פורום אימהות השלב הבא (עמוד 10)

היא עומדת ביעדים שהיא מציבה? (;

והיא באמת מתוקה! ובאמת עוזרת!

אבל הפטפוטים האלה... וואו, גומרים עליי🤭 (אני הייתי מתבגרת שקטה להחריד... ה' כנראה החליט להעניק לי בנות הפוכות בתכלית כדי לנסותני🙈😊)

לק"י

הבת שלי גדולה ממנה בשנה, והיא לפעמים מסדרת את המיטות כמו בית מלון.

הלווטי שתמיד יבוא להם לסדר ולנקות😅

והכתיבה שלך מלבבת כתמיד!

(היא יודעת איך נראות מיטות במלון?)

באמת הלוואי שתמיד יהיה להם מצברוח לסדר... ב"ה לבת הספציפית הזו כמעט תמיד יש חשק לסדר ("אמא, זה ממש משחק כיפי בשבילי!"), אבל מספיק שמישהו יאמר לה משהו שבעיניה נחשב כמעליב - וכבר כל החשק ייעלם לה והיא תסרב לעשות אפילו דברים בסיסיים...

לק"י

התכוונתי שהיא פשוט מסדרת את השמיכה פרוסה מעל.

ברגיל אנחנו לא מסדרים את המיטות בכלל🤭

(פעם פעם הייתי מסדרת בימי שישי בדרך כלל).

היא נהנית לסדר את המיטות (לא שזה קורה הרבה, אבל אולי זה באמת סדר אחר בבית שיותר נחמד, מאשר מה שחייבים).

ואיזה כיף שכיף לה לסדר, ובעסה על העלבון...

מתבגרת אמיתית היתה רוטנת.. מתחמקת..

מודיעה שהיא עזרה כבר מספיק ו"למה רק אני" ו"למה את מבקשת דוקא ממני"

עושה פרצוף על כל בגד שהיא מזיזה מהכביסה, נגררת לעשות ספונג'ה ברטינות, עושה פרצוף אם את מבקשת ממנה לשמור על האחים שלה..

ואז...

אם היא לא נעלמה לך לפעולה בסניף.. ליומולדת לחברה.. לערב הווי של האולפנה.. לבקר חברה מהיסודי שלומדת באולפנה מרוחקת מהיישוב (שאת בכלל לא זוכרת שהן דיברו כשהן למדו ביחד.. אבל עכשיו זאת לגמרי אטרקציה לנסוע לבקר אותה באולפנה..), לנסוע לירושלים למאהל הגבורה, לארוז מצרכי מזון לחיילים...

אז היא רצה בקלילות ובשמחה:

לשמור על הילדים של השכנה בתשלום

לקפל כביסה למשפחה מגוייסת

לעשות ספונג'ה במשחקיה של היישוב

ככה נראית מתבגרת אמיתי..

(סליחה שניצלשתי..  סוג של פריקה..)

יש סוגים שונים של מתבגרות... בת ה-5.5 שלי מחקה את אחותה הבכורה, שאמנם באמת עסוקה במליון דברים, אבל גם עוזרת בבית כשצריך.

הבת שביניהן באמת כנראה דומה יותר למתבגרת שאת מתארת...

שה' ייתן לנו כוח לכל המתבגרים וטרום-המתבגרים שלנו!

זה באמת נשמע קשה כשחוזרים רק ב5 לפעמים.

אני יודעת שזה חשוב שיהיו הרבה תרגולי קריאה בשביל לעזור להפנים ולרכוש את הקריאה כמו שצריך.

וגם חשוב שיהיה מי שרואה איך הילד באמת קורא, כי המורה לא שומעת כל ילד בנפרד ולא תמיד שמה לב כשיש ילד שלא ממש קלט את הנלמד.

אבל אולי אם את מרגישה שהיא קולטת גם עם פחות תרגול, אפשר לנסות לדבר עם המורה ולהפחית את הדרישה ממנה.

אצלנו הבן שלי לפעמים מקריא לי תוך כדי שאני עושה דברים אחרים (מקלחת את הקטנה, מכינה אוכל, וכדו'), ואני רק חותמת בסוף. אבל הוא קורא מדויק ולא צריך עזרה עם הקריאה, לא יודעת אם זה אפשרי עם כל ילד.

וגם אני חוזרת סביב ארבע וחצי

והם אחרי צהרון

אבל יחסית זה קטעים קצרים שלוקח 10 דק גג

פעם אני ופעם בעלי

לפעמים אחד הגדולים יותר (כיתה ו או כיתה ד)

יושב איתו לקרוא

קשה לבת שלי מאוד לקרוא, כמעט כל יום יש קטע.

לוקח לה לפחות 20 דקות הכמה שורות האלו, והיא חייבת עזרה צמודה.

זה גם התמודדות מולה, היא לא אוהבת את זה, וגם למצוא זמן. לא מצליחה לקרוא איתה כל יום🤷

זה פשוט קשוח!!!!

התרגול חשוב באמת אין לי מה לומר... אולי מורידה בכמויות אבל לא מוותרת על התרגול לגמרי...

ומעודדת אותה לעשות ש"ב בצהרון, ממש מפרגנת לה בדברים אם עשתה שם ש"ב... 

לק"י

אולי עכשיו עם החזרה לשגרה ננסה למצוא זמן קבוע לזה.

ברור לי שהיא צריכה תרגול. רואים התקדמות, אבל זו עדיין קריאה מצרפת. אז צריך להשתפשף....

אבל אנחנו ב1 וחצי כבר בבית, אז יש זמן...

אבל נראה לי שזה יהיה לו משעמם. 

באמת עם הבן הקטן שלי גיליתי עולם חדש - המורה לא נתן להם תרגולי קריאה לבית! זה באמת היה מפתיע, ובהתחלה גם הלחיץ אותי שאולי הילד מפספס... אבל אני באמת מודה למורה שלו (מצד שני עכשיו, בכיתה ב', הוא עדיין לא קורא טוב, אז אנחנו כן אמורים לתרגל איתו...)

האמת שעם הילדים הגדולים שלי, שקראו היטב, הייתי מחפפת קצת - שומעת אותם קוראים רק פעם אחת במקום שלוש, או ששומעת אותם מקריאים תוך כדי שעשיתי דברים אחרים... 🤭

בכל אופן, זה באמת מתיש. לבי איתך!

לק"י

אבל היא לא.

תודה על ההזדהות!

זה פשוט מחייב תרגול

אין ספק שזה קשה לעמוד ביעדים

אני חותמת אבל לא לייד הבקשה ל3 פעמים 😁

שלא יהיה שקר

אצלי יותר בעיה לשכנע אותה לקרוא 3 פעמים

אבל זה באמת תרגול חשוב אין מה לעשות

זה גם נראה לי משעמם לקרוא 3 פעמים את אותו קטע.

אני לא זוכרת אותו אבל זוכרת שהשתכנעתי🙈

קיבלתי כמה המלצות, עוד חושבת למי לפנות...

(אם הבנתי נכון את הצד הנפגע ❤️‍🩹)

עזר לי כשהייתי ילדה

שאמרו לי ' הפוסל במומו פוסל'

מי שאומר משהו רע על אחרים בעצם מצביע על דבר רע שיש בו..

יש לזה גם הסבר נפשי, רוחני עמוק..

מעביר את האשמה אליהם ולא שייקח על עצמו...

