פורום אימהות השלב הבא (עמוד 10)

ילדים מפחדים ומגיבים למצב בכל מיני דרכים.

ממליצה על הדרכת הורים טובה ולא טיפול רגשי... העבודה שלכם ההורים תהיה הרבה יותר אפקטיבית ותחזיק לאורך זמן

היא פחות חווה את המלחמה, ב”ה בקושי אזעקות וגם מה שכן עולה בהקשר למלחמה כמו חיילים בעזה וכזה- מדברים על הכל מאד פתוח ורגוע ובצורה מותאמת לילדים, כך שפחות הייתי מקשרת למלחמה. והיא מאד יודעת להגיד כשיש לה פחד ממשהו...

אבל תודה על ההמלצה על הדרכת הורים, דווקא מצא חן בעיני.

לקח זמן ועבר

לדעתי הכי חשוב שזה בסדר לפחד ולכוון אותה לא לברוח מהפחד..גם לבכות זה בסדר..

לבקש ממנה לשהות בפחד 5 דקות ואז לבוא אליכם..למחרת 10 דקות ואז להעלות את זה כל פעם

לא לעשות מזה סיפור גדול ולהגיד שוב ושוב שמותר לפחד ולבכות זה עובר..המול מתרגל לתמונה וזה פחות יפחיד אותו

אם היא תלחם בזה ותדחיק את זה יקח יותר זמן

מיד בהתחלה- שזה בסדר לפחד, ולאט לאט עם הזמן שיעבור היא תפחד פחות.

הכי לא בעניין של להדחיק, מדברים על זה כל פעם שמעלה את זה.

אבל למרות שעבר זמן נראה שכלום לא זז והפחד לא קהה...

ועוד נק', האם יכול להיות שהילדה משיגה איזה רווח  משני מהסיטואציה, יכול להיות שיש משהו שמשמר את ההתנהגות שלה אפילו בלי שתשימו לב?

אנסה לפנות.

אהמממ חושבת לגבי הרווח, האמת לא יודעת אם מדי. אבל אכן נקודה שכדאי לשים לב.

מעדיפה פרונטלי ולא בזום, אבל אם לא אמצא אברר באמת. תודה, מעריכה!

בס״ד

לצייר ביחד את מה שקרה. אפשר גם סיפור עם מלא איורים.

ציור עם הבנות בקייטנה שעושות כיף.

ציור של הקרנת הסרט, עם הפרטים שהיא זוכרת.

ציור של הפחד של הבת שלך ושל הבנות שיוצאות מהכיתה.

ציור של הילדה שלא מצליחה להרדם.

ציור של הילדה שמדברת איתה ונרגעת.

וציור של כל מיני חוויות טובות מהחופש הגדול.

לפעמים כשיש אירוע מפחיד, חשוב לעזור לילד למסגר אותו. לשים לאירוע המפחיד נקודת התחלה ונקודת סיום. זה עוזר לתחם את זה למה שזה היה - רגע של פחד גדול. ולהבין שהיו חיים לפני זה ושהנה, יש חיים גם אחרי זה.

חוץ מזה שלצייר ולבנות סיפור, זה עוזר לעבד את הדברים ונשמע שהיא זקוקה לעיבוד כזה (בדומה להמלצה לכתוב את סיפור הלידה, כדרך לעבד את הדברים).

כמובן שאם זה לא מספיק ו/או יש עוד דברים שנראים לך מצריכים טיפול אצלה, לכי על זה. אבל כשלב ראשון ועזרה ראשונה, זה עשוי מאד להועיל.

המון הצלחה ❤️

או פשוט אם תכתבי את הסיפור כסקיצה, ותגידי אליה עם הסיפור ביד, סביב כוס שוקו ועוגיות או בכל סטינג נינוח אחר ותבקשי ממנה להגיד לך אם ככה באמת הדברים קרו או אם היא רוצה לדייק או לשנות פרטים כאלו ואחרים? נראה לי פחות קריטי שהיא תצייר היא. העיקר שהסיפור יסופר שוב מתחילתו ועד סופו ויוכל להיות ממוסגר ומתוחם.

ואיזו אלופה שמיד הצעת לה את זה!!!👑🧡

אני ובעלי יצאנו בלילה והשארנו את הילדים עם בייביסיטר. כולם ישנו חוץ מהגדול והבייביסיטר פטפטה איתו, והחליטה לספר לו על גנב שפרץ לה פעם לבית 😬

מאז היו לו פחדים, שאל אותנו מלא שאלות על גנבים, כל פעם רצה לוודא שגנב לא יכול לפרוץ לבית שלנו (איך אני יכולה להבטיח לו כזה דבר? 🤦‍♀️), היה בהיסטריה אם אני או בעלי יצאנו בערב. התקשה להירדם בלילה. היתה תקופה לא פשוטה, ו3 חודשים בערך לא יצאנו שנינו בערב (רק אחד מאיתנו כל פעם) כי הילד לא הסכים להישאר עם אף אחד בלילה ולא רצינו להחמיר את הפחדים שלו.

התייעצנו עם פסיכולוגית והאמת שלא היו לה עצות קסם 🙃 היא אמרה לדבר על זה, להתייחס כשהוא מעלה את זה אבל מצד שני לא לעשות מזה עניין, לשדר לו הרבה בטחון, להבהיר לו שאנחנו המבוגרים שאחראים לשמור עליו והוא לא צריך לדאוג לבטיחות הבית, זה התפקיד שלנו (הוא בכור אז קצת לוקח אחריות יתר באופן כללי), והמליצה גם לחזק את הביטחון בה' ולטפטף לו כל הזמן שה' שומר עליו בכל מקום, גם בלילה בחושך וכו'. אני נזכרת שהיא גם אמרה את מה שקמה ש. כתבה, לעשות מסגרת לסיפור. התחלה אמצע וסוף. נכון אבא ואמא יצאו ונשארת עם הבייביסיטר, ואז היא סיפרה לך על הגנב ופחדת ולא יכולת להירדם, ואחר כך חזרנו וישבנו לידך ונרדמת, נכון? זהו עכשיו היא בבית שלה והיא כבר לא מספרת לך את הסיפור המפחיד הזה.

אני חושבת שלקח חודשיים בערך עד שזה עבר לו. בשבוע-שבועיים הראשונים הוא היה מסוגל להגיע אלינו כל 5 דקות ולשאול משהו על גנבים, בימים הראשונים הוא ממש חזר על אותן שאלות באופן אובססיבי. היינו עונים, ואז שואל שוב אותו דבר אחרי דקה. זה היה מתיש, אבל לפחות ראינו התקדמות ושזה הולך ונחלש. לפחדים בלילה לקח יותר זמן לעבור. כל לילה הוא היה מוודא שאנחנו לא יוצאים ומשאירים אותו לבד. אחרי חודש וחצי (כשהוא כבר ידע שזה מעצבן אותי) הוא היה שואל כבר מהר ובחיוך "את לא יוצאת נכון?" ואפילו לא מחכה לתשובה (כי בשלב הזה כבר פחות הכלתי את זה והייתי עונה לו אתה יודע את התשובה) ובורח למיטה, עד שעבר לו הצורך לשאול.

סליחה על האורך, פירטתי כדי להראות שזה נורמלי שלוקח לטראומה זמן לעבור, רק חשוב לראות שבאמת יש איזו שהיא התקדמות וזה לא נשאר ברמה שהיה ביום שהיא ראתה את הסרט או בשבוע שאחרי. אם את רואה שזה נשאר אותו דבר ואין שום שיפור אז אולי באמת לשקול טיפול של תרפיה מסויימת.

בהצלחה רבה!!

שתהיה בריאה הבייביסיטר🤦🏻‍♀️. וממש תודה על הפירוט! מעריכה את ההשקעה.

האמת היא שבשני הלילות האחרונים היא באמת לא דיברה על הסרט ונרדמה מהר יותר, הלוואי וזה כמו שאת מספרת! ובאמת השיח על זה וההכלה נותנים את אותותיהם.

נתת לי ממש תקווה וכיוון. תודה! מעריכה מאד.

