פורום אימהות השלב הבא (עמוד 1)

שהדלקות נובעות מצינון שמגיע לאוזן.

אז צריך לטפל בצינון.

הוא נתן לי תרסיס של מי מלח לאף.

ואפשר גם לנסות רפלקסולוגיה. 

כי זה התחיל גם בגיל 8 חודשים שהתחלתי להפחית משמעותית את ההנקה.

פורום אמהות מיועד לגילאים גדולים יותר, סביב בית ספר יסודי ומעלה.

רפואה שלמה לילדון!

לילדים רגישים צריך לחכות שיגדלו זה הפתרון היחיד - 

יש תעלה חסומה באוזן וככל שגדלים התעלה גודלת ואז התעלה פתוחה ואין לחץ על האוזן

עברתי לצמחי, תרסיס של מי מלח לפני השינה , שינה עם כרית בלילה

הלכתי לשערי צדק לד"ר אטל (מנהל מחלקת אאג ילדים) והתייעצתי עם הרבה מומחים

לקראת גיל שנה וחצי אפילו לפני עבר לגמרי ב"ה

וד גיל שנה וחצי, הדברים שהזכרת עזרו?

שנגמר אחרי ארבעה סבבים, ובלי ניתוח כפתורים.

קודם כל- הפסקה מיידית של חלב ומוצריו לחלוטין!!

ויש דבר נוסף שהוא קצת אאוטינג אז את מוזמנת בפרטי

בוריקיטס ביתיים

בורקס פיצה

פסטה/תפוחי אדמה מוקרמים

אורז

פתיתים

פסטה בולונז

פסטה עגבניות

פרגיות

שיפודי חזה עו

כנפיים קריספיות

סלמון בתנור

קציצות טונה מטוגנות

מלאווח עם ביצה ורסק

טורטיות ממולאות השר/ גבינות/ חביתה

חביתות עם תוספות

בוריקה

מה שמשביע.

שזה אומר הרבה בשרי מבושל ולא ארוחות ערב קלות.

(ומתאים גם לצהריים כמובן)

עם עדיפות ללא עצמות...

שניצלים, פרגיות, קציצות עם או בלי רוטב, בקר בבישול ארוך (אם נשאר משבת), בורקס בשר, פאי רועים וכד'.

מניחה שיהיו מתבגרים שיזרמו גם על כרעיים ואז מאוד קל להכין בתנור עם אורז או תפו"א.

וכמובן פחמימות וירקות כמו פתיתים, פסטה, אורז עם ירקות, תפוחי אדמה ברוטב, אנטיפסטי, סלט כרוב, ירקות חתוכים.

אם לא מתחשק לי או שאין בבית בשרי, אני מכינה קציצות טונה כשבא לי להשקיע, או תבשיל מהיר ומשביע של טונה, חצילים, פלפלים, עגבניות או כל ירק אחר שיש בבית ומתאים. מתייחסת לטונה כמו כל דג מבחינת תבלינים וכו' (תחשבי למשל על חריימה או דג מרוקאי עם טונה)

גם שקשוקה הולך טוב, עם אורז, פתיתים או קוסקוס.

הדגש הוא על כמויות ולא על אוכל הכי מושקע.

נגיד מלוואח פחות יהיה, כי יותר קשה לשחק עם הכמויות וזה הכנה אחד אחד (אני משווה להכנה של סיר אורז נגיד)

שלא לדבר על עניין הבריאות.

תפו"א עם ביצה בפנים.

אוכלים עם מלפפון ועגבניה בצד. 

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה

אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.

אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

גם באותו הזמן.

לי נשמע לחוץ מדי לקיים בנפרד באותו ערב.

מה שראיתי שהרבה עושים

זה מזמינים את החברות שעה קודם ליצירה

ואחכ מגיעים המשפחה.

אפשר לשים שולחן ממתקים לקבלת פנים. זה יעסיק את החברות.

אחכ מתחילים בהרקדה.

אחכ אוכל. דבר תורה, סרטון אם יש וכו'

ושוב הרקדה. וקינוח.

משהו כזה בערך.

ובקשר לאוכל ברוב הבת מצוות שהייתי היה לחברות שולחנות נפרדים וגם אוכל נפרד.

אם זה בופה אז לחברות שולחן אחר בצד אחר של האולם.

הגיוני להביא לחברות שניצל/נקנקיות וציפס וירקות חתוכים נניח או כל אוכל שתחליטי שיוצא לך זול יותר.

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

יצירה

אוכל וריקודים לחברות

ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,

רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.

לק"י

אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.

עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.

אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

או מצגת.

ולהקרין את זה.

הייתי גם בבת מצווה שהילדה לא דיברה אבל צילמה מראש סרט כזה עם אומנות בחול. ודיברה על משהו עם משמעות, אולי השם שלה וכו', לא סוכרת במדוייק. זה היה מאד יפה. אבל אולי יקר יחסית, לא יודעת

אחרי האבחון תוכלי לקבל קצבה מבט''ל, שהיא מעל ל-3 אש''ח בחודש, ויהיה לך קל יותר להוציא עליה כספים...

חוץ מזה שבאבחון יעזרו לך לחשוב מה יכול להתאים לה.

אם תרצי המלצות למאבחנים פרטיים - מוזמנת בפרטי.

ואז יהיה יותר קל למצוא את הטיפול המדויק עבורה

טיפול מדויק יותר, ואולי גם המאבחנים יוכלו להמליץ על סוג טיפול מתאים.

אם את מרגישה שהיא יכולה עוד "לסחוב" בלי טיפול, אז תחכו לאבחון בקופה. היתרון הוא שבדרך כלל הם גם מסדרים את העניין מול ביטוח לאומי, ואתם לא צריכים להתעקש על זה בעצמכם...

אבל אם את כן מרגישה שהיא חייבת כבר תמיכה, אז באמת כדאי ללכת לאבחון פרטי. זה לא זול בכלל-בכלל...

אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית בירושלים שמאבחנת אוטיזם.

אז באמת זו גם המסקנה שהגענו אליה, לא לחכות לקופה אלא לחפש אבחון פרטי למרות שזו הוצאה.

אשמח להמלצות שלכן.

תודה

אבחון אוטיזם במידה ואכן יש אבחנה דורש אבחון כפול-פסיכולוגי ורפואי.

ממליצה כמו @מתואמת להתחיל בפסיכולוגי

כדי לקבל אבחון כפול כמו שהמליצה @מתיכון ועד מעון במקום אחד.