רחמים עליהם שהם מרגישים ככה צורך לדבר על אחרים. עצוב ממש. זה שלהם ונקווה שיום אחד הם ישפרו את מעשיהם בהקשר הזה. חיבוק גדול גדול אשה יקרה ❤️.

חיבוק 💗💗💗💗

ותכלס- בעיה של הרכלנים!

הם אלו שצריכים להתבייש.

את השניה הערתי עד שהלכה לפנימיה. את הבאים בתור גם מעירה אם הם לא קמו.

מה שראיתי בשנים של קורונה ומלחמה בכיתות של הילדים שלי. רב הילדים שההורים שלהם שיחררו גם משחררים וזה מתגלגל ומתגלגל. עד לתוצאות לא הכי רצויות נגיד ככה.

בגיל כזה אם אני רואה שיש צורך מגבילה בשעת שינה, כלומר שעד שעה איקס צריך ללכת לישון.

כדאי להקדים לזה שיחה של "אני רואה שקשה לך לקום ללימודים, בא נחשוב יחד מה יכול לעזור"

לתת לו להציע רעיונות, להציע עוד משלנו אם צריך, ואם יש משהו שאפשר לעזור בלי לקחת אחריות, אז בכיף.

נניח לקנות לו שעון מעורר, להזכיר לו את השעה בערב פעם פעמיים וכו.

לגבי בית הספר זה תלוי איך מגיבים בבית ספר לאיחורים, ואיך הוא מגיב לתגובה....

בגל מקרה המעבר מהחופש ללימודים לא לגמרי מאפיין את כל השנה,

כי רגילים לישון מאוחר ולא לקום מוקדם.

אני משתדלת ככל האפשר לקראת סוף החופש לשטח את עקומת השינה,

להתחיל לישון ולקום לאט לאט בזמנים שקרובים לאלה שבשגרה.

זה היה גם בשנה שעברה ככה?

מעירה אבל הוא יודע שאני לא אחראית על הקימה, לפעמים מעירה פעמיים שלוש, לא קרה שלא קם אחרי 3 פעמים.

הגדול יותר מזמן מתנהל עם שעון מעורר.

אני חושבת שההצלחה עם הקימה בזמן קשורה:

להתנהלות תמידית של שיתוף פעולה ולא בהפעלת סמכות הורית

וגם דוגמא אישית של 2 הורים שקמים בזמן כל יום

לכן הילדים הולכים לישון בזמן מעצמם או בתזכורת קלה, וקמים בזמן.

יש כאלה שאם מטילים עליהם את האחריות הם בסוף יקומו בעצמם, ויש כאלה שזה לא יעזור אצלם כי אחריות זה דבר שלא חלק מהאישיות שלהם באופן מובנה, ואז אין ברירה אלא לעזור להם.

לא מפרטת יותר מדי, כי זה קצת אישי של הילדים שלי...

אבל רק אשתף ברגע של נחת מהיום:

התעוררתי בשש וחצי, ולא שמעתי רחשי התארגנות מחדר הבנים כמו בבקרים הקודמים (התאומים השנה אמורים להתפלל בעצמם לפני הלימודים, והצליחו להתמיד בזה יפה כבר שבוע לפני תחילת הלימודים).

כבר התחלתי לחשוב, אוי, מסכנים, הם לא יספיקו להגיע בזמן ללימודים, כי היום ראש חודש והתפילה ארוכה...

קמתי כדי להעיר אותם בכל זאת, ומה ראיתי? המיטות שלהם ריקות, וגם של הבן הגדול! (שבעצם עוד לא התחיל ללמוד)

בקיצור, הם קמו לפני שש, הספיקו תפילה בנחת, יצאו ללימודים מוקדם (והגדול הצדיק לקח את הקטנה לגן), וזה פשוט כיף! ב"ה (ובע"ה שגם מחר, שזה גם ראש חודש, הם יצליחו ככה...)

בס״ד

תיוגים לתודות:

@פליונקה

@תהילה 3>

@oo

@אור123456

@מתואמת

@המקורית

ואמר שהוא קיבל עונש להשאר שעה נוספת כי לא הגיע יום שישי כי לא הערתי אותו

כל השבוע הוא קם לבד אז כבר לא בדקתי מה איתו...מסתבר שהייתי צריכה 🙄

את הבת 11 ו7 אני מעירה ומארגנת

ימי שישי לפעמים אני מבקשת מהם שיתארגנו לבד ושאשלח להם אוכל ב10

את הגדולים לדעתי הערתי עד גיל שראיתי שהם משתפים פעולה...היום הם בני 21 ו19 ודואגים לעצמם ב"ה

משלם על אוטובוס (כי פספס הסעה).

ואם קם מאוחר ממש נשאר בבית לסדר ולנקות, כך שלא כיף להישאר.

אני מעירה פעמיים שלוש בצירוף שעונים מעוררים שלהם, אבל בגדול בעיניי זו אחריותם.

מצד שני אכפת להם מצוינים אז גם הם מנסים לקום למרות הקושי.

יש איזה מדריך בישיבה/ דוד/ מבוגר אחראי אחר שיש לכם אמון בו ויכול לשוחח איתו? זה לא שיחה של פעם אחת וזהו. נראה שצריך הדרכה וחיזוק באופן רציף.

יודעת שבישיבות של הציבור הדתי לאומי יש הרבה שיח סביב נושא שמירת עיניים במחשב. כשיש קשר טוב עם הרב אפשר גם להתגבר על הבושה ולגשת לשוחח ולבקש עזרה אם צריך. אולי גם אצלכם אפשר.

היי, תודה שענית! לצערי בישיבה שלו לא קיים כזה דבר, לפחות ממה שאני מבינה…

יצא לי לא מזמן לדבר איתו שיחה פתוחה טובה כזאת והוא אמר לי שיש לו רב שאותו הוא יכול לשתף בהכל.

מצד אחד נרגעתי מאוד ואפילו אמרתי לו את זה, מהמקום שאין אבא בבית ומשמח אותי לשמוע שיש מישהו שהוא יכול להתייעץ איתו.

ואז כששאלתי מה נגיד הרב הציע לך לעשות במקרים שאתה מתמודד? הוא ענה- לדבר עם חברים ולהסיח את הלב והמוח מהנושא.

וירד לי כל האוויר.

כי מה לעזאזל. זה ממש לא הדרך לדעתי.

אז הראש שלי עוד בהחלט עסוק בלמצוא מישהו מספיק טוב שיוכל לתת לו את המענה באופן המתאים והמדוייק

יותר מזה אני לא חושב שיש לך מה לעשות

בסוף הוא צריך לבחור שהוא לא רוצה בזה ולהניע תהליך. תנסי ללוות אותו כאחות אע''פ שלשתף בת בעניין זה אירוע אחר. ממליץ שיפנה לקו טלפוני שעוזר לעשות תהליך בעניין לדוג' מתחברים מחדש וכו'

לק"י

יגיבו פה.

תודה על הרצון לעזור!

אנסה לבדוק על הקו. תודה🙏🏽

מצטרפת לרעיון של מציאת דמות גברית מלווה בשבילו. תפקידך יהיה בעיקר לעודד אותו לפנות לדמות כזו ממעגלי חייו (מהישיבה, למשל. בהנחה שיש לו ישיבה תומכת ועוטפת). מישהו שגם במדרגה רוחנית וגם בעל יכולת חינוכית, שיוכל להדריך אותו איך לצאת מזה.

ואת מהצד תעודדי אותו שהוא יצליח, ושזה לא יישאר לא ככתם, ושהוא יכול להתגבר בע"ה.

אשרייך, אחות יקרה!

