פורום אימהות השלב הבא (עמוד 1)

כמה זמן אתם מתכננים להשאר בדירה? אם בכל מקרה סביר שתעברו תוך שנתיים-שלוש או שאתם בשאיפה להשתקע לזמן ארוך?

מה ההבדל במחיר בין הדירות?

בדקתם האם אין חסרונות לדירת הקרקע שלא ידועים לכם? (לדוגמה: נמלים וחרקים אחרים, הצפות ביוב, חלון על הרחוב), כדאי לוודא עם הדיירים הנוכחיים אם אפשר.

שידת החתלה נראית לי אביזר מיותר, לא היתה לי אף פעם והסתדרנו מצויין בלי, בגדים אפשר לאחסן בארון שלכם או במגירות פלסטיק ולהחליף יותר נוח לי במיטה. אבל אם רוצים ואין מקום בחדר אפשר לשים בסלון.

לדעתי, עד גיל שנה וחצי לפחות, חדר וסלון אמור להספיק, אם אין לכם תוכניות לארח לעיתים קרובות.  

מכירה גם משפחות שבאופן קבוע הסלון שימש אצלם כחדר ילדים גם בגילאים גדולים, אבל זה נראה לי פחות רצוי.

.

אבל קלילים בהחלטות וגם במעברים...

הקטנה בקומת קרקע יקרה ב300 שח.

בגיל שנה וחצי מסתדרים כי התינוק בחדר או בחוץ?

אפשר אתכם בחדר, אפשר לסדר לו פינה משלו בסלון.

ואפשר שתהיה לו מיטה בחדר שלכם וגם לול בסלון וכל פעם תחליטו מה מתאים לכם, נגיד אם אתם רוצים לארח או סתם לעבוד בסלון עד מאוחר אז ישן בחדר ואם בערב אחר אתם מעדיפים פרטיות בחדר אז ישן בסלון.

הפורום הזה מיועד לשאלות לגבי גילאי בית ספר ומעלה.

בריכה?

אולי לחפש שוברים בבהצדעה או הסתדרות המורים וכאלה לבאולינג/אייג'אמפ?

הן היו כבר בפאנקי מנקי אז מתחם שעשועים כבר היה...

חשבתי על מרכז מבקרים אבל לא מצאתי באיזור הזה

אם כי תלוי איך הקבוצה. זה בעיקר הרצאה ואז סיור קטן במוזיאון, אז השאלה כמה הם סבלניים. (אפשר לנסוע ברכבת הקלה מקריית אריה).

וגם אולי מוזיאון של אחת המחתרות. יש בהרצליה נדמה לי, ובתל אביב
 

וכיתה ד אולי הגן החי בפ''ת?

בכיתה ה או ו וזה היה מעניין ומחכים

נכון זה לא היה כיף חיים כמו לונפארק או בריכה

אבל לפעמים טוב לפתוח את הראש לדברים קצת מעבר

רכבת כבדה או קלה. העלות פרוטות והנסיעה עצמה היא חוויה. אפשר לשלב עם ים או משהו דומה.

ראיתי בפורום פעם שיש אוטובוס קומותיים. אבל לא זוכרת איפה.

עכשיו את פארק ידידיה ברבבה.

אפשר ללכת לבריכות.

פחות אטרקציה ללכת לשם

פארק הצנירים בקדומים

יש באלון מורה איזה מעיין ומנהרה עם מים.

יש עוד הרבה

היינו בוויט פול בבית שמש ונהננו מאד

יש גם בפתח תקווה.

יש את ירכא

ומג'יק קאס בדיסיטי

כל הנ"ל מקורים ומקומות ממוזגים שזה בעיניי הפלוס הכי גדול שיש....

דרך ויזה, ישראכרט, רמי לוי, ארגוני עובדים, חבר, הצדעה...

יכול לחתוך עלויות בחצי.

אני הייתי נוסעת לבד וגם עם אחים שלי הקטנים בגילאים הרבה יותר צעירים. וגם הרבה ילדים בגילו נוסעים לבד לפנימיות.

אבל כמו שפילה כתבה, לגבי המעבדה הייתי חוששת שלא ידע לעמוד מולם, שלא יקחו ממנו מחיר מופקע או שירצו לדבר עם מבוגר

כלומר אם קורה משהו הוא יכול להתקשר אליכם?

(אם צריך להשאיר את הטלפון שם לתיקון זה בעיה)

את יכולה להתקשר מראש ולשאול מחיר, האם האחריות מכסה וכו'?

אם התשובה היא כן לשתי השאלות הייתי שולחת.

אין דרך נוחה להגיע לשם בתחבץ

אולי כבר סידרו משהו, אבל ממה שאני יודעת זה איזור לא נגיש

רק תבדקו שוב שההליכה לא מוגזמת

זה מעבר להוצאות השוטפות... יש לנו קטגוריה של חיסכון...

וגם אפשר למשכן חלק מהבית אם יש בבעלותכם....(לחתונות)

בעיניי זה לא קשור למדרשות וכו'...

וגם אם אתם יותר חיים על הקשקש אפשר להגיש מלגות וכו'... 

באמת לא קל

הציבור שלנו מוציא הון על חינוך

אם מתקשים לשלם על הכל אז כדאי לבקש הנחות. 

יש אולפנות וישיבות שיש בהם פנימיה שיש להם סבסוד של עליית הנוער להורים שלא מסוגלים לשלם. (יש שם בירור רציני מה רמת השכר וכו', אבל אם מקבלים הנחה היא יכולה להיות מאוד משמעותית)

ישיבות גבוהות או מדרשות ללימוד תורה יש אנשים שמשלמים את זה ממעשר כספים. חוץ מזה בגילאים האלה נראה שכבר אפשר לבקש מהילדים שיעבדו בימי שישי או בבין הזמנים ויעזרו קצת במימון.

כדאי תמיד לחסוך משהו, גם אם לא סכומים גדולים ולהפקיד את זה בתוכנית חיסכון טובה. יש גם את התוכניות חיסכון לכל ילד של הביטוח לאומי. כשהן משתחררות, אפשר להגיד לילדים לשמור אותם לחתונה בעז"ה. 

ויש כאלה שגם משלמים לת"ת...

