פורום אימהות השלב הבא (עמוד 50)

גם אם זה רק חצי
וגם אם לא עושים שם כלום.
החוצה! 😁
(אני עובדת מהבית אם זה לא היה ברור. חחח)

אני מלמדת כיתה ליד אחת מבנותיי, היום במשך 5 שיעורים הן שחקו!!!!!!

הגיעו רק 7 בנות מתוך 30

אפילו דף צביעה לא טרחו להדפיס להן.

אף מורה לא נסתה/רצתה/יכלה ללמד

לראות את זה מהצד זה היה מתסכל ומעצבן מאד

היה לי עדיף שתהיה בבית ותסתכן קצת פחות.... כי תכלס כרגע כל אדם שני בערך הוא פוטנציאל להדבקה....

אבל מה לעשות שאני מורה וחייבת ללכת ללמד????

לא מדברת על ההכחשה המטורפת והאדישות המחרידה שקיימת

אנשים עושים אנטיגן ויוצא חיובי, משאירים בבית (במקרה הטוב) ואפילו לא טורחים לעשות PCR

אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי....

אגב למה אחרי אנטיגן חייבי צריך משהו? יצא חיובי אז חיובי בטוח.
הבעיה שאנטיגן שלילי לא תופס טוב. שמעתי כבר מלאאאא שאנטיגן שלילי ופיסיאר חיובי. ומשרד בבריאות מאפשר למחוסנים- שכידוע לא חסינים מלהידבק או להדביק- לכשות אנטיגן (גם אם זה חצי שעה אחרי שנחשפת למישהו. הי, הוירוס צריך כמה דקות לתפוס, לא? אבל מחוסנים לא צריכים בדיקה נוספת) ולצאת לדרכם החופשים להדביק את כולם. חלם.

או לשלוח אותם לעשות בדיקות וכו'

 

סתם צינון קרוב משפחה. שני pcr אח''כ יצאו שליליים.
וגם היה לנו שלילי כוזב בזמנו. וזה עוד דלתא. באומיקרון זה עוד יותר לא תופס.
בגדול אני משערת שאני אדבק מתישהו. ומקווה שהמחלימים אצלי בבית לא. פשוט מסתובבים חולים בכל מקום.
מצד שני גם המחשבה שיכניסו אנשים לעשרה ימים בידוד מחלה ויתנו להם תעודת מחלימים רק על סמך האנטיגן היא מקוממת. עיין ערך מה שקרה לי אישית.

בעלי מתנדב במד"א, הוא אומר שאין התאמה בין כמות הבדיקות השליליות שיוצאות בבדיקות אנטיגן, לבין העלייה בפועל של החולים...
זה פשוט לא מספיק אמין בשביל האומיקרון

אחיין שלי.
מורה שעובדת איתי, תלמידה שלי באולפנא.
האנטיגן לא אמין גם בחיובי.

עונה גם בתור מורה וגם בתור אמא..

ויש לי 2 בנות ובן שכל הזמן בבידודים...לפחות אחת זכתה בתו ירוק מהסבב הזה...

הייתי בטוחה שאת מחפשת מסכות עבות.
סופית המוח שלנו מכונן קורונה.

משנת רפאל.
משנה מהממת עם פירוש בתוך המשנה, נוח מאוד.
יש גם תמצית לפעמים על חיי התנאים.
היה את זה גם בחלק מספרי התושבע של החמד...
מה שכן, אין בה איורים וכאלה.. היא מיועדת בעיקר למבוגרים. אבל אני מכירה כמה ילדים שלומדים ממנה ומאוד אוהבים!

ואיזה מרגש שספר משנה הוא מתנה עבורו! אשריכם..

לק"י

אבל הוא באמת ילד עם נשמה.

תנסי. זה עם פירוש ברטנורא בנוסף לפירוש רפאל.
קלאסי קלאסי למי שרוצה ללמוד.... רמה אחרת.

וגם יכול להיות שההזמנה תהיה מהירה, תנסי להתקשר לשירות לקוחות, אולי ידעו לומר לך...

הבנתי מבעלי שהיה איש מיוחד מאוד, עבד בבוקר במשרד ממשלתי ובלילות היה כותב את הפירוש... הפירוש יצא לאור רק לאחר מותו (נפטר בפתאומיות בהילולה של רבי יהודה הנשיא)
ולומדי משניות ותיקים מאוד אוהבים את הפירוש שלו.
תגגלי עליו, תראי...

ראיתי השנה הרבה משניות שביעית.
מזל טוב ליום הולדת!שתמיד יאהב את לימוד התורה

.

בדרך שלי להתמודד זה לדבר איתם על זה.
במלא הזדמנויות. מלא הקשרים.
זה נטשאשכל הזמן עולה בבית
הגוף שלי ברשותי. שלא יגעו לי באיברים פרטיים. זהירות מזרים זהירות ממוכרים.
כולל שאלות מביכות/תמימות. 'אבל למה שמישהו ירצה לגעת בי באיברים פרטיים בכלל?' 'מה יצא לו מזה?'
אני אברח. אבל יכולים לתפוס אותך חזק. מבוגרהרבה יותר חזק מילד. אז אני אצעק. וארוץ.
ושוב מה לאפשר היה לא. וללכת בשבע בערב בימינו נכון או סיכון? ועם חברה? ואיפה?
ואם יציעו לך משהו? למה שזה יעניין אותי? אז אני אקח ואלך. ואם זה לא קרוב? למה ללכת עם מישהו זר בכלל? ואם זה לא ממתק? אמא את יודעת שפעם מישהו דיבר איתנו בגינה? סיפור אירוע. ומה עשינו. ומה אני הייתי עושה. ויופי.
רוב האנשים טובים. יש כאלה שלא הם לא הרוב. במדינת ישראל כשמישהו נפגע צריכים תמיד לבקש שיתנו מקום ואוויר. במקומות אחרים זה לא תמיד ככה. אם פה קוראים לעזרה אז. ועדיין. לא להיכנס למצבים מסוכנים ...

ומהתגובות שלהם שמשתנות עם הזמן ומבינות קצת יותר ושוב ולמה בכל זאת. ומה עושים. ואם קורה בכל זאת מה עושים. ואנחנו תמיד אוהבים.
לאט לאט נראה לי שזה מחלחל. לא בפעם ולא בפעמיים ולא לכולם אותו דבר.
זה לא נגמר.
ולכן התבלטתי המון לגבי הסיפור האחרון. מה לומר וכמה.
ושוב הייתה לי הזדמנות לפחות את זה והפעם אפילו לנו. להסביר. לענות. להתפתל. ובכל זאת. כל הידע שלי לא שווה כמעט אם הוא לא עובר הלאה אליהם.
לחלק זה עובר מעל הראש. לחלק נקלט ושוב בפעם הבאה שיעלה בצורה זו או אחרת.

ילד מוגן הוא גם ילד שפחות חשוף לפגיעה.
קשר טוב עם ההורים זה דבר שמשדרים.
מחקרים מראים שאלו שמחפשים למי להתנכל יעשו את זה לחלק החלש בעדר. למי שנראה לא מוגן.
אני מקווה ומתפללת שהדיון המתמיד שלנו בנושא עוזר להגן עליהם.

