פורום אימהות השלב הבא (עמוד 22)

לק"י

לא בטוחה שמכסים גם בישיבה.

אצלנו מכתה ה' ומעלה חייבים מכנסיים ארוכות ממש..

איך את יודעת?

איזה פעמיים, עם אבא שלי ואח שלי
זכור לי כחוויה מגניבה סהכ.

לא חושבת שהיו דברים ממש לא צנועים...

אני עצמי משחקת כדורסל בקבוצת נשים מגניבה,בלי טלוויזיות ופרסומות וכלום.

לא קלטתי...

האמת לא יודעת אשאל אולי את בעלי

מניסיון שלי ומהניסיון של ילד שלי, אבל להיות מלווה עם איש/אשת מקצוע זה הרבה יותר יעיל.
אנחנו בהנחיית הורים משולבת בטיפול אישי בילד. (הוא צעיר יותר בן חמש וחצי...)

הרבה פעמים קורה חרדות מודחקות במהלך היום ומופיעות בלילה ובשקט כשיש זמן לחשוב.. ויכול להיות גם שיש בחינות של חרדה גם במהלך היום. (לפעמים זה בא הפוך על הפוך, להוכיח לכולם שאני לא מפחדת מכלום, לטפס למקומות גבוהים, לקפוץ וכו'..) בסוף בגלל שזה העולם הפנימי שלה את לא יודעת מה קורה בפנים אם היא לא משתפת אותך. וזה לא מעיד על הקשר ביניכן, או שהיא לא רואה בך כתובת, כי את נשמעת אמא מהממת ממש עם ההכלה והקבלה ללא תנאי ורשת הבטחון שאת נותנת לה. היא פשוט רואה את זה כדבר רגיל ונורמלי, היא רגילה כמעט כל חייה שיש לה מחשבות כאלה וחלומות רעים בלילה.
מאז שהתחלנו את הטיפול הזה הנושא עולה לשיח בבית הרבה יותר. הדיבור על המחשבות, הרגשות, הוא אפילו יותר מספר חלומות מפחידים, כי לפי מה שסיפר בטיפול לא תמיד הוא בכלל היה מספר לנו שהתעורר.

אני גם זוכרת את עצמי בתור ילדה עם סיוטים בלילה וקושי ללכת לישון ולהירדם. היו לי חלומות קבועים מפחידים נורא שהיו חוזרים על עצמם. וכבר הייתי גדולה.. לא ראיתי צורך לספר לאמא. זה היה נורמלי מבחינתי שמתעוררים פעם פעמיים בלילה, מרגיעים את עצמי וחוזרת לישון.
וזה אחרי, שמסתבר, שגם אני בתור ילדה הייתי בטיפול לגבי חרדות (ככה אחותי הגדולה אמרה, אפילו לא יצא לי לשאול את אמא שלי) וככה (כנראה) היו לי את הכלים להרגיע את עצמי, למרות שבוודאי שהייתי נתרמת מעוד סיבוב של טיפול בגיל 11...

לפני שאני אכתוב לך פרקטית דברים שעוזרים:
איפה אתם גרים?
תנסי לחשוב האם יש סיכוי שיש טריגר לחרדות על רקע בטחוני?
אם כן, ככל הנראה אתם זכאים לטיפול ממרכז חוסן.
לנו זה הלך ממש בקלות ברגע שפנינו. רק היינו צריכים לחכות קצת (חודש - חודשיים) שיתפנה מקום אצל המטפלת.

נקודות לעבוד איתן עם הילדה:
א. בטחון בה'! ה' שומר, משגיח.. הכל ברצונו. והצבא עוזר לו...
ב. הפחד הוא דבר טוב. כדאי להתחבר אליו. הוא מיועד לשמור עלינו מסכנות.
ג. הפרדה בין פחד אמיתי ופחד דמיוני. (אפשר גם לקרוא לזה פחד מיידי ופחד עתידי) הפחד הדמיוני/העתידי, מה יקרה אם, ואם, ואם... פשוט מיותר. מכניס את הגוף שלנו לסטרס וזה גורם גם לתופעות פיזיות.. להזכיר לעצמי זהפחד הזה הוא לא מאיים עלי כרגע.
ד. פעילות גופנית ממש עוזרת להוריד חרדות ומתח. בעיקר פתיחה של הסרעפת והחזה, לתת הרבה מקום לאוויר להיכנס לריאות, וגם כיווץ והרפייה של שרירים, כי הרבה פעמים הפחד הוא חשש מחוסר שליטה וככה מלמדים את הגוף שאנחנו בשליטה. (אפשר ממש כל יום לפני השינה לעבור איבר איבר לכווץ ולשחרר)
ה'. מתחילה להיות קצת יותר פרקטית. לשמוע הרפיות יכול לעזור להירגע לפני השינה
ו. מותר וכדאי לומר שוב קריאת שמע זה סגולה לשמירה, וגם יושב בסתר עליון. אפילו כמה פעמים בלילה
ז. לשקול שינוי בסדרי החדרים בבית. האם היא ישנה בחדר עם אחות גדולה/קרובה בגיל אם יש? חדר שסמוך לחדר ההורים? (למקרים שבאמת חרדות על רקע בטחוני, היא יודעת שנועלים הכל והכל סגור כמו שצריך?)
מממ חושבת שהיה לי עוד מה לכתוב אבל ברח לי.. בכל מקרה נתתי לך פה חומר למחשבה.
מתייגת את @מתואמת שנזפתי בה שבוע שעבר 😬 אולי זה יעזור גם לך
ואת @קמה ש.האלופה שהגיוני לי שיהיה לה מה לכתוב לך..

שאת פשוט חיה הפחדים ומציירת לעצמך תסריטי אימה 😥

אם כי זו לא היית את, לא? (כבר לא זוכרת 🙈)
ואכן, אין ספק שהבן שלי ירש ממני את הדמיון הציורי ואת הנטייה להיכנס לחרדה... שנינו צריכים לעבוד על זה 🤷‍♀️

מותר לא לזכור דברים כאלה

מצד אחד אני מאמינה שטיפול מאוד יכול לעזור כשהוא מוצלח, בפועל מניסיון עבר, כל קשה למצוא דמות מתאימה מבחינה תורנית, כלכלית, טכנית ובסוף עוד שההתאמה ביניהן תהיה טובה.

מבחינה הזאת ב"ה נפלנו טוב, כי קיבלנו מציבורי מישהי שמתאימה לנו מבחינה תורנית וגם אני סבבה איתה והבן שלי היה נראה שהתחבר.

גם אצלנו חלק מהתהליך היה טיפול רגשי (לא חושבת שזה נחשב טיפול דווקא לחרדות. אולי לכן זה לא היה ממש ממוקד לקושי שלנו. אבל ב"ה אנחנו כבר אחרי...).

@שופטים אני כותבת לך בפרטי מה היה אצלנו. לא מרגישה שזה מכבד את הבת שלי לפרוש את כל מה שהיה איתה ככה בפורום ציבורי. אבל אולי לך זה יעזור....

אני אשלח שוב במסר..

שהכיוון הוא פחות לנסות להדחיק את הפחד/להקטין אותו וכן הלאה,
אלא הפוך. להסתכל יחד איתה לפחד בעיניים.
לשאול אותה מה קרה, וממה את מפחדת, וממה עוד
ובמקום להגיד שהפחד לא הגיוני או מצחיק או שתחשוב טוב, להגיד לה שזה באמת מאד מפחיד.

ולחבק אותה. ולהיות איתה.
הרגשות שלני לא צריכים דווקא פתרון, ובטח לא זלזול או הדחקה או הקטנה.
פשוט שנראה אותם- ואיתנו
שנכיר בהם- ובמה שקורה בנו❤️

אם היא מעלה נושא ספציפי- למשל שהיא מפחדת מאנשים מפחידים, כפשר לדבר איתה על זה
אם זה משהו שהיא פגשה או שמעה עליו או חלמה
לתת לה לשחרר ולדבר על מה שהיא אוגרת בתוכה ואת כל המחשבות והחששות שמתרוצצים בה.

מעבר לזה אם היא מרגישה צורך ואחרי מקום לפחד, אפשר לקרוא קריאת שמע,
לשאול מה יעזור, להציע להתפלל וכו'

אבל רק רוצה לציין שגם אני כשכתבתי על פחד דמיוני, לא התכוונתי שאמורים להקטין את הפחד
אלא לגרום לה למיין בעצמה את הפחדים, ולשים אותם במקום הנכון להם בתוכה. לזכור שזה לא מאיים עלי *כרגע*.
כי יש פחדים דמיוניים שהם לא רציונליים, ולומר לה שזה באמת מאוד מפחיד זה רק יכול להעצים את זה אצלה, כי גם אמא אמרה שזה מפחיד... צריך לעשות את זה בזהירות ובחכמה.
לשחרר ולדבר - בוודאי חשוב, תמיד!