בהצלחה לכולנו

קודם כל הם לא ביקשו. אנחנו הצענו. זה כנראה ענין של נורמות ומנטליות. זה מה שאנחנו קיבלנו וזה מה שאנחנו מתאמצים לתת( רק שלהורים שלנו היו הרבה פחות ילדים אבל קיבלנו הרבה יותר).זה גם לא נכון שמפרנסים אותם עד גיל 25. רק עוזרים מעט. הבנות הנשואות שלי מפרנסות את עצמן והן התחתנו בגיל 20. עזרה  מועטה בדירה  זה רק לתת משהו מינימלי שיהיה להם מאיפה להתחיל.הבת שעזרנו לה לקחה משכנתא גדולה שאני מקוה שתעמוד בה. ( אפילו שקנתה בפריפריה). בלי העזרה שלנו כנראה היה לוקח לה עוד כמה שהים לקנות . ולממן ישיבות וחתונות לא מממן להם חיים. זוג צעיר צריך לפרנס בית, את זה הם עושים לבד תוך כדי הלימודים / צבא/ ישיבה ובאמת הם גיבורי על. המימון של הלימודים זה עזרה קטנה בתוך זה.  וכם בחור בישיבה גבוהה או בת במדרשה עובדים תוך כדי  או בחופשים ומממנים להם את כל שאר החיים שלהם. את ממש לא חיבת כלום תחליטי מה באפשרויות שלך. לנו חשוב להתאמץ על זה, כנראה כי זה מה שאנחנו קיבלנו , ואני רוצה לתת להם התחלה טובה יותר לחים. אפילו מרגישה שאנחנו לא נותנים מספיק. הלוואי שהיה לי לתת יותר לדירה , גם ככה קשה להיות זוג צעיר שלומד ועובד ומגדל ילדים. והילדים שלי חיים בפשטות , ממש לא מנצלים אותנו. ולגבי לפרנס,אותם עד מווצ, מאחלת לנו חיים ארוכים.... אבל מה היעוד של הכסף מבחינתך? מבחינתי היעוד שלו לאפשר חיים נוחים לי ולילדים שלי. ובעזרת ה גם בגיל 80 אם יהיה לי מה לתת אתן להם גם כדי לשפר את תנאי חייהם. אין לי מה לעשות עם הכסף בעולם הבא...

הייתי קונה דירה לכל ילד ...

אבל המצב שבו ילד רוצה עוד כמה שנים בישיבה ואבא מבוגר ייקח עוד עבודה , נשמע לי קצת לא בסדר.

בגיל שמונים אם ההורים עצמאיים, זו כבר מתנה.

אני בכלל בכלל לא נמצאת בתוך המושגגים האלה. גם אנחנו קיבלנו את הדברים האלה מההורים( חוץ מהמדרשה ששילמתי לבד כי אבא שלמ לא הבין למה בת צריכה מדרשה, ישיבות לאחים שלי הוא שילם). ואף פעם לא ניצלנו אותם. אמרנו תודה יפה וזהו. ועבדנו קשה בשביל כל השאר. באמת שבמציאות הכלכלית של זוגות צעירים שמחתנים בתחילת שנות ה 20 ומחזיקים לימודים/ עבודה/ צבא/ בנית זוגיות וילדים קטנים זה טיפה בים. אין פה שמץ של ניצול. הם עובדים קשה ובכלל לא מתפנקים. והזמן של הלימוד לפנינ/ אחרי צבא הוא מה שנותן את הבנין הרוחני העמוק לחיים. גם אצלנו אף אחד מהאחים שלי או של בעלי לא ניצל. כולם עובדים , מתפרנסים, לוקחים אחריות על המשפחות שלהם , וגם לדור הבא, ברור לנו שאנחנו רוצים לתת כמו שקיבלנו. . וגם בשלב של הלימוד כשהם רווקים הם ממנים לעצמם את רוב הצרכים שלהם. 

דבר שני , אם אנחנו משלמים לראשון אז גם שביעי ירצה. וצריך לחסוך גם לזקנה כדי לא ליפול על ילדים . ובשלב שקטנים שלי יסיימו בית ספר , אני אהיה בסוף שנות חמישי ובעלי יעבור גיל שישים.

כך שלא הגיוני להוציא עכשיו הכל על גדולים.

שנית ,  בונים נורמה חברתית שהרבה אנשים לא באמת יכולים לעמוד בזה. יש לי מלא שכנים שהם עצמם עדיין בשכירות וכבר מתחילים לחתן , לשלוח לישיבה גבוהה. משפחה ברוכה הרבה פעמים לא יכולה לעמוד בזה.

שלפי נתוני הלמס, בציבור הדתי לאומי בנות מתחתנות בגיל 22 ובנים 24 או 23, לא זוכרת בדיוק (ממוצע).

וההוצאות הן 120-150 אלף לכל צד על החתונה.

שוב, ממוצע של ציבור דתי לאומי.

זה נשמע כמו מספרים מבהילים, אבל אם מתכוננים לזה מגיל נגיד 15 של הבכור, וחוסכים כל חודש, זה יעד ישים (כמובן תלוי כמה ילדים יש, מה ההכנסות וכו'... עדיף להתחיל כשהם צעירים ממש כמובן)

110- 120 אלף כל צד , זו בערך העלות של חתונה. אם הולכים לאולם מאוד  זול זה יכול להיות פחות. ואולם מהיקרים יותר, אולי באמת ילך לכיוון ה 150 אלך. זה כולל אולם, תזמורת, צלם, שמלת כלה , איפורים ותסרוקות לכלה ולכל המשפחה. בגדים לכל המשפחה. מתנות לחתן/ כלה אחרי האירוסין. מסיבת ארוסין/ שבת חתן. וכמובן ציוד בסיסי לחתן ולכלה- מוצרי חשמל, ריהוט, כלי בית , מצעים וכו... בכל הדברים האלה יש טווח. יש שמלת כלה מגמח או מסלון חברתי ויש ממעצבות. יש אולמות זולים יותר ויקרים יותר. יש אנשים שקונים ריהוט ומוצרי חשמל יד שניה. אפשר לעשות שבת חתן בבית או במלון.  מציעה ממש,שגם אם אתם אנשים  צנועים שחיים בפשטות,  להערך מראש לחתונות. כי גם חתונה הכי פשוטה עולה לא מעט. וגם אם ממש תצמצמו זה עדין עשרות אלפים לכל צד. וגם אם תשתמשו בכספי המתנות לכיסוי החתונה , זה מכסה את האולם במקרה הטוב.  וגם חשוב לזכור שבחתונה לא הכל הולך לפי הרצונות והסטנדרטים שלכם. יש מחותנים, יש זוג. יכול להיות שתרצו לקנות ציוד יד שניה ובעיני המחותנים אין מצב. יכול להיות  שתרצי שהכלה תקח שמלה מגמח והיא לא מוצאת בגמחים ... או שתרצו אולם ממש פשוט והזוג/ מחותנים בסגנון שונה ולא מוכנים . 

אנשים מחתנים את שני הגדולים ואז פושטים רגל. כי אלו סכומים לא תואמים מציאות של משפחה דתית עם שבעה ילדים שלומדים במסגרות יקרות. הורים גם שילמו משכנתא גדולה כי צריך דירה גדולה ולא תמיד יכלו לעבוד משרה מלאה כי פה ושם היו כמה תינוקות ,  הייתה קורונה וכן הלאה ...

אנחנו כציבור לא יכולים להביא שבעה ילדים ולהוציא יותר ממגזרים שיש להם שני ילדים. זה לא נורמלי.

גם פוגע בציבור דתי ציבורית כי אין לו כסף להניע שום תהליך , הכל הולך למיליון אירועים יקרים...

גם אם תלכי לאולמות הכי זולים , ותקחי כל מה שאפשר מגמחים ויד שניה. עדין תצטרכי להוציא עשרות אלפים על החתונה. הסכום שכתבתי הוא לחתונה סבירה, לא אולמות יוקרה, ולא מההכי פשוטים.  אולמות שהמון חתונות בציבור שלנו  מתקימות בהן. וגם בלי לקנוצ לחתן והכלה מוצרים מיד,שניה. 

