ה' שפתי תפתח
וואי יקרה, הדברים שאת כותבת כל-כך מובנים... אני חושבת שרובנו ממש קיבלנו בוקס מטורף בשבועות האחרונים. זה מערער כל-כך! וזה לא שידענו שיש דברים כאלה. אבל הסיפור הזה פשוט פגש את רובנו במקום ממש שונה. ובמקרה שלך - שאת מכירה ממקור ראשון סיפורים מחרידים כאלה - אני הכי מבינה אותך שבעולם שהראש שלך פועל שעות נוספות ושהוא מלא בפחד.
את שואלת אם אפשר להביא לך קולות נוספים, וגם לשמוע איך אנחנו מתמודדות עם כל זה. אנסה להגיב מהמקום שלי. זה לא שאני בלי חששות. אבל כן אשתף מההשתדלות שלי שהחששות האלה יתפסו מקום כמה שיותר קטן בחיים שלי ולא ישתלטו עלי. כמה כיוונים:
1. באופן כללי, כמו עם כל פחד מכל סוג, נראה לי שמה שצריך להנחות אותנו, זה להחזיר את עצמינו להווה. שוב ושוב. מה שלומי עכשיו? מה שלום בעלי עכשיו? מה שלום הילדים שלי עכשיו? כולם בסדר? יופי! ברוך ה'! כי זה כל מה שיש לנו באמת בעולם הזה - הרגע הזה. העבר הרי כבר עבר. והעתיד לא נודע ואין לנו, פשוט אין לנו, שום אפשרות לדעת מה יהיה בו, לטוב ולמוטב. כשחיים את הרגע, זוכים בהרבה מאד רגעים של חיים 
. לעומת זאת, כשחיים בעתיד, באיזשהו מובן מפסידים גם את ההווה, כי אנחנו לא פנויות להינות ממנו.
2. אם מסכימים לפחד למלא אותנו, אין לזה סוף. אפשר לפחד ממחלה קשה חלילה. אפשר לפחד מתאונות דרכים. אפשר לפחד מפיגוע. אני זוכרת באינטיפדת הסכינים, לפני 6 וחצי שנים. ממש התהלכתי בפחד ברחובות והתעדכנתי בפחד בחדשות. הפחד הוא דבר שלא יודע שובע. מאכילים אותו והוא רק משתלט עלינו עוד יותר.
אם רוצים לחיות בצורה שמחה ובריאה, אנחנו חייבים לשים לו ''עצור!''. אנחנו חייבים לעשות את זה בשבילנו ובשביל הילדים שלנו, כמו שכתבת כל-כך נכון. כי אנחנו רוצים לגדל אותם אנשים בריאים בנפשם. לשים עצור לפחד, זה להתרחק מדברים שמאכילים אותו: צריכת יתר של חדשות / דיבור יתר על אירועים מפחידים עם הסביבה / קריאה וצפייה של חומרים מלחיצים וכו'. לענות לעצמינו דיבורים מרגיעים. לבקש מאחרים שגם יעזרו לנו להתחבר לרוגע ולביטחון (כמו שעשית עם השרשור 🙂)...
ולהיפך, אם באופן כללי את כזאת שלא כל הזמן חוששת מתאונות דרכים ומכל מיני מחלות קשות, אז תנסי להלביש את המודל הזה גם על נושא הפגיעות המיניות. את יכולה לשאול את עצמך למה הפחד מהדברים האלה לא מנהל אותך. ואת הסיבות שאת מוצאת בתוכך - לאמץ גם לגבי הנושא הזה.
3. לנתב את הפחד לעשייה. בנקודה הזאת התחברתי למה ש@בונים מגדל כתבה. ללמוד בעצמך, כמו שאת כבר עושה! וללמד את הילדים שלנו. להקריא להם ספרים על מוגנות. לעבוד על מידת הפתיחות שלנו מולם. לנצל כל מיני הזדמנויות כדי להעלות את כללים המוגנות בשיח של הבית. וגם באופן כללי לדאוג שטוב לילדים שלנו ברמה הרגשית ולעזור להם לפתח חוסן רגשי. שהם יהיו חזקים ושהם ישדרו חוזק בע''ה.