(כמובן לא כתבתי בתגובה אלייך,כשהתחלתי לכתוב זו הייתה התגובה הראשונה, כנראה כתבנו במקביל )

מנסיוני, עדיין השהיה בפחד, ברמה שאפשר להכיל, מועילה יותר מלשפוט אותו בכלים שכליים.. רוב הפחדים הם לא רציונליים,
גם מה שחלילה כן יכול לקרות חלילה שיהיה פיגוע, או חלילה תאונה או מחלה קשה, סטטיסטית הסיכוי שיקרה ב"ה הוא נמוך מאד.
ועדיין זה יכול להיות מפחיד, מאד, גם כשזה עלול לקרות.

הפחד הוא מנגנון הגנה שהמטרה שלו להזהיר אותנו ולשמור עלינו מפני דברים שעלולים לפגוע בנו,
וכמו שוטר שמאותת לנו כשאנחנו מתקרבים לתהום הוא בעיקר רוצה שנראה שהוא קורא לנו
ונדע לשמור על עצמנו.

זה נושא קצת מורכב ועמוק, אבל פחד זה כלי מדהים לעבודה, וכשלומדים לעבוד איתו נכון יכולים לצמוח ולהגיע למקומות מדהימים❤️



יחד עם זה אני מוסיפה שכדי להיות יכולה להכיל ולנכוח כאמא,
משמעותי שאהיה בעצמי בלב נקי מפחד או כעס על הילד או כל מקום מאד אמוציונלי אחר
שלא באמת מאפשר לי להיות שם.

והאמת שהפסקאות שלפני..
אני פשוט לא יודעת איך ליישם.
כי א. מפחיד אותי, קשה לי להיכנס עמוק לרגשות של הזולת. (ואולי גם לשל עצמי. 🤔)
ב.המוח כל הזמן מחפש פתרונות.. אז מה עושים.. מה עושים.. איך מתמודדים עם הבעיה והפלונתר שיש פה..
ג. בשורה התחתונה מה אני אומרת לילד? ואיכשהו יש לי הרגשה שגם כשאני מנסה לעשות את זה זה לא הולך. ובשורה בעוד יותר תחתונה - ב4 לפנות בוקר כל מה שאני רוצה זה פשוט להמשיך לישון... וגם הילד! אז בזמן כזה פשוט לא מתאים לי לשהות בפחד. (אגב, לכן הצעתי לה טיפול. שהדברים יצאו בצורה מסודרת בזמן מוצלח יותר)

הרצון לתת אוויר לנשימה כשהיא לחוצה ומצד שני לא לגרום לה להעלים את הפחד, ולפחד מהפחד.

א. זה ממש לגיטימי, את רוב העולם מלמדים תמיד כיך להתגבר להדחיק להמשיך הלאה, וזה באמת נראה נורא מפחיד כשלא יודעים איך לעשות את זה.
אל תלחמי בעצמך ואל תעשי דברים שנראים לך מפחידים❤️
חיפוש הפתרונות הוא כמובן מתוך מצוקה ורצון לעזור לעצמנו, זה ממש טבעי שזה קורה. כשיודעים לעשות גם דברים אחרים החיפוש מוביל גם אליהם...


ב4 בבקר אם את רק רוצהלישון בהחלט יש מצב שעדיף לחבק אותו וללכת לישון, ובאופן כללי לעשות דברים בכח,
זה לא הדבק שנצטרך פה.
אבל כן למצוכ את הזמן לדבר על זה אחר הצהריים או מתי שיש פניות לשמוע ממה הוא מפחד,
להקדיש מראש זמן כשאפשרי לשבת לידו כשהוא מנסה להרדם, וכשאת פנויה ונניח בעלך לוקח אחריית על כל שאר הדברים ואין שום דבר שמאיץ בך,
ולנסות להיות שם בשבילו.

זה סוויץ' משמעותי במה שהורגלנו, וגם כאן אפשר ללמוד ולהעמיק איך לעשות את זה בצורה מדוייקת,
אבל מה שמקל על חרדות מהשורש, הוא ללמוד לראות אותם עד שהם אט אט מתמוססות❤️

ובעצם זה עדיין לא לגמרי עבר...
אנחנו פנינו לכיוון של טיפול. לצערנו עוד לא מצאנו מטפל מוצלח מספיק, אבל האדם שאצלו הוא כן היה במשך שתי פגישות נתן לו מעין פסוק להגנה (פסוק מיוחד בשבילו), והדפסתי לו אותו יפה והוא תלה ליד המיטה שלו.
חוץ מזה - הוא מקפיד לומר קריאת שמע שעל המיטה.
והייתה תקופה שהוא גם התעקש שנסגור את דלת המרפסת (שיוצאת מהחדר שלהם) בכל לילה...
אצלו זה לגמרי על רקע ביטחוני. הוא נתקל בכתבה (אצל סבא וסבתא) שתיארה בפרוטרוט את אחד הפיגועים המחרידים בשנה שעברה, וזה מה שהכניס אותו לחרדות...
הוא ילד שאוהב לשתף מעצמו, אז הוא מיד סיפר לנו על כך כששאלנו, אבל מניסיון עם ילדים אחרים - לא תמיד ילד ישתף מיד דברים כאלה. אז ממליצה קצת יותר לחפור עם הילדה כדי לגלות אם יש משהו עמוק יותר שמציק לה.
ואם לא הולך - אז לפנות לטיפול. אפשר דרך הקופה (המתנה ארוכה) ואפשר בפרטי (יש יותר מטפלות מאשר מטפלים, אז יהיה לכם קל יותר למצוא, אני מניחה).
ואכן, גם למבוגרים יש חרדות בימים אלה, אז הגיוני שגם ילדים יחרדו

אצלנו זה לא על רקע בטחוני, כלומר היא כן מפחדת מערכים בכללי אבל אנחנו לא גרים באזור מסוכן מהבחינה הזאת.

אני צריכה יותר למצוא זמן לדבר איתה, ועם כך השאר תכלס.. קשה למצוא את הזמן מתאים לשיחות נפש כאלה..

(או שירושלים זה כן מסוכן? 🤔)
אבל בימינו בכל מקום בארץ יכול להיות מסוכן מבחינה ביטחונית. והנה, לבן שלי החרדות התחילו בכלל מכתבה שקרא... חרדות לא תמיד רציונליות לגמרי.
הייתי כן בודקת את הכיוון הזה אצל הבת שלך, נראה לי.
(אני נזכרת שבתור נערה(!!) הייתה לי תקופה של חרדות קשות בגלל סרט(!) שראיתי עם חברות - סרט אימה כזה. במשך כמה ימים לא הייתי מסוגלת לישון במיטה שלי... אז אם בגיל 16 אפשר להגיע למצב כזה בגלל משהו בדיוני בעליל, אז בטח בגיל 11... בין אם זה מספרים - שאולי עדיף שלא תקרא אותם - ובין אם זה ממציאות מפחידה שבהחלט קיימת...)

חייבת לציין שלאור ההפסקה של 3 שנים לא נראה לי קשור המצב הנוכחי למצב של פעם. הייתי מפרידה. היא הרי כן כבר הצליחה ולתקופה מאוד ארוכה. מה שקורה עכשיו זה אולי משהו שונה ולא המשך של פעם... והייתי מבררת עם המורה האם יש איזשהו שינוי בהתנהגות. או מנסה לחשוב האם חל איזשהו שינוי נוסף אחר בבית. אגב התינוק בן כמה הוא? אולי זה השינוי שהיווה לה טריגר לקשיים הנוכחים?

נקודה נוספת, את כותבת ששאלת אותה ממה היא מפחדת, תוהה לעצמי אם היתה שאלה אחרת קודמת לזו קצת יותר פתוחה? שלא יהיה מצב שאת משליכה עליה את מה שאת מכירה מעצמך. לא בטוח שהיא מפחדת כמוך.

עניין אחר, מההיבט הפיזי. כדאי אולי לוודא שעושה מספיק פעילות גופנית לאורך היום, נחשפת לאור שמש, לא קפאין (קולה, שוקו, תה, שוקולד) ולא סוכר מאחהצ, לא אור מסך בערב, וללמוד נשימות סרעפתיות (לבטן) להירגע בלילה.
בארה"ב יש ללא מרשם מלטונין, הורמון להשראת שינה, לא מייעצת כאן ליטול זאת, רק אומרת שיש עוד היבטים חוץ מהריגשי, ואולי אפשר גם להתייעץ עם הרופא ילדים...