אפשר למצא אולמות זולים יותר, לרוב הם מאוד פשוטים , וזה בסדר גמור בתקוה שגם לצד השני זה בסדר. גם ממש לגיטימי להשתמש במתנות לכיסוי הוצאות. ולגיטימי שתגדירו כמה אתם נותנים ושהשאר יהיה מהמתנות או פשוט מאוד . ועדין זו הוצאה גדולה, ולא כל אופי החתונה או איכות הדברים שתקנו לחתן והכלה  תלוי רק ברצון שלכם. 

שאם הוא בוגר כדי להתחתן הוא גם בוגר לחשוב כלכלית.

לא חייבים הכל חדש, לא חייבים לקנות הכל מראש

לא יודעת, ככה אנחנו קיבלנו.

ככה היה ברור גם למחותנים שלנו ב 2 החתונות שהיו לנו כבר. שנותנים לזוג להתחיל חיים עם מוצרי חשמל חדשים, וחדר שינה חדש, וכלי בית  חדשים. מכאן ואילך זה שלהם והם אכן בוגרים לחשוב כלכלית אנחנו לא ממנים את חיהם.  כמובן שאם אין אפשרות אז לא חיבים כלום. לי נראה בסיסי. תקחי בחשבון שזו כן די נורמה בהרבה משפחות לא עשירות בכלל. ושבחתונה יש צד שני שאולי יחשוב כמוני. אז כדאי להערך אפילו ליכולת לתת משהו חלקי.   

זה לא ככה אצל רוב המשפחות? תמיד היה נראה לי שכן, גם כשאני התחתנתי וכשהאחים שלי התחתנו.  גם עכשיו שחברות סביבי מתחילות לחתן. לא חקרתי אף אחת לפרטי פרטים. אבל זה הרושם שלי מהענין. 

שההורים צריכים לקנות לי את כל הדברים האלו.

קיבלנו מתנות שימושיות לחתונה/ארוסין, ושכרנו בהתחלה יחידת דיור מרוהטת

ואח''כ קנינו יד שניה ולאט לאט הסתדרנו.

גם הצרכים שהיו לנו בהתחלה לא דומים לכמה שנים אחכ. לא היה לי מה לעשות בהתחלה עם מכשירים וריהוט גדולים.

כשהתחתנו קיבלנו חדר שינה חדש( איתנו עד היום). ומכשירי חשמל חדשים( החזיקו הרבה זמן). ושאר הרהיטים היו באמת מיד שניה. אבל ההתחלה הזו עזרה לנו מאוד. וככה גם נתנו לבנות שלנו שהתחתנו. ורוצים לתת לכל הילדים.  מענין למה לתחושתי זו ממש נורמה. מכירה זוג שצד אחד היו במחשבה שצריך לתת כמו שכתבתי והצד השני ממש לא, מבחינתם שהזוג יסתדר ויקנה יד שניה. גרם הרבה אי נעימות.  מכינה את עצמי נפשית לאופציה הזו.. וגם לאופציה ההפוכה של צד,שני שרוצה לתת הרבה יותר/ סטנדרט חתונה גבוה יותר... מורכב ומצריך הרבה מידות טובות וזהירות כבר שמעתי גם על הורים שחושבים שבסיסי  לממן לזוג שכר דירה בשנה הראשונה.  או שאין מביחנתם מצב לחתונה באולם פשוט ויש סטנדרט שהם לא יכולים לרדת ממנו והם יתביישו להזמין אורחים לאולם פשוט מידי( מודה שגם לי יש גבול לרמת הפשטות שאני יכולה לארח בה אנשים).  

להתחתן עכשיו , אני אגיד להתחתן ברבנות. אין לי כסף פנוי, קרן השתלמות רק עוד כמה שנים. ואני לא אקח הלוואה בשביל זה. גם אם מחותן ירצה. אני גם לא תורמת לחתונות .

אני גדלתי במגזר חילוני. והיה ברור שמתחתנים בגיל מספיק בוגר . אם להורים יש אפשרות , הם נותנים , אם אין להם , לא נותנים.

אצלנו הם בכלל היו בחו"ל , הגיעו כמו אורחים ונתנו סכום שנראה להם.

אצל חלק מהחברות שלי בכלל לא נתנו כלום, אפילו זוג צעיר קנה להם כרטיס טיסה כדי שיוכלו להגיע.

אם הייתי מחכה עד שהורים שלי יבשיבלו נפשית שאני רוצה להתחתן ואז יתחילו לחסוך , לא הייתי מתחתנת לעולם.

חמי בכלל לא היה בחתונה , הוא היה במנוסה מהנושים שלו.

הורים בכלל לא היו צד בשום החלטה וטוב שכך...

אז הוא יתחתן. אני לא חושבת שהוא ישאל אותי האם להתחתן או לא.

מה שכן , אני חושבת שאם בן אדם לא יכול להתחתן בלי שהורים שלו יארגנו הכל , כנראה הוא לא בוגר עדיין.

קל מאוד. אני בן אדם פשוט, בעלי גם. כשאתה מוציא על עצמך מכספך , אז אתה כן חושב פעמיים אם באמת להוציא או לא.

בגיל עשרים גם אף אחד לא מצפה שתפיק איזה אירוע. יש לך תקציב ואתה מסתדר איתו.

לגבי נורמות. כתבת בעצמך שלהורים שלך היה פחות ילדים בצורה משמעותית. אני מניחה שאם הם עלו בשנות שבעים , הם גם קיבלו עזרה רצינית עם דירה ממדינה. אז הם יכלו להרשות לעצמם. עכשיו את מנסה לעשות אותו דבר. אבל מציאות השתנתה.

והנורמה היא אסון. אני מכירה הרבה משפחות דתי לאומי מהבית , לא עולים והם בעצמם עדיין בשכירות. אם הם יתחילו לקחת הלוואות על כל חתונה , לקראת פנסיה המצב שלהם יהיה בכי רע.

לעבוד בעסק של הורים שלהם. ונשים בכלל לא יכלו לעבוד.

את צודקת שצריך לעזור וצריך להתחתן מוקדם . אבל הכל ביחד זה באמת לא הגיוני. אם בחור נהיה עצמאי כלכלית רק בגיל 26 , מתי הוא בעצם צריך להתחיל לחסוך לילדים שלו? זאת מציאות לא הגיונית. כדי לפרנס כל זה ברווח חייבים לעצור בילד רביעי . כי ילדים גם צריכים יחס ,הורה נוכח . בגיל ההתבגרות גם צריכים פרטיות, כלומר דירה גדולה. וגם מוסדות לימוד שלא נגמרים.

בקיצור זה לא הולך ביחד.

זאת בעייה רצינית

וגם אצל אחיות שלי

וחברות שהתחתנו

ואנחנו נשואים כמעט 20 שנה

החדר שינה איתנו וגם המקרר.

ההורים קנו מקרר מכונת כביסה ותנור

וחדר שינה

ומימנו חתונה ושבת חתן/שבע ברכות

אחכ כבר הכל התנהלנו לבד, מלבד בקניית דירה

אחרי 4 שנים שהיינו נשואעם

צד אחד נתן 80 אלשח

צד שני 100 אלשח

יודעת וזוכרת מחברות סביבי שרב ההורים נתנו יותר לדירה

אצלינו זה מה שההורים יכלו לתת

והלוואי בע"ה שאנחנו נצליח לעזור לפחות ככה  ואולי יותר לילדינו

גם לנו ההורים נתנו לחתונה , את מה שרשמת וממנו את החתונה,

אבל לא נתנו לנו כלום לדירה, חסכנו ב10 אצבעות. ומבחינתי זה ממש בסדר וצריך לדעת ששהורים לא חייבים כלום. אומרת תודה על כל מה שנתנו, ולא מצפה שיתנו מה שאין להם, למשל בדירה....( כי כתבת שקיבלת סכומים, וחברות קבלו הרבה יותר)

*לימדתי את כולם לסרוג גם את הבנים,זה עבד יופי אצלי.

