פורום אימהות השלב הבא (עמוד 1)

בקשר לברכונים - אולי פשוט לעצב הכול לבד ולהדפיס בבית דפוס רגיל?

איך הולך להיות מבנה החגיגה?

את רוצה רעיונות טכניים או "רוחניים"?

לגבי הברכונים - חשבתי על זה, אבל קצת מלחיץ אותי לעשות את זה בלי ניסיון...

אולי נוותר על הרעיון, אם נראה שזה מסובך מידי.

התכוונתי בעיקר לטיפים טכניים.

מבחינת התכנית - חשבנו על ארוחה (קייטרינג), דבר תורה, סרטון עם תמונות שלה, אם נצליח - סרטון של שיר שהמשפחה תכין לה (זה עלי... צריכה לחשוב על בסיס איזה שיר לכתוב), וריקודים (צריכה לברר לגבי מוסיקה).

עוד כמה זמן הבת מצווה? כדאי להתחיל להכין את הדברים לפחות חודשיים מראש,עדיף שלושה-ארבעה חודשים לפני.

ומה בקשר לביגוד? גם זה כדאי לעשות מראש (במיוחד למי שלא גר בעיר).

זה יהיה קצת לפני חנוכה בעז"ה.

צודקת לגבי הביגוד, זה באמת המשימה הבאה.

לסגור צלמת ודייג'י אם אתם רוצים.

בנוסף, אם אתם חושבים לעשות בוק, אז עכשיו זה הזמן.

להגיד למשפחה וגם לחברות לשריין את התאריך, עוד לפני שאתם שולחים את ההזמנה.

ולגבי בגדים מציעה ממש ממש להזדרז. עוד מעט נכנסים לחורף והמלאי בחנויות יורד פלאיים. עכשיו עוד יש דברים מהחגים.

אנחנו חגגנו 2 אירועים בחורף, עברתי מלאא חנויות והיו מאוד קשה למצוא שמלות לילדות. 

אמנם לא עשיתי שילוב נוסחים אבל פעם עשינו גם כזה אולי אמצא את זה

עוד מישהי שעשתה את זה אמרה שהיא יכולה לייעץ לי, אז אני אדבר איתה בינתיים, ואפנה אלייך אם יהיה עוד צורך...

ממש תודה!

כאן או באישי.

תודה רבה!

ברכת המזון/הדלקת נרות חנוכה/משהו דומה

מאיפה הבאת את הטקסט?

ואיך יודעים שזה פורמט להדפסה? (ואיפה מדפיסים)

צריך מנוי בתשלום לקנבה?

תודה! 

תחליטי באיזה גודל את רוצה

ומורידים את זה בקובץ איכותי להדפסה.

לי באמת יש מנוי בגלל העבודה

המנוי הבסיסי- קצת יותר מורכב לעשות בו דברים כאלו

כי הרבה גופנים וגדלים ואפשרויות סגורות בו.

מדפיסים בכל בית דפוס שהוא.

בסוג הדף ובעובי שאת בוחרת.

הייתי מבררת דווקא בבתי דפוס באיזור ולא בחברות של הדפסת ברכונים

זה לא בהכרח יהיה יקר יותר.. והאפשרויות עיצוב הרבה יותר רחבות.

שהם רוצים.

בגדר של "צריכים" יש:

דברים ללימודים (כולל מתנות למורים/מדריכים וכו')

ביגוד שבעינינו נצרך

אוכל וממתקים שבעינינו נצרכים

נסיעות וכדומה.

בגדר של "רוצים":

מיני מתיקה שמתחשק להם לקנות

בגדים שהם בגדר פינוק בלבד (כמעט ולא קורה, האמת)

מוצרי מתנות וכאלה (למשל, אם מתחשק למישהו שתהיה לו מצלמה או איזה משחק שווה).

כמובן, זה עדיין נזיל, ויש דברים שנתונים ל"ויכוח" לפעמים...

ומצד אחד אנחנו קונים להם גם בעצמנו מתנות (לימי הולדת וימי כיף וגם כפרסים), ומצד שני - מבקשים מהם שיתייעצו איתנו על קנייה שהם עושים בכספם (כי אנחנו לא רוצים שיקנו ממתקים בלי סוף או כל מיני משחקים יקרים ולא שימושיים או לא חינוכיים).

בעבר היינו גם נותנים דמי כיס, אבל הם מקבלים מתנות מכובדות בימי הולדת וגם בחגים (מסבא וסבתא), אז אנחנו לא רואים בזה יותר טעם...

הגדולה גם עובדת. (והתאומים גם עבדו בערך באחת מהחופשות...)

אני עוד לא בשלב ממש

אז עונה קצת בכובע של אמא וקצת בכובע של מתבגרת/אחות למתבגרים..

באיזור גיל 6 של הבן שלי הוא התחיל לרצות לקנות כל מיני דברים והרגשנו שיהיה נכון שיהיה לו סכום כסף סמלי שהוא יוכל לשלוט עליו ועל הבחירות מה לעשות איתו.

אז כרגע הוא מקבל דמי כיס חודשיים- שקל לכל שנה שהוא השלים(כלומר הוא עכשיו בן 7.4 ומקבל 7₪ בראש חודש) הוא יכול לעשות עם זה מה שבא לו בגדול, אבל אנחנו כן דורשים ממנו לשתף אותנו בהחלטות ומייעצים ומתלבטים איתו. גם נגיד עודדנו אותו לחסוך כמה חודשים כשהוא רצה משהו מסוים יקר יותר, ולהחליט אם הוא מעדיף לחסוך את כל הסכום וככה להגיע למטרה מהר יותר, או לחסוך פחות וכן להשתמש מעט גם לדברים אחרים בדרך(הוא מאוד טוב בחשבון אז היה נוח לעשות איתו את החישובים והמחשבות.. ההחלטה בסוף הייתה לגמרי שלו)

חושבת שזה מאוד בריא לילד להכיר את הבחירות וסדרי העדיפות האלה

אנחנו מאוד מדברים את זה בבית, בהקשר של שפע-

יש לנו ב"ה מספיק לקנות כל מה שנרצה(בהקשר של ילד לפחות) אבל אנחנו מחליטים על מה אנחנו רוצים להוציא כסף

אם לקנות את זה או לקנות משהו אחר או לחסוך למשהו גדול יותר או לתקופה אחרת.. זה ממש נמצא על השולחן וממש לא מתודעת חוסר אלא להפך, מתודעה שב"ה יש לנו הכל ויש לנו אפשרות לבחור הכל ואנחנו בוחרים לאיזה כיוון ללכת

עד כאן השנקל החינוכי שלי

מכאן מצד המתבגרת-

אצל ההורים שלי לא היו דמי כיס בכלל

התחלתי לעבוד בגיל מאוד צעיר(10 בערך, בייביסיטרים)

ההורים שלי דאגו לכל מחסורינו, ביגוד שיהיה מספיק, טלפונים, שפע אוכל בבית כולל אם ביקשנו דברים מיוחדים, כלים, ציוד שיער כללי(גומיות סיכות קרמים מברשות וכד'), הגיינה בסיסית

אבל דברים מעבר כן היה מצופה ממנו להשתתף/לשלם.

למשל אם הייתי בתור נערה הולכת לעיר עם חברות לקניות

אמא שלי הייתה נותנת לי סכום מסוים אחרי שהיינו יושבות יחד וחושבות מה חסר לי וכמה בערך אני משערת שיעלה וכמה מבחינתה מתאים לה להשקיע בזה..

נניח חסרה לי שמלת שבת, אחלה, היא נותנת לי עד 180. אם אני רוצה להוסיף עוד-בכיף, לגיטימי.

בנוסף היא הייתה נותנת לי קצת לאוכל וכזה.. לא סכום ענק אבל כן סכום סביר ושוב אם הייתי רוצה לקנות עוד ושטויות-בכיף, עליי.כנל נגיד אם רציתי סיכה מיוחדת או איפור או בושם..

לדעתי זה איזון הוגן ונראה לי שגם לרוב האחים שלי זה היה נראה הגיוני. יש לי אחות שכל הזמן מתלוננת שההורים לא מבינים כמה דברים עולים היום אבל לדעתי היא קצת מקצינה כי היא בת 16🫣

זהו תכלס זו גישה דיי דומה אבל לא לגמרי..

אבל, לפחות אצל הילדים שלי בינתיים זה נראה שקשה להם ההבדל הזה מתי זה כבר יותר מדי וראוי שישתתפו או את העניין של הגבלת סכום. אבל יכול להיות שלא ניסינו מספיק פעמים.  גם העניין שאין סכום מוסכם מונע מהם בעצם לעבוד על תקציב ולחסוך..

מצד שני אני פחות מתחברות לדמי כיס ותכלס הם יכולים למצוא במה לעבוד אם ירצו

והיה המון שיח

אבל גם אמא שלי הייתה מאוד יציבה בעמדה שלה

סתם אני אתן לך דוגמה לשיחה

-אמא אני נוסעת מחר עם חברות לעיר לקנות בגדים ואני גם חייבת מגפיים! אפשר כסף??