את יכולה לשאול את הילדים שלך מה יש לחברים שהן אוהבים...

משחקי קלפים:

טאקי

Race

פינות

חלומות

חתחתול

סט

טאקי

שרלוק

חתחתול

מלך הפלאפל / סלט יווני

יש לחיים שפיר משחקים בסגנון של טאקי אבל ברמה קלה יותר - צ'יקן, תוכי תוכי, 8 וחצי

רייס

דאבל

מנקלה

כל המשחקים הנ''ל מאוד תחרותיים. ואפשר לשתף ילד מגיל 6 בערך.

יש משחק קלפים סבאטור שהתחרות פחות אישית.

אולי תפרטי לכמה שחקנים, והאם בנים /בנות.

קטאן (אפשר רגיל או ג'וניור) לדעתי אהוב יותר על בנים.

רברסי, קטאן, רמיקוב, סט, ליגרטו, אנומיה, אליאס, אשליה, בול פגיעה, ארבע בשורה, טאקי, מלך החמין וכו' בסגנון הזה. תלכי לחנות משחקים ותסתכלי- יש מלא...

בס״ד

טוב שאת פורקת פה, גם אם במעט.

בטוחה שאת אמא מהממת.

ב"ה המתבגרים שלי הם ילדים טובים ממש, מעבר לממוצע, אבל הטרום-מתבגרים כן מתחילים קצת לאתגר אותנו, כך שאני מבינה אותך...

בכל אופן, תמיד אפשר להתייעץ פה על דברים נקודתיים (בהנחה שהמתבגרים שלך לא מציצים בפורומים...)

ממש מרגישה לפעמים שזה גדול עלי... בהצלחה מכל הלב!

ב"ה יש גם זמנים טובים, מאחלת שיהיו גם הרבה כאלה.

ואיזה אלופה שאת פורקת פה ולא כלפיהם😉

וגם אם זה קורה, זה גם בסדר!

עצם זה שאת במודעות, במחשבה בהתעסקות זה המוןן ... חיבוק וכוחות והצלחה!!!❤️❤️❤️❤️

אם מתאים לך לשאול שם.

פורום אמהות מיועד לגילאי יסודי ומעלה (וגם לטרום יסודי) 

את באמת אלופה !!

נשמע שאת עושה המוןןןןןןן

אין לי ככ משהו חכם להגיד אבל נשמע מאתגר מאוד...

מזמינה אותך להתייעץ עם @נגמרו לי השמות היקרה והחכמה...

ממה שאני חוויתי עלינו, קראתי בעיקר פה בפורומים וממה שנשמע לי בהיגיון.

הרעיון בסוף בעיני הוא שאבא ואמא שחיים יחד בשביל הילדים זה לא נכון ולא ישר. הילדים אולי מעדיפים את זה במבט צעיר, ויש תחושת סוף העולם והתמודדות גם מתמשכת עם הבשורה על הפרידה, אבל מצטערים על זה במבט בוגר ובשל יותר. המודל שהם ראו בעייתי, הם יודעים לשפוט את זה ולהבין שזה לא היה לטובתם.

הניסיון שלי (אבל בלי שהגיע למצב של מחשבות על גירושין, אלא ריחוק רגשי גדול מידי שבעקבותיו פנינו לטיפול) שבתקופות של מתח, כל הבית יותר מתוח. יש איזה תדר עצבני באויר, גם ביננו ההורים וגם לילדים אין סבלנות אחד לשני. כל משפט תמים גורר תגובות לא נעימות מסביב, כאילו איזה לבה תת קרקעית כל הזמן רוחשת ומאיימת להתפרץ ואולי אפילו פה ושם מתפרצת נקודתית, לא ממש עכשיו שורפת הכל. בעיני זו לא אוירה בריאה ומצמיחה לילדים לגדול בה, זו אוירה מאוד חונקת ולא מעודדת. 

אני כנראה לא מכירה אותך בעולם האמיתי, ולא נכון בעיני לראות את הנ"ל כהמלצה אישית לפרק או לא לפרק את החבילה, אני מניחה כאן את דעתי על מצב כמו שתיארת אבל למעשה טוב להתלבט על זה עם אנשי מקצוע ואנשים חכמים (אובייקטיביים, או גם אם הם קרובים אליך יותר- הם ישרים להבין את טובת המערכת כולה ולאו דוקא אוטומטית יגידו לך מה שאת היית רוצה לשמוע) שמכירים אותך ואת משפחתך.

חיבוק יקרה, את עוברת תקופה ארוכה וכל כך מטלטלת בהתמודדות הזו...🤍

המוקד הוא בעלי ואני חושבת שכשתעברי להמוקד הוא אני

הרבה דברים יכולים להשתנות.

בסוף הכל עניין של דינמיקה

לק"י

ב30 ש"ח. קניתי ואני מרוצה.

לא יודעת מה הגודל שלה, אבל אולי המידה הכי קטנה תתאים.

יש גם באתר של פטרול חולצות.

וכמובן שיין... - הבנות שלי מוצאות שם דברים מהממים וממש זולים. קחי בחשבו שהרבה חולצות שם לא לגמרי סגורות בצואר. אצלנו זה די קבוע בנוהל שצריך להצר קצת את פתח הצוואר...

שאדע אם אני מפסידה משהו מזה שאני לא מגיעה לאזורים חרדים כ"כ....

גיליתי את קניון רמות לא ידעתי שאפשר לקנות בגדים צנועים ליום יום בפוקס ודומיהם

אז כן ממש שווה אפילו משכתי את האחיות שלי מהדרום שמגיעות מידי פעם להוכיח שזה קיים!! חח

כשאני הלכתי פעם לקניון רמות לא התלהבתי עד כדי כך.

בחנויות האלו לפעמים זה עניין של מזל.

באים פעם אחת ואין כלום, וחוזרים אחרי שבועיים ופתאום יש מלא מבחר

לק"י

ובתמנון שם אין כ"כ בגדים צנועים.

בפוקס מעניין לבדוק, אבל אני לא בטוחה שיש.

(לנתיבות אני מגיעה לפעמים).

איפה שיש דתיים. נגיד זה של רחוב יפו בירושלים.

עיטורים עדינים - לידר לפעמים (העיטורים לפעמים עדינים ולפעמים פחות). אמור להיות עדיין במידה שלה.

מה עם תמנון/פוקס?

זויה? פטרול?

או שיין?

לק"י

אז אולי החולצות שם ארוכות מידי?😅

לא יודעת למה היא התכוונה....

בעזהי"ת

הייתה לי תלמידה שהלכה רק עם כאלה והן היו נראות כאלה נוחות ונעימות ומחמיאות ומושלמות שהתבאסתי שאני לא הולכת עם חולצות יותר  

https://www.next.co.il/he/style/st254178/c81528#c81528

זה נשים אבל מתחיל מXS אז לנערות זה סבבה..

לא יודעת אם בגלל שקניתי מידה גדולה מידי, או שבכל מקרה זה היה לא מוצלח עלי.

אבל שמה בתוך החצאית..

לא הייתה שאלה לגבי הבשלות שלה לכיתה א'?

הטענה' משעמם לי' הרבה פעמים מסתירה את הסיבה היותר אמיתית והיא' זה קשה לי'.

הגיוני שהקשיים בארגון ובכלל קשורים לקשיי קשב וריכוז.

