פורום אימהות השלב הבא (עמוד 11)

וודאי שלא בודקת כלום, הוא אדם מבוגר ואחראי לעצמו.

גם בגיל 14 לא ממש בודקת.

אני בקשר טוב עם הילדים וחלק משמעותי מחייהם והם מחיי, משתפת אותם והם אותי, לא בהכל אבל בהרבה דברים.

אני יודעת מה מצב הרוח שלהם/ מצב חברתי/ רגשי.

הורה שצריך לעקוב אחרי הילד, כנראה די מנותק מחייו.

יש ילדים שיותר פתוחים ויש שפחות,מנסה להתעניין.

מידי פעם מדברת על סכנות שיכולות להיות בכל מיני דברים,לפעמים הם טוענים שאני חופרת... אבל לא נורא.

אני חושבת שלהכנס להם לטלפון ללא ידיעתם,לבוא למפגש חברתי שלהם וכו... זה לא נכון, ויעורר רק הסתרה . פשוט לא יספרו לי דברים.

לבנים שלי אין טלפון חכם, יש מחשב עם רימון בבית, אז אולי זה עוזר קצת.

לאחת הבנות היה טלפון חכם מכיתה י, דיברתי איתה די הרבה על סכנות וממה להזהר, אם היתי נכנסת לטלפון ללא ידיעתה, זה היה משבר אמון רציני בקשר ביננו. אני לא עושה דברים מאחורי הגב.

אני מניחה שאני לא יודעת הכל, זה מבאס, כאמא יש רצון להגן עליהם ולדעת הכל, אבל אני אומרת לעצמי, שחלק מבנית הזהות העצמית שלהם , היא שיש להם דברים שהם לא רוצים לשתף בהם.

קרה ששיתפו אותי בכל מיני דברים.

נראה לי שגיל ההתבגרות זה ללכת בין הטיפות.

לשמר על קשר טוב , לא לחפור מידי, ולשמר על האמון.

נראה לי שמחקירות , מעקבים מאחורי הגב לא יצאו דברים טובים.

וקשר טוב, אמון ודיבור על סכנות של שתיה, אינטרנט, חברה מעורבת יעילים יותר.

ואני לא יודעת מהו בדיוק, אני אבדוק בהודעות בטלפון. אין אצלינו רשתות וכד'

אולי אני טועה. לא יודעת. אבל נכון לעכשיו מרגישה שבגיל 15-16 יכולים לעשות שטויות כי הם חושבים שהם כבר ממש בוגרים, והם לא.  

מגיל אפס לטפח קשר עמוק עם הילדים. להיות נוכחים, להכיר ברגשותיהם, להקשיב ללא שיפוטיות לעולמם הפנימי, לעיניינים בכיתה, לסיפורים ופרשיות. לעצור את הדחף לסיים עם הכיורים אחהצ ופשוט לדבר איתם, לפטפט גם על סתם דברים, לעבוד מגיל קטן על קשר ועל פתיחות.

נכון שטבעי להסתגר בגיל ההתבגרות, ולהתחצף, ולדבר מזעזע (ויייי איזה שבת היתה לנו עם הבחור), אבל מנגד קשר הוא כלי חזק שנותן עוגן לבית ובסופו של דבר מה שחשוב הוא מספר לך. 

בגבולות שלנו, ועם בירורים סביב המתרחש. 

להישאר כל הזמן בקשר, לשמוע על קשיים, מורכבויות, דברים שנתקלים בהם. 

(לפעמים התקלות שבחיים הם דווקא אנחנו והגבולות שאנחנו שמים...)

חשוב לי לראות סטטוסים שהילדה מעלה, למשל, ואם הייתי יכולה לראות גם של חברות שלה בטוחה שהייתה לי תמונה יותר טובה, אבל אם הן חסמו אותי בזה מן הסתם לא אטפל. 

כל הזמן לנסות למצוא איזון. וזה כל הזמן מורכב. הפער בין חופש ולתת להם לחיות, ללשמור עליהם ולדעת מה קורה ולעזור במקרה של דברים פחות טובים. 

הדוגמא שלך קשה. 

בחודש תשיעי תחשבי רק על הכוחות שלך...

לא תיגרם לילדה טראומה, אל דאגה.

אם את רוצה, את יכולה להגיד לה שאולי בחנוכה תרשי לה...

לק"י

בטח כשרואים שהילד ממש רוצה.

אולי תנסי להציע משהו אחר, כמו מסיבת פיג'מות עד שעה קצת יותר מאוחרת מהרגיל, ושהחברה תחזור הביתה?

או באמת להגיד שהיית רוצה לשמח אותה, אבל כרגע זה לא אפשרי. ואולי כמ חודשים אחרי הלידה תחשבי על זה.

אירחנו אצלנו חברים של הילדים רק במקרי "חירום" (בעיקר שבתות כיתה וכדומה). וזה לא היה לי קל... אני טיפוס שוחר פרטיות, וגם ילד זר שבא לביקור קצר מערער אותי... (משתדלת לעבוד על זה, אבל בכל זאת - אירוח סתם כך ללילה זה לא משהו שאעמוד בו כרגע)

תסבירי לה את מה שכתבת פה - שאצלכם הבית שקט בשעה מסוימת, ואם תישן פה חברה השקט הזה יופר, וזה לא מתאים לך בשלב זה של החיים.

וזהו, בלי נקיפות מצפון...

בע״ה יהיו תקופות אחרות ותהיי יותר עם כוחות ויזרום לך לארח חברה לישון. עכשיו זה זמן מורכב ורגיש בשבילך ולמרות שהיא מאד רוצה, זה לא מתאפשר כרגע. וזה בסדר… יש זמנים כאלה. אני מאמינה שככל שתרגישי שמותר לך לשמור על השפיות והכוחות שלך, למענך ולמען כל המשפחה אגב, כך היא תצליח יותר לקבל את זה יותר בקלות. שיהיה בשעה טובה ובקלות❤️

אבל בכללי אני חושבת שכדאי לאפשר לה

למה את צריכה לשים כיסוי או להתלבש שונה כשיש בת נוספת בבית אפ זה בן הייתי מבינה

אצלי הפריע לכבס כמויות של מצעים מכל החברים שישנים אצלינו אז הם מבקשים מהם להביא מצעים ובאמת לא מפריע לי שיביאו חברים כמה שבא להם

אנחנו לא מרשים להם לישון אצל חברים בכלל

לאחרונה בעלי התחיל לעגל פינות ולאפשר לבן 14 לישון אצל חברים

הבעיה של הרטבת לילה הרבה פעמים נובעת משינה לא מאוזנת (חזקה מדי). כך שאצלי הם פשוט לא שמעו את הזמזם ולא התעוררו וכשאני התעוררתי ובאתי הם כבר היו רטובים לגמרי. אז הבנתי שזה מעיר אותי ולא אותם ולכן זה לא פתרון.

הרעיון של הזמזם זה שהוא מחובר לתחתונים בתופסן ומתחת לחולצה מחובר בחוט לזמזם שמוצמד לחולצה קרוב לאוזן. כשיש רטיבות בתחתונים נסגר מעגל חשמלי והזמזם מצפצף.

אצל אחד מהילדים הוא לקח אחריות והיה מתעורר וזה לקח בדיוק 6 חודשים כמו שהם אמרו.

אצל השאר זה לא עבד בכלל. עם 2 מהם עבד הומאופתיה של בית מרקחת שנקרא רינה פארם (למוצר שלהם קוראים אנורין).

ועל ילד אחד גם זה לא עובד... הולכת לנסות טיפול אחר עוד חודש. נקווה שיעזור.

התכוונתי שמי שעשתה את השיטה איך עשתה, קנתה מהקופה את המכשיר או עשתה תהליך עם מרפאת הרטבה ששם זה ליווי פלוס השכרת מכשיר מהם...

אשמח לשיתוף לגבי אלה שלא עזר, הכוונה שמעולם לא התעוררו מהזמזם? אחרי כמה זמן החלטת להפסיק לנסות? 

ואצל זה שהצליח, איך החלטת להמשיך לנסות ל6 חודשים, כי ראית שיפור? 

והתכשיר של הומואופטיה, מה הכוונה עבד להם? באיזה גיל? כמה זמן לקחו? וכשהפסיקו לקחת? 

את הזמזם לקחתי מד"ר קושניר. לא זוכרת שהיה ליווי חוץ מהפעם שבאנו לקחת את המכשיר.

