הקשיבו, אני צריכה ממש לקרוא עכשיו קטעים מחזקים אז אני מבקשת בבקשה ממכם שכל מי שיכול שיעלה לכאן קטעים אופטימים/ פשוטים/ מחזקים. בבקשה.
תודה ותבורכו משמיים זה ממש יכול לעזור לי עכשיו. ממש.
כל יושבי הפורום נא להיכנס!!!מתנחלת גאה!
תיכנסי לצמ"ע ותעשי חיפוש 'החיזוק היומי'חידוש
תמצאי מלאמלא קטעים של ר' נחמן
ה' גם אוהב אותנו, גם שומר עלינו וגם עוזר לנושמשועננים
"הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל"
אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.
אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְהוָה וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם יְהוָה וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב.
עזרי מעם ה' עושה שמיים וארץ
תיכנסי לצמע תחפשי "#הבדחנים אומרים# החכמים אומריםהמלך 1אחרונה
...חותם-צורי
הכל תהום ותער,
וסלסולי המעוואל נשמע כזמרת השטן
שעה שהוא עוקד את בנו למולך.
ואני, חוור ויבשושי מצטנף בחיק שמיכתי.
מרגיש רע.
לא מרגיש שרע לי. מרגיש רע.
מה? מה עשיתי? למי? למה?
הריח הזה של הסרחון תשרוט אותי עמוק בגרון. יש לי איניבידואל בחיק הדטרמיניזם החופשי רצוף אהבה נכזבת.
תדקור אותי פה, מתחת ללשון שארגיש.
שארגיש. כמה אפשר לדעת
וסלסולי המעוואל נשמע כזמרת השטן
שעה שהוא עוקד את בנו למולך.
ואני, חוור ויבשושי מצטנף בחיק שמיכתי.
מרגיש רע.
לא מרגיש שרע לי. מרגיש רע.
מה? מה עשיתי? למי? למה?
הריח הזה של הסרחון תשרוט אותי עמוק בגרון. יש לי איניבידואל בחיק הדטרמיניזם החופשי רצוף אהבה נכזבת.
תדקור אותי פה, מתחת ללשון שארגיש.
שארגיש. כמה אפשר לדעת
זה ממש חזק. כתוב מצויןמתנחלת גאה!אחרונה
מזוכיזםשמשועננים
בכל הימים האחרונים
יצאתי איתן
עם חברה ועם הבטן שלה
ודיברנו על בחילות
ואמרנו- זה הזוי ממש! איך מתחתנים ובום- הריון! וכמה מרגש ומפתיע, ושיואו! לא נשמתי
והמשכתי לצאת
עם חברה אחרת והתינוקת שלה
והחזקתי אותה ודיברנו על השיער התינוקי החמוד שקופץ לו, ואיך זה להרגיש זרמי הנקה, ומה זה שלקח לה חודשיים מהלידה עד שהיטהרה.
הלכנו לקניון והיא הצביעה על כותנות משי ואמרה לי- ממליצה לך שתקני אחרי שתתארסי.
ואז יצאתי גם איתה
חברתי שנטשה אותי אחרי שהתחתנה לה
ושיחקתי עם שני ילדיה היפים
ושרנו שירים
ואכלנו מעדן של גמדים.
וכמובן כשבעלה התעתד לחזור ברחתי משם.
ויצאתי גם איתן-
שתיים נשואות עם ילדים. והלכנו לבריכה והם הגיעו עם המטפחות היפות שלהן!
והיום התקשרה חברה ואמרה לי: בוא נצא אני את והיא-
אלא מה, היא נפגשת כרגע עם בחור וטוב לה. והשניה כנראה הולכת להתארס בימים הקרובים.
ואני מה?
אני מה???
אני כל כך חסרה
אני בור כרוי
מרגישה כבר לא רלוונטית בגרוש
מסכנה
מכובה
מחזרת במקום להיות מחוזרת.
הלו!
מה קורה פה?
🙁 מוכרארצ'יבלדאחרונה
מחכהשמשועננים
אני ערה
וליבי ער,
מקול הלמות דפיקות.
איה השומרים הפקודים על החומה
בלילות, בימים
שיצילוני מעצמי
הבורחת,
יראה שמא לא ימצאוהו, יביאוהו אלי.
איה המראות הצובאות
שישקפוני
בטוב,
כי טובה אני.
ואם שחרתי, זו השמש
ודיממתי, אילו הקוצים.