והייתה הרצאה מזמן של לתת פה אצלנו.
ובטח יעשו שוב לשכבת גיל שלא הייתה פעם קודמת. ושוב.
זה מפחיד זה לא נגמר. ולכן זה חייב להיות מדובר

זוהי הסטטיסטיקה!
ומה אפשר לעשות? לחזק את הכח אצל הילדים. גם פיזית שיוכלו להתנגד וגם נפשית שיוכלו להתמודד.
כשהייתי קטנה נסענו לתל אביב. היה שם ברחוב איש שחשף את עצמו בפני כולם. התגובה של אמא שלי הייתה - עזבי הוא משוגע אל תתיחסי אליו הוא סתם משוגע שרוצה להציק לאנשים.
ובאמת בתור ילדה זה הרגיע אותי. הבעיה אצלו ושלו ולא נוגעת לי בכלל.
היא אמרה את זה ברוגע אבל גם בצורת זלזול כלפיו שבאמת הבנתי שזה עניין שלא נוגע כלפיי.
האמת שהיו בסביבה שלנו די הרבה מוזרים אולי בגלל התקופה.. אחרי המלחמות של לבנון וכאלה אז פשוט חשבתי.. היי הנה עוד משוגע אחד.
כמובן שפגיעות קשות יותר צריכות מענה אחר.
אבל העיקרון הוא לשדר שהכח אצלנו.

לדעתי הרבה יותר היום מפעם.
למשל כשהייתי ילדה הייתי הולכת לישון אצל חברות בלי בעייה. היום מפחדת לשלוח בנות לישון אצל משפחה לא מוכרת. מנסה לברר עם הורים אחרים לפני אם מישהו מכיר את המשפחה שהבנות רוצות לישון אצלן.
אחת הגדולות שלי שנוסעת בטרמפים מסתובבת עם ספריי פלפל בשלוף. וכו'
וכמובן לדבר עם הילדים איך להיות מוגן.
אבל מה שעודד אותי זה האמירה של אחד מאנשי המקצוע בסדנת מוגנות להורים, זה לדעת שרוב העולם הוא טוב. רוב האנשים הם טובים. לצאת מנקודת הנחה שיש רוע בעולם וצריך להזהר אבל לא לאבד את האמון בטוב בני האדם. יש המון בני אדם טובים. ואבוי אם נתחיל לחשוד בכל מי שסביבנו. זה לא פייר כלפיהם ולא פייר כלפי הילדים שלנו לגדול בפחד הזה.
לדעתי המודעות מגנה מאוד. כשהייתי ילדה לא דיברו בכלל על דברים כאלה. דיברו רק על הסכנה לנסוע בטרמפים לא מוכרים. כולם נסעו בטרמפים בתוך ישובי יהודה ושומרון כי כביכול מי שיש לו כיפה על הראש הוא בסדר... ה' ישמרנו כמה אנשים רעים השתמשו בזה. לא הייתה מודעות בכלל. היום עם המודעות הגבוהה שיש לכולם נראה לי שזה מגן יותר על הילדים. וכל דבר קטן בהתנהגות של הילד מדליק נורה אדומה אצל אנשי החינוך...

היתה לי שיחה ארוכה וטובה עם הבנות שלי ודווקא רוצה לפרט אבל אין לי זמן.
אבל בסוך השיחה דיברתי איתם על החלק הזה.
אמרתי שרוב האנשים הם רגילים. לא רעים ולא מלאכים.
ושיש המון המון אנשים טובים שעושים טוב
אבל זה לא מוכר עיתונים ולא מעלה רייטינג לספר על האנשים שעזרו לזקנה בקניות, שהעבירו ילד כביש
על הגמ״ח בגדים והגמל כלי עבודה
על יד שרה ועזר מציון
על המזכירה העיריה שנשארה עוד חצי שעה לעזור לנו
ועל השכנה שלקחה את הילדים של היולדת.
וארגוני הנוער שמתרימים ועוזרים
עולם התקשורת קשה ונורא
מה שמוכר זה כעס וכאב ורכילות ולשון הרע וצהוב
ולכן זה מה שאנחנו שומעים
אבל יש המון טוב
המון אנשים טובים
וחלילה לנו מלהסתובב בעולם ולחשוב שכולם רעים כי זה לשוט לא נכון.
אני מאמינה בזה בכל ליבי

ותודה לשרשור שפתחתי לפני חודשיים בערך כשהייתי החרדית והרגשתי שהכל רע ונורא, בהו״ל , ושם כתבו לי בנות מקסימות בערך את הדברים האלו והביאו לי גם המון דוגמאות וכתבות על דברים טובים בעולם.
❣️

בדיוק באתי לכתוב שאני כל כך שמחה שאת מרגישה ככה כי זכרתי את השרשור הקודם שלך......
ב"ה.
ומאוד מתחברת לדברים...
רק שאני חושבת שרוב האנשים (לפחות היהודים) הם יותר מלאכים מאשר רגילים.
כמובן בעת צרה..
באמת באמת חושבת ומרגישה ככה.
הרי בסופו של דבר, אם חלילה למישהו יקרה משהו ברחוב, רוב האנשים יעצרו וינסו לעזור... עם ישראל באמת עם נפש רחמנית.

ה' שפתי תפתח

 

 

וואי יקרה, הדברים שאת כותבת כל-כך מובנים... אני חושבת שרובנו ממש קיבלנו בוקס מטורף בשבועות האחרונים. זה מערער כל-כך! וזה לא שידענו שיש דברים כאלה. אבל הסיפור הזה פשוט פגש את רובנו במקום ממש שונה. ובמקרה שלך - שאת מכירה ממקור ראשון סיפורים מחרידים כאלה - אני הכי מבינה אותך שבעולם שהראש שלך פועל שעות נוספות ושהוא מלא בפחד.

 

 

את שואלת אם אפשר להביא לך קולות נוספים, וגם לשמוע איך אנחנו מתמודדות עם כל זה. אנסה להגיב מהמקום שלי. זה לא שאני בלי חששות. אבל כן אשתף מההשתדלות שלי שהחששות האלה יתפסו מקום כמה שיותר קטן בחיים שלי ולא ישתלטו עלי. כמה כיוונים:

 

 

1. באופן כללי, כמו עם כל פחד מכל סוג, נראה לי שמה שצריך להנחות אותנו, זה להחזיר את עצמינו להווה. שוב ושוב. מה שלומי עכשיו? מה שלום בעלי עכשיו? מה שלום הילדים שלי עכשיו? כולם בסדר? יופי! ברוך ה'! כי זה כל מה שיש לנו באמת בעולם הזה - הרגע הזה. העבר הרי כבר עבר. והעתיד לא נודע ואין לנו, פשוט אין לנו, שום אפשרות לדעת מה יהיה בו, לטוב ולמוטב. כשחיים את הרגע, זוכים בהרבה מאד רגעים של חיים . לעומת זאת, כשחיים בעתיד, באיזשהו מובן מפסידים גם את ההווה, כי אנחנו לא פנויות להינות ממנו.

 

 

2. אם מסכימים לפחד למלא אותנו, אין לזה סוף. אפשר לפחד ממחלה קשה חלילה. אפשר לפחד מתאונות דרכים. אפשר לפחד מפיגוע. אני זוכרת באינטיפדת הסכינים, לפני 6 וחצי שנים. ממש התהלכתי בפחד ברחובות והתעדכנתי בפחד בחדשות. הפחד הוא דבר שלא יודע שובע. מאכילים אותו והוא רק משתלט עלינו עוד יותר.