כדי מאוד להקנות הרגלי למידה טובים כבר מההתחלה, הייתי מדברת עם המורה ומבקשת שתלמד, תשים דגש וגם תיתן זמן לארגון סביבת הלמידה בתחילת ובסוף כל שיעור - איזה ציוד להוציא ומתי, ומה צריך לחזור לתיק ולמקום ומתי.

ואולי כדאי לבקש שיחה עם היועצת ולנסות לארגן לה תמיכה יותר משמעותית, בוודאי אם הקשב וריכוז כבר מאובחן. 

ובאמת מגיע לה סל שילוב.

רעיון לבקש מהמורה... זה כל כך מתאים לה שלא חשבתי אפילו להתעמת איצה על זה

ובקבלה אינסופית.

ולשאלתך- אענה לך בתור מורה-מחנכת. ואשתף בסיפור קצר-

היתה לי תלמידה מוכשרת מאד,  עם קש"ר ברמה גבוהה מאד. מטופלת תרופתית כמובן, אבל עדיין עם קשיי התארגנות קיצוניים.

תוך יומיים מתחילת שנה כבר קלטתי שמדובר פה בסיפור מורכב ויצרתי קשר עם האמא.

היא היתה בהלם ממני שקלטתי את הילדה כ"כ מהר ושאני יצרתי את הקשר ושלא חיכיתי לה.

הסברתי לה שחבל לי על כל שניה, אני באמת רוצה שיהיה לילדה הכי טוב שאפשר, וגם מאמינה שאפשר לעזור לה.

קודם כל וידאתי שהיא מטופלת בריפוי בעיסוק בשיטת קוג-פאן שמאד מאד מסייעת בתפקודים ניהוליים.

לקחתי על עצמי לכתוב לה את המערכת בכל יום וכן את שיעורי הבית שיש ביומן.

נתתי לה את זמן ההתארגנות שהייתה צריכה ולא האצתי בה.

סייעתי לה להדביק שכפולים ולמצוא את עצמה בסידור, וכו'

למורה יש את היכולת להפוך את הבית ספר מחוויה שנואה ומלאה בתסכולים, לחווית הצלחה ולמקום אהוב.

אני הרגשתי שהשיתוף פעולה המדהים של האמא, נתן לי כח להחזיק מעמד כל השנה. וב"ה הילדה הזו סיימה את השנה בהצטיינות!!!

אני ממליצה לך מאד ליצור קשר כמה שיותר מהר עם המחנכת ועם אחראית השילוב בבית הספר,

לוודא שהיא מקבלת את כל הסיוע שמגיע לה במסגרת בית הספר.

אם היא לא מקבלת ריפוי בעיסוק- ממליצה מאד מאד כמה שיותר מהר. לחפש מרפאה בעיסוק בשיטת קוגפאן.

והכי חשוב- להיות בקשר רציף עם המחנכת, עם המון פידבק והערכה כי לא תמיד זה קל....

מלא הצלחה וסיעתא דשמייא

הרבה הרבה נחת

הלוואי שלבת שלי המורה תהיה שליחה טובה! התרשמתי ממנה ממש לטובה ולא ממש נעים לי להתקשר אליה, אבל אני מבינה שאין מנןס..

מה זה שיטת קוגפאן?

התפקודים הניהוליים שאחראיים על היכולת ליזום, לווסת, להבחין וכד' ואחראים על הויסות הרגשי והתפקוד הלימודי והחברתי. זה כולל כמובן גם התארגנות במרחב, ניהול זמן, ועוד.

ממליצה לך מאד לבדוק את העניין מול קופת החולים שלכם. 

כבר מכינה אותך שתקני מראש הרבה ספיירים, מניסיון של ילדי קש"ר... לא לכעוס, פשוט להציץ מדי פעם (כל שבוע בערך) ולהשלים חוסרים.

אבל יש גם ריפוי בעיסוק שמיועד להתמודדות עם ענייני התארגנות, בגן זה פחות מורגש כי זה רק בבוקר ובערב בבית אבל בבית הספר יש גם התארגנות בתחילת וסוף שיעור, סוף יום, הכנת הילקוט למחר (או בבוקר ברגע האחרון...) וכדאי לעבוד על זה עם עזרה מקצועית.

אז לא יודעת למה את מתכוונת.

לבת שלי היתה מחברת ללימוד המספרים.

היה עמוד לכל מספר, היה מקום לכתוב את המספרים בגדול.

היו שם עוד דברים, לא זוכרת בדיוק.

זאת לא היתה מחברת רגילה.

חוץ מזה, הם בכלל לא משתמשים במחברת.

רק בחוברות עבודה, או בדפים שמתייקים בתיקייה.

לק"י

לחשבון.

היא אמרה שמשבצות זה שייך לדור קודם וקפדן יותר.

(ילדים על הרצף).

מעניין לשאול אותה...

בעיני הן רק מבלבלות יותר.

העיקרון שלהן זה שאת המספרים כותבים על 2 משבצות.

בכללי אני לא אוהבת את הקונספט של מחברות חכמות. עדיף ללמוד ישר איך כותבים במחברות רגילות.

גם במחברת רגילה.

לגבי תכשיר, אני לא יודעת לייעץ לך כי אנחנו התחלנו בשלנו… אבל אולי סודה לשתייה? אצלי עושה רגישות אבל יש כאלה שמשתמשים וזה ממש טוב להם…

וכל ערב מקלחת!! לא לוותר על זה

וכל הבגדים לכביסה (בחורף אפשר יומיים מכנסיים..אני מעדיפה שלא אבל אפשר להחליק)

אם זורם לו לשים קצת אבקה כל בוקר, זה עושה את העבודה יותר טוב מכל דיאודורנט...

אם לא- יש דאודורנטים טבעיים על בסיס סודה לשתיה

אני מסתכלת לפעמים על המתבגרים שלי ותוהה איך זה יכול להיות שאלה הילדים שלי, שפעם היו תינוקות קטנטנים שקילחתי והחלפתי להם חיתולים... (במיוחד להסתכל על הבן שלי זה מלחיץ - מאיפה הגבר הזה הגיע לפה, אחרי שהגבר היחיד בבית היה בעלי!)

אבל למען האמת - אין איך להתכונן לזה...

ב"ה זכיתי במתבגרים מקסימים, כאלה שדעתם של הוריהם חשובה להם ואין להם שום שמץ של רצון למרדנות, אלא להפך - לעזור כמה שיותר.

אבל אני יודעת שזה לא דבר שאפשר להבטיח מראש... אני כבר רואה שלא כל הילדים שלי יהיו מתבגרים כאלה...

הדבר היחיד שאפשר לעבוד עליו בגיל הילדות (וזה קשה נורא) הוא קשר פתוח וישיר עם הילדים, כזה שמאפשר להם שיתוף והכלה ואהבה ללא גבול. אבל מן הסתם גם זה לא מבטיח הצלחה במאה אחוז...

אפשר להכין מנחת הורים צמודה והמוווון סבלנות

אה והרבה אוכל...

שם גם לומדים להתמודד עם מתבגרים….

החיים הם בית הספר שלנו, המכון להכשרת הורים נמצא בתוכנו.  

(ובמקרים מיוחדים נעזרים באנשי מקצוע).

כל ילד וילדה שונים זה מזה.

תחשבי על הבית בו את גדלת והתבגרת.  

על האחים והאחיות שלך. כל אחד ואחת בעלי יחודיות, בעלי מאפיינים שמבדילים אותם זה מזה.  

מן הסתם גם כל אחד/אחת מהם פנה לכיוונים שונים בחיים הבוגרים.  תחומי התעניינות ועיסוק שונים.  