*יצירה מושקעת לסוכות.

*גם קישוט לשולחן לראש השנה

*כנל גם לשבת,עשינו אגרטלים מצנצנות ריקות למשל,חבקים מגלילי נייר סופג,בירכונים,קופות צדקה וכ'ד חילקנו גם לסבתות.

*חיפשנו קרשים מפורקים ברחוב ובנינו אדניות פשוטות,שרפרפים,לא הכל יצא מוצלח אבל הם ממש נהנו.גם נתן להם קצת מושגים

*כולם אצלי שותפים במטבח. מכינים סלטים, מבשלים,שוטפים כלים.

חגים (כרטיסי שנה טובה, קישוטים לסוכה, לימוד הלכות?)

אקולוגיה (ללמוד על זה, להכין יצירות בצורה אקולוגית, ליצור עציצים בצורה אקולוגית)

גמילות חסדים(ללכת להתנדב, להכין עוגיות וברכות לחיילים/אנשים עריריים לפני שבת)

בין אדם לחברו (ביקור חולים, כיבוד הורים) 

חוגים:

אומנות (ציור/ פיסול/ צילום)

מלאכות יד (נגרות/ קדרות/צורפות/ רקמה/ סריגה/תפירה)

בישול/אפיה

טיול

חיות

התעמלות

דרמה/ תיאטרון

נושאים:

חקלאות/ גינון (איך מגדלים חסה ואיך מוסקים זיתים ומכינים שמן זית...)

מדע/ טבע (לצפות בכוכבים, לחקור את החרקים בוואדי הסמוך לבית...)

היסטוריה/ גיאוגרפיה של ארץ ישראל

וואו, זה נשמע השקעה ממש!! כל הכבוד לך!! בהצלחה!!

זה בבית אבל אפשר לעשות גם בבית ספר

משחקי קלפים ודימיון 

משחקים חינוכיים

והוא לא נועד לפרסומות (או להבאת קישורים מכל מיני מקומות).

אבל יש באזור את בני דרום וקבוצת יבנה.

רוצה להוסיף המלצה על היישוב ניצן, שנמצא מעט דרומית לאשדוד, יישוב דתי לאומי בעל אופי פתוח וליברלי, כמו שהכותבת מחפשת. יש משפחות צעירות, ואוירה קהילתית נחמדה.

ההיכרות שלי עם המקום מתוך 2 קולגות בעבודה (אני עובד בתל אביב) שגרים בניצן.

על אחד מהם אני יודע שאישתו עובדת באשדוד, זוג עם ילדים די קטנים (תאומים…)

אם צריך אני יכול לחבר למידע דרך הקולגות שלי בעבודה.

שווה בדיקה

נבקש שגברים לא יגיבו פה בבקשה.

גם יפגע בה, גם רוב הסיכויים שלא ישתנה משהו בעקבות זה. מקסימום היא תאמר לבת שלך לחגור. זו לא אחריותנו לחנך אנשים . ממש מבינה אותך. גרה בעיר , אבל עיר קטנה , לא כבישים מהירים . ואין מצב ליסןע לא חגורים גם נסיעה של 2 דקות. 

לפורום הריון ולידה.

זה פורום שעוסק האימהות לגילאים גדולים יותר, וגם הוא פחות פעיל.

זה מאוד משתנה בין אחת לאחת, וגם בתינוק וההנקה הספציפיים.

לא כתבת באיזה גיל התינוק.

תעשי מה שטוב לך, בלי קשר למה אחרים חושבים.

מזל טוב על סיום מסכת בבא בתרא! זהו הישג מרשים מאוד.

לכבוד המאורע המכובד, הנה כמה רעיונות לעיצוב עוגה המשלבים מוטיבים מעולמה של המסכת:

עיצוב "דף גמרא": הפיכה של העוגה (ניתן להשתמש בדף אכיל מודפס) למראה של דף מסכת בבא בתרא. ניתן להדגיש בצורה ויזואלית את המילים "סליקא לה מסכת בבא בתרא" בפונט בולט ומעוטר.

מוטיב ה"חזקה" או "שותפין": מכיוון שחלקים נרחבים במסכת עוסקים בדיני שכנים, שותפין, וחזקות, ניתן לעצב על העוגה אלמנטים של בתים, חצרות או גבולות (סמליים), שיוצרים מראה של שכונה עתיקה ומזכירים את התוכן הלימודי של המסכת.

עיצוב ספרית ספרים: יצירת "מדפי ספרים" מבצק סוכר או שוקולד, כאשר אחד הספרים בולט ומסומן כ"בבא בתרא", מוקף בספרים נוספים, מה שמשדר את עוצמת הלימוד וההתמדה.

מוטיב כלי הלימוד: עיצוב של שולחן לימוד עם זוג משקפיים, עט נובע (או נוצה), ומסכת בבא בתרא פתוחה מונחת עליהם, כסמל להשקעה והעמל שהושקעו בלימוד.

טיפ למראה נקי ומכובד: שימוש בצבעים קלאסיים כמו כחול, לבן וזהב תמיד מעניק מראה חגיגי ויוקרתי המתאים לאירועי סיום מסכת.

האם תרצה עזרה נוספת בתכנון הפרטים הטכניים להכנת אחת האפשרויות הללו?

עוגה מלבנית ומצדדיה 2 רולדות- כמין ספר תורה

הייתי שם באמצע מחיצה שבורה

ולפיכך האבנים והמקום של שניהם

מניחה שהגעת לפה מהראשי בלי לשים לב.

הייתי בטוח שזה בית המדרש או משהו

שיש בו מין ציור של שער/עמודים.

ממליצה על ד"ר ליאור אדלר.

אגב, בשביל לקבל אבחנה מלאה צריך גם אבחון אצל פסיכולוג (זה אפילו נצרך יותר).

אז אם עוד לא עשיתם, ממליצה על דינה זלזניק בירושלים ועל אליעזר סוקניק בבית שמש.

אנחנו אחרי אבחון פסיכולוגי, מסתבר שיותר קשה למצוא פסיכיאטר מפסיכולוג (לפחות במומחיות הזו)

תודה על ההמלצה, אנסה

אבל כנראה שבשביל באמת להרגיל למשהו צריך להתחיל בגיל צעיר, וכך זה הופך להרגל טמוע...

אני לא עשיתי את זה, ועכשיו אוכלת אותה

גם דוגמה אישית עוזרת. אבל אוחי צריך דוגמה אישית משני ההורים🙈

וחוץ מזה אני חושבת שזה בעיקר אופי...

עשינו מבצע שנקרא מבצע נעליים על החזרת הנעליים למקום

אבל לא יודעת אם יעבוד בגיל הזה

וראיתי שיש גם תמצות שלו בפודקאסט, אם את בעניין

הרגלים אטומיים- ג'יימס קליר

מגנט עם תפילה לבניית בית המקדש, עם הברכות לקבלת פני משיח.