 

אם רוצים לחיות בצורה שמחה ובריאה, אנחנו חייבים לשים לו ''עצור!''. אנחנו חייבים לעשות את זה בשבילנו ובשביל הילדים שלנו, כמו שכתבת כל-כך נכון. כי אנחנו רוצים לגדל אותם אנשים בריאים בנפשם. לשים עצור לפחד, זה להתרחק מדברים שמאכילים אותו: צריכת יתר של חדשות / דיבור יתר על אירועים מפחידים עם הסביבה / קריאה וצפייה של חומרים מלחיצים וכו'. לענות לעצמינו דיבורים מרגיעים. לבקש מאחרים שגם יעזרו לנו להתחבר לרוגע ולביטחון (כמו שעשית עם השרשור 🙂)...

 

ולהיפך, אם באופן כללי את כזאת שלא כל הזמן חוששת מתאונות דרכים ומכל מיני מחלות קשות, אז תנסי להלביש את המודל הזה גם על נושא הפגיעות המיניות. את יכולה לשאול את עצמך למה הפחד מהדברים האלה לא מנהל אותך. ואת הסיבות שאת מוצאת בתוכך - לאמץ גם לגבי הנושא הזה.

 

 

3. לנתב את הפחד לעשייה. בנקודה הזאת התחברתי למה ש@בונים מגדל כתבה. ללמוד בעצמך, כמו שאת כבר עושה! וללמד את הילדים שלנו. להקריא להם ספרים על מוגנות. לעבוד על מידת הפתיחות שלנו מולם. לנצל כל מיני הזדמנויות כדי להעלות את כללים המוגנות בשיח של הבית. וגם באופן כללי לדאוג שטוב לילדים שלנו ברמה הרגשית ולעזור להם לפתח חוסן רגשי. שהם יהיו חזקים ושהם ישדרו חוזק בע''ה.

 

4. לנתב את הפחד לתפילה. אני חושבת ש@בארץ אהבתי כתבה פעם (סביר שבשם הרב ראובן ששון) שכמו שעשייה גשמית בונה מציאות גשמית, עשייה רוחנית בונה מציאות רוחנית. כשקראתי את זה, ממש ראיתי בעיני רוחי עולם שלם שמרחף למעלה ושמשפיע על העולם שלנו. אנחנו לא יודעים איך התפילות פועלות וזה נכון שתפילות הן לא כספומט. אבל אנחנו יודעות שהן משפיעות לטובה, תמיד, ושזה אחד הכלים הכי חזקים שהקב''ה נתן לנו. 

 

5. מה ש@+5 כתבה - זאת מחשבה שמעודדת אותי. מצד אחד ריבוי הפרשיות האלה בשנים האחרונות מבלבל ומחליש ממש. אבל מצד שני, אני חושבת שהריבוי הזה גם סולל משהו חדש, שהוא דבר טוב. כל פרשה נוראית כזאת (והלוואי והיא פשוט לא הייתה מתרחשת!!!) מייצרת עוד מודעות בעולם. אצלנו ההורים וגם אצל הילדים, בזכות השיח שיותר נוכח. וכמו ש@+5 כתבה, עצם המודעות מגנה יותר על הילדים שלנו...

 

6. חיזוק הביטחון בה', ביכולת האדם בכלל, ובכוחות של הילדים שלנו בפרט. הלוואי והיינו יכולים לשמור על הילדים שלנו מכל רע. הלוואי והיינו יכולים לקבל תעודת ביטחון שהם לא יחזרו בשאלה, שהם יתחתנו, שהם לא יתגרשו, שהם לא יסבלו מאלימות, שיוולדו להם ילדים, שהם לא יסבלו משום מחלת נפש נוראית, שהם לא יתאלמנו ולא ישכלו את ילדיהם חלילה וחס. אבל אין לנו תעודת ביטחון אף פעם, כמו שכתבת. הדבר היחיד שנשאר לנו, זה להאמין ולבטוח שבע''ה הם יהיו בסדר, בסוף. אנחנו מתפללים מכל הלב שלא יאונה להם שום רע. אבל בד בבד, אנחנו צריכים להתחזק באמונה שלא משנה מה יהיה המסלול שלהם, בע''ה הם יצליחו להתגבר על הדברים. לתחושתי, אנחנו חייבים לדמיין אותם אנשים חזקים, שמצליחים את חייהם, שמוסיפים טוב לעולם ושהופכים כל קושי למקור של אור אינסוף לעולם. אני לא מוצאת אלטרנטיבה ראויה לאמונה הזאת. כל אמונה אחרת מחלישה אותי ורק עם האמונה הזאת אני יכולה להסתדר ולהמשיך לצעוד קדימה. אז אני בוחרת להאמין את האמונה הזאת. ואני גם מאמינה שהשדר שלה טוב גם לילדים עצמם.

 

 

חוזרת להתחלה - זה לא שאין לי חששות אף פעם. ממש לא. זה צף פה ושם, כמו אצל כולנו (או לפחות רובנו) אני מאמינה... אבל אלה הדברים שאני משתדלת לענות לעצמי...

 

 

שה' ישמור על כל עם ישראל ועל כל פרט ופרט בתוכו, 

ושהוא ישלח כבר את הגאולה השלמה... אנחנו זקוקים לה כל-כך...

 

חיבוק גדול ❤❤❤

ועצובה איתך.
מלבד לדבר ולדבר ולהזהיר ולספר הכי פתוח שיש (פתוח לא בהכרח אומר פירוט) ולהתפלל המון המון המון. אין מה לעשות.

זה כל כך עצוב

 

וזה ממש ממש מפחיד.

חיבור לך!!
ונראה לי המסקנה החשובה היא -לא לסמוך על אף אחד בעיניים עצומות. לא על רב גדול, לא על הבחור החמוד והעדין נפש מהשכונה, לא על דמויות חינוכיות, לא על חכמים, רופאים. בעיקר צריך להיזהר מאנשים בעלי כח וסמכות.

ואכן דילמה כמה לשחרר וכמה ללוות..

אצלנו בישוב עוד יותר כי לכאורה כולם "בסדר" והכל זורם ומשוחרר..

זה עוד יותר מקשה להסביר לילדים שגם ביישוב שלנו יכול להיות שיש רוע..

שיש בכל מקום. בלי שום הבדלי מגזר או סגנון מגורים. מניסיון.

אבל יש משהו ביישוב שממש מקשה להעביר את זה לילדים..

ואז כולם בהלם ואז מדברים עם הילדים.

הסטטיסטיקה אפילו גרועה יותר.

למזלי הילדים שלי קטנים אז אני לא צריכה להתמודד איתם מול הסיפור הזה, אבל מתמודדת איתו מול עצמי וזה מספיק קשה... עולם מפחיד.
היום התחלתי לבכות בתפילה כשהגעתי למילים "טוב ה' לכל ורחמיו על מעשיו", "חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו", "אבינו אב הרחמן המרחם רחם נא עלינו"... איך מרגישים כל הנפגעים? הם מצליחים להאמין שה' טוב אליהם ומרחם עליהם? האם אני מצליחה להאמין שה' טוב אליהם ומרחם עליהם? פשוט בכיתי. עלו לי המון שאלות, שאחסוך ממכן כי לא נראה לי שיש להן תשובות. אני יודעת שאנחנו לא צריכים להבין הכל, אבל קשה לי ממש.

