שרשור חדש
פרדוקס האולפנה התורניתבת 30
אז היינו, שמענו, התרשמנו. לא משנה איזו אולפנה.
באמת התרשמתי. אולפנה חמה, משקיעה. הדגישו שמחנכים בנות לערך של נישואין עם אברך והקמת בית של תורה.
עכשיו, נניח לרגע לעובדה שאני לא מתחברת להכוונה אחידה של כל הבנות למשהו מסוים, כי באמת לא לכולם מתאים אותו דבר.
אבל אח''כ דופקים מחיר.
בין 1000 ל1500 ש''ח לחודש.
אני מבינה שאין ברירה וכו' וכו'.
אבל באמת נראה לכם שמשפחות נורמטיביות עם הרבה ילדים יכולות לעמוד בזה? (עליית הנוער לא רלוונטי)
אם זה המצב, למה שאני אעודד את הבת שלי להתחתן עם אברך? כדי שהיא תמצא את עצמה שולחת ילדה לאולפנה ונחנקת?
אדרבה, זה דוחף אותי לעודד אותה למצוא חתן הייטקיסט. שיתן לה אפשרות לא לעבוד באטרף ושיוכלו לשלוח את הילדים בכיף לאן שרוצים.
אבל גם זה וגם זה...איך אפשר לאחוז את החבל בשתי קצותיו...
התמסרות שמישהו צריך לממן אותהבת 30
אם יש מישהו כזה, מה טוב.
אם אין, זו בעיה
אז איך עברה השבת?תפוחים ותמרים
@מיואשת , איך הבריאות?
@דבורית- איך השינה?
@צמרירית, איך השיער?
כל מי שלא תייגתי - שתפו גם:
1. איך הרגשתן,ץ?
2. עם מה התמודדתן?
3. איך אתן מתחילות את השבוע החדש?
וואי תפוחימוש עוד לא התרגלתי לזה שחזרת אביול
איזה כיף!
אנחנו היינו שבת אצל חמי וחמותי, כמו תמיד גדוש התמודדויות... אבל הפעם גילית על עצמי שרוב ההתמודדויות זה דברים שאני מספרת לעצמי- אני מספרת לעצמי שבטחמיש להם ביקורת על זה- והן לא אומרים כלום... או מספרת לעצמי שהם בטח רוצים שנעשה כך וכך- כשהם לא אומרים את זה... קיצר גיליתי שאני יותר מדי מםרשנת את המציאות ואני צריכה לעשות עבודה עם עצמי... אם יש לכן עצות בשבילי אני אשמח (נראה אם אני אעז לפתוח על זה שרשור...)
איזה יופי של מודעות!!דבורית
זה כבר חצי פתרון
תודה! שימחתאביול
וואו כל הכבוד!!!מיואשת******
די! איזה מודעות עצמית! את פשוט גיבורה והשראה.
באמת באמת
הלוואי תפתחי כדי שנוכל ללמוד ממך.
וואו ריגשת!אביול


אקח את הכוחות מכן ואנסה לראות מה אני עושה עם זה. תודה לכן!
רק להגיד שאני מה זה מזדהה!!חדשה ישנה
כ''כ הרבה דברים אני פשוט מספרת לעצמי.
שבטח חמותי מתעצבנת בלב למה לא שטפתי, ולמה לא אספתי, ולמה איפשרתי לילדים לעשות כך וכך.... וזה פשוט רק בראש שלי!
איזה מותק את!!!מיואשת******
@דבורית תודעה השבת עברה מלאה שוקולד 😅
תכלס זה היה מה זה במקום
עדיין חולים 😞
קמתי מליון פעמים בלילה לשתי ילדות חולות כי הןא עם חום
אבל קצת משתפר
תודה על ההתעניינות ❣️
וואי וואי וואי איזה קשוח זהדבורית
יאווו רפואה שלמה כבראורוש3
איזו מהממת את!!! מה שלומך?דבורית
עברה שבת נחמה ממש
הקטנה הרבה יותר טוב
וכמה זה משנה את כל ההתנהלות של הבית
אין לתאר
קצת בלחץ מהשבוע
יש הרבה עומס ועיניינים בעבודה
אבל רק שיהיו בריאים ושנשמע בשורות טובות
❣️טוב לשמוע! שימחת!מיואשת******
היה עמוס ומאוד כיף ב''האורוש3
היו לנו אורחים בני משפחה שלא היינו איתם הרבה זמן.


שבת קשה😢משמעת עצמית
ממש אבל.

הקטנה שוב עם חום גבוה מאוד.
לא הצלחתי להוריד לה
והיא התחילה לפרכס🤦‍♀️
היה מפחיד ברמות והייתי חסרת אונים
בסוף ירד ברוך ה'.

וקשה בינינו. קשה עד בלתי אפשרי.
וואי סיוט 😔❤️מיואשת******
וואי !פרצוף כרית

לפרכס! איזה פחד, ברוך ה' שירד! רפואה  שלימה ! מאחלת שיהיה לכם הרבה כוחות ושתחזרו לשגרה במהרה! אמן

אמןמשמעת עצמית
עכשיו היא עם 39.7
שעה אחרי נורופן

מלחיץץץ
נכון....פרצוף כרית

יש מצב שיש וירוס שמסתובב, הילדים שלי גם היו ככה לאחרונה, ראתה רופא? אולי תקחי אותה לרופא היום? אפילו בין התורים

היינו כולנו בוירוס הזה לפני שבועיים!!משמעת עצמית
כל המשפחה🤦‍♀️

פשוט הזייה כבר
באמת סיוטפרצוף כרית

לנקות את ההקאות ולכבס כל שניה את הסדינים/שמיכות וכו'  ...

הא לא חחחחחמשמעת עצמית
זה וירוס כמו שפעת.
לא וירוס בטן...


רק זה מה שחסר לי🤦‍♀️
אההה מלחיץ. נבדקה במיון?אורוש3
בדיוק קראתי חומר על זה.
צריך כן לעשות פעם אחת בירור.
לא. כימשמעת עצמית
היא לא איבדה הכרה ברוכשם.
רק עוויתות בלתי רצוניות.
מעייפת מאודמחי
התקפי אלרגיה קשים שלי, הפצ'י כל שניה וכבר נשרט לי הגרון (מזכיר את ההקאות בתחילת הריון...), אף סתום ונוזל ביחד, אוזניים סתומות, מרגישה בתוך בועה... היה ממש קשה. מרגישה את האוזניים נפתחות קצת, מקווה שמעכשיו ילך וישתפר
אוי מסכנה… שיעבור מהר! ❣️מיואשת******
וואי תרגישי טובאביול
תרגישי טוב. הרגשה מעצבנת ממשאורוש3
וואי וואי .. למה צריך להרגיש לא טוב כדי להיכנס לפורוםסבלנות 12
אז גם אנחנו כבר כמה שבועות עם ילדים חולים אחד אחרי השני ועכשיו גם אני לא מרגישה הכי הכי... ובנוסף נתפס לי הצוואר וגם החלטנו להשאיר את הקטנה בבית בגלל הקורונה (היא היחידה שלא מחוסנת). אז ב"ה מרגישים יחסית בסדר ומתמודדים עם מה שיש. רפואה שלמה לכ
לפעמיםפרצוף כרית

1. שעמום גובר בשבתות

ברור שיש פתרונות כמו - לטייל, לאכול, לשחק איתם, אבל לפעמים זה מתחיל להיות קשה מדי לפעמים בשבתות מסוימות....

2. מחשבה שאולי צריך לעבור דירה, אולי אנחנו לא במקום הנכון... ילדים משועממים ומתנהגים בהתאם...

3. מחשבות מה אני יכולה לשפר כדי ששבתות יהיו יותר כיפיות, אין לי כח ללכת לעבודה  

ווואייצמריריתאחרונה

איזה מרגשת שתייגת אותי (אין לי פה אימוג'ים, אבל זה ההוא עם הלחיים הסמוקות והחיוך)

רק עכשיו שמתי לב

וכבר שכחתי מה היה בשבת.

 

בא לי לבכות כמו ילדה בת 10צמרירית

*תיאור דוחה, סליחה מראש*

הי למי שכאן,

צריכה לפרוק ויודעת שיש פה נשים טובות וחמודות שיקראו. זה די טיפשי, אבל זה פשוט חייב לצאת ממני לאוויר העולם,

אפילו שאחרי חצות ויום חמישי ומחר שבת והבית נראה כמו דירת רווקים ויש בעולם מקרים כל כך מצערים.

אני ברגעי רחמים עצמיים נוראיים והרגשה כזו שאני  אומללה וחסרת אונים ומסכנה והכל מעצבן ודפוק ודווקא לי

וזה טיפשי, כי זו הצרה הכי קטנה שלי בחיים כרגע ויש לי עוד מספיק התמודדויות שאני יכולה לבכות עליהן באמת

והן הרבה יותר קשות ורעות, אבל נניח לזה, כי אני רוצה לבכות על מה שקרה בשעה וחצי האחרונות.

ביום ראשון התחיל לי איזה גרד מעצבן בראש זה היה לי מוזר, אבל בהתחלה לא ייחסתי לו חשיבות

חשבתי שלא ייבשתי טוב תשיער, או סתם יובש ואני כולי בתוך עומס ועובר יום ועוד יום וזה כבר די נהיה בלתי נסבל

והייתי בטוחה שהתפרצה לי איזו מחלת עור כלשהי, כי גם ראיתי פצעונים ואני אומרת לעצמי שאצטרך לקבוע תור...

הערב, הבת שלי אומרת לי שהרגישה גירודים אז אמרתי לה שנבדוק כבר מחר כי היה מאוחר והיא נזכרה אחרי המקלחת

ונפל לי האסימון שבאמת בגן וגם בבית ספר אמרו שכדאי לבדוק.

ואני בכלל צריכה לעשות מיליון דברים, אבל נכנסתי לרגע כזה לאמבטיה, כדי לעבור על השיער שלי ליתר ביטחון...

וכל הגוף שלי עכשיו צמרמורות מגודל הזוועה ואיכסססס מגרד לי עוד פעם מרוב גועלללל.

טוב אני מרגישה שיתוק ולא מצליחה אפילו לתאר את מה שזה היה. בחיי בכל החיים שלי לא נתקלתי בדבר כזה מזעזע.

כמויות של כינים 40- 30 כבר לא הצלחתי לספור,אחת מהן היתה בגודל מפלצתי שבאמת אין לי מושג איך הוא קיים

ואני על סף בכי מסרקת ומרגישה שבא לי למות ולגלח את כל השיערות, שעה וחצי בלי הגזמה אני ככה מקרצפת כל מילימטר אפשרי בקרקפת, ויורד לי דם מהפצעים שכבר היו ומהשריטות שאני עושה ונתלשות לי טריליון שערות וזה לא נגמר. ואחרי עשרים דקות או חצי שעה שאין כלום, אני מוצאת עוד אחת ואחרי עשר דקות עוד אחת ואני מיואשת ובא לי למות בפעם השנייה וזהו יצאתי מהאמבטיה.

ואני לא בטוחה שזה נגמר בכלל וכולי מותשת ומחר אצטרך לבדוק לילדים, אפילו שלא ראיתי אותם מגרדים ממש.

ואני תוהה אם נדבקתי מהם כלומר מהחברים שלהם וזה פשוט מטורף איך זה הגיע לכאלו כמויות,

אבל עלתה לי גם מחשבה שאולי נדבקתי ממישהי שהיתה לידי בנסיבות מסויימות שזה הגיוני שזה יכל לקרות

וזה נוראי.

אבל מה שבעיקר הוסיף לתחושת האומללות שלי, זה העובדה שהשיער שלי גם ככה מאד דק ועדין

ואני לא ממש אוהבת איך שהוא נראה  ולמרות שזה לא משהו שמלווה אותי יותר מדי ברמה יומיומית,

ברגעים האלו זה עלה לי, כאילו למה זה היה צריך לקרות לי ושאחרי כזה קירצוף בטח ינשרו לי עוד המון שערות

ואני גם צריכה לסרק שוב ואיך זה שאני לא נהנית ממנו אפילו שהייתי רוצה ופתאום פה,

חמישים ורבע שיערות יכולות לעשות כזאת עבודה טובה ונהדרת ולהכיל כל כך הרבה גועל.

וזה מתחבר לעוד דברים כאלו שיש לי בגוף, שמתפקדים טוב איפה שלא צריך וגורמים לי לסבל

ואני מרגישה שזה לא פייר ושאם כבר שיהיה דפוק עד הסוף ואז גם ארוויח מזה משו.

וכבר התעייפתי ובטח גם אתן, אבל יש עוד משו טיפשי שמציק לי בעניין הזה,

שעולה לי מחשבה שזה עונש משמים על זה שאני הולכת בלי כיסוי ושאלוקים מסמן לי בכל מיני דרכים להתחזק

ושאני לא אצליח לברוח ממנו

וזה מעצבן, כי יש עוד כמה דברים כאלה (כמו שיער שאי אפשר להשוויץ בו יותר מדי)

שמרגישים לי אות קין ואני לא אוהבת את המחשבה המשונה הזו כי זה בכלל לא הקטע שלי לחשוב כאלו דברים

וזה עוד יותר גורם לי להרגיש ילדה בת 10

לסיכומו של עניין, אפילו שלא ממש הצלחתי לבכות נראה לי שזה עשה לי קצת טוב לכתוב ונתן לי הפוגה מהזוועה.

 

תודה למי שקראה ולילה טוב

 

 

 

 

 

 

אוי זה זוועה!!!מחי
חיבוק!!
אני כל כךךך מבינה ההרגשה שלך, בא לך לברוח מעצמך וכולך צמרמורת וגועל. כינים זה פשוט דבר דוחה!!
ההרגשה הזו זכורה לי ממתי שהיו לי תולעים... נורא.
מקווה שיעבור לך מהר מהר!!
שימי הדרין או איזה שהוא תכשיר אחר שיהרוג אותן, ככה את לא צריכה להיות בלחץ שאולי פספסת אחת והם ימשיכו להתרבות
תודה אמןצמרירית

עדיין בטוחה שהזיתי את זה כי זה פשוט לא היה משהו בסדר גודל שפוי.

לא מכירה כזה דבר מעולם

קללה אמיתית.

ותענוג עם מסכת הכביסות של כל המצעים והמגבות.

 

 

😣😣😣מחי
בהצלחה עם הכביסות!!
ברררררררקלתשוהנ
באמת מגעיל
את כותבת נהדר, שממש מצחיק ועצוב לי איתך.
ונשמע שאת עמוסה מאד רגשית אם את מסיקה מסקנות כאלה עמוקות ואמוניות מהאירוע הזה ❤❤

שימי הדרין. פעם-פעמיים כולן מתות..חבל על כל ההתעסקותרקלרגעכאן
הדרין לא הורג כלום..לפחות לא אצלינו 😔אור123456
מה שעוזר כל כמה שעות לבדוק שוב עם מסרק סמיך...אין דרך אחרת..
אצלנו בשכונה ישמשהו שעובדת בנקוי ראשים "פולת כינים"
לא הייתי אצלה אבל שמעתי שזאת משהיא שלמדה משהו על חרקים באוניברסיטה...🙄
אצלינו זה הורג 100% בפעם אחת.בלי לסרק אפילורקלרגעכאן
במקרעם קשים לקח פעמיים
ועשיתי את זה עשרות פעמים על הילדים...
מעניין..אצלנו הכינים יצאו חיות 😔אור123456
שמת את ההדרין על שיער יבש?אנייי88
וואו מבאס ברמותחילזון 123
אבל למה נתלשות לך שיערות מהסרוק?
שימי טונות מרכך, כל פעם תוסיפי אם צריך
ואז מברשת לפתיחת קשרים ואז לסרק עם המסרק כינים.
את לא צריכה לפגוע שעצמך ולגרום לתלישה וחתכים

ואגב היה לנו כמה פעמים התקפות כאלו
המון מרכך וסירוק כמה םעמים ביום, ואחרי יום יומיים לא יהיה לך כלום בע''ה
מנוסה מאד בכיניםתפוחים ותמרים
אחרי מכה ממש קשה, משתמשת רק ב ridlice את מורחת נדיב על השיער, יבש ולא חפוף - הן מחליקות בקלות החוצה. חיות, אבל למי אכפת? (שיער מתולתל ארוך ועיקש + נשירה)
בלי קשר להלכה (ועם קשר😉)אנונימית בהו"ל
יש פאות מושלמות, גם נשים לא דתיות שמות םמראה שיער יפה יותר, נראות טבעיות ממש!!!
תודה כולכןצמריריתאחרונה

על ההשתתפות והעצות.