-אוקי.. מה את צריכה לקנות? איזה בגדים?

-אמממ.. יש לי רק שמלת שבת אחת שטובה לי! אני חייבת עוד לפחותתת ארבע שמלות שבת!

וגם אין לי קרדיגן יפה לאולפנה

וגם החצאית נפנף שלי נקרעה אני חייבתתת חצאית חדשה

ועוד רגע חורף אני חייבת גרביונים נורמליים..

-רגע רגע.. טוב תקשיבי. ארבע שמלות שבת זה יותר מידי בבת אחת.. אבל אם תמצאי שתיים ממש טובות במחיר שיושבות עלייך יפה אז בשמחה. אז כל שמלה עד 150 או שמלה אחת עד 200. אני לא מוכנה לשלם יותר מ200 לשמלה שהיא לא לאירוע.

-אוףףף אבל אמא זה ממש מעצבן לחפש שמלה בכזה מחיר נמוך!! אין לי סיכוייייייי

-מבינה, אבל זה התקציב שלי. עכשיו סוף עונה בהרבה חנויות אחרי החגים, אני מאמינה שתמצאי משהו יפה.. ומה עם השמלה שקנינו לפני ראש השנה?

-אבל יש אותה גם לשירה!

-מה לעשות, ככה זה כשקונים במעצבות המוכרות...

קרדיגן עד 50? סבבה? אם לא תמצאי נקנה בשיין.

כמה עולה חצאית נפנף?

-אממ 50 60 כזה

-וגרביונים זה דחוף? אולי תקני אחד שניים שלא תתקעי ובואי נזמין עוד שיהיה כשממש יהיה חורף

חוץ מזה מגפיים עד 200..

אז זה אומר שאת צריכה 650 מקסימום.. ואני אתן לך עוד 25 לאוכל הרב קו שלך טעון?

תחזירי לי את העודף של מה שלא מצאת...

והיא הייתה דורשת ממנו פירוט מה קנינו ובכמה ומה העודף לא יכולנו למסמס את זה

כן הרגשנו שהיא מפרגנת לנו לנסוע אבל עם גבול וגם זה גרם לנו להתנהל בביקורתיות כלפי הכסף..

עם ההורים

וששיחות כאלה תמיד הסתיימו בטוב סבבה ולא בצרחות של "לא בא לי ללכת ככה זה מביך את לא מבינה כלוםםם" וטריקת דלת

אבל היום אני ממש רואה איך ההתנהלות שלהם הייתה טובה ומאוזנת.

אנחנו זורמים עם הבקשות שלהם רוב הפעמים

אין להם בקשות חריגות

בעיניי לא לומדים התנהלות עם תקציב מסתם התנסות בכסף

אלא מלימוד יסודות של התנהלות כלכלית

אצלי לומדים מגיל צעיר התנהלות נכונה

שההוצאות צריכות להיות פחות מההכנסות

שלא קונים כי צריך אלא

רק כשיש כסף אפשר לחשוב מה צריך

אני משתפת בסכומי ההכנסות ההוצאות החסכונות וההשקעות

בשיקולים כמה להכניס/ להוציא/ להשקיע

בינתיים 2 ילדים כבר גדולים ומתנהלים לבד עם התקציב שלהם בצורה נכונה (אחד עם כרטיס אשראי ושני עם מזומן

הכסף שלנו אבל הם מתכננים לבד הוצאות שוטפות)

אבל אצל ההורים שלי הם פחות בקטע שנלך לעבוד וב"ה יש להם כסף להוצאות מיותרות, אז כן קנו לנו את רוב הדברים שהיינו צריכים ופרגנו לנו לפעמים בסתם כסף (נגיד הייתי צריכה מתנה לסוף שנה 10 שקל אז בגילאים גדולים יותר היו מביאים לי 20 ואומרים לי לשמור את הכסף), אבל על דברים גדולים יותר או משמעותיים יותר עם היו משלמים רק עם סיבה- מתנת יומולדת או מבצע מיוחד

זכורה לי ממש תקופה ארוכה שאחים שלי היו אוספים נקודות על עזרה בבית לימודים וכדומה בשביל לקנות משחקים שהם היו רוצים... בעיני זו אחלה דרך לגרום לילדים קטנים שלא יכולים לעבוד או שאתם לא רוצים לתת להם דמי כיס להרויח בעצמם את הזכות לקנות דברים שיוצאים מהרגיל

קודם כל עשינו להם כלל: מה שקשור ליציאות של כיף עם חברות, ימי הולדת, מתנות קטנות לחברות, ספר חדש שיצא או סתם אייס קפה שמתחשק לה באמצע יום, זה מכספם האישי

כל מה שקשור לביגוד, פלאפון, הוצאות בית ספר כולל טיולים, ציוד למחנה, ממתקים וכו' כמובן מביאים להם ובשמחה

מדי פעם אני מגניבה להם קצת כסף לפינוקים סתם כי אני אוהבת אותם ובא לי לפנק.

כשהתחשק לבת שלי בגד שחשבתי שזה מיותר, נתתי לה סכום כסף ואמרתי לה שתשלים כרצונה מכספה האישי.

ואפשר גם להחליט לפי מה שנראה לכם.

בגדול יש כל מיני אפשרויות שאפשר לגוון ביניהן:

לקנות כל מה שנראה לכם מתאים מעצמכם, לתת תקציב מסויים, נניח 500 שח לבגדים ושהם ינהלו נכון, להגיד שאתם מממנים כך וכך ושאם הם רוצים מעבר שיממנו מכספם, לתת להם לעבוד, לתת להם דמי כיס, לקנות דברים מסויימים כפרס על מבצע או מתנה ליומולדת או משהו משמעותי אחר ועוד..

בעיני זה מאד תלוי מה הגיל ומה האפשרוות. אני כן מאמינה להגביל ברמה מסויימת גם אם יש אפשרות כלכלית. איפה עובר הקו בדיוק זה מאד אינדיוידואלי..

מה שצריך - אני מביאה כסף.

מה שרוצים ולא הכרחי - קונים בעצמם.

מבחינתי, מה ש"רוצים" - זה כולל לדוגמא - כפכפי טבע. זה יקר, ולא נעל "חובה" כי חוץ מזה הבן שלי קנה סנדלי שורש, נעלי התעמלות ונעלי שבת.

אז אמרתי לו שהנעליים ההכרחיות עלי, וכפכפי טבע עליו.

הוא כבר גדול, אז גם קונה שייק חלבון לכושר, מנוי לחדר כושר, אוכל בחוץ עם חברים, בילויים - זה עליו. ההכרחי - עלי.

כנ"ל הבת שלי - קונה דברים באלי אקספרס, ואנחנו עושים חלוקה, בין חולצות ושמלות שהיא צריכה, ובין מתנות לחברות/ קשקושים לחדר/בילויים - שזה עליה.

ברוך ה' יש לכל הילדים שלי מאות שקלים בגיל היסודי (ממתנות של סבא וסבתא לימי הולדת וחגים), ואלפי שקלים אחרי הבר מצווה/בת מצווה וכשהם מתחילים גם לעבוד ולחסוך. 

אז הם מתנהלים לבד.
לגבי קניות של ממתקים לילדים בכיתות הנמוכות- הם לרוב מתייעצים איתנו בגיל קטן כי יודעים שזה לא בריא. יחסית לא קונים הרבה. קלפים וכדומה - אני מסבירה להם שחבל להוציא כסף על זה. כמעט לכל בן היתה שנה אחת ש"בזבז" על זה קצת כסף, אבל הפסיק מעצמו. כמובן שגם אנחנו קונים להם מדי פעם ממתקים (בעיקר לשבת ולטיולים, או כפרס על מאמץ מיוחד). פינוקים של מתנות - בעיקר ביומולדת, או שמביאים להם כסף ביומולדת אם אין רעיון למתנה. ויש להם חסכון שמתעדכן בווטצאפ שלי, הם חוסכים בו מאוד יפה... עד שיש להם חשבון משלהם.

ודרך אגב- אנחנו מחנכים אותם גם לתרום מהכסף שלהם, לא מחייבים, אבל אומרים להם שזה חשוב. יש "נדיבים" שתורמים יותר מכספם ויש פחות. אבל מגיל 10 בערך - כולם תורמים משהו. בעיקר בימים נוראים או כשהם מרויחים כסף - שיתנו מעשרות.

מזכיר לי שפעם בעלי הקנה לאחד הילדים כסף בשביל הכפרות - אמר לו: "זה הכסף שלך, ואתה מחליט מה לעשות בו. אתה רוצה שנעשה בו כפרות בשבילך?" - והילד, בלי למצמץ, בחר לשמור לעצמו חלק מהכסף ורק בחלק הנותר לעשות כפרות🤭

הקטנטנים הוא באמת קשה!!!