יש המלצה למישהי?

מעדיפה באזור השרון...

אני יודעת שבמרכז התפתחות הילד שבאוניברסיטה עושים אבחון משולב.

ואמור להיות אפשרי דרך קופ''ח, או עם החזר.

שווה לברר.

זה מתוך קבוצת הפייסבוק 'מרוצפות' של נשים על הרצף.

מאגר המאבחנים.ות המעודכן של מרוצפות - אוטיסטיות כותבות

אנחנו הלכנו מתוך הרשימה לפסיכולוגית ופסיכיאטר בנפרד, בחרנו רק לפי זמינות של תורים, ושניהם היו אנשי מקצוע מעולים ממש.

אני לא אמליץ לך ישירות עליהם בגלל שביקשת מקום שעושה גם וגם, אבל יש ברשימה גם מקומות כאלה.

בישיבה מול המזכירה בקופה בניסיון להבין איך אפשר לקדם.

ואם היא לא יכולה לעזור ללכת לרופאת ילדים,להסביר לה את הדחיפות ושהיא תלחץ.

באומנות

הידרותרפיה

ועוד..

אל תחכי שיצרו קשר. כדאי שתפנו לרופא המשפחה ותשלחו טפסים רלונטים

היא מאוד מטופלת, מאובחנת עם קשיים כללים, במגוון של תחומים. בריפוי בעיסוק המליצו ללכת לאבחון פסיכודידקטי גם כדי להצליח לשים את האצבע על הקושי- מה הגורם הכי משמעותי. כנראה דיסלקציה כלשהי. וגם כדי לקבל התאמות.

אבחון שיתן התאמות בלי לתת כיוון על מה לשים את הדגש בעבודה איתה פחות מתאים.

צריך גם התאמות וגם מקום מקצועי שידע לזהות את הלקות, כי מדובר כנראה במשהו די רחב שהיא מצליחה כרגע להסתיר ברמה כלשהי כי היא חכמה.

ויש ביטוח פרטי שנותן החזר חלקי עבור האבחון

יש עוד אבחונים, גם מקיפים יותר וגם פחות, שלכל אחד היתרונות והחסרונות שלו...

דבר ראשון אם היא בכיתה ב' בשלב הזה של השנה זה עדיין מוקדם לעשות אבחון פסיכודידקטי, הנורמות מתחילות רק מחודש מרץ לכיתה ב'.

מעבר לזה, למרות שיש הרבה מכונים שעושים ממליצה בחום לפנות לפסיכולוג פרטי, רצוי חינוכי ולעשות אצלו את האבחון, זה עולה יותר ממכון אבל הרבה יותר מקצועי.

ולגבי שמות, אווטינג, אני עושה אבחונים בשומרון ויש לי הרבה חברים שאני ממליצה עליהם בחום ואשמח לשלוח לך בפרטי, אבל כפי שכתבתי אחרי חודש מרץ זה נכון יותר מקצועית. 

ואם זה לצורך וועדת אפיון וזכאות, אפשר לשלוח לוועדה אישור שיש תור ולעשות את האבחון בהמשך

אם תרצי נוכל לדבר טלפונית

לצורך התאמות. וגם חלק מהפסיכולוגים הקליניים והשיקומיים אם עברו הכשרה מתאימה

אבחון דידקטי לא תקף לכל ההתאמות

אולי הפוך....

נראה לי מה שאפשר לעשות,

זה לנסות להחליף את הטריק, למשהו אחר שפחות מפריע.

לא יודעת איך עושים את זה.

אפשר לפנות לנוירולוג.

איך מדבקות על הציפורניים יעזרו לנגיעות באף?

נראה לי שיש הבדל בין הרגלים לא טובים (כמו חיטוט באף, כסיסת ציפורניים, גרוד גלדים וכדו') ובין טיקים ממש שהם הרבה פעמים נראים כתנועות לא נשלטות כל כך כמו מצמוצים בעיניים, העוויות מוזרות בפרצוף, תנועות חוזרות.

למה את מתכוונת?

כי אני חושבת שהטיפול שונה.

בהרגלים לא טובים ( כמו חיטוט באף), אפשר להסביר לילד את החסרונות של ההרגל( עושה פצעים בתוך האף ואז עוד יומיים מגרד, לא נעים להסתכל על זה וכו') ולהציע התנהגות חלופית או מקובלת חברתית( ללכת לכיור לקנח ולשטוף, להעסיק את האצבעות במשהו אחר כששמים לב).

אבל לגבי טיקים זה לא יעבוד, יש לי ילד שהיו לו תקופות של טיקים מתחלפים, לדעתי אצלו קשור לחרדה, אחר כך גם אובחן על הרצף אולי קשור. כאן שיחה ישירה לא תעזור והכי טוב להתעלם, ולנסות  להפחית חרדה ולעזור להרגע באופן כללי בלי קשר ישיר לטיק. ואולי באמת ללכת לנוירולוג להתייעץ...

אצלי הבן הנ"ל הצליח להפסיק או להפחית מאוד הרגלים לא טובים כשהבין את החסרונות שלהם והייתה לו מוטיבציה עצמית להפסיק. אבל טיקים לרוב עוברים מעצמם אצלנו אחרי תקופה... 

ככל שמתייחסים לזה יותר - זה יחמיר

אח''כ - בירור נוירולוגי

אם לא עוזר - פסיכולוגי / פסיכיאטרי

אבל אני חושבת שהיא מרגישה את הלב שלך... לטובה כמובן!

אולי היא קצת נלחצה, אולי דווקא כי יש לה משהו לדבר עליו והיא לא יודעת איך לגשת לזה...

ולרכי תדעי, אולי יותר כיף לה לדבר בלילה...

את אמא מהממת שאת מאפשרת לה. תני לה את הקצב שלה...

לתת למתבגר לנהל את הקשר מבחינת לו"ז

שישב/ ידבר/ ישתף אותי מתי שהוא רוצה

אני מתעניינת/ מציעה בקטנה

נותנת להם את ההזדמנות ליזום/ לרצות

אם השיתוף קורה בזמן שלא מתאים לי

אני אומרת שעוד מעט נדבר ומשתדלת לפנות זמן שמתאים לשנינו

שדווקא בלילה ששקט ורגוע אז פתאום נוח להם לשתף.

אני עכשיו לא הייתי מתעקשת לשוחח אלא ממתינה לזמן שמתאים לה.