זה עבד בדיוק אחרי 6 חודשים אצל הבת שלי. אצל הבנים זה לא השפיע. פשוט לא התעוררו ועד שאני הגעתי לחדר כבר היו רטובים לגמרי. עד שהפסקנו.

לגבי ה-6 חודשים, זה מה שאמרו לנו אצל ד"ר קושניר. שזה לוקח בד"כ חצי שנה. אני באמת לא זוכרת כבר אם ראינו שיפור תוך כדי התהליך (למשל כמה לילות יבשים וכו'). 

לגבי ההומאופתיה - זה דורש התגייסות די רצינית כי צריכים לקחת את זה 3 פעמים ביום, הרחק מאוכל (15 דקות לפני ואחרי) ושעה רחוק מצחצוח שיניים עם משחה שיש בה מנטה. זה ניטרל לי את הבקרים והערבים עם צחצוח השיניים וכל היום רצנו אחרי זה. כל עוד הילד לא לקח את זה על עצמו אלא סמך על זה שאני מזכירה זה לא הלך כי אני עובדת הרבה שעות ולא תמיד נמצאת כדי להזכיר. אלו שלקחו ברצינות הצליחו. 

את מקבלת בערכה ראשונית 4 סוגים שונים של ספריי. המטרה היא לאזן את השינה של הילד שלא תהיה חזקה מדי כך שהרפלקסים לא עובדים. אצל הראשון זה עבד כמו קסם איך שהתחלנו. אצל השני זה לקח אני חושבת שנתיים של און ואוף עד שמצאנו את הספריי המתאים (מספר 5 כבר)  ועד שהוא לקח את האחריות על עצמו.

אם האחרון אנחנו כבר ניסינו את ספריי 6 (כל ספריי מנסים 3 שבועות ואז רואים אם היה שיפור או הרעה. אצלנו לא זז שום דבר) והילד התייאש.

הליווי הוא טלפוני. את מתקשרת לרוקחת ומתייעצת איתה לאן להמשיך.

את הגילאים אני כבר לא כל כך זוכרת.

לדעתי עם הזמזם הגיל היה 7.

עם הספריי הגיל היה יותר גדול (אולי 8 או 9) אצל אחד, ויותר גדול אצל השני (אולי אפילו 10-11). השלישי כרגע בן 9 וכלום לא עוזר. אין שום לילה יבש בכלל.

אשמח לענות על עוד שאלות אם יש.

בתכנית בליווי יש המלצה לתירגול שרירי רצפת אגן לעצור השתן באמצע הזרם, זה ממש לא דרך לחזק את השרירים, ואורולוגים מזהירים על זה שעלול להיות חזרת שתן לדרכים עליונות יותר ולהסתבך....

הוא לא רופא דר. אולי תואר ד"ר מלימודים. לא רופא.

אבל חשוב שציינת את זה!

 הכנת הבצק זה תלוי בך אם לעשות איתם ועם הרעשי רקע או להכין מראש והם רק יתעסקו

כנל ריקמה, אם יש לך שעה ללמד אותם את הטכניקה אז שעות הם יכולות לבד

ויסדרו בתבניות.

או לחלק לקבוצות ולהכין ארוחת בוקר. קבוצה אחת תכין סלט, השניה תכין טוסטים או תטגן פנקייקים. עוד אחת תכין סלט פירות לקינוח.

או לתת יצירה כלשהי חצי מוכנה כזאת והן רק יקשטו או ידביקו מדבקות.

אפשר להכין שרשראות מחרוזים.

או שרשרת מפסטה יבשה.

או שרשרת מביסלי...

להדפיס להן מנדלות אם הן אוהבות

הכנת כדורי שוקולד

משחקי קופסא

ציור על כוסות זכוכית עם עטי זכוכית זוהרים בלילה (9 שקל בשיין ל-6 צבעים) 

קישוט כוסות/ כריכה של מחברות במדבקות יהלומים

אוריגמי- קיפולי נייר/ קיפולי מפיות

אם יש חצר אז פשוט לתת להן כדור ספוג שישחקו, חבל קפיצה

אפשר להכין באולינג ביתי (לוקחים בקבוקי קולה ריקים וממלאים חצי במים שיהיה יציב)

ילדות בנות תשע.

מכינה איתן כמה סלטים לשבת, ואם ישאר זמן אז נכין פרחי אוריגמי לכבוד שבת. 

מכינה דברים שדורשים בעיקר חיתוך או שימוש בפומפיה, לא בישול וכד'. (אני אבשל סלק וחצילים לפני..)

אוריגמי הן ממש יכולות לעשות לבד- יש סרטוני אוריגמי מעולים של "רומיגמי"- היא מסבירה בצורה מצוינת ויש לה הרבה דגמים. פשוט מפעילים וכל שלב עוצרים עד שכל הבנות הצליחו, ואז ממשיכים

כל היום קילפו, חתכו, גרדו, מעכו, כתשו, ערבבו. נהנו חבל על הזמן וגם הרגישו סיפוק. אבל הייתי צריכה להיות איתם כל הזמן. 

איך היה לך מספיק קרשים סכינים ופומפיות לכולם?

איזה סלטים הכנת?

בקיצור אשמח לפירוט

כל ילדה הביאה קרש חיתוך, סכין, קולפן ופומפיה.

הכנתי סלטים שמצד אחד הם פשוטים ומצד שני נותנים מגוון של עשיה- לא רק לחתוך ולקלף.

הכנו: סלט גזר חי (קילוף גזר, גירוד בפומפיה, קילוף שום ותיבול בשמן זית לימון ומלח)

סלט סלק (קודם חתכו והכניסו לסיר, וכשהיה מבושל- קילפו, חתכו ותיבלו)

סלט תפוחי אדמה וביצים (חתכו תפוחי אדמה ואחרי שהיו מבושלים מעכו יחד עם הביצים הקשות ואז הוספנו מיונז וקצת מלח ופלפל)

סלט חצילים (חתכו כל חציל לאורך, הניחו בתבנית, ואחרי שהיו אפויים היטב- הוציאו את כל ה"בשר" של החציל מהקליפה, מעכו היטב הוסיפו שום כתוש, שמן זית, מלח ומיץ לימון)

סלט בטטה (קילפו, חתכו לקוביות והניחו בתבנית, ערבבו בשמן זית ופלפל גרוס. אחרי האפיה- הוסיפו כוזברה קצוצה, ומעט מלח)

אפשר גם להכין סלט בורגול עם חמוציות וכוזברה וסילאן, ואפשר גם סלטי כרוב למיניהם...זה באמת כיף.

רק צריך לשמור על הסדר, לראות שלא קשה להם עם הפומפיה וכד'. הכיף הוא שכולן עסוקות כל הזמן ויש שיחות נחמדות תוך כדי וכמובן- כל אחת קיבלה 5 קופסאות של 250 מ"ל מלאות סלטים טעימים מעשה ידיהן!!

לסיום- אני חייבת להגיד ששנתיים ריכזתי קייטנה של בי"ס בנות והכנו ככה גם במסגרת הקייטנה עם קבוצות גדולות יותר של בנות...היה בלגן אבל היה כיף גדול! וכל מי שנכנס לכיתה הריח ריח טוב כזה של שום ומיץ לימון. 

גם פעילות ערכית

וגם לימוד לכל החיים!

מדהים!!!

שאפשר לקנות בסטוק או בחנויות יצירה:

שעון, מחזיק מפיות, מסגרת תמונה וכו'

אפשר לקנות גם מדבקות אבל הדגש הוא על צביעה אחרת הפעילות מסתיימת מהר...

יש גם כמה משחקי חברה שלא דורשים הרבה תפעול (תלוי כמה בנות וכמה רועשות...) למשל חבילה עוברת עם פתקים שמפעילים אותן בין השכבות (נגיד לספר איך היה החופש במשפט - סבב בין הבנות, הראשונה מתחילה בא' השנייה בב' וכו', לתת מחמאה לזו שמשמאלך, לשחק שבע בום ולתת הם החבילה לזו שליד זו שנפסלה)

זה דורש הכנה ומחשבה אבל הפעילות עצמה אחר כך די זורמת.

"פתקים"

סבב שבו ילדה שולפת פתק ומניחה אותו על המצח כך שהיא לא רואה מה כתוב, והבנות האחרות צריכות להסביר בפנטומימה מה כתוב. (אפשר לפי תורות שלא יהיה בלגן)

ערימה של חפצים שבכל פעם שולפים אחד וצריך להעביר בין הבנות, כל אחת מוצאת שימוש אחר בחפץ כולל שימושים דימיוניים, ומי שנתקעת נפסלת ומחליפים חפץ, זה יכול לצאת משעשע אבל חשוב לעשות לפי תור שלא יהפוך לצרחות...

