פורום אימהות השלב הבא (עמוד 12)

היא מדברת הרבה מתוך שינה, כולל לזוז ולהגיב כאילו היא ערה (אבל אני יודעת לזהות והיא מדברת שטויות כמובן...)

אולי זה לא אותו דבר, וגם קרובת משפחה שלי הייתה ככה כילדה וזה עבר עם השנים.

אבל בגדול אם הרופא לא נלחץ אני חושבת שגם אתם יכולים להיות רגועים.

לספר לה על התופעה שהיא תבין מאיפה זה בא ושזה נורמלי וקיים, אולי לתת משהו מרגיע כמו תה קמומיל,ובעיקר בעצמכם לא להילחץ.

אם מדובר בילדה גדולה (עשר ומעלה) אפשר בנוסף לשלוח איתה מסרק סמיך ושתסתרק עצמאית (אחרי שתראי לה איך עושים את זה). 

אחותי אמרה לי שהיא באופן קבוע בודקת יום כן יום לא, שזה פוגע ברבייה שלהם או משהו כזה.

וגם כשאני נלחמת בכינים לא תמיד בודקת יום יום, זה לוקח כמה שבועות (ושיער ארוך וסמיך) ובסוף עובר, בהנחה שלא נדבקים שוב במסגרות...

מיותר ולא יעיל לבדוק כל יום.

למשל,

מתוך האתר של שניידר "בכל שלושה עד ארבעה ימים"

(מעתיקה:

האם המסרק הוא כלי יעיל לטיפול בכינים?
המסרק הוא לא רק אמצעי אבחון, אלא גם אמצעי טיפול יעיל לזיהוי והרחקה של ביצי כינים חיות ומתות, ושל כינים בוגרות חיות או מתות. בשנים האחרונות גבר השימוש בסירוק בעזרת מסרק כינים כשיטה טיפולית יחידה בכינמת השיער, בשל כישלונות בטיפול התרופתי ותופעות הלוואי העלולות להתרחש בעקבות השימוש בתכשירים השונים. 

לפני הסירוק חשוב לחפוף את השיער, להוסיף מרכך ורק לאחר מכן לסרק. ההסרה המכנית מתבצעת בעזרת מסרק סמיך במשך 30 דקות, בכל שלושה עד ארבעה ימים, לאורך תקופה של שבועיים. הסירוק צריך להיות יסודי, על כל הראש ועליו להתחיל בבסיס השערה ולהימשך עד סופה. בסיום כל פעולה יש לבדוק כי שיני המסרק נקיות, וחשוב לשים דגש על האזורים שבהם הכינים נוטות להימצא.)

מתוך האתר של כללית:

"כאשר סירוק במסרק צפוף הוא האופציה האפשרית היחידה מסיבה זו או אחרת, יש לסרק את הילד מדי יומיים או שלושה ימים במשך כמה שבועות - עד שאין כינים וביצים. השיטה הזאת זולה, אלא אם משתמשים בשירותיהם של אנשי מקצוע: מספרות שמתמחות בהסרת כינים."

אני מעבר לטיפול גם שמה טיפות רוזמרין מאחורי האזניים ולא שולחת בשיער פזור.

אישית קניתי ספריי כזה בשם "כי-מט" ששמים מאחורי האזניים וזה מונע הדבקה. 

גם טיפול בחומר לא עושים כל יום, גם לא עם מסרק. אפשר לפצוע את הקרקפת ככה.

זה לא אמור להרוס כ''כ את הטיפול בתופעה.

פעם אחת מסרקים ממש טוב מכל הכיוונים (אני פשוט מסרקת עם הרבה מרכך, ולא שוטפת את השיער, משאירה ככה.)

ממשיכים לסרק עוד יום-יומיים באותה צורה בערך. עדיף גם בבוקר וגם בערב.

בשלב הזה רוב הסיכויים שכבר לא תראי כינים חיות. אולי ביצים בודדות.

ואז ממשיכים להסתרק שבוע-10ימים, בתדירות יותר קטנה, כל יומיים-שלוש. 

כמו הדרין ספריי למשל, זה יעזור

וגם תמצאי שיטה קצת יותר קלה עבורו, כי זה ממש ממש קשה לגברים

למשל אני שמה המוןןןן (חצי בקבוק) מרכך על שער יבש ואז מברישה קלות ואז סמיך

זה לוקח הרבה פחות זמן ודורש הרבה פחות שיתוף פעולה מהילדה

בהצלחה!

יודעת שזה מוגזם אבל מקל מאוד

אני מסרקת וממגרת וחומרים ועדיין המכה בעיצומה

איזה חוסר אונים

אבל אם מתאים לשתף אותו שיש לה מכת כינים עכשיו וצריך טיפול וסירוק וכזה

כמו שאם הייתה לה דלקת גרון היית משתפת אותו שהיא צריכה לקבל אנטיביוטיקה..

הוא אב בתחילת דרכו אבל הוא אבא שלה בדיוק כמו שאת אמא שלה, והוא בע"ה הולך לטפל בה עוד הרבה שנים.. אז טוב שילמד איך להתמודד עם התופעה 

מאוד יכול להיות שהיא נדבקת שוב ושוב, ואז זה באמת המכה הכי קשה. 

הבנתי מהאבא שיש לו גם חומרים. יש ביצי כינים שלא מתמגרות

זה ממיס את הדבק שלהם. איזו מלחמה מתישה...

ובאמת מתיש

אפשר גם להוסיף כמה טיפות שמן רוזמרין לקערה. גם עוזר.

אם כן, אז זה באמת לא קשור להדבקה חוזרת, ואם תתמידי עוד קצת כנראה שתחסלי את כל מה שנשאר.

אבל אם יש עדיין גדולות אחרי תקופה של טיפול מסתבר שהיא נדבקת שוב ושוב וממש חשוב לשים חומר שימנע הדבקה

ולצפות שישים לב לבד להכול...

נבקש שגברים לא יגיבו פה.

הוא טבעי והורג לגמרי את כל הכינים לאחר פעם אחת.

הכינים והביצים נושרות מהשיער אחרי שימוש בו.

זה מייתר את הצורך לבדוק כל יום

אני מגדל לבד את ילדיי ובשנה שעברה בתי היתה בגן ושם היה שמח בראשים של הילדים. אז כל יום היתה מלחמה עם זה. אין ברירה. לא תוכלי למגר אבל בהחלט תוכלי להגיע למצב סביר - שיש כינים או ביצים אבל ממש מעט.

וזה עדיף מלהתייאש. ככה הילדה נראית ומרגישה יותר טוב.

לכן נבקש מגברים לא להגיב בו.

יש תרסיסים מרחיקי כינים, אבל לא ניסיתי בפועל. (קניתי בשביל הבת הגדולה שלי, שנמאס לה להידבק מהקטנים סביבה, אבל היא אומרת שהריח שלו לא נעים לה עצמה...)

בעיקרון אין ברירה אלא לעכל שכינים הן חלק מהחיים... (וכן, זה סיוט בדיוק עכשיו אנחנו בסאגה בלתי נגמרת עם זה אצל הקטנה בת השנתיים... בדרך כלל תכשיר נגד כינים של הדרין וואנס עובד לנו, והפעם לא...)