ובכרם,
גם כשחוללתי,
ייחלתי,
נחליתי
לשווא פעם ליבי,
ואף על פי כן
טובה,
טובה
אני.
את ממש ממש מדהימה.הולם במיוחד
גם השיר מקסים, אבל זה שולי למה שנשקף ממנו.
את מדהימה לגמרי.
איזה מחממת לבבות!שמשועננים
ואת ממש ממש מיוחדת שעשית לי כזאת תחושה טובה ונעימה בלב!
תבורכי!
יש עוד הרבה שחושבים ככה, גם אם לא כותבים...חידוש
שמשועננים
אז איזה כיף לשמוע את זה! ותמיד כיף לקבל מילים טובות, ואני עצמי צריכה להתחזק בזה יותר. יש פה כאלו שכותבים כל כך יפה בפורום ואני קוראת ונהנית ולא טורחת לומר להם את זה.
ועכשיו אני אגיד לך שאני קוראת את פירושי המגילה ופשוט נהנית! בזכותך אני מתחברת ומרגישה שאני ממש עושה הכנה הדרגתית ומעמיקה לקראת פורים, ובטוח לי שקריאת המגילה תהיה הרבה יותר משמעותית עבורי. ממש זכות!
תודהחידושאחרונה
הרגע פירסמתי עוד אחד..
..קצת ערפל
אתגר כתיבה. כולם מוזמנים לעשות אותומתנחלת גאה!
הקטע צריך להיגמר במילים: "שלום לך, נסיכה לבושה בשחור."
הקטע לא חייב להיות דיכאוני,
אפשר מסתורי.
בקטע אפשר לשלב את המילים:
פרח
כתום
שקיעה
לאהוב
רוח
שביל
כמו תמיד
לנצח
ללכת לאיבוד
שבור
רק דבר אחד
ערפל ברור
שאגה אדירה
אפשר לבחור רק חלק מהמילים
טוב הוחמאתי כרגע...;)משתדלת_מושגחת
סתם, כבר מלא זמן יושב לי בראש שאני צריכה להגיב לך,
אבל האמת היא (את חטאיי אני מזכירה היום...
) שממש קשה לי לקרוא שירים ארוכים,
כי אני צריכה ממש להתרכז בשביל זה.
אז בהתחלה בכלל לא קראתי את השיר (ממש ממש סליחה ממך ומכל בעלי השירים הארוכים..!)
ואחרי שקיבלתי את הבקשה שלך אז קראתי,
והוא כמובן כתוב ממש טוב ויש בו המון נקודות מיוחדות!
ותוך כדי שקראתי שאלתי את עצמי- איך אני מגיבה לכזה דבר?
זה באמת יפה, ובאמת ארוך, ואם אני אתייחס לכל הדברים היפים כמו שאני אוהבת(ויש הרבה!)
זה יהיה מממממממש ארוך ומפורט.....
קיצור אם את באמת רוצה פירוט כמו הסיכומים בשיעורי ספרות,
אז בשמחה אני אנסה למצוא לזה זמן וריכוז ואשלח לך באישי.
דברי איתי.
יש לך בשיר דברים מהממים.
--פצלשש!
לִפְעָמִים;
כְּשֶׁאַתָּה יָשֵׁן חָזָק
אֲנִי נִגָּשׁ,
וּמְנַעֵר אֶת עוֹלָמְךָ.
אַתָּה;
פּוֹקֵחַ עֵינַיִם מְבֹהָלוֹת,
מִתְעוֹרֵר לְמְּצִיאוּת
שֶׁלֹּא תִּכְנַנְתָּ לִרְאוֹת.
הֲרֵי חָשַׁבְתָּ:
הָעוֹלָם
בְּיָדֶיךָ.
וּפִתְאוֹם
הוּא אֵינוֹ מִתְנַהֵל
כְּפִי שֶׁרָצִיתָ.
אָז אַתָּה;
מֵרִים אֶת מַבָּטְךָ
מִסְתַּכֵּל בָּעֵינַיִם תּוֹהוֹת.
וְאוּלַי קְצָת צוֹעֵק,
וְשׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת.
וַאֲנִי;
רַק מְנַסֶּה לִלְחֹשׁ,
כְּבָר הַרְבֵּה זְמַן
הָלַכְתִּי
עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת.
כְּשֶׁאַתָּה יָשֵׁן חָזָק
אֲנִי נִגָּשׁ,
וּמְנַעֵר אֶת עוֹלָמְךָ.
