מחפשת רעיונות לתעסוקה עבור ילדים בגילאי 3-14..
בעיקר בזמנים שההורים לא בבית..
חוץ ממגנטים, פליימוביל ולגו- שהקטנים כבר מיצו
וקריאה וכדומה- שהגדולים גם ככה קןראים ומחפשים עוד משהו מענין.
ודברים שאפשר לעשות בבית!!
לא רוצה שיסתובבו בחוץ כשאנחנו לא בבית..
תודה מראש 
אני ראיתי שעם קטנים יותר טוב לנו לצלם ולערוך כסרטון. כי ללמוד תפקידים בע"פ זה הרבה יותר קשה. עשינו כבר שתי הצגות כאלו עם המשפחה (אני בתפקיד הבמאית, הצלמת והעורכת) והיה ממש מוצלח. מתכננת בעז"ה עוד אחת לקיץ.
מחפשת רעיונות ללימוד אבא ובנות לחופש.
משהו ממוקד שיוכלו להתחיל ולסיים שנוכל לחגוג וליצור התלהבות להמשיך הלאה. בלי נדר לימוד יומיומי קצר
רוצה לתת כמה רעיונות שיוכלו לבחור, בעבר הצענו לימוד של נביאים, ולמרות שהם מאוד אוהבות לשמוע ממנו בשולחן שבת או ככה סתם על הדרך, ממש לא רצו לשמוע על לימוד יומי של זה.
אז אשמח לאסוף רעיונות, גילאי ג-ו
קודפ כל - לגבי הרעיון של לימוד נביא, אנחנו קנינו סדרת ספרים '5 דקות נ"ך' וזה ממש מוצלח. אנחנו כבר בסבב שני והילדים ממש אוהבים. מספרים שם את כל מה שכתוב בפסוקים (בתוספת מדרשים), וזה כתוב בצורה ממש שמותאמת להקראה לילדים (לא כמו ספר שמקריאים, אלא זה מנוסח בצורה של שיחה, עם שאלות לשאול את הילדים וכו').
בעיקרון זה כתוב בתורה סיפור לפני השינה. אצלנו ראינו שזה מתאים יותר דווקא בארוחה.
ועכשיו בסבב ב' אנחנו קוראים מהספר ואז מקריאים את הפסוקים שעליהם קראנו מתוך התנ"ך, והם ממש נהנים (אצלנו זה גילאי 4-9).
לאחרונה קנינו גם את הסדרה שלהם ללימוד הפרשה '5 דקות פרשה', אבל אותה פחות הצלחנו להכניס ללימוד קבוע. אולי בחופש נצליח, בעז"ה (בסדרה הזו יש גם חידון בסוף כל פרשה, עם שאלות מתוך הדברים שלמדנו).
כיוון אחר - יש כל מיני ספרים שמיועדים ללימוד עם ילדים. אנחנו קנינו פעם 'מסילת ישרים לילדים' של הרב אוחיון, וזה גם היה מוצלח (למרות שגם התרשמנו להתמיד, זה היה בעיקר בחופש אבל אחר כך לא המשכנו ונשארנו באמצע).
קיץ של תורה
רצים למשנה
שלום אשמח לשמוע
ולקרוא...
קיבלתי המלצות על מרכז --- על מנת לבצע שם אבחון פסיכודידקטי
לבתנו היקרה בת ה10. .א. רוצה לשמוע מכן מי היתה עם הילדים שלה וממליצה על המקום ?
ב. הייתי שם כבר וככ התאכזבתי שאינני יודעת מה לעשות
גם חיכנו בתור ככ הרבה זמן, גם שלמנו אלפים.
וגם היה כ"כ לא מזמין וככ לא מקצועי שאני מבואסת מאוד
המקום עצמו היה בחדר של רופא מושכר.
לא היה בו שום אזכור על המרכז. וכמובן לא הותאם בכלל לילדה חמודה שהגיעה.
לא היה עם אבזרים מתאימים.
וככ הרתיע עם המיטה שהיתה שם.
האישה שקיבלה אותנו היצה ככ לא משכנעת .
שאלתי אותה מי היא ומה ההכשרה שלה
היא הציגה את עצמה כפסיכולוגית.
לא היה עליה שום תג עם השם והמקצוע ולא עם השם של המרכז.
הילדה קיבלה ערימת דפים מאוד קשים לבצע.
המאבחנת דיברה בצורה ככ לא מקצועית
הייתי ככ בהלם.
והרגשתי ככ מרומה.
הרגשתי שנפלתי בפח של שרלטנים שמתחזים.
תוך כדי שהבת שלי עונה על הדפים היא הדפיסה לה עוד דפים.
לא הגיעה מוכנה.
וגם הכל היה ככ אפרורי ולא מעניין ולא מותאם לילדה צעירה. .
מה עושים לדעתכן
עם זה?
ככ חיכיתי לאבחון ומשמעותי לי התוצאות .
אבל לא מרגישה שהמקום היה מותאם בשביל הילדה ושהיתה מספיק פנויה לשיתוף פעולה.
לא מרגישה שהמאבחנת היתה מקצועית ובדקה את כל ההבטים הצורה נכונה ומקיפה. .הייתי עוד ילדים שלי באבחונים ומעולם לא היו בצורה כזו לא מקצועית.
אשמח לתובנות.
אני כתבתי הערב מכתב להנהלה של המרכז על האכזבה הגדולה שלי.
לא מבינה באבחון הזה. אז רק שולחת חיבוק...
מפורשת בגלל בעיות משפטיות
נתנו לזה קצת זמן ככה שהיית יכולה לאסוף תשובות אם הייתה מישהי שחוותה גם.
לפעם הבאה, ניתן לשאול אם מישהי חוותה מקרה דומה במרכז מסויים ויכולה לכתוב לך באישי.
חיבוק גדול, סיפור מעצבן מאוד 😕❤️❤️❤️
אני מלאה בנקיפות מצפון על הטבעול שזורם פה בכמויות יחסית גדולות... אבל זה האוכל המהיר היחיד שכל הילדים מסכימים לאכול 
אני מכינה לפעמים קציצות עדשים וכדומה ומקפיאה, אבל רק בעלי, אני והבן הגדול אוכלים מזה...
חשבתי על פלאפל - רוב הילדים אצלנו אוהבים את זה. (אנחנו קונים לפעמים כדורי פלאפל קפואים ואופים בתנור, אבל הכנתי גם פעם או פעמיים בעצמי, מגרגירי חומוס, ויצא לא רע.)
יש עוד רעיונות?
תודה!
את המקווה בקריית מנחם בירושלים?
שעות פתיחה?
סליחה שזה לא קשור לנושאי הפורום, פשוט זה פורום נשי אז יותר נוח לי לשאול...
לא בטוחה שהמידע ברשת עדכני ואין לי את מי לשאול.
בוקר טוב יקרות!
בן 7 ולומד בכיתה א', ילד חכם עדין ומתוק טפו טפו טפו.
בעיה אחת שאנחנו לא מצליחים להתמודד איתה: הוא לא מפסיק להרוס דברים. רואה קלף של משחק על הריצפה אז במקום להחזיר למקום הוא קורע אותו בשביל הכיף או מתוך שיעמום. הוא שובר את העפרונות כמעט בכל יום, שובר את המספריים, מאבד דברים בבית הספר, טורק את הדלת עד רמה שהמשקוף יצא מהמקום, קופץ על המעקה של המדרגות בבית עד רמה שיוצא טיח בחיבור של המעקה עם הקיר, מקשקש על הקירות, מקשקש על תמונות מגנטים שיש על המקרר...
לא משנה כמה פעמים אנחנו מסבירים לו את החשיבות שבשמירה על החפצים ועל הבית, זה לא עוזר. הוא מבטיח שהוא הבין ושזה לא יקרה יותר, אבל ההבטחה מופרת יום למחרת במקרה הטוב.
פעם החלטנו להשתמש בכסף שהוא קיבל מסבא וסבתא לדמי חנוכה בשביל לממן את רכישת הציוד לבית הספר שהוא הרס כי חשבנו שזה יגרום לו להעריך את הציוד. גם זה לא עזר.
חוץ מזה הוא באמת ילד טוב, רגיש לאחר... עם בני אדם אין לו אף פעם בעיות אלימות. רק עם חפצים וקירות.
אשמח לקבל תובנות ורעויונות🙏
וגם - בבית תנסי לתת לו אפשרות להוציא את האנרגיות בצורה מכוונת - תביאי לו מגזינים ישנים שיקרע ויגזור, טרמפולינה לקפוץ בה, אולי גם שק איגרוף או לכוון אותו לכרית ולמזרון שלו
הכי חשוב שלא תסבירי לו את התווית, כי אם ככה הוא יתפוס את עצמו זה הרסני. כל מקרה הוא מעידה חדפ. ברור שלך כאמא זה קשה להסתכל ככה על המציאות, אבל לו זה יעשה רק טוב.
לא יודעת למה, חשבתי שהגבתי לעצמי.
התיקון האוטומטי כתב הכי חשוב שלא תסבירי לו את התווית,
אני התכוונתי הכי חשוב שלא תדביקי לו את התווית...
ילד שאינו מווסת חושית, לא מודע לכוחות שלו, עושה חזק יותר ממה שצריך כדי להרגיש ולקבל פידבק ואז התוצאות הרסניות בלי כוונה. הייתי מתייעצת עם איש מקצוע בעניין.
חשוב לספק לו תחושה עמוקה באופן עקבי, זה יכול להיות קפיצות, ריצות, זחילה, מסאז', התגלגלות ועטיפה בתוך שמיכה כך שנהיה כמו גולם/זחל, אמבטיה, בריכת כדורים, אוהל חשוך, לחפש מטבעות בתוך ברבצק ועוד...
צריך גם להתנסות בויסות הכוח שלו, לבצע פעולות שדורשות עדינות או דיוק, איך הוא לדוגמא בלכוון לקליעה למטרה? (מוסר חזק מדי רחוק מדי) איך הוא עם ליטוף חיה? זה דורש אימון והכוונה...
