(על צרכים מיוחדים, כן?)
זו רק מעטפת חיצונית שמסתירה נשמה גדולה בתוכה.
לי זה מה שעוזר עם זה..
בכל אופן זה לא אומר שזה לא כואב, פיזית ובלב... אבל זה מנחם מעט.
מה שלומכם אנשים? תיכוניסטים – איך החופשה בינתיים? לא תיכוניסטים – איך השילוב בין חיים רגילים לחום של הקיץ? שורדים? כיף?
כמו שפרסמנו, יהיה מפגש יוצרים מרענן בשבוע הבא ואנחנו מחכים לו ממש. הנה הפרטים האחרונים:
14:00 יציאה מהתחנה המרכזית ירושלים
15:00 פתיחה בבית אצ"ג, יפו 34
שעת סיום משוערת 19:00
צלמים – לאור הביקוש תהיה סדנת עריכת תמונות, אין צורך במחשבים או במצלמות. אבל תביאו, מה. נעשה קרב קליקים.
ציירים – אנחנו יודעים שמזמן לא הייתה סדנה בשבילכם, הפעם יש! בואו בהמוניכם
אני עומד,
אדמה מתהפכת תחת רגליי.
בולענים, טובעניים,
גופי זועק די.
ואתה עומד שם,
מחייך כולך,
מביט במבט האמיץ שלך.
אתה לא פוחד, רק עומד.
ובי אתה תומך.
צוחק על הגורל,
משחק עם המזל,
מסתכל לפחד בעיניים.
נאחז באדמה,
בשביל הנשמה,
ולא חושב פעמיים.
אתה מזנק לאבדון,
צועק במלוא גרון,
ואין מי שיושיע.
אתה הגדול מכולם,
הכי אמיץ בעולם,
אתה אחד, בשביל כולם.
אתה צוחק על הגורל…
אני יודע, יום יבוא.
בו נשב על המרפסת בלעדיך.
נספר מה שהיה, ונדבר על מה נהיה,
ונסתכל בתמונותיך,
נזכר במה קרה, ובאומץ שלך,
ונראה את העולם בעיניך.
כי צחקת על הגורל,
שיחקת עם המזל,
הסתכלת לפחד בעיניים.
נאחזת באדמה,
בשביל הנשמה,
ולא חשבת פעמיים.
צודק לא שמתי לב לזה.
משתדל בדר"כ לא לשים באותו בית מילה אחת פעמיים.
ובקשר לברכה, בבקשה 
, מתי שתרצה
הוא בעצם אמיץ שהתאבד?
- וזינק קדימה כדי להציל אותי ואת העולם.
אז תכלס, כן
מציץ בשעון, זמן ללכת לישון
מסתכל מסביב, זמן בגדר תחביב.
ילד שוכב, עטוף בשמיכה.
הגיע בוקר טוב, הוא מתעורר במהרה.
זה הזמן שלך ילד
לעלות ולפרוח, לשרוף ת׳במה
זה הזמן שלך ילד, עוד תדע להגיד לי תודה.
שָקט מסביב, אך השתיקה רועשת.
ילד עולה והמנגינה נמשכת.
זה הזמן שלך צועקים לו כולם.
זה הזמן שלך לכבוש ת׳עולם.
זה הזמן….
הגיע זמנך ילד, עכשיו תורך לפרוח, לקרוע ת׳במה.
זה הזמן שלך ילד, כי בשביל לעלות פשוט תהיה אתה.
ילד מחויך עטוף בשמיכה, הגיע הזמן לישון אז ליל מנוחה.
כי זה הזמן שלך ילד
בסוף עוד תדע להגיד לי תודה
*סליחה שאין פה סימני פיסוק ממש, זה ממזמן...
פשוט נזכרתי ורציתי להעלות
אור עמום עולה במזרח
הלילה חלף חמק
אני צריך להגדיר לי מחשבות
קצת להקשיב לקולות
הלב רוצה לומר את דברו
שואף להגיע לשלימות
לחיות באיזון על קצה אחד
ולא לקפוץ כמו תיש מזוקן
אני לא יכול לעצור
לא יכול לבחור
זה לא שיש בכלל שאלה
הדרך ממש ברורה
אבל משהו שם מתפספס
משהו באיזור ה'לא נודע'
ברק מסנוור קופץ רגע מולי
מנסה להאיר את החושך שבי
עוצם עיניים מתמכר לתחושה
והנה בלב משהו נרגע
אני לא יכול לחדש לי מאום
לא למצוא יתרון ולא לגלות מום
אני מכיר את עצמי כאת כף ידי
קצת מצחיק, לאמר זאת לעצמי
מה אתה רוצה?! צורח, מתנשף
תצא כבר מהרע, הגיע הזמן להתחפף!
אחרי מי אתה בדיוק רודף?
אתה רוצה להיבחר למשחקי השף?
מה פתאום אתה רועה בשדות זרים?
מה לך ולמועדון הצללים?
אתה יכול להרפות ולזרום עם הגלים
אתה הרי אוהב לחיות חיי עולמים
מה בדיוק חסר בקופסא
על מה אתה לא מוכן לוותר
תזרוק כבר את הדפים למגרסה
תתחיל לחיות בכיוון אחר
טב, אבל אל תהיה תמים
כאילו מחר בבוקר תקום חדש
מספיק יהיה להסתכל על המחוגים
ולחשוב שהנה, עוד יום נואש
אבל די כבר! תתפקס!