תעדכני מה מצבכם בהמשך....
בהצלחה

מכל הילדים מרגישה שהיא הכי דומה לי, לטוב ולמוטב כמו שאומרים

סתם לא נראה לי שייך

אם זה עובר בלי איחסון אז כן קרה..שהגדול אמר שקטן עליו ולקטן זה היה בול אז כן העברתי

והילדים שלי משתמשים בהם..
עונה על השאלה שלך?
יש גיל שבו בכל מקרה הם "משיגים" אחד את השני במידות ואז לא יהיה להעביר מאחד לשני.
אני לא רואה סיבה שיהיו תלונות, אם את מביאה את זה באופן טבעי אז זה טבעי...
אם יהיה לי ילד שזה מגעיל אותו אני מניחה שאזרוק ואקנה חדש.

בין הילדים של עצמי לא העברתי כי אני לא שומרת בגדים באופן כללי, אבל עכשיו לראשונה יש לי שניים רצופים מאותו מין אז בע"ה מתכננת לגמול את התינוק בקרוב ולהלביש לו את התחתונים הקטנים יותר של אחיו הגדול (יש ביניהם כמעט 3 שנים אבל הקטן שמנמן בלי עין רעה)

בדרך כלל לא שומרת תחתונים. רק לתקופות גמילה מטיטול כי בתקופות האלה הרבה הולך לפח.

בדרך כלל התחתונים משמשות כל ילד על שמתבלות..
אם מאיזושהי סיבה נשארו תחתונים במצב ממש טוב - שומרת. אבל לא במצב משומש ובלוי...

בגיל שבע כבר לא נראה לי... אפשר לקנות בסטוק וזה מאוד זול.

פשוט בד''כ בגילאים הגדולים יותר זה מתבלה ולא באמת ראוי לשמירה

אין לי גם בעיה לקחת מאחרים אם זה נקי ובמצב ממש טוב

היו במצב טוב ונקיים כמובן.והיה כיף להחליט על גמילה בלי לחכות עד שיש תחתונים בבית.

בפועל זה כמעט לא קורה - בין אם נהרסים ובין אם פשוט אובדים...
מניחה שיגיע שלב (אצל הבנות, מן הסתם) שתהיה לזה התנגדות מצד הילדים. בינתיים לא קרה...

היו מקרים שהעברתי תחתונים שהיו קטנים על אחד הבנים לאחיו הקטן.
לא נראה לי שהיתי שומרת תחתונים של ילדה בת 7.
הבת שלי בת 10 ואף פעם לא הסכימה לקבל תחתונים מאחותה הגדולה, גם כשהיתה קטנה יותר.

חושבת שזה פריט דיי זול ויותר נעים לקנות חדש לכל ילד.

גם גרביים..
רק של תינוקות שמרתי

בכלל, הבנות שלי ביחד... יש להן קופסא משותפת ויש שם 2 סוגים שך תחתונים. בד"כ יש להן העדפה לסוג סוים. אבל הן משתמשות ביחד.

גם אם מעבירים לי אני שומרת.

מכבסת על הרתחה.

 

(יש לי ילדה שמפספסת קבוע, והרבה תחתונים הולכות לפח. אז זה כבר לא כזה זול לקנות לה כל שבוע חבילה חדשה...)

אז תודה ששאלת ונרמלו לי את המצב

בינתיים נראה לי שזה מתבלה ולא אשמור אבל במידה ויהיה טוב אז נשמע הגיוני לאחסן.

לפעמים בתחילת עונה הקניה של הלבנים-גרביים-גרביונים-גופיות עולה לי יותר מלקנות את הבגדים עצמם בגלל שאת אלה קונים חדש ולא ביד 2...

לגמילה תמיד צריך הרבה
השאר לא שומרת

שאר הבגדים שומרת הכל

מה שהיה קטן על הגדולה עבר אוטומטית לקטנות ממנה -במקביל .למרות שגם לכל אחתמהן קניתי.
או שנזרק כי התבלה-זה הרוב..
מה שקטן על הבן הגדול עבר לבן הקטן אוטומט
הכל אצלי בקופסא אחת מעורבב לכולם אז זה לא משהו שמתעסקת איתו

אבל סביר להניח שבגילאים יותר גדולים אבין ממש אם לא יתאים להם ואקנה חדש למי שתרצה

אבל אם קניתי והשתמשו רק לזמן קצר וזה במצב ממש טוב, אז אני שומרת.

בכללי שומרת הכל חוץ מדברים שנראים כבר לא טוב בסוף העונה אז אין לי ענין לשמור אותם סתם.

 

אבל קיבלתי תחתונים מאחריות שלי וחברות שלי בגיל 16 בערך גם
אז האמת לא רואה שום בעיה...
מכבסים בהרתחה וזהו🤷🏻‍♀️

א. רק אם זה ילדים צמודים (בן אחרי בן)
ב. לא. לכולנו העבירו בגדים, עד גילאי 12 בערך, שאז מתחילים לרכוש סגנון, וגם לא גדלים מהר כ''כ.
הבת שלי קיבלה שמלה שאחותי לבשה פעמיים וכבר נהייתה קטנה עלייה.
ג. ההבדל הוא שאצל הבנים פחות נשמרים הבגדים, כי את רוב המכנסיים הם קורעים...

בס״ד

@אם_שמחה_הללויה, אני מאמינה שהיא תוכל לעזור ❤️

הבדיקה עצמה לוקחת בד"כ רבע שעה, אבל אולי יש המון מוזמנות ועומס..יש מקומות שמתנהלים ככה.
אז אולי מראש מעדיפים להגיד לך שזה יכול לקחת זמן כדי שלא תתלונני אם תצטרכי לחכות הרבה זמן.

בשע"צ
כן היה זמן המתנה של 20 דק בערך אבל קבעו לי תור ממיון (דלקת בשד) אז אולי זה שונה

ולפעמים צריך את הצוות הרפואי לדברים אחרים דחופים.
לרוב הם לוקחים טווח בטחון של יותר ממה שצריך לזמן התור כדי שלא יתלוננו להם על זמן המתנה ארוך.
זה מהניסיון שלי בעניינים אחרים...

ופשוט היה עמוס
אמנם שלחו אותי גם לממוגרפיה אז שתי הבדיקות יחד אכן לקחו לי שעה וחצי
אבל עיקר ההמתנה היתה ל אולטרסאונד

גם לי אמרו שייקח שעה וחצי. כי עד שמילאתי את הטפסים, ועד שנכנסנו, והם גם רצו אחרי זה שאר קצת כדי לברר איתי משהו...
לקח בסה''כ קצת יותר משעה

בס״ד

זאת הייתה המתנה לבת שלי כשהיא הייתה בת 7 והיא שמחה מאד... (לנו הרגיש בסדר, שהיא תחקה את אמא ככה בחדר. יודעת שיש משפחות שפחות מתחברות לזה לילדות קטנות).

אם זה לבת שלך, אני אוהבת לשבת עם הילדים שלי ולהרכיב איתם רשימה של מתנות אפשריות - ואז בוחרת אחת מהן לפי התקציב, הערכים שלנו וכו׳.

עד היום כשאני עוברת ליד חנות של מתנות אני אומרת לבעלי 'רואה את זה? סבתא שלי קנתה לי כזה ליומולדת' 

 

מסתבר שממש אהבתי את זה חח

רולרים / סקטים
תכשיטים או עגילים
ערכת יצירה. קנינו ערכה ענקית של המון סוגי צבעים, וזה ממש שווה.
ערכה להכנת תכשיטים
בית בובות / אביזרים שווים לבובות / בובת ניו יורק עם אביזרים
משחק קופסא או משחק קלפים

ערכות יצירה למיניהן
בובת ניו-יורק (אלה בובות שוות יותר מבובות רגילות - בעיקר אפשר לעשות להן תסרוקות)
בגדים לבובות ניו-יורק
משחק חשיבה תואם גיל
ערכת ציור שווה
רולר בליידס
תיק צד חמוד

אצלנו קבענו טווח סכום כסף שבו אפשר לקנות מתנה ליום ההולדת, והילדים בוחרים מה שהם רוצים בסכום הזה. בדרך כלל יש להם רשימה של רעיונות שמספיקה לכמה ימי הולדת...
בגיל ההתבגרות הם נהיים בעייתיים בזה - כי מה שהם רוצים הם כבר קונים בעצמם מכספם, ומה שיקר מדי בשביל התקציב שלהם גם יקר מהסכום שהקצבנו... אז הרבה פעמים יוצא שהם מקבלים רק מתנות סמליות

ברביות או פליימוביל, בית בובות קטן ודברים שמתאימים למשחקי דמיון.
ערכות יצירה להכין איזה קישוט לחדר.
חוברת צביעה או מנדלות וטושים דקים מתאימים או עטים נוצצים.
משחק קופסא תואם גיל אם יש אחים ואחיות קרובים שאפשר לשחק איתם.
קורקינט.
בובה רכה גדולה וכיפית לחיבוק (אני קיבלתי ליומולדת 8 בובה של לוויתן, מהממת וקטיפתית שממש אהבתי אבל בפועל הוא פשוט ישב במיטה שלי, לא שיחקתי בו)

והשניה אוהבת לאפות.