4. לנתב את הפחד לתפילה. אני חושבת ש@בארץ אהבתי כתבה פעם (סביר שבשם הרב ראובן ששון) שכמו שעשייה גשמית בונה מציאות גשמית, עשייה רוחנית בונה מציאות רוחנית. כשקראתי את זה, ממש ראיתי בעיני רוחי עולם שלם שמרחף למעלה ושמשפיע על העולם שלנו. אנחנו לא יודעים איך התפילות פועלות וזה נכון שתפילות הן לא כספומט. אבל אנחנו יודעות שהן משפיעות לטובה, תמיד, ושזה אחד הכלים הכי חזקים שהקב''ה נתן לנו.
5. מה ש@+5 כתבה - זאת מחשבה שמעודדת אותי. מצד אחד ריבוי הפרשיות האלה בשנים האחרונות מבלבל ומחליש ממש. אבל מצד שני, אני חושבת שהריבוי הזה גם סולל משהו חדש, שהוא דבר טוב. כל פרשה נוראית כזאת (והלוואי והיא פשוט לא הייתה מתרחשת!!!) מייצרת עוד מודעות בעולם. אצלנו ההורים וגם אצל הילדים, בזכות השיח שיותר נוכח. וכמו ש@+5 כתבה, עצם המודעות מגנה יותר על הילדים שלנו...
6. חיזוק הביטחון בה', ביכולת האדם בכלל, ובכוחות של הילדים שלנו בפרט. הלוואי והיינו יכולים לשמור על הילדים שלנו מכל רע. הלוואי והיינו יכולים לקבל תעודת ביטחון שהם לא יחזרו בשאלה, שהם יתחתנו, שהם לא יתגרשו, שהם לא יסבלו מאלימות, שיוולדו להם ילדים, שהם לא יסבלו משום מחלת נפש נוראית, שהם לא יתאלמנו ולא ישכלו את ילדיהם חלילה וחס. אבל אין לנו תעודת ביטחון אף פעם, כמו שכתבת. הדבר היחיד שנשאר לנו, זה להאמין ולבטוח שבע''ה הם יהיו בסדר, בסוף. אנחנו מתפללים מכל הלב שלא יאונה להם שום רע. אבל בד בבד, אנחנו צריכים להתחזק באמונה שלא משנה מה יהיה המסלול שלהם, בע''ה הם יצליחו להתגבר על הדברים. לתחושתי, אנחנו חייבים לדמיין אותם אנשים חזקים, שמצליחים את חייהם, שמוסיפים טוב לעולם ושהופכים כל קושי למקור של אור אינסוף לעולם. אני לא מוצאת אלטרנטיבה ראויה לאמונה הזאת. כל אמונה אחרת מחלישה אותי ורק עם האמונה הזאת אני יכולה להסתדר ולהמשיך לצעוד קדימה. אז אני בוחרת להאמין את האמונה הזאת. ואני גם מאמינה שהשדר שלה טוב גם לילדים עצמם.
חוזרת להתחלה - זה לא שאין לי חששות אף פעם. ממש לא. זה צף פה ושם, כמו אצל כולנו (או לפחות רובנו) אני מאמינה... אבל אלה הדברים שאני משתדלת לענות לעצמי...
שה' ישמור על כל עם ישראל ועל כל פרט ופרט בתוכו,
ושהוא ישלח כבר את הגאולה השלמה... אנחנו זקוקים לה כל-כך...
חיבוק גדול ❤❤❤
)
)
)
חברות יקרות! רענון נהלים לפורום 
. לעומת זאת, כשחיים בעתיד, באיזשהו מובן מפסידים גם את ההווה, כי אנחנו לא פנויות להינות ממנו.
💕