סימניה לספר

בשמים להבדלה אם יש דרך לקשר את זה לשם של הבת/התקופה.

וליום טוב

מחזיק מפתחות

ברכון ק"ש על המיטה

גם רעיון שלא חשבנו עליו

תודה!

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

יכול להיות שזה יותר לילדים אבל שווה לבדוק

יש מלא בספוטיפיי ויוטיוב. תקשיבי שם ותחפשי לה. גם לי יש ילד שלא קורא והתוכן באודיו זה ממש הצלה בשבילו (גם באנגלית).

@שופטים איפה אפשר להשיג את הקלטות שלו?

@אחתפלוס הסתכלתי שם והלכתי לאיבוד מרוב מבחר🤭 אולי יש לך או למישהי אחרת המלצה ספציפית?

@דפני11 אמיתי המספר לא מיועד לילדים צעירים?

@אנוני.מית יש לך המלצה ספציפית? (היא לא יודעת אנגלית)

סיפורי תנ”ך לילדים 

יש עוד מלא. צריך רק לדעת לחפש ואולי שהיא תקשיב לפני אם חשוב לה לבחון תוכן. (יש גם תנך באווירה חילונית וזה לא מתאים לכל משפחה)

לק"י

הבן שלי בן 11 עדיין אוהב. אבל לא יודעת עד איזה גיל זה יתאים.

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה

אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.

אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

גם באותו הזמן.

לי נשמע לחוץ מדי לקיים בנפרד באותו ערב.

מה שראיתי שהרבה עושים

זה מזמינים את החברות שעה קודם ליצירה

ואחכ מגיעים המשפחה.

אפשר לשים שולחן ממתקים לקבלת פנים. זה יעסיק את החברות.

אחכ מתחילים בהרקדה.

אחכ אוכל. דבר תורה, סרטון אם יש וכו'

ושוב הרקדה. וקינוח.

משהו כזה בערך.

ובקשר לאוכל ברוב הבת מצוות שהייתי היה לחברות שולחנות נפרדים וגם אוכל נפרד.

אם זה בופה אז לחברות שולחן אחר בצד אחר של האולם.

הגיוני להביא לחברות שניצל/נקנקיות וציפס וירקות חתוכים נניח או כל אוכל שתחליטי שיוצא לך זול יותר.

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

יצירה

אוכל וריקודים לחברות

ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,

רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.

לק"י

אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.

עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.

אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

או מצגת.

ולהקרין את זה.

הייתי גם בבת מצווה שהילדה לא דיברה אבל צילמה מראש סרט כזה עם אומנות בחול. ודיברה על משהו עם משמעות, אולי השם שלה וכו', לא סוכרת במדוייק. זה היה מאד יפה. אבל אולי יקר יחסית, לא יודעת

מה שעושים זה מזמינים את הבנות כשעה קודם - ליצירה, ומארגנים כיבוד קל.

אח''כ המשפחה מצטרפת ויש סעודה, ריקודים, דרשה...

אם בנות המשפחה רוצות להצטרף, אז שיגיעו מוקדם והגברים יחכו.

אני מבינה שזה חלק מגיל ההתבגרות, אבל זה לא הופך לנחמד יותר.

🫂

זה ההסבר שלך

אמרתי לה- 'כי אני עייפה וצריכה לנוח'

אני לא נותנת הסברים שמצדיקים את ההחלטות שלי

גם כי אין צורך וגם כי זה פותח אפשרות דיון לא רצויה

הייתי עונה בסתמיות 'רואים' 'ככה'

או מתעלמת מהשאלה

תלוי בטון שהיא נשאלה

בדיוקכך.

הבעיה שאנחנו המון פעמים מתנצלות, ממה שאני קוראת אותך את לא חיה את חייך כך ואת צודקת לגמרי, אבל רובינו כן

רוב האנשים מצטדקים וגם מתנצלים כששואלים אותם (ובמיוחד נשים)

כדי להגיב אחרת

צריך להיות מודעים להשלכות התגובה ולהתאמן להגיב אחרת

(זו יכולת נרכשת)

בשיח הורה ילד

זה הכי משמעותי

כי ההשפעה של ההורה על השיח היא כמעט מוחלטת

(בניגוד לשיח בין מבוגרים

ששם ל2 אנשים יש השפעה על השיחה

ותגובה אחרת עוזרת

אבל השיח תלוי גם בצד השני)

משפט כזה היה מוציא אותי מדעתי, כל הכבוד שהלכת לחדר ולא צעקת עליה, אני לא הייתי מצליחה.
 

מאוד קשה לי שהמתבגרות שלי לא עוזרות בבית בכלל. ברמות שמזעזעות אותי. אצלנו שיחות הבהרה עוזרות, לצערי לזמן קצר מדי...

מציעה לשבת איתה לשיחה ולשקף את המצב מהצד שלך, למשל מה את עשית מהבוקר ומה היא. וכמה היא מקבלת מהבית ולא נותנת. (ארוחות, שימוש בכלים שמישהו צריך אח''כ לשטוף, קניות, הסעות, כביסות וכו') האמת שבעיני זה משפט כל כך חצוף, שהייתי מבהירה בהזדמנות קרובה באופן חד משמעי שלא מדברים ככה לאמא. ושלראות סרט זה הרבה פחות חמור מגאווה וחוצפה... אבל איך שאת מכירה אותה ואת הדינמיקה בבית, תעשו מה שנכון לכם

את אמא מדהימה, שהצלחת לא להגיב לה! אני בטוח הייתי מתפרצת מיד...

האמת, שאולי במצב כזה לא נכון להתאפק, וכן צריך להעמיד אותה במקום מיד - לא מתוך התנצחות, אלא פשוט כהעמדת גבולות, שלא מדברים ככה לאמא בשום אופן.

מניחה שזו לא פעם ראשונה שהיא אומרת פנינים כאלה... חיבוק לך❤️ אולי אחרי המלחמה כדאי לשקול הדרכת הורים, כדי לדעת איך להתמודד מולה...

אני כן חושבת שצריך לדבר ולשתף, אם קשה בשיחה אפשר במכתב, בסוף אנחנו אחראים על החינוך ואם לא תספרי לה שנפגעת ושזה ממש לא היה במקום איך היא תלמד?

כשהיה לי מקרה דומה והייתי עצבנית ביקשתי מה AI לנסח מכתב ודייקתי אותו עד שהיה נראה לי קולע.

לא בהכרח שזה יעזור ויהפוך אותה 180 מעלות אבל אותי זה הרגיע שעשיתי את ההשתדלות שלי, כי למרות שאני טיפוס  שנמנע מויכוחים יש מצבים שזה הכרחי..

תקראי לה לחדר לשיחה ותלמדי אותה

שכדי ליצור אמא רגועה עם כוחות

אמהות צריכות לאכול אוכל איכותי גם אם זה במחיר סרט.

ושאם יש לה ביקורת שתתכבד ותשמור על האחים או שתעזור קצת כדי שלא תקרסי כשהפרינססה מסתובבת עם חברות.

סתם. לא יודנת כמה חכם להגיד את זה אבל אני מבינה אותך כל כך ושולחת חיבוק.