ככל הנראה הסיוט האפל הזה מאחורי

בעלי קנה מה שהביאו לו בסופרפארם, תרסיס לא מוכר כלשהו כי למה לא... אבל בסירוק לא התגלו ממצאים וזה מה שחשוב,

גם בסירוק נוסף במוצאי שבת לא נראה זכר. מה שכן, למרבה הפלא לילדים לא היה! לפחות הצרה הזו נחסכה ממני

ואני מבינה שההשערה השניה שלי ממי נדבקתי, היא האופציה היחידה וזה מצמרר בעעעע

לילה ראשון בבית, התינוק לא ישן מהצהרייםדיקלה91
בוכה כל הזמן. יש לו גם גזים ושלשולים מאז שנולד (קשור לזה שהוא אכל רוב הזמן תחליף חלב??) אני מעכשיו מנסה לתת רק חלב שלי..אשמח לדעת אם יש קשר.
ואשמח לדעת אם זה טבעי שהוא בוכה ככה..
כן, זה נורמלי, זה שלב שמגדילים את כמות החלבאם ל3+
אז רוצים כל הזמן לינוק
תתני לסרוגין את שני הצדדים
ותקחי נשימה עמוקה, זה יעבור עוד ממש קצת

לגבי השלשול- מה הכוונה משלשל? תינוק שנולד עושה יציאות רכות ונוזליות עד שמתחיל לאכול מוצקים
יקרה מזל טוב! השרשור מתאים לפורום הריון ולידה...לפניו ברננה!
מדובר פה על ניו בורן.
שלשולים? זה לא שלשול,ככה זה נראה צואה שלחדשה ישנה
תינוק שנולד, זה ממש מיימי.
קשה לענות על הבכי... בגיל 3 ימים הוא אמור לישון רוב הזמן. או שהוא לא בן שלושה ימים? בן כמה הוא?
מזל טובאחתפלוס
יועצת הנקה תדע לעזור לךדבורית
הימים הראשונים יכולים להיות מבלבלים מאוד
אבל גם קריטיים לביסוס נכון של ההנקה
אם את מעדיפה להניק מגיעה לך הכוונה
שתעשה לך סדר ותפחית את הבילבול
מזל טוב ♥️
תודה בנות, אכן משתמשת ביועצת הנקה שעוזרת לי מאוד;)דיקלה91אחרונה
אוף!!!! אני זועמת!!!!!אנונימית באהב"ה
היינו עכשיו באירוע ומסתבר שאחד הקרובים (מדרגה ראשונה) שהיינו צמודים אילו. ממש ממש לא הרגיש טוב אתמול והיום ולכן עשה בדיקת קורונה ובכ"ז בא לאירוע לפני שקיבל תשובות!!!!!!!!!!

אנחנו עם הילדים. הם לא מחוסנים. שבענו לחלוטין מבידודים. ויש לבעלי ולי משהו מממש חשוב שבוע הבא. ואם הם נכנסים לבידוד הכל מתחרבש!

אוף! איזה חוסר אחריות. והוא עוד מבוגר.

נמאס לי. לא יודעת איך לשרוד עד התשובה! ואם היא תהיה חיובית????
אוף, ממש מבאס חוסר אחריות של אנשיםתמיד להודות
מאחלת לך שהוא יצא שלילי, יש עכשיו המון וירוסים שמסתובבים אז הלוואי ואצלו זה משהו אחר.
וואו איזה מקומם ומכעיסדבורית
מה שהיה היה
לכן בדיעבד מה שיהיה זה מאת ה'
תתמקדי בלהתפלל אליו (זה בכלל לא קל)
וואי מטריף את הדעת.רקלתשוהנ
אוי ואבוי. לגמרי מטריף. נו, מה התשובה?....כתר הרימון
ב"ה הוא יצא שלילי. תודה על השותפות בתיסכול😔אנונימית באהב"האחרונה
ארוע בשבת / בייביסיטר לא מוכרת = שאלות קורונהתפוחים ותמרים
1. חוגגים לילידי חנוכה בשבת אצלנו. אמא שלי - שביקרה אותי אתמול - נורא משתעלת ומרגישה רע. תשובה רק לקראת כניסת שבת. לדחות?
2. הבטחנו לילדים סרט וקבעתי עם הבייביסיטרית שלי....שחולה *ממש* עם צמרמורות וסחרחורות. מחכים לזה כבר כמעט שבועיים. זו תהיה פעם שניה שאנחנו לוקחים אותם לקולנוע.

הייתן מכניסות אותה הביתה? (2 קטנים ישנים, אבל סיכוי למתן בקבוק לקטן)
**או מזמינות מישהי חדשה שאתן לא מכירות??? (אף פעם לא עשיתי את זה, תמיד מכירה היטב, אבל כרגע יש לי רק אחת)
*** דוחות את האירוע לאכזבת הילדים?

כל כך נמאס כבר מהקורונה הזו. בחיי.
דוחה לאכזבת הילדיםבימבה אדומה
ומפצה בדרך אחרת.
והרבה חיבוקים
1. ישמצב שתעשה בדיקה ביתית?טארקו
2. מסכנה הבייביסיטר.. היא רוצה לעשות בייביסיטר כשהיא מרגישה ככה?
הייתי מביאה מישהי חדשה.. הם לא יישנו?
הבדיקות הביתיות לא ככ אמינות לאומיקרוןאוהבת את השבת
כשיש תסמינים הן כןטארקו
גם אני שמעתי עכשיו שלא אמין מכמה אנשים 😞מיואשת******
גם כשיש תסמינים לא ככ אמינות.. שמעתי מכמה אנשיםאוהבת את השבת
לפי משרד הבריאות לא אמינות גם עם תסמיניםתמיד להודות
לפי משרד הבריאות מי שנחשף ומחוסן/מחלים צריך בדיקת אנטיגןטארקו
שזו בדיוק אותה בדיקה כמו ביתית, רק מתועדת.
ככה שזה כנראה כן מספיק ברמה מסוימת....
היה על זה דיון במשרד הבריאותתמיד להודות
היות ורואים שזה לא אמין משרד הבריאות רצה שיהיו חייבים לעשות pcr אבל פחדו שמעבדות לא יעמדו בעומס (צפי לאלפי מאומתים ביום ממש בימים הקרובים) ולכן הוחלט כן להסתמך על אנטיגן (באופן כללי בכירים במשרד הביאות מודים שאנחנו בדרך להדבקה המונית והרבה מההחלטות שמתקבלות מתקבלות בידיעה שתהיה הדבקה כמו למשל הפטור לבידוד למחוסנים שנחשפו לחולה אומיקרון ברור לכולם שזה יצור הדבקה כי מחוסנים נדבקים אבל לא רוצים שיהיה כמות הסטרית של מבודדים)
לגמרי נמאס מהקורונה הזאת 😕לפניו ברננה!
הייתי דוחה את שבת. או לפחות מתייעצת עם הילדים האם כדאי לחגוג בלעידה אם מבחינתך זה רלוונטי.
זה אומר להיות במגע קרוב לסבתא שאולי חולה/ סיכוי שתבטל ברגע האחרון.

לגבי היום בערב, הייתי מנסה למצוא דרך לצאת. לא נראה לי הוגן לבטל לילדים שני דברים בשבוע אחד, וכמו שאת כותבת יש פתרונות.. פתרון נוסף הוא שהגדולים יצאו רק עם אחד ההורים והשני ישאר עם הקטנים בבית.
איך תגיע בייביסיטר חולה? רחמנות עליה ועל הילדיםחדשה ישנה
אני הייתי לוקחת משהי שאני לא מכירה אבל עם המלצות
דוחה הכל. ולא מחשש קורונה. השפעת עכשיו קשהההההמיואשת******
אנחנו פה כבר בשבועיים של אחד מבריא אחד נדבק בשפעת ודלקות גרון.
אני ממוטטת
לא שווה לך ערב עם הילדים ואחר כך שבועיים פלוס חסרי שינה מסויטים ולחלות בעצמך כמוני
פשוט לא שווה
ממני
מיואשת הסמרטוט על סף התמוטטות

ממה ששמעתי עד כה מאנשים שעברו אומיקרון הם מרגישים הרבה יותר טוב מאיתנו עם השפעת והסטרפטוקוק
נראה לי שמרוב קורונה שכחנו שאנחנו לא רוצים להיות חולים ״סתם״ ושגם ילדים עם שפעת או דלקת גרון לא שולחים לגן .זה ממש לא כיף!
וואי שפעת איומה היתה גם אצלנו, לבת שלי היה ממש חום גבוהקופצת רגע
שבעה ימים וכבר עבר ב"ה, אבל עדיין יש נזלת ושיעולים ( שלילית לקורונה)
היה לנו בבית לילדים ולי ומסתובב כאן בסביבה המשפחה מורחבת שכנים חברים וכו'
^^^ מסכימה לגמרידבורית
אוף איזה קשהתמיד להודות
מאחלת לך שתחלמו כולם בקרוב.

אגב שפעת, יש היום בבתי חולים 1500 מאושפזים משפעת וסיבוכיה (40% ילדים ) , הרבה יותר מחולי קורונה. ממש לא מחלה שכדאי לזלזל בה בטח לא השנה שההתפרצות קשה.
תודה לכולכן על העצות וההשתתפות!תפוחים ותמרים
דחיתי הכל. בריאות מעל הכל. הילדים קצת התאכזבו, אבל הסברתי שהקורונה מסוכנת, ושגם "סתם" שפעת עם חום וצמרמורות זה לא ממש טיול בפארק (תודה @מיואשת על התזכורת) , ואנחנו הרבה אנשים וכל וירוס 'מטייל' בינינו , ו.... תנחשו את מי הילדים הכי צריכים כשהם חולים.. ?! מנחשת שזה ככה גם אצלכן
כל הכבוד!! זה גם שיעור חשוב להבין את האילוצים שיש בעולם..אוהבת את השבת
❣️מיואשת******
חושבת שעשית ממש בשכל
ותעשי להם ערב סרט בבית עם פופקורן וחטיפים כפיצוי
❣️❣️❣️
רק בריאות!!!
עשית חכם בעיני למרות הבאסהאורוש3אחרונה
אני לא מקטרת, רק משתפתדבורית
יופי הכותרת היתה כדי לעזור לי לקטר הרבה עכשיו בלי ייסורי מצפון

אז הקטנה משתפרת
אבל... אתן לא מאמינות איך הלילות שלנו נראים
אני מפחדת מהלילה הבא
אתמול היא פשוט קמה ב 1:30 והיתה ערה עד 3:30
ערה. פשוט ערה. ולא עזר לי כלום.
זה שעות ככ קשות 😖
ולילה לפני בכלל לא הלכה לישון לפני 1 בלילה
אני לא יודעת אם אצליח להחזיק מעמד עוד בצורה הזאת
ואני משלימה קצת שינה בצהריים
אבל עדיין קשה לי ממש שאין לנו לילה נורמלי
(מבחינתי לילה שקמים לינוק ונרדמים זה נורמלי!! אבל לא להישאר ערים 😭)

ובאמת תודה ה' שיש ילדים
ושנהיה כולנו שמחים ובריאים
אבל ה' אני בנאדם שצריך גם לישון 😭

ומחר שבת ואני מנוזלת ברמות
לא בא לי להיכנס למטבח בכלל
לא מסוגלת
בת כמה היא?כן אני
לבן שלי גם היו תקופות כאלה.
ובכללי, היו לו הרבה עניינים סביב השינה.

ב"ה הוא גדל, ועכשיו הוא ישן מצוין.
מקסימום מתעורר שנפל לו המוצץ.
היא בת שנה וחודשייםדבורית
היתה חולה הרבה לאחרונה
אז השינה השתבשה
אבל גם לפני היו לה קשיים סביב השינה
בעיקר כי הולכת לישון מאוחר
וגם לא לוקחת מוצץ 🤦
קשהההההההבת 30
מזדהה.
ניסיתם להרגיל אותה לדרך מסוימת שבה היא הולכת לישון? אולי את לא תהיי קשורה להשכבה שלה? אצלינו כשאני משכיבה אז מבחינתו הנקה היא בפוטנציאל..ואז זה סרט. .וכשבעלי משכיב אז הוא נרדם בשניות וגם חוזר לישון בלילה אם בעלי מתייחס אליו ולא אני.
היא לגמרי תלויה בי כדי להירדםדבורית
נרדמת בהנקה איתי
ולא מפריע לי שהיא קמה בלילה לינוק אנחנו ישנות יחד
אבל כשהיא קמה תינוק ולא נרדמת חזרה
(כשהיא חולה או מוציאה שיניים)
אז זה סיוט
זה מעיק, לא?בת 30
אני אישית מרגישה שאחד הדברים שמשחררים אותי זה כשתינוק לא תלוי בי להרדמות.
ואכן זה סיוט לקום בלילה ולא לחזור לישון...אני גם ככה בחלק מהלילות
אויש, נשמע ממש מתיש!בארץ אהבתי
לא לישון זה אחד הדברים שהכי קשים לי. ב"ה נדירות הפעמים אצלנו שקורה דבר כזה (קימות בלילה יש בלי סוף, אבל אני קמה לרגע וחוזרת לישון).

מה היא עושה אחרי שהיא מתעוררת? מה אתם עושים? אם פשוט תשכבי לידה, היא לא תחזור לישון? (מניחה שניסית, אבל בכל זאת מציעה למקרה שלא...)
לא מנוסה במצבים כאלו אז אין לא חושבת שיש לי עצות מעשיות.

הלוואי שזה רק תקופה קצרה ויתאזן ממש בקרוב, בלי שתצטרכו לעבוד על זה. מגיע לך פשוט לנוח...
זה באמת אחד הדברים הכי קשים לידבורית
וזו הסיבה הכי גדולה לדכדוך שלי בתקופה האחרונה
אני מנסה להניק אותה בשכיבה
אני נרדמת והיא לא
מטיילת לנו על המיטה כמעט נופלת
אז אני מחזירה ללול ונרדמת לידה
והיא ערה
ובסוף מתעצבנת
דופקת את הראש שלה במעקה
או בוכה
ואז אני מוציאה
עושה לה טיול
מביאה לה מים
מנסה שוב להניק
מכניסה לעגלה
מכינה לה מטרנה
שמה בעגלה
נעלמת חזרה למיטה שלי (מולה)
מנסה להירדם
אבל באמת שום דבר לא עוזר
פשוט כשהיא חולה או מוציאה שיניים
היא ערה באמצע הלילה לכמה שעות
היא פחות בקטע של לצרוח
פשוט כשמשהו מפריע לה היא לא מצליחה לישון
הלילה סוף סוף ישנה
היא עדיין מתחילה את הלילה מאוחר מהמצופה לגילה (22)
צריך לעבוד על סדר יום
אבל לפחות היא ישנה
קמה נקודתית לינוק וחזרה לישון
מעייף רק לקרוא את זה...בארץ אהבתי
הלוואי שיתאזן בחזרה בקרוב. נשמע ממש ממש מתיש..
אמן!! תודה רבהדבורית
אולי לא לנסות להרדים אותה בכלל?אם מאושרת
במקרי קיצון כאלה- אני אוהבת לפרוש מזרונים בסלון,להזמין אותה לישון לידי על מזרון,ולהשאיר לה אור ומשחקים,שתשחק עד שתצטרף אלי
וואי היא לא תשאר במקום אחדדבורית
תטייל בבית ולכי תדעי לאן תגיע ומה תעולל...
אוף יקרה איזה קשההההמיואשת******
ממוש חייבים תורנות!
וגם חינוך שינה. חינוך לשינה טובה לוקח שבוע קשה, ולכן אנינו תמיד מנסים לא לעשות את זה כי אולי בדיוק הלילה יהיה יותר טוב והיא תישן כבר לבד ויעבור הסיוט?
אבל האמת שעד שלא נקדיש שתיים שלושה לילות קשים לחנך לישון זה לא יקרה, ועדיף לגמור עם זה וזהו.
אוי
מזדהה איתך כל כך. עייפות זה הרסני
תיקני שבת
תרחמי על עצמך
❣️
ככה בעלי חושבדבורית
אבל היא רוב הזמן חולה אז נראה לי ממש אכזרי לעשות חינוך שינה לילד חולה או מחלים ..
תודה אהובה ❤️ איך אתם?
מקווה שגם את קונה לשבת אחרי השבוע הזה ולא רק שוקולד
😁 מקסימום נאכל רק שוקולדמיואשת******
את צודקת כשהן חולים אני לא עושה חינוך שינה וזה באמת תקופה ממש ממש קשה
אבל אז עושים תורנות. אי אפשר לתפקד בלי שינה….
חיבוק ענק!
בעלי גם קם אליהדבורית
אבל היא בעיקר צורחת כשהוא קם אליה
ובגדול הוא זה שאחראי לקום מוקדם ולפזר את הילדים בבוקר כשאני לפעמים ממשיכה לישון איתה... או מאפשר לי לישון בערב או צהריים...
בקיצור פחות שיוויוני בלילה אבל בהתפרש על היממה אז כן, מתחלקים
אבל שנת הלילה היא שינה אחרתמיואשת******
זה לא עוזר להתפרש על פני יממה
ודווקא את הקטע שהיא צורחת כשאחד ההורים בא ולא השני לדעתי כדאי לחנך אפילו במחלה. זה מתכון לקריסה בדוקה.
ושנת לילה היא לא ניתנת להחלפה. אולי ללילה אחד ואחר כל זה בלתי אפשרי את חייבת לישון לילה. שעה בלילה שווה לשלוש שעות ביום.
תנסי למצוא דרך כן לישון בלילה. אולי ללכת לישון ממש מוקדם ושהוא יהיה איתה בתחילת הלילה ?
זה נכוןדבורית
והוא מבחינתו אין לו בעיה לקום גם בלילה
אבל אני ממש מתקשה לשמוע אותה צורחת
יש בי משהו לא משחרר 🥴
וזה אכן גורם לקריסה...
❤️❤️❤️מיואשת******
ממוש. היא צריכה אמא מתפקדת. גם היא תצרח שלי לילות זה באמת באמת לטובתה
❣️
ונהדר לאכול רק שוקולד זה בעצם להתמקד בעיקר בחייםדבורית
בעיקר חחחחפרצוף כריתאחרונה
תפריט לשבתבת 30
חלות עם שוקולד
מרק שוקולד
דגיגי שוקולד
חמין עם שוקולד
ולקינוח- מוס שוקולד
🙂😗😗😗.
שבת שלום מותק
הבן שלי היה ממש ככהפרח חדש
מגיל כמה חודשים עד גיל שנה וחצי
זה קשה ברמות והרגשתי שאני מיום ליום נהיית יותר משוגעת

