והשם בכלל הברקה
שחור, לבן, כתום, ותכלת
היא, ממש מבולבלת.
לא יודעת להבדיל
בין אנשים צבועים תוצאה של תערובת.
לבין אמת שורשית פשוטה ואמיתית
של אנשים טובים באמת.
היא, מבולבלת!
,באמת תודה,רחל יהודייה בדםקסום....
שאלות להעמיק ולחשוב ולברר
מי אני?
מה הזהות שלי?
מה אני רוצה להשיג בחיים?
מהו סולם הערכים שלי?
מה מוביל אותי בחיים?
על מה אני בחיים לא אוותר?
מה עוזר לי להתמודד כשקשה לי?
איך אני מגיבה בזמן משבר?
מה עושה לי טוב כשאני עצובה/כועסת/מתוסכלת?
מהם החיים בשבילי?
בשביל מה אני חיה?
מה השליחות שלי בעולם?
מהם היכולות והכישרונות הייחודיים לי?
מה נותן לי תחושת סיפוק ומשמעות בחיים?
עד כמה אני אוהבת את עצמי?
מה אני הכי אוהבת בעצמי?
איך אני מתייחסת לחסרונות והנפילות שלי?
איך הקשר שלי עם השם?
מהם הצרכים שלי?
מה מפריע לי?
מה אני יכולה לעשות במצבים שלא נוחים לי?
וכו'...
אֶת הַתִּקְוָה הַזּוּ
שֶׁמְּפַעֶמֶת בִּי,
אוּלַי הַפַּעַם
זֶה יִקְרֶה
סוֹף-סוֹף,
אוּלַי הַפַּעַם
הוּא יָבוֹא
מְאַיֶּמֶת לְנַפֵּץ
הַמַּחְשָׁבָה הַזּוּ
שֶׁמְּנַקֶּרֶת בְּרֹאשִׁי,
מְכַרְסֶמֶת בְּלִבִּי:
אוּלַי
הַפַּעַם לֹא?..
דעתן מתחילהוא יבוא (:
הודיה:)אני גם מתפללת שזה יהיה בקרוב
זה כ"כ חזק ועוצמתי!
ואני עמדתי שם, וראיתי את זה. את הכל.
הם לא סתם היו שם, חיפשו מקום שקט. בלי אנשים. אבל זה היה המקום שלי תמיד, עוד לפני שהוא התחיל להגיע לכאן. בטח ובטח שלפניה. היא חדשה, סך הכל חצי שנה. אבל מה, היא די מתמידה. כמעט תמיד היא מגיעה. בכל מקרה, ראיתי אותם. זה היה מרגש, והיה משהו מותח בזה, בלהסתכל מהצד. ויש קרבה, ויש ריחוק, ויש את השקט הכבד הזה, שעליהם הוא דווקא הקל, באופן מוזר. תמיד רציתי רגעים כאלה, וחשבתי עליהם, ודמיינתי אותם, אבל מהצד- זה יותר חזק ממה שדמיינתי בחלומות הכי גדולים שלי. ואנשים תמיד ראו בזה משהו מוזר, בעיקר אלה שאני הסתובבתי איתם, בעיקר לפני שנים. אבל הם לא ראו את היופי בזה, והיו אומרים שזה מאוד מוזר ומבוזבז מה שקורה כאן. אבל זה עמוק. ופנימי, בעיקר. זה אנשים עשירים מבפנים, שיש להם או יותר נכון בהם, יותר ממה שנראה לעין. הם רצו את זה כל כך. כמה שמחתי בשבילם. זה היה כאילו נשארת עם לפיד בוער בצד, אחרי שכולם עזבו. זה היה כאילו נזכרת בכל העבר שלך עד עכשיו, אבל נשארת איתו וקיבלת אותו, כי זה מה שיש. ואני שמחתי בשבילם, אבל גם קנאתי. כמה רציתי את זה. וכמה היה לי קשה לא לפרוץ בשמחה אל בין שניהם ולרקוד. ואני עדיין מקווה שזה יגיע יום אחד. אבל מי ממנו ידע? רובנו לא מכירים אותם. אבל אולי זה ישתנה. כולי תקווה.
כתוב טוב לדעתי, אהבתי מאד את הרצף, יש תחושה של התרחשות, הצלחתי לראות אותך מסתכל.ת מהצד על הסיטואציה. יפה מאד
המספר\ת?
מוכשר!
ממש יפה.
אמיתי
אני כלום
אני הכל
אני אחד ויחיד
אני נבלע בין כולם
אני חזק
אני בורח ומסתתר
תופס צלליות חשוכות
נבלע עם עצמי
לא מתייצב מולי.
מתכסה באחר,
צובע ממציא.
אחח
מתי אפסיק.
מתי פשוט אהיה.
סיקרנת אז שומעת אותו עכשיו..
פתיל קצר
קלוט כבר זה נגמר
אז מה עם פעם שעברה
אחרי יומיים זה חזר
הפעם זה על אמת
ואתה עדין חושב
שאני משקרת ומגזימה
מליבי החסרת פעימה
אז החלטתי שזהו
נשבר לי כבר
אתה יכול למחוק את החיוך
אני כבר העברתי הילוך
תפסיק כבר להסתלבט
סיימתי כבר להתלבט
זה ממש לא מתאים
שקעתי לי בהרהורים
והזמן עבר
לא חשבתי
שאצלך הכל נשאר
כשהכל הסתבך לא היית שם
היית נגדי
לא היית אמיתי
זה היה סיוטי
ואתה עדיין מחכה ..
לתגובתי.
אפשר להגיב לך במשו שכתבתי?
דיבר אלי!
הזמן הוא דיגיטלי ומחושב
הוא משחק בך, דקה ועוד דקה
הוא לא עוצר מלכת
מחוג רודף מחוג.
אתה נחנק, בשעון החול שלא מפסיק
להפיל עליך גרגיר ועוד גרגיר,
אתה לא שם לב איך הוא חונק אותך
לאט, לאט.
שנייה, לשנייה דקה, לדקה
מצרף הכול למלאכת מחשבת של חייך החולפים.
הזמן אין אדון לו, הוא עושה כרצונו
ואין איש שיעז לקום כנגדו.
פעל כרצונו או שתעלם בין דפי ההיסטוריה
ללא שם וללא זיכרון.
יש לו הרבה חלומות
שהוא מפחד להגשים
הוא חייב לרצות את ההורים
יש עליו מספיק לחצים
וחסר לו המון ידע על החיים
יש לו המון תירוצים
למה לא להסכים
הוא לא יודע
שהוא מפספס הזדמנות
שלא תחזור
ילד, העולם לא יעצור
עד שהפחד יעבור
טובה.
שעות של חיפושים.
נפלת לבורות,נתקעת באנשים.
אבדת בדרך.
ושוב חזרת לאותו דבר.
לא מצאת אותו.
לא מצאת אותי.
מי ידע אותך,
כמה יעזור.
ואיך יפתח,ישחרר הכל.
התייאשת מלחפש מישהו שימחה את דמעתך,
שיוציא את זה ממך.
ויקבור וישרוף,
יגמור.
נגמור.
זה בכונה ככה..
לא בכל מה שאני כותבת אבל כן משתדלת
יש מצב