הייתי בהדרכת הורים ספציפית עליה, כי היא באמת ילדה שמאתגרת אותי באופן מיוחד (בעלי טוען שזה בגלל 'היא ממש דומה לי. אני לא רואה את זה, אבל כן מעריכה את הדעה שלו, אז כנראה שיש בזה משהו).

אולי אני צריכה לחזור, כי זה כן הועיל לתקופה מסוימת, ועכשיו אני מרגישה ששוב אנחנו מתרחקות.

וכמובן שהחופש הזה שלה, מול כמות העבודה שלי, לא מוסיף רוגע. זה מתסכל ברמות.

אבא שלה באמת מצליח לגרום לה לעשות דברים.

אבל כשהוא לא כאן, אני לא.

היה לה בעקרון תפקיד מוגדר, היא פשוט לא היתה עושה אותו. כשהיינו מתעקשים, היתה עושה עקום בצורה שיותר פוגעת ממועילה.

הקטע שבעלי מצליח להוציא ממנה קצת עזרה (עם תלונות, אבל לפחות משהו), לכן ברור לי שהנקודה היא הדינמיקה ביני לבינה.

אנחנו כהורים אשמים בזה.

אנחנו כל הזמן משדרים להם כמה דברים בעייתיים

1) הורה צריך להכיל כל הזמן

2) הורה הביא ילדים לעולם כך שכל התחזוקה היא בעייה שלו והוא צריך להתמודד עם זה

3) מותר להשתגע בגיל ההתבגרות

4) הורה צריך להיות תמיד חינוכי, נחמד וכספומט

5) אין ילד רע, יש ילד שרע לו

6) הורה צריך להיראות טוב ,לשדר שמחה ולהיות מוכן לכל תרחיש

7) העיקר שילד ישתף אותנו

8) מערכת החינוך לא טובה

9) מורה צריך למצוא גישה לכל ילד ולתת יחס אישי

10) צריך לאהוב את הילד בלי תנאי

יוצא שילדים מקבלים מסר שהם לא אשמים בכלום אף פעם , לא אחראים על שום דבר והורה צריך לשמוח כשבכלל משתפים אותו. וגם אם הם עושים בעיות , הורה עדיין חייב להם כי הוליד אותם.

ומה טוב בכלל בחינוך ביתי או חיתול רב-פעמי? 

אבל פחות אהבתי את הקביעה של "אנחנו ההורים אשמים בזה"...

אשמה עצמית לא תוביל לשום מקום בשום מצב.

יש דברים שאפשר לשנות בהתנהלות ובדינמיקה כדי לנסות לשנות, אבל יש גם אופי מולד של ילד, שההורה לא אשם בו... (וגם הילד לא, כמובן, וצריך לעזור לו ולכוון אותו לטוב - ככל האפשר)

נכון זה לא אשמת ההורים זה אשמת התרבות

ההורים שלי לא שידרו לי את רוב הדברים שהיא כתבה, בכל זאת איכשהו קיבלתי את זה מהסביבה

והתפיסות האלו יצרו לי ביקורות שונות על ההורים שלי (מודה בצער)

אין ספק שאם גם ההורים מושפעים מהחשיבה הזאת זה יותר רציני

סליחה על הפלישה, תגובה גאונית. ומאד מעוררת מחשבה

קודם כל כואב לקרוא את זה , ואין ספק שאת חשובה קודם כל ורק שתשקיעי בעצמך יהיה לך את הסבלנות להשקיע באחר(:

אז לא להזניח את עצמך תמיד לחשוב עליך , גם בנקיונות גם בבאלגן .

5 דק קפה לפני עם עוגה .. לשבת בחוץ לשמוע רגע שיר שאת אוהבת .. זה לא חייב להיות הפסקות של חצי יום. ( וגם זה מותר )

לגבי הבת שלך 2 דברים

1. היא מנסה לדבר איתך ( גם אם עקום , היא רוצה תשומת לב , לפעמים ילדים עוקצים דווקא במקום שכואב , כי כואב לה משהו , בדרך כלל זה שלא רואים אותה מספיק .. תנסי מתי שאת נינוחה ואין לך עומס לדבר איתה ככה בכיף. . ובלי מגננות .

2. יש פה גם חוסר כבוד , זה לא אומר שהיא רעה זה בדרך כלל אומר שעובר עליה משהו , אבל זה לא צריך לצאת עליך .

תגידי לה אני מבינה שחשוב לך החינוך שלהם ( באמת ולא בציניות) עם זאת תביני שאת מתנהגת בחוסר כבוד את קודם כל מזלזלת בעצמך ובי כאמא 

( גילוי נאות אמא אני לא , אבל עבדתי מלא עם ילדים ונוער עם בעיות התנהגות)
 

באמת אחרי שנת לילה אני מבינה שהיא רצתה לקבל קצת זמן של קשר ויחס.

אולי היא קיוותה ששמתי לאחים שלה סרט כדי שאוכל לדבר איתה רגוע, והתאכזבה שלא זו היתה הסיבה...

האמת שמהחוצפה עצמה אני כבר לא מתרגשת.

מבחינתי זה כמו שלקטן בורח לפעמים פיפי- מתחלקות לה אמירות פוגעניות, אני הולכת עד יעבור זעם.

היא יודעת מה מותר להגיד ומה לא, ובדרך כלל אני לא כזה מתרגשת מפליטות פה שלה (אבל, כמו שכתבתי למעלה, זה גם היה משהו קיצוני, וגם היא תפסה אותי בזמן שגם ככה הייתי על הקצה).

לפחות עברנו את השלב שהיא אומרת את זה בצרחות...

בטח בזמן הזה. היו לנו לא מעט פיצוצים קולניים עם המתבגרים (בעיקר אחת מהם) כולל בדיוק בשנייה שאחותי הגיעה לקחת משהו ושמעה צרחות הדדיות, זה לא ממקום שאומר שזה בסדר, רק לנרמל שזה קורה ולכולם, כולנו על הקצה

אני חושבת שטוב שאת דואגת לעצמך, וזה גם אולי לא סבבה שהיא קמה מאוחר, אבל הרבה נוער בגילה קם סופר מאוחר.

 צריך למצוא זמן רגוע לדבר איתה לשמוע מה יושב עליה ולמסות למצוא דרך להציב דרישה וגם לראות אותה.

בהצלחה יקרה!!!

יש כל כך הרבה דברים הישרדותיים, sos שחייבים לעשות בדחיפות- שאין זמן לילדים שהם לכאורה עצמאיים ומסתדרים לבד.

אולי זאת היתה קריאת השכמה לראות אותה יותר.

מצד שני, בכנות, איפה אני מכניסה גם את זה ללו''ז???

אוף.

קשה להיות הורים במלחמה.

אם תצליחי למצוא אפילו כמה דקות, רצוי בשעות הלילה שהקטנים כבר לא מסביב, לדבר איתה טיפה, ובעיקר להקשיב לה, זה מצוין. תנסי, רק אם יתאפשר.

זה באמת באמת קשוח

קודם כל נשמע מתסכל ומקומם

הקושי של הזמן הזה והעומס

זה שהגדולה מרוכזת בעצמה, וגם מבקרת, ולא מושיטה עזרה

תחושה שהאמא השניה מורידה אותך

ממש ממש קשוח.

