לכבס ב-40 מעלות? לצורך העניין קניתי הפעם בפוקס. משהי ניסתה ויכולה לספר לי אם זה לא פגע בחולצה?
על הטיקט כתוב 30 מעלות אבל זה מה שכתוב על כל החולצות של פוקס, גם הרגילות, ובפועל אין בעייה לכבס ב-40. הייתי מעדיפה לכבס ב-40 כדי לנקות באופן יותר יסודי מכל הזיעה.
ואותה השאלה לגבי יבוש במייבש - האם אפשר או זה יהרוס את הכיתוב / ציור?
מצרפת תמונה להמחשה:
תודה!
בס״ד
שיהיו צנועים…
איפה קונים?
כמה אמור לעולות?
טייטס מיוחד כזה (יש לזה שם מיוחד?)
חולצה לריצה (צריכה 3/4)
חצאית (רגילה? מיוחדת?)
כיסוי ראש שלא יחליק…..!! (יש לי שיער ארוך, כיסוי מלא, בכללי עם בובי, יכולה לשקול משהו אחר לריצה, העיקר שזה יחזיק)
ונעליים - צריך דגמים מיוחדים?
תחכימו אותי 🥰
תבקשי בחנות נעלי ריצה- הן קלות מאוד עם סוליה גמישה.
טייטס כדאי מבד של ספורט(בחנות ספורט) נושם ולא חם.
חולצה טריקו פשוטה מספיקה לי.
חצאית קלילה
וכיסוי ראש אני לא מקפידה🤷🏼♀️
ובהצלחה
הלוואי שאחזור לרוץ גם😅
אני לא שמה בובי אלא קונסטרוקציה קצת יותר מסובכת שמחזיקה לי בעיקרון תמיד, מוזמנת לפרטי אם רוצה
אבל יכול להיות שבכללי סרט החלקה יחזיק יותר טוב מבובי
מעניין לגבי סרט החלקה.
אני בטוחה אבל שקיים משהו יעודי ושעובד טוב בטוח. נכון יש את האישה החרדית שהגיעה ראשונה במרתון לפני כמה שנים? הבנתי שיש לה ביגוד מתאים.
סיקרנת לגבי מה את שמה…
שנה שעברה קניתי כובע ים שחור, ועשיתי קוקס נמוך.. ואז שמתי את הכובע ים על כל הראש (אבל בעיקר שיתפוס טוב את החלק האחורי) ואז מעל שמתי כובע מצחייה טוב...
וזה היה פתרון אחלה...
לא יודעת כמה יחזיק ריצה אבל אולי שווה לנסות..
בהצלחה!
שאפילו הייתה מדריכת ריצה (עד שמבחינה רפואית לא יכלה להמשיך).
לא יודעת אם את והיא באותם סטדנרטים של צניעות (לי למשל זה לא מספיק... אבל לי אישית גם הריצה עצמה מרגישה לא צנועה 🙈), אבל אולי היא תוכל לעזור לך בכל זאת...
רוצה שאתן לך את המספר שלה באישי?
(כרגע ממש מעדיפה לשמור על אנונימיות מלאה…)
בגדי ספורט קונים בחנויות ייעודיות
לגבי מטפחת יש כזו עם סרט נגד החלקה מובנה ויש כובעון כזה ששמים והוא עם סרט בתוכו
מעליו אפשר מטפחת קשורה
הבעיה שלא טוב לרצפת אגן לרוץ. ממליצה לך לבדוק איך לעשות את זה ולא להחליש את כל האיזור
חנויות יעודיות - יש לך שמות אולי? הכוונה לדקתלון וכאלה?
הדרגה ואימוני רצפת אגן ואז זה יהיה בסדר...
אני גם אהבתי לרוץ פעם לפני שנהייתי בטטה...
לבתשי חצאית נפנף קצת קצרה
טישרט שלושת רבע
חזיה לא הקפדתי על ייעודית, למרות שספורט טובה זה פינוק על
ומטפחת פשוט קשרתי חזק ומכוער
בהצלחה!!!
עכשיו יותר הליכות.
חולצה- טריקו פשוט. (קניתי פעם באינטרנט מאיזה אתר זול חולצה עם שרוול 3/4 אבל רחב ומאוורר.)
חצאית- טריקו נפנף, יחסית קצרה למה שאני הולכת בד"כ. מתחת לברך כזה.
מכנסיים- טייץ לספורט. ממש לא צריך להשקיע במשהו יקר. אפילו בשוק יש.
נעליים לריצה, חשוב שיהיו מיועדות לריצת שטח או לריצה על אספלד, לפי מה שאת רצה, זה מאוד משנה בסוליה, אם היא מונעת החלקה באבנים או בולמת זעזועים מריצה על מדרכות.
כיסוי ראש- מטפחת קלילה , עדיף כזאת שקל לכבס, אני קושרת חזק ושמה סיכות שלא יפול.
ממליצה גם על חזיית ספורט חזקה.
בהצלחה רבה. אני מתגעגעת לריצות.
זה משולש כזה קטן ונראה שמחזיק טוב על הראש.
אולי כדאי לך לנסות כזה?
•יש לי נעל ספורט אדידס דגם boost ממש קלילות לא מרגישה אותן (אבל בטח יש עוד המון סוגים טובים)
•חזיית ספורט שמעתי שזה חשוב (שומר על החזה שלא יזוז ושהאזור לא יהיה מדולדל) בפועל רצה עם סתם גוזיה כי לא יוצע לי לקנות.
•עושה קוקס נמוך, קושרת מטפחת חזק בצורת משולש ומעל זה לפעמים שמה כובע מצחיה
•בגדים זה משתנה, באמת צריכה לקנות משהו יעודי יותר.
אבל לרוב טייץ רגיל , מעל חצאית בסיס (סביב מותן קושרת איזה ג'קט) וחולצת 3/4
יש פטנט מגניב (אבל יקר, מבאס ממש)
של כובע מצחייה שאפשר להכניס אליו את כל השיער כיסוי מלא...
תכתבי בגוגל מיי קראון ותסתכלי... עלי זה יושב מעולה, גם לספורט
ראיון… תודה רבה דפני ❤️
כרגע מצאתי את הפריט המדהים הזה ב-AliExpress. כדאי לך לבדוק אותו!
₪14.23 | כובע בייסבול צבע מוצק כובע turban צעיף נשים עיצוב נמוך המוסלמי פרופיל נמוך מצויד כובע קיץ ראש
נראה נוח לריצות וטיולים אבל אין לי מושג איך הוא.
מה הכוונה לקשור עליו? מתחת הכוונה?🙈
אבל עושה הליכות (מהירות בשבילי, אבל לעומת אנשים סביבי אני רואה שזה נחשב איטי 🙈) וכל פעם אחרי רבע שעה בערך מתחיל לי גרד מציק בירכיים. לא מזיעה, ולא קשור למה שאני לובשת (עם/בלי טייץ, גרביים ארוכות/קצרות/גרביונים), זה פיזיולוגי מההליכה. זה משהו נפוץ? קרה למישהי כאן? ממה זה קורה והאם יש דרך למנוע את זה? זה ממש מציק וגורם חי לא לעשות הליכות של יותר מ20 דקות בערך כי ההרגשה מציקה לי מאוד 
כשהייתי קטנה אמא שלי אמרה שזה ''בועות שומן שמתפוצצות''
מהידע שלי היום זה לא נשמע מדוייק, אבל כן ייתכן שזה מעבר לניצול סוג אחר של אנרגיה (אולי באמת שומן, רק בלי בועות שמתפוצצות..) בתאי השריר. אותי זה תמיד מעודד שהנה, עכשיו אני מתחילה לרזות 
אולי הצטברות של חומצה לקטית בשריר,כתוצאה ממעבר לצריכת אנרגיה אנאירובית, למרות שזה מורגש ככאבי שרירים כמה שעות אחרי אאלט.
ככל שאת יותר בכושר זה קורה בשלב מאוחר יותר של המאמץ, אז כדאי דווקא להתמיד בהליכות, עד שזה כבר לא יקרה...
שלום לכולן
פעם ראשונה בפורום. ברוכות הנמצאות!
החופש הגדול הגיע ואיתו פתרונות מוצלחים יותר ופחות לתעסוקת ילדים...
שואלת לגבי סרטים ספציפיים לילדים-
למישהי כאן יצא לראות את נמר מי שמדבר/להציל את היער? לאיזה גילאים מתאים?
חשוב לנו שאם כבר סרטים- אז שיהיו תמימים כמה שאפשר, בלי רמיזות לנושאים שבינו לבינה, ציניות וכו'...
יש אתר (באנגלית) בשם IMDb שבו ניתן לדעת בפרטי פרטים כל מה שיכול להיות בעייתי על כל סרט. צריך להיכנס לחלק ״parental guide” ושם מפרטים כל דבר אלים, מפחיד או עם תוכן מיני (כולל רמיזות מילוליות).
הדבר היחיד הוא שבגלל שזה אתר כללי ולא יהודי, לא מעניין אותם מה ההלכה אומרת ולכן מן הסתם לא יציינו דברים שקשורים לביגוד (שרוולים, מכנסיים, גופיות וכו׳).
אנחנו נעזרים באתר הזה המון כדי להחליט מה לראות ומה לא. בהצלחה!! ❤️
ראיתי ממש את ההתחלה.
ביננו סרט ברמה לא הכי וואו, לא כ"כ ברור וגם לא כזה מעניין, אבל ממה שראיתי אין דברים לא צנועים או משהו עם בנות או ציניות.
שלום
אתן מגבילות ילד שאוכל הרבה? אם כן, איך עושים את זה בצורה שלא תזיק לו נפשית
למשל אם אני רואה שהוא לוקח מנה נוספת לצלחת אז אני שואלת אותו "אתה בטוח שאתה עדיין רעב?"
לפעמים אני ממליצה לו לחכות 5 דקות ולראות אם אולי הוא פשוט עוד לא מרגיש שהוא שבע.
בסוף הבחירה אם לקחת עוד היא שלו ואני לא מגבילה אותו אבל בהחלט הרבה פעמים כשאני שואלת אם הוא בטוח שהוא רעב או אם הבטן שלו כבר אמרה די אז הוא בסוף לא לוקח את המנה השנייה.
גורם להפרעות אכילה...
שמאד אוהב אוכל
בגיל 8 הוא נהיה קצת שמן, הסברתי לו על מאכלים בריאים ולא בריאים, על כמויות, על אכילה רגשית, על הרגלי אכילה שאפשר להשפיע עליהם בעיקר בגיל צעיר.