בס״ד

ממש ככה.

ומתחזקים מזה

חיבוק גדול לך יקרה ♥️
כמה שזה מכוער כשזה מתפוצץ
צריך לזכור כמה זה טוב שהפרשיות האלו מתגלות
כמה זה מעורר למודעות
ובעז"ה לדעתי לטווח הרחוק יפקח את עיני הציבור החרדי ובכלל
ועכשיו לגבי התחושות שלי-
אני קצת מתקשה להרגיש משהו בנושא
מרגישה שהכל עובר מעליי בשכל
לא יורד ללב
כנראה סוג של מנגנון הגנה
אני לעולם לא אצליח להבין למה בנאדם צריך לגעת במישהו נגד רצונו זה פשוט לא נתפס לי בשכל בשום צורה

ואני גדלתי בחברה חילונית, והיו מעבירים לי יד על הגב להרגיש אם אני כבר לובשת חזיה, זה אף פעם לא הרגיש לי כמו הטרדה. או שמישהו קצת נדחף לידי בכיתה וטיפה התחכך. בתור ילדה/נערה/אשה - תמיד ידעתי להרגיש מתי זה תמים/בטעות ומתי זה זדוני.
אגב, אני לא מרגישה מוטרדת מינית, לא סוחבת איתי משקעים, רק חוששת מאד לילדים שלי, כי פעם זה היה רק במגע פיזי - היום יש גם טלפונים ורשתות חברתיות. והחברה מרגישה אפילו חולה יותר.

כל מיני משחקים כמו ארץ עיר, אישיות, שבע בום. כל מה שאפשר לשחק בעל-פה בישיבה ..
יש גם משחקים במהדורות מגנטיות קטנות שאובים לנסיעות.

פשוט לעצור את האוטו.
ישאלו למה? תסבירו שככה לא נוסעים. שימצאו פתרון, יסתדרו ביניהם ואז תמשיכו לנסוע.

'יש לי שיר שמעצבן אנשים' 🙈

למעשה רוב המריבות הן בגלל שהילדים יושבים די צפוף, וכל נגיעה של אחד בכסא של השני (בכוונה או שלא) גורמת לתגובה עצבנית, וכל פעם כזאת אני צריכה להפריד ולהרגיע את הרוחות.

@לפניו ברננה! - יכול להיות שזה באמת מה שיפתור את העניין, צריך לראות אם מעשי מבחינה טכנית.
@בת 30 @פעם אחת - תודה על הרעיונות, משתמשת בדברים בסגנון בנסיעות ארוכות שצריך להעסיק אותם שלא ישתעממו. אבל יכולה לנסות ולראות אם זה מעסיק אותם מספיק בשביל להסיח את דעתם מהנגיעות בכסאות.
@מתחדשת11 - תודה על הרעיון, מעדיפה בדרך כלל שפחות יאכלו בנסיעה, כי אחד הילדים נוטה להקאות בנסיעות.

בכל מקרה, תודה על כל כיווני החשיבה.

זה שאת משכינה שלום ביניהם גורם למריבות לא להיגמר, כשהם רבים - לא מתערבים, אלא אם כן נחצים קוים אדומים (אלימות, קללות), אהבתי את@בת 30יון של @בת לעצור בצד ושימציאו פתרון.
בהצלחה

"ילדים, עכשיו אנחנו עומדים לנסוע ביחד באוטו. באוטו אין מרחב כמו בבית, אבל עדיין אפשר ליהנות מהנסיעה למרות הצפיפות. זו הזדמנות בשבילנו להיות קרובים-קרובים, ולעשות דברים מיוחדים שרק במצבים קרובים כאלה אפשר לעשות."
ואז להשתמש בעצות של המשחקים והסיפורים שכתבו פה...

יש למשל "מעשה ונשמע" לילדים שמוצא חן בעיני

כמה שזה לא נעים, ושזה גם מסוכן כי זה מסיח את דעת הנהג
ולשאול את דעתם איך אפשר לעזור להם שזה לא יקרה ומה הם מציעים לעשות אחד עם השני כדי להקל
לפעמים אם לכל אחד יש נגן משלו עם אוזניות זה ממש עוזר נסיעות זה סיוט בגדול 😞 רק כשעברנו לרכב גדול נפתרו רב המריבות…

גם על ההזדהות (כיף לדעת שאני לא לבד בסיפור הזה), וגם על העצה לדבר מראש. באמת לא עשינו שיחה כזאת, וזה בהחלט יכול לעזור.

סוכריות על מקל, במיוחד לפעוט בעיתי שנוטה לבכות בנסיעות ארוכות מידי, אבל גם לילדים גדולים יותר. לחכות לזמן קשה, ואז לתת. אמור לגרום לשקט לזמן מה...

וגם פופקורן- זול, בריא יחסית ולוקח זמן (במיוחד אם מכינים כמות) אה, וגם מטנף טוב את האוטו...

שסוכריות על מקל מסוכנות לפעוט (הסוכריה עלולה להתנתק מהמקל כשמוצצים, ואז חלילה להיתקע בגרון)

גם כשמקבלים מהגן, הם יודעים שאפשר למצוץ בזמן שאני סופרת עד 10 או 20, ואת השאר זורקים לפח (מקבלים שוקולד צ'יפס במקום. לא הכי בריא אבל הרבה יותר טוב...).
אבל אפשר לחשוב באמת על משהו טעים לאכול בדרך. תמיד מתלבטת על זה כי אחד מהילדים נוטה לפעמים להקיא בנסיעות (למרות שבתקופה האחרונה ממש השתפר).

סכנת חנק!
אתה לא יודע מתי תהיה בומבה קטנה/בור קטן/עצירה פתאומית בכביש.

ספרים , גרוטאות דמויות טלפונים שישוחחו כל הדרך,
כשהידיים מלאות פחות נוגעים אחד בשני ואז כמות ההתנגשויות ממש פוחתת.
( בספר "הכל לאדון הכל" יש תאור יפה איך הם נסעו בעגלה,וכדי שהילד לא ישתולל בדרך הם הכינו לו טלית ותפלין קטנים ( פסולים כמובן) וכל הדרך הוא התעסק איתם)

בעזהי"ת

 

אני לא יכולה לנהוג כשהן רבות. נ ק ו ד ה. 

אחרי פעמיים שבאמת עצרתי, הן לא מעיזות לחזור על זה.. 

 

חוץ מזה בנסיעות בד"כ שומעים אצלנו שירים- הן יצרו רשימה בספוטיפיי

ויש לנו גם משחקי דרך; מי מוצאת הכי הרבה פעמים את האות **** בשלטים, מי מצליחה לחשוב על שיר שמתחיל במילה ***, וגם ערכה של 4 משחקי קלפים שנמצאת קבוע בתא כפפות- משחק אחד של סיפורים, משחק אחד של פירגונים, משחק אחד של I spy ומשחק אחד של בדיחות. 

לא בכל מקום אפשר ובטיחותי לעצור בצד. אבל כשאפשר זו בהחלט תגובה מתאימה.