גם האופי של ההורים משליך ומשפיע.  

איך נראה ומתנהל הבית, איך מתנהלת המשפחה והיחסים בין האחים ובין ההורים, איך הזוגיות של ההורים.

בהכללה גסה, כנראה גם שהתבגרות של בנות מצריכה יותר התמודדויות לעומת התבגרות של הבנים במשפחה.  

מאפיינים רבים של גיל ההתבגרות אצל בנים ובנות קשורים לרמת המודעות העצמית החריגה למראה והשינויים הגופניים שהם חווים, כאשר יכולת ההערכה העצמית של מתבגרים ומתבגרות מושפעת מאוד מהמראה החיצוני שלהם, כמו גם ממה שחבריהם חושבים על איך שהם נראים.  ככל שהילדים מתפתחים, הם עשויים גם לערוך השוואות בין השינויים הגופניים שלהם לבין אלו של חבריהם.

ואצל בנות הדימוי הגופני הרבה יותר משמעותי לעומת איך שזה אצל בנים.

ממש לא רק במקרים מיוחדים.

יש בנו הרבה חכמה פנימית, ולמידה מהחיים, ואני לגמרי מאמינה בזה ובהקשבה הפנימית שלנו לעצמנו.

ומצד שני, יש לנו גם נטיה לשחזר את הדרך שבה גידלו אותנו, גם אם היא לא היתה מדויקת בכל דבר.

ולכן אני חושבת שחלק מאחריות הורית זה לברר את הדרך כל הזמן, ללמוד, לחקור, לשאול, לשמוע, בחיבור גם להקשבה פנימית ולהקשבה לצרכים הייחודיים של הילדים שלנו.

אני לא מדברת רק על ייעוץ פרטני מול איש מקצוע. זה אולי באמת נצרך במקרים מיוחדים יותר. אבל יש המון תוכן חינמי ברשת (שצריך כמובן לסנן ולקרוא בעין ביקורתית, לא לקחת כל דבר בתור אמת מוחלטת), יש גם הרצאות חד פעמיות בנושאים שונים שיכולים לפתוח את החשיבה בכיוונים חדשים, ולפעמים שווה גם להשקיע כסף - בשיעור חד פעמי, בקורס קצת יותר ארוך, או גם בהדרכה אישית. זה יכול לפעמים לתת כלים משמעותיים שלא היינו מגיעים אליהם בעצמנו...

מתחילה סביב גיל 9. לפי זה אני כבר עם מתבגרים צעירים בבית. תכלס מרגישה את זה כבר שנים…

אני חושבת שבעיקר-בעיקר-בעיקר צריך להכין את עצמנו שלא משנה מה קורה, הם עדיין ילדים, עדיין מותר להם לטעות, הם עדיין לראויים לאהבה שלנו והם עדיין מאדדדד זקוקים לנו, למלוות האהבה שלנו ולקשר חזק. ולזכור שהמון ממה שיהיה בעתיד תלוי בכמה אנחנו נאמין בהם ובכוחות שלכם.

חוץ מזה, אני באה גם להגיד שזה גיל שמביא איתו גם המון ברכה וכיף. פתאום השיחות מעמיקות, חוש ההומור משתבח, הם יכולים לעזור הרבה יותר, הכשרונות והעוצמות שלהם הולכים ומתגלים להם… מהמקום הקטן שלי אני יכולה להגיד שאמנם אני לפעמים תופסת את הראש בשתי ידיים, אבל בכללי יש גם המון הנאה וכיף מהשלב הזה.

ו…ברוכה השבה!❤️

הקשר משתנה, הצרכים משתנים, העמדה שלנו כהורים משתנה

(לדוגמא אם יש תחומים שבהם רק החלטנו היום נמליץ ונסביר והבחירה תהיה בידיהם בסופו של דבר.. כמובן שזה תהליך מדורג, ויש תחומים שעדיין לא ניתן בהם בחירה בגילאים מסויימים אבל אלה פני הדברים...

מהצד השני יותר צחוקים, שיח בוגר, דברים אחרים שאפשר לעשות, עוד מישהו שמבשל מנקה ולוקח אחריות מסויימת בבית...

כל אחד והעניינים שלו

אבל בגדול- הם הופכים להיות אנשים בוגרים.

אי אפשר לדרוש ציות כי ככה אמא אמרה.

צריך לדבר הרבה יותר. להקשיב הרבה יותר. לכבד עמדות ורצונות, ולהיות גם מסוגלים להביע את הרצונות שלנו ולא רק לוותר להם כי הם מתבגרים.

גם הצבת גבולות היא חשובה מאוד. גבולות מתאימים. נערה בת 15 לא תחזור הביתה בשמונה בערב בחופש הגדול. 12 בלילה זה גבול מתאים יותר...וכן, להישאר ערים כדי לוודא שזה קורה.

להבין שאצל בנות יש ימים עצבניים יותר

שלא תמיד יש סבלנות לאחים הקטנים שלהם

שהם צריכים לפעמים תשומת לב מיוחדת- זמן אחר עם ההורים בלי הקטנים.

לחזק המון. גם נפשית וגם רוחנית. יש הרבה התמודדויות וצריך לשדר כמה מאמינים בהם ולשקף להם את הכוחות שלהם. ולהזהר לא לדרוך על היבלות...

לדעת לבקש סליחה אם טעינו (וזה כנראה יקרה לא פעם...)

ולדעת שבסוף נקבל אותם רועים יותר..

וגם לדעת שמתבגרים עולים כסף...

תלוי גם בגילאי שאר האחים...

אם צריך לנסוע ברכב קטן עם 4 ילדים אז הגיוני שאושיב קדימה את הגדול גם אם הוא לא בן 8-9.

מה שכן, מקדימה, מעדיפה שישבו עם בוסטר.

ותמיד אני מתלבטת אם עדיף לבטל או להשאיר את הכרית אויר

בודקת

ההמלצה הרשמית של הרשות לבטיחות בדרכים היא סביב 12-13. מנסה להבין מה עושים בעולם הגדול שמחוץ להמלצות הרשמיות…

אלא של בטרם

וכן, יש הבדל גדול בינהם..

ישיבה מקדימה ברכב: מאיזה גיל מותר לשבת במושב הקדמי? | Ask רלב"ד,%D7%A2%D7%9C%2520%D7%A4%D7%99%2520%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%AA%2520%D7%99%D7%A6%D7%A8%D7%9F%2520%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%91%2520%D7%94%D7%91%D7%98%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA%2520%D7%95%D7%99%D7%A6%D7%A8%D7%9F%2520%D7%94%D7%A8%D7%9B%D7%91.

הגדולה שלי בת 10.5

אם אין ברירה אז שמה את התינוקת.

בתוך היישוב הגדולה כן יושבת מקדימה.

ותכלס את כולם אפשר להושיב מקדימה עם כיסא בטיחות מתאים אם אפשר לבטל כרית אוויר.

.. 

התאומים שלי עוד לא בני 13...

אבל מה שיותר משמעותי הוא הגובה. הבן הגדול שלי בגיל שלהם כבר היה הרבה יותר גבוה, אז נראה לי שהוא בהחלט ישב מקדימה מדי פעם (אם אני לא ישבתי שם ).

מניחה שבמקרה חירום נושיב מקדימה גם את התאומים.