אחרי שנתתי את המידע, לא התערבתי לו מה, כמה ואיך לאכול. יש אצלנו בבית מזון בריא וגם לא.
לקח לו כמה שנים למצוא את הדרך להרגלי אכילה נכונים, בהם הוא היה קצת שמן. בגיל 14 הוא הרזה ומאז עד היום (19) הוא רזה.
בעיניי הגבלה של ילד יכולה להזיק, בסוף הרגלי אכילה הם דבר שמפתחים בצורה עצמאית, תפקידו של ההורה הוא בעיקר לתת מידע ולא להפריע לתהליך האישי.
מכובדת ומספיקה לגילה, אני אציע לה עוד ירק או לכל הפחות עוד חלבון ולא את הפחמימה.
יש לי ילדה שמאוד אוהבת לאכול פחמימות, למשל אם רעבה תקח לעצמה לחמניה או פיתה עם ממרח, גם היא לא שמנה אבל אני ממבקשת ממנה לאכול גם חלבון או ירק, ואנחנו מדברים על מה משביע יותר או פחות ומה בריא לגוף וכמה.
אני מניחה שאם הילד כן שמן הכל נהיה יותר טעון וקשה יותר להתייחס עניינית. אבל אני לא חושבת שהתייחסות עניינית כמו שתיארתי משפיע לרעה או מלחיצה.
אם הבטן רוצה עוד, או רק הפה שטעים לו רוצה עוד.
לפעמים אחרי שהם לוקחים רגע לחשוב הם אומרים שזה רק הפה, ואז אני שואלת אם הם רוצים עוד קצת או מה הם רוצים לעשות.
אבל אם הם מבקשים עוד אחרי השאלה הזאת אני נותנת.
מצד שני - אין לי מישהו שאוכל בצורה מוגזמת.
וזה כמובן מתאים עד גיל מסויים, לא יודעת על איזה כיף את שואלת.
ואם מגישה בעצמי- שמה יחסית מעט ומביאה כוס מים.
לפעמים רעב וצמא מבלבלים.
חוץ מזה- תלוי מי הילד ומה מבקש. יש לי ילדה במבנה איטריה.. רבע עוף. אוכלת המון בשרי וירקות, ברור שלא מגבילה. לעומת ילד שיש לו נטיה לאכול רק את הפחמימות
יש לי בן שאוכל יחסית הרבה, כל עוד זה לא ממתקים אני דווקא שמחה בזה. כנראה שזה מה שהגוף שלו צריך
גם הרגלי אכילה כמו לאכול ליד שולחן עם סכום לא להסתובב עם אוכל ולנשנש... לסיים ללעוס לגמרי לבלוע ורק אז להכניס ביס חדש...
יש גיל שהם פתאום נהיים רעבים, וכמויות האוכל שלהם גדלות. במקביל להתפתחות הגופנית. אצל כל ילד זה בא בגיל קצת אחר. זה טבעי. רק כדאי גם לעודד לצאת לפעילות גופנית במקביל.
אישית לא מתערבת גם בשאר הגילאים. אצלי דווקא בנות אוכלות יותר מבנים. ואגב גם רואה שאין קשר ישיר לאיך הם נראים. יש לי ילדים מלאים קצת ויש רזים כמו מקל ולפעמים דוקא הרזים יותר אוכלים יותר וגם אוכלים פחות בריא. פשוט קיבלו את הגנים הטובים יותר של החילוף חומרים...
כן משתדלת להרגיל מגיל קטן לאכול בריא פחות או יותר. מכינה הרבה סלטים ומשתדלים שיהיו פירות בבית.
פחמימות משתדלת שיהיה אורז ותפו"א וקמח מלא ופחות פסטות ובצקים, למרות שגם זה יש לפעמים.
לפני הרבה שנים שאחת הבנות התחילה פתאום לאכול הרבה ולהתבגר פיזית וכבר לא היתה הילדה הדקיקה שהיתה והתרחבה קצת, בהתחלה התבאסתי מזה עד שהבנתי שאני מתבאסת כי זה מזכיר לי אותי בגילה, פתאום כל הגוף משנה צורה ואת לא מכירה את עצמך, וזה קורה שוב בהריונות וגם אחרי לידות ואין לך ממש שליטה על הרעב או השובע. אז החלטתי שאני לא מעירה אף פעם על כמויות. אלא רק מנסה לכוון לאוכל טוב ומזין ולא לאכול שטויות, ומנסה גם לעודד פעילות פיזית. וכך אני עושה. בע"ה שלא אפול בזה. תמיד להזכיר לעצמנו איך היינו מרגישים אם מישהו היה בא ומעיר לנו על כמויות האוכל שלנו או משהו על המראה שלנו...
כל ילד זקוק לכמות אחרת, את מדברת על משהו ממש חריג?
לםני שהייתי מחליטה שהוא אוכל יותר מידי הייתי לדעתי מתייעצת עם גורם מקצועי
יכול להיות שזה ממש תקין טאין מה להתערב
בכל מקרה אני חושבת שצריך ממש להיזהר לא לגרום לילד תחושה לא נעימה כלפי אכילה, כלפי הגוף שלו, כלפי המראה שלו.
שהשקעתן ועניתן, זה עזר לי!
קראתי ולקחתי דברים לתשומת ליבי!
פעם חברה שלי סיפרה שהיא מאוד רצתה לזרוק ביצה מהחלון לבניין ממול ולראות איך זה. היא ניסתה לזרוק אבל נפל לה בתוך חדר. כשהיא הייתה באמצע שטיפה אמא שלה חזרה, שאלה מה קרה, התלהבה מהרעיון והן ביחד התחילו לזרוק ביצים מהחלון.
מצד אחד נשמע חלומי, אני לא הייתי מעיזה אפילו לחשוב לכיוון ואמא שלי הייתה הורגת אותי על דבר כזה.
מצד שני אח גדול של אותה חברה לא התחתן ונשאר עם אמא וגם לה לקח הרבה זמן לפרוש כנפיים.
עוד דוגמא. לפני כמה שנים גיס שלי למד בישיבה בארץ וחמותי הגיעה לביקור . בזמן שהיא הייתה אצלנו הוא הביא לה סוודר שהיא קנתה לו וביקשה לא לכבס במכונה. אז הוא אמר לה שהוא באמת לא כיבס אותו שנה שלמה כי היא לא הרשתה לכבס במכונה וידנית הוא לא יודע. ( לדעתי הוא כן כיבס אותו במכונה בישיבה) , חמותי ממש זרחה וכיבסה את הסוודר ידנית בגיגית כמה שעות. וסיפרה לי בגאווה איך הילד שלה מקשיב לה יפה. אחר כך היו כאבי גב נוראיים כמובן.
ממש לא הבנתי אותה, במקומה הייתי צורחת על הבן שלי וזורקת אותו החוצה ביחד עם סוודר.
סליחה שאני פולשת לפורום
אם אפשר להביע את הזעזוע מה"בל-תשחית" שבלזרוק ביצים להנאה! שלא לדבר על הלכלוך של הבניין השני... זה החריד אותי ועוד שגם האמא חשבה שזה סבבה, אז לא.
מצטרפת אלייך, ורוצה להוסיף כמה מחשבות שלי בעניין.
@פליונקה אני לא יודעת מה רצית להגיד בשיתוף הזה, אבל כן אפשר ללמוד מפה כמה דברים שלוקחת איתי ואולי יהיו לתועלת גם לאחרים שיקראו.
אני חושבת שהגדרה מדויקת יכולה לתת לנו הבנה מה בעצם קורה שם, ולהבין למה אני לא הייתי מתנהלת כך, ומה כן הייתי עושה במקום.
כל ההתנהלויות שתיארת שם, לא מייצגות הכלה בעיניי.
הן מייצגות חוסר גבולות.
בין אם זה חוסר בגבול בין התנהגות והתנהלות הורית לילדית, בין התנהגות חינוכית לשאינה, בין מה נחשב התנסות חיובית ומגדלת ומה פגיעה גם בחינוך וגם בסביבה, ובין אם ברמה האישית של לכבד את הגבולות האישיים והמרחביים של הקרובים לנו. כן, גם כשבוחרים לתת מתנה למישהו שם נגמר החלק שלנו, משם מה יבחר לעשות בה נוגע למרחב האישי והפרטי שלו ואין זה מקומנו להתערב.
נוכל לבחור אם להשקיע שוב במתנות כאלו או אחרות לאדם זה בהתאם לאיך שבחר להתנהל עם מה שנתנו לו, אבל להחליט עבורו כיצד יטפל במה שקיבל? זה מעבר לגבולות.
יש כל מיני סיבות ומניעים למה אנשים מתנהלים בצורה מסויימת, ואין זה תפקידי להגיד למה ומה גרם. רק יכולה לשתף תובנות ומה שאני לומדת מהתיאורים שכתבת.
למדתי את החשיבות של הצבת גבולות בריאים, מגדלים ומצמיחים לילד. כמו גם, הבחנה ברורה בין דמות ההורה לדמות הילד ולא לערבב ביניהן. זה לא אומר שהורה לא יכול להתחבר לדמות הילד שבתוכו ולהביא אותה למרחב המשותף, זה חשוב ומתוק ומקסים, אבל (!) צריך לעשות את זה נכון בהקשבה ובשום שכל לאן מובילה בעצם החוויה המשותפת הזו, והביטוי של הצד הילדי בלי גבול של 'מבוגר אחראי' בשטח. גם למדתי את החשיבות של ללמד ולתת לילד כלים איך להתנהל עם הבקשה שלי, ולא רק להנחית אותה עליו מלמעלה ושיתמודד. חשוב לי שמשהו יקרה ויעשה באופן מסויים? אני הבוגר האחראי ואני אחראית לייצר מרחב ותנאים לזה שזה יקרה, גם בלשתף מה מצפה שיהיה וגם בלתת את הכלים וללמד את המיומנויות הנדרשות לאיך עושים, כדי שיוכל לעשות זאת בכוחות עצמו ועם תחושת מסוגלות ולא בתחושת ריצוי.
ולכבד את המרחב והגבול של האחר.
יכולה לכתוב עוד בעניין, אבל אעצור פה.
בעצם זה קשור; הערכים לא עקרוניים מספיק כדי שיעמדו עליהם...
לגבי הסוודר, היה סוודר שקניתי לילד ואמרתי לו שצריך כביסה עדינה, כשהוא רצה לכבס אותו, הוא התקשר מהישיבה להתייעץ והסברתי לו איך לכבס.
