ממשיך: 'גלה את ליבך שבוער'
וואו, בלע"ה יש לך הרבה..
תמשיכי, כיף לקרוא!
גיליתי
יש בי יכולת
גיליתי הכח
אף שלא הבנתי מקורו?
הרגשתי שונה בלי לדעת למה.
הרגשתי אותך!
יפה מאוד!
מקוה שזה קשור..
יפה מאוד!!
יש לו כמה ביוטיוב..
לאו דוקא ראפ, אבל גם קצת..
יאיר אלייצור
זה לא נראה לי כזה קשה לכתוב ראפ...
הם כותבים ראפ?? לא ידעתי..
לא ידעתי..
זהו, אין לי יותר מילים.
את החלק שהוספת אצלי? הוא פשוט מדויק
בדיוק אותם המחשבות שרצות לי בראש!
הבעת בצורה מדוייקת ומופלאה.
אשריך לגמרי!
בואו נעשה סיפור בהמשכים כל הפורום.
נבחר יקום דמיוני שבו יהיו הגיבורים וכל אחד ממציא דמות הקשורה לסיפור ועליה הוא כותב.
וכמובן יהיו כל פעם דרישות, נגיד שאומרים: בפרק הבא הגיבורים צריכים לעשות כך וכך.
מי בעד?
נ.ב. כמובן שאפשר לעשות פרקים שהם שתפי"ם עם ניקים אחרים.
אבל מן הסתם לא כולם ישתתפו
אז כל אחד יעשה דמות שחיה ביקום אחר, ואז זה לא יהיה בהמשכים אלא סתם שברי סיפורים לא קשורים.
נראה מה יחליטו.
לדעתי זה לא טוב שאתה אומר שתומר הוא תלמיד תיכון שגר בטקסס ופרק אחרי את אומר: "אה... לא, הוא בעצם שדון קטן מהיער הקסום"
זה לא עובד.
והקטע בדרישות זה שלא יווצר מצב שמישו אחד יכתוב שהמלכה הרעה הרגה את המלך והשני יכתוב שהמל ברח לסינגפור.
או משו כזה.
כאילו, נגיד אומרים לכם: בפרק הבא הגיבורים כלואים בתוך מתקן סיוטים של המכשפה הרעה והם צריכים למצוא דרך לברוח.
או דברים כאלה
אתה לא יכול להמשיך סיפור של דמות א' עם דמות ב'.
כאילו אתה לא יכול להגיד בפרק 7 נגיד, שהדמות שלך נתפסה ע"י מכשפה, ואז ימשיכו אותך, ופרק 16 תגיד שהדמות חיה בבית שלה בשקט.
כאילו, איך היא השתחררה מהמכשפה? מה קרה בדרך?
אתה לא יכול פשוט לקפוץ...
הרגת אותי....
כותבים את הפרק ביחד
או שאתה יכול לשלוח למשת"פ שלך בפרטי איך הדמות שלך מתנהגת וכל אחד יכתוב מנקודת המבט של הדמות שלו.
@אנחנו יחד נבנה מחכים לאישורך כדי להתחיל...
עופו על זה
באחד הימים יבוא משהו ויקרא לי
אני יודעת.
הוא יגע בכריתי הרטובה ויחפשני
מתחת לשמיכה
יקרא בשמי בחלל הריק.
אז, חיכתי לבואו
אך בושש
וכשהספקות מלאו את חדרי
נגמר המקום.
יצאתי
חיפשתי אחריו בכל פינה
שאלתי עוברים ושבים
אך לא פגשוהו מעולם.
והנה,
אור מפציע מחלון קטן.
רצתי
עד שהגעתי כמעט שיצאה דעתי
והאור, היה חם ומושך ונעים.
הסביר לי האור היכן מבוקשי מתחבא.
חימם האור את ליבי
והנחה אותו בפיתולי הדרכים.
עבר זמן
ופתאום האור נסדק, ערפל כיסהו
ענני חטא.
ליבי נסדק, נשבר.
הפסקתי
לחפש אחריו.
ממש ממש אהבתי!
כתיבה מעולה
אלופה שאת!
יפה ואמיתי בפשטות.
הולכת בעיר, רואה דמות חייל
עם הבגדים ירוקי הזית ועם כומתה שחורה מקופלת.
והיא מזכירה לי את קיפולי ליבי.
האבק שנשאר שם מהדמעות שיבשו.הפינות הלחות והמלוחות בעדינות.
מזכירה לי את הלב המתגעגע לדמות זו, אחרת. שלה.
שהלב פעם בלעדיה ופעימותיו התחברו לניגון הנוגה המתנוצץ מעניה.
מזכירה לי.
מחפשת בדמות את העיניים הגדולות והחיוך שנראה כים.
מחפשת את השקט המתוק והמרגיע. שנותן את הביטחון.
אבל איננו.
והדמות מתרחקת, וליבי נרחק, ונסדק
ומתמלא בים של געגוע.
כתיבה ממש ממש יפה!
טוב, נו, זה עדיין יפיפה
גם בי ים של געגועים לדמות הזו
לפעמים יש צורך ללכת למקומות רחוקים.