עוד כמה שנים שנם יגדלו קצת

שנתיים שלוש זה ייראה אחרת לחלוטין

כרגע כולם פיציים

וזה באמת לא קל!!

והעומס כמובן מאוד משפיע על הזוגיות...

וברוב הפעמים בעבודה על הזוגיות אפשר לעזור ממש ממש!!

הכי עוזר זה ללכת לטיפול זוגי מקצועי,

זה רציני, תהליך מחייב, ובעל מקצוע שיכולות מאוד מאוד מאוד לעזור.

עוד משהו, זה לצאת לדייטים שבועיים רק שניכם פעם בשבוע

למצוא בייביסיטר או סידור אחר אבל מאוד מאוד משפיע!!

ועוד משהו שאת יכולה להתחיל איתו עד שמתחילים את הדברים העיקריים שכתבתי זה לראות תכנים על זוגיות שיכולים קצת חעזור לך לפרק את הכובד שיש על הלב, בסוף רוב הקשיים בזוגיות די דומים בין הזוגות הנשואים...

תתחילי מגברת רביע שזה מאוד הומוריסטי וקליל ותמשיכי לעוד...

אבל תכלס, לגמרי ממליצה על טיפול זוגי , זה ממש מחולל ניסים♡♡♡

לא יודעת מאיזה איזור בארץ את, אבל ממליצה ממש על הרב מוטי הרשקופ.מקבל בפתח תקוה ירושלים ועטרת.תותח על.

אפשר גם לחפש סרטונים שלה ביוטיוב.

היא מדהימה!

בתור מטרת על. משהו חשוב שמשקיעים בו.

לקחת בייביסיטר ולצאת בלי הילדים

לחשוב אחד על השני בפרטים הקטנים ( כמו לכבס מהר בגד שהוא אוהב, להכין אוכל שהוא אוהב וכד)

לעבוד על תקשורת טובה- בקשות ולא דרישות, בלי האשמות, בלי התחשבנויות.

להביע אהבה במגוון דרכים ( 5 שפות של אהבה)

להתחיל לצרוך תכנים בנושא זוגיות: ב"ה הרשת מוצפת בתכנים מעולים- עדיף של בעלי מקצוע ולא של אושיות רשת.

כמובן יש גם תכנים איכותיים בתשלום- שווה להשקיע.

יש תכנית על זוגיות לנשים שנקראת 'מעוררות אהבה". לא ניסיתי באופן אישי אבל שמעתי המלצות.

בנוסף ממליצה לקרוא את הספר "לדעת להכנע" וגברים ממאדים ונשים מנוגה" שניהם עושים איזשהו יישור קו בנושא של זוגיות ונותנים כלים בסיסיים מצויינים

שזוגיות זו עבודה 24/7

איך אני מדברת בצורה נעימה, קשובה, שמה לב לפרטים, מתחשבת ועוד ועוד.

אבּל זו העבודה עם הפירות הכי מתוקים שיש. וברמה מסויימת, כשיש זוגיות טובה יש הכל וכשהזוגיות לא טובה יש חוסר מאוד מאוד גדול.

זה ממש אחד הדברים הכי משמעותיים לשמחה וחדוות חיים.

אז כל פעם כשאני עוצרת את עצמי מלהתעצבן, כשאני חושבת שוב איך להתנסח, כשאני מפנקת במשהו קטן, אני מזכירה לעצמי שאמנם לא תמיד זה קל, אבל זו באמת ההשקעה הכי משתלמת שיש

לפי מה שכתבת, נראה שגרושין רק יחריפו את הבעיה שלך. אם עכשיו קשה לך להשאר לבד עם הילדים, מה תעשי אם תפרדו? תהיי לגמרי לבד. אז טוב להתעורר קודם ולעבוד על הזוגיות ועל האישיות כל אחד של עצמו. ממש לא בטוח שאפשר למצוא אשם למצב במי משניכם. זו דינמיקה של שניים עם דפוסים שכנראה חוזרים על עצמם, שצריך לשנות. זה לא קל בכלל, אבל אתם נשואים ממש מעט שנים. בעז"ה אתם רק בתחילת הדרך. עוד אפשר ממש להשתפר ולשפר הרבה את איכות החיים של כולם בבית. עוד אפשר ליצר בית שמשרה ביטחון ורוגע ואפילו אהבה.

נתנו פה הרבה עצות טובות, רק מוסיפה משהו קטן, ממש ממליצה על כתיבה . דוקא כשכועסים לשבת עם דף ועט ולכתוב ולכתוב כל מה שעולה עם הראש, שכל הכעסים והאכזבות יעלו על הדף עד שהכל יצא. ברגע שהכל יצא, אפשר לזרוק את הדף. אח"כ יותר קל לדבר בצורה רגועה ,עניינית ומבוקרת והדברים לא יוצאים מפרופורציה.

מתחילה מהאמצע: האם הבעיה אצלך או אצלו?

לשניכם יש קושי ואתגר בחיים המשותפים שלכם כרגע, ויש לכם מה ללמוד ולהתקדם מהמצב

נשמע שאתם בעומס גדול וב"ה יש לכם במספר שנות נישואים קטן 3 ילדים, שהקטן שבהם נולד לא כזה מזמן.

זה לבד דבר מטלטל, מאתגר ודורש כוחות רבים.

הרבה מעברים תכופים שלא תמיד מצליחים לעבד אותם ולהתייצב בהם וכבר שוב הריון/לידה/הנקה וכו.

להיות בלי שינה, בעומס מתח והשרדות זה דבר שרוב בני האדם מגיבים לו רע

יותר קל להתעצבן, קשה יותר לשמוח וליהנות, והתחושה היא השרדותית וקיצונית לפעמים. 

לכן העצה הראשונה שלי בשבילך ובשבילכם היא להכיר בזה שאתם במציאות חיים מאד עמוסה, שדורשת הרבה כוחות ואנרגיות, ודבר ראשון לעזור לכם להיות במצב צבירה טוב יותר.

אם החוסר שינה משפיע עלייך לרעה, תשתפי אותו שזה ממש מקשה עלייך יתנסי לחשוב יחד איך לשפר את המצב. למשל להביא מדי פעם בייביסיטר ולנוח, לנוח כשהוא מגיע מהעבודה,  לשלוח את התינוק למסגרת וכו.

באופן כללי מריבות ותלונות הם ביטוי לקושי רגשי שמתפרץ בצורה מגושמת יחסית. ככל שתתני מקום והקשבה לעבד את התחושות שלך במצב הזה, מול עצמך וגם מולו, תגיעי פחות לתלונות והתפרצויות...

בנוסף נשמע שכדאי לכם למצוא זמן לעצמכם, לדבר, לחזור להיית בזוג ולא רק הורים לקטנטנים ולשוחח.

כל זה עזרה ראשונה.

כמובן שתמיד יש ורצוי להעמיק וללמוד יותר לעומק על איך לקיים זוגיות בריאה ומקדמת, תקשורת, וכו.

אחת ההשקעות הכי שוות בחיים 🌹

אבל מסיימים אצלנו מוקדם יחסית את הלימודים (והסניף הוא בעצם חלק מבית הספר).

שבע זה ממש מאוחר...

בדיוק בשביל שהם יוכלו להדריך...

אבל אולי באמת הם לומדים במקום מרוחק, ולוקח להם זמן להגיע...

לק"י

אצל הבן שלי זה בחמישי.

אבל זה בסביבות שש- שש וחצי.

לק"י

ואם מסתדר, אז אני בטוחה שינסו להקדים לפחות.

זה בכלל לא מפדח בעיני.

בעזהי"ת

אבל בהחלט יכולות להיות גם פעולות ב18:30. 

19:00 זה באמת מאוחר בעיני, אבל זה לא כי הן לא מסתובבות בשעות האלה.. יש לה תכנית בתמצווה שמתחילה קבוע ב19:30..

ולא פעם פעולות מתחילות בשעה הזו גם.

בעיני אפשר להסב את תשומת הלב של המדריכים, יכול להיות שהם לא חושבים שזה מאוחר או שכמו שכתבו הם מגיעים מישיבות רחוקות.

אבל זה תלוי נגיד כמה זמן לוקח להגיע מהסניף הביתה. אם נגיד עד 8 מגיעים הביתה בכיתה ו זה לא נראה נורא. אבל אם אח"כ עוד צריך ללכת הרבה או לנסוע הביתה זה כבר יכול לצאת ממש מאוחר.

זה נכון שזה תלוי גם במדריכים. מתי הם יכולים להגיע. אפשר לשאול אם אפשר להקדים קצת.

(הבת שלי מדריכה ומגיעה הביתה בסביבות 17:15 ואז היא צריכה לנוח רגע, ואז לנסוע איזה שעה נסיעה לסניף שהיא מדריכה אז יוצא שהפעולה לא יכולה להיות לפני 18:30 בערך והחניכות שלה יותר קטנות. אז יש אילוצים וההורים מסתדרים עם זה. )

אבל כנראה שהמדריכים בפנימיה ולוקח להם זמן לחזור....