עם אוזניות לכל אחד

כמו שיש במוניות באמריקה (לפחות לפי סדרות בנטפליקס...)
בגדול הגישה שלי בקשר למריבות של הילדים היא שזה לא קשור אליי. הם אחים, אני נותנת להם את התנאים לפתח מערכת יחסים טובה (משתדלת) אבל אני לא שופטת ולא אחראית על המריבות שלהם. בנסיעות זה אכן קשה מאד להתעלם אבל אני מנסה. (אם הם מגזימים אני צורחחחחחת שהם מפריעים וזה מסוכן )

השבוע בן ה6 נשך את אחותו הגדולה… היית עוברת על זה בשתיקה?
כמובן שגם היא לא טלית שכולה תכלת… אבל היא אמרה לי במפורש שהיא מצפה לתגובה מאד חריפה מצדי.

חחחח. מחלקת לך הוראות?
ברור שלא עוברים בשתיקה על אלימות. לא מכות ולא שאר ירקות.
אבל גם הייתי נוזפת בילד שמחלק לי הוראות איך לחנך את האחים שלו (כלומר, עושה את זה. הן גם לפעמים שוכחות את מקומן)

והגעתי למסקנה שבגלל שהיא עצמה נפגעה פה (די קשה יש לציין) אז ״יש לה זכות״ לדרוש שהוא ייענש. אחרת בהחלט הייתי מעירה לה שזה לא עניינה. האמת שאני צריכה לחשוב על זה עוד קצת…

אגב, בהמשך ההחלטה על העונש שלו נהיתה סאגה שלמה שאני לא אפרט אותה (בעיקר מחשש לעגבניות) אבל בסופו של דבר הם דנו ביחד זמן ממושך והסכימו ביניהם על עונש לילד הנושך.

*אין צורך לספר לי מה דעתכן בנושא עונשים, תוצאות טבעיות ושאר ירקות ❤️

הכל בסדר
אני חושבת שההבדל הוא בין לשאול למה הוא לא נענש או לשאול אמא את תענישי אותו לבין לתת הוראות מה וכמה
אבל זה את יודעת מה בדיוק קרה ואיך זה נשמע לך בסיטואציה.
סתם שועשעתי מאיך שתיארת את זה שהיא דרשה
תשמרי את העגבניות למרק 💕

שאם היא היתה מנהלת את המשא ומתן עם הפלסטינים כל הבעיות פה כבר מזמן היו נפתרות 🤣🤣🤣

אם חלילה ארגיש שיש סכנה כמובן שאתערב
אני מרגישה שאני לא מתערבת הם לומדים לריב ולהתפייס וזה קורה בתוך המערכת יחסים שלהם. ההתערבות שלי בהכרח הופכת אותי לשוםטת ואחד מהם לקורבן וזה לא מקום בריא לטעמי.

יש ביו טיוב סרטון נחמד
קוראים לו
דוקטור איקס..
יש שם פרק על המושב האחורי או משהו כזה..
אולי זה יעזור..

כשאני הייתי ילדה היינו משחקים כל מיני משחקים. כמו למשל בול פגיעה בעל פה.... ממש כיף. אם תרצי אנסה להסביר איך משחקים

מה הן אמרו לך על זה? היה להן הסבר?
ומה זה נכנסת? מישהי פתחה לך או שנכנסת בלי התראה מוקדמת?

אבל זה לא הגיוני.. הוא בכה ממש בל אוויר

אם היו באמצע משהו, הייתי ממשיכה להביא ולהגיע בהפתעה לראות מה קורה.
אם הן סתם ישבו ליד, כדאי לחפש מסגרת אחרת

וכשאת מביאה אותו או לוקחת אותו, חכי כמה דקות בחוץ בלי שישימו לב ותשמעי מה הלך הרוח שם.
אני בגיל הזה הייתי מגיעה להניק כשיכולתי גם אם זה היה פעם בשבוע ביום חופשי או כשחזרתי מהעבודה קצת יותר מוקדם, והייתי יושבת שם ורואה ושומעת מה קורה ואיך היחס.

בנוסף, אם זה מעון מפוקח, דברי עם המנהלת אבל רק אחרי לפחות עוד יום כזה שאת רואה שהסיםור הזה חוזר על עצמו.

יש מכונים שאפשר לעשות בהם,
המליצו לי על מכון 'קידמה' יש אותו בכמה ערים חרדיות, והם עובדים עם הקופות. (בסוף היה לנו תור בקופה במקום קרוב יותר, אז לא מניסיון)

מנתניה עד תל אביב

יש באוניברסיטה מכון ועושים שם בדיקות שמיעה

גם שם התורים רחוקים

אמרו לי שבגיל שלו, התורים הם באמצע פברואר.
באיזה גיל עשיתם את הבדיקה?

הם אמרו לי שאחרי שקובעים תור להתקשר לשאול על ביטולים..
לי הם הציעו לבוא באותו יום שהתקשרתי..(אבל לא יכולתי ומאז אני מחכה לתור🤦 אבל גם בגלל תקלה טכנית מצידי)

אנחנו צריכים את הבדיקת שמיעה הבדיקה מקדימה לקלינאית תקשורת וריפוי בעיסוק, שביל גם שם ייקח זמן. אז גם חודש וחצי נשמע לי הרבה
אבל אולי זה מה שיש

יש לכם כבר תור לאבחון?
כי אם יש תאריך שעד אליו צריך הם יותר ינסו לדחוף..
(היא שאלה אותי אם יש לי תאריך לאבחון.. אבל גם אבחון אמרו לנו שיהיה בפברואר אז אני פשוט מקווה שזה לא יתנגש..)

קודם לעשות בדיקת שמיעה, ורק אז להגיש את הטפסים עם השאלון
אז אפילו עוד לא התחלנו בתהליך לקבוע אבחון

אני בכללית אבל אצלנו זה במקביל.

אולי לא הבנתי נכון

כל היורוקטיה הזו לוקחת כל כך הרבה זמן,
תגישי את הטפסים, ואם ישאלו תגידי שאת מחכה בתור לבדיקת שמיעה, שתהיה בתאריך x. אין שום ענין לחכות עם הגשת הטפסים לאחרי בדיקת השמיעה. אם לילד יש קשיים הוא צריך לקבל טיפול, בדיקת השמיעה היא עוד אחת מהאפשרויות לודא את מקור הקושי, בדכ לא מתחילים לטפל בלעדיה, אבל אין סיבה להמתין גם לאבחון בשבילה.

בהצלחה רבה לך💞

תודה רבה

תגידי שיש לך תור לשמיעה

עדיין שווה לך, זה להקדים בחודש וחצי מהתור שיש לך כרגע (אלא אם אריאל ממש לא נגיש לך)

אבל אמרו לי רק באמצע פברואר

המון.
לא יודעת עם איזה קופות עובד.
בהצלחה!

אני אבדוק

בדיוק בשבוע שעבר ביטלתי תור. אולי הייתי יכולה לתת לך אותו.

לא קראתי את כל ההודעות, אבל אולי תקבעי בכר עכשיו גם לבדיקת שמיעה וגם לקלינאית תקשורת? כלומר, אל תחכי שיהיו לך התוצאות של בדיקת השמיעה כדי לקבוע את התור הבא

ננסה במקביל באמת

אנחנו עשינו באפיק בירושלים
)אבל זה בהסדר עם מאוחדת, לא יודעת מה עם לאומית)
והיו תורים מהר.
ולפעמים מתבטלים ואז גם יש מהר יותר..