איך זה עבר? באיזשהו שלב בנינו חדר נוסף לדירה והעברתי אותו לישון שם.
ואז כאשר היה קם בלילה, ניגשתי אליו ראיתי שהכל טוב ועזבתי אותו
הוא היה נשאר ער כמה שעות, אבל לא בוכה.
באיזשהו שלב ב"ה הוא התחיל לישון לילה שלם
מי שמעוניינת ללמוד יותר על ההורמונים שלה:באר מרים
שיעור במוצ"ש בזום על המערכת ההורמונלית הנשית.
קישור לפרטים והרשמה:
זום מבוא למערכת ההורמונלית הנשית

מקפיצה..באר מרים
מומלץ..
זה בעוד חודש, לא?מכחול
אני הבנתי שזה במוצ"ש הקרוב.באר מרים
רוצה שאברר בשבילך?
כתוב בקישור כ"ח טבת, זה מוצ"ש הקרובבארץ אהבתי
אתן צודקות, מסתבר שזה מוצ"ש הקרובמכחולאחרונה
אני קראתי בבוקר כ"ח שבט בלינק, לא יודעת אם היתה טעות ותיקנו או שקראתי לא נכון.
בכל אופן תודה @באר מרים ו@בארץ אהבתי!
ומסתבר שהניקים שלכן הם היחידים שמתחילים ב"באר" אז מצחיק לתייג את שתיכן יחד
למה יש רק 24 שעות ביממה ורק 7 ימים בשבוע?באר מרים
שוב שבת בלי שהרגשתי שהשבוע התחיל..

עומס מטורף בעבודה..
ובעוד משהו בקהילה שהתגייסתי אליו כי זה ממש היה נצרך אבל מתיש אותי ולוקח לי המון זמן..
וילדים חולים.. ויש להם עומס בלימודים ואני הכתובת.. וטלפונים ממורים...
ומכונת כביסה שמתקלקלת שוב ושוב.. והרים של כביסה עוד משבת שעברה.. ובית הפוך.. וחדר הורים שנראה כמו מחסן וצריך לשחות למיטות שלנו דרך הר של חפצים..

ושוב לבשל שבת..

אפשר פי 2 יותר שעות בשבוע?
מזדהה עם ההרגשה של "השבוע רק התחיל וכבר שבת"מתואמת
ואני עם הרבה פחות עומס ממה שאת מתארת...
מצד שני אני די מחכה לשבת במשך השבוע - למנוחה שהיא מספקת, פחות או יותר... אז לא הייתי רוצה למתוח את השבוע, אלא רק להצליח לדחוס בו יותר.
בהצלחה לך
בדיוק אתמול אמרתי משהו דומה למרצה שליאין לי הסבר
הודעתי לה שלא הגשתי את המטלה כי לא היה לי זמן, ואם היו מוסיפים לי עוד שעתיים ליממה- יש מצב שהייתי מספיקה.
הזמן פשוט רץ.
ולא בקטע טוב.
יש לי כמות מטורפת של מטלות ודברים שהתחייבתי לעשות...
לא הייתי שורדת עוד שעה אחתדבורית
כל שבוע שעובר
מכניסה שבת בתחושה של
יואו איזה שבוע ה' 🤦
אז אם היה ארוך יותר הייתי יוצאת מדעתי

מזדהה איתך מאוד!!
הילדים החולים, העומס בעבודה, המכונת כביסה שפתאום לא סוחטת, הרי הכביסה, הבלאגן ו... לבשל 🙄
מה שנקרא צרת רבים..באר מרים
ואז היה לך פי שתיים עומס...בת 30
בטוחה שהיית רוצה? 🙂
אולי צריך שעל כל 24 שעות שלי יהיו לילדים רק 12..באר מרים
וככה אצליח להתמודד עם העומס..
זה ממש נשמע רעיון טובבת 30
על כל שעה בלילה שהם ישנים, את ישנה שעתיים. כל שעה שהם בבי''ס, לך יש שעתיים לטפל בבית.
למי אפשר להגיש את הצעת הייעול הזאת?
צחקתי בקולדבורית
זה ענק שאפו אדיר לך ול @באר מרים
וואוי דווקא בגלל העומס המטורף והחולים מחכה לשבתאור123456
השבוע היו פה דלקות ראות לילדים ( ויש מצב שגם לי) בידודים...
עבודה ב"ה ובית לתחזק..
ניקינו יום רביעי חצי בית..חצי היום וב"ה בישלתי...
מחר מתכננת לישון עד מאוחר ואז לקום לאפות חלות לקלח את הקטנה ( ושכל השאר ידאגו לעצמם)
להתקלח
ולהדליק נרות!

מקווה שילך ושלא יהיו הפעות עם החולים פה...
וואו הספקת מלא ועוד בשבוע כזה מאתגרדבוריתאחרונה
עם דלקות ריאות לנקות חצי בית זה וואו גדול
הנחיית הורים המשך-תעזרו לי בבקשה להתמודד עם המחשבות הבאות?🙂קמה ש.

בס''ד

 

אז בימים האחרונים בדקתי אפשרויות שונות להנחיית הורים ובעקבות זה עלו לי כל מיני דברים בראש ובלב (פוסט כנה לפניכן, וגם קצת מורכב כי עם הרבה זוויות. אז בבקשה תהיו עדינות איתי, טוב? ❤). אשמח לשמוע מה יש לכן לומר ואיך לגשת ולהתגבר על הדברים השונים שמפריעים לי / מהם אני חוששת. אדגיש שאני כבר הרבה זמן מאד רוצה ללמוד בפורמט של הדרכת הורים, כך שזה לא שחסרה לי מוטיבציה בהקשר הזה.

 

א) נניח שהתחברתי לקורס אונליין מסויים. אני ממש בעד קורסים מקוונים. צרכתי כמה וכמה בחיים, בכל מיני נושאים, ומאד נתרמתי מהדברים שלמדתי שם. אבל קשה לי קצת עם כל מה שנלווה לזה. דף נחיתה נוצץ, פוסטים וסרטונים שממש בונים את האוטוריטה של המנחה... אני מבינה שהכלים האלה חשובים לקידום הקורסים האלה, אבל משהו מפריע לי שם. זה כאילו הופך את מעביר הקורס למעין דמות מושלמת כזאת. וקשה לי להתחבר למושלמות הזאת... זה כאילו ישר אומר לי ''תזכרי שזה רק החלק שאת רואה. אין לך מושג מה עוד קורה לה בחיים ואיפה היא לא מצליחה, כולל בהורות שלה'' ובהפוך על הפוך זה מעלה בי מעין סקפטיות כזאת וקושי לקבל את הדברים.

 

ג) דומה אבל שונה - ספציפית בנושא של ההורות, אני מרגישה שאין לנו ביטחון מה יקרה עם הילדים שלנו בעתיד. וגם המנחה לא יכולה לדעת מה יהיה עם הילדים שלה בעתיד. כלומר: אף אחת עוד לא גילתה את המתכון המושלם שעושה ילדים בריאים, מאושרים, טובים, בקשר טוב עם ההורים (ורצוי גם יראי שמיים ומחוברים לתורה ולמצוות חיוך). אז זה קצת מפחיד אותי ללמוד ממשהי שסוג של אומרת ''תעשו ככה ותצליחו''.

 

ג) ועכשיו לבעייה ההפוכה (!) - אני גם חוששת להרגיש 'מסונוורת' בקורס כזה. מניסיון העבר אני מרגישה שלראות נשים מדהימות כאלה קצת גורמות לי (באופן לא הכי מודע) לרצות ''לחקות'' אותן, ''להיות כמוהן'' (הכוונה למעבר לישום הכלים שהן מלמדות). וזה קצת בעייתי. כי אני צריכה להפוך לגרסה המשופרת של 'קמה' ולא של X או Z. לפעמים זה פוגש אותי בכך שאני מרגישה שזה משבש לי משהו ביכולת שלי להיות בהקשבה אמיתית של עצמי ולקבל החלטות שמדויקות לי ולמשפחתי. כמו לנטות להחליט דבר מסוים לאו דווקא כי זה מה שהכי נכון לי ולמשפחה שלי אלא כי משהו בי רוצה להיות ''מוצלח'' כמוהי. 

 

ד) עוד מקרה שרציתי לשתף אתכן. משהי שהתחברתי אליה ולמה שהיא מלמדת. אני יכולה לומר אפילו שאני מרגישה שהתקדמתי מאד בימים האחרונים בכל מיני נקודות בהורות שלי רק מלצפות בכמה דברים שהיא העלתה. אבל לצד כל זה היו לה גם שתי אמירות שממש הפריעו לי מאד. הקטע הוא שהדברים האלה שממש הפריעו לי לא קשורים לעצם התוכן (עם עצם התוכן אני מסכימה ומתחברת מאד) אלא לאיך היא בחרה להציג את הדברים. עכשיו כל מנחה מן הסתם שונה ממני, עם אופי אחר, עם נקודות טובות וכאלה שפחות. אז אולי הדבר הנכון הוא להתעלם מהדברים האלה ולהתמקד רק בטוב. מאידך אני לא באמת מצליחה להתעלם כשמשהו מפריע לי... יש תחומים שזה לא כל-כך מפריע לי (נגיד למדתי קורס בנושא כלכלי, ושם לא הפריעו לי הבדלים של אופי ואמירות שאני לא הייתי אומרת) אבל בנושאים מהותיים כמו חינוך ילדים זה דבר שהוא מפריע הרבה לי יותר. תת-תהייה היא האם אין לי ציפייה לא ריאלית ללמוד נושאים כאלה רק ממחנכים עם מידות ממש יוצאות דופן מבחינת האיכות שלהן. והאם אני לא צריכה לעבוד על לקבל את כולם, גם מבחינת המורים שלי, שגם הם בני אדם ולא יכולים להיות מושלמים בכל דבר.

 

ה) מה אם תהיו שם עצות לא טובות? או שלא תהיו טובות למשפחה שלי? לילדים שלי? ושאני לא אבחין בזה כי אני במקום של ''תלמידה'' ושאכלא בגישות ובדפוסים שבסוף יזיקו במקום לעזור חלילה?

 

ו) דבר אחרון, לא קשור לכל הנ''ל - אני מפחדת מעומס מנטלי. אז יש את הגישות ששמות את הדגש על מתן ושידור אמון ב/לילד. ויש את הגישות ששמות את הדגש על האופן בו אנחנו מנהיגים את התקשורת מול הילדים שלנו. ולא משנה למה אתחבר יותר, בסופו של דבר זה מחזיר (לפחות לתקופה) את כל האחריות על מה שקורה בבית עלי כהורה. ותגידו לי ''אלא מה? למה ציפית? את ההורה... זה התפקיד שלך, לא?'' ותהיו צודקות. אבל הנקודה היא שזה מפחיד אותי... אני חוששת שאני כל הזמן אהיה במודעות מוגברת+++ לכל מה שאני אומרת ועושה (אני גם ככה תמיד במודעות מוגברת ביחס לרוב האנשים שאני מכירה, לטוב ולמורכב). שכל דבר שלא ילך בבית אני אחשוב ''זה בגלל שלא יישמתי או לא יישמתי נכון את מה שלמדתי''. ושזה יעייף אותי מאד. אשתף שבשנים האחרונות אני בגישה מעורבת-משלבת כזאת שרואה את המקום שלי כהורה, כדמות מובילה ומנהיגה וכו' ומאידך מסתכלת על הדברים בשחרור מסוים ובקבלה שלא הכל בידיים שלי. שהילדים שלי הם בני אדם נפרדים ממני. ושעם כל הכלים, הרצון והעבודה, לא יכולה להיות כאן משוואה של ''עשי כך ותקבלי מהם כך''. אז עכשיו אני בנקודת זמן שאני רוצה לרכוש עוד כלים ולהעמיק את ההבנה שלי בכל התחום הזה של ההורות. אבל אני חוששת שזה יחזיר אותי להרגשה שהכל בידיים שלי ושזה תלוי רק בי. ושזה יגרום לי לעבוד מעבר לכוחות וליכולות שלי. משהי מבינה על מה אני מדברת?

 

תודה לכל מי שקראה... אולי יש כאן כאלה שמצליחות להבין את הדברים שניסיתי לנסח, שמזדהות, שעברו או עוברות תהליכים דומים (לא חייב להיות בתחום של הדרכת הורים, אפשר בכל תחום רגיש אחר) ורוצות להגיב לי... אם כן אשמח מאד (שוב - בעדינות בבקשה...) ❤

 

 

לא התעמקתי בכל מה שכתבת, מחילה מראש...מתואמת
רק בקשר לסעיף אחד - אני ממש מזדהה איתך. לכן התחברתי לקורס אחד של מישהי יחסית חדשה בתחום (ולכן היא עוד לא מומחית בפרסום...) שגם הגישה שלה נראתה לי. נרשמתי לסדנה קצרה שלה (אף שממש התלבטתי, כי היא מתקיימת בערבים כשאני שפוכה...) ואני מקווה שאפיק ממנה תועלת.
אם מעניין אותך לשמוע עליה - קוראים לה גאולה מילס. אוכל לתת לך באישי פרטי קשר איתה.
תודה רבה רבה מתואמת יקרה!קמה ש.


זה מהמם איך שאת מנסחת ומדייקת את הקושי וההתלבטות שלךבארץ אהבתי
ואני רוצה להגיד שהזדהיתי עם כמה מהנקודות שהעלית.
אולי זו הסיבה שעד עכשיו לא הלכתי לקורס של הנחיית הורים.
אני אוהבת ללמוד ולברר על חינוך ילדים, אבל באופן שאני לוקחת מה שנכון לי ומתחבר אלי.

מה שכן, היתה סדנה אחת שנרשמתי אליה פעם, של מיכל שניאור. זו לא ממש הנחיית הורים קלאסית, עובדים יותר על עבודת ה' בהורות, על הצד של העבודה שלנו, עם הרבה מקום לטעויות והכלה של עצמנו (לומדים גם מתוך מקורות ביהדות, הרבה ברסלב, וגם הרבה משיטת ימימה).
לא בטוחה אם זה מה שאת מחפשת. לא מקבלים שם כלים מעשיים לקשיים ספציפיים מול ילדים. יש כלים מעשיים, אבל לעבודה עצמית (שבסוף כמובן משפיעה על הילדים). אולי דווקא זה מה שאת מחפשת. לא יודעת...
יש לה גם שיעורים ביוטיוב, אז את יכולה להתחיל לשמוע שם ולראות אם מדבר אלייך.
ומצאתי כאן גם פירוט על הקורס שלה (ארוך יותר ממה שאני השתתפתי בו - אצלי היו 10 מפגשים, פה זה 22...). אפשר גם להיכנס לכרטיסיה של 'סילבוס' ולראות את ראשי הפרקים של המפגשים - https://www.vcollege.co.il/courses/syllabus/243
מגיבה כדי לחזורמאמאיה
תודה רבה בארץ אהבתי יקרה!קמה ש.