הרבה דרכים לראות מעבר:

1. לנסות לראות את נקודת המבט של הילד בכל סיטואציה

2. ללמוד להקשיב למילים לטון ולמה שנאמר בין המילים

3. להסתכל על הבעות תנועות גוף ותקשורת לא מילולית

4. לאפשר שיתוף ותקשורת ללא שיפוטיות וביקורת

5. לשתף את הילד בתחושות בחוויות בדעות

לתת דוגמא אישית לשיתוף

זה נכון גם לתקשורת בין הורה וילד וגם לכל תקשורת אחרת 

זה מצריך

רצון

למידה

ויישום

וכן

מי שלומד ומיישם

די מבין את כולם רוב הזמן

אצלי הם מאד משתפים הבעיה שלי שאני מידי מזדהה איתם ולוקחת דברים יותר קשה מהם לפעמים

שבעיקר צריך להבין שיש מעבר שההתנהגות הזו היא לא מתרחשת בריק שיש עבר בקשר שמשפיע על התגובה.

לדוגמא אם ביקשתי בקשה מאוד קטנה והתגובה הייתה בעוצמה גבוהה יכול להיות שיש עוד רקע שהבקשה הקטנה נפלה עליו ועוררה דברים

אני גם חושבת שלא נכון להניח שילד מתנהג בצורה מסוימת בגלל משהו, אלא חשוב להיות סקרן ולרצות להבין מה עובר עליו, להקשיב, לא להניח הנחות

מספיק שהוא לא מתחבר למורים מאיזה שהיא סיבה וזה יכולה להיות הסיבה

לא רשמת איזה גיל

אבל בתיכון זה מה ששקרה לשני שלי והוא פשוט למד מטמטיקה לבד...לא מיצה את היכולת שלו אבל קיבל 70 ב4 יחידות ...זה שלו

עם חבר וכו' אני מסבירה לו כמה פעמים שהוא צריך להקשיב לכללים, אבל זה לא מחזיק

אתמול הודעתי לו שאם אני מקבלת הודעה מהמורה הוא פשוט לא ייצא החוצה אחה"צ באותו יום

מקווה שיעזור, למרות שאני לא מאמינה גדולה בעונשים

פשוט אני כבר אובדת עצות

נראה שפשוט אין לו מוטיבציה פנימית להשקיע, ללמוד

ואולי אף לערוך לו אבחון.

שני כיוונים שעולים לי הם מחוננות ו/או קשיי קשב וריכוז. את יכולה לגגל, אולי לחפש שאלונים ראשוניים, ולראות אם יכול להיות שהילד שלך עונה על ההגדרה, ואז לפעול בהתאם. (אם מדובר בקשב - אז פונים לרופא המשפחה כדי לקבל הפניה לרופא קשב.)

תמיד היה לו קשה או שבעבר הצליח והיום לא?

בד"כ אין לילד מוטיבציה להשקיע במשהו שהוא לא חווה בו הצלחה (בתכלס גם לנו) 

האם יכול להיות שיש הפרעת קשב? אולי איזה קושי ספציפי בלמידה?

שווה לקבוע בנחת ישיבה עם המחנכת, יועצת לחשוב מה הקשיים ומה יכול לסייע לו, אולי לשקול אבחון

לא זוכרת שלמד מיושמות למבחן או הכין ש.ב ביוזמתו, אבל גם לא הפריע ולא קיבל ציונים נמוכים במיוחד

המחנכת לא יצרה איתנו קשר. מה לומר לה?

הכל זה המורים המקצועיים- לאנגלית, חשבון, תורה

ותבקשו שתיצור איתכם קשר.

(יש ילדים שהלימודים פחות מעניינים אותם🙊 אבל יש להפריע בשיעור, ויש "רק" לא להכין ש.ב.).

יכול להיות שעד עכשיו הסתדר ועכשיו קשה לו יותר

ממליצה לפנות ולטפל שהקושי עוד קטן יחסית ואפשר לטפל ביתר קלות 

 זה באמת מבאס לקבל טלפונים ממורים בתלונות על הבן. אבל צריך לדעתי להיזהר לא לקפוץ למסקנות מרחיקות. או להעניש. (הייתי שומרת עונשים רק אם ילד ממש התחצף בכיתה או נהג באלימות, מקרה קיצון, להפריע בשיעור זה די טבעי ואנושי ואני גם מלמדת אז מרגישה את זה מהצד של המורה  זה לא קל וזה עדיין נראה לי טבעי.)

ילד שיש לו שיעורים שהוא מפריע ויש שיעורים שהוא מתנהג בסדר, יכולים להצביע על הרבה מאוד אפשרויות:

אולי השיעורים הללו באמת משעממים ומועברים בצורה שקשה להקשיב. או שהוא סתם לא סובל את המקצוע.

אולי הילד באופן ספציפי לא מתחבר למורה מסויים וזה מרחיק אותו וגורם לו להפריע.

אולי לילד קשה במקצוע מסויים ויש לו פער מהכיתה וצריך עזרה. זכור לי שבכיתה ה לפעמים יש קפיצה ברמה הלימודית ויש ילדים שזה הלם בשבילם.

אולי השיעורים הנ"ל מועברים בשעות קשות כמו סוף היום וקשה כבר להקשיב. או בשעות רצופות (בלי הפסקה בינהן) שזה ממש קשה עדיין לילדים ביסודי.

אולי יש באופן כללי בלאגן בכיתה בשעות הללו, והמורה לא משתלט ומנסה לפנות להורים לעזרה.

אולי הילד פשוט גדל ומנסה לעשות דברים שקודם לא העיז, ואולי יש שיעורים שיותר קל להפריע בהם מבחינתו.

לא אומרת שאין דבר כזה הפרעות קשב, אבל אם בשיעורים אחרים אין בעיה, זה לא נראה העניין. (וזה נושא לדיון אחר אבל, גם אם יש הפרעת קשב, אישית אני לא מאמינה ברטלין שרופאים אוהבים לתת, אבל זה כאמור דיון אחר)

בקיצור, אנחנו עכשיו בסיטואציה דומה שהילד החליט שלא רוצה יותר ללמוד, מאוד אהב את המחנך הקודם וקשה לו עם הנוכחי. אז אנחנו בשיח יומיומי עם הילד, מנסים להאיר לו את הדרך ומניחה שזה לא יפתר ביום אחד, וגם דיברנו עם המחנך שינסה לקרב אותו, (כי מורים שמתוסכלים מהפרעות לפעמים רק מרחיקים בתגובות שלהם את הילד עוד יותר. זה באמת ממש קשה ל2 הצדדים.) ממש חשוב לדעתי לפנות למחנך ולחשוב מה עושים, לא להיות רק מול מורה מקצועי.

בהצלחה

ומהמורים הספציפיים?

מציעה ממש לשבת איתו לשיח.

איך לו בחיים, איך לו בלימודים,  איך עם החברים ובכיתה, איך לו בבית.

לשאול מה קורה בשיעורים, מה מיוחד במורים האלה.

בעצם הכיוון הוא:

1. לראות מה איתו באופן כללי. לדוגמא לפעמים קושי חברתי כמו נניח חבורה שהתפרקה, חבר טוב שברוגז איתו, או גם קושי חברתי עמוק יותר יכולים לגרום לילד להיות במצוקה ולבטא אותה כך (המצוקה יכולה כמובן להיות גם על רקע אחר)

2. לשמוע מה הוא אומר על המורים האלה ועל המצב.

ברוב המקרים שיחה כזאת תספיק כדי לאתר כיוון ראשוני, בין אם זה חבר, או תחושה שהמורה הזה כל הזמן מציק לי, או קושי לימודי וכו.

ומשם להתקדם.

אם הבעיה מול המורים הספציפיים מציעה לנסות לגשר. להבין מה קשה לילד בשיעור, ואז להגיד למורה שנניח מאד חשוב לי להיות שותף פעיל ואם טפשר לשים לב שבוחרים בו לענות תשובות/שישב מקדימה/ווטאבר.

לפעמים זה באמת משהו יותר אקוטי ועמוק ואז כדאי לערב גורמי מקצוע.

המנהלת היא @זן נדיר (לא מסתובבת בפורומים הפתוחים). את יכולה לפנות אליה ולבקש להצטרף.

בהצלחה יקרה❤️

כל ילד והאופי שלו,יש ילדים שמגלים אחריות וזהירות בגל צעיר ויש כאלה שלא.

יש כאלה שבשביל ללמוד להיזהר הם צריכים להתנסות בעצמם.

חלק מהילדים שלי בגיל 6 כבר התנסו בחביתה,ויש כאלה שיותר לקראת 10

בגיל 8 הם כבר תיפעלו דברים לבד.

חביתה/ טוסטים/ פסטה ברוטב שמנת.

מגיל 9 הם כבר שותפים מלאים בבישולים לשבת.

כולל טיגונים ואפיה.