לומדת לנגן - אז קצת מתאמנת אבל ממש לא הרבה..
לא כל כך אוהבת לקראת.
סניף, חברות, לפעמים קצת אופניים, משחקי חוץ עם חברות,
הרבה עוזרת לי בבית עם הקטנים (הבת הגדולה 14 הרבה יותר עסוקה ממנה אז היא יחסית פנויה..)
משחקי קלפים/קופסאות ואפילו קצת פליימוביל עם האחים שלה..
לפעמים מציירת קצת..
מקשטת מחברות ומשקיעה בכל מיני משימות די שוליות של ביה"ס...

האמת שהוא רק חוזרת הביתה מהלימודים לקראת 4. עד שאוכלת, מכינה ש.ב. וקצת נחה - לא נשאר המון זמן.. לפעמים יוצאת לחברות או לסניף אבל הרבה פעמים פשוט צריכה קצת זמן עם עצמה..

מעצבת בובות..תופרת להם בגדים ( הייתה בחוג תפירה)
משחקת בבובות lol
עושה "קייטנה" לקטנה ממנה
בונה יצירות מקרטונים
מציירת

אבל סניף, חברות, יצירות, ציורים, קצת לנגן, לשמוע מוזיקה/לשיר, לשחק עם האח התינוק, ספרים, להכין לעצמה מאכלים, כל מיני משחקי קבוצה
לפעמים משחקים בחוץ כמו כדור או 3 מקלות או גומי

לא עולה לי יותר... זה גיל שהחברה יותר ויותר תופסת מקום ולאט לאט הבילוי הוא להיות עם חברות, להכין איתם מאכלים למיניהם, לפעמים ללכת בקטנה לקנות דברים (כי אני לא מרשה מעבר כרגע), ללכת יחד לספריה ולפטפט ולדבר שעות שעות שעות

ללכת לאן שמתאים לו.
אם מסגרת ליד הבית ממש לא מתאימה ואין שם כמעט ילדים מתאימים זה יקשה בפן חברתי שזה הכי חשוב בגיל הזה .
חסרונות של פנימיה די נגזרים ממסגרת של פנימיה: הוא רחוק, הורים לא באמת יכולים לדעת מה קורה שם. בחלק ממקומות יש השבעה לא הכי נחמדה, לא לכולם זה מתאים. מהרגשה שלי בשני מקומות שונים, בן אדם שנמצא איתם הכי הרבה זה מדריך. לא הרגשתי שמנהל פנימיה או אם בית יותר מדי נמצאים איתם. מחנכים רואים אותם בדרך כלל בלימודים ולא כולם מגדילים ראש מעבר. אלו שאין להם עדיין ילדים גדולים לא מבינים שגם בגיל הזה צריכים השגחה .
מרחק הוא חסרון. אם קורה משהו או סתם הורים רוצים לקפוץ ...
עוד חסרון בולט הוא חוסר שינה.
יש פנימיות עם אוכל לא משהו או אפילו אוכל בסדר אבל ילדים פחות מתחברים אז הם קונים מלא ממתקים, עושים טוסטים וכו'...
ענייני הגיינה, לא כולם מספיק מודעים , מנגד בגיל הזה אין מספיק טקט להעיר בנעימות על העניין .
יתרונות פנימיה: ילד מתרגל להסתדר ולהתחבר עם כל מיני אנשים , לחלוק חדר, אולי נהיה יותר עצמאי, אבל את זה אפשר ללמוד גם בבית.

עד הסוף
רוצה לשמוע לכאן ולכאן ואז נשב איתו
תודה על הנקודות שהעלת!!
אשמח לכוד

פנימייה מאוד בונה את האישיות. מאוד מבגרת ומחנכת לאחריות.
אני הייתי באולפנא של חצי פנימייה וזה היה מושלם. אולי אפשר לברר אם יש גם ישיבות כאלה.
כי ככה מרוויחים את היתרונות שבפנימייה יחד עם היתרונות של הבית

באזורנו אין

אין לי נסיון עשיר
בן אחד בישיבה רק שנה וחצי
פנימיה די רחוקה
הקרובה לא התאימה לנו
אבל בנה אותו מאוד!!
החודשים הראשונים היו קשים, הלם מהכל
מהלימודים,האינטנסיביות, המרחק, השוני, החברה ממש הכל
אבל אחכ , ישתבח שמו ממש
אנחנו משתדלים לבקר
יחסית לאחרים זה די הרבה
בשאיפה שלי רוצה יותר

השני גם בדרך לפנימיה אבל קרובה יותר
ואולי בימי שלישי גם יצא הביתה אז רגוע יותר

מאיזה בחינה?
אני חוששת שלא אדע מה עובר עליו, שלא אשים לב לדברים חשובים, שהוא יתפספס
הוא לא מרבה לשתף יותר מידי על דברים אישיים

משתדלים לדבר איתו לפחות פעם ביום.

התבגר מאוד
קיבל עצמאות
הכיר חברים מסגנון אחר (חיובי)
מרשה לעצמו להתחזק רוחנית וללמוד מה שבחברה הקודמת היה נחשב לחנוני....
ועוד

אבל ממש תלוי ילד
הבן השני בעה שנה הבאה ילמד קרוב יותר (קצת התפשרנו לטעמי בעלי שלם עם זה)
מרגיש לנו שצריך יותר קרבה שלנו
יהיה בחצי פנימיה (שלישי וחמישי בבית)

מרוחקת ולשני קרובה?

בן אחד יותר בוגר ועצמאי
ויותר קל לו בתחום הלימודי
לכן רצינו משהו תורני והלך רחוק יחסית.

השני פחות עצמאי, צריך הרבה יותר עזרה בלימודים ולכן משאירים יותר קרוב על אף שזה מרגיש לנו פחות תורני מאיפה שהגדול

דילמה לא פשוטה..

רמה לימודית בשניהם טובה?
מה ההבדל הוא ברמה התורנית?
אולי יש דרך להשלים לבן שלכם את הפער?
את לא חייבת לענות. נקודות למחשבה

דתית סבבה. אבל אנחנו מחפשים יותר תורני
קשה להחליט. ממש קשה
אני נוטה להשאיר קרוב, אבל רוב רובם של המשפחות התורניות שולחות לפנימיות רחוקות

בגדול, כמו שכתבו לך זה ממש תלוי באופי של הילד ובצרכים שלו:

בכל זאת מביאה כמה שיקולים, שאצל כל ילד יכולים לקבל משקל שונה:
יכולת להסתדר חברתית במסגרת של חברה סביבו כל היום
עצמאות ולקחת אחריות מלאה על למידה (ש.ב, לימוד למבחנים)
יכולת לקחת אחריות על שעות שינה וקימה, התארגנות עם ציוד, בגדים, מערכת..
יכולת הסתגלות לתנאים סביבתיים (אוכל של פנימיה, תנאי לינה, רעש..)
צורך בקירבה וחום של הבית
חברה תורנית מתאימה
חשיפה למגוון שונה של אוכלוסיה (לטוב ולמוטב)
עצמאות בנסיעות, תחב"צ, טרמפים
חשיפה לתכנים נוספים ממה שיש בבית (גם לכיוון פלאפונים ושאר מכשירים, גם לכיוון חומרים למיניהם, גם לכיוון אידאולוגיות, גם לכיוון נוער גבעות, הפגנות וכאלה..)
מה האלטרנטיבה החברתית ביישוב/בשכונה שלכם (אם הוא לא יהיה בפנימיה - מי יהיו החבר'ה שאינם הוא יסתובב בערבים..)
תחומי עניין, תחביבים, מה עושה בשעות הפנאי

רושמת לי
תודה

יש מרכז שנקרא 'בקדושה', עם הרבה מטפלים יראי שמיים. אחד המטפלים שלהם עובד גם כ'מכווין'- עוזר לשדך בין מטפלים למטופלים.
חפשי איתי הלל, הוא מקבל בפ''ת ובנחלים.