עדיף בצמה או בצורה הדוקה, כמה שפחות יתפזר.

ולסרק מסרק סמיך אחרי אמבטיה באופן קבוע פעם או פעמיים בשבוע.

שמן אתרי רוזמרין/לוונדר דוחה אותם

זה לא הרמטי.. אבל בהחלט עוזר

(למעט פעם אחת שנדבקה בחופשת חנוכה מבני דודים)

כל בוקר מסדרת לה את השיער עם קרם סגול של סרגל. גם ''מדביק'' לה את התלתלים, וגם מונע כינים.

יש כמה חברות, לדוגמא סרקל,

ועם בשבוע לפחות לסרק לבדוק שלא נדבק.

אז זה יותר קל. גם לנקות וגם למנוע...

בגדול, בשיער ארוך עוזר לאסוף, ולבדוק מדי פעם מה המצב כדי לא להגיע לג'ונגל בראש בלי לשים לב. 

ואנחנו על מניעה כבר תקופה, אחרי שהסתבר שיש בכיתה של הבת שלי בנות שהחליטו שלא שווה לנקות את הראש (!!) ולבת שלי נמאס להידבק. 

אז היא שמה או את של לייף, או את של הדרין, למניעה, יש לו ריח חביב יחסית. 

ושווה לי את השקט הנפשי שלה. וגם נראה שזה עוזר. 

מונע לדעתי.

הבן שלי עם שיער ארוך ולא נדבק אפעם

אנחנו משתמשים בכל מיני שמפואים, ולרוב לא נדבקים אצלינו.

לנו עם עוד קצת אנרגיה

וחוץ מזה מתוק זה התמכרות

לא יודעת איך לייעץ 😒 אבל גם לי יש התקפות שוקולד בעיקר , משתדלת שזה לא יהיה יותר מפעם בשבוע

יש תקופות שמצליחה יותר להתגבר ויש תקופות שבכלל לא...

לפי התיאור שלך נשמע שאצלך זה אפילו גרוע יותר.

איך הברזל שלך? כשלי יש ברזל נמוך או לחץ דם נמוך אני מרגישה יותר צורך בשוקולד, כי הסוכרים שבו כנראה ממריצים את הגוף ונותנים כוח (מדומה).

וזכור לי שקראתי פעם שיש איזושהי פטרייה הקיבה שעלולה לגרום לצורך הזה במתוק, אבל לא יודעת מעבר.

בכל אופן, ממליצה לך לשאול על זה גם בפורום הריון ולידה, שהוא פעיל יותר. כי מה שאת מתארת לא קשור דווקא לגילאים של הילדים שלך, ויכול להיות שגם נשים "צעירות" יותר התנסו בזה.

בהצלחה ואשרייך שאת מחפשת פתרון!

ממש בהדרגה לעבור למתוק שהוא בריא. שום דבר לא בריא כשהוא יותר מידי, אבל עדיף על סוכר .

אם את מכינה לבד אז להמיר את הסוכר בעוגיות למייפל טבעי/סילאן טבעי. לאכול יותר פירות ואם חייב שוקולד אז יש שוקולדים בריאים יותר, עם אחוזי קקאו גבוהים. אפשר להכין דברים מתוקים וטעימים מתמרים ואגוזים. יש מלא מתכונים באינטרנט. שייקים עם פירות ממש כיפיים בקיץ.

אני מכינה גם ארטיקים עם פירות בנינג'ה,הילדים ממש אוהבים אז זה וגם אני.

חוץ מזה פעילות גופנית עושה פחות חשק למתוק ויותר חשק לבריא אז מומלץ .

חוץ מזה יש היום טיפולים נפשיים גם להתמכרויות למתוק. אישית אם זה קורה לי אני משתדלת לחשוב למה זה קורה לי? מה באמת חסר לי ומה אני מנסה לקבל פה דרך האוכל ומנסה למצוא את הפיצוי לעצמי במקום אחר. יותר ממלא את הנפש מאשר את הגוף. זה לא תמיד קל ודורש לפעמים חפירה רצינית. מה באמת אני מרגישה? מה באמת הייתי רוצה עכשיו?

חוץ מזה לדאוג שאוכל שאני לא רוצה שיגיע אלי, לא יכנס הביתה בתור התחלה. לא להעמיד את עצמי בניסיון שאני לא יכולה לעמוד בו. וכן לדאוג שיהיו בבית דברים שאני אוהבת שכן טובים לי באמת. זה כבר עושה חצי מהעבודה. רצוי גם לשלוח מישהו אחר לקניות וכמה שפחות לראות פרסומות של מזון לא טוב. זה מופיע בכל מקום, אז להמנע מזה כמו שגברים נמנעים מפרסומות לא צנועות.

כתבתי כל מה שעלה בדעתי, מקווה שעזרתי במשהו...

אני בהחלט עושה את הטיפים שכתבת..
סה"כ מאוד מודעת לתזונה.

אוכלת רק שוקולד 60 אחוז ומעלה...שותה מלא שייקים...גלידת פירות, עוגיות כוסמין וסילאן. 

זה לא מספק אותי והצורך לשוקולד ומתוק לא עוזב אותי.

חידשת לי שיש טיפול נפשי להתמכרויות.

חד משמעית אני מכורה, וזה מאוד עונה על צורך רגשי אצלי, אני יודעת.

את מכירה מישהי ספציפית??

תודה!!

נדמה לי שזה מאפיין חוסר בבי12 אם אני זוכרת נכון.

וחוסר בשעות שינה גם

וגם כמובן עניין של הרגלים...

תנסי לחשוב למה את נמשכת לשם? מה יכול להוות תחליף?

אולי להסגר בחדר עם משהו אחר כמו כוס שתיה קרה או משהו כזה.

אולי אפילו סתם לחת פסק זמן עם סרטון קצר

ולבחור טוב איזה מתוק יש לך בבית... מה שלא זמין לא אוכלים

לגבי עוגה במקום א.צהריים- כשרעבים מחפשים אנרגיה זמינה, אולי מכל הדברים דווקא הכי יעזור לך להתעקש על לאכול מסודר צהריים ארוחה משביעה. ורק בסופה לאפשר לעצמך משהו מתוק קטן

תנסי ותבדקי

הלוואי זה הבעיה ואז החשק העז יעלם.

תודה

אולי חוסרים?

אולי פעילות גופנית תעזור לך להתאזן?

ראיתי שאם אני דוחה את החשק למתוק אחרי שאני אוכלת אוכל "אמיתי" זה פחות גרוע.

כלומר גם אם זה אותה כמות, זה פחות בולמוס ואני לא מרגישה רע (פיזית) אחר כך.

ואם זה על בטן ריקה... לרוב זה פשוט בגלל שאני רעבה והגוף צועק.

אבל זה יכול להיות גם החשק שלך לתת מקום לעצמך, לפרגן לעצמך. שזה החשק הכי יפה העולם.

ואז צריך להקשיב לצורך הזה ולמצוא איפה עוד את יכולה לפרגן לילדה שבך ולאהוב אותה, לא רק בממתקים (וגם זה מותר לפעמים).