במקרה הראשון יש גם הכלה אבל גם גבולות של נורמטיביות של לא ללכלך את הרחוב
המקרה השני לא קשור להכלה אלא לילד ואמא עם הרגלי ניקיון גרועים וגם שתלטנות של האמא.
וזה ממש לא נכון.
הכלה מתייחסת בעיקר להכלת הרגשות של הילד, הקשבה לצרכים שלו, ועוד דברים שקשה לפרט על רגל אחת.
אבל מי שלא שם גבולות מתוך גישה של 'הכלה', זו לא גישה חינוכית אלא עיוות או חוסר הבנה של הגישה.
אצלנו זה היה אותו דבר כשהייתי נערה (לא בבית שלי אמנם) - עם קעקועים ופירסינגים.
הורים לדעתי יכולים מרוב רצון להכיל להפוך להיות החברים הכי טובים של הילדים בקטע לא טוב ולהיפרד מהדיסטנס לגמרי
לא לעניין בעיניי
לגבי הסיפור השני - זה מקרה קלאסי של ילד מרצה/ שפוחד מהאמא. לא בריא גם כן
הבאת 2 מקרי קיצון בעצם
.
הנכון הוא בעיניי, להיות אוזן קשבת ולהכיל את הילדים אבל לתת להם עצמאות. ושירגישו בנח כמובן להפעיל שיקול דעת ברוב הדברים בלי לחשוב/ לפחד מה אנחנו היינו אומרים להם/ עושים/ איך היינו מבקרים אותם או משבחים על הפעולה.
לצרוח על הבן ולזרוק אותו החוצה, ממחישה על דרך השלילה את הרעיון של להכיל.
תגובה כזאת, משדרת בצורה ברורה שהאמא לא מסוגלת להתמודד עם ההתנהגות של הבן שלה.
גם תגובה שמבהירה לילד שהתנהגות מסויימת שלו אסורה [וזריקת ביצים מהחלון, למשל, זו התנהגות אסורה], לא צריכה להיות כזו. להפך, היכולת של ההורה להתמודד עם ההתנהגות והרגשות של הילד, יכולה לתת גם לילד כלים להתמודדות רגשית ולשינוי ההתנהגות.
ולכן נבקש שגברים לא יגיבו פה.
הורים שטוניקים או זורמים לא בהכרח גורמים לילדים להיות קשורים אליהם כלכך, עד שקשה להם להתחתן ולהקים בית משלהם. מכירה הורים שעושים שטויות עם הילדים, שהם מתבגרים הם דווקא נבוכים מההורים שלהם ומתרחקים לפעמים. (מכירה מקרוב אבא כזה, שחלק מהילדים צוחקים איתו כל הזמן וחלק מהילדים כאילו יותר בוגרים ממנו ומבקשים ממנו להפסיק להתנהג ככה.)
במצב השני נשמע לי סתם סיצואציה הזויה של בחור שלא ידע מה לעשות עם ההוראות של אמא שלו ואולי זה בכלל לא עניין אותו, והאמא הרגישה כאילו וואו הילד מקשיב לה בגילו, אבל מי יודע אם הוא גם מקשיב לה בדברים המהותיים?
לדעתי הורים צריכים להיות סמכותיים, מנחים, וגם מקשיבים ואיכפתיים. לא חושבת שיש סתירה בין הדברים.
אפשר גם ליזום חוויות חיוביות עם הילדים. או לאפשר להם להתנסות בכל מיני דברים מעניינים.
החופש למשל עשיתי עם הילד שלי כמה ניסויים שנראו לי קצת מלכלכים, או אפילו מסוכנים ולכן הייתי לצידו וגם הבהרתי לו שעושים את זה רק בנוכחות מבוגר, אבל זה סקרן אותו, אז למה לא? (וזה לא פגע בכלום)
כי הכלה זה לא התפקיד היחיד של ההורה
אלא בעיני ההורה תפקידו להיות מורה דרך לילד, לכוון אותו לחיים בריאים מתוך אהבה והכלה.
גבולות והבנה של מה מתאין ולא מתאים לעשות זה ממש חשוב בעייני.
חינוך לשמירה על הסביבה, האנושית והפיזית ממש חשוב בעייני
בקיצור לא כתבתי הכי מסודר
אבל חלומי בעייני זה ממש לא
אשמח לשאול אם זה רגיל
הבת שלי בת שנתיים מתוקה ושובבה
ב"ה קיבלה לאחרונה אח חדש והוא אוהבת אותו מאוד!
לפעמים יש קנאה באופן טבעי והיא זורקת עליו דברים
(אשמח על הדרך אם יש למישהי טיפים איך לגרום לה להפסיק בלי להרחיק אותה ולפגוע בה)
אבל בגדול היא מאוהבת בו ממש. שרה לו ומביאה לו נשיקות וליטופים
אבל כלפיי ילדים אחרים היא נהייתה ממש לא נעימה.
היא לא היתה ככה בעבר, בגלל זה אני מתלבטת אם זה הגיל או השינוי במשפחה
כלפיי ילדים שהיא מכירה כבר מהמעון, בני דודים וכ'ו היא אחלה ממש, משחקת איתם יפה, מכבדת בנישנושים ומחכה בתור בצורה יוצאת דופן
אבל כשאנחנו נפגשים עם ילדים שהיא לא מכירה היא יכולה פשוט לבוא ולתת מכה למישהו
או אם נגיד היא עולה על מתקן בגינה וילד נוסף עולה היא כמעט תמיד צועקת עליו 'נו נו נו רק אני!'
כואב לי לראות אותה ככה, זה מרחיק ממנה ילדים
זה גם באמת לא מתאים לה ואני מנסה לכוון אותה לשותפות וחברות אבל היא ממשיכה בשלה
פורום אמהות מיועד לגילאי טרום יסודי והלאה....
(בקצרה אגיד לך, שזה נשמע לי נורמלי לגמרי לגיל שנתיים. הבן שלי כמעט בגיל הזה, ולאחרונה הוא נוזף בכולם "נו נו נו, חצוף"🙊, כשמשהו לא לרוחו או שהוא קולט שמישהו עשה משהו לא בסדר, גם אם לא קשור אליו.
תכתבי בפורום הו"ל ונוכל להמשיך לדסקס שם).
בפורום הריון ולידה הרבה פעמים יש שרשורים שלא קשורים להריון ולידה ואף אחד לא מעיר על זה…
אני לא שואלת בהתרסה… מעריכה מאד את ההשקעה של המנהלות ובטוחה שישמחו להעיר פחות.
לק"י
הפורום הזה נפתח כדי לתת במה לשאלות על הגיל הבוגר יותר. וכדי לתת לאמהות שעברו את השלב של הו"ל/ שמרגישות פחות קשורות לשם, לשאול ולשתף.
אין טעם לשכפל את פורום הו"ל.
פורום הו"ל הפך לפורום נשי- חברתי עם הזמן, ולכן הוא מכיל מליון נושאים.
אז לילדה בת 7 הראו איזה סרט בקיטנה לפני יותר מחודש כבר, סרט שהפחיד אותה.
מיד שחזרה מבי’’ס אמרה לי שהיא מפחדת שהיא תפחד מזה בלילה...
ומאז כל לילה זה "אני נזכרת בסרט וזה מפחיד אותי". לא עוזר שאומרים לה ששומרים עליה, שאנחנו קרובים, אפילו שנמצאים לידה.
ניסיתי לשאול אותה מה היה בסרט, סיפרה שהיו ילדות בתוך כדור פורח ולמטה היה הכל מים, לא בדיוק הבנתי, סיפרה שהרבה ילדות פחדו וחלק ברחו החוצה (עזבו את זה שרתחתי על זה, מה יש להראות לבנות משהו מפחיד?? הרסו לי את כל הערבים בבית בחודש האחרון ומי יודע כמה עוד ילדות סובלות מזה).
מקודם באה אלי בוכה שהיא מפחדת, החלטתי שא”א להמשיך עם זה ושכדאי לקחת אותה לטיפול רגשי כלשהוא, ואמרתי לה שאקח אותה למישהי, אשה מיוחדת שתנסה לעזור לה עם זה, זה די הרגיע אותה והיא הלכה לישון.
תכל’ס, אולי יש למישהי המלצה למטפלת מעולה באזור המרכז? בונוס- שעובדת עם מכבי. עוד בונוס- נגישות לתח”צ.
ואולי סתם כך עצות ותובנות?
תודה למי שקראה.
ילדים מפחדים ומגיבים למצב בכל מיני דרכים.
ממליצה על הדרכת הורים טובה ולא טיפול רגשי... העבודה שלכם ההורים תהיה הרבה יותר אפקטיבית ותחזיק לאורך זמן
היא פחות חווה את המלחמה, ב”ה בקושי אזעקות וגם מה שכן עולה בהקשר למלחמה כמו חיילים בעזה וכזה- מדברים על הכל מאד פתוח ורגוע ובצורה מותאמת לילדים, כך שפחות הייתי מקשרת למלחמה. והיא מאד יודעת להגיד כשיש לה פחד ממשהו...
אבל תודה על ההמלצה על הדרכת הורים, דווקא מצא חן בעיני.
לקח זמן ועבר
לדעתי הכי חשוב שזה בסדר לפחד ולכוון אותה לא לברוח מהפחד..גם לבכות זה בסדר..
לבקש ממנה לשהות בפחד 5 דקות ואז לבוא אליכם..למחרת 10 דקות ואז להעלות את זה כל פעם
לא לעשות מזה סיפור גדול ולהגיד שוב ושוב שמותר לפחד ולבכות זה עובר..המול מתרגל לתמונה וזה פחות יפחיד אותו
אם היא תלחם בזה ותדחיק את זה יקח יותר זמן
מיד בהתחלה- שזה בסדר לפחד, ולאט לאט עם הזמן שיעבור היא תפחד פחות.
הכי לא בעניין של להדחיק, מדברים על זה כל פעם שמעלה את זה.
אבל למרות שעבר זמן נראה שכלום לא זז והפחד לא קהה...
ועוד נק', האם יכול להיות שהילדה משיגה איזה רווח משני מהסיטואציה, יכול להיות שיש משהו שמשמר את ההתנהגות שלה אפילו בלי שתשימו לב?
אנסה לפנות.
אהמממ חושבת לגבי הרווח, האמת לא יודעת אם מדי. אבל אכן נקודה שכדאי לשים לב.
מעדיפה פרונטלי ולא בזום, אבל אם לא אמצא אברר באמת. תודה, מעריכה!