כמה כעסתי על שיקול הדעת הלקוי שלה...

ואמרתי לה מה זה עשה לו שלא תעז לספר כאלה סיפורים לילדים אחרים.

בהצלחה לכם! בעז"ה שיעבור לה בקרוב!

(וגם כשאנחנו חוות פחד- זה ממש אותו דבר)

הנטיה שלנו היא לנסות או להדחיק את הפחד- להעביר נושא, להגיד אתה תתגבר

או להקטין אותו- להגיד זה לא יכול לקרות, אין באמת חייזרים, החיילים שומרים עלינו וכו.

בפועל, מה שהילדים וגם אנחנו באמת זקוקים, זה הקשבה והכרה

גם בנו וגם בפחד שלנו.

הפחד הוא מנגנון הגנה פנימי שמסייע לנו לשמור על עצמנו מסכנות פיזיות ורגשיות.

ולכן מה שנכון לעשות זה לשאול אותה מה בדיוק קרה ומה מפחיד אותה, לתת לה לתאר ולספר ואם צריך לשאול

אפילו שאלות כמו מה הכי מפחיד אותך?

להקשיב לפחדים בלי להעביר נושא, בלי לתת להם מענה רציונלי, בלי להקטין אותם

ופשוט להגיד שזה נשמע באמת מפחיד, ולחבק אותה.

ככל שרואים את הפחד, ככל שקשובים לתמרורי האזהרה שהנפש שלנו שולחת לנו כדי לשמור עלינו,

הפחד מתפוגג והצורך באיתותי החירום יורד ונרגע.

אם נותנים בגיל הזה פלאפון שהצורך שלו הוא בעיקר השקט הנפשי של ההורים,הייתי קונה נוקיה פשוט כשר עם אפשרות להודעות כתובות רגילות ולא הייתי מתקינה וואטסאפ,ברגע שיהיה לו יהיו לזה מהר מאוד שימושים נוספים ולא רק התכתבויות איתכם.

ובאופן כללי אני חושבת שזה גיל צעיר מאוד לפלאפון,הגדול שלי קיבל פלאפון רק כשסיים כיתה ח' לקראת יציאה לישיבה וגם נוקיה פשוט בלי וואטסאפ,וגם הוא הלך וחזר מביה"ס מכיתה ד' לבד,למדנו לשחרר ולסמוך עליו ועל ה' שישמור עליו,וגם חינכנו אותם לאחריות,אם היו מתעכבים או מאחרים להגיע הביתה היו מוצאים דרך להודיע לנו.

וזה לא רק ללכת לבית ספר. זה גם ליציאות נוספות.

שעוד מעט לא יהיה אפשר להשתמש בהם?

אלא שיהיה בבית למי שצריך (שזה רק הוא בינתיים....).

ובטח בלי ואטסאפ.

הבעיה שבנוקיות עם המקשים (לא יודעת איך זה בכשרים) יש גם משחקים. אולי פשוטים מאד אבל עדיין זה שואב...

רק כדי להודיע לך על הגעה את יכולה לקנות אולי שעון חכם.

וגם שם צריך לראות אם אין אופציות נוספות

בן 19 יש טלפון כשר, פשוט עם מקשים לשיחות בלבד (דרישה של הישיבה)

לדעתי זה אידאלי לילדים וגם לנערים, מכשיר זול ועמיד.

כל המכשירים הפשוטים זולים, הכי זולים ועמידים אלה עם המקשים.

פונקציה של ווצאפ מייקרת את המכשיר.

הייתי דוחה את ווצאפ כמה שיותר. מאיתנו שעכשיו איפשרנו לאחד הילדים, אחרי המון מחקר וחשיבה (וחרישה של כל הפודקסטים של ״לוקחים אחריות״), ודי מתחלחלים ממה שקורה.

עם כל הקטע של הערוצים שיש עכשיו בוואצפ זה כמו מיני טלוויזיה בכיס 😭😭😭😭😭😭😭

לפני זה היינו כמה שנים עם פלאפון פשוט לילדים שחוזרים לבד, זה מצוין.

ממש מיותר...לא מבינה מה הקטע.

זה סביר שיהיו שיבושים

נאמר לי ע''י אנדוקרינולוגית

שיבושים זה תקין.

אבל, אם הדימום ארוך והמחזור קצר,

היא בהחלט עלולה לאבד ברזל.

במקומך הייתי קובעת תור טלפוני לרופא הילדים להתייעצות, ומבקשת בדיקת דם.

אני זוכרת שהיו שם בנות שגילו שיש עטיפות מוכנות, ולא צריך להכין את כל העטיפות.

וגם שיש יותר מבחר של גדלים ממה שהן הכירו.

ועדיין עשה לי ממש טוב לקרוא הכל שוב עכשיו כי שוב התפתיתי לעטוף עם הגליל… עכשיו קיבלתי את החיזוק שחיפשתי לחפש עטיפות מוכנות.

החיפוש לא עובד לי כבר מלא זמן 😕

כשבאנו לאסוף את הספרים מהשאלת ספרים

הייתה שם מישהי שהציעה עיטוף מקצועי ב4 שח לספר..

נשמע מוגזם

אבל מה שהיא עשתה, היה לה מכונה שחותכת את הניילון בדיוק, אחרי שהניילון על הספר

קיצר זה עטיפה מעולה, מדוייקת וצמודה

ולנו הזה מעולה

כי שנה שעברה הניילון ששמתי כל הזמן נפל

והספרים היו נראים נורא

וזה ממש לא היה נעים לבת שלי....

קיצר אולי לחפש חנות עם מכונה כזו ולשלם על עטיפה כזו... אולי יהיה יותר זול מ4 שח לספר..

מה נסגר, עדין כמו לפני 30 שנה??

כשהיינו ילדים בסוף השנה היינו מוחקים כל מה שכתוב בספר וסוחבים לחנות יד 2 מוכרים וקונים והיה חשוב שהעטיפה תהיה כמה שיותר יפה ונראית חדשה כדי שיהנו ממנה ביד 3 ו4 גם...

היום, רוב הספרים הולכים לפח בסוף השנה. וזה גם לא נוח לכתוב בחוברת עם עטיפה, מחליק וזז ורועש.

מה שלא הולך לפח, מה שבתוכנית השאלה אסור לכתוב עליו, כמה ספרים בודדים, והספרי קודש אותם עוטפים. וגם, בעיקר ביסודי.

לק"י

(מכיתה ג' ומעלה. של א-ב באמת ברוב כותבים).

קטע. לא חשבתי על האופציה של לא לעטוף.

האמת שאולי גם את מה שהולך לפח עדיף שנעטוף, שהכריכה לא תקרע.....

אבל אולי זה גם שונה בין ילדים.

אצלנו יחסית מסודרים (בזכות בעלי...)

אבל טוב שכתבתן שאתן לא עוטפות. זה לא עלה בדעתי, ואולי יהיה יעיל בעתיד....

אבל כשהילדים נוסעים באופניים זה ברור מאליו שחובשים קסדה, ולא משנה מה ילדים אחרים עושים.

לפני כמה זמן ראיתי ברחוב ילד שנפל עם האופניים שלו, ולא הייתה לו קסדה. ב"ה לא קרה לו כלום, אבל לא רוצה לדמיין מה היה קןרה אם הנפילה הייתה חמורה יותר...

סקייטבורד נשמע לי הרבה יותר מסוכן מאופניים. אני הייתי מתעקשת על קסדה, ולא משנה מה מקובל אצלכם...

(אופניים ורולרבליידס הולכים עם קסדה 👍🏼. נשמע מאד הגיוני…)

נראה לי מספיק של חנות צעצועים לראשון, צריך לשים לב למשקל מקסימלי שלא יקבל מדי בטן/ ימעך כשעומדים עליו.

ממה שאני שמתי לב מי שיותר רציני ברכיבה חובש קסדה ומגני ברכיים מרפקים. כאילו מי שסתם גולש בקטנה וכבר שולט בזה לא ילבש ומי שעושה טריקים ודברים מגניבים כן לובש קסדה וכו.

אז אולי אפשר להשתמש בזה כדי לעודד כן לחבוש.