(אצלנו המצב שונה מלכתחילה - אני לא נוהגת, אז בנסיעות שגם אני נמצאת ברור שאני יושבת מקדימה. וגם עד עכשיו היה לנו רכב גדול, אז כמעט לא היה צורך להושיב ילדים צעירים מקדימה. עכשיו יש לנו רכב קטן, אז יכול להיות שזה יקרה יותר... לא מלכתחילה, אבל כן במקרי אילוץ.)

שיש גם עניין של חוזק העצמות שמגיעים אליו רק סביב גיל 12-13. למקרה של פתיחת כרית האוויר.

כולל תינוק. עם ביטול כרית האוויר כמו שכתבת. אבל אם אפשר אחרת, עדיף.

בחלון הקדמי (יכולות להיות גם כריות במושבים האחוריים ואז היא מגינה מפני פגיעה של הגוף של מי שיושב מאחורה במושב שמולו). הבעיה היא שזה עלול לגרום לחנק (ושבירת עצמות אולי?) אצל תינוקות וילדים.

היא מתפוצצת ושומרת שהבנאדם לא יעוף מההדף של הפגיעה בזמן התאונה. היא מסוכנת כי היא נפתחת במהירות מטורפת- גם לאדם מבוגר זה יכול לגרום לשבירת צלעות, אז לילד, שהוא גם יותר נמוך זה יכול להיפתח על הראש ח"ו ולהיות מסוכן

הכרית אויר מתנפחת, לא מתפוצצת

היא אמורה למנוע מהנוסע לעוף לחלון ע"י הצמדות לחזה.

לילד, שבעצם נמוך יותר ממבוגר, הכרית עלולה להצמד לפרצוף ולחנוק ולכן היא מסוכנת. 

בעזהי"ת

אין לנו רכב גדול 
לכן כשהרביעי נולד- שמנו אותו בסלקל מקדימה, בלי כרית אוויר
אבל כשהוא עבר מסלקל למושב בטיחות עם כיוון הנסיעה- העדפנו להעביר אותו אחורה ואת הגדולה קדימה. נדמה לי שהיא הייתה בת 8.5-9 בערך. 
לא אוהבת את זה אבל כשצריכה לנסוע עם כל הילדים זה מה יש...

בתאונה חס וחלילה סיכוי גבוה יותר לפגיעה משמעותית מקדימה ביחס למאחורה

אם אני זוכרת נכון

הקדימה הכי מסוכן. רוב התאונות מערבות את חזית הרכב.

אחרי זה הצד

והכי פחות זה האמצע.

ולכן בבטרם ממליצים לא להושיב ילדים מקדימה גם אם מנטרלים כריות אוויר.

ומצד שני, לפעמים הדעת כ"כ מוסכת מתינוק שבוכה במושב האחורי ואין איך להרגיע אותו, שעדיף להעביר קדימה כך שיראה את ההורה, יהיה אפשר לשים לו מוצץ וכו. (לא התנסתי. אצלנו כריות אוויר מקדימה ואי אפשר לנטרל).

ולשאלת הפותחת-

מגיל 9-10 נותנת בנסיעות קצרות. סביב 11 גם ארוכות.

אם אין מקום אז מגיל 8 (לא כ"כ יוצא לי)

או שהיא תהנה מקריאת ספרים רגילים שמיועדים לילדים (כשהיא תסיים ללמוד את כל הצלילים).

או מחברים...

גם לדעתי זה פחות שוה לקנות כי זהבאמת לתקופה קצרה

היו כמה פעמים שהכנתי לבן שלי סיפורים כאלה והדפסתי לו לקריאה בשבת... (אולי אפילו שמרתי את חלקם, אז אני יכולה לשלוח לך אם תרצי)

השבת לימדתי את הבת שלי (בגן חובה) את הרעיון של הניקוד קמץ-פתח, ואז היא ישבה וקראה ספרים (כולל ברכון 😄) כשאת כל האותיות היא הגתה כאילו הן בקמץ-פתח... אז זו גם אפשרות

בכל אופן, בהנחה שיש כמה וכמה ילדים בע"ה, אולי זה לא בזבוז לקנות ספרונים כאלה, שישמשו בכל פעם את הילד התורן שלומד קריאה... לרות בייפוס (אמא של לאהל'ה) יש סדרת ספרונים כזו, לפי הניקודים.

כלומר נניח תהיה סעודה, ודרשה של הילדה וריקודים.

מה אפשר להוסיף כדי לתת לזה עוד תוכן ערכי? עוד חיבור למשמעות של כניסה לגיל מצוות? 

ובכלל מה עושים באירוע עצמו? אשמח לרעיון גם להפעלה או משהו כזה עם החברות. 

אצל אחותי היא העבירה לחברות סדנת יצירה בפלסטלינה של עיצוב הדלקת נרות. אפשר משהו דומה. אצל הבת שלי קישטנו תופי מרים במנדלות עם פסוקים.

כל סדנת יצירה בעצם אפשר להפוך למשהו ערכי...

אם מתאים לכם להקרין סרטון או מצגת - אז אפשר גם בזה להכניס תוכן: למשל, תיעוד של הילדה במעין מסע בעקבות המצוות הנשיות או בעקבות האימהות. וכן הלאה...

תמיד היתה איזו פעילות יצירה.

לבת הגדולה שלי הכנתי פעילות לחברות- קופסאות בריחה בנושא שקשור לתאריך הלידה שלה. 

אפשר גם להכין מצגת מענייינת בנושא שקשור לשם או לתאריך ולעשות חידון נחמד בסוף

קודם כל- אני רואה את הבת מצווה כהזדמנות לשים את הילדה במרכז.

ולכן לחשוב- מה המאפיינים, הכוחות, הכשרונות, החלומות של הבת.

יכול להיות גם סביב השם שלה או תאריך מיוחד בו היא נולדה.

בנוסף- הבת מצווה מאפשרת תהליך ומסע עם הבת, שבעצם הערב הוא סיום תהליך.

אז מה עשינו?

בת 1- כשרונית בהמון תחומים, אז הרעיון היה- כניסה לשער הבת מצווה- להאיר את הטוב שבי לעולם.

היא הקליטה שיר באולפן ועשינו קליפ (פשוט, שאני ערכתי)

היא חיברה ריקוד שרקדנו - אני ו2 בנותיי

עיצבה לעצמה אלבום, הכינה את כל המנות אחרונות.

המסע שעשינו לקראת הבת מצווה היה ללכת לנשים מיוחדות שהיא מעריכה ולקבל מהן "טיפ" לכניסה לשלב הבגרות. צילמתי את הכל, ויצרנו מזה סרטון של כמה דקות )שמתי ממש 2 דקות מכל אישה)

זה היה מדהים!! ב"ה.

בת 2- חכמה, צדיקה, אוהבת תנך מאד. היא החליטה שהיא רוצה לסיים את התנך עד הבת מצווה, ומתוך זה החלטנו ללכת על - תורה, עבודה, גמילות חסדים.

תורה- סיום תנך

עבודה- מסע תפילות. נסענו למלא קברי צדיקים, ובכל מקום צילמתי אותה אומרת על מה היא מתפללת כאן מהכח והעניין של אותו הצדיק (למשל רחל אשת רבי עקיבא- מסירות לתורה, הארי הקדוש- חיבור לפנימיות, ללב)

גמילות חסדים- עשינו משחק שקשור.

ב"ה היה מהמם ממש, ומותאם לכל אחת... תודה לה'

מקווה שעזרתי!

לכל אחת את המקום המתאים לה...

(גם אנחנו עושים כך בעיקרון, אבל אפשר לחדד את המקום הזה עוד יותר...)