בס״ד
לצייר ביחד את מה שקרה. אפשר גם סיפור עם מלא איורים.
ציור עם הבנות בקייטנה שעושות כיף.
ציור של הקרנת הסרט, עם הפרטים שהיא זוכרת.
ציור של הפחד של הבת שלך ושל הבנות שיוצאות מהכיתה.
ציור של הילדה שלא מצליחה להרדם.
ציור של הילדה שמדברת איתה ונרגעת.
וציור של כל מיני חוויות טובות מהחופש הגדול.
לפעמים כשיש אירוע מפחיד, חשוב לעזור לילד למסגר אותו. לשים לאירוע המפחיד נקודת התחלה ונקודת סיום. זה עוזר לתחם את זה למה שזה היה - רגע של פחד גדול. ולהבין שהיו חיים לפני זה ושהנה, יש חיים גם אחרי זה.
חוץ מזה שלצייר ולבנות סיפור, זה עוזר לעבד את הדברים ונשמע שהיא זקוקה לעיבוד כזה (בדומה להמלצה לכתוב את סיפור הלידה, כדרך לעבד את הדברים).
כמובן שאם זה לא מספיק ו/או יש עוד דברים שנראים לך מצריכים טיפול אצלה, לכי על זה. אבל כשלב ראשון ועזרה ראשונה, זה עשוי מאד להועיל.
המון הצלחה ❤️
או פשוט אם תכתבי את הסיפור כסקיצה, ותגידי אליה עם הסיפור ביד, סביב כוס שוקו ועוגיות או בכל סטינג נינוח אחר ותבקשי ממנה להגיד לך אם ככה באמת הדברים קרו או אם היא רוצה לדייק או לשנות פרטים כאלו ואחרים? נראה לי פחות קריטי שהיא תצייר היא. העיקר שהסיפור יסופר שוב מתחילתו ועד סופו ויוכל להיות ממוסגר ומתוחם.
ואיזו אלופה שמיד הצעת לה את זה!!!👑🧡
אני ובעלי יצאנו בלילה והשארנו את הילדים עם בייביסיטר. כולם ישנו חוץ מהגדול והבייביסיטר פטפטה איתו, והחליטה לספר לו על גנב שפרץ לה פעם לבית 😬
מאז היו לו פחדים, שאל אותנו מלא שאלות על גנבים, כל פעם רצה לוודא שגנב לא יכול לפרוץ לבית שלנו (איך אני יכולה להבטיח לו כזה דבר? 🤦♀️), היה בהיסטריה אם אני או בעלי יצאנו בערב. התקשה להירדם בלילה. היתה תקופה לא פשוטה, ו3 חודשים בערך לא יצאנו שנינו בערב (רק אחד מאיתנו כל פעם) כי הילד לא הסכים להישאר עם אף אחד בלילה ולא רצינו להחמיר את הפחדים שלו.
התייעצנו עם פסיכולוגית והאמת שלא היו לה עצות קסם 🙃 היא אמרה לדבר על זה, להתייחס כשהוא מעלה את זה אבל מצד שני לא לעשות מזה עניין, לשדר לו הרבה בטחון, להבהיר לו שאנחנו המבוגרים שאחראים לשמור עליו והוא לא צריך לדאוג לבטיחות הבית, זה התפקיד שלנו (הוא בכור אז קצת לוקח אחריות יתר באופן כללי), והמליצה גם לחזק את הביטחון בה' ולטפטף לו כל הזמן שה' שומר עליו בכל מקום, גם בלילה בחושך וכו'. אני נזכרת שהיא גם אמרה את מה שקמה ש. כתבה, לעשות מסגרת לסיפור. התחלה אמצע וסוף. נכון אבא ואמא יצאו ונשארת עם הבייביסיטר, ואז היא סיפרה לך על הגנב ופחדת ולא יכולת להירדם, ואחר כך חזרנו וישבנו לידך ונרדמת, נכון? זהו עכשיו היא בבית שלה והיא כבר לא מספרת לך את הסיפור המפחיד הזה.
אני חושבת שלקח חודשיים בערך עד שזה עבר לו. בשבוע-שבועיים הראשונים הוא היה מסוגל להגיע אלינו כל 5 דקות ולשאול משהו על גנבים, בימים הראשונים הוא ממש חזר על אותן שאלות באופן אובססיבי. היינו עונים, ואז שואל שוב אותו דבר אחרי דקה. זה היה מתיש, אבל לפחות ראינו התקדמות ושזה הולך ונחלש. לפחדים בלילה לקח יותר זמן לעבור. כל לילה הוא היה מוודא שאנחנו לא יוצאים ומשאירים אותו לבד. אחרי חודש וחצי (כשהוא כבר ידע שזה מעצבן אותי) הוא היה שואל כבר מהר ובחיוך "את לא יוצאת נכון?" ואפילו לא מחכה לתשובה (כי בשלב הזה כבר פחות הכלתי את זה והייתי עונה לו אתה יודע את התשובה) ובורח למיטה, עד שעבר לו הצורך לשאול.
סליחה על האורך, פירטתי כדי להראות שזה נורמלי שלוקח לטראומה זמן לעבור, רק חשוב לראות שבאמת יש איזו שהיא התקדמות וזה לא נשאר ברמה שהיה ביום שהיא ראתה את הסרט או בשבוע שאחרי. אם את רואה שזה נשאר אותו דבר ואין שום שיפור אז אולי באמת לשקול טיפול של תרפיה מסויימת.
בהצלחה רבה!!
שתהיה בריאה הבייביסיטר🤦🏻♀️. וממש תודה על הפירוט! מעריכה את ההשקעה.
האמת היא שבשני הלילות האחרונים היא באמת לא דיברה על הסרט ונרדמה מהר יותר, הלוואי וזה כמו שאת מספרת! ובאמת השיח על זה וההכלה נותנים את אותותיהם.
נתת לי ממש תקווה וכיוון. תודה! מעריכה מאד.
כמה כעסתי על שיקול הדעת הלקוי שלה...
ואמרתי לה מה זה עשה לו שלא תעז לספר כאלה סיפורים לילדים אחרים.
בהצלחה לכם! בעז"ה שיעבור לה בקרוב!
(וגם כשאנחנו חוות פחד- זה ממש אותו דבר)
הנטיה שלנו היא לנסות או להדחיק את הפחד- להעביר נושא, להגיד אתה תתגבר
או להקטין אותו- להגיד זה לא יכול לקרות, אין באמת חייזרים, החיילים שומרים עלינו וכו.
בפועל, מה שהילדים וגם אנחנו באמת זקוקים, זה הקשבה והכרה
גם בנו וגם בפחד שלנו.
הפחד הוא מנגנון הגנה פנימי שמסייע לנו לשמור על עצמנו מסכנות פיזיות ורגשיות.
ולכן מה שנכון לעשות זה לשאול אותה מה בדיוק קרה ומה מפחיד אותה, לתת לה לתאר ולספר ואם צריך לשאול
אפילו שאלות כמו מה הכי מפחיד אותך?
להקשיב לפחדים בלי להעביר נושא, בלי לתת להם מענה רציונלי, בלי להקטין אותם
ופשוט להגיד שזה נשמע באמת מפחיד, ולחבק אותה.
ככל שרואים את הפחד, ככל שקשובים לתמרורי האזהרה שהנפש שלנו שולחת לנו כדי לשמור עלינו,
הפחד מתפוגג והצורך באיתותי החירום יורד ונרגע.
תהילה 3>תהילה 3>אחרונהלק"י
הבן הגדול שלי עולה לכיתה ד'. שנה הבאה הוא יילך לבד לביה"ס בעז"ה באופן קבוע, אז אני רוצה שיהיה לו פלאפון שיוכל לעדכן שהוא מגיע.
ובלי קשר, שיוכל לצאת ונוכל להיות בקשר.
מתלבטת מה כדאי.
לא צריך דפדפן. לגבי ווצאפ- מתלבטת (לא בשבילו להתכתב עם החברים. אלא איתנו).
פלאפון מגע/ מקשים?
ואם יש לך דגם מומלץ ולא יקר, אני אשמח.
שבוע טוב ומבורך 
אם נותנים בגיל הזה פלאפון שהצורך שלו הוא בעיקר השקט הנפשי של ההורים,הייתי קונה נוקיה פשוט כשר עם אפשרות להודעות כתובות רגילות ולא הייתי מתקינה וואטסאפ,ברגע שיהיה לו יהיו לזה מהר מאוד שימושים נוספים ולא רק התכתבויות איתכם.
ובאופן כללי אני חושבת שזה גיל צעיר מאוד לפלאפון,הגדול שלי קיבל פלאפון רק כשסיים כיתה ח' לקראת יציאה לישיבה וגם נוקיה פשוט בלי וואטסאפ,וגם הוא הלך וחזר מביה"ס מכיתה ד' לבד,למדנו לשחרר ולסמוך עליו ועל ה' שישמור עליו,וגם חינכנו אותם לאחריות,אם היו מתעכבים או מאחרים להגיע הביתה היו מוצאים דרך להודיע לנו.
וזה לא רק ללכת לבית ספר. זה גם ליציאות נוספות.
שעוד מעט לא יהיה אפשר להשתמש בהם?
אלא שיהיה בבית למי שצריך (שזה רק הוא בינתיים....).
ובטח בלי ואטסאפ.
הבעיה שבנוקיות עם המקשים (לא יודעת איך זה בכשרים) יש גם משחקים. אולי פשוטים מאד אבל עדיין זה שואב...
רק כדי להודיע לך על הגעה את יכולה לקנות אולי שעון חכם.
וגם שם צריך לראות אם אין אופציות נוספות
בן 19 יש טלפון כשר, פשוט עם מקשים לשיחות בלבד (דרישה של הישיבה)
לדעתי זה אידאלי לילדים וגם לנערים, מכשיר זול ועמיד.
כל המכשירים הפשוטים זולים, הכי זולים ועמידים אלה עם המקשים.
פונקציה של ווצאפ מייקרת את המכשיר.
הייתי דוחה את ווצאפ כמה שיותר. מאיתנו שעכשיו איפשרנו לאחד הילדים, אחרי המון מחקר וחשיבה (וחרישה של כל הפודקסטים של ״לוקחים אחריות״), ודי מתחלחלים ממה שקורה.
עם כל הקטע של הערוצים שיש עכשיו בוואצפ זה כמו מיני טלוויזיה בכיס 😭😭😭😭😭😭😭
לפני זה היינו כמה שנים עם פלאפון פשוט לילדים שחוזרים לבד, זה מצוין.
ממש מיותר...לא מבינה מה הקטע.