אפשרות אחרת זה באמת לנסות דרך הקופה. אבל אז תתכוננו נפשית לחכות המון, והמגוון של המטפלים לא גדול.

לפי מה ששמעתי בעבר, חשבתי שמרכז בקדושה מטפל בעיקר התחום המיני.
אני מחפשת פסיכולוגצהתנהגותי. הבן שלי עם קושי לראות את האחר, לקבל סמכות וביקורת, ובכלל עם סף תסכול נמוך.
אני רוצה מישהו שיאבחן את הצרכים שלו באופן מקצועי, וייתן לו ולנו כלים להתמודד ולגדול יחד.

תודה רבה!

שיש להם טיפול רגשיים כלליים.
אנחנו נעזרנו בהם בתחום שלא קשור בכלל.

שהם משדכים בין מטופל למטפל.
המטפלים עם תואר שני ומעלה והטיפול עולה 250₪. יש להם לפעמים אפשרות לעזור במימון אם צריך.
בהצלחה!

אבל מנסיוני לרוב יש איזשהו החזר לקופת חולים אצל פסיכולוגים מומחים עם רישיון של משרד הבריאות.

(לאומית וכללית זה בערך 130 לפגישה, מאוחדת צריך הפניה מרופא ורק אז אפשר לקבל החזר והוא קצת יותר גבוה מכבי לא יועת)

לק"י

לפורום הזה יש אנונימי משלו.

אצלי בבוקר יש ריח רע עד שאני אוכלת אפילו משהו קטן וזה מסתדר

לבדוק הליקובקטר.
אם תקין- אומפרדקס עשוי לעזור אבל זה פתרון קצר טווח כי זו תרופה שמזיקה למעי, צריך למצוא מה יכול לעזור במקום. פרוביוטיקה, הומיאופטיה, תזונה לא חומצית.

לריח מהפה... אולי כדאי בנוסף לצחצוח

לי נשמע די קלאסי
ושכל גיל התנהג כמצופה ממנו

גם נראה שהילדים יצאו בהרגשה טובה, בסופו של דבר... זו סתם אני (וגם בעלי) שלוקחת קשה את זה...
(היה לי עוד מקרה כזה בערב החג - הבאתי לילדים את הבגדים החדשים שלהם, ואז אחד מהם התחיל לבכות שלא קניתי לו נעליים חדשות... הוא טען שאמר לי שהוא זקוק לנעלי שבת חדשות, אבל אני לא זכרתי את זה... לקחתי את זה ממש קשה ביאס לי את כל כניסת החג... אבל הילד עצמו התגבר על זה בסוף, והיה ממש עליז, כאילו שכח מזה. זו רק אני שהתקשיתי להתגבר על הבאסה...)

מה שהכי עושה אצלנו את ליל הסדר זה שולחן נמוך שבעלי מרכיב כל שנה, ואנחנו יושבים מסביבו על כריות (השנה הייתי על הספה, בכל זאת חודש תשיעי, אבל צמוד לשולחן).
את ההגדה קורא כל פעם מישהו אחר, חוץ מקטעים שכולם מקריאים ביחד.
ולפי כניסת החג אנחנו יושבים לארוחה גדולה ומשביעה (סלט ירקות ענק עם טונה/ביצה קשה) כדי שאף אחד לא יהיה רעב.

מה שהיה בפועל-
הגדולים (16 ו-14) לא הכינו כלום, אבל היו ממש בעניין של דיונים. בעלי ובת ה-14 שאלה המון שאלות, וכל הנוכחים ניסו לענות לפי הבנתם.
הבנות ביסודי (12 ו-9) הביאו דברים מביה''ס, ותכננו מראש מתי הם ישתלבו (עם בת ה-9 גם התאמנתי מראש על הקטעים בהגדה שהיא רצתה להקריא- כי אחרת הקריאה שלה לא זורמת ולאחים שלה אין סבלנות להקשיב). בת ה-12 גם הצליחה להשתלב בדיונים של הגדולים, בת ה-9 פחות.
וכשהרגשנו שהקטנים מאבדים סבלנות, בערך ב'צא ולמד', הרצנו קדימה עד לשירים הבאים.
הקטן (4), קיבל מקום של כבוד בכל אחד מהשירים (למשל- בדיינו כל המשפחה שרה את החלק הראשון, והוא זה שענה את ה'דיינו', ושרנו איתו כולם ביחד את 'כל שלא אמר 3 דברים אלו בפסח' במנגינה של דודו), ובין לבין הציג יצירות שלו מהגן או בא להתפנק עלי בספה וקיבל הרבה עיסויים ומגע (שזה לא מתאפשר כשיושבים ליד השולחן הרגיל).

אחרי ברך, עברנו כולנו לספות להלל ונרצה. וזה גם נתן אווירה ממש כיפית וטובה לסיום.

נראה לי שהנקודה המרכזית היא הפניות שלכם. את מתארת שלכם לא היתה פניות ושלא הרגשת טוב- זו בעיני הנקודה המרכזית שיכולה לשנות את איך שהסדר נראה. ממש הקפדתי לישון צהריים, וגם שבעלי יישן (שוב, אני בחודש תשיעי, אז קיבלתי עזרה מהמשפחה ובישלו בשבילי כמעט את כל הסדר, אז השנה זה היה גם קל).
והמסקנה שאני רושמת לעצמי לשנה הבאה- לא לתת להם לגנוב את האפיקומן ולהתחיל להתרוצץ ולגנוב אחד מהשני. זה תמיד גורם אצלנו למריבות, ובמילא את המתנות אנחנו קונים מראש, לכולם.

תכל'ס עשינו את רוב הדברים האלו... בת הארבע שרה מה נשתנה (חיכתה לזה כבר משנה שעברה ), ובת השמונה הקריאה רק חלקיק קטן מההגדה (לצערי היא עוד לא יודעת לקרוא טוב), וכל השאר הקריאו בתורנות את שאר החלקים.
באמת הפניות שלי הייתה חסרה, כנראה... (ומדהים שאת בסוף תשיעי והצלחת להיות פנויה!)
אולי בשביל השנה הבאה צריך לחשוב איך לעודד את הקטנים לשאול שאלות... נראה לי שזה מה שהיה הכי חסר.

לקח לנו כמה שנים להבין שליל הסדר זה לי הזמן להפעלה משפחתית...
כל הדברים שיש בשנים האחרונות של חידו ים, משימות, הפעלות, משחקי חברה -
לנו לפחות לא מתאימים לליל הסדר. ליל הסדר מלא ועמוס גם ככה ואנחנו לא רוצים להסיח א הדעת מהעיקר.
מה עוד?
ליל הסדר הוא גם לא הזמן ללימוד סיפור יציאת מצרים!!!
כן כן, נשמע משונה, אבל -
הילדים כבר למדו המון בגן ובבתי הספר.
הגדולים למדו המון בעצמם
וליל הסדר איננו הזמן ללמד אותם עוד ועוד וגם לא הזמן שכל אחד יספר לכולם את כל מה שהוא למד!
איח לזה סוף וזה נהיה טרחני ומייגע לכל המסובין, במיוחד כשיש הרבה אנשים ואורחים.

אז מה כן?
ליצ הסדר הוא לילה של חוויה.
אנחנו צריכים *להרגיש* בו את עצמו יוצאים ממצריים ונגאלים.
כל הידע שצברנו לפני החג בא במטרה לעזור לנו להתחבר לחוויה.

חז"ל סידרו את הסדר בצורה מדוייקת כדי להכניס אותנו לחוויה. לכם מבחינתנו ההגדה היא ה"הפעלה" שלנו - יש בה תחנות (קדש ורחץ...), משימות, חפש את המטמון (אפיקומן) ועוד.. ואנחנו חווים הכל איתם.