ובכל אופן, מה שלדעתי חשוב, במקום להתייחס לתוצר השלילי, להאיר ולהדגיש את ההשתדלות וההצלחה. במקום שיקנה מכספו עפרונות ששבר כעונש, הייתי מדביקה מדבקה על כל יום שחזר עם ציוד תקין/קרא ספר בצורה עדינה/צייר באופן מותאם על דפים... וכל נגיד 5 או 10 מדבקות מקבל פרס של שקל וחצי . וכו על זו הדרך. זה לא פחות גבולות, זה רק התנסחות חיובית, במקום "לא לקשקש על הקיר" "מציירים בדפים". במקום להדגיש את הפשלות של אותו יום "קרעת ספר" להדגיש את הטוב "שמתי לב שליטפת את האחות הקטנה בעדינות היום", באופן כללי לזכור לחשוב על האור שבו.
וכמו בהרבה נושאים כשאנחנו פועלים ממקום נקי רגשית וכביכול משחררים דברים נרגעים. כמובן שחשוב ללמד אותו כבוד לציוד ולסביבה, אבל תשימו לב האם השדר שהוא מקבל ממכם במשך היום הוא שזה מה שהכי חשוב?, האם זה מה שמוציא אותכם משלוותכם?, ככה משיג צומי שלילי?! איזה עוד ערכים חשובים לי? על מה אני לא אוותר, על המגנטים או על דיבור נקי?(סתם זרקתי)
ונקודה אחרונה, לבחור את המלחמות שלנו, להחליט לוותר בינתיים על חלק מהדברים באופן מודע לתקופה קצרה, כדי שהילד לא ישמע כל היום לא לא לא אסור לא אוף. נגיד השבועיים להתמקד בקישקוש ולוותר/להשתדל להתעלם מענין הקריעה.
תעדכני מה איתכם ומה עזר...
בהצלחה
מעניין אם שמתם לב לסימנים מקדימים בשנים הקודמות.
בכל מקרה - ממליצה מאוד מאוד לפנות לריפוי בעיסוק/התפתחות הילד או איש מקצוע בעניין.
התפתחות הילד דרך הקופה - הבנתי שתהליך ארוך. אני שקלתי ללכת בהתחלה פרטי ובמקביל להתחיל שם תהליך (כי אם זה אכן האבחנה אז זה הולך איתכם לטווח ארוך וכדאי שיהיה מוכר ותוכלו לקבל הכוונה וטיפולים מתאימים).
ברגע שזה משהו פיזי - אמירות חינוכיות וכו' זה נחמד, אבל כשהצורך לא מסופק יהיה לילד מאוד מאוד קשה ליישם ולזכור. (ובואי נאמר שעדיף שיוציא את זה על עפרונות מאשר במכות לחברים, נכון?)
כתבו לך רעיונות איך להתחיל לספק תחושתיות, הייתי מתחילה עם זה, ובמקביל מבררת מהר על איש מקצוע ללכת אליו לקבל הדרכה טובה.
ההבנה של מה קורה לילד ממש משמעותית כדי להבין אותו, להכיל ולתת לו כלים ויכולות להתמודד.
ילד בן 10.5, מתוק וטוב, שמשתתף מחר בהצגה בבית ספר בתפקיד משמעותי. ההצגה הולכת להיות מול הכיתות השונות. ועכשיו מסתבר שהוא איבד את התחפושת שלו. ניסינו עכשיו לחפש הרבה זמן. תכלס הוא לא נראה מוטרד במיוחד. חיפש אבל לא בצורה מאד רצינית. (יכול להיות שברגע האחרון הוא כן יילחץ מחר). אנחנו מתלבטים אם להכין לו חדשה או לא. למה כן? כדי שיהיה לו טוב מחר. הוא ילד טוב סה״כ, והוא עדיין ילד. וגם מפאת כבודה של המורה שהכינה את הכל וממש מסרה את הנפש על ההצגה הזאת. למה לא? כי אנחנו ממש ממש מרגישים שזה לא באמת מזיז אותו ושהוא לא לוקח אחריות על מה שקורה (כמו שראינו באופן בו הוא חיפש עכשיו. אחרי שהוא חיפש חפיף זמן מה, הצטרפנו אנחנו לחיפושים וחיפשנו באופן יסודי). וגם כי בכללי הוא לא שומר על החפצים שלו. אז אולי הגיע זמן שנפסיק לתקן בשבילו דברים כאלה ושהוא ילמד לקח?...
ועכשיו התווסף עוד פרט. המורה שמעודכנת שלא מוצאים את התחפושת אמרה שאם לא נמצא אותה היא תגיע מוקדם במיוחד לבית הספר מחר ותכין לו חדש... ממש לא נעים לי ממנה, היא ממש התאמצה מאד מאד סביב ההצגה הזאת (יצא לנו לדבר על זה כמה פעמים). מה אתן אומרות? לתת לה להכין? להכין בעצמנו?
ואשמח גם לשמוע, עקרונית, אם היא לא הייתה מציעה להכין, מה הייתן עושות בסיטואציה כזאת.
ובמצב הנוכחי הייתי מכינה אני.
וגם אם לא היתה מציעה לא הייתי משאירה אותו להתמודד עם זה לבד, נכון שזה נראה חוסר אחריות מצידו, אבל המחיר לבוא בלי תחפושת גבוה מדי לדעתי..
המורה גם אחראית על האובדן, היא הייתה צריכה להשאיר את התחפושת בבית הספר.
הייתי עושה משהו פשוט ואם היא היתה רוצה כמו המקורי שהיא תעשה.
ובאותו רגע דאגה להרים למעלה שלא ילך לאיבוד.
אז לא חושבת שזו משימה מסובכת מדי לילד בגיל הזה, אלא יותר עניין של אופי.
בכל אופן אם זה כרוך בעבודה מרובה הייתי מעדיפה להציע תשלום למורה בשביל תחפושת נוספת
לגבי תשלום, אני קצת לא יודעת איך להציג את זה. לא מרגיש לי בנוח האמת. אולי נביא קופסת שוקולד כדי לפרגן במקום?
בכל אופן, דעתי שונה מהאחרות.
יש לכם אחריות על החינוך של הבן שלכם, לא על הצלחת ההצגה של המורה.
אם אתם חושבים שזה לא חינוכי שתכינו לו תחפושת חדשה - אז לא.
ולמעשה - הכי טוב לשתף את המורה בנקודה הזו, שאתם חושבים שזה לא חינוכי שתפתרו לו את הבעיה בלי שהוא התאמץ. בסופו של דבר היא מורה, ולא מפיקת הצגות. האחריות הראשונית שלה היא לחינוכם של התלמידים ולא להצגות שבית הספר מפיק.
מבינה את הפדיחה הנוראה שזה יכול לגרום... אבל עדיין חושבת שהחינוך צריך להיות במקום הראשון.
(שלא לדבר על זה שלדעתי המבוגרים לא צריכים להרוג את עצמם למען הילדים... גם הם בני אדם, וגם בצרכים שלהם צריך להתחשב...)
גם אצלי הילדים מאבדים דברים כל הזמן.
הייתי מציעה שהילד יכתוב מכתב תודה למורה על זה שטרחה והכינה לו שוב תחפושת. ואתם יכולים להוסיף גם כמה מילים.
כשקראתי אותך הוא כבר היה בבית הספר אז כבר לא היה רלוונטי שהוא יכתוב משהו. כן אמרתי לו להודות לה. והגענו להצגה עם קופסת שוקולד קטנה. האמת, היא הכינה משהו ממש בקטנה, לא חושבת שלקח לה יותר מכמה דקות בסוף.
העיקר שהייתה הצגה ממש יפה ב״ה! זה אגב קצת לימד אותי שלא נורא אם התחפושת די זרוקה. משחק טוב ממש עושה את זה.
ובהצלחה גם לך עם הילדים שלך!
אבל זה עניין שלה.
לגבי מה חינוכי ומה לא - זו באמת שאלה... במיוחד שקשה להחליט על זה בלחץ של זמן...
ומסבירה לבן על המאמץ שנעשה בשבילו.
החופש הגדול מגיע עוד מעט. הבנים ממשיכים ללמוד בת"ת עוד כשבועיים-שלושה, והקטנים יהיו בקייטנות של הגן. הבכורה תהיה עסוקה בשלל ענייניה, והקטנה גם ככה בבית.
נותרה בת ה-8.5 (מסיימת כיתה ב'), שמצד אחד מחכה כבר לחופש, מצד שני יש לי חשש שהיא תשתעמם...
לכן אני מחפשת בשבילה רעיונות לתעסוקה מובנית וקבועה במהלך הימים האלה, משהו שלא אני אצטרך להפעיל אותה (או לא רק אני).
היא אוהבת מאוד אומנות וגם שירה ומחול. בקריאה היא לא כל כך טובה.
מכירות איזו תוכנית מתאימה שמופעלת מרחוק?
או רעיונות איך לבנות לה קייטנה ביתית מסודרת, שהיא תוכל לתפעל באופן עצמאי?
תודה!
מתואמת
למה בעצם להלחם בהם?
הם גדולים? מוגלתיים? חריגים?
נניח שטיפות לפנים זה חשוב? כמה ועם מה?
מי פנים, סבון פנים..
טיפים כאלה.
אבל אין לי המלצות מיוחדות לגיל...
אני אוהבת את מיכל סבון טבעי, יש שם מוצרים לאקנה, שווה לבדוק.
לםי מה שאני יודעת חצ'קונים נגרמים בגלל הפרשה לא מאוזנת של שומן בעור- סבום. מה שעזור זה:
שטיפת פנים עם סבון עדין ולא מייבש- לא יותר מפעם ביום ועדיף בערב
אחרי שטיםת פנים חשוב מאוד להחזיר לעור לחות על ידי קרם פנים מתאים
יש טיפול ייעודי לפצעים- בדרך כלל משחה ששמים נקודתי על החצ'קון עצמו.
סוג המוצרים והאיכות שלהם ממש משפיעה על הטיפול, להתייעץ עם קוסמטיקאית טובה יכול ממש לעזור. הם עושות טיפולי פנים שמאזנים את העור וגם מוכרות חומרים. פשוט זה עסק די יקר...אז אם לא מתאים לכם יש חברות טובות גם בסופר פארם, רק כדאי לברר לפני כי לא תמיד היקר שם באמת יותר טוב.
שטיפת פנים עם סבון פנים *טבעי* שמותאם לסוג עור שלה (לא טבעי- מייבש את העור...)
דבר שני, לעשות שלום איתם, לא כי הם כאן כדי להישאר בהכרח, זו הסתכלות חיובית שהם הגיעו כי זה תגובה של הגוף להורמונים שאנחנו שמחים שהגיעו כי זה מראה על ההתבגרות וההתפתחות...
