צורבת בשתיקה / אהכ"א
הי, ילדה מה מציק לך?
ולמה שוב את מסיטה מבט?
תרגעי, אני מבטיח
הכול יעבור, כלום לא מוחלט.
אבל בכול מקרה, ספרי לי
אולי אוכל להושיט יד או שתיים
אם זה כאב אל תרגילי-
את עצמך, להיות שקטה כמים.
ואם זה הלב שנשבר
אליו אין לי שום תרופה
אך אוכל להעניק לך
את תשוקתי הכנה, לאהבה.
כלום לא כואב, לא מרגישה,
אבל שורפת בלחישה.
אהבות שכואבות, והיא נשארת אדישה,
ליד כולם לוהטת כאפופה במחלה.
אבל רק בשבילי,
רק בשבילי היא האש הכחולה.
צורבת בשתיקה...
רצה לכתוב ואז ברח
להיכן פנה, ארך
תעלומות הא-ל לעם אזרח.
למה התמונה
אף לו בקצת לא משתנה
יש רגשות, יש אמונה
וזה הכל בהמתנה.
לא צריך מחילה
החמלה - מבחילה
ולמולה תהילה
לפעמים מבהילה
או-לה-לה
(אמלק? צוהריים - אשכנזיה).
היכן הפרטיות?
חופר נובר ללא לאות
הוגה בדעת הבאי ושטות
בלי להעליב כן? - זו צביעות!
של חיים? של כאב?
של לב דופק? קצת מתאהב?
אולי פרפור? או פרפרים בבטן?
שמסתובבים
מחדר לחדר
ומשאירים שובל של חלומות וניצנוצים..
נשברו לוחות
ואותיות פורחות
תחת שכינה - נותרה להבת
הוא בדד ניצב והיא שפלה יושבת
המלאכים באו, לא אמרו דבר
גם המלאך הרע מעט חָוַר
והדרך הלאה מלאה חרטות
ושלל קוצים שצמחו מהדמעות
(ומכל מקום, בסוף הכל יחלוף
זו לא רשות להדחיק - רק את הראש שוב לזקוף
לדעת שזה עבר
שיש עתיד, וזה נגמר
ועם טיפה אמונה וקמצוץ בטחון
הלב יתחיל להפשיר ונמס הקרחון)
זה נכון. היא יודעת.
היא ניצחה כבר אינסוף קרבות.
אבל כעת היא אינה שומעת.
גם העיניים לא רואות.
עכשיו הוא פה
הטירוף הזה פה
הנה הנה חג סביבי במעגלים
מתיישב בתוך האישונים
הנה הזעם מגיע עד קצות האצבעות
ריקוד של שלהבות
שורף במבט כל מי שמתקרב
חיית טרף בכלוב עמוסה בכאב
מחכה מחכה למילה לא במקום
מסתגרת בנתיים ורוצה רק לנקום
לא רוצה יותר כלום ושום דבר
הכל עדיין עדיין עדיין לא עבר
כואב לה שורף לה זה שקוף
ההשפלה עוד בוערת לה בגוף
אז היא תמשיך לדמם ולשנוא זה סיוט
עד שתשקע ותשקוט ותדמום ותמות
בתרי משמע.
אני... לא יודע איך אני ממשיך מכאן. רק אניח פה קישור לשיר שכתבתי לפני ארבע שנים ומעלה אותו מחדש.
ואני חייב להגיד שהסיפור הקצר בכרטיס ממש יפיפה.
וואו.. אז של מי?
(עריכה) השלקט עבר הדני יורם
שְׁמָמָה.
מִדְבָּר.
יֵשׁ כָּזֶה דָּבָר.
וְהוּא שׁוֹתֵק.
לְכָל אָרְכּוֹ.
לְכָל רָחְבּוֹ.
לְכָל עָמְקוֹ.
גַּם קוֹל צְחוֹקוֹ. הַזְּדוֹנִי.
וּלְרֶגַע אֲנִי חוֹשֵׁב;
עָדִיף יְהֵא מִישׁוֹר
מְרֻוָּח לְהָעִיק?
אוֹ יְהֵא עֲקַלְקַל,
מְפֻתָּל,
צָפוּף לְהַחְנִיק?
מִדְבָּר.
שְׁמָמָה.
יֵשׁ כָּזוֹ אֵימָה.