מה שצריך זה בהתחלה ליווי מלא של ההורה עם הכוונה של בטיחות (בלי היסטריה. לא נורא אם הילד נחתך או נכווה. מחזיקים מראש פלסטרים ומשחה לכוויות בהישג יד שהילד יודע שזה שם).

לדאוג שהסכינים יהיו מספיק חדות- כי סכין כהה פוצעת יותר.

שיהיה שרפרף קבוע במטבח.

ובהצלחה

(הדברים נכתבו מבעלת ניסיון רב בהדרכת ילדים במטבח גם בבתי ספר וגם בבית)

הבעיה שלי שאני לא התחלתי מגיל 4.. ובתקופה שפחות מתאים לי להכווין כי אני אחרי לידה

ובעלי ממש לא בעניין של לעשות ביחד עם הילדים..

בעזהי"ת

אבל בת ה7 עדיין לא. 

חביתה הבכורה הן מכינות בערך מגיל 9, ולבד בלי השגחה שלי זה רק אחרי כמה וכמה פעמים שהכינו עם השגחה שלי.. בת ה11 מכניסה ומוציאה דברים מהתנור, בת ה9.5 עדיין לא. זה חם וזה לא צחוק, וזה גם כבד לפעמים...

פעם- פעמיים עם השגחה שלך, ואחרי שאת רואה שהוא עושה כמו שצריך אפשר לשחרר.

דברים שצריכים תנור- למה שלא יכין לבד את התהליך, כמו בלילה של עוגה וכאלה ואת רק תכניסי ותוציאי מהתנור?

רק אם אני זמינה..

תודה!

ילד עד גיל 9 לא חוצה כביש לבד

אז בעיניי אם בגיל 9 אפשר לקחת אחריות על כביש

אפשר גם במטבח על ענייני סכין וחום

גיל 8 זה גבולי

הייתי נותנת בהשגחה ומלמדת להיזהר 

גם בן ה6..

אבל ראיתי שהם באמת יודעים להשתמש ונזהרים..

תודה!

בעיני דברים חדשים צריכים להיות בהשגחה. אחרי שאת רואה שהוא מתנהל לבד בצורה זהירה, אז אפשר לשחרר יותר.

אחרי לידה זה באמת זמן פחות נוח ללמוד לעשות דברים חדשים במטבח. אלא אם כן מישהו אחר יהיה איתו בהתחלה.

אבל ממש כיף שהוא מתעניין, אם הוא ימשיך ויוכל להיות עצמאי יותר במטבח, זה יכול להיות ממש יעיל...

הבן שלי בן שבע וגם אוהב ויש דברים שאני מרשה ודברים שפחות.. זה גם מאוד תלוי בילד כמה הוא אחראי וכמה הוא שולט בתנועות שלו וכו..

חביתה הבן שלי כבר מכין לבד כשאני בסביבה אבל לא עליו(נגיד יכולה להיות על הספה שקרובה למטבח אבל לא צמודה) להדליק גז הוא מדליק רק אם אני מסתכלת אקטיבית.

מכניס לתנור כן, מוציא בדכ לא(כן בודק אם צריך להוציא אבל לא מוציא את התבנית בעצמו)

קומקום אני לא מרשה, אבל מיחם לכוס כן. (קומקום דורש הרבה יותר שליטה, זה להרים כלי גדול מלא מים רותחים ולכוון אותו בהתאם.. מיחם צריך לשלוט רק במיקום של הכוס זה פשוט יותר)

סכינים חדות כן, קולפנים כנל, בלנדר ומיקסר גם.

בכללי הוא לא 100% עצמאי במטבח אז כאילו כן הוא לבד אבל זה לא שהוא עושה את זה ואני לגמרי לא בסביבה.. אני פשוט עושה דברים אחרים במקביל ומשגיחה מרחוק שהוא מסתדר..

לבת שמונה המאד בוגרת שלי

אני מרשה להכין תה חם (יש לנו בר מים אז פחות מסוכן)

היא מכינה לעצמה טוסט או סלט

אבל חביתה נראה לי קצת מוגזם לה

היא מבקשת להכין פסטה לבד זה עדיין מוגזם לדעתי

ואני נחשבת אמא שנותנת הרבה עצמאות והיא הקטנה שלי 

חביתה דוקא נראה לי שהיא גם יכולה ללמוד להכין. אבל צריך ללמד אותה.

ילד שמעולם לא התנסה, גיל בגיל 12 הייתי חוששת שיכין חביתה לבד.

אצלי התחיל להכין חביתה בגיל 6 כולל פתיחת אש, עם השגחה.

מניחה שבגיל 8 ארשה כבר ללא השגחה.

בגיל הזה כבר כן מכינים תה לבד

ברור שתלוי ילד אבל אצלי הם מגיל קטן יחסית במטבח.

להכין דברים פשוטים לידינו גם.

לא דברים רותחים או מסוכנים מדי אבל בהחלט התנסות במטבח נותנת תחושה של הצלחה ומסוגלות

(ומלכלך חצי מהמטבח על הדרך🤭 אבל הוא נהנה מזה, אז אין לי לב לומר לו לא...)

כלומר - מכניס ומוציא מהתנור.

חביתה הוא לא ביקש להכין - מניחה שזה ייקח עוד זמן, כי זה באמת קצת יותר מסובך (גם הכיריים גבוהים). תה בקושי שותים אצלנו.

אבל כמו שאמרו פה זה לגמרי תלוי ילד... כבר לא זוכרת באיזה גיל התחילו הילדים שמעליו להכין אוכל של ממש, אבל כיום זה ממש כיף לי שכולם (מגיל 11 ומעלה) יכולים להכין ארוחה לבד ברמה זו או אחרת...

ואני כן זוכרת שאחי הקטן טיגן חביתות במקצועיות מגיל שש (היה עומד על כיסא כדי להגיע לכיריים😅) וכיום הוא שף מקצועי ומוכשר מאוד! (וב"ה שהוא הוריש את הכישרון ובעיקר את האהבה לאחיינים שלו, כי אמא שלהם הפוכה לגמרי בנושא הזה🤭)

אז באמת תראי את זה כבנייה של יכולת בישול עתידית (ואולי אף קריירה), ונסי לשחרר כמה שאפשר...🙂

לק"י

וזה לא שזה בגד כ"כ נוח כשלא צריך. סתם עוד שכבה.

אבל נראה לי שאם היא מתעקשת, הייתי קונה לה אחת.

לא חשבתי על זה אפילו...

נחשוב עוד קצת

אולי היא מעצמה תחליט שזה מיותר.

אין בזה שום דבר מזיק

מגבת גוף ופנים

פיג'מה

כיסוי מיטה

שאפשר לשמוע בה שירים ושיעורים? ממש כיף ושימושי. ( מתחברים בבלוטוס מהפלאפון ושומעים...)

כנ"ל אפשר אם פי 3.

אלבום תמונות נראה לי קצת מיותר לנער מתבגר, חושבת שרובם לא ישבו ויסתכלו על תמונות...

אולי עט עם חריטה

ספרים שהוא אוהב (קודש/ קריאה)

לבן שלי

טרולי וארנק

אם זה לא בריא אז אין הבדל בין גיל 11 לגיל 20.

נראה לי שהשיקול הוא יותר בהתאם לגיל, האם מקובל עליך ההתעסקות הזאת בכזה גיל.

וגם המיומנות של הבנות, אם מתעסקים עם מכשירי שיוף שלא יפצעו אותה.

מבחינה בריאותית אין לי הרבה ידע חוץ מזה שמעתי פעם רופאת עור שאמרה שהקרינה חלשה מאוד ולא מסוכנת לעור, אבל לא התעמקתי בזה.

אני יודעת שיש כאלה ששמות קרם הגנה על הידיים לפני.

לק"י

אולי לק רגיל פעם ב...

ותבדקי אם מותר בבית הספר שלה לבוא עם לק.

אם לא, אז אפשר בחופשים לעשות לק רגיל, כי אותו קל להוריד.

ולבת 12 שלי אני מסכימה רק בארועים מיוחדים

תודה! מעניין מה שאתן כותבות.. ומחזק אותי.  אצלינו זה היה נראה שאני האמא היחידה שלא מרשה וזה היה וויכוח מאוד קשה. 

בעזהי"ת

זה לא שייך בעיני, זה לא הגיל ועוד יהיה להן זמן לזה. 
הגדולה שלי גם בת 11.

לא נתקלתי בזה הרבה וגם אצל תלמידות שלי (מחנכת כיתה ו') מכירה שהרוב עושות בעיקר רק לבתמצווה של עצמן כזה..

בכל זאת ילדה, תמימות...

וכן גם בריאותית מעדיפה שלא

אם כן אפשר לבנות נדנדה מעץ (אתם ביחד)

מגניב.

אשמח לעוד רעיונות 🙏

אוהלים טובים (אם אין לכם)

לבנות ביחד איתם בית מעץ

לבנות בית מעץ

תודה!

על אפשרות לקנות קרשים למוצר מסויים.

לדוגמא קרשים לבניית שולחן וכסאות לפינת ישיבה בגינה.