הלילה היה, לי היה ערפל
התחילה גאות הייתי שפל
בתיק היתה צידה- אולי לשבוע
נשמתי כבד, התחזתי רגוע
את היית בטלפון אולי, אולי הכנת ארוחה
לא אמרתי להתראות, לא אמרת "שא ברכה"
חתול הסתכל בי כלא מאמין
לא היה רגש או תקוה להטמין
לא ברחתי. הלכתי בלי רעש ובלי צעקה
זה שחרר נורא לא לחזור ישר אחרי דקה
לא לקחתי פלאפון, אין צורך, לא תודה
גם כך לא אשיב לך על אף הודעה
לא שנאתי אותך לא עזבתי, פשוט
הלכתי ודי, בלי לחשוב אם אשוב
לא לטיול, לא להירגע.
ללכת בשקט, להרגיש, להפגע
להתמלא להתרוקן, להשתנות להטלטל
לתקן, להרוס לאשר, לבטל
זה לא בגלל שאת כאן הלכתי לשם
אין חטא או עוון, אין חטאת אין אשם
פשוט הייתי צריך ללכת, ללכת רחוק
לא 'דוקא' לא בעצב, בודאי לא בצחוק
אוך.
אל תחפשי בחנויות, אל תסתתרי לי בסדקים
פשוט.
לפעמים יש צורך ללכת למקומות רחוקים.
לא הבנת?
ולא רק בגלל הכתיבה.
הקצב מעולה, החריזה כיפית מאוד, המילים אדירות (לא שזה מפתיע)
זה פשוט טוב.
זה לא בהכרח על אישה, נכון?
קמתי יום אחד ומסביבי חיות טורפות
אבל לא נמר וגם לא אריות
סתם אנשים שנראים חיות רעות
והגן חיות הזה
שממנו אין יציאה
שבורחות לי המילים, פורצות לי בשניה
הגן הזה
שזה בעצם גם גן ילדים
מכסים את השמש
עם פנים מוגלתיים
גן חיות כזה
שאיש עוד לא גילה
לא כי לא ראו
כי לא חשבו על זה טיפה
אריות שהולכות לעבודה
ושמפנטזות שברחובות צועדים
חזירי בר שאוכלים כל הבא ליד
ונמרים שטורפים
והיום הזה, שעוד התלהבתי מחיות
עמדתי ליד שלט "לחיות או לא להיות"
ואולי רק אז הבנתי
שאני עצמי
נכללת בגן החיות
שלום אריות,
הצטרפתי.
בלי ממש ברירות.
אהבתי
מסכים עם 'אם אפשר', פשוט כך.
הבכי הזה בתפילה
הוא כל כך משחרר,
מטהר
נותן מקום לדאגות
לרגשות
לפחדים
למחשבות
שהדחקתי כל הזמן
הוא פותח את התיבה
הכי סודית,
פנימית,
כמוסה
שבליבי
סוגר אותה
בעדינות
ומקטין אותה כל כך
עד שהיא נגולה מהלב
ועוברת אל ידיו הרחומות של בורא העולם.
כתבת ממש יפה
הלוואי שהייתי זוכה לזה הרבה.. פשוט אתמול זה קרה לי ב"ה בציון של רבי מאיר בעל הנס..
זוכר אני את הזמנים שעוד היינו ילדים, ישבנו ובילינו לילות וימים.
היית לי חבר, היית יועץ בעת צרה ונתת לי כתף כשזעקתי לעזרה.
אך יום אחד ברחת, יצאת, עזבת, ללא אזהרה
נטשת אותי בלי לומר מילה.
את ליבי שברת, הרסת, פירקת לחתיכות. ואני תוהה עוד...
מה יקרה אם ניפגש שוב בקרוב?
האם אזהה את תווי פניך?
האם אתה אותו אחד שנהגת להיות?
ומתי יבוא הסוף לחלומות?
על גבעה נטושה הקמנו לנו בית,
שיחקנו עד שנגמר.
ושוב כל פעם ניסינו לגלות,
את יום המחר.
ושוב קרוע בין העבר לעתיד,
תוהה אם נגוז החלום.
יושב בצד וחושב לעצמי,
האם תשוב היום?
מה יקרה אם ניפגש שוב בקרוב?
האם אזהה את תווי פניך?
האם אתה אותו אחד שנהגת להיות?
ומתי יבוא הסוף לחלומות?
חכם חושב פעמיים ואפילו יותר, אך במקרה כזה גם הוא מוכן לוותר.
ואני יודע שלא בשמים היא ולא בחינם הלך זרזיר לעורב.
איך פתאום הלכת עזבת, פגעת מחצת, ניאפת שיקרת ואיך לא ידעת.
איך לא חשבת מה יהיה איתי? לא הסתכלת אל מעמקי ליבי.
ואני תוהה...
מה יקרה אם ניפגש שוב בקרוב?
האם אזהה את תווי פניך?
האם אתה אותו אחד שנהגת להיות?
ומתי יבוא הסוף לחלומות?
ממש אהבתי את הסוף!
העברת את המסר בצורה מאוד מאוד יפה!
שיר לתפארת
חשבתי על להראות לאמא שלי...
נהנה מהשירים החמודים, הקצרים והממש קולעים שלך..
יפה מאוד!!