ואם רגילים כבר ללבוש בקורקינט אז סקייטבורד זה עוד פחות יציב ופחות שליטה...

בחנויות מקצועיות ראיתי שיש הרבה מבצעים אז גם המקצועיים לא יוצאים יקר מדי.

אם הוא רוצה לרכוב מקצועי, יש כל מיני דגמים בהתאם למה ששואף.( רכיבה על הצד, מהירה,סיבוב וכו' זה בערך מה שהבנתי מהסברי המוכר😃)

אני קניתי בסוף בחנות צעצועים,

כי רציתי רב גילאי

(המשטח שטוח וככה גם הקטנים יכולים לנסוע בשכיבה,וזה חיזוק טוב לחגורת הכתפיים.)

ב"ה כבר כמה שנים מחזיק מעמד, אז כנראה שגם בחנות צעצועים זה איכותי.

או שמתחלקים לפעמים לגדולים ולקטנים.

הגדולה שלי בת 16.5. בע"ה עוד מעט יהיה לנו עוד קטנטן. נכון, לפעמים מאתגר למצוא חוויות שמתאימות לכולם, אבל החוויה של משפחה רב גילאית היא מיוחדת בפני עצמה, ולא הייתי מוותרת עליה רק כדי שנוכל להיכנס למרכזי מבקרים שמתאימים מגיל מסוים...

אצלנו בשנתיים-שלוש הקודמות בחופש הגדול יצאנו גם לחוויות משותפות וגם לשתי חוויות נפרדות - כזו שמתאימה לגדולים (כמו חדר בריחה או עבודה בבנייה ביישוב) וכזו שמתאימה לקטנים (כמו פינת חי או משחקייה).

גם גדלתי בעצמי בבית רב גילאי (כשהייתי בת 18 נולדה לי אחות), וב"ה לא הרגשתי שנגזלו לי חוויות... (למעשה המשפחה שלי דווקא שמחה כשהתחתנתי, ואז סוף סוף הם יכלו לצאת לחוויות מים, שאני לא אוהבת )

בקיצור, זה לא שיקול בעיניי...

השיקול הוא אם יש לנו כוח לגדל עוד תינוק עכשיו ועוד ילד, עם כל הכרוך בכך. וזהו...

החלטות טובות!

ילדתי מעט אחרי 40 את הקטנה.

גם חשבתי לעצמי שאולי זהו הגיע הזמן סוף סוף לטייל, לא לקם בלילות לעבור לבית "בוגר"

הקטנה הביאה לנו שמחה גדולה לבית, הגדולים מאוהבים בה ממש, אומנם לא קל תמיד כי היא דורשת את שלה, אבל אני חושבת שזה שווה את זה, וכן מוותרים על דברים, או שאני נשארת בבית עם הקטנה ובעלי יוצא עם הגדולים לבילויים שונים.
והבכורה שלי הכי מבסוטה שבע"ה תהייה לה שושבינה בחתונה...

הגדולה שלי בת 15.5, וילדתי לפני 4 חודשים, בגיל 42.

אני לא אומרת שלא קשה לי עכשיו...קשה לי. תינוק קטן עם כל מה שזה אומר, שתיארת- חוסר בשינה, תלות שלו בי- הוא בא איתי לכל מקום כמעט וכו'. נכון, זה קצת מגביל גם בחופש כי צריך להתחשב כל הזמן בזמני ההנקות וכד'. ובטח שלא נעשה מסלולי טיול ארוכים (שגם ככה לא נראה לי שהיינו עושים..חם!)

אבל כל זה מונח על כף אחת של המאזניים, ועל הכף השניה מונחת השמחה הגדולה שתינוק מביא הביתה! וככל שהילדים יותר גדולים כך הם יותר מתים עליו...ונהנים ממנו, ורוצים לטפל בו ולהיות איתו, וקשורים אליו (אמא בשנה הבאה אני אהיה בפנימיה 4 ימים, איך אני אוכל לא לראות אותו כ"כ הרבה זמן??), ובאמת שזו המתנה הכי יפה שאפשר להביא , דווקא לגדולים. 

נכון, כדאי מאוד למצוא פתרונות טכניים לקושי שהעלית. ולצאת עם הגדולים לדברים שמתאימים להם ועם הקטנים לדברים אחרים. בפועל זה דווקא לא כזה מסובך. נניח- שנה שעברה לקחנו את הקטנים לאקווריום בירושלים בימים שהגדולות היו במחנה של הסניף. ואת הגדולות לקחנו לאנשהו כשהקטנים עדיין היו בקייטנות ובמעון. ואת כולם לקחנו ביחד למקום שבו כולם נהנו (זה היה בעין יעל. ממש כולם נהנו). לינת שטח או לינה בצימר זה גם כיף לכולם ותמיד אפשר להתפצל לכמה שעות ואז להיות במשהו שכיף לכולם ביחד.

כן, זה דורש קצת מחשבה ויצירתיות אבל זה לא בשמיים.

ומעבר לזה- ככה זה..יש יתרונות בלהיות בכור ויש יתרונות בלהיות בן הזקונים ויש חסרונות בשניהם...והכל בסדר. גם אם לבכור יהיו קצת פחות חוויות כאלו, הוא יזכה מצד שני למלא דודים צעירים שיטפלו לו בילדים. ואילו הצעיר כבר יטפל בילדים לבד בלי עזרת דודים....וכו' וכו' תמיד יש שני יתרונות וחסרונות...

צריך לקחת בחשבון גם את הצרכים של ההורים,

וכן אי-אפשר להינות מכל העולמות. מה שמעניין את בת ארבע , בגיל ארבע עשרה בכלל לא מעניין. 

נניח ים ובריכה.

אני רגישה להרבה מאכלים וסבלתי שנים ארוכות ממערכת העיכול, עד שהורדתי הרבה דברים ונצמדתי לתפריט ספציפי. הגעתי לתפריט בצורה הפוכה, הורדתי את רוב המאכלים ונשארתי עם הבטוחים, אחרי שמערכת העיכול הבריאה, התחלתי להוסיף כל פעם מאכל אחד.

כבר לא ממש זוכרת זה היה מזמן

ביצים

דגים

גלוטן

שומשום

אגוזים

סויה

חלב

מקווה שלא שכחתי כלום ואז כשהבעיה עוברת מחזירים כל שבועיים משהו

אצלנו זה היה בליוי של רופא גסטרו משערי צדק לילד שינק ואני זאת שהייתי צריכה להפסיק ..( ירדתי 7 קילו בחודשיים..משהו טןב יצא מזה 😉)

בסוף זה היה שומשום..הדבר שהחזרתי כמעט בסוף

אז הרשימה שלך לא רלוונטית וגם ההנחה ששבועים מספיקים להחלמה של מערכת העיכול, לא נכונה, זה יכול לקחת הרבה זמן, תלוי כמה זמן היא נפגעה.

אגיש במשפט אחד שהלוואי והאלטרנטיבי היה עוזר במשהו..בזבזתי עשרות אלפים אצל מומחים בתחום וכלום!!! לא עזר רק קונבנציונאלי...

מאמינה רק בדברים שהוכחו מדעית!

באלטרנטיבית גם רמאויות, צריך לדעת במה להשתמש.

אני קראתי מידע ברשת בחינם והצלחתי לפתור את הבעיה שלי.

בתחום מערכת העיכול, כל פתרון שמתבסס על תזונה אינו רווחי לאף אחד ולכן אינו נחקר, והוא הפתרון היחיד שיעיל.

יש לנו אותם כבר הרבה זמן.

אם יש לך חברה פיזיותרפיסטית אולי אפשר להתייעץ איתה… או לקבוע תור וללכת להיבדק… בהצלחה!!

אם רוצים כבר מוכן יש את של "אפשר לחשוב חידות ומשחקים", הוא דתי ואולי יש על הפרשת שבוע משחק חידות או משהו.

או אם יש לך סבלנות להשקיע ולעשות להם כזה חפש את המטמון מפתק לפתק עם חידות בנושא שחשוב לך.

הצילו יש כח לזה בכלל בשבוע כזה עמוס?!