מתחברת ביותרתיתי2
לחוסר החיבור שלך לדמויות ספציפיות ומושלמות.
אני ממש לא מצליחה להתחבר למסרים שמלווים בהרבה שיווק או "תראו איך הצלחתי ותעשו כמוני".
אני מתחברת לדרך שיטתית, של ידע, שנובעת מתוך ניסיון רב בטיפול בהורות באופן מקצועי, ואם אפשר משהו שהונחל לאחרים ומוכיח את עצמו לאורך שנים אצל מגוון ילדים ומשפחות, מצבים וסיטואציות (כולל מצבים לא שגרתיים כמו אוטיזם, קש"ר, משפחות מורכבות) אז מה טוב.
אף אחד לא ממציא את הגלגל, יש גופי ידע וניסיון רב ובסה"כ אני לוקחת קורסים שמנגישים לי כהורה את המיקס של הידע והניסיון, אולי בבחירה של דגש או נטיה מסויימת מנומקת.

לגבי החשש שלך ממודעות יתר, מאשמה, מאחריות שאת לא באמת יכולה לקחת כי כבר הבנת שלא הכל בידיים שלך -
אני חושבת שהדרכה טובה, וקורס טוב, יתן לך לגיטימציה מלאה להקל מעצמך את מה שלא ניתן בידייך לשנות.
את מה ששייך לילד.
את התהליך, את הנטיעות הרכות שלא רואים להן עדיין פירות.
את החיבור לעצמך בעומק, מציאת האינטואיציה והבחירה ההורית, את האמון הפנימי והבטחון בדרך שלך,
גם אם אין תוצאות רצויות מיידיות.
הדרך חשובה הרבה יותר מהתוצאה.
בניית הקשר בינך לבין הילד, יותר חשוב מהנראות כלפי חוץ ואפילו רק כלפי עצמך.
ובקשר כמו בחיים, יש עליות ומורדות, יש פנים וחוץ, יש מהות וטפל, יש טעויות וכשלונות והצלחות והפתעות וגילויים שלא דמיינת.
ומעלה לכל בשורש של המתרחש, יש קשר שמתפתח והוא הלב של ההורות.
ולכן הדרכה טובה לא תצפה ממך להיות מושלמת, אלא למצוא את הדרך שלך להיות עוד יותר האמא שאת רוצה להיות. וכל צעד של התקדמות את תרגישי סיפוק ושמחה, ובבית תרגישי שינוי.
גם אם את עוד רחוקה מהדמיון/מהשאיפה הגדולה... גם אם יש נסיגות בדרך, כי תמיד תמיד תמיד יש רגרסיות....

תתרחקי ממקום שלא מעצים אותך באמת ונותן לך כוח פנימי להיות האמא שאת...
תודה רבה תיתי יקרה!קמה ש.


אני יוצאת מנקודת הנחהoo
שבכל אדם / שיטה יש מעלות וחסרונות
ולכן חשוב לקחת רק מה שמרגיש לך נכון, ולסנן את כל השאר.

לא צריך מתכון מושלם לגידול ילדים, כי אין כזה, צריך לעשות מה שחושבים שהכי נכון, במסגרת היכולות הקיימות. אני רואה הרבה עצות שבעיני ממש לא נכונות, והמיעצת מדברת בבטחון שכך צריך לעשות.. אין מה להתרשם מהביטחון של המייעצת, כל אחת שעוסקת בזה תדבר בבטחון.

אני לא מכירה במציאות שום איש או אישה מושלמים, אפילו לא משהו קרוב, אז גם אם במבט ראשון משהו לא מוכר נראה מושלם, אני יודעת שהוא רחוק מזה, וזה מה שגורם לי להסתכל על כל אחד במבט בקורתי ולא לרצות לחקות אף אחד.

לגבי עצות לא טובות- הדבר שהכי הרבה קיבלתי בחיי, זה עצות לא טובות, וכאלו גם גרועות ממש. למדתי מכל עצה שכן ניסיתי וגרמה לי לכשלון ולמפח נפש, מה *לא* לעשות. ככל שתרחיבי את הידע מה לא לעשות, תדעי יותר מה לעשות.

ידע ונסיון הם דבר מצוין, ואפשר במקביל ללמוד מתי ןמה לשחרר.
התהיות שלך, הלבטים, הרצון לחקור ולעשות נכון, להתייעץ אבל לבחור ולסנן, זו דרך נהדרת להגיע לדרך משלך.

תודה רבה oo יקרה!קמה ש.


אהבתי מאוד את הנקודה לגבי עצות "לא טובות"דבורית
הסתכלות נהדרת על המציאות
תודה לךoo
תראי לפני כל שינוי יעלו הרבה חששותהתמסרות
אני אומרת רגע תעצרי ותחשבי מה הברירה השניה?
לא ללמוד בכלל ואז הממד ישאר ככה, זה עדיף?

למה אני אומרת כי באמת אין מושלם. לא מנחה וגם לא שינוי שיבוא..

יש רק דבר אחד שעובד בטוח לטובה וזה תפילות של אמא!
אני אומרת את זה כי בעיני זה השילוב הכי טוב עם קורס כי זה ממקד אותנו לזכור שבסוף אלו נשמות שהקבה בחר שאת תגדלי אותם!
ולכן הטעויות שלך הכי טובות להם
וגם ההצלחות


ועם ככ הרבה רצון טוב ועומק כמו שלך אני בטוחה שסהכ יצא לך רוב של טוב מכל קורס.

בהצלחה רבה יקרה!
כתבת את הדברים שאני עונה לעצמי באמת, תודה רבה על החיזוק ❤קמה ש.


קמה, זה תקין שאני כ"כ נהנית לקרוא אותך. אפילו כשאת שואלת?😅קופצת
מנסה לענות קצת:
לגבי הענין של העטיפה החיצונית - אין לי הרבה מה לאמר. כמו שאמרת, בסופו של דבר אותו יוצר קורס צריך למכור ובשביל למכור צריך לעשות שיטות שיווק שכוללות ביניהם עטיפה מנצנצת וכו'..
כתבת שזה גורם לך כביכול "לחשוד" איפה זה לא מושלם. אז בואי תני לי להגיד לך מראש: זה לא מושלם! זה לא יכול להיות מושלם! ומקווה שזה גם לא מתיימר להיות מושלם!

מה זה כן? - כלים. אמור לתת לך כלים חדשים להתמודדות היומיומית. להקל, להאיר זויות חדשות.
וזה קצת מתחבר גם לפסקה השניה:

אני חושבת שכל הורה יודע טוב מאוד לאילו ערכים הוא רוצה לחנך ומה חשוב לו. איפה הבעיה?
כלי קיבול.
לא תמיד הילדים מוכנים לשמוע/לקבל.
בעיני המטרה של הנחיית הורים היא - לעקוף התנגדויות.
ברגע שאת לא מגיעה אפילו לעימות עם הילד , בכל נושא שחשוב לך, הוא שומע אותך, הוא נמצא במקום של קבלה. מה שלא יקרה במצב של התנגדות/חיכוך/ריב...

אני חושבת שכשהבית בכללי רגוע יותר, ואין ויכוחים ומצבי לחץ - אז האוירה" הכללית נינוחה יותר, מכילה, מאפשרת. אין הרבה מצבים טעונים, נשארת אנרגיה לדברים החשובים באמת: קשר בריא. שיח. זוגיות...

את יכולה לראות אפילו פה בפורום איך על אותם נושאים יומיומיים שקורים בכל משפחה - יש משפחות שזה דורש הר אנרגיה, תסכולים. מאבקים וכו' ומנגד - יש משפחות שהכל שם יותר בקלות. איך?
יש להם כלים טובים יותר לעבודה. הן לא מגיעות למצבי התנגדות כ"כ מהר.

את הכלים תקבלי, את התוכן - את יוצקת! מה שחשוב לך! שום הדרכה לא נותנת לך "תעודת ביטוח" לילדים בריאים ומאושרים, בטח ובטח שלא בענין הדתי. אבל היא יכולה לתת לך מצע רך ועשיר לקליטה של התכנים שאת רוצה להעביר.

נקודה אחרונה: אם את מרגישה שעצה מסויימת לא נכונה עבורך. אז מעולה! הנה האינדיבידואל שבך! זיהית שזה לא נכון לך וזה מצוין.
כמו שאמרנו: אין נכון אבסולוטית וכל משפחה והורים והניואנסים שלהם. קחי את הכלים למקום שלך. זה בסדר גמור.

לגבי הסוף: לשחרררררר
הרי ברור שכלום לא בידיים שלנו! אני יודעת שברור לך אבל זו הרגשה של הלב...
משהו קטן שעוזר לי בענין השחרור:

אני מדמיינת כמו לוח משחק של "סולמות ונחשים" "מונופול" או כל משחק בעל מסלול אחר.
יש את החייל - הילד שלי. ודרכו סדורה וידועה לה מראש. לי כאמא יש תפקיד חשוב מאוד במשחק (אולי הטלת הקוביות? אולי הבנקאי?) ובעל השפעה. אבל המסלול, הדרך, היעד - הם שלו! זה יהיה כ"כ מצחיק אם אני איהיה בחרדה, ויכסוס ציפורניים, וילקה את עצמי למה עשיתי ככה וככה, עכשיו בגללי יקרה זה וזה. אנחנו לפעמים מרגישות שהכל בידיים שלנו ועל כתיפנו ונכנסות ללחץ, בשעה שאותו "חייל" ממשיך במסלול הקבוע לו מראש מסלסל שירי לכת בדרך.. זה הרי מגוחך! זה בכלל לא שלך! זה הדרך שלו!
את רוצה להשפיע באמת? תתפללי.
לא שום דבר אחר!

לא הצלחתי לענות לך מסודר כמו ששאלת. אבל זה ככה הנקודות הראשוניות שקפצו לי בלי הרבה מחשבה...
בהצלחה ❤️


אהבתי את מה שאמרת על המטרה שהיא ''לעקוף התנגדויות''קמה ש.

בס''ד

 

זה חידד לי משהו.

וגם את המשל של סולמות ונחשים. זה ממש ככה. דימוי מעולה.

 

תודה יקרה!

 

(ותודה על הכותרת שלך, עשה לי טוב אחרי פתיחת שרשור קצת מסורבל כזה ❤)

טוב שאת מודעת לכל הדברים האלופליונקה
ככה תדעי לקחת רק מה שמתאים לך .
עוד נקודה, הרבה מנחות בעצמן למדו הנחיית הורים אחרי שהן קצת יצאו מהעומס או כתוספת פרנסה, זה לא שהן באמת מיישמות מה שהן אומרות.
עוד נקודה. לגבי הרבה התלבטויות מחנך מנוסה גם יכול להוות כתובת להתייעצות. (לא מורה מקצועי, דווקא מחנך וכזה שמצליח לגבש כיתה ולמצוא גישה לילדים). יש להם המון ידע וניסיון,
סתם דוגמא , אם מנחה היא מורה לאומנות בתיכון, היא פחות תבין בילדי יסודי, אם מנחה אימא צעירה ועובדת עם גילאי גן, היא גם פחות פחות תבין בילדים טיפה יותר גדולים.
לגמרי כדאי להזהר ממישהו שייתן עצות בלי להכיר ילד, משהו אוטומטי כמו תשחררי הוא גדול או לא משחקים לפני שיעורי בית
תודה פליונקה יקרה!קמה ש.


אני אענה בקצרהמיואשת******
כי כאילו אני מרגישה שאני לא יכולה לשים אצבע על כל שאלה שלך ולענות
אבל כן באופן ככלי לומר שרוב הדברים האלו לא עלו לי כשאלות בכלל
הנחית הורים הכוונה לא לחיקוי של מישהי, ולא ליישום בא עצות על הילדים שלך, אלא לגדילה של עצמך כאמא שלהם.
אם מישהי נותנת עצה כשילד עושה איקס תעשי וואי, זה לא מה שאני קוראת לו הנחית הורים בכלל.
מבחינתי אלו היו עצות להבין כשילד עושה איקס, איך מסתכלים על הקשר ביננו ועל שנינו כאנשים אינדיבידואלים, מבינים מה מפריע לי, מה הייתי רוצה לשנות, ונותן לי כלים לשנות את זה.
מעולם לא הרגשתי שמנסים לשדר לי איזה הצלחה מדהימה ואם תעשי ככה הילדים שלך יצאו מושלמים. ממש לא. שמעתי על כשלונות ועל מה אפשר ללמוד מהם גם כן.
נשמע לי שהגעת באמת לאנשים ״מפורסמים״ שמרגישים כנראה שהם חייבים לשדר מושלמות אחרת לא יבואו אליהם אולי? או שהם אושיות בתחום ואין כמוהם? גם אני לא הייתי הולכת למישהו שמרגיש לי ככה.
הנחית הורים זה לא זמר או סופר.
ואחרון חביב, כהורים אנחנו אחראים נקודה. אבל חלק מהלימוד הוא להבין דווקא איפה האחריות של הילד ולקבל את
זה ולשחרר.
❣️
מעניין מה שאת אומרתקמה ש.

בס''ד

 

אני מרגישה שאצלי אני בשלב הזה בעיקר מחפשת כלים נוספים. שזה בה עם העמקת ההבנה של עצמינו ושל הילדים שלנו ומה שביניהם. אבל אני כן בהחלט מחפשת גם כלים מעשיים. קצת קשה לי להסביר בצורה מדויקת...

 

תודה יקרה!

 

 

בוודאי כלים מעשייםמיואשת******
אבל כלים מעשיים של- תעשי כך וכך כדי להבין מה מפריע לך התנהגות הזו וזהו. תחשבי בצורה כזו כדי להבין איך את במערכת יחסים עם הילד יכולה לנטרל את ה שגורם לי לעשות את זה
וכן הלאה

ולא- אם ילד עשה איקס תעשי וואי.
כי כל ילד עושה איקס מסיבה אחרת
והסיבה היא החשובה והבנת הסיבה והיכרותה במערכת יחסים של האמא והילד והבית הספציפי, הם אלו שיביאו לפתרון הנכון
אני חושבת שאני מבינה את מה שאת אומרת, תודה 💗קמה ש.
קמוש מהממת,חדשה ישנה
קודם כל , מה שמפריע לך כל כך מראה כמה עדינות וכמה רגישות יש בך... את צריכה דקויות מדוייקות וזה מהמם. אני ממש מזדהה איתך.
מה שעוזר לי קצת, זה לזכור שאני לא לומדת תורה. זה סך הכל הדרכת הורים/יעוץ זוגי/כלים ל... ווטאבר...
את ממש לא צריכה לקחת את הכל כהלכה למשה מסיני, זה רעיונות נחמדים, אין לך מה להעריץ אף אחת, רק להעריך נקודות מסויימות. ותסמכי על הלב שלך ועל השכל שלך (וב''ה יש לך משניהם הרבה!) שתדעי מה את לוקחת ומה את מסננת. אין שום סיבה לחקות משהי, כי היא טובה במשהו מסויים ולך יש מבנה אישיות אחר, ואת מדהימה בדברים אחרים.
תזכרי, זה לא לימוד תורה שהכל קודש. זה דברים נחמדים, ןאת תבחרי מה מתאים לך ואת לוקחת ומה לא.

💕💕💕😍
תודה רבה חדשה ישנה יקרה!קמה ש.


שולחת חיבוק ❤️❤️לפניו ברננה!
קראתי הכל ואין לי הרבה מה לומר
חוץ מזה שהמודעות כבר מקווה ביותר מחצי כל התלבטות של כל סעיף.
כי את כבר עם יד על הדופק, אז בתשומת לב לבעיה יהא חצי מהפתרון, ואפילו תשומת לב מראש יכולה למנוע את היווצרותה
תודה לפניו ברננה יקרה!קמה ש.


מהממת!אבןישראל
אני מתחברת מאוד לשאלות שלך בעניין של הדרכת הורים התלבטנו הרבה ובסוף כן ניסינו משהו אנחנו באמצע.
כמה דברים
א. מה שהולך איתי בגידול ילדים זה קודם כל תפילות, תפילות על כל אחד מהם על עכשיו על העתיד ועל כולם יחד, אני באמת מאמינה שהרבה מהחיים של בן אדם זה התפילות שההורים שלו התפללו עליו, ובעיני זה מדהים.
ב. חוץ מתפילות גם צריך לחיות את ההווה ולגדל אותם בטוב, תמצאי מישהי שאת מתחברת אליה ולדרך שלה ותיקחי משם את הדברים שנראים לך.
מברכת אותך שתמצאי את הדרך שטובה לכם בחינוך הילדים, ושתהיה לך סיעתא דשמיא בחינוך הילדים ובכלל!
הנקודה הראשונה שכתבת - ממש תודה על זה.קמה ש.

בס''ד

 

היה במשפט הזה משהו שממש דיבר אלי וחיזק אותי. ממש. ועל הברכה שלך!! 