האם מטפלים במצב כזה? האם צריך לבדוק שאין חוסר בברזל?
זה סביר שיהיו שיבושים
נאמר לי ע''י אנדוקרינולוגית
שיבושים זה תקין.
אבל, אם הדימום ארוך והמחזור קצר,
היא בהחלט עלולה לאבד ברזל.
במקומך הייתי קובעת תור טלפוני לרופא הילדים להתייעצות, ומבקשת בדיקת דם.
בס״ד
אני פתחתי אותו בזמנו…
והספקתי לשכוח את המסקנות ואת הדברים שלמדתי ממנו…
יש מצב שתוכלו לעזור לי לאתר אותו?
אני זוכרת שהיו שם בנות שגילו שיש עטיפות מוכנות, ולא צריך להכין את כל העטיפות.
וגם שיש יותר מבחר של גדלים ממה שהן הכירו.
ועדיין עשה לי ממש טוב לקרוא הכל שוב עכשיו כי שוב התפתיתי לעטוף עם הגליל… עכשיו קיבלתי את החיזוק שחיפשתי לחפש עטיפות מוכנות.
החיפוש לא עובד לי כבר מלא זמן 😕
חיפשתי בגוגלריבוזוםכשבאנו לאסוף את הספרים מהשאלת ספרים
הייתה שם מישהי שהציעה עיטוף מקצועי ב4 שח לספר..
נשמע מוגזם
אבל מה שהיא עשתה, היה לה מכונה שחותכת את הניילון בדיוק, אחרי שהניילון על הספר
קיצר זה עטיפה מעולה, מדוייקת וצמודה
ולנו הזה מעולה
כי שנה שעברה הניילון ששמתי כל הזמן נפל
והספרים היו נראים נורא
וזה ממש לא היה נעים לבת שלי....
קיצר אולי לחפש חנות עם מכונה כזו ולשלם על עטיפה כזו... אולי יהיה יותר זול מ4 שח לספר..
מה נסגר, עדין כמו לפני 30 שנה??
כשהיינו ילדים בסוף השנה היינו מוחקים כל מה שכתוב בספר וסוחבים לחנות יד 2 מוכרים וקונים והיה חשוב שהעטיפה תהיה כמה שיותר יפה ונראית חדשה כדי שיהנו ממנה ביד 3 ו4 גם...
היום, רוב הספרים הולכים לפח בסוף השנה. וזה גם לא נוח לכתוב בחוברת עם עטיפה, מחליק וזז ורועש.
מה שלא הולך לפח, מה שבתוכנית השאלה אסור לכתוב עליו, כמה ספרים בודדים, והספרי קודש אותם עוטפים. וגם, בעיקר ביסודי.
לק"י
(מכיתה ג' ומעלה. של א-ב באמת ברוב כותבים).
קטע. לא חשבתי על האופציה של לא לעטוף.
האמת שאולי גם את מה שהולך לפח עדיף שנעטוף, שהכריכה לא תקרע.....
אבל אולי זה גם שונה בין ילדים.
אצלנו יחסית מסודרים (בזכות בעלי...)
אבל טוב שכתבתן שאתן לא עוטפות. זה לא עלה בדעתי, ואולי יהיה יעיל בעתיד....
בס״ד
סקייטבורד ראשון לילד. מה לקחת בחשבון כשאני קונה? תקציב לא גדול בעקרון. ואיפה הייתן קונות? חנות צעצועים? אחר? גיל - סוף יסודי כזה.
והאם קסדה חובה כשעושים סקייטבורד?
ממה שאני רואה ברחוב, לא נראה לי.
בכללי אני די רצינית בדברים כאלה, אבל לא רוצה לחייב אם לא צריך… לא חסרות מלחמות בחיים 😉
אבל כשהילדים נוסעים באופניים זה ברור מאליו שחובשים קסדה, ולא משנה מה ילדים אחרים עושים.
לפני כמה זמן ראיתי ברחוב ילד שנפל עם האופניים שלו, ולא הייתה לו קסדה. ב"ה לא קרה לו כלום, אבל לא רוצה לדמיין מה היה קןרה אם הנפילה הייתה חמורה יותר...
סקייטבורד נשמע לי הרבה יותר מסוכן מאופניים. אני הייתי מתעקשת על קסדה, ולא משנה מה מקובל אצלכם...
(אופניים ורולרבליידס הולכים עם קסדה 👍🏼. נשמע מאד הגיוני…)
נראה לי מספיק של חנות צעצועים לראשון, צריך לשים לב למשקל מקסימלי שלא יקבל מדי בטן/ ימעך כשעומדים עליו.
ממה שאני שמתי לב מי שיותר רציני ברכיבה חובש קסדה ומגני ברכיים מרפקים. כאילו מי שסתם גולש בקטנה וכבר שולט בזה לא ילבש ומי שעושה טריקים ודברים מגניבים כן לובש קסדה וכו.
אז אולי אפשר להשתמש בזה כדי לעודד כן לחבוש.
ואם רגילים כבר ללבוש בקורקינט אז סקייטבורד זה עוד פחות יציב ופחות שליטה...
בחנויות מקצועיות ראיתי שיש הרבה מבצעים אז גם המקצועיים לא יוצאים יקר מדי.
אם הוא רוצה לרכוב מקצועי, יש כל מיני דגמים בהתאם למה ששואף.( רכיבה על הצד, מהירה,סיבוב וכו' זה בערך מה שהבנתי מהסברי המוכר😃)
אני קניתי בסוף בחנות צעצועים,
כי רציתי רב גילאי
(המשטח שטוח וככה גם הקטנים יכולים לנסוע בשכיבה,וזה חיזוק טוב לחגורת הכתפיים.)
ב"ה כבר כמה שנים מחזיק מעמד, אז כנראה שגם בחנות צעצועים זה איכותי.
מצד אחד, חולמת על עוד ילד. לא בטווח המיידי כי יש קטנטן בבית, אבל לא בעוד יותר מדי זמן גם, כי אני מתקרבת מאד לגיל 40. מצד שני, כמה שזה דבר ניסי ופלאי, מתוק ונהדר, תינוק זה גם דבר ממש מגביל. בוודאי בחודשים הראשונים. אבל גם אחר-כך, בתור פעוט. וגם כשהם כבר קצת גדלים, עדיין יש מלא דברים שאי אפשר לעשות עם ילדים קטנים. נגיד להיכנס למרכזי מבקרים של יצור אוכל כמו קוקה קולה או במבה. או לצאת לרכיבות משפחתיות. או לראות סרטים שהם לא סרטים של קטנטנים. ואפילו שהבית יהיה בית שבו אפשר לעשות רעש בכל שעות היום בלי לפחד להעיר את הקטן התורן. אני מרגישה שהגדולים שלי בשלב שזה היה ממש כיף לעשות דברים כאלה איתם אבל ההרכב המשפחתי הנוכחי לא מאפשר את זה כל-כך. וכמובן שזה גם להיות אמא יותר פנויה, בגוף ובנפש. כי כבר ישנים נורמלי, ואין מי שתלוי בי כמו עכשיו. אם ה' יזכנו ויהיה לנו עוד תינוק, עד שהוא יגדל מספיק כדי להיות יחסית עצמאי, נגיד גילאי 3-4 כזה, הילד הכי גדול אצלנו כבר יהיה בן 16 או אפילו 17. כלומר שהוא כבר יהיה עם רגל מחוץ לבית בערך. זה קצת עצוב לי שהוא לא יזכה לכל מיני חוויות כמו שתיארתי למעלה, כי עד שההרכב המשפחתי יתחיל לאפשר זאת, הוא כבר לא יהיה ילד בעצמו. יש מזדהות בקהל? מה עושים עם ההתנגשות הזאת? זה אולי נשמע קצת מצלחיק, מן משוואה כזאת של ילד נוסף מול חוויות שהן סוג של מותרות בסך הכל, אבל אני מרגישה שיש כאן נקודה אמיתית...
או שמתחלקים לפעמים לגדולים ולקטנים.
הגדולה שלי בת 16.5. בע"ה עוד מעט יהיה לנו עוד קטנטן. נכון, לפעמים מאתגר למצוא חוויות שמתאימות לכולם, אבל החוויה של משפחה רב גילאית היא מיוחדת בפני עצמה, ולא הייתי מוותרת עליה רק כדי שנוכל להיכנס למרכזי מבקרים שמתאימים מגיל מסוים...
אצלנו בשנתיים-שלוש הקודמות בחופש הגדול יצאנו גם לחוויות משותפות וגם לשתי חוויות נפרדות - כזו שמתאימה לגדולים (כמו חדר בריחה או עבודה בבנייה ביישוב) וכזו שמתאימה לקטנים (כמו פינת חי או משחקייה).
גם גדלתי בעצמי בבית רב גילאי (כשהייתי בת 18 נולדה לי אחות), וב"ה לא הרגשתי שנגזלו לי חוויות... (למעשה המשפחה שלי דווקא שמחה כשהתחתנתי, ואז סוף סוף הם יכלו לצאת לחוויות מים, שאני לא אוהבת )
בקיצור, זה לא שיקול בעיניי...
השיקול הוא אם יש לנו כוח לגדל עוד תינוק עכשיו ועוד ילד, עם כל הכרוך בכך. וזהו...
החלטות טובות!
ילדתי מעט אחרי 40 את הקטנה.
גם חשבתי לעצמי שאולי זהו הגיע הזמן סוף סוף לטייל, לא לקם בלילות לעבור לבית "בוגר"
הקטנה הביאה לנו שמחה גדולה לבית, הגדולים מאוהבים בה ממש, אומנם לא קל תמיד כי היא דורשת את שלה, אבל אני חושבת שזה שווה את זה, וכן מוותרים על דברים, או שאני נשארת בבית עם הקטנה ובעלי יוצא עם הגדולים לבילויים שונים.
והבכורה שלי הכי מבסוטה שבע"ה תהייה לה שושבינה בחתונה...
הגדולה שלי בת 15.5, וילדתי לפני 4 חודשים, בגיל 42.
אני לא אומרת שלא קשה לי עכשיו...קשה לי. תינוק קטן עם כל מה שזה אומר, שתיארת- חוסר בשינה, תלות שלו בי- הוא בא איתי לכל מקום כמעט וכו'. נכון, זה קצת מגביל גם בחופש כי צריך להתחשב כל הזמן בזמני ההנקות וכד'. ובטח שלא נעשה מסלולי טיול ארוכים (שגם ככה לא נראה לי שהיינו עושים..חם!)