חבילה עוברת, כל פעם שהחבילה עוצרת האדם מקלף את הדף ובפנים יש פתק עם שאלה על הילד למשל, מה .... הכי אוהב לאכול? צבע אהוב, חוג, עם 4 אופציות בפתק. מי שצודק מקבל הפתעה, טופי למשל.

אפשר בשבת לעשות זאת עם שירי שבת ומישהו מחליט מתי סטופ!

להכין פתקים עם שמות מוכנים של בני הבית או דמויות מוכרות לכולם  (נתניהו, בן גביר )

מי שמשחק לוקח את הפתק יושב בראש השולחן ומניח את הפתק על המצח עד שכולם יראו

הוא צריך לשאול שאלה אחת כל אחד ולגלות מי הוא

אני בן? מפורסם? יש לי משקפיים? פוליטיקה? 

לילדים שלי לא הכנתי סרט בר/בת מצווה (פחות מקובל אצלנו) אבל לאחים שלי כן.

ערכתי אותם בתוכנות מקצועיות (למדתי), אבל פעם הייתה תוכנת movie maker של windows. בטח היום יש תוכנות אחרות, טובות יותר וידידותיות יותר, אבל לא מכירה...

הסרטים תמיד היו עם ערך כלשהו - פעם זה היה מסע בעקבות המצוות, פעם מסע בעקבות נושא בפרשה. פעם אחת זה היה קליפ תמונות עם שיר על בת המצווה שאחי ואני חיברנו עליה (מילים ולחן).

השאלה אם כל אלה דברים שאתם יכולים לעשות...

מזל טוב והרבה נחת!

ארוך מידי זה כבר סתם מלאה לטעמי.

לילדים שלי באורך של שיר שבחרנו. לגדול השיר קצת חזר על עצמו כי היו עוד תמונות.

שיר של הודאה בדרך כלל.

כדי שלא יתפדח נתתי לו לבחור איזה תמונות הוא רוצה זה גם הקל עליי.

סרטון ברכות זה בנפרד לדעתי אם רוצים..

כשהוא בוחר תמונות זה לא הורס קצת את ההנאה שלו מההפתעה שעושים לו קליפ? את ההנאה מהסרטון?

או שאולי הוא נהנה יותר לקחת חלק בהכנה ולבחור את התמונות...?

רעיון לחסוך את הפדיחה ולשתף אותו בהכנה ככה. מתלבטת

לא ניסיתי שזה יניה הפתעה אז לא יודעת לענות.

ובטוח אם הייתי בוחרת תמונה שלא נעימה לו הוא היה מתפדח

13 שנים רק מורידה ומורידה תמונות למחשב .... הצילו...

חחחח

אם כן, אולי תחליטי שמכל שנה את מורידה מספר תמונות מסויים. תרפרפי מהר בעיניים, ומה שקופץ לך כחמוד/ מעניין/ יפה- תורידי.

שאפשר לעשות שקופית עם כל התמונות של טיולים

שקופית של פורים

שקופית עם האחים...

התכוונתי לשקופיות לפי חתך רוחב ולא לפי גיל

אם זה השאלה

אז אני כן

כרגע אנחנו רק 3 נשואים והם כולם באותה הדרך הדתית

והרווקים גם

ההורים שלי דתיים לאומיים וגם אנחנו. אבל אנחנו, אפשר לומר, נהיינו "דוסים רצח", כלומר - דתיים לאומיים תורניים. זה מתבטא בלבוש, בתכנים שאנחנו נותנים לילדים לקרוא ולצפות ובעוד כמה דברים כאלה.

האחים שלי נמצאים על כל הקשת😅 מדוסים מאוד-מאוד ועד כאלה ש(כרגע בע"ה) לא שומרי מצוות ואף גרים בחו"ל... משפחה מגוונת, ב"ה

אצל בעלי המשפחה קטנה יותר, אבל למעשה גם די מגוונת ככה...

מתפללת שילדינו ימצאו כל אחד את דרכו *בתוך* עולם התורה... ❤️

כלומר, תכל'ס נשארתי באותו מגזר, אבל איפשהו אני פחות מההורים שלי וגם מבעלי למען האמת..

יש לי 2 אחים שלקחו כיוונים אחרים לגמרי

יש שינויים פה ושם אבל בגדול כולנו על אותו גל

בעלי קצת שונה מהמשפחה שלו

אבל גם לא משהו קיצוני

ההורים בין דתיים לחרדים כשכל אחד מהם הגיע מרקע קצת שונה ועם הגוון, הדגשים והכיוון שאליו הוא יותר "משך" את הבית.

התחנכנו במוסדות דתיים לאומיים, אבל הרגשנו קצת שונים במובנים מסוימים.

האחים הגדולים שלי חרדים הרד-קור, אנחנו דתיים לאומיים (תורניים, כנראה) ואחותי הקטנה חרד"ל.

ואני דתי לאומי די חזק

הקשר בינינו מהמם וחזק מאד

אנחנו משפחה גדולה מאד

אציין שההורים שלי חוזרים בתשובה וכל אחד מהאחים בחר דרך שונה במהלך השנים חלק ירדו במהלך השנים בדת ואז חזרו להיות דתי-לאומי וחלק יותר דת'ל-חסידי וגם יש חילונים יש מגוון ממש בין האחים שלי

אבל היה חשוב לי לומר שהיו שנים שהיה נראה שהחילונים-מסורתיים שבין האחים שלי או הפחות דתיים רציניים יהיו עוד יותר חילוניים ופחות מסורתיים ובסוף רצה הקב'ה וב'ה אמנם בנסיבות מאתגרות עבור כל אחד בדרכו הם התחזקו++ יותר מהמצופה כיום בני המשפחה שלי נעים על מסורתי-תורני-חרדל'י

או מה בחינוך של ההורים גורם להצלחה שנשארים דתיים?

גם אם בגוונים שונים....

אהבה שלא תלויה בדבר אלא יותר מהותית (אני לא אוהב אותו כי הוא מקיים מצוות ודתי כמוני, אלא בגלל שאני מכיר מה המידות הטובות והתכונות שעושות אותו לאדם שהוא)

ואמונה שבעבודת ה' יש הרבה צדדים

שבעים פנים לתורה , אין דווקא דרך אחת

וכל אחד מוצא את השביל שלו שמחבר אותו לקב"ה.

ממילא מתייחסים בכבוד למי ששונה ממני.

גם אם אני לא מסכים איתו במאה אחוז.

מוצאים את המשותף ולא את המפריד.

עובדה שיש משפחות שחלק מהילדים בהן הם דוסים 'רצח' וחלק חילונים לגמרי... (כמו אצלנו)

זה תלוי באופי הספציפי של הילד, לדעתי. ואולי גם באינטרקציות מסוימות שנוצרו בינו לבין הוריו (ואחיו).

וזהו - מכאן זה תפילות... (גם על ילד בוגר שבחר באורח חיים חילוני אפשר וכדאי להתפלל...)

ההחלטה שהדרך לא מתאימה יותר, יכולה להיות קשורה להורים, נניח בחוסר גמישות דתית, שלא מתאימה לילד, ויכולה להיות קשורה לסביבה של הילד, כמו חברים שמשפיעים על עזיבת הדת.

לפי חורף קיץ וגילאים...

בס״ד

(לי ממש נוח שאני שומרת וצריכה פחות להתרוצץ כדי למצוא משהו לכל ילד בתחילת העונה 🙂) 

זה. תודה!🥰

בגדי הים. וזה תמיד בא לידי שימוש. (גם כובעי שמש טובים)

ד"א אותו הדבר עשיתי קופסא לצעיפים /כפפות וכד'. כל פעם הקופסא הרלוונטית יורדת מהמדף למעלה....

מה שכן, הקיץ באמת היינו המון במים ובריכה וים וכו'. וגם בקיץ שעבר די הרבה

בשנה…. הלוואי שזה היה יותר…

יש כמה בארון השירות, שמי שצריך משתמש בהם. (לא הולכים הרבה לים/בריכה אצלנו)

מעילים אני באמת מאחסנת בקופסה אחת במחסן או בארון השירות, כי המידה שלהם לא מדויקת כל כך...