גם אצלנו לפעמים דווקא בלילה פתאום הלב נפתח, ויש שעת רצון, בעיני חשוב להקדיש זמן ולהקשיב דווקא אז גם אם זה לא כ''כ מתאים ועייפים לרוב זה השיחות הכי קרובות, לפחות אצלנו

בסוף אחרי שכתבתי פה התיישבתי לידה וקצת פטפטנו, ודווקא היה ממש כיף. דיברנו בערך שעה על כל מיני דברים.

בכל מקרה תודה על העצות פה, זה עוזר...

הכוונה משהו שהוא לא רק הרקדה ואביזרים..

מחדדת- אני מחפשת מפעילה שתנהל את כל הערב כמובן בתיאום איתנו, ואם יש לה סדנא שכלולה זה יהיה מצוין

אבל לא יודעת אם היא "מחזיקה" ערב שלם... אבל אפשר לשאול אותה.

קוראים לה עטרה יעקובי,

‎054-946-6341‎ 

מאוד מקצועית ואישה מדהימה 

הבאנו די-ג'יי, שעשתה גם משחקים לילדות (לא משהו מתוכנן, פשוט היה פקק שעיכב את כל המשפחה ונתקענו עם שעה שרק החברות הצליחו להגיע).

היא ממש מתוקה ומחזיקה אירוע שלם, ואני יודעת שהיא יצאה עכשיו עם משחק שלטים, שאמור לתת ערך מוסף.

אם תרצי אשלח לך שם בפרטי.

שהיא מפיקה אירועים קטנים. היא לא מעבירה בעצמה סדנאות, אבל פונים אליה בבקשות והיא מתכננת את כל הערב.

קוראים לה נעמה מושקוביץ

עושה כל מיני פעילויות מותאמות לבר/בת מצווה לפי רצון של המשפחה.

לדוגמה משחק שלטים שמשלב שאלות על המקדש עם שאלות על הילד.

ויש עוד כל מיני דברים.

כדאי לפנות להתעניין (זה טופס פנייה, למטה יש גם מספר טלפון שאפשר להתקשר אליו אם נוח לך יותר..)

יצירת קשר - המדרשה לידע המקדש

בהמדך למה שכתבה לפניו ברננה

לגבי תוכן הבת מצוה: אנחנו פחות בכיון של הפרשת חלה.. ו12 המתנות כבר נדוש.. או שלא (?) אשמח לרעיונות אחרים מגוונים

או נושא שמעסיק אותה

או משהו שחלק מההתבגרות את רוצה שהיא תתעסק בו ותלמד עליו נניח במסגרת עבודת המידות (חסד, הכרת הטוב/מזמור לתודה, וכדומה)

יש לך רעיון ספציפי?

את שופעת רעיונות  

אם זה בסדר מצידך...

וגם את התאריך של הבת מצווה.

את יכולה להמשיך לדון איתי באישי גם על כל השאלות הבאות:

מה היא אוהבת לעשות?

כשרונות בולטים?

תכונות אופי חזקות?

האם יש נושא שמעניין אותה במיוחד בהקשר של עבודת ה'.. 

מה שעשינו:

סעודת מצווה בקטנה באותו יום עם סבא וסבתא (אפשר עם סיום מסכת, או התחלת מסכת)

עליה לתורה ביום חמישי עם החברים מהכיתה

הכנסת פרשיות תפילין עם אבא ואמא

הנחת תפילין בכותל משפחה מצומצמת מי שיכל. בעיקר אנחנו והילדים עם סבא וסבתא משני הצדדים.

הוא עשה סיום ש"ס משניות בשבת.

לא מכירה סדנה של אמא ובן. אפשר טיול שטח מעיין מסע רוחני. אבל לא הייתי עושה דבר כזה לבד בלי קבוצה או לפחות עוד זוג.

אפשר מפגשים עם רבנים ודמויות משמעותיות.

למרות שזה לא זול...

https://www.batmitzvah.info/about-2

לאחרונה השתתפה בפורום שלנו ובפורום הריון ולידה ניקית בשם 'חירטטתי'.

לאחר עבודת בילוש גילינו שמדובר בפצל"ש של הניק 'שמיניסט באמ"ש' שהמציא לו סיפור חיים והטריד נשים גם באישי.

הניק נחסם מהפורומים שלנו, שימו לב שאם הוא פונה אליכן באישי - פשוט לחסום ולא להגיב.

תודה למי שדיווחה לנו בפרטי!

וכמובן - גם אם פונים ניקים אחרים שלא פרסמנו עליהם (כולל ניקים ותיקים), אם משהו חשוד או מרגיש לא נוח - תעצרו ותדווחו לנו.

המנהלות

חום למעלה ולמטה.

200 מעלות. אולי צריכה להוריד את המעלות... 

על החלה מים ושומשום בלבד.. ללא ביצה..

זה באמת אחלה בקטע של השחימות. נסו מי שלא מכירה..

אבל זה שורף את הלמעלה לפני שהלמטה מוכן ולכן אולי כדאי להוריד מעלות כמו שהציעו 

עשיתי כמה פעמים

משהו לא תקין עם התנור שלך

לדעתי עובד על גריל...אולי משהו בכפתור השתבש ומעביר לגריל

קילו קמח

חצי כוסות סוכר

2 כפות שמרים

3 כוסות מים

חצי כוס שמן

כף מלח

צריך שהבצק יהיה קצת דביק, ולהוסיף מים במידת הצורך.

לישה חוזרת אחרי כחצי שעה

לבדוק שהתנור על תכנית מתאימה.

בהצלחה!

אני שמה את החומרים היבשים מערבבת טוב טוב עם היד ואז שמה שמן מים וכף מלח ומערבבת הכל יחד.

שמה בקערה עם מכסה, עוטפת בניילון נצמד ומגבת עבה מעל...

שמה שמרית ולא שמרים יבשים...

אשמח להערות.

תודה לכולן על התגובות

כי המלח הורג את השמרים.

את משתמשת במים חמימים?

אולי עם שמרים לחים זה בעייתי.

זה אלו שמכילים גם ביצים וסוכר.

זה המתכון שאני משתמשת:

1 קילו קמח לבן רגיל

2 כפות שמרים יבשים

שני שליש כוס סוכר לבן

שליש כוס שמן קנולה

2 ביצים גדולות

כף מלח דק

2 כוסות מים פושרים

אני לשה במיקסר אם את לשה בידיים אז צריך ללוש טוב לפחות 10 דקות.