אבל כל זה מונח על כף אחת של המאזניים, ועל הכף השניה מונחת השמחה הגדולה שתינוק מביא הביתה! וככל שהילדים יותר גדולים כך הם יותר מתים עליו...ונהנים ממנו, ורוצים לטפל בו ולהיות איתו, וקשורים אליו (אמא בשנה הבאה אני אהיה בפנימיה 4 ימים, איך אני אוכל לא לראות אותו כ"כ הרבה זמן??), ובאמת שזו המתנה הכי יפה שאפשר להביא , דווקא לגדולים.
נכון, כדאי מאוד למצוא פתרונות טכניים לקושי שהעלית. ולצאת עם הגדולים לדברים שמתאימים להם ועם הקטנים לדברים אחרים. בפועל זה דווקא לא כזה מסובך. נניח- שנה שעברה לקחנו את הקטנים לאקווריום בירושלים בימים שהגדולות היו במחנה של הסניף. ואת הגדולות לקחנו לאנשהו כשהקטנים עדיין היו בקייטנות ובמעון. ואת כולם לקחנו ביחד למקום שבו כולם נהנו (זה היה בעין יעל. ממש כולם נהנו). לינת שטח או לינה בצימר זה גם כיף לכולם ותמיד אפשר להתפצל לכמה שעות ואז להיות במשהו שכיף לכולם ביחד.
כן, זה דורש קצת מחשבה ויצירתיות אבל זה לא בשמיים.
ומעבר לזה- ככה זה..יש יתרונות בלהיות בכור ויש יתרונות בלהיות בן הזקונים ויש חסרונות בשניהם...והכל בסדר. גם אם לבכור יהיו קצת פחות חוויות כאלו, הוא יזכה מצד שני למלא דודים צעירים שיטפלו לו בילדים. ואילו הצעיר כבר יטפל בילדים לבד בלי עזרת דודים....וכו' וכו' תמיד יש שני יתרונות וחסרונות...
צריך לקחת בחשבון גם את הצרכים של ההורים,
וכן אי-אפשר להינות מכל העולמות. מה שמעניין את בת ארבע , בגיל ארבע עשרה בכלל לא מעניין.
נניח ים ובריכה.
לא יודעת אם זה הפורום המצאים.
שנים שלא הייתי בפורומים כאלו...
אבל אולי אתם תעזרו לי.
מרגישה שהשנים האחרונות עמוסות מאוד בחיים שלנו.
אנחנו גרים באחד מישובי השומרון עובדים שנינו במרכז. בנסיעות אינסופיות...
כרדע יש לנו אפשרות להוריד הילוך בעבודה ומחפשים לשנות מקום מגורים... משהו באיזור דרום
יש לנו 4 ילדים בגילאי 14-4.
מחפשים מקום עם קהילה (אבל לא קהילתית מידי..)
אבל שיש באיזור דתיים וחינוך לילדים.
שכירות סביב 4500.
מכירים מקום זה? נשמח לרעיונות.
האם מישהו עשה שינוי כזה?
איך זה השפיע עליכם?
על הילדים?
לא בטוחה שזה הפורום המדויק הכי מתאים לנושא, אבל אני אנסה...
אנחנו מנסים להפחית סוג מסוים של אוכל לבת שלי, כדי לבדוק אם זה מה שגורם לה להרבה כאבי בטן.
כמה זמן צריך להוריד את האוכל הזה כדי לבדוק ולקבל אינדיקציה טובה? כמה ימים? שבוע? חודש?
אני רגישה להרבה מאכלים וסבלתי שנים ארוכות ממערכת העיכול, עד שהורדתי הרבה דברים ונצמדתי לתפריט ספציפי. הגעתי לתפריט בצורה הפוכה, הורדתי את רוב המאכלים ונשארתי עם הבטוחים, אחרי שמערכת העיכול הבריאה, התחלתי להוסיף כל פעם מאכל אחד.
כבר לא ממש זוכרת זה היה מזמן
ביצים
דגים
גלוטן
שומשום
אגוזים
סויה
חלב
מקווה שלא שכחתי כלום ואז כשהבעיה עוברת מחזירים כל שבועיים משהו
אצלנו זה היה בליוי של רופא גסטרו משערי צדק לילד שינק ואני זאת שהייתי צריכה להפסיק ..( ירדתי 7 קילו בחודשיים..משהו טןב יצא מזה 😉)
בסוף זה היה שומשום..הדבר שהחזרתי כמעט בסוף
אז הרשימה שלך לא רלוונטית וגם ההנחה ששבועים מספיקים להחלמה של מערכת העיכול, לא נכונה, זה יכול לקחת הרבה זמן, תלוי כמה זמן היא נפגעה.
אגיש במשפט אחד שהלוואי והאלטרנטיבי היה עוזר במשהו..בזבזתי עשרות אלפים אצל מומחים בתחום וכלום!!! לא עזר רק קונבנציונאלי...
מאמינה רק בדברים שהוכחו מדעית!
באלטרנטיבית גם רמאויות, צריך לדעת במה להשתמש.
אני קראתי מידע ברשת בחינם והצלחתי לפתור את הבעיה שלי.
בתחום מערכת העיכול, כל פתרון שמתבסס על תזונה אינו רווחי לאף אחד ולכן אינו נחקר, והוא הפתרון היחיד שיעיל.
הי כבר תקופה ארוכה מאוד כל לילה כואב לי הגב כשאני ישנה במיטה
אני מתעוררת כמה פעמים בלילה מכאבי גב
ובבוקר גם אם נשארת לנוח הגב כואב לי
הגב התחתון וגם אזור הצלעות
.
וכשקמה אחרי כמה תנועות ושחרור שאני עושה הכאב פוחת
מתלבטת אם זה דלקת או בעיה אחרת
או רק בעיה במזרן
כי הוא יחסית ישן
יש לנו אותם כבר הרבה זמן.
אם יש לך חברה פיזיותרפיסטית אולי אפשר להתייעץ איתה… או לקבוע תור וללכת להיבדק… בהצלחה!!
שלום לכולם
יש לנו בר מצווה עוד כחודש וחצי
בתכנון: שבת קטנה עם סבא-סבתא ובני דודים באותו גיל
ואירוע באמצע שבוע
אני מחפשת פעילות או שניים ש"ירימו" קצת את השבת, שלא יהיה סתם סעודת שבת מורחבת אלא קצת יותר מזה
ואם זה משהו שיכלול ערכים, או הרמת הרוח ומבט אמוני בהקשר הלחימה אז בכלל מצוין
מדובר בילד סקרן וחייכן
אוהב ללמוד
אוהב טכנולוגיה ומחשבים
ערך הרבה פעמים עיתון לכיתה שלו (כחלק מקבוצה)
תודה רבה!
אם רוצים כבר מוכן יש את של "אפשר לחשוב חידות ומשחקים", הוא דתי ואולי יש על הפרשת שבוע משחק חידות או משהו.
או אם יש לך סבלנות להשקיע ולעשות להם כזה חפש את המטמון מפתק לפתק עם חידות בנושא שחשוב לך.
הצילו יש כח לזה בכלל בשבוע כזה עמוס?!
חבילה עוברת, כל פעם שהחבילה עוצרת האדם מקלף את הדף ובפנים יש פתק עם שאלה על הילד למשל, מה .... הכי אוהב לאכול? צבע אהוב, חוג, עם 4 אופציות בפתק. מי שצודק מקבל הפתעה, טופי למשל.
אפשר בשבת לעשות זאת עם שירי שבת ומישהו מחליט מתי סטופ!
להכין פתקים עם שמות מוכנים של בני הבית או דמויות מוכרות לכולם (נתניהו, בן גביר )
מי שמשחק לוקח את הפתק יושב בראש השולחן ומניח את הפתק על המצח עד שכולם יראו
הוא צריך לשאול שאלה אחת כל אחד ולגלות מי הוא
אני בן? מפורסם? יש לי משקפיים? פוליטיקה?
אשמח לכל טיפ שהוא
איך להתחיל את הפרויקט
באיזה תוכנה להשתמש
עדיף תמונות/סרטונים?
צריך להשתדל לשים תמונות עם דודים וכו?
איך לוודא שלא עושים לילד פאדיחה אבל שעדין יהיה הפתעה
המלצות לשיר לרקע
להוסיף בקליפ איזה ערך או פאנץ' ליין, או רק שיהיה מהלך החיים עד כה תמונות איך גדל...
להוסיף ברכות של אנשים או שכבר נהיה ארוך מדי
ואם יש עוד משהו שצריך לחשוב עליו אשמח שתאירו את עיניי
לילדים שלי לא הכנתי סרט בר/בת מצווה (פחות מקובל אצלנו) אבל לאחים שלי כן.
ערכתי אותם בתוכנות מקצועיות (למדתי), אבל פעם הייתה תוכנת movie maker של windows. בטח היום יש תוכנות אחרות, טובות יותר וידידותיות יותר, אבל לא מכירה...
הסרטים תמיד היו עם ערך כלשהו - פעם זה היה מסע בעקבות המצוות, פעם מסע בעקבות נושא בפרשה. פעם אחת זה היה קליפ תמונות עם שיר על בת המצווה שאחי ואני חיברנו עליה (מילים ולחן).
השאלה אם כל אלה דברים שאתם יכולים לעשות...
מזל טוב והרבה נחת!
ארוך מידי זה כבר סתם מלאה לטעמי.
לילדים שלי באורך של שיר שבחרנו. לגדול השיר קצת חזר על עצמו כי היו עוד תמונות.
שיר של הודאה בדרך כלל.
כדי שלא יתפדח נתתי לו לבחור איזה תמונות הוא רוצה זה גם הקל עליי.
סרטון ברכות זה בנפרד לדעתי אם רוצים..
כשהוא בוחר תמונות זה לא הורס קצת את ההנאה שלו מההפתעה שעושים לו קליפ? את ההנאה מהסרטון?
או שאולי הוא נהנה יותר לקחת חלק בהכנה ולבחור את התמונות...?
רעיון לחסוך את הפדיחה ולשתף אותו בהכנה ככה. מתלבטת
לא ניסיתי שזה יניה הפתעה אז לא יודעת לענות.
ובטוח אם הייתי בוחרת תמונה שלא נעימה לו הוא היה מתפדח
13 שנים רק מורידה ומורידה תמונות למחשב .... הצילו...
חחחח
אם כן, אולי תחליטי שמכל שנה את מורידה מספר תמונות מסויים. תרפרפי מהר בעיניים, ומה שקופץ לך כחמוד/ מעניין/ יפה- תורידי.