שאר הבגדים מאחסנת בשקיות לפי מידות.

אבל גיליתי שבמהלך הקיץ זה משגע אותי, ואני מעדיפה שבגדי הים יהיו בארונות של הילדים. 

במהלך השנים צברנו הרבה מאוד בגדי ים מסוגים שונים (נגיד לבנות יש כפול עבור כל מידה- צנוע ולא צנוע), ונהיה ממש מסורבל לשמור ה-כ-ל במקום אחד (ולא פעם כשמישהו מחפש משהו ספציפי הוא מפיל את כל הערימה. בגדי ים הם גם חלקים כאלה ונוטים ליפול...).

לגבי מי שאמרה שבגדי הים לא נשמרים לה- 

כלור ממש הורס בגדים. אחרי בריכה מומלץ להעביר את בגדי הים בשטיפה טובה תחת מי ברז (אני מכניסה לתוכנית מהירה במכונת כביסה). במהלך החופש בגדי הים עובדים אצלנו שעות נוספות. וטפו-טפו נשמרים יפה.

שאלה צדדית בעקבות מה שכתבת על הכלור - זה גם הורס לק ג׳ל? אחרי 3 פעמים בבריכה לא נשאר ממנו כלום בערך.

ותכל'ס, רעיון לשמור את הציוד בקופסא במקום במדף (אצלי רוב השנה הכל נמצא במחסן, ובחופש אני מעבירה למדף בכניסה לבית שבו בד"כ מניחים את הילקוטים. זה חלק ממה שנותן פה אווירה של חופש...). 

אבל זה באמת קשה ומבלבל כי תמיד איכשהו כובעי הים ומשקפות הצלילה נעלמים בין כל המגבות והמצופים. מקווה יום אחד לפצח את זה.

בס''ד

כיף שהשרשור הועיל לך ונתן לך רעיון איך להתייעל ❤️

יש מדף לבגדי ים, במחסן תיבה של גלגלים ומצופים, ומשקפות הן אישיות, לכל ילד יש את שלו.

מגבות ים היתה תקופה שהיו המדף הסמוך לבגדי ים.

כובעי קיץ תמיד בסלסלה ליד.

כובעי חורף, מטריות, צעיפים וכפפות נשמרים יחד ומתחלפים עם הכובעי קיץ והבגדי ים בחילופי עונות.

האמת לא שומרת הרבה אם יש לי למי למסור מהמשפחה

אבל בעיקר כמו שכתבת המידות זה דבר מאוד גמיש אז נח שזה זמין וכל פעם מוצאת מה מתאים למי,גם לפעמים רוצים עדו אחד רזרבה אז לוקחים קצת גדול או קצת קטן

הוא הגדול

ככה שאני לא יכולה להתעסק רק איתו

הוא אוהב לגזור ולהדביק

לק"י

שמיניות בריסטול

דפים מיוחדים

מספרי זיגזג

כל מיני קשקושים

בחנויות סטוק יש מבחר.

ו@בארץ אהבתי אהבתי פרסמה כל מיני קישורים מאליאקספרס.

ובקשר לחוגים- אני לא חושבת שזו חובה. בטח כשהילד בקושי בבית.

הבן שלי בכיתה ב' השתתף בחוג, אבל זה על חשבון הצהרון בביה"ס שלו. כך שזה לא דרש מאיתנו לקחת ולהחזיר.

הוא נהנה ממנו, ובטוח למד דברים. אבל זה לא מה שיזניק אותו בחיים😅

זה היה בעיקר בשביל הכיף שלו.

מבקש - זה כולל גם הבעת רצון וכישרון בתחום כלשהו שאין בבית הספר, וכולל גם צורך רגשי. (נגיד - אם ילד מתופף על כל דבר שלא זז ושר לעצמו, כנראה שיש לו כישרון מוזיקלי וכדאי לשלוח אותו לחוג. או אם חסר לו ביטחון עצמי מול חברים מכים, כדאי לשלוח אותו לחוג הגנה אומנות לחימה כלשהי.)

מעבר לזה - בעיניי זה גיל צעיר, ונשמע שבאמת אין לו הרבה זמן פנוי של סתם נחת בבית. נשמע לי שבמצב כזה חוג יעיק רק עליו עצמו, עוד לפני שמדברים עלייך...

(אני באמת התאמצתי שנה אחת לשלוח את הבן שלי לחוג אומנות לחימה, כי זה ממש תרם לו רגשית. הייתי הולכת איתו ועם עוד ארבעה ילדים קטנים, שלא יכלו להישאר לבד בבית, במשך כעשרים דקות הלוך וחזור ומחכה עם כולם ליש בזמן החוג. אבל זו באמת הייתה השקעה מטורפת, ולא יודעת אם הייתי חוזרת על זה שוב...)

באופן אישי המצאתי לפני כמה שנים פרויקט של "אמא חוגים", כשעקרונית בכל יום יש חוג קצר לכל הילדים שאני מפעילה - בנושאים שאני טובה בהם (כתיבה יוצרת, אומנות/ציור, נגינה, דרמה, פרשת שבוע).

זה היה נחמד, אף שאני לא מקצועית בכל התחומים הללו, אבל החיסרון הגדול הוא שקשה להתמיד בזה כי המסגרת היא ביתית ולא מחייבת... אבל אולי מתישהו נחזור לזה

את יכולה לנסות לעשות משהו דומה אצלכם, בהתאם ליכולות שלך ולגילאי הילדים.

בהצלחה!!

הרעיון של חוג ביתי, איך עובד עם קטנים?

ההם משתתפים גם?

לבשל איתם זה די סיוט בשבילי.

לצייר ציורים אני אוהבת לעשות איתם .

ללמוד פש זה רעיון טוב כי אפשר לשבת ליד הקטנים יותר והם ישחקו במשהו אחר.

דרמה גם נשמע מעניין אם כי אין לי מושג מה עושים 😂

תודה על הרעיונות 

וזה די מבאס

אבל יש לי ילד שלמד לבד מהרשת לבשל ברמה גבוהה, כלומר אם יש כישרון חזק, ילד יכול ללמוד לבד מהרשת.

מהרשת אני מעדיפה לחכות קצת.

הוא עוד לא יודע לכתוב אז בכל מקרה זה יהיה צמוד אלי.

רעיון כשהוא יגדל לפתח תחביב מהרשת /ספר ייעודי .

תודה!

ולא יעמיס יותר מדי על הורה. הייתי בודקת מה יש לכן במתנס ליד הבית.

חוג שחיה יכול לתרום לילד.

אולי חוג ספורט.

אם יש כשרון מסוים אז גם.

ומוסיפה שיציאה לגינה גם חשובה מאוד בגיל הזה

נראה לי אחכה כי הוא עוד לא בגיל של ללכת לבד.

יש לנו המון חוגים כולל ספורט ושחיה (לא הכל מרחק הליכה)

איך מגלים כישרון?

הוא לא נראה לי ילד פלא אבל אולי עוד לא נתתי הזדמנות 😉 וזה עיקר הפחד... שהוא מפספס כישרון.

תודה על מה שכתבת על יציאה לגינה

זו למידה חשובה

בעיני יש שתי סיבות לשלוח לחוג: כשילד זקוק לתגבור או עזרה בתחום מסויים וחוג הוא דרך נעימה יותר לחזק את התחום (למשל לילדה שקשה לה במוטוריקה עדינה אבל אוהבת אמנות, לשלוח לחוג אמנות או ציור, כנ"ל מוטוריקה גסה וחוג ספורט או ילד מופנם שמציקים לו הרבה לשלוח לחוג קרב מגע, ילד שנרתע מבעלי חיים ורוצה לשנות את זה לשלוח לחוג אילוף כלבים), או כשילד מראה השתוקקות ללמוד תחום מסויים, וגם כשנותנים לו להתנסות ממשיך להתלהב (למשל ילד שמצייר על כל דף לשלוח לחוג ציור, ילד שמתופף על כל רהיט בבית לשלוח לחוג תופים, ילדה שרוצה מאד ללמוד לנגן, לקנות לה אורגנית צעצוע ולראות אם היא מתלהבת לנסות שוב ושוב ואז לשלוח לחוג נגינה)

אחרת זה סתם בזבוז זמן, כוחות וכסף וסתם מתסכל לנסות לשכנע ילד ללכת לחוג כי חבל על הכסף כששניכם לא באמת רוצים את החוג בכלל

גם אם יש לילד כשרון, אם הוא לא בשל ללמידה ולא רוצה בזה, לשלוח אותו לחוג יכול לא פחות מאשר לפתח את הכשרון גם לגרום לו לא לרצות לעשות איתו כלום

נראה לי שאם אין איפה לתרגל זה לא שווה הרבה. אין לנו בריכה מתאימה באזור. חוגי שחיה יש. מה אתן חושבות מהנסיון שלכן?

