הבכור בבית
ילד טוב אבל מאוד רגיש! באופן כללי מזג רגוע.
אם הוא בסיטואציה פגיעה/מביכה וכד' הוא ישר צורח ובורח, לפעמים זורק חפצים בבית או מנסה לעשות דברים מסוכנים שכביכול יבהילו אותנו
אני מחפשת פתרון איך הוא יכול לפרוק את הכעס הראשוני לפני שאנחנו יושבים איתו לשיחה לשמוע מה קרה.
בעלי נוטה לרעיון של שק אגרוף ואני ממש לא מתחברת לאלימות... ולא חושבת שזו המטרה אבל גם לא יודעת מה כן??
מין משחק התגוששות, שמצמידים את כפות הידיים אחד עם השני ודוחפים, תניחי לו לדחוף אותך (עם מאמץ) ולהפיל אותך לספה.
גם מלחמת כריות מאד משחררת, את יכולה להגזים ולהעמיס פנים שאת נופלת מעוצמת הפגיעה של הכריות.
(חשוב לי לומר שאני לא מדריכת הורים או משהו בסגנון אז תבחני את הדברים מול מה שאת יודעת ומה שמתאים לך.
מה שכן הדברים נכתבים קצת מניסיון חיים ולמידה עצמאית, אז אולי משהו ממה שאכתוב יתאים לך, יועיל ויכוון.)
***
ממה שאת מתארת נשמע שאולי הוא מתוסכל וחסר אונים. ובעיקר זקוק לכלים שיעזרו לו להתמודד עם מצבים שהוא מרגיש בהם במצוקה, וכלים להצליח לווסת את הרגש שמתמודד איתו. עבור ילדים רגישים זה עוד יותר משמעותי לתת להם את הדרך לבטא את עצמם נכון ובצורה מווסתת ובמרחב בטוח עבורם.
ניסיתם לדבר איתו לפני שמתרחשת סיטואציה כזו?
עשיתם תצפיות משלכם כדי להבין מה הדברים המסויימים בסיטואציה שמביאים אותו להתנהלות הזו? מה הוא מרגיש שם שמעלה בו צורך להתגונן?
הייתי מנסה ללמוד את השורש, מהתבוננות מהיזכרות במצבים שבהם זה קורה, ואז יחד איתו מתוך הקשבה ואהבה לנסות להבין מה גורם לו להרגיש ככה, באיזו עוצמה הוא מרגיש את זה (אפשר להיעזר בסקאלה עם צבעים), אם יש משהו שעזר לו בעבר להירגע, אם היה רוצה שתחשבו יחד על איך אפשר לעזור לו, תלמדו אותו יחד איתו ותעזרו לו ללמוד את עצמו.
ככה הוא גם מבין מה הוא מרגיש, באיזו עוצמה ולומד כלים לעזור לעצמו שמתאימים לגבולות של הבית, מה כן אפשר לעשות ומה לא.
אפשר גם לחפש טכניקות להרגעה ולהפגת מתח שיכולות לעבוד עם ילדים והוא יבחר מתוכן בכל פעם מה שעוזר לו, ואם יבקש אתם שם לעזור ולכוון ולתת מרחב למידה בטוח עבורו.
מה שעולה לי בראש:
להציע חיבוק או ללכת איתו למקום רגוע ועם פחות גירויים עבורו, לקחת צבע ולצייר מה מרגיש על דף, לדחוף את הקיר בשתי ידיים חזק, לקפוץ במקום ולנער ידיים או לעשות פעולה שדורשת ריכוז בשתי פעולות גופניות בו זמנית (ידיים ורגליים), לנפח בלון (או טכניקות נשימה) ומאמינה שיש עוד בחוץ שמפרסמים מדריכי הורים וכדו'.
ובגלל שציינת שהוא מאוד רגיש כותבת כאדם רגיש מאוד, שיודעת שלפעמים הרצון להימנע להימנע מקונפליקטים גדול מהצורך להביע אסרטיביות בכל הקשר שהוא. גם כי זה מציף וגם כי האופי שואף הרמוניה ויש רצון להיות בסביבה תומכת ובטוחה. מה גם, שאנשים רגישים מושפעים יותר מהתגובות של הסביבה שלהם, וזה עלול להוביל למקום של ריצוי. מי שיכול לעזור שם זה ההורים והמבוגרים שסביבו, הם אלו שיכולים לתווך ולתת הרגשה של ראויות בצורה נכונה שתגדל אותו ותיתן לו כלים להתמודד עם מצבים כאלו, גם בבית וגם בחוץ.
(גם אמרת בכור, אני לא יודעת איך זה אצלכם, אבל לפעמים החוויה של הבכור הרגיש היא שבגלל שהוא גדול הוא צריך לוותר לקטנים יותר, להבין אותם, להתחשב בהם וכשהוא מביע רצון שסותר רצון של קטן או דורש ממנו לוותר על שלו, הוא מרגיש שהולך לאיבוד... ולא רואים אותו).
שולחת לך במסר תוכן של מייל שקיבלתי היום, שבדיוק נוגע לשאלה שלך ואיך אפשר להגיב.
לא יודעת למה עולה לי פתאום לראש אפשרות להוציא מתח מהגוף ע''י מעיכה או לישה של פלסטלינה/כדור פלסטיק נמעך שהוא קשיח או כדור ספוג שאפשר לזרוק על הקיר, או לתוך סל מסויים ולהגיד לו לדמיין שכל זריקה או מעיכה הוא מעביר את הרגש לכדור ומוציא אותו החוצה ממנו ואז כשנרגע יכול לבוא ותבינו מה אפשר לעשות.
שמעתי אתמול מישהי שאמרה שכל רגש נמצא אצלנו 90 שניות ועובר. אם נכיר בו ונגיד אני מרגיש/ה ... ונתבונן ברגש בלי להילחם או להתכחש אליו, הוא יעבור. אולי יהיה בידע הזה כדי לעזור בניהול זמנים בפעילויות ההרגעה או בהבנה שזה עובר מהר עם עבודה נכונה.
מכיוון שאנחנו מודעים לרגישות אנחנו דווקא כן מכוונים לאסרטיביות בין האחים ולכולם יש מקום להבעה בלי להתחשבן ולהתחשב אלא שיהיה ביניהם הרמוניה ולא כוחנות וזה עובד
אבל יש תקופות לילדים וזו תקופה של מעברים אצלו למשל מסיים גן ומתחיל בית-ספר
בתקופות כאלו הוא יותר מועד להתנהגות כזו
יום יבוא בע"ה ואתייעץ על איך עושים את זה, ואשמח ללמוד גם כן 
.
ונכון, מעברים באמת דורשים יותר תשומת לב והרגשה שרואים אותנו ושיש לנו כלים מתאימים לנו להתמודד. ומעבר מגן לבית ספר זו באמת קפיצה גדולה, ובמיוחד בתקופה הזו ובמצב של עמ''י זה גם משפיע על ההרגשה בלב ובנפש.. ופרידות.. וסיום של תקופה.
והוא הראשון שעושה את המעבר הזה.
כותבת שאלות כי זורמות ממני משום מה, תרגישי בנוח לא לענות עליהן: ויש לכם זמן שלכם רק איתו לקראת המעבר המשמעותי הזה? לשמוע איך מרגיש? איך אתם יכולים להיות עבורו שם?
לא יצא לי לחשוב על זמן כזה וטוב שהעלת את הרעיון..
אנחנו בעצמנו בין מעברי דירות ומילואים תוך כדי...
כתבתי ולא ידעתי מה כתבתי.. שמחה שהקשבתי לעצמי וכתבתי למרות שלא הבנתי למה זה עולה בי.
נשמעת תקופה שגם את צריכה חיבוק גדול וזמן ממלא עבור עצמך לקראת המעברים של כולם והמילואים...
שולחת לך חיבוק כזה מפה, מלא אהבה וכוחות ועצה טובה ומחזקת ומשמחת מתוכך לכל מה שאת צריכה בתקופה הזו🤍
את אישה ואמא אלופה!
שאפשר להרביץ לו.
חשוב מאוד לתת לכעס לצאת.
את לא מעודדת אלימות ככה, את נותנת לו לשחרר באופן בלתי מזיק. עדיף שירביץ לדובי מאשר שיהרוס דברים בבית.
אנחנו לפעמים נותנים לו להירגע בחדר לבד. (לא תמיד זה עובד/הוא מסכים)
ואפשר במקום לנהל שיחה נקודתית על מה שקרה הפעם, לנהל שיחה כללית על מה שגורם לו להגיע לקצה - עם הרבה חמלה והזדהות - ולבקש ממנו שיציע רעיונות להתמודדות במצבים כאלו. גם אתם יכולים להציע רעיונות, אבל חשוב שזה יבוא ממנו, כי כך הוא יפנים אותם יותר.
ואפשר להמציא איזו מילת קוד כזו שאתם אומרים בקול כשהוא מתחיל להתרגז - משהו שיזכיר לו את הרעיונות שלו להתמודד עם הכעס בזמן אמת.
האמת שאני זוכרת שההורים שלי נתנו פעם לאח שלי בשעת כעס לשבור צלחות שהם רצו להיפטר מהן, אז אולי זה דווקא לא רעיון כל כך רע למצוא דרך "אלימה" לפרוק את התסכולים...
אבל אולי במקום שק אגרוף אפשר לקנות טרמופלינה קטנה, שעליה הוא יקפוץ כדי לפרוק את הזעם. או משהו בסגנון...
בזמן רוגע לחפש שיטות שיכולות לעזור להירגע ולהכין לו קופסא ששומרים בחדר שברגע האמת מזכירים לו שהיא קיימת ומציעים לו ללכת לבחור מתוכה משהו מרגיע.
שמים בקופסאות נגיד בר בצק, כדור כח למעוך או קוצים תחושתי כזה, בועות סבון לנשוף עושה טוב, דפי צביעה, דובי, מה שהוא אוהב.
אגב אם כבר אתם חושבים לתלות סל איגרוף, הייתי מציעה לתלות גם נדנדת ערסל-בדכ מאוד מרגיע כשעטופים בפנים כמו במחבוא.
ללמד אותו (בזמן רגוע) טכניקות להרגע כמו ללכת לחדר להרגע/ נשימות/ לשתות משהו
להסביר מה לא ניתן לעשות בזמן כעס (לזרוק/ להזיק)
להסביר שבזמן כעס קודם נרגעים (לבד) ואח״כ מלבנים את העניינים
שק איגרוף זה סבבה, אבל לא באמת צריך אביזר כדי ללמוד לשלוט על כעס.
אל תשכחי שזה צריך להיות משהו שהוא יתחבר אליו ולאו דווקא את .
שהרבה מדריכי הורים ממליצים עליו.
אלימות זה לפגוע באנשים/חיות/ להרוס חפצים.
שק אגרוף הוא חפץ ייעודי שנוצר לשם כך.
שמעתי רעיון נוסף- לקרוע ניירות או לצייר/לקשקש בצורה ש״מוציאה את העצבים״.
שאמא שלי פעם תלתה במקלחת גליונות ענקיים (של תכניות בנייה או משהו כזה) ואמרה לי שאני יכולה לצייר ולקשקש שם כמה שבא לי. הייתי כבר גדולה וזה די הצחיק אותי. היא בטח שמעה את זה מאיזה יועצת כזאת או אחרת. ודווקא עצבנות לא הייתה הבעייה אצלי. לא בטוחה שזה פתר משהו... אבל תמיד אפשר לנסות.
אבל שיהיה חווייתי? אפשר גם בתשלום, מחפשת לבן ה 10 שלי לחופש הגדול .
בנוסף נעקוב אחרי 'רצים למשנה' (פעם ראשונה, לא הכרתי את זה!!)
ואם יש לכן עוד רעיון לעוד דברים בסגנון של לימוד עצמאי שיעשיר אותו, אני אשמח, אפשר במחשב.
יכולה לתת קצת פרטים?
בכל מקרה תודה על ההתייחסות
בחשבון יש את האתר עשר אצבעות. כשיצא לנו לעבוד בו הילדים מאד אהבו.
רצים למשנה יש לך את כל העונות הקודמות...יכול להעסיק זמן רב...
ויש את קייטנת ''קיץ מחוץ לקופסא'' מכירה?
מכירה את הקייטנה מחוץ לקופסא..היה נראה לי שלא יחזיק אותו...
עשינו לוז למחר עם דברים שאוהב ובחר, מקווה שיהיה טוב החופש
על החוברות של מנחם מושקוביץ מעברית לאנגלית. נראות חוברות טובות (לדעתי הלא מקצועית). ממש זול. והעניין בהם הוא שהילד יכול ללמוד מהם לבד ללא כל סיוע של מבוגר (אם הבנתי נכון).
אני הזמנתי היום כך שעוד לא יצא לי להתרשם בעצמי.
אבל גם המורה של הבן שלי וגם חברה שהיא מורה לאנגלית המליצו על זה ממש!
יש לו אתר, אפשר להכנס ולהתרשם ואפילו להזמין חינם עותקים למייל.
ודיס המלצה ממש,
על ג'רוסלם פוסט. נכוונו קשות.
בס״ד
(אין לי אחוזים, וזה בכלל חינמי)
מדובר בעשרות פרקים מבית ״לוקחים אחריות״ בנושא שימוש במסך אצל הילדים. בעיניי הם עושים עבודת קודש, ובמקצועיות מאד גדולה. הגישה שלהם היא שהיום, לאור התפתחות העולם הטכנולוגי, הילדים שלנו יבקשו במוקדם ובמאוחר להיות חלק. ולכן, הם נותנים כלים שמאפשרים לגבש הורות רלוונטית בעידן הדיגיטלי. הפודקסט מכסה מגוון נושאים כמו:
* מאיזה גיל לתת סמרטפון
* איזה סוג מכשיר כדאי (או לא כדאי) לרכוש
* בריונות ברשת
* חשיפה לתכנים קשים בעקבות המלחמה
* חשיפה לפורנוגרפיה
* הסתרה של הילדים לגבי מה שהם עושים בפלאפון
* כמה זמן מסך ביום אפשר לתת לילדים
* שריפת זמן
* וכו׳ וכו׳ וכו׳ (יש להם מעל 40 פרקים כרגע)
אני הרגשתי שזה עושה לי הרבה סדר, ומכיוון שידע זה כוח, זה גם מפחית בי את המקום ה״חרד״ סביב כל הדברים האלה, ומאפשר לי לגשת לכל הנושא בצורה הרבה יותר עניינית. אני פחות נבהלת מהבקשות או התנהגויות של הילדים ומרגישה עם יותר ביטחון לגבי מה מרגיש לי נכון ומה לא. בלי לסגור להם הכל מצד אחד (כי מסכים זה מקום יכול מאד להפחיד הורה). אבל גם בלי לאפשר יותר ממה שנראה לי נכון. כמובן שאני לגמרי עדיין בדרך ובמסע, כן? אבל אני מרגישה שקיבלתי כל-כך הרבה מהפודקסט שרציתי להמליץ עליו הלאה 🤗
אגב, בעיניי כדאי מאד מאד מאד להתחיל ללמוד את הנושא *לפני* שהילדים כבר עם כל מיני בקשות על זמן מסך, קבלת סמרטפון וכו׳. ככה מגיעים הרבה יותר מוכנים לכשזה קורה בפועל.