בסוף הכל יושב על החוויה שלנו בתוך עצמנו,תחושה שאולי לא הצלחתי או לא הייתי אמא מספיק טובה היוםוהיא מכאיבה, ועוד יותר אם מישהו מגרד אותה, ופי כמה כשמסובבים את הסכין.

תחבקי את עצמך, תכאבי את התחושה,

ותזכרי שלמרות שזה מה שאת מרגישה כרגע,

הכל בע"ה יעבור ואת בוודאי אמא נהדרת ומשקיעה.

אחרי שתעבדי את מה שנגע בך וטלטל אותך, נשמע ששווה לתפוס שיחה עם הבת על הציפיה שלך ממנה, ובכללי על התחושה ואולי גם על האמירה הזאת (נשמע שגם לה יש תסכולים מסויימים, ושווה אולי לאפשר לה לשוחח על זה כשתהיי פנויה לשמוע)

עושים אולי גם שיקומיים, לא בטוחה

לרוב שיש שאלה רגשית עמוקה

עושים אבחון עם כלים רגשיים וגם מבחן אינטליגנציה 

ספציפי לאוטיזם עם כלים מותאמים.

שזה נערך ע''י התפתחותיים, קליניים של הילד וגם שיקומיים החינוכיים שעברו הכשרה 

אבל בפועל האבחון הזה לא אבחן אוטיזם (צריך אבחון אדוס בשביל זה).

כך שאם זה החשד אצלכם - עדיף ללכת ישירות לאבחון אדוס אצל פסיכולוג שמומחה בזה... (וצריך גם לאבחן אצל פסיכיאטר)

אצלנו שמנו דגש על הארגונים הרעיוניים - לימוד על קבלת עול מצוות, על משמעות השם...

האירוע עצמו היה מחולק אצלנו לשניים - למשפחה ולחברות (כי הכלל בבית הספר שלה שעושים אירוע נךרד לחברות במסגרת בית הספר).

לחברות היא חגגה עם עוד שתי חברות - התחלקנו באוכל, הבאנו סדנת יצירה והיו ריקודים ומעין חידון במצגת.

למשפחה חגגנו באולם קטן (סגרנו איתו כחודשיים לפני, נדמה לי) כי יש לנו משפחה קטנה. אחי (נגן מקצועי) ניגן קצת (אבל לא היה ממש ריקודים, כי לא היו חברות), צלם לא הבאנו (בני משפחה צילמו קצת), היה אוכל מקייטרינג שהגשנו בבופה, והיה שיר שהאחים שרו לבת המצווה בליווי מצגת.

אחרי האוכל ודברי התורה של הגברים, התחלקנו לגברים ונשים - הגברים הלכו לחדר אחר ושמעו שיעור מבעלי (שקשור לבת המצווה) והנשים נשארו באולם ועשינו יצירה קטנה, ובת המצווה נשאה דרשה ורקדה ריקוד מיוחד שחיברה.

אצל הבנים היה קצת אחרת, כי אצלם החברים כן הגיעו. היה אוכל מקייטרינג בבופה והיו ריקודים אמיתיים (אחי ניגן) והיו דרשות וגם שיר שהאחים שרו (בלי מצגת).

בעריכת האולם נעזרנו בשכנים (בבת מצווה ובבר מצווה הראשונה) שנידבו את עצמם לכך ובבר מצווה השנייה חברות של הבת שלי באו לערוך ושילמנו להן בהתאם.

גם לנו יש בת מצווה בעוד קצת פחות משנה

הנערונת הנוכחית קצת שונה מאחותה, ויכול להיות שהיא תרצה קצת יותר "הפקות". אבל עוד לא העמקנו בזה יותר מדי... (יש לנו יותר מדי על הראש🙈)

בעז"ה.

הספקתי לסגור רק מעט מאוד דברים...

מבחינת עלויות משתנה מאוד בהתאם לאופי האירוע. אצלנו במשפחה חובה שהאירוע יהיה ברמה, עם אוכל איכותי, מעוצב ובאולם.

עשיתי חישוב גס שיעלה 40-50 אש"ח, עבור אירוע של משפחה וחברות. כ130 איש

לא שאני מבינה בזה יותר מדי, אבל זה מרגיש לי מחירים של חתונה🙈

מקווה שתעמדו בזה ובעיקר שתהיה שמחה בלב שלם!❤️

40 אלף שח?

יאללה, שתכנס לנועם עול מצוות מתוך בריאות ואושר.

מקווה שהיא יודעת להעריך...

הכנסת אותי ללחץ עם הסכום הזה

לערוך אירועים מפוארים...

אנחנו שילמנו על הבת מצווה של הבת שלי לא יותר מ-3000 ש"ח, אם אני לא טועה. (לא מחשבת את המזכרת שהכנתי, שהייתה יקרה יחסית, אבל היא סתם שיגעון שלי אישית. אפשר לעשות משהו הרבה יותר פשוט)

הבר מצוות עלו יותר, כי יש גם תפילין וגם קידוש וארוחות בשבת, אבל הגיעו אולי ל-10000, לא נראה לי שיותר... (המחירים המדויקים נמצאים אצל בעלי, אז אני לא בטוחה עד הסוף)

אירועי בר מצווה בסכום באיזור 20 אלף כולל הכל (משפחה/ חברים/ עליה לתורה)

אירועים ברמה יחסית גבוהה

40 זה אכן גבוה לאירועים כאלה

אבל מורידים דברים.
רמת האוכל
כניסה מפוארת
אולם זול ופשוט יותר
דיג'יי מתחילה (או סתם מוזיקה במערכת הגברה שאת מארגנת)

בלי בוק בת מצווה
צלמת מגנטים זולה באירוע.

ב"ה יש חיסכון לאירוע, ואנחנו בתקופה מאוד עמוסה, אז מעדיפים לשלם ולהוריד דברים שאולי היינו יכולים לעשות לבד.

אבל זה מאוד תלוי משפחה. האירועים חייבים להיות ברמה גבוהה, זה מעליב את ההורים להזמין לאירוע שהם מרגישים שמבייש אותם- מצד השני- המתנות בהתאם. מגיעים לסכום מאוד גבוה ממתנות, האירועים מכסים את עצמם בד"כ (וב"ה לא מסתמכים על זה)

אם זה היה תלוי רק בנו הסכום כנראה היה נחתך בחצי, אבל זה מגוון רחב של שיקולים.

בעז"ה שנצליח גם להעביר את התוכן והאווירה ברמה גבוהה ומכוונת מטרה, להצליח להכניס אותה לעול מצוות באורות גבוהים.

ערכתי שתי בת מצוות, עלה לנו בין 6 ל- 8 אש''ח.

לא הייתי מגדירה כ'רמה גבוהה' (נגיד, באחת מהם לא הבאתי די ג'יי, ורק שמנו שירים ברמקול, ובשתיהן הבאתי קייטרינג רק לחלק מהאוכל וחלק הכנתי לבד),

אבל כן היה כיף, נעים, טעים ומכובד בהחלט.

אומרת לה' תודה שזו החברה שבה אני חיה...

זה נשמע לי ממש מוגזם.

הארוע שלנו היה מכבד מאד. בסכום פחות מחצי ממה שחישבת

זה מן הסתם גם קשור לחברה שנמצאים בה.