קמוש כבר הרבה זמן שרוצה לענות לךדבורית
מקווה שאצליח למרות שמודה מראש
שבעיקר אני פשוט מזדהה עם כל מה שכתבת
וזו עצם הסיבה שבאופן כללי אני פחות אוהבת ייעוצים למינהם, במיוחד בתחום של חינוך ילדים
לגבי הנקודה הראשונה- זה באמת מאוד מפריע לי ו- כמה מפתיע- זו הסיבה שפסלתי כמה דברים כאלו שהגיעו לפיתחי

לגבי ג (יש שני ג אז ג הראשון)- את צודקת. לאף אחד אין שום בטחון בכלום זולת ה' יתברך. אבל אין איזו נוסחה שאנחנו צריכים להגיע אליה וככה הילדים שלנו יצאו מחונכים טובים ומאושרים. זה בכלל לא עובד ככה.
קודם כל אנחנו יכולים לעשות *הכל* כמו שצריך ועדיין יצאו לנו ילדים ממש לא משהו. מחזק מאוד לראות שזה קרה אפילו לאבות שלנו (עשיו, ישמעאל.. ויש עוד הרבה דוגמאות)
גם מכיוון שאנחנו לא מבינים חשבונות שמים ולא יודעים למה נולדה לנו נשמה מסוימת עם תכונות מסוימות, וגם בגלל שיש לילדים שלנו בחירה והם ייצור נפרד מאיתנו.
אז מה כן התפקיד שלנו כהורים?
מי אני בכלל שאגיד... בדכ אני באמת לא מבינה כלום
אבל נדמה לי שעיקר התפקיד שלנו הוא להשתפר בעצמנו
אני מאמינה באמונה שלמה שכשאנחנו מזככים את המידות שלנו, מדייקים עוד משהו אצלנו, זו השפעה הכי גדולה שיש על הילדים שלנו. ולאו דווקא כי הם "קולטים אותנו" או "מחקים אותנו" לא בשום הקשר ישיר בכלל לפעולות שלנו. אלא כי יש לנו מה שאנחנו צריכים לתקן בעולם הזה ועצם התיקון מוליד איתו שפע מדויק יותר שמשתקף גם בילדים שלנו גם מבלי שנעשה דבר.

לגבי הנקודה השלישית- עצם המודעות לזה זה יותר מחצי פתרון

ד- קשה מאוד לדעת בלי דוגמא
אני חושבת שמי שעוסק בחינוך הוא צריך להיות כלי בנוי היטב. זה לא דומה לשום מרצה בתחום אחר. מי שעוסק בנפשות הציפיה ממנו אכן גבוהה מאוד. אולי אם תפרטי יעזור לדייק

לגבי הנקודה האחרונה- עומס מנטאלי. זו ה- סיבה בה' הידיעה שאני לא מתחברת לקורסים וייעוצים למינהם. אנשים כמונו שיש להם נטיה מוגברת למודעות עצמית, צריכים בעיקר לזרום עם החייך בשמחה ולשים לב פחות לעצמם.
פעם אשה מדהימה אמרה לי משפט מכונן
שאלתי אותה איך מתמודדים עם כל העומס של החיים ואיך היא תמיד מחייכת ככה ברוגע (היא גדולה ממני בלא מעט שנים ומהווה בעיניי מודל לאיזון רגשי בריא ושמח)
היא ענתה לי משפט מאוד קצר שמלווה אותי מאז ועד היום
"אל תתעכבי הרבה על הפרטים, תסתכלי בגדול"
קצר וקולע. זה ממש שינה לי תודעה
כשאני מרגישה שאני מסתבכת עם עצמי באיזה סבך של עשיתי כך ולא עשיתי אחרת וזה בגלל שאם הייתי עושה כך וכך- לעצור ולהסתכל בגדול מלמעלה, בפרופורציה של שנים, לפעמים של חיים, לא לשקוע בפרטים
אנחנו לא יודעים הרבה
סתם זה נראה לנו שיש לנו הרבה שליטה
ואם נדע יותר ונעשה יותר
אז יהיה יותר טוב
אנחנו קטנים מאוד (אני בעיקר)
השמחה שלנו, התפילה
הזרימה הפשוטה עם החיים
השתיקה גם כשלא מבינים
החיוך גם המאולץ
מעשים קטנים
השאר - של הקב"ה
אני כל כך אוהבת את החשיבה שלך..בארץ אהבתי
בעיקר מה שכתבת בתגובה לנק' ג' (הראשונה🙂).
זה כל כך נכון, שעיקר התפקיד שלנו בהורות זה להשתפר בעצמנו, וזה בעצם התיקון שלנו והשליחות שלנו (שמתבטאת גם בילדים אבל עומדת בפני עצמה). ובלי לבחון את ההצלחה באיך יצאו הילדים, כי זה לא המדד בכלל..

אגב, מה שלומך? אם חזרת לכתוב ככה זה אומר שאת כבר יותר בטוב? (או שגם כשקשה לך, את מצליחה. להוציא ממך כתיבה מדהימה כדי לעזור לאחרות?)❤️
מי שמדברת ♥️דבורית
כשהיא משתפרת אני חוזרת לחיים
לראות אותה אוכלת משחקת זוחלת
ולא רק בוכה סמרטוט וקודחת מחום או מקיאה
זה פשוט מוריד נטל נכבד מאוד מהמחשבות השליליות
עכשיו נשאר בעיקר הלילות
והפחד שהשגרה הבריאה חלילה תופר שוב...
תודה רבה אהובה על ההתעניינות
ב"ה, הלוואי שהשגרה תמשיך בטוב...💓💓בארץ אהבתי
וואו דבורית!! זאת הייתה תגובה כל-כך משמעותית בשבילי.קמה ש.
בס״ד

ממש הרגשתי שהבנת אותי בכל סעיף וסעיף ומה שהגבת ממש נכנס לי פנימה. המשפט הזה שהאשה הזאת אמרה לך... וואו. ממש תודה שכתבת לי אותו. באמת כמה פשוט וכמה עמוק ונכון.

וגם כל הענווה איתה כתבת את הדברים ממש נגעה בי.

רפואה שלמה לקטנה ובריאות איתנה לכל המשפחה ♥️

תודה ענקית שוב פעם.
אהובה שאת ❤️דבורית
שמחה שהועלתי
דבורוש מהממתחדשה ישנה
אני תמיד נהנת לקרוא את הגיגייך...
אני הרבה פעמים מרגישה שאת כותבת מה שאני מרגישה רק לא יודעת לסדר את זה יפה בראש ולנסח מדוייק כל כך.
איזה דברים יפים כתבת! ואימצתי את המשפט להסתכל על הגדול... תודה!
אני גם מרגישה ככה לגבי הרבה מהפורום פהדבורית
כולל את וזה באמת זכות להיות חלק מקבוצה איכותית שחושבת על החיים לעומק
תודה רבה על כל מה שכתבת דבורית!מכחול
כתבת דברים ממש מעניינים, וגרמץ לי לחשוב על דברים מכיוונים אחרים - תודה רבה!
וחוץ מזה ברגע שראיתי שאת מסוגלת לכתוב תגובה כזאת הבנתי שיותר טוב לך עכשיו, וזה משמח ממש ❤️
מחממת את הלב ❤️דבוריתאחרונה
בהמשך לרעיון שהעליתי על חוגים לילדים וגם לשרשורי פרשת השבועמתואמת
שבפורום השני (שרשור התובנות מהפרשה, והשרשור על עוגת פרשת השבוע של @מאוהבת בילדי) -
אז היום היה לנו חוג משולב של חוג ציור (שהיה אמור להיות אתמול אבל לא התקיים בזכות יום ההולדת שחגגנו לגדולה) עם חוג פרשת שבוע.
חשבתי מה אפשר לעשות ואיך לשלב, ואז נזכרתי בכל החיות שמוזכרות בברכות יעקב לבניו.
נתתי לילדים (הגדולים יותר) למצוא את כל החיות שמוזכרות, ואז כל אחד בחר חיה וצייר אותה. (תכננתי ללמד אותם איך לצייר, בסוף רובם ציירו סתם מעצמם...)
וילד אחד, מקורי במיוחד, החליט לשלב את כל החיות לחיה אחת והנה התוצאה:



אז איזה כיף שגם אני מצאתי רעיון איך לחבר את הילדים לפרשה, אף שאיני טובה באפייה כמו מאוהבת בילדי
אולי זה יעזור לעוד מישהי פה...
(ועכשיו נותר "רק" לנתק אותם מהציורים ולהשכיב אותם לישון... )
איזה רעיון יצירתי וחמוד! אהבתי ממש!בארץ אהבתי
מקסימה!נפש חיה.
באמת יצירתי!!!מאוהבת בילדי

כיף שהייתי השראה...

איזו אמא מיוחדת!!!אם מאושרת
גם אפיה וגם ציור וגם פ"ש. ממש אלופה!!!
והילד כ"כ מוכשר!
(לא למדתי גרפולוגיה,אבל גם בלי ללמוד נראה מהציור-שרעיון כזה מבטא שיש לו עולם עשיר והוא אהוב ומרגיש בטוח לבטא את עצמו
אפייה דווקא לא! זה בדיוק מה שאמרתי...מתואמת
מאוהבת בילדי מוכשרת באפייה. אני לצערי רחוקה מאוד מכל מה שקשור במטבח (מכינה רק את הבסיס שצריך וזהו)... וחשבתי איך *אני* יכולה לחבר את הילדים שלי לפרשת השבוע, וכיוון שאני אוהבת לצייר - זו הייתה התשובה
את מהממת! והילד והציור גם מהממיםפעם אחת
תודה לכולן מתואמת
כל הכבודתות סגול
יצור כלאיים מרתק 😅
איזה רעיון חמוד!אנישוש
וואו מקסים!!! ולמישהי יש עוד רעיון לחוגים כאלה???אוהבת את השבת
יש פה צורך רציני!!
בידוד סוג של.. בשבוע הקרוב
אכתוב לך מה החוגים שיש אצלנו בעיקרוןמתואמת
אבל זה בעיקר תלוי בתחומי העניין *שלך*.
אז אצלנו:
חוג פוטושופ (או תוכנות גרפיקה אחרות במחשב)
חוג כתיבה יוצרת
חוג נגינה
חוג ציור
וחוג פרשת שבוע/נ"ך.
(כל חוג לא יותר מרבע שעה, כן?)

רעיונות נוספים:
חוג יצירה (כל פעם בחומרים אחרים, יש ביוטיוב הרבה סרטונים בנושא)
חוג בישול/אפייה (לא ילך אצלי, כי אני לא סובלת את זה)
חוג התעמלות (כנ"ל, אני פדלאה מדי)
חוג חקלאות (אולי בעייתי בשנת שמיטה, אבל אולי זו דווקא הזדמנות ללמד אותם על כך)
חוג הלכה
חוג מודעות עצמית (אבל צריך להיות ממש בסגנון של זה...)

בהצלחה בבידוד!!
תודה!! מגניב!!אוהבת את השבת
השבוע מתחילים ספר שמות- פעילויות לילדים לערב פסחאם מאושרת
תחפשי בגוגל יש מלא רעיונות- בשביל כל הרעיונות לערב פסח
להתחפש ולהציג עבודת פרך,
עשר המכות- יצירות,הצגות,תאטרון בובות ( פעם הדפסתי בובות אצבע על עשרת המכות)
אפיית מצות,יציאת מצריים.
ואם יש לך ילדים גדולים ,אז אפשר לנקות מחמץ שולחן ,ולהוציא את ההגדות של פסח,ולהכווין אותם להכין לבד פרושים להגיד בליל הסדר.
(אמא שלי היתה עושה את זה איתנו בחופש הגדול,
ובליל הסדר היינו מאושרים מזה!)
תהנו מהשבוע גיבוש!
וואו גדול!!! לעשות שבוע פרשת שמותאוהבת את השבת
ממש רעיונות טובים!!
תודה!!!
מהמםבת 30
את יודעת, אנחנו כל יום שישי מכינים דף פ''ש. התחלנו בקורונה וממשיכים. מחלקים דף לששה חלקים שונים, וכל אחד ואחת מציירים בריבוע אחד משהו מהפרשה.
כולל אני...
ואז בעלי בליל שבת מסתכל על זה וככה עוברים בקלילות על הפרשה.
כולם מאוד אוהבים את זה .
לפעמים הם שואלות מה יש בפרשה? אז פותחים חומש, ואני עוברת בזריזות על הנושאים. לפעמים הם פותחות בעצמן ובודקות, שזה בכלל אחלה...
ואת הכל הכל שומרים בתיקיה.
מקסים!מתואמת
כשהיינו ילדים חלק מהתפקידים בהכנות לקראת שבת היה להכין חידות או ציורים לפרשת השבוע. אין ספק שזה מחבר ממש לפרשה!
ואצלנו אנחנו נותנים לילדים לומר דבר תורה בשולחן, כל אחד בתורו. (גם הקטנים מצטרפים. בן הארבע וחצי לרוב חושב שפשוט אמורים לספר מה שקרה בגן... אבל לאחרונה התחיל לקלוט שהוא צריך לספר מה שהרב בגן סיפר על הפרשה. ובת השלוש - אנחנו שואלים אותה שאלות כמו: "נכון יוסף נמכר לעבד במצרים?" והיא עונה כן בהתלהבות ומרגישה שאמרה דבר תורה... )
זה כיף לאסוף רעיונות רבים לשבת ולפרשת השבוע עם הילדים!
אני מודהבת 30
שלי אין סבלנות לשמוע הגיגי פ''ש של רב ביה''ס או של המחנכת. לפחות לא הרבה מהם...אני שמחה יותר כשהן מביאות סיפור או חידון א''ב על הפרשה. ואז לפחות זה מענין...
גם לי לא תמיד יש סבלנות, ואני מרחפת תוך כדי...מתואמת
דווקא אם הם אומרים משהו מהמורה/מהרב אז זה יותר קצר וממוקד. כשהם מכינים בעצמם דבר תורה - זה יכול להימשך דקות ארוכות... (אחד הילדים שלנו היה בעבר פשוט מקריא את כל הפרשה על הסדר ומסביר אותה. בשלב מסוים נאלצנו לעצור אותו )
גם אצלנו !אם מאושרת
פעם כשהיינו ילדים ההורים לקחו אותנו לקבל ברכה מרב ממש גדול,והוא אמר לנו - הילדים שהוא רוצה לתת לנו עצה שהוא נוהג בבית שלו. כדי שהילדים יהיו מחוברים וחלק עיקרי בשולחן שבת.
כל אחד בכל גיל להכין משהו להגיד בסעודה.
וואו, איזה מרגש!מתואמת
לגבי זה שאצלכם לא חזקים בציור - אפשר גם בדרכים אחרות להמחיש את הפרשה: בהצגות (גם את זה היינו עושים הרבה בתור ילדים), במציאת שירים מתוך הפרשה, בהכנת אוכל מיוחד בהתאם לפרשה או אפילו ב"סתם" דבר תורה קצר שנאמר בעל פה...
תודה רבה על הרעיונות!אם מאושרת
אנחנו מכינים בע"פ,וגם שיר אנחנו לומדים מיום ראשון והם שרים בשבת.
התלהבתי מזה ש@בת 30 כתבה שהם מכינים דף...
רעיון יפה!אם מאושרת
ננסה לאמץ. הבעיה שאצלנו לא חזקים בציור..
קבוצת ווטסאפ שנפתחה השבוע- יצירה שבועית לפרשת השבועאם מאושרת
חדש! נפתחה קבוצה שקטה ליצירה יהודית לילדים!
בקבוצה היצירה יפורסם מדי שבוע רעיון/הדרכה ליצירה בנושא פרשת השבוע או חגים, ונושאים יהודיים נוספים.
מוזמנים להצטרף ולשתף

יצירה יהודית לילדים🎨✂️4
תודה! נשמע יפה!מתואמתאחרונה
אני עצובהמיואשת******
אין לי כוחות.
לפעמים יש נסיונות שגדולים עלי מדי.
הם אולי לא גדולים
ולא נוראיים
ואולי מישהי אחרת תחשוב מה כבר קרה ואיזה קטנונית
אבל לי
עכשיו
קשה מדי
קשה לי כל כך
רוצה הביתה
😞
חיבוק מאמאמשמעת עצמית
איזה באסה.
בסוף כולם רוצים הביתה...

מקדישה לך שיר יפה:

איזה שיר מקסים. תודה 💕מיואשת******
הרבה כחפרצוף כרית

מזדהה ומבינה אותך, אם זה עוזר

לכולנו  לא קל, עד שיבוא משיח

חיבוקים וכח יקרה!!אורוש3
חיבוקים!!!מאוהבת בילדי

וכח! וחיוכים!