או ביוטיוב:
https://m.youtube.com/playlist?list=PL8j0vizXXouM-3UY3z_BSXIyT_U8h-40v
האזנה נעימה ❤️
ככ חשוב!!!!
תודה רבה רבה שרשמתי!!!
שאני מאמינה בפורום הזה ושיום אחד הוא ימריא גם הוא, אם רק נתמיד לכתוב בו את מה שרלוונטי לגילאים האלה, ולכן פתחתי כאן דווקא 😍
ומניחה שהרבה בנות מהו״ל מציצות גם פה…
כי שלב הגןלמשל זה מזמן כבר לא הריון ולידה וגם זה עוד לא כאן
@יעל מהדרום אולי את תזרמי עם שינוי השם של הריון ולידה ;)
בקצרה אם הנושא שאת רוצה להתייעץ לגביו הוא נושא חינוכי ולא ענייני גמילה וכדומה את בהחלט מוזמנת לשטוח אותו גם כאן.
שיחזרו מהקייטנה בגנים ובביהס,
לפני שנתיים עשיתי להם קייטנת אותיות. ובכל אות חווינו דברים שונים- אפייה של משהן שמתחיל באות, ניסוי, כתיבה על לוח מחיק, צביעה/מילוי בפלסטלינה של האות...משחקים וכו..
אשמח לרעיונות נוספים לשדרוג
* לקחת ספר עם הרבה סיפורים ערכיים (סיפורי התנ״ך או ספר עם מלא סיפורים על אדם גדול / צדיק, נגיד ספר מסידרת ״גדולי האומה״) וכל יום לספר סיפור אחד ולעשות ביחד פרויקט קשור לסיפור שסיפרת (אם הסיפור מדבר על צדקה - ליצור קופת צדקה. אם זה קשור לעוגה - לאפות עוגה ביחד, אם יש אריה - לצבוע ציור של אריה, ועל זה הדרך).
* קייטנת חיות (כל יום לומדים על חיה אחרת + יצירה קשורה)
* קייטנת בישולים - כל יום לומדים לבשל משהו.
* קייטנת ״מה רבו מעשיך ה׳״ - כל יום את מספרת להם על עוד אחת מנפלאות העולם (חיות, תופעות טבע, גוף האדם וכו׳ + יצירה קשורה)
שולחת לך עוד רעיון באישי כי זה מה שאני מתכוונת לעשות השנה בע״ה.
ומתייגת לך את @בארץ אהבתי ואת @באר מרים (לא הצלחתי לתייג) שאני מאמינה ויהיו להן רעיונות.
בהצלחה!!
ספרי לנו מה עשית בסוף ❤️
עכשיו ראיתי את מה שכתבת כאן..
כשעשיתי קייטנת אותיות בזמנו,
הוספתי גם סיפור על דמות מקראית באותה האות. בעלי היה מספר לפעמים את הסיפור בתאטרון בובות.. היה נחמד.
הם ממש מחכים לקייטנה של השנה
אמא טובה---דיה!את יכולה לפרט קצת על קייטנת האותיות?
ובכל יום עסקנו באות אחרת עפי סדר הא'"ב..
אז באות ב-
הפרחנו בועות סבון בגינה,
ניפחו בלון וקישטנו אותו עם עיניים, אף, פה וכו... יצרו פרצוף.
בריכה.
בריכת כדורים לחפש משהו שהוחבא שם..
שיחקו באולינג.. אפשר גם להשחיל טבעת גדולה לתוך בקבוק שתייה ומי שקולע מקבל את הבקבוק..
ומאכלים באותה אות,
וסיפור על דמות מקראית..
לבנות משהו באותה האות ממגנטים או מקלות ארטיק..
כמובן בתחילה לכתוב את האות על לוח מחיק ואחכ על דף- או דבקיות/ עלים/ צמר גפן/ חרוזים..
יש מלא רעיונות... רק לא תמיד תואם גיל
כמדומני גם בעקבות שרשור פה בפורום
אם משהו מהרעיונות מוצא חן בעינייך תכתבי, וננסה לעזור לך לפתח אותו...
[ ] קייטנת צבעים
[ ] קייטנת ספרים
[ ] קייטנת מקצועות
[ ] קייטנת ארצות/קיבוץ גלויות
[ ] קייטנת תנ"ך
[ ] קייטנת אבות האומה
[ ] קייטנת ארץ ישראל
[ ] קייטנת המידות
[ ] קייטנת שורשים
[ ] קייטנה היסטורית
[ ] קייטנת אותיות
[ ] קייטנת צירופי מילים
[ ] קייטנת חיות
רעיונות ליצירות וחומרי יצירה -
באופן כללי אני אוהבת לקנות מגוון חומרי יצירה קצת מיוחדים, ואז עושים איתם כל מיני דברים.
קודם כל - ממש כיף להכין בחופש קישוטים לסוכה. זה נחמד שבסוף משתמשים ביצירה שעשינו למשהו שכולם רואים.
- היתה שנה שבמהלך החופש צבענו הרבה מנדלות שהדפסתי, ואז לקראת סוכות עשינו כמו קולאז' מכל המנדלות (על קרטון גדול) והוספנו אותיות גדולות של 'ושמחת בחגך', ויצא ממש יפה. (לצביעת מנדלות אני ממליצה צבעי עיפרון - תמיד זמין אצלנו לשימוש חופשי).
- היו שנים שהכנו הרבה כרטיסי ברכה של שנה טובה, להרבה בני משפחה, ואז שלחנו בדואר (אפשר גם להביא כשבאים, אבל זו היתה גם חוויה לילדים לשלוח בדואר).
זו גם הזדמנות לתרגל כתיבה ('ל--, שנה טובה, מ--'). לקטנים ממש אני כותבת והם עוברים מעל איך שהם מצליחים, בגיל גדול יותר אני כותבת על דף נפרד והם מעתיקים (עד השלב שכבר לא צריך עזרה...).
- היתה שנה שהכנו הרבה פתקים קטנים וכל פעם קישטנו אותם, ואספנו בסלסלה. כל פעם כשהם עשו 'מעשה טוב', כתבנו על אחד הפתקים המקושטים, והדבקנו על הבלוק ציור הגדול שהיה תלוי על הדלת. קראנו לפתקים 'אבנים של בית המקדש' ובעצם עם המעשים הטובים בנינו קירות לבית המקדש. כל פעם כשסיימנו למלא את הדף, קישטנו מלמעלה עם כתר כזה כמו של בית המקדש, ובסוף תלינו הכל בסוכה.
- כל שנה בתשעה באב אנחנו עושים יצירה של בית המקדש, מכל החומרי יצירה המיוחדים והנוצצים, ושומרים לסוכה (יש לנו קיר בסוכה של 'בית המקדש' שכל שנה מוסיפים לו את הקישוט החדש).
- חוץ מקישוטים לסוכה אפשר כמובן גם לעשות שלט לדלת לכבוד אירועים מיוחדים (יום הולדת למישהו וכדו'), או דברים שקשורים לנושא הקייטנה.
חומרי יצירה שאני אוהבת להשתמש בהם:
- טושטושים - הרבה פחות מלכלך מגואש, אבל יותר מרגש ומיוחד מאשר סתם טושים וצבעים.
- דבק נצנצים - בתוך שפופרת, מוסיפים בסוף היצירה כדי שנוכל להניח בצד להתייבש.
- סלוטייפים מיוחדים זה ממש להיט אצלנו. יש גם במקסטוק וגם אפשר להזמין בעליאקספרס כל מיני סוגים. הילדים אוהבים לעשות עם זה מסגרת לכל היצירות, וממש נהנים מזה.
- מדבקות - פשוטות ומיוחדות. אני ממליצה להזמין מעליאקספרס - אפשר לקנות הרבה מדבקות מיוחדות יחסית בזול.
- דפים מיוחדים שאפשר לגזור מהם ולהדביק על היצירה - דפים זוהרים, דפי אוריגמי קטנים צבעוניים, ריבועי לבד בכל מיני צבעים (יש כאלו שהם כמו מדבקה, ויש כאלו שמדביקים עם דבק סטיק).
- צורות מוכנות שאפשר להדביק - של סמיילים, פרחים, פרפרים וכדו'.
- אפשר גם לקנות צבעי מים ומכחולים. הילדים שלי ממש אוהבים. אני לא נותנת להשתמש באופן חופשי, אבל מידי פעם מציירים ביחד בצבעי מים וזה ממש כיף.
- אצלנו ממש נהנו שקניתי בלוק ציור גדול (בחנות חומרי יצירה, זה לא יקר, כ-10 ש"ח ל-12 דפים גדולים). לא משתמשים בזה לכל יצירה. אבל לפעמים לכבוד החגים או חגיגות משפחתיות (יומולדת של מישהו וכדו') מכינים יצירה גדולה משותפת על דף של הבלוק ציור ותולים על הדלת, או שמכינים עליו קישוט גדול לסוכה.
לנו ממש נוח שיש לנו סלסלה גדולה של כל חומרי היצירה, ובתוכה עוד סלסלות קטנות לפי נושאים.
הסלסלה הגדולה נמצאת במדף גבוה בארון בחדר שלנו, וכשרוצים לעשות יצירה אני מוציאה את כל הסלסלה והכל נתון לשימוש חופשי. ובסוף מחזירים הכל למקום.
ובלי קשר יש תמיד דפים זמינים, צבעי עיפרון נגישים לכולם, וקלמר עם טושים לכל אחד, שהם יכולים להשתמש בהם חופשי בלי צורך בעזרה ממני.
יש לי עוד כמה רעיונות לפעילויות שהילדים אצלנו ממש אהבו, התאימו אצלנו מגיל קטן עד תחילת יסודי בערך:
- בועות סבון. אני קניתי מיכל גדול, אפשר גם קטנים. אפשר לנשוף והם מפוצצים את הבועות, אפשר לתת למאוורר לנשוף בשבילי (אני רק טובלת בנוזל ושמה ליד המאוורר). ואפשר גם לתת לילדים לנשוף (בזהירות שהנוזל לא יישפך). כל כך פשוט, אבל אפשר ליהנות מזה המון זמן…
- קורנפלור או קמח תפו"א עם מים - שמים לכל אחד בקערה אישית, צריך להוסיף מים עד שמגיעים למרקם כזה שזה חצי נוזל חצי מוצק. זו תכונה מיוחדת של העמילן שבהם שגורמת למרקם שנורא כיף לשחק בו. זה מלכלך מאוד, אבל לכלוך שנורא קל לנקות עם מים או מגבון.
- קערת קצף - שמים כמה כפות סבון וכחצי כוס מים בקערה (הכמויות גמישות) ומקציפים כמו חלבון ביצה (עם מיקסר). יוצא הרבה קצף שכיף לשחק בו.
את הרוב קניתי בעבר והיה מוצלח. חלק זה דברים שמצאתי השנה (חלק הזמנתי וחלק רק התלבטתי אבל היה נראה חמוד אז הוספתי את הקישור).
וואשי טייפ מיוחד:
מדבקות מיוחדות:
וגם פשוטות יותר:
צורות להדבקה:
דפים מיוחדים:
לבד -
דפי אוריגאמי (כמה גדלים לבחירה)-
דפים זוהרים -
ועם ציורים -
מגוון חומרים (עיניים זזות, פונפונים וכדו') -
ויש גם ערכות יצירה מוכנות. אני לא קונה הרבה כי אני אוהבת לתת לילדים להמציא מהיצירתיות שלהם (ערכות מוכנות בדרך כלל גם יותר יקרות), אבל לפעמים זה גם נחמד
ערכה להכנת מחזיקי מפתחות בצורת חיות (תרגול של תפירה קלה):
פה יש כמה ערכות שמדביקים ויוצרים ציור:
מדבקות להרכבת פנים של חיות או מאכלים עם תוספות -
ערכות לבניית בתים תלת מימד (מן הסתם באיכות לא משהו, אבל אפשר לבנות ואחר כך קצת לשחק עם זה, ביחס למחיר זה נראה נחמד)
קריקטורה תלת מימדית פאזל ילדים צעצועים דייטים בעבודת יד צעצועים דייטים צעצוע - AliExpress 26
רק בקישורים של היצירות עברתי לראות איזה קישורים עוד פעילים, והוספתי כמה חדשים..
לק"י
קניתי לבית הכנסת בו אנו מתפלל, ספר ילדים - פרויקט של הדסה בן ארי של סיפורי גבורה מהמלחמה..
תוכלי לשאול בפורום אמהות אם הם מכירות ויודעות לומר לאיזה גילאים זה מיועד ואם זה מיועד דווקא להקראה או שיכול להיות נגיש לקריאה עצמאית? או שחלילה זה מסוכן כי בסוף מדובר בסיפורי גבורה שהגיבור נפל בקרב בסופו של דבר. ולכן לא חכם יהיה להניח את זה בתוך בית כנסת שילדים קטנים עלולים לקרוא..
מקווה שמובן.. תודה בכל אופן..
ורק אבהיר שאני לא קורא בפורום הנל.. פשוט כאן ספציפית זקוק לעזרתו..
המשפט האחרון מסתיים ב:x נהרג, עכשיו הוא בליבנו, כזיכרון של גבורה.
לדעתי ממש בסדר שיסתובב חופשי.
אולי לילדים שיודעים מה זה מוות מקרוב זה פחות מתאים ואולי להפך, אין לי מושג.
בכל אופן זה סיפור לילדים שיודעים לקרוא טוב. הרבה מילים בכל עמוד.
לדעתי בלי ניקוד. לא בטוחה שאני זוכרת נכון.
לילד
בע"ה בקרוב אנחנו חוגגים בר מצווה
אשמח לשמוע מבעלות ניסיון, אמהות וגם אחיות של חתני בר מצווה,
מה חשוב לזכור ולעשות (בע"ה זה יהיה ארוע באולם של בית כנסת, לא אולם שמחות רגיל, כך שהעיצוב שלו ובכלל כל בניית האירוע - עלינו, אני לא באה כמו פרינססה אל המוכן אלא צריכה לעמול הרבה בשביל זה 😉 אז אשמח לכל תובנה בעניין,
ולכל טיפ - איך להתנהל. תודה מראש על כל תגובה!!!
לק"י
ממליצה להביא אנשים בתשלום שיערכו/ יגישו וכו'.
אצלינו הבאנו מנהל אירוע ומלצרים דרך הקייטרינג.
אם מסתדר לכם עם התקציב, תחשבו אם עדיף לכם שהקייטרינג יביא הכל, כולל שתיה, חד"פ ולחמניות.
מזל טוב!!!
אני לא מתכוונת להכין את האוכל, רק זה מה שחסר לי..
התכוונתי לטיפים/תובנות/רעיונות ודברים שחשוב שאזכור או אדע בתור בעלת שמחה.
תודה רבה ואמן!!!
אפשר דרך הקייטרינג (אם יש להם מלצרים) או להביא אנשים מטעמכם.
הבאתי מעצבת ארועים בתחילת דרכה שתקח מחיר נמוך משמעותית אבל ממה שהתרשמתי, מעצבת נהדר. זה יורד ממני
אבל צריכה לדאוג למזכרות, מיתוג, בר מתוקים וכולי
גם לאירוע וגם לעליה לתורה.