אדים חמים עולים \ בגיל וברינה
ניחוחות מהממים \ מן מאפה הפיצה
שמיים גם בוכים \ בשעת הנגיסה
סוסים הם צוהלים \ בעיכול הארוחה
מה נאים הם הימים \ ימי הפיצה היפים
בליבי פרפרים \ ובגרוני רק שירים
מי יתן וביום מן הימים \ אמצא לי נחמה
בשבילי השבת/ ח. ספייב
*
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת
בָּאתֶם בְּדִיּוּק בָּעֵת
רֵיחַ הַנִּקָּיוֹן נוֹכַח
וְעִמּוֹ רֵיחַ תַּבְשִׁילֵי הַשַּׁבָּת
וְגַם רֹגַע וְנַחַת עַל מָה שֶׁיֵּשׁ
מְמַלְּאִים אוֹתִי שַׁלְוָה בְּזוּ הָעֵת
בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת
*
בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת
טִאֲטֵאנוּ, סִדַּרְנוּ וְכָל הַשָּׁבוּעַ יִחַלְנוּ
לְיוֹם הַמְּנוּחָה
הַדְלָקַת נֵרוֹת
בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת
מַבָּט שְׂמֹאלָה לַשְּׁקִיעָה
צּוֹעֶדֶת לַתְּפִלָּה
לִצְלִילֵי הָרֶכֶב שֶׁמּוֹדִיעַ עַל כְּנִיסַת שַׁבָּת
"אֲגַדֶּלְךָ אֱלֹהֵי כָּל נְשָׁמָה"
בָּרְכוּנִי לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת
*
בָּרְכוּנִי לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת
שְׁבוּ עִמָּנוּ
יַחַד בְּשַׁלְוָה
נִתְעַנֵּג מִזְּמִירוֹת וּמַטְעַמִּים
וְנוֹדֶה עַל שָׁבוּעַ גָּדוּשׁ בְּמַעֲשִׂים
צֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת
*
צֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת
שְׁלוֹשָׁה כּוֹכָבִים בּוֹהֲקִים עַל רֶקַע שָׁמַיִם כֵּהִים
מְחַכָּה לַהַבְדָּלָה
מְבַקֶּשֶׁת עוֹד קְצָת שַׁבָּת
לְהוֹסִיף קוֹדֶשׁ
שִׂמְחוּ אִתִּי עַל מָה שֶׁיֵּשׁ
תְנוּ כֹּחַ לֹא לְהִתְיָאֵשׁ
בְּהַדְלָקַת זוּ הָאֵשׁ
וְנִיחוֹחַ הַנַּעְנַע
אָנָּא הַשֵּׁם הוֹשִׁיעָה נָא
נִמְשֹׁךְ נִיצוֹץ לַשַּׁבָּת הַבָּאָה
תּוֹדָה לָכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת
(וגם של סעודה רביעית)
(לא יודע למה, אבל מאז שהגעתי הביתה ופתחתי את הפורום המילים הללו לא עוזבות אותי).
מסדרון חשוך. קצת ארוך, לא יותר מידי. הוא מחבר בין החדר שלנו לסלון, עובר על פני שני חדרים אחרים, שירותים וחדרם של הילדים.
מעבר אחד הוא פרוז ומהעבר השני סגור בדלת הזזה מזכוכית עמומה, מעוטרת.
פרוזדור.
חשוך כי כבר נמאס להחליף את הנורה בכל פעם שהיא מתנפצת, משאירה אחריה שובל של רסיסים מסוכנים, מפוזרים על הרצפה ליד הדלת.
הם שואלים אותנו אם התגרשנו. אני בדרך כלל שותקת והוא מנענע בראשו. אז הם המציאו לנו שם. "פרודים". הנה שוב גואות בי הדמעות, צורבות לי את הגרון, חונקות.
"אנחנו לא מדברים על זה". זו בדרך כלל התשובה. לפעמים אני כבר לא יודעת אם היא נאמרת להם או גם לי. סוף המשפט נשמט לי מאליו. "אנחנו לא מדברים".
לפעמים אני שומעת תפיפות חלשות משם, כאילו הוא מתקרב לדלת, עוד רגע דופק, עוד רגע...
ואני, אני רק מחכה ליום הזה. לשמוע את החריקות החלשות, לשמוע אותו מחליף את הנורה.
אני אוהבת אותך.
(אני כותב את זה ובא לי לבכות. לילה טוב).
יש סיכוי לגשר ביניכם בכל זאת?