אַתָּה;
פּוֹקֵחַ עֵינַיִם מְבֹהָלוֹת,
מִתְעוֹרֵר לְמְּצִיאוּת
שֶׁלֹּא תִּכְנַנְתָּ לִרְאוֹת.
הֲרֵי חָשַׁבְתָּ:
הָעוֹלָם
בְּיָדֶיךָ.
וּפִתְאוֹם
הוּא אֵינוֹ מִתְנַהֵל
כְּפִי שֶׁרָצִיתָ.
אָז אַתָּה;
מֵרִים אֶת מַבָּטְךָ
מִסְתַּכֵּל בָּעֵינַיִם תּוֹהוֹת.
וְאוּלַי קְצָת צוֹעֵק,
וְשׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת.
וַאֲנִי;
רַק מְנַסֶּה לִלְחֹשׁ,
כְּבָר הַרְבֵּה זְמַן
הָלַכְתִּי
עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת.
איזה יופי זהחולות
יכול להיות שבבית האמצעי (השלישי) יש ירידה במשלב הלשוני?
יששפצלשש!
איזה כייף ששמת לב שעה זה הציק לי ולא ידעתי איך לשנות..
כי לא הסתדר שם מבחינת המשקל או הקצב לא יודעת איך לקרוא לזה.. 'בידיך ורצית' אז שם.
יש לך רעיון?
כי לא הסתדר שם מבחינת המשקל או הקצב לא יודעת איך לקרוא לזה.. 'בידיך ורצית' אז שם.
יש לך רעיון?
מה שעולה לי כרגעחולות
הנה חשבת
העולם בכפך (או 'בכף ידך')
והנה
פסק מעשות רצונך.
העולם בכפך (או 'בכף ידך')
והנה
פסק מעשות רצונך.
זה יפה, אבלאבלפצלשש!
זה לא אני🙈
שיניתי בסוף לזה-
הֲרֵי חָשַׁבְתָּ:
הָעוֹלָם
בְּיָדֶיךָ הוּא;
וּפִתְאוֹם
הַדְּבָרִים מְעַט
הִשְׁתַּנוּ.
שיניתי בסוף לזה-
הֲרֵי חָשַׁבְתָּ:
הָעוֹלָם
בְּיָדֶיךָ הוּא;
וּפִתְאוֹם
הַדְּבָרִים מְעַט
הִשְׁתַּנוּ.
כשחושבים על זה...חולות
זה נוראי, לשכתב שיר של מישהו אחר זה לנסות להיכנס ולשנות את האישיות שלו.
זה בהחלט לא את.
השינוי הזה מצוין.
זה בהחלט לא את.
השינוי הזה מצוין.
אהובההה!!!מתנחלת גאה!
יואוווו כמה התגעגתי!!! קטע מאלף!!! שמרתי
אהובה בעצמךפצלשש!
אני גם התגעגעתי
וסבבה אתייג
כילו ההוא שם למטה קצת התחרטתי אחרי שפרסמתי אותו כי הוא עצוב מידי..
אז אפילו לא הגבתי שם
אבל תוודה
וסבבה אתייג
כילו ההוא שם למטה קצת התחרטתי אחרי שפרסמתי אותו כי הוא עצוב מידי..
אז אפילו לא הגבתי שם
אבל תוודה
שוב ושוב- וואו. אני פשוט מעריץ את הכתיבה שלך!עוד יהודי
הי תודהפצלשש!
כייף לראות אותך כאן..
תודה.....עוד יהודיאחרונה
כשתביט בעיניהגלים.
כשתביט בעיניה,
תמיד,
יצפה לך דוק של אהבה
חיבוק מלטף וגדול
יבקע מתוכן
כשתביט בעיניה,
תמיד,
תמצא את עצמך,
ותראה את בבואתך
משתקפת מתוכן
גם אם זה זמן רב
שהמרחק בינכם הפריד
כשתביט בעיניה
תגלה את עיניך
מתחבאות בהן כמו מראה
ועיניה הגדולות, היפות,
שצפו בחלומותך בלילות
יכילו את כל כולך אליהן
בלי שתאמר מילה
תמיד,
כשתביט בעיניה,
תצפה לך אהבה.
רק תבוא.