מתפיחה עד להכפלה מכינה את הצורות ומתפיחה שוב ואז מורחת בביצה ומכניסה לחום של 170 עד שהחלות שזופות גם למטה (לא מגיעה למצב של חום כהה בלמעלה יותר חום בהיר כזה).

כשאנחנו עושים במיקסר אז לשים כמעט עשר דקות.

אם ביד אז זכור לי שאחרי שהבצק מתגבש כדאי לפחות עוד 100 לישות

אני יתחיל לעשות גם במיקסר...

מהירות בינונית? 10 דקות?

מערבלים איזה 5 דק

אחכ נותנים לזה לנוח איזה 4-5 דק

ואז מערבלים עוד 5 דק

אני משתמשת במי ברז, כדי שלא יתפח מהר.

עושה לישה ראשונה במיקסר לפחות 5 דקות. מעבירה לקערה וחאר כך עושה עוד 3 לישות עם מרווחים של 10 דקות לפחות, ואז התפחה ארוכה.

גם לאחר קליעת החלה, משאירה לתפוח לפחות 10 דקות (תלוי מזג אוייר).

אופה על 200 ללא חימום מוקדם של התנור.

שיהיה בהצלחה!

מספיק 2 כפות

לספרדים חצי כוס זה מזונות ואסור לעשות עם זה המוציא

אולי תלוי במנהג הספציפי ולא בספרדים/ אשכנזים.

אלא ביחס בין המרכיבים. אם הרוב חוץ מהקמח זה מים, אז זה המוציא. אם יש רוב של משקים ומרכיבים אחרים, אז זה מזונות.

אצל ספרדים מה שקובע זה בעיקר הטעם - אם מורגש טעם מתוק, זה מזונות.

אבל אולי יש בזה עוד מנהגים מעבר למה שאני מכירה.

לפעמים תנורים פשוטים לא מצליחים לאפות טוב

עוגות מצליחות לך?

אם היא קרויה בשם של סבתא או קרובת משפחה זה יכול להוסיף נפח ותוכן

אבל זה רעיון להכין עץ מעוצב יפה עם שורשי המשפחה או באמת על שתי הנשים שעל שמן היא קרויה (אחת סבתא מהמשפחה והשנייה דמות מהתנ"ך🙂)

תודה!

על השם שלה, קרויה על שם אחת האמהות והיא הפיקה בעצמה סרטון על הדמות שלה. זה הצריך אותה ללמוד.

הסרטון היה ברמה של ילדה צעירה ורק אנחנו המשפחה המצומצמת ראינו אבל זה היה נחמד מאוד

כבר עכשיו עושה כל מיני סרטונים ומצגות בקנבה🙂

(וגם הבת שלי קרויה על שם אחת מהאימהות😊)

לא מכירה מניסיון, רק ראיתי ברשת.

ערכת מסע לבת המצווה

אשקול אם באמת לקנות או לא. כי בעיקרון הבת שלי וגם אני יצירתיות מספיק בשביל להפיק דבר כזה בעצמנו🙂

אבל זה בהחלט יכול לתת השראה!

של תמונה שהופכים אותה לציור של תביעה לפי מספר. זה נראה ממש יפה. אולי לצלם אותה/את המשפחה/בית המקדש עם איזשהו כיתוב יפה- ולצסוע יחד במהלך השנה.

(מניסיון של ציורי קנבס צביעה לפי מסךרים- זה באמת יוצא יפה)

אולי חדר בריחה נייד?

אפשר להרכיב שאלות מעניינות

וליצור קוד למפתח

ורק אחרי שהיא עונה נכון את החידות והמשימות המעניינות היא פותחת את הקוד

ומקבלת ממך מתנה אישית

בקשר לברכונים - אולי פשוט לעצב הכול לבד ולהדפיס בבית דפוס רגיל?

איך הולך להיות מבנה החגיגה?

את רוצה רעיונות טכניים או "רוחניים"?

לגבי הברכונים - חשבתי על זה, אבל קצת מלחיץ אותי לעשות את זה בלי ניסיון...

אולי נוותר על הרעיון, אם נראה שזה מסובך מידי.

התכוונתי בעיקר לטיפים טכניים.

מבחינת התכנית - חשבנו על ארוחה (קייטרינג), דבר תורה, סרטון עם תמונות שלה, אם נצליח - סרטון של שיר שהמשפחה תכין לה (זה עלי... צריכה לחשוב על בסיס איזה שיר לכתוב), וריקודים (צריכה לברר לגבי מוסיקה).

עוד כמה זמן הבת מצווה? כדאי להתחיל להכין את הדברים לפחות חודשיים מראש,עדיף שלושה-ארבעה חודשים לפני.

ומה בקשר לביגוד? גם זה כדאי לעשות מראש (במיוחד למי שלא גר בעיר).

זה יהיה קצת לפני חנוכה בעז"ה.

צודקת לגבי הביגוד, זה באמת המשימה הבאה.

לסגור צלמת ודייג'י אם אתם רוצים.

בנוסף, אם אתם חושבים לעשות בוק, אז עכשיו זה הזמן.

להגיד למשפחה וגם לחברות לשריין את התאריך, עוד לפני שאתם שולחים את ההזמנה.

ולגבי בגדים מציעה ממש ממש להזדרז. עוד מעט נכנסים לחורף והמלאי בחנויות יורד פלאיים. עכשיו עוד יש דברים מהחגים.

אנחנו חגגנו 2 אירועים בחורף, עברתי מלאא חנויות והיו מאוד קשה למצוא שמלות לילדות. 

אמנם לא עשיתי שילוב נוסחים אבל פעם עשינו גם כזה אולי אמצא את זה

עוד מישהי שעשתה את זה אמרה שהיא יכולה לייעץ לי, אז אני אדבר איתה בינתיים, ואפנה אלייך אם יהיה עוד צורך...

ממש תודה!

כאן או באישי.

תודה רבה!

ברכת המזון/הדלקת נרות חנוכה/משהו דומה

מאיפה הבאת את הטקסט?

ואיך יודעים שזה פורמט להדפסה? (ואיפה מדפיסים)

צריך מנוי בתשלום לקנבה?

תודה! 

תחליטי באיזה גודל את רוצה

ומורידים את זה בקובץ איכותי להדפסה.

לי באמת יש מנוי בגלל העבודה

המנוי הבסיסי- קצת יותר מורכב לעשות בו דברים כאלו

כי הרבה גופנים וגדלים ואפשרויות סגורות בו.