Just dance גם נחמד אם יש מקום בבית

אני עובדת כיועצת, במהלך השנים למדתי עוד כל מיני לימודי תעודה, בינהם הדרכת הורים.

תואר שני ביעוץ חינוכי מאפשר לעבד כיועצת במערכת החינוך,

לימודי הדרכת הורים, יאפשרו לך לעבד בעיקר באופן פרטי. לא במסגרות מסודרות עם עבודה קבועה .

הרבה שנים התלבטתי אם לעבוד יותר בתחומים שלמדתי, בסגנון הדרכת הורים ( עובדת בהם מעט ערב בשבוע). ולהוריד מהמשרה ביעוץ, וחשוב לדעת שכאמא, עבודה כיועצת היא בבקרים, כשהילדים שלך במסגרות( יש  צורך בזמינות אחר הצהרים, אבל את בבית). והדרכת הורים היא בעיקר בשעות הערב, זה טוב להשלמת הכנסה או עבודה כשהילדים יגדלו. כי לצאת מהבית יותר מערב אחד באופן קבוע בעיתי מבחינתי, ואפילו שני ערבים לא יתנו לך משכורת של משרה, וקשה למלא בקרים בעבודה כזו, רוב ההורים עובדים. 

דבר נוסף, אני חושבת שכשבאים להדריך הורים צריך רקע טיפולי רחב,  ולימוד של קורס הדרכת הורים בלבד כשאין לך רקע כזה , בעיני לא מספיק, יש הרבה שעובדות ככה, אני חושבת שזה לא מקצועי.

לכן היתי מציעה ללמוד ייעוץ חינוכי, ובהמשך להתפתח לעוד תחומים כמו הדרכת הורים. 

שהתחלתי להשתמש רק בגיל ההתבגרות. אני לא יודעת מתי בדיוק, בערך גיל 13-14. בעיקר רציתי להימנע מחצ'קונים ומתופעות הלוואי שלהם.

מצאתי ג'ל לחות שמתאים לי ואני משתמשת בו עד היום.

אני חושבת את רוב ההתעסקות בנושא עשיתי בעצמי, אבל היו לאמא שלי כמה המלצות ועצות.

היא ביקשה...

כן, זה גיל שבו עור הפנים כבר ממש דורש תשומת לב...

סבון פנים כבר יש לבנות שלי מגיל יותר צעיר- גיל 11 בערך. 

אצלי התבגרתי מאוחר יחסית (מחזור וכו'), והתחלתי רק בגיל 17-18 להשתמש בקרם פנים וסבון

היו לי חברות שכבר ביסודי (כיתה ו') התחילו להשתמש.

לכן אני חושבת שזה ממש תלוי מתי הילדה מתחילה להתבגר. יכול להיות שהילדה תבקש גם לפני שהתחילה להתבגר, כי ''כולן משתמשות'', אבל בפועל זה עדיין לא השלב שלה בהתבגרות...

וכמעט ולא היו לי פצעים

בס״ד

זה יוכל למנוע את הפצעונים של גיל ההתבגרות…

אגב מה עם בנים? קונות להם סבון פנים?😬🙈

אני פשוט ממש לא מבינה גדולה בדברים האלה…

ותיוגים לתודות ❤️:

@חושבת בקופסא

@בת 30

@אין לי הסבר

@אור123456

בנוגע לבנים- חושבת שזה מאוד תלוי ילד...

יש בנים שזה מאוד יפריע להם, ויש בנים שממש לא יזיז להם, או שזה יזיז אבל לא יהיה להם כח להתעסק עם זה.

בכ''מ לא בגיל היסודי, אלא חטיבה-תיכון

תודה 👍🏼

לא משתמשת בסבון פנים, שמה קרם לחות בגלל יובש.

הילדים (בגילאי 19 14) לא משתמשים בסבון פנים/ קרם לחות.

לק"י

פעם הייתי שמה קרם ידיים בפנים בגלל יובש.

ואחר כל קניתי קרם פנים, אבל היום אני לא שמה כמעט בכלל.

לא הייתי שמה בלי סיבה. ולא לכולם יש פצעים.

ב"ה לא סובלת מפצעונים ולא מיובש בפנים...

בס״ד

הלכתי לקוסמטיקאית והיא הסבירה לי איך לטפל בעור. ואני שמחה על זה כי לפני זה הייתי פחות מרוצה מאיך שהעור שלי היה נראה ומאז מאד השתפר ב״ה… (לא היה מזעזע כמו נער מתבגר אבל גם לא הכי…)
 

עונה לך ולכל מי שהגיבה לך 😃

@אורות המלחמה 

@מתואמת 

@חילזון 123 

@בארץ אהבתי 

@יעל מהדרום 

סבון לפנים/ קרם לחות/ משחה לפצעים

היום  בגיל 34 רק שמן שקדים והעור נראה הרבה יותר טוב. לא מיובש/ חלק, בלי פצעים. אבל זה בטח גם קשור להורמונים.

משתמשת גם בקרם הגנה / מייקאפ עם קרם הגנה.

זה לא גיל..

זה השלב שאת רגועה לחלוטין כשהיא במים.

בת ה 12 שלי רק בשנה האחרונה שונה מספיק טוב כדי שאסמוך עליה בנושא (בכתה ה היה לה חוג שחיה בביה"ס וזה קצת עזר לה, אבל בקיץ שעבר היא עוד לא שחתה מושלם והלכה רק איתי. עבדתי איתה ותתרגלי איתה הרבה שחיה. השנה הייתי איתה וראיתי שהיא ממש שוחה היטב בעמוקים "כמו דג במים" - אז אם היא  רצה ללכת לבד ארשה לה..

בן ה10 וחצי יודע לשחות  והיה בחוג אבל עדיין לא מושלם. אני שולחת אותו רק עם מישהו אחראי. אח מעל גיל 18 נחשב מספיק אחראי בעיני. אחיו בן ה 14 לא.

בכיתה ג' הלכתי עם חברה ועם אמא שלה.

בכיתה ה' היה לי חוג שחייה.

נראה לי בכיתה ו' התחלתי ללכת עם חברות/ אחיות.

בהמשך גם לקחתי את האחיות הקטנות לבריכה, לא זוכרת בדיוק ממתי.

למעשה רק בשנה האחרונה הבת שלי (בת 16) הלכה לבד עם חברות לים (בריכה עוד לא יצא).

יש לזה סיבה נוספת - עד לפני שנה, בגלל חור בעור התוף, עוד היה אסור לה להיכנס למים... אבל מודה ששמחתי בתירוץ הזה...

אולי עם אמא אחראית של חברה, שלא נמצאת שם עם עוד הרבה ילדות, הייתי מאפשרת כבר בגיל עשר, כשכבר יודעים לשחות. בטח עדיין הייתי משקשקת...

(מהסיפור האישי שלי למדתי שלא מספיק הגיל והעובדה שיודעים לכאורה לשחות, ואפילו לא מספיק שהולכים כקבוצה שלמה של נשים וילדות שמכירות זו את זו...)

לגבי זאת שאחריה בבריכת תינוקות ל3 דקות לא הייתי משאירה..

את יכולה להוציא כמה משחקי קופסא או קלפים, מה שיש לכם בבית.

ואפשר לשחק כל מני משחקי חברה כמו לשים מטפחת, הטבעת, 

שאחת יוצאת וכל השאר חושבים על משהו והיא צריכה לנחש מה זה, או שמחביאים חפץ והיא צריכה לנחש מה חסר,

להכין פתקים עם פתגמים\מילים\ביטויים ומישהי צריכה להציג בפנטומימה את מה שכתוב בפתק,

איש תלוי

בטח יש עוד הרבה, אבל זה מה שעלה לי בינתיים

כל ילדה מקבלת שעון או יומן והיא עוברת בין הבנות וקובעת איתן פגישה

למשל איקס קובעת עם ווי בשעה 5

איקס קובעת עם איי בשעה 2 וככה כל השעות

לאחר מכן את אומרת שם של שעה ונושא שיחה

למשל בשעה 5 תדברו על תחביבים שלכן

וכל הבנות נפגשות עם מי שהם קבעו ומדברות כמה דקות

את יכולה בין שעה לשעה לעשות שיתוף במליאה - מה למדת עליה/משו חדש/משו מצחיק/ וכו

או בסוף יהיה זמן לשיתופים

כמובן שלא צריך את כל השעות

אפשר גם משחק זיכרון אנושי

בת אחת יוצאת החוצה ושאר הבנות מתחלקות לזוגות עם עי משהו משותף, זה יכול להיות חיצוני (צבע שיער, מידת נעליים וכו) או פנימי (מנגנות על פסנתר, אוהבות לרקוד וכו) הזוגות - הבנות כמובן יושבות לא בצורה של זוג זוג אלא מבולגנת

הבת שיצאה נכנסת ושואלת בת אחת מה היא בחרה והיא עונה לה ואז הבת צריכה למצוא את הזוג שלה

(מקווה שאני מובנת..)