אולי להביא בייביסיטר,אולי לקבוע עם מישהו במשפחה שיהיה אחראי עליו,
ולארגן לו הכל מראש - תיק עם טיטולים,אוכל וכל מה שצריך.
זה ארוע כל כך מיוחד ומרגש.
ואולי גם לחשוב על זמן כלשהו ביום שבו יהיה לך זמן לעצמך לשמחה הגדולה הזו,
אפילו כמה דקות של תפילה , הודיה, התבוננות.
כי זה יום כל כך גדול, והרבה פעמים לא מספיקים לשמוח בעיקר כי עסוקים בכל הארגונים.
מזל טוב💐 הרבה נחת!
לדברים מעין אלו.. אמאלה..
תודה! אני לא מוותרת עליו, חייבים מלא תמונות בהרכב מלא ואין סיכוי שהוא לא יהיה נוכח, אני רק מקווה שבמהלך האירוע יסכים לעבור לידיים אחרות מלבד אלו של בעלי ושלי..
ואיזה טיפ חשוב של דקות של תפילה והודיה. תודה עליו, לוקחת לי🙂
ולגבי התמונות - הזכרת לי עוד משהו ממש חשוב- להביא לפחות סט אחד רזרבי של בגדים ( גם לחתן הבר מצווה בעצמו, פעם היינו בבר מצווה שהשפריץ בקבוק קולה מהחברים על החתן) וגם חוט ומחט למקרה הצורך.
אולי יש אצלכם באזור גמ"ח של עיצוב אירועים, שאפשר לשאול מהם כל מיני מפות ואגרטלים וכדומה?
אפשר לשלם לנערות צעירות ומוכשרות, שהן יקשטו את האולם. אלא אם כן את אוהבת את זה ויש לך זמן... (אצלנו שכנה שאוהבת את זה ושיש לה אביזרים התנדבה לקשט ולערוך את האולם... זו הייתה הצלה!)
לגבי אוכל - אפשר להזמין קייטרינג שמכין את האוכל במגשים ולהניח אותו על שולחנות בתור בופה (גם פה אפשר לעצב את השולחנות בצורה יפה ומזמינה). זה אמור לצאת זול יותר מקייטרינג עם מנות ומלצרים.
זה אירוע ערב? מה עם עלייה לתורה בשבת? אורחים, סעודות, קידוש בבית הכנסת אחרי התפילה...
כן יש גמ"ח של עיצוב ארועים ושריינתי לנו את התאריך
וקייטרינג- כמובן כמובן, לרגע לא חשבתי להכין משהו בעצמי אמאלה ממש לא
ואני לא בקטע של לקשט את האולם, משאירה את זה לטובות ממני.. מתלבטת בין בלונים לפרחים, מה מתאים יותר לבר מצווה?
יש שם ערכות מוכנות לפי צבעים. עם מספרים. עם כל מה שתרצי.
הגעתי אל המוכן אבל עדין היו הרבה הכנות: תיאום עם האולם, אישור תפריט, להודיע לאורחים ולאשר הגעה, קניות בגדים, הזמנת ברכונים וכו׳
הטיפים שלי:
להתארגן מראש (היה לי בלתם גדול עם ילד חולה ואח״כ פרצה מלחמה והלכתי לקניות אחרונות תחת אש וגם האורחים חוו בדרך אזעקות)
לתת לילד לבחור/ לאשר את סגנון האירוע
לזכור להנות מהאירוע, לבדוק שהילד נהנה
לדאוג לצרכים של הילד הקטן (שלי היה בן 3.5 ולא חשבתי להביא לו משהו מיוחד והוא נדנד ובכה חלק מהאירוע)
אלו חוויות מלחיצות ביותר..
אז קודם גם לכם מזל טוב,מבינה שחגגתם לפני חצי שנה בערך?
תודה רבה על הטיפים! לקחתי לי לזכור להנות ולדאוג שהילד יהנה. נראה מובן מאליו אבל כ"כ לא!
בתחילת המלחמה, היה קשה מורכב ומרגש.
בהצלחה לכם.
בהפקת אירוע יש טרייד אוף בין מאמץ לבין עלות - ככל שתתאמצי יותר תשלמי פחות, ולהיפך.
תחשבי מראש איפה את לוקחת מיקור חוץ ומה את מעדיפה לעשות לבד.
אני מציעה לחשוב ככה:
קודם כל - איפה חשוב לך לקחת מיקור חוץ כדי לקבל תוצר מקצועי?
למשל, חשוב לך דיג'יי/ קלידן, או שמספיק להשמיע מוזיקה ממערכת הגברה? חשוב לך עיצוב מקצועי, או שמה שאת יכולה לעשות לבד זה אחלה?
אחרי שהגדרת לעצמך מה את בטוחה שאיש מקצוע יעשה, תחשבי על מה שנשאר:
במה אחת טובה? מה תהני לעשות לבד, ומה יהיה עול מעיק?
לפי זה, תחליטי מה את לוקחת על עצמך ומה את משאירה לאחרים.
קחי בחשבון שלהיות מארחת של אירוע זה לא מעט עבודה - תצטרכי לתת תשומת לב לאורחים, לפתור תקלות שצצות וכו'. אם בנוסף לזה תהיי אחראית גם על ההגשה וגם על התוכנית וגם וגם וגם... יהיה לך מאוד מאוד עמוס.
אנחנו לקחנו קייטרינג שבו בעלת הקייטרינג אלופה בניהול העניינים, וזה היה נהדר והשאיר אותנו פנויים לאירוח ולתוכן.
(הכל נכתב בלשון נקבה כי ככה היה לי נוח לכתוב, אבל כמובן שהחשיבה והעשיה לא צריכות להיות רק עלייך)
(זה לא יהיה ארוע ערב אז ויתרתי על תקליטן, מה גם שהתקופה לא כ"כ תתאים לתקליטן, אנחנו נשמיע מוזיקה / נעימות ממערכת הגברה.)
ואכן אצטרך להיות אחראית על התכנית - מדובר לא בארוע ערב, וכן הוא יהיה יחסית מצומצם ומשפחתי, יש רעיונות לתכנית? מה עושים באירוע כזה חוץ מלאכול ולפטפט, שיוסיף תוכן?
(יש למישהי פליילסט מתאים לבר מצווה בסגנון חרדי?)
שוב תודה רבה על מה שכתבת!
תהיה דרשה של בר המצווה?
יהיו ריקודים?
לדעתי ריקודים, דרשה ודברי תורה (אם יהיו) נותנים מספיק תוכן.
אם את רוצה מעבר, יש כל מיני כיוונים אפשריים, תלוי מה הסגנון שלכם:
- סרטון/ קליפ
- משחק שבו מברכים את חתן בר המצווה (בעזרת מתנות/ משפטים/ תמונות...)
- שיר שהאחים/ בני הדודים שרים לו (אפשר לקחת מנגינה מוכרת ולחבר לה מילים מותאמות אישית)
- חידון שקשור לנער או לתוכן רלוונטי (מצוות, תפילין, פרשת השבוע...)
- תערוכה שהנער מכין (בעזרתכם...) סביב נושא ערכי שמדבר אליו
- סדנה או פעילות כלשהי - אפשר ליצור משהו שלוקחים הביתה כמזכרת מהאירוע. אפשר פעילות ערכית, בסגנון של אריזת מצרכים לנזקקים, למשל.
אפשר לתת לנער ליצור.
זה מוריד ממך התעסקות, ומאפשר לו לבחור שירים שהוא אוהב.
אחר כך תעברו על זה ותוודאו שבאמת כל השירים מתאימים ומוצלחים.
נראה לי רק עכשיו שחגגת לו יומולדת 10.
הרבה מזל טוב ובהצלחה
הוא הרגע היה בן עשר!!
מזל טוב גדול נשמה
אין לי עצות עדיין...
***ההודעה נערכה. אין לפרסם בפורום ללא אישור ותשלום***
קודם כל מזל-טוב! אנחנו עשינו בבית כנסת השכונתי, הבאנו קייטרינג ועשינו בופה. שאלנו את הילד איזה קייטרינג הוא רוצה, חלבי או בשרי.
קנינו שתילים והשתמשנו בהם לקישוט בית הכנסת וכמתנות לאורחים.
שלחנו הזמנה דיגיטלית עם אישורי הגעה וחיבור לוויז באמצעות הזמנה דיגיטלית היה מאד נוח לראות את כל אישורי ההגעה. ולאורחים היה קל להגיע כי יש חיבור לוויז.
הזמנו משפחה וחברים, הילד הזמין גם את החברים שלו, כך שהיה לו כיף.
מחפשת רעיון לפעילות בבת מצוה,הילדה פחות בקטע של ריקודים ורוצה להכניס תוכן לאירוע .
איך ממלאים את האירוע בתוכן כשאין יותר מידי ריקודים.אשמח לרעיונות וגם להמלצות ספציפיות מהיכרות אישית אם יש
מכירה מישהי שעושה סדנאות אמנות- משפטי/ מילות חיזוק על בלוק עץ, ציור על חלוקי נחל וכאלה.
הייתי בסדנה שלה, היא מהממת וזורמת, עושה גם סדנאות בבת מצווה.
אם מעניין אותך אשלח לך מספר.
כולל שלי😅בכל מיני מקומות מעניינים, עיר דוד, מזכרת בתיה, מוזיאון ישראל, לפעמים גם הבת מצווה מדריכה בעצמה חלק מהסיור
הייתי בבת מצוות שעשו בהן הפרשת חלה או יצירה
האמת לא יודעת ממש מה מקובל היום🤭אבל זה היה ממש כיף
אצל אחותי הביאו מפעילה שעשתה כל מיני משחקים וריקודים עם סוג של מסר בסוף אבל זה פחות נשמע הכיוון שלכם
קישוט תופי מרים, קישוט של נוסח הדלקת נרות, ציור על זכוכית, הכנת תכשיטים... (זכורה לי בת מצווה של חברה שהיו כמה תחנות יצירה כאלה, הכול סביב השם של כלת המצווה)
אפשר גם טקס הפרשת חלה, אם נראה לך שהבנות יהיו בקטע.
אפשר גם להכין מעין חדר בריחה בנושא בת מצווה, אבל זו הרבה השקעה...
אפשר בנוסף גם להקרין מצגת של תמונות וכדומה על הילדה, או לערוך חידון בנושא מסוים בשילוב עם מצגת.
כתבו פה את הרעיון של סיור - כך הייתה חגיגת בת המצווה שלי לחברות, אבל חגגתי אותה עם עוד חברה. נראה לי שזה משמעותי להוזלת העלויות.
שמעתי המון המון המלצות עליה
כי אני מכירה אומנית בשם שרהלה, באמת מדהימה, ששם משפחתה אחר...
@חיכיתי חיכיתי - אם את רוצה טלפונים של כאלה שמעבירות סדנאות לבת מצווה, אז יש לי כמה המלצות. גם שרהלה הזו, וגם עוד אחת שמעבירה סדנאות תכשטינות ועוד אחת שמעבירה סדנאות של שזירת פרחים.
לא מכירה אישית, רק מחברות ובנות משפחה (מכמה סגננות שמאוד נהנו)
מתואמת
נתתן לי הרבה כיווני מחשבה.
אשמח לקבלת טלפונים של מפעילות מומלצות בפרטי
***ההודעה נערכה. אין לפרסם בפורום ללא אישור ותשלום***
הי, יש לך כאן רעיונות לתכנון בת המצווה:
בעיני הכי חשוב, לשאול את הילדה מה ישמח אותה, כמובן בהתאם לתקציב שלכם.
מתואמתהילדים שלנו ב"ה מאוד יצירתיים. (במלוא הענווה, אומר שהם ירשו את זה בעיקר ממני 🤭)
יש להם הרבה רעיונות מעניינים סביב חגים וסביב סתם ככה דברים שמעניינים אותם.
למשל - עכשיו לכבוד יום העצמאות הם יצרו שרשרת ענקית של דגלים, 76 במספר, ותלו אותה לאורך הסלון והמסדרון.
אלא שהתלייה נעשתה בעזרת סלוטייפ פשוט, והשרשרת הרבה פעמים נופלת ממקומה וחוסמת את המעבר בסלון...
ולמשל - כבר לפני שנתיים בערך הם הקימו "ישיבה" בחדר הבנים - שולחן גדול שמעליו מדפים מלאים בצפיפות בספרים. הספרים ממוספרים וחתומים בחותמת הישיבה, ועל השולחן יש סטנדרים. לפעמים גם ארון קודש מאולתר מצטרף לישיבה, וכמובן על הקיר תלויה רשימה של זמני התפילות והשיעורים בישיבה. והם אפילו ישיבה שוויונית להפליא - גם הבנות רשאיות למסור בה שיעורים 🤭
העניין הוא שהם מתייחסים לישיבה הזו ממש ברצינות - אוספים תרומות בשבילה (ב"ה רק ברחבי בני הבית, לפחות בינתיים), מזמינים לפעמים חברים לשמוע את השיעורים בישיבה והשיא - בשבת הם ביקשו שנקנה דירה נוספת בשביל שיוכלו להקים בה את הישיבה בהרחבה 😳 (זה היה בתשובה לשאלה שהעלנו לדיון - איך לא יהיו מריבות בין הילדים בבית. הם טענו שאם יהיה מקום נורמלי לישיבה הם כל היום ישבו וילמדו בה, ואז לא יהיה להם פנאי לריב...)
כשניסינו להזכיר להם שזו בעצם לא ישיבה אמיתית, הם ממש נעלבו...
אני יכולה לתת עוד דוגמאות ליצירתיות שלהם, שלא תמיד עולה בקנה אחד עם המציאות, אבל הישיבה היא הדוגמה הכי חזקה ואולי גם הכי מטרידה... כי בסופו של דבר אנחנו רוצים לעודד אותם ללמוד הרבה תורה - רק רוצים שזה יהיה בצורה מציאותית, בלי פנטזיות מוגזמות, וגם בלי ויתור על אהבות הילדות שלהם (שכוללות משחקים ויצירות. על המריבות כן נוותר...).
מה דעתכן על כך?
איזה כיף לקרא את התאור שלך!
בטח לחוות את זה זה ממש כייף!
מכיוון שכתבת שירשו את זה ממך- מה את היית רוצה שאמא שלך תגיב בסיטואציה כזו אם את היית עכשיו בגילם?
ומשהו שגיליתי שנראה לי יכול לעזור לכם כאן - להרשות לילדים הכל אבל לשים גבול שאני לא "אסבול" מזה, ואז לעצור אותם בטענה הכי לא ניתנת לויכוח - לאמא זה לא נעים,
וכשאני לא "סןבלת" מהרעיונות שלהם - יש לי הרבה כוח להכיל רעיונות מקוריים.