מדפיסים בכל בית דפוס שהוא.

בסוג הדף ובעובי שאת בוחרת.

הייתי מבררת דווקא בבתי דפוס באיזור ולא בחברות של הדפסת ברכונים

זה לא בהכרח יהיה יקר יותר.. והאפשרויות עיצוב הרבה יותר רחבות.

שהם רוצים.

בגדר של "צריכים" יש:

דברים ללימודים (כולל מתנות למורים/מדריכים וכו')

ביגוד שבעינינו נצרך

אוכל וממתקים שבעינינו נצרכים

נסיעות וכדומה.

בגדר של "רוצים":

מיני מתיקה שמתחשק להם לקנות

בגדים שהם בגדר פינוק בלבד (כמעט ולא קורה, האמת)

מוצרי מתנות וכאלה (למשל, אם מתחשק למישהו שתהיה לו מצלמה או איזה משחק שווה).

כמובן, זה עדיין נזיל, ויש דברים שנתונים ל"ויכוח" לפעמים...

ומצד אחד אנחנו קונים להם גם בעצמנו מתנות (לימי הולדת וימי כיף וגם כפרסים), ומצד שני - מבקשים מהם שיתייעצו איתנו על קנייה שהם עושים בכספם (כי אנחנו לא רוצים שיקנו ממתקים בלי סוף או כל מיני משחקים יקרים ולא שימושיים או לא חינוכיים).

בעבר היינו גם נותנים דמי כיס, אבל הם מקבלים מתנות מכובדות בימי הולדת וגם בחגים (מסבא וסבתא), אז אנחנו לא רואים בזה יותר טעם...

הגדולה גם עובדת. (והתאומים גם עבדו בערך באחת מהחופשות...)

אני עוד לא בשלב ממש

אז עונה קצת בכובע של אמא וקצת בכובע של מתבגרת/אחות למתבגרים..

באיזור גיל 6 של הבן שלי הוא התחיל לרצות לקנות כל מיני דברים והרגשנו שיהיה נכון שיהיה לו סכום כסף סמלי שהוא יוכל לשלוט עליו ועל הבחירות מה לעשות איתו.

אז כרגע הוא מקבל דמי כיס חודשיים- שקל לכל שנה שהוא השלים(כלומר הוא עכשיו בן 7.4 ומקבל 7₪ בראש חודש) הוא יכול לעשות עם זה מה שבא לו בגדול, אבל אנחנו כן דורשים ממנו לשתף אותנו בהחלטות ומייעצים ומתלבטים איתו. גם נגיד עודדנו אותו לחסוך כמה חודשים כשהוא רצה משהו מסוים יקר יותר, ולהחליט אם הוא מעדיף לחסוך את כל הסכום וככה להגיע למטרה מהר יותר, או לחסוך פחות וכן להשתמש מעט גם לדברים אחרים בדרך(הוא מאוד טוב בחשבון אז היה נוח לעשות איתו את החישובים והמחשבות.. ההחלטה בסוף הייתה לגמרי שלו)

חושבת שזה מאוד בריא לילד להכיר את הבחירות וסדרי העדיפות האלה

אנחנו מאוד מדברים את זה בבית, בהקשר של שפע-

יש לנו ב"ה מספיק לקנות כל מה שנרצה(בהקשר של ילד לפחות) אבל אנחנו מחליטים על מה אנחנו רוצים להוציא כסף

אם לקנות את זה או לקנות משהו אחר או לחסוך למשהו גדול יותר או לתקופה אחרת.. זה ממש נמצא על השולחן וממש לא מתודעת חוסר אלא להפך, מתודעה שב"ה יש לנו הכל ויש לנו אפשרות לבחור הכל ואנחנו בוחרים לאיזה כיוון ללכת

עד כאן השנקל החינוכי שלי

מכאן מצד המתבגרת-

אצל ההורים שלי לא היו דמי כיס בכלל

התחלתי לעבוד בגיל מאוד צעיר(10 בערך, בייביסיטרים)

ההורים שלי דאגו לכל מחסורינו, ביגוד שיהיה מספיק, טלפונים, שפע אוכל בבית כולל אם ביקשנו דברים מיוחדים, כלים, ציוד שיער כללי(גומיות סיכות קרמים מברשות וכד'), הגיינה בסיסית

אבל דברים מעבר כן היה מצופה ממנו להשתתף/לשלם.

למשל אם הייתי בתור נערה הולכת לעיר עם חברות לקניות

אמא שלי הייתה נותנת לי סכום מסוים אחרי שהיינו יושבות יחד וחושבות מה חסר לי וכמה בערך אני משערת שיעלה וכמה מבחינתה מתאים לה להשקיע בזה..

נניח חסרה לי שמלת שבת, אחלה, היא נותנת לי עד 180. אם אני רוצה להוסיף עוד-בכיף, לגיטימי.

בנוסף היא הייתה נותנת לי קצת לאוכל וכזה.. לא סכום ענק אבל כן סכום סביר ושוב אם הייתי רוצה לקנות עוד ושטויות-בכיף, עליי.כנל נגיד אם רציתי סיכה מיוחדת או איפור או בושם..

לדעתי זה איזון הוגן ונראה לי שגם לרוב האחים שלי זה היה נראה הגיוני. יש לי אחות שכל הזמן מתלוננת שההורים לא מבינים כמה דברים עולים היום אבל לדעתי היא קצת מקצינה כי היא בת 16🫣

זהו תכלס זו גישה דיי דומה אבל לא לגמרי..

אבל, לפחות אצל הילדים שלי בינתיים זה נראה שקשה להם ההבדל הזה מתי זה כבר יותר מדי וראוי שישתתפו או את העניין של הגבלת סכום. אבל יכול להיות שלא ניסינו מספיק פעמים.  גם העניין שאין סכום מוסכם מונע מהם בעצם לעבוד על תקציב ולחסוך..

מצד שני אני פחות מתחברות לדמי כיס ותכלס הם יכולים למצוא במה לעבוד אם ירצו

והיה המון שיח

אבל גם אמא שלי הייתה מאוד יציבה בעמדה שלה

סתם אני אתן לך דוגמה לשיחה

-אמא אני נוסעת מחר עם חברות לעיר לקנות בגדים ואני גם חייבת מגפיים! אפשר כסף??

-אוקי.. מה את צריכה לקנות? איזה בגדים?