תמיד,
יצפה לך דוק של אהבה
חיבוק מלטף וגדול
יבקע מתוכן
כשתביט בעיניה,
תמיד,
תמצא את עצמך,
ותראה את בבואתך
משתקפת מתוכן
גם אם זה זמן רב
שהמרחק בינכם הפריד
כשתביט בעיניה
תגלה את עיניך
מתחבאות בהן כמו מראה
ועיניה הגדולות, היפות,
שצפו בחלומותך בלילות
יכילו את כל כולך אליהן
בלי שתאמר מילה
תמיד,
כשתביט בעיניה,
תצפה לך אהבה.
רק תבוא.
יפה ממש. מעביר תחושת תקווה, תודה לךמדמיינת
תודה!גלים.
אהבתי כתוב מצויןמתנחלת גאה!
תודה!!גלים.אחרונה
יפה!! וואו.. זה גרם לי לאעאיעעV.I.P
אוכל לשמור לי?V.I.P
בשמחה
גלים.
ללא כותרת..נשמות טהורות
הניחו לי! הניחו לי!
היא צעקה.
מקלפת טפטים יבשים,
מסיטה שערה טורדנית,
תעזבו,
תפסיקו,
דייי!
נושכת שפתיה עד זוב דם,
מקללת בליבה,
היא צועקת בשקט
כדי שאף אחד לא ישמע.
סיטואציה מוזרה
היא שוכבת במיטה
והמחשבות הורגות,
מנחמות, חושפות.
ואתם קוראים,
אולי מגחכים,
אולי מזדהים
אתם לא תבינו,
לא תיכנסו לנבכי נשמתה.
כי בשביל מה?
בישביל שלום? אחוה?
קלישאות, ססמאות,
בזבוז זמן.
והיא?
היא אטומה,
בודדה,
ריקנית,
עצובה,
מתה.
באלי להגיב על זה....לפחות בחלומות.
'אולי מזדהים...'
כן, מזדהים.
אבל רק חושבים שמזדהים.
כי תכלס, אי אפשר באמת.
מזדהה מהמקום שלי.
מוכרת לי הסיטואציה...
וזה יפה.
כתוב אמיתי ככ.
בגלל זה.
תודה לך.נשמות טהורותאחרונה
הרהורי לילהיבחוש חרצוליים
כדי לחבר מחדש את הלב הייתי צריך הרבה דבק. אז עטפתי אותו בהרבה סלוטייפ, אבל עכשיו הוא קצת חסום. אין אליו כל כך גישה... וגם אם לפעמים אני רוצה קצת לפנות בו מקום זה לא מצליח, הוא עטוף ביותר מידי שכבות שמחזיקות אותו ביחד ואם נפתח אותן אז הכל יתפרק. ולפעמים אני מרגיש שאולי מעבר למילים ולשיחה פה בעולם גם הנשמות שלנו מדברות טיפונת, על פוטנציאל ועל אפשרות. אבל הנשמה שלי לא יכולה להקשיב, היא אזוקה בדבק שמשאיר את הלב שלם, היא כבדה ואסירה בכאב. ולפעמים נדמה שנשמה חולפת אומרת לי 'קום! תעזוב הכל ותמשיך הלאה!', אבל איך אני אקום? אני מוקף ברסיסים של לב ופוטנציאל לא ממומש ואפשרות נכזבת... אם אני אקום אני אדרוך על הרסיסים האלה ואפצע. או אפילו יותר גרוע! אני עלול לרמוס אותם עד שהם יעלמו, ולא ישאר זכר מהלב השבור וממה שהיה יכול להיות. והנשמה החולפת היא רק נשמה חולפת, ואין לנו דבר מלבד פוטנציאל אז היא ממשיכה הלאה... ואני נשאר עם רסיסים ודבק ודמעות ואפשרות שלא תקרה ומנסה לקלף ולפרק ולנתץ ולבנות לב חדש וחופשי, שיוכל לממש ולהגשים. אבל אין מקום בלב, גם לעצמי בקושי יש מקום. ואם אני אפתח את הכל הלב פשוט יתפרק מחדש! אז אני רק מרים עיניים ורואה איפה הייתי ואיפה אני רוצה להיות. ואולי יום אחד אני אפתח את הכל ואסיר את השכבות ואראה שהלב לא נרקב אלא התחזק והבריא ועכשיו הוא יותר חכם. ואולי באמת כמו שאומרים זה יקרה מהר יותר ממה שאני חושב, כי מדובר פה על החלמה נפשית ולא פיזית. אולי
ישמצב..