ויפה שישנה ב9 וחצי בחופש..זה ממש מוקדם לגילה 🙂

היא הילדה הבכורה,

אחים שלה יותר קטנים וישנים ב8.

מילדים שאינם בכורים (שאז הבית מלא בהמולה של הגדולים).

בכל מקרה את לא כתבת באיזה שעה מדובר אלא רק כתבת את הגיל אז הדיון לא ממש רלוונטי

בסלון בשעות הערב, וכדאי להתכונן אליו...

בכל אופן  גיל 9.5 זה עדיין קצת מוקדם בשביל זה.

באיזו שעה היא הולכת לישון? אולי אפשר לאחר לה את שעת השינה במעט, לפחות לחופש הגדול, וכך לתת לה תחושה של גדולה ואולי היא פחות תרצה לקום אחר כך.

שנית - אפשר לומר לה שהיא לא חייבת לישון, אבל היא כן חייבת להישאר במיטה. אפשר להציע לה עוד דברים לעשות במיטה מלבד קריאה - שמיעת מוזיקה, ציור, משחק קופסה ליחיד...

ואם באופן עקבי היא מתקשה להירדם - כדאי לבדוק למה...

ברוכה הבאה!

היא בד"כ ישנה ב22.00 לפעמים קצת לפני, אבל לדעתי זה מאוחר והבעיה שזה קורה לפעמים גם כשיש לימודים.

היא עושה דברים במיטה, הבעיה שלפעמים זה עושה רעש ואני חוששת שאחים שלה בחדר השני יתעוררו.

הולך לישון ב23:00-24:00 בחופש... כי כל הבית בהמולה. לרוב אני הולכת לישון לפני הילדים.

ולא, אין זמן זוגי. רק לשבת בחוץ ולדבר מידי פעם. או לצאת לגמרי, משהו שקורה פעם ב... בטח שלא בחופש הגדול.

ככה זה כשיש ילדים גדולים, ב"ה.

(ברגיל, משתדלים שהוא יהיה במיטה עד 9 אבל הוא אף פעם לא נרדם מוקדם. ולרוב גם קם מהמיטה שוב...)

ולפעמים זה ממש מעצבן.

מה אפשר לעשות?

לשלוח אותה לסבתא לכמה ימים

לחכות לכיתה ט ולשלוח אותה לחצי פנימיה

לצאת לשבת בחוץ

להגיד לה יפה "מתוקה עכשי זה הזמן של אבא ואמא בסלון. אם את ערה את יכולה לעשות משהו בחדר שלך".  

נראה לי שהאופציה האחרונה הכי טובה...אני בהחלט לפעמים מכריזה שעכשיו הבית רגוע והסלון מתפנה. ומי שלא ישנה שתהיה בחדר.

זה מה שקורה כשהילדים גדלים...

מומלץ להגדיר למשל שהיא יכולה לקרוא בחדר/בסלון עד שעה מסויימת, כדי שיהיה לכם מרחב יחסית פנוי אפשר גם להגדיר שמשעה איקס אבא ואמא נחים ואת כל השאלות והפטפוטים עושים לפני.

היתרון בשלב הזה (טוב 9.5 זה קצת מוקדם.. אבל עוד מעט)

זה שאפשר לצאת בלי לחפש בייביסיטר

בשרט או דיבור שקט בינהם

תעסוקה שקטה -ספר או משחק לבד עם עצמם

וכשהם מאורגנים כבר לגמרי לשינה ,אכלו שתו שרותים הכל כבר נעשה

ואז כשמגיעה השעה המוסכמת מכבים את האור

לא מרשה להסתובב בבית

ופעם אחת כדהעסו לעבוד עלי כאילו ולישון ממש מאוחר מאחורי הגב

למחרת הלכו ליושן ב7 עם הקטנים

מאז הם ממושמעים חח 

אני חושבת שכרגע האתגר הגדול שלי הוא דווקא באימהות העתידית - כלומר, השילוב בין ההיריון (וכל מה שהוא מביא) לבין הילדים הקיימים.

אבל יש אתגרים גם מעבר, כמובן... נראה לי שהאתגר הכי קשה הוא המריבות בין הילדים

אז בטווח הקרוב הפתרון הוא לדאוג להם לתעסוקה, כדי שכמעט לא תהיה להם סיבה לריב. (לא תמיד זה עובד... אבל היום, למשל, הם עובדים בנגרות עם אבא שלהם על שלל דברים, ובאמת בלי עין הרע בקושי היו פיצוצים)

בטווח הרחוק כנראה זה בעיקר לטפל נקודתית בילדים המועדים להתפרצות... התחלנו בזה, אבל שאר הדברים יידחו כנראה לאחרי הלידה...

וכמובן - הפתרון הכי חשוב הוא תפילות... להתפלל לשלום ואחווה ביניהם, כמו שמתפללים לשלום ולאחדות בעם ישראל...

בהצלחה ענקית עם כל הג׳נגלינג של סוף הריון-לידה-תינוק קטן והילדים הגדולים יותר! ועם הטיפולים! אלופים אתם! ולגבי התפילות - לגמרי…

❤️

פשוט להיות איתם, להנות איתם. כמה שזה נשמע פשוט וחלום שלי אני רואה שזה ממש מאתגר אותי.

אני בורחת הרבה לטכני של הבית ולפלאפון...

הייתי רוצה לנסות לכבות את הפלאפון מחר

לצייר איתם
לשחק איתם

לספר ריפור בלי לעצור לכביסה או כלים

נכון אומרים שהשטן עובד שעות נוספות איפה שהפוטנציאל הכי גבוה? נגיד ערביי שבתות וחגים, לפני טבילה וכו׳. אז אני מרגישה שזה אותו עקרון עם הילדים. מיליון הסחות, העיקר שלא ניגע בהכי חשוב, יקר וממלא… זה ממש קטע… (וזה לא לגמרי מדויק כי בסוף הטכני גם דורש את שלו, מה נעשה… אבל אני עדיין מרגישה שיש שם מחסום ברמה הרוחנית אפילו, ושצריך ללמוד לגבור עליו).

אני חרדתית וכשאני קולטת שהילד בחרדה (רלוונטי בעיקר ל1 מהם) אני מאבדת את זה...קשה לי לחשוב שהוא יסבול מהשריטות שלי...

ואני עושה הרבה עבודה עם עצמי להבין שהוא זה לא אני ואנחנו חווים שונה לחלוטין את העולם

עם עצמך, בטוחה שזה מביא ויביא פירות!❤️

אני לפעמים מרגישה שהאמרה "ילדים קטנים - צרות קטנות, ילדים גדולים - צרות גדולות" ממש נכונה...

נכון שמבחינה פיזית וטכנית ילדים קטנים זה הרבה יותר מאתגר, אבל מתבגרים (גם כאלה שעל גבול גיל ההתבגרות) מאתגרים יותר מבחינה נפשית... כי הם עצמם מורכבים יותר מבחינה נפשית, ויש להם גם דרישות מורכבות יותר מאוכל-צומי-משחקים...

או שפשוט זכית במתבגרים חלקים? (לא ששלי נחשבים מתבגרים לא חלקים... להפך... אבל עדיין מורכב איתם יותר...)

יש להם דרישות מורכבות, אני לא מתרגשת מדרישות, מסכימה למה שזורם לי, אין לי בעיה להגיד לא או להציע פתרונות חילופים, בניגוד לתינוק שלא תמיד אפשר להציע לו פתרון חילופי או פשוט להגיד לא.