אבל גם לבת שלי היו סגנונות שונים של בת מצוות לחברות שלה. כאלו שעשו באולם יישובי, וכאלו שעשו באולם אירועים רציני יותר. כאלו שעשו עם סדנה, וכאלו שלא. כאלו שהזמינו דיגיי'ית, כאלו שהזמינו נגנים, וכאלו ששמו רצועת מוסיקה עם הגברה. יש מי שמוציאים כסף על עיצוב האולם, ויש מי שמעצבים לבד. יש מי שלוקחים צלם שיעשה גם סרט, יש מי שלוקחים צלם למגנטים, יש מי שמצטלמים במיוחד 'בוק תמונות', ויש מי שרק לוקחים צלם שיצלם קצת באירוע עצמו בלי תוספות. יש מי שמזמינים גם חברים של ההורים, משפחה מורחבת (כולל בני דודים של ההורים), ויש מי שמזמינים רק משפחה קרובה וחברות. וכו'...

אנחנו שכרנו את האולם בישוב (1000 ש"ח)

לקחנו צלם עם מגנטים (היה חשוב לבת שלי)

עיצבנו לבד את המקום (עם פריטים לעיצוב שהזמינו בשיין, בתוספת דברים שיש פה בגמ"חים בישוב - מפות קטיפה, קשת בלונים), ושילמנו תוספת לקייטרינג של כמה מאות שקלים שכללה גם עיצוב של השולחנות (שהם עשו ממש מהמם) וגם שירותי עריכה לפינוי וכו' (גם גם ארזו לנו את האוכל שנשאר כדי לקחת אחר כך הביתה).

שמלה קנינו יד 2 (יש גם גמ"חים)

מוסיקה - לקחנו רצועת השמעה של שירים לריקודים שאחת החברות שלי עשתה לבת מצווה שלהם, והשמענו עם הגברה (שלקחנו מהגמ"ח בישוב).

עוד כמה הוצאות קטנות יחסית - ברכונים עם הטבעה למזכרת (לא חובה, אנחנו רצינו), מישהי שעשתה את התסרוקת, בגדים לי ולאחים.

לא יודעת כמה בדיוק יצא לנו. מעריכה שלא יותר מ10,000 ש"ח (רוב התשלום היה על הקייטרינג לדעתי).

עשינו גם סרט עם שיר בשבילה. אבל זה אני עשיתי לבד (עם קצת עזרה מהמשפחה) אז לא עלה כסף. וגם סרט עם תמונות שלה מהילדות, שהיא ערכה ואני קצת עזרתי.

יש שעושים הפקה והעלויות בהתאם

ויש שעושים רק עם החברות ואז למשפחה משהו מצומצם

אנחנו עשינו לחברות ולסבא סבתא משני הצדדים תיכננו ארוחה אצלנו בבית עם ברכות ומתנות (מי שירצה..)

אני גרה במקום בו המנטליות היא להשקיע בתוכן ופחות במסביב ובהפקות הענק..

גם לי כבת מצוה לא עשו הפקה וב"ה לא חושבת שיש לי חסכים רגשיים..

העולם הזה של הבת מצוה הוא ענק. בעיניי קודם תמקדי מה את רוצה

ובהתאם תחפשי אנשי מקצוע

אל תנסי להתרשם מכל מה שיש לאינטרנט להציע כי זה באמת בלי סוף

אני זוכרת שלי באמת לא חגגו בת מצווה. היינו 3 בנות ולאף אחת מאיתנו לא חגגו.. אבל גם במסגרת הכיתתית, לא היו הרבה בנות שחגגו להן בת מצווה... ממש בודדות...כאילו זו הייתה הנורמה, אז לא הרגשתי שחסר משהו...

למה אני כותבת זאת,

כי היום כשהבת הבכורה שלי בכיתה ו' והיא אמורה לחגוג אחרונה, בשנה הבאה בעזרת ה', היא הולכת לכל כך הרבה אירועי בת מצווה שכל אחד שונה מהשני... הרוב חוגגות באולם של בית כנסת, כי באמת החגיגה זה רק לבנות הכיתה ובנות משפחה.. אין בנים באירועים אלו. ומאירוע לאירוע משתנה לה המחשבה מה היא רוצה לחגוג ובאיזה אופן.. היא מתרשמת מכל מיני סוגים וכו..

אולי רק 2 חברות חגגו ממש באולם, אבל זה כי אחת מהן היא בת יחידה אז ההורים עשו הפקה מכל הכיוונים והזמינו עולם של אנשים, לפי מה ששאלתי אותה מבחינת כמות האנשים..

מציינת ששתי הבנות האלו למדו איתה בביהס אחר  שלמדה בו פרק זמן קצר עקב אירועי מלחמה וכו..

הבנות בכיתתה חוגגות באולמי בית כנסת, שתיים חגגו במסעדה..

היא יודעת שנחגוג באחד מאולמות בתי הכנסת, והשאר נתכנן ונראה מה מתאים.. יש בנות שהקליטו שיר כניסה והייתה גם עמדת כניסה עם בלונים וכו.. מזמינים קייטרינג שלדעתי הוא רוב הסכום..

אני אכין לה אלבום בת מצווה, כלומר אצלם בכל מיני מקומות יפים ואעצב לה אלבום דיגיטלי, אדפיס שיגיע בזמן..

במקביל אפתח חלק מהתמונות ואדביק לה באלבום מעוצב ידני שהבנות יכתבו באירוע.. אעצב לה מצגת בקנבה של תמונות שלה מהילדות עד הלום..

מבחינתי, העיקר זה התוכן של בת המצווה ולכן חושבת,

אחרי שתעשה את הכניסה היא תגיע לשולחן שבו כבר יהיה לה בצק מוכן להפרשת חלה.. לפני זה נברך אותה, אבא ואני, באיזשהו שלב היא תגיד את דבר התורה שלה- דרשה, לפני או אחרי ההפרשת חלה...

מבחינת מוזיקה, צריכה לדאוג לכך..יש פה מישהי שהרבה לוקחים אותה, ככה הבנתי מאמהות שחגגו כבר לבנות שלהן, שהיא עושה גם את המוזיקה וגם מצלמת מגנטים במהלך האירוע..

ומזכרת בסוף, ראיתי בשיין כל מיני רעיונות.. עדיין לא סגורה על משהו.. מזמור לתודה כבר קיבלה בכל כך הרבה וריאציות וצורות.... שמנסה לחשוב על כיוון אחר...

אני יודעת שיש בנות שאמהות סגרו להן רבנית שתבוא לעשות להן הפרשת חלה, ויש שסגרו איפור ותסרוקת...

ויש אחת שהזמינה כל מיני בגדים לצילומים במקומות שונים בלבוש שונה...

יש אחת שחגגה ועשתה חינה ועשו לה טקס של קבלת תכשיטי זהב מהסבתא..

אחת אחרת עשתה סדנא יצירתית בבית לחברות, וחגגה עם המשפחה המורחבת במקום אחר..

ויש בנות שלא חוגגות, הן עושות טיול משפחתי...

זה באמת עולם ומלואו..

רק שנזכה להכניסן לקבלת עול המצוות בשמחה ובאהבה לכל החיים ומקווה ממש מתוך פשטות וצניעות