תידבק על משהו, תתעקש
גם אם זה משהו קטן, אתה יודע בדיוק איך הוא ייגמר
למעלה הוא נצחי, אתה צריך בזמן להיזכר
בעיניך הוא לא נחשב, אפיזודה חולפת
אבל שם למעלה, הכל רשום בקלטת
תעריץ ותעריך גם נצחון קטנטן
תזכור שמלמעלה הכל מתוכנן
למכירה, נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו – ויקיפדיה
למכירה, נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו
זה מדהים בעיני.
התלהבתי ממש אז ניסיתי גם לכתוב משו קצר כזה בשש מילים וזה מה שיצא
לב שבור, פרט בגיטרה קרועת המיתר
,,,,,,,,פעם הייתי ניקיתהניסוח שכתבת שונה רק קצת, אבל יש בו משו יפה יותר.
תודה לך
מעניין מה הכללים שלו גם חח
זה יפה מה שכתבת
אהבתי ממש
פעם הייתי ניקית
למה?פעם הייתי ניקיתהפואנטהאחרונהמסרה ברכוּת איברים ובשר
בחושך , בצומת, לאב ולשר
צליפת שוט על גופה, לא עבה מהבוהן
היא ברחה מבשורה לרגליו, אל הגורן
הנה היא באֹהל , נחבאת ונידה
עד שיבוא הבועל, ויחשוף בה מידה
היא כושית, נאווה, על הגג התנקתה
מן הרש, הכבשה, נפנתה אל מלכהּ
היא עינוג ומישוש, העברת הידיים
והיא המראה להזין בו עיניים
היא כישוף, היא הרהור
היא פיתוי מבלבל ואסור
היא חדות, היא רכות התנועה
דיוקן האישה הכנועה
את ככ אמיתית.
וואו.
זה שצריך להלחין את זה. זה יכול להיות שיר ממש יפה
,,,,,,,,אהבתי ממש!
מוכשרת שכמותך❤
,,,,,,,,אני באמת לא מגיבה הרבה אבל שמעי שיש לך משהו כובש בטירוף בכתיבה. ממש.
,,,,,,,,את כותבת מטורף
שברים של מלחמה התפזרו בחדר הבובות שלי
שברים של לבבות ותקוות יחד
שברים של בכי פנימי לא יוצא
אספתי אותן לערימה גדולה בצד וקיוויתי לא לראות אותם יותר.
הלב שלי ננעל עם דלת החדר
נשארתי עם בובות קרועות וערימה לא מוגדרת.
העברתי את יומי בבדיקת זכוכיות חדות מבין הערימה
לא הייתה אחת שלא עברה את ידי
וליבי הנושם נעצר לו לפתע
כשנחתך מתקווה מנופצת של לוחם שבור
לוחם חיים
לוחם המוות
וכמו לב שחור פחם שמידי פעם הציץ בזכוכיות לאות הזדהות
הביט אלי פעם אחת וביקש לפתוח את הדלת שלי
רק שרטתי שוב
ומאז לא שמעתי אותו בכלל
דמות שחורה ומוכתמת ראיתי במראה
ומאז, אני לא רואה
כלום
פרח וכיסאחרונהיש שיר של אברהם שלונסקי שאיני זוכרת את שמו ואני חייבת אותו בדחיפות!
אני חושבת שהוא נגמר במילים "איש רעים להתרועע" (מסופר בו על שהוא קץ בחיי החברה ומתמרמר על מציאת החן שלו וכו')
מודה מראש למי שיעזור..
דַּעַת.
דְּמָעוֹת. הַהַבְטָחוֹת הַיְּשָׁנוֹת אֲבָל בְּעִקָּר
הַחֲדָשׁוֹת.
תַּכְלִית, כֵּנוּת, תְּשׁוּבָה
נֶאֱמָנוּת
וְכָל הַשְּׁאָר.
כַּמָּה גַּרְגְּרֵי רָצוֹן עִקֵּשׁ
בִּינָה מְזֻקֶּקֶת
אֶצְטָרֵךְ עוֹד כְּדֵי לִמְשׁוֹת אוֹתָךְ,
דַּעַת,
מִתְּהוֹם רַבָּה.
אֵינִי מַצְלִיחָה לִבְרֹא בָּךְ אָזְנַיִם
עוֹר – תֹּף שֶׁיִּקָּרַע מִזַּעֲקָתִי
בּוֹאִי.
אֲנִי אַצִּיעַ מִטָּה בָּהּ תָּנוּחִי.
תִּתְרַפְּאִי.
אַמְתִּין.
אֶשְׁטֹף מִמֵּךְ הַכֹּל,
כְּמוֹ אֵם.
אָנוּ נִמְצָא,
נִמְצָא אֶת שֶׁאִבַּדְנוּ עוֹד טֶרֶם הִסְפַּקְנוּ לִזְכֹּר שֶׁהָיָה שֶׁלָּנוּ.
לֹא אֶבְגֹּד בָּךְ יוֹתֵר,
שׁוּבִי.
גלידת לימוןאת פה.
אני אוהבת מאוד את השפה הזו. אתה משתמש בה הרבה?
החרוזים נהדרים, השפה מיוחדת ועדיין קולחת, היה לי כיף לקרוא אני אשמח לראות עוד דברים כאלה.
פסיפס מחכה לך!
ו, אם אפשר, להוריד את הניקוד. הוא לא נכון בשום צורה.
תודה!אם אפשריעלרחל מדהימה.
ונקדן אוטומטי הוא מקור להרבה צרות, תעשה טובה לאנושות ותפסיק להשתמש בו
אהבתי מאוד את החרוזים ובכללי כתיבה מעולה!
אם אפשרחוני המעגל פינות