אבל תורים רחוקים

השאלה אם הבדיקה דחופה לך , אני לא הייתי משקיעה בפרטי בשביל זה

איזה כיף!
אנחנו היינו שבת אצל חמי וחמותי, כמו תמיד גדוש התמודדויות... אבל הפעם גילית על עצמי שרוב ההתמודדויות זה דברים שאני מספרת לעצמי- אני מספרת לעצמי שבטחמיש להם ביקורת על זה- והן לא אומרים כלום... או מספרת לעצמי שהם בטח רוצים שנעשה כך וכך- כשהם לא אומרים את זה... קיצר גיליתי שאני יותר מדי מםרשנת את המציאות ואני צריכה לעשות עבודה עם עצמי... אם יש לכן עצות בשבילי אני אשמח (נראה אם אני אעז לפתוח על זה שרשור...)

זה כבר חצי פתרון

די! איזה מודעות עצמית! את פשוט גיבורה והשראה.
באמת באמת
הלוואי תפתחי כדי שנוכל ללמוד ממך.

אקח את הכוחות מכן ואנסה לראות מה אני עושה עם זה. תודה לכן!

כ''כ הרבה דברים אני פשוט מספרת לעצמי.
שבטח חמותי מתעצבנת בלב למה לא שטפתי, ולמה לא אספתי, ולמה איפשרתי לילדים לעשות כך וכך.... וזה פשוט רק בראש שלי!

@דבורית תודעה השבת עברה מלאה שוקולד 😅
תכלס זה היה מה זה במקום
עדיין חולים 😞
קמתי מליון פעמים בלילה לשתי ילדות חולות כי הןא עם חום
אבל קצת משתפר
תודה על ההתעניינות ❣️

עברה שבת נחמה ממש
הקטנה הרבה יותר טוב
וכמה זה משנה את כל ההתנהלות של הבית
אין לתאר
קצת בלחץ מהשבוע
יש הרבה עומס ועיניינים בעבודה
אבל רק שיהיו בריאים ושנשמע בשורות טובות

היו לנו אורחים בני משפחה שלא היינו איתם הרבה זמן.

ממש אבל.

הקטנה שוב עם חום גבוה מאוד.
לא הצלחתי להוריד לה
והיא התחילה לפרכס🤦‍♀️
היה מפחיד ברמות והייתי חסרת אונים
בסוף ירד ברוך ה'.

וקשה בינינו. קשה עד בלתי אפשרי.

לפרכס! איזה פחד, ברוך ה' שירד! רפואה  שלימה ! מאחלת שיהיה לכם הרבה כוחות ושתחזרו לשגרה במהרה! אמן

עכשיו היא עם 39.7
שעה אחרי נורופן

מלחיץץץ

יש מצב שיש וירוס שמסתובב, הילדים שלי גם היו ככה לאחרונה, ראתה רופא? אולי תקחי אותה לרופא היום? אפילו בין התורים

כל המשפחה🤦‍♀️

פשוט הזייה כבר

לנקות את ההקאות ולכבס כל שניה את הסדינים/שמיכות וכו'  ...

זה וירוס כמו שפעת.
לא וירוס בטן...


רק זה מה שחסר לי🤦‍♀️

בדיוק קראתי חומר על זה.
צריך כן לעשות פעם אחת בירור.

היא לא איבדה הכרה ברוכשם.
רק עוויתות בלתי רצוניות.

התקפי אלרגיה קשים שלי, הפצ'י כל שניה וכבר נשרט לי הגרון (מזכיר את ההקאות בתחילת הריון...), אף סתום ונוזל ביחד, אוזניים סתומות, מרגישה בתוך בועה... היה ממש קשה. מרגישה את האוזניים נפתחות קצת, מקווה שמעכשיו ילך וישתפר

אז גם אנחנו כבר כמה שבועות עם ילדים חולים אחד אחרי השני ועכשיו גם אני לא מרגישה הכי הכי... ובנוסף נתפס לי הצוואר וגם החלטנו להשאיר את הקטנה בבית בגלל הקורונה (היא היחידה שלא מחוסנת). אז ב"ה מרגישים יחסית בסדר ומתמודדים עם מה שיש. רפואה שלמה לכ

1. שעמום גובר בשבתות

ברור שיש פתרונות כמו - לטייל, לאכול, לשחק איתם, אבל לפעמים זה מתחיל להיות קשה מדי לפעמים בשבתות מסוימות....

2. מחשבה שאולי צריך לעבור דירה, אולי אנחנו לא במקום הנכון... ילדים משועממים ומתנהגים בהתאם...

3. מחשבות מה אני יכולה לשפר כדי ששבתות יהיו יותר כיפיות, אין לי כח ללכת לעבודה  

איזה מרגשת שתייגת אותי (אין לי פה אימוג'ים, אבל זה ההוא עם הלחיים הסמוקות והחיוך)

רק עכשיו שמתי לב

וכבר שכחתי מה היה בשבת.

 

חיבוק!!
אני כל כךךך מבינה ההרגשה שלך, בא לך לברוח מעצמך וכולך צמרמורת וגועל. כינים זה פשוט דבר דוחה!!
ההרגשה הזו זכורה לי ממתי שהיו לי תולעים... נורא.
מקווה שיעבור לך מהר מהר!!
שימי הדרין או איזה שהוא תכשיר אחר שיהרוג אותן, ככה את לא צריכה להיות בלחץ שאולי פספסת אחת והם ימשיכו להתרבות

עדיין בטוחה שהזיתי את זה כי זה פשוט לא היה משהו בסדר גודל שפוי.

לא מכירה כזה דבר מעולם

קללה אמיתית.

ותענוג עם מסכת הכביסות של כל המצעים והמגבות.

 

 

בהצלחה עם הכביסות!!

באמת מגעיל
את כותבת נהדר, שממש מצחיק ועצוב לי איתך.
ונשמע שאת עמוסה מאד רגשית אם את מסיקה מסקנות כאלה עמוקות ואמוניות מהאירוע הזה ❤❤

מה שעוזר כל כמה שעות לבדוק שוב עם מסרק סמיך...אין דרך אחרת..
אצלנו בשכונה ישמשהו שעובדת בנקוי ראשים "פולת כינים"
לא הייתי אצלה אבל שמעתי שזאת משהיא שלמדה משהו על חרקים באוניברסיטה...🙄

במקרעם קשים לקח פעמיים
ועשיתי את זה עשרות פעמים על הילדים...

אבל למה נתלשות לך שיערות מהסרוק?
שימי טונות מרכך, כל פעם תוסיפי אם צריך
ואז מברשת לפתיחת קשרים ואז לסרק עם המסרק כינים.
את לא צריכה לפגוע שעצמך ולגרום לתלישה וחתכים

ואגב היה לנו כמה פעמים התקפות כאלו
המון מרכך וסירוק כמה םעמים ביום, ואחרי יום יומיים לא יהיה לך כלום בע''ה

אחרי מכה ממש קשה, משתמשת רק ב ridlice את מורחת נדיב על השיער, יבש ולא חפוף - הן מחליקות בקלות החוצה. חיות, אבל למי אכפת? (שיער מתולתל ארוך ועיקש + נשירה)

יש פאות מושלמות, גם נשים לא דתיות שמות םמראה שיער יפה יותר, נראות טבעיות ממש!!!

על ההשתתפות והעצות.