אם הם רבות הרבה את יכולה את לחלק אותן לזוגות והם צריכות למצוא מכנה משותף, כמובן שפנימי ולא חיצוני עדיף..

אם זה נשמע לך ורוצה עוד רעיונות בשמחה אגיד לך

במשחק הראשון אני קובעת את הנושאים?

איזה נושאים היית שמה שם חוץ מתחביבים?

אבל אם רוצים שזה יהיה יותר יעיל ויותר ממוקד ממליצה לך לתת את

אממ למשל: תחביבים, מקצוע לעתיד, פחדים, שאיפות, מה משמח אותי, מה אני אוהבת, מה אני לא אוהבת, המשפחה שלי, אם הייתי מורה אז הייתי עושה בכיתה שלנו... כנל אם הייתי מנהלת או ראש ממשלה

מתלבטת אם זה תואם גיל, אבל אולי את תריחי אותן תראי אם מתאים כאלה נושאים, אפשר גם להסביר מה הכוונה פחדים, שאיפות ואם הייתי מורה זה לא שאתן כל השנה חופש אלא דברים הגיונים

זה נכון שזה מבאס, אבל גם אם כל היום יהיה עמוס וגדוש יכולות להיות מריבותואני גם חושב שהן צריכות זמניםשל הפסקות כדי לשחק בחופשיות במה שהן אוהבות.

בהמשך אכתוב רעיונות 

אז היום היה היום השני שלח בקייטנת אמהות.

ב"ה היה ממש מוצלח. והפעילות דווקא לקחה יותר זמן ממה שחשבתי, אז הספקנו רק משחק אחד (משחק זיכרון אנושי. היה חמוד ממש, תודה לך @ברונזה).

וב"ה היה הרבה יותר נחמד מבחינת האווירה (כן היו כמה מריבות קטנות לאורך היום, אבל לא משהו דרמטי במיוחד. הצליחו להתגבר די מהר ויצאו בהרגשה טובה בסוף היום, שזה העיקר...)

גם הילד וגם הבעל עם הפרעת קשב ויש להם בעיה עם חפצים.

אני מקצה לכל חפץ מקום, אבל האחריות שלהם, קורה שהם מחפשים חפצים/ נאבדים/ נשברים, זו אחריות והתנסות שלהם ללמוד לפעם הבאה.

אבל באמת רחפנית ממש לגבי הציוד, ההתארגנות בבוקר, בערב...

אשמח לענות כי מפריע לה ולי ההתנהלות בבוקר בעיקר ולה גם בכיתה- לפעמים נוזפים בה קצת..

בעלי האמת אומר שזה תכונה מקסימה ומעולה שהיא לא לחוצה ואין עניין להציק לה לגבי זה...

זה גם יכול להיות מקום מוגדר מראש ששם כל היצירות או מקום לכלים, לא כל פעם מחדש.

למה לא? היא עוד קטנה וזה יכול לתת לה כלים להמשך שתיישם בעצמה.

קבוע לדברים.

תקצי לה מדף/שולחן פינה עבור היצירות שלה *ואז* תוכלי אולי לצפות שתניח את הדברים שהיא מביאה שם. או לפחות כשהיא מגיעה עם היצירה תוכלי לשלוח אותה למקום המוגדר ההוא.

מקום לציורים - כנל....

חוץ מזה אם הדברים מתחילים להתפזר וכבר יש מקום מוגדר לכל דבר, אז אפשר לעשות כל כמה ימים מבצע סדר... שביחד מחזירים כל דבר לאן שצריך

ולקרמיקה יש לה מקום והיא מסיבה כלשהי לא שמה שם...

התכוונתי לשאול אם צריך שאני אגדיר לה מקום של "בלאגן"... של ערימת חפצים שיהיו במקום אחד ולא מפוזרים בבית

אני חושבת על ארגז פלסטיק אבל כל קופסא בסגנון יכולה להתאים

וזה יהיה המקום הרשמי של היצירות.

תבקשי ממנה תור לנירולוגית התפתחותית לגבי עיצות

וגם לבקש לעבוד על תפקודים ניהוליים בעיקר

דברים מבשילים

יש מבחר איכותי

מחירים סבירים

לק"י

בערך בעשר.

השניה יכולה לישון מוקדם יותר. היא כן עייפה, אבל תמיד יש לה מה לעשות.

הייתה מתעוררת מעצמה בסביבות רבע לשבע ועכשיו צריך להעיר אותה מלא פעמים..

ואם בשבת אני לא מכירה אותה אז היא מתעוררת בסביבות תשע..

זה מראה לי שהיא זקוקה לשינה המוקדמת יותר אבל משהו מפריע לה להירדם...

יש ימים שצריך להעיר אותו ויש ימים שקם לבד, שמתי לב שהוא לא ישן תמיד אותם שעות, לפעמים ישן 12 שעות ולפעמים 9-10 שעות.

ילדים לא תמיד ישנים בצורה סימטרית, אני נותנת לילד להרדם בצורה ספונטנית ואם חסר לו שעות הוא ישלים אותם.

היא כבר גדולה ויכולה להנות מהשלמת שעות בשבת.

יכול להיות שהיא מרגישה צורך להיות נבדלת מאחיה הצעירים, כי היא מרגישה שהיא גדולה יותר. אולי אם תעניקו לה זמן אחרי שעת השינה של האחרים שבו תדברו איתה על היום שחלף או תשחקו במשחק קטן - זה יספיק לה כדי להסכים ללכת אחר כך לישון.

(אני לא דוגמה טובה בכלל לשעות שינה טובות של הילדים... אבל הזמן האישי הזה כן עוזר קצת לפעמים, נותן להם את המקום שלהם להתבטא ונותן את התחושה שאבא ואמא לא רוצים רק "להיפטר" מהם וזהו...)

7 וחצי זאת השעה פחות או יותר

לפעמים 8 אבל בגדול הוא עייף וצריך מספיק שעות שינה.

עולה לו' מכוונת ל9 אבל זה יוצא לקראת 10

עם הגדולים הצלחתי לגרום ךזה להיות מוקדם יותר

כלומר סרטים שהוא אוהב ומכיר, רק בשמיעה

משמונה וחצי בערך אנחנו מעבירים את הרמקול למנגינות שמשרות שינה וזה מאוד עוזר אצלנו.

בכל מקרה אסור לצאת מהמיטה(חוץ משירותים)

אבל הכי חשוב שילד נהנה ממסיבה וקיבל תפקיד חשוב.

ואת גם הבאת מתנות , טרחת הרבה, ממש לא ברור מאליו . עשית את הדבר הנכון.

מכירה את זה, כשאירועים שחיכינו להם לא הולכים כמו שרצינו, ואיזו צביטב נשארת בלב אחר כך ולא מרפה...

בכל אופן, רואים את תחושת האחריות העצומה שיש בך: חשוב לך להיות נוכחת בשביל הילד שלך, חשוב לך ששאר הילדים שלך יהיו מטופלים היטב ואפילו חשוב לך שלא יהיו פשלות עם המתנות למורים. את מדהימה!

אז נכון, עכשיו העניינים לא הסתדרו כמו שצריך, אבל זה לא מוריד מערכך כאישה אחראית ממש וכאמא משקיעה ואוהבת מאוד.

מעריכה אותך!

אז תראי את הסרטון ותנסי להתחבר לחויה כאילו היית שם

וישר כח גדול

אבל בטח ראית את זה מוסרט לא?

והילד לא חייב לדעת שפיספסת...

לפעמים כשנמצאים בתוך הסיטואציה קשה לשים לב לכך ההשלכות מסביב. עשית מה שיכולת במצב שנוצר

קשה

אבל זה מהשטן

ההלקאה העצמית....

ראית סרטון של זה?

אם כן אז זה ממש כאילו היית

..

וקל להגיד קשה לעשות

לזכור שבסוף זה *מלמעלה*

הקב'ה כיוון כך את הדברים

וכנראה שזה לטובה

אפילו שאנחנו עוד לא יודעים למה.....