אולי לחפש משהו כזה ושיבנו ביחד

בגיל הזה חולם על מתקני נינג'ה, ראיתי שקנוי עולה אלפי שקלים, אבל אולי אם משלבים בנייה לבד עם חלקים קנויים זה יותר מעניין ומשהו בר השגה. (או שאולי אתם רוצים להשקיע ולקנות, אם זה מעניין אותם)

לבן שלי יש בית עץ מאחיו הגדולים יותר וזה לא מעניין אותו כבר. רק אומרת.

גם כל מיני צעצועי ג'אגלינג הולך עכשיו מאוד בגילאים האלו ומכשירי קשר, ורובי ליזר ועוד צעצועים בסגנון.

נשמע טוב

אני צריכה לשאול אותם ונראה מה יבחרו

תודה!

על סדנה?

כי אפשר לתת לך רעיונות ושתקני את החומרים תראי שזה יוצא לך גם יקר

שעולה לי בראש זה קליעת צמות לחלות..

ללמוד קליעות יפות ולא מסובכות

שכמעט כל סדנא תעלה זול יותר בלי מפעילה. הרי המפעילה גם צריכה להרוויח מספיק בשביל שישתלם לה להגיע.

אלא אם כן יש כלי עבודה שעולים הרבה, כמו נגיד סדנת נגרות- שברור שלקנות מברגה לכל שתי בנות יעלה יותר מלהביא מישהי. ויש גם סדנאות שבאמת דורשות ידע שלא לכל אחת יש, כמו נגיד מקרמה.

אבל הרבה סדנאות שראיתי בבת מצוות הופעלו על ידי האחות הגדולה או איזו שכנה/בת דודה, וזה היה מספיק ממש.

וכדי לעזור לך ברעיונות פחות או יותר כמה את מוכנה להשקיע על חומרים?

כמו שציינת יש דברים שמצריכים ידע אבל יש הרבה תחומים שאפשר בקלות ללמוד ולעשות

קישוט של כלי זכוכית.

עם צבעים מיוחדים, שלא עולים יותר מדי, אז העלות היא רק קצת יותר מכלי לכל משתתפת (ואפשר למצוא כוסות זכוכית 3 ב-10).

קצת יותר יקר זה לקנות לכל אחת קנבס.

אפשר גם ציור על בדים- כובע, חולצה, ציפית לכרית.

רעיון ממש זול זה חלוקי נחל עם מילות השראה (מקשטים בארקיליק או ארטליין).

בכיוון אחר- סדנת קישוט קאפקייקס (אבל דורש הרבה הכנה של הרגע האחרון).

אם משהו מזה מדבר אלייך, תעשי חיפוש בגוגל עם רעיונות איך לעשות את זה יותר חגיגי ושווה (כל דבר כזה אפשר לשדרג עם מדבקות שבלונה מיוחדות, או חומרים קצת יותר שווים, כמו טושי זהב וכסף).

רק חשוב לשים לב לקנות מספיק טושים, מכחולים וכו'- שהבנות יוכלו ליצור ברצף ולא יצטרכו לחכות אחת לשניה כל הזמן.

היינו גם בבת מצווה שחילקו קאפות, ושקפים עם ברכת הפרשת חלה לקישוט (בעזרת טוליפים).

אפשר באותו רעיון גם ברכת הדלקת נרות, מזמור לתודה, או משהו אחר שמדבר אליכן.

וגם בבסיס אפשר לגוון- מבריסטול פשוט, דרך קאפה או לוח עץ ועד קנבס.

לפי התקציב שיש לך.

(ולא לשכוח לקנות גם סינרים חד''פ!!! ממש חבל על הבגדים החגיגיים של הבנות).

דבר ראשון הרבה מזל טוב!

בבת מצווה של הגדולה שלי עשיתי סדנה להכנת נר הבדלה יפה וצבעוני-

קניתי בחנות הסטוק כוסות זכוכית בינוניים בלי ידית (כ4-5 ש''ח ליחידה),

שמרתי במשך תקופה קופסאות שימורים (בהם המסתי שעווה באירוע)

קניתי הרבה נרות זיכרון (עכשיו בחגים בדיוק יש מבצעים בסופרים)

קניתי בחנות יצירה פתילות גדולות, טוש לכתיבה על זכוכית, צלופנים וסרטים.

לבת מצווה הבאתי פלטה של שבת, בכל קוספת שימורים המסתי כמה נרות זיכרון וחתיכת צבע ישן (פנדה או צבע רגיל פשוט). ככה נוצרו לי צנצנות עם שעווה נוזלית בצבעים שונים.

כל משתתפת קיבלה כוס ו2 פתיליות ובחרה צבעים לנר שלה. את הפתיליות העמדנו בכוס הזכוכית, שפכנו מעל שעווה בצבע הראשון שבחרה. נתנו לזה כמה דקות להתקשות (אם לא מתקשה, הצבעים מתערבבים), מעל שפכנו את הצבע השני וחוזר חלילה.

אחרי שהנר היה מוכן, הבנות רשמו משפטי השראה וקישוטים כרצונן על הזכוכית, ארזו בצלופן וקשרו בסרט.

יצאה יצירה שימושית, יפה וכיפית בלי שום מפעילה חיצונית ובמחיר סביר. הבנות יצאו שמחות ומרוצות ב''ה.

רעיון נוסף שגם אותו עשיתי בבת מצווה של אחת הבנות-

תחתית לסיר בשרי/חלבי

קניתי בחנות יצירה פלטות עץ קטנות דקות (מהסוג שעליו מכינים שלט לדלת), מחיר משהו כמו 12 ש''ח ל10 יחידות.

קניתי דבק פלסטי לבן, הכי רגיל.

כמה מארזי פסיפס (זה החלק היקר ביצירה, משהו כמו 50 ש''ח לקילו)

עפרונות פשוטים, מחקים, מכחולים למריחת הדבק.

שקיות צלופן וסרטים לאריזה.

הכנתי מראש תמונות של דוגמאות אפשריות להדבקה (למשל- ''בשר'' כתוב באמצע ומסביב מתכונת צבעים וכו')

גם הפעם ב''ה הבנות הכינו תחתיות יפות עם דוגמאות מקסימות ויצאו עם משהו שימושי ויפה מעשה ידיהן😊

אם תרצי לעשות משהו בסגנון ותרצי פרטים נוספים - אפשר לפנות באישי.

בהצלחה והרבה מזל טוב!

אם לעצמך יש את בת שבע סדן מעלי, לא מניסיון אבל שמעתי עליה מלא המלצות. כנל אלישבע חי משבי שומרון. ויש גם את יעל אברהם משילה (שמקבלת פרטי או דרך הקופ"ח).

לילדים יש דרך מפגש, כמה טובות. אם רלוונטי אשלח לך שמות

בהצלחה!

יש את שירה סמואל שהיא מהממת! ועוד אחת שקוראים לה אהובה (לא זוכרת שם משפחה), ובכללי יש להם המון מטפלות טובות, אחרי פגישה ראשונה מתאימים מטפלת.

אפשר דרך קופ"ח( עם התחייבויות).

029942501 זה המס' שלהם

הצלחת בעבר להחזיק כיתה אז יש לך את זה,

תמיד יש כיתות קשות יותר.

כמה רעיונות פרקטיים, מקווה שמתאימים לנושא שאת מלמדת, לאופי שלך ולאופי של הכיתה:

הקניה כמה שיותר קצרה, שאר הזמן תרגול ועבודה עצמית.

בחני הצלחה קטנים כמעט כל שיעור, הכוונה לבוחן קצרצר שתלמיד שהקשיב יקבל בו 100 בקלות, נותן חווית הצלחה ומוטיבציה ללמידה.

להחזיק בראש שהמטרה שתהיה למידה והתקדמות וגם אם אין דממה בכיתה, לא נורא.

התייעצות עם מורים שמכירים את הכיתה.

לבוא לכל שיעור עם מטרה קטנטנה, משהו קטן חשוב שכולם ידעו, כל למידה נוספת היא בונוס.

פרטני לתלמידים שלא מחוברים לשיעור כדי לחבר אותם.

וכמובן תפילות.

בהצלחה!

ואחרי כמה שעות היא נראית ממש מבולגן - מבאס.

לשים מרכך שיער ומים בתוך שפריצר ולהתיז על השיער- זה כם עוזר, אבל לא להרבה זמן.

לבנות אני משתמשת בקרם שיער של קרליין.

לתלתלים מים עוזרים לכמה דקות...

גם אם הוא קצת מבולגן… יש בזה חן.

וגם אמירה מול הילדה שהיא יפה כמו שהיא ולא צריך להתאמץ כל כך בשביל להראות יפה.

שמעתי גם שקרמים הורסים את השיער אבל אני לא יודעת אם זה נכון.

אני לא אומרת לה ששמים קרם כדי שתהיה יפה אלא כדי שתהיה יותר מסודרת.