 

בהצלחה בכל!!!

❤❤זמני לשליש1
חיבוק גדול
תודה לכן 💕מיואשת******
אויששדיליה

קשה לשמוע אותך ככה.

שולחת לך כוחות! חיבוק

אויש אהובה 💔קמה ש.
בס״ד

גם אצלך זה קורה עכשיו? מה יהיה...

את מדהימה מיואשת!

את
חזקה ורכה
מלאת בינה וחמלה
חכמה ואהבה
ואהובה כאן מאד!

כ״כ לא כיף לשמוע שכואב לך.
וזה לא משנה מה הסיבה.
כאב הוא כאב...

חיבוק גדול-גדול, ואנחנו איתך...!
אני בטוחה שגם הגל הזה יעבור.
שולחת לך המון תמיכה וכוח יקרה!!


❤️❤️❤️❤️❤️
תודה מתוקות. והיא שוב חולהמיואשת******
די אין לי כוחות להיות נחמדה לילדה החולה שלי
ועוד אחת לא מרגישה טוב
והשלישית צריכה עזרה בשיעורי בית
וגם הוא קצת חולה
ולא היה לנו זמן לעצמינו בכלל
ואני עצובה ועייפה ומדוכדכת כולי.
ממני אליךמאמאיה
תדעי שהתגובות שלך בפורום מאד טובות לי. אני קוראת אותך בענין בקשב פנימי אמיתי. אולי הידיעה שאת תורמת למישהי ועושה לה טוב תיתן לך עכשיו כח כשהגל הגדול סוער מעליך.
זה יעהור. את תצאי מזה חזקה ושמחה.
תודה לך!
💕💕💕מיואשת******
את מתוקה! כן זה באמת עוזר קצת
חיבוק ורפואה שלמה!יעל מהדרום
אוף למה כולם חולים למהדבורית
אני ככ מזדהה
אתמול בלילה הרגשתי ייאוש ברמות אחרות
החורף הזה ממש קשה
מחבקת אותך! מחבקת מלא!!
זה ממש לא קטן ולא קטנוני
זה בלתי אפשרי המצב הזה
יש מצב שאת מוצאת איך להתמלא קצת?
משהו שמשמח אותך ונותן לך כח?
♥️♥️♥️
❤️מיואשת******
מרגשת שיש לך כח לחשוב עלי ולכתוב לח בתוך הבלאגן שלך, ממש מהממת את 💕!!!
אהמממ כח. לא … אין… 😞
בנוסף לכל מרב עייפות ולחץ אני רק אוכלת יותר שזה הדבר האחרון ממש שחסר לי בעולם!
איכס עלי.
רופאת הילדים שלי הסבירה שזה בגלל הקורונהחגהבגה
שלישי בטבע ווירוס גדול- כל המחלות 'נדחקות לצד'
ואז כל פעם הגל הקומונה יורד, כולן עולות ביתר שאת.
וגם, כשאנחנו עם מסכות אנחנו פחות חשופים ואז אנחנו מורידים והגוף לומד להתמודד מהתחלה.
זה ממש נורא ☹️☹️
אוי, מיואשת. מקווה שאת יותר בטוב עכשיואחתפלוס
שולחת לך הרבה חיבוקים ותמיכה...
מנסה לשלוח לך כוחות מפהתמיד להודות
לכל אחת יש את רגעי המשבר, זה בטח לא קטנוני .
תני לעצמך את הזמן ליפול ולהיות בלי כח ולבכות.

מחר (או מחורתיים או עוד שבוע) יהיה יום חדש ואת תחייכי ותתמודדי עם הכל.
תודה בנות. קצת יותר טוב היום 💕מיואשת******
די. עוד אחד חולה.מיואשת******
דיייייי!
אחת בה כמעט מבריאה
עכשיו הוא
גם אני בשלבי הבראה
אבל איל אפשר בדיוק להחלים כשכולם חולים וצריך לטפל ולעבוד ?
הייתי במיטה יומיים
חיכיתי חיכיתי לשבת
היו חולות לטפל בהן כל השבת
היום מתחילות להבריא בה
עכשיו עוד אחת לא מרגישה טוב (מי רוצה לנחש מה הולך לקרות? מדליה לפותרת)
ועכשיו גם הוא עבר ממצב של לא מרגיש ווב למצב חולה אמיתי עם חום
ושבת שבאופק מצטיירת כמו הקודמת- שבת מרפאה
אני עייפה נפשית ופיזית
ובה רק שפעות ולדקות גרון ולא דברים מסוכנים
ותודה להקבה שיש אנטיביוטיקה
אבל עדיין
עייפה כל כך
רוצה חופש
😔
(למה בכלל הלכתי למקווה שבוע שעבר ? מותר להתלונן פה על זה אנחנו מבוגרות נכון? זה כזה מאמץ פיזי ונפשי עבורי ושנינו חולים בתורנות מאז… )
אוי😦לא קל בכלל...אם מאושרת
שה' ישלח לך הרבה כוחות💗
תודה רבה! 💕מיואשת******
יש מלא מלא חולים מלאדבורית
הילדים שלי חזרו הביתה ואמרו לי אמא חצי מהמורים לא הגיעו אז היה לנו מלא שיעורים חופשיים...
ובביהס אחר עברו ללמד מחר בזום כי רוב הצוות חולה (לא בקורונה סתם חולה)
ואני ככ מזדהה איתך
עם הציפייה לקצת מנוחה אחרי מחלה ארוכה
ואז עוד מישהו חולה
וזה לא נגמר
אצלנו הקטנה קצת השתפרה
ואז שוב הופיע חום
בילינו לילה במיון
בסוף דלקת בדרכי השתן
והיא עדיין ממש בכיינית
ואין לילה ובקושי יום
וזה סתם משהו פשוט
הודו לה' שיש אנטיביוטיקה
הקושי פה שזה פשוט ארוך מידי
והתחושה שאתה במבוי סתום

באמת חורף קשה
אתמול אכלתי מלא מלא גלידה
בן אנד ג'ריז זה קצת עזר
ממליצה
(המלצות מלאות עומק ואמונה 😑)
🤣עשית לי חיוך. זה העיקר. חיבוק גדול בחזרה ❤️מיואשת******
רפואה שלמהפליונקה
ממש סיוט. גם קטנה שלי היום תתחיל אנטיביוטיקה פעם רביעית בחודשים
וואו. גם לכם!!דבורית
נקרעתי מהסוף... 😂חדשה ישנה
וואי .. נשמע סופר מתיש, מעייף, מעצבן, מתסכלללל!!
יאללה, מחר שבת, תגידי לגברת שיש לה זמן קצוב להבריא. שבת את רוצה שקט!
בהמשך להמלצתך נגררתי חצי מתה לחנות וקניתי שוקולד 🙈😅מיואשת******
שיהיה לי מלא לשבת!
ועכשיו זה מחזיק אותי הציפיה לשבת (כאילו שבשבת לא יהיו חולים? יפה לי המחשבה…. אבל העיקר שוקולד!)
😂😂דבורית
ועל זה נאמר: מי שטרח בערב שבת- יאכל בשבת!!
😂😂😂מיואשת******
זו באמת המלצה מלאת עומק ואמונה תודה!תפוחים ותמרים
חחחחחח אחת ההמלצות!!חגהבגה
מזדהה מאודמחכה עד מאוד
יש לי פה 2 חולים ....שיעול כל הלילה..
הבית זוועה!@@
האיש גמור עובד עד 8 בערב.
אני גמורה גם
לא מוצאת מנקה..

איך אני יגיע לשבת??
כנראה שעם רצפה שחרחרה, כמאמרתפוחים ותמרים
@מיואשת, תשמרי על הכוחות שלך!
חיבוק של הזדהות!💕מיואשת******אחרונה
וואו.... מחלה משפחתית זה קשוח, למתקדמות בלבדתפוחים ותמרים
מחבקת אותך עד שאני נדבקת גם.
מעודדת אותך שזה משהו שבעתיד לא תתני עליו את הדעת. גם זה יעבור בסוף.
אוקיי. העידוד שלי גרוע ומעצבן.
אז חיבוק לבינתיים
והלוואי שהמלא שוקולד ישמח אותך וימתיק לך את השבת
תודה ממי. ❣️מיואשת******
לראות את השם שלך פה בפורום עונה לי זה כבר משמח מאד שתדעי לך 💕💕
אפשר לפתוח נושא מביך? מילים גסות...אנונימית באהב"ה

הי אימהות יקרות,

 

תודה על הפורום הזה, אני לוקחת ממנו הרבה דברים פרח

 

רציתי לדעת אם מה שקורה אצלנו הוא דבר נורמלי ותואם גיל. או אם זה חריג. ירגיע בי משהו לקרוא שזה לא רק אצלנו האמת...

 

שני ילדים בני 7 ו-9 (יש עוד אחים מתחתם) שממש אוהבים להגיד מילים גסות. ממילים כמו פיפי וק..י. דרך מילים של החלקים הצנועים בגוף (בולבול וכדומה). האמת היא שזה כבר לא מעט זמן ככה (התחיל בגן) וקיוויתי שזה יעבור להם עד עכשיו. אבל זה לא עבר והם עדיין נהנים להגיד אותם סתם ככה להנאתם. לרוב זה ככה לצחוקים. ולפעמים כדי לכנות אחד את השני כשהם רבים אפאטי. וזה בלי להזכיר את כל הרעשים שהם אוהבים לעשות בכוונה (גרעפסים וגרוע מזה...). 

 

עד לא מזמן הצמדנו להתנהגות כזאת תוצאות. או שעשינו מבצעים. אבל קראתי כמה פעמים בפורום את ההמלצה להתעלם כי אם נתעלם זה יעבור מעצמו, בעוד שככל שמעירים על זה מנכיחים את זה וזה נותן להם חשק להגיד את המילים האלה עוד ועוד. זה באמת עובד? ומה עושים בזמן הזה כשהם מתחילים עם זה בשולחן? בשולחן השבת? פשוט מחיליקים וממשיכים כאילו כלום לא קורה? חושב (אציין שאותי זה באמת מגעיל... גדלתי בבית של בנות שזה משהו שממש לא היה שם מרחף).

 

 

ושאלת בונוס: איך אתן מתמודדות עם קללות אמיתיות (של מבוגרים עצוב. לצערי הרב למדו מילדים אחרים...)? האם יש הבדל בעיניכן בין מילות שרותים שילד אומר לילד אחר כדי להציק לו לבין קללה אמיתית? ואם כן אתן מצליחות לשים את האצבע על מהו ההבדל הזה ולמה קללה של מבוגרים חמורה יותר? וכמובן, איך אתן מתמודדות עם זה?

 

תודה מראש לכל המנוסות והחכמות על התגובות נשיקה

 

 

 

ואו אשריכם אתם נשמעים פשוט הורים מהממים!!לפניו ברננה!
ברור שנתפלל.
שמחה ממש שהדברים שלי היו לך לעזר! ❤️❤️
ושהשיחה הייתה משמעותית!!
בהצלחה גדולה
שרשור טיפים למוגנותמכחול
איך מדברים עם ילדים? באיזה גיל?
באיזה ספרים השתמשתן כדי להעלות את הנושא?

הגדולה שלי בת 5, ועוד לא התחלתי. אני יודעת שאני צריכה, אבל מפחדת להכניס לה פחדים לראש 🙁
קופצת, לפניו ברננה!, שחרית* - תודה על תגובותיכן!קמה ש.
בס״ד

שמחה מאד שזה עזר ומודה לכן שעצרתן להגיב. ותודה לה׳ ששולח את המילים.

שנדע רק טוב בע״ה ♥️
משהו שקיבלתי, על איך לדבר עם ילדים על מה שהיה עם חיים ולדרבארץ אהבתי
חיים ולדר. האיש והאגדה... (סטייל כיפה אדומה מסתבר...)
וואו, האירוע הזה מטלטל מכל כך הרבה בחינות.

כשהייתי בכיתה י', חברה מהכיתה נפטרה אחרי התמודדות ממושכת עם מחלה קשה. ביקרנו אותה כשהייתה חולה וראינו אותה במצבים קשים לעיכול.
נפוחה כולה מתרופות, לא מתפקדת, לא מדברת,
ואז בחופש הגדול היא החזירה את נשמתה לבורא. נזרקנו כל אחת מחברות הכיתה להתמודד לבד בלי מסגרת, בחופש, עם בליל מחשבות ורגשות מסעירות.
בכל התקופה הזו לא היה מבוגר אחראי אחד שיתווך, שיכיל, שיציף, שיסביר מה קורה פה, מה קורה בציאות, מה קורה לי בלב.
היו פה ושם שיחות התחזקות ומוסר שפונות אל השכל, אבל הרגש הוזנח.
לא בטוחה אם אי פעם התאוששתי באמת מהסיפור הזה.

*אחד התפקידים שלנו כהורים הוא לתווך לילדים את העולם. את המציאות.*
והסיפור של חיים ולדר מציף אותם, מבלבל,מפחיד.

איתנו בתור ילדים לא דיברו על כלום!
לא על הווסת, לא על מוגנות, לא על המוות.
נזרקנו להתמודד לבד ולרבות מאיתנו נשארו משקעים בלב.

בואו נגייס את עצמנו לעשות את התפקיד שמצופה מאיתנו-
*לדבר איתם, לפני שיגלו לבד מרכילות הרחוב*

עוד הערב!!

כמובן מתוך ישוב הדעת, מתוך רוגע פנימי, מתוך ראייה שהעולם טוב ושרוב האנשים טובים.

איך ומה אומרים אפשר להתייעץ, אפשר לשאול. וכדאי כמה שיותר מהר.

יש כאן סוגיה של מוגנות שהעולם כיום מוצף במידע לגביו.

אבל יש כאן סוגיה חדשה שאסור להתעלם ממנה.
סוגיית האובדנות.

*אין לנו את הפריווילגיה להתעלם! פשוט אין לנו!*

מצרפת כמה נקודות למחשבה בעניין האובדנות , מסרים שכדאי להעביר בדרך זו או אחרת.

👇🏼
(מיכל שניאור)

מצרפת בהודעה הבאה את הקובץ שהיא צירפה-
בשמחה רבה ❤️קמה ש.
נשירה לילדהמחכה עד מאוד
הבת שלי בת 10 עם נשירה נוראית.......כל האמבטיה שערות.
גם שהיא מעבירה יד על הקוקו נהיה שערות ביד....
מה זה אומר ?
ומה עושים?
לבדוק ויטמיניםזמני לשליש1
אןמרים שעוזר תוסף אבץ..
היה לה קורונה?
לא חושבת שהיה לה קורונה...מחכה עד מאוד
איך בודקים ויטמינים?
בדיקת דם. תצייני לרופאה שמדובר בנשירהמיקי מאוסאחרונה
אז איך אתן מתמודדות עם מריבות של הילדים?מתואמת
בעקבות תת השרשור בשרשור שפתחה @בארץ אהבתי ובעקבות מקרה שקרה אצלנו היום -
כששני ילדים (או יותר) רבים - איך אתן מגיבות? מתערבות? מתעלמות? מנסות לפשר? רק מבקשות שיהיו בשקט?
האם התגובה שלכן משתנה לפי גילאי הילדים?


אני בדרך כלל מנסה לא להתערב. אולי רק לומר להם, "בבקשה תפתרו את העניין בצורה יפה ביניכם."
אבל לפעמים כן נאלצת להתערב, כשמדובר בילדים עם הפרשי גילאים גדולים ויש חשש ל"חיי" הקטן, או כשבאמת נראה שהם עומדים "להרוג" זה את זה.
(היום, למשל, שני התאומים רבו עד מכות. ופה באמת אין מי שצריך לתמוך בו יותר כיוון שהוא הקטן יותר... אבל אחר-כך אחד מהם פתח קואליציה מול השני עם האחים הקטנים - וזה דבר שאני ממש לא סובלת, כי ממש קשה לי לחשוב על זה שנשאר לבד במערכה... אז כן התערבתי. אבל זה הפסיק מעצמו איכשהו בסופו של דבר...)
מצטרפת לשאלהבארץ אהבתי
באופן אישי אני לא מצליחה להתחבר לגישה של 'לא להתערב'. לא שמיד אני קופצת ונכנסת לכל מריבה, אבל כן חושבת שיש לי תפקיד לחנך את הילדים לתקשורת נכונה, ללמד אותם להתייחס בכבוד אחד לשני, וגם לעזור להם ללמוד איך לפתור קונפליקטים ביניהם בצורה נעימה ולא במריבה.