( ולגבי השרשרת דגלים- אולי להציע להם לקשט את הבניין? כך זה לא יפול עלייך, והשכנים ישמחו מזה ( אנחנו השנה קישטנו את חצר הבנין בשרשרת ארוכה מאד מאד, והשכנים שמחו מהאווירה שזה יצר))
הם באמת ירשו את היצירתיות ממני, אבל לי לא היו רעיונות בכיוון הזה, שגרמו להתנגשות במציאות... (למשל, הפקתי עלון משפחתי כשהייתי ילדה ונערה, אז זה אמנם בזבז דפי הדפסה במדפסת, אבל מעבר לזה לא נתקלתי בקשיים, כמדומני...)
לרוב באמת אני מאפשרת להם בשמחה את הרעיונות שלהם, רק מטריד אותי ואותנו כשהם בטוחים שדברים שהם עושים הם אמיתיים בשעה שהם יותר בגדר משחק... ואנחנו תוהים איך (ואם) להסביר להם את זה...
בקשר לשרשרת הדגלים - למזלנו בעלי ראשו בשמים (והוא נתקל הכי הרבה בדגלים) ורגליו על הקרקע (הוא מציאותי ויודע להתנהל במציאות), אז בכל פעם שהשרשרת נופלת הוא תוקע אותה במסמר על הקיר... (אחר כך נצטרך למצוא שימוש למסמרים האלה, אבל מילא 🤷♀️)
מתואמתאולי תציעו להם לברר לגבי מחירים של דירות באיזור, ומכיוון שהישיבה שייכת להם- הם יצטרכו לאסוף כסף עדי להרחיב אותה לדירה חדשה...
אבל באמת, אני מניחה שהחיים עצמם והמציאות עצמה ילמדו אותם עם הזמן וההתבגרות מה משחק, מה דמיון ומה מציאות.
אבל זה היה בשבת, אז לא יכולנו להרחיב בהסבר ובהשוואות המחירים לדברים שהם מכירים...
(בכל אופן, מבחינתם אנחנו יכולים הכול, במיוחד אם זה למען המטרה הנעלה שלא יריבו, וזה כולל גם קניית בית נוסף באזור שלנו, שידוע כיקר 🙄)
כנראה שבאמת צריך לחכות שיגדלו... השאלה מתי זה יקרה... (נגיד הבכורה לגמרי מבינה בעניינים האלה, וכל הזמן עושה חישובים "איך היא תצליח לפרנס את המשפחה שלה" בעתיד - טוב, אולי גם היא עדיין לא מסםיק מבינה, ולחוצה יותר מדי... - אבל הבן שאחריה, שקטן ממנה בשנה וחצי בלבד, עדיין מרחף לחלוטין...)
הם באמת יקימו ישיבה. תכלס, הם לומדים ומלמדים שם, אז זה לא לגמרי משחק.
להבדיל , יש נערים מנסים לבנות הרכב מוזיקלי. רב הנערים עוזב את זה עם הגיל , מישהו באמת ממשיך...
לא הייתי מוטרדת מזה ולא הייתי מנסה להסביר להם שהם מערבבים דמיון ומציאות..
הם יבינו את זה במוקדם או במאוחר
בין הישיבה שלהם לישיבות אחרות.
גם אם הם מתייחסים לזה ברצינות ולא כ'משחק', זה עדיין די ברור שהם לא מזמינים תלמידים נוספים לישיבה, שאין להם ר"מים שלמדו שנים בישיבה, וכדו'.
אני לא חושבת שהם באמת מערבבים בין דימיון למציאות, אלא שהם לוקחים את הרעיונות שלהם ברצינות, ולכן מעליב אותם שמתייחסים אליהם כ'משחק', כי זה לא מכבד את המעמד.
דווקא כשהם רוצים לשכור דירה בשביל הישיבה זו הזדמנות לתת להם להבין שהקמת ישיבה דורשת אחריות גדולה. מי שצריך ישיבה לא לוקח כסף מההורים שלו בשביל לממן את השכירות. נוסעים לחו"ל, מגייסים תורמים, מסדירים מול המדינה כדי לקבל תקציבים, דואגים לתלמידים שגם משלמים שכר לימוד כלשהו וכו'.
כרגע זו לא ישיבה בסדר גודל כזה, ולכן כרגע הם יכולים להמשיך להפעיל את הישיבה במתכונת הנוכחית, ולהסתפק בתנאים שיש להם.
אם בהמשך הם ירצו למסד את הישיבה יותר, זה בהחלט חיובי ומשמח, ואתם מוכנים לעזור ההכוונה, אבל האחריות תצטרך להיות שלהם....
אמיתי...
אבל באמת ננסה להטיל עליהם את האחריות למציאת דירה, כמו שאת ו @לפניו ברננה! כתבתן, ונראה אם הם יצליחו להבין בעצמם את חוסר המציאותיות שבזה...
הם לא קולטים את סדר הגודל של מחירי דירות...
אבל אולי פעם צריך לשבת איתם ולהראות להם מספרים. חלקם דווקא מבינים יפה בחשבון...
מתואמתלגבי הסדרי עדיפויות.
יש לנו כסף לכל מה *שצריך* ב"ה, ולא לכל מה *שרוצים*. למה שרוצים יש לנו כסף רק לחלק מזה..
לדעתי ההבחנה הזאת היא מיומנות ממש חשובה שנותנת כלי להיות מציאותי..
אולי יש איזושהי סתירה בין יצירתיות למציאות?
נגיד, רב התסריטים בסדרות ישראליות לא הגיוניים מבחינת מציאות.
כתבתי על זה באריכות אתמול בלילה ונמחק.
אנסה בהמשך לכתוב שוב
זה שאי אפשר להיות יצירתי בלי היכולת להתנתק קצת מהמציאות.
יצירתיות זה יציאה מקיבעון מחשבתי. מציאותיות/ריאליות זה להיות מחובר למגבלות של הזמן והמקום..
אנשים שהם לא יצירתיים לא יצליחו להניע קדימה את העולם ולהפוך את המציאות למציאות אחרת טובה יותר.
ככל שהאדם מתבגר הוא יותר מסוגל להכניס את היצירתיות שלו גם לכבלי המציאות או יותר נכון להבחין מתי היצירתיות שלו היא ישימה ובעלת אחיזה במציאות או שהיא נמצאת בדמיון בלבד. ולפעמים הוא בוחר להתעלם מכבלי המציאות. ולהמשיך לחלום ולשאוף - ומצליח להביא לקידום שלה. זה גם עניין של אופי וגם של בחירה.
ייתכן והלימוד הזה שלהם יהיה קצת בצורה שהמציאות תטפח על פניהם והם יחטפו איזה כאפה.. אבל למה שאת תהיי זאת שנותנת להם אותה? את יכולה לשתף פעולה במגבלות של ההיגיון שלך ושל מה שמתאים לך. (לדוגמא כן להזיז את המדפי ספרים ולא להשקיע כספים שלך).
אני די בטוחה שהם מבחינים שזו לא ישיבה ככל הישיבות, אבל מבחינתם היא ברמת חשיבות גבוהה ולכן הם מעוניינים להשקיע בה משאבים (שלכם, אם כבר 😉). דבר חשוב להראות להם מעבר לעלויות של אחזקת דירה נוספת לישיבה, היא סדרי עדיפויות. זה בסדר שמצידכם סדר העדיפויות הוא אחד ושלהם אחר, ולכן שידאגו הם לעדיפויות שלהם (במגבלות שאתם מאפשרים כי אתם ההורים). בדיוק כמו שאם לילד יש 20 שקל הוא יכול לקנות בהם טטריס וגולות, ואת תבחרי להשקיע 20 שקל בזוגות גרביים חדשים (ואת יכולה כמובן גם לבחור לנצל את הכסף שלך כדי לשמח את ילדייך. אבל העדיפות שלך לקנות את הטטריס והגולות היא סיבה אחרת לגמרי משלהם)
אם החשש שלך הוא שהם יפספסו דברים מהותיים וחשובים בחיים (דוגמה נפוצה מן הסתם היא בתחום הכלכלי) אז אפשר: א. ללמד אותם כלים יישומיים (אין לי דוגמאות ספציפיות) שיוכלו לנצל במהלך החיים ב.להתפלל שבן/בת הזוג שלהם יהיו קצת יותר מקורקעים..
אבל באמת שאני חושבת שהעולם לא יצעד קדימה בלי אנשים שקצת חיים בסרט ולא רואים בעיניים.
גם על גוש אמונים (ועוד רבים וטובים בדורות שונים) אמרו שהם לא ריאליים וחיים בסרט ובדמיונות ותראי לאן הם הגיעו היום.
רואים שגם את יצירתית 😊
חשבתי שתפקידי כאמא הוא לחנך אותם למציאותיות ולקרקע אותם, אבל בזכותך אני מבינה שתפקידי הוא לנתב את היצירתיות שלהם בצורה חכמה, שלא תכבה אותם אלא תצמיח אותם ליצירתיות בוגרת שבאמת מביאה פירות.
תודה על זה!
(היום באמת הכנתי עיצובים לעלון שהבן שלי מפיק תחת שם הישיבה. בהתחלה הוא אמר לי - "אבל הרי את חושבת שהישיבה הזו לא אמיתית בכלל!" אז הסברתי לו שהישיבה אמיתית בגדר הבית, ובאמת יפה להפיק עלון שבועי עם דברי תורה וכדומה, ולכן גם כדאי לעצב אותו יפה. נראה לי שהדברים התיישבו על דעתו )
מחיולכן הרגשתי צורך להתייעץ פה...
מקווה שנצליח בעתיד להגיב להם נכון ולעודד אותם בצורה חכמה ❤️
אני חושבת שכל אדם הוא יצירתי במהותו.. השאלה כמה הוא נותן לזה ביטוי במציאות. וב"ה אני בתקופה פוריה...
וכהרגלך בקודש תימצתת את הרעיון שבאתי להביא בקצרה ובמדוייק.
הלוואי שהייתי זוכה גם כל הזמן לתמוך ביצירתיות של הילדים שלי 
ואיזה יופי שכבר הייתה לך הזדמנות ליישם את זה!
ב"ה שאלה העיסוקים שלהם... לא הייתי מחזירה אותם לקרקע, לא נשמע משהו רע שהן מדמיינים שיש ישיבה וכל הדברים...
לגבי הדירה באמת כמו שהציעו פה תגידו להם שיתחילו לברר על דירות באזור ומהר מאוד הם יבינו שזה לא אפשרי...
לבד או כשבאות אליהן חברות?
יוצרות בפלסטלינה
משחקי קופסה
מסתכלות ביחד באלבום של המשפחה
וכו
לפעמים קפיצה בגומי.
לעתים רחוקות גם במשחקי קופסה.
(זוכרת שכשהייתי אני עצמי בכיתה ג' ובאה אליי פעם חברה - הצעתי לה לשחק בבובות🙈 והחברה אמרה לי שזה תינוקי... אז למדתי להשאיר את המשחק בבובות לזמנים שאני לבד בבית...)
חיכיתי לכזה
תודה על השיתוף
מתואמתעוד כאלה שרוצות לשחק בבובות
וגם הצעות למה עוד לשחק
תופרת להן בגדים..
אבל רק לבד בבית, כי החברות כמובן לא זורמות...
וחבל שהחברות לא זורמות... בעיניי זה דווקא משחק יחסית בוגר.
מקווה שתמצא דברים אחרים שהן כן יסכימו לעשות...
אבל לבד.
עם החברות- חבל, גומי, משחקי קופסא
משחקת בפליימוביל וברביות
ברור אשמא שלי ידעה וגם עודדה את זה
אבל אני התביישתי
מותאמי גיל.
לדוגמא מורה ותלמידה.
חנות/קניון
מסעדה
הצגת סיפור תנ"כי מסוים ועוד הרבה...
זה לא האבא ואמא הרגיל אבל זה משתמש באותם אבזרים והבת שלי שבגיל מאוד אוהבת.
מה עוד עושה?
- מחליפה מדבקות וואו זה עולם שלם ויכול לקחת שעות 😀 או כל אוסף אחר שנהוג באזור שלכם...
- מכינה צמידים מגומיות
- משחק בחול קינטי/בר בצק/דס/חימר/פימו למינהם.
- משחקי קופסא בזוגות בדרך כלל יותר משחקי קלפים
ספיר מלחמה, חלומות, כבשה שחורה, רביעיות וכדומה.
- משחקי ספורט כמו חבל, גומי, הטבעת הזו שמסתובבת על הרגל (לא יודעת את שמה).
- אם יש לך כוח להתערב אפשר גם להכין עוגיות, ללמד רקמה/תפירה, או יצירה עם חומרי מחזור שיש לה תוצר משמעותי.
- אם את מרשה אז סתם ללכת יחד ברחוב/גן שעשועים ולפטפט.
- אוריגמי לבת שלי יש שיעור בכיתה על זה והיא ממשיכה לעשות בבית המון. אפשר גם לקנות ספר בנושא.
-חוברות צביעה מושקעות של מנדלות יכולה לשבת שעות עם עצמה ועם חברות.
איך אמא שלי כעסה שעשינו להן יום בריכה שהרס לכל הבובות את השיער הפלסטיק😅
מפליימוביל וקפלות ולגו..
בתים מטורפים עם גינה ענקית ובריכה ומה לא..
לא יודעת אם אי פעם הגענו לשלב המשחק בפועל, לדעתי הזמן הסתיים כל פעם מתישהו במהלך הבניה וכו..
ולא משחקת בפועל
מעניין
הרבה יותר מכתה ג' לדעתי.
אבל בשלב מסוים זה כבר לא כלל את הבובות פשוט. כלומר, הן המשיכו להיות גיבורות הסיפורים, אבל לא באמת התשמשנו בהן (לשון רבים כוללת בעיקר את אחותי ואותי. אבל אפילו אמא שלי הכירה את כל מעללי הבובות ולפעמים הצטרפה), שיחקנו בחדר אחד, והן היו בכלל בארון גבוה בחדר אחר. המצאנו המון סיפורים, ואפילו כמה שירים...
וסיפרתי לה חלק מהדברים ששיחקנו כילדות, ושרתי לה חלק מהשירים... הבובות המקוריות עדיין אצל ההורים שלי אז היא אפילו זכתה להכיר אותן. אני חושבת שזה קצת כמו לקרוא לסיפורים שא.א.מילן כתב "לשחק בבובות"
היה אופי לכל בובה, והיו כמה צמדים של חברים טובים, והיה להם בית ספר ותנועת נוער, והיו סיפורים-מהצד, שחלקם נחשבו כ"משחק" (כמו שאתם מדמיינים, היו יכולות להיות כמה רמות רקורסיביות כאלה: משחק במשחק, משחק במשחק במשחק...), כלומר, לא חלק מ"החיים האמיתיים" של הבובות אלא כשרוצים לשחק משהו אחר (הרבה פעמים יותר משוגע, אז צריך להסתייג ממנו, ולומר שזה "לא באמת"). נניח, בובה אחת תפקדה לפעמים גם כעצמה, גם כסבא של עצמו שהיה מלך ממלכת הדובים (דובניה), וגם כאחותו הגדולה. ושם היו תככים ממלכתיים, והסבא היה מלך מטורלל לגמרי. אבל כל זה לא נגע למשחק הראשי - שבו היה מדובר בדב די רגיל וחמוד בגיל בית-ספר ולא תככן שמקנא באחותו יורשת העצר... ^^'
שלום לאחותי אם את קוראת פה, זיהית אותי בוודאות ^^'
נשמע שאת מבינה את העניין לפי מה שאני זוכרת את שולחת ידך בכתיבה מדי פעם, אז אולי תוכלי לעשות משהו מהדמיונות האלה, אם את זוכרת! (אני מניחה שקשה יותר לזכור אם זה היה רק שלך, במחשבה. אצלי זה היה משותף לאחותי ולי ולאמא, בדיבור)
וזה אכן הפעיל מיד את המוח הכותב שלי, וגרם לי חשק לכתוב סיפור על זה... (יש לי כבר כל מיני סיפורים בסגנון, כי אני באמת אוהבת את הרעיון הזה בעצמי, אבל נשמע שאתן ממש שדרגתן את זה!)