וקראתי משפט ממישהי

זה שכעסת בהשכבות לא מוחק את המילים הטובות שאמרת במשך היום

אז אנחנו לא שואפות לכעוס אבל זה לא נורא אם קרה

וזה שאיחרת לא מוחק את זה שהשקעת לבוא בשבילו ולהיות בלי התינוק...

ונשמע שאת עושה המון המון המון אז סחתיין עלייך!!!!!!

איזו אמא מסורה את!!!

להגיד

טוב, איך אתייחס לזה עוד חודש? חודשיים?

לתת פרספקטיבה זה מקל...

זה נכון להתאכזב מעצמכם,

עשיתם, לא בכוונה, טעות קריטית בהתנהלות

והפסדתם את העיקר, להיות עם הבן

והתמקדתם בטפל (להביא עכשיו את המתנות)

ולסיים עם זה

אבל סוג של רציתם שהערב יהיה מושלם והמתנות יגיעו

ונתתם לעיקר להתפספס

נקווה שתלמדו להבא

אני כותב בצורה כזאת, כי זה מה שהיה וצריך להכיל את זה.

ולא צריך להוסיף כל דקה כמה הייתם מדהימים ומופלאים

עשיתם טעות וזהו

עובדה, החלפתי לבת שלי אתמול טיטול

אבל במבט כולל זה רק חלק מהחיים.

תחשבי מה יהיה בסוף תיכון. בהשבעה, בסוף מסלול, בטקס סיום התואר.

בחתונה שלו!!!!

בברית של הילד שלו..

וכן הלאה.

כל אירוע מלמד אותנו משהו על עצמנו,

אני חושבת שהמסקנה היא פחות על האם לקנות מתנות לוועד, כי הבלתם כל פעם יהיה אחר.

כן חשוב להסיק מסקנה לדמיין שוב את הרגע בו החלטת ללכת לחנויות. מה חשבת? מה הרגשת? מה הוביל אותך?

כל אחת נוגע בה משהו אחר, ומהמקום הפנימי תלמדי משהו על עצמך ותקחי הלאה כשיעור לחיים.

אבל העיקר לדעתי, הוא בעבודה לשחרר ולהנות כמה שיותר משאר האירוע.

הגעת, לא היית בפתיחה. לנסות למצות את מה שנשאר כמה שאפשר.

שתהיה חופשה נעימה ובהצלחה בחטיבה!

רק הזמן מרפא את האכזבה הזו

מקווה שאת כבר שם

הדבר היחיד שעוזר לי זה חיזוקון באמונה

הקב"ה תיכנן לך את האכזבה הזו

בעלך לא היה יכול להזיק אותך אם לא הגיעה לך ישירות האכזבה

זה בטח במקום איזו עוגמת נפש אחרת יותר גרועה (כמו נניח שהילד היה שוכח את הטקסט וכל הערב שלו ושלכם היה נחרב)

חיבוק לאכזבה

אבל. אולי מישהו צילם? ותוכלי לצפןת בו גם בדילאיי?

ובסוף..... מה שחשוב זאת החוויה של הילד.... בטוחה שהוא היה בעננים. ואבא היה זה גם מהמם...

עזר לכתוב את הדברים. ואחר-כך לקרוא את כולכן. ב''ה עבר  לי מאז... 

תודה שהייתן איתי. ממש מרגש שאתן לוקחות את הזמן לכתוב למשהי שאתן לא מכירות.

אבל עדיין כדאי להתכונן לסיבוב ארוך...

בסנטר 1 יש גם כמה חנויות - מודסטי, קמיליון ועוד כמה, שכבר לא זוכרת את השם. בתחנה המרכזית יש גם כמה חנויות, אבל נדמה לי שפחות.

אולי אפשר להזמין, ולמצוא מישהי שרק תנפח ותעצב.

את יכולה לקנות ערכה ולעצב לבד

זה ממש פשוט, ממליצה לך לקנות הרבה לפני הבת מצווה ולנסות לראות אם את מצליחה, זה לא קשה

ואז בבת מצווה עצמה יהיה לך יותר קל

את יכולה גם לבקש מחברה/אחיינית או גיסה צעירה שתעשה את זה

בדרכ הם מאוד אוהבות, במיוחד עכשיו בחופש  ובאמת זה פשוט

במסיבה עשו שער מבלונים... הגננת אמרה שהיא קנתה את זה בסטוק ב20 שקל לעמוד. אני לא יודעת איך היא חיברה מלמעלה והיא "השחילה" על זה בלונים... יצא מהמןם!

אפשר לקשט בבדים יפים, ולהשקיע בעיקר בניראות של השולחנות. צריך ידיים טובות בשביל זה, אבל לאו דווקא מישהי מקצועית. (בבת המצווה של הבת שלי שכנה מדהימה באה לסדר ולקשט את האולם - היא אוהבת את זה וטובה בזה, ועשתה את זה בחינם...)

אני בעד להשקיע בדברים שנשארים - המזכרת, למשל. וכמובן, בכיוון הרוחני של הנערה הנכנסת בעול מצוות...

אמא שלי קבוע הייתה משתפת אותנו בעיצוב ועושה משהו כזה-

שולחנות עם מפות עליהם בצבע שהחלטנו מראש

בלוני הליום (לא סידור בלונים) במרכזי שולחן בערך 4-3 לשולחן בצבע תואם

צלחות חדפ יפות בצבע שמתאים להכל כמובן

וככה עורכים

אפשר להוסיף מזכרת נחמדה ויוצא ממש ממש יפה

בנוסף תלוי באולם אם יש עמודים אפשר לתלות סרטים יפים מסביבם וכו

עם קצת דמיון וטעם אפשר לעשות דברים יפים מאוד מאוד

נ.ב

אפשר לקנות משיין מספר 12 גדול של בלונים ולהעמיד בכניסה צריך לצאת גם לא ממש יקר

שכולל השכרה של קשת לתליית בלונים ושל משאבה לניפוח, וחבילת בלונים, הכל ביחד עולה כ50 ש"ח.

לא יודעת אם זו הרמה שאת מחפשת שאו שאת מדברת על משהו רציני ומפואר יותר.

אם מעניין אותך פרטים, את מוזמנת לפרטי...

לא מאוד זול, אבל יחסית בסדר.

ובמקס סטוק באמת יש גם כל מיני דברים, לפעמים גם דברים מיוחדים.

ואם יש לך זמן ואפשרות להזמין מחו"ל - אז באמזון יש מגוון רחב ויפה ודי זול (לא כמו האתרים הסיניים, אבל יותר זול מארט דיפו).

יש גם את הובי (בירושלים, לא יודעת אם יש בעוד מקומות, יש להם גם אתר) - חנות כיפית, אבל יקרה...

אנסה להגיע למקסטוק

ואסתכל באמזון אם יש דברים שאני מחפשת ומה המחירים.

תודה 

את מחפשת עבור עצמך? איזה סוג של חומרי יצירה ולאיזה סוג יצירות, להתנסות וכיף או משהו שאת רוצה שישאר הרבה זמן?

כדאי לדעת שיש דברים שעדיף להשקיע בהם קצת יותר והרווח בטווח הארוך יהיה משתלם וגדול יותר. גם לעניין איכות היצירה וגם לאיכות החוויה היוצרת, כי זה מבאס שבגלל חומרים היצירה לא יוצאת טוב, ואז מעדיפים לוותר על זה במקום להמשיך להתנסות ולפתח יצירתיות. מניסיון, יש חומרים מסויימים שהמחיר הזול שלהם לא שווה את ההשקעה בהם כי הם לא איכותיים או לא טובים, ואחרי שימוש אחד שניים כבר לא עובדים כמו שצריך.

אם תרצי להתייעץ על דברים מסויימים, ויצא לי להשתמש בהם, אשמח לשתף בניסיוני. 

לילדים

אבל לא רק דברים זולים, כן הייתי רוצה לקנות להם חומרים שיוכלו ליצור יצירות חופשיות בבית.

חשבתי גם על רקמה לבת שלי ואם יש לך עוד רעיון לגיל 9 אשמח לשמוע.

בחנויות שמתמחות בתחום היצירה

מקסטוק זה ליצירה מאוד כללית

אבל אם אני מתכננת ליצירה בתחום מסויים אז מעדיפה לרכוש בחנות לפסיפס את החומרים (באליאקספרס יש גם צורות מעניינות של חתיכות קרמיקה)

באליאקספרס יש קיטים(מארזים) מאובזרים באופן מקצועי של רקמה והמחירים ממש זולים ביחס לקיטים בארץ

סריגה בחנויות מתאימות

אפשר לרכוש נוקדנים באליקאספרס וקנות צבעי אקריליק לעשות מנדלות מנוקדות

וכאלה אם תוכלי יותר למקד אם זה הכיוון בדיוק אז אתן יותר רעיונות..