מעתיקה ממה שכתבתי בשרשור השני (עם כמה דיוקים)-
באמת משתדלת לא לקחת צד (כשאחד מציק לשני בלי סיבה אז כן דורשת שיפסיק).
אני חושבת שחלק מהתפקיד שלנו הוא לתת לילדים כלים איך להתנהל במצב של קונפליקט ביניהם. אז אני לא קובעת מה לעשות, אלא משקפת להם את הבעיה ומנחה אותם למצוא פיתרון.
אם המריבה היא על חפץ כלשהו (משחק בד"כ) אני לוקחת את המשחק על שיוצאים פיתרון ביחד.
לפעמים אני נותנת להם לדבר ביניהם, לרוב אני צריכה גם לתווך את השיחה. אני שואלת אחד מהילדים מה הוא רוצה להגיד, חוזרת על הדברים שלו בפני האח, שואלת מה הוא אומר, חוזרת על הדברים בפני הראשון, וכו'. בעיקר עוזרת להם לנהל את השיחה ביניהם.
לפעמים אני גם מוסיפה גם אמירות משלי, בהתאם לסיטואציה. בדרך כלל משתדלת שלא להגיד משהו על מישהו ספציפי אלא להגיד אמירות שמלמדות כללים נכונים. אם למשל מישהו מהילדים עשה משהו לא מתאים, אני לא אדבר עליו אלא על המעשה. למשל - 'בבית שלנו כשרוצים משהו שיש למישהו אחר - מבקשים ממנו במילים ולא חוטפים'.
לפעמים כשאני מלמדת ילד איך הוא אמור להגיד משהו (למשל איך לבקש בצורה נכונה) וקשה לו מידי ליישם, אני מציעה לו שאני אגיד בשבילו, ואז גם אם הוא לא אמר, הוא מקבל דוגמא נכונה.

לא יודעת אם זה תמיד הדרך הנכונה. זה שלא שבגלל ההתנהלות שלי אין מריבות בבית. מול חברים אני יותר רואה שהם משתמשים בכלים שאני מלמדת אותם, ביניהם לפעמים אבל לא תמיד...
אני אנסה להסביר למה אני לא מתערבתמיואשת******
את צודקת לדעת יש יש לנו אחריות לחנך אולם
אני חושבת שהאחריות שלי מתבטאת בעיקר בדוגמא האישית (כן, אנחנו רבים. לפעמים לידם…הפתעה נכון? 😅)
בדיונים שלי איתם על חוסר הסכמות או כשאני כועסת
באיך שהן שומעות אותי מדברת על חוסר הסכמה או ויכוח עם גיסות מדי פעם (עוד הפתעה לא? 🤣)

כשזה מגיע למה שקורה בינהן אני עוצרת באלימות (שבה כבר לא קורית. היתה קורית לצערי לא מעט פעם)
ראיתי שבכל התערבות אחרת, גם אל זה כולל להסביר ולשקף , תמיד יש הרגשה למישהו שלקחת את הצד של השני.
הכעס והמרירות שנגרמים מזה אתל אחת כלפי אחותה, לא שווים אלף מריבות
כאמור אני רגישה מאד מאד מאדדדדד לקנאה בין אחים כתוצאה ממעשי ההורים. אולי רגישה אובר. אבל לא אכפת לי.
יש אנשים שעברו פגיעות מיניות, אני עברתי קנאה. ואני לא מגזימה וסליחה ממי שחושבת שכן. יש דברים שעד שלא חווים לא מבינים כמה הם הרסניים לנפש ולאישיות. וכמה קשה לצאת מהם.
טוב קצת סטיתי אבל זה בשביל להסביר למה התערבות זה ממש ווטו מבחינתי
כי ניסיתי
ותמיד מישהו נפגע מזה
וזה אף פעם לא יגמר במשהו טוב. אולי שקט. שקט זה לא תמיד טוב.
95 אחוז מהמריבות שאני לא מתערבת בהן עוברות אחרי חצי שעה לצחקוקים כאילו לא קרה כלום.
צחקוקים זה הרבה יותר טוב משקט.

מה שכן, לפעמים במקרים שהיה משהו ממש רציני או שחוזר על עצמו, אחרי יום אני יכולה לדבר עם אחת ולומר משהו כמו- את יודעת, אחותך עוברת עכשיו תקופה קשה בלימודים/היא במחזור/ חברה עזבה אותה וכו. אז אני יודעת שהיא קצת מעצבנת עכשיו, גם אותי ואת אבא היא מעט משגעת, אבל תנסי - רק אם את יכולה - טיפה להבין מה קורה איתה.
בדכ זה משנה מאד את ההסתכלות.
אם יש מריבה שחוזרת על עצמה נגיד על אור קטן בלילה, אז יושבים ביחד מנסים לישוב איך לפתור את נושא המריבה נקודתית
ולפעמים הומור כשאומרים לי - אמא היא מעצבנת אותי! ואני כזה- כן, אנחנו משלמים על זה
אבל בגדול, להתעלם כל כך כל כך מוכיח את עצמו והמריבות פוחתות והצורה משתפרת והם לומדות מצוין מהנסיון זו מול זו להסתדר זו עם זו. אני לא בטוחה שזה פחות יעיל מכל מיני כלים וכללים לניהול מריבות.
אבל יש הבדל, באמת, בין מריבות בין מתבגרים לבין מריבות שלמתואמת
ילדים. אצל מתבגרים המריבה היא בדרך כלל מילולית (אם כי גם ממילים אפשר להיפגע, נורא) ואצל ילדים המריבה בדרך כלל פיזית - כלומר, יש סכנה לפגיעה פיזית לפעמים.
אז אולי במריבות אצל ילדים כן צריך להתערב?
אני תוהה עדיין בזה...
כתבתי שאני עוצרת אותם באלימות מיואשת******
והיתה כשהיו ילדות ועצרתי בהחלט

לגבי מה אני עושה אז אני אומרת שאסור אצלינו בבית להרים יד. ולא משנה כמה התעצבנת. ואם מרגישים שצריך להרים יד אז באים ישר לאמא או אבא שיעזרו
זה לא פתר לגמרי אבל הפחית
אז מצוין...מתואמת
אני עדיין מתלבטת גם בזה - מה נחשב לאלימות ומה נחשב יחסית עדין. הבנים שלי מסוגלים לפעמים לקרקף זה את זה ולהצהיר שזה משחק... אז לפעמים קשה לי להבדיל בין משחק לבין מריבת אמת
בבנים אני לא מבינה 😅מיואשת******
בינתיים, בע"ה מתואמת
אני חושבת שאצל בנים צריך להיות קשובהמחכה עד מאוד
מאוד נוכחת בסיטואציה..אם יום חורפי כמו היום ולא יוצאים החוצה אז הרבה פעמים האנרגיות יוצאות בהשתוללות ויכול להגיע למכות.
אזסרור שזה לא אידאלי..אבל זה בנים..
אז אני חושבת שכן לתת לזה מקום אבל לנסות לעצור בזמן..זה שהם קטנים.
שהם גדולים עוד לא קרה אצלי..
אבל אחים שלי בהחלט עברו מלחמות עולם עד שהתחתנו ונהיו חברים טובים מאוד
תודה! (התכוונת להגיב לי, נכון?)מתואמת
אני גם זוכרת את המלחמות של אחים שלי... איך פחדתי מהן... וגם הם היום גברים צעירים וחברים טובים
לגבי משחק מול מריבהבארץ אהבתי
כשאני לא בטוחה אני שואלת את הילדים - 'זה משחק או מריבה?'. אם כל המשתתפים עונים שזה משחק, אני נותנת להם להמשיך, ומדגישה שאם למישהו זה לא נעים הוא צריך להגיד במילים ברורות (הרבה פעמים גם כשהם משחקים הם צועקים 'די', וגם כשכבר באמת מפריע להם הם צועקים 'די'. אני בדרך כלל יודעת לזהות לפי האינטונציה מתי זה אמיתי ומתי חלק מהמשחק, אבל גם אני לא תמיד מזהה נכון, והילדים עוד פחות יודעים לזהות, אז אני מנסה ללמד אותם להגיד במשפט את מה שמפריע להם במקום לצעוק 'די').
גם אני שואלת אותם אם זה משחק או מריבהמתואמת
העניין הוא שלרוב הם מגיעים בשניות ממשחק למריבה - מספיק שמישהו מהם הרביץ קצת חזק מדי, וכבר השני בוכה ומתחיל לבעוט בכעס ובלי שליטה...
תודה רבה על התגובה שלךבארץ אהבתי
חשבתי על הדברים שכתבת היום.
קודם כל אני מסכימה ממש שלדוגמא אישית שלנו בהתנהלות בויכוחים ומריבות שלנו היא בהחלט כלי חשוב מאוד לחינוך (וצריך לזכור במצבים האלו, שעם כל הרגשות שיש בנו סביב המריבה, אנחנו בתפקיד חשוב של דוגמא אישית דווקא עכשיו. וזה לא תמיד קל…).

ואני ממש מקבלת את מה שכתבת על זה שהתערבות במריבות עלולה להביא לקנאה בין אחים, והרגשה של העדפה לאחד הצדדים.
אני מסכימה איתך שזה עלול מאוד להזיק ואפילו להיות הרסני אם מגיעים למצב כזה שילד מרגיש שמעדיפים את האחים האחרים על פניו.
ואני באמת רוצה לשים לב לזה יותר, במצבים שאני בוחרת בכל זאת להתערב.

ועדיין, גם ממך אני שומעת שיש גבולות שאת מציבה, שאם הילדים עוברים אותם את כן מתערבת. אם המריבה מגיעה לאלימות - זה הגבול שלך.
ואם ככה, אז בעצם אנחנו די מסכימות. חוץ מאלימות אני גם מתערבת כשאני שומעת מילים שממש מפריעות לי (ביטויים שנלקחו מהגן/בי"ס ולא מתאימים לבית שלנו - ב"ה לא קורה הרבה אבל זה כן קו אדום מבחינתי, או שמעוותים את השם של השני).
אבל בסופו של דבר המטרה שלי היא שהם ילמדו לריב ביניהם בלי לעבור את הגבול בתוך המריבה, וזה בדיוק איפה שאני מתערבת - כדי להציב גבול ברור ('ככה לא עושים אצלנו, גם כשכועסים'), וכדי ללמד אותם איך אפשר להתנהל ולפתור את מה שגרם למריבה בלי לעבור את הגבול ולהגיע לאלימות.
אם הם רק מתווכחים ומתעצבנים אחד על השני, אני בהחלט אתן להם להתמודד לבד. וב"ה גם זה קורה (למשל תוך כדי משחקים משותפים, שכל אחד רוצה לעשות משהו אחר), אבל לזה אני אפילו לא קוראת 'מריבה', זה יותר 'קונפליקט' שהם מצליחים להתמודד איתו לבד.
ואני מקווה ומניחה שכשהם יהיו יותר גדולים, באמת רוב המריבות יהיו מהסוג הזה, וכבר לא עם אלימות, ואז באמת אני מסכימה שלרוב אין צורך להתערב.
גם אני התערבתי במילים שלא מקובלות עלימיואשת******
ואם היה נשמע איכשהו מההודעה הקודמת ביקורת עליך אז ממש ממש לא הכוונה! (מאיך שענית נשמע כאילו את מצטדקת קצת ולא הבנתי למה)
פשוט הבאתי את הגישה שלי ונקודת המבט שלי - ובאמת נשמע שאנחנו די דומות אבל לרגע לא התכוונתי שהיא האמת היחידה או משהו כן? שאלת אז סיפרתי מה אני חושבת ומחמיא לי מאד שחשבת על זה הרבה 🙈
💕
תודה!❤️בארץ אהבתי
לא הרגשתי שאני מצטדקת. פשוט תמיד אומרים לא להתערב. ואני לא מצליחה ליישם את זה, לא מרגישה שזה נכון לי.
ומידי פעם אני מתלבטת אם אני בעצם טועה, וצריכה יותר לנסות להתעלם.

אז עכשיו כשאת כתבת בהרחבה למה את חושבת שלא נכון להתערב, זה הביא אותי להרבה מחשבות. (את גם לא סתם אחת שכותבת, אני באמת מעריכה את הדעות שלך בנושאי חינוך).
אבל באמת אחרי מחשבה אני רואה שאנחנו באמת די דומות בגישה שלנו (בביטוי המעשי זה שונה, כי הילדים הם אחרים, והגילאים אחרים, אבל בגישה העקרונית יש הרבה דימיון...).

ועזרת לי לחדד גם לעצמי מה באמת המטרה שלי כשאני מתערבת. כי במציאות לפעמים אני פשוט כועסת בלי לחשוב (ואולי באמת על הגדולה יותר מאשר הקטנים, כי אני מצפה ממנה ליותר בגרות). אבל עכשיו כשיותר מוגדר לי למה אני בוחרת להתערב ומה אני רוצה ללמד את הילדים בזה, זה באמת עוזר וממקד לדעת מה להגיד כשמתערבים, שבאמת יעזור ויוסיף לחינוך הילדים, וגם ממה להיזהר כדי לא להרוס בהתערבות שלי.
אני אגיד לך מה התכוונתי כשאמרתי בשרשור אחרחדשה ישנה
שאני לא מתערבת-
שניים מהילדים שלי, (4,6) הם חתול ועכבר. כ---ל הזמן מוצאים על מה לריב, זה משגע!
עכשיו, הם כבר עלו דרגה, הם 'דוחפים' אותי למריבות שלהם, למשל, הם יושבים לאכול, הכסא של הילד מפריע לילדה להכניס את הכסא שלה פנימה לשולחן, אז היא באוטומט- 'אמאאא, הוא לא נותן לי להכניס את הכסאא!!!' ואז היא מצפה שאני אגיד לו- 'נו, תן לה! למה אתה לא מתייחס?' ואז הוא *דווקא* נשאר... בקיצור, ככה זה היה. שגעון .

עד שהתחלתי להגיד לה- הנה, הוא לידך, דברי איתו , לא איתי... ואז היא פונה אליו- אתה יכול בבקשה לזוז? אז הוא נגיד אומר- אני לא יכול , אני תקוע. ואז היא שוב- אמאאאא... הוא לא זז! ואני שוב אומרת להם- תדברו ביניכם, אני לא קשורה לזה...
ואם אני זזה משם, הם תוך שניה מתחילים להיות בשלום ובאהבה, מפטפטים, צוחקים... אבל כשאני מתערבת ומנסה לנהל את העניינים, הם עושים דווקא.

כמובן, שיש פעמים שאני מתערבת. באלימות, במילים לא יפות, או ביחסים לא שווים, לפי תחושת הבטן.. אני לא הולכת לפי ספר, זו עצה טובה ששמעתי אבל זה לא תורה למשה מסיני, ואני סומכת על הלב שלי שזה נראה לי מתאים להתערב אני אעשה את זה, אם את מרגישה שזה לא נכון לך, אז לא.
תודה, כתבת יפה!בארץ אהבתיאחרונה
מגיבה כדי לעקוב. שאלת השאלותשלומצ'
אני ממש לא יודעת מה לעשות עם זה,לפניו ברננה!
מרגיש לי שאם לא אתערב "זה לא כוחות". תמיד היד של הגדול תהיה על העליונה. וזה לא הוגן כי לפעמים הוא לוקח דברים ששייכים לקטן או שהקטו באמצע להשתמש בהם.
גיל שנתיים וגיל 4, רלוונטי מה שכתבתן @מתואמת@בארץ אהבתי@מיואשת******
כמו שכתבתי למעלהבארץ אהבתי
כשהמריבה כוללת אלימות (שזה רוב המריבות בגיל הזה), אני חושבת שכן נכון להתערב.
עם בן שנתיים זה אחרת קצת ממה שכתבתי, כי השפה שלו לא מספיק מפותחת בשביל לנהל שיחה של ממש. אבל אולי כן אפשר לנסות לכוון אותם לשיחה, ו'לתרגם' את הקטן מול הגדול.
אמממ אז אני דווקא מתערבתאו ר
אם אני רואה שיש שיח אני מתאפקת בצד ונהנת לראות את הרעיונות שלהם, אבל לרוב זה צעקות ועצבים, וחטיפות, ואחד שמאוד חזק בדיבור שלו, ואחד שלא יודע איך להגיב חוץ מבכי או זעם. קיצר אני מעדיפה כן להתערב. אבל תמיד מראה את המעורבות של שני הצדדים. לריב צריך שניים, אי אפשר רק להאשים, בא תראה מה אתה יכולת היית לעשות יותר טוב.
נגיד: מבינה שזה לא נעים לך שנוגעים לך במגירה אבל אתה ממש צועק וזה מעליב, ואולי בכלל זה לא הוא נגע לך, ואולי בכלל הוא רצה להחזיר לך משהו שמצא שהוא שלך, תנסה לדבר קודם בנחת! ומיד מיד פונה לשני : אתה יודע שלכל אחד יש מגירה פרטית ושלא נוגעים במגירה של מישהו אחר, זה לא נעים.
וכו. פועלת ככה מגיל צעיר ממש "אל תמשוך לה בשיער ואת אל תציקי לו!". אם כי בינתיים הגדולים שלי זה עשר ולרוב הם מסביבי ואני פחות או יותר יודעת מה גרם למריבה. אבל אם לא הייתי נוכחת זה יותר קשה להבין מה קורה בכלל מבעד לכל הטרוניה, וכשהם משתפים אותי מאוד משתדלת לא לקחת שום צד. רק מאירה לכל אחד איך זה נראה מהצד מה שהוא מספר, שכמה שנשמע שהוא צודק יכול להיות גם בלהבלה. שוב לשני הצדדים יש משהו לשפר.
אולי אני שוגה. אבל זה מה שיוצא לי, ניסיתי פעם 'להתעלם' לא אהבתי את זה.
לפעמים אני מוצאת את עצמי שאני יוצאת על מי שהגזים במריבה, שאני מצפה ממנו ליותר. ואז אני כועסת בעצם על ילד אחד יותר, בדכ אחכ אני מדברת עם השני שכביכול לא כעסתי עליו שגם הוא היה לא בסדר, או מה אפשר להבא לעשות כדי שלא יקרה ככה...
מחפשת תיכון נטו לבגרות לבנות124816
מחפשת משהו שאני לא יודעת אם קיים,