תודה ששיתפת אותי! מאחלת לך שהבת שלך תלך בדרכייך (עם הבובות שלה, או אפילו עם הבובות המקוריות שלכן...)
להכין תכשיטים (יש לה ערכה מקצועית)/לצייר /לשיר /להמציא ריקוד /לכתוב סיפורים /קיפולי נייר/ לכתוב ביומן שלה/ להתאמן בקסמים ולעשות לנו מופע/ לסרוג בחוטי טריקו
זה מה שעולה לי עכשיו (יש לה מלא תחומי עיניין הלוואי עלי)
משחקי קופסא זה יותר עם האחים פחות עם חברות בעיקר בשבתות.
גלגלונים בחצר
מביאות את הכלב של השכנים..
עניתי על כיתה א' וה'
הרבה הרבה ציורים ויצירות..לא נמאס להם וחי נמאס לאסוף גזרי נייר מהרצפה
קופצות בטרמפולינה
בעיקר מכינות הצגות לאחים הקטנים או לכל מי שמוכן לצפות...
לפעמים משחקות במשחקים כמו חתחתול וכד'
נוסעות קצת בקורקינט/אופניים
פליימוביל וכד' זה עם האחים הקטנים, לא עם חברות
על הרעיונות
על התגובות המושקעות
ועל הנירמול של משחק בגיל הזה!!
אני חושבת שזה ממש מפתח את הדימיון ואת המוח
והבת שלי כל כך אוהבת (ויש לה רק אחים)
ומבאס שהחברה מדכאת את זה...
אולי תצליחו למצוא חברה שכן אוהבת את זה, ומסתירה את זה משאר החברות? 🤭
או שהיא יכולה לשחק עם אחיה הבנים... יש בנים שאוהבים את זה, במיוחד כשנותנים להם את תפקיד האבא
רעיון נוסף - שאת תשחקי איתה, אם יש לך זמן ופנאי לזה...
ואם לא - אז גם לשחק לבד זה כיף ומפתח את הדמיון... 😊
והבנים יושבים לידה וחולקים אתה משחקים משותפים. בשבת.
בימי חול או לבד או דברים אחרים עם חברות
בעזהי"ת
לבד: מציירת, קוראת ספר. משחקי דמיון ודרמה- נניח מדמיינת שהיא יוטיוברית שמסריטה את עצמה לוולוג..
אם אחים שלה הקטנים משחקים בפליימוביל או במגנטים, היא תצטרף ותשחק בהם לפעמים עם האחים ולפעמים לבד.
בשבת למשל היא בנתה לכולם תחפושות של רובוטים מקשקשים והם שיחקו שהם בחללית..
כשחברות באות- משחקי דמיון כמו בית ספר (אחת המורה השאר תלמידות), משחקי ספורט כמו תחרות עמידת ידיים, מסלול מכשולים וכו'.., ציורים ויצירות או משחקי קופסא..
הבן הבכור שלי ילד בן 7 ממש חכם, הוא עם יכולת למידה גבוהות לומד לבד דברים ברגע שקולט את העקרון מתקדם לבד כך .
אבל כשזה מגיע להבנה של גורם ותוצאה הוא לא מסוגל להפנים.
לא מוכן לישון צהרים כשיש משהו בערב, גם אם זה חתונה שצריך כוח מאוחר. מקלחת זה מריבה, קשה לו להתאפק אם אוצה משהו ואני מתנה את זה במשהו אחר קודם .
מרגיש לי שהוא לא קולט משהו. אולי זה תואם גיל? אולי קשור לאינטלגנציה רגשית? הוא ילד מאוד רגיש אולי זה קשור? מצד שני הילדים שקטנים ממנו כן מבינים הם רוצים משהו הם מבינים אם יש התניה ואצלו מרגיש לי שהוא לא מבין או שאולי לא רוצה להבין?
זה משגע אותי שאני לא מוצאת את הדרך להניע אותו. ואז אני מתרגזת עליו וזה הכי גרוע כי הוא נפגע
סוג של עצמאות
כמו בגיל ההתבגרות שמסבירים להם משהו 100 פעמים ובסוף הם עושים שטויות
נשמע לי על אותו מהגנון
יש לי גם בת 7 ) הקטנה( שגם לפעמים מתנהגת ככה
במקרה ראיתי מהעדכני ורוצה להציע מה שעולה לי במחשבה, אולי יעבוד איתו. חשוב לי להגיד שאמנם לי אישית אין ילדים, לכן זה לא יהיה מניסיון אישי, אבל כן למדתי דברים שאולי יועילו. כותבת כל מה שעולה בי בכללי בעניין לאור מה שכתבת ולא ממקום שמכיר אישית, אז רק אם יתאים לך, קחי באהבה.
באופן טבעי ילדים מבקשים לפתח עצמאות ולהרגיש שיש להם בחירה ויש חשיבות לדעתם ולרצון האישי שלהם. הרי זה עומק העניין של להיות עצמאי, להיות עם האפשרות לבטא את הרצון האישי שמבדיל ומייחד אותו. זה הופך למשמעותי במיוחד לילדים בכורים, שכשמגיעים אחים קטנים מהם לפעמים נוצר מצב שהם קצת נבלעים והופכים להיות מרצים כדי ''לזכות'' בתשומת לב, זו שמרגישים שנלקחה מהם כי יש מי שזקוקים לה יותר מהם, לכאורה. והעמדה והזכות של להיות הילד הגדול בבית לא תמיד מחזיקה עבורם הטבה, ובחוויה שלהם לפעמים אפילו ההפך. לפעמים כועסים עליהם יותר ומבקשים מהם לוותר יותר, כי ''אתה גדול יותר ומבין יותר..'', והם עדיין ילדים בעצמם.
מה הייתי עושה?
מבינה שבעומק הילד מבקש תשומת לב ויחס שיחזיר לו את ההרגשה שהוא ילד גדול ממקום חיובי ובוחר, ולא ממקום ''נשלט'' כי ההורים קובעים ומחליטים.
בוודאי שילד צריך לדעת בזמנים מסויימים שההורים מחליטים, ויהיו זמנים שצריך פשוט לעשות בלי לשאול הרבה, אבל בכל שאר ההזדמנויות כדאי לנסות לחפש את הדרך להעמיד אפשרויות ולתת בחירה בצורה חכמה.
מה למשל? לוקחת את הדוגמאות שלך:
* יש אירוע ואת רוצה שהוא ילך לנוח צהריים - להבין קודם בכנות למה חשוב לך שילך לנוח? את רוצה את זה עבורך כדי שיהיה לך זמן לארגן דברים או עבורו? אם את רוצה שיהיה עבורו כדי שיהיה עירני ונוכח, שיהיה לו כח ויהנה אפשר לבטא את זה תוך כדי שיחה, שאת יודעת שיש אירוע חשוב שחיכה לו ורוצה להיות בו וליהנות (אולי אפילו לפתח שיח על הציפיה ומתוך זה לומר ש...), ולכן כדי שיהיה עירני כדאי לתת לגוף לנוח. ולחשוב איך את יכולה לתת לו תחושת בחירה מבין שתי אפשרויות שמקובלות גם עלייך. נניח: לאפשר לו לבחור באיזו שעה ילך לנוח ובאיזו שעה רוצה שתעירי אותו (במקום שזה יהיה אם בכלל לנוח).
לאפשר לו לבחור מהי מנוחה בשבילו- זה גם יכול להיות לשכב בחדר ברוגע גם אם לא ממש ירדם, איפה לנוח, לשאול מה יעזור לו להצליח לנוח.. לגרום לו להיות 'פעיל' בצורה חיובית בכיוון המבוקש.
*מקלחת - אני לא מכירה אותו ומה היחס שלו להיגיינה אישית, את כאמא שלו יודעת יותר מה משמעותי לו ומשמח אותו ולנסות לחפש את הנקודות שידברו אליו. לחזק ולדבר את ההרגשה הנעימה לידו (רק אותה, לא להגיד דברים לא נעימים כשלא, זה קריטי במיוחד לילדים רגישים.. יש משפטים שקשה להוציא אח''כ מנפש שומעם) אחרי שמתקלח. וגם פה לחפש את ההזדמנויות להעצים אחריות ובחירה - אולי לתת טווח זמן שבתוכו יוכל לבחור באיזו שעה נכנס למקלחת, בחירת בגדים וכדו' וזה אחריותו.
אם פספס את הזמן או שירגיש לא נעים כי לא ... זה אחריותו.
* קושי להתאפק - מרגיש לי גדול מדי לכתוב על זה בכללי, כי זה יכול לנבוע בשורש מהרבה דברים וזה כבר מצריך להכיר את הילד ואת הנפש שלו.
אולי לחפש דרך לבטא את ההתנייה מבחינתך כבחירה עבורו, כמו במצבים קודמים. שידע שמבחינתך מי שרוצה כך וכך .. יוכל לקבל את זה במצב כזה וכזה, והוא בוחר איך להתנהל ויודע מה יקרה בכל מצב שיבחר. את רוצה לתת, את מבטאת את הרצון לתת ומתי ואיך זה יכול להתאפשר מבחינתך.
מה שכן, לגבי למידת איפוק, גבולות מחזקים את בניין האישיות כשמעמידים אותם באהבה. שידע וישמע שגם כשאמא אומרת לא, ועומדת על זה ולא מוותרת בקלות, גם אם זה מאוד מתסכל אותו והיה רוצה אחרת (לפעמים לשיים להם רגשות עוזר להם להבין ולהיפתח לעולם הרגשי שבהם, שיש בו מנעד רגשות רחב וכלים להתמודד עם מציאות שלא תמיד פועלת כמו שאנחנו היינו רוצים), זה כי היא אוהבת אותו וזה שהיא מונעת טובה שמאוד רוצה לזמן מה, זה גם מאהבה לא פחות, ואפילו יותר, משהיא מעניקה בלי גבול. כי היא מפתחת אותו ומגדלת אותו.
מקווה שהדברים יהיו לתועלת עבורך.
שגרמו לי פעם להזעיק כיבוי אש להוריד אותה אז אני נחרצת וממש כועסת
זה לא קורה הרבה אז היא מפנימה
מה שלא דחוף אני משחררת
וכשהיא נראית לי עייפה אני מתגמשת קצת יותר
מה שמעניין כשזה נוגע לאחותו הוא הבוגר האחראי אבל כשזה דבר שמצריך ממנו להפסיק או שמפתח אנטי לפעולה או לאמירה אז הוא נכנס לפינה ומגיב כאילו לא אכפת לו מהתוצאה של המעשה ובזמן אמת ממש בוכה ולא מוגן לקבל את התוצאה.
אבל ממה שכתבת וכתבה אורות במלחמה אני מבינה שזה תואם גיל הפער בין הרגש והשכל הפער בין ההבנה של מה ההשלכה של המעשה ולפעולה שמצריכה קצת איפוק ודחיית סיפוקים (לפעמים הוא ממש נהנה להרוס לאחותו את היצירה גם אם אני מזכירה לו כמה היא תהיה עצובה ואחר כך הוא נראה מצטער על המעשה)
הגדול בן 13, ואני שואלת את עצמי איך הולך קשר עם ילדים גדולים, למען האמת תמיד פחדתי, שלא לומר חרדתי ממש מהשלב הזה, ובכלל מקשרים קרובים.
אני לא מנסה כרגע להבין איך יוצרים קשר טוב עם הילדים, אני מנסה להרגיע את עצמי שאני בסדר (זה לא אומר שאני לא מנסה לחזק את הקשר רק שהחרדה מזה גוברת יותר)
האם באמת לכולם יש קשר טוב עם הילדים, קשר כזה שהילדים יכולים לדבר איתם על הכל? האם זה יהיה כזה נורא אם עוד עשר-עשרים שנה אני אבין שפישלתי בזה?
יש לציין שאין לי קשר קרוב עם ההורים שלי, אין שיח ריגשי ושיתוף, קשר מאוד סתמי כזה.
הייתי רוצה לדעת מה קורה אצל אחרים שגדלו בבית כמו שלי פחות או יותר אבל אני לא אלך ואשאל אנשים איך הקשר שלהם עם ההורים ועם הילדים🥴
(ואני יודעת שזה לא משנה מה קורה אצל אחרים, אבל להרגעת חרדה- זה כן משנה)
עם הילדים יש לי קשר טוב.
למדתי מההורים שלי מה לא לעשות ועם השנים למדתי איך כן ליצור קשר טוב עם הילדים.
בכל אינטראקציה ושיח עם הילדים, אני מרגישה בו זמנית את גם את התחושות שלהם, את העצב/ כעס/ דאגה/ תהייה/ בלבול וגם את השמחה/ סיפוק/ אושר/ התרגשות.
ככה קל לי להוביל את התקשורת להיות חיובית, כנה ומועילה.
אני בתור ילדה/נערה לא הייתי משתפת בכלל את ההורים והיום אני בקשר ממש טוב עם אמא שלי ומדברות כמעט כל יום בטלפון.
עם אבא שלי עד היום הקשר לא וואו אבל באופן כללי הוא אדם יחסית סגור וקשה.
אני חושבת שכדי ליצור תקשורת טובה עם הילדים הגדולים יותר, מאד חשוב לא להיות ביקורתיים ו״מחנכים״ כל הזמן.
זאת אומרת יותר להיות אוזן קשבת ופחות להגיד מה דעתנו כל הזמן.
לי לא היה קשר עם הוריי בכלל בגיל ההתבגרות.
אמא שלי טיפוס שלא מדבר על כלום. (גם על מחזור לא דברה איתי )
אני הפכתי עולמות בשביל להיות אמא אחרת.
מהיום שהבכורה שלי נולדה
לא הפסקתי לדבר איתה.
וכיום, שהיא כבר מתבגרת, ב"ה יש לנו קשר נהדר.
יכולה לדבר איתה על הכל בפתיחות מלאה
ויודעת שהיא גם יכולה לשמור לעצמה דברים ולדבר עליהם עם חברות, כי זה הגיל, וזה נפלא שזה תואם גיל.
כל ילד הוא אחר, יש ילדים יותר סגורים (בעיקר בנים)
יש ילדים שיותר אוהבים לשתף ולדבר.
אני חושבת שאם תהיי בלחץ שאת חייבת קשר עם הילד שלך, זה רק יעשה ההפך.
זה צריך לבוא בטבעיות
לא לדרוש ממנו שיתופים
אלא ההפך, לשתף דברים מעצמך, מטבע הדברים, כשהוא יראה שאת משתפת ופותחת הכל על השולחן,
הוא יתחיל לדבר גם.