אהבת ישראל!!
דמעותמשיכת קולמוס
איילה ממהרת להגיע בזמן, ליבה הולם בהתרגשות, דמעה זולגת מעינה. 'מי חשב בכלל על מעמד כזה כשהתחלנו להיות חברות? היינו ילדות קטנות, רכות, בתחילת גיל ההתבגרות. השנים חלפו, ואיתן החברות שהתעצמה וגדלה. החיבור הנפשי שמעבר למילים'.
האולם כמעט ריק, ואיילה חוששת שמא איחרה. לפתע היא רואה את מיכל, כולה מלאת אור, כמו תמיד. פניה מאירות לכל, ועיניה מחייכות לכולם. נשארה היא אותה מיכל, עם טוב הלב, רק כיסוי הראש שם הוא שהתווסף.
מקצה האולם מגיע מישהו בריצה- "הוא הגיע, הוא הגיע" ואיילה מבינה שהגיעה בזמן.
היא רואה אותו מונח על ברכיו סביו, לבושו לבן. טוהר פניו מאיר את הסביבה. הכרית הלבנה משתלבת עם בגדיו.
המוזמנים מצטופפים סביב הכסא במעגל, מתכוננים לקדושת המעמד. פה ושם נראים מוזמנים אשר הגיעו היישר מהעבודה, לבושם מעיד על כך.
בכי דק, עדין ומרטיט נשמע. דמעה קלה מוצאת את דרכה אל הכרית.
"אלוקינו ואלוקי אבותינו קיים את הילד הזה לאביו ולאמו ויקרא שמו בישראל- דוד"
ליבה של איילה רוטט. 'קיים את הילד הזה לאביו ולאימו, מלא אותה בנחת מזה הילד, שיתן שמחה לאישה יקרה זו'.
מיכל מוחה דמעה, שפתיה מחייכות מפה לאוזן. הנה הוא הבן הראשון, הנכד הראשון.
היא אוספת אותו אל חיקה, מחבקת, מנחמת.
דמעה סוררת נושרת על התינוק, מוצאת את נתיב הזליגה של דמעתו ומתחברת אליה.
דמעה בדמעה מתערבבת.
קיים את הילד הזה לאביו ולאימו. קיים.
@V.I.P אומנם זה לא בדיוק מה שביקשת, אבל אני חושבת שקיבלתי ממך את ההשראה.
האולם כמעט ריק, ואיילה חוששת שמא איחרה. לפתע היא רואה את מיכל, כולה מלאת אור, כמו תמיד. פניה מאירות לכל, ועיניה מחייכות לכולם. נשארה היא אותה מיכל, עם טוב הלב, רק כיסוי הראש שם הוא שהתווסף.
מקצה האולם מגיע מישהו בריצה- "הוא הגיע, הוא הגיע" ואיילה מבינה שהגיעה בזמן.
היא רואה אותו מונח על ברכיו סביו, לבושו לבן. טוהר פניו מאיר את הסביבה. הכרית הלבנה משתלבת עם בגדיו.
המוזמנים מצטופפים סביב הכסא במעגל, מתכוננים לקדושת המעמד. פה ושם נראים מוזמנים אשר הגיעו היישר מהעבודה, לבושם מעיד על כך.
בכי דק, עדין ומרטיט נשמע. דמעה קלה מוצאת את דרכה אל הכרית.
"אלוקינו ואלוקי אבותינו קיים את הילד הזה לאביו ולאמו ויקרא שמו בישראל- דוד"
ליבה של איילה רוטט. 'קיים את הילד הזה לאביו ולאימו, מלא אותה בנחת מזה הילד, שיתן שמחה לאישה יקרה זו'.
מיכל מוחה דמעה, שפתיה מחייכות מפה לאוזן. הנה הוא הבן הראשון, הנכד הראשון.
היא אוספת אותו אל חיקה, מחבקת, מנחמת.
דמעה סוררת נושרת על התינוק, מוצאת את נתיב הזליגה של דמעתו ומתחברת אליה.
דמעה בדמעה מתערבבת.
קיים את הילד הזה לאביו ולאימו. קיים.
@V.I.P אומנם זה לא בדיוק מה שביקשת, אבל אני חושבת שקיבלתי ממך את ההשראה.
וואי מטורפת. דמעתי ביחד עם איילה. גרמת לי לפנטז על המעמד הזהנערת טבע
ישש! איזה כיףמשיכת קולמוס
וואו!! זה מהמם ממש ממש!V.I.P
שכוייח תותחית!(:
שאלה.V.I.P
מאיפה ההשראה? מגיע לך מזלטוב אולי?