קצת זמן שקט עם עצמך, אולי לחזור לתחביב ישן. אולי להכין לעצמך אוכל טעים אחר שאת אוהבת או לשים דווקא את המוסיקה שאת אוהבת גם אם אחרים יעקמו את האף.

אהבתי מה שכתבת, כי זה לגמרי מהמקום של לפרגן לעצמי .

אהבתי את הרעיון למצוא תחביב ישן או משהו אחר לפרגן לי, אולי זה ימלא חוסר ואוריד מהמתוק.

תודה

בעיקר אחרי ארוחה כשבא לי משהו מתוק.

גם קניתי לי עוגיות ללא סוכר (יש בשופרסל, יש בניצת הדובדבן ובעוד מקומות). זה לא הכי טעים כך שמספיק לי אחד והולך לי החשק

כאילו הגוף מאותת לי שהוא צמא אבל אני לא קוראת נכון את הגוף ומפרשת את זה כצורך במתוק ואז אני בחיפוש אחרי המתוק הזה אבל אם אני רגע עוצרת ונותנת יותר קשב לגוף אני מבינה ששתי כוסות מים יותר יספקו לו את מה שהוא צריך (זאת תופעה קיימת אצל הרבה מבוגרים שאוכלים כדי לפצות על צמא במקום לשתות)

חוץ מזה, אני מניקה, זה גם קשור. אם את מניקה אז זה יכול להיות קשור לזה שצריך יותר אנרגיה...

ובהחלט עם ההנקה אבדה לי כל שליטה.

טוב לדעת שיש מעט קשר... תודה

ואולי לא

אישית אני גם מכורה חסוכר וכרגע לא בחרתי להתחיל להתמודד עם זה

אבל הרבה אנשים בסביבה הקרובה שלי היו במצב הזה ועברו תהליך להתנתק מההתמכרות, ולכן אני יכולה לכתוב מהנסיון שראיתי אצלם.

נקודת המוצא היא שסוכר זו התמכרות לכל דבר, וזה כולל כל סוג של ממתיק, כולל סילאן ודבש, וכולל פחמימות שהופכות לסוכר זמין לגוף.

כדי לנטרל התמכרות צריך לחתוך לגמרי את מה שמוביל אליה. כשמכניסים קצת הגוף רוצה עוד ועוד וזה מעגל שלא נגמר. ולכן צריך להרגיל את המוח בחזרה להסתדר בלי סוכר ולקחת את האנרגיה שלו ממקורות אחרים שנכנסים לגוף.  

הדרך שראיתי שעובדת זה להוריד לחלוטין סוכרים ופחמימות מהתפריט, לשבוע שבועיים לפחות.  במקום הסוכרים מכניסים המון מים, ירקות ירוקים, חלבונים שמשביעים.

זה קשה בהתחלה בטירוף, הגוף רוצה עוד מהחומר הממכר ומרגישים ירידה באנרגיה, עייפות, תשוקה אדירה למתוק ופחמימה. אבל אחרי שבוע שבועיים כאלה החשק למתוק יורד דרמטית. אח"כ אפשר להחליט איך וכמה להמשיך את התפריט. גם ההתארגנות הלוגיסטית לא קלה ואבל זה ממש עניין של הרגל.

יודעת שזה שינוי קיצוני באורח החיים ואני לא הצלחתי להגיע אליו. אבל ראיתי סביבי כמה וכמה פעמים שלנהל את המתוק באופן מדוד זו משימה כמעט בלתי אפשרי (מרגישה גם על עצמי שאם אני אוכלת קצת זה מייד מוביל לעוד קצת ועוד קצת.. בותקופות שאני מורידה בסוכר זה אוטומטית עוזר לי לאכול פחות), ובגלל שזה כ"כ ממכר הדרך של חיתוך טוטאלי היא בסוף הכי אמיתית ועוזרת.

תחשבי מה נוח לך לקחת מזה, כן מציינת שאני לא יודעת לגבי לעשות שינוי כזה לבד בלי ליווי, ואולי צריך איש מקצוע שיראה שהכל תקין בריאותית. 

אין ספק שבסוף זו הצמכרות
ורק הימנעות יסייע אבל קשה ממש כמו שכתבת.

אבל עם כל המתוק והשוקולד כבר לא יודעת מה הרסתי לעצמי....
איזה איש מקצוע?רופא?תזונאית?

ובעיני זה מדהים לתפוס בזמן את ההתמכרות

ולא להגיע לגיל 50 60 70 ולהתחיל לפגוש את כל התוצאות של זה..

כתבתי לגבי איש מקצוע כי האנשים שאני מכירה עשו את זה עם דיאטנית פרטית/ חלק מקבוצה.

תכלס לא נראה לי נורא לעשות את זה לבד, רק לשים לב אם יש איזה קושי ואולי לעשות בדיקות דם אצל רופא משפחה? אני לא מבינה בזה ולכן לא רוצה לקחת אחריות.

ובאמת יכולה לספר לך מהתקופות שניסיתי בעצמי שזה שחרור אדיר, פיזית יותר טוב ורגשית גם. אין את הצורך לחפש מתוק, לדאוג שיהיה משהו זמין בבית, אין את המצפון שאחכ..  

לפעמים דווקא הילדים עזרו לי להגביל את עצמי. 
הרי הכמות שאני מאפשרת להם נמוכה מזו שאני מרשה לעצמי. אז אם זה נעשה בנוכחותם, מבקשים גם. והגם שלהם מוריד את הכמות שאני יכולה לאכול (כי חלק נאכל על ידם) ומגבילה אותי (כי אנסה לא לתת להם דוגמא רעה...)

לא ברמה שאת מתארת, אבל כן בזמנים שהיה לי יותר מאתגר לעצור את עצמי. 

וודאי שלא בודקת כלום, הוא אדם מבוגר ואחראי לעצמו.

גם בגיל 14 לא ממש בודקת.

אני בקשר טוב עם הילדים וחלק משמעותי מחייהם והם מחיי, משתפת אותם והם אותי, לא בהכל אבל בהרבה דברים.

אני יודעת מה מצב הרוח שלהם/ מצב חברתי/ רגשי.

הורה שצריך לעקוב אחרי הילד, כנראה די מנותק מחייו.

יש ילדים שיותר פתוחים ויש שפחות,מנסה להתעניין.

מידי פעם מדברת על סכנות שיכולות להיות בכל מיני דברים,לפעמים הם טוענים שאני חופרת... אבל לא נורא.

אני חושבת שלהכנס להם לטלפון ללא ידיעתם,לבוא למפגש חברתי שלהם וכו... זה לא נכון, ויעורר רק הסתרה . פשוט לא יספרו לי דברים.

לבנים שלי אין טלפון חכם, יש מחשב עם רימון בבית, אז אולי זה עוזר קצת.

לאחת הבנות היה טלפון חכם מכיתה י, דיברתי איתה די הרבה על סכנות וממה להזהר, אם היתי נכנסת לטלפון ללא ידיעתה, זה היה משבר אמון רציני בקשר ביננו. אני לא עושה דברים מאחורי הגב.

אני מניחה שאני לא יודעת הכל, זה מבאס, כאמא יש רצון להגן עליהם ולדעת הכל, אבל אני אומרת לעצמי, שחלק מבנית הזהות העצמית שלהם , היא שיש להם דברים שהם לא רוצים לשתף בהם.