שאפשר לעשות שקופית עם כל התמונות של טיולים
שקופית של פורים
שקופית עם האחים...
התכוונתי לשקופיות לפי חתך רוחב ולא לפי גיל
אם זה השאלה
אז אני כן
כרגע אנחנו רק 3 נשואים והם כולם באותה הדרך הדתית
והרווקים גם
ההורים שלי דתיים לאומיים וגם אנחנו. אבל אנחנו, אפשר לומר, נהיינו "דוסים רצח", כלומר - דתיים לאומיים תורניים. זה מתבטא בלבוש, בתכנים שאנחנו נותנים לילדים לקרוא ולצפות ובעוד כמה דברים כאלה.
האחים שלי נמצאים על כל הקשת😅 מדוסים מאוד-מאוד ועד כאלה ש(כרגע בע"ה) לא שומרי מצוות ואף גרים בחו"ל... משפחה מגוונת, ב"ה
אצל בעלי המשפחה קטנה יותר, אבל למעשה גם די מגוונת ככה...
מתפללת שילדינו ימצאו כל אחד את דרכו *בתוך* עולם התורה... ❤️
כלומר, תכל'ס נשארתי באותו מגזר, אבל איפשהו אני פחות מההורים שלי וגם מבעלי למען האמת..
יש לי 2 אחים שלקחו כיוונים אחרים לגמרי
יש שינויים פה ושם אבל בגדול כולנו על אותו גל
בעלי קצת שונה מהמשפחה שלו
אבל גם לא משהו קיצוני
ההורים בין דתיים לחרדים כשכל אחד מהם הגיע מרקע קצת שונה ועם הגוון, הדגשים והכיוון שאליו הוא יותר "משך" את הבית.
התחנכנו במוסדות דתיים לאומיים, אבל הרגשנו קצת שונים במובנים מסוימים.
האחים הגדולים שלי חרדים הרד-קור, אנחנו דתיים לאומיים (תורניים, כנראה) ואחותי הקטנה חרד"ל.
ואני דתי לאומי די חזק
הקשר בינינו מהמם וחזק מאד
אנחנו משפחה גדולה מאד
אציין שההורים שלי חוזרים בתשובה וכל אחד מהאחים בחר דרך שונה במהלך השנים חלק ירדו במהלך השנים בדת ואז חזרו להיות דתי-לאומי וחלק יותר דת'ל-חסידי וגם יש חילונים יש מגוון ממש בין האחים שלי
אבל היה חשוב לי לומר שהיו שנים שהיה נראה שהחילונים-מסורתיים שבין האחים שלי או הפחות דתיים רציניים יהיו עוד יותר חילוניים ופחות מסורתיים ובסוף רצה הקב'ה וב'ה אמנם בנסיבות מאתגרות עבור כל אחד בדרכו הם התחזקו++ יותר מהמצופה כיום בני המשפחה שלי נעים על מסורתי-תורני-חרדל'י
או מה בחינוך של ההורים גורם להצלחה שנשארים דתיים?
גם אם בגוונים שונים....
אהבה שלא תלויה בדבר אלא יותר מהותית (אני לא אוהב אותו כי הוא מקיים מצוות ודתי כמוני, אלא בגלל שאני מכיר מה המידות הטובות והתכונות שעושות אותו לאדם שהוא)
ואמונה שבעבודת ה' יש הרבה צדדים
שבעים פנים לתורה , אין דווקא דרך אחת
וכל אחד מוצא את השביל שלו שמחבר אותו לקב"ה.
ממילא מתייחסים בכבוד למי ששונה ממני.
גם אם אני לא מסכים איתו במאה אחוז.
מוצאים את המשותף ולא את המפריד.
עובדה שיש משפחות שחלק מהילדים בהן הם דוסים 'רצח' וחלק חילונים לגמרי... (כמו אצלנו)
זה תלוי באופי הספציפי של הילד, לדעתי. ואולי גם באינטרקציות מסוימות שנוצרו בינו לבין הוריו (ואחיו).
וזהו - מכאן זה תפילות... (גם על ילד בוגר שבחר באורח חיים חילוני אפשר וכדאי להתפלל...)
ההחלטה שהדרך לא מתאימה יותר, יכולה להיות קשורה להורים, נניח בחוסר גמישות דתית, שלא מתאימה לילד, ויכולה להיות קשורה לסביבה של הילד, כמו חברים שמשפיעים על עזיבת הדת.
בס״ד
סתם סקר קטן מה אתן חושבות כי לא הצלחתי להחליט לבד 😂…
למי ששומרת בגדים לילדים הבאים, מה נראה לכן יותר יעיל?
- לשים בקופסת הגיל המתאימה (בגד ים מידה 8 בקופסה של מידה 8 וכו׳)? היתרון - יודעים פחות או יותר איפה לחפש לפי המידה.
- או לרכז את הכל לקופסה ייעודית של ציוד ים-בריכה. היתרון - הכל מרוכז במקום אחד. מה גם שלפעמים בגדי ים לא חייבים להיות במידה המדויקת ואז אפשר למצוא משהו בערך שעושה את העבודה.
לפי חורף קיץ וגילאים...
בס״ד
(לי ממש נוח שאני שומרת וצריכה פחות להתרוצץ כדי למצוא משהו לכל ילד בתחילת העונה 🙂)
זה. תודה!🥰
בגדי הים. וזה תמיד בא לידי שימוש. (גם כובעי שמש טובים)
ד"א אותו הדבר עשיתי קופסא לצעיפים /כפפות וכד'. כל פעם הקופסא הרלוונטית יורדת מהמדף למעלה....
מה שכן, הקיץ באמת היינו המון במים ובריכה וים וכו'. וגם בקיץ שעבר די הרבה
בשנה…. הלוואי שזה היה יותר…
יש כמה בארון השירות, שמי שצריך משתמש בהם. (לא הולכים הרבה לים/בריכה אצלנו)
מעילים אני באמת מאחסנת בקופסה אחת במחסן או בארון השירות, כי המידה שלהם לא מדויקת כל כך...
שאר הבגדים מאחסנת בשקיות לפי מידות.
אבל גיליתי שבמהלך הקיץ זה משגע אותי, ואני מעדיפה שבגדי הים יהיו בארונות של הילדים.
במהלך השנים צברנו הרבה מאוד בגדי ים מסוגים שונים (נגיד לבנות יש כפול עבור כל מידה- צנוע ולא צנוע), ונהיה ממש מסורבל לשמור ה-כ-ל במקום אחד (ולא פעם כשמישהו מחפש משהו ספציפי הוא מפיל את כל הערימה. בגדי ים הם גם חלקים כאלה ונוטים ליפול...).
לגבי מי שאמרה שבגדי הים לא נשמרים לה-
כלור ממש הורס בגדים. אחרי בריכה מומלץ להעביר את בגדי הים בשטיפה טובה תחת מי ברז (אני מכניסה לתוכנית מהירה במכונת כביסה). במהלך החופש בגדי הים עובדים אצלנו שעות נוספות. וטפו-טפו נשמרים יפה.
שאלה צדדית בעקבות מה שכתבת על הכלור - זה גם הורס לק ג׳ל? אחרי 3 פעמים בבריכה לא נשאר ממנו כלום בערך.
ותכל'ס, רעיון לשמור את הציוד בקופסא במקום במדף (אצלי רוב השנה הכל נמצא במחסן, ובחופש אני מעבירה למדף בכניסה לבית שבו בד"כ מניחים את הילקוטים. זה חלק ממה שנותן פה אווירה של חופש...).
אבל זה באמת קשה ומבלבל כי תמיד איכשהו כובעי הים ומשקפות הצלילה נעלמים בין כל המגבות והמצופים. מקווה יום אחד לפצח את זה.
קמה ש.בס''ד
כיף שהשרשור הועיל לך ונתן לך רעיון איך להתייעל ❤️
יש מדף לבגדי ים, במחסן תיבה של גלגלים ומצופים, ומשקפות הן אישיות, לכל ילד יש את שלו.
מגבות ים היתה תקופה שהיו המדף הסמוך לבגדי ים.
כובעי קיץ תמיד בסלסלה ליד.
כובעי חורף, מטריות, צעיפים וכפפות נשמרים יחד ומתחלפים עם הכובעי קיץ והבגדי ים בחילופי עונות.
האמת לא שומרת הרבה אם יש לי למי למסור מהמשפחה
אבל בעיקר כמו שכתבת המידות זה דבר מאוד גמיש אז נח שזה זמין וכל פעם מוצאת מה מתאים למי,גם לפעמים רוצים עדו אחד רזרבה אז לוקחים קצת גדול או קצת קטן
הגדול שלי בן 6 ולכן ההתלבטות...
ההוא בצהרון עד 4 וב6 אנחנו אוכלים/מתארגנים על אוכל
ארין לו הרבה זמן פנוי בבית. והוא עוד לא ביקש חוג .
ביום יום הוא לא הולך לחברים (לא גרים קרוב והוא לא מעוניין)
מתלבטת על חוג לשנה הבאה
תכלס אין לי הרבה כוח להסיע , להחזיר או ללכת ברגל באופן קבוע
(בעלי לא בבית בשעות האלה)
אני עובדת עם הציבור החילוני ואני רואה ששם הילדים מאוד מתפתחים בעקבות חוגים מגיל צעיר
הם תוך כמה שנים מאוד מוכשרים בספורט כלשהו, נגינה וכו'.
וקצת חבל לי לפספס את השנים האלה שנחשבות יותר קלות ללמידה של דברים חדשים
השאלה אם אפשר לקבל דברים אחרים משהות בבית . לא תמיד אני מייצרת עניין בבית . בדרכ הוא משחק עם עצמו או עם האח קטן, או שאנחנו יוצאים לגינת משחקים.. שם לפעמים פוגשים חברים
הוא הגדול
ככה שאני לא יכולה להתעסק רק איתו
הוא אוהב לגזור ולהדביק
לק"י
שמיניות בריסטול
דפים מיוחדים
מספרי זיגזג
כל מיני קשקושים
בחנויות סטוק יש מבחר.
ו@בארץ אהבתי אהבתי פרסמה כל מיני קישורים מאליאקספרס.
ובקשר לחוגים- אני לא חושבת שזו חובה. בטח כשהילד בקושי בבית.
הבן שלי בכיתה ב' השתתף בחוג, אבל זה על חשבון הצהרון בביה"ס שלו. כך שזה לא דרש מאיתנו לקחת ולהחזיר.