נשמע אהבה גדולה, נשמע שאתם ביחד ומסתדרים........
שיהיה לכם המון טוב בחיים ושהכל יסתדר לטובה ולשמחה
ובכללי אתה כותב מקסים.
(רק צרם לי: מסדרון. לא מזדרון)
הס' והז' קרובות במקלדת.
הקטע העלה לי את האסוציאציה של:
"מכאן ואילך אין אנו ממתינים אלא לאורך"
שנזכה.
לך דומיה תהילה.
מעריך את זה.
אם היה מישהו שיסביר לי את כל החלומות
אם היה מישהו שיעשה לי רגע השלמות
לכל מה שלא הבנתי איך
ולאן כל הסיפור הזה הולך
אם היה מישהו
אם.
אם היה מישהו שיתן לי רגע להרגיש
אם היה מישהו שישתוק בלי לתת לי להמחיש
את הסערה שמתפזרת בי בפנים
ויוצאת בצעקות על אנשים
אם היה מישהו
אם.
והלואי וכלום לא היה אחרת
זה משפט שמוצאים אותו בסרט
אבל במציאות קשה לי להבחין
כבר בא הברמן ודוחק בין להזמין
טיפה מרה.
אבל מרתק את עצמי כל פעם מחדש. השיר לא נכתב מתוך כאב מודע.
התחברתי ממש!!!! חזק!
באמת יש רגעים כאלו שכאילו "נופל האסימון" והכל פתאום ברור כברק, מאיר ומחזק
(ויש גם רגעים אחרים... החיים זה גלים..... עולה ויורד , עולה ויורד....)
מגדיר מדויק! ממש מחזק! תודה רבה על זה
וחזרת לעצמך 
ויפה מה שכתבת
התשוקה, התענוג, הרצון
הכל מתערבב
הכיסופים אליך, אלי לציון
הלוואי הלוואי,
בין געגוע לדמיון
בין העבר לחלום
ו'אין' יבוא עזרי?!
הרגש, הלב הפועם
השאיפה לפעם
לשיר החדש העתיק
ההיתכן כך לחיות.
הנותן לשכוי בינה, תן גם לי
שאהיה,שאנכח, שארגיש
אבל את עכשיו, עכשיו עכשיו
שביום אהיה ביום
שבלילה אהיה בלילה
שלא נאבד את הזמן
חושבת בלבאשא. או א-לי א-לי.
וְאוּלַי הַפַּעַם לֹא.
לֹא יִקָּרְעוּ הַמַּיִם
שֶׁאֶחֱצֶה אֶת קַו הַחוֹף.
וְלֹא אֶעֱבֹר בְּחָרָבָה
וְסוּס וְרוֹכְבוֹ
יַמְשִׁיכוּ לִרְדֹּף
עַד שֶׁאֶכָּנַע לַיֵּאוּשׁ
לַפִּתּוּי שֶׁבּוֹ.
אוּלַי זֶה הַסּוֹף
וְאוּלַי עַכְשָׁו
אֶטְבַּע בִּכְחוֹל הַיָּם
מִכֹּבֶד אֱמוּנַת הַשָּׁוְא.
כִּי עָיַפְתִּי לְהַאֲמִין
דַקָּה בִּי הַתִּקְוָה
וְכּוֹחָהּ לֹא רַב
מִי יִתֵּן לִי נַחְשׁוֹן
וְאֶקְפֹּץ לַמַּיִם -
אַחֲרָיו
יש כמה משפטים שאהבתי במיוחד.
ןהתהליך הקטנטן שהיא עוברת יפיפיה... אולי קצת מהיר מידי?
ומשום מה נורא התחברתי למשפט "לטוב היא שייכת" לא יודעת, עשה לי טוב בלב
הוא יושב שם, באמצע החדר, מסביבו דממה, אפשר ממש לחתוך אותה עם סכין, העיניים שלו מתמלאות דמעות, הן רק רוצות לצאת ולא מצליחות, הן רוצות ליפול אחת אחרי השניה, להשמיע את הצליל שדמעות משמיעות כשהן פוגשות את הריצפה, אבל משהו חוסם אותן מלצאת אל העולם, הוא מנסה לזוז, אבל חבלי האהבה לא נותנים לו ללכת, ממצמץ לרגע ופתאום נהר של דמעות יוצא מעיניו, הן לא רצו לצאת עד עכשיו כי היו לו צלקות ושריטות, הן לא רצו להכאיב לו, מתחתיו שלולית של דמעות, אבל הוא לא נותן לעצמו לשקוע בעצב, הוא משחרר את החבלים, שם נעליים ויוצא מהבית, סוגר אחריו את הדלת ומשאיר מאחוריו את ים הדמעות, הוא עומד מול הים, הגלים נוגעים לו ברגליים, מולו השמש שוקעת, לאט לאט, אבל הוא ממש לא שוקע הוא עכשיו מתחיל לחיות...