תיכון שמלמד נטו לבגרות מינימלית, בלי דברים נוספים,
דתי ונפרד באזור הדרום.
משהו בסגנון של בתי ספר לילדים שנפלטו ממסגרות או בתי ספר אקסטרניים אבל לבנות בלבד.
לנערה חכמה שלא מסתדרת עם מסגרות ורוצה שישאר לה זמן פנוי לדברים נוספים.
פרוייקט הילה אולימטילדה
לא חושבת שיש נפרד. אבל אולי כדאי לבדוק אם יש בזוםלא מחוברת
יש משהו בפ''ת. תיכון אדר.אורוש3
מסיל"הבאר מרים
לא יודעת איפה יש בדרום
אולי קומי אורי בפ"ת יתאיםאמא יקרה לי*


תודה לכל העונות. מחפשת בדרום, לא פנימיה.124816
רחובות מתאים?חיים של
לא מכירה לגמרי את המסגרת אבל אם רחובות זה הכיוון אני אברר לך.
(מכירה מישהי שעובדת שם)
אולי לפנות למחלקת חינוך באיזורכםבת 30
ולנסות לברר. אולי לבנות לה מסלול ספציפי עבורה.
מכירה נערה שעשתה את זה, אבל לא בדרום.
היא יודעת ללמוד לבד?סלילאחרונה
אח שלי לומד לבגרות לבד. עדיין במסגרת בית הספר שלו, ויש לו תמיכה מבית הספר. אבל בעקבות הקורונה, הוא למד את הרוב לבד ובבית הספר משעמם לו. אז הוא לומד לבד לבגרויות ומתכנן לסיים אותם בי"א במקום בי"ב.

זה לא מתאים לכל אחד, אבל אולי אפשר לנסות לדבר עם התיכון שבו היא לומדת עכשיו, לראות איך אפשר לעזור לה ללמוד גם בלי להיות מחוייבת לבית הספר
כל כך כל כך קשה לי!!! צריכה הרבה הרבה תמיכהטלטלולי

ברוך ה' בבית חמישה ילדים. לא מאד גדולים. 

מודה לה' עליהם ושמחה בהם.

אבל כל כך קשה לי.

תקשיבו לא פעם במהלך היום אני עם דמעות בעיניים.

מרגישה שאני פוגעת בהם מרוב תסכול.

צועקת ולא נעימה.

לא תמיד בכלל 

אבל גם לא מעט.

בחוץ רואים אותי כאשת חינוך אבל מרגישה כל כך הפוך.

 

קשה לי עם המריבות האינסופיות,

זה מוציא אותי מדעתי ממש!!!!

קשה לי עם הבלגן-שאף אחד לא באמת מסדר או אכפת לו,

קשה לי מפרצי זעם של אחד הילדים,

קשה לי עם העבודה האינסופית.

בדיוק נתקלתי כאן בשרשור של איך להרגיש מלכה ולא שפחה.

בחיים לא חשבתי שאגיע למצב של להרגיש שפחה,

אבל ככה אני מרגישה.

 

ובלילה...

על על יצועי עם ייסורי מצפון נוראיים!

פשוט נוראיים.

 

למה זה כל כך קשה????

תודה יקרות, קמה, מכחול, דפני וכולכן. תמיכה מהממת כאן!טלטלולי
רגע של סייעתא דשמיא בחינוךבארץ אהבתי
אתמול הכנתי עם הילדים עוגיות.
במקום שיהיה כיף ביחד, היו בלי סוף מריבות ובכי על שטויות.
איכשהו תוך כדי ההכנה הצלחתי לפתור את העניינים שעלו, אבל לא היה כיף…
וגם אחרי שסיימנו וניסיתי לשטוף כלים, התחילו מריבות על עניינים חדשים.

ואז הבן שלי ביקש שאני אחתוך להם פירות. התחלתי לחתוך ובלי לחשוב יותר מידי הודעתי שאף אחד לא לוקח מהפירות לפני שאני מסיימת, כי אני רוצה לעשות עם זה משהו.
פה הם התחילו להסתקרן ולשאול מה אני מתכוונת לעשות, וכבר האווירה התחילה להשתנות. הם הציעו כל מיני רעיונות מקוריים (לעשות יצירה מהפירות, להכין סלט פירות, להכין עוגיות מהפירות, לשחק מסירות עם הקערה ולאכול מה שנופל בדרך).
כשסיימתי לחתוך, הודעתי שאנחנו נשב במעגל על השטיח עם הקערה באמצע, במקום שכל אחד יקח לעצמו מהקערה, כל אחד צריך לתת למישהו אחר ולהוסיף מילה טובה.
היה ממש כיף, הילדים ממש נהנו ושיתפו פעולה, וכל האווירה פשוט התהפכה. (עדיין היה עוד קצת בכי על משהו גם אחרי, אבל ברמה סבירה ולא כמו שהיה בהתחלה…).

אז קודם כל - תודה לה' שנתן לי את הרעיון הזה, הרגשתי שהוא ממש הכניס לי את הרעיון לראש תוך כדי שדיברתי.
ורציתי לשתף פה, כי אולי לעוד מישהי זה יכול לעזור פעם…

ומי שרוצה לשתף גם ברגעים כאלו - זה המקום...🙂
מסקנה-פירות יותר בריאים מעוגיות!בימבה אדומה



סתם סתם.

מהמם וממש סעייתא דשמייא של חינוך..... אשרייך שזכית!!!
מרגש 😀לפניו ברננה!
ונשמע ממש משמעותי ❤️
מדהימה מאמצת לי🥀חדשה ישנה
רעיון יפהoo
אצלי הילד בן 11 הציק באופן קבוע לבן הכמעט שנתיים, הצקות קטנות- מרים אותו בלי לשאול, לוקח לו דברים, מראה לו דברים ואז מחביא.. ולי נגמרה הסבלנות להגיב בלי להתעצבן, אז החלטתי שעד שאני אמצא דרך להגיב, אני אשתוק ולא אתערב.

אז הוא הציק לו והתינוק בכה, ואני לא הגבתי, ואז בתינוק הגביר את הבכי והילד נלחץ וניסה להרגיע אותו, לקח לו כמה דקות עד שהצליח. אחרי כמה הצקות כאלו ונסיונות הרגעה, הילד הפחית באופן משמעותי את ההצקות. ככה בלי להתכוון מצאתי דרך להפחתת ההצקות.
למה לא להתעצבן עליו?פליונקה
אני לא אוהבת להתעצבןoo
עבדתי קשה כדי להגיע לחיים נטולי עצבים ואני מקפידה לתחזק את זה.
בנוסף התקשורת ושיטת החינוך שלי עם הילדים, לא כוללת עצבים. קורה שאני מתעצבנת לעיתים רחוקות, אם זה משהו שחוזר על עצמו, אני מחפשת דרך אחרת נטולת עצבים
מדהים. רגע של סבלנות היה שווה את זה!חדשה ישנה
כל כך הרבה פעמים הילדים מציקים אחד לשני בשביל *ההורים*, לא בשביל האח. הם רוצים לגעת לנו בנקודות הרגישות שלנו כדי להשיג משהו (יחס, עניין וכד'), כמה פעמים בן השנתיים וחצי כעס עליי ואז כדי להראות לי את הכעס שלו, הוא הלך להרביץ ל.... תינוק הקטן. הוא ידע בדיוק מה יוציא אותי משלוותי.
באמת שמעתי כמה פעמים, לא להתערב במריבות של ילדים. הרי ברור שבן ה11 לא רע לאח הקטן סתם , זה כדי שאמא תתעצבן .. ואז כשהוא ראה את הקטן בוכה, נכמרו רחמיו, כי אמא לא באה לעזור לו, הוא הבין את האחריות שלו..
האם לדעתכןפרצוף כרית

להתעלם מהמריבות והם יפתרו לבד בכוחות עצמם זה הפתרון?

לא להתעלם, אבל לא להתערב- למשלחדשה ישנה
שניים רבים לא להגיד- תחזיר לה את העט!
אל תקחי לו את הקלף!
למה אמרת לה שזה תורך? זה התור שלה ..

לא לבחור צד. גם אם זה נראה שאנחנו בטוחים מי צודק.
אלא להגיד- כואב לי שאתם מדברים לא יפה. עצוב לי שאתם רבים. תפסיקו בבקשה עם ההתנהגות הזאת.
וכו'
אבל אם זה לא עוזר?פרצוף כרית

לפעמים הם ממשיכים לריב וחיבים להפריד ביניהם ....

זה תמיד עובד אצלך?

אני גם לפעמים (או לרוב) מתערבתבארץ אהבתי
בד"כ לא מצליחה או לא מרגישה שנכון להתעלם.
באמת משתדלת לא לקחת צד (כשאחד מציק לשני בלי סיבה אז כן דורשת שיפסיק).
אני חושבת שחלק מהתפקיד שלנו הוא לתת לילדים כלים איך להתנהל במצב של קונפליקט ביניהם. אז אני לא קובעת מה לעשות, אלא משקפת להם את הבעיה ומנחה אותם למצוא פיתרון.
אם המריבה היא על חפץ כלשהו (משחק בד"כ) אני לוקחת את המשחק על שיוצאים פיתרון ביחד.
לפעמים אני נותנת להם לדבר ביניהם, לרוב אני צריכה גם לתווך את השיחה. אני שואלת אחד מהילדים מה הוא רוצה להגיד, חוזרת על הדברים שלו בפני האח, שואלת מה הוא אומר, חוזרת על הדברים בפני הראשון, וכו'. בעיקר עוזרת להם לנהל את השיחה ביניהם. לפעמים אני גם מוסיפה גם אמירות משלי, בהתאם לסיטואציה.
לא. שום דבר לא עובד אצלי ת-מידחדשה ישנה
קודם כל כשיש קוים אדומים, אני מתערבת. כמו מכות וקללות. אבל זו גישה ששמעתי ממדריכת הורים
אני לא חושבת שהוא מציק בכוונה כדי לעצבןoo
הוא פשוט לא חשב על התוצאה של המעשה, ואחרי שהוא ראה הרגיש ונלחץ מהתוצאה של ההצקות שלו, הוא הפנים שזה מציק.
לדעתי זה נכון שיחסי הכוחות בינהם הגיונייםאור123456
ילד בן 11 ותינוק לא הייתי מתעלמת...😐
נכון לכן התערבתי תקופה ארוכהoo
וגם שהתעלמתי זה לא היה כפתרון, אלא כהפסקה עד להבנה מה כן נכון לעשות. ומכיוון שההתעלמות הביאה תוצאה מפתיעה, שהילד הבין סוף סוף שהוא מציק, המשכתי עם זה ותוך זמן קצר הוא הפחית משמעותית את ההצקות.
כשהתעלמתי לקחתי בחשבון שההצקה היא לא אלימה ולא מפחידה עבור התינוק, אלא הצקה נטו, ואם זה היה ממשיך מעבר לדקה שתים הייתי מתערבת
מקסים ממש!!!אוהבת את השבת
גם אני ראיתי שכשאני משחררת באמת שליטה הם מוצאים פתרונות להסתדר ומתבגרים וגדלים מזה, וגם יותר נהנים מזה!
סחתיין עלייך!!
זה ממש יפה בעיניי!
מדהיםפליונקה
רעיון מדהים!פרצוף כרית

תודה, מקווה שאשתמש בזה בזמנים שצריך - לתת מילה טובה תוך כדי - רעיון מהמם! תודה רבה לך על זה! 

את ממש מדהימה באישיות, מיוחדת מאוד! כל הכבוד לך! 

מקסים!מכחול
איזה אלופה שהצלחתי לעשות את זה, ו תודה רבה רבה ששיתפת!
מקווה לזכור בזמנים המתאימים...
מהמם!...קמה ש.
וואו, מדהים!מתואמת
גם הסייעתא דשמיא ברעיון שעלה לך, גם העובדה שפירות היוו תמריץ (במקום עוגיות ) - וכמובן, גם הרעיון עצמו!
הצלחת להעביר רעיון שבדרך כלל מתבצע בפעולות של בני נוער (מכירה כזה שעושים עם נר) - לפעילות שמתאימה לגילאי הילדים שלך.
מאמצת לגמרי!
תודה רבה! לך ולכולן...בארץ אהבתי
זה לא שהפירות היוו תמריץ במקום העוגיות. זה על שתי סקאלות שונות. מהעוגיות הם גם קיבלו בסוף, אחרי שהתקררו, אבל שם הכמות מוגבלת (בד"כ אני לא מרשה יותר מאחת בבת אחת, בפעם הראשונה שטועמים אפשר שתיים). אין מצב אצלנו שנשב עם צלחת עוגיות ונחלק אחד לשני בלי הגבלה...

קערת פירות זה משהו שהם הרבה פעמים אוכלים בין הארוחות, ומאוד אוהבים. ושם אין הגבלת כמות, אז יכולנו לשחק עם זה בכיף...

(אגב, היום שוב היו קצת מריבות, לא באותה רמה כמו אתמול, וניסיתי להזכיר להם שאפשר להגיד מילים טובות אחד לשני. מיד הבן שלי שאל אם אפשר לשחק שוב את המשחק של הפירות, והוציא לי כמה פירות לחתוך. היה מתוק ובאמת עזר...)
איזה יופי שאת מצליחה לשמור על הגבלת ממתקים!מתואמת
ואיזה יופי שהילד זכר את הרעיון מאתמול!
מקווה שהם יפנימו אותו גם בלי פירות בכל פעם
מהמם!!שקדיה.
ממש השראה!
אני רוצה לשתף פה רעיון שעלה לפני זמן בפורום הריון ולידה ואני אימצתי אותו- קופסת מעשים טובים. בכל השבוע כותבים על פתקים מעשים טובים (קטנים כגדולים) של בני הבית ובסעודת שבת מקריאים הכל.
בנתיים אני זו שמקריאה אבל רוצה לשנות שכל ילד יוציא ויקרא ואז אולי זה יחזק יותר את הקשר בינהם.
זהו, זה רעיון מקסים שאני לא זוכרת מי כתבה אותו ולכן לא יכולה להודות לה אבל אצלינו בבית זה מחולל נפלאות ממש!!
איזה יופי!מתואמתאחרונה
אני חושבת שאני כתבתי אותו
אולי זו באמת הזדמנות לחזור לזה גם אצלנו...
זה באמת משנה את האווירה בבית!
״כבר לא בת 20״,בואו נדבר על זה רגע 😃 (שרשור ההתבגרות הגדול)קמה ש.
בס״ד

1. איפה את מרגישה שהגוף כבר לא בדיוק מה שהוא היה?
2. איך את מקבלת את השינויים האלה? (בקבלה / בהכחשה / מנסה לעכב אותם / חשה צער / קצת הכל ביחד / אחר (נא לפרט ))
3. למה את מתגעגעת הכי הרבה?
4. האם הגיל מעלה בך חששות שקשורים לפן הגופני? מהם?
5. האם את מרגישה שהגיל משפיע גם על הנפש ועל תכונות האופי (לשלילה או לחיוב)? באיזה אופן?
6. איפה את מרגישה שהגיל דווקא מטיב איתך? מה הוא תורם לך? מה את הכי אוהבת בו?
7. אם היית יכולה להגיד משהו לעצמך בשנות ה-20, מה היית אומרת?
8. תובנה או סתם מחשבה שיש לך על הדבר הגדול הזה שנקרא ״החיים״ 🙂



בואו תענו בהמוניכן 🤗🧡!
כן כן זה מובן לגמרי. וזה מדהים 🤍קמה ש.