שלא מייבש את העור. אני רק אוסיף מה הבעיה בייבוש העור (כי מבחינת הגיון זה מה שמרגיש שיעזור ).
מה שקורה כשמשתמשים בסבון והוא מייבש העור מנסה "לפצות" על היובש ויוצר יותר סבום (שומן). טעות חיי בגיל ההתבגרות.
עם כל הג'יפה שיש בתרופה הזאת....
עם מעקב צמוד של בדיקות דם
בעיניי זה הרע במיעוטו...
כי חצקונים יכולים להשאיר צלקות לנצח... וזה מבאס כל כל כל גך...
בגיל מאוחר יותר..
זה מה שהכריע לא להשתמש בזה אצל הגדולה שלי
יש משחות שרופאי עור נותנים, זה לוקח זמן אבל עזר לגדולה שלי
מה שעזר ועוזר לי-
מוצרים של "ערוגות"-
סבון פנים לעור שומני/אקנתי
קרם פנים כנ"ל
ויש עכשיו גם משהו חדש שהם הוציאו יחסית לאחרונה וממש עוזר איזה ג'ל לפצעונים ששמים נקודתית.
אה ולפני כן ניסיתי חימר ירוק שגם ממש עזר כשהקפדתי אבל פחות היה לי כח וסבלנות לשים, לחכות שיתייבש ולשטוף כל פעם. אבל זה ממש עזר, הוא משפיע גם בטווח דיי מיידי לייבש חצ'קונים קיימים וגם מנקה לעומק את הפנים.
גם זה יש לערוגות ואמרתי לעצמי בהתחלה חבל לשלם 70 שח לשפורפרת מסכנה בשביל שיהיה מוכן במקום להכין מאבקה שעולה חצי או פחות ומספיקה לכמות שנשארת לאורך הרבה יותר זמן.
אבל בסוף כשהיה מבצע באתר שלהם כן הזמנתי את החימר ירוק שלהם, וזה הבדל מהותי ההשפעה שלו לעומת ההשפעה של סתם חימר ירוק רגיל שקונים בבתי טבע.
ההשפעה של החימר ירוק של ערוגות הרבה יותר יעילה, טובה ומהירה, יש בחימר ירוק שלהם עוד חומרים שעוזרים להשפעה של זה.
חחח חבל שאין לי אחוזים
אני סתם משתפת באמת מניסיון מה שעזר לי.
אני סבלתי מפצעים נוראיים והלכתי לקוסמטיקאית מצוינת שעשתה לי קילוף (פעמיים) וקניתי ממנה מוצרים להמשך הטיפול, סבון פנים ומשחה לפצעים נקודתיים. אחרי תקופה של שימוש קבוע הרגשתי שהסבון חזק לי מידי ומייבש את העור אז עברתי לסבון טבעי. ניסיתי כמה סוגים ובסוף נשארתי עם של ערוגות.
כנל עם חימר ירוק. המוצר היחיד שלהם שניסיתי ולא התחברתי היה הקרם פנים (אבל יש להם כמה סוגים וניסיתי רק סוג אחד).
הי
אשמח לרעיונות שלכן לימי טיול בחופש
טווח גילאים 3-16
רוצה פעם בשבוע בע"ה לצאת עם כולם
בעבר עשינו יום ים בחוף רחוק ושווה (עכשיו פחות מתאים כי גדלו ויש בנים בוגרים)
יום אחד נסענו ברכבת לחיפה ואז ברכבל והיה מיוחד וכיף
היינו גם באזור ראש העין שיש שם שמורת טבע עם נחל חמוד ומבצר
ובעין חמד -רק ששם אין כמעט מים
בקיצור מחפשת רעיונות לטיול ופחות אטרקציות שעולות המון ובדרכ לא תואמות את טווח הגילאים
תודה
וגם אנחנו בשנה שעברה נסענו לחיפה כאטרקציה
רעיונות נוספים:
* יום שדה בפארק/יער הקרוב - לבנות "אוהלים", לבשל בשטח, לשחק במשחקים שמותאמים לשטח...
* לחפש מעיינות נסתרים ולבלות שם (אני פחות אוהבת את זה, אבל יש כאלה שכן).
* לנסוע לגני שעשועים מרוחקים ושווים - הגיוון תמיד נחמד.
בכיוון אחר - רעיונות לבית:
* להפוך בכל פעם את הבית למשהו אחר - לבית מלון (מצעים יפים, מגבות מגולגלות, אוכל שווה בסלון, קישוטים מיוחדים לבית), לג'ונגל (להכין עצים, לפזר חיות פרווה שונות ברחבי הבית...), לים (למלא את האמבטיה, לפזר בובות דגים ברחבי הבית, חול קינטי, בועות סבון...), לחלל (לדמיין טיסה בחללית, להכין יצורי חלל וחייזרים, הזדמנות גם ללמוד מבחינה מדעית על החלל...) וכן הלאה...
* ערכות יצירה שוות שמותאמות לשלל גילאים (עולה כסף, אבל פחות מאטרקציה).
* יום נגרות - לקנות קרשים וכדומה ולבנות כל מיני דברים לבית.
* יום מדע - ניסויים מדעיים, הסברים וכו'.
* חדר בריחה ביתי - חלק מבני המשפחה מכינים חדר בריחה ביתי לכל השאר, וביום אחר כך מתחלפים.
בהצלחה לכולנו, והעיקר שיהיה כיף!
יש לי בנים גדולים שפחות יזרמו על פעיליות בית
כן יכולים להכין ארוחה מושקעת אבל לא יום פעילות
ובנוסף אני עובדת 3-4 ימים בשבוע ככה שהקטנים בדלב ראשון בקיטנות ואחכ ה יעזור
לכן רוצה יום בשבוע לצאת איתם (רק אני בעלי עובד)
ומחפשת רעיונות מתאימים
אהבתי את היום שדה באיזה יער
אשמח אם למישהי יש עוד רעיונות
אם יש לך רכב,את יכולה לכל מקום בארץ.
ההורים שלי לקחו אותנו בלי רכב וגם לנו אין,אז ב"ה הצלחנו לבצע את זה גם בתחבורה ציבורית.
ללכת למקום חדש בשבילכם,זה מעניין להכיר,וגם הגינה שלהם תהיה אטרקציה.
היום בהרבה מקומות שבנו פרוייקטים של מגדלים הקבלנים עשו פארקים יפהפיים! עם אגמים,בע"ח מתקנים מיוחדים,אז גם שם אפשר לבלות הרבה שעות.
כתבת שרק הקטנים בקייטנות,אז אפשר לעשות טיול היסטורי שמתכוננים אליו מראש וזה יהיה תעסוקה לגדולים לכמה ימים.
הם יכולים לחפש ספרים בספריה בנושא מסויים- יש ספרים לגדולים יותר וגם לקטנים כמו ספייסי או הספרים של רונית לוינשטיין.
לדוג' זכרון יעקב - קראנו את שרה גיבורת נילי,וגם את תריסים ירוקים של רונית לוינשטיין,
והלכנו ליום שלם בזכרון יעקב.
במושבה הישנה- יש מוזיאון עם סיור מודרך מאד יפה בבית נילי, ליד יש מדרחוב עם חנויות מעניינות ( כולל בגדים צנועים!) אז אפשר לטייל שם עם הקטנים עד שהגדולים במוזיאון,
יש גם מוזיאון על תולדות ההתיישבות או משהו כזה,לא זוכרת את שמו.
יש שם פארק יפה שכולם יכולים להנות ואפשר להכנס לבית כנסת הגדול לתפילות , זה גם חוויה היסטורית המבנה שלו.
מתחת למושבה אפשר לרדת לכיוון היקב ששם יש גם סיור מודרך מעניין לכל הגילאים,ויותר למטה יש פארק חדש שאפשר לשחק שם שעות.
לכיוון השני יש את בית התותחן עם הרבה תותחים שאפשר לטפס עליהם ,ובתוכו את הבית עם התריסים הירוקים מהספר.
במחשבה שניה זה יוצא אולי מדי ארוך ליום אחד.
תבדקי מה מתאים לכם ותבחרו חלק.
אותו רעיון אפשר לעשות בהרבה מקומות - מזכרת בתיה, ראשון לציון , גדרה ועוד מושבות ( יש מושבות קטנות יותר כמו בת שלמה או בנימינה,שכדאי לבדוק זמני פתיחה של דברים שם,כי הם סוגרים מוקדם).
ואפשר גם על כיוון של מוזיאונים - ברחובות יש גם מכון איילון וגם את מרכז המבקרים של תנובה.
יש הרבה מוזאוני מדע מושקעים שילדים יכולים מאד להנות שם ( יש להם גם פעילויות לקטנטנים)
אהבתי ממש
את הנסיעה לעיר אחרת מעניינת זכרון למשל.
אני עם רכב אבל לפעמים גם הנסיעה ברכבת למשל זו חוויה
תודה!!
3/4 מידות 2-4
חוץ מלידר?
אולי @אילו פינו ?
היו שם גם עם ציורים עדינים ויפים ב17 לחולצה אם אני זוכרת נכון.
באתר ראיתי רק את החלקות.
ובאתר יש להם גם שמלות 3/4 יפות מאוד
יעל מהדרוםאפשר גם לחפש בפטרול אם יש במידות האלה.
גם בעזרה ואחווה בעיקרון יש, אבל האתר שלהם עכשיו סגור לרגל שדרוגים... (החנות עצמה בבני ברק, נראה לי שיש סניף גם בקריית ספר)
יותר קטן נראה לי שאין להם
חולצה 3/4 הדפס תו - קיווי קידס
חולצת 3/4 הדפס מילקשייק - קיווי קידס
חולצה 3/4 עם הדפס פרחים - קיווי קידס
חולצת 3/4 עם הדפס - קיווי קידס
חולצה 3/4 עם הדפס - קיווי קידס
יש עוד, את יכולה לחפש כאן
ואולי לא הבנתי נכון את המידות שאת מחפשת
בעיניי הגזרה שלהם קצרה יחסית במותנים ואולי גם קצת רחבה, תלוי באיזה חולצה.
אני מאוד אוהבת את של קיווי או ביגוד. אבל בביגוד קונה רק את החלקות לתלבושת. לא יצא לי לחפש שם 3/4 עם ציורים לילדות
אין חולצות מצויירות
והחולצות החלקות זה רק ממידה 8
אני צריכה ממידה 4
ב100.