דברים נוספים שקניתי זה חרוזים כאלה שמגהצים - קניתי באליאקספרס כמות גדולה + משטחים לשים עליהם את החרוזים + מגהץ קטנטן שהילדים יכולים להתנהל איתו לבד (תלוי כמה הם קטנים...) + דוגמאות לשים מתחת למשטחים של כל מיני רעיונות ליצירה + פינצטות שיהיה קל לשים את החרוזים.

ממך נשמע שהבן פחות מתוסכל מזה... צריך לנסות להתנתק מהילד שבנו שמדבר, ופגוע ... ולראות בכאן ועשיו עם מה צריך להתמודד....

לא כדאי לקחת את זה למקום של עלבון, טובים ופחות טובים יש בכל מקום והמדדים של ישיבות לא נקיים מאינטרסים, ככה שאי קבלה לא באמת אומרת משהו.

לגבי בן, אולי זה לטובה , שלא ישוו אותו לכל בני משפחה שלמדו שם קודם.

לדעתי, חלק רציני מעניין אולפנה/ ישיבה טובה זה מיתוג ושיווק מוצלח.

גם באזור שלנו פתחו חטיבה לבנות שאמורה להיות תורנית יותר. בפועל חצי משנתון של הבת שלי שהלכו לשם די הורידו חצאית כבר בכיתה ח' ואלו שלא, היו נשארות דתיות גם באולפנה רגילה.

אז הם גם לא מקבלים את כולן ומבקשים תשלום פי שתיים מאולפנה אזורית , כל הדבר הזה כביכול אומר שהם שווים יותר. אבל בפועל רמה לימודית שם נמוכה יותר, רמה תורנית אותו דבר, אין שום מעטפת שיש במקום גדול , כך שאם בוחנים לעומק , אין אפילו יתרון אחד ללכת לשם. 

גם אנחנו חווינו וחווים דברים דומים עם הילדים שלנו

ב"ה לנו עצמנו אין חוויות עבר כאלו (אף שחוויתי את זה עם אחים שלי), אבל זה עדיין מתסכל נורא וגורם לנו לחשוב שאולי משהו "דפוק" בנו... (וזה ברור לנו שלא! עם ילד אחד ידענו מראש שיהיו קשיים, ועם האחרים זה פשוט היה רצף של נסיבות לא מוצלחות... אבל עדיין - התחושה הקשה הזו )

מאחלת לכולנו שילדינו ימצאו את המקום המתאים ביותר בשבילם, ושבאמת נראה בחוש איך הוא מתאים להם ומקדם אותם ❤️

ישיבה או אולפנה נחשבת או לא נחשבת , בעיניי היא לא מכובדת ומבזה. כשיבוא משיח נראה לי שנפסיק עם הרשימות.

ראיתי הרבה יוצאים בשאלה בישיבות טובות וצו"לניקים בבתי ספר אזוריים.

ובסוף צריך לזכור שהרשימות האלו מנוהלות לא על ידי בשר ודם, אלא עד ידי הקב"ה והילדים הולכים למקום שהוא הכי טוב בשבילם. 

מוכר ככ

לצערי

רק להתפלל שיהיה להם טוב במקום שיהיו

חיבוק!!

ה' יעזור לשניהם למצוא את הדרך שלהם בצורה הטובה ביותר!

לגבי הבת, אין דרך להתעקש ולערער באולפנה?

בעין מבחוץ תכלס זה הזוי הקנאה ושנאה שזה מכניס...

אולי תנסי לקחת את זה למקום של ככה הקב'ה גילגל את זה וזה לטובתו וטובתכם...

כמובן אם המקום השני הוא טוב

אם החבר הזה מתנשא עדיף שייפרד ממנו עכשיו ולא יימשך אחריו לתרבות רעה, גם אם היא עטופה בצלופן של רוחניות אבל מבפנים היא הרסנית ולא בריאה....

זה גם יכול להיות שיעור בענווה ובהסתכלות על זה שמה שמשנה באמת זה רק איך הקב'ה רואה אותנו...

כמובן קל להגיד קשה לעשות

אולי אבל זה יכול להיות כיוונים מחזקים...

בכל מקרה חיבוק גדול

ואת נשמעת אמא מדהימה שככ רגישה לבן שלה

חושבת עליו המון...

בע"ה תגיעו למקום הכי טוב לכם ובדרך טובה ונעימה!!

קודם כל שתדעי שאת ממש מדהימה! איזו מודעות עצמית יש לך!!!

באידיאל - אני בעד שיהיו רק אולפנות וישיבות אזוריות , שכל החברים מאותו אזור הולכים אליהם יחד,

זה נראה לי הרבה יותר בריא לנפש הנערים חינוך הטרוגני, אבל זה גם יפתור את בעיית "קבלת תשובה שלילית בגיל צעיר." חבל שהילדים צריכים בכתה ו' להתמודד עם זה.

אבל גם אחרי השלב הזה בחיים  אנחנו מקבלים תשובות שליליות-בחיפוש שרות לאומי/ צבאי, בשידוכים, בדירות ( פעם קיבלנו תשובה שלילית מבעלת דירה להשכרה😃) , ואחר כך עם הילדים כמו שכתבת שההסטוריה חוזרת שוב.

ולכן נראה לי שזו עבודה קשה שפוגשת אותנו בהרבה תחומים בחיים, לדעת לקבל נכון תשובה שלילית- זה לא ציון , זה לא דחיה , זה לא דרוג הערך שלנו, זה בסך הכל ציון דרך משמיים שזה לא המקום המיועד לנו.

בהצלחה רבה!!! שבעז"ה ינחה אותכם בשמחה לדרך הנכונה!

תחושות לא נעימות.

אני זוכרת שהחוויה שלי בתור ילדה היא שההורים שלי נתנו לנו את ההרגשה שאנחנו מדהימים ונפלאים והמקום שנהיה בו יזכה בנו (גם בבית ספר, באולפנה בשירות לאומי) וגם כשהיו לי תחושות לפעמים של מה אני שווה או ששמתי את הערך העצמי שלי נתון להחלטת מוסד כל שהוא, הם עדיין האמינו בזה. כי העין הטובה הזאת היא האמת. זה לא קלישאה או ניחומים מזויפים.

אני באמת מדהימה ויש לי הרבה מה לתרום לעולם

לכן זה מצוין שאת מסתכלת על הבן שלך ואומרת שהוא ממש על רמה. כי זה נכון! הוא על רמה ואת אמא שהשקעת בו במסירות ובאהבה ועשית את זה בצורה מעולה! איזו אמא אלופה!!

למי אכפת מהמוסדות? הם מכירים אותו ? הם עברו איתו שלב שלב? הם יודעים את כוחות הנפש שלו ולמה הוא מסוגל?

ממש לא. וזה בסדר, לא שופטים את הבחירות שלהם כי אפשר לעשות טעויות במיוחד במקומות גדולים שצריך לשפוט על סמך ריאיון מהיר וציונים. אז מה?

עכשיו, כשיש לך את הרגשות יותר מסודרים בראש ובלב, אפשר לחשוב מה האפשרויות-

או לערער על ההחלטה (הרבה אנשים שאני מכירה עשו את זה ועזר להם)

או לחפש מקום אחר שעונה על הקריטריונים.

הבת שלך היא לא אחת מ... היא צריכה מקום שמתאים ספציפית אליה,

שווה לחשוב איזה מקומות יכולים לתת מענה

ולגבי הבן- כתבת שהוא דווקא מרוצה ושמח, איזה יופי! הוא הבין את העניין, הוא לא משליך את העצמי שלו לפי מה שיגידו אחרים לא משנה כמה רשמיים וסמכותיים הם יהיו.

לחזק את המקום של העין הטובה של הראות הפנימית האוהבת והמחבקת ולהגיד לעצמך כמה גדלת מאיפה שגדלת וכמה ה סובב בהשגחה שתהיי איפה שאת היום, את הכי טובה שיכלת להיות! לחשוב מה היה אם ומה היה אם זה ממש לא מקדם. עכשיו יש מציאות, כמה את טובה ומוערכת במציאות ואיזה ילדים טובים ויקרים יצאו לך מכל מקום שבו הם יהיו בעז"ה.