בעיניי זה כמו ששטיפת פנים זה כדי להיות נקיים ולא כדי להיות יפים ככה סידור השיער בקרם זה כדי להיות יותר מסודרים ולא בשביל היופי.

יש ספריי של סרקל

יותר מתאים לענין

הילדה יפה ברוך השם, רק חשוב לי שתראה גם מסודרת

לק"י

שמקדימה, ואז מחברת לקוקו.

גם חמוד, וגם גורם לשיער להיות יותר מסודר.

ומרטיבה גם במים לפני הסירוק. לפעמים שמה קצת ספריי סרקל (שקניתי בעיקרון בגלל הקשרים בשיער שיש לבנות שלי).

יש לה שיער מתולתל ודק.

בן שנתיים וחצי, עם שיער עבה, די ארוך ומתולתל. מסרקת אותו קבוע עם ספריי סרקל, לקוקו.

עד שמגיעים לגן הקוקוס כבר לא פיקס.. גומיה טובה ואיכותית, אבל ברגע שמתייבש כבר מתחילים עננים.

איזה קרם כדאי?

לק"י

1. אני לא אוהבת שמדברים ככה. וגם מעירה על זה.

2. ממש לא מסכימה. מבחינתי מילה זו ודומותיה לא מקובלות בכלל (ומה אכפת לבן שלך מה מקובל בין החברים. אני מניחה שאין לו סיבות לשוחח איתם על זה).

3. לא יודעת. אני כן מעירה על צורות דיבור מסויימות שזה לא מכבד לדבר ככה עם ההורים.

בעיני לגיטימי מאוד לעמוד על צורת דיבור מכבדת.

עוד אין לי ילדים בגיל הזה, הכי גדול בן 10.5.

זה לא משנה איך מדברים בכיתה או בסניף...

אצלנו בגילאי 18 ומטה, חשופים למדיות, 3 הדוגמאות שכתבת לא אומרים אצלנו. אני מתקנת איך כן להגיד ולא מסכימה לקבל את האמירה שכולם מדברים ככה- אז מה, בבית שלנו לא מדברים ככה.

רק רוצה להגיד שאם לך כאמא זה לא מרגיש נכון השיח הזה בבית,

אז זה לא עקרוני מה אצל חברים ואחרים.

לכל בית יש את הכללים שלו, וגם ילדים יודעים להתאים את צורת השיח שלהם למקום ולחברה שסביבם.

בעיני זה לא מוגזם לבקש לשמור על שיח מכבד.

אני כן אוסיף, שמתבגרים זה לא ילדים קטנים, והדרך לשוחח איתם על דברים כאלה היא שונה, ותהיה יותר מכבדת ובוגרת, ועדיין זו זכותך המלאה והמובנת לא לאהוב ולא לרצות שיח כזה בביתך.

קודם כל, זכותכם לומר איך מדברים אצלכם בבית, גם אם אצל אחרים מדברים אחרת.

לגבי המילים ששאלת-

תחת- אין מצב בעולם שאומרים פה את המילה הזו, היא נראת לי מילה גסה ודיבור גס, נראה לי שבגילטי גן- תחילת יסודי היו ילדים שניסו, אמרו את המילה הזו כי שמעו בגן ומייד אמרתי שלא מדברים בבית שלנו ככה, וזה נעלם.

סתום- גם אני לא אוהבת את הדיבור הזה, וזוכרת שהערתי עליו בעבר. זה לא דיבור נפוץ אצלנו בבית, נראה לי שיש 2 ילדים שיכולים לומר סתום כשהם מאוד עצבניים.  נראה לי שאם אחד הילדים יתחיל לומר סתום כחלק מהדיבור הרגיל בבית, אעיר על זה , לא אוהבצ שזו שפת הדיבור בבית.

די אמא... - לצערי  כן מדברים ככה, בעיקר מתבגרים. לא ממש רואה בזה דיבור בעיתי , מסכימה שזה יכול להשמע לא מכבד, כשזה רק זה זה בגדר דיבור סביר מבחינתנו.

כן מעירים כשמתבגר מדבר בצורה מזלזלת או לא מכבדת כלפינו.

רק אומרת שבגיל 13 מאוד מצוי האמירה: רק אצלנו לא מרשים... כולם מרשים.. רק אתם מיושנים ןכו.. זוכרת את עצמי אומרת דברים כאלה חהורים שלי בגיל 13. 

אבל אני בעצמי לא רואה בעייה במילה תחת.

לגבי לסתום , אני כן אעיר.

מילה די לא שגרה אבל קורה  לפעמים .

אבל אנחנו לא מדברים בצורה הכי מסוננת בבית.

לגבי בתים אחרים. פעם אחד הילדים הביא קללות בעברית מגן תורני, זה יכול לקרות.

ממה ששמעתי בנים כן מדברים בינם לבין עצמם בסניף ובישיבה לא הכי עדין. בנות פחות...

מדברים ככה מחוץ לבית, בהחלט אפשר להגיד שאצלינו בבית לא מדברים ככה.

בהחלט יש השפעה סביתית על דיבור. לפעמים נער/ה לא שמים לב אפילו שנדבק בהם דיבור לא ראוי. גם למבוגרים זה קורה.

(זוכרת את עצמי בשירות לאומי נדבקת בכל מיני מילים שבחיים לא הייתי חולמת להגיד לפני, ורואה שזה קורה גם לילדי.) גם בגיל מבוגר או מתבגר אפשר להגיד שזה לא נעים הדיבור הזה, בבקשה לשים לב. לא תמיד עוזר מיד. אבל מאמינה שזה משפיעה ומחלחל. לפעמים דוקא כשגדלים לומדים להעריך את הדיבור הנקי.

2 הדוגמאות הראשונות אני מעירה בצורה כזאת או אחרת. האמת שסתמי לא שמעתי שנים... מביאים לפעמים דברים חדשים 🙊

את הדוגמה השלישית לא הצלחתי להבין. לא מכירה.

והילדים שלי בקטנותם לא חשופים לדיבור לא יפה במדיה . יש דברים שקולטים ברחוב, אצל חברים...

מאד עוזר לשמוע מה קורה בבתים אחרים ואיפה אנחנו על הסקלה.

(@5+ מעניין אותי אם תוכלי לספר מה העמדה שלכם כהורים לגבי הדוגמאות הספציפיות שהבאתי 🙏🏻)

תחת לא אומרים, אבל גם ישבו או טוסיק לא 😀

די אמא/אבא לא רואה סיבה לא להגיד

בעזהי"ת

-סתום, סתמי וכו'- נאמר בין האחיות ואני לא מרשה, וזה עדיין נאמר לפעמים ואני מגיבה ב'אנחנו לא מדברים ככה' 

-תחת- לא מדברים ככה. 

-די אמא די אבא בטון של את מגזימה סבבה מבחינתי.. 

אם את רוצה מקום עם משמעות יש את האולם של ביהכנ"ס במוצא

או אולמות בית כנסת שונים, יש ברמות משכן שרגא ובית אברהם- לשניהם יש אולם מתאים לבר מצוות

למשל - לחלק בבר מצווה תפילה למען החטופים או למען בניין בית המקדש.

או לעשות דרשות שקשורות בציפייה לגאולה.

או - אם שייך לעשות יצירה או משהו כזה - לגייס את כל החברים להכין משהו לנזקקים או למשפחות מילואים וכו'.

כמה אנשים אמורים להיות בחגיגה? אולי אוכל להמליץ על אולמות זולים יחסית.

אולי-אולי גם האולם של מכון מאיר יכול להתאים בגודל.

אם תרצי מספרי טלפון - פני באישי.

אחר כותלנו - מקומות מיוחדים לאירועים בירושלים | בכותל - מקומות לאירועים

לשלם.

האולם עצמו ממש זול

בטח יש עוד אולמות בית כנסת יותר קטנים ופחות מוכרים שיהיו זולים יותר.

איזו יוזמה מרגשת! 🌸

הפרשת חלה לבת מצווה, במיוחד כשזה משולב עם נתינה לחיילי מילואים לקראת ראש השנה – זה גם יהודי, גם משפחתי וגם ערכי.

כיוון שאת וגם כלת השמחה ביישניות, כדאי שהדברים יהיו פשוטים, קצרים ומרוכזים, ולא “נאום” ארוך. אפשר להכין דף מודפס או מישהו אחר קרוב למשפחה (דודה, סבתא, אמא חברה טובה) יקרא חלק מהדברים אם מרגישים שזה מתאים.

⸻

✨ הצעה למבנה האירוע

פתיחה (לפני ההפרשה)

•קבלת פנים קצרה ונעימה.

•מישהי (אמא / מנחה אחרת) יכולה להגיד:

“אנחנו שמחות שהגעתן לחגוג איתנו את בת המצווה של ___ בדרך מיוחדת – במצווה של הפרשת חלה. החלה מלווה את הבית היהודי במשך דורות, והמצווה הזו מסמלת ברכה ושפע. היום אנחנו עושות את זה ביחד, כחברות ובנות משפחה, ומקדישות את החלות לחיילי המילואים שלנו – כסמל של חום, אהבה ותקווה לקראת השנה החדשה.”