בגיל 10 הם ידעו בסיס של שחיה מהתנסות אישית (אין אצלנו בבית ספר לימודי שחיה)

ואז עזרתי להם ללמוד לשחות בצורה טובה (בזמן חופשה משפחתית)

בסוף כיתה א

במשך השנה לא ממש הולכים לבריכה רק בחודשי הקיץ

אז קרה עם ילד אחד שלקחתי פעמיים לחוג שחיה (גם בסוף כיתה ב)

לא היתי מחכה לגילאים גדולים יותר

יש לי איתם בערך 4 שעות ביום נראה לי חבל לבזבז על חוגים

וגם מתעצלת לקחת ולהחזיר...

חוג זה בשביל הכייף לא בהכרח לצאת עם ידע רחב אבל כן עם תוצר חד'פ

ופיתוח כישרון זה יותר לימוד שצריך לתרגל גם בבית ולרכוש מיומנויות כמו לימוד נגינה או לימוד שפה וזה גם לימוד שיכול להתפרס על יותר משנה לעומת חוג שיכול להיות רק כמה חודשים מעטים

בעזהי"ת

זה חשוב אבל לא בכל מחיר, 

ובגיל 6 זה עדיין צעיר ולא הכרחי.. 

מה זה נותן- שייכות חברתית לקבוצה שונה מהכיתה, והתפתחות אישית בתחומים נוספים. 

באופן אישי חשוב לי מאוד שתמיד יהיה חוג ספורט/פעילות גופנית מסוג כלשהו, בעיקר בשביל להכניס את הספורט לשגרה.. 

את הגדולה לדעתי רשמנו לחוג פעם ראשונה בגן חובה, התעמלות אומנותית, אבל הקורונה הגיעה באמצע השנה והחוג נסגר

ואז בכיתה א' לא היה לה שום חוג כי עוד היה קורונה וכו' וזה היה בסדר מבחינתנו.

בכיתה ב' היה לה חוג מחול, וחוג מהנדסים צעירים שביטלנו אחרי כמה חודשים, בכיתה ג' חוג מחול בסגנון אחר וגם חוג תאטרון, בכיתה ד' חוג תאטרון וחוג נינג'ה על המים. 

לכיתה ה' שנה הבאה רשמנו אותה לשני חוגי מחול וגם לחוג נגינה ואני מקווה שזה לא יהיה לה (ובעיקר לנו) עמוס מידי.. 

את השניה רשמנו בגן חובה לחוג מחול ולחוג מהנדסים צעירים שביטלנו גם אחרי כמה חודשים, בכיתה א' לחוג מחול בסגנון אחר, בכיתה ב' לחוג תאטרון וחוג נינג'ה על המים. 

לכיתה ג' שנה הבאה רשמנו אותה לחוג התעמלות קרקע, ויהיה לה גם יום של תוכנית מצטיינים שאני מחשיבה את זה כחוג העשרה וזה מעמיס על השבוע גם ככה.. 

ואת השלישית רשמנו בגן טרום חובה לחוג מחול, בגן חובה לא רשמנו אותה לשום חוג, ולשנה הבאה כיתה א' רשמנו לחוג מחול בסגנון אחר. 

אני מרגישה שאת רוב הדברים אפשר לקבל בבית *אבל* מאוד קשה לייצר קביעות ומסגרת ועקביות, גם הילד מרגיש פחות מחוייב ובעיקר אנחנו ההורים.. 

לק"י

פורום אמהות מיועד לגיל הגדול יותר, לקראת יסודי והלאה.

היא מדברת הרבה מתוך שינה, כולל לזוז ולהגיב כאילו היא ערה (אבל אני יודעת לזהות והיא מדברת שטויות כמובן...)

אולי זה לא אותו דבר, וגם קרובת משפחה שלי הייתה ככה כילדה וזה עבר עם השנים.

אבל בגדול אם הרופא לא נלחץ אני חושבת שגם אתם יכולים להיות רגועים.

לספר לה על התופעה שהיא תבין מאיפה זה בא ושזה נורמלי וקיים, אולי לתת משהו מרגיע כמו תה קמומיל,ובעיקר בעצמכם לא להילחץ.

אם מדובר בילדה גדולה (עשר ומעלה) אפשר בנוסף לשלוח איתה מסרק סמיך ושתסתרק עצמאית (אחרי שתראי לה איך עושים את זה). 

אחותי אמרה לי שהיא באופן קבוע בודקת יום כן יום לא, שזה פוגע ברבייה שלהם או משהו כזה.

וגם כשאני נלחמת בכינים לא תמיד בודקת יום יום, זה לוקח כמה שבועות (ושיער ארוך וסמיך) ובסוף עובר, בהנחה שלא נדבקים שוב במסגרות...

מיותר ולא יעיל לבדוק כל יום.

למשל,

מתוך האתר של שניידר "בכל שלושה עד ארבעה ימים"

(מעתיקה:

האם המסרק הוא כלי יעיל לטיפול בכינים?
המסרק הוא לא רק אמצעי אבחון, אלא גם אמצעי טיפול יעיל לזיהוי והרחקה של ביצי כינים חיות ומתות, ושל כינים בוגרות חיות או מתות. בשנים האחרונות גבר השימוש בסירוק בעזרת מסרק כינים כשיטה טיפולית יחידה בכינמת השיער, בשל כישלונות בטיפול התרופתי ותופעות הלוואי העלולות להתרחש בעקבות השימוש בתכשירים השונים. 

לפני הסירוק חשוב לחפוף את השיער, להוסיף מרכך ורק לאחר מכן לסרק. ההסרה המכנית מתבצעת בעזרת מסרק סמיך במשך 30 דקות, בכל שלושה עד ארבעה ימים, לאורך תקופה של שבועיים. הסירוק צריך להיות יסודי, על כל הראש ועליו להתחיל בבסיס השערה ולהימשך עד סופה. בסיום כל פעולה יש לבדוק כי שיני המסרק נקיות, וחשוב לשים דגש על האזורים שבהם הכינים נוטות להימצא.)

מתוך האתר של כללית:

"כאשר סירוק במסרק צפוף הוא האופציה האפשרית היחידה מסיבה זו או אחרת, יש לסרק את הילד מדי יומיים או שלושה ימים במשך כמה שבועות - עד שאין כינים וביצים. השיטה הזאת זולה, אלא אם משתמשים בשירותיהם של אנשי מקצוע: מספרות שמתמחות בהסרת כינים."

אני מעבר לטיפול גם שמה טיפות רוזמרין מאחורי האזניים ולא שולחת בשיער פזור.

אישית קניתי ספריי כזה בשם "כי-מט" ששמים מאחורי האזניים וזה מונע הדבקה. 

גם טיפול בחומר לא עושים כל יום, גם לא עם מסרק. אפשר לפצוע את הקרקפת ככה.

זה לא אמור להרוס כ''כ את הטיפול בתופעה.

פעם אחת מסרקים ממש טוב מכל הכיוונים (אני פשוט מסרקת עם הרבה מרכך, ולא שוטפת את השיער, משאירה ככה.)

ממשיכים לסרק עוד יום-יומיים באותה צורה בערך. עדיף גם בבוקר וגם בערב.