קרה ששיתפו אותי בכל מיני דברים.

נראה לי שגיל ההתבגרות זה ללכת בין הטיפות.

לשמר על קשר טוב , לא לחפור מידי, ולשמר על האמון.

נראה לי שמחקירות , מעקבים מאחורי הגב לא יצאו דברים טובים.

וקשר טוב, אמון ודיבור על סכנות של שתיה, אינטרנט, חברה מעורבת יעילים יותר.

ואני לא יודעת מהו בדיוק, אני אבדוק בהודעות בטלפון. אין אצלינו רשתות וכד'

אולי אני טועה. לא יודעת. אבל נכון לעכשיו מרגישה שבגיל 15-16 יכולים לעשות שטויות כי הם חושבים שהם כבר ממש בוגרים, והם לא.  

מגיל אפס לטפח קשר עמוק עם הילדים. להיות נוכחים, להכיר ברגשותיהם, להקשיב ללא שיפוטיות לעולמם הפנימי, לעיניינים בכיתה, לסיפורים ופרשיות. לעצור את הדחף לסיים עם הכיורים אחהצ ופשוט לדבר איתם, לפטפט גם על סתם דברים, לעבוד מגיל קטן על קשר ועל פתיחות.

נכון שטבעי להסתגר בגיל ההתבגרות, ולהתחצף, ולדבר מזעזע (ויייי איזה שבת היתה לנו עם הבחור), אבל מנגד קשר הוא כלי חזק שנותן עוגן לבית ובסופו של דבר מה שחשוב הוא מספר לך. 

בגבולות שלנו, ועם בירורים סביב המתרחש. 

להישאר כל הזמן בקשר, לשמוע על קשיים, מורכבויות, דברים שנתקלים בהם. 

(לפעמים התקלות שבחיים הם דווקא אנחנו והגבולות שאנחנו שמים...)

חשוב לי לראות סטטוסים שהילדה מעלה, למשל, ואם הייתי יכולה לראות גם של חברות שלה בטוחה שהייתה לי תמונה יותר טובה, אבל אם הן חסמו אותי בזה מן הסתם לא אטפל. 

כל הזמן לנסות למצוא איזון. וזה כל הזמן מורכב. הפער בין חופש ולתת להם לחיות, ללשמור עליהם ולדעת מה קורה ולעזור במקרה של דברים פחות טובים. 

הדוגמא שלך קשה. 

בחודש תשיעי תחשבי רק על הכוחות שלך...

לא תיגרם לילדה טראומה, אל דאגה.

אם את רוצה, את יכולה להגיד לה שאולי בחנוכה תרשי לה...

לק"י

בטח כשרואים שהילד ממש רוצה.

אולי תנסי להציע משהו אחר, כמו מסיבת פיג'מות עד שעה קצת יותר מאוחרת מהרגיל, ושהחברה תחזור הביתה?

או באמת להגיד שהיית רוצה לשמח אותה, אבל כרגע זה לא אפשרי. ואולי כמ חודשים אחרי הלידה תחשבי על זה.

אירחנו אצלנו חברים של הילדים רק במקרי "חירום" (בעיקר שבתות כיתה וכדומה). וזה לא היה לי קל... אני טיפוס שוחר פרטיות, וגם ילד זר שבא לביקור קצר מערער אותי... (משתדלת לעבוד על זה, אבל בכל זאת - אירוח סתם כך ללילה זה לא משהו שאעמוד בו כרגע)

תסבירי לה את מה שכתבת פה - שאצלכם הבית שקט בשעה מסוימת, ואם תישן פה חברה השקט הזה יופר, וזה לא מתאים לך בשלב זה של החיים.

וזהו, בלי נקיפות מצפון...

בע״ה יהיו תקופות אחרות ותהיי יותר עם כוחות ויזרום לך לארח חברה לישון. עכשיו זה זמן מורכב ורגיש בשבילך ולמרות שהיא מאד רוצה, זה לא מתאפשר כרגע. וזה בסדר… יש זמנים כאלה. אני מאמינה שככל שתרגישי שמותר לך לשמור על השפיות והכוחות שלך, למענך ולמען כל המשפחה אגב, כך היא תצליח יותר לקבל את זה יותר בקלות. שיהיה בשעה טובה ובקלות❤️

אבל בכללי אני חושבת שכדאי לאפשר לה

למה את צריכה לשים כיסוי או להתלבש שונה כשיש בת נוספת בבית אפ זה בן הייתי מבינה

אצלי הפריע לכבס כמויות של מצעים מכל החברים שישנים אצלינו אז הם מבקשים מהם להביא מצעים ובאמת לא מפריע לי שיביאו חברים כמה שבא להם

אנחנו לא מרשים להם לישון אצל חברים בכלל

לאחרונה בעלי התחיל לעגל פינות ולאפשר לבן 14 לישון אצל חברים

הבעיה של הרטבת לילה הרבה פעמים נובעת משינה לא מאוזנת (חזקה מדי). כך שאצלי הם פשוט לא שמעו את הזמזם ולא התעוררו וכשאני התעוררתי ובאתי הם כבר היו רטובים לגמרי. אז הבנתי שזה מעיר אותי ולא אותם ולכן זה לא פתרון.

הרעיון של הזמזם זה שהוא מחובר לתחתונים בתופסן ומתחת לחולצה מחובר בחוט לזמזם שמוצמד לחולצה קרוב לאוזן. כשיש רטיבות בתחתונים נסגר מעגל חשמלי והזמזם מצפצף.

אצל אחד מהילדים הוא לקח אחריות והיה מתעורר וזה לקח בדיוק 6 חודשים כמו שהם אמרו.

אצל השאר זה לא עבד בכלל. עם 2 מהם עבד הומאופתיה של בית מרקחת שנקרא רינה פארם (למוצר שלהם קוראים אנורין).

ועל ילד אחד גם זה לא עובד... הולכת לנסות טיפול אחר עוד חודש. נקווה שיעזור.

התכוונתי שמי שעשתה את השיטה איך עשתה, קנתה מהקופה את המכשיר או עשתה תהליך עם מרפאת הרטבה ששם זה ליווי פלוס השכרת מכשיר מהם...

אשמח לשיתוף לגבי אלה שלא עזר, הכוונה שמעולם לא התעוררו מהזמזם? אחרי כמה זמן החלטת להפסיק לנסות? 

ואצל זה שהצליח, איך החלטת להמשיך לנסות ל6 חודשים, כי ראית שיפור? 

והתכשיר של הומואופטיה, מה הכוונה עבד להם? באיזה גיל? כמה זמן לקחו? וכשהפסיקו לקחת? 

את הזמזם לקחתי מד"ר קושניר. לא זוכרת שהיה ליווי חוץ מהפעם שבאנו לקחת את המכשיר.

זה עבד בדיוק אחרי 6 חודשים אצל הבת שלי. אצל הבנים זה לא השפיע. פשוט לא התעוררו ועד שאני הגעתי לחדר כבר היו רטובים לגמרי. עד שהפסקנו.