ותקשורת טובה- זה המפתח והבסיס לקשר טוב.
הרבה נחת
מטרה היא להכין את הילד לחיים בוגרים ולהביא אותו לשם במצב מספיק טוב. אם קשר תורם לזה , מצוין.
בנוסף , אין דבר כזה לדבר על הכל. חלק מגיל ההתבגרות הוא הפרדות מההורים , נוצר צורך מסוים בפרטיות.
אבל הורה כן צריך לתת לילד הרגשה שילד יכול לבוא אליו לשתף לבקש עזרה בעת הצורך.
קשר טוב הוא כלי ולא מטרה..
אני לא משתפת את אמא שלי בהכל,אנחנו שונות בדעות שלנו, אנחנו לא מדברות כל יום ועדיין יש לי המון אהבה והערכה אליה וגם אני יודעת שהיא אוהבת אותי מאוד.
ולגמרי הערכים שלה מלווים אותי והיא הכינה אותי לחיים בוגרים
דווקא עם הקטנים אני ממש מסתדרת, מדברת איתם על רגשות וכו' אבל ברגע שהם גדלים קצת משהו נתקע😒
אשמח לעוד תגובות
אני מתבגר (לא אמא בשלב הבא), והקשר שלי עם ההורים לא משהו. אני יכול לומר רק שאין דבר שהייתי רוצה יותר מקשר מעמיק ורגשי עם ההורים שלי. אני לא מסוגל נפשית ליזום את זה בעצמי. אבל הלוואי שדברים היו אחרת.
אני לא אומר שזה נורא ואיום אם הקשר עם ההורים לא הולך, החיים שלי אחלה ואני מאושר. אבל זה חשוב כל כך גם לך אבל בעיקר לילד שלך. תעשי מה שאת יכולה, ואל תזכרי פתאום כשהוא יהיה בן 17 לנסות לחדש את הקשר. תתחילי ותשקיעי כמה כאב ראש שזה ייקח כבר מעכשיו.
זה אמנם נפוץ קשר שטחי עם ההורים, אבל זה כל כך חשוב. בשנים הקרובות הוא באמת יצטרך אותך, אבל לא יבקש עזרה אם הקשר לא יהיה מספיק טוב.
סליחה על הפלישה לפורום.
אבל כותבות כאן את זה בכל זאת, להבא.הבכורה שלי לא משתפת כמו שהייתי רוצה, מראה תמיד שמסתדרת ולא צריכה עזרה.
אני לא יודעת איך לשחרר את מחסום ביננו, מנסה ימי כיף, מנסה שיחות קצת, אבל כנראה בכל זאת מרגישה ממני ריחוק.
בשאיפה אני חושבת שצריך לפרגן המון ולשמור ביקורת רק למקומות הכרחיים, להגיד שוב ושוב שאפשר לדבר כל הכל ושאת תמיד שם בשבילם, בתקוה שבסוף זה יחלחל
יכולה לומר על עצמי, שאני ממש עושה מאמצים ליצור קשרים עם הגדולים, ויש לי כבר גם מעל 18.
והשאלה כמה הם משתפים תלויה הרבה באופי של הילד, יש לי בן שמשתף ממש( וגם אצלו זה התחיל רק בגיל 17). ויש ילדים שלפעמים כן ולפעמים לא. אני חושבת שלא הגיוני לצפות שמתבגר ישתף בהכל. חלק מהעצמאות שלו, ובנית האישיות העצמאית שלו , היא בזה שהוא,שומר דברים לעצמו. אני מתפללת שיראו בי כתובת להתיעצויות כשהם מרגישים צורך.זה קורה לפעמים וכנראה שלפעמים גם לא( אני לא יודעת אם יש דברים שהם לא שיתפו). ובשלב,כלשהו יש להם עולם משלהם, וזה הרבה ניסוי ותעיה, וגישוש לדעת להיות בשבילם ולא להעיק( הם גם יכולים לומר,שאני חופרת אם אני מנסה בזמן ובענין שלא נח להם).
אז אני ממליצה להיות שם, לנסות להיות כמה שפחות שיפוטית(לפעמים קשה ממש).
ולהבין שלפעמים תצליחי ולפעמים לא, וגם אם לא, את אמא טובה.
וגם צריך לשדר פניות והקשבה. יכולה לשתף על עצמי שיש לי כמה ילדים עם אופי שונה (חלקם כבר נשואים היום ב"ה). אחת הבנות שתמיד היו לנו הרבה ויכוחים בשנות הבגרות שלה היום יש לנו קשר מדהים ואחת אחרת שצחקתי לפני החתונה שלה שהיא בטח לא תשתף אותי בכלום ולא אדע מה קורה איתה כי היא לא דיברה בכלל בתור מתבגרת היום מתקשרת ומספרת לי מה איתה (ברור שהיא עדיין מופנמת ולא מספרת בפתיחות כמו השניה אבל זה קשר מסוג שונה), אצל הבן שלי גם ראיתי שזה היה תהליך, הוא מופנם אבל איפשהו בערך בגיל 17 (לא באמת זוכרת באיזה גיל זה היה) הוא נפתח קצת יותר והתחיל לשתף. זה היה תהליך שלו בלבד, אני רק הייתי שם ושמחתי לשמוע שהוא מתחיל לשתף. אני חושבת שתמיד אמרתי לילדים שלי שאשמח לשמוע אותם ואם לא הייתי פנויה ביקשתי שנדבר בהזדמנות אחרת שאוכל לשמוע אותם בנחת. אני חושבת שלא צריכים להיות בלחץ אלא פשוט כל פעם כשחוזרים מהלימודים/ישיבה וכו' לשאול מה שלומך ואיך היה היום שלך והאם היה משהו מיוחד וכו' ולתת להם את האפשרות לספר. להיות ערניים אם משהו ניראה מציק ואז אפשר לנסות לדובב ולראות איך אפשר לעזור...
בהצלחה, ואת נשמעת אמא מדהימה שרוצה קשר טוב עם הילדים. לא לכולם יש זמן וסבלנות לכך...
הבן שלי בכיתה א
באמת ילד טוב ומתוק
אבל בתקופה האחרונה ההתנהגות שלו מזעזעת
פעם זה היה קורה לו בעיקר כשהוא היה נורא עייף
עם הזמן התדירות עלתה
ובחודשים האחרונים אני פשוט לא יכולה לסבול אותו
כותבת את זה בדמעות!! לאן נעלם הילד המדהים שלי?!
הוא מדבר רק בצעקות
עצבני ושובר את הכלים על כל דבר
אלים
לא לומד מטעויות שלו
מדבר בחוצפה
אני חושבת שזה יושב לו על מקום רגשי, שאני לא יודעת להצביע עליו כי זו תקופה ארוכה
בהתחלה חשבתי שזה בגלל שהיינו מפונים ובעלי במילואים והוא היה בבית ספר חדש שהמשמעת שם ברצפה
אבל כבר חודשיים אנחנו בבית, בעלי התשחרר ממילואים והוא חזר לכיתה האהובה שלו ויש לו מחנך מעולה.
מי יכול לכוון אותי איך לעזור לילד? אני ממש שבורה...
אני דבר ראשון הייתי מבררת במוסד לימוד האם הם ראו שינוי או שזה דבר שנמצא רק בבית?
ולאחר מכן אולי הפניה לטיפול ריגשי? תבדקי מה מענין אותו ומה מתאים אומנות/מוזיקה/סוסים/וכו'
לא מאד מבינה בפרוצדורה ומה מתאים לבנך אבל נשמע ששווה בירור
בהצלחה!! תעדכני אותנו בהקלה
האמת שכל מה שאת מתארת, כל מה שעברתם, בהחלט יכול ליצור קושי רגשי.
יש בבית הספר יועצת? אפשר להתייעץ איתה שתפנה לטיפול מתאים? זה מראש עוזר להתייעץ עם מישהי שמכירה את התחום ויודעת מה יש בסביבה.
שא"א להחליק את הפינוי מהבית והמילואים כאילו זה נגמר.... זה קיים לגמרי ועכשיו הוא מוציא את זה (ברור שאני לא יודעת בוודאות אבל נראה לי)
דווקא אחרי שהמצב מתייצב הוא מרשה לעצמו לפרוק ולהביע את עצמו.
עזרה ראשונה - מלאאאאא חיבוקים, תיווכים של המשימות, להוריד לחץ, לעזור לו יותר בכל דבר, לומר לו מליון פעם את אוהבת אותו הכי שבעולם... לחזק אותו על כל דבר פיצי שעושה בזריזות, באווירה נעימה (נכנס למקלחת בפעם הראשונה שאמרת לו? לחזק אותו 10 פעמים על זה כמה הוא אלוף ואיך זה שימח אותך)
עזרה שניה- להתייעץ עם גורם מקצועי!!!! יש את ה1500 שח לטיפולים רגשיים לילדים...
כשבעלי היה חוזר לבן הגדול שלי היו ממש התפרצויות רגשיות וחוצפה בעיקר מולו..לא אופיינו בכלל...ויצא שכל אפטר הוא היה בסוף צועק עליו ..
הפוך על הפוך כזה
הם יודעים להחזיק את עצמם
אבל הקושי לא נגמר כשאבא חזר
ועוד הייתם גם מפונים
וגם בי''ס חדש
וואו כמה עברתם
ובכנות
כבר כמה חודשים מאז שבעלי התשחרר
ומגלה בכנות שעכשיו אני עדיין מוצפת מכל מה שהנפש עברה אז
מעבדת את זה כל המזן ועדיין נשאר המון מקומות קשים בלב
ודווקא אחרי שחזר העזתי להתחיל להסתכל להם בעיניים כי לפני היתי חייבת רק ללתםקד ולהחזיק חזק
אז אם מבוגרים ככה בטח ילדים
ממ שממש ממליצה ללכת לטיפול רגשי
וגם להתבונן איך אתם מייצרים לו זמן איכות אישי ומלא חום ואהבה
גם לי נשמע ממש קשור למלחמה, למילואים ולפינוי מהבית.
הוא כנראה החזיק את עצמו חזק בזמן שהיה "מצב חירום", ועכשיו מרשה לעצמו להתפרק.
דבר ראשון - לא להלחץ. הוא ילד טוב ומקסים. הוא יודע להתנהג. הוא יגדל להיות ילד, נער ואיש טוב ונחמד.
מה שקורה עכשיו לא מעיד על כלום, זאת רק התמודדות עם מצב לא נורמלי.
זה לא אומר שזה לא קשה להתמודד עם ההתנהגויות האלה, אבל לפחות אל תשליכי מזה על העתיד שלו.
עכשיו הייתי מתייעצת איך אפשר לעזור לו. אולי יועצת בבית הספר? אולי מרכז חוסן?
בהצלחה ♥️
תמצאי זמן שקט ותבררי איתו
מישהו פגע בך? אתה דואג ממשהו?
משהו קרה?
ממש ככה
אצלי זה עבד והילדה סיפרה משהו לא מאד דרמטי שהיא ראתה את זה כדרמטי
זה שאמרתי לה שהיא בסדר ומנש לא אשמה
ואפילו העמדתי את הצד השני במקום גרם לה להרגשה טובה ולשחרור
יכול להיות מאד שזה הבסיס והוא חושש בעקבות המלחמה..תני לו מקום לפרוק ולהסביר מה עובר עליו
בהצלחה!
חיבוק קודם כל.
הגיוני שזה בגלל כל השינויים וכל מה שעברתם, זה לא דברים פשוטים בכלל. אולי כדאי להתייעץ עם המחנך והיועצת של בית הספר...
עדיף אונליין אבל גם חנויות יעזרו
יש לי חברה שמזמינה גם מאלי אקספרס ועובד לה
לא יצא לי אף פעם..
וגם הם מחליפים סחורה לעיתים קרובות
צריך לבקר שם מדי פעם, עניין של מזל
תלוי בגזרה ובבד.. ממש קשה לי עם זה, אני הכי לא אופנתית בעולם, ורואה שזה מתחיל להיות חשוב להן. וגם לי חשוב שיראו מסודרות וירגישו יפות.
וזה לא נשמע לי הגיוני..
בת ה12 שלי דקיקה ורזונת ולובשת 16 או 18..
נערה בת 1ר במיוחד אם היא גבוהה ומלאה ברור שזה כבר מידות של מבוגרים...
אחפה מידה s בנשים למרות שהיא לא מתלהבת לחפש באזור הזה
אולי היא תמצא משהו במידות הקטנות של הנשים.
בירושלים יש את חצאית המנשה לילדות או למבוגרות ויש שם חולצות גם. קמליון. הבנות שלי שהיו בגיל הזה היו הולכות עם חולצות בי"ס עם סמל. היא לא צריכה?
יש להם המון חולצות מבד מלנז' שהוא לא צמוד ונעים בקיץ.
יש מבחר גדול מאד באתר.
בילדות יש עד מידה 20.
יש להם חנויות בירושלים וגוש עציון.
תמיד נראה לבוש יותר ויפה, ותכלס בעיני גם נוח..
ושוב בגיל הזה לילדות מלאות הייתי קונה בזויה, D&Y, תמנון
הבכור בן 6, חכם מאוד וחמוד,ֶאחריו בן שנתיים וילדתי ממש לאחרונה.
קשה לי מאוד עם הבכור, יש לו בעיות רגשיות מפה ועד להודעה חדשה.. ניסינו לטפל בזה בכל מיני דרכים וכלום לא עוזר.
אני מוצאת את עצמי יוצאת עליו המון, ומאז הלידה בכלל.
יש לו חרדות וזה מעצבן אותי, הוא מפחד להיות לבד בחדר וזה מעצבן אותי, אני מתעצבנת עליו כשאני רואה תמונות שהגננת שולחת שהוא משחק עם חברים שלא בא לי שישחק איתם, הוא פזיז, הוא מסורבל, יכול להיות שאני גם כועסת עליו על דברים שילדים עושים ברגיל ואני לוקחת את זה בחוסר פרופורציות.
אני אמא נוראית ואני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם זה.
שגם בעלי קצר אליו כמוני, אין מישהו שיאזן בינינו את התגובות כי שנינו עצבניים עליו.
ואז כל לילה אני הולכת לישון עצובה שאנחנו מתנהגים אליו ממש מגעיל ושבעצם אין מי ש״יגן״ עליו.
קצת מזדהה עם חלק ממה שתיארת.
אולי את יכולה לעשות איזה טיפול שיעזור לך לשנות גישה לילד.
ואולי זה באמת ילד שדורש יותר עבודה פנימית מההורים שלו...לראות בו את הטוב, את המתיקות, לעזור לו לפתח כשרון, להתנהג אליו יותר בחמלה. לא קל..
כבר לא זוכרת מי אמר/ה את זה.