תודה רבה!משיכת קולמוס
איילה מגלמת אותי
אומייגד. מוכשרת.. הפתעת(:V.I.P
תודה משיכת קולמוסאחרונה
עד מתי?????אהבת ישראל!!
מניחה כאן משהו שכתבתי בעקבות הפיגועים האחרונים...
אשמח לתגובות ויותר ממוזמנים להפיץ הלאה...
סבתא שאין..לילה אפל
סבתא די לכעוס
עבר הרבה זמן
את צריכה לסלוח
הגיע הרגע, את עדיין כאן
הוא קבור אי שם
כבר הגיע לעולמות עליונים
עכשיו תורך להיות פה
לחיות את החיים
הרסת כל חלקה טובה
ובסוף את לבד בדירה
והמציאות היא קשה
יותר ממות חזקה
את כבר לא תיהיי שם
הם צריכים להתמודד לבד
את כאילו לא פה בשבילם
השארת אותם בדד
אנא, סלחי לו
הוא לא עשה כלום
אין בידך להפלילו
כבר לא נשאר לעשות מאום
עשו משהו, אני זועקת
אך אתם נשארים כמו עצים נטועים
אם לא תשנו אני הולכת
אך אתם מנסים להמשיך בחיים
מה בסך הכל ביקשתי ממך
קצת תשומת לב
אל תתעלמי אני נכדתך
אך את לא רואה את הכאב
סבתא די לכעוס
עבר הרבה זמן
את צריכה לסלוח
הגיע הרגע, את עדיין כאן.
וגם אנחנו..
וואו זה כתוב ממש יפה!גלים.
איזה כישרון! אהבתי
תודה!לילה אפלאחרונה
סונטה למדליק הפנסים המטורףעוד יהודי
אחרי זמן רב של העדרות
סונטה למדליק הפנסים המטורף
"אהה! החשכתם הרחובות והסמטה!
מכשיל את הרגליים החושך הזה!
מוחי רצוץ מקירות צומחי עלטה!
נקודות של אור ברקיע אני הוזה.
האולמות המוארים אף בלילות
באורות ניאון, צהוב ולבן גוונם!
מעוורים את ארובות עיני הכלות,
לפנסי הרחוב בתי קברות הינם!
"הגד לי אדוני! שלך היא העששית?
אנא סלח לי. איה פנסי השדודים?
מי מדליק עתה את האש באנשים?
אש טירופי דולק בפנס היחידי.
אש השמש הזורחת משחיר את עיני.
אור הפנס מתעמעם. היכן אש הלבנה?!
וואו! זה פשוט מדהיםםגלים.אחרונה
אוצר מילים עשיר ומהמם
זרעים של אהבהגלים.
את היית יפה ככה
בשדה הפתוח
תחת שמיים
רוקדת ברוח
ככה
חופנת בכפך
זרעים של אהבה
נושפת לאיטך
לתוך לב להבה
הרוח שיחקה בשערך
בשעת דמדומים בשדה
בשעה שפרסת את כפות ידייך
כשקרב אלייך אהובך
אז, המוני זרעים של אהבה
התפזרו באוויר העולם
עפים ברוח
לפה ולשם
לפעמים הם נקלטים
ואז, את מאושרת
יודעת שזה היה תפקידך פה
ושבה וממשיכה ומחוללת
בשדה הפתוח
תחת שמיים
רוקדת ברוח
ככה
חופנת בכפך
זרעים של אהבה
נושפת לאיטך
לתוך לב להבה
הרוח שיחקה בשערך
בשעת דמדומים בשדה
בשעה שפרסת את כפות ידייך
כשקרב אלייך אהובך
אז, המוני זרעים של אהבה
התפזרו באוויר העולם
עפים ברוח
לפה ולשם
לפעמים הם נקלטים
ואז, את מאושרת
יודעת שזה היה תפקידך פה
ושבה וממשיכה ומחוללת
נערךלפחות בחלומות.
לבטיםנפש חיה.
הופכת
לכאן ולכאן
למטבע שני צדדים.
זהב מנצנץ
ספק מבצבץ
טיעונים עולים ויורדים
מי בגורל?
סופו מי ישורנו?
להשם פתרונים.
והאר עינינו
שלא נבוש
ולא ניכלם
ולא ניכשל.