לגבי ה-6 חודשים, זה מה שאמרו לנו אצל ד"ר קושניר. שזה לוקח בד"כ חצי שנה. אני באמת לא זוכרת כבר אם ראינו שיפור תוך כדי התהליך (למשל כמה לילות יבשים וכו'). 

לגבי ההומאופתיה - זה דורש התגייסות די רצינית כי צריכים לקחת את זה 3 פעמים ביום, הרחק מאוכל (15 דקות לפני ואחרי) ושעה רחוק מצחצוח שיניים עם משחה שיש בה מנטה. זה ניטרל לי את הבקרים והערבים עם צחצוח השיניים וכל היום רצנו אחרי זה. כל עוד הילד לא לקח את זה על עצמו אלא סמך על זה שאני מזכירה זה לא הלך כי אני עובדת הרבה שעות ולא תמיד נמצאת כדי להזכיר. אלו שלקחו ברצינות הצליחו. 

את מקבלת בערכה ראשונית 4 סוגים שונים של ספריי. המטרה היא לאזן את השינה של הילד שלא תהיה חזקה מדי כך שהרפלקסים לא עובדים. אצל הראשון זה עבד כמו קסם איך שהתחלנו. אצל השני זה לקח אני חושבת שנתיים של און ואוף עד שמצאנו את הספריי המתאים (מספר 5 כבר)  ועד שהוא לקח את האחריות על עצמו.

אם האחרון אנחנו כבר ניסינו את ספריי 6 (כל ספריי מנסים 3 שבועות ואז רואים אם היה שיפור או הרעה. אצלנו לא זז שום דבר) והילד התייאש.

הליווי הוא טלפוני. את מתקשרת לרוקחת ומתייעצת איתה לאן להמשיך.

את הגילאים אני כבר לא כל כך זוכרת.

לדעתי עם הזמזם הגיל היה 7.

עם הספריי הגיל היה יותר גדול (אולי 8 או 9) אצל אחד, ויותר גדול אצל השני (אולי אפילו 10-11). השלישי כרגע בן 9 וכלום לא עוזר. אין שום לילה יבש בכלל.

אשמח לענות על עוד שאלות אם יש.

בתכנית בליווי יש המלצה לתירגול שרירי רצפת אגן לעצור השתן באמצע הזרם, זה ממש לא דרך לחזק את השרירים, ואורולוגים מזהירים על זה שעלול להיות חזרת שתן לדרכים עליונות יותר ולהסתבך....

הוא לא רופא דר. אולי תואר ד"ר מלימודים. לא רופא.

אבל חשוב שציינת את זה!

 הכנת הבצק זה תלוי בך אם לעשות איתם ועם הרעשי רקע או להכין מראש והם רק יתעסקו

כנל ריקמה, אם יש לך שעה ללמד אותם את הטכניקה אז שעות הם יכולות לבד

ויסדרו בתבניות.

או לחלק לקבוצות ולהכין ארוחת בוקר. קבוצה אחת תכין סלט, השניה תכין טוסטים או תטגן פנקייקים. עוד אחת תכין סלט פירות לקינוח.

או לתת יצירה כלשהי חצי מוכנה כזאת והן רק יקשטו או ידביקו מדבקות.

אפשר להכין שרשראות מחרוזים.

או שרשרת מפסטה יבשה.

או שרשרת מביסלי...

להדפיס להן מנדלות אם הן אוהבות

הכנת כדורי שוקולד

משחקי קופסא

ציור על כוסות זכוכית עם עטי זכוכית זוהרים בלילה (9 שקל בשיין ל-6 צבעים) 

קישוט כוסות/ כריכה של מחברות במדבקות יהלומים

אוריגמי- קיפולי נייר/ קיפולי מפיות

אם יש חצר אז פשוט לתת להן כדור ספוג שישחקו, חבל קפיצה

אפשר להכין באולינג ביתי (לוקחים בקבוקי קולה ריקים וממלאים חצי במים שיהיה יציב)

ילדות בנות תשע.

מכינה איתן כמה סלטים לשבת, ואם ישאר זמן אז נכין פרחי אוריגמי לכבוד שבת. 

מכינה דברים שדורשים בעיקר חיתוך או שימוש בפומפיה, לא בישול וכד'. (אני אבשל סלק וחצילים לפני..)

אוריגמי הן ממש יכולות לעשות לבד- יש סרטוני אוריגמי מעולים של "רומיגמי"- היא מסבירה בצורה מצוינת ויש לה הרבה דגמים. פשוט מפעילים וכל שלב עוצרים עד שכל הבנות הצליחו, ואז ממשיכים

כל היום קילפו, חתכו, גרדו, מעכו, כתשו, ערבבו. נהנו חבל על הזמן וגם הרגישו סיפוק. אבל הייתי צריכה להיות איתם כל הזמן. 

איך היה לך מספיק קרשים סכינים ופומפיות לכולם?

איזה סלטים הכנת?

בקיצור אשמח לפירוט

כל ילדה הביאה קרש חיתוך, סכין, קולפן ופומפיה.

הכנתי סלטים שמצד אחד הם פשוטים ומצד שני נותנים מגוון של עשיה- לא רק לחתוך ולקלף.

הכנו: סלט גזר חי (קילוף גזר, גירוד בפומפיה, קילוף שום ותיבול בשמן זית לימון ומלח)

סלט סלק (קודם חתכו והכניסו לסיר, וכשהיה מבושל- קילפו, חתכו ותיבלו)

סלט תפוחי אדמה וביצים (חתכו תפוחי אדמה ואחרי שהיו מבושלים מעכו יחד עם הביצים הקשות ואז הוספנו מיונז וקצת מלח ופלפל)

סלט חצילים (חתכו כל חציל לאורך, הניחו בתבנית, ואחרי שהיו אפויים היטב- הוציאו את כל ה"בשר" של החציל מהקליפה, מעכו היטב הוסיפו שום כתוש, שמן זית, מלח ומיץ לימון)

סלט בטטה (קילפו, חתכו לקוביות והניחו בתבנית, ערבבו בשמן זית ופלפל גרוס. אחרי האפיה- הוסיפו כוזברה קצוצה, ומעט מלח)

אפשר גם להכין סלט בורגול עם חמוציות וכוזברה וסילאן, ואפשר גם סלטי כרוב למיניהם...זה באמת כיף.

רק צריך לשמור על הסדר, לראות שלא קשה להם עם הפומפיה וכד'. הכיף הוא שכולן עסוקות כל הזמן ויש שיחות נחמדות תוך כדי וכמובן- כל אחת קיבלה 5 קופסאות של 250 מ"ל מלאות סלטים טעימים מעשה ידיהן!!

לסיום- אני חייבת להגיד ששנתיים ריכזתי קייטנה של בי"ס בנות והכנו ככה גם במסגרת הקייטנה עם קבוצות גדולות יותר של בנות...היה בלגן אבל היה כיף גדול! וכל מי שנכנס לכיתה הריח ריח טוב כזה של שום ומיץ לימון. 

גם פעילות ערכית

וגם לימוד לכל החיים!

מדהים!!!

שאפשר לקנות בסטוק או בחנויות יצירה:

שעון, מחזיק מפיות, מסגרת תמונה וכו'

אפשר לקנות גם מדבקות אבל הדגש הוא על צביעה אחרת הפעילות מסתיימת מהר...