הוא נהנה ממנו, ובטוח למד דברים. אבל זה לא מה שיזניק אותו בחיים😅
זה היה בעיקר בשביל הכיף שלו.
מבקש - זה כולל גם הבעת רצון וכישרון בתחום כלשהו שאין בבית הספר, וכולל גם צורך רגשי. (נגיד - אם ילד מתופף על כל דבר שלא זז ושר לעצמו, כנראה שיש לו כישרון מוזיקלי וכדאי לשלוח אותו לחוג. או אם חסר לו ביטחון עצמי מול חברים מכים, כדאי לשלוח אותו לחוג הגנה אומנות לחימה כלשהי.)
מעבר לזה - בעיניי זה גיל צעיר, ונשמע שבאמת אין לו הרבה זמן פנוי של סתם נחת בבית. נשמע לי שבמצב כזה חוג יעיק רק עליו עצמו, עוד לפני שמדברים עלייך...
(אני באמת התאמצתי שנה אחת לשלוח את הבן שלי לחוג אומנות לחימה, כי זה ממש תרם לו רגשית. הייתי הולכת איתו ועם עוד ארבעה ילדים קטנים, שלא יכלו להישאר לבד בבית, במשך כעשרים דקות הלוך וחזור ומחכה עם כולם ליש בזמן החוג. אבל זו באמת הייתה השקעה מטורפת, ולא יודעת אם הייתי חוזרת על זה שוב...)
באופן אישי המצאתי לפני כמה שנים פרויקט של "אמא חוגים", כשעקרונית בכל יום יש חוג קצר לכל הילדים שאני מפעילה - בנושאים שאני טובה בהם (כתיבה יוצרת, אומנות/ציור, נגינה, דרמה, פרשת שבוע).
זה היה נחמד, אף שאני לא מקצועית בכל התחומים הללו, אבל החיסרון הגדול הוא שקשה להתמיד בזה כי המסגרת היא ביתית ולא מחייבת... אבל אולי מתישהו נחזור לזה
את יכולה לנסות לעשות משהו דומה אצלכם, בהתאם ליכולות שלך ולגילאי הילדים.
בהצלחה!!
הרעיון של חוג ביתי, איך עובד עם קטנים?
ההם משתתפים גם?
לבשל איתם זה די סיוט בשבילי.
לצייר ציורים אני אוהבת לעשות איתם .
ללמוד פש זה רעיון טוב כי אפשר לשבת ליד הקטנים יותר והם ישחקו במשהו אחר.
דרמה גם נשמע מעניין אם כי אין לי מושג מה עושים 😂
תודה על הרעיונות
וזה די מבאס
אבל יש לי ילד שלמד לבד מהרשת לבשל ברמה גבוהה, כלומר אם יש כישרון חזק, ילד יכול ללמוד לבד מהרשת.
מהרשת אני מעדיפה לחכות קצת.
הוא עוד לא יודע לכתוב אז בכל מקרה זה יהיה צמוד אלי.
רעיון כשהוא יגדל לפתח תחביב מהרשת /ספר ייעודי .
תודה!
ולא יעמיס יותר מדי על הורה. הייתי בודקת מה יש לכן במתנס ליד הבית.
חוג שחיה יכול לתרום לילד.
אולי חוג ספורט.
אם יש כשרון מסוים אז גם.
ומוסיפה שיציאה לגינה גם חשובה מאוד בגיל הזה
נראה לי אחכה כי הוא עוד לא בגיל של ללכת לבד.
יש לנו המון חוגים כולל ספורט ושחיה (לא הכל מרחק הליכה)
איך מגלים כישרון?
הוא לא נראה לי ילד פלא אבל אולי עוד לא נתתי הזדמנות 😉 וזה עיקר הפחד... שהוא מפספס כישרון.
תודה על מה שכתבת על יציאה לגינה
זו למידה חשובה
בעיני יש שתי סיבות לשלוח לחוג: כשילד זקוק לתגבור או עזרה בתחום מסויים וחוג הוא דרך נעימה יותר לחזק את התחום (למשל לילדה שקשה לה במוטוריקה עדינה אבל אוהבת אמנות, לשלוח לחוג אמנות או ציור, כנ"ל מוטוריקה גסה וחוג ספורט או ילד מופנם שמציקים לו הרבה לשלוח לחוג קרב מגע, ילד שנרתע מבעלי חיים ורוצה לשנות את זה לשלוח לחוג אילוף כלבים), או כשילד מראה השתוקקות ללמוד תחום מסויים, וגם כשנותנים לו להתנסות ממשיך להתלהב (למשל ילד שמצייר על כל דף לשלוח לחוג ציור, ילד שמתופף על כל רהיט בבית לשלוח לחוג תופים, ילדה שרוצה מאד ללמוד לנגן, לקנות לה אורגנית צעצוע ולראות אם היא מתלהבת לנסות שוב ושוב ואז לשלוח לחוג נגינה)
אחרת זה סתם בזבוז זמן, כוחות וכסף וסתם מתסכל לנסות לשכנע ילד ללכת לחוג כי חבל על הכסף כששניכם לא באמת רוצים את החוג בכלל
גם אם יש לילד כשרון, אם הוא לא בשל ללמידה ולא רוצה בזה, לשלוח אותו לחוג יכול לא פחות מאשר לפתח את הכשרון גם לגרום לו לא לרצות לעשות איתו כלום
נראה לי שאם אין איפה לתרגל זה לא שווה הרבה. אין לנו בריכה מתאימה באזור. חוגי שחיה יש. מה אתן חושבות מהנסיון שלכן?
בגיל 10 הם ידעו בסיס של שחיה מהתנסות אישית (אין אצלנו בבית ספר לימודי שחיה)
ואז עזרתי להם ללמוד לשחות בצורה טובה (בזמן חופשה משפחתית)
בסוף כיתה א
במשך השנה לא ממש הולכים לבריכה רק בחודשי הקיץ
אז קרה עם ילד אחד שלקחתי פעמיים לחוג שחיה (גם בסוף כיתה ב)
לא היתי מחכה לגילאים גדולים יותר
יש לי איתם בערך 4 שעות ביום נראה לי חבל לבזבז על חוגים
וגם מתעצלת לקחת ולהחזיר...
חוג זה בשביל הכייף לא בהכרח לצאת עם ידע רחב אבל כן עם תוצר חד'פ
ופיתוח כישרון זה יותר לימוד שצריך לתרגל גם בבית ולרכוש מיומנויות כמו לימוד נגינה או לימוד שפה וזה גם לימוד שיכול להתפרס על יותר משנה לעומת חוג שיכול להיות רק כמה חודשים מעטים
בעזהי"ת
זה חשוב אבל לא בכל מחיר,
ובגיל 6 זה עדיין צעיר ולא הכרחי..
מה זה נותן- שייכות חברתית לקבוצה שונה מהכיתה, והתפתחות אישית בתחומים נוספים.
באופן אישי חשוב לי מאוד שתמיד יהיה חוג ספורט/פעילות גופנית מסוג כלשהו, בעיקר בשביל להכניס את הספורט לשגרה..
את הגדולה לדעתי רשמנו לחוג פעם ראשונה בגן חובה, התעמלות אומנותית, אבל הקורונה הגיעה באמצע השנה והחוג נסגר
ואז בכיתה א' לא היה לה שום חוג כי עוד היה קורונה וכו' וזה היה בסדר מבחינתנו.
בכיתה ב' היה לה חוג מחול, וחוג מהנדסים צעירים שביטלנו אחרי כמה חודשים, בכיתה ג' חוג מחול בסגנון אחר וגם חוג תאטרון, בכיתה ד' חוג תאטרון וחוג נינג'ה על המים.
לכיתה ה' שנה הבאה רשמנו אותה לשני חוגי מחול וגם לחוג נגינה ואני מקווה שזה לא יהיה לה (ובעיקר לנו) עמוס מידי..
את השניה רשמנו בגן חובה לחוג מחול ולחוג מהנדסים צעירים שביטלנו גם אחרי כמה חודשים, בכיתה א' לחוג מחול בסגנון אחר, בכיתה ב' לחוג תאטרון וחוג נינג'ה על המים.
לכיתה ג' שנה הבאה רשמנו אותה לחוג התעמלות קרקע, ויהיה לה גם יום של תוכנית מצטיינים שאני מחשיבה את זה כחוג העשרה וזה מעמיס על השבוע גם ככה..
ואת השלישית רשמנו בגן טרום חובה לחוג מחול, בגן חובה לא רשמנו אותה לשום חוג, ולשנה הבאה כיתה א' רשמנו לחוג מחול בסגנון אחר.
אני מרגישה שאת רוב הדברים אפשר לקבל בבית *אבל* מאוד קשה לייצר קביעות ומסגרת ועקביות, גם הילד מרגיש פחות מחוייב ובעיקר אנחנו ההורים..
הבת שלי ילדה חכמה ומפותחת מאוד! (הסביבה מאשרת) מאז שנולדה ראיתי שיש לה אופי חזק, סקרנות גבוהה, עירנית, בכיינית, עקשנית, יודעת מה רוצה, פוחדת מזרים וכו'
כל פעולה קטנה איתה תמיד מסורבלת, אני כל הזמן במלחמות איתה: בהחלפת טיטול, לבישת בגדים, אכילה, נסיעה באוטו וכו'
לאחרונה המצב החמיר מאוד! כך שכל היום מאז שהיא חוזרת מהמעון היא בוכה!! התחילה להרביץ, להישכב ברצפה ולרקוע רגליים. (שללתי שאין לה משהו פיזי...)
היא קמה בלילה איזה 7 פעמים בבכיות עד שאני באה לחדר שלה, אני יושבת לידה עד שנרגעת ושאני הולכת שוב בכיות..
לפי דברי הגננת שלה, במעון היא מקסימה!! עוזרת לגננות לאסוף חפצים, מביאה מוצצים וכו'. הם מטורפות עליה.
אבל בבית המצב הפוך, היא מעייפת אותנו מאוד!!
הגעתי למצב שהגיעו מים עד נפש ואינני יכולה יותר להכיל אותה. לא יכולה לשמוע אותה בוכה ומתלוננת.
בחיים האישיים שלי אני תמיד יודעת לייעץ ולעשות את הפעולות הנכונות
אבל איתה אני פשוט מרגישה אבודה!!!!!!
אני תוהה מה אני עושה לא בסדר? למה היא ככה?
איך אני אמורה להתנהג איתה??
אשמח לעצות, אמא מיואשת.
לק"י
פורום אמהות מיועד לגיל הגדול יותר, לקראת יסודי והלאה.