הוא רץ על החוף, ברגליים יחפות, מרגיש את הים, מרגיש את האהבה, אבל היא לא אצלו... הדמעות חוזרות ואיתן הגעגועים, הוא כל חייו שמר את הסיפור הזה לעצמו, עכשיו הוא רוצה להוציא אותו, לצעוק אותו... השקיעה והחול, הם מזכירים לו הכל, את כל הסיפור, כל הפרטים הקטנים, הפרטים שאף אחד לא זוכר, אבל הוא זוכר, הכל צלול עומד לו בראש, הוא רואה הכל לפניו, זה היה לפני שנתיים... הסיפור שהימם אותו לגמרי, לא הצליח להתאושש, הוא עדיין בתוך התראומה, זה רודף אותו כל פעם מחדש...
(צריך להזהר שלא תהיה רבה מידי, אחרת היא מאבדת משמעות, מ"מ) כתוב היטב. דרוש המשך..
ומה זה מ"מ?
תודה רבה לשניכם
רוצות -ולא מצליחות. הו רוצות... אבל... הוא מנסה.. אבל...
מ"מ - מכל מקום.
הוצע ע"י @בין הבור למים.
נסו לכתוב שיר אהבה לאיזו נקודה פנימית בתוך עצמינו, ולקרוא לנקודה הזאת ציון.
המטרה היא להוציא שירים נפלאים גם לעצמנו, וגם עם פרשנות חיצונית לירושלים.
מוזמנים לכתוב!
נקודות למחשבה - המהר"ל מסביר שמה שכתוב בגמרא "שלא ברכו בתורה תחילה" אין הכוונה שלא ברכו ברכות התורה, אלא שלא ברכו מתוך אהבת ה' על נתינת התורה. א"כ, מסביר הרב בידרמן, התיקון הוא לא להגביר את לימוד התורה או לברך ברכות התורה בכוונות, אלא "לעשות חושבים", להתחזק בתשובה ובקבלה לעתיד, להתחזק בחשק בלימוד התורה מתוך אהבת ה'. ובזה גם באים לתיקון שנאת החינם, שמבאר הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל שאהבת כל הבריות, ובכללן ישראל, אפשרית רק מתוך אהבת ה' השלימה, שכן אהבה לא תיתכן לרבים אלא ליחיד, ומתוך אהבה ליחיד הכולל את הכל - באה גם האהבה לכל.
הכל התחיל כי הכל שבור
או שאולי בעצם.. נו זה ברור!
הלא ציון היא לכתחילה
אך איך מחמתה עדי מעי אוחילה?
קנאת אלוה היא חרפתה מראש
ומכחה סבלתי כל לענה וראש
תמיד מחפש את ירושלים בנרות
תמיד מחפשת ירושלים כינורות
שעוד ישוררו לה תהילה
תקשור עטרת כל מילה
ולוואי תבין כי מהללה
הוא בהשכל וידוע מחוללה.
שלימות.
אַיֵּה אוֹתָם אֵלֶּה
שֶׁהָלְכוּ בְּךָ שֶׁנָּגְעוּ בְּךָ
שֶׁפִּלְּלוּ עָלֶיךָ
שֶׁדִּמְּמוּ עָלֶיךָ..
הָקִיאִי אֶת דָּמָם
הַשְׁאִירִי לִי זֵכֶר מֵהֶם
אֶת אֶחָי אֲנִי מְבַקֵּשׁ אַיֵּה אוֹתָם אֵלֶּה
עוֹד מְהַדְהֲדִים צַעֲקוֹתֵיהֶם בַּדְּמָמָה.
אֲדָמָה רְווּיַת דָּם אֶת פִּיהָ פָּצַתָּה
אַיֵּה אוֹתָם אֵלֶּה
שֶׁאֶת נִקְרֵאת עַל שְׁמָם
מֵהֶם אֶת מִתְנַכֶּרֶת?