יש גם כמה משחקי חברה שלא דורשים הרבה תפעול (תלוי כמה בנות וכמה רועשות...) למשל חבילה עוברת עם פתקים שמפעילים אותן בין השכבות (נגיד לספר איך היה החופש במשפט - סבב בין הבנות, הראשונה מתחילה בא' השנייה בב' וכו', לתת מחמאה לזו שמשמאלך, לשחק שבע בום ולתת הם החבילה לזו שליד זו שנפסלה)

זה דורש הכנה ומחשבה אבל הפעילות עצמה אחר כך די זורמת.

"פתקים"

סבב שבו ילדה שולפת פתק ומניחה אותו על המצח כך שהיא לא רואה מה כתוב, והבנות האחרות צריכות להסביר בפנטומימה מה כתוב. (אפשר לפי תורות שלא יהיה בלגן)

ערימה של חפצים שבכל פעם שולפים אחד וצריך להעביר בין הבנות, כל אחת מוצאת שימוש אחר בחפץ כולל שימושים דימיוניים, ומי שנתקעת נפסלת ומחליפים חפץ, זה יכול לצאת משעשע אבל חשוב לעשות לפי תור שלא יהפוך לצרחות...

Just dance גם נחמד אם יש מקום בבית

אני עובדת כיועצת, במהלך השנים למדתי עוד כל מיני לימודי תעודה, בינהם הדרכת הורים.

תואר שני ביעוץ חינוכי מאפשר לעבד כיועצת במערכת החינוך,

לימודי הדרכת הורים, יאפשרו לך לעבד בעיקר באופן פרטי. לא במסגרות מסודרות עם עבודה קבועה .

הרבה שנים התלבטתי אם לעבוד יותר בתחומים שלמדתי, בסגנון הדרכת הורים ( עובדת בהם מעט ערב בשבוע). ולהוריד מהמשרה ביעוץ, וחשוב לדעת שכאמא, עבודה כיועצת היא בבקרים, כשהילדים שלך במסגרות( יש  צורך בזמינות אחר הצהרים, אבל את בבית). והדרכת הורים היא בעיקר בשעות הערב, זה טוב להשלמת הכנסה או עבודה כשהילדים יגדלו. כי לצאת מהבית יותר מערב אחד באופן קבוע בעיתי מבחינתי, ואפילו שני ערבים לא יתנו לך משכורת של משרה, וקשה למלא בקרים בעבודה כזו, רוב ההורים עובדים. 

דבר נוסף, אני חושבת שכשבאים להדריך הורים צריך רקע טיפולי רחב,  ולימוד של קורס הדרכת הורים בלבד כשאין לך רקע כזה , בעיני לא מספיק, יש הרבה שעובדות ככה, אני חושבת שזה לא מקצועי.

לכן היתי מציעה ללמוד ייעוץ חינוכי, ובהמשך להתפתח לעוד תחומים כמו הדרכת הורים. 

שהתחלתי להשתמש רק בגיל ההתבגרות. אני לא יודעת מתי בדיוק, בערך גיל 13-14. בעיקר רציתי להימנע מחצ'קונים ומתופעות הלוואי שלהם.

מצאתי ג'ל לחות שמתאים לי ואני משתמשת בו עד היום.

אני חושבת את רוב ההתעסקות בנושא עשיתי בעצמי, אבל היו לאמא שלי כמה המלצות ועצות.

היא ביקשה...

כן, זה גיל שבו עור הפנים כבר ממש דורש תשומת לב...

סבון פנים כבר יש לבנות שלי מגיל יותר צעיר- גיל 11 בערך. 

אצלי התבגרתי מאוחר יחסית (מחזור וכו'), והתחלתי רק בגיל 17-18 להשתמש בקרם פנים וסבון

היו לי חברות שכבר ביסודי (כיתה ו') התחילו להשתמש.

לכן אני חושבת שזה ממש תלוי מתי הילדה מתחילה להתבגר. יכול להיות שהילדה תבקש גם לפני שהתחילה להתבגר, כי ''כולן משתמשות'', אבל בפועל זה עדיין לא השלב שלה בהתבגרות...

וכמעט ולא היו לי פצעים

בס״ד

זה יוכל למנוע את הפצעונים של גיל ההתבגרות…

אגב מה עם בנים? קונות להם סבון פנים?😬🙈

אני פשוט ממש לא מבינה גדולה בדברים האלה…

ותיוגים לתודות ❤️:

@חושבת בקופסא

@בת 30

@אין לי הסבר

@אור123456

בנוגע לבנים- חושבת שזה מאוד תלוי ילד...

יש בנים שזה מאוד יפריע להם, ויש בנים שממש לא יזיז להם, או שזה יזיז אבל לא יהיה להם כח להתעסק עם זה.

בכ''מ לא בגיל היסודי, אלא חטיבה-תיכון

תודה 👍🏼

לא משתמשת בסבון פנים, שמה קרם לחות בגלל יובש.

הילדים (בגילאי 19 14) לא משתמשים בסבון פנים/ קרם לחות.

לק"י

פעם הייתי שמה קרם ידיים בפנים בגלל יובש.

ואחר כל קניתי קרם פנים, אבל היום אני לא שמה כמעט בכלל.

לא הייתי שמה בלי סיבה. ולא לכולם יש פצעים.

ב"ה לא סובלת מפצעונים ולא מיובש בפנים...

בס״ד

הלכתי לקוסמטיקאית והיא הסבירה לי איך לטפל בעור. ואני שמחה על זה כי לפני זה הייתי פחות מרוצה מאיך שהעור שלי היה נראה ומאז מאד השתפר ב״ה… (לא היה מזעזע כמו נער מתבגר אבל גם לא הכי…)
 

עונה לך ולכל מי שהגיבה לך 😃

@אורות המלחמה 

@מתואמת 

@חילזון 123 

@בארץ אהבתי 

@יעל מהדרום 

סבון לפנים/ קרם לחות/ משחה לפצעים

היום  בגיל 34 רק שמן שקדים והעור נראה הרבה יותר טוב. לא מיובש/ חלק, בלי פצעים. אבל זה בטח גם קשור להורמונים.

משתמשת גם בקרם הגנה / מייקאפ עם קרם הגנה.

זה לא גיל..

זה השלב שאת רגועה לחלוטין כשהיא במים.

בת ה 12 שלי רק בשנה האחרונה שונה מספיק טוב כדי שאסמוך עליה בנושא (בכתה ה היה לה חוג שחיה בביה"ס וזה קצת עזר לה, אבל בקיץ שעבר היא עוד לא שחתה מושלם והלכה רק איתי. עבדתי איתה ותתרגלי איתה הרבה שחיה. השנה הייתי איתה וראיתי שהיא ממש שוחה היטב בעמוקים "כמו דג במים" - אז אם היא  רצה ללכת לבד ארשה לה..

בן ה10 וחצי יודע לשחות  והיה בחוג אבל עדיין לא מושלם. אני שולחת אותו רק עם מישהו אחראי. אח מעל גיל 18 נחשב מספיק אחראי בעיני. אחיו בן ה 14 לא.

בכיתה ג' הלכתי עם חברה ועם אמא שלה.

בכיתה ה' היה לי חוג שחייה.