בלילה, בזמן הזה השקט כשהוא ישן ואת מעבירה בראש את התסריט של היום או מה שזה, ומצטערת,
לכי לידו, תלחשי לו שאת אוהבת אותו, שאת מצטערת שאת לא תמיד מוצאת סבלנות לדברים שהוא צריך ממך, שאת מעריכה אותו על כל החוזקות והדברים היפים שבו. תשמיעי לו, תשמיעי לך. זה בעצם לעורר אצלך את הקול החיובי כלפיו, שיהיה הרבה יותר פעיל, ושהוא ישמע גם דברים טובים על עצמו ואת ההערכה שלכם אליו. ניסיתי בעצמי לתקופה מאוד קצרה עם ילד שהרגשתי שנוצר איזה מחסום של אמון ביננו, ולא התמדתי, אבל היום אני כל כך הרבה יותר סומכת עליו, מראה לו אהבה באופן טבעי, שזה כנראה באמת מהפך דברים מבפנים.
ואם זה לא מדבר אליך, תנסי לזכור שה' בחר בכם מכל האנשים בעולם להיות הורים שלו, זה מדויק. אתם המגן שלו מפני רוחות העולם, בבית הוא צריך לקבל אהבה ואהבה. גם גבולות והכל, אבל הבסיס זה אהבה. לראות איפה את מוצאת בך כמה דק' של סבלנות, להקשיב לו, לראות אותו, להסתקרן מהבריאה המופלאה שהוא. ולהתחיל להסתכל דרך זה על הקשר בינכם, לזכור ששם זה התמצית האמיתית של מה שבינכם ולא דרך המקומות הקשים והמעצבנים.
מתואמתלפעמים כשמטפלים בעצמנו ובתחושות הקשות שלנו - השינוי שאנו כהורים עושים משפיע ישירות גם על הילד, וגם הוא משתנה לטובה.
כתבת שניסיתם לטפל בו ולא הלך. חשבתם אולי על טיפול בשביל עצמכם? או טיפול אישי לכל אחד מכם או הנחיית הורים לשניכם ביחד.
כי יכול להיות שבאמת יש לילד קשיים אובייקטיביים, אבל העיקר פה הוא ההתנהלות שלכם מולו והצורך שהקושי שלו לא "ידליק" אתכם כל כך.
מקווה ממש שתמצאו את הדרך הטובה לכם, ושתגדלו אותו בנחת ובשמחה ❤️
יפחד לעיתים להיות לבד בחדר
יהיה פזיז
יהיה מסורבל
ישחק עם חברים (שאולי לא מוצאים חן בעיניך)
כדאי להסתכל עליו בפני עצמו ולא כגדול לעומת 2 קטנים. הוא ילד, עדין קטן, שזקוק להכלה ותמיכה.
גם אם עושים טעויות עם ילד, אפשר ללמוד, לתקן ולשנות התייחסות אליו.
החוסר חמלה שיש לנו כלפיו בזמן אמת והמצפון שמגיע אחר כך..
זה שינוי עמוק שצריך היה להתחיל בו כבר מזמן..
ויש לילד הזה כל כך הרבה חכמה וטוב לב..
תודה
לא חשבתי שזה קשור לזה..
יש טיפול ספציפי ששמעת או הציעו לך לקחת אותו? או אפילו משהו ספציפי להורים?
או שהחלטת לשחרר?
אובדת עצות
נראה לי שכדאי להתחיל בחמלה לכולכם.
את קצת אחרי לידה. זה אומר שאת עוד מתאוששת, ועייפה וחלשה וטרודה, ושכולכם מנסים להתרגל למצב המשפחתי החדש.
אני מאוד מאמינה שגם ההתנהגות של הבכור שלכם מושפעת מאוד מהלידה, אפילו אם עברו כמה חודשים, ואפילו אם לכאורה אין קשר. ככה ראיתי אצלי על ילדה שנראתה לי גדולה, אבל התחילה עם כל מיני בעיות התנהגות כמה חודשים אחרי לידה.
קחי נשימה עמוקה. מה שקורה עכשיו הוא לא מה שיהיה תמיד. תנסי כמה שיותר חמלה על עצמך, על בעלך, ועליו.
אל תנסי עכשיו לחנך אותו בכל הכוח. רק המינימום ההכרחי. גם אם הוא יפתח הרגלים רעים בינתיים, יהיה הרבה יותר קל לעבוד עליהם בעוד כמה חודשים.
אני לא מתכוונת להרשות הכל, אבל גם לא להתעקש על דברים שלא חשובים לך עכשיו, שאת עושה רק כדי שיגדל מחונך. לדעתי אפשר לגמרי להחליק לכמה חודשים.
עוד דבר - יש לנו נטיה לצפות מהבכורים להרבה יותר. הוא הילד הכי גדול בבית, ויש לו 2 אחים קטנים יותר, והוא כל כך חכם ומבין, אז למה הוא מתנהג בצורה כל כך ילדותית, ולא מבין שאנחנו צריכים אותו בתור עוד בוגר בבית?!
אבל הוא לא בוגר. הוא רק בן שש. וגם אם הוא חכם,הוא עדיין ילד מבחינה רגשית. כשהקטן שלך יהיה בן שש, תרגישי שזה די צעיר ותצפי מהאחים הגדולים לעזור לו בהרבה דברים... אז תנסי לתת לגדול להיות עוד קצת קטן איפה שהוא צריך. אפילו שזה קשה ולא נוח.
מצד שני - תנסי לעשות איתו דברים שמתאימים רק "לגדולים" - אפשר לשחק איתו במשחק שלא מתאים לאחים הקטנים יותר, להתייעץ איתו בכמה שיותר דברים (אתה חושב שעדיף שקודם נלך לסופר, או קודם נלך לספריה? כדאי שנחתוך עכשיו תפוח או אגס לכל הילדים? ), ולתת לו לעזור בדברים שהוא רוצה (לא בסידור משחקים. זה מה שאנחנו הכי רוצים שהם יעשו, אבל זה לא מה שהם רוצים לעשות. מצד שני, יש מצב שהוא ישמח לתלות כביסה, לערוך שולחן או לחתוך פירות לכולם).
בהצלחה ♥️
ומוסיפה לתרגל להסתכל על הילד בעין טובה.
ממש לעשות רשימה יומית, היום הוא עשה טוב א, ב,ג.. אפילו בדברים שאולי מובנים מאליהם כמו, קראתי לו לאכול והוא בא מיד, הוא נתן חיבוק לאחיו וכו'. זה ירגיל אותכם לראות אותו באור חיובי. וזה ישכנע את התת מודע שלכם שיש לכם ילד טוב ומקסים. שרק רוצה שמישהו יאהב אותו כמו שהוא, בלי ציפיות בשמיים בלי אכזבות, אלא כמו שהוא. נשמה טהורה שהקב"ה נתן לכם במתנה. עם כל האתגרים.
בהצלחה.
ועוד הערה קטנה, בקשר לגן, ילד כזה קטן לא יכול לבחור חברים בגן לפי מה שההורים שלו רוצים. הוא פשוט ישחק עם מי שזורם לו או שהגננת משדכת ביניהם. קצת גדול עליו גם לזכור עם איזה ילדים כדאי לו לשחק לפי ההורים. אז אם זה ילדים ממש שליליים אפשר לדבר עם הגננת, להגיד אם היא מוכנה לנתב את המשחק שלו לילדים שכן חיוביים יותר בשבילו, או לעזוב את זה ולדאוג שבבית ספר הוא יהיה עם ילדים מתאימים...
רציתי לשתף במשהו שנודע לי לאחרונה.
במוסדות חינוך שיש בהם מטבח (ישיבות, אולפנות וכדו') - לא תמיד יש השגחת כשרות על המטבח.
החוק לא מחייב את זה, וגם במקומות 'דוסים' עם צוות תורני, יכול להיות שהמטבח מנוהל ללא השגחת כשרות (גם אם האוכל מגיע מקייטרינג חיצוני שיש עליו כשרות, זה לא מספיק, כי עדיין מחממים את זה במטבח ויש את הכלים של המטבח שמשתמשים בהם).
לפעמים יש הנחה שאם כל העובדים במטבח הם דתיים, אז אין צורך בכשרות כי בטח כולם מקפידים גם ככה.
אבל הבעיה היא שבלי כשרות מסודרת, אין נהלים שעוזרים לשמור על הכשרות, ובמקום גדול עם הרבה כלים והרבה עובדים (שלא תמיד בקיאים בהלכה), יכולים בקלות להגיע למצבים בעייתיים מבחינת כשרות (ואני לא יכולה לפרט יותר מידי, אבל יודעת גם על סיפור שבאמת הטריפו כלים במטבח והמשיכו להשתמש בהם).
אני כותבת את זה פה, כי אני חושבת שמי שיכול לדרוש כשרות במוסד הלימודים זה ההורים של התלמידים (והתלמידים עצמם).
אבל הבעיה היא שאף אחד לא חשוב שצריך לדרוש, כי ההנחה הבסיסית היא שהכל מתנהל כשורה ואפילו לא חושבים לשאול על זה.
אז רציתי שתדעו שזו נקודה ששווה בירור…
)ולא מחממים אותו.
אם כי אחרי מה ששמעתי הייתי מוודאת בכל זאת שיש כשרות מסודרת.
זה כביכול ברור מאליו, ולא שאלה שהייתי חושבת אפילו לשאול, אבל מסתבר שאין שום חובה בעניין, ולפעמים זה נושא שמתפספס.
במקרה שלך, אני די בטוחה שת"ת שמביא אוכל מוכן כן יביא מקייטרינג עם כשרות מסודרת.
אבל כן יש מציאות של מקומות עם ייצור אוכל באופן מסחרי, שהרבה אנשים דתיים קונים בהם, שאין להם כשרות (האנשים שקונים סומכים עליהם כי כולם דתיים אז בטח לא עוברים על ההלכה, אבל לא מודעים לכמה מורכבויות יש כשהכנת האוכל היא בכמויות מסחריות).
אשמח להמלצה למשחק עצמאי לבת 7
פחות משהו עם חידות
הכנת צמידים מגומיות
יצירות בפלסטלינה (אפשר ערכות מוכנות, אפשר ספר הדרכה)
אוריגמי או קיפול מפיות
משחקים יצירתיים כמו לוח מחיק, ומשחקים בסגנון של פטריות (לא יודעת איך קוראים להם, יש כל מיני משחקים עם לוח שמניחים עליו חלקים צבעוניים ואפשר ככה ליצור ציור)
הבת שלי אוהבת לשחק עם עצמה פליימוביל, מנקלה, או משחקי קלפים.
על בת חמש ובת תשע.
רעיונות שמצאנו בינתיים:
1. משחק צורות צבעוניות, שמרכיבים מהן כל מיני ציורים. אנחנו הדפסנו כאלה לבד על דף וגזרנו, אבל אפשר לקנות משהו כזה מעץ:
דלי 250 צורות גאומטריות צבעוניות מעץ ויגה - Viga - צעצועי עץ
2. תסרוקות לבובות. אפשר לקנות בובת תסרוקות. לנו יש בובות ניו יורק, שהשיער שלהן איכותי יחסית, והבנות עושות להן תסרוקות.
3. יצירות משלל סוגים. גם כאלה מוכנות ממקס סטוק וכדומה, וגם חומרי יצירה שונים - פלסטלינה/חימר קל, דפי סול דביקים, קרפים צבעוניים, מדבקות מיוחדות, חרוזים להשחלה, גלילי נייר טואלט, גואש, חול קינטי (יותר בגדר משחק, לא יצירה), פונפונים, מקלות ארטיק... אפשר למצוא רעיונות ליצירה באינטרנט ואפשר לתת לה לזרום לבד עם הרעיונות.
4. יצירת משחקים לבד - למשל משחק הזיכרון (אפשר לצלם את הקלפים שתצייר או שהיא עצמה תעתיק), או פאזל (ציור שהיא מציירת ואז גוזרים אותו לחלקים). אחר כך צריך למצוא מישהו לשחק איתו את משחק הזיכרון, אבל עדיין היא מרוויחה זמן יצירה אישי.
5. גם פאזלים הם רעיון מצוין למשחק עצמאי.
בהצלחה לך ולה ולכולנו!
אפשר פליימוביל למיניהן
פאזלים
לוחות משחק- מגנטי/מחיק
משחקי קלפים/ זיכרון
מבוכים ותשחצים אם היא אוהבת..
לא משחק אבל אפשר גם ספרי קומיקס.
ועוקבת.
אצלי זה בעיקר כיף כשיש עוד מישהו שמשחק, גפ אם יכולה לבג, מעדיפה כמעט תמיד שלא.
ב'ה ילדים מתוקים ופעלתנים
בבית אנחנו מסתדרים איכשהו עם האורך.. אוכלים קצת יותר מאוחר וגם משתדלים ללכת לתהילים בחמש אז סהכ מתאזן
אבל חזרנו לתקופת מילואים ואני מתארחת הרבה
אמאלהההה זה סיוט הצהריים האלה!
אין לי שליטה על הזמן של הסעודה (אצל ההורים של שנינו אוכלים ב10 וחצי גג 11 מסיימים ב13 מקסימום.... ) ואז עד שבע, שבע ורבע זה נ-צ-ח של זמן......
לוקחת קצת לגנ'ש
חוזרים
משחקים משחקי קופסא
מנסה שלא ירגישו כי אנשים נחים
לופ של שלוקים/ממתק שבת/זמן קריאה
אוווףףףף
נסחטתי.....
רעיונות יצירתיים??
ילדים בגילאי גן וכיתות נמוכות של יסודי
תודה!!
אפשר לתת לילד ה״בוגר״ יותר להיות אחראי על הקטנים בזמן הזה ולצ׳פר אותו בהמשך (נגיד לקחת אותו לגלידה פעם ב…)
אולי יש אפשרות להזמין אליכם איזה דוד צעיר של הילדים, אם יש, כדי שיארח לחברה וייתן לך את ההרגשה שאת לא המבוגר היחיד בשטח? או לארח לחלק מהסעודות זוג צעיר מאזורכם כדי שלא תרגישי לבד?
וככה תוכלי באמת לשלוט על אורך הסעודות ועל העיסוקים של הילדים, בלי לחשוש להפריע לאחרים...
הרבה כוח ואשריכם!