חַשְׂפִּי אֶת רוֹב פְּצָעֶיךָ
הַגְלִידִי אֶת אֲשֶׁר על לִבְּך
עוֹד תָּשְׁקִי אֶת הָרַיִךְ וְגִבְעוֹתֶיךָ תִּדְשְׁנִי בזַרְעֵיהֶם
יֹצִיצוּ צִיצִים וּפְרָחִים
בְּשֵׂיבָתָם עוֹד יָנִיבוּ
אֻמָּה שֶׁכִּמְעַט וְזֶה עַתָּה
נִבְלְעָה בְּאֵשׁ קַדַּחַת
וְהִיא נֻכָּתָה אַךְ כְּגִבְעוֹל
עַתָּה מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּלִי-עֹל
אֶת עֲנָפַיִךְ וְנִימַיִךְ הַשְׁלִיכִי לְקַצְווֹת תֵּבֵל
אֶת דָּמָם תִּשְׂאִי לְעַמִּי כְּעַב הֶעָנָן
כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא עַדַּיִךְ.
המסר חזק ומובן. קצת קשה לקרוא שהניקוד לא מדויק (לכאורה עדיף ללא ניקוד).
איפה לדוגמא?
שֶׁאֶת נִקְרֵאת עַל שְׁמָם
מֵהֶם אֶת מִתְנַכֶּרֶת?
חַשְׂפִּי אֶת רוֹב פְּצָעֶיךָ
תודה
תודה על התגובה הביקורתית, מעריך מאד.. וגם אם קצת דקרת את השיר לא נורא
תכלס אני מסכים עם כל מה שאמרת.
וגם אני לא התחברתי למה שציינת אבל כתבתי את זה מהר ובלי לחשוב יותר מדיי ולא מצאתי באותם רגעים דרך אחרת לבטא את זה.
שוב תודה ממש
שָׁבוּי כְּמוֹ בְּתוֹךְ כִּשּׁוּף
כַּמָּה שֶׁזֶּה כּוֹאֵב כַּמָּה שֶׁזֶּה חָשׂוּף.
כְּבָר לֹא נֶאֱנָק כְּבָר לֹא מְשֻׁתַּק
נוֹתֵן לָהֶם לִזְרֹם נוֹתֵן לָהֶם מִזְרָק.
צוֹלֵל וְנִשְׁאַב לְעוֹלָם לְלֹא הֶכֵּר.
שׁוֹעֵט לְנִבְכֵּי סִתְרֵי הַלֵּב לַכְּאֵב-מִתְמַכֵּר.
הַגּוּף מִתְגַּבֵּר, מִשְׁתַּלֵּט נוֹפֵל עָמֹק יוֹתֵר.
מְחַפֵּשׂ אוֹתָךְ אולי אַתְּ לְצִדִּי.
רוֹצָה לָתֵת לְךָ הַכֹּל מֵעַצְמִי.
נִשְׁאַב וְנִזְרַק לְרִצְפַת הַמְּצִיאוּת.
ככְּלִי מָלֵא בּוּשָׁה כְּלֵי מָלֵא מִאוּס
כִּי כָּאן חוֹצְצִים בֵּינֵנוּ חוֹמוֹת הַמְּצִיאוּת.
לוּ הָיִיתִי יָכוֹל לִפְקֹד עַל הַזְּמַן לְהֵעָצֵר.
הָיִינוּ יוֹשְׁבִים שָׂם רַק שְׁנֵינוּ לְלֹא שׁוּם הֶסְתֵּר.
אֲבָל עַכְשָׁו זֶה כְּבָר רָחוֹק מִנִּי-יָם
לֹא נוֹתְרוֹ כִּי-אִם הֵדִים מִתְאַדְּרִים בָּרְקִיעִים.
הַגַּב נוֹתָר חָשׂוּף. כְּלִי מָלֵא טֻמְאָה
כְּמוֹ-מְחַכֶּה שֶׁתַּלְקֶה,שֶׁתַּכֶּה שֶׁתַּחֲצֹב אֶת הַכִּסּוּף.
(אולי יצירתיות?) מ"מ - מלא כיסופים. שיר מעומקה של צריבת הגלות.
ולואי וישמע ה' צעקתך וצעקתנו.
ממה שכתבתי זו לא מטאפורה
כי התכוונתי לזה באמת.
יש קטעים שהם שירה, או פרוזה.
אבל יש דברים שהם פשוט תפילה. אז אמן.
תודה.