יש סיבה שאומרים לכם למה הוא לא התקבל?

ולגבי הבת אויש מבינה מתסכל מאד

היא התבאסה מאוד וגם נפגעה. דיברנו על זה ואמרתי לה שאנחנו עושים את הבחירות שלנו אבל ה' מכוון אותנו בבחירה. וכשה' סוגר דלת אחת, כנראה שזה פחות טוב לנו לעבור בדלת הזו, והוא פותח דלת אחרת, שיותר טובה לנו. גם סיפרתי לה על עצמי כמה דברים מהעבר שימחישו לה קצת איך ה' סולל לנו את הדרך.

זה הרגיע אותה. עדיין לא הבינה למה לא התקבלה. אבל הדבר היחיד שהעלינו על דעתינו זה משהו- שאמרתי לה שאם זו הסיבה באמת, אז כנראה שצריך לשמוח שלא התקבלה...כי מי רוצה ללמוד במקום שככה רואה אותה וככה רואה את הדברים...והיא הסכימה איתי.

אולי זה כיוון מחשבה שיעזור לכם גם.

בהצלחה!!

ואני בכלל לא סובלת את כל הסיפור הזה שילדים בכיתה ח' צריכים "לשווק" את עצמם בראיונות ולחוות דחיה ותסכולים כאלה. מטופש בעיני לגמרי. למה אי אפשר שכל אחד ילמד במוסד שקרוב לביתו וזהו. יחד עם כולם, בלי כל מיני וריאציות וניואנסים של סגנון כזה או אחר או קצת ימינה וקצת שמאלה מהסגנון של ההוא וההיא. 

כל מה שאמרתן, לגבי הערך העצמי, ההכוונה של הקב"ה, שהכל לטובה ועוד, אני יודעת את זה בשכל ובאמת מאמינה בזה לגמרי!!! וזה גם מה שאני אומרת לילדים שלי. ועדיין במקום עמוק, הנפש שלי עוד לא לגמרי שם... ואני נפגעת.. אולי זה לא ממש פגיעה אלא יותר דאגה עמוקה ותקוה שהילדים שלי לא יפגעו..

וכן, גם עצובה ומתוסכלת שילדים בגיל הזה צריכים צריכים לעבור את מסע השיווק הזה... כל כך קיוויתי שעד שהילדים שלי יגיעו לגיל הדברים יראו אחרת ויעשו בצורה טובה יותר..

בכל אופן, בע"ה שיפרחו ויגדלו בכל מקום שבו יהיו.

תודה לכולכן, טוב שיש את המקום הזה לפרוק קצת..

שבת שלום!

והגיע הזמן שהאולפנות והישיבות יפסיקו עם הסינון החסר היגיון הזה.

רוצה לספר שהבת שלי לפני כמה שנים היתה תלמידה די גרועה, היא בחורה מאוד חכמה, אבל לא עיניינו אותה לימודים והיא לא השקיעה. בכיתה י' היא הרגישה שהרמה התורנית של האולפנה שלה זה לא הרמה שהיא רוצה להיות בה. היא חיפשה יותר עומק. אז היא הלכה לבדוק אולפנה ממש קטנה שקרובות משפחה לומדות שם וידועה ברמה תורנית גבוהה. ובאופן מפליא ממש היא לא התקבלה. כמובן שלא עניין אותם המלצות, ראיון, כלום... רק על התעודה הם הסתכלו. הבת נשארה באולפנה שלה, סיימה בגרויות עם ציונים ממש גבוהים, כי בסוף לקחה את עצמה בידיים והתחילה ללמוד. המורות והמנהלת שהיו לה עפו עליה ממש. האולפנה שבה לא התקבלה, פספסו ילדה מהממת עם יכולות גבוהות בכלכך הרבה תחומים ובחרו להשאר עם כיתה קטנה ולפי מה ששמעתי מקרובת משפחה, לא כלכך מתפקדת לימודית. 

תוך כדי בת אחרת שלי, כמובן עם תעודה של ציונים ממש גבוהים התקבלה לשם ולומדת שם. האמת שבגלל התעודה המעולה שלה וגם הדוסיות שלה, היא התקבלה לכל המקומות שאליהם נבחנה. לצערי יש לומר, היא בחרה ללמוד דוקא באולפנה הזאת, שאחותה לא התקבלה אליה. האמת שחוץ מזה שנפגעתי בשם הבת שלי הגדולה יותר ולכן קשה לי עם האולפנה הזאת, אני גם ממש לא מרוצה מכל מיני דברים שם. ואני אומרת לעצמי שטוב שהבת הגדולה נשארה איפה שהיא היתה ולא עברה. הבת השניה אוהבת להיות באולפנה הזאת אז אני משתדלת לשתוק ולא להעביר יותר מידי ביקורת על האולפנה. כנראה ששם היא צריכה להיות. לא תמיד אנחנו מבינים את הדרך שצריך לעבור. אבל משתדלים לעשות הכי טוב איפה שנמצאים.

מין משחק התגוששות, שמצמידים את כפות הידיים אחד עם השני ודוחפים, תניחי לו לדחוף אותך (עם מאמץ) ולהפיל אותך לספה.

גם מלחמת כריות מאד משחררת, את יכולה להגזים ולהעמיס פנים שאת נופלת מעוצמת הפגיעה של הכריות.

(חשוב לי לומר שאני לא מדריכת הורים או משהו בסגנון אז תבחני את הדברים מול מה שאת יודעת ומה שמתאים לך.

מה שכן הדברים נכתבים קצת מניסיון חיים ולמידה עצמאית, אז אולי משהו ממה שאכתוב יתאים לך, יועיל ויכוון.)

***

ממה שאת מתארת נשמע שאולי הוא מתוסכל וחסר אונים. ובעיקר זקוק לכלים שיעזרו לו להתמודד עם מצבים שהוא מרגיש בהם במצוקה, וכלים להצליח לווסת את הרגש שמתמודד איתו. עבור ילדים רגישים זה עוד יותר משמעותי לתת להם את הדרך לבטא את עצמם נכון ובצורה מווסתת ובמרחב בטוח עבורם.

ניסיתם לדבר איתו לפני שמתרחשת סיטואציה כזו?

עשיתם תצפיות משלכם כדי להבין מה הדברים המסויימים בסיטואציה שמביאים אותו להתנהלות הזו? מה הוא מרגיש שם שמעלה בו צורך להתגונן?

הייתי מנסה ללמוד את השורש, מהתבוננות מהיזכרות במצבים שבהם זה קורה, ואז יחד איתו מתוך הקשבה ואהבה לנסות להבין מה גורם לו להרגיש ככה, באיזו עוצמה הוא מרגיש את זה (אפשר להיעזר בסקאלה עם צבעים), אם יש משהו שעזר לו בעבר להירגע, אם היה רוצה שתחשבו יחד על איך אפשר לעזור לו, תלמדו אותו יחד איתו ותעזרו לו ללמוד את עצמו.

ככה הוא גם מבין מה הוא מרגיש, באיזו עוצמה ולומד כלים לעזור לעצמו שמתאימים לגבולות של הבית, מה כן אפשר לעשות ומה לא.

אפשר גם לחפש טכניקות להרגעה ולהפגת מתח שיכולות לעבוד עם ילדים והוא יבחר מתוכן בכל פעם מה שעוזר לו, ואם יבקש אתם שם לעזור ולכוון ולתת מרחב למידה בטוח עבורו.

מה שעולה לי בראש:

להציע חיבוק או ללכת איתו למקום רגוע ועם פחות גירויים עבורו, לקחת צבע ולצייר מה מרגיש על דף, לדחוף את הקיר בשתי ידיים חזק, לקפוץ במקום ולנער ידיים או לעשות פעולה שדורשת ריכוז בשתי פעולות גופניות בו זמנית (ידיים ורגליים), לנפח בלון (או טכניקות נשימה) ומאמינה שיש עוד בחוץ שמפרסמים מדריכי הורים וכדו'.

ובגלל שציינת שהוא מאוד רגיש כותבת כאדם רגיש מאוד, שיודעת שלפעמים הרצון להימנע להימנע מקונפליקטים גדול מהצורך להביע אסרטיביות בכל הקשר שהוא. גם כי זה מציף וגם כי האופי שואף הרמוניה ויש רצון להיות בסביבה תומכת ובטוחה. מה גם, שאנשים רגישים מושפעים יותר מהתגובות של הסביבה שלהם, וזה עלול להוביל למקום של ריצוי. מי שיכול לעזור שם זה ההורים והמבוגרים שסביבו, הם אלו שיכולים לתווך ולתת הרגשה של ראויות בצורה נכונה שתגדל אותו ותיתן לו כלים להתמודד עם מצבים כאלו, גם בבית וגם בחוץ.