רקע קצר על המצווה

(אפשר אפילו להדפיס על כרטיסיות למי שתקריא):

•מצוות הפרשת חלה נאמרה כבר במדבר, כדי להזכיר שהשפע מהקב”ה.

•בזמן הבית המקדש – היו מפרישים לכהן.

•היום – נוהגות לשרוף חתיכה קטנה כסמל.

•חלה היא מאכל של בית, שבת ואחדות.

תוך כדי יצירת החלות

•לתת אווירה חווייתית – לשים מוזיקה שקטה, אולי שירי שבת/חגים.

•אפשר לעבור בין המשתתפות, לעזור בצמות, ולהזכיר: כל אחת מוסיפה ברכה – לעצמה, למשפחה, לכלת הבת מצווה, לחיילים.

•אם רוצים – אפשר להכין כרטיסיות קטנות לכתיבת ברכה או תפילה אישית ולהניח בסלסלה, אחר כך לתת לכלת השמחה.

טקס הפרשת חלה בפועל

•אמא או מישהי קרובה לוקחת חתיכת בצק ואומרת את הברכה בקול:

“ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להפריש חלה מן העיסה.”

•אחר כך אומרים “הרי זו חלה” ושמים את החתיכה בצד (לשרוף אח”כ).

•אפשר להוסיף תפילה קצרה (יש נוסחאות יפות, או פשוט מילים מהלב).

אחרי – סיכום והקדשה

•משפט קצר לסיום:

“הלחם שאנחנו אופות היום הוא לא רק מאפה – הוא סמל של חיבור, נתינה וברכה. אנחנו שמחות להקדיש את זה לחיילי המילואים שלנו ולבקש שתהיה שנה מתוקה, מלאה בשמחות, בריאות ושפע טוב לכל עם ישראל.”

⸻

💡 כמה טיפים פרקטיים

•אם כלת הבת מצווה ביישנית – היא יכולה לעשות מחווה סמלית קטנה: למשל, לשים ראשונה את הבצק בתבנית, להדליק נר לפני ההפרשה, או להגיד מילה אחת קצרה: “תודה שבאתן לחגוג איתי”.

•אפשר לתת לחברות מתנה קטנה בסוף – חלה אישית, או כרטיס עם ברכה קצרה.

•אם רוצים לתת נופך חגיגי – להכין כיסוי יפה לבצק, או להדליק נר ולומר פרק תהילים (כמו תהילים קכ”א או קמ”ט).

⸻

רוצה שאנסח לך טקסט מוכן שאפשר פשוט להקריא מילה במילה, בלי צורך לאלתר מול הקהל?

———-

מצוין 🙏 הנה נוסח מוכן, קצר וברור – שאפשר פשוט להקריא מול המשתתפות. חילקתי אותו לשלבים כדי שיהיה לך קל:

⸻

🕯️ פתיחה

ערב טוב לכולן, תודה שבאתן לשמוח איתנו בבת המצווה של ___!

החלטנו לציין את היום המיוחד הזה במצווה עתיקה ומרגשת – מצוות הפרשת חלה.

החלה מלווה את הבית היהודי כבר דורות רבים, והיא מסמלת אחדות, ברכה ושפע.

הערב הזה הוא לא רק חגיגה משפחתית, אלא גם נתינה לאחרים – את החלות שנאפה נחלק למשפחות של חיילי המילואים, באהבה ובתפילה לשנה טובה ומתוקה.

⸻

📖 רקע קצר

במקור, בזמן הבית המקדש, היו מפרישים חתיכה קטנה מהבצק ונותנים אותה לכהן. היום אנחנו מפרישות חתיכה קטנה, מברכות עליה ושורפות אותה – כסמל למצווה העתיקה הזו.

חז”ל אמרו שלמצווה הזו יש סגולה מיוחדת לברכה בבית, לשלום ולשמירה על המשפחה.

⸻

👩‍🍳 בזמן יצירת החלות

עכשיו כל אחת תקבל חתיכת בצק מוכנה, ותוכל לעצב חלה לפי הרצון שלה – קליעה, צמה, עיגול.

בזמן שאתן יוצרות, אפשר לחשוב בלב על ברכה או בקשה אישית – לחתן/כלת השמחה, למשפחה שלכן, לחיילי צה”ל או לכל עם ישראל.

(כאן אפשר לשים ברקע מוזיקה שקטה של שבת/חגים)

⸻

✡️ טקס הפרשת חלה

עכשיו נבצע את עיקר המצווה.

לוקחים חתיכה קטנה מהבצק ואומרים:

“ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להפריש חלה מן העיסה.”

ואז אומרים: “הרי זו חלה.”

ושמים את החתיכה בצד לשריפה מאוחר יותר.

(אפשר להוסיף כאן פרק תהילים קצר – למשל תהילים קכ”א: “שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים…”)

⸻

🌸 סיום והקדשה

הבצק שלנו יהפוך בעוד מעט לחלות חמות וריחניות.

אנחנו מברכות שהחלות האלו יישאו איתן מסר של חום, אהבה ותקווה.

יהי רצון שהן יביאו שמחה למשפחות החיילים שנמסור להם אותן, ושכולנו נזכה לשנה מלאה בריאות, אחדות ושפע טוב.

תודה לכל מי שהגיעה, תודה ל___ כלת הבת מצווה היקרה – ושניפגש תמיד רק בשמחות!

⸻

מה שהוא כתב יכול להיות בסיס נחמד להתחיל ממנו, אבל זה דורש כמה תיקונים.

מה שאני שמתי לב שחייב תיקון:

1. סדר הדברים - לפי איך שהוא כתב, קודם מחלקים את הבצק לכולן שיעצבו ממנו צורות, ואחר כך מפרישים ממנו. למעשה זה ממש בעייתי לעשות ככה, כי הבצק צריך להיות בכלי אחד בזמן ההפרשה.

2. לא אהבתי את ההסבר שלו על ההפרשה.

הוא כותב "במקור, בזמן הבית המקדש, היו מפרישים חתיכה קטנה מהבצק ונותנים אותה לכהן. היום אנחנו מפרישות חתיכה קטנה, מברכות עליה ושורפות אותה – כסמל למצווה העתיקה הזו.".

אבל המצווה היום היא לא 'סמל למצווה העתיקה'. זו מצווה גם היום, ממש כמו פעם! רק שהיום אין אפשר לתת לכהן, כי הבצק צריך להיאכל בטהרה ואנחנו לא טהורים ולא יכולים לשמור על הטהרה של הבצק.

חוץ מזה, כדאי לדעת שאם הבצק מראש אמור להיות מחולק בין אנשים שונים, באופן שאין אף אחד שמקבל שיעור שמצריך הפרשת חלה, אז יש בעיה הלכתית להפריש ממנו בברכה.

אני מניחה שאפשר למצוא לזה פתרונות הלכתיים, כי כל העניין פה זה ההפרשה בברכה, אבל כדאי להתייעץ על זה מראש עם רב.

וראינו שבאמת אם מחלקים רק אחרי האפייה אז זה בסדר.

זה בעייתי אם נגיד מחלקים את הבצק לבנות וכל אחת אופה בבית שלה.

תודה על הדיוק!

כדי לעשות בסיס לניסוח.

מבחינת הטקס תכננתי להפריש חלה מהבצק ואחר כך לחלק לכל אחת.

וגם האפייה, בהתחלה חשבתי שכל אחת תאפה לבד ובאמת מישהי גם העירה את מה שאת אומרת, שיכול להיות שזה בעייתי והחלטתי לאפות במרוכז ולחלק בעצמי למרות שזה בלגן קצת...

בגלל שראיתי כמה וכמה פעמים שהצ'אט כותב שטויות, ברור לי שאני צריכה לבדוק אותו (למשל דבר תורה אקח מספר רציני ולא מכאן) אבל זה בהחלט עזר לי להתמקד, להחליט מה המבנה של הדברים וכו'.

אם שתיכן פחות בקטע של לעמוד ולדבר - למה להכריח את עצמכן ולעשות פעילות שדורשת דיבור?

לדעתי יש שתי אפשרויות אם בוחרים בכל זאת לעשות את הפעילות הזו:

או שתביאו מנחה להפרשות חלה,

או שתעשו בעצמכן, אבל בלי יותר מדי דיבורים - "עכשיו נכין חלות שאחר כך יחולקו למשפחות מילואים", "עכשיו כלת השמחה תברך בקול על הפרשת חלה וכולן יתפללו בלב על אנשים שהן מכירות", "עכשיו כל אחת תיקח חתיכת בצק ותכין חלה", "עכשיו נכניס לתנור".

אפשר לקרוא פרקי תהלים, שהם טקסט כתוב שלא דורש הכנה... וזהו.

גם כיוון טוב.

אני מסוגלת לעמוד בפני קהל, רק קצת קשה לי להתנסח ורוצה שיהיה לי משהו מוכן מראש.