-אמממ.. יש לי רק שמלת שבת אחת שטובה לי! אני חייבת עוד לפחותתת ארבע שמלות שבת!

וגם אין לי קרדיגן יפה לאולפנה

וגם החצאית נפנף שלי נקרעה אני חייבתתת חצאית חדשה

ועוד רגע חורף אני חייבת גרביונים נורמליים..

-רגע רגע.. טוב תקשיבי. ארבע שמלות שבת זה יותר מידי בבת אחת.. אבל אם תמצאי שתיים ממש טובות במחיר שיושבות עלייך יפה אז בשמחה. אז כל שמלה עד 150 או שמלה אחת עד 200. אני לא מוכנה לשלם יותר מ200 לשמלה שהיא לא לאירוע.

-אוףףף אבל אמא זה ממש מעצבן לחפש שמלה בכזה מחיר נמוך!! אין לי סיכוייייייי

-מבינה, אבל זה התקציב שלי. עכשיו סוף עונה בהרבה חנויות אחרי החגים, אני מאמינה שתמצאי משהו יפה.. ומה עם השמלה שקנינו לפני ראש השנה?

-אבל יש אותה גם לשירה!

-מה לעשות, ככה זה כשקונים במעצבות המוכרות...

קרדיגן עד 50? סבבה? אם לא תמצאי נקנה בשיין.

כמה עולה חצאית נפנף?

-אממ 50 60 כזה

-וגרביונים זה דחוף? אולי תקני אחד שניים שלא תתקעי ובואי נזמין עוד שיהיה כשממש יהיה חורף

חוץ מזה מגפיים עד 200..

אז זה אומר שאת צריכה 650 מקסימום.. ואני אתן לך עוד 25 לאוכל הרב קו שלך טעון?

תחזירי לי את העודף של מה שלא מצאת...

והיא הייתה דורשת ממנו פירוט מה קנינו ובכמה ומה העודף לא יכולנו למסמס את זה

כן הרגשנו שהיא מפרגנת לנו לנסוע אבל עם גבול וגם זה גרם לנו להתנהל בביקורתיות כלפי הכסף..

עם ההורים

וששיחות כאלה תמיד הסתיימו בטוב סבבה ולא בצרחות של "לא בא לי ללכת ככה זה מביך את לא מבינה כלוםםם" וטריקת דלת

אבל היום אני ממש רואה איך ההתנהלות שלהם הייתה טובה ומאוזנת.

אנחנו זורמים עם הבקשות שלהם רוב הפעמים

אין להם בקשות חריגות

בעיניי לא לומדים התנהלות עם תקציב מסתם התנסות בכסף

אלא מלימוד יסודות של התנהלות כלכלית

אצלי לומדים מגיל צעיר התנהלות נכונה

שההוצאות צריכות להיות פחות מההכנסות

שלא קונים כי צריך אלא

רק כשיש כסף אפשר לחשוב מה צריך

אני משתפת בסכומי ההכנסות ההוצאות החסכונות וההשקעות

בשיקולים כמה להכניס/ להוציא/ להשקיע

בינתיים 2 ילדים כבר גדולים ומתנהלים לבד עם התקציב שלהם בצורה נכונה (אחד עם כרטיס אשראי ושני עם מזומן

הכסף שלנו אבל הם מתכננים לבד הוצאות שוטפות)

אבל אצל ההורים שלי הם פחות בקטע שנלך לעבוד וב"ה יש להם כסף להוצאות מיותרות, אז כן קנו לנו את רוב הדברים שהיינו צריכים ופרגנו לנו לפעמים בסתם כסף (נגיד הייתי צריכה מתנה לסוף שנה 10 שקל אז בגילאים גדולים יותר היו מביאים לי 20 ואומרים לי לשמור את הכסף), אבל על דברים גדולים יותר או משמעותיים יותר עם היו משלמים רק עם סיבה- מתנת יומולדת או מבצע מיוחד

זכורה לי ממש תקופה ארוכה שאחים שלי היו אוספים נקודות על עזרה בבית לימודים וכדומה בשביל לקנות משחקים שהם היו רוצים... בעיני זו אחלה דרך לגרום לילדים קטנים שלא יכולים לעבוד או שאתם לא רוצים לתת להם דמי כיס להרויח בעצמם את הזכות לקנות דברים שיוצאים מהרגיל

קודם כל עשינו להם כלל: מה שקשור ליציאות של כיף עם חברות, ימי הולדת, מתנות קטנות לחברות, ספר חדש שיצא או סתם אייס קפה שמתחשק לה באמצע יום, זה מכספם האישי

כל מה שקשור לביגוד, פלאפון, הוצאות בית ספר כולל טיולים, ציוד למחנה, ממתקים וכו' כמובן מביאים להם ובשמחה

מדי פעם אני מגניבה להם קצת כסף לפינוקים סתם כי אני אוהבת אותם ובא לי לפנק.

כשהתחשק לבת שלי בגד שחשבתי שזה מיותר, נתתי לה סכום כסף ואמרתי לה שתשלים כרצונה מכספה האישי.

ואפשר גם להחליט לפי מה שנראה לכם.

בגדול יש כל מיני אפשרויות שאפשר לגוון ביניהן:

לקנות כל מה שנראה לכם מתאים מעצמכם, לתת תקציב מסויים, נניח 500 שח לבגדים ושהם ינהלו נכון, להגיד שאתם מממנים כך וכך ושאם הם רוצים מעבר שיממנו מכספם, לתת להם לעבוד, לתת להם דמי כיס, לקנות דברים מסויימים כפרס על מבצע או מתנה ליומולדת או משהו משמעותי אחר ועוד..

בעיני זה מאד תלוי מה הגיל ומה האפשרוות. אני כן מאמינה להגביל ברמה מסויימת גם אם יש אפשרות כלכלית. איפה עובר הקו בדיוק זה מאד אינדיוידואלי..

מה שצריך - אני מביאה כסף.

מה שרוצים ולא הכרחי - קונים בעצמם.

מבחינתי, מה ש"רוצים" - זה כולל לדוגמא - כפכפי טבע. זה יקר, ולא נעל "חובה" כי חוץ מזה הבן שלי קנה סנדלי שורש, נעלי התעמלות ונעלי שבת.

אז אמרתי לו שהנעליים ההכרחיות עלי, וכפכפי טבע עליו.

הוא כבר גדול, אז גם קונה שייק חלבון לכושר, מנוי לחדר כושר, אוכל בחוץ עם חברים, בילויים - זה עליו. ההכרחי - עלי.