ככל הנראה הסיוט האפל הזה מאחורי

בעלי קנה מה שהביאו לו בסופרפארם, תרסיס לא מוכר כלשהו כי למה לא... אבל בסירוק לא התגלו ממצאים וזה מה שחשוב,

גם בסירוק נוסף במוצאי שבת לא נראה זכר. מה שכן, למרבה הפלא לילדים לא היה! לפחות הצרה הזו נחסכה ממני

ואני מבינה שההשערה השניה שלי ממי נדבקתי, היא האופציה היחידה וזה מצמרר בעעעע

אז רוצים כל הזמן לינוק
תתני לסרוגין את שני הצדדים
ותקחי נשימה עמוקה, זה יעבור עוד ממש קצת

לגבי השלשול- מה הכוונה משלשל? תינוק שנולד עושה יציאות רכות ונוזליות עד שמתחיל לאכול מוצקים

מדובר פה על ניו בורן.

תינוק שנולד, זה ממש מיימי.
קשה לענות על הבכי... בגיל 3 ימים הוא אמור לישון רוב הזמן. או שהוא לא בן שלושה ימים? בן כמה הוא?

הימים הראשונים יכולים להיות מבלבלים מאוד
אבל גם קריטיים לביסוס נכון של ההנקה
אם את מעדיפה להניק מגיעה לך הכוונה
שתעשה לך סדר ותפחית את הבילבול
מזל טוב ♥️

מאחלת לך שהוא יצא שלילי, יש עכשיו המון וירוסים שמסתובבים אז הלוואי ואצלו זה משהו אחר.

מה שהיה היה
לכן בדיעבד מה שיהיה זה מאת ה'
תתמקדי בלהתפלל אליו (זה בכלל לא קל)

ומפצה בדרך אחרת.
והרבה חיבוקים

2. מסכנה הבייביסיטר.. היא רוצה לעשות בייביסיטר כשהיא מרגישה ככה?
הייתי מביאה מישהי חדשה.. הם לא יישנו?

שזו בדיוק אותה בדיקה כמו ביתית, רק מתועדת.
ככה שזה כנראה כן מספיק ברמה מסוימת....

היות ורואים שזה לא אמין משרד הבריאות רצה שיהיו חייבים לעשות pcr אבל פחדו שמעבדות לא יעמדו בעומס (צפי לאלפי מאומתים ביום ממש בימים הקרובים) ולכן הוחלט כן להסתמך על אנטיגן (באופן כללי בכירים במשרד הביאות מודים שאנחנו בדרך להדבקה המונית והרבה מההחלטות שמתקבלות מתקבלות בידיעה שתהיה הדבקה כמו למשל הפטור לבידוד למחוסנים שנחשפו לחולה אומיקרון ברור לכולם שזה יצור הדבקה כי מחוסנים נדבקים אבל לא רוצים שיהיה כמות הסטרית של מבודדים)

הייתי דוחה את שבת. או לפחות מתייעצת עם הילדים האם כדאי לחגוג בלעידה אם מבחינתך זה רלוונטי.
זה אומר להיות במגע קרוב לסבתא שאולי חולה/ סיכוי שתבטל ברגע האחרון.

לגבי היום בערב, הייתי מנסה למצוא דרך לצאת. לא נראה לי הוגן לבטל לילדים שני דברים בשבוע אחד, וכמו שאת כותבת יש פתרונות.. פתרון נוסף הוא שהגדולים יצאו רק עם אחד ההורים והשני ישאר עם הקטנים בבית.

אני הייתי לוקחת משהי שאני לא מכירה אבל עם המלצות

אנחנו פה כבר בשבועיים של אחד מבריא אחד נדבק בשפעת ודלקות גרון.
אני ממוטטת
לא שווה לך ערב עם הילדים ואחר כך שבועיים פלוס חסרי שינה מסויטים ולחלות בעצמך כמוני
פשוט לא שווה
ממני
מיואשת הסמרטוט על סף התמוטטות

ממה ששמעתי עד כה מאנשים שעברו אומיקרון הם מרגישים הרבה יותר טוב מאיתנו עם השפעת והסטרפטוקוק
נראה לי שמרוב קורונה שכחנו שאנחנו לא רוצים להיות חולים ״סתם״ ושגם ילדים עם שפעת או דלקת גרון לא שולחים לגן .זה ממש לא כיף!

שבעה ימים וכבר עבר ב"ה, אבל עדיין יש נזלת ושיעולים ( שלילית לקורונה)
היה לנו בבית לילדים ולי ומסתובב כאן בסביבה המשפחה מורחבת שכנים חברים וכו'

מאחלת לך שתחלמו כולם בקרוב.

אגב שפעת, יש היום בבתי חולים 1500 מאושפזים משפעת וסיבוכיה (40% ילדים ) , הרבה יותר מחולי קורונה. ממש לא מחלה שכדאי לזלזל בה בטח לא השנה שההתפרצות קשה.

דחיתי הכל. בריאות מעל הכל. הילדים קצת התאכזבו, אבל הסברתי שהקורונה מסוכנת, ושגם "סתם" שפעת עם חום וצמרמורות זה לא ממש טיול בפארק (תודה @מיואשת על התזכורת) , ואנחנו הרבה אנשים וכל וירוס 'מטייל' בינינו , ו.... תנחשו את מי הילדים הכי צריכים כשהם חולים.. ?! מנחשת שזה ככה גם אצלכן

חושבת שעשית ממש בשכל
ותעשי להם ערב סרט בבית עם פופקורן וחטיפים כפיצוי
❣️❣️❣️
רק בריאות!!!

לבן שלי גם היו תקופות כאלה.
ובכללי, היו לו הרבה עניינים סביב השינה.

ב"ה הוא גדל, ועכשיו הוא ישן מצוין.
מקסימום מתעורר שנפל לו המוצץ.

היתה חולה הרבה לאחרונה
אז השינה השתבשה
אבל גם לפני היו לה קשיים סביב השינה
בעיקר כי הולכת לישון מאוחר
וגם לא לוקחת מוצץ 🤦

מזדהה.
ניסיתם להרגיל אותה לדרך מסוימת שבה היא הולכת לישון? אולי את לא תהיי קשורה להשכבה שלה? אצלינו כשאני משכיבה אז מבחינתו הנקה היא בפוטנציאל..ואז זה סרט. .וכשבעלי משכיב אז הוא נרדם בשניות וגם חוזר לישון בלילה אם בעלי מתייחס אליו ולא אני.

נרדמת בהנקה איתי
ולא מפריע לי שהיא קמה בלילה לינוק אנחנו ישנות יחד
אבל כשהיא קמה תינוק ולא נרדמת חזרה
(כשהיא חולה או מוציאה שיניים)
אז זה סיוט

אני אישית מרגישה שאחד הדברים שמשחררים אותי זה כשתינוק לא תלוי בי להרדמות.
ואכן זה סיוט לקום בלילה ולא לחזור לישון...אני גם ככה בחלק מהלילות

לא לישון זה אחד הדברים שהכי קשים לי. ב"ה נדירות הפעמים אצלנו שקורה דבר כזה (קימות בלילה יש בלי סוף, אבל אני קמה לרגע וחוזרת לישון).

מה היא עושה אחרי שהיא מתעוררת? מה אתם עושים? אם פשוט תשכבי לידה, היא לא תחזור לישון? (מניחה שניסית, אבל בכל זאת מציעה למקרה שלא...)
לא מנוסה במצבים כאלו אז אין לא חושבת שיש לי עצות מעשיות.

