פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 378)

זו עבודה ל

@נפתלי הדג

@פיתה פיתה

ו@כישוף כושל (שהיא לא מנהלת רשמית, ועדיין- אל תעבדו עליי)

כל שבוע,

מחכה לקטע הזה בקבלת שבת,

ששרים מזמור לדוד, תמיד באותה מנגינה,

ואז כל מי שעוד לא גדול מספיק,

חייב לשיר הכי הכי חזק:

"קול ה' חוצב להבות

אשששש!.." 

והולכת עלזה

בע"ה אעלה אחרי שאעשה

כתיבה יפה ומדויקת

את כותבת מהמם, כרגיל.

פוגעת לי בול בנקודות רגישות.

כתוב טוב

אהבתי מאוד שהשתמשת בדוגמא של פסיפס כדי לדמות

התחברתי מאוד לרעיון

מיוחד

היו חלקים שאינם שיר בעיניי.

היו חלקים שלא הבנתי את כל האנטרים.

אבל זה, כמדומני, מהדברים היפים ביותר שראיתי כאן בפורום. אם לא היפה ביותר.

אני אוהבת את האסוציאטיביות. היא מוסיפה מלא!!

לפעמים אני ממש יכולה להזדהות עם זה. לפעמים

כן... טוב מאוד שזה לא תמיד..

תקופות שכאלו...

צמרמורת. זה מדויק ונוקב.

כתוב בצורה מושלמת. לגמרי. 

יפה !

אחח. זה מדויק לי מאוד.

מאוד מאוד.

ממש יפה

כתוב טוב. מאוד.

כואב.

הייתי בהלוויה של הרב שטיינמן זצ"ל. היו שם הרבה גברים שניסו לדחוף כדי לגעת ברכב עם המיטה ואישה אחת מהמגבניקיות שהייתה בין אלו שאבטחו את הארוע צעקה שזה לא מכבד את כבוד התורה. והיה רגע של התלחשויות נגדה. במידה מסוימת זה כאב לי שאנחנו עושים את העיקר טפל(ולרשע אמרו א-לוהים, רשע(resha ולא rasha). בד בבד הקריאו את הצוואה שלו ששידרה פשטות והרבה אנשים ניסו לעשות מזה ארוע גדול והרגשתי את הדיסוננס שבין הצוואה לבין 'צו השעה' או 'צו הלב' שהנחה חלק מבין המשתתפים בהלוויה. בתור בחור מישיבת הסדר היה לי מעט הלם תרבות ממה שראיתי שם.

השמחה הזאת, כמה מוכר. כמה ישן. ואהוב.

מבינה אותך כ"כ.

הייתי בוכה לאנשים שאני רוצה לחזור לפעם, שאז הייתי זוכה לשמחה הזו.

שהיתה מעיפה אותי גבוה גבוה ואז נעלמת.

שמחה קדושה, שמחה מאירה.

מן הסתם קצת שונה אבל בכל זאת

ולשיר עצמו-

זה טוב ששלושת הבתים מתחילים באותן מילים,

ואז הסוף הוא שורה אחת קטועה וחזקה, שגם שוברת את המבנה וזה יפה.

התיאורים ממש יפים- משכרת, עזבי אני לא אעתיק את כל השיר..

בסוף ממש יפה איך שכתבת, שהשמחה עדיין תשמח, מקסים.

שתי השורות האחרונות בכל בית יפות ומדגישות את החיוניות,

והמשפט 'שתתן בשבילה הכל' מעצים את הרצון והצורך.

והסוף נוקב. וכואב.

ממש יפה.

(שתי תהיות שתהיתי לעצמי:

1. מה פירוש להיות הר באפילה?

2. וזה היותר עמוק- מה ניסית, לכתוב, או לשמוח?)

ממש ממש יפה!

אהבתי את החזרה על ה'שום שקט לא נכנס',

את הניגוד בין ההכנה לשקט לבין האכזבה שמורגשת בלי שכתבת אותה בכלל,

את ההדרגה, שבהתחלה השקט לא נכנס, ואח"כ נכנסת חרדה במקומו, ואח"כ שיעולים והשתנקויות...

זה מהמם.

אהבתי את המילה בשנית, והלהשתעל-להשתנק, והפסיחה ביניהם.

והפסיחות בשיר בכללי.

וממש יפה החזרה על הפעם והפתאום. (זה בכוונה או שיש פתאום אחד מיותר?)

בקיצור ממש אהבתי את השיר הזה!

את מוכשרת וכותבת מעולה!

זאת חתיכת דרך.

ולאנשים שהם לא כאלו קשה להבין את זה...

סתם..

בהתחלה זה היה נדמה לי שזה נכתב בתסכול,

ומהשורה האחרונה נראה שזה דווקא מתוך הבנה מחודשת ונכונה של עצמי..

אז עכשיו אני בהתלבטות...

זה יפה.

הבית הראשון יפה בפני עצמו.

כבר מהשורה הראשונה מבינים שמשהו לא בדיוק הסתדר עם ההבטחות..

המשפט 'והקשבתי לך לרגע. אפילו שתים.' חמוד לאללה. (הערה- נראלי שאמורים לכתוב שניים. כי זה זכר.)

המילה ועכשיו שהיא לבד זה ממש טוב. יפה וגם כאילו מותח.

והבית השני יפה בפני עצמו. ממש.

החזרה על החייבת, הנקודות בין הפעלים- זה ממש טוב!

אהבתי שכאילו הדגשת את המילה יכולה.

והשורה האחרונה מקסימה, כמובן.