כנ"ל הבת שלי - קונה דברים באלי אקספרס, ואנחנו עושים חלוקה, בין חולצות ושמלות שהיא צריכה, ובין מתנות לחברות/ קשקושים לחדר/בילויים - שזה עליה.

ברוך ה' יש לכל הילדים שלי מאות שקלים בגיל היסודי (ממתנות של סבא וסבתא לימי הולדת וחגים), ואלפי שקלים אחרי הבר מצווה/בת מצווה וכשהם מתחילים גם לעבוד ולחסוך. 

אז הם מתנהלים לבד.
לגבי קניות של ממתקים לילדים בכיתות הנמוכות- הם לרוב מתייעצים איתנו בגיל קטן כי יודעים שזה לא בריא. יחסית לא קונים הרבה. קלפים וכדומה - אני מסבירה להם שחבל להוציא כסף על זה. כמעט לכל בן היתה שנה אחת ש"בזבז" על זה קצת כסף, אבל הפסיק מעצמו. כמובן שגם אנחנו קונים להם מדי פעם ממתקים (בעיקר לשבת ולטיולים, או כפרס על מאמץ מיוחד). פינוקים של מתנות - בעיקר ביומולדת, או שמביאים להם כסף ביומולדת אם אין רעיון למתנה. ויש להם חסכון שמתעדכן בווטצאפ שלי, הם חוסכים בו מאוד יפה... עד שיש להם חשבון משלהם.

ודרך אגב- אנחנו מחנכים אותם גם לתרום מהכסף שלהם, לא מחייבים, אבל אומרים להם שזה חשוב. יש "נדיבים" שתורמים יותר מכספם ויש פחות. אבל מגיל 10 בערך - כולם תורמים משהו. בעיקר בימים נוראים או כשהם מרויחים כסף - שיתנו מעשרות.

מזכיר לי שפעם בעלי הקנה לאחד הילדים כסף בשביל הכפרות - אמר לו: "זה הכסף שלך, ואתה מחליט מה לעשות בו. אתה רוצה שנעשה בו כפרות בשבילך?" - והילד, בלי למצמץ, בחר לשמור לעצמו חלק מהכסף ורק בחלק הנותר לעשות כפרות🤭

הקטנטנים הוא באמת קשה!!!

עוד כמה שנים שנם יגדלו קצת

שנתיים שלוש זה ייראה אחרת לחלוטין

כרגע כולם פיציים

וזה באמת לא קל!!

והעומס כמובן מאוד משפיע על הזוגיות...

וברוב הפעמים בעבודה על הזוגיות אפשר לעזור ממש ממש!!

הכי עוזר זה ללכת לטיפול זוגי מקצועי,

זה רציני, תהליך מחייב, ובעל מקצוע שיכולות מאוד מאוד מאוד לעזור.

עוד משהו, זה לצאת לדייטים שבועיים רק שניכם פעם בשבוע

למצוא בייביסיטר או סידור אחר אבל מאוד מאוד משפיע!!

ועוד משהו שאת יכולה להתחיל איתו עד שמתחילים את הדברים העיקריים שכתבתי זה לראות תכנים על זוגיות שיכולים קצת חעזור לך לפרק את הכובד שיש על הלב, בסוף רוב הקשיים בזוגיות די דומים בין הזוגות הנשואים...

תתחילי מגברת רביע שזה מאוד הומוריסטי וקליל ותמשיכי לעוד...

אבל תכלס, לגמרי ממליצה על טיפול זוגי , זה ממש מחולל ניסים♡♡♡

לא יודעת מאיזה איזור בארץ את, אבל ממליצה ממש על הרב מוטי הרשקופ.מקבל בפתח תקוה ירושלים ועטרת.תותח על.

אפשר גם לחפש סרטונים שלה ביוטיוב.

היא מדהימה!

בתור מטרת על. משהו חשוב שמשקיעים בו.

לקחת בייביסיטר ולצאת בלי הילדים

לחשוב אחד על השני בפרטים הקטנים ( כמו לכבס מהר בגד שהוא אוהב, להכין אוכל שהוא אוהב וכד)

לעבוד על תקשורת טובה- בקשות ולא דרישות, בלי האשמות, בלי התחשבנויות.

להביע אהבה במגוון דרכים ( 5 שפות של אהבה)

להתחיל לצרוך תכנים בנושא זוגיות: ב"ה הרשת מוצפת בתכנים מעולים- עדיף של בעלי מקצוע ולא של אושיות רשת.

כמובן יש גם תכנים איכותיים בתשלום- שווה להשקיע.

יש תכנית על זוגיות לנשים שנקראת 'מעוררות אהבה". לא ניסיתי באופן אישי אבל שמעתי המלצות.

בנוסף ממליצה לקרוא את הספר "לדעת להכנע" וגברים ממאדים ונשים מנוגה" שניהם עושים איזשהו יישור קו בנושא של זוגיות ונותנים כלים בסיסיים מצויינים

שזוגיות זו עבודה 24/7

איך אני מדברת בצורה נעימה, קשובה, שמה לב לפרטים, מתחשבת ועוד ועוד.

אבּל זו העבודה עם הפירות הכי מתוקים שיש. וברמה מסויימת, כשיש זוגיות טובה יש הכל וכשהזוגיות לא טובה יש חוסר מאוד מאוד גדול.

זה ממש אחד הדברים הכי משמעותיים לשמחה וחדוות חיים.

אז כל פעם כשאני עוצרת את עצמי מלהתעצבן, כשאני חושבת שוב איך להתנסח, כשאני מפנקת במשהו קטן, אני מזכירה לעצמי שאמנם לא תמיד זה קל, אבל זו באמת ההשקעה הכי משתלמת שיש

לפי מה שכתבת, נראה שגרושין רק יחריפו את הבעיה שלך. אם עכשיו קשה לך להשאר לבד עם הילדים, מה תעשי אם תפרדו? תהיי לגמרי לבד. אז טוב להתעורר קודם ולעבוד על הזוגיות ועל האישיות כל אחד של עצמו. ממש לא בטוח שאפשר למצוא אשם למצב במי משניכם. זו דינמיקה של שניים עם דפוסים שכנראה חוזרים על עצמם, שצריך לשנות. זה לא קל בכלל, אבל אתם נשואים ממש מעט שנים. בעז"ה אתם רק בתחילת הדרך. עוד אפשר ממש להשתפר ולשפר הרבה את איכות החיים של כולם בבית. עוד אפשר ליצר בית שמשרה ביטחון ורוגע ואפילו אהבה.