בשלב הזה רוב הסיכויים שכבר לא תראי כינים חיות. אולי ביצים בודדות.

ואז ממשיכים להסתרק שבוע-10ימים, בתדירות יותר קטנה, כל יומיים-שלוש. 

כמו הדרין ספריי למשל, זה יעזור

וגם תמצאי שיטה קצת יותר קלה עבורו, כי זה ממש ממש קשה לגברים

למשל אני שמה המוןןןן (חצי בקבוק) מרכך על שער יבש ואז מברישה קלות ואז סמיך

זה לוקח הרבה פחות זמן ודורש הרבה פחות שיתוף פעולה מהילדה

בהצלחה!

יודעת שזה מוגזם אבל מקל מאוד

אני מסרקת וממגרת וחומרים ועדיין המכה בעיצומה

איזה חוסר אונים

אבל אם מתאים לשתף אותו שיש לה מכת כינים עכשיו וצריך טיפול וסירוק וכזה

כמו שאם הייתה לה דלקת גרון היית משתפת אותו שהיא צריכה לקבל אנטיביוטיקה..

הוא אב בתחילת דרכו אבל הוא אבא שלה בדיוק כמו שאת אמא שלה, והוא בע"ה הולך לטפל בה עוד הרבה שנים.. אז טוב שילמד איך להתמודד עם התופעה 

מאוד יכול להיות שהיא נדבקת שוב ושוב, ואז זה באמת המכה הכי קשה. 

הבנתי מהאבא שיש לו גם חומרים. יש ביצי כינים שלא מתמגרות

זה ממיס את הדבק שלהם. איזו מלחמה מתישה...

ובאמת מתיש

אפשר גם להוסיף כמה טיפות שמן רוזמרין לקערה. גם עוזר.

אם כן, אז זה באמת לא קשור להדבקה חוזרת, ואם תתמידי עוד קצת כנראה שתחסלי את כל מה שנשאר.

אבל אם יש עדיין גדולות אחרי תקופה של טיפול מסתבר שהיא נדבקת שוב ושוב וממש חשוב לשים חומר שימנע הדבקה

ולצפות שישים לב לבד להכול...

נבקש שגברים לא יגיבו פה.

הוא טבעי והורג לגמרי את כל הכינים לאחר פעם אחת.

הכינים והביצים נושרות מהשיער אחרי שימוש בו.

זה מייתר את הצורך לבדוק כל יום

אני מגדל לבד את ילדיי ובשנה שעברה בתי היתה בגן ושם היה שמח בראשים של הילדים. אז כל יום היתה מלחמה עם זה. אין ברירה. לא תוכלי למגר אבל בהחלט תוכלי להגיע למצב סביר - שיש כינים או ביצים אבל ממש מעט.

וזה עדיף מלהתייאש. ככה הילדה נראית ומרגישה יותר טוב.

לכן נבקש מגברים לא להגיב בו.

יש תרסיסים מרחיקי כינים, אבל לא ניסיתי בפועל. (קניתי בשביל הבת הגדולה שלי, שנמאס לה להידבק מהקטנים סביבה, אבל היא אומרת שהריח שלו לא נעים לה עצמה...)

בעיקרון אין ברירה אלא לעכל שכינים הן חלק מהחיים... (וכן, זה סיוט בדיוק עכשיו אנחנו בסאגה בלתי נגמרת עם זה אצל הקטנה בת השנתיים... בדרך כלל תכשיר נגד כינים של הדרין וואנס עובד לנו, והפעם לא...)

עדיף בצמה או בצורה הדוקה, כמה שפחות יתפזר.

ולסרק מסרק סמיך אחרי אמבטיה באופן קבוע פעם או פעמיים בשבוע.

שמן אתרי רוזמרין/לוונדר דוחה אותם

זה לא הרמטי.. אבל בהחלט עוזר

(למעט פעם אחת שנדבקה בחופשת חנוכה מבני דודים)

כל בוקר מסדרת לה את השיער עם קרם סגול של סרגל. גם ''מדביק'' לה את התלתלים, וגם מונע כינים.

יש כמה חברות, לדוגמא סרקל,

ועם בשבוע לפחות לסרק לבדוק שלא נדבק.

אז זה יותר קל. גם לנקות וגם למנוע...

בגדול, בשיער ארוך עוזר לאסוף, ולבדוק מדי פעם מה המצב כדי לא להגיע לג'ונגל בראש בלי לשים לב. 

ואנחנו על מניעה כבר תקופה, אחרי שהסתבר שיש בכיתה של הבת שלי בנות שהחליטו שלא שווה לנקות את הראש (!!) ולבת שלי נמאס להידבק. 

אז היא שמה או את של לייף, או את של הדרין, למניעה, יש לו ריח חביב יחסית. 

ושווה לי את השקט הנפשי שלה. וגם נראה שזה עוזר. 

מונע לדעתי.

הבן שלי עם שיער ארוך ולא נדבק אפעם

אנחנו משתמשים בכל מיני שמפואים, ולרוב לא נדבקים אצלינו.

לנו עם עוד קצת אנרגיה

וחוץ מזה מתוק זה התמכרות

לא יודעת איך לייעץ 😒 אבל גם לי יש התקפות שוקולד בעיקר , משתדלת שזה לא יהיה יותר מפעם בשבוע

יש תקופות שמצליחה יותר להתגבר ויש תקופות שבכלל לא...

לפי התיאור שלך נשמע שאצלך זה אפילו גרוע יותר.

איך הברזל שלך? כשלי יש ברזל נמוך או לחץ דם נמוך אני מרגישה יותר צורך בשוקולד, כי הסוכרים שבו כנראה ממריצים את הגוף ונותנים כוח (מדומה).

וזכור לי שקראתי פעם שיש איזושהי פטרייה הקיבה שעלולה לגרום לצורך הזה במתוק, אבל לא יודעת מעבר.

בכל אופן, ממליצה לך לשאול על זה גם בפורום הריון ולידה, שהוא פעיל יותר. כי מה שאת מתארת לא קשור דווקא לגילאים של הילדים שלך, ויכול להיות שגם נשים "צעירות" יותר התנסו בזה.

בהצלחה ואשרייך שאת מחפשת פתרון!

ממש בהדרגה לעבור למתוק שהוא בריא. שום דבר לא בריא כשהוא יותר מידי, אבל עדיף על סוכר .

אם את מכינה לבד אז להמיר את הסוכר בעוגיות למייפל טבעי/סילאן טבעי. לאכול יותר פירות ואם חייב שוקולד אז יש שוקולדים בריאים יותר, עם אחוזי קקאו גבוהים. אפשר להכין דברים מתוקים וטעימים מתמרים ואגוזים. יש מלא מתכונים באינטרנט. שייקים עם פירות ממש כיפיים בקיץ.

אני מכינה גם ארטיקים עם פירות בנינג'ה,הילדים ממש אוהבים אז זה וגם אני.

חוץ מזה פעילות גופנית עושה פחות חשק למתוק ויותר חשק לבריא אז מומלץ .

חוץ מזה יש היום טיפולים נפשיים גם להתמכרויות למתוק. אישית אם זה קורה לי אני משתדלת לחשוב למה זה קורה לי? מה באמת חסר לי ומה אני מנסה לקבל פה דרך האוכל ומנסה למצוא את הפיצוי לעצמי במקום אחר. יותר ממלא את הנפש מאשר את הגוף. זה לא תמיד קל ודורש לפעמים חפירה רצינית. מה באמת אני מרגישה? מה באמת הייתי רוצה עכשיו?

חוץ מזה לדאוג שאוכל שאני לא רוצה שיגיע אלי, לא יכנס הביתה בתור התחלה. לא להעמיד את עצמי בניסיון שאני לא יכולה לעמוד בו. וכן לדאוג שיהיו בבית דברים שאני אוהבת שכן טובים לי באמת. זה כבר עושה חצי מהעבודה. רצוי גם לשלוח מישהו אחר לקניות וכמה שפחות לראות פרסומות של מזון לא טוב. זה מופיע בכל מקום, אז להמנע מזה כמו שגברים נמנעים מפרסומות לא צנועות.