מאד יפות והעיקר נוחות
בת 4 וחצי ובת כמעט 3
מאוד אוהבות לצייר ומדבקות.
צריכה עוד דברים שהם יכולות לעשות לבד שיעסיק אותן להרבה זמן (יש לי בית שלם לארוז🙈)
ורעיונות ליצירות הפעלות שאפשר לעשות יחד איתן..
תודה!
יצירות מהשקל- חול צבעוני, כפתורים להדבקה, מדבקות לפי תמונה.
חותמות - במקום כריות דיו אפשר להשתמש בטושטושים!
צבעי מים זה כיף ופחות מלכלך מגואש.
שבלונות
וואשי טייפ
לגזור תמונות מעיתונים ולהדביק (אולי הגזירה יותר מתאימה לגדולה אבל הדבקה מתאימה לשתיהן).
לקרוע נייר צבעוני בצבעים שונים ולהדביק במקומות מתאימים בציור
מתואמתשני ילדים חטפו היום וירוס של הקאות 
וזה אחרי שהתינוקת הקיאה בליל שישי ומאז היא עם שלשולים (ב"ה מרגישה טוב).
יש השבוע שתי מסיבות בגנים (מזל שלא מדובר בילדים החולים) ועוד שני אירועים משפחתיים...
מפחדת משרשרת של הדבקות
תתפללו עלינו?
מתואמתחגיגה ממש נחמדת...
מתלבטת אם שייך שאגיע ככה למסיבה של הבת שלי בגן מחר... כלומר - אם זה היה קורונה, אז היה ברור שלא, ומצד שני - גם ל"עולם" היה ברור ומובן למה אני לא מגיעה... אבל בימינו המצב כבר שונה, והבת שלי תהיה עצובה נורא-נורא אם לא אגיע...
מה דעתכן?
ואיך את מרגישה מעבר לשלשולים הקאות?
יש חום?
אם לא וזה "רק" הקאות או שלשולים חושבת שהייתי מגיעה, שומרת מרחק עד כמה שניתן ונמנעת מלקחת מהכיבוד המשותף
רפואה שלמה ומהירה בע"ה
לק"י
ואם תתפני שם, אז תוכלי לנקות היטב אחרייך.
תרגישי טוב!
שיהיה לך כח להיות במסיבה ולהנות עם הבת שלך.
זה עוזר ממש לעצור את התכיפות בריצה לשירותים
)ב"ה חוץ מסתם חולשה אני מרגישה טוב.
באמת אשתדל לשבת במרחק מכולן...
רפואה שלמה!!
איזה באסה!!!!!!
הלוואי שתקומו בבוקר בריאים ורעננים..!
שבי ליד חלון פתוח את אדם בוגר זה פחות מדבק מילדים קטנים שנוגעים אחד בשני
ממליצה לשתות חליטת אורגנו כמה פעמים
אפשר גם את התבלין מההקפאה
בכוס עם מים רותחים
אפשר להוסיף קצת סוכר כי זה מר
מחכים קצת ואחכ מסננים ושותים
לא יודעים את זה כי זה טעים, זה לקחת כפית בלי מים חמים וחלב..
הילדים שהקיאו אתמול היום מרגישים מצוין ב"ה...
אני חלשה אבל כבר לא מקיאה בעיקרון.
הילד שהקיא בלילה שוכב גמור במיטה, אבל נראה לי שלא הקיא הבוקר.
נקווה שהסאגה הזו מאחורינו ושלא יהיו עוד נדבקים...
איזה מתיש זה...
אולי תכיני מרק? גזר מבושל גם עוצר שלשולים
אם אני זוכרת נכון אתם צמחוניים? אז לא מרק עוף, רק ירקות חתוכים גס, מים, מלח ופלפל.
(אני בכל מקרה לא מסוגלת לאכול... הסתפקתי היום בפריכיות... וכיוון שאתמול הקאתי מרק כתום שאכלתי - גם ככה אין לי חשק למרק )אבל זה לא טעים... (לי)
זה עוזר לבטן
אצלנו היה שיפור כששתו את זה
מתואמתזה לא נגמר... עובר מאחד לאחר כמעט ברצף... ואמנם חלקנו עברנו את זה במהירות, אבל לחלק לוקח זמן...
והתינוקת, שכבר חשבתי שעברה את זה, שלשלה על עצמה עכשיו רגע אחרי שקילחתי אותה...
כל היום אנחנו מכבסים בגדים ומצעים מלוכלכים, ואין כמעט מקום לכביסה השוטפת...
ובעיקר - יש לנו מחר בערב אירוע משפחתי שכמעט אין מצב לא להיות בו, ואני לא יודעת אם שייך שניסע ככה... (גם מבחינת החולים והמקיאים, וגם מבחינת ההדבקה של שאר האורחים באירוע)
מה עושים?
אני כבר חרדה מהלילה, שחלילה אחד משלושת אלה שנותרו בריאים יתחיל להקיא...
וגם עצוב לי שאני לא מצליחה להתייחס לכל זה באופטימיות... הרי זו לא פעם ראשונה שיש לנו וירוס כזה בבית, ואני כבר יודעת שבסוף זה עובר... ובסופו של דבר אני שמחה לטפל במשפחה שלי, לא? ושמחה שאנחנו כל כך אוהבים וקרובים, עד כדי כך שנדבקים זה מזה...
טוב, אולי אחרי שהכול יעבור אצליח להסתכל על כל זה בעין חיובית...
(אבל לפחות היה קטע משעשע אתמול - שגילינו בלילה שאחד הילדים נרדם על הרצפה באמבטיה... ובדיעבד הסתבר שכנראה הוא פשוט הרגיש בחוש שהוא צריך להיות קרוב לשירותים כדי להקיא בהם 😅 אבל מסכן, כנראה הוא פשוט קרס שם מרוב חולשה...)
זה ברור שקשה לך והאופטימיות בורחת ממך אחרי שבוע שאתם בסיפור הזה
ולך אין את הפריווילגיה להיות חולה ולהתאושש כי את צריכה לעזור לכל החולים...
ועד שזה עובר את בקושי שלא מפסיק.. אפילו לא יודעת מתי יזעיקו אותך לטפל..
חיבוק גדול❤️❤️
ולגבי האירוע.. קטונתי 💞
מתואמתהשאלה איך יגיבו בני המשפחה שלנו כשישמעו שאנחנו לא באים...
וגם - מה עם אלה שלכאורה כבר החלימו? שנחושים לנסוע בכל מחיר?
נשמע ממש ממש קשה❤️ מקווה בשבילכם שתמצאו את הדבר הנכון לעשות עם האירוע (אולי להשאיר בבית את החולים עם אחד ההורים/ילד/ה גדולים/בייביסיטר
או אפילו בן משפחה מהצד השני..)
ורק לגבי הסוף, זה בסדר אם קשה להתמודד עם כזה מצב מורכב
וזה בסדר להרגיש קושי ולא לשמוח בהכרח כשמבאס לנו
ככל שנתן מקום לרגשות האמיתיים שלנו בצורה מדוייקת, גם השמחה שלנו תהיה אמיתית בע"ה.
הלילה!"
ואז נכנסתי לחדר הבנים, אחרי שהילדון קרא לי משם בקול עדין ויציב, ואז הוא בישר לי: "אמא, בלילה הקאתי שתי פעמים..."
בקיצור, כבר לא יודעת מה נעשה...
העניין הוא שלילדון החמוד הזה יש מסיבת סיום מחר בגן, והוא ממש לא רוצה להפסיד אותה... (חוץ מזה שהתחייבתי לכתוב את הברכות לגננות ולהביא אותן מודפסות )
לאחרונה התחילו להגיע אלינו חברים של הילדים (גילאי 7, 9) ואני סובלת ממש מהנוכחות שלהם בבית. הם מביעים את דעתם בקול- על הכל!!
על ההרגלים שלנו,
על כל מה שמעניין אותם בחלל הביתי שלנו,
על הסימונים בטבלת התנהגות של הילדים,
משווים בלי סוף למשפחה שלהם במין תחרותיות מתישה..
גורמים לאחד הילדים להיות לא הוא - בצחוק פרוע משותף וכאלה..
ועוד.
אני מרגישה פגיעה בפרטיות כשהם נכנסים למרחב שלנו,
מצד שני- מדובר בשכנים יקרים שאני לא רוצה לטאטא מהבית או לנסות לחנך ילדים שאינם שלי.
מה עושים?
הם לא עוברים שוב קו אדום בוהק ובכל זאת הנוכחות שלהם גורמת לאי נוחות רצינית עבורי.
אני מפחדת שבחופש הגדול מינוני הביקורים יעלו ואני-אנה אני באה...
אם חבר מתנהג באופן שמפריע לי, אפילו רק קצת, אני אומרת לו שהוא צריך ללכת.
אני חושבת שמארחים באהבה ולא בסבל. ככה האירוח של החברים הוא ממש סבבה ולא מפריע.
הבן שלי מארח הרבה חברים, כמעט כל יום יש פה חבר/ים, אז אם משהו מתנהג באופן חריג, אני גם אומרת לו ללכת וגם אומרת לבן שלי לא להזמין אותו יותר, ככה גם הוא מתחבר לילדים טובים שמתנהגים בנימוס.
בין שינוי ההתנהגות של הבן
לאי נוחות שנגרמת לך בשל אמירה של ילדים על ההתנהלות בבית שלך
ולמה?
כי אם ההשוואה למה זאתם עושים בבית שלכם מפריעה לך כי היא מעלה בך חוסר בטחון, בעיניי זו לא סיבה מספיק טובה למנוע מהילדים להגיע
אפשר לדבר איתם על זה ולפתח שיח לא מחנך אבל פתוח על הגבולות בבית שלהם, למשל. לא בעומק אינסופי, אבל להוריד את הלהבות מהעניין
אם ההתנהלות שלהם מרגישה לך שפוגעת בחינוך של הילד, אפשר להעיר לילד על ההתנהגות שלו לא בפניהם שקלות ראש ודעת היא מחוץ לתחום בבית ושאפזר לשחק ולצחוק בדרך הרגילה.