דבר נוסף:
לא סתם אנחנו מתחילים את המגיד עם 4 בנים.
אחרי כל הרשות היפות והמעמיקות עליהם, ואחרי ההסברים האקטואליים בכל משפחה על 4 הבנים כמייצגים זרמים שונים בעם ישראל וכו..
4 הבנים מתארים 4 סגנונו של אנשים שיושבים בחדר:
החכם - שרק רוצה לשאול, לחדש ולהוסיף ידע וזאת הדרך שלו להרגיש מחובר ובעניינים.
הרשע- שמשחק אותה "אדיש" ועושה טובה שהוא כאן.. וצריך סוג של "ניעור" שיסביר לו איך להתצרך ולהיות חלק
התם - ששואל שאלות ומתעניין בכל מה שעושים ועונים לו ודרך ההסברים הוא מתחבר
וזה שאינו יודע לשאול- שיושב בשקט וסופג הכל...
וישי מקום לכולם בליל הסדר, לא כולל צריכים להיות אותו דבר. לא כולם חייבים להשתתף בצורה פעילה..

מבחינה מעשית:
אנחנו משתדלים לא להתעכב יותר מדי בתחילת הסדר. מנסיון של שנים קודמות אץלא מתעכבים הרבה בהתחלה אז עד שמגיעים לסיפור יציאת מצריים כבר הילדים איבדו את הסבלנות.
ההתחלה מאוד חווייתית: כולם מחזיקים גביעים, שותים סהסיבה, נוטלים ידיים, כרפס, יחץ על האפיקומן שמעורר עניין אצת הילדיל הקצ יותר גדולים, סילוק הקערה, מה נשתנה... זה כבר מכניס את כולם לאווירה..
בתחילת המגיע כולם יוצאים מהבית ומתחפשים ועושים הצגה של בני ישראל שיוצאים ממצרים.. (מי שמכיר את הדיאלוג: מאין באתם? ממצריים, ולאן אתם הולכים? לירושלים) ואז מתחילים...
כמה טיפים שעוזרים לנו:
* שקית מרשמלו ענקית אצל בעלי שכל מי ששואל/עונה/ אומר דבר תורה מקבל מרשמלו.
* חטיפים קטנים שעוזרים להחזיר לריכוז ברגעים של נפילת מתח
* הגדה מתאימה לכל גיל
* מדי פעם להסביר לכולם אילה נמצאים בהגדה ולוודא שכולל עוקבים
* "לשדך" גדולים וקטנים ולתת לגדולים ללוות את הקטנים שרק למדו לקרוא או שלא לגמרי יודעים להתמצא במעקב אחרי ההגדה
* את דברי התורה של הגדולים שומרים לשני זמנים: 1. בזמן הסעודה בשולחן עורך, 2. כשיש עיכובים שונים ברצף של הסדר (כשהקטנים יוצאים להתחפש, כשמחכים לילד שהלך לשירותים בדיוק לפני מה נשתנה, כשמשהו נשפך/נשבר וכו../ כשמחליפים טיטול, הפסקות הנקה בזמן לא מוצלח וכן הלאה..) - ככה לגדולים יש מתמ להתבטא אבל הם לא מעכבים את ההתקדמות והזרימה אלא ממלאים "חורים"
* גם במהלך המגיד - עושים מדי פעם הצגות. לפעמים הילדים מציגים לנו, לפעמים בעלי מציג לכולם, לפעמים בעלי שולח דווקא את הנערים ה"משועממים" לארגן הצגה מפתיעה...
* את המגיד עצמו מקריאים בסבב בין כולם ודואגים לתת לילדים קטעים שמתאימים לרמת הקריאה של כל אחד
* מקבלים את זה שיש חלק במגידו שהקטנים קצת מתפזרים ומשחקים והגדולים יותר בעניין..
* "דיינו" מחזיר את כולם לשולחן לריכוז: שרים ביחד, ממחישים בצורה חווייתית את פסח מצה ומרור, ואז 10 המכות ושפיכת יין מהווים אטרקציה (השנה הילדים אפילו "התחפשו" לעשר המכות, אבל כל שנה זה חווייתית להם..), ואז מוזגים לקטנים כוס שניה (מנסיון של ש ים קודמות בתחילת המגיש אנחנו מוזגים כוס שניה רק למבוגרים כי הכוסות של הילדים נשפכות במהלך המגיד..) וכולם מרימים אותה להלל ולברכת הגאולה אז זה שוב חווייתית.
ההמשך של הסדר יותר קל להיות עם כולם.

אבל לסיכום בקצרה: כשליל הסדר הופך להיות חוויה - כל אחד חווה אותה בדרכו וכולם שותפים בצורות שונות

עשית לי קצת שינוי בחשיבה...
כי אני בכל שנה כותבת סיפור שמלווה את ההגדה - עוצרים את קריאת ההגדה בחלק מהמקומות, ואני מקריאה "פרק" נוסף בסיפור בהקשר לחלק בהגדה.
ואני תוהה פתאום אם זה לא דווקא מעיק ומפריע לזרימה של החוויה הטבעית של קריאת ההגדה...
כנראה שיותר צריך להתמקד בהצגות קצרות או בהקראה מעניינת של החלקים בהגדה (שבאמת בעלי עשה את זה השנה, אבל לי לא היה כוח כל כך...) ופחות להוסיף דברים מעבר.
בקיצור, פתחת לי את הראש לכיוונים נוספים מקווה שנצליח בשנה הבאה לבנות את הסדר בצורה אטרקטיבית כמו שתיארת. (ובע"ה - שבכלל נחגוג אותו בחבורות גדולות ליד בית המקדש...)

אבל אם זה גורם לחלק לא להשתתף, אפשר לצ'פר על כל דבר- על ילדה ששרה מה נשתנה, על ילד גדול שאומר דבר תורה, לאו דוקא שאלות.

ואפשר לשנות את אופי הצ'ופר שיתאים לכל הגילאים- נניח צוברים נקודות ולפי זה כל ילד בוחר משהו בסכום מסוים לפי מה שצבר ...
או לצ'פר בממתקים, זה תפס אצלנו גם את בת ה12 (עדשי שוקולד)

בעיקרון אנחנו מחלקים פתקים של "שאלתי שאלה יפה" על כל שאלה, וכל מספר פתקים שווה פרס אחד שבוחרים אחרי ליל הסדר (התמחור שונה בין הגדולים לקטנים). אבל כיוון שראינו שאלה שזכו בפחות פתקים היו עצובים מזה - בסוף החלטנו שכולם מקבלים מספר שווה של פרסים.
אז בעצם יצא שאין טעם בפתקים האלה...

נותן תחושה כיפית ולא נכנס להשוואות עם אחרים...
וגן אצלנו זה ממש לא רק על שאלות..
ואם אנחנו רואים ילד שלא קיבל בכלל אנחנו ממציאים סיבה למה לתת לו...

"למה הוא מקבל יותר?" וכו' - וכל זה בשולחן הסדר...
אני בהחלט מעדיפה פתקים על פני ממתק קטן. השאלה אם לא עדיף לוותר גם עליהם...

כל שאלה, חידה, שיר, השתתפות, הקראה וכו' של כל אחד מהילדים זיכתה באגוז.
כשכל הקערה היתה מלאה באגוזים כל אחד קיבל פרס שווה שקנינו מראש.

ככה לא היתה תחרות, כולם קיבלו פרסים בזכות כולם.

אמא שלי הייתה מכינה פרחים/פאזל/משו אחר
וכולנו ביחד היינו צריכים לאסוף כמות מסוימת של פרחים/את כל חתיכות הפאזל וכו
וכל אחד קיבל לפי רמתו.. על יחס נעים, שאלות יפות, השתתפות וכו..

אז פחות יודעת לענות לגבי הרב גילאיות.
אבל אני יכולה להגיד לגבי הקטנים יותר, שבעיני מאוד משמעותי לעשות איתם הכנה לקראת ליל הסדר. לא לסמוך על ההכנה שעושים בגנים/בי"ס, ששם לומדים בעיקר על הסדר של סימני ליל הסדר, ועל סיפור יציאת מצריים באופן כללי, אלא לעשות הכנה איתם על מה שהולך לקרות אצלנו בבית, עם דגש על מגיד, ואפשר גם על ההלל (להבין קצת את המילים, להכיר את השירים).
אצלנו בעלי התחיל ללמוד עם הילדים מאחרי פורים, הגדולה (בת 9) כתבה חלק מהדברים במחברת (שיש לה כבר כמה שנים), הקטנים יותר למדו בע"פ, כל אחד לפי רמתו, אבל אני חושבת שזה מאוד עזר להם בליל הסדר להיות שותפים ולהבין מה קורה ועל מה מדברים (כמובן שלא הבינו הכל, אבל זה כן היה להם משמעותי. לא כל מה שהם למדו הם אמרו, כי היה פחות מתאים להאריך מבחינת שאר הנוכחים, וגם לא הכל היה מתאים להגיד לאחרים, אבל זה היה משמעותי גם בלי להגיד בפני כולם).