אנחנו כנראה מדברות על קשיים אחרים...

אני מדברת על קשיים לימודיים, קשיים נפשיים, קשיים התנהגותיים... דברים ש"מחמירים" לפעמים עם הגיל. ואף שלכאורה הם יכולים כבר להסביר את עצמם, מכיוון שהנפש שלהם כבר מורכבת יותר משל ילד קטן - קשה להם עצמם אפילו להבין את עצמם לפעמים, כל שכן לנו...

קשיים לימודיים וקשיים התנהגותיים, אין קשיים נפשיים.

אלה לא קשיים שלי, אלא שלהם, אני עוזרת, מכוונת ומקבלת את הילד עם הקשיים, לא מודאגת מה יהיה ואיך ייפתרו , אלא מה שיהיה יהיה טוב.

שאת לא לוקחת על עצמך את האשמה בקשיים שלהם...

זה מדהים בעיניי! הלוואי שאלמד ממך ואצליח גם להרגיש כך...

בדיוק היום דיברתי עם בעלי ושנינו הרגשנו שיהפוך קשיים של מתבגרים באמת מורכבים בהרבה משל הצעירים שלנו, לא דומה קושי של ילד היסודי לקושי של בת שרות או של התמודדות עם בגרות.

זה נכון שהקושי לא שלי, אבל גם יכולת ההשפעה קטנה יותר וכאב הלב גדול יותר 

אני מגדלת את הילדים בגישה אחרת מרוב האנשים, נותנת כלים ומשחררת את הבחירה ובנית הדרך מגיל צעיר מאד. אני חושבת שזה הבסיס להבדל בהסתכלות.

מעבר לזה קשה לי מאוד שהם תלותיים בי, למרות שיש כבר גדולים עדיין כולם מתעוררים בלילה (אולי לא כולם בכל לילה, אבל רובם. וחלקם מגיעים למיטה שלנו כל לילה)..

יש עוד לא מעט דברים שמפריעים לי, אבל חושבת שזה העיקר.

מה אני עושה למען זה?? מבקרת את עצמי וחיה עם ייסורי מצפון תמידיים זה נחשב? 😀

משתדלת להיות במודעות להגיע 

לא יודעת אם זו באמת הסיבה, יש לי ילדים יותר רגישים וכאלה שפחות.. ויכול להיות שהם התרגלו לזה, וגם לנו זה כבר לא מוזר לחפש מיטות פנויות באמצע הלילה, אז למה שלהם זה יהיה? 

יעזרו לך להגיע לאיפה שאת חולמת. גם אני חולמת להיות נטולת ביקורתיות ולראות בכל אחד רק את הטוב, ובוודאי לא להעיר בצורה לא טובה. כרגע עדיין נופלת וקמה בחזרה לעבוד על קשר נקי…

❤️

לא ממקסמת את עצמי

ולכן מהווה דוגמא לא טובה

ונותנת לקשיים להדרדר

( יש אנשים שיאמרו שאני אמא טובה, ומבחינות מסוימות זה כנראה נכון, אבל בעיני לא מספיק)

למשל עכשיו,

הדברים עדיין לא מאורגנים לבית הספר,

יש לי 'תרוצים' ומבחינה אובייקטיבית היו לנו גם עניינים אחרים שדרשו את תשומת לבנו,

אבל ברור שהייתי יכולה להתארגן טוב יותר.

ונושא נוסף שקשור לנושא הקודם הוא שאני לא משקיעה מספיק בתחום החברתי של הילדים, זה נושא שקשה לי ואני מרגישה שאני מזניחה אותו ושבגללי הילדים לא יהיו מספיק חברותיים. גם מבחינת הדוגמא האישית שאני נותנת וגם מבחינת ההזדמנויות החברתיות שאני מספקת להם. 

בס״ד

הרבה פעמים אנחנו גמורות באופן כרוני וזה מאד מקשה על הניהול שלנו את הדברים ״בזמן״.

וגם אני מרגישה שאני יכולה לדאוג להרבה יותר אירוחים של חברים, מפגשים וכו׳. מאחלת לך שילדייך יגדלו לתפארת, יהיו חברותיים ושיהיה להם את כל הטוב בעולם!

הכי קשה זה לשלב את הדרישות של גילאים שונים עם צרכים שונים התפתחותיים שונים ולהצליח לראות כל ילד גם בתוך משפחה ברוכה ועם עבודה די דורשת

אני מודעת לזה ועובדת על זה, לא תמיד מצליחה 

וואו התחברתי לכל מילה ממש!

בס״ד

כרגע (כבר תקופה) האתגר הגדול שלי זה - נינוחות.

לא להרגיש כל הזמן במירוץ נגד הזמן,

שיש יותר מדי להספיק בשביל מעט מדי זמן

שחייבים למהר, לתקתק, להזדרז…

אני מחפשת פניות אמיתית ברמת היום-יום.

להיות הרבה יותר נינוחה ופנויה לילדים. שהם ירגישו שלאמא יש את כל הזמן ואת כל המקום. שגם אם היא מתחלקת בין כולם, היא כאן ונגישה מאד מאד מאד.

זה קשור למה ש@נוניש כתבה, וגם למה ש@מתיכון ועד מעון כתבה. זה קשור לריבוי המשימות שמייצר עומסים. אבל אני מרגישה שזה גם עניין של משהו פנימי עמוק שאני צריכה להצליח לעצב אחרת. 

אני לרוב לא נינוחה, בעיקר בזמן שהוא לא חופש.

תמיד יש מה לעשות בבית, תמיד יש משימות, תמיד יש את הקטנים שרוצים לשחק, מישהו שצריך להכין איתו שיעורי בית וגדולות שרוצות לשפוך את הלב.

וכמובן מטלות בבית ובעבודה.

רק לכתוב את זה מעייף אותי 

בס''ד

אמא אחת, שעם כל הרצון הטוב לא תמנון ועם רק 24 שעות ביממה... זה קשה כל-כך הקטע הזה.

ועדיין אני מאמינה שאפשר לפצח את זה בשילוב של תפילות, סיעתא דשמיא, כלים, מודעות ועבודת המידות. 

עובדה שיש יחידות סגולה שמצליחות... ואני רוצה להיות מאלה.

אני רוצה שהילדים יזכרו אותי כאמא נינוחה... הלוואי...

חוץ מבעלי- קשה לי כשנוגעים בי. מרגישה שזה גוזל לי תשומת לב רצינית. בהתאם, קשה לי לחבק אחרים, אפילו את הילדים שלי. 

ובלי קשר יש לי אחת שצריכה זוג הורים משל עצמה. 

מה אני עושה? משתדלת לחבק במודע, כי אחרת זה לא יבוא, ולהתאזר בהרבה אורך רוח. למצוא כל הזדמנות להחמיא לאותה ילדה על כל פעולה חיובית היא עושה.

בס''ד

איזו מדהימה את על המודעות ועל זה שאת עושה בכל זאת את כל הדברים האלה. בטוחה שזה משמעותי לה ביותר! חזקי ואמצי מהממת ❤️

עלתה לי מחשבה שכנראה שאנסה להוציא לפועל לעבוד מהבית כדי שאוכל לשלב זמן בשבילי בהפסקות יזומות בשביל לעשות כושר לגוף/פעילות שמרגיעה ומאזנת אותי נפשית/ לאכול בריא ומסודר

בס''ד

מברכת אותך שזה יצא לפועל ושתקבלי את כל הדברים האלה להם את זקוקה, בשבילך ובשביל ביתך!❤️