בעיניי זו הזדמנות טובה לחזק את הערכים שלכם בבית מול מה שקורה והילדים רואים/מביאים מבחוץ
כמובן זזה לא מוחלט בעיניי שהם חייבים להמשיך להגיע, אבל כן הייתי בוחנת את זה ביני לבין עצמי
ותורידי מינונים
חברות של הבנות שהעירו פה כל מיני הערות על כמה האוטו שלנו נקי ומה דעתן על x, y,z כמעט ולא הגיעו לפה יותר
אני מארחת יותר את מי שנעים לי שייכנס למרחב הפרטי שלי, מי שלא אז פחות
ואפשר שישחקו יחד ךמטה או בחצר
קודם כל לדעתי כדאי לסגל את המשפט '' אצלינו בבית זה ככה''.
החברה אומרת שהסלון מלוכלך? -אצלינו בבית לא מעירים הערות על נקיון. החברה אומרת שאצלהם אין טבלת התנהגות? אצלינו בבית יש וככה אנחנו נוהגים. בקיצור לעצור את ההערות בלי דיונים מהותיים.
וגם אם ההתנהגות עוברת גבולות... ''אצלינו בבית לא משתוללים'' וכו'.
אם הילדים מתנהגים אחרת עם החברים זה די מובן ונראה לי קורה הרבה. אז אם זה התנהגויות ספציפיות תנסי לעצור. אם זה לא מאד עקרוני תנסי להכיל....
דווקא אם זה חברים קרובים אפשר בקלות להגיד שילכו הביתה ויחזרו רגועים. זה לא כמו מישהו רחוק שצריך לארח.
ובמקביל אפשר לנסות להוריד מינון, לדאוג לחברים אחרים.
וגם בזמן רגוע אפשר לדעתי לדבר עם הילד שלך ולהסביר שהיבר הזה לא מתנהג יפה ככ ובגלל זה אי אפשר כל הזמן לארח אותו בלי סוף.
אין לי ילדים בגיל הזה,
אבל על אמירות כמו שאת מתארת די ברור לי שהייתי מגיבה.
תקשיב, XXX. אצלנו בבית לא מדברים ככה, לא מזלזלים באחרים (ביחס לדוגמאות ספציפיות למה שהם אמרו).
כל בית יש לו את הדברים המיוחדים שלו, ואנחנו שמחים שאתם באים ומכירים את הבית שלנו. אנחנו לא אוהבים ששואלים אותנו למה שמתם את זה פה ואת זה אחרת כמו שאנחנו לא נשאל אותך בבית שלך. מבין? אנחנו שמחים שאתם פה, אבל בואו תמצאו דברים אחרים לדבר עליהם.
(אולי זה יושב קצת על קנאה? אולי על שעמום? מנסה לחשוב פה מאיפה זה מגיע)
ואגב טבלת התנהגות - יכול להיות שבאמת כשבאים אורחים היא לא צריכה להיות גלויה לעין כל (לטובת פרטיות הילדים שלך).
ואולי גם לדבר על זה עם הילדים.. איך הם מרגישים שהחברים אומרים ככה? (לא תמיד ילד מוסגל לעמוד כנגד החברים שלו)
להגביל את המקום שבו אתם מארחים?
למשל רק בסלון/גינה/ חדר ילדים?
אפשר גם להגביל זמנים ושעות, ונשמע שבפרט לפני החופש כדי למצוא את המתכונת שנכונה לכם לזה.
מעבר לזה נשמע שיש כאן כמה דברים יותר עמוקים
גם ההתנהגות של הילד לצידם, וגם התחרות שהם מעוררים
שהייתי בוחנת יותר לעומק איפה הם נוגעים בי.
ומעבר לזה, בעיני חשוב ממש לשמור על הגבולות שלך.
זה התפקיד שלך לראות מה נכון *לך* להכיל ומה עובר את הקו שלך
גורם לך להרגיש אי נוחות רצינית בבית שלך ,
וסבל ממשי❤️ לא שלהם...
בבתים אחרים.
אני כן חושבת שהייתי אומרת שככה זה בבית שלנו או שלא נעים לנו שאומרים לנו דברים כאלה.
לגבי זה שהבן שלך מתנהג פחות יפה כשהם אצליכם, כן הייתי מנסה להפחית או להסביר לבן שכשהם ביחד הוא מתנהג בצורה לא מתאימה.
הבן שלי רוצה לנצל את החופש כדי ללמוד לנגן על אורגן.
לי חשוב שהוא ידע לקרוא תוים ויבין מה זה אקורדים ואיך זה עובד.
אין לנו כסף לממן שיעורי נגינה.
אני יודעת קצת לנגן ואוכל לעזור לו.
אני מחפשת חוברת ללימוד עצמי של גינה ושל אקורדים.
מה מומלץ?
הציעו לי את החוברות של יגאל טב אל. מה כדאי לקנות לו?
אבל בחוג. אפשר גם ללמוד מהן לבד, לדעתי.
אבל ממליצה על חוברת שקניתי בשביל הילדים שלי - "מתחילים עם נשמה" של ח' ברונשטוק - שמלמדת נגינה על פי שירים יהודיים. הילדים שלי לומדים בעזרתה לבד, ואני עוזרת להם מדי פעם.
בהצלחה!
יתאים לכם קורס דיגיטלי?
אפשר באינטרנט ואפשר לקנות דיסק.
אני מתכוונת לנושאים קלילים.
מהצד שלי: סיפורים מהעבודה, אקטואליה, רצונות/ חלומות, שאלות התענינות יומיומיות.
מהצד שלהם: כל נושא שהם מעלים, כל שאלה שהם שואלים, אני מדברת ועונה בהרחבה בצורה נטולת ביקורת/ שיפוטיות.
אבל התכוונתי למשהו קליל. ולא שיח של שאלה --תשובה.
שיחות טלפון עם מתבגר בישיבה. ממש לא מוצאת איך למלא את השיחה.
וזה לא כמו בבית שהקשר יכול להווצר גם משתיקה משותפת.
יש מתבגר בישיבה.
אנחנו מדברים כמעט כל יום, אני מספרת על היום שלי ועל החדש בבית, הוא מספר על היום שלו. לפעמים מדברים על אקטואליה אם יש משהו מענין.
אני לא מחפשת נושאים למלא את השיחה, אני לא חשה צורך ליצור שיחה אלא לדבר על מה שרוצים/ שמענין. מעדיפה שיחה של כמה דקות ספונטנית מאשר שיחה מלאכותית על נושא מוכן מראש.
אבל זאת אני וגם הבן שלי כמוני, מבינה שיש שאוהבים להכין נושאים.
אבל אני לא רוצה שיחה של כמה דקות.
אני רוצה שהשיחה תתפתח. שנפטפט בה.
ממש בהצלחה!
לפעמים בגיל ההתבגרות השיחות מתקצרות אבל זה ממש יכול להיות מקום לבנות את הקשר מזוית חדשה,
ולהכיר את הילד בצורה שעוד לא מכירים לפני
אבל כשהילד כמעט לא נמצא בבית הדרך היחידה לקשר זה לשוחח בטלפון. ומאוד קשה לי לפתח שיחה משמעותית. גם אם התוכן לא יהיה משמעותי זה בסדר. אבל שהשיחה תזרום ולא תהיה רק כמה דקות.
זה נושא כבד, מה יש שם? או פיגוע או גרעין של איראן או מצעד שפחות....
עם בנות אפשר לדבר על בגדים...
איך עבר היום , בדרך כלל שגרה וטוב שכך...
משתדלת להתעניין ברבנים ובשיעורים שיש לו - לזכור מה הלו"ז השבועי ולשאול שאלות בהתאם..
יש ילדים שיותר משתפים מעצמם ויש כאלה שעונים תשובות של כן לא שחור לבן.
משתפת בקטעים מהבית - בעיקר מצחיקים..
אחד מהבנים ממש מתעניין במה שאני עודה בעבודה - אז מספרת לו על הפרויקטים שא י עובדת עליהם.
מתעניינת בתחומי העניין שלהם ביישוב (החבר'ה מהשכבה שלהם ביסודי, אירועי נוער ביישוב, כל מיני "פוליטיקה ישובית" בעיקר שקשורה לנוער..
משתפת בתכנונים משפחתיים - שבת עם סבתא, מה נעשה בנופש בקיץ..
אחד הבנים שלי אוהב לבשל אז מתייעצת איתו על תפריטים
משתפת קצת בסוגיות חינוכיות שקשורות לילדים מתחתיהם - זה מעניין לשמוע חוות דעת של מישהו שלא מזמן היה שם..
משתתפת בתחביבים ודברים שהם עושים חוץ מהלימוד (רשיון נהיגה, התנדבות במד"א, טיולים, גיחות לגבעות/חוות, השתתפות בהפגנות וכו..)
זה די ממלא את השיחה.
וכן - יש לי ילד אחד שמתקשר הבית כמעט כל יום, ילד אחר שלא מתקשר בכלל אלא אם הוא צריך משהו.. ואחרים איפשהוא באמצע..
למדת משהו מעניין
לשלומי יש יום הולדת בשבת מה נעשה לו
קרה לי משהו מצחיק היום
שמעת ש
איך ישנת
שיחה של זקנים 
לפעמים זה מתפתח לפעמים לא
הבת שלי בת 12, ולאחרונה התחילה ללכת פחות ופחות צנוע.
מאז שהגיע הקיץ, היא מתחננת שאקנה לה כל מיני חולצות קצרות משיין, והיו לנו המון מריבות על זה.
בשבת ישבתי עם עצמי וניסיתי לחשוב איך אני מחנכת אותה לצניעות בטוב.
אז היום הלכנו ליום כיף ביחד. וקניתי לה 6 חולצות שגם יפות בעיניה, וגם צנועות בעיניי (וגם סנדלים, ואייס-קפה, וקשקושים...).
בקיצור- עכשיו היא מבסוטית.
ואמנם מבחינתה צניעות זה עדיין לא ערך משמעותי, אבל לפחות היא רואה שלאמא שלה זה קריטי, ושאפשרי להיות גם צנועה וגם יפה.
ועכשיו נמשיך בתפילות...
תראי ממנה נחת!
אני תמיד משקיעה על הבנות כסף בבגדים יפים וצנועים המסר מחלחל
תפילות זה הכי חשוב❤️
כן הייתי מעבר לדברים היפים שעשית, מצד אחד משוחחת איתה בנושא (ואולי שווה לך עצמך ללמוד אותו אם זה לא יושב לך) ומצד שני, ובטח בגיל 12 מציבה גבולות ברורים כמו בכל תחום
מה כן עושים אצלכם ומה לא.