עוד רעיון שחברה שלי סיפרה לי שהם עושים ומאוד אהבתי - לפני פסח בעלה לומד עם הילדים את ההגדה והם חושבים על שאלות שהם רוצים לשאול (ככה כשזה לימוד אחד על אחד והאבא מכוון - יותר קל לחשוב על שאלות), ואז כל שאלה כותבים על דף נפרד, מסמנים עם מספר, כותבים בתוך ההגדה בה הם ישמשו בליל הסדר את המספר של השאלה, במיקום המתאים לשאול אותה. ואז תוך כדי ליל הסדר הם רואים מתי יש להם שאלה, ושואלים מתוך הדף. זה אמנם לא ספונטני, אבל זה לגמרי אמיתי, ומאפשר גם לקטנים להיות שותפים באופן משמעותי.

הם דורשים פניות רצינית לפני החג... הלוואי שאצליח לשים את הניקיונות במקום פחות לחוץ בנפש שלי, ולהתפנות לדברים האלה!

אם לא מצליחים להגיע לזה בימות החול.
רק שאז צריך לכתוב את הדברים במוצ"ש...

אבל אולי צריך פשוט לפנות לזה זמן בכל יום אחרי הניקיונות... אולי אפילו בתור צ'ופר לניקיונות היומיים
(עולה לי רעיון: להכין הגדה משפחתית במבנה של שאלות ופירושים מאת כולם. זה יכול להתאים בשנה הבאה, כי לא אצטרך להכין הגדה לילדון, כמיטב המסורת שלי...)

השתדלנו לפתוח את הבוקר בלימוד, לא תמיד הסתדר עם הלו"ז, אבל השתדלנו להספיק כל יום לימוד עם כל אחד מהילדים (כ-10 דקות לכל אחד, לא משהו ארוך).
השתלב לנו עם המשחק מסלול שעשינו לימי 'קייטנת ערב פסח'. על התארגנות עד שעה מסויימת התקדמו צעד, על לימוד התקדמו צעד, וגם על עזרה בניקיונות כמובן...

הלוואי שנצליח לעשות משהו כזה בשנה הבאה... שארגיש טוב מספיק ושלא אהיה בלחץ כמו תמיד...
תודה!

משתדלים מאוד לתת מקום בליל הסדר לכל אחד מהילדים. גם כשאנחנו חוגגים בבית רק המשפחה הגרעינית וגם כשחוגגים אצל סבא וסבתא יחד עם הבני דודים והמשפחה המורחבת יותר ואז פער הגילאים גדול יותר.
אצל ההורים שלי בדרך כלל מראש קונים מלאאא הפתעות שוות חלקם מתאימות לילדים הגדולים וחלקם לקטנים יותר.ובמהלך הסדר מוצאים את ההזדמנות להזמין כל אחד מהמסובים לבחור לו משהו שליבו חפץ מהסלסלה הזאת( נקנים דברים גם כפולים כשידוע שכמה ילדים באותה שכבת גיל יחפצו בהם) וכל פעם שמישהו שואל שאלה, שר מה נשתנה,אומר דבר תורה,מוותר לאחר,קורא קטע מההגדה הוא מוזמן לגשת לסלסלה. גם הילדים היותר גדולים מחכים ומצפים לתורם. במגיד הילדים יוצאים החוצה,מתחפשים ועושים הצגה של יציאת מצרים שזה גם משהו שמאוד תופס אותם והפך למסורת משפחתית. בנוסף תמיד כולם מחכים לשירים בסוף ההגדה שהפכו למסורת.
בביתנו אנחנו מחלקים בדרך כלל לכל ילד אגוזים או סוכריות גומי/עדשים תוך כדי הסדר בכדי לחזק התנהגויות רצויות וטובות. מצפרים כל ילד לפי רמתו. ובסוף הסדר מחכה לכל אחד מהילדים מתנת אפיקומן שווה,בדרך כלל זה משהו שאנחנו יודעים שכל אחד רוצה ומחכה לו. משקיעים לא מעט כסף במתנות,ממש כמו במתנות יומולדת אבל זה בהחלט כיף ומשמח אותם.

אמנם אני מעדיפה שלא יקבלו כל כך הרבה פרסים (מכניס אותם לתחושת זילות בחפצים), אבל הרעיון באופן כללי נשמע יפה.
ואיך מחליטים מה הרמה של כל ילד? ואיך הילדים לא מקנאים זה בזה, אם אחד קיבל יותר מהאחר? לא תמיד הם מבינים את ההסברים של רמות שונות...

כל ילד מקבל אגוז לא קלוף על שאלות, או הקראה, או שיר, או כל פנינה שהוא עושה...
נתתי להם צלוחיות והם אגרו שם את האגוזים.
בעלי חילק את האגוזים די ביד רחבה ...
והשתדל לצ'פר גם את הקטן ע''י שאלות פשוטות לגילו, סתם דברים כמו מה חוגגים היום וכו'.
כל דבר קטן היה ''קח אגוז''... היו אגוזים משני סוגים/גדלים. אז,קשה להשוות בדיוק כמה יש לכל אחד.
וגם לא הרגשתי שהיה להם זמן לזה ככ... הלוז עמוס. ועד שמגיעים לשולחן עורך כבר חלק מבעלי האגוזים פיצחו חלק ניכר מהם ככה שבכלל קשה להשוות למי יש יותר.
והאמת אני חושבת שהם הבינו שלכל אחד האגוזים ניתנים בהתאם לרמתו. לא ראיתי שזה גרם לקנאה כ''כ.
ולא הרגשתי צורך בעוד מתנות/פרסים. הסדר עמוס גם ככה בדברים מרגשים.

מתנות אפיקומן לא קנינו להם, אז בקשר לזה אני לא יודעת. נלך יחדהונבחר משהו קטן לכל אחד במשך החג או אחריו.

אלא על הפרסים...
אז אולי זה לא הכי קשור פה מה שכתבתי...
אבל אולי בכל זאת יועיל לשירשור הכללי...

וכל דבר מתוק, צבעוני וזוועתי שקיים....
פשוט סדר פסח=אגוזים... אז זה נחמד לקבל

אולי-אולי שני הגדולים. זה גם בעייתי בשביל הקטנוץ... (שדווקא אוהבות פיצוחים, אבל לכאורה אסור להן...)
בכל אופן, זה נשמע נחמד!!

כל ילד יוצא מליל הסדר עם מתנה או שתיים שבחר מהסלסלה(זה מתנות קטנות וזולות אבל כאלה שהילדים מתלהבים מהם- מנסה להזכר מה היה שנה שעברה...חפיסת קלפים,מכונית קטנה בקופסת פלסטיק,קש רב פעמי,ארנק,משחקי קופסא קטנים שהוזמנו מחול- חיקוי לדבאל,4 בשורה,משחק זכרון, רעשנים של תינוקות,כיסוי עיניים מדליק,מברשת שיער,שעון ועוד... נראה לי שעלות כל מתנה כזאת סביב העשרה שקלים.
הילדים אף פעם לא קינאו אחד בשני,ותמיד יצא שכל ילד נמשך למתנה שמתאימה לגילו....הנכדים בגילאי שנה עד 26.אולי בגלל שנולדו למציאות הזאת אז אין קנאה או תחרות וכולם תמיד ב"ה יצאו מרוצים

אם כי הילדים שלי גם רגילים לקבל פרסים קטנים גם סתם ככה (צ'ופר אם הם מסדרים באופן מיוחד וכו'), ועדיין לפעמים נוצרים ויכוחים קטנים - "הי, אני רציתי את המשקפת הזאת!" "אוף, אמא, למה לא קנית נוד מחזיקי מפתחות כאלה?" וכן הלאה...

הכינו ''חבילה עוברת'' (הייתה מורכבת משקיות כי אסור לקרוע את הנייר בחג).
היה בהתחלה קדש, אחרי זה ורחץ וכו' וכו'. כל פעם שהגענו לסימן חדש, פתחנו את החבילה, והיה או משחק, או משימה או סתם שאלה...
היו דברים שגם הקטנים יכלו להשתתף (3 ו- 4 וחצי) אבל זה גם התאים לגדולים (7-25)

היה מוצלח מאוד.

לפני שנתיים אני חושבת הם עשו חדר בריחה שהיה תוך כדי הסדר, היה גם ממש מהנה...

אם את רוצה משהו אני יכולה לנסות לפרט לך בפרטי...

חדר הבריחה לא גזל יותר מדי זמן מהסדר? זה באמץ נשמע רעיון מגניב...