הלוואי שזה רק תקופה קצרה ויתאזן ממש בקרוב, בלי שתצטרכו לעבוד על זה. מגיע לך פשוט לנוח...

וזו הסיבה הכי גדולה לדכדוך שלי בתקופה האחרונה
אני מנסה להניק אותה בשכיבה
אני נרדמת והיא לא
מטיילת לנו על המיטה כמעט נופלת
אז אני מחזירה ללול ונרדמת לידה
והיא ערה
ובסוף מתעצבנת
דופקת את הראש שלה במעקה
או בוכה
ואז אני מוציאה
עושה לה טיול
מביאה לה מים
מנסה שוב להניק
מכניסה לעגלה
מכינה לה מטרנה
שמה בעגלה
נעלמת חזרה למיטה שלי (מולה)
מנסה להירדם
אבל באמת שום דבר לא עוזר
פשוט כשהיא חולה או מוציאה שיניים
היא ערה באמצע הלילה לכמה שעות
היא פחות בקטע של לצרוח
פשוט כשמשהו מפריע לה היא לא מצליחה לישון
הלילה סוף סוף ישנה
היא עדיין מתחילה את הלילה מאוחר מהמצופה לגילה (22)
צריך לעבוד על סדר יום
אבל לפחות היא ישנה
קמה נקודתית לינוק וחזרה לישון

הלוואי שיתאזן בחזרה בקרוב. נשמע ממש ממש מתיש..

במקרי קיצון כאלה- אני אוהבת לפרוש מזרונים בסלון,להזמין אותה לישון לידי על מזרון,ולהשאיר לה אור ומשחקים,שתשחק עד שתצטרף אלי

תטייל בבית ולכי תדעי לאן תגיע ומה תעולל...

ממוש חייבים תורנות!
וגם חינוך שינה. חינוך לשינה טובה לוקח שבוע קשה, ולכן אנינו תמיד מנסים לא לעשות את זה כי אולי בדיוק הלילה יהיה יותר טוב והיא תישן כבר לבד ויעבור הסיוט?
אבל האמת שעד שלא נקדיש שתיים שלושה לילות קשים לחנך לישון זה לא יקרה, ועדיף לגמור עם זה וזהו.
אוי
מזדהה איתך כל כך. עייפות זה הרסני
תיקני שבת
תרחמי על עצמך
❣️

אבל היא רוב הזמן חולה אז נראה לי ממש אכזרי לעשות חינוך שינה לילד חולה או מחלים ..
תודה אהובה ❤️ איך אתם?
מקווה שגם את קונה לשבת אחרי השבוע הזה ולא רק שוקולד

את צודקת כשהן חולים אני לא עושה חינוך שינה וזה באמת תקופה ממש ממש קשה
אבל אז עושים תורנות. אי אפשר לתפקד בלי שינה….
חיבוק ענק!

אבל היא בעיקר צורחת כשהוא קם אליה
ובגדול הוא זה שאחראי לקום מוקדם ולפזר את הילדים בבוקר כשאני לפעמים ממשיכה לישון איתה... או מאפשר לי לישון בערב או צהריים...
בקיצור פחות שיוויוני בלילה אבל בהתפרש על היממה אז כן, מתחלקים

זה לא עוזר להתפרש על פני יממה
ודווקא את הקטע שהיא צורחת כשאחד ההורים בא ולא השני לדעתי כדאי לחנך אפילו במחלה. זה מתכון לקריסה בדוקה.
ושנת לילה היא לא ניתנת להחלפה. אולי ללילה אחד ואחר כל זה בלתי אפשרי את חייבת לישון לילה. שעה בלילה שווה לשלוש שעות ביום.
תנסי למצוא דרך כן לישון בלילה. אולי ללכת לישון ממש מוקדם ושהוא יהיה איתה בתחילת הלילה ?

והוא מבחינתו אין לו בעיה לקום גם בלילה
אבל אני ממש מתקשה לשמוע אותה צורחת
יש בי משהו לא משחרר 🥴
וזה אכן גורם לקריסה...

ממוש. היא צריכה אמא מתפקדת. גם היא תצרח שלי לילות זה באמת באמת לטובתה
❣️

חלות עם שוקולד
מרק שוקולד
דגיגי שוקולד
חמין עם שוקולד
ולקינוח- מוס שוקולד
🙂😗😗😗.
שבת שלום מותק

מגיל כמה חודשים עד גיל שנה וחצי
זה קשה ברמות והרגשתי שאני מיום ליום נהיית יותר משוגעת

איך זה עבר? באיזשהו שלב בנינו חדר נוסף לדירה והעברתי אותו לישון שם.
ואז כאשר היה קם בלילה, ניגשתי אליו ראיתי שהכל טוב ועזבתי אותו
הוא היה נשאר ער כמה שעות, אבל לא בוכה.
באיזשהו שלב ב"ה הוא התחיל לישון לילה שלם

מומלץ..

רוצה שאברר בשבילך?

אני קראתי בבוקר כ"ח שבט בלינק, לא יודעת אם היתה טעות ותיקנו או שקראתי לא נכון.
בכל אופן תודה @באר מרים ו@בארץ אהבתי!
ומסתבר שהניקים שלכן הם היחידים שמתחילים ב"באר" אז מצחיק לתייג את שתיכן יחד

ואני עם הרבה פחות עומס ממה שאת מתארת...
מצד שני אני די מחכה לשבת במשך השבוע - למנוחה שהיא מספקת, פחות או יותר... אז לא הייתי רוצה למתוח את השבוע, אלא רק להצליח לדחוס בו יותר.
בהצלחה לך

הודעתי לה שלא הגשתי את המטלה כי לא היה לי זמן, ואם היו מוסיפים לי עוד שעתיים ליממה- יש מצב שהייתי מספיקה.
הזמן פשוט רץ.
ולא בקטע טוב.
יש לי כמות מטורפת של מטלות ודברים שהתחייבתי לעשות...

כל שבוע שעובר
מכניסה שבת בתחושה של
יואו איזה שבוע ה' 🤦
אז אם היה ארוך יותר הייתי יוצאת מדעתי

מזדהה איתך מאוד!!
הילדים החולים, העומס בעבודה, המכונת כביסה שפתאום לא סוחטת, הרי הכביסה, הבלאגן ו... לבשל 🙄

בטוחה שהיית רוצה? 🙂

וככה אצליח להתמודד עם העומס..

על כל שעה בלילה שהם ישנים, את ישנה שעתיים. כל שעה שהם בבי''ס, לך יש שעתיים לטפל בבית.
למי אפשר להגיש את הצעת הייעול הזאת?

זה ענק שאפו אדיר לך ול @באר מרים

השבוע היו פה דלקות ראות לילדים ( ויש מצב שגם לי) בידודים...
עבודה ב"ה ובית לתחזק..
ניקינו יום רביעי חצי בית..חצי היום וב"ה בישלתי...
מחר מתכננת לישון עד מאוחר ואז לקום לאפות חלות לקלח את הקטנה ( ושכל השאר ידאגו לעצמם)
להתקלח
ולהדליק נרות!

מקווה שילך ושלא יהיו הפעות עם החולים פה...

עם דלקות ריאות לנקות חצי בית זה וואו גדול