כמו שנגיד לא היית מסכימה לקנות לה עכשיו חתול סיאמי או כלי תחבורה שמסכן אותה, גם זה כרגע לא משהו שאת מוכנה לקנות ולא איך שמתלבשים אצלכם.
פשוט התוצאה היתה מריבות וויכוחים 3 פעמים בשבוע.
וברור לי שזו לא הדרך הנכונה לטווח הארוך. ומצד שני לשחרר ולאפשר זה גם לא מקובל עלי.
תהילה 3>מהממת.
וכשיש גבולות שאנחנו מרגישים שנפרצים יותר מדי פעמים או לא מתקבלים,
בדרך כלל מה שהכי יעזור זה לעשות בדק פנימי, האם בתוכי באמת ברור לי שככה צריך,
שככה נכון, שזה מה שטוב לה, האם אני פוחדת להציב את הגבול וכו
ככל שהגבול בהיר ויציב בתוכנו, לא נצטרך להכביר במילים ובויכוחים כדי שיהיה בהיר ויציב לילדינו.
מפרטת על זה קצת יותר במדריך החינמי שלי אם בא לך.
היתה לי מחשבה שאולי הרצון שלי לחנך אותן לצניעות נובע גם מ'מה יגידו'.
כאילו הבגדים של הבנות שלי משקפים לכולם איזו מין אמא אני, ולכן חלק מהחשיבות שאני נותנת לנושא לא מגיעה ממקום טהור ואמיתי.
ואת החלק הזה אני מנסה לשחרר, כי ברור לי שבגיל ההתבגרות הבת שלי לא מוכנה להיות חלון הראווה שלי מול העולם (--- ואולי בגלל זה כתבתי פה? כדי להדגיש לעצמי ולאחרים שאני מתאמצת ומשתדלת, גם אם התוצאה לא תהיה מושלמת? --- תוהה לעצמי בקול).
ככל שבליבך תהיי שלמה עם המקום, זה יעבור יותר בקלות
השקעה בעבודה פנימה היא תמיד הכי מדוייקת ונושאת פירות בעיני❤️
הותשתי מהשיחה עם הבת שלי היום... (כיתה ד')
היא התחילה מלספר על פעמים שהיא לא התנהגה יפה בשיעור. בשיעור של מורה שהרבה פעמים היא סיפרה כמה השיעורים שלה משעממים ואיך תמיד בנות עושות בלגן בשיעור שלה.
היא גם הזכירה שפעם המורה קראה לה 'פויה'. ואז כשניסיתי להבין מה היה, היא סיפרה שהמורה כתבה בסוף השיעור על כל אחת במערכת הבית ספרית (משהו שעושים שם בסוף כל שיעור), ואז היא שאלה אותה אם היא היתה שותפה ב*זה*, וכשהיא אמרה שכן אז המורה אמרה לה 'פויה'. וכשניסיתי להבין מה זה ה*זה* שהן עשו, היא התחמקה ולא רצתה לספר.
והתאכזבתי לשמוע שגם הבת שלי הצטרפה לבנות שעושות בלגן. באמת היה לי עצוב עם זה.
לא כעסתי עליה. ואמרתי לה שתמיד אני שמחה שהיא משתפת ממה שקורה. אבל שכן עצוב לי לשמוע שהיא שותפה לפגיעה במורה (אני מניחה שלא פגיעה אישית, אבל עצם זה שמפריעים למורה להעביר שיעור זה פוגע).
ואז היא התחילה להגיד שתמיד מבוגרים הם לטובת המורים, בגלל שהם גם מבוגרים, ולפעמים הם חברים של חלק מהמורים, אז תמיד הם חושבים שהם צודקים, והם לא מבינים מה שבאמת קורה בכיתה. והיא חזרה על עצמה בהמון וריאציות לאיזה 5 דקות לפחות, כדי להסביר לי שוב ושוב את הנקודה הזו, בלי לתת לי לענות או להגיב.
אז מתישהו כבר איבדתי סבלנות, ושאלתי אותה אם יש לה משהו חדש להגיד, או שהיא מתכוונת להמשיך לחזור על עצמה או שאפשר כבר להגיד גם משהו...
אז בסוף כשהיא נתנה לי לענות, אמרתי שעובדתית זה לא נכון שתמיד הורים הם בעד המורים, ונתתי לה דוגמא שפנינו למורה שלה כשהיה משהו באמת לא בסדר מצידה, דווקא לא כל כך מזמן.
ואמרתי לה שנכון שהרבה פעמים אנחנו בעד המורים, כי אנחנו מבינים למה הם עושים מה שהם עושים. ויודעים שגם כשזה לא כיף לתלמידים, זה לטובתם. אבל אם יש מצב שמורה פוגע בתלמיד, אז וודאי שאנחנו נתערב ולא נהיה בעד המורה.
והיא הקשיבה לי עם חיוך כזה מעצבן כאילו אני מדברת שטויות, ואז התחילה גם לספר על כל מיני מקרים של מורים שפוגעים בתלמידים - מורה שקוראת לבנות 'חצופות' אבל גם כועסת עליהן כשהן קוראות אחת לשניה 'חצופה' (אבל היא אמרה שלה היא לא קראה חצופה, ואין צורך לפנות למורה ולהתלונן על זה). או מורה שמראה להן סרטים מגעילים (של בעלי חיים, בשיעור מדעים), ופעם היא היתה עושה את זה בזמן הארוחה וזה היה ממש 'התעללות'.
בכל מקרה, היא המשיכה לדבר ולדבר, וכבר באמת לא ידעתי מה להגיד ואיך להגיב, ואיבדתי סבלנות לשמוע אותה, וחתכתי באמצע. ואז היא נעלבה ושאלה למה אני כועסת. אז אמרתי שפשוט אין סבלנות להמשיך כרגע עם השיחה הזו, ונמשיך בהזדמנות אחרת.
אבל היא מאוד רצתה להמשיך, אז הצעתי לה שתכתוב לי ואני אקרא אחר כך. אבל היא התעקשה שהיא צריכה לספר. ואני אמרתי שאני לא יכולה להמשיך כרגע אז היא תצטרך לחכות.
ואז התחלתי להשכיב את הקטנים, והיא כל רגע באה לדבר פה על משהו אחר, וממש לא הצליחה להרפות.
ואני צריכה קצת לעשות לעצמי סדר.
איך נכון להתנהל בשיחות כאלו?
אני רוצה שהיא תספר. ושתרגיש פתוחה איתי.
אבל חשוב לי שהיא תדע איך אני מרגישה ביחס לדברים לא ראויים שהיא עושה. וכשהיא מספרת בפני האחים, אז חשוב לי שגם הם ישמעו את זה.
ומצד שני, היא ממש לא היתה פתוחה לשמוע אותי הפעם.
אני אשמח לשמוע איך לעשות את זה נכון יותר...
אני כל-כך לא רואה את עצמי שם, אני כל-כך בדרך בעצמי...🙈
אני רק תפילה שאזכה לראות שהצלחתי עם הילדים האישיים שלי 🤎
יש הורים ששולחים החוצה גם ילדים בני שנה עם אח/ות גדול/ה בגיל 5-6 לפעמים.
אני לא אוהבת לתת לילדים קטנים להיות בחוץ. כן שולחת לפעמים את הקטנים לצאת לפני ואז מצטרפת אליהם תוך כמה דקות, או שחוזרת מורשה להם להישאר עוד כמה דקות בחוץ.
אבל עם ילדה בת 9 זה ממש סביר בעיני להרשות להיות בחוץ, במרחק של דקה מהבית.
כמובן שמדברים על כללי מוגנות, ואני יודעת בוודאות שהיא לא תלך סתם עם אנשים בלי ליידע אותי.
כשהשקיעה ברבע לשמונה אז מבחינת הילדים מתחיל הערב..
אצלנו ביישוב זאת השעה שהגינה מתחילה להתרוקן.. לא הרבה לפני כן..
ברור שלא התכוונתי לאפשר להישאר לארוחת ערב אצל החברה בלי לתאם עם האמא.
מבחינתי ברור שהיא אוכלת ארוחת ערב איתנו, אלא אם כן היא תיאמה איתי באופן מפורש משהו אחר (ואז ברור שאני מוודאת עם האמא השניה שזה מתאים לה).
לא כזה זורמות ומעדיפות להגביל....
ויכול להיות שתגלי שבאמת לא אכפת להן, ועדיין את לא חייבת לזרום עם כל דבר.
עזרת לי להבין יותר שאנחנו צריכים לעשות שינוי בהרגלים שלנו בנושא הזה.
מעניין שאצלך זה עובד להגביל עד 6. אצלנו אני רואה שזה ממש עקרוני לה להיות עם החברות עד יותר מאוחר. והאמת שעד 7 לא כזה מפריע לי.
אבל אני שמחה לשמוע שזה כן לגיטימי לבקש שיצאו כשלי זה לא מתאים, גם עם בבתים אחרים כן מאפשרים להישאר עד יותר מאוחר...
2 - מרשה מידי פעם לא מאוחר...סביב חמש וחצי והכל חייב להיות נקי אח"כ
3 - מהכסף שלה סבבה
מהכסף שלנו רק אם זה חברה שבאה פעם בהרבה מאד זמן
מה אצל אחרים.
אני מרשה עד 6- 6וחצי לא יותר.
אם יש פעולה או משהו כזה אז כן ארשה עד שיגמר.
יכול לקרות גם שקצת מתעכב עוד קצת אם זה קיץ אבל לא יותר מ7...
יש לבת שלי חברות שמרשים להן עד שש וחצי.
מי שמרשים לה יותר זה בעיה שלהן... אני לא מרשה 🙈
בקשר לאוכל לא יצא לי עוד, אבל אם את זורמת שיכנסו לך למטבח זה אולי פעילות נחמדה אבל מתאימה לחופש הגדול לדעתי. לא הייתי זורמת באמצע שנה.
למכולת אני עוד לא ככ משחררת, אלא אם כן יש משהו מאד ספציפי שצריך.
אני לא אוהבת את זה שהם קונים לבד, אבל אני אמא קצת קרציה....
מבחינתי היא יכולה להצטרף יותר לקראת 7. אבל פחות מתאים לי שהיא והחברות נמצאות פה בזמן הזה. אולי שאולי זה סתם מקובעות שלי ואני צריכה להתרגל לזה שהכללים עכשיו קצת משתנים.. לכן אני שואלת, כדי שיהיה לי קצת יותר מידי על מה מקובל באופן כללי, לפני שאני מחליטה איך זה יהיה אצלנו.