השתלב מצויין תוך כדי...

ואם לא עוזר אז למכון טהרנו

כלומר, לדחות את הביוץ.
בהצלחה.

בס״ד

וחוץ מזה יש גם פתרונות ברפואה הקונבנציונלית.

בהצלחה!

@אפונה

היא מדריכה בשיטת אביבה.

בהצלחה רבה לפותחת @יפית4284

בהחלט לא תקין
האם זה תמיד היה כך? התקצר לאחרונה?
מציעה לפנות לרופא/ת נשים לבדוק פרופיל הורמונלי,
וכמובן מצטרפת להמלצה על שיטת אביבה.

לק"י

פורום אמהות מיועד לגילאי היסודי ומעלה.

שעמידה מול הילד בצורה בריאה מתחילה במעבר במה שזה מעורר בנו.
ולרוב זה מעורר, במידה ולא מספיקים כיוונים רגילים של כללים להורות שאפשר לקרוא בספר.

ומעבר לזה זה בסדר שיש הבדל מסויים בגישה בין אבא לאמא, זה כמעט תמיד קורה. הכי חשוב ללמוד לתקשר בנושא.
בדיוק היה שירשור בהריון ולידה גם עם שאלה שמזכירה שהארכתי בה יותר אם בא לך לחפש..

לא צריך ללחוץ על ילד לעשות. לילד יש הרבה סיבות למה לא לעשות, היכולות שלו לא בשלות כמו מבוגר וגם למבוגרים יכולות להיות הרבה סיבות שגורמות להם לא לרצות לעשות.

לכן אני לא לוחצת על ילדים לעשות בבית, אלא רק מעודדת אותם.

כילדה הכריחו אותי לעשות בבית. לקח לי הרבה שנים לשחרר משנאה לעשיה ולאהוב אותה מחדש.

אבל אז מה אני עושה מול הילדים האחרים?
אם אשחרר את כולם לא יהיה כאן פסח (ולא אוכל מבושל ולא בגדים...).

אף אחד לא חייב לעשות שום דבר. אנחנו מבקשים מהם עזרה, אבל תמיד לוקחים בחשבון שאולי לא יעשו ואני או בעלי נעשה (או אף אחד)

יש אצלי ילד שעושה יותר ויש אחד שעושה פחות. יש ילדים שיותר קשה להם לעמוד במשימות מאחרים, אפשר לנסות להסביר לילדים האחרים.

תספרי כמה זה משמעותי לך, כמה זה עושה טוב, תצ׳פרי בהפתעה בסוף משימה.
ממש יש מצב שזה יעשה לה חשק, וזה בוודאי יעזור לשמר את החשק אצל האחים
.
שולחת לך משהו באישי.

אבל לפני פסח זה זמן שבעיני שייך להשתמש בכלים של מבצעים ופרסים.

כשאני הייתי ילדה זה מה שהפך את ההכנות לפסח לחוויה שכולם חיכו לה.
היה שנים שלכל משימה היה מספר נקודות שהיא שווה, היינו צוברים נקודות (כל ילד בנפרד) ומקבלים פרס כשמגיעים לסכום מסויים של נקודות (או שהיו פרסים בשווי שונה והיינו יכולים 'לקנות' עם מספר הנקודות שצברנו).
היו שנים שכדי להוריד תחרות צברנו נקודות ביחד - כל אחד הוסיף נקודות לחשבון של כולם, וכשכולם הגיעו לסכום מסויים אז כולם קיבלו משהו (בחרו הפתעה מתוך שקית הפתעות).

השנה, בהשראת הגישה של אמא שלי, עשיתי משהו דומה אבל קצת אחר אצלנו בבית.
עשיתי סוג של משחק מסלול שצריך להתקדם בו (וכדי לקשר לפסח, אז זה כאילו עמ"י מתקדמים לקראת הגאולה ויציאת מצריים), ויש כללים מה מאפשר להתקדם צעד אחד, מתי מתקדמים שני צעדים, וכו' (אצלנו זה לא רק על עזרה, אלא גם על להיות מוכנים עד שעה מסויימת, כי ההימרחות בבוקר זה אחד הדברים שהכי קשה איתם בימי חופש, וגם על לימוד עם אבא לקראת פסח). ולאורך המסלול יש תחנות (של עשרת המכות) שכשמגיעים אליהם עושים הפסקה לאכול עוגיות ביחד.

הילדים שלך גדולים יותר משלי, אז אולי חלק מהרעיונות פחות מתאימים, אבל אולי תצליחי ליצור משהו שיתאים לכם שיעלה את המוטיבציה לעזור.

(בדרך כלל אני לא אוהבת חינוך על ידי פרסים. אבל עזרה בערב פסח היא לא רק עניין של חינוך, אלא שבאמת צריך את העזרה גם אם היא לא מגיעה 'לשם שמיים', ולדעתי זה כן נכון במצב כזה לעשות מה שיגרום לילדים לעזור, גם אם זה בשביל הפרס. ואם גם האווירה מספיק טובה וכיפית, אז בסוף נהנים גם מעצם הניקיונות ביחד והחוויה סביב זה, ולא עובדים רק בשביל הפרס. ככה לפחות זה היה אצלנו…).

רעיון מהמם המסלול, התחברתי לגמרי.
באמת לא רוצה תחרות על נקודות, הכי כיף שזה נצבר יחד.
רק לקחת בחשבון שככה יש ילדים שעושים יותר, ויש כאלה שנותנים' לאחים שלהן את הזכות לעבוד יותר...

מה שתיארת על הבית שלך כילדה ועל הבית שלך עכשיו.

סתם אני תוהה - איך חישבת את האורך של המסלול? כלומר, יש לו משבצת סופית של "פסח"? או שזה בכלל מסלול יומי, וכל פעם מתחילים מחדש?

זו פעם ראשונה שאני עושה את זה ובאמת לא כל כך ידעתי להעריך כמה נצטרך. עשיתי קצת יותר מ-100 משבצות, לפי המקום שהיה בדף. לפי הקצב בינתיים, נראה לי שבטוח נגמור לפני פסח, ומקסימום אני אכין מסלול נוסף בהתאם לצורך...
לא נראה לי שנחזור להתחלה אחרי שנסיים, אולי נמשיך בדרך עד לקריעת ים סוף. נראה כבר...

תמיד אפשר לתת נקודות יותר בעין יפה🙂

גם אצלינו עובד מצוין "תמחור" של כל משימה וצ'ופרים.. וגם זה שהם בוחרים מה הם רוצים לעשות מתוך רשימה, ולא שמנחיתים עליהם לעשות משימה שהם פחות אוהבים.
רק נקודה נוספת- לפעמים צריך לשחרר ולבחור מלחמות, זה שהיא על הספה קוראת ספר יכול לתסכל מאוד את מי שכן עובד, אז העצה שלי היא להגיד לה ללכת לקרוא בחדר, כשלא רואים את זה כל הזמן זה פחות מעצבן..
בהצלחה ממש!

ולהתמקד באחים שכן עוזרים- לתת להם הרבה תשומת לב, לשבח, לפרגן, לספר לסבתא בפלא' אין שמוליק עזר לך ואיך לאה ניקתה יסודי את הארון, וכמה זה עוזר לך, תוך כדי שהם מנקים תעברי אצלם תפרגני במילה ובחיבוק...

אל תשדלי את הבכורה, אבל אם היא מיוזמתה מצטרפת תפרגני לה מכל הלב גם אם היא ניקתה רק פיפס קטן

תאפשרי לה. תאמרי לה שעכשיו זה זמן נקיון בבית

בתור ילדה שלא עזרה בכלל בבית... אני שנאתי לעזור בעיקר כי אמא שלי כל פעם אחרי שעשיתי משהו הייתה (בקטע טוב מבחינתה) מסבירה לי מה עשיתי פחות טוב הפעם ומבקשת שאני יתקן את זה. זה חירפן אותי ממש ואמרתי שאני מעדיפה לקבל צעקות על זה שלא עשיתי כלום מאשר הערות על מה שכן עשיתי....
מציעה לך לבדוק איך העזרה בשביל הילדה, אם מבחינתה התוצאה של לעזור בבית חיובית או שלילית...

בפרט בתקופה הנוכחית
מה עם לתת לה מטלות הקשורות אליה, אם מדובר בתליית בגדים, שתצטרך לתלות את הבגדים שלה ואם לא ץעשה את זה פשוט לט יהיה מנ ללבוש.
אני מאוג אוהבת את הגישה של סיבה ותוצאה, ככה זה לא אישי.