כי
בשם קדשך בטחנו.
לכאן ולכאן
למטבע שני צדדים.
זהב מנצנץ
ספק מבצבץ
טיעונים עולים ויורדים
מי בגורל?
סופו מי ישורנו?
להשם פתרונים.
והאר עינינו
שלא נבוש
ולא ניכלם
ולא ניכשל.
כי
בשם קדשך בטחנו.
באלי ממש(: אתגרונצ'יקV.I.P
כל מה שקראתי עד עכשיו יפה! מאוד מאוד!!
וחודרים גם. אבל הרוב המוחלט עצוב... מותיר אותנו (אני והפצלשים
) עם מרמור קטן או עקיצה בלב וזה נחמד.
אבל באלי שתכתבו מתוך הקושי הכי טוב שאתם יכולים, להעביר את כל התחושה שבקושי הכי חזק וקטלני
ולסיים בנוקודות של קטנות של אור(:
שיקרוץ חיוך קטנטן.
היימדמיינת
העלתי את זה בנפרד אבל נראה לי זה הכוונה ואשמח לתגובה ממך...
שקט:
חושך.
מליון מחשבות שיכולות להכנס רק מבעד לדלתות של חושך.
ויאוש.
בלאגן.
שברי מי שהאמנתי שהיא אני פזורים סביבי בחושך.
הולכת לאיבוד בסבך של מילים ריקות, לא מוצאת בי נחמה,
ובבור שנותר בי יש רק עקרבים ונחשים.
כאב.
וכבר לא ברור לי על מי יותר עלי או על העולם או על אלה שהאמינו בי או על השנה הזאת או על מי שיכולתי להיות.
או עליו.
ואיפה הוא בכלל?
בושה.
רוצה לקרוא לו ולא מעיזה.
רוצה להרגיש ולא מסוגלת.
רוצה אותו-ומתביישת להבין שהוא באמת פה.
דמעות.
ותודה עליהן, איזה מתנה זה.
לפחות עוד נותר בי הכח לבכות...
ואז אזרתי אומץ והתקשרתי אליה.
ופרסתי בפניה בכנות את מה שמצאתי בי הלילה.
איך בכמה מילים היא הצליחה ליישר הכל?
איך בחמש עשרה דקות היא הצליחה ליצור מהשברים שלי דבר שאין שלם ממנו?
איך היא גרמה לי למצוא בעצמי דמעות של מים חיים?
איך היא הצליחה להפוך את הכאב-לרצון?
ופתאום בבפנים של החושך מצאתי נקודת אור.
שלא ברור אם היא היא או אני,
אבל בכל מקרה,
תודה לה עליה.
ופתאום נבטה בי תקווה.
ופתאום בתוך הבלאגן מצאתי-
שקט.
שקט:
חושך.
מליון מחשבות שיכולות להכנס רק מבעד לדלתות של חושך.
ויאוש.
בלאגן.
שברי מי שהאמנתי שהיא אני פזורים סביבי בחושך.
הולכת לאיבוד בסבך של מילים ריקות, לא מוצאת בי נחמה,
ובבור שנותר בי יש רק עקרבים ונחשים.
כאב.
וכבר לא ברור לי על מי יותר עלי או על העולם או על אלה שהאמינו בי או על השנה הזאת או על מי שיכולתי להיות.
או עליו.
ואיפה הוא בכלל?
בושה.
רוצה לקרוא לו ולא מעיזה.
רוצה להרגיש ולא מסוגלת.
רוצה אותו-ומתביישת להבין שהוא באמת פה.
דמעות.
ותודה עליהן, איזה מתנה זה.
לפחות עוד נותר בי הכח לבכות...
ואז אזרתי אומץ והתקשרתי אליה.
ופרסתי בפניה בכנות את מה שמצאתי בי הלילה.
איך בכמה מילים היא הצליחה ליישר הכל?
איך בחמש עשרה דקות היא הצליחה ליצור מהשברים שלי דבר שאין שלם ממנו?
איך היא גרמה לי למצוא בעצמי דמעות של מים חיים?
איך היא הצליחה להפוך את הכאב-לרצון?
ופתאום בבפנים של החושך מצאתי נקודת אור.
שלא ברור אם היא היא או אני,
אבל בכל מקרה,
תודה לה עליה.
ופתאום נבטה בי תקווה.
ופתאום בתוך הבלאגן מצאתי-
שקט.