אז אני שמחה לדעת שאין משהו אחד שמקובל.
ובעז"ה נחליט מתוך כך מה מתאים לנו...
תודה!
1. הבת שלי גם בכיתה ד. מרשה עד שבע/שבע וחצי בקיץ.
2. ארוחות ערב או התעסקות במטבח פחות אוהבת אבל מרשה לעיתים רחוקות. יוצא שהיא הולכת לחברה והכינו ביחד עוגיות או משהו בסגנון.
3. מכולת מרשה בהחלט. היא אחראית.
לרב מגבילה בסכום נמוך . לא קורה בתדירות יומיומית. אצת לשבועיים בערך. במקרים חריגים מרשה להן ללכת יחד לפיצה. כל חברה מממנת את עצמה אלא אם זו חברה שלא גרה באזור ומגיעה לעיתים נדירות.
גרים בישוב....
והכי חשוב
למדתי מהגדולים שלי - להקשיב לעצמי ולא להאמין לזה שלכולם מרשים....
תמיד כשמבררת עם עוד אמהות אז יש שמסכימות איתי אבל זרמו בלית ברירה עם הילדים כי גם להן אמרו שלכולם מרשים
לגדולים אני לרוב כן מאפשרת להגיע יותר מאוחר,
אבל הם צריכים כשהם מגיעים להשתלב בהתארגנות בבית,
ואחראיים להתארגן ולהיות במיטה עד שעה מסוכמת.
בעיני זה גם תלוי בתדירות. משהו יומיומי בגיל כזה הייתי זורמת גג עד 19, אם זה כולל ארוחת ערב אולי עד 19 וחצי.
יוזמות כמו ארוחת ערב זה נחמד אבל תחליטי מה המינון שמתאים לך אם כל יום נראה לך מוגזם. לדוגמא פעם/פעמיים בשבוע או כל דבר אחר.
בעיני הכללים המנחים הם
לעשות מה שמרגיש לך נכון, את אמא של הילדה, ולכל משפחה יש את הכללים שלה.
םנסות להגדיר כללים שכן ישארו גם במצב החדש (וזה הולך ומתדרדר עם הגיל)
לדוגמא עד מתי כן חוזרים, מה עושים עם ארוחת ערב, מתי צריך להיות במיטה וכו.
או כמה פעמים את מרשה בשבוע ארוחת ערב
או מה את מוכנה לממן ומה לא.
לגבי בבית או לא- אם זה לא מתאים בשעה מסויימת פשוט להגיד לה אצלנו אפשר להיות בשמחה עד איקס, אחר כך אנחנו מתארגנים וזה לא מתאים.
אבל כן רציתי לדעת בערך מה הולך בבתים אחרים, לא כי אני צריכה לחקות את כולם, אלא כדי לא להיות חונקת מידי, ולהבין עד כמה אני צריכה לשחרר, ואיפה הגיוני להמשיך להגביל.
כמובן שהבת שלי בטוחה שכל ההורים מרשים את כל מה שאני לא מרשה.
אבל מצד האמת, באמת הנטיה הטבעית שלי היא להשאיר הכל כמו שהיה עד עכשיו, בלי לשנות בהתאם לגיל. ואני רואה ומבינה שזה כבר מוגזם ולא שייך. אבל רוצה להבין עד איזה רמה באמת צריך לשחרר... (ברור שאין פה כללים מוחלטים, ובכל זאת לקבל כיוון).
תהילה 3>אחרונהנראה לי שהנורמה קצת משתנה ממקום למקום
אז אולי כן שווה לשוחח עם אמא של אחת החברות שאת מתחברת לקו החינוכי שלה.
בעיני עד 19 זה אחלה בגיל כזה.
זה עדיין גיל צעיר שצריך לישון בו מוקדם, גם אם יש ב"ה חיי חברה מפותחים.
אולי אפשר לפרגן מדי פעם באופן חד פעמי להשאר יותר, אבל לא קבוע. זו דעתי לפחות
אני באה ממשפחה מאד קטנה. גם בני דודים לא היו לנו כשגדלתי. ואני מרגישה שלא פיתחתי את היכולת הזאת להיקשר לבני משפחה מדרגה שנייה ועוד יותר כשמדובר בילדים קטנים. עם הילדים שלי ברור לי איך ליצור קרבה. אפילו בעבודה יוצא לי לא מעט להיות במגע עם ילדים והם מאד מתחברים אלי. אבל בקשר לבני המשפחה אני פחות מצליחה. אני רואה את הגיסות שלי שלוקחות את הילדים שלי בידיים ושמנהלות איתם שיחות, אני רואה את הגיסים שמרימים אותם על הגב ומקפיצים אותם באוויר, ואני לא ממש לא כזאת.
הייתה תקופה של כמה שנים שגרנו קרוב יחסית לאחד האחים של בעלי ושנפגשנו לעיתים קרובות. באותה התקופה הילדים שלנו היו מאד קטנים וכן הצלחתי להקריא סיפורים לילדים שלי ולילדים של גיסי וגיסתי ביחד. אבל הם עברו לפני כמה שנים והיום כולנו מפוזרים בארץ. אז יוצא שאנחנו נפגשים אחת ל, ושאני סוג של לא כל-כך מכירה את האחיינים שלי ופחות יודעת איך לגשת אליהם. כן מנהלת איתם קצת סמול טוק, כן קצת צוחקת איתם, ועם חלק מהקטנים קצת מצליחה מעבר. אבל זהו בגדול. היום הם גם חבורה שלמה (המשפחה מאד גדלה בכמה שנים) והרבה יותר קשה ליצור אינטרקציות עם הילדים כי הם לרוב עסוקים כולם ביחד. אז גם כשיוצא לי לנסות, אני מרגישה שאין לילדים עניין בי בכלל, שאני לא רלוונטית להם.
הייתי רוצה ממש אפילו להצליח לפתוח גדול את הידיים כשאני פוגשת אותם ולחבק אותם, אבל זה הכי לא טבעי לי שיש, משום מה. ואני גם לא יודעת מה לעשות עם הבנים, לא ברור לי עד איזה גיל מחבקים אחיינים, נגיד הא-10 8-9 זה עדיין מתאים או שפחות. אבל עזבו בנים, גם אם הבנות זה לא יוצא לי. במחשבה לאחור, יכול להיות שתקופת הקורונה שיבשה לי משהו ביכולת לחבק את האחיינים. אני די הקפדתי על ריחוק חברתי ושם אולי נאבד לי ההרגל לחבק אותם.
בעבר יצא לי לקנות לאחיינים שלנו מתנות סמליות בהזדמנויות שונות אבל עכשיו קצת קשה לנו כלכלית אז זה פחות מתאים. וגם לארח אצלנו אחיין או אחיינית לישון קצת מורכב כי הבית מאד קטן. יצא לנו אבל לעיתים ממש רחוקות.
אני ממש מרגישה סוג של 'נכות' בהקשר הזה, שאני לא יודעת להיות דודה, שאין לי את זה. אגב, זה קורה גם עם האחיינים מהצד שלי וגם עם האחיינים מהצד של בעלי. וזה קצת מעציב אותי.
משהי הייתה במצבי והצליחה לשנות את זה ולבנות קשר קרוב עם האחיינים שלה? או למשהי יש אולי משהו חכם להגיד לי?
עם האחיינים, על דברים שקרו בעבר והם לא ברי שינוי.
אני חושבת שיש כאן שני דברים:
1. היכולת הטבעית שלך להתחבר לאנשים. אם זה משהו שחשוב לך, אז את צריכה לעבוד על הנקודה הזו של להתחבר, כמו כל תכונת אופי שאת נדרשת לעבוד עלייה.
2. הגיל של האחיינים. ילדים בגילאים 8-10 מטבע הדברים יעדיפו להתחבר עם בני גילם ולא עם ה''דודה''. יש להם אחים ובני דודים בגילם, מאוד טבעי שהם ''לא ישימו עלייך'' במפגשים משפחתיים...
כשהם יגדלו ויתבגרו, תוכלי ליצור איתם קשרים טובים יותר...
גילוי נאות- אני גם נולדתי כשלא היו לי בני דודים, וקיבלתי בני דודים רק כשהייתי יחסית גדולה...
תודה על התגובה שלך! אני כן חושבת שיש קשר לאיך שגדלתי ושיש לזה השפעה על מי שאני בקשר לאחיינים שלי. אני לא הכרתי בכלל מציאות של בני דודים או אחיינים. גם לא כשהייתי כבר גדולה. אני רואה את הגיסים ואת הגיסות שלי שגדלו במשפחות של בני דודים מכל מיני גילאים ולי פשוט שזה בא להם באופן טבעי הרבה בזכות זה שהם גדלו בתוך זה בעצמם. אני לא אמרתי שצריך לעצור שם, במה שהיה או לא היה בעבר, עובדה שפתחתי שרשור 🙂. אבל רציתי שתקבלו גם את הרקע הזה.
יכולת טבעית להתחבר לאנשים ב''ה יש לי דווקא. בנקודה הספציפית הזאת, פחות זורם לי. אבל לא הייתי רואה בזה משהו כללי.
תודה על מה שכתבת לגבי זה שעכשיו באמת טבעי שיהיה להם פחות עניין בי ושכשהם יגדלו יש אפשרות שזה יהיה איכותי יותר. זה מעודד. אם כי אני חוששת שאם לא תהיה השקעה מצידי כבר עכשיו אז גם בעתיד זה לא יווצר. את לא חושבת?
אחיינים עדיין אין לי כח אני הנשואה היחידה כרגע מבין האחים, ובני דודים גם לא היו לי עד שנהייתי גדולה...
לכן, אני חושבת שאין לכך קשר ישיר, וזו בעיקר פרשנות אישית שלך לסיטואציהץ אני חושבת שברגע שתביני שזה לא קשור למה שהיה, יהיה לך הרבה יותר קל להתמודד עם המצב כי העבר הוא לא בר שינוי, ואילו העתיד וההווה הם כן.