התארחתי אצל משפחות
וגם זה לא קל .להתארגן וללכת לפעמים הרבה ובהריון
הסעודה בבוקר גם נגמרה מוקדם
והיה לי פשוט סיוט אחר כך
שעות שבהן אני עייפה ממש ורק משוועת לדקה לנוח
הלכתי לגן שעשועים לשעות
ואז לחזור הביתה וסעודה שלישית לבד כשכולם כבר מטורללים
ואצלי נגיד גם לא הזמינו כמעט חוץ מפעם אחת 2 החברות הנ''ל
אז גם מדכא תכלס
ושישי בכלל היה לחוץ
אני כן העדפתי להתארח אצל המשפחה
וכן גם היה אתגרים
וכל אחת מה שטוב לה
לפותחת- אולי שייך לבקש ממישהו בייביסיטר לשעה שתוכלי טיפה לנוח? או מהמשפחה או אפילו מאחת השכנות בתשלום
זה לא שבת אחת שהבעל נגיד נוסע ואת לבד
זה מציאות חיים כזאת
הזויה
ועיקר הקושי הוא לא רק הטכני
אלא הנפשי
אחריות תמידית על הכללל כולל כל הפרטים הקטנים
אין ברירה מובנה
ולבד שזועק מכל פינה
ולפעמים גם פחד גדול עליו
ואחרי שסחבת שבוע-שבועיים כאלה
ובישלת שבת לבד וניקחת לבד כשכולם בין הרגליים וקילחת לבד וכו
התחושה שלי נגיד בשבת היתה הכי קשה
האמת אפילו בין אנשים הלבד חנק לימאת הגרון
בהדלקת נרות
בקידוש
בזמן אחרי הסעודה בערב
ובכלל
אצלי גם הם קטנים אז בסעודה- זה פשוט בעיקר לריב על מקומות לריב עוד קצת...לבקש מלא אמא אפשר מים ותחתכי לי את העוף ואפשר עוד וכו
ואז זהו נגמר
בלי בעלי קשה לייצר אווירה וגם לי כבר לא היה כח להשקיע לבד
מכירה שעשו את זה
אבל כנראה שזה אחרת אצל כל אחת
ואני בכללי לקחתי מאוד קשה את החודשים האלו
לא היה שום שלב שהתרגלתי
טכנית כן
נפשית לא
ובאמת ההצעה שלך מאוד הגיונית אגב
חצי פרקתי כי זה ישר מציף לי את הטראומה שלי
וגם ציינתי כי לפעמים מהצד נראה שמה הבעיה
דברים שכשהם במציאות כזאת מתמשכת נחווים אחרת
זו באמת מציאות הזויה...מתואמתואת גיבורה ששרדת כדי לספר עליה!
באמת לא יודעת מה הייתי עושה במצב כזה... תכל'ס השבתות היחידות שהייתי בלי בעלי היו אחרי שילדתי, ואז האחריות על הילדים הייתה עליו ולא עליי... (הוא נשאר תמיד בבית, אגב, אם אני זוכרת נכון)
אז באמת באמת לא יודעת אם הייתי שורדת לפי האידאל שתיארתי...
שוב חיבוק מעריך לך ולכולכן!❤️
אין לי מילים לנסח את ההערכה והתודה על כל זה.
אני כ"כ מבינה אותך. חשוב לי לציין שגם בעלי היה מעל 100 ימים במילואים אבל איכשהו השבתות עברו לי בסדר...
חיבוק ענק על הכל וכנראה כל אחת ואיפה אצלה נשברים הכלים....
תודה ענקית ממש על הכל!
וחושבת שלכל אחת היו את הנק' היותר רגישות שלה
אני שבתות הפילו אותי ממש
ובשכרה איכשהו הצלחתי להחזיק את עצמי
ויש כאלה שהסביבה נתנה כח
או המשפחה
או פשוט חוסן נפשי יותר
ומניחה שאצל כל אחת הקושי תפס רגעים אחרים
אולי משחק ייעודי לשבת?
משהו שיקח זמן, נגיד פליימוביל או משחק הרכבה אחר
אפשר גם מונפול
מוצאים רק רק בשבת ואז זה גם ירגש אותם ויהיה לכם צפייה
וגם המשחק הוא משחק ארוך
בתור ילדה היינו יכולים לשבת האחים 3 שעות פליימוביל
בונים, נותנים שמות לאנשים ומשחקים איתם כמו בית בובות
לא יודעת אם זה סגנון הילדים שלך..
חיבוק ותודה לך על המילואים!!!
אני גם מתארחת הרבה... מה שעוזר לי זה לקבוע עם חברה או אם באים עוד אחים אז הם מעסיקים את עצמם עם בני הדודים... וגם טיולים ארוכים...
בהצלחה גדולה!
רק עכשיו נכנסתי וראיתי.
מרגישה שאני צריכה לקפוץ למים
להשאר שבת בבית לבד עם הילדים וזהו..
לעשות את זה פעם אחת ולראות שזה אפשרי.
אהבתי את הרעיון לקנות משחק! רעיון מעולה
תודה יקרות!!!
חסדי ה' היה מעולה!!! ממש לא מובן מאליו
נשארנו בבית והזמנו חברים
היה ב'ה ממש טוב ופשוט וזורם.
בצהריים כמו שהציעו פה נתתי להם משימה לשמור על עצמם והלכתי לנוח - בחיים לא העזתי לעשות את זה ולהשאיר אותם לבד (סתם כי אני לחוצה.. הגדולה ביסודי, ואחראית והכל) אבל ב'ה היה ממש מעולה. נחתי קצת והיה כל כך נכון להיות בבית עם האוכל שלנו והמשחקים שלנו והלו'ז שלנו... ברוך השם. באמת.
תודה יקרה על ההתעניינות!
ותודה רבה רבה לך!
עוד כמעט חצי שנה. אפילו לא סגורים על אופי האירוע (בוקר/ערב. שבת כנראה סמלי ביותר מבחינת אורחים, ובעיקר הקידוש בבוקר).
מתחילים מלהגדיר תקציב? אבל אנחנו בכלל לא יודעים לשער עלויות...
פשוט להתחיל לבדוק אולמות?
בטח גם לארגן סרט תמונות לוקח מלא זמן...
אשמח לכל טיפ שהוא, בכל תחום בנושא. משערת שיש המון דברים שלא חשבנו לחשוב עליהם אפילו. ואשמח להמלצות גם כן על מקומות, קונספט, בעלי מקצוע, מזכרת, וכו. בירושלים.
רוב תודות ובשורות טובות
קודם כל- שיהיה מישהו שילמד איתו קריאה בתורה )אולי כבר יש).
להזמין תפילין (וטלית אם נוהגים)
אולם. קייטרינג (אם לא כלול)
תקליטן
צלם/ צלם מגנטים.
מצגת, דרשה, תכנית אחרת...
אחר כך לחשוב על השבת, קידוש, סעודות...
ביגוד לכל המשפחה
עיצוב לשולחנות
הזמנות
בטח יבואו מאורגנות ממני ויפרטו יותר...
המון מזל טוב!!!!
מי המוזמנים? (משפחה? חברים של הילד? חברים שלכם?)
מה התוכן? (דרשה? סרט? ריקודים? משחק? סדנה?)
איזה סוג מקום מתאים לכם? (אולם אירועים? אולם בי"כ עם קייטרינג? מסעדה?)
אולי אתם בכלל מעדיפים משהו לא סטנדרטי, כמו טיול שנער הבר מצווה מדריך?
אתם עושים גם אירוע הנחת תפילין? (אם כן, אפשר להחליט שמעגל אורחים מסוים מגיע להנחת תפילין ולא לאירוע. נניח הנחת תפילין עם חברים ואירוע עם המשפחה.)
מבחינת תקציב, באירוע סטנדרטי רוב התקציב הוא על מקום+אוכל. כשתדעי סדר גודל של מוזמנים וסגנון מקום, תוכלי להתייעץ פה מה סדר הגודל של העלויות.
מעבר לזה, אפשר להוסיף עוד דברים, שהם לאו דווקא הכרחיים. תוכלו להחליט מה חשוב לכם:
צילום
צילום מגנטים
מוזיקה (קלידן/ תקליטן)
עיצוב אולם
בגדים חדשים
איפור, תסרוקות
מזכרת
תוכן בתשלום (סדנה, סרט וכו')
בעיניי אירוע בוקר מאוד לא נוח למוזמנים.
אם מדובר על יום עבודה זה ממש לא לעניין, אבל לדעתי גם יום שישי לא נוח במיוחד, בטח אם מדובר על שעון חורף.
אירוע ערב נשמע לי יותר מתאים.
את צודקת, יכול להיות שהם חוגגים לפני כן.
ואם כבר מדברים על לוח השנה...
אויר, אם אתם שוקלים אירוע בסוכות כדאי לסגור מקום בהקדם, כי לא קל להשיג מקום עם סוכה גדולה.
אם אתם מתכננים לחגוג מתישהו בתשרי, אני מציעה לשקול את האפשרות לדחות לחשוון.
אירוע דורש הרבה כוחות והרבה התארגנות פרקטית, וחודש תשרי הוא חודש עמוס מאוד. זה לא בלתי אפשרי, אבל מאתגר.
שאמא ואבא יכולים ללמוד עם הבן?
לא קריאה בתורה וכד'
נגיד לבנות יש לי את הספר ''פרקי הלל'' שהוא ממש נחמד לדעתי. הייתי שמחה אם היה משהו בסגנון גם לבנים...
נשים חזקות, אמיצות, גם בתחום התורני וגם לא
מחפשת לעשות רשימה וללמוד על על אישה קצת בשבת
אשמח לשמוע מכן על רעיונות
אלא אשמח לשמוע אם יש לך רעיון שנראה לך שלא חשבתי עליו 😀
תוכנית בת מצווה - מתן - מכון תורני לנשים
הכנה לקראת בת המצווה
“האשה היהודית לדורותיה”
תוכנית לימוד לבנות ואמהות ע”ש ברוריה שורץ, ע”ה
יחד נצא למסע משותף בעקבות נשים מיוחדות מן ההיסטוריה של עם ישראל, מתקופת המקרא ועד היום. נלמד לראות את עצמנו כהמשך שלהן בשרשרת הדורות, וכיצד בת המצווה מהווה חולייה נוספת חדשה באותה שרשרת. בכל מפגש נתבונן באישיותה של דמות ייחודית אחרת: רבקה, מרים, דבורה, חנה, אסתר, ברוריה, דונה גרציה, בנות צלפחד, אמהות מייסדות (מראשית הציונות ועד שחר המדינה), הרבנית קפאח ונחמה ליבוביץ.
ניפגש יחד, אימהות ובנות, ללימוד משמעותי שיועבר באמצעות עיון במקורות, ובדרכים חווייתיות מגוונות כגון: דרמה, תנועה, שירה, ציור, ועוד.
זוהי הזדמנות להעמקת הקשר בין האם ובתה בשנה חשובה זו – תוך כדי לימוד חווייתי משותף
זו הסיבה שהבאתי את הקישור לתוכנית של ״מתן״.
כי יש להם כבר רשימה טובה של נשים מיוחדות.
באיזה אופן ללמוד? זו כבר בחירה שלך עם בתך.
לבד בבית או במסגרת תוכנית.
אשתו של און בן פלת
דונה גרציה
גולדה מאיר
חנה סנש
שרה אהרונסון
מהשנים האחרונות - אולי אסתר פולארד?
אני בזמנו ניסיתי לעשות משהו דומה עם הבת שלי - נשים לאורך ההיסטוריה שקרויות באותו שם שלה. בסוף התמקדנו רק בדמות הראשונה מהן, אחת האימהות
אבל אולי יתאים אצלכן משהו כזה?
כולן דמויות שהשאירו חותם, לא יודעת אם כולן נכנסות תחת הכותרת חזקות ואמיצות - תלוי כמה הכותרת הזו רחבה מבחינתך.
דונה גרציה
חנה סנש
הנרייטה סאלד
נחמה ליבוביץ'
שרה שנירר
רחל ינאית בן צבי
נשים יוצרות מעניינות אותך? (זלדה, נעמי שמר, רחל המשוררת, לאה גולדברג...)
הרבנית קפאח
הרבנית נריה
גאולה כהן
שרה אהרונסון
רשמו כבר את כל הנשים שחשבתי עליהן...
אבל רק רציתי להגיד לך ישר כח! איזה כיף לבת שלך!
לסדנת בת מצווה.
עשיתי על שרה נחשון, שרה שנירר, אולגה חנקין, שולה כהן ודונה גרציה.
אבל אנסה לחשוב
רות המואביה
ארבע האימהות
דבורה
חולדה הנביאה
שלומציון המלכה
מרים פרץ
הבת שלי עוד מעט בת 13, אשמח להתייעץ…
1. איך כדאי להוריד שערות ברגליים? אני מורידה עם סכין אבל זה עושה ״נקודות״ שאשמח לחסוך לה. מצד שני שעווה נראה לי מלא התעסקות ובלגאן (או מלא כסף לקוסמטיקאית).
2. מתכננים חופשה משפחתית עם בריכה ויש מצב שהיא תהיה במחזור. מה עושים?? אני חוששת מטמפונים ואחרי שנים שאני משתמשת בגלולות כבר לא זוכרת למה זה לא טוב בגיל הזה 😂
(חד פעמי כמובן!) לפחות פרימולט.
זה ממש הזוי שאני חושבת בכיוון הזה?
1. האפשרויות הן סכין גילוח או לייזר… (אז מה אם יש ׳נקודות׳? )
גילוח הוא אולי לא הדרך האלגנטית ביותר, אבל יש לו את היתרונות שלו: אפשר לגלח בכל רגע נתון, לא צריך להאריך את השיער מראש, זה לוקח דקה ואפשר לעשות את זה בכל מקום.
2. שווה ומומלץ להרגיל אותה להשתמש בטמפונים מגיל צעיר.
נוח, אסטטי, לא מגביל.
גם לקראת הקיץ וטיולים של תנועות הנוער, אם היא הולכת לתנועת נוער. מאוד נוח עם טמפון.
הסכנה היא בהשארת הטמפון למשך שעות בגוף בלי להחליף. חוץ מזה, לא אמורה להיות שום בעיה.
ומה לגבי מכונה להסרת שיער?
לא נראה לי שמתאים לנערה צעירה להתחיל ״ לסבול״ למען היופי והטיפוח.
טיפוח, בשנים הראשונות לפחות, צריך להיות משהו כיפי ונעים.
ההוספה שלך, החששות מעניין פיזור הדעת בשימוש בטמפונים, אכן בעייתי. אלא אם את איתה בסביבה ומפקחת עליה ומזכירה לה.
1. שתעשה מה שבא לה
2. הורמונים לא הייתי נותת, טמפון היא יכולה לנסות אבל לא חושבת שהיא תצליח
2. ממש לא הייתי נותנת גלולות לילדה
אם טמפון לא רלוונטי תקנו תחתוני מחזור
עד שהיא תמצא מה נוח לה.
נראה לי שזה מאוד אישי ולכל אחת יש שיטה אחרת שנוחה לה.
הבנות שלי ניסו מכונה (אני מורידה עם מכונה אז יש בבית) , ניסו שעווה, ניסו סכין, ואז עברו למשך כמה שנים לקרמים/משחות להסרת שיער, זה מה שהיה הכי נוח להן.
עכשו הן עברו ללייזר (סביב גיל 18).
2 משתמשות בסכין, אחת ניסתה במכונה וטוענת שזה כואב מידי. אחת עושה שעווה עם רצועות מוכנות. לדעתי להוריד שערות רק כשהילדה מבקשת. לא לדחוף אותה לזה.
בעניין השני, בעיני לא סוף העולם לא להכנס למים. אנחנו כבר 4 בנות כולל אותי שמקבלות מחזור, אין סיכוי שיהיה איזה חופשה וכולן לא יהיו במחזור. מלבד זה, גם בנים לא תמיד נכנסים, להם יש בעיות צניעות, לבנות יש בעיות צניעות ומחזור, בקיצור אפשר אולי למצוא פעילות אחרת.
נראה לי שזה תורם ליחסים פתוחים וקרובים.
למשל גבות לא הצעתי לה, ובשלב מסוים ראיתי שהיא פשוט מצאה פינצטה והורידה לבד (לא יצא לה ככ טוב וחבל…).
זוכרת בתור נערה שמאד התביישתי לפנות לאמא שלי בנושאים כאלה.