פשיי(: שכויח!! כתבת מהמם ממש!V.I.P
ממש אהבתי את הסגנון של הפתיחה עם המילה והנקודה וכו'.. זה ממש יפה. והסוף הכיי
מותר להעיר בקטנה ממש?
כן!מדמיינת
אני ממש שמחה בהערות והדיוקים,זה עוזר הלאה...
רק..V.I.P
שתשימי לב לסימני פיסוק.. זה מנחס רצח(: אבל ממש מוסיף
וגם- שהאורך של השורות יהיה אחיד פחות או יותר, ולא ממש ארוך כי זה טיפי מלאה(:
אבל אני חייבת לציין שכתבת יפה מאוד!!
תודה!מדמיינתאחרונה
האמת היא שזה היה ממש ממש פריקה... אז לא היה לי כח לשים לב לכלום. אבל לוקחת להבא.
גוש.קטיף.מדמיינת
גוש.
קטיף.
שנקטפו.
שנקטף.
שקטפו.
שקטפנו.
שבו עוד
יפרח.
ויקטף.
ויקטפו.
ונקטוף.
נצחון.
נזכור.
ונחזור!
קטיף.
שנקטפו.
שנקטף.
שקטפו.
שקטפנו.
שבו עוד
יפרח.
ויקטף.
ויקטפו.
ונקטוף.
נצחון.
נזכור.
ונחזור!
--פצלשש!
קפצתי לרגע. רק כי ממש התגעגעתי, למרות שאני כבר לא מכירה פה כמעט אף אחד..
--
עדי כבר לא בוכה.
היא כבר גדולה; וילדים גדולים לא בוכים. ככה היא שמעה את אמא אומרת לצליל.
צליל בכתה שכל ההורים של החבר'ה נותנים להם כסף למסיבות ורק לה לא.
אז אמא אמרה לה: 'מה את בוכה, מה את ילדה קטנה?' וגם 'כשיהיו לך ילדים משלך, אולי תביני את אמא שלך יותר'.
מאז; עדי לא בוכה. אפילו שהיא נשארה לבד בגן מלא זמן ובסוף השכנה מלמעלה לקחה אותה. ואפילו שהיא הגיעה הביתה ואמא דיברה קצת מוזר ואבא אמר לה: 'די ריקי, לא ליד הילדה' וסגר אותה בחדר לבד.
ואפילו שמירב הגננת צעקה עליה נורא. ואפילו שאחר כך היא שמעה אותה אומרת לשירי ש'מה זה הילדה הזאת. זה לא ילדה זה סיוט.'
עדי כבר לא בוכה.
היא ילדה גדולה. ככה תותי מהמועדנית אמרה; ונתנה לה נשיקה של ילדה שנולדה למציאות
של ילדים גדולים.
--
עדי כבר לא בוכה.
היא כבר גדולה; וילדים גדולים לא בוכים. ככה היא שמעה את אמא אומרת לצליל.
צליל בכתה שכל ההורים של החבר'ה נותנים להם כסף למסיבות ורק לה לא.
אז אמא אמרה לה: 'מה את בוכה, מה את ילדה קטנה?' וגם 'כשיהיו לך ילדים משלך, אולי תביני את אמא שלך יותר'.
מאז; עדי לא בוכה. אפילו שהיא נשארה לבד בגן מלא זמן ובסוף השכנה מלמעלה לקחה אותה. ואפילו שהיא הגיעה הביתה ואמא דיברה קצת מוזר ואבא אמר לה: 'די ריקי, לא ליד הילדה' וסגר אותה בחדר לבד.
ואפילו שמירב הגננת צעקה עליה נורא. ואפילו שאחר כך היא שמעה אותה אומרת לשירי ש'מה זה הילדה הזאת. זה לא ילדה זה סיוט.'
עדי כבר לא בוכה.
היא ילדה גדולה. ככה תותי מהמועדנית אמרה; ונתנה לה נשיקה של ילדה שנולדה למציאות
של ילדים גדולים.
חזק מאוד.חולות
תודה רבה
וואואהבת ישראל!!
חזק ממש ממש!
וכואב.
תודה על זה.
מטורף. מטורף. אין דברים כאלה.מתנחלת גאה!
ואשמח שכשאת מעלה לכאן קטעים תתייגי אותי כי לא תמיד אני נכנסת לפורום ולא רוצה להפסיד...
וואוmp3
מפחיד לדעת שזה מציאות של ילדים.