נראה לי בכיתה ו' התחלתי ללכת עם חברות/ אחיות.

בהמשך גם לקחתי את האחיות הקטנות לבריכה, לא זוכרת בדיוק ממתי.

למעשה רק בשנה האחרונה הבת שלי (בת 16) הלכה לבד עם חברות לים (בריכה עוד לא יצא).

יש לזה סיבה נוספת - עד לפני שנה, בגלל חור בעור התוף, עוד היה אסור לה להיכנס למים... אבל מודה ששמחתי בתירוץ הזה...

אולי עם אמא אחראית של חברה, שלא נמצאת שם עם עוד הרבה ילדות, הייתי מאפשרת כבר בגיל עשר, כשכבר יודעים לשחות. בטח עדיין הייתי משקשקת...

(מהסיפור האישי שלי למדתי שלא מספיק הגיל והעובדה שיודעים לכאורה לשחות, ואפילו לא מספיק שהולכים כקבוצה שלמה של נשים וילדות שמכירות זו את זו...)

לגבי זאת שאחריה בבריכת תינוקות ל3 דקות לא הייתי משאירה..

את יכולה להוציא כמה משחקי קופסא או קלפים, מה שיש לכם בבית.

ואפשר לשחק כל מני משחקי חברה כמו לשים מטפחת, הטבעת, 

שאחת יוצאת וכל השאר חושבים על משהו והיא צריכה לנחש מה זה, או שמחביאים חפץ והיא צריכה לנחש מה חסר,

להכין פתקים עם פתגמים\מילים\ביטויים ומישהי צריכה להציג בפנטומימה את מה שכתוב בפתק,

איש תלוי

בטח יש עוד הרבה, אבל זה מה שעלה לי בינתיים

כל ילדה מקבלת שעון או יומן והיא עוברת בין הבנות וקובעת איתן פגישה

למשל איקס קובעת עם ווי בשעה 5

איקס קובעת עם איי בשעה 2 וככה כל השעות

לאחר מכן את אומרת שם של שעה ונושא שיחה

למשל בשעה 5 תדברו על תחביבים שלכן

וכל הבנות נפגשות עם מי שהם קבעו ומדברות כמה דקות

את יכולה בין שעה לשעה לעשות שיתוף במליאה - מה למדת עליה/משו חדש/משו מצחיק/ וכו

או בסוף יהיה זמן לשיתופים

כמובן שלא צריך את כל השעות

אפשר גם משחק זיכרון אנושי

בת אחת יוצאת החוצה ושאר הבנות מתחלקות לזוגות עם עי משהו משותף, זה יכול להיות חיצוני (צבע שיער, מידת נעליים וכו) או פנימי (מנגנות על פסנתר, אוהבות לרקוד וכו) הזוגות - הבנות כמובן יושבות לא בצורה של זוג זוג אלא מבולגנת

הבת שיצאה נכנסת ושואלת בת אחת מה היא בחרה והיא עונה לה ואז הבת צריכה למצוא את הזוג שלה

(מקווה שאני מובנת..)

אם הם רבות הרבה את יכולה את לחלק אותן לזוגות והם צריכות למצוא מכנה משותף, כמובן שפנימי ולא חיצוני עדיף..

אם זה נשמע לך ורוצה עוד רעיונות בשמחה אגיד לך

במשחק הראשון אני קובעת את הנושאים?

איזה נושאים היית שמה שם חוץ מתחביבים?

אבל אם רוצים שזה יהיה יותר יעיל ויותר ממוקד ממליצה לך לתת את

אממ למשל: תחביבים, מקצוע לעתיד, פחדים, שאיפות, מה משמח אותי, מה אני אוהבת, מה אני לא אוהבת, המשפחה שלי, אם הייתי מורה אז הייתי עושה בכיתה שלנו... כנל אם הייתי מנהלת או ראש ממשלה

מתלבטת אם זה תואם גיל, אבל אולי את תריחי אותן תראי אם מתאים כאלה נושאים, אפשר גם להסביר מה הכוונה פחדים, שאיפות ואם הייתי מורה זה לא שאתן כל השנה חופש אלא דברים הגיונים

זה נכון שזה מבאס, אבל גם אם כל היום יהיה עמוס וגדוש יכולות להיות מריבותואני גם חושב שהן צריכות זמניםשל הפסקות כדי לשחק בחופשיות במה שהן אוהבות.

בהמשך אכתוב רעיונות 

אז היום היה היום השני שלח בקייטנת אמהות.

ב"ה היה ממש מוצלח. והפעילות דווקא לקחה יותר זמן ממה שחשבתי, אז הספקנו רק משחק אחד (משחק זיכרון אנושי. היה חמוד ממש, תודה לך @ברונזה).

וב"ה היה הרבה יותר נחמד מבחינת האווירה (כן היו כמה מריבות קטנות לאורך היום, אבל לא משהו דרמטי במיוחד. הצליחו להתגבר די מהר ויצאו בהרגשה טובה בסוף היום, שזה העיקר...)

גם הילד וגם הבעל עם הפרעת קשב ויש להם בעיה עם חפצים.

אני מקצה לכל חפץ מקום, אבל האחריות שלהם, קורה שהם מחפשים חפצים/ נאבדים/ נשברים, זו אחריות והתנסות שלהם ללמוד לפעם הבאה.

אבל באמת רחפנית ממש לגבי הציוד, ההתארגנות בבוקר, בערב...

אשמח לענות כי מפריע לה ולי ההתנהלות בבוקר בעיקר ולה גם בכיתה- לפעמים נוזפים בה קצת..

בעלי האמת אומר שזה תכונה מקסימה ומעולה שהיא לא לחוצה ואין עניין להציק לה לגבי זה...

זה גם יכול להיות מקום מוגדר מראש ששם כל היצירות או מקום לכלים, לא כל פעם מחדש.

למה לא? היא עוד קטנה וזה יכול לתת לה כלים להמשך שתיישם בעצמה.

קבוע לדברים.

תקצי לה מדף/שולחן פינה עבור היצירות שלה *ואז* תוכלי אולי לצפות שתניח את הדברים שהיא מביאה שם. או לפחות כשהיא מגיעה עם היצירה תוכלי לשלוח אותה למקום המוגדר ההוא.

מקום לציורים - כנל....

חוץ מזה אם הדברים מתחילים להתפזר וכבר יש מקום מוגדר לכל דבר, אז אפשר לעשות כל כמה ימים מבצע סדר... שביחד מחזירים כל דבר לאן שצריך

ולקרמיקה יש לה מקום והיא מסיבה כלשהי לא שמה שם...

התכוונתי לשאול אם צריך שאני אגדיר לה מקום של "בלאגן"... של ערימת חפצים שיהיו במקום אחד ולא מפוזרים בבית

אני חושבת על ארגז פלסטיק אבל כל קופסא בסגנון יכולה להתאים

וזה יהיה המקום הרשמי של היצירות.

תבקשי ממנה תור לנירולוגית התפתחותית לגבי עיצות

וגם לבקש לעבוד על תפקודים ניהוליים בעיקר

דברים מבשילים

יש מבחר איכותי

מחירים סבירים

לק"י

בערך בעשר.

