבָל הוּא לֹא שָׁמַר

גַּם לֹא עַל עֹמֶר, מוֹרָן

וַאֲפִילוּ לֹא עַל נָדָב הַקָּטָן.

אֱלוֹהִים הִבְטִיחַ,

"אָנִי כָּאן" – הוּא אָמַר

אֲבָל אֶת תֵּל הַקְּבוּרָה

אֲנִי חָפַרְתִּי

אֶת הַקֶּבֶר הַקָּטָן.

אֱלוֹהִים לֹא הָיָה פֹּה

כְּשֶׁהָלַכְתִּי לְנַחֵם אֶת מִיכַל

הוּא לֹא הָיָה צָרִיךְ לִסְפֹּג אֶת הַשְּׁתִיקוֹת

וְאֶת הַבֶּכִי שֶׁלֹּא נָדַם

אֱלוֹהִים יוֹדֵעַ לִשְׁתּוֹק

הוּא אַלוּף בְּמַחְבּוֹאִים

אֱלוֹהִים יוֹדֵעַ לִכְעוֹס

רַק כְּשֶׁאֲנַחְנוּ אֵלּוּ שֶׁשּׁוֹגִים.

אֱלוֹהִים לֹא הָיָה שָׁם

בְּסַגְ'עִיָּה, אוֹ לְבָנוֹן

הוּא לֹא אָסַף בַּלַּיְלָה

אֶת גּוּפוֹת חֲבֵרָיו לַשִּׁרְיוֹן

הוּא לֹא אָטַם כָּל מַחֲשָׁבָה

וְהִמְשִׁיךְ לִלְחוֹם לְלֹא לֵאוּת

אֱלוֹהִים לֹא רִחֵם

אֲפִילוּ עַל שִׂיחֵי הַתּוּת.

הוּא הִבִּיט מִלְמַעְלָה

שׁוֹתֵק

וְכָתַב עוֹד תָּו אַחֲרוֹן

בְּמַחֲבֶרֶת שִׁירִים חֲרִישִׁית

נוּגַן עוֹד צְלִיל שִׁבָּרוֹן

וְאֵם אַחַת

עוֹד דִּמְעָה מָחֲתָה

וְאָב אֶחָד

נָדַם לִבּוֹ

בִּדְמָמָה.

וְאֱלוֹהִים אָז אָמַר

לֹא עֵת לַחֲשׁוֹת

אֶל מִזְבַּח זָהָב

יֵשׁ עוֹלוֹת לְהַעֲלוֹת

עוֹד נִשְׁמַת שַׁלְהֶבֶת

הִגִּיעָה לְכָאן עַתָּה

עוֹד עֶלֶם צַח הוּקְרַב

עַל מִזְבַּח הַשְּׁתִיקָה.

אתה חופר וחופר 

עד שמרגיש שזה מספיק

קובר שם חלום

קובר שם עתיד

מכסה הכל וממתין

מצפה

מייחל

אולי גם בוכה

מה טמנתי אתה שואל

זרע

אדם

אולי בכלל רעיון

הספקת לטמון את כל השלושה 

עכשיו אתה נח מסדיר נשימה

מאמין שמחר תראה ישועה

עוד פעם בלי חרוזים, לא יודע מה עובר עליי, באמת...מחילה, ארוך - פרוזה וכתיבה חופשית

אמנם כבר עבר יוה"כ, אבל מוזמנים לקרוא בכל זאת.

כֵּהוּת אוֹפֶפֶת, קֵהָה,

תְּשׁוּקַת חָכְמָה בְּלֵב עָנִי,

תְּשׁוּקָה שֶׁל רָאָה וְהִכִּיר וְנָגַע,

יְהוּדִי אֶחָד שֶׁל מַעְגָּל שֵׁנִי.

הַשֶּׁקֶט הַזֶּה

עוֹד יְגמור אוֹתָנוּ.

מְדַבְּרִים בְּקוֹל

מְדַבְּרִים

כִּמְעַט...

הַחִיּוּךְ הַזֶּה

יְרַמֶּה אוֹתָנוּ,

יַסְתִּיר

אֶת כָּל הַלְּחִימָה.

הַדּוּבִּי הַזֶּה

עוֹד יַאִיר בָּנוּ

אֶת כָּל מַה

שֶּׁנִּכְבָּה.

הַחִיּוּךְ שֶׁלְּךָ

עוֹד יֵלֵךְ אִתָּנוּ,

גַּם 

אַחֲרֵי

עֲלוֹת

 הַנְּשָׁמָה.

(יהי זכרך ברוך )