אני מאמינה שברגע שככל שגדלים הפערים מצטמצמים. לא חושבת שיכול להיות לי קשר חברי עם בחורה בת 17, שהפרש הגילאים שלנו הוא 6 שנים, ולעומת זאת יש לי חברות טובות שההפרש ביננו הוא 10+ שנים. למה? כי יש קפיצה משמעותית ברמת הבגרות ברגע שיוצרים ''לחיים''. לכן ככל שהאחיינים יגדלו, היכולת שלכם לנהל שיח ברמה שתתאים לשניכם- יגדל.
היום הרבה יותר נחמד לי לדבר עם דודים שלי ממה שהיה נחמד לי לדבר איתם כשאני הייתי בת 10-12, ואפילו בת 15-16.כשהייתי נערה הם היו נראים לי ''זקנים'' (בני 30, כן?😅) ושאין לנו תחומי עניין.
היום, כשאני פחות או יותר באותו השלב כמוהם (ילדים, עבודה) יש לנו באמת הרבה תחומי עניין משותפים, ולכן מטבע הדברים גם שיח.
עם זאת, אני כן חושבת שנלמד מאוד מצידך להתעניין האחיינים שלך, אבל טבעי מאוד שהם רואים אותך כמבוגרת, ולכן, בגלל שהם ילדים, פחות ירגישו בנוח לפתח שיחה.
בכל מקרה, את ממש מהממת❣️
זה מקסים כמה שזה חשוב לך...
הלוואי שגם לי הקשר יהיה חשוב כשיהיו לי אחיינים😌
יש לי יחסית מעט בני דודים (ורק שלושה מהם באזור הגיל שלי - כל השאר נולדו כשכבר הייתי נערה ואפילו אמא בעצמי), ויש לי עוד פחות מזה אחיינים (אבל זה בע"ה עתיד להשתנות).
אצלי הריחוק היחסי מהאחיינים נובע מזה שהם נולדו אחרי שכבר כמה שנים טובות הייתי אמא בעצמי. זה לא כמו האחים הקטנים שלי, שבעצם חצי גידלו ומגדלים את האחיינים שלהם, והם התנסו באהבת אחיינים לפני שהתנסו/יתנסו באהבת ילדים.
אני אוהבת את האחיינים שלי (ומודה שמתחברת יותר לילדים של האחים שאני קרובה אליהם יותר 🤭) אבל הקשר שלי איתם לא טבעי כמו הקשר של שאר אחיי איתם, וכמובן שלא כמו עם הילדים שלי.
גם אצלי זה קשור לאופי, שלא מתחבר בקלות ל"זרים" (נגיד, נראה לי שלא יכולתי להיות מטפלת לתינוקות, כי לא הייתי מצליחה להפגין להם את האהבה הנדרשת), וגם אפילו מול הילדים שלי קשה לי לפעמים (בגילאים הגדולים) להביע אהבה מתפרצת... אז בטח מול האחיינים שלי.
חפרתי לך את כל זה כדי שתראי שזה נורמלי ושזה בסדר. לדעתי אין טעם לדחוק את עצמך למה שאת לא. אם צריך - לא תתרחקי באופן מכוון מהאחיינים שלך, נכון? אם צריך, למשל, את תשמרי עליהם במלוא האהבה והחיוך שיש ברשותך, נכון?
אז אם ככה - לדעתי הכול בסדר...
היחידה! וגם שזה אולי בסדר אפילו 🌷
כתבת תאור מוכר לי מאד מאד.
אני מרגישה אצלי שזה בגלל שכשאנחנו גדלנו בקשר טוב עם הבני דודים זה היה בדור אחר,
עניינו אחד את השני. לא היו ווטסאפ וכל כך הרבה פעילויות מאורגנות מטעם היישוב/ הקהילה.
היום אני מרגישה שאני בעצמי לא מעניינת את הגיסות- הן שקועות בקשרים החברתיים שלהם ביישובים/ בקהילות שלהם.
הן עסוקות בפעילויות של הקהילה, בווטסאפ היישובי מספק להם תעסוקה,אז כבר לא נשאר להם מקום בלב בשבילי...
והדרך ללב של האחיינים עוברת דרך האימהות שלהן.
יש לי קשר מקסים עם אחיינים שלאמא שלהן חשוב הקשר איתי, השיחות ביננו יגרמו להם לרצות להיפגש עם הקטנים יחד,
והשיחות למפגש עם גדולים יגרמו גם לנו לקשר טוב ביננו.
ומי שעסוקה מאד - אפילו הטלפונים שלי של לאחל מזל טוב ליום הולדת מרגישים לי רק מטרידים אותם🤭
מאד הזדהיתי בחזרה לגבי הפניות של חלק מהגיסות לקשר איתי. ואני כן חושבת שזה קשור לחוסר העניין שלי המסוים באחיינים שלי ☹. הקטע הוא שאני מרגישה שגם עם הילדים של אחותי, שאיתה אני דווקא בקשר קרוב יחסית, אני לא מאד קרובה. אולי כי באמת איך שאנחנו מגיעים הם ישר מתחילים לשחק עם הילדים שלי. כנראה...
מעניין שכתבת שאת חושבת שהחוסר פניות קשור לחוסר עניין באחיינים.
יש משהו שגרם לך לחשוב שדווקא זו הסיבה?
נזכרתי במשהו שעוזר לי,
אני אוהבת לחשוב עוד לפני שנפגשים על משהו אחד שנוגע ספציפית לאחיינים שאותם נפגוש, ולשאול אותם על זה, זה ממש לא מפתח שיחה ארוכה כי הם באמת כמו שכתבו כאן לא מתעניינים בדודה זקנה כמוני, אבל זה כן נותן הרגשה טובה שכן היתה התייחסות אישית אליהם .לדוג' - אחיין בכתה ה' ואני יודעת שזה הגיל של מבחני מיצב בחשבון- אז לשאול אותו על זה, גם אם הוא יענה כמו ילד בכיתה ה' קצר וילך לעיסוקיו- מבחינתי הבעתי איזשהו יחס אישי.
( עוד רעיונות - חיפוש ישיבה/ אולפנה, האם התחיל להתכונן לבר מצווה, ואם אין משהו מיוחד- אז ממש משהו סתמי- טוב לך בבית ספר? את בגיל של חברה טובה אחת או של חבורה טובה? אתם כבר לומדים אנגלית? אתה מחבב את זה?)
בהצלחה ❤️
של אחרים.
(רק של אחות אחת כן)
כל השאר ויש עשרות אני לא מרימה ולא מתחברת...לא חושבת שחייב בכח
וגם לי יש משפחה גדולה עם ב"ה הרבה אחיינים
זה קודם כל עניין של רצון והשקעה.
זה נכון שילדים קטנים פחות מעניינת אותם הדודה כשפוגשים את כל הבני דודים
אבל עדיין הם כן שמחים ליחס ולקשר.
ובאמת יותר מורכב לשמור על קשרים ולהכיר לעומק כשנפגשים לעיתים רחוקות המון אנשים.
אבל כן אפשר להפגש מדי פעם עם משפחה ספציפית וככה לחזק את הקשר.
אפשר להגיע יחד איתם להורים ואז גם הקשר בין הילדים יתחזק וגם אתם תכירו אותם יותר מהסעודות והשהות יחד.
אפשר להזמין אותם כמשפחה לשבת ולהשיג דירה או להתארח אצלם לפעמים.
ילדים בני 8-10 כבר אפשר להזמין לבד לשבת אם יש לל ילדים חופפים,
וישנו יחד עם הילדים בחדר זו חוויה ממש משמעותית ומשמחת בדרך כלל לילדים.
בחופש הגדול ובחגים ליזום מפגשים משפחתיים עם משחקים...
צריך לחפש ולמצוא את המקום. אפשר להתחיל אחד אחד, או ממש9חה ספציפית ולאט לאט להתרחב.
אשרייך שזה משמעותי לך
***המדריך: להיות אישה ואמא מוערכת שמחה ונוכחת, עכשיו להורדה במתנה>>>
הורדת מדריך מתנה ***
עבר עריכה על ידי לפניו ברננה! בתאריך י"ג בסיון תשפ"ג 17:27
ינקו -
זה המקום שבו נפלת..
כי זה מוריד לכולם את המוטיבציה כשהם יודעים שגם אם מיהו אחד ישתמט הם יפסידו את הנקודה.
אני לאחרונה עשיתי מבצע שבו כל אחד מרוויח נקודות בעצמו, ליעד משותף של מס' נקודות. זה עבד מצויין.
ובתור התחלה בשביל חווית הצלחה כדאי לעשות מס' ישים של נק' בתוך שבוע, ואם עומדים בו כולם מקבלים ארטיקים או משהו כזה. ככה כולם מרוויחים, ונהיה להם טעם מתוק מההצלחה הזאת ורצון שוב שוב..
גם אם יש מישהו שלא כל כך השתתף השבוע - ברגע שהוא רואה שאת סומכת עליו ומפרגנת לו - זה עושה יותר מוטיבציה להמשך מאשר נזיפות.
ואם את רואה שזה לא באמת עוזר לו אפשר לעבור לטבלה עם יעדים אישיים.
מנסה לערוךכדיככלבדוקכאםכזהכעובדכ
מנסה
לערוך
גם, סליחה
הקטע המסובך פה שהיעד מלכתחילה הוא לא אישי... (טבלות מבצע אישיות אני עושה להם הרבה, אבל הן ליעדים אישיים)
צריכה לחשוב על זה עוד, ולראות כמה מוטיבציה יש להם בכלל...
אצלינו זה עבד.
(בנושא אחר)
אצלי יותר גדולים, וכשהם עושים הם ממש כח- אז עוד יותר מתסכל לעשות הכל בעצמי.
כרגע אני בסבב של לברר עם כל אחד מהם מה יעזור לו לעשות יותר בבית (למשל- גיליתי שבן ה-16 אוהב לעבוד בשקט שלו כשאין אף אחד באזור, לעומת בת התשע ובן החמש שאוהבים ששמים להם מוזיקה ומסדרים יחד איתם). אני מנסה קצת להתאים את המשימות והדרישות מהם למה שהם העלו, אבל עדיין לכולם יש מרמור סביב הנושא (ע''ע 'למה רק אני...').
הלוואי שאפצח את השיטה ואוכל לבוא לספר...
חחח
יש לי הרבה הזדהות להציע לך, חוץ מזה?
כנראה כדי לחנך אותך צריך פשוט להוות דוגמא. אבל אני גם מתעייפת להיות על הסדר ועל האכיפה כל הזמן לבד במערכה.