כתבתי כל מה שעלה בדעתי, מקווה שעזרתי במשהו...

אני בהחלט עושה את הטיפים שכתבת..
סה"כ מאוד מודעת לתזונה.

אוכלת רק שוקולד 60 אחוז ומעלה...שותה מלא שייקים...גלידת פירות, עוגיות כוסמין וסילאן. 

זה לא מספק אותי והצורך לשוקולד ומתוק לא עוזב אותי.

חידשת לי שיש טיפול נפשי להתמכרויות.

חד משמעית אני מכורה, וזה מאוד עונה על צורך רגשי אצלי, אני יודעת.

את מכירה מישהי ספציפית??

תודה!!

נדמה לי שזה מאפיין חוסר בבי12 אם אני זוכרת נכון.

וחוסר בשעות שינה גם

וגם כמובן עניין של הרגלים...

תנסי לחשוב למה את נמשכת לשם? מה יכול להוות תחליף?

אולי להסגר בחדר עם משהו אחר כמו כוס שתיה קרה או משהו כזה.

אולי אפילו סתם לחת פסק זמן עם סרטון קצר

ולבחור טוב איזה מתוק יש לך בבית... מה שלא זמין לא אוכלים

לגבי עוגה במקום א.צהריים- כשרעבים מחפשים אנרגיה זמינה, אולי מכל הדברים דווקא הכי יעזור לך להתעקש על לאכול מסודר צהריים ארוחה משביעה. ורק בסופה לאפשר לעצמך משהו מתוק קטן

תנסי ותבדקי

הלוואי זה הבעיה ואז החשק העז יעלם.

תודה

אולי חוסרים?

אולי פעילות גופנית תעזור לך להתאזן?

ראיתי שאם אני דוחה את החשק למתוק אחרי שאני אוכלת אוכל "אמיתי" זה פחות גרוע.

כלומר גם אם זה אותה כמות, זה פחות בולמוס ואני לא מרגישה רע (פיזית) אחר כך.

ואם זה על בטן ריקה... לרוב זה פשוט בגלל שאני רעבה והגוף צועק.

אבל זה יכול להיות גם החשק שלך לתת מקום לעצמך, לפרגן לעצמך. שזה החשק הכי יפה העולם.

ואז צריך להקשיב לצורך הזה ולמצוא איפה עוד את יכולה לפרגן לילדה שבך ולאהוב אותה, לא רק בממתקים (וגם זה מותר לפעמים).

קצת זמן שקט עם עצמך, אולי לחזור לתחביב ישן. אולי להכין לעצמך אוכל טעים אחר שאת אוהבת או לשים דווקא את המוסיקה שאת אוהבת גם אם אחרים יעקמו את האף.

אהבתי מה שכתבת, כי זה לגמרי מהמקום של לפרגן לעצמי .

אהבתי את הרעיון למצוא תחביב ישן או משהו אחר לפרגן לי, אולי זה ימלא חוסר ואוריד מהמתוק.

תודה

בעיקר אחרי ארוחה כשבא לי משהו מתוק.

גם קניתי לי עוגיות ללא סוכר (יש בשופרסל, יש בניצת הדובדבן ובעוד מקומות). זה לא הכי טעים כך שמספיק לי אחד והולך לי החשק

כאילו הגוף מאותת לי שהוא צמא אבל אני לא קוראת נכון את הגוף ומפרשת את זה כצורך במתוק ואז אני בחיפוש אחרי המתוק הזה אבל אם אני רגע עוצרת ונותנת יותר קשב לגוף אני מבינה ששתי כוסות מים יותר יספקו לו את מה שהוא צריך (זאת תופעה קיימת אצל הרבה מבוגרים שאוכלים כדי לפצות על צמא במקום לשתות)

חוץ מזה, אני מניקה, זה גם קשור. אם את מניקה אז זה יכול להיות קשור לזה שצריך יותר אנרגיה...

ובהחלט עם ההנקה אבדה לי כל שליטה.

טוב לדעת שיש מעט קשר... תודה

ואולי לא

אישית אני גם מכורה חסוכר וכרגע לא בחרתי להתחיל להתמודד עם זה

אבל הרבה אנשים בסביבה הקרובה שלי היו במצב הזה ועברו תהליך להתנתק מההתמכרות, ולכן אני יכולה לכתוב מהנסיון שראיתי אצלם.

נקודת המוצא היא שסוכר זו התמכרות לכל דבר, וזה כולל כל סוג של ממתיק, כולל סילאן ודבש, וכולל פחמימות שהופכות לסוכר זמין לגוף.

כדי לנטרל התמכרות צריך לחתוך לגמרי את מה שמוביל אליה. כשמכניסים קצת הגוף רוצה עוד ועוד וזה מעגל שלא נגמר. ולכן צריך להרגיל את המוח בחזרה להסתדר בלי סוכר ולקחת את האנרגיה שלו ממקורות אחרים שנכנסים לגוף.  

הדרך שראיתי שעובדת זה להוריד לחלוטין סוכרים ופחמימות מהתפריט, לשבוע שבועיים לפחות.  במקום הסוכרים מכניסים המון מים, ירקות ירוקים, חלבונים שמשביעים.

זה קשה בהתחלה בטירוף, הגוף רוצה עוד מהחומר הממכר ומרגישים ירידה באנרגיה, עייפות, תשוקה אדירה למתוק ופחמימה. אבל אחרי שבוע שבועיים כאלה החשק למתוק יורד דרמטית. אח"כ אפשר להחליט איך וכמה להמשיך את התפריט. גם ההתארגנות הלוגיסטית לא קלה ואבל זה ממש עניין של הרגל.

יודעת שזה שינוי קיצוני באורח החיים ואני לא הצלחתי להגיע אליו. אבל ראיתי סביבי כמה וכמה פעמים שלנהל את המתוק באופן מדוד זו משימה כמעט בלתי אפשרי (מרגישה גם על עצמי שאם אני אוכלת קצת זה מייד מוביל לעוד קצת ועוד קצת.. בותקופות שאני מורידה בסוכר זה אוטומטית עוזר לי לאכול פחות), ובגלל שזה כ"כ ממכר הדרך של חיתוך טוטאלי היא בסוף הכי אמיתית ועוזרת.

תחשבי מה נוח לך לקחת מזה, כן מציינת שאני לא יודעת לגבי לעשות שינוי כזה לבד בלי ליווי, ואולי צריך איש מקצוע שיראה שהכל תקין בריאותית. 

אין ספק שבסוף זו הצמכרות
ורק הימנעות יסייע אבל קשה ממש כמו שכתבת.

אבל עם כל המתוק והשוקולד כבר לא יודעת מה הרסתי לעצמי....
איזה איש מקצוע?רופא?תזונאית?

ובעיני זה מדהים לתפוס בזמן את ההתמכרות

ולא להגיע לגיל 50 60 70 ולהתחיל לפגוש את כל התוצאות של זה..

כתבתי לגבי איש מקצוע כי האנשים שאני מכירה עשו את זה עם דיאטנית פרטית/ חלק מקבוצה.

תכלס לא נראה לי נורא לעשות את זה לבד, רק לשים לב אם יש איזה קושי ואולי לעשות בדיקות דם אצל רופא משפחה? אני לא מבינה בזה ולכן לא רוצה לקחת אחריות.

ובאמת יכולה לספר לך מהתקופות שניסיתי בעצמי שזה שחרור אדיר, פיזית יותר טוב ורגשית גם. אין את הצורך לחפש מתוק, לדאוג שיהיה משהו זמין בבית, אין את המצפון שאחכ..  

לפעמים דווקא הילדים עזרו לי להגביל את עצמי. 
הרי הכמות שאני מאפשרת להם נמוכה מזו שאני מרשה לעצמי. אז אם זה נעשה בנוכחותם, מבקשים גם. והגם שלהם מוריד את הכמות שאני יכולה לאכול (כי חלק נאכל על ידם) ומגבילה אותי (כי אנסה לא לתת להם דוגמא רעה...)

לא ברמה שאת מתארת, אבל כן בזמנים שהיה לי יותר מאתגר לעצור את עצמי.