(גם אמרת בכור, אני לא יודעת איך זה אצלכם, אבל לפעמים החוויה של הבכור הרגיש היא שבגלל שהוא גדול הוא צריך לוותר לקטנים יותר, להבין אותם, להתחשב בהם וכשהוא מביע רצון שסותר רצון של קטן או דורש ממנו לוותר על שלו, הוא מרגיש שהולך לאיבוד... ולא רואים אותו).

שולחת לך במסר תוכן של מייל שקיבלתי היום, שבדיוק נוגע לשאלה שלך ואיך אפשר להגיב.

לא יודעת למה עולה לי פתאום לראש אפשרות להוציא מתח מהגוף ע''י מעיכה או לישה של פלסטלינה/כדור פלסטיק נמעך שהוא קשיח או כדור ספוג שאפשר לזרוק על הקיר, או לתוך סל מסויים ולהגיד לו לדמיין שכל זריקה או מעיכה הוא מעביר את הרגש לכדור ומוציא אותו החוצה ממנו ואז כשנרגע יכול לבוא ותבינו מה אפשר לעשות.

שמעתי אתמול מישהי שאמרה שכל רגש נמצא אצלנו 90 שניות ועובר. אם נכיר בו ונגיד אני מרגיש/ה ... ונתבונן ברגש בלי להילחם או להתכחש אליו, הוא יעבור. אולי יהיה בידע הזה כדי לעזור בניהול זמנים בפעילויות ההרגעה או בהבנה שזה עובר מהר עם עבודה נכונה.

מכיוון שאנחנו מודעים לרגישות אנחנו דווקא כן מכוונים לאסרטיביות בין האחים ולכולם יש מקום להבעה בלי להתחשבן ולהתחשב אלא שיהיה ביניהם הרמוניה ולא כוחנות וזה עובד

אבל יש תקופות לילדים וזו תקופה של מעברים אצלו למשל מסיים גן ומתחיל בית-ספר

בתקופות כאלו הוא יותר מועד להתנהגות כזו

יום יבוא בע"ה ואתייעץ על איך עושים את זה, ואשמח ללמוד גם כן .

ונכון, מעברים באמת דורשים יותר תשומת לב והרגשה שרואים אותנו ושיש לנו כלים מתאימים לנו להתמודד. ומעבר מגן לבית ספר זו באמת קפיצה גדולה, ובמיוחד בתקופה הזו ובמצב של עמ''י זה גם משפיע על ההרגשה בלב ובנפש.. ופרידות.. וסיום של תקופה.

והוא הראשון שעושה את המעבר הזה.

כותבת שאלות כי זורמות ממני משום מה, תרגישי בנוח לא לענות עליהן: ויש לכם זמן שלכם רק איתו לקראת המעבר המשמעותי הזה? לשמוע איך מרגיש? איך אתם יכולים להיות עבורו שם?

לא יצא לי לחשוב על זמן כזה וטוב שהעלת את הרעיון..

אנחנו בעצמנו בין מעברי דירות ומילואים תוך כדי...

כתבתי ולא ידעתי מה כתבתי.. שמחה שהקשבתי לעצמי וכתבתי למרות שלא הבנתי למה זה עולה בי.

נשמעת תקופה שגם את צריכה חיבוק גדול וזמן ממלא עבור עצמך לקראת המעברים של כולם והמילואים...

שולחת לך חיבוק כזה מפה, מלא אהבה וכוחות ועצה טובה ומחזקת ומשמחת מתוכך לכל מה שאת צריכה בתקופה הזו🤍

את אישה ואמא אלופה!

שאפשר להרביץ לו.

חשוב מאוד לתת לכעס לצאת.

את לא מעודדת אלימות ככה, את נותנת לו לשחרר באופן בלתי מזיק. עדיף שירביץ לדובי מאשר שיהרוס דברים בבית.

אנחנו לפעמים נותנים לו להירגע בחדר לבד. (לא תמיד זה עובד/הוא מסכים)

ואפשר במקום לנהל שיחה נקודתית על מה שקרה הפעם, לנהל שיחה כללית על מה שגורם לו להגיע לקצה - עם הרבה חמלה והזדהות - ולבקש ממנו שיציע רעיונות להתמודדות במצבים כאלו. גם אתם יכולים להציע רעיונות, אבל חשוב שזה יבוא ממנו, כי כך הוא יפנים אותם יותר.

ואפשר להמציא איזו מילת קוד כזו שאתם אומרים בקול כשהוא מתחיל להתרגז - משהו שיזכיר לו את הרעיונות שלו להתמודד עם הכעס בזמן אמת.

האמת שאני זוכרת שההורים שלי נתנו פעם לאח שלי בשעת כעס לשבור צלחות שהם רצו להיפטר מהן, אז אולי זה דווקא לא רעיון כל כך רע למצוא דרך "אלימה" לפרוק את התסכולים...

אבל אולי במקום שק אגרוף אפשר לקנות טרמופלינה קטנה, שעליה הוא יקפוץ כדי לפרוק את הזעם. או משהו בסגנון...

בזמן רוגע לחפש שיטות שיכולות לעזור להירגע ולהכין לו קופסא ששומרים בחדר שברגע האמת מזכירים לו שהיא קיימת ומציעים לו ללכת לבחור מתוכה משהו מרגיע.

שמים בקופסאות נגיד בר בצק, כדור כח למעוך או קוצים תחושתי כזה, בועות סבון לנשוף עושה טוב, דפי צביעה, דובי, מה שהוא אוהב.

אגב אם כבר אתם חושבים לתלות סל איגרוף, הייתי מציעה לתלות גם נדנדת ערסל-בדכ מאוד מרגיע כשעטופים בפנים כמו במחבוא.

ללמד אותו (בזמן רגוע) טכניקות להרגע כמו ללכת לחדר להרגע/ נשימות/ לשתות משהו

להסביר מה לא ניתן לעשות בזמן כעס (לזרוק/ להזיק)

להסביר שבזמן כעס קודם נרגעים (לבד) ואח״כ מלבנים את העניינים

שק איגרוף זה סבבה, אבל לא באמת צריך אביזר כדי ללמוד לשלוט על כעס.

אל תשכחי שזה צריך להיות משהו שהוא יתחבר אליו ולאו דווקא את  .

שהרבה מדריכי הורים ממליצים עליו.

אלימות זה לפגוע באנשים/חיות/ להרוס חפצים.

שק אגרוף הוא חפץ ייעודי שנוצר לשם כך.

שמעתי רעיון נוסף- לקרוע ניירות או לצייר/לקשקש בצורה ש״מוציאה את העצבים״.

שאמא שלי פעם תלתה במקלחת גליונות ענקיים (של תכניות בנייה או משהו כזה) ואמרה לי שאני יכולה לצייר ולקשקש שם כמה שבא לי. הייתי כבר גדולה וזה די הצחיק אותי. היא בטח שמעה את זה מאיזה יועצת כזאת או אחרת. ודווקא עצבנות לא הייתה הבעייה אצלי. לא בטוחה שזה פתר משהו... אבל תמיד אפשר לנסות.

יכולה לתת קצת פרטים?

בכל מקרה תודה על ההתייחסות

בחשבון יש את האתר עשר אצבעות. כשיצא לנו לעבוד בו הילדים מאד אהבו.

רצים למשנה יש לך את כל העונות הקודמות...יכול להעסיק זמן רב...

ויש את קייטנת ''קיץ מחוץ לקופסא'' מכירה?

מכירה את הקייטנה מחוץ לקופסא..היה נראה לי שלא יחזיק אותו...

עשינו לוז למחר עם דברים שאוהב ובחר, מקווה שיהיה טוב החופש

על החוברות של מנחם מושקוביץ מעברית לאנגלית. נראות חוברות טובות (לדעתי הלא מקצועית). ממש זול. והעניין בהם הוא שהילד יכול ללמוד מהם לבד ללא כל סיוע של מבוגר (אם הבנתי נכון).

אני הזמנתי היום כך שעוד לא יצא לי להתרשם בעצמי.

אבל גם המורה של הבן שלי וגם חברה שהיא מורה לאנגלית המליצו על זה ממש!

יש לו אתר, אפשר להכנס ולהתרשם ואפילו להזמין חינם עותקים למייל.

ודיס המלצה ממש,

על ג'רוסלם פוסט. נכוונו קשות.