השניה יכולה לישון מוקדם יותר. היא כן עייפה, אבל תמיד יש לה מה לעשות.

הייתה מתעוררת מעצמה בסביבות רבע לשבע ועכשיו צריך להעיר אותה מלא פעמים..

ואם בשבת אני לא מכירה אותה אז היא מתעוררת בסביבות תשע..

זה מראה לי שהיא זקוקה לשינה המוקדמת יותר אבל משהו מפריע לה להירדם...

יש ימים שצריך להעיר אותו ויש ימים שקם לבד, שמתי לב שהוא לא ישן תמיד אותם שעות, לפעמים ישן 12 שעות ולפעמים 9-10 שעות.

ילדים לא תמיד ישנים בצורה סימטרית, אני נותנת לילד להרדם בצורה ספונטנית ואם חסר לו שעות הוא ישלים אותם.

היא כבר גדולה ויכולה להנות מהשלמת שעות בשבת.

יכול להיות שהיא מרגישה צורך להיות נבדלת מאחיה הצעירים, כי היא מרגישה שהיא גדולה יותר. אולי אם תעניקו לה זמן אחרי שעת השינה של האחרים שבו תדברו איתה על היום שחלף או תשחקו במשחק קטן - זה יספיק לה כדי להסכים ללכת אחר כך לישון.

(אני לא דוגמה טובה בכלל לשעות שינה טובות של הילדים... אבל הזמן האישי הזה כן עוזר קצת לפעמים, נותן להם את המקום שלהם להתבטא ונותן את התחושה שאבא ואמא לא רוצים רק "להיפטר" מהם וזהו...)

7 וחצי זאת השעה פחות או יותר

לפעמים 8 אבל בגדול הוא עייף וצריך מספיק שעות שינה.

עולה לו' מכוונת ל9 אבל זה יוצא לקראת 10

עם הגדולים הצלחתי לגרום ךזה להיות מוקדם יותר

כלומר סרטים שהוא אוהב ומכיר, רק בשמיעה

משמונה וחצי בערך אנחנו מעבירים את הרמקול למנגינות שמשרות שינה וזה מאוד עוזר אצלנו.

בכל מקרה אסור לצאת מהמיטה(חוץ משירותים)

אבל הכי חשוב שילד נהנה ממסיבה וקיבל תפקיד חשוב.

ואת גם הבאת מתנות , טרחת הרבה, ממש לא ברור מאליו . עשית את הדבר הנכון.

מכירה את זה, כשאירועים שחיכינו להם לא הולכים כמו שרצינו, ואיזו צביטב נשארת בלב אחר כך ולא מרפה...

בכל אופן, רואים את תחושת האחריות העצומה שיש בך: חשוב לך להיות נוכחת בשביל הילד שלך, חשוב לך ששאר הילדים שלך יהיו מטופלים היטב ואפילו חשוב לך שלא יהיו פשלות עם המתנות למורים. את מדהימה!

אז נכון, עכשיו העניינים לא הסתדרו כמו שצריך, אבל זה לא מוריד מערכך כאישה אחראית ממש וכאמא משקיעה ואוהבת מאוד.

מעריכה אותך!

אז תראי את הסרטון ותנסי להתחבר לחויה כאילו היית שם

וישר כח גדול

אבל בטח ראית את זה מוסרט לא?

והילד לא חייב לדעת שפיספסת...

לפעמים כשנמצאים בתוך הסיטואציה קשה לשים לב לכך ההשלכות מסביב. עשית מה שיכולת במצב שנוצר

קשה

אבל זה מהשטן

ההלקאה העצמית....

ראית סרטון של זה?

אם כן אז זה ממש כאילו היית

..

וקל להגיד קשה לעשות

לזכור שבסוף זה *מלמעלה*

הקב'ה כיוון כך את הדברים

וכנראה שזה לטובה

אפילו שאנחנו עוד לא יודעים למה.....

וקראתי משפט ממישהי

זה שכעסת בהשכבות לא מוחק את המילים הטובות שאמרת במשך היום

אז אנחנו לא שואפות לכעוס אבל זה לא נורא אם קרה

וזה שאיחרת לא מוחק את זה שהשקעת לבוא בשבילו ולהיות בלי התינוק...

ונשמע שאת עושה המון המון המון אז סחתיין עלייך!!!!!!

איזו אמא מסורה את!!!

להגיד

טוב, איך אתייחס לזה עוד חודש? חודשיים?

לתת פרספקטיבה זה מקל...

זה נכון להתאכזב מעצמכם,

עשיתם, לא בכוונה, טעות קריטית בהתנהלות

והפסדתם את העיקר, להיות עם הבן

והתמקדתם בטפל (להביא עכשיו את המתנות)

ולסיים עם זה

אבל סוג של רציתם שהערב יהיה מושלם והמתנות יגיעו

ונתתם לעיקר להתפספס

נקווה שתלמדו להבא

אני כותב בצורה כזאת, כי זה מה שהיה וצריך להכיל את זה.

ולא צריך להוסיף כל דקה כמה הייתם מדהימים ומופלאים

עשיתם טעות וזהו

עובדה, החלפתי לבת שלי אתמול טיטול

אבל במבט כולל זה רק חלק מהחיים.

תחשבי מה יהיה בסוף תיכון. בהשבעה, בסוף מסלול, בטקס סיום התואר.

בחתונה שלו!!!!

בברית של הילד שלו..

וכן הלאה.

כל אירוע מלמד אותנו משהו על עצמנו,

אני חושבת שהמסקנה היא פחות על האם לקנות מתנות לוועד, כי הבלתם כל פעם יהיה אחר.

כן חשוב להסיק מסקנה לדמיין שוב את הרגע בו החלטת ללכת לחנויות. מה חשבת? מה הרגשת? מה הוביל אותך?

כל אחת נוגע בה משהו אחר, ומהמקום הפנימי תלמדי משהו על עצמך ותקחי הלאה כשיעור לחיים.

אבל העיקר לדעתי, הוא בעבודה לשחרר ולהנות כמה שיותר משאר האירוע.

הגעת, לא היית בפתיחה. לנסות למצות את מה שנשאר כמה שאפשר.

שתהיה חופשה נעימה ובהצלחה בחטיבה!

רק הזמן מרפא את האכזבה הזו

מקווה שאת כבר שם

הדבר היחיד שעוזר לי זה חיזוקון באמונה

הקב"ה תיכנן לך את האכזבה הזו

בעלך לא היה יכול להזיק אותך אם לא הגיעה לך ישירות האכזבה

זה בטח במקום איזו עוגמת נפש אחרת יותר גרועה (כמו נניח שהילד היה שוכח את הטקסט וכל הערב שלו ושלכם היה נחרב)

חיבוק לאכזבה

אבל. אולי מישהו צילם? ותוכלי לצפןת בו גם בדילאיי?

ובסוף..... מה שחשוב זאת החוויה של הילד.... בטוחה שהוא היה בעננים. ואבא היה זה גם מהמם...

עזר לכתוב את הדברים. ואחר-כך לקרוא את כולכן. ב''ה עבר  לי מאז... 

תודה שהייתן איתי. ממש מרגש שאתן לוקחות את הזמן לכתוב למשהי שאתן לא מכירות.