נתנו פה הרבה עצות טובות, רק מוסיפה משהו קטן, ממש ממליצה על כתיבה . דוקא כשכועסים לשבת עם דף ועט ולכתוב ולכתוב כל מה שעולה עם הראש, שכל הכעסים והאכזבות יעלו על הדף עד שהכל יצא. ברגע שהכל יצא, אפשר לזרוק את הדף. אח"כ יותר קל לדבר בצורה רגועה ,עניינית ומבוקרת והדברים לא יוצאים מפרופורציה.

מתחילה מהאמצע: האם הבעיה אצלך או אצלו?

לשניכם יש קושי ואתגר בחיים המשותפים שלכם כרגע, ויש לכם מה ללמוד ולהתקדם מהמצב

נשמע שאתם בעומס גדול וב"ה יש לכם במספר שנות נישואים קטן 3 ילדים, שהקטן שבהם נולד לא כזה מזמן.

זה לבד דבר מטלטל, מאתגר ודורש כוחות רבים.

הרבה מעברים תכופים שלא תמיד מצליחים לעבד אותם ולהתייצב בהם וכבר שוב הריון/לידה/הנקה וכו.

להיות בלי שינה, בעומס מתח והשרדות זה דבר שרוב בני האדם מגיבים לו רע

יותר קל להתעצבן, קשה יותר לשמוח וליהנות, והתחושה היא השרדותית וקיצונית לפעמים. 

לכן העצה הראשונה שלי בשבילך ובשבילכם היא להכיר בזה שאתם במציאות חיים מאד עמוסה, שדורשת הרבה כוחות ואנרגיות, ודבר ראשון לעזור לכם להיות במצב צבירה טוב יותר.

אם החוסר שינה משפיע עלייך לרעה, תשתפי אותו שזה ממש מקשה עלייך יתנסי לחשוב יחד איך לשפר את המצב. למשל להביא מדי פעם בייביסיטר ולנוח, לנוח כשהוא מגיע מהעבודה,  לשלוח את התינוק למסגרת וכו.

באופן כללי מריבות ותלונות הם ביטוי לקושי רגשי שמתפרץ בצורה מגושמת יחסית. ככל שתתני מקום והקשבה לעבד את התחושות שלך במצב הזה, מול עצמך וגם מולו, תגיעי פחות לתלונות והתפרצויות...

בנוסף נשמע שכדאי לכם למצוא זמן לעצמכם, לדבר, לחזור להיית בזוג ולא רק הורים לקטנטנים ולשוחח.

כל זה עזרה ראשונה.

כמובן שתמיד יש ורצוי להעמיק וללמוד יותר לעומק על איך לקיים זוגיות בריאה ומקדמת, תקשורת, וכו.

אחת ההשקעות הכי שוות בחיים 🌹

אבל מסיימים אצלנו מוקדם יחסית את הלימודים (והסניף הוא בעצם חלק מבית הספר).

שבע זה ממש מאוחר...

בדיוק בשביל שהם יוכלו להדריך...

אבל אולי באמת הם לומדים במקום מרוחק, ולוקח להם זמן להגיע...

לק"י

אצל הבן שלי זה בחמישי.

אבל זה בסביבות שש- שש וחצי.

לק"י

ואם מסתדר, אז אני בטוחה שינסו להקדים לפחות.

זה בכלל לא מפדח בעיני.

בעזהי"ת

אבל בהחלט יכולות להיות גם פעולות ב18:30. 

19:00 זה באמת מאוחר בעיני, אבל זה לא כי הן לא מסתובבות בשעות האלה.. יש לה תכנית בתמצווה שמתחילה קבוע ב19:30..

ולא פעם פעולות מתחילות בשעה הזו גם.

בעיני אפשר להסב את תשומת הלב של המדריכים, יכול להיות שהם לא חושבים שזה מאוחר או שכמו שכתבו הם מגיעים מישיבות רחוקות.

אבל זה תלוי נגיד כמה זמן לוקח להגיע מהסניף הביתה. אם נגיד עד 8 מגיעים הביתה בכיתה ו זה לא נראה נורא. אבל אם אח"כ עוד צריך ללכת הרבה או לנסוע הביתה זה כבר יכול לצאת ממש מאוחר.

זה נכון שזה תלוי גם במדריכים. מתי הם יכולים להגיע. אפשר לשאול אם אפשר להקדים קצת.

(הבת שלי מדריכה ומגיעה הביתה בסביבות 17:15 ואז היא צריכה לנוח רגע, ואז לנסוע איזה שעה נסיעה לסניף שהיא מדריכה אז יוצא שהפעולה לא יכולה להיות לפני 18:30 בערך והחניכות שלה יותר קטנות. אז יש אילוצים וההורים מסתדרים עם זה. )

אבל כנראה שהמדריכים בפנימיה ולוקח להם זמן לחזור....

הרבה דרכים לראות מעבר:

1. לנסות לראות את נקודת המבט של הילד בכל סיטואציה

2. ללמוד להקשיב למילים לטון ולמה שנאמר בין המילים

3. להסתכל על הבעות תנועות גוף ותקשורת לא מילולית

4. לאפשר שיתוף ותקשורת ללא שיפוטיות וביקורת

5. לשתף את הילד בתחושות בחוויות בדעות

לתת דוגמא אישית לשיתוף

זה נכון גם לתקשורת בין הורה וילד וגם לכל תקשורת אחרת 

זה מצריך

רצון

למידה

ויישום

וכן

מי שלומד ומיישם

די מבין את כולם רוב הזמן

אצלי הם מאד משתפים הבעיה שלי שאני מידי מזדהה איתם ולוקחת דברים יותר קשה מהם לפעמים

שבעיקר צריך להבין שיש מעבר שההתנהגות הזו היא לא מתרחשת בריק שיש עבר בקשר שמשפיע על התגובה.

לדוגמא אם ביקשתי בקשה מאוד קטנה והתגובה הייתה בעוצמה גבוהה יכול להיות שיש עוד רקע שהבקשה הקטנה נפלה עליו ועוררה דברים

אני גם חושבת שלא נכון להניח שילד מתנהג בצורה מסוימת בגלל משהו, אלא חשוב להיות סקרן ולרצות להבין מה עובר עליו, להקשיב, לא להניח הנחות